סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined

26 מאי - 21 יולי 2026

שיעור 2614 יולי 2026

בעל הסולם. פתיחה לחכמת הקבלה (מוקלט מתאריך 31.05.2001)

שיעור 26|14 יולי 2026

שיעור בוקר 14.07.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 31.05.2001

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/5U1SYCaq?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "כתבי בעל הסולם", "פתיחה לחכמת הקבלה"

שיעור 9

אחרי שיצא עולם האצילות, יש לנו עליות. עולם האצילות נבנה מגלגלתא עיניים דנקודים, ג"ר דאצילות כנגד ג"ר דנקודים, וזו"ן דאצילות כנגד זו"ן דנקודים. אבל בזו"ן דנקודים יש כאן בעיה. זו"ן דנקודים עבר שבירה, התחברו אצלו גלגלתא עיניים ואח"פ ונשברו, בגלל זה יש כאן גלגלתא ועיניים, אח"פ שבתוכו יש גלגלתא ועיניים, גלגלתא ועיניים שבתוכם יש אח"פ, ואח"פ. מתוך שהתערבו גלגלתא עיניים ואח"פ יש לנו ארבעה חלקים בערבוביה.

מגלגלתא עיניים נבנה עכשיו זו"ן דאצילות בקטנות. מאח"פ אנחנו יודעים שבא לנו רק ל"ב האבן ואי אפשר להשתמש בו. באח"פ שבתוכו יש גלגלתא עיניים אפשר להשתמש, איך? אם באח"פ אני לא אשתמש, אז אני אעשה תיקון שהוא פשוט ישתוק אצלי, ואז אני אוכל להשתמש בגלגלתא עיניים שבתוכו, וגלגלתא עיניים בכל מקום זה כמו עולם האצילות. ואז יוצא שבאח"פ שלי יש ב' דעביות ג' וד', כי אח"פ של א' דעביות ושורש הוא שייך לגלגלתא עיניים (ראו שרטוט מס' 5).

אם באח"פ דב' דעביות אני בונה משהו מגלגלתא עיניים, זה יהיה כמו עולם האצילות שבניתי בתוך אח"פ דב' דעביות, ואז אני קורא לו עולם הבריאה, במקום עולם האצילות כך אני לעולם הזה. במקום אח"פ של ג' דעביות, אם אני מנטרל אותו, אז אני יכול לבנות בתוכו מגלגלתא עיניים שנכללת בו, עולם שלם כמו אצילות ולו אני קורא עולם היצירה. אותו דבר באח"פ של ד' דעביות, אני מנטרל את ד' דעביות, ואני בונה מגלגלתא עיניים עולם, הוא יוצא כמו עולם האצילות אבל אני קורא לו עולם העשייה. יוצאים לי עוד שלושה עולמות.

יש לי רשימות בגלגלתא עיניים, מזה אני בונה את גלגלתא עיניים דאצילות. הרשימות גלגלתא עיניים שבתוך האח"פ, הרשימות האלה עולים לזו"ן דאצילות, ומה קורה? קודם כל הרשימו הכי זך, רשימו של גלגלתא עיניים שנמצא בב' דעביות, פונה לגלגלתא עיניים דזו"ן דאצילות. מה נעשה? זו"ן עולים מדרגה אחת, הם רוצים לספק לרשימו הזה חיות. הם עולים מדרגה אחת במקום אבא ואמא, ומתוך שזו"ן עלו במקום אבא ואמא, אבא ואמא עולים מדרגה אחת במקום אריך אנפין. הם מבקשים מאריך אנפין והוא עולה במקום עתיק, ומבקשים מעתיק והוא עולה גם יותר למעלה עד חזה דס"ג.

