שיעור ערב 11.07.2019 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

בעל הסולם, תע"ס, כרך א', חלק ג', פרק א', דף ק"ג, אור ישר ואור חוזר

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', דף ק"ג עמ' 103, הגענו לאות צ' באור פנימי.

קריין: "בסוד אור חוזר".

"צ) כלומר, אותו שיעור אור שהיה ראוי להתקבל במלכות, ולא קיבלתו מחמת עיכובו של המסך, כל זה השיעור, חזר ועלה למעלה, והלביש את כל הג' הבחינות של האור העליון, דהיינו, עד חכמה, שנחשבת "למקומו" של אור חוזר זה, כמ"ש להלן. וז"ש הרב "חזר לעלות בסוד אור חוזר למעלה למקומו". (עי' ח"ב בהסת"פ אות ס"ב)."

קריין: אות ק קטנה מבארת "ואז נגמר עולם האצילות".

"ק) כי עליית האור חוזר והלבשתו את אור העליון ממטה למעלה, כנ"ל, עושה בחינת כלים על אור העליון."

קריין: ר מבארת ואז חזר הא"ס".

"ר) כלומר, אחר שהאור חוזר עולה למעלה כנ"ל, נמצא אור א"ס מתלבש באו"ח הזה, בסוד העצמות המלובש בכלים."

קריין: ש מבארת עד המקום שמגיע אור א"ס".

"ש) היינו עד מסך שבכלי מלכות, כי המסך החזירו למעלה ולא נתנו להתפשט יותר, כנ"ל."

קריין: ת קטנה מבארת "כי האור עצמו הוא".

"ת) רוצה לומר, שכח עיכוב שבמסך, לא פעל כלום על ספירות דאצילות שלמעלה ממלכות, אלא רק ממלכות ולמטה, וע"כ מתפשט אור א"ס ב"ה עד מסך שבמלכות בבחינת אצילות, בלי שום עיכוב כלל. משא"כ אור א"ס המתנוצץ ועובר דרך מסך ולמטה, נמצא מתמעט ביותר מכח הסבה הזאת, ואינו נבחן עוד לעצם אור א"ס ב"ה, כמ"ש לפנינו."

שאלה: באות ר הוא כותב "שהאור חוזר עולה למעלה כנ"ל, נמצא אור א"ס מתלבש באו"ח הזה". האור חוזר תמיד עובד מול האין סוף, לא מול המדרגה מעליו?

אין סוף זה לא שאי שם נמצא בד' בחינות דאור ישר. כל האור שעדיין לא מתקבל בכלי, לא מוגבל בכלי נקרא "אין סוף".

קריין: אות ד' דברי האר"י.

אות ד'

ד' בחינות בהתעבות האור העליון: א) קבלה מעליון, שהוא חכמה. ב) הרחקה מחכמה

שהיא בינה. ג) חלון ונקב צר, שהוא ז"א. ד) הרחקה מחכמה ונקב צר שהיא מלכות.

"א וענין התעבות האור הזה הוא, כי הלא הרואה אור גדול מאד, לא יוכל לסובלו, אם לא על ידי הרחקה או על ידי מסך או על ידי שתיהן. ב והנה הכתר שבאצילות, מאיר בו האין סוף, בלתי שום מסך ושום הרחקה כלל, לכן נקרא הכתר אין סוף. ג וחכמה, מקבל על ידי כתר. ד אך בינה, קבלה אור א"ס ע"י הרחקה, ה כי עתה הא"ס רחוק ממנה ויכולה לקבלו. ו והז"א, אינו מקבל האור, כי אם דרך חלון ונקב צר, אשר בתוך החלון ההוא עובר עצמות האור בלתי מסך כלל, אלא שאין דרך רחב רק צר מאד ז אבל הוא קרוב ח כי מן הבינה אל הז"א אינו רחוק. אבל ט נוקבא דז"א, נמשך לה האור דרך נקב וחלון, כמו הז"א, אך שהוא בהרחקה."

קריין: למטה אות א אור פנימי מבארת "וענין התעבות האור".

פירוש אור פנימי לאות ד'

"א) עביות זאת, כבר נתבארה, שאינה מתגלה באור בפעם אחת, להיותה הפוך מהאור, אלא שמשתלשלת ויורדת מהזך אל העב מעט, ואח"כ להעב ממנו, עד שבאה לגדלות העביות, שנק' בחי"ד או מלכות. וד' בחינות אלו, נק': חכמה, בינה, ז"א ומלכות. והן מחויבות להמצא בכל נאצל. והטעם החיוב וההגדרה של ד' בחינות הללו, כבר נתבאר היטב לעיל. (בח"א פ"א אות נ' ד"ה וטעם, ובהסתכלות פנימית ח"ב ד"ה ובכדי ליתן) עש"ה כל ההמשך, שאני סומך עליו ואיני מביאו כאן, מפני האריכות, אע"פ שהוא נחוץ מאד כאן בכל מלה ומלה."

קריין: אות ב אור פנימי מבארת והנה הכתר שבאצילות".

