שיעור בוקר 26.08.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

מתחזקים באין עוד מלבדו - קטעים נבחרים מהמקורות

אנחנו צריכים לאתר ש"אין עוד מלבדו", שכוח אחד פועל בעולם ואין עוד מלבדו, שרק הוא הפועל עלינו ומכנים אותו כוח עליון, בורא, הקדוש ברוך הוא, לא חשוב באילו צורות, אבל הוא כוח אחד. כל העבודה שלנו היא לגלות אותו, לקרב אותו אלינו על ידי התכונות שלנו, כי המקובלים מגלים לנו שהבורא ממלא את כל המציאות ותלוי רק איך אנחנו נהיה מוכנים להרגיש אותו. לכן לגלות את הבורא זו העבודה שלנו.

קריין: קטע מספר 17, כותב הרב"ש.

"צריך להאמין למעלה מהדעת ולצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונת ה' בהרגשה באברים שלו, ורואה ומרגיש שהבורא מנהיג את כל העולם כולו בבחינת טוב ומטיב. והגם כשהוא מסתכל בתוך הדעת, הוא רואה להיפך, מכל מקום הוא צריך לעבוד למעלה מהדעת, ושיהיה דומה בעיניו, כאילו זה נמצא כבר בהרגשה באברים, שכך הוא באמת, שהקב"ה מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב.

וכאן הוא קונה חשיבות המטרה, ומכאן הוא מקבל חיים, היינו שמחה מזה שיש התקרבות לה', ויש להאדם מקום לומר, שה' הוא טוב ומטיב."

(הרב"ש. מאמר 28 "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה" 1987)

שאלה: מה זה אומר לעבוד "כאילו כבר זכה לאמונת ה' בהרגשה באיברים שלו"?

ככל שאתה יכול לתאר את המצב הזה שהבורא הוא טוב ומיטיב, ממלא את כל המציאות וחוץ ממנו אין שום דבר, ועל פני כל מה שאתה מרגיש בעולם, דברים רעים, מפחידים, דוחים, ממש מגעילים, אתה רק רוצה לגלות את הבורא. כל מה שקורה לך חוץ מטוב ומיטיב במאה אחוז, זה אתה בעצמך מצייר לעצמך את התמונה. את כל הרע שיש בעולם אתה מצייר, ובאמת כל העולם הוא מלא כל טוב וישנה רק שליטה אחת של הבורא בלבד.

תלמיד: איך אפשר לתאר נכון את המצב הטוב הזה שהוא כולו טוב ומיטיב, כשזה לא מה שאני רואה ומרגיש במציאות?

אתה צריך להתאמץ. תתאר לעצמך שאתה נמצא בחיבוק עם הבורא ומחזיק בו חזק חזק כמו תינוק באמא שלא רוצה להיפרד ממנה, מפחד ליפול ממנה כי נראה לו שבזה הוא מאבד את החיים שלו, כך תחזיק כל הזמן באין עוד מלבדו, שרק הוא קיים בחיים שלך. זה כך בכלל בכל העולם, כל העולם שאני מרגיש אני מרגיש אותו רק כלפי אותו הבחן "אין עוד מלבדו". זאת אומרת, כל מה שמפריד אותי מהבורא אני מרגיש ככוחות הרעים שבעולם, וכל מה שמקרב אותי לבורא אלו הכוחות הטובים, ואני חייב לבחור רק בכוחות הטובים ולגלות שהכוחות הרעים באים אליי אך ורק כדי שאני אהפוך אותם מכוחות הדחייה לכוחות החיבור.

תלמיד: המקסימום שאני מסוגל לעשות זה להרגיש אהבה כלפי החברים ומזה לעבור ולנסות להחזיק בבורא ולא לשחרר אותו. איך בכל פעם לעבור למצב הזה של אהבה לבורא מתוך המצב שאתה רואה את כל הרוע שמתרחש מסביב? האם פשוט צריך לצלול כל פעם לתוך אהבת חברים, להתחבר איתם?

