שיעור בוקר 12.06.18 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם". עמ' 17. "מהותה של חכמת הקבלה"

מכך שחכמת הקבלה מספרת לנו על המערכת שמנהלת אותנו, קודם כל היא מאוד שימושית, פרקטית. היא רוצה להסביר לנו איפה אנחנו נמצאים, על ידי מה אנחנו נפעלים, מה הן התכונות שאיתן אנחנו נולדים, מה היכולות שלנו והאפשרויות שעומדות לפנינו, מהי מטרת ההתפתחות שלנו, ועל ידי מה אנחנו יכולים לממש את זה ולהגיע אליה בצורה יפה, מהירה וטובה, כמו לכל דבר טוב. לכן אנחנו לומדים בחכמת הקבלה על המערכת שבה אנחנו צריכים לפעול, ועל ידי הפעלת המערכת הזאת עלינו בצורה ביקורתית, בצורה שמבררים את המערכת והשפעתנו עליה, אנחנו מזמינים ממנה מלכתחילה, מראש, את התגובות שטובות ומועילות לנו להתפתחות כדי להגיע למטרת הבריאה.

לכן, ידיעת המערכת מאוד חשובה. בזמן שאנחנו לומדים אנחנו גם מזמינים על זה את המאור המחזיר למוטב שמשפיע עלינו ומקדם אותנו להכיר את המערכת ולשלוט בה. וידיעת המערכת גם עוזרת לנו מאוד להבין איפה נמצאים, למה זה קורה כך ופותחת לנו את העיניים.

חוק שורש וענף ביחס העולמות

"חכמי הקבלה מצאו, אשר ד' העולמות, הנקובים בשם: אצילות, בריאה, יצירה ועשיה, החל מעולם הראשון, היותר עליון, הנקרא אצילות, עד העולם הזה, הגשמי, המוחשי, הנקרא עשיה, צורתם שוה זה לזה לגמרי, בכל פרטיהם ומקריהם.

דהיינו, שכל המציאות ומקריה, הנמצא בעולם הראשון, כל אלה נמצאים גם כן בעולם השני, שמתחתיו, בלי שום שינוי של משהו. וכן בכל יתר העולמות שלאחריו, עד לעולם הזה, המוחשי. ואין שום הבדל ביניהם, אלא הבחן מדרגה בלבד, המובן רק בהחומר, שבפרטי המציאות, שבכל עולם ועולם.

שהחומר של פרטי המציאות, הנמצאים בעולם הראשון, היותר עליון, הוא חומר היותר זך, מכל התחתונים הימנו. וחומר פרטי המציאות, שבעולם השני, הוא מעובה מעולם הראשון, אבל יותר זך, מכל מה שתחתיו במדרגה. ועל דרך זה, עד לעולם הזה שלפנינו, אשר החומר של פרטי המציאות שבו, הוא יותר עב וחשוך, מכל העולמות שקדמו אליו.

אולם הצורות של פרטי המציאות, וכן כל המקרים שלהם, באים בשוה, בכל עולם ועולם, הן בכמות והן באיכות, בלי שינוי של כלום."

כי הרצון לקבל על ידי האור העליון קיבל דירוג מהחומר הכי זך, מפני שהאור העליון פעל עליו כך, ועד לחומר היותר ויותר עב. למה? כי האור העליון שפעל על הרצון לקבל שברא, עשה ממנו כוח מיוחד, רצון מיוחד, תכונה מיוחדת. וכשהתחיל דרכו להשפיע הלאה, אז יצאה מדרגה שנייה שהיא יותר עבה, כי היא כבר נמצאת אחרי המסננת שזו המדרגה הראשונה. והמדרגה השלישית שהיא כחותם ונחתם, יוצאת כשהיא עוד יותר עבה מהמדרגות השנייה והראשונה. וכך יש לנו 125 מדרגות שכל מדרגה תחתונה עבה יותר מהמדרגה הקודמת. עד שמגיעים למצב שכל המדרגות שמסתיימות, האור העליון אחריהן כבר לא יכול להאיר, העביות שבכל המדרגות בולעת את האור העליון. עד שאחרי כל המדרגות, יש חושך, עולמנו ואנחנו.

