שיעור בוקר 14.05.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 168, פתיחה לחכמת הקבלה

אותיות כ"ו – כ"ז

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 68, פתיחה לחכמת הקבלה, מאות כ"ו.

ה' פרצופי א"ק

אות כ"ו

"אחר שנתבאר היטב ענין המסך שנתקן בכלי המלכות, שהיא הבחי"ד אחר שנצטמצמה, וענין ה' מיני זווג דהכאה אשר בו, המוציאים ה' קומות של ע"ס זו למטה מזו, נבאר עתה ה' פרצופי א"ק הקודמים לד' עולמות אבי"ע, וזאת כבר ידעת שהאו"ח הזה שעולה ע"י זווג דהכאה ממטה למעלה ומלביש הע"ס דאור העליון, הוא מספיק רק לשרשי כלים המכונים ע"ס דראש הפרצוף, ובכדי לגמור את הכלים, מתרחבת המלכות דראש מאותם הע"ס דאו"ח שהלבישו לע"ס דראש, והיא מתפשטת מינה ובה ממעלה למטה באותו שיעור קומה שבעשר ספירות דראש, ובהתפשטות הזו נגמרו הכלים, שהם נק' גוף הפרצוף. כנ"ל באות י"ד. באופן שב' בחינות של ע"ס יש להבחין תמיד בכל פרצוף: ראש, וגוף. וזכור זה."

זאת אומרת, יש לנו ראש שאור ישר מגיע ואור חוזר דוחה אותו (ראו שרטוט מס' 1), מתלבש עליו, ואחרי שמתלבש עליו הוא מקבל אותו בפנים, לתוך הרצון לקבל, ואז יש לנו קבלת אור מאוד מיוחדת.

שרטוט מס' 1

אם ברצון לקבל בא התענוג, אז הוא פשוט עובר וממלא את הכול, מה שיש בראש, בלי שום חשבון, אם זה טוב, אם אני רוצה, מקבל בתוך הגוף (ראו שרטוט ימני בשרטוט מס' 2). מה שאין כן אם אני עובד לא לטובת עצמי אלא לטובת מישהו, אז אני צריך קודם כל לעשות חשבון מה בא אלי, איזה תענוגים, האם אני יכול לקבל את התענוגים האלה או לא. אני קודם כל דוחה אותם, את כולם, דוחה, זה כוח הדחייה, אני עושה בזה צמצום א' ודחייה. האור שמגיע זה נקרא "אור ישר", ושדוחה זה נקרא "אור חוזר" (ראו שרטוט מס' 2). ואז אחרי שאני מרגיש כאן (עגול כחול בשרטוט 2) מה שאני מקבל מבעל הבית ודוחה את הכול (עגול ירוק בשרטוט 2), שלא רוצה לקבל לעצמי, אז אני הולך ומחליט, כמה אני יכול לקבל בעל מנת להשפיע ואת הכמות הזאת אני מקבל.

יכול להיות שהחלטתי שאני יכול לקבל רק חלק ולא הכול, ואז אני מקבל רק חלק קטן מסך כול הרצון לקבל שלי, אני פותח אותו עד כאן (ראו חץ אדום בשרטוט מס' 2) ולא יותר. זאת אומרת, נגיד \היה אצלי מאה קילו תענוג ואני דחיתי אותו, את המאה קילו תענוג, אבל קיבלתי בפנים רק עשרים קילו, לא יכולתי יותר. למה? כי התכוונתי לטובת בעל הבית. ו-80% שאני לא קיבלתי, הם נמצאים אצלי כאן (מתחת לקו השחור בשרטוט), לא קיבלתי. אני לא יכול לקבל אותם כי אין לי כל כך חשיבות של בעל הבית, ולכן אני לא מקבל.

אם בפעם הבאה אני אעבוד על חשיבות בעל הבית והוא ייראה לי הרבה יותר חשוב אז אני אקבל יותר, ואחר כך עוד יותר, ואחר כך עוד יותר, עד שאני מקבל עד מאה קילו תענוג, הכול לטובת בעל הבית וזה יקרא "גמר התיקון". ככה אנחנו עובדים, זו כל העבודה שלנו. זאת אומרת, כל החשבון שנעשה כאן, הוא חשבון שנעשה אצלי בראש הפרצוף (עגול כתום בשרטוט).

