בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר 20.4.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*חלק 1, פסח - וייזעקו, ותעל שוועתם*

1. אנחנו נמצאים בתהליך שנקרא *פסח, פוסח פוסע, עושה צעד מהעולם הזה לעולם העליון. על כך מספרים לנו, מדברים איתנו ורוצים שנעשה את זה כל המקובלים של כל הדורות, תמיד הם מסתכלים על הדור הצעיר, עלינו, איך שאנחנו יכולים לעשות עוד צעד ולהצטרף אליהם, וכך שורה אחר שורה מגיעים לגמר התיקון*. אנחנו כבר שייכים לתהליך מאיתנו והלאה שנקרא *דור האחרון* של גמר התיקון, לכן מאוד חשוב לנו להבין שאנחנו לא רק בעצמנו עושים איזה צעד קדימה ומגלים לעצמנו את העולם העליון, אלא מגלים אותו לכל הדור האחרון, לשלב האחרון. כל האנושות צריכה לעשות ולהגיע לתיקון הכללי ובזה אנחנו ודאי שעושים עבודה מיוחדת, מאוד חשובה.
   
   לכן *בואו נחשוב על חשיבות העבודה, על המקום המיוחד שיש לנו, על כך שנבחרנו להיות בשלב הזה ממש הולכים קדימה ופורצים את הדרך לכל הדור האחרון שעוד יבוא, שמתחיל מאיתנו ועוד יבוא עד גמר התיקון*. כשיגמר כל התיקון הרצוי של כל האנושות אז כל הבריאה תעלה עד גובה הכוח העליון ותהיה בכך שמחה לבורא.

2. אנחנו מיום ליום, ודאי בעזרת הבורא, עושים איזושהי התקדמות, צעדים, יש הבחנות פנימיות חדשות שכל פעם מתגלות בנו. *אנחנו צריכים לשים לב על כל המקרים שעוברים עלינו, גם בצורה פרטית אישית בכל אחד, גם בצורה משפחתית אפילו, זה משפיע ודאי גם בצורה קבוצתית, גם בצורה כללית, על כל בני ברוך ועל כל העולם*.

3. *אני שמח לראות מיום ליום שישנה התקדמות והתקרבות. בואו רק נענה נכון על כל אותן התעוררויות שהבורא שולח לנו. בואו נאתר כל אחד בצורה פרטית, בצורה קבוצתית ובצורה של כל בני ברוך וכל העולם, בואו אנחנו נשתדל לזהות את פניית הבורא אלינו*.

4. אפילו בחיים הרגילים כשאנחנו מתחתנים, מולידים ילדים, בונים משפחה, מצליח או לא מצליח, אנחנו לא מבינים שכל הדברים האלה ניתנו לנו כדי שנתקן את עצמנו. כל דבר שמגיע לכל אחד ואחד אפילו בצורה ארצית, הוא גם לא במקרה אלא כדי שהאדם יתאים את עצמו לתיקון הסופי. כך אנחנו גם בקבוצה לומדים שאין מקרה אלא הבורא אוסף בכל המערכת שלו אותנו יותר ויותר..
   
   *אם אדם מסתכל על החיים שלו עם הילדים, עם המשפחה, עם החברים, עם האומה שהוא נמצא בה, ורואה בזה הזדמנות לתיקון, אז הכל הולך יחד ונכון*. לכן יש הרבה מצבים שאנחנו עוברים בחיים שלנו, נופלים, טועים, אבל אנחנו צריכים להבין שהכיוון צריך להיות כדי לחזק את הקשר, גם במשפחה, גם בקבוצה, גם באומה, גם בין האומות באנושות. וודאי שכולנו יחד באותה נטייה לבורא, וכמה שאנחנו מתייצבים בזאת אז נקרא שאנחנו מכינים את עצמנו ליציאה מהאגו שלנו למה שנקרא ארץ ישראל, למצב שכולנו מכוונים לבורא. החיים עוברים ואנחנו צריכים להספיק חיבור בינינו ולבורא, להשיג אותו במשך החיים האלה.

5. וודאי שהסיכום הנכון מכל ההתנגדויות והמלחמות שיש יכול להיות אך ורק אם אנחנו נבקש נכון מהבורא. נכון זה נקרא מכל הלב, כמה שאפשר לאותה דרגה שהוא מעורר אותנו. אם אנחנו בהתאם לזה נבקש ממנו אז נגלה כמה הוא מצפה לזה, ורק לתפילה שלנו הוא זקוק כדי לעשות שלום במרומיו עלינו.