"ב) כל עולם וכל פרצוף בכ"מ שהוא, מחויב לקבל שפעו מא"ס ב"ה, וע"כ השראת א"ס המיוחסת לעולם או לפרצוף, מכונה כתר של העולם וכתר של הפרצוף, ומכונה ג"כ בשם מאציל לאותו עולם. וז"ש "והנה הכתר שבאצילות מאיר בו הא"ס." כלומר, אשר שם השראת א"ס ביחסו לעולם אצילות, וע"כ נקרא כתר א"ס, או מאציל."

קריין: אות ג "וחכמה, מקבל על ידי כתר".

"ג) התפשטות אור א"ס הנמשך מכתר בראשונה לעולם, נקרא בשם אור חכמה. והכרח הוא, שכלול תיכף באור החכמה ההוא, רצון לקבלת האור, דאם לא כן לא היה אור א"ס מכונה בלשון מתפשט, כמבואר (בהסת"פ ח"ב ד"ה עתה עש"ה) אמנם רצון לקבל זה, אינו נחשב לשינוי צורה ולעביות כל כך, מפני שרצון לקבל זה הגיע לה מכח עליון, דהיינו מכתר, כי רצון להשפיע שבכתר מחייב בהחלט את רצון לקבל שבחכמה. וז"ש הרב "שחכמה מקבל על ידי הכתר". כלומר, שבחינת קבלה שבחכמה, הגיע_לה על ידי כתר, ומכחו, וע"כ עביות מחמת רצון לקבל זה קלוש מאד. והוא המכונה בחי"א."

למדנו את זה בד' בחינות דאור ישר בצורה טובה.

שאלה: האם אפשר משהו מהרגש שמילא אותי היום?

תגיד משהו מהרגש. נתרגש.

תלמיד: רציתי לדבר על הקשר החם והאהוב שמילא אותי היום מהחברים בקבוצה כולה, הודות לאיזו ידיעה בחדשות שנכשלה והושמדה התוכנית של נסראללה לכבוש את הגליל.

כן.

תלמיד: ודווקא מצאתי שנסראללה מוצא חן בעיניי.

בטח שאנחנו צריכים להודות לכל אלו השונאים, שבזה שהם מתנגדים לנו הם מיישרים אותנו ומחזיקים אותנו במסגרת.

תלמיד: כמו אותו מיישר זרם.

אם היו עוזבים אותנו כל אותם הסובבים, היינו אוכלים זה את זה תוך זמן קצר מאוד.

תלמיד: בטוח.

אבל מפני שאין להם שכל, הם מתנפלים עלינו כל הזמן ואז אנחנו בהכרח צריכים להתקשר זה עם זה ולהתגונן, לכן אנחנו נשמרים.

תלמיד: והרגשתי ממש צורך עמוק לאהוב את החברים למעלה.

עם נסראללה יחד.

קריין: אות ד מבארת "אך בינה, קבלה אור א"ס ע"י הרחקה".

"ד) פירוש, כי החכמה דרכה להתעבות בדרך התפשטותה כי בגמר התפשטותה, מתגבר בה הרצון, וממשכת אור דחסדים מא"ס, ומרחקת את עצמה מאור חכמה, כמ"ש באורך לעיל (ח"א פ"א אות נ' ד"ה וטעם). ומתוך, שהתגברות זו עשתה מכח התעוררותה עצמה, ולא מכח עליון, ע"כ נבחן הרצון הזה לבחינת עביות מועטת והיא יתרה מעביות שבחכמה. ולכן בהכרח, שע"י שינוי זה נפרשה מחכמה לבחינה מיוחדת, ונקראת בשם בינה או בחי"ב. וז"ש הרב "שבינה קבלה אור א"ס על ידי הרחקה", כי עביות דבחי"ב הנ"ל, מכונה בשם "הרחקה", משום שהרחיקה את עצמה מלקבל אור חכמה, כדי לקבל את אור דחסדים, כמבואר לעיל. ומ"מ אין התגברות הרצון הזה נחשבת לעביות גמורה, משום שהוא, מבחינת רצון להשפיע, והשואת הצורה להמאציל, כמ"ש לעיל (ח"א פ"א אות נ' ד"ה וטעם), אמנם עבה ביותר מבחי"א כי הבחי"א כל הרצון שבה אינו שלה, אלא על ידי כתר כנ"ל, אמנם בחי"ב כבר פעלה מתוך התגברותה עצמה את הרצון שבה, וע"כ נחשבת בחי"ב שהוא עכ"פ השורש להרצון לקבל השלם, שבזה היא נבחנת לעבה ביותר מבחי"א, והבן היטב."

שאלה: בקשר לאות הקודמת, האם האור של האין סוף הופך לאור החכמה?

אור אין סוף זה אור אין סוף כולל את הכול. מתי הוא הופך להיות אור החכמה? כשהוא עובר בחינת כתר וכתר משפיע עליו לבחינה א' דעביות, אז הוא הופך להיות אור החכמה.

שאלה: מדוע כתוב שבינה רחוקה מאור חכמה בזמן שעצמותה של בינה היא חכמה?

בינה זה עצם חכמה אבל מפני שהיא לא רוצה לקבל את אור החכמה לכן היא עובדת בריחוק כלפי אור חכמה, ודווקא בקרבה לאור הכתר. ולכן כלפי החכמה היא נקראת בריחוק ואור שמתפשט בה הוא אותו אור שנמצא בכתר שהוא בבינה גם, אבל בבינה הוא נקרא כבר אור החסדים.

