שיעור בוקר 14.06.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 396, מאמר "הערבות", אות כ"ז

קריין: כתבי בעל הסולם, עמוד 396, מאמר "הערבות", אות כ"ז.

אות כ"ז

"אולם, על פי כל אותם הדברים, שביארנו מראש המאמר עד כאן, מתבארים הכתובים על מתכונתם, כתפקידם הראוי להיות לדמות משא ומתן של הצעה והסכמה. דהיינו, שמציע להם באמת, בדברים האלו, כל צורתה ותוכנה, של ענין העבודה של התורה ומצות, ואת כל מתן שכרה, הראוי להשמע.

כי צורת העבודה שבתורה ומצות, מתבטא בהכתוב "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים". כי "ממלכת כהנים" פירושו, שתהיו כולכם, מקטון ועד גדול, כמו כהנים. דהיינו, כמו שהכהנים, אין להם חלק, ונחלה, ושום קנין גשמי בארץ, כי ה' הוא נחלתם, כן תהיה כל האומה מסודרת בכללה. באופן, אשר הארץ וכל מלואה, כולה מוקדש לה' ית'.

ואין לשום פרט לעסוק בה יותר, רק כדי לקיים מצות השי"ת, ולמלא את צרכי זולתו, שלא יחסר לחבירו כלום ממשאלותיו. באופן, שלא יהיה לשום פרט, לדאוג מה לצרכי עצמו. שבאופן זה, נמצאו אפילו העבודות של חולין, מקצירה וזריעה וכדומה, נבחנים ממש בדוגמת עבודות הקרבנות, שהכהנים היו עושים בבית המקדש.

כי מה לי העסק, בהמצוה של הקרבת עולה לה', שהוא מצות עשה? ומה לי, אם מקיים המצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך"? ונמצא, שהקוצר שדהו, כדי להאכיל לזולתו, דומה כעומד ומקריב קרבן לה'.

ולא עוד, שהסברא נותנת, אשר המצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך", הוא עוד יותר חשוב מהמקריב קרבן, שהוא משום, מה שהוכחנו לעיל באות י"ד וט"ו, עש"ה.

אמנם עדיין אין זה גמר הדבר, כי כל התורה והמצות, אינם נתונים, אלא לצרף בהם את ישראל, שהוא הזדככות הגוף, כנ"ל באות י"ב. אשר אח"כ, יזכה בגללם את השכר האמיתי, שהוא הדבקות בו ית', שהוא תכלית הבריאה, כנ"ל באות ו', עש"ה.

והנה השכר הזה מתבטא בהמלות "גוי קדוש". שע"י הדביקות בו ית', נעשינו קדושים, כמ"ש: "קדושים תהיו לה' אלקיכם, כי קדוש אני ה' מקדישכם".

והנך רואה, שבמלות "ממלכת כהנים", מתבטאת כל צורת העבודה על קוטבה של "ואהבת לרעך כמוך". דהיינו, ממלכה, שכולה כהנים, שה' הוא נחלתם, ואין להם שום קנין עצמי, מכל קנינים הגשמיים. ובעל כרחינו יש לנו להודות, אשר זהו ההגדרה היחידה, שאך אפשר להבין בענין "הממלכת כהנים" הזו. כי לא תוכל לפרשה, בדבר הקרבת קרבנות למזבח, כי לא יתכן זה להאמר על האומה כולה, כי מי יהיו המקריבים? וכן בענין לקיחת מתנות הכהונה, מי יהיו הנותנים?

וכן לפרשם על דבר הקדושה של הכהנים. הלא כבר נאמר "וגוי קדוש". אלא בהכרח, שכל המשמעות שבהדבר, אינו אלא, רק במה שה' הוא נחלתם, שנעדרים מכל קנין גשמי לעצמם. והיינו, השיעור של "ואהבת לרעך כמוך", הכולל כל התורה כנ"ל.

ובמלות "גוי קדוש" מתבטא כל צורת המתן שכר, שהיא הדביקות כנ"ל."

שאלה: כתוב "כל התורה והמצות, אינם נתונים, אלא לצרף בהם את ישראל, שהוא הזדככות הגוף", מה הכוונה פה?

הכוונה להזדככות הגוף.

תלמיד: מה זה אומר לצרף בהם את ישראל שזה הזדככות הגוף?

