שיעור בוקר 07.12.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', עמ' 75, דף ע"ה, הסתכלות פנימית, "עגולים ויושר, כולל עשרה פרקים",

אותיות צ"ו – ק"ד

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', דף ע"ה, עמוד 75. אנחנו ב"הסתכלות פנימית", "עגולים ויושר, כולל עשרה פרקים", פרק ט', אות צ"ו.

פרק ט'

מבאר: למה כל ספירה וספירה כלולה מעשר ספירות פרטיות, והפרטות כלולה מעשר ספירות פרטי פרטיות וכן הן הולכות ומתפשטות עד לאין קץ ומספר.

כל ספירה פרטית שבכל עולם ועולם כלולה מי"ס פרטי פרטיות וכו' עד אין קץ ומספר:

אות צ"ו

ענין התחלקות הספירות לפרטיות ולפרטי

פרטיות עד אין קץ.

"זהו חוק נפלא בעולמות העליונים אשר כל ספירה שאנו בוחרים להבחין אותה, אנו מוצאים בה עשר ספירות פרטיות, וכשלוקחים שוב ספירה אחת, מאותן הע"ס הפרטיות, אנו מבחינים ג"כ עשר ספירות שהן פרטי פרטיות בערך הספירה הראשונה, וכן אם לוקחים ספירה אחת מהספירות, של פרטי הפרטיות, שוב מוצאים בה עשר ספירות, שהן פרטים, מפרטי הפרטיות הקודמים, וכן עד אין קץ."

כל ספירה מתחלקת לעוד ספירות, לעוד ספירות, לעוד ספירות. אנחנו לא מסוגלים להבין עד כמה זה עד אין קץ, אבל באמת החלוקה היא אינסופית. זאת אומרת כל ספירה שאנחנו נהיה כך, בטוח שהיא כוללת עשר ספירות בתוכה, וכל אחת מהן גם עשר ספירות בתוכה. ולכן אין כאן איזה גבול שאנחנו יכולים להגיד זהו, עד כאן זו ספירה אחרונה ובה הכול נגמר, אין דבר כזה בכלל. אנחנו לא מסוגלים לתפוס את הדברים האלה בשכל שלנו כי בעולם הזה הוא מוגבל בגבולות, אבל רוחניות היא מתקיימת לפי חוקים אחרים, אוניברסאליים, ולכן הכול ללא מידה, אין קץ למספר הספירות וההתחלקות ביניהן.

שאלה: מה שקראנו עכשיו קצת דומה למה שעושה הפיזיקה הקוונטית, משהו אין סופי גדול בתוך האינסופי הקטן. האם זה קשור לזה?

אנחנו קצת רואים את זה בטבע שלנו שאנחנו חוקרים. אפילו בטבע הגשמי כמה שאנחנו נכנסים יותר פנימה גם שם אנחנו לא רואים את הגבול, אלא הכול מתחלק ומגיע יותר ויותר להתחלקות ולמספר אין סוף של פרטים.

שאלה: זה כמו בהולוגרמה שבכל פיסת מידע יש בעצם את כל המבנה.

כן.

תלמיד: מה החוק הזה ברוחניות עוזר לנו להבין?

שאין לך פרט שלא כלול מעשר, ולכן אתה יכול להשיג אותו בעשירייה עד כמה שאתם נכללים מהטבע של העשר האלו. ואין לך שום דבר קטן שהוא נברא מפחות מעשר, מיותר מעשר, זאת אומרת אין מציאות כזאת שזה יצא מהבורא. כשאנחנו מדברים על ארבע בחינות דאור ישר, זה מה שנמצא בדרגת הבורא, אבל אחרי זה הכול זה עשיריות שלמות בלבד. ואפילו בארבע בחינות דאור ישר ישנן העשיריות האלו, רק שם אנחנו לא מדברים עליהן כי הן לא מגולות. אבל אין דבר כזה שמלכתחילה הוא לא נמצא בעשר. כי הבורא שהוא חושב על נברא הוא כבר חושב על סוף, ומהסוף בונה את ההתחלה. הוא רוצה לקבל נברא בצורת גמר התיקון, לכן הוא בורא אותו מלכתחילה בצורה כזאת.

שאלה: כשאתה אומר עשר, מה זה? זה רצון? מה מבטא העשר הזה?

עשר זה סך הכול כל ההבחנות שיש בנבראים, כדי שבסכום הנכון, בהתמזגות שלהם הנכונה, הם יכולים לבנות את הבורא, לייצב את הבורא ביניהם.

שאלה: למה הוא מכנה "חוק נפלא" את ההתחלקות לפרטים?

כי החוק הזה אומר על האוניברסאליות של המציאות. גם החלקיק הקטן ביותר וגם כל המציאות כולה יש להם אותה חוקיות ואין אחד יותר או פחות מהשני, בצורה שכל החוקים פועלים גם בקטן וגם בגדול, אין קטן ואין גדול, אלא בתרכובת מיוחדת יותר ויותר שמתגלה כלפי האדם המשיג, אבל לא שיש איזה הבדל בין החלקים שבבריאה. זה הכול רק כלפי אדם המשיג, ללא אדם המשיג האור אין סוף בכלל ממלא את כל המציאות.

תלמיד: המושג "נפלא" הוא גם כאילו נסתר.

"נפלא", פליאה, הכוונה היא שהוא נמצא למעלה מההשגה שלנו.

שאלה: למה התחלקות של ספירות זה נקרא עשר ספירות פרטיות?

לא יכול להיות פחות או יותר מעשר.

תלמיד: כן, אבל למה זה פרטי? הפרט מבלבל אותי. אני לא מבין למה זה נקרא פרטי.

כי התחלקות כל דבר יכולה להיות לעשר, ואז הם נקראים פרטיים כלפי הכלל הקודם.

שאלה: איך ההרגשה המשותפת הכללית של הדבקות, אותה תכונה מתחלקת לעשר?