שאלה: האם אור כדי שהוא יתעבה צריך שיתווסף אליו רצון לקבל?

אור תמיד תוצאה מהרצון לקבל שמשפיע עליו. אין אור בלי רצון, ולכן תלוי הכול בגודל הרצון, באופי הרצון, זה קובע את האור.

שאלה: למה עכשיו הוא מסביר עוד פעם על ד' בחינות?

אתם לא מאמינים למה שאני אומר לכם על התע"ס ובכלל, על כל דברי המקובלים. הם כותבים בצורה חופשית. בא לו, הוא באמצע "תלמוד עשר הספירות" בכרך ה' או ו', מתחיל להסביר לך ד' בחינות, מתחיל להסביר לך משהו עם הגלגלתא. כן. ככה זה. מה זה חשוב?

אתה למדת בבית הספר. שם מסבירים הכול משיעור לשיעור, מה שהיה אתמול זה לא כמו שהיום. היום מתקדמים. מחר עוד מתקדמים. זה נכון. אבל הוא לא כותב בצורה כזאת. הם לא למדו בבית הספר.

לא, אני אגיד לך. קודם כל, אנחנו לא לומדים כדי לדעת, אמנם שיש לנו לזה תשוקה גדולה. אנחנו לא רוצים קודם כל להוציא מזה מספר הידיעות. ומה? "לא החכם לומד". אלא אנחנו רוצים שזה ישפיע עלינו, שאנחנו ניכנס להתפעלות, להתרגשות, לפעולות הללו איך שישפיעו עלינו. שאנחנו נרגיש אותם ולא נדע. תכנית הידיעה שלא נדע.

ולכן, לא דאגו להעביר את זה בצורה עקבית. אמנם שבכל זאת אנחנו כולנו רוצים את זה, והדור רוצה את זה, אם כבר רוצים להגיע, אני רואה איך שאתם רוצים שכל ה"תלמוד עשר הספירות" אפשר היה לחבר לספר אחד, בצורה כזאת, ויש כמה ספרים שדווקא חיברו מקובלים בצורה די מוצלחת.

אבל, בכל זאת, אנחנו לומדים "תלמוד עשר הספירות" מפני שזה לא בגלל ההבנה, אלא בגלל עצמת כוח ההשפעה שלו הוא מיוחד. אבל היו לי פעם המון ספרים בקבלה מכל מיני מקובלים מימי הביניים ואחרי האר"י למיניהם. אתה יכול להיכנס לחנות, בטוח שהם ישנם. וכתובים די יפה. אבל אני לא ממליץ להתעסק בזה. כאן יש לך המאור המחזיר למוטב הכי גדול.

תלמיד: אתה אומר שכל הזמן המקובלים כתבו אחד לשני, לא בשבילנו. להעביר אחד לשני.

הם רצו להסביר, אבל למי הם היו מסבירים?

תלמיד: למקובל אחר.

כן. מי עוד היה מתעניין בחכמת הקבלה? רק למי שלבו דואג, אז הוא היה מחפש, פותח.

תלמיד: כאילו, הוא מסביר לו משהו ברמה של כיתה ו' ופתאום הוא יורד לכיתה א'?

לא. הוא פשוט כותב. הוא לא כותב למישהו מסוים. אין לפניו דמות כזאת שתרצה, שעכשיו מחכה לספר ויתחיל ללמוד, שישב ככה כמוך ליד השולחן ויתחיל ללמוד. לא. הם שפכו כל מה שהם יודעים על גבי נייר ולכן, לא כל כך דאגו שיהיה קודם, ואחר כך, ובאיזה סדר יפה כמו ספר לימוד. כי מי שהיה לוקח את הספרים האלה היה פחות או יותר מכיר בזה, יודע. אולי אפילו היה בעל השגה. ואז היה קורא ותמיד היה משלים משהו מתוך הספר. ובאיזה סדר זה לא היה חשוב לו, כי את הסדר כבר יש לו.

שאלה: האם יש הסבר על ד' בחינות אצל מקובלים שקדמו לבעל הסולם?

ודאי. מה זאת אומרת?

תלמיד: בצורה כל כך מפורטת?

בצורה כל כך מפורטת לא. אני בכל זאת לא זוכר. לא. צריך לראות את רמח"ל, למרות שאני לא כל כך אוהב את הסגנון שלו. הוא כל הזמן מסתיר. קצת מגלה ומסתיר. חצי משפט כן, חצי משפט לא. הגר"א, גם לא מובן. הוא מסביר בצורה שקשה מאוד להבין. הרב יצחק אייזיק. יש לו ספר שמן כזה. ממש לא זוכר. היו לי רוב הספרים האלה.

אבל אני לא חושב שאתם תמצאו משהו. אני אגיד לך מה קרה. אני קראתי המון ספרים לפני שהגעתי לבעל הסולם. משך חמש שנים קראתי את הספרים האלה. עד שהגעתי לרב"ש בשנת 1979, מ75 עד 79, קראתי כל מיני ספרים ולא הבנתי. ואחר כך כשלמדתי בעל הסולם, וחזרתי על ספרים ההם, ראיתי שאני מבין בהם מפני שלמדתי את בעל הסולם. ואז לא חזרתי עליהם שוב.

