שיעור בוקר 27.05.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק א', עמ' 24, דף כ"ד,

הסתכלות פנימית, פרק ח', אות ל'

קריין: אנחנו קוראים בספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', עמוד 24, דף כ"ד, ב"הסתכלות פנימית", פרק ח', אות ל'.

אות ל'

ביאור התפשטות אור א"ס לד' בחינות כדי

לגלות הכלי, שהוא הרצון לקבל.

"וע"כ יש בכל התפשטות של אור א"ס, עשר ספירות כי הא"ס שה"ס השורש והמאציל נקרא כתר, ואור ההתפשטות עצמו, נקרא חכמה. שהוא כל שיעור ההתפשטות של האור מלמעלה, מא"ס ב"ה. וכבר נודע, שבכל התפשטות אור מלמעלה כלול הרצון לקבל כנ"ל, אלא אין הצורה של הרצון לקבל נגלית בפועל, עד שיתעורר הנאצל לרצות ולהמשיך אור, יתר מכשיעור התפשטותו. וא"כ, כיון שהרצון לקבל כלול בבחי' כח תיכף באור ההתפשטות, ע"כ מחוייב האור לגלות הכח אל הפועל. וע"כ, מתעורר האור להמשיך תוספת שפע, יותר משיעור שבהתפשטותו מצד הא"ס, ובזה מתגלה הרצון לקבל בפועל, באור ההוא, וקונה צורת החידוש בשינוי צורה במעט כנ"ל, כי נעשה בזה כהה מן האור, כי נתעבה מחמת חידוש הצורה הנ"ל, וזה החלק שנתעבה נקרא בינה. וז"ס אני בינה לי גבורה, שבאמת הבינה היא חלק מן החכמה, דהיינו עצם אור ההתפשטות א"ס כנ"ל, אלא משום שהתגברה ברצון, והמשיכה שפע יותר משיעור ההתפשטות שבה, מא"ס, מחמת זה קנתה שינוי צורה, ונתעבתה מעט מן האור, ויצאה בשם לפי עצמה, שהיא ספירת בינה. והנה מהות תוספות השפע שהמשיכה מא"ס, בכח התגברות הרצון שלה, נק' אור של חסדים, או מים העליונים כנ"ל. מפני שאור זה לא נמשך ישר מא"ס ב"ה, כמו אור החכמה, אלא ע"י הסיוע של הנאצל, שהתגבר ברצון כנ"ל, וע"כ עולה בשם לפי עצמו, להיות נקרא אור דחסדים, או מים. והנך מוצא עכשיו בספירת הבינה, שהיא כלולה מג' בחי' אורות, בחי' א', היא אור עצמות הבינה, שהוא חלק מאור החכמה כנ"ל, ובחי' ב', בחי' ההתעבות ושינוי הצורה שבה, שקנתה ע"י התגברות הרצון כנ"ל. ובחי' ג', היא אור דחסדים שהגיע לה, ע"י המשכתה עצמה מהא"ס ב"ה.

אמנם, עדיין לא נגמר בזה כלי הקבלה על שלימותו, להיות הבינה מעצם אור החכמה הנעלה מאוד. שהוא ההתפשטות הישרה מאור א"ס ב"ה, ע"כ נגלה בבינה, רק בחי' שורש לכלי קבלה, ובחינת פועל, לפעולת הכלי. כי אח"כ, אותו אור דחסדים, שהמשיכה בכח התגברותה, שוב התפשט הימנה, ונתוספה הארה מועטת מאור החכמה. והתפשטות אור דחסדים זה, נקרא זעיר אנפין, או חג"ת, כמו"ש במקומו. והנה אור ההתפשטות הזה, ג"כ התגבר ברצונו, להמשיך שפע חדש, יתר מכשיעור הארת החכמה, שיש בהתפשטות שלו מן הבינה. ע"כ נבחנת התפשטות זו ג"כ לב' בחינות כי אור ההתפשטות בעצמו נק' ז"א או ו"ק, ובחי' ההתגברות שבו, נק' מלכות, וז"ס עשר הספירות, כתר, ה"ס א"ס. חכמה, היא אור ההתפשטות מא"ס. בינה, ה"ס אור החכמה שהתגבר להוסיף שפע, שעל ידי כן נתעבה כנ"ל. ז"א, הכולל חג"ת נה"י, ה"ס אור דחסדים עם הארת החכמה המתפשט מן הבינה. ומלכות, ה"ס התגברות הב' לתוספת הארת החכמה, יותר ממה שיש בז"א."