כי כמו שאתה אומר האיחוד, החיבור, הוא מושג רק מתוך חיבור בין עשרה חלקים מנוגדים בניהם. אז אנחנו הנבראים משיגים את האיחוד בצורה כזאת. אנחנו לא יכולים להשיג את האיחוד כי זה לגמרי נעלם מאיתנו, אלא מתוך שאנחנו מחברים עשרה מנוגדים יחד, אנחנו יכולים לתאר לעצמנו מה זה נקרא איחוד.

זאת אומרת, האיחוד הוא בנוי כלפינו, אנחנו בונים אותו כדי להשיג את האיחוד הזה. בלי לחבר את העשרה יחד אנחנו לא נדע מה זה נקרא איחוד, לא נדע מה זה נקרא בורא, זה יהיה דבר הנעלם למעלה מאיתנו. ניתן לנו לחבר בדרגה שלנו עשרה, ואז בהתחברות, בהתמזגות נכונה בין כל העשרה אנחנו מוציאים מושג נוסף שנקרא איחוד או בורא, משהו שלמעלה מהעשרה האלו.

תלמיד: אתה אומר הרבה פעמים תיכנס לעשירייה, תזרוק את עצמך לעשירייה, תתמוסס שם שלא תרגיש את עצמך, שזה הכול יהיה כאחד. האם שם אנחנו מגלים עשרה חלקים או שזה הופך למשהו אחד?

תנסה ותראה.

שאלה: יוצא שהבורא כשהוא בנה את הבריאה בצורה כזאת במבנה כזה אז הוא נוכח בכל.

נכון.

שאלה: האם יש מצב של סוף באין סוף?

כן.

שאלה: בכל ספירה יש ייחודיות משלה. זה אומר שאיזושהי תכונה מעשר הספירות בולטת בה, או איך להסביר את זה?

בכל ספירה יש עשר ספירות, שהספירה ההיא שהיא אופיינית למקרה הזה, היא מחברת בתוכה את תשע הספירות האחרות.

שאלה: אפשר להגיד שהשבירה היא שנשברו העשיריות?

נשברו עשיריות ועשיריות ועשיריות עד פרטי פרטים.

שאלה: מה זה שאנחנו יכולים ללמוד בעשירייה את היחס של הבורא לרצון לקבל ביותר ויותר פרטים כתוצאה מהסתירות?

עד כמה שאנחנו בעשירייה רוצים לכלול את כול המציאות, אנחנו בזה עולים והופכים להיות לעשירייה אחת הכוללת את כול המציאות.

קריין: אנחנו ממשיכים לאות צ"ז.

אות צ"ז

כל אור העובר דרך המדרגות, משאיר שורשו

בכל מדרגה ומדרגה שעבר דרכה.

"וטעם הדבר, תבין על פי המבואר, שאין העדר ברוחניות (עי' או"פ ח"ב פ"א אות ד' שניה). והמתבאר שם, שאי אפשר כלל שתמצא איזו בחינת אור בתחתון, שלא תהיה אותה הבחי' נכללת בכל העליונים ממנו, עד א"ס ב"ה. מטעם, שאפילו הארה קטנה מאד, היוצאת במדרגה היותר שפלה בעולמות, מחויבת לצאת מא"ס ב"ה, ולעבור דרך כל העולמות והמדרגות הקודמות לאותה המדרגה השפלה, עד ביאתה שמה. ומתוך, שאי אפשר להיות, שההארה הנ"ל בהיותה משתלשלת ועוברת דרך המדרגות, תהיה נעדרת ממדרגה ראשונה בסבת ביאתה לשניה, ותהיה נעדרת מהשניה בעת ביאתה לשלישית, וכו' עד ביאתה למדרגה האחרונה המקבלת אותה, כדרך דבר גשמי העובר ממקום למקום, שהרי זה לא יתכן כלל ברוחנים, שאין ההעדר והחילוף נוהג בהם כל עיקר, אלא בהכרח, שכל הארה העוברת דרך איזו מדרגה, אפילו שהיא רק בדרך העברה, עם כל זה כבר קנתה מקומה שם."

אם יש גילוי באיזו מדרגה, באיזה מצב, ספירה, פרצוף, הגילוי הזה הוא נשאר, וכבר הכלי הזה הוא קיים ודרכו כבר יש השתלשלות ליתר הכלים.

קריין: אות צ"ח.

אות צ"ח

כל אור שהופיע פעם באיזה מדרגה,

אינו זז משם לנצח.

"וענין ביאתה והעתקתה למדרגה שלאחריה, אינה גורעת, משום זה כלל, מהאור שהשאירה וקנה מקומו במדרגה שעברה, אלא, שזה דומה למדליק מנר לנר ואין הראשון חסר. וכן כאן, בשעה שהאור נעתק מהמדרגה הראשונה ויורד לשניה, נמצא כל האור בשלמות, גם בראשונה גם בשניה ועל דרך זה, בביאתו של האור למדרגה השלישית, לא זז האור מהשניה כלל והאור נמצא בכל שלמותו, גם בשניה וגם בשלישית, ועד"ז, בעברו בכל המדרגות הקודמות לאותה המדרגה האחרונה, שהיא המקבלת האמיתית, דהיינו עד אותה המדרגה, שבשבילה ירד האור מא"ס ב"ה, הוא נקבע בכולן. וכל זה הוא, משום שאין העדר נוהג ברוחני, וכל אור שזרח פעם בבחינה רוחנית, שוב לא זז האור מאותה הבחינה לנצח, ואפילו משהו שבמשהו."

ככה מתרבים, מתגלים האורות על ידי הכלים. שכל אור שעובר דרך איזה כלי, הוא משאיר שם רושם, והכלי נשאר, ואז ממנו נולדים יותר כלים, ויותר אורות יכולים להתגלות בהם, וכך עד אין סוף.