תלמיד: גם אר"י לא מסביר ד' בחינות?

כן, ודאי. קח את הספר "עץ חיים" ותראה. אבל תראה עד כמה אין שם המשכיות ברורה. מקובל שכותב לך לוח שאלות, לוח תשובות, לוח עניינים, פירוש לעניינים, אור פנימי, אור מקיף, כל אלו, פירושים שלו מכמה זוויות, אין. אפילו קרוב לזה אין.

למרות שגם עליו פועל העניין הזה של חוסר סדר. עד כמה שהוא רוצה להיות מסודר, בכל זאת, פתאום הוא חוזר על זה, פתאום הוא מסביר שם. זה טבע של המקובלים במיוחד. ובכלל, מי שלומד תורה, ככה זה. מתחילה ועד למגמר ככה זה עובד. מההתחלה לסוף ומסוף להתחלה.

שאלה: לגבי הלימוד בתע"ס. אני מנסה להבין, ואני עוד פעם מנסה להבין, ומרגיש לא נעים עם הדבר הזה שאני לא מצליח להבין דברים מסוימים. איך אני צריך להתייחס לזה?

קודם כל, אני מצפה למאור המחזיר למוטב. זה קודם כל. בנוסף לזה, אני רוצה שהאור המחזיר למוטב כשהוא יבוא אלי, הוא יבוא גם בלבוש של ידע, של הבנה, של הרגשה, הכול אני רוצה. אבל העיקר, המאור המחזיר למוטב. שיבוא ויעשה מה שהוא צריך.

תלמיד: ולנסות מבחינתי כן להבין דברים שאני לא מבין?

אני אמרתי לך שזה דבר מאוד מאוד משני. ואפילו אם תשב ולא תבין, ואפילו אם לא תבין בכלל על מה מדובר כי אתה לא מכיר עברית, גם טוב, גם משפיע.

קריין: אות ה' קטנה מבארת "כי עתה הא"ס סוף רחוק ממנה".

"ה) כלומר, אחר שנתעוררה הבינה להמשיך אור דחסדים מן המאציל, נמצאת שמתרחקת מאור חכמה, דאם לא כן לא היתה יכולה לקבל האור דחסדים: כי אור דחכמה נמשך ברצון לקבל, ואור דחסדים נמשך ברצון להשפיע (כמ"ש ח"א פ"א אות נ' ד"ה וטעם), ועל כן בחי"א ובחי"ב הפוכות הנה זו לזו מתחילת אצילותן. וז"ש הרב "כי עתה הא"ס רחוק ממנה ויכולה לקבלו", כלומר, שנתרחקה ונעשתה למדרגה ג' מא"ס המתמצעת בין בינה לא"ס, ויצאה ממנה, כי עתה שהרחיקה את אור החכמה, ונעשתה למדרגה ג' שחכמה היא בחי"א ושניה לא"ס, ובינה בחי"ב ושלישית לא"ס, הנה עתה יכולה לקבל האור דחסדים שהמשיכה, ואם לא היתה מרחקת את עצמה, למדרגה ג' לא היתה יכולה לקבל, כמבואר. וצריכים לידע שמלת "רחוק", הוא כינוי למיעוט השגת חכמה, בסו"ה אמרתי אחכמה והיא "רחוקה" ממני. גם זה סו"ה, ותתצב אחותו "מרחוק". ואין כאן המקום להאריך בזה."

הוא עוד יחזור על זה הרבה פעמים.

אין לכם שמחה שאתם לומדים תורה.

קריין: אות ו', מבארת "והז"א, אינו מקבל האור".

"ו) פירוש: כי גם בינה דרכה להתעבה בגמר התפשטותה, והוא, מטעם שהרחיקה ממנה את אור החכמה, ונודע, שאור החכמה הוא עיקר חיותו ועצמותו של הנאצל, ולפיכך בגמר התפשטותה התגבר בה הרצון לקבל הארת החכמה לתוך אור דחסדים. ומתוך, שכל ההפרש בין הרוחנים, הוא רק מפאת שינוי צורה, ע"כ יצאה הארה חדשה זו, דהיינו האור דחסדים שבתוכו הארת החכמה, וקנה שם בפני עצמו, דהיינו השם זעיר אנפין. ונקרא כן, כי אור חכמה מכונה אור "פנים", בסו"ה חכמת אדם תאיר "פניו", ומתוך שיש לו רק הארה מחכמה, אבל עיקרו הוא רק אור דחסדים של בינה, ע"כ נקרא זעיר אנפין, שפירושו הוא קטנות הפנים, כלומר, רק שיעור מועט מאור חכמה, והבן זה."

שאלה: למה זעיר אנפין נקרא ש"אין לו ראש"?

כי בינה מחליטה כמה חוכמה היא רוצה לתת לו, ואיך היא רוצה לבנות אותו. כי בינה בעצם יכולה לא להמשיך כביכול, ולא להוליד אותו. אין לה לזה שום צורך אישי, פרטי לעצמה. אלא רק כדי להוליד את הזולת, מה שאין באף מקום, רק בבינה, אז היא עכשיו מושכת לעצמה אור בתוך הרצון לקבל, היא מעוררת את הרצון לקבל שאין בה, ואז מושכת גם אור החכמה שאין בה, והיא ממש מולידה אותו.

