שיעור בוקר 25.11.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: הדור האחרון

חיבור העולם בדור האחרון - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "חיבור העולם בדור האחרון". אנחנו בקטע מספר 20.

בואו נמשיך. זו הצורה שאנחנו צריכים להתקדם אליה, רוצים או לא רוצים, על ידי חכמת הקבלה, על ידי כל מיני דברים אחרים, אבל מכבש ההתפתחות הוא דוחף אותנו קדימה בזה.

קריין: קטע מספר 20.

"הצורה הדתית של כל האומות צריכה לחייב בראשונה את חבריה את ההשפעה לזולתו, בצורה (שחיי חברו קודמים לחייו) של "ואהבת לרעך כמוך", שלא יהנה מהחברה יותר מחבר הנחשל. וזהו דת כולל לכל האומות [...] אבל חוץ מזה, יכולה כל אומה ללכת בדתה היא ובמסורת שלה, ואין לאחת להתערב בחברתה."

(בעל הסולם, "כתבי הדור האחרון").

יש עניין של דת ויש עניין של מנהגים, הרגלים, מסורת, וזה מה שבעל הסולם רוצה כאן לחלק. הוא רוצה להגיד שהצורה הדתית, מאיפה בכלל בא העניין של הדת? זה מלמעלה, מפקודת הבורא כלפי הנבראים שהם צריכים לתקן את הכלי השבור שנשבר בכוונה וניתן להם בכוונה כדי שהם יחברו אותו, ועל ידי זה שמחברים אותו, בהליכה הזאת מכלי חסר לשלם, הם מבינים באיזה מצב הם נמצאים.

לכן הוא כותב כך, "הצורה הדתית" האחידה לכל העולם, לכל המציאות, צריכה להיות בראשונה, "לחייב בראשונה" את החברה "את ההשפעה לזולתו". זאת אומרת, הדבר החשוב ביותר, הדבר הכללי זה השפעה לזולת. להביא את העולם לחיבור ומתוך החיבור לתת לכל אחד ואחד ולכולם יחד רמת חיים אחידה, מקום שווה, שיהיה הכול בשווה בין כולם, זה מה שצריך להיות.

"בצורה (שחיי חברו" חייבים להיות "קודמים לחייו)" הפרטיים של האדם. זה נקרא "ואהבת לרעך כמוך". יש לך רק כיסא, אתה נותן. יש לך רק כרית, אתה נותן, כמו שאתם זוכרים. "שלא יהנה מהחברה יותר מחבר הנחשל." זאת אומרת, אם יש מישהו שמקבל פחות ממני אני חייב להגיע למצב שאני נותן הכול עד הדרגה הזאת שאני ארד בעצמי.

"וזה דת כוללת לכל האומות" זאת אומרת, כל העולם יצטרך להגיע למצב של חיבור, ולזה אנחנו נתקדם, ברצון או ללא רצון, על ידי מלחמות עולם או על ידי זה שכל אחד נלחם עם עצמו ומתחבר לזולת, "אבל מחוץ לזה" אם אנחנו משיגים חיבור כזה "יכולה כל אומה ללכת בדתה ובמסורת שלה ואין לאחד להתערב בחברתה."¹

אתה רוצה חוץ מזה להשתחוות לדבר כזה או להשתחוות לדבר כזה, זה עניינך, זה לא מפריע. הקשר בינינו, בגלל שהוא בא מצד הטבע, הוא חייב להיות חזק ושווה והדוק בין כולם. וחוץ מזה כל אחד ואחד שיאמין במה שהוא רוצה, זה לא מפריע לקשרים בינינו.

שאלה: לגבי מה שהסברת עכשיו, איך לא נפריע לאנשים אחרים בדת שלהם בזמן העבודה שלנו בהפצה?

אנחנו לא נוגעים בדת. אכפת לי מי אתה? אתה יכול להיות נוצרי, אתה יכול להיות מוסלמי או בכל מיני דעות כמו שיש באפריקה נניח. יש שם כל מיני חונטות כאלה שמשתחווים לכל מיני פסלים ולכל מיני מחשבות, דעות. זה לא חשוב לי. העיקר שאנחנו עובדים על החיבור בינינו, זה נקרא "על כל פשעים, תכסה אהבה"².

