שיעור בוקר 01.10.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', אגרת י"ב, עמ' 1441

מאמר בנושא סוכות

קריין: ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמוד 1441, אגרת י"ב.

אתם יודעים שאת החומר שאנחנו לומדים מכינים לנו כמה חברים שלנו, ואם אתם חושבים שכדאי לנו ללמוד משהו אחר, במקום החומר הזה או בנוסף למה שאנחנו לומדים גם בבוקר וגם בערב, אז תכתבו להם למייל [email protected] וזה יגיע אליהם, כי לפעמים אני שומע שיש רעיונות טובים לחברים שלנו מכל העולם שכדאי לצרף ללימוד. ודאי שאנחנו הולכים בדרך מסוימת ויש לנו תכנית. עכשיו אנחנו רוצים להגיע ללמוד במאמרי סוכות את כל מה שנאמר על בניית כלי של אמונה למעלה מהדעת, תחילת הכלי של הנשמה, איך אנחנו מתאחדים, איך אנחנו אוספים את זה, איך אנחנו מייצבים תכונה כזאת, כוח כזה שבו אנחנו מתחילים לצאת מהאגו שלנו מצד אחד, ומצד שני להרגיש את הכוח העליון, את המעבר מגשמיות לרוחניות.

אז אם אתם חושבים שיש עוד משהו שאתם מצאתם פה ושם בכתבי רב"ש ובעל הסולם שיכול להיות מתאים, אני אשמח לראות את זה, ובכלל בואו נשתתף יחד ועל ידי זה נלמד עוד יותר חומרים. כל אחד יקרא פה ושם בכתבים של בעל הסולם ורב"ש ואנחנו נעבוד ביחד על החומר, העבודה ביחד יותר חשובה והיא נותנת את התוצאה, העיקר שזה יחד. וכמה שלומדים ואחר כך מבינים, הכול תלוי עד כמה שיחד דואגים להגיע לבניית הכלי המשותף.

לכן אם יש לכם עצות אז תשלחו אליהם. אתם יכולים לשלוח גם לי אבל רק בנוסף למה שאתם שולחים אליהם ולא במקום, וכך נעבוד ביחד. בכלל בואו נעבוד קצת יותר יחד ברצון, בכוונה ובפעולה, שאנחנו בונים את הכלי הזה, את הנשמה היחידה של אדם הראשון, זה מאוד חשוב. היגיעה שאנחנו עושים בבנייה הרבה יותר חשובה מהתוצאה, התוצאה תבוא מלמעלה.

ילד שמתחיל לבנות משהו מקוביות ולא יוצא לו, ולא הולך לו, והוא לא יודע מה, והוא בוכה ולא רוצה, ושוב הולך ובונה, דווקא המאמץ שלו זה מה שמקנה לו שכל, רגש והתפתחות. אצלנו ברוחניות זה עוד יותר, כי שם הוא רק מפתח אותו רצון לקבל שיש לו רק בצורה יותר מפותחת, ואנחנו רוכשים משהו שאין לנו ולכן כאן זה עיקר היגיעה. וכמה שמבינים או לא מבינים זה לא חשוב כי אחר כך השכל יבוא בהתאם לזה שנקבל מלמעלה על ידי היגיעה את המאור המחזיר למוטב, והוא יבנה לנו כמה הבחנות ברצונות להשפיע, ומתוך זה נתחיל לקבל שכל רוחני, כך זה הולך. לכן העיקר זו היגיעה, עד כמה שלא מבינים זה לא חשוב.

שאלה: אמרנו שאנחנו רוצים ללמוד בסוכות את כל מה שנאמר על בניית כלי למעלה מהדעת ועד עכשיו למדנו על בניית הסוכה. נשמע שזה מאוד דומה אחד לשני, בניית סוכה ובניית הכלי של אמונה למעלה מהדעת.

זה אותו דבר, זה לא שדומה, זה ממש אותו דבר.

תלמיד: אפשר להבין מבניית הסוכה מה זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת"?

אנחנו נלמד את כל הפרטים על בניית הסוכה ומזה נלמד ונדבר ממה מורכבת הנשמה, באיזו צורה היא צריכה להיות, בקיצור עשר ספירות המסודרות בצורה נכונה.

תלמיד: וזה לא רק העניין של הסכך, זה כל הסוכה?

גם כל הסוכה, אבל שם זו פחות בעיה. הסוכה צריכה להיות עם ארבע דפנות, לא עגולה ולא בצורה אחרת אלא ארבע דפנות. דופן אחת יכולה להיות לא שלמה, ובכלל לא, מספיק רק שלוש דפנות, כי אם כתר זה המשפיע העליון, מלכות מקבלת התחתון, ובאמצע יש לך חכמה, בינה, זעיר אנפין, אז מהם אתה כבר יכול לבנות את הסוכה, זה דבר אחד, זאת אומרת מספיק שלוש דפנות שיהיו בצורת האות ח'.