6. אנחנו צריכים גם להבין שהמשך התיקון הוא בכך שאנחנו מתחברים ברצונות ובלבבות לא בצורה מכאנית. כך נשתדל להקים כאלו קשרים בינינו, ודווקא בכל המצבים שיש ביניהם כאלו התנגשויות גדולות ושאנחנו רוצים לסדר בהם איזשהו קשר נכון, אז רק בצורה כזאת אנחנו מגלים דבר והיפוכו ותיקון גדול ביניהם.

7. אנחנו צריכים להסביר גם לכל האנושות כמה אנחנו צריכים להתקרב, אפילו בדרגה הגשמית. יש היום בעולם אופנה, גל כזה, *שמתגרשים*. אנחנו לא מבינים כמה אנחנו דווקא בכך עושים קלקול גדול. קיבלתי מהרב"ש על כך כמה מילים קשות, לכן היו לי הרבה גם כל מיני מחשבות ובעיות ואני נשאר בלי להתגרש, עד היום הזה, במשך כל החיים כמו שאמר לי רב"ש. זה חלק בלתי נפרד מכללות תיקון העולם.

8. החיבור שלנו בקבוצה חייב להיות ברמה מאוד מיוחדת, אנחנו מדברים, מבררים את היחסים בינינו וחייבים עוד ועוד להתקשר לפי הכלל *על כל פשעים תכסה אהבה*.. אם הבורא מגלה את הפשעים והריחוק בינינו אז אנחנו יכולים להוסיף לזה כבר יחס כלפי הבורא ומבינים שכך הוא עושה ואנחנו צריכים להחזיר את הקשר שלנו הנכון שהולך ונעלם בשבילו. זה חלק מהתיקון הרוחני וכך אנחנו שומרים על עצמנו, גם בקבוצות, בין הקבוצות, בין החברים. זה אותו דבר.
   
   לכן *עוד נראה כמה התוצאות מההתקשרות הגשמית, למשל כשאנחנו מולידים ילדים, גם תואמות להתקשרויות רוחניות שבהן אנחנו מגלים את הנשמות*. אבל בהתקשרות בינינו לא יכולה להתגלות נשמה באדם אחד, מיעוט הרבים שניים. *למה אני מדבר על כך? כי עכשיו בזמן שאנחנו עוברים את הגברת הרצון מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, חשוב לנו לשמור על כל צורות הקשר בצורה נכונה בינינו*.
   

9. ככל שהאדם פועל נגד רצונו, בזה הוא מזמין מאור המחזיר למוטב והאור הזה כבר גומר את העבודה.

10. *כל העבודה שלנו צריכה להביא אותנו להרגשת כישלון, חוסר הצלחה, חוסר הבנה, חוסר הרגשה, להגברת ההסתרה וכולי, אך ורק כדי שנגיע למצב של ויאנחו*, זאת אומרת שנבכה, נצעק, נתפרץ מכל התוצאות האלה שאנחנו משיגים... אנחנו מגיעים למצב שאין לנו ברירה אלא לצעוק לבורא. תוצאה מצעקה אמיתית, נכונה, עמוקה, אנחנו מקבלים את הכוח הרוחני, וגם לא בפעם אחת אלא במעבר, בקריעת ים סוף, וכל מיני תוצאות כשאנחנו עוברים כאלה אירועים, אבל זה כבר ביציאה.
    
    *מה יכול לעזור לנו כאן? שיעורים, חיבורים, מאמרים. החומר שלנו הוא הדבר היחידי, כמו עוגן שצריכים כל הזמן לאחוז בו*.

11. האדם צועק מכל הצרות, מכל הבעיות, מחוסר השלמות שלו בהכל. אבל העיקר בכל זאת צריך להיות מקושר סביב החברה, העשירייה. אנחנו צריכים גם בתוך העשירייה לדאוג לשלום החברים, כמה שאפשר *לשלום המשפחות*, לשלום העולם סביבנו. הכוונה היא שלום, שהחיבורים יהיו נכונים יותר, גם בגשמיות והעיקר ברוחניות, וכך נתקדם.