וזה בכלל לא חשוב לי במה חוץ מזה אתה נכלל שם באיזה שבט או באיזו אומה, באיזו תרבות, חינוך. זה הכול עממי, ארצי, על פני כדור הארץ. כי לכל אומה ואומה יש פסיכולוגיה משלה, כמו שבגוף אדם הראשון יש הרבה חלקים ולכל חלק וחלק יש התנהגות משלו, אבל כל החלקים בכל זאת נמצאים בחיבור ביניהם ופועלים לטובת הגוף הכללי.

זה העיקר, שאנחנו כחלקי אדם הראשון צריכים לפעול לטובת הגוף הכללי. חוץ מזה, לכל אחד יש תפקוד משלו, חיים משלו, טעמים משלו, הרגלים משלו, ואין מה לעשות. אנחנו צריכים דווקא לכבד את הדברים האלה, ולמעלה מהם אנחנו קובעים שצריכה להיות התקשרות יפה, נכונה בינינו.

תלמיד: אבל זה נראה כאילו כל אחד רוצה להצדיק את הדת שלו.

זה לא להצדיק או לא להצדיק. הרגל עושה ככה והיד עושה ככה והגוף עושה ככה, וכל חלק וחלק מהגוף הכללי דאדם הראשון עושה לפי הטבע שלו, אבל הכוונה צריכה להיות שאני עושה לפי מה שאני אבל לטובת כל הגוף הכללי. ולכן "ואהבת לרעך כמוך" חייב להיות דת כללית למעלה מכל הדתות הפרטיות, כי זה חוק של חיבור של כולם בעל מנת להשפיע בצורה יפה.

וכל הדעות או הדתות הפרטיות הן יכולות להתקיים ביניהן ואני לא משווה אחת עם השניה. אני לא יכול להשוות איך שמתפקדת הרגל עם איך שמתפקדת היד או העין או הקיבה או כל מיני דברים, מערכות פנימיות שלי. לכל חלק וחלק, אפילו לכל תא ותא שבגוף שלי יש תוכנית משלו, תפקיד משלו, אבל כולם, כל החלקים האלה צריכים להיות מחוברים בצורה הדדית, יפה, לתפקוד של הגוף הכללי, על זה מדובר. ולכן אני לא נכנס לתפקוד שלך, שאני נגיד רגל ואתה יד, ואתה לא נכנס לתפקוד שלי, אלא אנחנו רק מתכוונים בתפקוד של כל אחד משלו להשלים את כל תפקוד הגוף הכללי בצורה יפה.

שאלה: מה הגורם שבסוף מאזן את כל התמונה, יש לנו דוגמאות מארצות הברית ומאירופה של הבדלי מעמדות, מה הגורם שבעל הסולם מציין שבסוף יאזן את כל התמונה?

הגורם הוא פשוט, לטובת הכלל, לטובת כולם, לטובת כל האנושות. אף אחד לא רוצה להיות למעלה מהאחרים, אלא אך ורק שיבינו שלא יכולה להיות שליטה של אחד על השני, זה מזיק לכולם וזה לא יתקיים. או שיתקיים זמן מה ואחר כך זה יחזור בבומרנג למי שהחדיר את ההתנהגות האגואיסטית, זה חוזר אליו. ולכן כדאי לכולנו לקבוע את צורת היחסים השווה לכולם ולהשתדל לעשות את זה למעלה מכל נטייה אגואיסטית. אין כאן שום בעיה, אנחנו רק צריכים בשביל זה להבין שזה מה שיכול להיות לטובת המציאות, לטובת העולם, לטובת כולם. ועד אז, כמה שאנחנו, כל אחד, ירצה להבליט את עצמו, להגדיל את עצמו מעל האחרים, זה יהיה בסופו של דבר לרעתו.