וזה ההבדל, ממצב שאין ראש (ראו ע"מ לקבל בשרטוט מס' 2), כי זה רצון לקבל, כמה שהוא מרגיש ומגלה שיש לו תענוג הוא מקבל. בצד ימין בשרטוט זה על מנת לקבל, בצד שמאל של השרטוט זה על מנת להשפיע.

שרטוט מס' 2

שאלה: את ההרגשה בשרטוט השמאלי אני מבין, אבל מה זו הדחייה, דחייה ממה?

העיגול הכתום זה חשבון עם הבורא, או עם בעל הבית. זה ראש. אתה צודק, אני ארשום שזה נקרא "ראש". ומתחת לזה זה נקרא "גוף" (ראו שרטוט מס' 3).

תלמיד: השאלה היא, מה אני מקבל שאני כל הזמן דוחה? מה אני דוחה פה? מה קיבלתי שאני אדחה?

תענוגים אתה דוחה.

תלמיד: איזה תענוגים בדיוק? אתה יכול להסביר קצת יותר?

כל החיים שלך.

תלמיד: בצמצום א'?

צמצום א' נקרא שאני מחליט שכל החיים שלי הם רק לטובת האנושות והבורא.

תלמיד: אז מה עם צמצום ד' אם כך?

איזה צמצום ד'? חוץ מצמצום א', בתוך צמצום א' יש לנו עוד צמצום נוסף, שהוא רק נוסף, זה נקרא צמצום ב'. אין דבר כזה צמצום ד'. יש לנו סך הכול שני צמצומים, על אור החכמה ועל אור החסדים. אתה עוד תחשוב ואנחנו נחזור אליך בהקדם.

שרטוט מס' 3

שאלה: מתוך מה ששרטטת עכשיו, שאני צריך לדחות את כל החיים שלי, האם אפשר לומר שהאור ישר הזה שמגיע, זה בעצם כל רצון, כל מחשבה ואני צריך מיד להתחבר דרך העשירייה עם הבורא ולעשות את הבירור איך להקדיש את כל כולי לעולם ולבורא.

... ... אם אין בכל הבריאה חוץ ממני ובורא, אז כל היתר מה שנראה לי שקיים, אנושות, חברים, קבוצה, יקום, בכלל כל החיים שלי, זה סך הכול מה שמתואר לי ביני לבין הבורא. אפילו החיים שלי, זה סתם ככה מתואר לי, יש איזו מין תמונה, צורה כזאת במוח שלי שאני מרגיש כזה, מרגיש את עצמי. אז אני כולי צריך לשייך את הצורה הזאת לבורא, כמו שהוא מקדיש את כל הבריאה בשבילי. אני צריך להגיד, "כל העולם כולו לא נברא אלא בשבילי, ואני לעבוד [לשמש] את קוני", ואני לבורא, ואז על ידי זה אני מתחיל לסדר את הקשר בינינו כך, שכל הדברים שאני רואה עכשיו בעולם הזה ובכלל יכול לתאר לעצמי, כל זה נעלם, נעלם לאט לאט.

לכן העולם שלנו, מה שעכשיו אנחנו מרגישים, הוא נקרא "עולם המדומה", אלא זה הופך להיות מערכת הקשר ביני לבין הבורא. וכאן בני אדם וכל מה שנראה, הכול הכול הופך להיות חוטי הקשר ביני לבינו.

תלמיד: כשאני דוחה נגיד את הכול ומשתדל בכל זאת להתקשר איתו, מה אני מקבל למענו?

אלה רשימות, בכל אחד ואחד מאיתנו ישנן הרשימות ממצב שהיינו מלאים באור והאור הסתלק מאיתנו, ועכשיו אנחנו מתחילים בהדרגה לקבל בחזרה קצת מאותם האורות, מה שהיה בנו פעם. מתעוררות הרשימות מאותם האורות אבל עכשיו אנחנו מקבלים אותם בעל מנת להשפיע.

שאלה: מאיפה יוצא מסך, מאיפה יוצא הכוח הזה שמאפשר לדחות את האור?