"ונקרא ג"כ בחי"ג. ועביות שבו, מכונה חלון ונקב צר, כי נתבאר לעיל (ח"ב פ"ב או"פ אות ע') שמסך הבא בעליון מחמת התכללות התחתון בו נקרא בשם חלון." כי הוא פותח את העליון שיקבל יותר בשבילו. "משום שאין בו דינים, רק סיבה להארה כמו חלון ע"ש. ומתוך שכל עביות ומסכים שבאצילות באים מחמת התכללות בי"ע שבה, ע"כ מכונה עביות דז"א בשם חלון להארת אור גדלות. ובשם נקב צר להארת קטנות. אבל בחי"ב אינה נקראת אפילו חלון, אלא הרחקה."

שאלה: איך אפשר להסביר את זה אחרת, חלון, נקב צר?

מדובר על אופני קבלת האורות. אם אני לא מקבל, נניח בינה לא מקבלת מהחכמה, זה נקרא "הרחקה". בינה רוצה לקבל לזעיר אנפין, אז היא פותחת קצת קבלת אור החכמה בשביל זעיר אנפין, זה נקרא "חלון". ככה זה, דברים פשוטים, הכול מדובר על אופן קבלת האור.

תלמיד: דיברנו בבוקר שכל החכמה הזאת לא יכולה להתלבש ברצון לקבל.

כן.

תלמיד: מורגש שזה בלתי אפשרי, כל מה שלומדים שזה לא מתחבר בכלל.

אור חכמה לא יכול להתלבש ברצון לקבל בצורה ישירה אלא אם הוא מלובש באור החסדים.

תלמיד: ולכן כל כך קשה לנו ללמוד ולקלוט את זה.

כן.

תלמיד: אבל באיזה כלי זה יכול להתלבש?

רק באור חסדים, רק בכוונה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: איפה הכלי הזה נמצא?

כלי מלכות אחרי שהיא עושה צמצום והיא רוצה לקבל מבעל הבית כדי להשפיע נחת רוח לו, היא עושה חשבון כמה יכולה לקבל בעל מנת להשפיע.

תלמיד: איך אנחנו מגיעים לכלי הזה? איפה אנחנו רוכשים אותו?

תרצה, תבקש שיהיה לך. רק בבקשה.

תלמיד: אז איך ללמוד נכון כדי באמת לבקש את זה?

אתה לומד איך הכלים העליונים עובדים במערכת, ואז אתה צריך להשתוקק איכשהו להגיע להשתוות עם המערכת, שאתה תתכלל בכאלו פעולות.

שאלה: אמרת עכשיו שזעיר אנפין תלוי בבינה שהיא נותנת לו אור חכמה.

לא רק תלוי בבינה, הוא נולד מהבינה. בינה מחליטה עליו אם להוליד או לא להוליד, הוא ממש כמו תינוק שנמצא בידי אימו.

תלמיד: אבל היום דווקא ב"פתיחה" למדנו שהוא תלוי יותר במלכות יותר מאשר בבינה.

זה אחרי שהוא נולד וישנן כל ארבע הבחינות, וארבע הבחינות כבר פועלות בעולמות, אז שם הכול תלוי במלכות. למה? כי מלכות מתחילה לקבל מ"ן מנשמות שרוצות לעשות תיקונים, ואת החיסרון הזה שמקבלת מלכות מהנשמות שנמצאות למטה ממנה, היא מעלה את המ"ן הזה לבינה ובינה מתחילה כבר להמשיך את האורות. עוד נלמד.

שאלה: למה הייתה צריכה לצאת בחינה ג'?

בחינה ג' הייתה צריכה לצאת מ"ד' בחינות דאור ישר", מפני שבחינה ב' רוצה להחזיר לבעל הבית, לבורא, מה שהיא קיבלה ממנו, מה שהוא רצה לתת לה. אז כמה שהיא יכולה לקבל מבעל הבית כדי לעשות נחת רוח לו, זה מתבטא בבחינה ג'.

תלמיד: ובחינה ד' למה הייתה צריכה לצאת?

בחינה ג' אחרי שהיא עשתה את הפעולה הזאת שבמקצת קיבלה את אור החכמה על מנת להשפיע, אפשר להגיד כך, זה עדיין לא על מנת להשפיע ולא כלום, אבל ד' בחינות בכל זאת כך אנחנו אומרים, אז היא רואה שאפשר לקבל את אור החכמה במלואו שזה רצון של בעל הבית באמת, ואז היא ממשיכה את כול אור החכמה ומקבלת אותו. אבל כשקיבלה כבר הרגישה עד כמה היא הפוכה מבעל הבית, עד כמה יש לה בושה, ועושה צמצום ומחליטה שכבר מכאן והלאה זה יהיה רק על מנת להשפיע. כל ד' הדרגות האלו הן בהכרח, אי אפשר כאן לקצר ולהאריך שום דבר בהן. ארבע הדרגות האלו הן יוצאות ממש בזו אחר זו בצורה מוחלטת.

שאלה: היחס הנכון לד' בחינות זה רצון אחד שמתפתח?

רצון אחד, אבל רצון שמתפתח כל פעם יותר ויותר ובשני האופנים, פעם ברצון לקבל ופעם ברצון להשפיע.