"והמשילו את זה, כמשפט החותם עם הנחתם הימנו, אשר כל הצורות, המצויות בהחותם, עוברות בשלימותן, לכל פרטיהן ודקדקיהן אל הדבר הנחתם הימנו.

כן הוא בהעולמות, אשר כל עולם תחתון, נחתם מהעולם העליון ממנו. ועל כן, כל הצורות, שיש בעולם העליון, בכל כמותם ואיכותם, נעתקים במלואם, ובאים גם בעולם התחתון. באופן, שאין לך פרט של מציאות, או של מקרי המציאות, המצוי בעולם התחתון, שלא תמצא דוגמתו, בעולם העליון הימנו, בצורה שוה כמו ב' טיפות של מים.

ונקראים "שורש וענף". כלומר, שאותו הפרט, הנמצא בעולם התחתון, נבחן לבחינה של ענף, בערך הדוגמא שלה, המצוי ועומד בעולם העליון, שהוא שורשו של הפרט התחתון. מפני שמשם נחתם, ונתהוה, פרט ההוא, בעולם התחתון.

וזהו כונת חז"ל, במה שאמרו: "אין לך כל עשב מלמטה, שאין לה מזל ושוטר מלמעלה, שמכה אותה, ואומר לה: "גדל!" (השמטות הזוהר, דף רנא ע"א; ב"ר, פ"י).

כלומר, שהשורש, הנקרא "מזל", מכריח אותה, להגדל ולקבל את כל תכונתו, מבחינת כמותו ואיכותו, כמשפט החותם עם הנחתם הימנו, כאמור לעיל. וזהו החוק של שורש וענף, הנוהג בכל הפרטים שבהמציאות, ושל מקרי המציאות, בכל עולם ועולם, ביחס העולם העליון ממנו."

שאלה: למה בעל הסולם מחלק את זה לד' עולמות ולא לה' עולמות?

כי העולם הראשון "כתר", לא נחשב ממש לעולם כי הוא לא עוסק בהעלמת האור. עולם אדם קדמון הוא רק מסדר לנו את האורות והכלים, כח"ב, זו"ן, נרנח"י. הוא לא ממעט את האורות.

תלמיד: המציאות שבה אנחנו נמצאים נקראת "עולם העשייה?"

אנחנו נמצאים בדרגה האחרונה של עולם העשייה.

תלמיד: הדרגה האחרונה הזאת כבר נקראת "העולם הזה?"

זו לא הדרגה האחרונה אבל אין לי ברירה אלא כך להגיד, כי הדרגה האחרונה של הרוחניות היא רוחניות, על מנת להשפיע תחת הצמצום. אנחנו לא קיימים בזה, אנחנו נמצאים בעולם המדומה שהוא העתקה מהדרגה האחרונה של עולם העשייה, שבהעתקה הזאת אנחנו קיימים, כאילו צל.

תלמיד: יוצא שכל הזמן העולם העליון הוא שורש לעולם התחתון, אז העולם התחתון הוא תמיד ענף, אז איפה יוצא פה שבעולם התחתון אתה יכול לעשות משהו אם הכול תוצאות מהשורשים?

מלמטה למעלה.

תלמיד: איך יש לך מלמטה למעלה אם אתה תוצאה כבר של משהו?

אתה תוצאה. חוץ מזה יש לך את היכולת להדמות לעולם העליון, לפרצוף יותר עליון ממך.

תלמיד: במה?

בזה שאתה מקבל דוגמה מהעליון, ובזה שאתה רוצה להדמות לו, להדבק בו, זה נקרא שאתה "עושה פעולות"

תלמיד: כן אבל איך עולם פתאום רוצה להדמות לעולם?

לא עולם, אתה לא עולם. אתה נמצא בתוך מערכת שנקראת "עולם". אבל כדי להדמות אתה צריך למדרגה יותר עליונה, וכשאתה עולה למדרגה יותר עליונה זה נקרא ש"אתה עולה", לא העולם עולה. אתה בתוך העולם קיים כנשמה.

תלמיד: אז למה זה מסודר בצורה כזאת שהעולם העליון הוא שורש לעולם התחתון?