ולכן הבעיה היא מאוד פשוטה, כולנו חייבים, כמו שבעל הסולם כותב, להשתדל להגיע לצורה אחידה, להשפעה לזולת, שכולנו מגיעים לרמת חיים של "לא יגונה ולא ישובח", ושכל דבר ודבר יהיה לכולם בשווה בצורה גשמית, ובצורה רוחנית אנחנו משתוקקים לחיבור בינינו שיהיה כמה שיותר קרוב בלב ונפש. אבל בעניין הדתי אתה מאמין באיזה וודו ואני מאמין בישו וההוא מאמין במוחמד ואנחנו מאמינים במשהו שבכלל אי אפשר להגיד באיזה שם וכן הלאה. לא חשוב, זה עניין פרטי. העיקר בשבילי, הדת הכללית, כמו שבעל הסולם אומר לנו כאן "הצורה הדתית של כל האומות צריכה לחייב בראשונה את חבריה את ההשפעה לזולתו".

זאת אומרת מהי הדת הכללית של כל העולם, כל האומות? השפעה לזולת. זאת הצורה הדתית הנכונה, והיא חכמת הקבלה. וממנה אחר כך, על ידי הצורה האגואיסטית שבכל אומה ואומה, התנתקו ונולדו כל מיני דתות אגואיסטיות ומזה התחיל כל הבלגן שבעולם. אבל בסופו של דבר אנחנו צריכים להתעלות למעלה מהדתות הפרטיות לדת הכללית שהיא השפעה לזולת. הטבע יחייב אותנו בזה או בדרך תורה או בדרך ייסורים.

שאלה: אנחנו רואים שבעולם שלנו הדתות מנסות להכתיב את חיי המדינה שבה אנחנו חיים, את חיי המשטר שבו אנחנו חיים. איך לעשות את ההפרדה בין האמונה והמסורת שאמורות להישמר לבין השליטה שרוצים להביא על האדם?

אני לא יודע. אני לא פוליטיקאי פרקטי ולא איש דתי פרקטי שמחדיר את הדת לתוך האומה. אני מקובל שהוא מחזיק בדת הכללית, זאת אומרת שהעיקר בשבילנו זה להביא חיבור נכון בין כל העמים. אז אל תשאל אותי איך לעשות את זה באיזו מדינה ספציפית או משהו, אני לא מטפל בזה, לא שייך לזה, לא במדינת ישראל שאני גר בה ולא ביתר המדינות. אנחנו רק לומדים מה צריך להיות, שאם אנחנו מתקרבים לזה באיזו צורה יום יום אז טוב לנו, אם לא מתקרבים אז אנחנו צריכים באמת לחכות למכות, לפנדמיות, לכל מיני דברים כאלו שיתגלו כדי לחייב אותנו בכל זאת לחיבור למעלה מהאגן הפרטי שלנו.

שאלה: בעל הסולם מתאר פה צורה של חיים במדינה מודרנית, דמוקרטית שמאפשרת לכל דת להתקיים לפי עצמה, רק לשמור על חיי חברה מסודרים. אבל זה לא מה שאנחנו רואים בפועל בחיים. מה הדגש של בעל הסולם שהוא מביא על המשטרים הקיימים, מה אמור להיות השינוי המהותי?

השינוי צריך להיות רק לחיבור בין כל בני אדם. לכן החוק הכללי של כל מדינה ומדינה ואחר כך בין המדינות ואחר כך בכל העולם צריך להיות חיבור טוב בין כולם.

שאלה: בעל הסולם כותב שחוץ מ"ואהבת לרעך כמוך" כל אומה יכולה ללכת בדתה. איך זה מסתדר עם הזרמים הפונדמנטליסטים היום שכל מהותם זה להרוס את הזרמים האחרים?

אני חושב שלא יכול להיות רע בלי טוב וטוב בלי רע. ולכן אנחנו לא צריכים להרוס שום דבר אלא רק לפתח את הדברים הטובים, שזה קשר בין כולם. ואם אנחנו נפתח את הקשר בין כולם אז כל המצבים הפונדמנדליסטים, כמו שאתה אומר, זאת אומרת כל ההתפרצויות האגואיסטיות שיש בחברה האנושית, הם גם יעזרו לנו בזה, כי לא יכול להיות טוב בלי גילוי הרע שקודם לו, וכך אנחנו אז נתקדם לטוב, שכולל יחד גם את הרע בתוכו.

