שיעור בוקר 29.11.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', עמ' 68, דף ס"ח, הסתכלות פנימית, "עגולים ויושר, כולל עשרה פרקים",

אותיות ס"א – ס"ה

אנחנו מגלים כאן, לומדים כאן עיגולים ויושר. עיגולים הם ההשגחה הכללית עלינו מצד הבורא, והיושר זה מה שבעצם הנברא רוצה לבנות כלפי הבורא. הוא בדיוק אומר על ההפרש מעיגולים ליושר, שההפרש בין עיגולים ליושר הוא במסך שהתחדש בעשר ספירות דיושר.

בואו נלמד, תשאלו. תנסו להסתכל על זה כמו על מאמר, כמו על הסבר של העבודה שלנו, כמה שיותר. אנחנו ניכנס לזה, אבל שיהיו לא סתם שאלות, אלא אנחנו צריכים לבצע את הדברים האלה מה שאנחנו רואים, מרגישים. בואו נעשה יחד. ולהתחבר סביב הטקסט, לא לברוח. יש כאלה שלא אוהבים ללמוד תלמוד עשר הספירות, לא, לראות בו ממש מאמר, רק שכתוב בצורה אחרת, בצורה טכנית.

קריין: אות ס"א.

אות ס"א

ההפרש מעגולים ליושר, הוא, במסך שנתחדש

בע"ס דיושר.

"המתבאר מהנ"ל, שיש ב' בחינות מלכות: האחת היא "מלכות מצומצמת" והשניה היא, מלכות שיש בה מסך. ותדע, שזהו כל ההפרש בין ספירות דעגולים לספירות דיושר, שנקראות קו. כי בעשר הספירות דעגולים, הנה המלכות שבהן מבחי' המלכות המצומצמת, שאין שם מסך כנ"ל, ובעשר ספירות דיושר, הנה המלכות שבהן מתוקנת במסך הנ"ל. כמ"ש להלן."

שאלה: מדובר על זה שיש ב' בחינות מלכות, אחת היא מלכות מצומצמת והשנייה מלכות שיש בה מסך. מה ההבדל ביניהן ולמה זו עם מסך וזו בלי מסך?

מלכות המצומצמת, זה שהיא מרגישה את עצמה שהיא לא יכולה לקבל את האור העליון בגלל ההפרש שביניהם.

תלמיד: אבל פתאום יש שתי מלכויות, אף פעם לא שמעתי את זה.

קודם כל בכל עשר ספירות יש כתר משלהן ומלכות משלהן, וכל יתר הספירות הן בין כתר למלכות. כתר זה נציג הבורא באותן עשר הספירות, ומלכות זה נציג הנברא באותן עשר הספירות. והקשר ביניהן, היחס ביניהן זה הספירות שבאמצע.

תלמיד: מה זה מלכות עם מסך? מה זה המסך במלכות שפתאום אומרים שבמלכות יש מסך, ולשנייה אין מסך, למה זה?

מלכות כשהיא מרגישה שהיא הפוכה מהבורא ושהיא רוצה להידמות לבורא, אז קודם כל היא מצמצמת במה שהיא הפוכה מהבורא, היא מצמצמת את הכוונה על מנת לקבל. ואז היא משתדלת להשיג כוונה על מנת להשפיע, ובמידה הזאת היא פותחת את עצמה כלפי הבורא.

כמו אורח שיושב מול בעל הבית, הוא מרגיש מול בעל הבית שהוא נמצא ומרגיש עד כמה הוא הפוך. אז הוא מצמצם את עצמו כדי לא להיות המקבל, הפוך מבעל הבית, ואחר כך איך הוא יכול להיות דומה לבעל הבית. אז אין לו ברירה, הוא יכול רק לעשות את זה כך שמגלה שבעל הבית רוצה להנות לו. ולבעל הבית יש חיסרון, הוא רוצה לתת לו, יש לבעל הבית רצון לתת. ואז הוא מרגיש את עצמו שיכול למלא את הרצון של בעל הבית. הוא מקבל ממנו, אבל מקבל ונהנה אך ורק במידה שיכול למלא את הרצון של בעל הבית, זאת אומרת עד גבול מסוים ולא למעלה ממנו.

תלמיד: למה הוא אומר שיש הפרש בין ספירות דעיגולים לספירות דיושר?

