שיעור בוקר 05.03.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

זוהר לעם, כרך א', עמ' 390, "הקדמת ספר הזוהר",

מאמר "ביאור כללי לכל י"ד (14) מצוות, ואיך מתחלקות לשבעה ימי בראשית"

קריין: סעיף מספר 5.

"המצווה השלישית, לדעת שיש אלקים גדול ושליט בעולם, ולייחדו בכל יום ייחוד כראוי, בו"ק עליונים וו"ק תחתונים, הנקראים ייחוד עליון וייחוד תחתון. אשר שש מילים שבפסוק שמע ישראל, הם ייחוד ו"ק עליונים, ושש מילים שבפסוק בשכמל"ו, הם ייחוד ו"ק תחתונים.

כי אחר שהתגלתה מידת היראה במאמר, בראשית ברא אלקים, ומידת האהבה מצד החסד במאמר, ויהי אור לעוה"ב, עם הגניזה לעוה"ב, ביום ראשון של מעשה בראשית, ומידת דין הקשה ביום ב', במאמר, יהי רקיע, ונעשה לנו מקום לייחדו באהבה בשני צדדים, שהוא כל הנרצה, שאין מידת האהבה נשלמת זולתה, הרי יש לנו כוח לעשות ייחוד הזה בשלמות.

והיא המצווה השלישית, יום ג' של מעשה בראשית. שע"י התעוררות מלמטה בתורה תפילה ומע"ט, הנקראת העלאת מ"ן, אנו מעלים בחינת מחזה ולמעלה דזו"ן דאצילות לאו"א דישסו"ת. והוא מקבל מהם המוחין של ויהי אור, שמחזה ולמעלה דישסו"ת, שהיא האהבה מצד החסד. ומידת האור הזו נקראת ו"ק דז"א, והם ו"ק עליונים, מים עליונים שמחזה ולמעלה, עוה"ב, ששם האור של יום א'.

ונקרא ו"ק, שמורה חוסר חב"ד, כי לקבל אור שלם צריך הפרצוף להיות בכל עשרת הכלים, הנקראים חב"ד חג"ת נהי"ם. וכיוון שלא העלינו כל הפרצוף של הזו"ן לאו"א דישסו"ת, אלא רק החלק שמחזה ולמעלה שבו, חב"ד חג"ת, כי לא יכולנו להעלות גם מהחזה ולמטה דזו"ן, מחמת הדין הקשה שיש שם, שהוא מים תחתונים.

וכיוון שהעלינו רק שישה כלים שמחזה ולמעלה דז"א, ע"כ מקבלים רק שישה אורות. באופן שששת האורות חג"ת נה"י מתלבשים בששת הכלים חב"ד חג"ת דז"א. ואין מקום לקבל ג' אורות חב"ד, מחמת החיסרון של נה"י דכלים, שמחזה ולמטה שלו, שלא יכלו לעלות לאו"א, מכוח העביות ודין הקשה שבהם.

ונמצא, שאנו מייחדים עתה רק ו"ק דז"א, בחסר ג"ר דאורות, מחמת חיסרון של ג"ת דכלים. וכנגד שישה אורות חג"ת נה"י הללו, יש שש מילים בפסוק שמע ישראל. והן מקבלות רק בייחוד עליון, מבחינת מים עליונים שמחזה ולמעלה, במוחין של אהבה מצד החסד לבד."

שאלה: אנחנו לומדים הכול מתוך העשירייה, מתוך החיבור עם החברים. אנחנו מתחברים עם החברים ואנחנו קוראים על החלקים השונים של העשירייה. איך עלינו להבדיל בצורה נכונה את החלק העליון והתחתון בעשירייה?

בעשירייה אנחנו לא יכולים עדיין לחבר, להבדיל בין זה לזה, בעשירייה זה אסור, אנחנו רק לומדים.

תלמיד: איך לראות את המבנה השלם והנכון של העשירייה?

אם העשירייה שלכם מחוברת לחלוטין, אז אתם יכולים לאתר את המבנה השלם שלה. אחרת איך תראו אותה? חסר לכם איבר, עין, אוזן, אין כלי שמתוכו ניתן לראות.

תלמיד: מה זאת אומרת לראות את המבנה השלם של העשירייה?

לראות איך אנחנו קשורים בצורה הדדית זה עם זה ועד כמה אנחנו מגדירים זה את זה.

תלמיד: אולי אתה מתכוון למשהו אחר כי אנחנו רואים את הקשר שלנו, את החיבור.

זה לא מספיק, צריכה להיות הרגשה של הקשרים הפנימיים, צריך להיות קשר פנימי, איך כל אחד משפיע על כולם, ואז מרגישים שנמצאים בכלי אחד.