תלמיד: זאת אומרת שהם יגיעו לצורה מאוזנת, אם הכיוון הכללי יהיה ואהבת לרעך כמוך?

כן, הם ישתתפו גם בזה. הם ישתתפו. ובלי הרע שיהיה בתוך הטוב אנחנו לא נוכל להגיע לטוב. הרצון לקבל לא מזדכך ולא נעלם, אלא ההיפך, אנחנו מעליו מרכיבים את כוונת ההשפעה.

שאלה: איך בהפצה להפריד בין מה שנתפס כרוחניות בדת לרוחניות כמו שמתייחסת הקבלה?

אנחנו לא מדברים על דתות בכלל. אנשים לא יכולים להבין את זה. אנחנו מדברים רק שלמרות שאנחנו, כולנו מאוד שונים, אנחנו צריכים להגיע לחיבור בינינו כי אחרת לא נוכל להתקיים. או מלחמת עולם והרס כללי, או שאנחנו בכל זאת נמצא איזו שיטה איך להתקיים בהתקרבות זה לזה כדי לשמור על עצמנו. לא לבזבז את רוב ההון בעולם שהולך למלחמה, אלא במקום זה להתחיל להרכיב מערכות נכונות בינינו. זה מה שאנחנו עושים. אנחנו לא מדברים על דתות, בכלל אל תיגע בזה באף מילה, מה שיש, יש. אנחנו לא נוגעים בזה. אנחנו רק מדברים שאהבת החיבור, אהבת הזולת, התקרבות בין בני אדם, בין העמים, אלה הדברים שיכולים לשמור על שלום העולם. זה ברור, זה בטוח, זה הגיוני.

שאלה: מה ההבדל בין קבוצה של קבלה וקבוצות אחרות, כמו סופיזם?

יש הרבה קבוצות שמחפשות את הכוח העליון והן דומות לחכמת הקבלה. נגיד הסופים דומים למקובלים, יש להם אותה נטייה. אני מדבר על סופים אמיתיים כמו שהיו ואני פגשתי חלק מהם, הם מאוד מאוד דומים למקובלים. יש להם אותה שיטה. העיקר זה חיבור, שחיבור יכול להיות רק על ידי מידת האהבה שמטפלים ביניהם, שצריך להיות חיבור בין כולם, שלום העולם וכן הלאה. אני נסעתי בעולם ונפגשתי עם הרבה סופים, גם כמה מחברי בני ברוך היו איתי בנסיעות האלה. וזה באמת היה מאוד מעניין ונעים מאוד לראות אותם בצורה כזאת. זאת אומרת שאנחנו מאוד קרובים אליהם.

אבל היום לא אוהבים גם את הסופים. כמו שביהדות לא אוהבים את המקובלים גם באסלאם לא אוהבים סופים. מגרשים אותם מכל מיני מקומות, לא מכבדים אותם, כי הם נגד הפונדמנטליזם, נגד נציונליזם. הם מדברים על אהבה כללית, על חיבור כללי, ולא להבדיל כל כך בין דת אחת לבין דת שנייה. למעלה מזה צריכה להיות אהבה, חיבור. הם מדברים כמו מקובלים.

שאלה: בעל הסולם מתאר את אחד העקרונות באותו ציטוט שקראנו, שאל לאומה אחת להתערב בענייניה של אומה אחרת. ורציתי להבין האם על האומה להתערב כעם או כמדינה, מה הכוונה כאן?

לכל אומה ואומה יש גאווה משלה, יסוד משלה, מנטאליות משלה, דת משלה וכן הלאה, ולכן הכלל הוא פשוט, אתה חייב לדאוג לקשר טוב בין כולם. הקשר הטוב זאת אומרת למרות ולמעלה מכל ההבדלים, "על כל פשעים תכסה אהבה", לזה צריכים לדאוג. ולא שכל אחד רוצה להעלות את עצמו מעל האחרים, להתנשא. זה לא טוב. מה יש בזה שאני מראה לאחרים שאני חזק יותר, שיפחדו ממני, מה יש בזה? זה בכלל שייך לבן אדם שמכבד את עצמו? הוא בצורה כזאת רוצה להבטיח שיכבדו אותו בזה שהוא חזק? מכבדים את החזק? זה כמו בעולם האגואיסטי והפרימיטיבי.

