שיעור בוקר 18.08.21 - ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "מהות הדת ומטרתה", עמ' 399

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 399. מאמר "מהות הדת ומטרתה". טור ב' בכותרת "ב' דרכים: דרך יסורין ודרך התורה".

ב' דרכים: דרך יסורין ודרך התורה

"והנה נתבאר, אשר השי"ת, הוא הטוב המוחלט. והוא משגיח עלינו, מתוך מדת טובו השלימה, בלי שום עירוב של רע. אכן, בבחינת השגחה מטרתית! שפירושו, שהשגחתו ית', מכרחת אותנו, לקבל סדר של מצבים שונים, על דרך עילה ועלול, דהיינו קודם ונמשך, עד שנעשינו מוכשרים, לקבל את הטוב הרצוי, ואז נבוא אל תכליתינו, כמו הפרי היפה בגמר בישולה.

ועם זה מובן, אשר תכלית הזה, בטוחה לנו לכולנו בהחלט. דאם לא כן, אתה מטיל פגם בהשגחתו ית', לומר, שאינה מספקת למטרתה, חס ושלום. וזהו שאמרו ז"ל: "שכינה בתחתונים צורך גבוה". כלומר, כיון שהשגחתו ית' הוא מטרתית, שהיא להביאנו בסופינו לדביקותו ית', שישכון בתוכינו, הרי נחשב זה לצורך גבוה. כלומר, שאם לא נגיע לזה, נמצא חס ושלום דופי בהשגחתו.

שהדבר דומה למלך גדול, שנולד לו בן לעת זקנותו, שהיה חביב לו מאד. ולכן מיום הולדו, חשב טובות בעדו. והלך וקבץ כל הספרים, היקרים והחכמים המצוינים שבמדינה. והכין בעדו בית מדרש לחכמה. ושלח אחרי הבנאים המפורסמים, ובנה לו היכלי עונג. וקיבץ כל בעלי הניגון וזמרה, והכין לו בתי זמרה. וקרא המבשלים והאופים, היותר מצוינים, שימציאו לו מכל מעדני עולם. והנה, נתגדל הבן, ובא בשנים. והוא סכל, אין לו חפץ במושכלות. והוא סומא, אינו רואה ואינו מרגיש מיופי הבנינים. והוא חרש, לא ישמע בקול משוררים וכלי זמר. והוא חולה במחלת סוכר, ואינו רשאי לאכול אלא פת קיבר בלבד, וכדי בזיון וקצף.

אולם עובדא כזאת, יכולה שיארע למלך בשר ודם. מה שלא יתכן להאמר, כלפי השי"ת, אשר ענין אונאה אין נוהג בו כמובן. אשר על כן, הכין לנו ב' דרכים של התפתחות:

א. האחת - הוא דרך יסורין, שהוא, סדר התפתחות של הבריאה מתוך עצמה, אשר מוכרחת מטבעה, ללכת ולקבל בדרך עילה ועלול, במצבים שונים, זה אחר זה, אשר אנו מתפתחים על ידיהם לאט לאט, עד בואינו לכלל הכרה, לבחור בטוב ולמאס ברע, ולהגיע להכשר התכליתי הרצוי לו ית'. ודרך זה הוא אמנם ארוך בזמן ומלא יסורין ומכאובים.

ב. ועל כן, הכין לנו כלפי זה דרך נעים וטוב, שהיא דרך התורה והמצוה, המסוגל להכשירנו לתכליתנו, בזמן קצר ובלי יסורים.

היוצא מזה, אשר המטרה הסופית שלנו הוא: הכשרתינו לדביקותו ית', שישכון בתוכנו!

והמטרה הזאת, היא חיובית, מבלי למצוא שום נקודת מוצא לנטות הימנה. כי השגחתו ית' חזקה עלינו, עם ב' אופני השגחתו, שהם "דרך יסורין" ו"דרך תורה", כמבואר.

אולם, מבחינת המציאות המעשיות, אנו מוצאים, אשר השגחתו ית' מגיע אלינו עם ב' דרכי השגחתו בבת אחת. והמה נקראים בדברי חז"ל "דרך ארץ ודרך תורה"."

קריין: נקרא שוב.