תלמיד: נראה שכל בחינה היא ישות או אישיות בפני עצמה.

נכון, הפוכה מהקודמת והפוכה ממה שיהיה אחריה. גם לפניה וגם אחריה היא הפוכה.

שאלה: איך לבינה יש יכולת לשלוט בזעיר אנפין?

בינה היא מלאה חכמה ולא צריכה את החכמה, היא רוצה להיות בחסדים. ככה היא יוצאת מבחינה א', מהחכמה, שהיא אומרת, "אני רוצה להיות בחסדים, לא רוצה לקבל." דווקא בגלל שיש לה מלא חכמה היא יכולה להגיד "אני לא רוצה, אני רוצה להיות בחסדים." כשחסדים שבה התפשטו לגמרי ואור החכמה בה כמעט ונפסק, אז היא מרגישה, "מה אני נותנת לבעל הבית, מה אני עושה לו? שום דבר. אני חייבת להמשיך את אור החכמה." ואז היא מולידה את בחינה ג'.

תלמיד: כתוב שהיא שולטת על זעיר אנפין, היא מפעילה אותו.

היא שולטת, היא מולידה אותו, היא מפעילה אותו. הראש של זעיר אנפין נמצא בבינה. ז"ת דבינה ראשו דזעיר אנפין.

קריין: אות ז', "אור פנימי" מבארת "אבל הוא קרוב".

"ז) כלומר שאין בו אותו הרחקת חכמה שיש בבינה, כנ"ל משום שכל ההפרש בינו לבינה, הוא, משום שיש בו הארה מאור חכמה. וז"ש הרב "אבל הוא קרוב", כלומר שאין בו הרחקה."

קריין: אות ח' מבארת, "כי מן הבינה אל הז"א אינו רחוק".

"ח) כלומר, התפשטות אור בינה לבחי"ג שהוא ז"א, אינה גורמת הרחקה, אלא אדרבה, שגורמת קרבת חכמה כנ"ל." כי ממשיכה חכמה הבחינה הזאת. "וכבר נתבאר לעיל, אשר "קרוב" "ורחוק" המה גדרים של חכמה." כלפי אור חכמה הם קיימים.

קריין: אות ט' מבארת "נוקבא דז"א, נמשך לה האור דרך נקב וחלון".

"ט) פירוש, אחר שנתפשטו ג' בחינות עביות במילואם עד גמר התפשטותו של ז"א, אז נתעורר רצון לקבל בשעורו השלם הראוי לקבלה. "והוא הנקרא: בחי"ד או מלכות או נוקבא דז"א (עי' לעיל או"פ ח"א פ"א אות ל' ד"ה ועתה), ובו היה הצמצום, כנ"ל (ח"א פ"א אות מ'), באופן שמצמצום ואילך, אין הבחי"ד הזו מקבלת עוד את אור א"ס ב"ה, וע"כ בחינת העביות שבה נקרא "הרחקה". וגם בה ב' מדרגות חלון ונקב צר, כמו בז"א, שהשפעת הגדלות נקרא חלון, והשפעת הקטנות נקרא נקב צר. ויש הפרש גדול בין הרחקה שבבחי"ב להרחקה שבבחי"ד, כי הרחקה דבחי"ב, היא הרחקה מרצון, בסו"ה. כי חפץ חסד הוא, זאת אומרת מחליט מעצמו. "שחושקת לחסדים ולא לחכמה. אבל הרחקה דבחי"ד, היא הרחקה מאונס, דהיינו מחמת מסך שנתתקן בבחי"ד."

שאלה: מה זה אומר מבחינה רגשית הציור הזה שיש כביכול חלון, אז משהו יכול להיכנס דרכו, מה הוא רוצה?

חותך את המסך. מידת הקשר בין עליון לתחתון, או יותר נכון בין תחתון לעליון יכול להיות בכמה צורות, בקטנות, בגדלות, בעיבור יניקה מוחין. מה זה עיבור יניקה מוחין? מידות הקשר שהתחתון מקבל מהעליון, או מקבל קצת שנקרא "עיבור", או יותר זה "יניקה", או עוד יותר מוחין, זהו. על ידי הרחקה, על ידי התקרבות, על ידי צמצום או על ידי נקב צר, חלון. אלה צורות הקשר סך הכול.

תלמיד: אז מה רואים מהחלון?

פשוט יש נקב, יש חלון ויש קבלה בהרחבה.

תלמיד: אם אין חלון, אז לא רואים מה שיש מחוץ לקיר.

לא מדובר על זה. מדובר על אופן קבלת האור מהעליון. זה לא שהוא רואה משהו או לא רואה, דרך נקב לא רואה, דרך החלון רואה. לא.

תלמיד: אז מה הוא פותח? כדי לפתוח חלון מה הוא עושה?

הוא פותח קבלת האור בעל מנת להשפיע.

תלמיד: ובנקב צר?

בנקב צר, הוא ממש כלום, רק חסדים שעוברים שהם לא צריכים הרחקה.

תלמיד: הרחקה, זה המסך?

כן.

נלך ל"שאלות ותשובות".

תלמיד: נ' "מהו חלון".

"מהו חלון", אז פותחים עכשיו "לוח תשובות".

קריין: כן התשובה היא בעמוד קצ"ג.