אות צ"ט

כשאור החכמה עוברת למקומה דרך הכתר,

משאירה שורשה בכתר.

"ומהמתבאר, תבין היטב, דבר התכללות עשר הספירות זו מזו, וזו מזו, עד אין קץ. כי למשל, כשיוצאות ב' הספירות הראשונות, כתר וחכמה, הרי אור החכמה מחויב לצאת מא"ס ב"ה, כנ"ל, וא"כ מחויב אור החכמה לעבור דרך ספירת הכתר, בטרם בואו לספירת החכמה, וכיון, שאור החכמה זרח פעם בספירת הכתר, דהיינו בעת עוברה דרך שם, א"כ, אי אפשר שיהיה נעדר משם לעולם, כנ"ל, ולפי זה הכרח הוא, שאפילו אחר שכבר הגיע אור החכמה לספירת החכמה, נשאר אור החכמה בשלימותו גם בכתר. הרי, שבספירת הכתר יש עתה ב' אורות, דהיינו, אור הכתר ואור החכמה.".

כך אנחנו רואים, שבמשולש יורדים אורות מלמעלה למטה. אם יש בכתר אור אחד אז אחד. אם זה שניים, אז יש בכתר שני אורות ואחד מהם יורד גם לחכמה וכן הלאה. עד שמגיע למלכות, ואז בכתר יש את כל עשרה האורות ובמלכות אחד.

ואחר כך בא אור חוזר, שממלכות מתחיל האור החוזר וממלא את המלכות, ומשלים את כול הספירות ממלכות עד הכתר בט' ספירות דאור חוזר.

שאלה: מה ההבדל בין העדר ברוחניות למקום חלל, למקום ריק?

מקום חלל זה שאין שם חיסרון. העדר ברוחניות אומר שכבר יש שם חיסרון, שמשהו היה ונעדר ולכן נמצא חיסרון. העדר ברוחניות, בדרך כלל מדברים על החיסרון שעומד להתמלאות. מה שאין כן חלל, מדברים יותר על הכלים דעגולים שאין להם חסרונות, והם לא יכולים להמשיך אורות.

תלמיד: האם תוכל גם לחלק את ההעדר לעשר ספירות, כמו שקראנו בסעיף 96?

יש עשר ספירות שהן ריקניות ומרגישות שיש להן חיסרון. אבל בחלל אין חיסרון, אלו עשר ספירות ללא העגולים נגיד, הן לא מרגישות שיש להן חסרונות.

שאלה: מה זה אומר שבספירה יש שני אורות? איך זה יכול להיות שיש שני אורות?

בכל ספירה וספירה יש אור ישר ואור חוזר. ואור ישר הוא לא מפריע לאור חוזר, אלא ההפך, הוא מתלבש באור החוזר. אם לא יהיה אור חוזר אז לא יופיע גם אור ישר.

תלמיד: אני מתכוון לזה שהוא כותב, שבספירת הכתר יש ב' אורות, אור הכתר ואור חכמה.

כן. ומה?

תלמיד: איך יכול להיות שיש שני אורות בספירה?

כי בכתר יש לך כמה ספירות. יש לך עשר ספירות בכתר עד שמגיע אור אחד למלכות.

תלמיד: אז הכלי עכשיו יכול לגלות את שני האורות בלבד?

שניים, שלושה, ארבעה. כמה שיש לה חסרונות כך היא יכולה לגלות את האורות.

שאלה: שמענו עכשיו שהאור לא נעדר מאף מדרגה, האם זה לא סותר את יחס הפוך אורות וכלים?

למה?

תלמיד: כי ביחס הפוך אנחנו ראינו שרק חלק קטן מהאור עובר למדרגה הבאה ולא כל האור. יש פחות ופחות אור.

לפי הרצון שבכל מדרגה ומדרגה, ככה האור ממלא אותה.

תלמיד: אבל אנחנו עכשיו קראנו שהאור שעובר נכנס בשלמותו. הוא משאיר את המקום שלו בצורה מושלמת, לא נעדר.

האור לא יכול להיות יותר מהרצון. הרצון מושך את האור, מתמלא באור, מעביר אותו הלאה וכן הלאה. הרצון כאן קובע. אחרי צמצום א' הכול נקבע על ידי החיסרון, על ידי הרצון. ולכן זה לא שהאורות עוברים כמו שאתה שופך מבקבוק לכוס. אין דבר כזה. אלא שהכוס מזמינה כמה ואיזה צורה יישפך אליו מהבקבוק. החיסרון קודם.

תלמיד: החומר הזה מרתק ויש מיליון שאלות שרצות בראש, אבל אני מסתכל על החברים ואני נורא רוצה לקשור את זה לעשירייה דווקא. אני לא מוצא דרך.

בינתיים תלמד מה שאנחנו לומדים, ואל תסתכל על חברים.

שאלה: מה אנחנו יכולים ללמוד על העבודה מכך שכל אור שעובר באיזו מדרגה אינו זז ממנה לנצח?

כי כל אור שעובר דרך רצון והרצון ייצב אותו, אותו מצב נשאר. יש עוד רצונות? עוד אורות שמתגלים בהם. עוד רצונות, עוד אורות. אבל המצבים שהיו, נשארים כולם כמו שהם. ויש עליהם תוספת, תוספת, תוספת גם כלים וגם אורות.

שאלה: קראנו באות צ"ח שיש כלל ש"המדליק מנר לנר ואין הראשון חסר.". איך עובדים עם הכלל הזה?

מה שהיה היה. ואני יכול להדליק את עצמי, נגיד מהתפעלות של הקבוצה, ובקבוצה הזאת לא יחסר שאני לוקח ממנה התפעלות. אלא ההפך, כשאני לוקח ממנה התפעלות, ההתפעלות שקבלתי עכשיו חיה גם בי. ודאי ש"אין הראשון חסר", אלא ההיפך. על ידי זה מגדילים את האור.