כן, אהבת חברים היא הגשר שמקשר אותנו מכל רע, שקר ודחייה שאנחנו רואים בעולם שלנו, ומקרב אותנו, מעביר אותנו דרך תהום לאהבת הבורא. כי בעולם שלנו אין שום אמצעי להביא אותנו מהאגו שלנו לאהבת הבורא שהוא ההיפך הגמור מהאגו שלנו, אלא רק אהבת חברים. ואם אני משתמש בזה בצורה נכונה, אז אני מצליח, אני מזמין את המאור המחזיר למוטב והוא משנה לי את התכונות שלי ואני מגיע לאהבת הבורא.

שאלה: אני צריך לעבוד מעל הדעת ולעומת זאת אני צריך להרגיש את זה בתוך האיברים. איך זה מסתדר יחד להיות מעל הדעת ולהרגיש את זה בתוך האיברים?

שאלה טובה. צריכים להשתדל לקבל את אמונת הבורא, שהוא טוב ומטיב, הוא מסדר הכול, הכול בא ממנו והכול הוא בלבד, על פני כל ההפרעות הכי גדולות, כמו שכתוב, "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים". זאת אומרת בכל הרגעים הכי קשים אסור לו להיפרד מהאמונה בבורא, שהבורא עושה ורק ממנו זה בא ואין עוד מלבדו. וכתוצאה מהמאמצים שלו הוא יגלה שבאמת הבורא ממלא את כל העולם.

שאלה: איך להחזיק בבורא בלי שהחברים ייעלמו?

הבורא מתגלה דווקא בהתקשרות עם החברים. אני מתקשר אליהם ובתוך הרגשת הקשר איתם כשאנחנו דבוקים, כשאנחנו קשורים זה עם זה, בתוך זה אני מגלה אותה הבחינה, אותו הכוח, אותו החיבור שנקרא בורא. הבורא מתגלה לנו כתוצאה מחיבור החברים, לכן כתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

קריין: קטע מספר 18, כותב בעל הסולם.

"הכל מאמינים בהשגחה פרטית, אבל אינם דבקים בה כלל. הטעם הוא, כי איך אפשר ליחס מחשבה זרה ומטונפת לבורא ית', שהוא תכלית הטוב והמטיב, אלא רק לעובדי ה' אמיתיים, נפתח להם בתחילה ידיעה בהשגחה פרטית, שהוא היה המסבב כל הסבות שקדמו לזה, מהטובות והרעות יחד, ואז המה דבוקים בהשגחה פרטית, כי כל המחובר לטהור-טהור.

וכיון שנתיחד המשגיח על השגחתו, אין ניכר כלל חילוק בין רע לטוב, וכולם אהובים וכולם ברורים, כי כולם נושאי כלי ה' מוכנים לפאר גילוי יחודו ית', וזה נודע בחוש, ובערך הזה יש להם ידיעה בסוף, שכל הפעולות והמחשבות, הן הטובות והן הרעות המה נושאי כלי ה', והוא הכין אותם ומפיו יצאו, וזה יוודע לעין כל בגמר התיקון."

(בעל הסולם. אגרת א')

שאלה: לא ברור המשפט הראשון שכתוב להאמין בהשגחה פרטית ועם זאת לא להיות דבוקים בה?

אני יכול להגיד שאני כן מאמין בזה שאת הכול הבורא מסובב, אבל אני עדיין לא פועל לפי זה, למעשה אני עדיין לא מרגיש שכך זה בחיים שלי.

שאלה: בעל הסולם מדבר באגרת הזאת על עובדי ה' האמיתיים. איך אפשר לתאר אותם, מה הם בדיוק?

בעל הסולם נותן תשובה ברורה - כל מי שרוצה לגלות את הבורא ככוח שבפועל פועל עליו מכל מיני צדדים, בכל מיני אמצעים, בכל מיני אפשרויות ומעשים. אדם שכל הזמן רוצה רק את זה לתאר לעצמו, ומתנהג כך כלפי כל מיני צורות שהבורא שולח לו שהן לא הבורא, כמו קרובים, רחוקים, ידידים, שונאים, לא חשוב מי ומה, אדם שכל הזמן מברר מה הוא מרגיש בעולם, ועד כמה הוא רוצה לשייך זאת רק לבורא, ל"אין עוד מלבדו", האדם הזה הוא באמת עובד ה'. הוא פועל לקראת גילוי הבורא בצורה הכי טובה, ברורה ונכונה.