תלמיד: אני מרגיש חבר מסוים בעשירייה, איך להרגיש שכל אחד משפיע על כולם? האם זו ידיעה כזאת?

אלו רגשות כאלה, ידיעה כזאת, והיא יוצאת מכך שאנחנו חשים זה את זה ותלויים זה בזה.

תלמיד: אני רוצה להבין מה זה מוסיף לעבודה שלנו. אנחנו מרגישים שחברים משפיעים, מישהו אומר משהו, מישהו תומך, מישהו אומר פחות, אבל כל זה אומר על קשרים בעשירייה. האם אתה מדבר על עוד נפח של השפעה?

זו הרגשה משותפת, וזה עדיין חסר. יש סיר שאתה שם בתוכו כל מיני מרכיבים ואתה מבשל, ויש את התוצאה שמתקבלת מכל זה שנקראת מרק, ופה יש הבדל גדול. כשאתה טועם את המרק, אתה לא מרגיש מרכיב מסוים אלא אתה מרגיש את ההתכללות הכללית ביניהם ואת ההשלמה ההדדית ביניהם.

תלמיד: כרגע מורגש שאנחנו עובדים עם המרכיבים, איך לעבוד עם המרק?

אנחנו מתקרבים לזה בהדרגה, אנחנו מתחילים עכשיו להיכנס לתוך המצב הזה.

שאלה: מאיפה אנחנו לוקחים את הכלים של נה"י החסרים?

רק בקשר עם החברים אתה יכול להרגיש שהם חסרים לך ולדרוש מהבורא - מהקבוצה לבורא.

שאלה: איך להבין את המילים "שמע ישראל"? זה לא ברור, ומלמטה זה בכלל לא ברור.

הן צריכות להתלבש בכם מלמטה כשאתם תהיו יחד. "ישראל" הוא הכלי המשותף הכללי שמשתוקק להידמות לבורא, את זה אתם תרגישו בכם.

שאלה: מה זה בדיוק איחוד כראוי ואיך עושים את זה?

איחוד כראוי זה כשאנחנו משלימים זה את זה עד עשרה כלים.

שאלה: הוא כותב "ונעשה לנו מקום לייחדו באהבה בשני צדדים, שהוא כל הנרצה, שאין מידת האהבה נשלמת זולתה". האם אפשר לקחת מפה עצה פרקטית לחיים שלנו בעשיריות?

כן.

תלמיד: מה זאת אומרת "אהבה בשני צדדים"?

גם מצד הטוב וגם בצד הרע. לא חשוב מה שאני מרגיש, אם אני מרגיש שאני מקבל את זה מהבורא, אז זה טוב.

תלמיד: והוא כותב "הרי יש לנו כוח לעשות ייחוד הזה בשלמות". איך ניתן לעשות את הייחוד הזה בשלמות?

בשלמות.

תלמיד: מה זה אומר?

מה שאני מקבל מהבורא, לא חשוב מה, אני מקבל את זה כדבר טוב. כי אני מתייחס למי שנותן לי את זה ולא למה שאני מקבל, אני שופט את המצב לפי הנותן ולא לפי המקבל.

תלמיד: האם יש לזה קשר למשפט "על כל פשעים תכסה אהבה"?

כן.

שאלה: מי מניח את הסיר עם המרכיבים על האש?

הייתי אומר שהבורא.

תלמיד: האם אנחנו יכולים להשפיע כדי שהוא יניח את הסיר?

כן. זה תלוי בקשר המשותף שלנו.

קריין: קטע מספר 6.

".6 אמנם צריכים לכלול במוחין אלו דו"ק דז"א גם יראה. בגניזת האור, שנעשה במקום שמהחזה ולמטה דישסו"ת, המכונה יבָשה וחורבה. כי האור נשאר כולו מחזה ולמעלה, ולמטה מחזה נעשתה יבשה וריקה מאור. וזה ד' גדולה שבאחד, הרומז לנה"י דתבונה, שנעשו יבשה מאור זה.

ויבשה זו מתקבלת בנוקבא דז"א שמחזה ולמעלה, לאה, שיכולה לעלות עימו לאו"א, להיותה מחזה ולמעלה שלו. אבל הנוקבא הקטנה, רחל, אינה יכולה לעלות עם הז"א עתה בייחוד עליון, להיותה בחינת מים תחתונים שמחזה ולמטה, ששם דין הקשה.

והייחוד העליון הזה, הוא כמ"ש, ייקוו המים אל מקום אחד ותיראה היבשה, הנאמר ביום ג' של מעשה בראשית, שנכנסו המדרגות שמתחת השמיים אל מקום אחד, להיות בשלמות לו"ק. ותיראה היבשה, לקשור במדרגות דז"א גם הד' שבאחד, הנקראת יבשה, שמתקבלת ללאה, נוקבא הגדולה דז"א שמחזה ולמעלה. ובזה נגמר ייחוד עליון, שזהו, כי טוב הראשון, הנאמר ביום ג' של מעשה בראשית."