"נ) חלון (ח"ג פ"א אות ד'): הוא בחי"ג של ראש, המלובש באו"ח."

אתה מבין איך הוא מסביר.

תלמיד: הכול ברור.

"הרחקה". ל"ט.

קריין: ל"ט, הגדרה ל"ט, "הרחקה".

"לט) הרחקה (ח"ג פ"א אות ד'): עביות דבחי"ב דאו"י, מכונה בשם "הרחקה", על שם שבוחרת באור חסדים, ומרחקת עצמה מלקבל אור חכמה, וכן לאחר הצמצום נבחנת בחינת "הרחקה" מחכמה גם בבחי"ד, כי כל הצמצום והמסך שבה, הוא רק כלפי אור החכמה."

זאת אומרת, שדוחה. מתרחק מאור החכמה זה נקרא, הרחקה.

קריין: הגדרה ע', "נקב צר" בדף קצ"ד.

"ע) נקב צר (ח"ג פ"א אות ד'): המסך המעכב את האור העליון מלהתפשט, נבחן כמחיצה סתומה על האור, וכשהמסך נפתח ע"י זווג דהכאה, והאור העליון עובר בו ומתפשט למטה, נבחן שנעשה נקב וחור במחיצה הסתומה, שהאור העליון עובר בו. ובהתפשטות רחבה נבחן כחלון. ובהתפשטות קטנה, נבחן לנקב צר."

ציור יותר יפה.

שאלה: יש פה שלושה סטאטוסים. סתום לגמרי, נקב צר וחלון?

כן.

תלמיד: אז תסביר את זה כמו שלומדים ב"פתיחה", השלישייה הזאת, מה זה אומר פרקטית, מה הוא עושה בפועל?

זה הכול תלוי במסך שיש בתחתון. אם בתחתון יש מסך קטן ביותר על כלים דחב"ד שלו, אז זה "נקב,. אם בכלים חב"ד חג"ת אז זה "חלון". ואם חב"ד חג"ת נה"י, אז זה בהרחבה גם חלון וגם נקב צר והרחבה.

תלמיד: ומה נכנס דרך הפתחים האלה הקטן והגדול?

אור. או אור חסדים אם זה נקב צר כי אין אפילו חסדים כל כך, כי רחב וצר, זה כלפי החסדים. וארוך וקצר זה כלפי החכמה. אז כאן מדובר נגיד בעיבור, יניקה, מוחין. נה"י, חג"ת, חב"ד, מידת קבלת האור בהתאם למסך.

תלמיד: והכול מתחיל מהמחיצה הסתומה על האור?

כן, ודאי.

תלמיד: שאיך בונים אותה?

זה מסך שעומד בפה דראש, ואז במידה שהוא יכול לפתוח אותו, הוא פותח את עצמו, או לנקב צר, או לחלון, או להרחבה.

צריכים לחפש, יש הרבה הגדרות שמהן אפשר ללמוד.

קריין: דף ק"ו, פרק ב'.

פרק ב'

מבאר ענין ד' עולמות אבי"ע, וההפרש שביניהם. ובו ו' ענינים:

אתה רואה, פתאום הוא קופץ לעולמות אבי"ע, שלא יודעים בכלל מה זה, אבל ככה.

אות א'

אין מסך בעולם האצילות.

"הרי הם ד' בחינות, אשר בהם יובדלו פרטי האצילות מניה וביה, אבל א כולם הם בלתי מסך כלל ועיקר. ולכן נקרא עולם האצילות כי אור הא"ס עצמו נתפשט בכולו בלתי מסך."

על מה זה א'?

קריין: א קטנה מבארת, "כולם הם בלתי מסך כלל ועיקר".

פירוש אור פנימי לאות א'

"א) כי זה כלל, שאין עביות ומסך יכולים למעט, או לפגום מלמעלה למקום גילויים, אפילו כל שהוא, ואע"פ, שהאור החוזר עולה בסבת מסך שבכלי מלכות, ומלביש ממנו ולמעלה לכל ט' ספירות כולן כנ"ל, מ"מ, כח עביות שבמסך אינו מתעלה למעלה כלום, לפיכך נחשבות ט"ס דאצילות, שהן בלתי מסך כלל ועיקר. ואע"פ שמבחינים הרבה מסכים גם בעולם אצילות, כגון מסך דפה ודחזה וכו' שזה נוהג בכל פרצוף פרטי שבאצילות. הענין הוא שאינם מסכים ממש, אלא הם מהתכללות התחתון בעליון, ורק המסך דסיום רגלי האצילות, הוא מסך ממש הפוסק את אור העליון, כמ"ש בהסת"פ כאן בפרק י"ד עש"ה."

זה פרסא שבין אצילות לבי"ע.

קריין: אות ב' דברי האר"י.

אות ב'

למטה מאצילות אין א"ס מתפשט אלא דרך זווג דהכאה במסך שבסיום עולם האצילות.

ועה"ס עוברות דרך המסך לעולם הבריאה. וכן ע"י זווג דהכאה במסך שבסיום הבריאה עוברות העה"ס לעולם היצירה. וכן מיצירה לעשיה.