כי זה בהשתלשלות מלמעלה למטה.

תלמיד: אבל אם העולם העליון הוא שורש לעולם התחתון, ואמרנו שעולם לא מתדמה לעולם אלא האדם אמור להדמות לאותו מצב.

העולמות כולם דומים זה לזה לפי המבנה שלהם. לפי המבנה שלהם הם כולם דומים.

שאלה:, מדוע שורש נקרא "מזל?"

מהמילה "נוזל". שמחייב את התחתון לאט לאט להדמות לו.

שאלה: אנחנו משתמשים במושגים, עולם, פרצוף.

ספירה, פרצוף, עולם.

תלמיד: אנחנו משתמשים במילה כלי, הכלי העולמי למשל. הפרצוף נחשב לכלי?

לא. אנחנו לא מדברים על כלי והכלי העולמי, אלה שני דברים שונים. כלי זה נקרא הרצון לקבל שיש עליו צמצום ומסך ויכול לעשות פעולה בעל מנת להשפיע, אז זה נקרא כלי.

תלמיד: האם בני ברוך נחשב לכלי?

לא יודע. אבל עשירייה שמתחברת יחד למגמה אחת, כך שהרצונות שלהם מתכללים זה בזה, ועושים פעולה אחידה, הופכת אז להיות פרצוף או כלי. לפי העביות שבכל אחד, את העביות הזאת הם אוספים יחד, ולפי היגיעה, כוח ההתנגדות של כל אחד כשהוא מתעלה מעל עצמו להשפעה הדדית ולבורא, אז העשירייה הופכת להיות לפרצוף רוחני או לנשמה.

תלמיד: וזה היינו אך כמו כלי רוחני.

כן, אז זה כלי רוחני.

תלמיד: אז מה זה חמישה פרצופים שנהפכים לעולם?

אנחנו מדברים על מבנה העולמות. עולמות הם המערכת שבה אנחנו קיימים. כמו שיש ספירה גדולה שזה נקרא חמישה עולמות, ואנחנו נמצאים בתוך הספירה הזאת ויכולים להתקדם לבורא בזה שמטפסים בתוך הספירה הזאת, ממדרגה למדרגה.

תלמיד: אני כבר מבולבל.

מבולבל, בסדר. עד הבלבול הראשון לומדים.

שאלה: מה שאמרת לגבי העביות בעשירייה. האם העביות של כל חבר וחבר בעשירייה מתחברת או מוכפלת זו בזו?

העביות של כל אחד בעשירייה, במידה שהוא רוצה להשפיע לאחרים, מתחברת לעביות של האחרים, וכך מגיע לעביות הכוללת.

שאלה: מה זה בכלל פרטי המציאות ומקרי המציאות? למה בעל הסולם מתכוון?

מציאות זה רצון לקבל. כל מה שמתרחש ברצון לקבל על זה אנחנו מדברים. אז תברר על מה אתה שואל אבל בתוך הרצון לקבל.

שאלה: מאיפה אני מקבל דוגמה לעולם הבא אם אני נמצא בעולם הנוכחי בענף?

אתה לא מקבל דוגמה מאף אחד.

תלמיד: אז איך אני יכול לנסות להדמות לעולם יותר גבוה?

למדרגה יותר גבוהה? יש לך חברים, תשפיע להם מעל הרצון לקבל שלך ותראה עד כמה אתה מצליח.

תלמיד: אבל אני רואה אותם בקלקול המדרגה הנוכחית.

אבל אתה לא יכול לראות משהו שאין לך כלים לזה. זה לא ייתכן. אני רוצה להיות המדרגה הבאה שלי, או מדרגה שמעליי, שזה אותו דבר, אני רוצה לראות אותה, איך אני אראה? באיזה כלים אני אתפוס אותה? אין לי עדיין. אז מה השאלה? אין שאלה. אז איך אני יכול לעלות אליה? מי יכול לתת תשובה?

תלמיד: אולי לשחק כאילו?