"צירוף" זה כמו שהצורף שמנקה את הזהב, כך צריכים לנקות את הרצון לקבל שבאדם עד שמגיע למצב שכולו נקי מלכלוך מתוספת לא רצויה, זה הכול.

שאלה: איפשהו בחלק הקודם הוא הסביר שאין הבדל בין הרגל של מצוות שעושה בן אדם לחברו לבין הרגל שעושה מצוות שבין אדם למקום, מכיוון שכל מה שמזולתו הוא כמו משהו שהוא לא קיים במציאות.

כן.

תלמיד: ופה באות שקראנו הוא מפריד בין ממלכת כוהנים וגוי קדוש, שממלכת כוהנים זו העבודה שהיא "ואהבת לרעך", ל"גוי קדוש" מתבטא כל צורת מתן השכר, שהיא הדביקות כנ"ל.".

כן.

תלמיד: אז יש הבדל, מה ההבדל בין העבודה לטובת הזולת "ואהבת לרעך", לבין הדביקות בבורא?

גם העבודה ניתנה לאדם כדי להיות עם סגולה, והשכר הוא להיות כגוי קדוש, וזה מגיע לכולם לכל מי שמכבד את התנאים האלה.

תלמיד: מה חסר ב"ואהבת לרעך" שאין בדביקות?

אני לא יכול להגיד. ב"ואהבת לרעך" יש את כל המטרה שהיא עומדת לפני כולנו, וכתוצאה מזה אנחנו מגיעים לדביקות בבורא.

תלמיד: חסרה התוצאה?

כן.

תלמיד: אז מה זה ש"ואהבת לרעך" זה הסיבה והדביקות זה התוצאה?

כמו שאמרת, שקודם כל "ואהבת לרעך כמוך" זאת צריכה להיות העבודה של כולם, והדביקות בין כולנו לבורא זו התוצאה.

תלמיד: הוא אומר "ואהבת לרעך" זו העבודה והדביקות זה השכר. למה "ואהבת לרעך" זו העבודה והדביקות זה השכר?

כך אומרים מקובלים.

תלמיד: למה "ואהבת לרעך" זה לא שכר?

זה גם יכול להיות בצורה מסוימת השכר, אבל בכל זאת יש עבודה ויש שכר ויש מטרה.

תלמיד: עבודה זה משהו שלא נהנים ממנו, זה משהו שהוא קשה, זה משהו שאולי מקבלים ממנו סיפוק אבל זה בכל זאת לא השכר. אז מה זה עבודה? לכן אני מנסה לתפוס מה פה הגדרה של עבודה לעומת השכר, כי יש פה הבדל.

העבודה היא שאנחנו צריכים להתייגע, בדרך כלל בעבודה אנחנו מסתכלים על השכר שמגיע בסוף, אבל כאן זה לא כך, כי זאת עבודת ה' והיא בעצמה קדושה כמו שהשכר שלה -הדביקות, ולכן כך אנחנו מתייחסים אליה.

תלמיד: אז אם העבודה בעצמה היא כבר קדושה אז למה צריך עוד להוסיף עליה שכר?

מהו השכר?

תלמיד: דביקות.

דביקות, אתה יכול להגיע מיד לדביקות בלי עבודה.

תלמיד: לא. אבל למה צריך את הדביקות? העבודה בעצמה היא קדושה ובזה זה נגמר.

לא.

תלמיד: "כלל גדול בתורה" שכולל את כל התורה.

עבודה לא יכולה להיות מטרה הקדושה.

תלמיד: "ואהבת לרעך" זה לא עבודה קדושה?

זה עבודה הקדושה אבל לא מטרה.

תלמיד: אז מה נוסף כאן? מה זה פתאום שכר שמגיע בעבודה שהיא כולה אמורה להיות בעל מנת להשפיע?

דביקות.

תלמיד: ואיפה השכר הזה מתקבל?

באותם הכלים שאתה מקדש.

תלמיד: של "ואהבת לרעך"?

כן.

שאלה: אולי על קושייה שהחבר מתאר אפשר לענות שדרך "ואהבת לרעך כמוך" אנחנו מייצרים כלי, והדביקות היא מילוי הכלי.

כן. יכול להיות, אפשר כך להגיד.

תלמיד: ודבר נוסף, ש"ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא", זה בעצם גם לאותו כיוון. דרך התורה אנחנו מגיעים לדביקות בבורא ובזה אנחנו מרגישים כאחד.