ולכן אנחנו לא מדברים על זה שכל אומה רוצה לשלוט על השנייה, אלא ההיפך, כל אומה צריכה להראות עד כמה שהיא מסוגלת להתקרב לאומה השנייה, בלי לחץ, בהתחברות היפה אחת לשנייה, כך לבנות עולם חדש.

היום אנחנו נמצאים במצבים שלאט לאט מתגלות בעולם שלנו אומות, מדינות שהן מאוד נגד החיבור הטוב וכאלה שיותר בנטייה לחיבור הטוב. ואתם תראו עד כמה שאלו יפסידו ואלו ירוויחו, כי הנטייה הכללית של הטבע היא לחיבור. ומי שלא נמצא בחיבור אלא לא רוצה לסבול, כי השני עושה משהו נגד הרצון שלו, שלא נותן לו לשלוט, אז אנחנו נראה איך שהמדינות האלה יפלו ואף אחד לא יכבד אותן.

פעם הייתה תקופה אחרת, שמי שהיה חזק היו פוחדים ממנו וזה היה נחשב כאילו מכבדים אותו, אבל הזה עבר כבר הזמן. היום לא מכבדים אומה מפני שהיא חזקה ורוצה לשלוט על כולם.

תלמיד: הרי בעל הסולם משתמש הרבה במושג "אומה" במאמר הזה של הדור האחרון, האם הוא מתכוון לאומה כאל בני אותה מדינה שחיים באותה מדינה, או הוא מתכוון תחת המושג "אומה" איזשהו משהו שבתוך מדינה?

"אומה" זה נקרא קבוצת אנשים שיש להם מנטאליות דומה זה לזה. וככל שהמנטאליות שונה, זה כבר עמים שונים.

שאלה: כאשר כל אומות העולם יישאו את בני ישראל אל בית המקדש, הם לא יאבדו את הדת שלהם תוך כדי?

זה לא כל כך חשוב לי. אני חושב שאז אנחנו נגלה שכל אותן הצורות, הדתות שיש בעולם, ואומרים שיש כ-3000 דתות ואמונות למיניהן, אני חושב שזה יתגלה כחלקים המרכיבים את ההשפעה והאהבה שבין העמים. שזה לא יפריע ולא יבדיל אלא ההיפך, זה יתגלה כאיזו צורה שמחבת דווקא ביניהם. העיקר בשבילנו להרכיב כוונת ההשפעה למעלה מכל הדתות, האמונות, הנטיות הפרטיות, בין כולם.

שאלה: אם חברים מביאים רעיונות דתיים לעשירייה, איך עלינו להתייחס לזה?

לא, אנחנו נגד כל פעולות ההשפעה והפרסום בתוך הקבוצות שלנו חוץ מאהבת חברים שבה אנחנו משיגים אהבת הבורא, כוח עליון, כוח השפעה שהוא אחד לכולם. זהו. אנחנו לא מתחילים לפרסם, חס ושלום, בכל הקבוצות שלנו שום דבר דתי. לא ישו ולא מוחמד ולא משה ולאף אחד, אין דבר כזה. אנחנו נגד כל צורה דתית שתתפרסם. יש לך אותה? בבקשה, אתה ביום שישי תלך למסגד ואתה ביום ראשון תלך לבית התפילה שלך, זה לא חשוב. גם [בעניין] הדתי, אם אתה יהודי, לא יהודי, זה לא חשוב, אנחנו אף פעם לא מדברים על הדברים האלה, רק על החיבור הכללי בינינו כמו שבעל הסולם כותב.