הסוכה צריכה להיות לא יותר מגובה עשרים אמה, אמה זה בערך משורש כף היד עד המרפק, אז הסוכה צריכה להיות בגובה של לא יותר מעשרים אמה, זה אומר על עשר ספירות דאור ישר ועשר ספירות דאור חוזר, לכן יותר למעלה מזה הסוכה פסולה.

אתמול דיברנו ממה לבנות סוכה שזה צריך להיות מפסולת, גורן, ויקב ולא מדברים שהיו בשימוש. אני לא יכול לקחת קרשים שעשיתי מהם משהו ופרקתי נגיד איזה מבנה ועכשיו אני בונה מזה סוכה. זאת אומרת זה צריך להיות חדש, מהטבע, והעיקר זה הסכך. הסכך זה כיסוי מכל מיני לייסטים, ענפים וגם צורות עץ, ושיהיו ברוחב של לא יותר מגודל האגרוף. לְמה כל דבר מרמז, זה מה שחשוב לנו. אנחנו לא הולכים לבנות אלא אנחנו הולכים לבנות את הכלי הכללי שלנו, של הנשמה, ולמה בצורה כזאת אנחנו מודדים את התכונות האלו שבנשמה, לְמה זה מרמז? מה זה נותן? למה צריכות להיות כאלו הגבלות וצורות? זה מעניין. אפשר להתעמק בזה מי שרוצה, אבל בעצם לנו חשוב איך אנחנו מקבלים את תכונות הסוכה, זאת אומרת כלי דהשפעה.

זה העיקר. אנחנו נקרא כל מיני חומרים שכתובים על ידי שני המקובלים שלנו, שני המורים הגדולים שלנו ומהם אנחנו וודאי מקבלים כוח, הארה מיוחדת, הם המקשרים אותנו עם הכוח העליון. ולכן כמה שאנחנו נמצאים תלויים בהם, נכללים בהם, מתבטלים כלפיהם בהתאם לזה אנחנו מקבלים הארה מלמעלה שמתקנת את האגו שלנו ובונה בנו בכל אחד ובכולנו יחד צורת "סוכה". צורת כלי שהוא כולו כלי של אמונה.

תלמיד: עד השנה בנינו סוכה פיזית וגם עסקנו בפנימיות, עכשיו אין לנו סוכה פיזית.

כל אחד יכול לבנות לעצמו איפה שהוא נמצא. זה לא שאסור אלא אין לנו אפשרות היום להיות יחד, לעבוד יחד בגלל הפנדמיה הזאת ולכן אנחנו לא בונים השנה יחד כלום. אתם יודעים שבישראל זו מכת ווירוס הקורונה נוראית, אני חושב שהכי גדולה בעולם, ועל זה דיברתי כבר לפני חצי שנה שאנחנו נגיע למצב שאנחנו נהיה הכי גרועים בזה, הכי נגועים, וככה זה.

נקווה שזה יעבור גם לשכל ואנחנו נרגיש, נבין, כל העם וכל העולם ירגישו למה אנחנו הכי נגועים מווירוס הקורונה. כי כל ווירוס הקורונה מגיע בסופו של דבר כדי לחבר את כולנו יחד ואת ישראל גם הגשמי וגם הרוחני. אנחנו נגיד ישראל הרוחני, כל הקבוצה העולמית שלנו, אבל גם ישראל הגשמי, כולנו אשמים בזה שעדיין לא הגענו לערבות. שהעיקר, חיבור וערבות, זה מה שאנחנו צריכים להשיג או לפחות להתקדם לזה. אם נתחיל להתקדם לזה נרגיש שכאילו אנחנו מקבלים כל יום ויום תרופה נגד ווירוס הקורונה והצרה הזאת עוברת גם מאיתנו וגם מכל העולם.

ועוד יותר, אם נדאג לזה לא כדי שהווירוס יעבור מאיתנו אלא בגלל שאנחנו רוצים שכל העולם קודם כל יבריא מזה, יקבל תרופה ויהיה בריא. אם אנחנו נחשוב על אחרים אז ודאי שנוכל לעשות כאן פעולה גדולה של חיבור בינינו ומשיכת המאור המחזיר למוטב על זה. בקיצור מלמעלה נותנים לנו אפשרות לעשות את זה. האם אנחנו מסוגלים להבין את זה בעצמנו? והאם נוכל להסביר את זה לאחרים ואיכשהו לממש? הכדור הוא בידנו.