אות ק'

כשאור הבינה עובר דרך הכתר והחכמה,

משאירה שורשה בהם. וכו' עד"ז.

"וכן באור בינה, כיון שהוא מוכרח לעבור דרך ב' הספירות הקודמות, בטרם ביאתו לספירת הבינה, בהכרח הוא שאור הבינה קנה מקום גם בכתר וגם בחכמה כנ"ל. ויש עתה, ג' אורות בכתר, שהם: אור הכתר, ואור החכמה, ואור הבינה. ויש ב' אורות בחכמה, שהם: אור החכמה, ואור הבינה. ואור אחד, בספירת הבינה, דהיינו אור של עצמה, וכו' על דרך זה, עד שבצאת אור המלכות, יש כבר בכתר כל עשר הספירות, שהרי כל תשעת האורות התחתוניות, עברו בהכרח דרך הכתר, שעל כן קנו מקומם שם, כנ"ל. ויש תשע ספירות בחכמה, כי כל שמונה הספירות התחתונות ממנה, עברו בהכרח את מקומה, ונשארו שם, כנ"ל, ועד"ז שמונה ספירות בבינה, ושבע בחסד, ושש בגבורה, וכו' עד המלכות, שאין לה אלא אור עצמה בלבד, כי אין עוד ספירה תחתיה שתעבור דרכה."

שאלה: איזה מהספירות היא האיחוד של הרצון?

בכל ספירה וספירה יש מלכות משלה שהיא קובעת את עוצמת האור. בכל ספירה וספירה יש ספירות חוץ ממלכות, ששם נקבע אופי של האור וכך הן פועלות.

אות ק"א

אין או"י בכלי מלכות אלא או"ח בלבד.

"אמנם ענין אור המלכות האמור, הן האור שבה, והן האור שנכלל ממנה בט"ס ראשונות, אינו אלא או"ח. כי כבר ידעת, שמצמצום ואילך נתהוה מסך בספירת המלכות, ואין אור א"ס מתקבל שם, אלא שנעשה שם, מפאת פגישת אור א"ס במסך ההוא, ענין של זווג, ואז יוצא ועולה אור חדש מהמסך שבמלכות, המכונה בשם אור חוזר, ומאיר עד לספירת הכתר למעלה, ונמצא מלביש ממטה למעלה, על כל עשר הספירות כולן, ורק באופן זה היא נמצאת נכללת בכל ספירה מט"ס ראשונות (כמ"ש לעיל הסת"פ ח"ב אות י"ט ד"ה והנה)."

זאת אומרת במלכות יש רק אור חוזר. אבל כל האורות מתגלים בט' ראשונות דווקא בזכות המלכות.

קריין: אות ק"ב /א'

אות ק"ב

המלכות נבחנת לכתר של ע"ס דאו"ח.

”ומתוך שספירת המלכות, היא המקור לאור החדש האמור, וכל מקור נבחן בשם כתר, לפיכך נבחנת המלכות, לספירת כתר של האור החדש ההוא. והספירה שלפניה, דהיינו יסוד, נבחנת לחכמה של האור החדש, ושלפני פניה דהיינו הוד, נבחנת לבינה, עד שהכתר העליון, נבחן עתה בבחינת מלכות, דהיינו בבחינת מה שמקבל מהאור החדש האמור."

זאת אומרת, מה שאנחנו משפיעים מעצמנו, ממלכות לבורא, לכתר, אז הבורא מקבל מאיתנו בסופו של דבר את כל ההשפעה שלנו ואנחנו בונים בו את החיסרון, את המקום לאור חוזר שלנו.

שאלה: כתוצאה מהזיווג, מהסעיף הקודם, האם בכל זאת האור נכנס לתוך מלכות דאין סוף או רק בט' ראשונות?

אתה תעזוב את המלכות דאין סוף. שם אנחנו לא מדברים על הספירות. אנחנו מדברים שם על הבחינות, ד' בחינות דאור ישר, ארבע בחינות, ד' בחינות. וזה לא רצונות עדיין, זה הבחנות. הבורא כך עשה באור מעצמו ואחרי שבחינה ד' מתמלאה ומרגישה שהיא מקבלת. ובמידה שהיא מקבלת היא מרגישה את הבושה, שהיא הפוכה מהאור, מהכתר, מהבורא, אז היא עושה צמצום ואז היא מתחילה להיות בפני עצמה מנותקת מהבורא, לא רוצה להיות מחוברת אליו בצורה כזאת ומתחילה לקבוע מעצמה את המצב, כל מצב ומצב משלה.

אז אנחנו אומרים על ספירות. למה ספירות? כי הרצון לקבל שקודם היה סתם רצון לקבל, עכשיו הופך להיות למקור של אור, מקור של השפעה, של תענוג לבורא, ולכן הוא נקרא ספירה, "ספיר", מאיר לבורא בחזרה.

ולפני זה, לא. לפני זה פשוט ד' בחינות של הרצון שהבורא ברא וממלא אותם ועושה איתם מה שהוא רוצה. אחרי שהתמלאה בחינה ד', שהיא מרגישה שהיא מקבלת. היא מרגישה שהיא המקבלת, זה נקרא שהיא מרגישה את הבושה שבה, הפכיות הצורה מהבורא, אז היא מתחילה לפי זה לעבוד ואז אנחנו מדברים כבר על הספירות. על זה שהיא רוצה להאיר, לתת תענוג לבורא. על ידי זה שמקבלת ונותנת ואז מתחילה להיות הבריאה.

לפני זה לא. לפני שבחינה ד' עושה צמצום, אנחנו לא מדברים על הנברא, אנחנו מדברים על רצון לקבל שמתפתח באור העליון.

תלמיד: האם אפשר לומר שספירה מאירה במידת האור חוזר?

כן. במידה שיש לה אור חוזר, היא מאירה.