"ואמנם משם ולמטה אין א"ס עצמו מתפשט, רק ב הארה היוצא ממנו דרך מסך, והוא, כי המסך ופרגוד המבדיל בין אצילות לבריאה כנ"ל הנה, מחמת אותו ג ההכאה של אור העליון המגיע עד שם כנ"ל, הכה בפרגוד ההוא, ומכח אותם הי"ס דאצילות שהגיעו עד שם. והכה שם בהאור שלהם, הנה ד נתנוצצו מהם אורות ועברו דרך מסך ההוא ונעשו למטה הי"ס דבריאה מהתנוצצות יוד ספירות דאצילות שעליהן על ידי המסך. מכח י"ס דכלים, נעשו י' ספירות דכלים אחרים, ומכח י"ס דעצמות, נעשו י"ס דעצמות אחרים דבריאה. וכן ה בסוף הבריאה נעשה שם מסך אחר, ו ומחמת הכאת יוד ספירות דבריאה בבחינת עצמות וכלים במסך, נעשו יוד ספירות דיצירה. וכן מיצירה לעשיה על ידי המסך ההוא. ובזה תבין למה נקרא זה אצילות וזה בריאה וזה יצירה וזה עשיה, כי יש מסך מבדיל בין זה לזה ואין ז זה דומה לזה כלל."

כמו שבעולם אין סוף מבחינת שורש יצא לנו בחינה א', אחר כך מא' בחינה ב', מבחינה ב' בחינה ג', מבחינה ג' בחינה ד', באותו הסגנון ממש רק כאן זה על ידי חשבון במסכים שיוצאים לנו כל העולמות זה מזה וזה מזה.

קריין: אות ב מבארת "הארה היוצא ממנו דרך מסך".

פירוש אור פנימי לאות ב'

"ב) כלומר, אע"פ שאור הנמצא בעולם הבריאה, בהכרח שנמשך מאור א"ס ב"ה, כי אין שום הארה בעולמות שלא תהיה נמשכת מן הא"ס," זאת אומרת, אפילו שאנחנו באיזה עולם שם, בריאה או ניקודים נגיד כמו שעכשיו לומדים ב"פתיחה", זה הכל בא מהאין סוף, כל פעם עולה לאין סוף הרשימו, הבקשה, ומשם מגיע האור למטה למקום שביקש. "עם כל זה, משום שאור א"ס ב"ה המתפשט לבריאה עובר דרך מסך, נמצא הארתו מתמעטת מאד, עד שנבחן, שכבר נפסק אור א"ס ב"ה מלמעלה ממסך. ולהלן מפרש הרב, איך אור עובר דרך מסך."

קריין: אות ג' מבארת "ההכאה של אור העליון".

"ג) פירוש, כי חוק הוא בעולמות העליונים, שכל מדרגה תחתונה הגורמת תוספות אור למדרגה עליונה ממנה, הנה כל אותו שיעור תוספות אור, חוזר ומושפע, לתחתונה שגרמה אותו, ובעניננו ג"כ, מתוך שמסך שעל מלכות דאצילות גרם את האור החוזר לעלות, ולהלביש לכל ט' ספירות דאצילות, ולהעשות כלים אליהם, כנ"ל, באופן, שזולתו לא היה אור א"ס נתפס ומלובש באצילות, כי אין אור מושג בלי כלי, כנודע, והנה מתוך שהמסך גרם לכל אותו תוספות, דהיינו או"ח וע"ס האמורים, לפיכך, מתרחב המסך והכלי מלכות בסבת האו"ח החוזר ויורד אליו ממקום המסך ולמטה, וממשיך לעצמו כל אותם י"ס דאצילות שלמעלה, בדוגמתן ממש. באופן: שמלכות דאצילות לבדה, הולכת ויורדת ומתפשטת לעשר ספירות מינה ובה, כדוגמת ע"ס אצילות, דהיינו מכתר עד מלכות, והן המכונות עשר ספירות של עולם הבריאה."

כך העולם העליון יותר מוליד את העשר ספירות דעולם התחתון יותר ממנו..

"וז"ש הרב, "מחמת אותו ההכאה של אור העליון שהכה בפרגוד ההוא, ומכח אותם הי"ס דאצילות שהגיעו עד שם, נתנוצצו מהם אורות ועברו דרך מסך ההוא, ונעשו למטה הי"ס דבריאה". כלומר, ב' דברים יש להבין כאן: הבחן הא', הוא גרם האו"ח, העולה ע"י הכאת אור העליון בהמסך, שהאו"ח ההוא, יש בחוקו לחזור ולירד להמדרגה שגרמה להופעתו, כנ"ל. הבחן הב', הוא גרם הלבשת עצמות אור הא"ס, בעשרת הכלים של או"ח שעלה, שנעשו למעלה עשר ספירות דאצילות כנ"ל, אשר גם הם בחוקם לחזור ולירד למטה, אל המדרגה שגרמה להופעתם. ועל הבחן א' אומר הרב, "מחמת הכאת אור עליון בהפרגוד": דהיינו, שהאו"ח הזה חוזר ויורד ממעלה למטה לעולם הבריאה. ועל הבחן הב' אומר הרב: "ומכח אותם הי"ס דאצילות וכו'." שמשני גורמים אלו: נעשו ע"ס שבעולם הבריאה." גם על ידי הגבלה, גם על ידי ההמשכה. אנחנו עוד נלמד את זה.

(סוף השיעור)