ההפרש ביניהם זה ביחסים בין הבורא לנברא, בין בעל הבית לאורח. אם האורח לא עושה על עצמו צמצום, מסך, אור חוזר ויחס לבעל הבית, אז הוא נמצא כלפי בעל הבית פתוח, ובעל הבית ממלא אותו בצורת העיגולים. ואם הוא מרגיש בושה ואז מצמצם את עצמו, ומגלה שהיחס שלו לבעל הבית שהוא רוצה למלאות את בעל הבית כמו שבעל הבית ממלא אותו, אז הוא כבר הופך את העיגול לקו. כמו כף מאזניים, שאני יכול לקבל בתנאי שאני ממלא אותך כמו שאתה רוצה למלא אותי, ואז יש בינינו שוויון. ואז אני מוגבל בלקבל, כמה שאני יכול על מנת להשפיע לך, אומר האורח. וכך יש ביניהם קשר דרך הקו.

תלמיד: לסיכום, מה העבודה שלנו פה, מה הוא בעצם אומר לנו?

העבודה שלנו, בינינו, בין כולנו ועם הבורא, למתוח את הקווים, קווי קשר, זה נקרא ביושר. במידה נכונה שאני פועל לטובת הזולת, אני גם יכול לקבל מהזולת, אחרת אני לא מקבל ממנו.

שאלה: אני בתוך השיעור, באיזשהו רגע יש רצון שמתעורר שרוצה להרחיק אותי מהשיעור. האם זה נכון להגיד שאני יכול לצמצם אותו ואז הרצון הזה יהפוך להיות עגול, והשלב הבא הוא להגביר את הרצון כדי שהקו יופיע?

בזמן השיעור אתה צריך להיות דבוק לשיעור, דבוק לחברים ודבוק למורה, ופשוט לשמוע את המילים וכמה שיותר להשתדל להיות מחובר. אם אתה מבין יותר או מבין פחות, זה לא כל כך חשוב, לא החכם לומד, זה לא אוניברסיטה שמפני שאתה חכם אתה מתחיל ללמוד. אתה תרצה אחר כך לכתוב עוד תלמוד עשר הספירות, כמו שיש כאלו חכמים בימינו, לא, אנחנו לא צריכים את זה. אנחנו צריכים להיות דבוקים במי שכתב ועל מי שהוא כתב. מי שכתב זה בעל הסולם, הוא כתב על פעולות הבורא, ולכן זה מה שאנחנו צריכים.

אני רוצה להידבק בזה, כמו ילד קטן, לפתוח את הפה ולשמוע, כמה שייכנס. ומה שייכנס זה יהיה ממש האור העליון, לא חכמה לשכל הבהמי שלי, אלא ייכנס האור העליון לתוך הרצון שלי ויתקן את הרצון. זה מה שאנחנו צריכים. לכן כשאנחנו לומדים ושואלים, מובן לא מובן, זה הכול כדי בכל זאת איכשהו לאחוז בחומר, אבל בעצם צריכים לפתוח את הלב.

אות ס"ב

הטעם שהאור מכה ורוצה להכנס לבחי"ד,

הוא מפני שהנאצל המשיכו כן.

"עתה תבין היטב, את ענין האור החוזר, העולה ע"י זווג דהכאה מפגישת האור העליון במסך שעל בחי"ד, שהתחלנו לבארו לעיל (אות י"ח ד"ה והענין). ותבין, מה שאמרנו שם, שהאור העליון אינו מקפיד על הצמצום שעשה הנאצל, והוא יורד להתפשט גם בבחי"ד, עש"ה, הנה הטעם הוא, מפני שהנאצל בעצמו ממשיכו בהכרח מתחילה כן, כי כבר נתבאר (לעיל ח"א פ"ב או"פ אות ב') שהאור העליון, הוא תמיד במצב המנוחה המוחלטת, ואינו פוסק מלהאיר לתחתונים אפילו רגע, כי אינו נופל ח"ו תחת המקרה והחידוש, וכל עניני התפשטות האור העליון האמורים, הכונה היא על ההמשכה מצד הנאצל, אשר מקבל מהאור העליון, כפי הכנת הרצון לקבל, דהיינו ההשתוקקות שבו. כמו שנתבאר לעיל (הסת"פ ח"ב אות נ' ד"ה והנה)."