כן.

שאלה: הוא כותב "שה' הוא נחלתם, ואין להם שום קנין עצמי, מכל קנינים הגשמיים.", איך הבורא עוזר לאדם להגיע למצב כזה שה' הוא נחלתו ואין לו שום קניין עצמי מהדברים הגשמיים? איך הוא עוזר לאדם להגיע לזה?

על ידי שמעמיד לפני האדם כל מיני תרגילים שהאדם עושה, ועל ידי זה רוכש תכונות הבורא, וכך במדרגות מעלה את עצמו לדרגה כזאת שנעשה שווה לבורא, דומה לו.

תלמיד: התרגילים האלה הם בעצם הזדמנויות שיש לו בדרך?

כן.

תלמיד: מה שאני ראיתי ממך לאורך השנים, שכשהיו כאלו הזדמנויות אתה נתת את כל הכוח שם, את הכול, בהתחלה זה לא נראה לנו כהזדמנות, ואתה ראית את זה, עשינו את זה, ואחרי שעשינו הבנו איזה דבר גדול זה היה.

מאיפה גילית ככה?

תלמיד: אני ראיתי בכל מיני פעולות שהיו בעבר שאתה נתת לזה הרבה מאוד כוח, ראית הזדמנות באותו זמן לעשיית איזו פעולה. לפני זה לא הייתה הזדמנות, אתה לא דיברת על זה, וברגע שהייתה הזדמנות נתת לשם את כל הכוח.

הרבה פעמים ההזדמנויות שמגיעות הן לא נראות נוצצות, הן לא מושכות, מאוד קל לוותר עליהן. באים אלינו עם איזה רעיון, הצעה, לעשות משהו בהפצה, והרבה פעמים זה לא נראה. איך מפתחים יכולת לזהות הזדמנויות?

זה תלוי בעדינות הנפש שהאדם לאט לאט רוכש.

תלמיד: איך אתה יכול לתאר הזדמנות שיש, איך היא נראית?

זה נפתח באדם ואז הוא מרגיש.

תלמיד: כלומר הבורא נותן לנו כל מיני אופציות להתקדם, ואנחנו צריכים לפתח בפנימיות שלנו חושים, עדינות כזאת, שנדע לזהות את זה.

כן.

שאלה: העבודה מוגדרת "ואהבת לרעך", והשכר הוא הדבקות. למה השכר הוא לא "ואהבת לרעך"? אם אתה עובד בזה, אז למה השכר שלך הוא לא שתקבל תכונה כזאת, אלא השכר הוא כאילו משהו אחר? האם העבודה מפסיקה להיות עבודה, הופכת להיות התכונה שלך באמת, או שזה תמיד נשאר כמקום עבודה שהוא מקום קשה? האם הוא יהיה תמיד בניגוד לטבע שלנו?

כנראה שלא.

תלמיד: כי השכר הוא דבקות.

כן.

תלמיד: מה זאת דבקות לעומת "ואהבת לרעך"?

אני חושב שהרגשת האהבה היא השכר.

תלמיד: דבקות זאת הרגשת האהבה. האם זה נחשב מאהבת הבריות לאהבת ה'?

כן.

תלמיד: אז אהבת ה' זאת הדבקות.

כן.

שאלה: הוא כותב במאמר על "עם סגולה", ו"שמרתם את בריתי". מה זאת הברית הזאת בין עם ישראל לבורא?

זה לא תלוי בעם ישראל, זה תלוי בבורא.

תלמיד: כמה פעמים מופיע "שמרתם את בריתי".

כן, "כרת עימו ברית" וכן הלאה. זה הקשר שיש בין עם ישראל לאביהם שבשמיים.

תלמיד: איך זה שיש כזה קשר מיוחד דווקא עם קבוצה מסוימת בתוך המערכת הזאת של התיקון?

אני לא יודע, זה נקבע לפני הבריאה. אנחנו יכולים כבר להבין משהו ממה שמתרחש בעולמנו.

תלמיד: למה הבורא צריך בחינת מעבר בשביל להגיע לכל האומות? למה הוא צריך קבוצה שתהיה מתאם?

כנראה שזה נמצא בתוך הבריאה, שהיא בעצמה דורשת שיהיה דבר כזה.