המסך נבנה בנו על ידי המאור המחזיר למוטב. כך נבנה המסך. אבל איך הוא נבנה? על ידי זה שאני עובד בחברה שלי, עם החברים, על ידי זה שאני לומד עם קבוצה גדולה, אנחנו מושכים את האור העליון עלינו ולאט לאט נבנה בנו מסך. מתחילים להיות אצלנו מחשבות חדשות, רצונות, כל מיני יכולות לחשוב כך או אחרת, מה שלא היה קודם. זה הכול על ידי האור שמגיע ומלמד אותנו.

שאלה: האם קיים קשר בין הרצון לעשות פעולה עם הכוונה להשפיע לבורא או לקבל על מנת להשפיע לבורא, האם זה אותו דבר או שני דברים שונים?

זה אותו כיוון להשפיע לבורא, רק להשפיע על מנת להשפיע זה נקרא "קטן", שאני נגיד נמצא ליד הבורא אבל אני בעצמי לא נותן לו, לא יכול להשפיע לו בחזרה שום דבר, אין לי כוח, אבל לעצור את עצמי מלא לקבל אני יכול. ובמקרה אחר אני יכול אפילו לקבל על מנת להשפיע, זה דבר יותר גדול. כי על ידי זה שאני מקבל מהבורא כדי להשפיע לו, אני בזה כבר מתחיל לעבוד, לעשות פעולה כלפיו.

שאלה: אבל כשמתפללים עם הכוונה הזאת במטרה להשפיע לו, זה גם לקבל עם הכוונה להשפיע לו.

כן, ודאי. אבל אין לי כוח ליותר, אני רק יכול לא לקבל. אני נגיד נמצא אצל בעל הבית, ואני לא יכול לקבל ממנו. אני מאוד רוצה אבל לא יכול, כי אם אני אקבל אז אני אחשוב על עצמי. אז אני יושב ולא מקבל כלום כדי שבצורה כזאת אני אוכל להיות לידו. כי אם אני אתחיל לקבל וזה יהיה לטובתי אז כאילו שאני יוצא מהסעודה, יוצא ממנו, מתרחק ממנו.

שאלה: האם צריכה להיות בנו תפילה שייבנה בנו מסך?

ודאי שאנחנו צריכים לבקש שהבורא יבנה בנו מסך, כן. כוונה בעל מנת להשפיע נקראת מסך. אנחנו מבקשים מהבורא כוח השפעה, מסך, על זה התפילה שלנו.

שאלה: האם זה שעברנו לצורה וירטואלית זה אומר שהשגנו סוג של מסך?

לא, בזה לא משיגים את המסך, אבל בזה אני חושב שאנחנו בכל זאת רוכשים משהו חדש. זו הייתה גם בכוונת הבורא, בכל וירוס הקורונה, שאנחנו נשב בצורה כזאת ונלמד, כי כנראה אנחנו בזה עושים צורה יותר אחידה בכל העולם. שאין בני ברוך שיושבים יחד כל החברים, נגיד ארבע מאות איש במקום אחד ולומדים, וכל היתר נמצאים בכל מיני מקומות מפוזרים על פני כדור הארץ. עכשיו כולנו מפוזרים, אין לי שום הבדל בין מישהו שנמצא כאן בפתח תקווה בישראל, או בין מי שנמצא בבוגוטה או בפלורידה וכן הלאה, אין שום הבדל. לכן כך כנראה הייתה בכוונת הבורא שעשה לנו כאלה תנאים, ואני מרגיש בזה תועלת מסוימת.

יש לנו על זה להצביע. עשינו הכנה להצבעה באיזו צורה אנחנו רוצים לקיים לימודים, סעודות וכל מיני דברים. יש על זה אחראי, יפנו אליכם, ואתם תצביעו על כל מיני דברים, על החלטות. אנחנו עכשיו יכולים לעשות את זה יחד בכל הכלי העולמי. אנחנו משתדלים לבנות מערכת ממש עגולה ככל האפשר.

שאלה: החשבון כמה אני רוצה לקבל נעשה בראש. מיהו הראש בעשירייה?