ב' דרכים: דרך יסורין ודרך התורה

"והנה נתבאר, אשר השי"ת, הוא הטוב המוחלט. והוא משגיח עלינו, מתוך מדת טובו השלימה, בלי שום עירוב של רע. אכן, בבחינת השגחה מטרתית! שפירושו, שהשגחתו ית', מכרחת אותנו, לקבל סדר של מצבים שונים, על דרך עילה ועלול, דהיינו קודם ונמשך, עד שנעשינו מוכשרים, לקבל את הטוב הרצוי, ואז נבוא אל תכליתינו, כמו הפרי היפה בגמר בישולה.

ועם זה מובן, אשר תכלית הזה, בטוחה לנו לכולנו בהחלט. דאם לא כן, אתה מטיל פגם בהשגחתו ית', לומר, שאינה מספקת למטרתה, חס ושלום. וזהו שאמרו ז"ל: "שכינה בתחתונים צורך גבוה". כלומר, כיון שהשגחתו ית' הוא מטרתית, שהיא להביאנו בסופינו לדביקותו ית', שישכון בתוכינו, הרי נחשב זה לצורך גבוה. כלומר, שאם לא נגיע לזה, נמצא חס ושלום דופי בהשגחתו."

מה בעל הסולם רוצה להגיד? שישנה תוכנית הבריאה. לפי תוכנית הבריאה אנחנו צריכים להגיע להכרת התוכנית ולהשגת כל התוכנית. אנחנו צריכים להתגלגל ולהשתכלל גם לפי אותה התוכנית, שאז אנחנו מגיעים למצב כמו הבורא שברא את תוכנית הבריאה, פרס אותה בשבילנו, והוא מבצע עכשיו עלינו פעולות כדי שאנחנו לאט לאט לפי התוכנית הזאת נתקדם, נגדל ממש מאפס עד הדרגה שלו, כי אז נהיה מסוגלים להבין את כל הבריאה, מסוגלים להכיר אותו. הוא רוצה שאנחנו נגיע לדרגה כזאת. שאומנם אנחנו נבראים, אבל אנחנו נהיה כמוהו לפי כמה שהוא הקדיש לבריאה שלנו, לרצון ולכוונה במוח ובלב בכל החושים שלנו, כך שלפי מה שהוא ברא בנו אנחנו יכולים להבין ולהרגיש ולהתקשר עם כל הבריאה. זה מה שהוא רוצה. עד כדי כך שאנחנו נכיר בזה שההשגחה שלו היא השגחה של טוב ומטיב.

שאלה: בעל הסולם כותב פה "בלי שום עירוב של רע", אבל כן מורגש רע.

מתי? עכשיו? ודאי שכן. ועוד איזה רע מרגישים הנבראים בדרך כשהם מגלים את כל המצבים המנוגדים והשונים. אבל אחרי שהם מגיעים למצב שכבר משיגים את כל הדברים האלה מתחילתם ועד סופם, הם אומרים שלא, השגחתו היא טוב ומיטיב. ואפילו כל הרע שהם עברו, עבר לא עליהם, אלא על הרצון לקבל שהם יוצאים ממנו ונפרדים ממנו ואז מרגישים אותו גם כשונא שלהם. ולכן כל הרע שעברו ברצון לקבל נראה להם עכשיו כטוב, כי זה שייך לשונא שלהם.

תלמיד: ובגמר התיקון, כשמגיעים למטרה, לא נשאר חלק שהוא השונא או הרע כלפי הבורא?

אז למה זה נקרא גמר התיקון?

תלמיד: כי לא ברור איפה מחזיקים את ההבחנה הזאת שהכול היה טוב והכול נעשה לטובת המטרה, איפה זה נשאר?

בכל הכלים המתוקנים איפה שהרגשת פעם רע, אחרי זה בא האור, מתקן את ההרגשה הזאת לטובה בזה שאתה מתחיל לראות שינוי ביחס שלך למה זה טוב ומה זה רע.

תלמיד: ואין כמו מין מאזניים שמכריעים? כי גילינו כבר חלק שהוא טוב, שמבינים שהוא מושך אותנו, זה לא יכול להשליך על כל שאר הרע?