תלמיד: אם מסתכלים על המצב שלנו היום, אז דווקא נראה שישראל קשי עורף ולא עושים מה שצריך, יש פה כביכול באג במערכת.

כן, יש דבר כזה.

תלמיד: לפי מחשבת הבריאה, לפי התהליך שמסופר פה, צריכה להיות קבוצה שהיא דווקא מוכנה, ואחרים לא מוכנים, ובזכותה יש הזדככות לכולם, אבל כרגע אנחנו רואים שזה הדבר שהוא הכי תקוע.

אני מסכים, כך גם בעל הסולם כותב. אנחנו צריכים לפתוח את הקשר הלא נכון הזה ולקשור את עצמנו לבורא בקשר הנכון, זו בעצם כללות העבודה שלנו.

שאלה: איזה קשר יכול להיות בין ישראל לאומות העולם?

אנחנו צריכים להראות להם דוגמה, כך אני מבין, והבורא דוחף אותנו לזה.

תלמיד: אם נדבר לפי צורות הטבע, אז אם לאחד יש נטייה להשפעה, לכוונה, והאחר הוא כל כולו בתוך הרצון לקבל, הוא בכלל לא מודע שיש עניין של כוונה, איך יכול להיות קשר בין השניים?

הבורא בונה את הקשר הזה, שאנחנו נתקדם לזה בהדרגה.

תלמיד: האם הצורה הסופית היא שבתוך הרצון לקבל של אומות העולם גם תהיה כוונה, הם גם אמורים לעבוד בכוונה?

כן.

תלמיד: האם הם בעצמם אמורים לעבוד בכוונה?

כן.

תלמיד: כלומר תהיה להם כוונה לשמה, את עניין השתוות הצורה ושל למעלה מהדעת.

כן. ודאי שלא בעצמם כמו שאתה אומר, אלא הם צריכים לקבל את הכוונה הזאת מישראל, בהדרגה.

תלמיד: זו השאלה שלי על "בעצמם". האם כולם הופכים להיות ישראל?

זו כבר שאלה אחרת, אבל נראה לי שכן.

תלמיד: כלומר, כולם צריכים להיות ישראל.

כל בני האדם יגיעו לדרגת ישראל.

תלמיד: האם זה יקרה כתוצאה מחיבור עם ישראל, או מזה שזה יתעורר בהם כמו שזה התעורר בישראל, גם אותו תהליך?

אני לא יודע. ומה שאני יודע, אני גם לא רואה את זה במקורות כך או כך.

שאלה: אם המצב הבאמת קשה של עם ישראל הגשמי יפתח סוף סוף את הלב והאוזניים של העם, איך היית מסביר להם את העבודה, ואת שכרה?

עכשיו בינתיים זה לא ניתן. הפער כל כך גדול בין מה שהעם חושב, ומה שנמצא בכוונת הבורא על העם. הפער הוא גדול מאוד, ולכן אני לא יודע איך אפשר לקרב ביניהם. 

תלמיד: ברור שאי אפשר לדבר עם עם ישראל על ממלכת כהנים וגוי קדוש. אבל אתה אומר שצריכים לצאת להפצה בכל הכוח, אז צריך למצוא מילים. אז מה כן אפשר להגיד לעם ישראל, מה העבודה, ומה נקבל בזכותה?

זה לא לעכשיו. אם אתה שואל אותי, אני לא יודע. פעם זה היה לי הרבה יותר ברור מהיום. כי עכשיו יותר ברור לי שעם ישראל יותר אוהב להתווכח מלהשתנות, זו בעיה. לא יודע. אני לא הולך לשנות שום דבר.

תלמיד: סליחה, אבל עם ישראל תמיד היה כזה, לא?

כן.

תלמיד: אז מה השתנה? למה שהוא פתאום ירצה להשתנות? נראה שככה ממש הבורא בכוונה ברא אותנו.

כן, ומה לעשות? אני לא רואה שזה יכול להשתנות בדרכים כמו שעברנו, ולא יודע, אין לי כרגע שום הברקה, שום מחשבה, אין לפניי שום מפת דרכים, כלום.

תלמיד: מה הבורא רוצה מעם ישראל? כתוב, "הבן יקיר לי אפרים"

טוב, זה כתוב. אתה יודע, כך כתוב אלפי שנים, אבל אנחנו רוצים משהו תכל'ס, ולימינו.