ראש זה שכל הזמן עושה חשבון, כמה אני מקבל מהבורא, כמה אני יכול להחזיר לו להשפיע, כמה אני אעשה הכול. קודם כל אני עושה צמצום, מה זה צמצום שהראש עושה? אני לא מקבל לעצמי שום דבר. אני מקטין את עצמי. עד כמה שהבורא יותר גדול בעיניי ממני, ב-100% הוא צריך להיות גדול ואני אפס, אחרי זה אני יכול לעשות חשבון כמה אני אוכל אפילו לקבל כדי להשפיע לו. אבל זה אחרי שאני נעשיתי אפס כלפיו ואז אני עובד במינוס כאילו, שכמה שאני אקבל זה גם יהיה לטובתו.

בצורה טבעית אנחנו עושים את זה עם התינוק שלנו. נגיד שיש לי משהו בצלחת שהתכוונתי לאכול וליהנות, אבל הוא רוצה ונגיד שמותר לתת לו את זה, אז ודאי שאני עושה צמצום על עצמי ונותן לו. אני עושה את זה ואני נהנה מזה שאני נותן לתינוק, כי בצורה טבעית אגואיסטית הוא יותר חשוב לי בזה ממני. אבל ברוחניות אנחנו צריכים כאן לבצע את פעולת צמצום, מסך ואור חוזר מפני שהבורא הוא לא מורגש, הבורא הוא לא מובן, הבורא הוא הפוך מהטבע שלי וכאן צריכה להיות עבודה אחרת. עוד נדבר על זה.

שאלה: אומרים שהאור החוזר הזה עולה על ידי זיווג דהכאה ממטה למעלה ומלביש על עשר ספירות דאור ישר. מה זה אור חוזר עולה ואור חוזר מלביש? איזה שינוי צורה יש ביחס?

יש אור חוזר שהוא האור החוזר שמחזיר את כול הטובה שקיבל מלמעלה, עוד לא קיבל אלא רק בראש התגלה. ויש אור חוזר שהוא כבר אחרי זה מלביש את האור הישר, שהוא רוצה לעשות חשבון מה הוא כן קיבל, הוא לא דחה סתם אלא כבר בכוונה לקבל.

שאלה: הבושה בונה את הצמצום ואז החברה עוזרת לנו לבנות את המסך?

כן. אחרי צמצום, דחייה, אנחנו עושים חשבון כמה יכולים לקבל בעל מנת להשפיע.

שאלה: אמרת שבראש יש מושג של מלמטה למעלה שזה גדילה הדרגתית של גדלות הבורא. בקונטקסט הזה מה מתחיל לגדול במובן של מלמעלה למטה בגוף?

על זה אנחנו נדבר מחר אולי.

שאלה: האם ספירות דראש חייבות להיות שלמות לפני שכל אור פנימי נכנס לגוף, או שיש יחסים הדדיים בין האור החוזר לאור הפנימי שבו מידת האור שהוחזר שווה למידת האור שמורגשת בגוף?

כן. אפשר להגיד שמידות שבאות מלמעלה למטה צריכות להיות שוות למידות שממטה למעלה, מהבורא לנברא ומהנברא לבורא. מזה נבנות ספירות של ראש, בכלל ראש.

צריכים להגיד, שאין ראש. אתם רואים מה שעשיתי כאן, את המחיקה הזאת שאין ראש (ראו שרטוט מס' 3). אין. למה כאן יש וכאן אין? אין, מפני שלא עושה חשבון לעצמו, כי הוא רוצה לקבל, אז איזה חשבון? בעל הבית, תענוג? אני רוצה ובום בולע. לכן ראש נקרא בתנאי שיש צמצום, שאני לא רוצה לקבל ואז אני עושה חשבון. אני לא רוצה לקבל, אני עושה צמצום א' ואז מה שמגיע אלי אני דוחה בחזרה, ועושה חשבון מה אני דוחה בחזרה. הכול אני דוחה. פעם ראשונה אני דוחה את הכול. ואחר כך מה אני עושה? ואחר כך אני עושה חשבון, כמה ממה שמגיע לי אני יכול לקבל בעל מנת להשפיע, ואז אני מקבל נגיד עשרים קילו. אומנם כדי לגמור את הכול אני צריך לקבל מאה קילו, זה יהיה גמר התיקון, והכול אני אעשה על מנת להשפיע.