ודאי שכן. בדרך אתה בדיוק כך עושה. אתה הולך בדרך ויש לך מאזניים, כף ימין וכף שמאל, וכל פעם אתה צריך ליישר אותן שלא יהיה ימין יותר משמאל ושמאל יותר מימין, אחרת אתה מאבד את הדרך שלך, כי שניהם צריכים להיות מאוזנים. עד שאתה מגיע לסוף, שאת כל הרע אתה רואה שהוא לא רע אלא אלה דברים שהיו צריכים להתגלות כדי שאתה תבין מה זה טוב.

ולכן הרע היה מלאכותי, "בראתי יצר הרע", שכל היצר הרע שנברא הוא אך ורק כדי שאתה תגלה על ידו מה זה טוב. את הבורא אתה לא יכול להשיג אלא אם יש לך צורה הפוכה ממנו, אחרת אתה לא יכול להשיג, כי אתה נברא סך הכול, אתה צריך להבין תמיד "כיתרון אור מתוך החושך", תמיד זה מתוך זה. ולכן הבורא בורא מעצמו משהו הפוך ממנו, שהמפלצת הזאת נקראת יצר הרע, ואז בזה שאתה משיג את היצר הרע הזה אתה משיג את הבורא כטוב ויש לך אפשרות להשיג אותו. לכן "כל הגדול מחברו", למי שיש יותר יצר הרע, "יצרו גדול ממנו", הוא נעשה גדול בזה שמשיג בצורה גדולה את הבורא. רק בצורה כזאת הכול בנוי, אי אפשר אחרת. תביא לי רעיון אחר לבריאה.

שאלה: אם עכשיו אני לא מרגיש, לא מודע לכך שהבורא הוא טוב ומיטיב אז ודאי שבאופן טבעי אני לא רואה בזה בעיה. נכון, יש לי טענות כלשהן אבל אין לי את מידת העונש, לא נופלים עליי בלוקים, אוטו לא דורס אותי, אני לא רואה בזה בעיה. אבל בקטע שקראנו יש את המסר הזה שמפחיד לחשוב שהבורא הוא לא טוב ומיטיב, אז למה זה כל כך חשוב, למה כל כך משקיעים בזה?

אני לא כל כך מבין אותך. אתה מדבר כמו אדם מהעולם הזה שעדיין לא מכיר את התהליך הזה ואת תוכנית הבריאה. אנחנו צריכים להכיר איזו תופעה שאין בנו, ואדם הוא בעצם מכשיר שצריך להרגיש איזו תופעה. כדי להרגיש תופעה הוא צריך גם להיות מסוגל להרגיש תופעה הפוכה ולמדוד זה כנגד זה, אחרת הוא לא היה מרגיש. כך אנחנו בנויים בכל החושים שלנו, בגוף, בשכל, ברגש, בכול, אנחנו תמיד מודדים זה לעומת זה. לכן מה שהבורא עשה הוא ברא את היצר הרע, הרצון לקבל שזה הפוך מהתכונה שלו, רצון להשפיע. ואנחנו צריכים להתכלל גם מרצון לקבל וגם מרצון להשפיע כדי להרגיש ולהבין, מה זה רצון להשפיע? מי זה הבורא? אנחנו חייבים שתהיה בנו כל המערכת הרעה, הקליפות, לא חשוב איך נקרא לזה, כדי שמתוכה נכיר את הבורא.

לכן הדרך שלנו היא לבנות מערכת שבה שני המצבים האלה יכולים להתקיים ושאנחנו לא נאבד את עצמנו, שפתאום ניפול לצד הרע או לצד הטוב, אלא תמיד נהייה באיזו צורה מאוזנת ביניהם, בלשון המאזניים, וכך אנחנו צריכים להתקדם. זה מה שאנחנו בונים וכך כל מערכת הבריאה מסודרת. צריכים לחשוב על זה, צריכים לצייר, צריכים לעשות כל מיני דברים כדי שזה ייכנס בנו, שאנחנו אז נבין יחסים בין בני אדם, בין אדם לטבע, כל מיני חוקי הטבע, מהקטנים ועד הגלובליים. אנחנו נוכל להבין הכול רק מתוך התנאי הזה שגילוי הטוב יכול להיות רק לפי גילוי הרע, ואנחנו באמצע כלשון מאזניים, יכולים אז להשוות זה עם זה ולהבין מה קורה. כי אין רע בעולם ואין טוב בעולם, הכול כדי שבקו האמצעי אנחנו נגלה את הבורא. כי לו בעצמו לא שייך לא טוב ולא רע, רק אנחנו אומרים שהוא טוב ומיטיב כי כך אנחנו מגלים אותו על פני הרע שמתגלה קודם.