תלמיד: נשים לרגע את ההפצה בצד, מה הבורא רוצה מעם ישראל?

בהפצה אנחנו מבינים שאנחנו צריכים לפרסם לכל העמים את המצב הנוכחי, למה הוא כזה, מה יש לנו מזה.

תלמיד: הבורא כבר אלפי שנים מעביר את עם ישראל דרך ייסורים. מה המטרה?

שנהיה קצת יותר גמישים.

תלמיד: אבל אתה אומר, שאנחנו לא גמישים, הוא לא עשה אותנו גמישים, הוא עשה אותנו קשי עורף.

כן. אבל כנראה שבכל זאת הוא יודע שעל ידי זה אנחנו נשתנה.

שאלה:  אתה חושב שללומדי התורה, בצורה הכללית ביותר, יש יותר תקנה מאשר למי שלא? כלומר, אם כל העם היה עוסק בתורה באיזו צורה, האם זה היה מספיק כמכנה משותף?

אני לא יכול להגיד, אבל הבורא לא עושה כך. הבורא לא עושה כך שאנחנו נעסוק בתורה ונמלא בזה את החיים שלנו. 

שאלה: ואם זה כן יהיה כך בעוד חמישים שנה? כי מבחינה דמוגרפית זה מתרחש, באיזו מידה. אלה שלא, הרבה מהם עוזבים. מבחינה מספרית, הצד הזה גדל. אז אם נשים רגע בצד את המצב הקיים, האם זה היה משרת את המטרה שעליה אנחנו מדברים שכולם יהיו לומדי תורה?

אני לא יודע. אני יודע שלפי המקובלים, ולפי ההיסטוריונים כבר היינו במצבים יותר טובים, גם בעה"ס כותב על זה, אבל לא הלך לנו, לא הצלחנו להתקרב לגאולה.

תלמיד: אבל זה משהו אחר, כי יש לנו עביות של דור אחרון, וגם היא הייתה צריכה להצטרף לתוך התיקון. זה לא אומר שהדרך לא נכונה, אלא פשוט יש עוד עוביות שעכשיו צריך להכניס אותה.

כן.

תלמיד: אז אני שואל את עצמי, אם יש לי עסק עם אדם שכן יש לו קשר לתורה, אז יש לנו בכל זאת משהו משותף. ומי שלא, אין משהו שמכריח אותו להיכנס לערבות. אין לו משהו שמכריח אותו באיזו מידה לקבל את זה שאנחנו ביחד. כי כשאני מסתכל איך אפשר להגיע למצב שעם ישראל מגיע לערבות מסוימת במציאות שלנו, צריך שיהיה משהו שיחייב את כולם.

הדבר היחיד שאני יכול לראות שמחייב את כל עם ישראל למשהו, זה מה שהגדיר אותנו כעם, שזאת התורה. בכל הצורות השונות שבהן אפשר להבין ולעבוד את הבורא דרך התורה. אבל שיש לנו בורא שהוא גבוה ומעל כולנו, ומעל כל הצורות שבנו.

לעומת זאת מי שלא עוסק בזה, אי אפשר לדבר איתו בצורה כזאת. האם גם אלה שאין מעליהם בורא לכאורה, האם גם הם נכללים בתוך הערבות שעליה מדובר?

נחיה ונראה. אני לא יודע.

תלמיד: האם זה ברור, כי זו הנקודה, שאני רואה מול העיניים, שיש הבדל בין מי ששׂם מעל עצמו בורא, לבין מי שלא. גם בצורה שבה אתה יכול לדבר איתו.

כן, ברור לנו שהזמן הוא מיוחד, שמצבנו מיוחד, ונקווה שזה יהיה לטובתנו. זאת אומרת, שנגיע לאותה המטרה כמו שלמדנו עליה הרבה, בדרך שנמצאים כבר בה.

שאלה: מהו המצב האידיאלי של עם ישראל הן מבחינה פיזית והן מבחינה רוחנית כדי שאומות העולם יוכלו להצטרף לדרכם ולתכלית ההתאחדות עם הבורא?

אני לא יודע. זה מורכב מידי.

שאלה: האם אתה חושב שעם ישראל מוכן לשמוע על העבודה שתביא אותנו ל"ואהבת לרעך כמוך", אפשר לדבר אתו על זה?