קריין: אות כ"ז. עמוד 168.

אות כ"ז

"והנה תחילה יצא הפרצוף הראשון דא"ק, כי תיכף אחר צמצום א' אשר הבחי"ד נצטמצמה מלהיות כלי קבלה על אור העליון, והיא נתקנה במסך כנ"ל, הנה אז נמשך אור העליון להתלבש בכלי מלכות כדרכו, והמסך שבכלי מלכות עיכב עליו והחזיר את האור לאחוריו, וע"י הכאה זו שהיתה ממסך דבחי"ד, העלה או"ח עד קומת כתר שבאור העליון, ואותו או"ח נעשה ללבוש ובחינת שורשי כלים לע"ס שבאור העליון, הנקרא ע"ס דראש של הפרצוף הראשון דא"ק. ואח"ז התרחבה והתפשטה המלכות ההיא עם האו"ח, מכח ע"ס דראש, מינה ובה, לע"ס חדשות ממעלה למטה, ואז נגמרו הכלים בבחינת הגוף. וכל שיעור הקומה שיצא בע"ס דראש נתלבש ג"כ בע"ס דגוף. ובזה נגמר הפרצוף הא' דא"ק ראש וגוף."

את זה אנחנו כבר יודעים, שיש לנו כאן עניין של ראש, יש תוך ויש סוף. כמה שאנחנו קיבלנו בראש חלק מזה אפשר לקבל בתוך. נגיד 100% אור ישר מגיע אלינו, קיבלנו 20%, דחינו 80%. אותו אור חוזר שאנחנו דחינו, הוא נמצא אצלנו בסוף הפרצוף, בדחייה. אנחנו עוד נלמד את כל הפרטים שיש כאן. העיקר שיש לנו ראש, תוך, סוף, פה, טבור וסיום (ראו שרטוט מס' 4).

שרטוט מס' 4

אני מקווה שאתם עוקבים אחרי העולם, אתם מרגישים מה שקורה בעולם. העיקר בשבילנו בכל זאת לראות דבר אחד, עד כמה העולם מתחיל להרגיש שנמצא בסיר אחד. אני לא יכול להגיד שנמצא במערכת אחת, כי מערכת זה כבר משהו שקשור בצורה פנימית, הדדית אלו לאלו. אבל הכניסו את כולנו בתוך סיר ובסיר הזה נגד הרצונות שלנו אנחנו כולנו מתבשלים, ומה אנחנו עושים עם הסיר הזה ומה שקורה כאן, זה ממש משהו נורא. בזמן הקרוב אנחנו עוד נראה איך האנושות עושה עוול לעצמה גם עם שפיכת הנפט לים, עם כל הדברים. האנושות משתגעת.

כאן חשוב לנו מאוד בכל זאת כמה שיותר לפרסם את הידיעות על תכלית הבריאה. למה? אני אגיד לכם. אל תחשבו שיש כנגד מיליארדים כוח אחד שלנו או כמה כוחות, כמה עשרות. בכוח שלכם יש אור בפנים, הארה מלמעלה ולכן הפעולה שלו היא הרבה הרבה יותר מכל הפעולות האחרות של האנשים הרגילים שבעולם. ולכן, כל אחד שמסוגל שייקח כל מיני חומרים שלנו ויפרסם, יפזר אותם בכל השפות ובכל המקומות. אתם לא יודעים עד כמה בזה אתם עוזרים לעצמכם ועושים נחת לבורא.

תלמיד: מ-6 עד 7 בערב יש שיעור בשידור חי של מרצים ממכללת "קבלה לעם" ואתם מוזמנים להתחבר וללמוד יחד.

אני מאוד ממליץ על השיעורים האלה שמעבירים התלמידים שלי. הם ותיקים, הם יודעים, הם עושים זאת ממש בהסכמה מלאה ממני, הם מאוד מאוד מומחים בזה. אני ממליץ מאוד ללמוד מהם, כל מי שרק מסוגל בזמן הזה להקשיב.

(סוף השיעור)