תלמיד: אז היחס הנכון לזה שאנחנו עוסקים עכשיו רק בפנימיות הוא שמחה? אין מה להצטער על זה שנלקחה מאיתנו הסוכה הפיזית?

אנחנו יכולים להצטער על זה שנלקחה מאיתנו הסוכה הגדולה שלנו שהיו יכולים להיכנס בה יותר מאלף אנשים, זה באמת חבל. אני יוצא אל הגג לאותו מקום ששם הייתה הסוכה ובאמת אני מצטער מאוד שהמקום ההוא ריק. יש לי שם איזה מבנה שזאת הסוכה הקטנה שלי וזה לגמרי לא אותה הרגשה כמו שהייתה קודם, אבל כנראה שזה מגיע לי. אני אשם בזה שלא עשיתי את שלי במה שצריך להיות בעולם. נשתדל יחד חברים, הכול נפתח יותר ויותר לפנינו.

שאלה: אמרת שווירוס הקורונה בא כדי לחבר אותנו. בינתיים אנחנו רואים שכבר דיברנו הרבה על זה ורואים תוצאות שבינתיים זה מפריד בינינו. אז מה זאת אומרת, ווירוס הקורונה בא לחבר אותנו?

אנחנו יודעים שכל אדם שבא ללמוד את חכמת הקבלה ורוצה להתקרב לרוחניות, אז קודם כל הוא מתחיל לגלות שהוא אגואיסט, שהוא רע, שהוא שונא את כולם, שהוא דוחה את כולם, שהוא לא רוצה להתחבר עם אף אחד. שהכול ההיפך ממה שצריך להיות. זה נקרא גילוי הרע, הכרת הרע, מה שאנחנו מרגישים בתחילת דרכנו. וזאת תקופה ארוכה מאוד. האנושות עוברת את התקופה הזאת כבר כמה אלפי שנים. ואחר כך מגיעים למצב שאנחנו בשום פנים ואופן לא מסוגלים להמשיך כך, כי טוב לי מותי מחיי, ואני הולך להתחבר בכל הכוח, אני דורש חיבור מהבורא, שיביא לי את זה עם החברים יחד בעשירייה. וכך אנחנו מגיעים למצב שדורשים חיבור.

אבל בהתחלה אנחנו מגלים קודם כל תמיד את היצר הרע, שאותו הבורא ברא בכוונה, כדי שנפנה אליו וכך נשיג קשר עימו, אחרת לא היינו זקוקים לו. וזאת הדרך, "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין, כי המאור שבה מחזירו למוטב". לכן זה שאנחנו מגלים גם עכשיו בווירוס הקורונה, פעם ראשונה בהיסטוריה, שאנחנו נמצאים כולנו במכה אחת סביב כדור הארץ ממש, והמכה הזאת מגיעה בגלל שאנחנו שונאים זה את זה, רחוקים זה מזה, אגואיסטים זה לזה, את זה אנחנו צריכים עוד להכיר, אבל המכה כבר מתחילה להתגלות והמכה היא כללית ואינטגראלית.

זה כבר סימן שאנחנו נמצאים בפועל ממש בדור המשיח, בדור של התיקון האחרון. זאת אומרת התיקון האחרון הוא התיקון הכללי, לא איזה חלק מבבל ושם וכאן, משהו מתקן, משהו מקלקל, אלא ממש כל האנושות. לכן גילוי הרע הזה צריך לשמח אותנו. אבל לא שאנחנו מסכימים עם זה, אנחנו צריכים בהתאם לזה לפעול.

תלמיד: זאת אומרת שווירוס הקורונה מביא הכרה לאנושות?

עוד לא, זה כמו אדם שבא ללמוד. כשאני באתי לרב"ש, ופתאום אני מגלה אחרי כמה שבועות, חושך בעיניים. אני לא מבין מה קורה, אני נמצא בכאלו מצבים שאני לא יודע מה קורה, ואני רואה שהם מסתכלים עלי, כי היו שם כמה זקנים האלה שעוד למדו עם בעל הסולם, הם מסתכלים עלי וככה צוחקים, מחייכים, ואני בן 30 והם בני 70, זה לא רגיל שככה אנשים יחייכו כשאני סובל. ואני ממש סובל, לא יודע מה קורה לי, מבולבל, רובכם עברתם את הדברים האלה.

ואז אני שואל אותם, מה יהיה? אז הם אמרו, עוד מעט, עוד מעט יהיה טוב. אני לא הבנתי גם מה הרע שאני מרגיש, מאיפה זה מגיע. כי אני הגעתי לגלות עולם עליון ובמקום זה אני מקבל איזה תופעות כאלה, בלבולים, חוסר הבנה, חוסר התמצאות בכלל, שאני קצת מבולבל, הולך להשתגע. וכך זו הדרך.