כל מה שהבורא רוצה לתת מלמעלה בשלושת הימים האלה מתגבש ומוכן למסירה למטה לתחתונים.

אנחנו נחזור על זה, אלו דברים קצת יותר עמוקים וקשים, אני מבין את זה.

קריין: סעיף 7.

".7 ואחר שנקשרה יבשה זו, בייחוד העליון, בלאה, נוקבא דז"א, צריך לקשור אותה למטה, בו"ק שלמטה, שהם: ברוך, שם, כבוד, מלכותו, לעולם, ועד. כי אחר שנמשכה וירדה המחזה ולמעלה דזו"ן, עם המוחין של שש מילים של שמע ישראל, למקומה למטה, התחברה עם הנה"י שלו שמחזה ולמטה, לפרצוף אחד כמקודם.

ואע"פ שנה"י אינם יכולים לקבל המוחין של ייחוד עליון, שהם עוה"ב ומים עליונים, להיותם מחזה ולמטה, מים תחתונים, מ"מ היבשה, שנכללה באלו המוחין, יכולה לרדת ולהתקבל גם למטה מחזה דז"א, משום שעיקרה בא ממים תחתונים דישסו"ת, ששם מקום הסתלקות האור.

ולפיכך יש לנו להמשיך לאה, היבשה, למקום רחל, שמחזה ולמטה. ואז, מה שהייתה יבשה, נעשתה ארץ, לעשות פירות ותולדות, ולנטוע אילנות. בייחוד שלמטה, בשכמל"ו, שנעשית ארץ, רצון שלם.

כי אע"פ שז"א קיבל המוחין שמחזה שלו ולמעלה, וירד למקומו, לא היה יכול להשפיע אותם לנוקבא שלו לאה, כי היא קיבלה בחינת היבשה דתבונה, שאינם ראויים לקבל שום אור, כי כוח הגניזה שולט בהם. ולפיכך נבחנת לאה אז כמקום חורבה, שאינה נותנת פירות. ומשום זה גם בז"א עצמו לא הייתה שלמות. כי שלמותו של הזכר בהשפעה לנוקבא. וכיוון שלא היה לו למי להשפיע, היה חסר השלמות.

וטעם הדבר הוא, כי כל הגניזה הייתה, כדי לגלות מידת אהבה שלמה בשני צדדים, גם בצד דין הקשה. וכיוון שמחזה ולמעלה דז"א מים עליונים, שאין בהם שום דין קשה, ע"כ הייתה בחינת הגניזה קירח מכאן וקירח מכאן. כי כבר שלטה שם הגניזה והיבָשה. אמנם אינה שלמה כל צורכה, שחסרה המטרה, שהיא דין הקשה, הנותנת מקום לגלות האהבה השלמה בשני צדדים, המשלים המוחין מכל הצדדים. שאז גדלים המוחין יותר, מעת שהיו מצד החסד לבד.

אבל עד שלא נגלה במוחין דין הקשה, נמצאת היבשה שבלאה, קירח מכאן וקירח מכאן. ולפיכך, ע"י זה שאנו ממשיכים היבשה למחזה ולמטה דז"א, למקום נוקבא הקטנה, רחל, ששם מגולה דין הקשה, להיותה מים תחתונים, אז ניתן לנו לגלות מידת האהבה השלמה בשני צדדים. ועם זה נשלמו המוחין ההם בכל השלמות הרצויה, וגדלו המוחין עוד יותר, ממה שהיו במים עליונים לבד, במידת האהבה מצד החסד לבד.

ע"כ מה שהייתה יבשה עד כאן מחזה ולמעלה דז"א, בייחוד העליון, נעשתה עתה, בירידה למחזה ולמטה, לייחוד תחתון, במקום דין הקשה, לבחינת ארץ ומקום יישוב, לעשות פירות ותולדות, ולנטוע אילנות כראוי.

כיוון שהתאחדה אהבה בשני צדדים, מכאן והלאה נאמר, תדשא הארץ דשא. כי נתקנה לעשות פירות ותולדות כראוי. וע"כ נקרא ייחוד תחתון, להיות הייחוד במים תחתונים דווקא. וזהו, כי טוב השני של יום ג', הנאמר במאמר, תדשא הארץ דשא, של מעשה בראשית. כי עתה מקבלת הנוקבא כל המוחין של ו"ק שבייחוד עליון, מחמת שלא נשלמו, זולת במקומה של הנוקבא התחתונה. והתחתון, המשלים את העליון, נוטל כל שיעור זה שהשלים בו. וו"ק אלו מרומזים בשש מילים בשכמל"ו."

(סוף השיעור)