שאלה: אם כך, אנו בתור תלמידים בוחרים שוב ושוב את דרך הייסורים בשביל להבטיח את ההתקדמות שלנו, להבטיח עבודה כלפי הבורא?

אנחנו נכנסים לדרך ייסורים אם אנחנו לא קשורים לקבוצה ולבורא, ואז הבורא מגלה לנו ומקדם אותנו על ידי זה שמעלה את הרצון לקבל שבנו ואנחנו מתחילים להשתוקק למלאות אותו ובדרך כלל זה מביא אותנו לייסורים. כי למלאות רצון לקבל אי אפשר אף פעם, תמיד בסופו של דבר תהיה התרוקנות מהמילוי שאפילו קיבלנו קצת ונשארים ריקים ואומללים. זו "דרך הייסורים", אנחנו נדבר על זה, בעל הסולם כותב על זה בכותרת. ו"דרך התורה" זו השיטה איך אנחנו יכולים עם הרצון לקבל, שאומנם גדל כל פעם יותר ויותר בנו, אבל בניגוד לדרך ייסורים אנחנו מקבלים שיטה איך לעבוד נכון עם הרצון לקבל בצורה כזאת שאנחנו כן ממלאים את הרצון לקבל, ממלאים.

איך יכול להיות? הרי הוא הפוך מהבורא, כי בבורא אין רצון לקבל אלא רק רצון להשפיע. אבל אם אנחנו משתמשים ברצון לקבל כדי להשפיע לבורא, שאני מקבל בתוך הרצון לקבל אבל כדי לעשות בזה נחת רוח לבורא, אז הקבלה שלי נחשבת להשפעה, וזה נקרא "שיטת התורה". ואז אין לי שום בעיה, אני ממלא את הרצון לקבל עד בלי גבול, ואין לי בזה שום בעיה ושום קלקול. ההיפך, כמה שאני ממלא את הרצון לקבל כדי ליהנות לבורא, זה נקרא לעשות את זה באמונה למעלה מהדעת, שכוח ההשפעה שלי לבורא הוא הקובע עד כמה עובד כוח הקבלה שלי בתוכי. ואז יוצא שאנחנו מגיעים להשפעה ולהשתוות לבורא ולתיקון הבריאה.

שאלה: האם דרך תורה היא הבחירה החופשית ודרך ייסורים היא ללא בחירה חופשית?

כן. נכון. לדרך תורה אני מגיע על ידי בחירה חופשית. ואם לא בבחירה חופשית, אז אני בוחר בדרך ייסורים, בדרך הרצון לקבל. צריך לדבר ולחשוב על זה הרבה ולבשל את זה בראש, כי את כל הדברים האלה אנחנו שומעים הרבה גם ברחוב וזה מבלבל אותנו. צריך יותר ויותר לחשוב ולמיין את זה. תרשמו כל מיני שאלות שיהיו לכם במשך היום, נברר אותן גם מחר, גם מחרתיים. אנחנו צריכים בעניין הזה להיות מלומדים, כי נצטרך לענות על כך לכל העולם שירצה לדעת, שירצה להיתקן, שירצה לברוח מכל הייסורים, הבעיות, המכות, אנחנו נצטרך להסביר.

שאלה: האם ההפצה שלנו לחשיבות החיבור בגישה הרבה יותר פשוטה ונגישה לאנושות, היא גם הכנה לדבקות עם הבורא?

לא. אם נתעסק בכל מיני סוציאליזם, קומוניזם, כל מיני שיטות אהבה צבעוניות כאלה, שהולכים לך ברחוב ומתחבקים זה עם זה, לא נגיע לשום תיקון. אנחנו לא נגדם, אבל לא נמצאים ביניהם. העבודה שלנו היא "ואהבת לרעך כמוך" כדי לגלות את הבריאה ולקרב את האדם לכוח הפנימי של הטבע ולא כדי למלאות לו את כול התענוגים הבהמיים.

שאלה: במאמר בעל הסולם משתמש במשל על המלך והבן, האם הכוונה לאותם אנשים שהנקודה שבלב עוד לא התעוררה בהם?

נניח שכן. נמצאים בדרך.