אני לא חושב שמקריאה כזאת יכולות להיות שאלות, אבל אתם כבר קצת יודעים על זה, דיברנו על זה, אז בינתיים נשאל, אחר כך נצטרך לעבור על זה עוד. לצורך זה הרכיבו לי עכשיו עוד מסך שעליו אנחנו נראה שרטוטים וכך אנחנו נתקדם.

שאלה: בעל הסולם כתב את זה בצורה כל כך יפה, ועולה השאלה, איך יכול להיות שהרצון מושך כל פעם יותר אור? כאילו היה אור קטן ואיכשהו הוא מתעצם. הרי אור אין סוף הוא כבר שלם בפני עצמו וזה נראה שהוא גדל וגדל פה, איך זה יכול להיות?

באור אין לנו שום מדידות, אלא הכול תלוי בכלי. ככל שאנחנו מגדילים את הכלי אנחנו רואים שהאור הוא ממלא את הכלי יותר ויותר. לכן הוא נקרא אור אין סוף, שאין לו שום מידה וגבול וסוף אלא הכול תלוי בכלי. אז אחד מגיע עם כוס קטנה, והשני מגיע עם כוס יותר גדולה, וכך כל אחד ואחד עם מה שיש לו. אבל באור אין סוף, אין גבול, הכול תלוי בכלי. וגם בסוף כשאנחנו מגיעים לגמר התיקון, אז הכלי שלנו נעשה כלי אין סוף, שהוא אינסופי, הוא לא מוגבל.

יש כאן כמה פירושים, אנחנו לא מסוגלים לעכל את זה בשכל שלנו מהעולם הזה. אם אני לוקח את הכוס הזאת, נגיד מאתיים גרם, ואני ממלא אותה עד הסוף אז היא נמצאת בבחינת אין סוף, כי אין גבול, אלא הכוס הזאת מרגישה שהיא מלאה עד בלי די, שכול מה שרצתה קיבלה, ולכן זה נקרא אין גבול. אלא מתי יש גבול? מתי שנגיד עד כאן מילאו אותה ויש עוד חלק שלא מילאו, אז הוא אומר שיש עוד גבול. אבל אם אין חיסרון, כי כל החסרונות מלאים במילוי אז אין גבול, אין סוף. לכן עניין אין סוף תלוי בהגדרת הכלי, עד כמה הכלי מגלה את החסרונות והאור ממלא אותם ולגמרי לגמרי ממלא.

שאלה: על הבינה שזו התעבות, כאילו יש פה תהליך שהכלי יותר עבה על הבחינה של בינה. למה זה יותר עבה? היא הרי יותר דומה.

מתפשט האור מאין סוף. התפשטות אין סוף נקראת בחינת כתר, התפשטות האור מאין סוף נקראת בחינת חכמה. בבחינת החכמה מתחיל להתהוות רצון לקבל. רצון לקבל כשהוא מתחיל להרגיש את עצמו שהוא נעשה במשהו שונה מהאור, הוא מקבל לפי זה את תכונות האור ורוצה להיות בהשפעה כמו האור, ומזה מגיעה תכונת הבינה.

זאת אומרת, רצון לקבל בבחינה א' זה רצון לקבל שנולד מהאור, זה "בראתי יצר הרע", אבל עדיין הכול כלול מהאור, אין עדיין הבדל בין אור ורצון אומנם הרצון כבר קיים באור. אחר כך הרצון הזה מקבל מהאור רצון להשפיע, ואז הוא לא נמצא בניגוד לאור וזו בחינת בינה. בינה היא בחינה ב', כשהאור מתפשט בה היא מרגישה עד כמה היא בכל זאת שונה מהאור במשהו, ואז יוצאת ממנה בחינה ג'. בחינה ג' היא כבר במשהו רצון לקבל ורצון להשפיע יחד, אומנם הרצון לקבל בה הוא לא גדול כדי לצאת לרשות בפני עצמו, אלא עדיין נכלל ברצון להשפיע, ולכן זה נקרא בחינה ג'. זה משהו באמצע, עוד שייך לבינה אבל זה עדיין לא בינה, יוצא ממנה, בולט ממנה.