תלמיד: לגבי הזיווג. אחרי הצמצום האור נכנס רק לט' ראשונות או גם למלכות?

לא, במלכות יש רק אור חוזר. אנחנו עוד נלמד את זה. תמיד יש השאלות האלה. קשה לעכל אותם, תקבל ככה בינתיים.

שאלה: האור חוזר שעולה ממלכות, מוסיף הבחנות למלכות בלבד או שכל הבחינות שלה מתעשרות מזה?

כל הבחינות. הוא מוסיף לכל הבחינות שבפרצוף. כל בחינה ובחינה מקבלת רצון לקבל ומאירה מתוך התמזגות הרצון לקבל והרצון להשפיע שבכל ספירה וספירה. עוד נלמד עד כמה הרצון לקבל עולה ממלכות לט' ראשונות, שהן מתחילות להיות כלולות זו מזו.

שאלה: האם מלכות היא זאת שמושכת את האור לתוך הספירה או מגדירה את העוצמה, איך יש התפשטות לפי הסדר? אם קודם היא זאת שמחליטה על הכול אז כל האורות צריכים להיות בתוך הספירה.

ודאי שמלכות שמרגישה שהיא מקבלת, זה מלכות דאין סוף. היא מרגישה את עצמה שמקבלת מהבורא, מרגישה שהיא הפוכה מהבורא, ואז היא מרגישה מתוך ההפכיות הזאת, בושה. הרגשת הבושה מעוררת אותה לצמצום. ואז איך להפטר מהבושה, היא עושה את הצמצום, לא רוצה לקבל וזה נקרא מלכות דאין סוף.

מרגע זה והלאה מה שהיא עושה, היא עושה רק מכוח בושה וצמצום. ולכן כל הבריאה יוצאת כבר אך ורק איך להשלים מה שמלכות רוצה לקבל מהבורא, ומה שהבורא רוצה לתת למלכות. ומלכות, אומנם שהיא מצטמצמת, לא רוצה להישאר מצומצמת. כי אם היא מצמצמת את עצמה ולא מקבלת שום דבר מהבורא, זה נקרא שהיא לא מקבלת בגלל הבושה, זו הצורה האגואיסטית הגרועה ביותר.

ולכן כל העבודה שלנו צריכה להיות למעלה מהבושה, שאני רוצה להשפיע. לכן ההשפעה בשבילי צריכה להיות יותר גדולה מכל מצב אחר, מכל בושה ומכל דבר אחר. ואז היא הופכת את עצמה ללקבל על מנת להשפיע. ואז הבושה הופכת להיות לכבוד, ולא כבוד לעצמה, אלא לזה שהיא מכבדת את הבורא ורוצה להצדיק איך הוא ברא את הבריאה בצורת הרצון לקבל. יש כאן הרבה פילוסופיה, כאילו סתם פלפולים.

תלמיד: אחרי הצמצום, כשמלכות מושכת, כמו שהוא כתב, שבכתר מופיעה חכמה או בינה,. איך לא מופיעים כל האורות? כי זאת מלכות שמחליטה איזה אור עכשיו נמשך. וברגע שהיא בתמונה איך אין כבר את כל האורות בתוך הספירה?

יש בספירה כל האורות, והאורות האלה מגיעים למלכות.

תלמיד: אז מה זה הסדר הזה של ההתפשטות? למה יש סדר שהוא אומר שעכשיו יש רק בינה ואחר כך יהיה גם את שאר האורות?

בהתאם עד כמה שמלכות מגלה את הרצון לקבל שלה. הרצון לקבל שלה הוא פותח את כניסת האור לכל הספירות מלמעלה למטה.

תלמיד: נכון אבל אם מלכות פותחת, האם היא לא כבר פותחת את כל הספקטרום הזה? כי זה מלכות היא כבר כל האורות.

לא, הכול נעשה לפי המדרגה, כך היא מרגישה יותר ויותר איך שהאור מפציר בה ואיך שהיא יכולה לקבל אותו בעל מנת להשפיע, כבר בעל מנת להשפיע היא פותחת את עצמה, זה כבר מלכות דקו לא מלכות דעיגולים.

שאלה: כשהוא מדבר על זה שהמלכות מלבישה את האור החוזר על כל העשר ספירות, באיזה אופן היא עושה את זה? והאם לא הייתה מלכות גם בכל ספירה לפני שהיא עשתה את זה?

מלכות מרגישה שהאור העליון, מגיע אליה מהכתר במשולש העליון, ואז היא עושה חשבון מה היא יכולה לעשות והיא מפעילה את עצמה בצמצום, מסך ואור חוזר. ואז היא רוצה להחזיר לבעל הבית, כל דבר שהיא מקבלת שיהיה בעל מנת להשפיע. ולכן ממלכות יוצא בחזרה אור חוזר, יחס לבעל הבית, זה נקרא משולש תחתון. ואז שני היחסים האלה, מבעל הבית לאורח ומאורח לבעל הבית, מתחברים שני המשולשים האלה ונעשה תוך הפרצוף.

שאלה: כל המדרגות הן איכויות, איך הן משתנות אחרי קבלת האור?

הן מקבלות את האור בעל מנת להשפיע, ובזה הן מימשו את עצמן. ובפעולה הבאה אלה כבר מדרגות אחרות.

תלמיד: אז הן נשארות צורת דומם כאילו קיבלו וזהו?

הן נמצאות בדבקות עם הבורא.

תלמיד: מאיזו בחינה הם דומם?

אני לא רוצה להגיד דומם, צומח, חי איזו הגדרה זו למדרגות? במדרגות עצמן אנחנו מדברים על הרגשה שבתוך המקבל, בתוך המשפיע. מי הוא? האדם, הרצון, הרצון הזה הוא לא דומם, הרצון הזה נמצא בדבקות עם הבורא. לפי הדרגה שלו הרוחנית, אנחנו יכולים להגיד שזה דומם, צומח, חי, מדבר, בהתאם באיזה עולם הוא נמצא עשייה, יצירה, בריאה, אצילות.