12. ש: ההתייחסות שלך לשלום בית ולמשפחות היא חדשה....
    ר: נכון שזה חדש, אני פשוט רוצה יותר להסביר כמה כל הדברים האלה חייבים להיות בהתקשרות ביניכם, התקרבות ביניכם, כי הכלי הוא כלי אחד. לכן אני מסביר את עצמי בצורה יותר שלמה.
    
    ש: צריך להתייחס לזה בעשיריות?
    ר: לשים גם לזה לב קצת, אבל לא שעכשיו אנחנו זורקים את הכל ומתחילים *לטפל בשלום בית*, אלא גם זה צריך להיות באיזושהי צורה מסודרת.

13. ש: האם במשפחה גשמית אפשר לעשות עבודה רוחנית?
    ר: לא, ודאי שלא, אבל בכל זאת חייבים לשמור על כל הקשרים ועל כל צורות הקשר שהבורא ברא בחברה האנושית כמו שדיברנו, בכל זאת זו חובה.. סבלנות, אבל בכל זאת לא להיפרד ולא לעשות באמצע שום קלקולים ושבירות.

14. אני חושב שהיום בחיבור שלנו דרך רשת מחשב אנחנו מגיעים לחיבור לא פחות ממה שהיינו יושבים יחד. אני מרגיש את זה על החברים שיושבים, כמה מי שרוצה להתחבר, מתחבר לכוח הכללי שמחבר אותנו. לכן נראה איך נעשה, הכל תלוי בכם. כמו שאני מבין אין יותר הגבלות, ואם אין הגבלות בואו ננסה אולי לחזור לאיזשהו חיבור בסגנון למעלה ( לפני?) מקורונה.

15. כתוב בתורה בהרבה מקומות *שגירושין* זה הדבר האחרון שצריך לקרות לאדם. אפילו הבורא כביכול בוכה אם האנשים מתגרשים, זה בכל זאת מראה כמה האדם לא יכול לתקן את עצמו, אפילו בצורה שלא מסוגל לסבול מהמשפחה. זה לא טוב, בקיצור כאן צריכה להיות באמת כבר הרגשת הגבול, עד כה ולא יותר.

16. יש לנו כלי גדול מאוד שיכול לספק לכל אחד ואחד מידת אכזבה כזאת שתחזק אותנו. לא שזה ישפיל אותנו אלא יחזק. *בכל דבר שאנחנו מגלים את חולשתנו אנחנו גם נשמח, כי החולשה הזאת מביאה אותנו לדבקות בבורא, להתקרבות, לתלות בבורא, ולכן החולשה מביאה שמחה*.

17. ש: אני מרגיש עצמי בחוסר אונים..?
    ר: אתה צריך להשתדל להתפלל עבור החיבור בקבוצה. *כשאתה רואה שאתה לא מסוגל עבורם להתפלל, אז אתה מתפלל שיהיה לך חסרון להתפלל עבורם, זה נקרא תפילה לפני תפילה. כך אתה מגיע לחסרון האמיתי, לתפילה האמיתית*.
    
    *תנסה אפילו לכתוב תכנית פניה לבורא, כך שתתגלה לפניך דרך הפניה לבורא*. זה נקרא סידור התפילה. לא מן הסתם התפילה שלנו נקראת סידור, כי זה סדר הפניה לבורא..

18. מספיק שנבקש, הבורא כבר יבין מתוך זה מה הוא צריך לתת לנו, אפילו שאנחנו לא מדייקים בבקשה שלנו.

19. ש: כל המאמצים לא מביאים לתוצאות. ייאוש ומנסה לברוח אבל אין לאן לברוח ..
    ר: *אתה צריך להבין שאין לך באמת לאן לברוח. כל הבריחה צריכה להיות דווקא בכך שאתה מתחבר עם החברים. שם יש פתח והוא מכוון רק להתעלות מעל הרצון אגואיסטי שלך שעכשיו מתגלה בצורה יותר ויותר גרועה*, בדרגה יותר גדולה. עכשיו אתה מקבל רצון לקבל מקולקל בדרגת אדם הרבה יותר גדול מקודם. הרגשות יותר גדולות.. *וכל זה צריך להביא אותך לצעקה לבורא שיעזור לך*.