אמונה למעלה מהדעת. לכן הסגנון של להיות ברוחניות זה אך ורק באמונה למעלה מהדעת ואז יש לך אפשרות. כי דעת יש לך, הבטן שלך, הרצון לקבל שלך, ולמעלה ממנו אם תעשה אז תטפס למדרגה יותר עליונה. פשוט.

שאלה: מה הכוונה שהעולם העליון הוא שורש לעולם הזה ואני כביכול אמור לעלות לאותו עולם עליון. למה לא אומרים שהעולם העליון הוא שורש כלפי המצב הבא שלי, באותו עולם עליון?

בהשתלשלות מלמעלה למטה יש שורש וענף. מדרגה יותר עליונה נקראת שורש כלפי מדרגה יותר תחתונה זה נקרא שהיא ענף ממנה, זה הכל.

תלמיד: זה מובן. אבל בסופו של דבר יש התפתחות מלמטה למעלה, זה לא שהעולמות עולים, זה האדם שמתפתח ועולה.

העולמות לא עולים ולא יורדים, העולם בתוך העולמות הוא זה שעולה או יורד.

שאלה: אז מה עולה מלמטה למעלה?

הנשמה. מי זה האדם? זה נשמה.

שאלה: אז למה השורש מהעולם העליון הוא כביכול לא השורש של הנשמה שהיא צריכה להתפתח ולהגיע לשם?

אני צריך להידמות למדרגה יותר עליונה. אבל כשאני מדמה את עצמי למדרגה יותר עליונה זה נקרא שאני עשיתי שדרוג לנשמה שלי.

שאלה: אבל איך אתה יכול לשדרג את הנשמה, מאיפה אתה יודע?

לפי התנאים של אותה המדרגה.

שאלה: איך אתה רואה שורש?

זה מאיר עליי. אם אני הולך למעלה מהדעת אני מקבל ממנו דעת. ככה אני עולה מפעם לפעם. הדעת של העליון נמצאת למעלה מהדעת שלי במדרגה אחת. כשאני עולה למעלה מדעתי, אז אני מגיע לדעת העליון.

תלמיד: אז ההתעסקות של התחתון היא תמיד בענפים, הוא אף פעם לא מתעסק בשורשים.

על ידי זה שאני מתעסק באמונה למעלה מדעתי, אני עולה למדרגה יותר עליונה ונכנס לדעת של העליון. האמונה שלי שווה לדעת העליון.

שאלה: האמונה שלי היא עדיין פעולה בענפים, האם זו עדיין נקראת פעולה שאני עושה ברובד של ענפים? והאם אנחנו עושים פעולות בשורשים?

אנחנו עושים, כי אני מעלה את המ"ן שלי, אני מחייב את השורש לטפל בי, כי אני כענף ממנו.

שאלה: ומה מעלה אותך?

מה שאני מקבל ממנו, אותו כוח מעלה אותי. הוא מביא לי כוח, ידע, יכולת הבנה, הרגשה, הכל אני מקבל מלמעלה.

תלמיד: הוא כותב פה שהצורות של העולמות בכל עולם ועולם, הן בכמות והן באיכות, הן בלי שינוי.

כן, העתקה מד' בחינות דאור ישר.

שאלה: אז מה משתנה? כי אמרנו שהצורות של פרטי המציאות זה הרצון לקבל.

אותו דבר. כן.

שאלה: ואם אין בהם שינוי לא בכמות ולא באיכות, אז מה ההבדל בכל זאת בין העולמות?

במסך. המסך משתנה מעולם לעולם, ממדרגה למדרגה, זה ההבדל בין המדרגות. המסך רוכב על עביות, ולכן ההבדל בין המדרגות הוא סך הכל במסכים.

קריין: עמוד 18, כותרת "שפת המקובלים היא שפה של ענפים".

שפת המקובלים היא שפה של ענפים

"פירוש, על פי הוראתם של הענפים הללו, על שרשיהם, שהם הדוגמאות שלהם, הקיימים בהכרח בעולם העליון. כי אין לך שום מציאות בעולם התחתון, שלא יהיה נמשך ויוצא, מעולם העליון ממנו. וכמשפט החותם עם הנחתם, כמפורש לעיל.