זו"ן דאצילות שנעשו כמו אבא ואמא, ממש שווים, כי התחתון שעולה לעליון נעשה כמו העליון, אז זו"ן יכולים להוליד את עולם הבריאה, ומפני שעולם הבריאה נולד מזו"ן הוא עומד במקום זו"ן הקבוע. אחר כך יש את העלאת הרשימות מאח"פ דג' דעביות, ואז מבקשים רשימות, מאין סוף בא אור, והוא מעלה את עולם הבריאה למעלה, ועולם הבריאה במקום זו"ן הוא כמו זו"ן, כשעולה לאבא ואמא, כמו אבא ואמא הוא יכול להוליד את עולם היצירה. עולם הבריאה נשאר כאן, ועולם היצירה עומד מחזה דעולם הבריאה ולמטה מפרסה. אחר כך אותו דבר נעשה ונבנה אצלנו עולם העשייה. ככה נולדו אצלנו שלושת העולמות, בריאה, יצירה, עשייה.

זה חלק שש עשרה מתלמוד עשר הספירות, החלק האחרון.

שרטוט מס' 5

תלמיד: למה עולם היצירה יצא מהחזה של הבריאה, ועשיה מהסוף של היצירה?

אצייר את עולם האצילות, יש את עתיק, פה, אריך אנפין, פה, אבא ואמא, טבור, זו"ן. זו"ן עומדים כך שזעיר אנפין עומד בכל הקומה ומלכות עומדת לידו מחזה דזעיר אנפין.

כשהם עולים יחד כך הם נשארים, ונשאר המקום של זעיר אנפין ומלכות. זו"ן שנמצאים בעליה הם מולידים את עולם הבריאה, ועולם הבריאה עומד כנגד זעיר אנפין דאצילות. אבל כשיוצא עולם היצירה, הוא עומד כנגד מלכות דאצילות. והיחס בין בריאה ליצירה הוא כמו היחס בין זעיר אנפין ומלכות (ראו שרטוט מס' 6). מה קורה אצלנו למטה? אצלנו למטה יש מקום לגילוי עולמות בריאה, יצירה ועשייה.

מלכות תופסת ארבע ספירות מזעיר אנפין, מהחזה שלו ולמטה, נצח, הוד, יסוד, מלכות, היא מתלבשת על ארבע ספירות דזעיר אנפין, ולכן נקראת "ד''". בכל הספרים במקום לרשום בורא, אלוהים, רושמים ד'. אז יש שש ספירות מזעיר אנפין עד החזה, ולמטה מחזה ארבע. לכן, ביצירה יש ארבע ספירות מעל הפרסה ושש ספירות מתחת לפרסה, שזה בדיוק עד חזה מקום עולם הבריאה. עולם העשייה שנולד, הוא מתפשט בארבע ספירות שלו עד סוף עולם הבריאה, ובשש ספירות עד החזה של מקום עולם היצירה. ולמטה מהמקום הזה זה נקרא "מדור הקליפות", ולמעלה מהמקום הזה זה נקרא "תחום שבת". מקום הקליפות נקרא "י"ד ספירות", "די". כך יצאו שלושת העולמות, וזה מצב העולמות בזמן שנולדו, עולמות בי"ע.

שרטוט מס' 6

אחר כך יש לנו עוד כמה תוספות. יש גם הארה מיוחדת מלמעלה חוץ מלמטה, תוספת. יש איזו התפתחות בעולם אינסוף שנקראת "אתערותא דלעילא", ויש לה כמה אופנים. אופן אחד שבא ומעלה את כל העולמות לעשר ספירות, זה נקרא "עלייה ראשונה", עלייה א'. ואז נעשו עולמות אבי"ע, עשייה, יצירה, בריאה, זו"ן, אבא ואמא, אריך אנפין, עתיק. העלייה הזאת נקראת "ה' דיום השישי".