20. אנחנו לומדים, אנחנו מתקדמים, אנחנו מתחברים, אנחנו בונים את עצמנו סביבנו, מפיצים. אנחנו עושים סביבה פנימית וחיצונה כדי להגיע לביטוי הרוחני בסביבה הגשמית. כך אני רואה. זה שאנחנו מגלים בכל צעד ושעל גם דחייה וגם משיכה, זה שמאל וימין שאנחנו בכל זאת צריכים בהם ללכת, אפילו שזה ללא הכרה שלנו ממש, ללא השתתפות שלמה שלנו בכך.

21. ש: האם הלקיחה של הכלים ממצרים הכוונה לעביות שמתגלה?
    ר: ודאי, הכוונה לעביות שמתגלה בתוך אדם.
    
    ש: מה זה להחזיר את הכלים?
    ר: כבר לא צריך אותם, את העביות הזאת. האדם כבר השתמש בה כדי להרכיב עליה צמצום מסך ואור חוזר.

22. ש: האם אני יכול להשתמש ברצונות הגשמיים שלי כדי לדחוף את העשירייה לבורא?
    ר: כן. *אתה יכול להגיד להם: "מה שאתם עושים זה לא מספיק. אתם צריכים יותר ויותר לדחוף אותי קדימה. אני מצפה מכם, אני אטום, אני לא מרגיש, אני לא יכול. תעזרו לי יותר". בכך אתה תעורר גם אותם*. איך תינוק שנולד מעורר את כל המשפחה להסתובב סביבו?

23. ש: הכוונות למען עצמנו אני מרגיש אותן דרך הרגשות לא נעימות...
    ר: *אם הרצונות והכוונות לעצמך מלוות גם בהרגשה לא נעימה, אלו כבר סימנים יפים שהבורא מטפל בך*.
    
    ש: מה זה אומר שקשרתי מה שקורה עם הבורא וביקשתי ממנו לתקן..?
    ר: אתה מרגיש שע"י זה שקרה לך משהו, התקרבת לחברים, לעשירייה, ואז דברים שקודם היו מפריעים לך לחיבור, עכשיו דווקא עוזרים לך להתחבר.

24. ש: צריך לוותר על הרצונות שהיו במצריים לאוכל כסף, כבוד, מושכלות....?
    ר: *אני לא מוותר על הרצונות. אדרבה, כמה שיתגלו יותר. כל המאבק שלי הוא לא נגד הרצון אלא נגד הכוונה להשתמש בו בעל מנת לקבל*. אני צריך לתקן רק את הכוונה על כל הרצונות שלי הכי גדולים והכי זוועתיים שנראים לי עכשיו ולא לתקן את הרצונות. *תאכל, תשתה, תעשה מה שאתה רוצה, מה שאתה רוצה. אם אתה עושה את זה למען להשפיע, הכל מותר והכל מצווה*.

25. ש: כיצד לשאול בזהירות את הכלים מהמצרים, כי הם חזקים מהאדם?
    ר: לאט לאט. אם אני נמצא בעשיריה אני יכול להתכלל בקהל אפילו גדול, כי אני שומר על היחס שלי לקבוצה הקטנה שלי. יש לה מספיק כוח רוחני כדי להחזיק אותי, שלא אפול לאיזשהם דעות של הקהל הכללי.

26. ש: למה עם ישראל צריך למלא את הכלים שלו?
    ר: כי אין לעם ישראל כלים שלו. לעם ישראל יש מקסימום כלים קטנים, מאד קטנים לאור החסדים. לעשות נחת רוח לבורא אנחנו יכולים רק אם אנחנו ממלאים את הכלים באור החכמה. כלים לאור החכמה, עביות ג' וד' אין לנו. יש לנו רק עביות שורש א' וב', עד הבינה. לכן כדי לעשות נחת רוח לבורא אנחנו חייבים לרדת למצרים, לקבל כלים ממצרים ולמלא אותם באור הגדול, אור החכמה, בעל מנת להשפיע. דווקא בכך אנחנו עושים נחת רוח.

27. ש : אם מתגלה חוסר חיבור בעשירייה ורוצים לסגור מצלמה לא לדבר עם חברים…?
    ר: תעשה כל מה שאפשר כדי שלא תעשה את זה. *אני יודע רק דבר אחד, שיעור יומי זה קודש. אני חייב לשמוע אותו ואפילו לא פעם אחת אלא אולי פעמיים ורק אחר כך אני מוכן ליום הבא. לחשוב על זה שאני אכבה עכשיו את המחשב ולא אשמע את השיעור? כך אדם פשוט זורק ומזלזל בכל מה שהבורא נותן לו מלמעלה*.