לא. אבל יש כאן שני דברים, מצד אחד ברור שמה שקורה עכשיו בעם הוא מצב לא פשוט, ומצד אחר, אם הבורא מתחיל את הפעולה שלו, אז כל העם 'נעמד' ומתחיל לחשוב, וכבר הכול משתנה. זאת אומרת, אנחנו צריכים להבין מי מוליך אותנו לתיקונים. ודאי שזה כוח עליון והוא יעשה את זה.

שאלה: אני שואל כי כתוב "והנך רואה, שבמלות "ממלכת כהנים", מתבטאת כל צורה העבודה על קוטבה של "ואהבך לרעך כמוך"." זאת אומרת שכל מה שעל הממלכה הזו לעשות זה להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך"?

כן.

תלמיד: זאת אומרת שאם עם ישראל לא מבין את זה, אנחנו צריכים להבין את זה קודם.

כן.

שאלה: אבל האם אנחנו מבינים שזה מה שאנחנו צריכים לעשות?

לא יודע, תגיד אתה.

תלמיד: לא כל כך נראה לי.

זו בעיה. זאת הבעיה.

שאלה: איך אפשר לתאר מה זו קבוצה שאין לה שום "קניין גשמי", מה זה אומר?

שאין להם מחשבה על עצמם.

שאלה: מה זה אומר שאין להם מחשבה על עצמם?

שמגיעה אליהם כזו הקרנה מלמעלה, כוח מלמעלה, שהם יכולים לא לחשוב על עצמם.

שאלה: ובמה הוא תלוי הכוח הזה?

בבורא בלבד.

שאלה: האם זה לא על ידי בקשה או בפעולות מצידם?

מצידנו כן. כמו שכתוב שאנחנו חייבים להתקשר בינינו, להיות "כאיש אחד בלב אחד" ולדרוש מהבורא שאנחנו צריכים לעבור למצב כזה, להיות "כאיש אחד בלב אחד".

שאלה: איך אנחנו מגיעים לדרישה כזאת?

על ידי חיבור הדרגתי בינינו, שנעים לכיוון האיחוד.

שאלה: אבל אתה אומר שזו גם הארה שתגיע לכולם?

כן.

שאלה: אז מצד אחד זה חיבור הדרגתי, ומצד שני זו סוג של הארה שתאפשר הבנה לכולם?

כן.

שאלה: אז איך לשלב בין השניים?

אני לא יודע, אבל זה צריך להיות. זה צריך להתקיים.

שאלה: נמצא ש"ואהבת לרעך כמוך" זו רכישת כלים חיצוניים לנו, זה כביכול הצעד שמקרב אלינו. השאלה היא איך באמת לקרב אליי כלי חיצוני? כלי שהוא לא שלי, שהוא הזולת, איך להתקרב לזה רגשית, לחבר את החברים אליי, את הרצונות שלהם, ואיך להעלות את הדבר הזה לבורא? איזו פעולה תהיה הצעד הראשון לזה?

צעקה.

שאלה: צעקה פנימית?

צעקה זה ביטוי לרצון טוב, חזק.

שאלה: עם כל חבר יש יחס אחר, מתח אחר. יש חבר שאתו היחס מתוח יותר, יש חבר שיש עימו יותר הזדהות עם הכלי, עם הרצון. איך לאסוף את כל המשוואה הזו לרצון גדול אחד ובאמת לצעוק מבפנים, כי נשמע שהמקובלים אומרים שזה הפתרון היחידי, אז האם קודם כל להגיע לצעקה הזו?

לא יודע. אתם שואלים אותי שאלות שאני לא יודע איך לענות עליהן, בכלל.

תלמיד: אני שואל כי אנחנו רואים שעל אף המצב, הכלי הישראלי עשה מאמץ וחברים הגיעו מכל הארץ, ומורגש רצון גדול מאד. וגם בכלי העולמי, מרגישים ביום שישי שזה יום מאד מיוחד שאז יש איזו השתדלות כזו גדולה מצד כולם. אז איך אנחנו אוספים את כל הרצונות של הכלי הישראלי וכל הקבוצות מכל העולם, למרות שאולי זו לא באמת שאלה אליך רב, אבל זה מן רצון לפרוץ לבורא ביחד.

נכון. לכן אתה רואה איך אני משתתף אתכם.

(סוף השיעור)