גילוי הרע הוא תמיד קודם וממנו מתחילה כל מדרגה ראשונה. לכן אם אנחנו קמים בבוקר ומרגישים את עצמנו מבולבלים, מנותקים, רב"ש היה קם בצורה כזאת, לא רואה כלום, לא שומע כלום, לא שום דבר, ככה. עד שמתיישב, אני שם לפניו כוס קפה ככה, הוא עדיין לא רואה את הקפה, ומתחיל מרחוק ממש מרחוק, רואים גוף מת, הגוף עצמו מת ממש והוא מתחיל. ואני יושב לפניו וקורא משהו ככה מתחיל לדבר עימו, ואז יותר מהר הוא מתעורר ומתעורר עד שהעיניים מתחילות להיפתח והאוזניים והכול והוא מתחיל להתמלאות ברוח עליון.

ככה זה היה תמיד, כל מצב ומצב צריך להיות כך. לכן אנחנו צריכים בערבות בינינו להחזיק בעשיריות, שכל אדם ואדם יקבל תמיכה ולא לתת לו להישאר במצב הזה הרבה זמן. כי אנחנו חושבים שאנחנו כבר בעלי ניסיון, אני כבר יודע מה זה. לא חשוב, כל פעם זו מדרגה חדשה יותר גבוהה ולכן למה שהגעת ומה שהשגת עד כה זה נמחק, הרצון לקבל מתגלה בצורה יותר גדולה, ויותר גדולה, כי אתה צריך עליו לטפס עד גמר התיקון.

שאלה: כשתיארת איך בונים את הסוכה דיברת על מידות ועל סוגי העץ. מה הם מסמלים?

הם מסמלים את חלקי הנשמה, שאנחנו צריכים לסדר את כל הרצונות, התכונות, הקשר ביניהם, איך שזה צריך להיות מסודר. אלה דברים מאוד מעניינים, אם מישהו רוצה להיכנס לזה אבל זה כבר אחר כך, אנחנו לומדים את זה זה מתגלה לנו בצורה רוחנית. אבל אני לא חושב שזה פשוט כל כך ומציאותי, אבל מי שרוצה הוא יכול למצוא את הספר הזה, "מסכת סוכה" זה נקרא, מתלמוד בבלי, יש כל מיני ספרים פופולריים על זה, להיכנס לאינטרנט ולראות, בטוח יש שם כל מיני דברים, אמנם שאין שם קשר נכון ובכלל אין קשר לרוחניות, אבל כתוב מה צריכים לעשות ובאיזו צורה. וזה הכול ללא קשר למבנה של הנשמה, כי הם לא יודעים על הנשמה, אבל אנחנו נלמד כמה שאפשר גם על זה.

אנחנו נדאג לכל הדברים האלה. אל תדאגו, בסופו של דבר אתם תראו איך כל הטבע, דומם, צומח, חי, מדבר, כל הגלקסיות, כל מה שיש, הכול קשור ונכנס למבנה של נשמה אחת של אדם הראשון. הכול יהיה לפניכם.

שאלה: אתמול אמרת שהמסגרת שמייצרים את הסוכה זה מפסולת גורן ויקב, שזה מהפסולת של הלחם והיין. וזה אור חכמה מהיין ואור חסדים מהלחם.

נכון.

תלמיד: הפסולת הזאת מה הם מסמלים?

הם מסמלים ששני הדברים העיקריים שאנחנו צריכים כדי להחיות את הגוף שלנו, לחם ויין, אלה אבות המזון, יסודות המזון, במיוחד זה היה אז בימים ההם, אבל באמת ככה זה, שאנחנו כל כך צריכים אותם כדי לתחזק את הגוף שלנו, הרצון לקבל, שאנחנו דווקא לא משתמשים בהם אלא בפסולת מהם, זאת אומרת בדברים ההפוכים שאנחנו לא צריכים אותם לגוף שלנו, זה פסולת גורן ויקב, שאם אנחנו נשתמש בהם, זאת אומרת נתייחס בצורה הפוכה לרצונות האלו ונבנה מהם משהו גדול, לא את החיים שלנו הגשמיים, אנחנו נקבל עטיפה נכונה לחיים רוחניים.

בצורה פשוטה יותר זה שאתה לוקח רצון לקבל ובונה ממנו את החיים שלך אז אתה מקבל את העולם הזה. שאתה הופך את הרצון לקבל ואוסף כל הפעולות ברצון להשפיע, ההפוך מהרצון לקבל, בצמצום, מסך, אור חוזר על רצון לקבל, אז אתה מקבל את החיים הרוחניים. זה מה שזה מסמל. כמו שכתוב על העולם הרוחני, "עולם הפוך ראיתי". אז אתה בונה את העולם ההפוך הזה מתוך הרצונות שלך ההפוכים, במקום לקבל, להשפיע.