האור העליון מכה ורוצה להיכנס לבחינה ד', למלאות את הרצון, ו"מפני שהנאצל המשיכו כן", הרצון מושך את האור, לכן האור נכנס לבחינה ד' וממלא אותה.

אחרי שהוא ממלא אותה, מה קורה לנו הלאה?

אות ס"ג

המשכת הנאצל אנו מכנים התפשטות האור העליון.

"ובאותו רגע שהנאצל משתוקק לקבל מהאור העליון, מיד שואב אליו את האור העליון. בדומה למדליק נר מנר ואין הראשון חסר, כן בשעה שהנאצל ממשיך אליו האור העליון אין אור העליון חסר כלום מחמת אותו החלק שהמשיך הנאצל לתוכו, וכן אין לו שום התפעלות או התפשטות מחמת המשכתו של הנאצל, אלא, כדי לשבר את האזן, אנו מכנים את המשכת הנאצל, בשם התפשטות האור העליון. וזכור זאת לכל המקומות, כי אנו מדברים תמיד, בלשון התפשטות האור העליון, והכונה היא, על המשכתו של הנאצל גופו, על השתוקקותו עצמו בלבד."

שאלה: אנחנו קראנו על שתי מלכויות, מלכות המצומצמת ומלכות עם המסך. המלכות השנייה, האם אפשר לקרוא לה מלכות מצומצמת עם מסך?

כן. וודאי שקודם צמצום ואחר כך מסך, ושניהם צריכים לרכוב על מלכות, על הרצון לקבל.

שאלה: מה שהוא כותב כאן על ההכאה והרצון להיכנס לבחינה ד'. האם הנברא עם מסך מושך אור לבחינה ד' או לא?

ודאי שכן. הרצון הוא חייב להיות קודם. אין אור שפועל ללא רצון. האור קודם בונה את הרצון, מסדר את הרצון, עד שהרצון ירצה אותו ואז האור נכנס לתוך הרצון. הרצון בדרך כלל לא מרגיש שהאור מעורר אותו, כאור העליון, ולכן הוא פועל כך שהרצון לא מבין מאיפה הוא רוצה ולמה הוא רוצה, אלא רוצה אני. וכשרוצה, אז האור כבר מגיע לרצון כאילו לפי הזמנת הרצון. אבל ברור שעל זה כתוב "אני הראשון ואני אחרון", שהכול עושה בורא, הוא מעורר את הרצונות, הוא מכין את הכול, ממלא אותם אחר כך, שובר, מתקן, הכול עושה האור בלבד, לכן "אין עוד מלבדו".

תלמיד: אם נתאר לעצמנו את הרצון המשותף שלנו בעשירייה כמלכות שלנו, כבחינה ד' שלנו, מה זה אומר שהיא עם מסך ומושכת את האור?

במידה שאנחנו מתחברים בינינו בעשירייה ורוצים לפעול בינינו רק כלפי הבורא, להשפיע לו, אז החיבור בינינו הוא נעשה חיבור נכון. ואנחנו בחיבור שלנו פונים לבורא, ורוצים לקבל ממנו, כי אי אפשר להנות לו אחרת, אנחנו מבקשים "תמלא אותנו, כי יש לנו כוונה על מנת להשפיע". כמו אורח שאומר לבעל הבית, "אני עכשיו כן מוכן לקבל ממך, הכנתי את עצמי לזה.", ואז בעל הבית, או הבורא, מביא לנו מילוי. מהו המילוי? הוא מתגלה כאור נרנח"י בתוך הכלים שלנו וממלא אותנו, ואנחנו מרגישים אז איחוד, קשר, דבקות בבורא.

תלמיד: זאת אומרת בשבילינו נחת הרוח זה לתת לו אפשרות להתגלות?

תענוג שאנחנו רוצים להשפיע לבורא, זו מטרת העבודה שלנו. כן.

שאלה: האם דרך ההרגשה הזאת של אהבת החברים שאותה אנחנו משיגים, האם זה מה שמגדיל את ההשתוקקות? מה מגדיל את ההשתוקקות?