העולם נברא ביום הראשון, ואחר כך מהיום הראשון יש התפתחות, "ויהי ערב ויהי בוקר" יום ראשון, שני, שלישי וכן הלאה עד יום שישי. ביום שישי מתחילה להיות עליית העולמות לפני שבת, כי שבת הייתה צריכה להיות גמר תיקון. מה זה עליית העולמות? מגיע מלמעלה אור שמקבץ את כל העולמות, את כל הנשמות לעצמו, לתוכו, רוצה להעלות אותם לאינסוף. מתי מתחילה העלייה הזאת? מהשעה החמישית ביום השישי. אם ניקח את כל היום השישי שהוא מתחיל מהערב, משקיעת החמה, מצאת הכוכבים ביום חמישי בלילה, אז אחרי חמש שעות יחסיות של הלילה מתחילה להיות השעה החמישית ביום השישי. שעות יחסיות זה אם את כל הלילה נחלק לשניים עשר חלקים, אז מהחלק החמישי זה נקרא "שעה חמישית דיום השישי". במצב כזה כבר מתחילה להיות עליית העולמות לקראת גמר התיקון. זה מה שקורה עכשיו איתנו עם גמר התיקון, עם ביאת המשיח בזמננו בעולמנו, אנחנו נמצאים בתהליך הזה.

כל העולמות מתחילים לעלות. כשמתחילים לעלות, הם עולים בעלייה הראשונה בשעה החמישית בלילה ביום השישי. אחר כך יש לנו עלייה שנייה שנקראת "עליית בין הערביים", עלייה ב', שוב מעשר ספירות. ערביים זה כשעדיין יום שישי וכבר מתחיל להיות שבת, בין זה לזה, כלומר אי אפשר להבדיל אם זה יום שישי או כבר שבת. ערביים זה מלשון ערב, לערבב, שזה מעורב עד כדי כך שאי אפשר להבדיל. ואז יש עלייה מאוד מיוחדת שכל העולמות עולים לאצילות. מה זה לאצילות? למעלה מהפרסה. אם זה היה כך, אז כל העניין היה מגיע לגמר תיקון והכול היה בסדר. אבל  קרה כאן עוד משהו באמצע. ביום השישי לפני שהייתה העלייה השנייה, נולד אדם הראשון. מי זה אדם הראשון?

דיברנו על זה שבמלכות דאין סוף יש נקודה אמצעית, וכל ההבחנות שיש סביבה, זה אור שבא ובונה כול מיני הבחנות, עד שמגיע למצב שהוא בונה את מלכות דאין סוף, כשמלכות דאין סוף הזאת היא רצון לקבל. זה כזה רצון לקבל שהוא לא יודע ולא מרגיש, לא רוצה שום דבר, ולא יכול להתרשם משום דבר חוץ מתענוג. אם יש בו תענוג, הוא נהנה, אם אין בו תענוג, הוא סובל. הוא לא יכול להרגיש במי תלוי התענוג, במה תלוי התענוג, איך כן, איך לא, אצלו לא שייך בכלל להתכלל מאיזו הבחנה למעלה ממנו.

למדנו שמלכות דאין סוף התחילה להרגיש מאיפה בא האור, שהאור בא מהבורא. הבורא רוצה לתת לה ובגלל זה היא מרגישה בושה, ואז אותו חלק שמרגיש בושה עושה צמצום ולא רוצה לקבל. אבל יש שם עוד חלק שבכלל לא מרגיש שעשה צמצום, לא עשה צמצום, קיבל, לא קיבל, הוא רק מרגיש תענוג. כמו נגיד חיות ובהמות. קחו חתול, הוא רוצה רק ליהנות, הוא לא מבין מה זו השפעה, הוא לא מבין כלום, לך תלמד אותו.

יש שכבה כזאת ברצון לקבל שהיא לא יכולה להרגיש את הנותן, ולכן היא נשללת מעניין התיקון. אי אפשר לתקן אותה אם היא לא מרגישה, אלא אם כן היא תרגיש בושה, תרגיש איזו מין שלילה במצבה במשהו, אבל אם היא מרגישה רק תענוג או לא, אז אין פה מה לעשות.

כי כל התיקון הוא מתוך שמרגישים את האלוהות, מרגישים את הנותן. כשמרגישים את בעל הבית, אז רוצים להיות כבעל הבית, או לנטרל את הבושה, וכבר אי אפשר לקבל בנוכחות בעל הבית, לכן איכשהו צריכים לעשות משהו. אבל אם הוא לא מרגיש את בעל הבית, אם הוא מרגיש רק את התענוג שיש לפניו ולא את מי שנתן לו תענוג, אז החלק הזה שבמלכות דאין סוף הוא פשוט נשלל מתיקון, אי אפשר לעשות איתו שום דבר.