שאלה: מה זה נקרא שמתגלה אור ישר רק במידה שיש אור חוזר?

כי הנברא לא מקבל שום דבר מהבורא, אלא בעל מנת להשפיע. לכן מה שמגיע קודם מהבורא, זה נקרא ראש הפרצוף. ואחר כך ישנה החלטה, כמה שהוא יקבל בעל מנת להשפיע, ולפי זה כבר האור מהבורא נכנס בתוך אור חוזר לתוך הנברא.

קריין: אנחנו ממשיכים באות ק"ב/ב'.

אות ק"ב

ע"ס דאו"י הן ממעלה למטה.

"והנה נתבאר, שיש לנו להבחין בכל מדרגה של עשר ספירות, שיש שם, ב' מהלכים של עשר ספירות, דהיינו מהלך י' ספירות הנמשכות מא"ס ב"ה, ממעלה למטה, מכתר עד מלכות, והן שנקראות עשר ספירות של אור ישר, להיותן יורדות ביושר ממעלה למטה, על סדר המדרגה, כלומר, מן הכלי הזך לעב ממנו, ומשם אל היותר עב, עד למלכות העבה מכולם."

שאלה: אתה יכול להסביר קצת את הצורה שבה מתפשט האור הישר? קודם כל צריך שיהיה כלי שמרגיש את האור הישר. איך אנחנו מדברים על זה שהוא מתפשט על סדר מדרגה לפני שהוא מגיע למלכות, לפני שיש מי שירגיש אותו?

כך זה באמת קורה. וודאי שאנחנו מדברים על הרצון, שהוא רוצה והוא מושך והבעל הבית רוצה לתת לו. האורח מגלה קודם כל צמצום, בעל הבית מפציר, האורח מגלה את התנאי של אור חוזר, שמוכן לקבל רק מהבעל הבית על ידי כוונה דלהשפיע, ואז אור ישר מתלבש באור חוזר, וכך שניהם ממלאים את הנברא, ממלאים את האורח, והאורח בזה דומה לבעל הבית, כמו שבעל הבית רוצה לתת לאורח, האורח בזה שמתמלא עכשיו, הוא משפיע לבעל הבית.

.

שאלה: האור הפנימי מופיע בתוך הפרצוף ושם יש מקום לתחושת הבושה. בראש הפרצוף, בחישוב, אין אור ישר? הרי אמור להיות אור יש ונאמר שאין אור ישר אז אני לא מבין.

לא, ודאי שיש אור ישר, זה אור שבעל הבית רוצה לתת לאורח, והאורח צריך לעשות כאן מסך, צמצום, אור חוזר, כל ההכנות, ורק אחרי שהוא שוקל כמה הוא יכול לקבל מהבעל הבית הוא מקבל בתוך הפרצוף. על זה אנחנו כל הזמן לומדים, שכך הפרצוף מקיים את הקשר שלו עם האור, עם בעל הבית, עם הבורא.

שאלה: קראנו עכשיו שיש חלקים שהם זכים יותר ועבים יותר. עשר ספירות שהן זכות יותר ואז יש עליה או ירידה אבל אם הכול בנוי מעשר ספירות אז למה יש כאלה שהן זכות יותר ועבות יותר?

כי בכל העשר ספירות יש רצון לקבל שונה כל אחד מחברתו, ועד כמה שהרצון לקבל יותר או פחות, משנה גם את אופי הספירה.

שאלה: הוא אומר "שנקראות עשר ספירות של אור ישר להיותן יורדות ביושר מלמעלה למטה" ובסוף הוא אומר "הוא רשם עלי יותר עב עד דמלכות אהבה מכולם". אז איפה העבודה שלנו?

העבודה שלנו היא לפעול בכמה שהעביות יותר גדולה, כדי להגיע לזכות הכי גבוהה.

תלמיד: אז מה סוג העבודה שלנו כדי להפוך את העביות הזאת לזכות?

בכוונה על מנת להשפיע אתה משתמש ברצונות עוד יותר ועוד יותר ועוד יותר עבים, כדי לעשות בהם פעולה על מנת להשפיע לבורא בלבד, ואז אתה הופך את העביות לזכות.

תלמיד: ואז בעצם אני ממלא חזרה את האורות, באור חוזר.

כן, אתה ממלא את האור הישר שמגיע אלייך באור חוזר, עוטף אותו באור חוזר, וזה נקרא שלמות, דביקות, חיבור, נברא עם הבורא.

תלמיד: ואז בזה הדרך לגמר תיקון?

כן.

שאלה: אם אנו מדברים על אורות ורצונות, כיצד הם נתפסים ומורגשים בעצמם, או אם לא אז איפה זה מורגש? כלומר איך הרצון מרגיש את עצמו?

הרצון מרגיש את עצמו ברצון, האור מורגש גם ברצון. הכול מורגש רק ברצון, אין לנו חוץ מרצון שום דבר. וכל מיני אופנים, כל מיני צורות של הרצון רק על זה אנחנו מדברים, ואז מה שמתגלה בתוך הרצונות האלה אנחנו קוראים או "ייסורים", שאנחנו מרגישים מה שמתגלה זה לא ממלא את הרצון, או "מילויים", שזה ממלא את הרצונות. וזהו, אין יותר, לכן זה נקרא "חכמת הקבלה", שאנחנו לומדים אותה רק בתוך הרצון.

קריין: אנחנו ממשיכים לאות ק"ג, בעמוד 77.

אות ק"ג

ע"ס דאו"ח הן ממטה למעלה.