כן, רק דרך אהבת חברים. אנחנו מקבלים התעוררויות מכל מיני סיבות, אבל לממש את ההתעוררות בצורה נכונה, זה רק בתוך הקבוצה, שאנחנו משתוקקים ליתר קשר ביננו כדי להשפיע לבורא. אני צריך להגיע למצב שאם אני רוצה לפנות לבורא, אני מיד מבין שזה יכול להיות רק דרך עשירייה. זאת אומרת שזה יהיה ברור לפניי שהבורא נמצא אחרי עשירייה. אם אני משנה את העשירייה במשהו, אני בזה יכול להשפיע לבורא, אם אני נכלל בעשירייה יותר, אני יותר משפיע לבורא. אבל רק דרך עשירייה.

לדבר על הבורא בלי עשירייה אין דבר כזה, הוא לא קיים. כי הוא ברא עשירייה ודרך המערכת הזאת, דרך עשירייה הוא מתקשר לכל אחד שהוא חלק מעשירייה. הוא שבר אחר כך אותנו, כדי שאנחנו נתחבר בינינו ונתחבר אליו. זה צריך להיות ברור, הדבר פשוט מאוד, רק צריכים להתרגל בצורה כזאת להרגיש, להבין, לחשוב.

שאלה: מה הקשר בין כוח הצמצום לבין כוח המעכב שבמסך?

קודם כל כוח הצמצום. אחרי שיש לי צמצום שאני לא מקבל לעצמי, אני מעמיד את כוח המעכב שבמסך שאני לא אקבל יותר ממה שאני מסוגל בעל מנת להשפיע. זה כבר כוח העיכוב.

תלמיד: זה אותו כוח?

לא. יש הרבה כוחות, אנחנו נלמד את זה בחלק ד' "תלמוד עשר הספירות". הרבה כוחות שונים.

שאלה: כשאני מתאר לעצמי את העבודה הנכונה של העשירייה, שעשרה אנשים שמוצאים איזשהו רצון לחיבור ביניהם, הם הדפנות של הכלי, והם ביחד מזמנים את האור והוא הופך אותם לאחד לגמרי בינם לבין עצמם ואיתו, האם זה תיאור נכון?

נכון.

שאלה: יש השתוקקות רק אחרי הצמצום?

השתוקקות יכולה להיות שאני רוצה משהו ולא יכול להשיג, אז יש לי לזה השתוקקות. עד שאני מגיע בהשתוקקות שלי למימד כזה, למספר כזה של השתוקקות, לכוח כזה של השתוקקות שאני כבר מתחיל לפעול על ידי ההשתוקקות כדי להשיג הרצוי. על כל דבר אני צריך לעבוד, אני לא יכול סתם לקחת משהו, אני צריך לבוא בדרישה, בידיעה, ברצון מוכן ואז אני מקבל. הרצון הנכון לקבל מה שאני רוצה, נקרא השתוקקות. זאת אומרת, השתוקקות זה מעבֵר לרצון הפשוט.

תלמיד: השתוקקות לְמה, להשפעה, למילוי?

ודאי, גם לקבלה וגם בהשפעה. השתוקקות זה פשוט, השתוקקות זה שאני משתוקק. יש רצון ויש השתוקקות שזו עוד תוספת לרצון.

תלמיד: הוא כותב על ההשתוקקות שזה מה שמושך את האור העליון, מה המאפיין החדש בזה?

המאפיין הוא שאני לא סתם רוצה. אני עורג לזה, אני משתוקק לזה. משתוקק זה משהו אחר, זה עוד יותר מהרצון הרגיל. הרצון הרגיל כאילו לא מוציא אותך מהמקום, וההשתוקקות היא שדוחפת אותך, מושכת אותך למה שאתה משתוקק.

שאלה: אנחנו משתדלים להתחבר בין העשיריות, נגיד היום אני יושב עם חבר מעשירייה אחרת ויש לי תחושה אחרת. איך להיות בעשירייה אחרת כאילו היא שלי?

אני לא ממליץ לעשות את זה. אני ממליץ ללמוד וכל הזמן להיות בעשירייה אחת בלבד. זו לא הבעיה שאתה מבין שם או לא מרגיש כאן וכן הלאה, הבעיה היא שאתה לא יכול להיות בדבקות בכמה מקומות, ולכן כל העבודה הרוחנית שלך היא לרעתך. אל תתבלבל בין העשיריות, כל אחד צריך לקבוע לעצמו עשירייה, להיות דבוק שם וזהו. אז תבדקו את עצמכם טוב טוב.