שאלה: אמרת איך אתה מרגיש לגבי זה שאין לנו סוכה, ואמרת שהסוכה שיש לך עכשיו זה לא מרגיש אותו דבר. אז מהי אותה ההרגשה שהיא השתנתה, שהיא לא קיימת? ובעצם אם אני יכול לשאול, מה ההבדל בין הסוכה הפיסית לבין הסוכה שאנחנו בונים בלב?

אני רואה סימנים גשמיים כהכוונה לרוחניות. זה שהכוח העליון, שאין עוד מלבדו, סידר לנו כך שאין לנו סוכה לכל בני ברוך שהיה לנו כל פעם שהיינו מתאספים, יושבים, שותים, אוכלים, שרים יחד וככה זה היה במשך שבוע ימים, זה היה באמת חג גדול, הזדמנות להתחבר. וזה מעשה מאוד גדול. גם בעל הסולם וגם רב"ש ובכלל כל המקובלים היו מאוד שמחים לבנות סוכה, לשבת בסוכה. וחבל שעכשיו זה בינתיים לא קיים.

אני מקווה שזה רק המצב בין המדרגות, שתמיד בין המדרגות אנחנו מאבדים את המדרגה הקודמת עד שמגיעים למדרגה הבאה יותר גבוהה. אז נקווה שאנחנו נגיע למצב שנשב יחד בסוכה שנכניס את כל האלפים אלפים חברים שלנו שבכל העולם יחד, וזו תהיה סוכת שלום שלנו.

אני בטוח שזה יכול לקרות ממש עוד בימיי ונעשה את זה. לכן אני שמח שזה הכול נעלם ואי אפשר לבנות עכשיו, כי זה סימן נכון בין המצבים, בין המדרגות, והמצב הבא בטוח יהיה יותר טוב מהמצב הקודם. זה להבדיל, כמו רבי עקיבא שהיה שמח לראות שבית המקדש השני נחרב לעיניו. שאם כן, אז עכשיו נפתח כבר מצב לבית המקדש השלישי. כך אני [בטוח].

שאלה: בקשר למבנה הסוכה, האם שלושת הדפנות, שלושת הצדדים של הסוכה זה קשור לאות ב'?

אני לא רוצה לדבר על זה. יש בזה הרבה מאוד רמזים וסימנים. אם אתה רוצה, תיכנס לכל מיני ספרים ותקרא, תתבלבל, רק אל תבלבל אותנו אחר כך במה שאתה תמצא שם, כי יש המון המון פרטים. אתה בעצם בסופו של דבר מגלה סימנים גשמיים למבנה של הנשמה הרוחנית.

שאלה: הזכרת קודם שכבר לפני חצי שנה אמרת על המצב שמדינת ישראל תיכנס אליו, ואמרת עכשיו שכדי לצאת מהמצב הזה ישראל צריכים לחשוב על העולם, שהוא יבריא. מה זה אותו רצון נקי שאנחנו צריכים לחשוב שהעולם יבריא?

אפילו שלא יהיה רצון נקי, אבל אנחנו צריכים להבין שזה תלוי בנו. אנחנו צריכים כך לקבל, שכל מה שקורה בעולם זה קורה בגללנו, בעקבותינו, באשמתנו. כי אנחנו בעצם אוסף של אותם אומות העולם שקיבלו דחף, דחיפה מהבורא להתקרב אליו הראשונים ואז להאיר דרכם אור לכל יתר האנושות. אנחנו כקבוצת חלוצים צריכים לעשות את זה. כך יצאנו מבבל וכך עד היום הזה, רוצים או לא רוצים, נמצאים בתפקיד הזה. לכן אנחנו צריכים להשתדל להיות כאלו. ומי שמתחבר אלינו יותר ויותר גם אחרי בבל, אדרבא, בבקשה, כי בסופו של דבר כולנו נצטרך להגיע לזה.

תלמיד: אנחנו רואים שגם אצל אדם פרטי וגם כמו שאנחנו רואים במדינת ישראל, כשאדם או המדינה שעכשיו עסוקה בצרות, היא עסוקה כאילו בעצמה.

היא לא תוכל לצאת מהצרות האלה, זה מה שאנחנו צריכים לפרסם ולהסביר. היא לא תוכל לצאת מהצרות האלה, יהיו צרות עוד יותר גדולות, ממש. יהיו צרות צרורות, גם בתוך ישראל, גם בגבולות, בכל הצדדים. אנחנו נגיע למצב שכל העולם יתקבץ עלינו וירצה לבלוע אותנו, כמו שכתוב בסוף הימים. וודאי שאנחנו נגיב על זה בכוח עליון, אבל באיזה קושי, באיזו דרמה, באיזה מאמצים רוחניים שאז נוכל להשיג, להפעיל, זו בעיה גדולה.