שאלה: מה אם אנחנו רואים בעשירייה את כל מה שקורה כמושלם אבל אנחנו רואים פגמים באנשים שהם מחוץ לעשירייה? האם זה בסדר? האם העבודה שלנו זהה עם אנשים שהם מחוץ לעשירייה או שאת כל העבודה אנחנו צריכים להקדיש או להשקיע רק בעשירייה?

אנחנו צריכים להשקיע את עצמנו רק בתוך העשירייה. אם נצליח להתחבר בתוך העשירייה בינינו, בזה נגלה את הבורא ונתחיל להגיע ממש כמעט עד לגמר התיקון, רק בתוך העשירייה, זה מספיק לנו. ולא לבלבל בין זה לעבודה שאנחנו צריכים לבצע כאילו מחוץ לעשירייה. זו לגמרי לגמרי גישה לא נכונה. אנחנו לא מוציאים את העבודה הרוחנית מחוץ לעשירייה. ממש לא.

שאלה: בעל הסולם כותב שישנו סדר של מצבים שאמור להביא אותנו לתכלית השלמה, ואם אנחנו לא רואים זאת כך אז אנחנו מטילים דופי בבורא, בתכלית. האם לא להטיל דופי זו הכוונה שצריך להגיע אליה בכל פעולה?

צריך להשתדל כמה שאפשר להיות קרוב לחברים ובזה בטוח שאני הולך נכון. זה מה שאני ממליץ לך. כי אתה רוצה בחכמה שלך לברר את כול הדברים, ואני אומר לך להעביר את זה מהרמה השכלית, לרמה הרגשית, כי שם אתה יותר מרגיש ומברר את הדברים. ככול שאתה יותר קרוב לחברים, אתה דרכם יותר קרוב לבורא, וזה הבירור הנכון.

שאלה: "כמה שיותר קרוב לחברים", זה לא נשמע שאנחנו עושים עבודה של איזון אלא הולכים על קו החיבור כמה שיותר.

אז מה זה נקרא "איזון"?

תלמיד: אני לא יודע, זה מה שאני רוצה לשאול, כי זה נשמע שהולכים על קו אחד, כמה שיותר חיבור וזה איפה שאנחנו נמצאים. איפה פה האיזון עם רע שמתגלה?

אם רע לא יתגלה בשביל מה אתה צריך את הרע? שלא יתגלה, תלך כל הזמן עם החיבור.

תלמיד: כי אמרנו שלא רוצים ליפול לא לפה ולא לפה, רוצים ללכת בקו אמצעי כזה של איזון.

נכון, אז אם תלך כל הזמן בחיבור, אתה אומר שלא יהיה לך קו שמאל?

תלמיד: אני לא יודע, אני מנסה להבין איפה פה יגיע גם קו שמאל ומה יהיה אז האיזון?

אני לא צריך לדאוג לזה. אני לא צריך לדאוג לשמאל, לביקורת, לשום דבר. אני צריך רק לעשות את הפעולה בימין, ואם מתוך עשרים ושלוש וחצי שעות ביממה אני דואג רק בימין, באהבה, בחיבור, אז מותר לי חצי שעה להיות בביקורת.

תלמיד: אני מבין. אני שואל על משהו אחר. נגיד לא מתגלה רע, אנחנו עובדים על חיבור, הכול בסדר. ואז כשמתגלה רע, לא עובדים עליו? אבל מתגלה רע מתוך העבודה על חיבור, האם העבודה משתנה?

מה זה משתנה? אתם ממשיכים לטוב, עם כל הרע שיש לכם, אתם משתדלים לצרף אותו לטוב, לחיבור, ואז החיבור נעשה יותר עוצמתי, יותר רציני, הוא מעלה את הדרגה שלו.

תלמיד: זאת כל העבודה.

"כל העבודה". תנסה ותראה שבזה יש הכול. מה זאת אומרת? אין לך חוץ מזה כלום, אתה עובד כל הזמן על החיבור, בחיבור אתה מגלה דרגות חדשות, מילויים, אורות, מדרגות, רשימות, הכול מתגלה בחיבור ויחד עם זה מתגלים לך כל מיני תופעות שליליות כי על מה אתה עובד בחיבור? על הרצון לקבל שלך. אז יש לך כל הזמן עבודת התגברות, התנגדות, רשימות שעולות, נופלות, הזדככות וכן הלאה. תראה מה יהיה. השאלות שלך הן עדיין לגמרי לא מהמעשה.