בסופו של דבר כשהאור ממשיך להשפיע על בחינה ג', יוצאת מבחינה ג' בחינה ד', שזה רצון לקבל בפני עצמו. הוא קיים בפני עצמו, דורש בפני עצמו, מרגיש בפני עצמו, שהוא לא שייך לאור, נמצא בניגוד לאור, ורוצה לקבוע את צורת האור שמתפשט בו והוא רוצה ליהנות ממנו בעצמו. ולכן בחינה ד' היא נקראת רצון לקבל, שאומנם הכול השתלשל מבחינת שורש, אבל בחינה ד' היא ממש הפוכה ברצונה מבחינת שורש. וכך מתפתחים ד' בחינות הרצון לקבל מאור אין סוף, עד שנעשה משהו הפוך מהאור וזה נקרא נברא, בחינה ד'.

סך הכול זה מה שקורה, יותר מזה לא קורה כלום בבריאה. כל היתר הם תיקונים על בחינה ד', שזה צמצום, מסך, אור חוזר, שבחינה ד' רוצה להידמות לאור, לכתר, וזו כל הבריאה. ואנחנו משתתפים בזה כחלקים מבחינה ד'. אנחנו מבינים שאנחנו הפוכים מהאור ורוצים להיות מהצד השני כמוהו, להגיע לדרגת האור, לדרגת הבורא, וכך אנחנו מתפתחים. בעצם זו כל חכמת הקבלה וזו כל הבריאה. כול מה שמתרחש מתרחש בבחינה ד'. כל הבחינות הקודמות הן קודמות לבחינה ד' והן גורמות לבחינה ד' את כל המצבים. ואנחנו שנמצאים בבחינה ד' לומדים איך אנחנו יכולים בעודנו שנמצאים בבחינה ד' להידמות לכתר, שמלכות דאור ישר תהפוך להיות כתר לאור חוזר. וכך אנחנו מעלים את עצמנו לדרגת הבורא, רק הוא מלמעלה כלפינו ואנחנו מלמטה כלפיו. אבל בזה אנחנו מגיעים למצב שמלכות וכתר מתחברים יחד והבורא והנברא מגיעים לדביקות. זו בעצם כל חכמת הקבלה ובכלל כל הבריאה, אין יותר בבריאה.

אם הבריאה היא מנוהלת על ידי אור ישר בלבד, שזה משורש, א', ב', ג', לבחינה ד', זה נקרא גשמיות, שאין שום קשר עם הבורא, אלא בחינה ד' היא מנוהלת על ידי האור שמגיע אלינו מבחינת אין סוף, מבחינת שורש. אם אנחנו בבחינה ד' מתעוררים ורוצים להגיע לדרגת השורש, אז אנחנו כבר נקראים מקובלים, שרוצים לקבל את כול הבריאה הזאת ולנהל אותה גם מצידנו. ואז מהצורות שבאות אלינו מלמעלה, משורש, א', ב', ג', לבחינה ד', אנחנו לומדים איך אנחנו יכולים להגיב לד', ג', ב', א', שורש, ממטה למעלה. זה נקרא העלאת מ"ן, העלאת חיסרון, שאנחנו אז מבקשים ומקבלים כוחות מלמעלה למטה. הכוחות האלה הם מטפלים בנו, הם מתקנים אותנו, ואנחנו מגיעים בסופו של דבר לבחינת כתר, לבחינת שורש, ושם אנחנו מתחברים ממש עם הבורא.

התיקונים האלה שאנחנו עושים הם נקראים מצוות, פעולות כדי לעלות לדרגת הבורא. ועושים אותם על ידי האור המחזיר למוטב שנקרא תורה. לכן נקרא שכל התיקונים הם על ידי תורה ומצוות. תורה זה האור העליון שיורד עלינו לפי הרצון שלנו להתעלות ולסדר את הדברים שהם יהיו מתאימים לבורא. אומנם אנחנו נקראים נבראים, אבל אנחנו גם מגיעים לדרגת הבורא, ממש למצב שאנחנו יודעים, רואים, מרגישים, נעשים נצחיים כמוהו. בפעם הזו, בפעם הבאה, לא חשוב מתי, אבל כולם מגיעים לזה, וכל הנשמות בכל הגלגולים כך נגיע לזה, השאלה מתי. אז יש לנו הזדמנות לזרז את המצב כדי לקדם את עצמנו ואת כל העולם לבורא. זה מה שאנחנו לומדים וזה מה שאנחנו נשתדל לבצע.

(סוף השיעור)