אשר משום זה, השורש, שבעולם העליון, מטיל ומחייב את הענף שלו, שבעולם התחתון, שיתגלה בו כל צורתו ותכונתו. על דרך שאמרו ז"ל, שהמזל שבעולם העליון, המיוחס להעשב שבעולם התחתון, מכה על אותו העשב, ומכריחו להגדל, על מתכונתו, כנ"ל. שמתוך זה, נמצא כל ענף וענף, שבעולם הזה, מגדיר היטב את הדוגמא שלו, העומד בעולם העליון.

ולפיכך, מצאו להם חכמי הקבלה, אוצר של מלים, ערוך ומפורש לעיניהם, די ומספיק, לבחינת שפה מדוברת ביניהם, המצוינה להפליא. שיוכלו לישא וליתן, זה עם זה, בשרשים הרוחניים שבעולמות העליונים. דהיינו, על ידי שמזכירים לחבריהם, רק את הענף התחתון, המוחשי, שבעולם הזה, המוגדר היטב לחושים הגשמיים. והשומעים, מבינים מדעתם, את השורש העליון, אשר ענף הגשמי הזה, מראה עליו. מפני שהוא מיוחס אליו, להיותו נחתם הימנו, כנ"ל."

כך היא כל הספרות שיש לנו, תנ"ך, תלמוד, משנה, "שולחן ערוך", הכל נכתב בשפת הענפים ומדובר בהם כביכול על העולם הזה. אלא שאין אף מילה שמדברת על העולם הזה, לכן הם נקראים ספרים קדושים, "קדוש" זה נקרא נבדל, שהוא למעלה מהעולם הזה. ולכן כשאנחנו מסתכלים בספרים האלו, "כל הפוסל במומו פוסל"¹, כי אנחנו חושבים שמדובר על העולם הזה, ואין שם אף מילה על העולם הזה, כי כל הספרים מדברים רק על התעלות הנשמה בדרגות שמתחילות רק למעלה מהעולם הזה "באופן, אשר כל פרטי הויות הבריאה, המוחשית, וכל מקריהם, נעשו להם, כמו מלות ושמות מוגדרים ומוחלטים, על השורשים הגבוהים, העליונים הרוחניים. ואע"פ שבמקומם הרוחני, אי אפשר להתבטא בשום מלה והנה, להיותם למעלה מכל דמיון, מכל מקום, קנו להם זכות ביטוא שפתים, על ידי ענפיהם, המסודרים לחושינו כאן, בעולמינו המוחשי, כמבואר." אנחנו דיברנו על כך שאין הבדל בין העולמות. רק במסך. אבל פרטי המציאות הם כביכול דומים. באותה מידה שיש לנו פרטים בעולם הזה, כך יש לנו פרטים בעולם העליון, לכן אנחנו יכולים לקחת את כל הפרטים שבעולם הזה ולדבר עליהם, ולהתכוון למדרגה יותר עליונה.

"וזהו כל אופיו, של השפה המדוברת בין חכמי המקובלים. אשר על פיה מגלים את השגותיהם הרוחניים, מאיש לאיש ומדור לדור, הן בעל פה והן בכתב." הם חיים בעולם העליון, ועליו הם מדברים "ומבינים זה את זה בסיפוק גמור, כפי כל השיעור המדויק, המחוייב לצורך משא ומתן במחקרי חכמה. דהיינו בגדרים מדויקים, שאי אפשר להכשל בהם. מפני, שכל ענף וענף, הנה יש לו הגדרה טבעית, מיוחדת לו בהחלט. וממילא, שמראה גם כן על שורשו, שבעולם העליון, עם הגדרתו זו המוחלטת.

ותדע, אשר שפת הענפים של תורת הקבלה הזו, הוא יותר נוח להסביר מושגי החכמה, יותר מכל הלשונות שלנו הרגילים. כנודע מתורת הנומינליזם, אשר הלשונות נשתבשו הרבה בפיות ההמונים." במשך ההיסטוריה. "כלומר, שמתוך ריבוי השמוש, שמשתמשים עם המלות, הרי הם הולכות ומתרוקנות מתוכנם המדויק. ועל כן נעשו קושיים גדולים, למסור סברות מדוייקות, מאחד לחבירו, על ידי המבטא והכתב, כנודע.