שאלה: ההגדרה של לעבוד תמיד בחיבור, האם זה תמיד לחשוב על החברים או לבקש מהבורא שייתן לנו כוח להיות מחוברים לעבודה יומיומית?

לעשות מאמצים בהתחברות עם החברים ואחר כך לפנות לבורא שיעזור לנו להיות מחוברים, בצורה כזאת נתקרב זה לזה בצורה מעשית, ובקשר בינינו נתחיל לגלות תופעות רוחניות.

שאלה: אמרת בראתי יצר הרע ורצון לקבל בנשימה אחת, אז אם אני רצון לקבל אני גם יצר הרע, זו לא אופציה לבחירה?

אין לך אופציה לבחירה בינתיים.

תלמיד: אני יצר הרע?

כן.

שאלה: השתמשת בביטוי כזה "קירבה לחברים", אולי התרגום לא היה מדויק אבל בשפה הרוסית לקרבה יש הרבה משמעויות. תסביר בבקשה במדויק מה זה במובן שלנו בעשירייה קירבה לחבר? הרי זה לא קשר פיזי, אז מה זה בעצם?

זה שאני מבין את הנטייה של החבר לתיקון ומרגיש עד כמה זה דומה למה שאני נמשך לתיקון ומתוך זה שההשתוקקויות שלנו, המטרה שלנו, הדרך שלנו, דומות זו לזו, אז אנחנו מרגישים בינינו קרובים. קרובים בדעה, קרובים בהבנה, זה נקרא "קירבה".

תלמיד: כלומר הקירבה שיש לנו לחברים זו אותה המטרה, אם כולנו שואפים לזה זה אומר שאנחנו קרובים. ואם אני מגיע ואני מרגיש שאני פשוט שונא את כולם, אני רואה שהם לא רוצים, כך אני רואה את זה, עם העיניים שלי, שהם פשוט לא רוצים להתקדם אל המטרה, אז מה עליי לעשות?

זה מצוין, סימן שיש לך רצון בריא שאתה כך מרגיש, רואה, שונא אותם, זה יפה מאוד. עכשיו מה שאתה עושה, אתה אומר "עיניים להם ולא יראו", שאת זה אני רואה דרך האגו שלי. אם הייתי מוריד מעצמי את הפילטר הזה של האגו שלי, ורואה בלי פילטר, אז הייתי רואה עכשיו חברה מתוקנת, מחוברת, שבה נמצא הבורא. איך אני עושה את זה? זאת אומרת זה שאני רואה היום את כולם בצורה רעה, זה דווקא הצורה ההפוכה מהצורה המתוקנת הטובה, זאת אומרת שאני קרוב לצורה הטובה, רק אני צריך להוריד את הפילטר הזה, את המסך הזה מעיניי, סך הכול.

איך אני עושה את זה? כמו שהרב"ש כותב במאמרי החברה, תתפלל, תבקש שהוא ייקח את ההסתרה, ואז תראה שכל החברים מחוברים ביניהם והבורא נמצא בתוכם, ואז אתה תגלה אותו. אתה לא יכול לגלות אותו אלא כתוצאה מהחיבור היפה בין החברים. אז אתה קרוב לזה.

תלמיד: אמרת עכשיו "תתפלל". מעשית, פיזית, אני יכול לעשות פעולות מסוימות כדי להתקרב לזה? אתה אומר להתפלל, אני אשב ואתפלל ושום דבר לא ישתנה.

הכי טוב זה אם אפשר לעזור לחברים, אז לעזור, אבל אם לא אז פשוט לקרוא את החומרים שלנו, כי בזמן שאתה קורא זה נקרא שאתה גם "מתפלל". זה מה שאני ממליץ. תצליח.

שאלה: האם אני צריך לפחד מזה שאני לא מסוגל להשפיע לחברים, ומה צריכה להיות הסיבה לפחד הזה?