משיגים את החיבור בינינו על ידי לימוד חכמת הקבלה שאנחנו מושכים את הכוח העליון שיחבר בינינו, ואת כל יתר הדברים, אנחנו נדע אחר כך איך לסדר. הם לא צריכים להפריע בינינו ולהפריד ולהרחיק בינינו, קודם כל "על כל פשעים תכסה אהבה" ואחר כך אנחנו נדע מה לעשות עם הדתות. ולכן עד אז כל אחד שיתסדר עם הדת שלו, אבל שיידע שאם הוא מושך את הקבוצות שלנו לאיזה כיוון משלו, זה נגד חכמת הקבלה ואנחנו לא נסכים לכך שזה קיים. לכן רק דבר אחד צריך להיות אצלנו, חיבור בין כולם לדת הכללית. והדת הכללית זה אהבת הזולת, אהבת בני האדם ואהבת הבורא.

אם זה באמת דת פרטית, של יהדות, אסלאם ונצרות ועוד כאלו וכאלו, אם הם באמת בצורה נכונה יתגלו, הם יתגלו גם כחלק מהדת הכללית הזאת שזה חלק מדת של אהבת הזולת ולא יהיה שם אף פעם משהו נגד הזולת, נגד השני כדי לדכא, כדי להרוג, כדי לעשות משהו. לא יכול להיות דבר כזה.

לכן נעזוב את זה, אנחנו מתעסקים רק באהבת הזולת, זאת הדת הכללית של כל העמים. ואנחנו נגיע לזה, רוצים או לא רוצים בטוח שנגיע.

שאלה: אתה הזכרת לפני כמה ימים שהדתות כאילו יידחו. האם עלינו להתקרב אל אנשים נגיד שנדחים מהדת?

אנחנו לא דוחים ולא מתקרבים, אנחנו מתעסקים בחיבור בינינו. שוב ושוב אני חוזר על זה. אני לא שומע מה זה דת בכלל, לא שומע, כי לא חשוב לי. חשוב לי רק דבר אחד, יהיה חיבור בין בני אדם שבו יתגלה הבורא או לא.

שאלה: נאמר בציטוט שהצורה הדתית, הצורה האתית תהיה בצורה כזאת שחיי האחר יהיו יותר חשובים מהחיים שלי. אבל בחיים שלנו אנחנו רואים דוגמה לזה רק אצל אימא וילד, בעל הסולם אמנם כותב שככה יהיה בכל העמים, הוא בטוח שזה כבר קרה. זה באמת ככה יקרה, הוא כבר ראה את הצורה הזאת, זה רק עניין של זמן?

מקובל שהוא עולה במדרגות הרוחניות, רואה את עתיד העולם. הוא נכלל מעתיד העולם. הוא גם רואה אותנו בצורה אחרת. אנחנו נמצאים במצב כמו שהאגו שלנו מראה לנו והוא נמצא במצב כמו שהרצון להשפיע שלו מראה לו. זה הכול.

תלמיד: זה מופלא.

אין דבר שלא יכול להיות בעולם, אם יש לך רצון לקבל ורצון להשפיע והאור העליון מתקן את הרצון לקבל בכוונה על מנת להשפיע, אין דבר שלא יקרה. חכה, זה יהיה הרבה יותר מהר ממה שאתה חושב. זה סך הכול כדי שאנחנו נגלה מה חשוב. שאני פתאום מגלה שהחשיבות הרוחנית יותר חשובה מהחשיבות הגשמית, כי העולם הרוחני, העולם הנצחי יותר חשוב מהעולם הפרטי שלי שנגמר מרגע לרגע. שאפילו בצורת הקבלה אני יכול להבין שכדאי לי להגיע לרוחניות במקום להיות בעולם הגשמי הזה שרק סבל יש בו.

שאלה: מה השורש של פחד לחיבור בין האומות והדתות?

זה לא פחד זה האגו, הגאווה, אין בזה שום פחד.

שאלה: מי שמחבר בינינו זה הבורא שאין עוד מלבדו, איך אנשים שלא מאמינים בכוח אחד והיחיד ידעו להתחבר ללא פנייה לכוח עליון?

זה יבוא אליהם אל תדאג, הם יגלו שיש כוח יחיד בעולם והכוח הזה הוא שורה בכולם ומי שלא מסכים עם השליטה שלו הוא סובל, והסבל הזה הוא ידחוף אותם לחיבור. הם יהיו עוד יותר פנאטים, אדוקים לחיבור ממך. ככה זה.

(סוף השיעור)