בינתיים אנחנו לא כל כך מפרסמים את התפקיד שלנו ולמה עם ישראל סובל. אני לא לחצתי על ההפצה לפני חצי שנה מפני שעוד לא היה ברור שאנחנו נמצאים בצרה גדולה, בפנדמיה, רק אמרתי על זה שזה יהיה בעוד חצי שנה. אבל עכשיו, כשאנחנו בטוח נמצאים במצב הכי גרוע שבעולם, אז אנחנו יכולים לפרסם את הידיעה, למה הכי גרוע ולמה לא יהיה יותר טוב.

אתה יכול להשקיע את כל הכוח וכל המוח שיש לעם ישראל ואתה לא תשיג תוצאה טובה. רק על ידי זה שאתה גורם לאיזה מין חיבור, ערבות, משהו לקראת זה, רק בצורה כזאת תתחיל לגלות הצלחה בקיום שלך וכוחות בקיום שלך כדי הלאה לפרסם, כדי הלאה לתקן. רק לכיוון זה זה ילך. ולא לחלום על זה שאנחנו יכולים לחזור למצבים הקודמים, אין חזרה. אני חושב שהעולם מתחיל לעכל שאין חזרה, רק קדימה, רק למצב הבא. והמצב הבא זה או דרך מלחמות גדולות, אפילו מלחמת עולם שלישית, אבל בכל זאת לכיוון החיבור. את זה אנחנו צריכים להסביר. וזה חוק הטבע, כאן אתה לא יכול לעשות שום דבר.

תלמיד: הכוונה שהאדם יבין שהחוק הוא שבמקום להתעסק בבעיות של עצמך, אם אתה רוצה לפתור אותן, תתאמץ לפתור את הבעיות של האחרים?

כן, אחרת אתה לא פותר את הבעיות הפרטיות. כי הכול הופך להיות כדור, מערכת אינטגרלית, ואתה לא יכול להגיד, "עכשיו אני פותר את הבעיה שלי, תעזבו אותי מהכול, לא אכפת לי, אני בורח לאיזה מקום בעולם, רוצה להתנתק מכולם". לא תצליח להתנתק, כי הכוח העליון הכללי הוא פועל כבר על כל האנושות, מכסה אותנו מלמעלה. ואם לא וירוס הקורונה אז יש משהו אחר. עכשיו אני שומע שבסין מתגלה דבר, וממש רוצים לסגור אזור שלם. הגוף הכללי של העולם, של האנושות הוא עכשיו יראה בכל מיני מקומות כאלו תופעות נוראות שאנחנו לא נדע איך להחזיק אותו בחיים. זה גוף שהולך להירקב, "גוף" הכוונה כל האנושות. ורק אנחנו יכולים להביא את המאור המחזיר למוטב ולהבריא את כל האנושות. ואם לא נעשה אז ההיפך, הכול יחזור עלינו בצורה הפוכה.

שאלה: אנחנו מתכוננים לסוכות יחד ואנחנו מרגישים חסרון לסוכה הפיזית הזאת. מה זה אומר לשבת תחת הסוכה באופן וירטואלי? ומה אנחנו צריכים להכין במצב הווירטואלי שבו אנחנו נמצאים כעת?

אני לא חושב שזו הבעיה, לשבת בסוכה, שאנחנו בונים איזה מבנה ארעי מהקרשים, מהענפים, מהעצים ויושבים שם על ספסלים או על כסאות, מסביב לשולחנות ואוכלים יחד. אנחנו יכולים לעשות את זה אפילו בלי סוכה, העיקר שנבין איזה סוג קשר צריך להיות בינינו. שכל הזמן אנחנו רוצים לראות את עצמנו במבנה הארעי שמתקדם יותר ויותר עד שנגיע למבנה שלם, זה נקרא "סוכת שלום". זה יהיה כבר כלי כללי שכל באי עולם נכנסים בו, נמצאים יחד, ויכולים להיות יחד. זה בעצם מה שמסמלת לנו הסוכה. לא כדאי לנו להיכנס מדי לכל הציור הגשמי, יותר לציור הרוחני.

שאלה: האם יש צורה רגשית קבועה של הסוכה, של תחילת תיקון הרצון?

זה שכולנו נמצאים במקום אחד, היינו ברצון אחד, תחת סכך, תחת מסך אחד, ולמעלה מהמסך מאירה השמש, ואנחנו מכסים את עצמנו מהשמש כי אנחנו רוצים להיות ביחס אליו בעל מנת להשפיע. אז צמצום, מסך, אור חוזר, זה מה שמסמל לנו הגג, הסכך.