תלמיד: זה ל"ב האבן?

כן.

אם כך, אז אולי לא צריך לתקן אותו, אם אי אפשר, אז אי אפשר. לא. למה כן צריכים להשתמש בו? כי הוא בהחלט נמצא כנגד הבורא, כמו שהבורא הוא כולו כולו משפיע, כך החלק הזה הוא כולו כולו מקבל. רק מתוך זה שהוא כולו מקבל, אם אני ארגיש אותו, אהיה בתוכו ואני אהיה הוא, ואם מתוכו אני ארגיש את הבורא באיזושהי צורה, אז באמת אני ארגיש בורא. מה שאין כן כל יתר הדברים שבהם אני אוכל להתכלל ולרצות להיות כמו בעל הבית או לא לרצות, בהם אני לא אהיה בדיוק מנוגד לבורא, ואז בתיקון שלי אני לא אבוא לגובה של הבורא.

ברצון לקבל יש הרבה שכבות, בכל שכבה ושכבה שברצון לקבל יש את הרגשת המשפיע, בעל הבית. בעל הבית הכין לי סלט, דגים, בשר, לחם, לפתן, כל מיני דברים. בהתאם למה שאני מרגיש שהוא הכין לי, בהתאם לזה יש לי הרגשת בעל הבית, עד כמה הוא אוהב אותי, ובהתאם לזה יש לי אולי הרגשת בושה, הרגשת הודיה, כלומר אני מרגיש איתו איזה קשר.

מאיפה אני מרגיש את בעל הבית שבתוך הרצון לקבל שלי? אני מרגיש אותו מתוך זה שכבר ברצון לקבל הזה מושרש משהו מהרצון להשפיע, בגלל שהרצון לקבל נבנה על ידי תכונות דהשפעה של הבורא. מהבורא יצא אור, מהרצון להשפיע, וכשהוא התחיל לבנות לאט לאט רצון לקבל וברא רצון לקבל, גם בתוך הרצון לקבל יש משהו מהמשפיע, כל עוד הוא לא מגיע עד הסוף, עד השכבה התחתונה ביותר ששם לא מרגישים את המשפיע בכלל, מרגישים רק אם יש תענוג או אין תענוג.

בכל הרצונות שלי שהם מעל הנקודה המרכזית שם אני מרגיש בורא, יש חלק בתוך הרצון לקבל האגואיסטי שבו יש איזו הבנה מה זה להשפיע, מה זה אלטרואיזם. מה שאין כן בנקודה האמצעית ממש אין הרגשת המאציל, אין הרגשה שיכול להיות בכלל דבר כזה כהשפעה, ובגלל זה המקום הזה לא ניתן לתיקון. אבל זה שאני מתקן את כל יתר הרצונות שלי חוץ מהנקודה האמצעית הזאת, אני מתקן אותם בעצם על חשבון הבורא. מפני שהוא מלכתחילה הכניס בתוך הרצון לקבל את הרצון להשפיע שלו, אז אני בכל מיני ואריאציות, בכל מיני עבודות שלי, כשכבר אני נמצא ברצון לקבל ורצון להשפיע יחד, אני מברר שזה רצון לקבל, זה רצון להשפיע, זו תכונת הבורא, זו תכונת הנברא. אבל מפני שמלכתחילה יש בטבע שלי ניצוצות השפעה, אז אפילו שאני מתקן אותם אני לא יכול להגיע בדיוק לגובה של השפעה, כי הם כבר נמצאים אצלי, אני לא נמצא בניגוד אליהם. 

כל דבר שאנחנו מבררים אנחנו יכולים לברר בניגוד, ככל שיש יותר שחור, כך יהיה יותר לבן. ואם יש לי כבר איזו ערבוביה של שחור ולבן, רצון לקבל ורצון להשפיע, אז אפילו שאני אתקן, אני לא אגיע לגובה של הבורא ממש ששם יש רק רצון להשפיע, אני אגיע למצב שבו הרצון להשפיע בבורא מעורב כבר ברצון לקבל כלפיי, לתת לי.