שאלה: מה ההבדל בין צמצום של מלכות דעגולים למלכות דיושר?

במלכות דיושר אין צמצום. אני לא מבין את השאלה.

תלמיד: כתוב באות ס"א שיש צמצום, שבמלכות דעגולים יש רק צמצום וביושר יש צמצום ומסך.

זה כבר אחרי שנעשו העיגולים, אז היא הצטמצמה.

תלמיד: אז מה ההבדל בין צמצום בעגולים לבין צמצום ביושר?

צמצום בעגולים הוא צמצום שווה לכל הכיוונים, בכל ההבחנות, וצמצום ביושר הוא כבר צמצום מכוון שהולך לקבל בעל מנת להשפיע אחרי זה לפי הצמצום. הצמצום מסדר אותו. כמו שכלפי בעל הבית או שאתה דוחה את הכול או שבדחייה שלך כלפי בעל הבית אתה אומר, זה לא וזה לא וזה לא, זאת אומרת אתה כבר מתחיל למיין את הדברים שהוא מגיש לך, מציג לך. גם הצמצום בעצמו הוא כבר ביושר, זאת אומרת לפי הדרגות.

שאלה: כל מה שראוי בבחינה ד' זה שהיא מושכת את האור והוא מתקבל בג' הבחינות?

בחינה ד' מושכת את האור שמתגלה בג' הבחינות הקודמות.

תלמיד: זה כל מה שראוי בה?

אני לא יודע למה אתה רוצה להגיד מה אנחנו מבינים על הכול. על הכול אל תגיד ככה, אל תכלול שום דבר, יש עוד הרבה פרטים.

קריין: אות ס"ד.

אות ס"ד

חלק האור שהיה צריך להכנס לבחי"ד,

ונדחה ממנה, הוא נעשה או"ח.

"ולפיכך, אחר הצמצום, שהמלכות דא"ס ב"ה חזרה והמשיכה האור העליון, הנה כיון שהמשיכה אותו ע"י ההשתוקקות שבבחי"ד שלה, כנ"ל, הנה נמשך לה האור העליון גם אל בחי"ד, אלא מכח המסך שעשתה, לעכב את האור שלא יתפשט אל בחי"ד, הנה חזר אותו חלק האור לאחוריו, שבזה קיימה את רצונה שמתחילה, שיגיע לה האור רק בג' בחינות. אמנם אותו חלק האור, שהמסך החזיר לאחוריו לשרשו, דהיינו החלק הראוי לבחי"ד, לא נעלם ממנה, אלא נעשה לאור גדול, המלביש את ג' הבחינות של האור העליון, ממקום המסך ולמעלה עד השורש, שהאור החוזר הזה, נעשה לבחינת כלי קבלה, לג' הבחינות של האור העליון, במקום הבחי"ד, כנ"ל (הסת"פ אות כ"א ד"ה ועתה, עש"ה)."

כן. שוב הכותרת, "חלק האור שהיה צריך להכנס לבחי"ד, ונדחה ממנה, הוא נעשה או"ח.", זה מה שאנחנו צריכים לעשות. ובאור חוזר הזה כבר יש קשר בין בורא לנברא. זאת אומרת אותו התענוג, אותו המילוי שהייתי רוצה לקבל ברצון לקבל שלי, באגו שלי, שהייתי מושך אותו, שהייתי מרגיש שאני רוצה לקבל, אם אני עושה עליו צמצום, לא מקבל, אז אותה הדחייה היא הופכת להיות כלי התקשרות לבורא. כי באור חוזר הזה שאני לא מקבל, אני מתחיל לגלות את הבורא.

איך אנחנו נעשה את זה? אך ורק אם אנחנו נמצאים בעשירייה. אי אפשר [אחרת], כי רק דרך עשירייה אנחנו מתחילים להרגיש מה הבורא רוצה לתת לנו. כי חוץ מעשירייה אנחנו נמצאים סתם בעולם הגשמי. אם אני נמצא בעשירייה ואני מתחיל לזהות איך אני יכול לקבל משהו מהעשירייה, מהבורא ועושה על זה דחייה ולא רוצה לקבל, אז כבר באור חוזר הזה אני מתקשר לבורא.