לא להיכנס מידי לכל מיני פרטים של המבנה, אנחנו צריכים בכללות לראות אותו אבל לא יותר מדי. יש שם הרבה מאוד פרטים שהם כולם נובעים מפרטי הנשמה, איך היא מורכבת, איך כל ספירה וספירה, איך כל פרט ופרט לפי האופי שלו מתקשר לתכונות האחרות, ואז איך נבנית מזה נשמה, כבר המבנה הרוחני. לכן אנחנו צריכים להבין איך הרצונות שלנו והכוונות שלנו צריכים להיות מחוברים, בצורה כזאת שיהיה לנו מבנה שלם לכולנו יחד.

שאלה: אתה כבר תקופה די ארוכה בתחילת הפנדמיה מספר לאן האנושות מתגלגלת ואיזה מצבים היא צריכה לעבור, מצד שני אתה אומר שרק אנחנו יכולים להביא אור המחזיר למוטב. אני מסתכל על היום שלי ועל דברים שאני עושה ומה עשיתי ועובר עוד יום, ואני לא יודע אם השקעתי בזה להביא את האור המחזיר למוטב או לא. מה צריך להשתנות בעבודה שלנו היומיומית?

יש לך עשירייה, אתה צריך לדבר איתם ולהתייעץ איתם איך אתה ביניהם ואתם יחד עוסקים בזה. זה לא עליי לברר לך, אתה צריך לברר, ואז אתה תדע מה לעשות.

שאלה: אנחנו אומרים שבזה שאנחנו בונים את הגג הזה, אנחנו מעלים מעל עצמנו את השאיפות, הרצונות שלנו להשפעה, לאהבה. יחד עם זאת אנחנו מדברים על ההכרחיות בדאגה לעולם עכשיו שסובל. האם את הדאגה לעולם שסובל אנחנו גם מרימים מעלינו? או שזה משהו שיהיה בפנים, תחת הגג שבנינו קודם בעבודה שלנו?

אני לא יודע איך להבדיל בין זה לזה. אנחנו צריכים בתיקון שלנו לדאוג להכול. אנחנו נמצאים בכל זאת בדור האחרון, ולכן עלינו להביא לכל העולם את שיטת התיקון, לעזור לכל העולם להתכלל יחד איתנו באותן הפעולות. לכן כשאנחנו חושבים איך לבנות יחד את הכלי שלנו, אנחנו צריכים גם לחשוב על זה שכל האנושות תכנס באותו כלי שלנו, היינו באותה הסוכה.

שאלה: למה היה לרב"ש יחס לבניית סוכה גשמית.

אני זוכר שאנחנו בנינו לו סוכה, ואני הבאתי אנשים ופתאום זה התאסף לקהל של עוד 40 איש, אז לא יכולנו להיכנס לסוכה הקטנה שהייתה לו ובנינו סוכה חדשה, בנינו אותה בצורה מיוחדת. סוכה בונים מחומרים שהם לא חומרים שמהם בונים בדרך כלל. זאת אומרת אסור לך להשתמש במסמרים, בכל מיני דברים כאלה כדי לחבר את הדברים, אלא רק בכל מיני צורות כאלה כמו שזה בא מהטבע. אז בנינו לו כך את הסוכה, זו הייתה סוכה יפה וגדולה. שם התיישבנו יחד.

אני לא חושב שזאת בעיה, אני בטוח שאנחנו נעבור את השנה הזאת, ולקראת השנה הבאה אנחנו כבר נראה איך אנחנו נכנסים יחד למבנה רוחני וכתוצאה מזה למבנה הגשמי. זה יבוא. זה יהיה.

שאלה: שמענו שלהבין פחות חשוב מלהרגיש ולעשות מאמץ. מה זה נקרא לעשות מאמץ ברוחניות?

לעשות מאמץ ברוחניות זה נקרא שאני רוצה להתחבר עם החברים ואני מרגיש עד כמה אין לי לזה כל כך רצון, אבל כתוב שאני צריך להיות קרוב אליהם, אז אני עושה מאמצים להיות קרוב אליהם למעלה מהרצון שלי, שהוא רוצה דווקא להרחיק אותם, זה נקרא "מאמץ". וככה זה כלפי כל האנושות. לא אכפת לי מכל האנושות ועד כמה הם סובלים, והם כל כך רחוקים ולא בא לי לחשוב עליהם בכלל. אבל אני עושה מאמץ ואני לוקח בחשבון את המצבים שלהם, את הסבל שלהם, אני כן רוצה להפעיל את עצמי למצב שבו אני רוצה להביא אותם דווקא לחיים טובים. זה נקרא "התגברות", נגד הרצון שלי. ומתוך ההתגברויות האלו אנחנו מזמינים את המאור המחזיר למוטב ולאט לאט אנחנו משתנים.