מה שאין כן, ב"שפת הענפים של הקבלה", הנלקחת משמות הבריות ומקריהם, הערוכים ועומדים לעינינו, מוגדרים בחוקי הטבע, שאינם מקבלים שינוי לעולם - אף פעם לא יארע להשומעים ולהקוראים, שיטעו בהבנת המלות, המוצעות להם, מפני שגדרי הטבע מיחלטים למדי, חוק ולא יעבור."

אנחנו יכולים לקחת שמות מהעולם הזה ולהשתמש בהם, בטוח, בדיבור על העולם היותר עליון. הבעיה היא שבעולם הזה יכול להיות שגם השמות האלה משתנים, אבל המקובלים כבר לקחו אותם, השתמשו בהם בספריהם, ולכן מי שלומד את כתבי הקבלה הוא משתמש באותו אוצר מילים שהיה למקובלים מדורי דורות, וממשיך להשתמש גם עכשיו. ולכן אין שום בעיה שאנחנו נתבלבל, לעומת כל יתר המקרים שבעולמנו.

שאלה: למה להשתמש בשמות מהעולם הזה ולא בשמות מהעולם העליון?

אין שמות מהעולם העליון. איך יש שמות? בעולם העליון יש רק שמות של המבנה שמקובלים כינו אותם, "כתר", "חכמה", "בינה", "זעיר אנפין", "מלכות", דרגות העביות. זאת אומרת, סכמה פשוטה, עיצוב בסיסי. אבל על כל מה שקרה וקורה וכל השינויים, שיש מהם אין סוף לעולם העליון, אין לזה בכלל שמות. יש אפשרות להשתמש בגימטריות אבל זה מאוד קשה. לפעמים המקובלים משתמשים בזה, אבל זו גם שפה מאוד לא קצרה.

לכן שפת הענפים היא שפה יפה מאוד, מצוינת. אפשר לראות את כל הספרים הקדושים, תורה, משנה, תלמוד, כל התוספות, כל מה שרוצים, הכל כתוב בשפת הענפים. שפת ענפים, זאת אומרת שלוקחים את השמות של הענפים ומדברים על השורשים.

תתחילו לקרוא ספר תורה, חומש, וכל הזמן אתם תשאלו את עצמכם מה מספר משה דרך הספר הזה, מה הוא כתב, מה הוא רצה שאנחנו נדע. בחומש מדובר על כל המדרגות עד גמר התיקון, חמישה חלקים, איך אנחנו עוברים דרך חמישה עולמות עד גמר התיקון ממש.

תלמיד: דיווח קצר על מה שקורה באירופה. עכשיו באתר "סביבה טובה" שעלה גם באנגלית, אנחנו רוצים לשדר בשקיפות מלאה לכולם את כל מה שקורה, את כל הרעיונות שחברים שולחים על התוכן. וכבר מאז לפני יומיים זה ממשיך וגדל ומתפתח. אתמול היו פגישות מאוד חשובות, והרבה מאוד חברים מכל הכלי העולמי מעורבים ועובדים לעומק. כל אירופה עשתה סדנאות בנושא העשיריות החדשות, על הקריטריונים לעשיריות, איך לערבב עשיריות וכל אירופה הייתה מעורבת בזה, בכל התנועות האלה.

ומחר הקבוצה הגדולה של בולגריה תדווח לנו איך הם מתכוננים ומתקדמים לקראת הכנס. זה תענוג גדול לגלות מה קורה עכשיו באירופה, אתם תראו את זה בשקיפות "בסביבה טובה" וכל אחד יכול להתרשם ממה שקורה. אנחנו נגדל עד הכנס, לחיים.

תלמיד: משימה יומית: במהלך היום כל חבר דואג ששאר חברי העשירייה יחזיקו בגדלות הבורא מעל הכל, ובערב, כל חבר עושה חשבון נפש.

(סוף השיעור)

---

1. "כל הפוסל פסול ואינו מדבר בשבחא לעולם ואמר שמואל במומו פוסל" (תלמוד בבלי, מסכת קידושין דף ע, א גמרא.(↩