אם אני לא משפיע לחברים, אני לא משפיע לבורא. רק במידה שאני יכול להשפיע לחברים, אני יכול בסך הכול להשפיע לבורא, זה דבר אחד. דבר שני, אני צריך לדאוג איך אני מיום ליום, מוצא איך להשפיע לחברים יותר ואיך לכוון שמזה אני מגיע להשפיע לבורא. אם כמו שכתוב "בתוך עמי אנוכי יושבת", אז בזה שאני משפיע לחברה, שם בפנים, כתוב, הבורא נמצא, אז אני משפיע לו. איך אני מגיע למצב שבסך הכול כשאני מרגיש את החברה, אני מרגיש שבתוכה נמצא הבורא ומגלה אותו שם בתוך הרצונות המחוברים של החברים. וכך אני מתקדם.

שאלה: בעל הסולם כותב בעמוד הקודם שהרצון לקבל נולד, הבורא יצר אותו עם צורך הכרחי להשלמה על ידי זה שהוא צריך לקחת מאחרים כדי להשלים את עצמו ולהגיע לשלמות כמו הבורא. והשאלה, אנחנו עובדים בעשירייה, ממי אני אקח את החיסרון שקיים ברצון לקבל שלי כדי להשלים את אותו הרצון לקבל ולהגיע לשלמות. ממי אני לוקח, מהחברים שלי?

בטח מהחברים שלך, ממי יש לך עוד לקחת? חוץ מהעשירייה שלך ומהבורא אין לך כלום, אין, כל זה ריק, לא קיים.

תלמיד: אבל אני אמור להשפיע להם, לא לקחת מהם. אם אני לוקח אז אני לא משפיע, איך זה נעשה?

אם אתה לוקח אתה משפיע, כי אתה רוצה לקבל ברצון לקבל שלהם חיבור של כל הרצונות ואחר כך את גילוי הבורא, שזה יקרה לכל העשירייה.

תלמיד: זאת אומרת שהשלמות שאנחנו משיגים בתוך העשירייה, היא מתוך זה שלוקחים ונותנים והופכים להיות כמו הבורא?

כן.

שאלה: אמרת שעלינו להכין את עצמנו, האם אני מבין נכון שאנחנו צריכים לנסות להרגיש את דעות האנשים לגבי כוח עליון כדי לדעת איך להסביר להם בלי להזיק להם?

אנחנו צריכים לעבוד רק בעשירייה, וזה שאתה אומר כך, זה לא טוב. אני לא נכנס לשום עבודה עם אנשים זרים חוץ מהחברים שלי, עם אף אחד.

תלמיד: אז למה עלינו להכין את עצמנו, במה ההכנה, בהפצה?

הפצה זה משהו אחר, הפצה ודאי שאנחנו צריכים לעשות, זה לאנשים זרים ובצורה כזאת שהיא רחוקה ממה שאנחנו עושים, זה כדי להסביר להם למה אנחנו סובלים בעולם הזה ומה הטבע דורש מאתנו, את החיבור, שאנחנו נהיה מחוברים, ואיך מגיעים לחיבור, בצורה כזאת פשוטה עממית. אבל העבודה הרוחנית שלנו היא רק בתוך הקבוצה, רק בתוך החברים. מי שעושה את זה בצורה חיצונה מחוצה לעשירייה מזיק לעצמו ומזיק לכל העשירייה, לכן תהיו מכוונים נכון.

שאלה: נאמר קודם שהטוב והרע שאנחנו מכירים בעולם הזה, אלה בסך הכול אשליות ביחס לאמת הרוחנית, אשליות שנועדו לעזור לנו להגיע אליה, זה נכון?

נניח, אני לא יודע בדיוק מה שאתה אומר אבל נניח, הלאה.

תלמיד: אז לקרוא לבורא "טוב ומיטיב" זה לא בדיוק המילה הנכונה כי הוא מעבר לטוב ורע, אז איך אנחנו יכולים להבין את זה?

שגם הטוב וגם הרע בבורא זה רק טוב, רק טוב. כי זה פועל נגד האגו שלנו כדי להחזיר אותו לטוב.

תלמיד: הבנתי.

בזאת אנחנו נסיים היום, אני מקווה שאתם תקראו. אז נתראה עוד כמה פעמים כל אחד עם העשירייה שלו, מחר בשיעור הבוקר נמשיך את הדברים שלנו ונהיה קשורים. תכינו שאלות, אנחנו נברר את כולן ויהיה לנו טוב. נקווה שאנחנו נשפיע טוב לעולם, שיהיו פחות ייסורים גשמיים ויותר הבנה ברוחניות לכל באי עולם.

(סוף השיעור)