"ועוד יש לנו שם, מהלך ב' של עשר ספירות, הנמשכות מספירת המלכות, ממטה למעלה, דהיינו מספירת המלכות עד ספירת הכתר, אשר המלכות נעשית המקור לאור החדש הזה, והן הנקראות י' הספירות דאור חוזר. ונקראות כן, להיותן מושפעות ובאות להיפך מסדר המדרגה, כלומר שאינו נמשך והולך מהכלי הזך אל העב, שהמקבל האחרון הוא היותר עב, אלא בהיפך, שנמשך והולך מהכלי העב ביותר, אל זה שאינו עב כל כך, עד שהמקבל האחרון הוא הזך ביותר, וע"כ נקרא, שמאיר ממטה למעלה."

שאלה: מאיפה למלכות יש את הכוח להפעיל אור חוזר?

מבושה שהתגלתה במלכות דאין סוף, שהיא הרגישה שהיא מקבלת מהכתר, מבחינת שורש, והיא הרגישה יחד עם התענוג הגדול ביותר שהיא התמלאה עד הסוף, בנוסף לזה, התגלתה הרגשת ההפכיות הצורה מהכתר, מחינת שורש, ההפוכה לגמרי, הגרועה יותר ממוות. וזה נקרא "בושה" וסיבה לצמצום א', ולכן צמצום א' לא מתבטל.

ההחלטה הזאת שאני לא מקבלת יותר, לא מביאה את עצמי להפכיות כזאת מהבורא, זו החלטה של מלכות דאין סוף, וזאת סיבה לכל הבריאה שאחר כך באה לתיקונה, וכל התיקון הוא רק כדי שבאיזו צורה [תוכל] לשלב את עצמה בבחינת שורש.

שאלה: עם כל ההארות האלה, האם יש דרך לזהות איזשהו צבע בהם, וכאילו לשייך כל צבע לאיזשהו רצון מיוחד?

כן, ככה אנחנו לומדים. עוד נלמד את זה. אתה צודק.

שאלה: האם תוכל להסביר את המלכות של הקו?

אנחנו כל הזמן מדברים על המלכות של הקו, ועל מלכות דעיגולים אנחנו כמעט ולא לומדים. עיגולים, אנחנו לא שולטים בהם, אלא בכמה שאנחנו עובדים בקו אנחנו דרך הקו גם ממלאים את העיגולים וכך אנחנו מגיעים לגמר תיקון, שכל העיגולים גם מתמלאים. אבל כל העבודה שלנו, המדידה שלנו, המציאות שלנו היא אך ורק בקו.

שאלה: בסוף סעיף צ"ח כתוב שאור שמגיע לספירה הוא נשאר שם לנצח. אבל אנחנו לומדים שהמסך מזדכך, האור יוצא מהספירה, נשאר רק רשימו איך לחבר את זה?

לא יודע. כתוב גם שאין העדר ברוחני, אז תסביר לי מה קורה.

תלמיד: אני לא מבין, לכן אני שואל.

אז אני אומר לך שזה קורה וגם זה קורה. כל מצב ומצב שנקבע פעם, גמרנו, הוא נשאר ובמקומו, תמורתו בא מצב חדש. רצון חדש, אור חדש, הכול מחדש, והמצב הקודם נשאר. וכל המצבים האלו זה כמו פריימים, כמו תמונות, צורות שהם כבר התממשו, וכל הצורות האלו מצטרפות ומצטרפות עד שיהיה גמר התיקון. בגמר התיקון יתחברו כולם יחד לתמונה הסופית.

תלמיד: אבל האור נשאר כרשימו?

לא כרשימו, נשאר כרצון שיש לו צמצום, מסך, אור חוזר, מקבל אור ישר ובמצב הזה הוא נשאר ובתמורתו מתגלה המצב הבא, רצון חדש יותר גדול.

אות ק"ד

כל הספירות דאו"ח הבאות בט"ס דאו"י,

עוברות דרך המלכות.

"והנה ענין התכללות הספירות, שביארנו למעלה בסדר עשר הספירות דאור ישר, אשר מכח שאין העדר ברוחני, וכל הארה העוברת במקום נשארת בכל שלימותה שם, אפילו אחר שנעתקה למקום שני, שמשום זה, נבחן ביציאת עשר ספירות דאור ישר, אשר כל עשר הספירות ישנן בכתר, ותשע בחכמה, ושמונה בבינה, וכו' (כנ"ל אות צ"ט בד"ה ומהמתבאר עש"ה), הרי מאותו הטעם נבחן כדבר הזה, גם בעשר הספירות דאור חוזר, שבהיות שכאן נעשית ספירת המלכות, לבחינת המקור אל האור החוזר הזה, הרי נבחן לנו בשביל זה, שכל בחינה של אור חוזר, המגיעה לספירות העליונות ממנה, מוכרחה לעבור מקומה של המלכות, שהרי המלכות, היא המוציאה את בחינת האור ההוא, מכח המסך שלה, המזדווג עם אור א"ס הפוגש במסך ההוא."

שאלה: אז אם עשר ספירות דאור חוזר הן מלמטה למעלה, ויש כוח קטן במסך, זאת אומרת שמשפיע אור שלא מגיע לכתר? יכול להיות כזה מצב?

לא. כי אם מלכות מרגישה שמגיע אליה האור, סימן שהיא יכולה באור הזה להגיע באור חוזר עד הכתר. אין דבר כזה שיש אור מלמעלה למטה שמגיע למלכות ולמלכות אין אור כדי להגיע עד הכתר שלה.

שאלה: האם כל אחת מהט' ראשונות מרימה אור חוזר משלה?

את האור החוזר יכולה לייצב רק מלכות, שזה הרצון לקבל ורק עד הכתר של אותן הספירות.

שאלה: מה המשמעות שלספירה יש שמונה אור ישר, שתיים אור חוזר, שבע אור ישר וכן הלאה?

עוצמה.

תלמיד: איכות בהשפעה?

כן.

שאלה: איך ד' בחינות דאור ישר פלוס ד' בחינות דאור חוזר נותנות לנו מיליארד הבחנות?