יש פה דברים גדולים ועדינים. נשתדל להבין אותם אולי עוד קצת.

שאלה: בעבודה בעשירייה כשדיברנו על זה שאני מצמצם את המלכות שלי כלפי תשע הראשונות, בשבילי אלה תשעת החברים שאיתם אני מתחבר. בשלב הבא כשאנחנו מגיעים לרצון משותף מה כאן ט' הראשונות?

את זה אנחנו נגלה. כל פעם אנחנו נגלה מי זה אני, וכל פעם זה יהיה אני אחר בכל מדרגה, ותשע הספירות הקודמות גם ייראו לי כתכונות אחרות. אני צריך לראות את החברים שלי שהם בונים בי את הרצון, הם ט' ראשונות ואני המלכות, וכך כל אחד מהם. זאת אומרת, היחסים של החברים אליי ואיך שאני מקבל אותם זה מה שמארגן לי את הפרצוף, בלי זה אני לא פרצוף. אין לי יחס לבורא אם אני לא נכלל עם החברים בצורה כזאת, שאני לכולם והם אליי, ואז בצורה כזאת אנחנו יכולים להתחבר נכון ולאתר את הבורא שמתלבש בט' ראשונות. עכשיו בט' ראשונות כלפי כל אחד ואחד ואחר כך בט' ראשונות הכוללות שלנו.

את זה עוד נאתר לפנינו איך שזה קורה, אבל את הכול אפשר להשיג רק מתוך הניסיון, רק מתוך הפעולות. כי במילים אי אפשר לבטא את זה. אפילו שנגיד נכון, אף אחד, אם אין לו את הכלים האלה לא יתייחס נכון למילים הללו.

שאלה: לפני כמה ימים חבר שאל שאלה על כך שיש לו רצון כזה לוותר על התענוג, על הפגישות עם החברים וכולי, ואתה ענית שזה רק מעורר עוד יותר אגואיזם. מה ההבדל בין מה שאותו חבר שאל עליו, לבין מה שנאמר כאן על כך שאנחנו צריכים לבצע צמצום על הרצון?

כשאנחנו מתחברים לעשירייה, בדרך כלל מקובל בכל החברות, בכל העמים, שיושבים, אוכלים, שותים, שמחים, אפילו שאים כשמתאספים חברים, זה מקובל בכל האנושות, זה מחבר, זה מקרב אנשים ביניהם, אין בזה שום דבר רע. אם זה נעשה בין החברים, אז זה עוד יותר טוב, כי אנחנו בעצם מחברים את הרצונות שלנו, מעוררים את עצמנו, זה אמצעי מאוד טוב להתקדמות, לחיבור. לכן אנחנו מאוד ממליצים לעשיריות להתחבר, אפילו שלא יכולים להתחבר בצורה פיזית, אז לפחות להתחבר בצורה וירטואלית. ואם אפשר פיזית אז מה טוב, אדרבה, כדאי מאוד. זה תמיד היה אצל מקובלים כמנהג יפה.

קריין: פרק ו', אות ס"ה.

אות ס"ה

האו"ח נחלק לספירות, ע"פ הלבשתו את

הספירות דאור ישר.

"ומהמתבאר תבין היטב, את שיעור מדתו וגדלו של האור החוזר הזה, שאינו לא פחות ולא יותר, אלא כשיעור האור, אשר המסך החזיר לאחוריו, דהיינו, חלק הזה שהיה ראוי להתפשט בבחי"ד, לולא החזיר אותו המסך לאחוריו. ועלה למעלה, והלביש את הבחינות דאור העליון, דהיינו, את בחי"ג הנקראת ז"א, ובחי"ב שנקראת בינה, ובחי"א שנקראת חכמה, וגם את השורש שנקרא כתר, משום זה נבחנת בחי"ד, שנתחלקה בעצמה, על אותן ד' המדרגות, אשר האו"ח שלה הלבישן ונעשו ד' בחינות זו למעלה מזו, בכלי דבחי"ד עצמה, משום שהאור שהיה שייך לה, עלה והלביש ד' המדרגות האלו. וע"כ נחשבת הבחי"ד לבחינת שורש אליהן, שנקרא בשם כתר דאור החוזר הזה."

(סוף השיעור)