שאלה: אתה תיארת את הכאב שלך כשעלית לגג וראית שלא תבנה סוכה. הכאב הזה מאוד מורגש גם אצל כל החברים בעשירייה העולמית. השאלה מה התוספת שאנחנו צריכים לעשות בחג סוכות הקרוב בעבודה בעשיריות, בעבודה הפנימית, שתכסה על פני המצב הזה שאנחנו לא יושבים יחד בסוכה כעשירייה אחת.

אנחנו נצטרך לתאר לעצמנו איך אנחנו נמצאים באלפי רצונות שונים, כוונות שונות, אבל כולנו יחד תחת רעיון אחד, כיוון אחד, מכוונים למטרה אחת, לבורא אחד, ורוצים שהכוח העליון הזה ישרה שכינתו עלינו, ואז נרגיש שאנחנו כולנו נמצאים תחת הכוח האחד הזה, הוא מכסה אותנו. זו בעצם הסוכה "סכך", שהבורא מכסה אותנו מלמעלה באור החסדים, ואנחנו כולנו יכולים כך להתחבר ולהרגיש שאנחנו נמצאים יחד.

בעצם אחר כך נרגיש שאנחנו נמצאים בו, בתוך הבורא, שהוא בעצם העולם כולו, הוא בעצם הסוכה שלנו, הוא המקום שבו אנחנו נמצאים והוא הבורא. לכן הוא מוליד אותנו, מגדל אותנו, מחבר אותנו והכול נמצא בו, אנחנו נמצאים בו. את הדברים האלה אנחנו רוצים לגלות.

קריין: אנחנו נמצאים בכתבי רב"ש כרך ב' עמוד 1441 אגרת י"ב.

"לכבוד ידידי ...

אתמול השגתי ממך מכתבך המיועד לאנשי גיטסהד. ובינתיים אני מעביר את מכתבך להחברים שבלונדון, ואני רוצה להשפיע עליהם בעיקר שהם יענו לך על מכתבך בכדי שתהיה חליפת מכתבים ביניכם ואם זה יצליח תהיה טובה גדולה בין בגשמיות בין ברוחניות.

ואני כותב לך תוכן השיחה שאמרתי בחוה"מ סוכות לפני תלמידי הרב דסלר ז"ל בענין "צלא דמהימנותא": שצריכין לדעת שענין ה"צל" הנק' הסתרה - הוא הכלי לזכות לאור האמונה הנקרא "מהימנותא".

ובזה פרשתי מאמר חז"ל על הפסוק: "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל. ענני כבוד היו, דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר, סוכות ממש". ושאלתי, איך אפשר להיות מחלוקת כל כך רחוקה האחד מהשני, שאחד יאמר סוכות ממש היינו סוכה גשמית, ואחד סוכה רוחנית של ענני כבוד.

אלא אלו ואלו דברי אלקים חיים, שאין כאן שום מחלוקת, אלא אחד אומר שהעיקר צריכים לתת זֵכר לכלים, ואחד לאורות. סוכות ממש, היינו הסתרות ממש, מלשון סכך הנקרא 'צלא'. ורבי אליעזר אומר שצריכין לעשות זכר לאורות, הנקראים "ז' ענני כבוד", שהוא בחינת 'מהימנותא'. ושתי הבחינות ביחד היו אז בצאתם מארץ מצרים. לכן כשאנו מסדרים את עצמינו אזי זוכים להאור. אבל אין לחשוב שחס ושלום אין הנאה ותענוג כשעובדין בבחינת לשמה."

המכתב הזה הוא דוגמא בולטת עד כמה החברים שלנו שאחראים על חומר הלימוד בחרו בחומר לא טוב, כי אנחנו לא מבינים בכלל על מה הוא כותב, איפה הוא כותב, למה, בשביל מה, באיזו שפה זה כתוב. לכן אנחנו צריכים לעזור להם. אנחנו צריכים בעצמנו לחטט בכל מה ששייך לסוכות, לחומר על סוכות ולשלוח לכתובת שנתנו לכם וגם לשלוח לי אישית. ואז אנחנו נבחר ממה שאתם מייעצים ללמוד משהו שהכי קרוב, הכי מתאים, הכי שייך להתפתחות שלנו. מהמכתב הזה נגיד, אנחנו לא יכולים להשיג הרבה, הוא רק מבלבל אותנו, השפה לא מובנת, הסגנון לא מובן וזה כך נכתב בכוונה.

(סוף השיעור)