אין לנו ד' בחינות דאור חוזר, זה כבר לא ד' בחינות, זה אחרי שמלכות דאין סוף מקבלת, ממלאה את עצמה, מרגישה בושה, עושה צמצום ואחרי צמצום היא כבר מתחילה לקבל בעל מנת להשפיע, שזה כבר גלגלתא. היא לא עושה פעולות אור חוזר בתוך ד' בחינות דאור ישר. אין דבר כזה, יש ד' בחינות דאור חוזר אבל זה לא בצורה שהיא מלבישה אור אין סוף ועושה ממנו פרצוף.

שאלה: כתוב "הרי המלכות, היא המוציאה את בחינת האור ההוא, מכח המסך שלה המזדווג עם אור א"ס". איך אפשר להסביר בצורה פרקטית מה זה כוח המסך שלו?

כוח המסך זה רצון של הנברא להזדהות עם הבורא למרות הרצון ליהנות של עצמו.

תלמיד: אז מה סגנון העבודה, מה צריך לעשות? העבודה עצמה, מה היא?

העבודה עצמה, שאני דוחה מהרצון לקבל שלי את כל המילויים שאני נהנה בהם, ורוצה להשתמש במילויים האלה, בתענוגים האלה אך ורק כדי להנות לבורא.

תלמיד: זאת אומרת צריך לא לקבל כלום?

פיסית אתה יכול לקבל הכול, אבל נפשית אתה יכול לקבל הכול רק בתנאי שאתה מלביש את זה בכוונה על מנת להשפיע בזה לבורא.

תלמיד: כרגע אין לי כוח השפעה אז מה אני עושה, מה סגנון העבודה שלי בעשירייה?

בעשירייה אתה רוצה להגיע למצב שאתה רוצה להבין מה זה נקרא להשפיע ואז אתה פועל כך כלפי החברים כדי להבין מה זה נקרא להשפיע ואז עם הידיעה הזאת אתה אחר כך תבצע את זה לבורא.

מה זה נקרא להשפיע? שעד כמה שיש לי בעל בית או אמא, יותר טוב זאת אמא כי בעל הבית נראה לך בכל זאת שהוא זר לך אבל אמא זה משהו שאתה לא מרגיש ממנה מרחק, שהיא רוצה הכול לתת לך ושיהיה לטובתך, להנאתך ואתה עושה צמצום, אתה לא רוצה לקבל לעצמך ואתה הולך עכשיו לקבל רק ליהנות לה.

אומנם זה מאוד טעים ואתה מאוד רעב ואתה מוכן לבלוע את זה בצורה שתמלא תמלא תמלא את עצמך. לא, אתה לא רוצה למלא את עצמך, אלא אך ורק כדי למלא את אמא בתענוג שאתה כך מקבל ממנה. ואמא לא מרגישה שאתה עושה את זה בכוונה כזאת, היא חושבת שאתה באמת רעב ונהנה ממנה, ממה שהיא הכינה לך אבל אתה עושה הכול רק בשבילה.

תלמיד: אם אתה עומד מול פיתוי כזה, אתה אפילו לא טועם טיפה כדי לדעת את הטעם שלו?

לא, אתה טועם את הטעמים האלו, ודאי, פעם ראשונה, אחרי שאתה מגלה לזה רצון, עם הטעמים, אז אתה עושה צמצום ומכין את עצמך לקבלה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: זאת אומרת כל העבודה שלנו זה להעיז לטעום?

יש לנו מזה כבר מראש רשימות וכלים שבורים כי אנחנו טעמנו את זה בעל מנת לקבל ואז העבודה שלנו לעשות את הקבלה הזאת בעל מנת להשפיע. יש לנו את כל ההכנות.

שאלה: מה ההגדרה של מדרגה? כי הוא כותב שיש עשר ספירות פעמיים, מה זה בדיוק אומר?

עשר ספירות פעמיים זאת אומרת אור ישר ואור חוזר שמתלבשים זה בזה ובעל הבית ואורח כך הם מרגישים את עצמם שבאמת נהנים זה מזה, אהבים זה את זה.

תלמיד: אז מדרגה זה שבעל הבית משפיע והאורח משפיע לו בחזרה, זה נקרא מדרגה?

כן, עוצמת ההשפעה ההדדית בין בעל הבית לאורח נקראת עוצמת המדרגה, הגובה של המדרגה.

שאלה: המלכות שמושכת את האורות האם יש הבדל או הרגשה של הרצון בזמן שהאורות יורדים בכתר וחכמה וכן הלאה, האם המלכות מרגישה את ההבדל הזה, אם זה מתבטא בה באיזו צורה?

כן, אנחנו עוד נלמד את זה.

אות ק"ד

כל הספירות דאו"ח הבאות בט"ס דאו"י,

עוברות דרך המלכות.

"והנה ענין התכללות הספירות, שביארנו למעלה בסדר עשר הספירות דאור ישר, אשר מכח שאין העדר ברוחני, וכל הארה העוברת במקום נשארת בכל שלימותה שם, אפילו אחר שנעתקה למקום שני, שמשום זה, נבחן ביציאת עשר ספירות דאור ישר, אשר כל עשר הספירות ישנן בכתר, ותשע בחכמה, ושמונה בבינה, וכו' (כנ"ל אות צ"ט בד"ה ומהמתבאר עש"ה), הרי מאותו הטעם נבחן כדבר הזה, גם בעשר הספירות דאור חוזר, שבהיות שכאן נעשית ספירת המלכות, לבחינת המקור אל האור החוזר הזה, הרי נבחן לנו בשביל זה, שכל בחינה של אור חוזר, המגיעה לספירות העליונות ממנה, מוכרחה לעבור מקומה של המלכות, שהרי המלכות, היא המוציאה את בחינת האור ההוא, מכח המסך שלה, המזדווג עם אור א"ס הפוגש במסך ההוא."

(סוף השיעור)