שאלה: יש מין פחד כלפי האמונה הזאת מעל הדעת והאמונה שהכול בא מהבורא. עברו יותר מ-26 שנה כבר, אבל יש בי כל הזמן פחד שאומר "אל תאמין בעצמך עד יום מותך". אני לוקח את כל הדברים שבאים אלי בעולם הזה, שצריכים להפחיד אותי ואני לא פוחד, כי אני יודע שהכול בא מהבורא ושהוא מטיב לנבראיו, אבל יש לי פחד מכך שאני משקר לעצמי. מה לעשות עם זה?

אתה לא יכול לפתור את הבעיה הזאת לבד, לא אחרי 26 שנים ואפילו אם יעברו 66 שנים, זה לא חשוב. הפתרון הוא להידבק לחברים ככל שאתה מסוגל, ואך ורק אז תתחיל לראות כמה ומה חסר לך כדי להיות בדבקות עם הבורא.

תלמיד: עברתי את התהליך ללא החברים ופתאום הגיעה ההבנה שאני חייב את החברים, שבלעדיהם אין כלום. אבל עם זאת, גם איתם אני מרגיש שאני משקר לעצמי, זה פחד שכל הזמן נמצא.

זה לא שיעור פרטי, תנסה להשתתף כמו כולנו.

שאלה: מהי השגחה פרטית ולמה היא מתבטאת בצורה כזאת כמו שהוא מתאר כאן?

הבורא רוצה לחנך אותנו כך שדווקא נראה אותו אחרי כל ההפרעות, כדי שנרצה לייצב את אותן ההפרעות שהוא מפעיל כביכול כנגדו, כנגד ייחודו לאותה צורת הבורא ככל שאנחנו מסוגלים וכך יותר ויותר. יוצא שככל שנתקדם, אנחנו נגלה את הבורא כיותר ויותר ערמומי ושהוא מביא לנו בכל פעם יותר ויותר הפרעות, כי רק ממנו הכול מגיע, אין עוד מלבדו, אין אף כוח חוץ ממנו הפועל בכל המציאות, וכל עבודתנו היא לאתר את שליטתו על פני כל ההפרעות.

תלמיד: למה קוראים לזה "השגחה פרטית"?

כי היא מכוונת לכל אדם בצורה פרטית בהתאם לשורש הנשמה שלו. העולם, ההפרעות לדבקות, כל הדברים האלה נראים לכל אדם בצורה פרטית ובהרגשה הפרטית שלו.

קריין: קטע מספר 19, כותב בעל הסולם.

"ישנה מטרה נכבדה לכל מקרי העולם הזה, שנקרא "טפת היחוד", אשר שוכני בתי חומר, כשעוברים דרך כל אותם האיומים, וכל אותו ההחלט בגאותו המסולקת מהם, אז נפתח איזה פתח בקירות לבם "האטום מאד", מטבע הבריאה עצמה, ונעשים כדאים על ידיהם להשראת אותה "טפת היחוד" בקרב לבם. ויתהפכו כחומר חותם ויראו בעליל כי "נהפוך הוא" שאדרבה, דוקא באותם האיומות הנוראות מגיעים להשגת ההחלט המסולק בגאוה זרה, שם; ורק שם, דבוק השם עצמו ית', ושם יכול להשרות עליהם "טפת היחוד"."

(בעל הסולם. אגרת ח')

קריין: שוב, בעל הסולם.

"ישנה מטרה נכבדה לכל מקרי העולם הזה, שנקרא "טפת היחוד"," בכל המקרים שיהיו, אנחנו חייבים לגלות את היחוד עם הבורא בין כל המקרים האלה ואותנו בפנים. כי ממנו מגיעים אלינו כל המקרים, ואנחנו נמצאים מהצד האחר ומייחסים את כל המקרים האלה לבורא, ודווקא דרך כל המקרים האלה שהם ישרים, הפוכים, מנוגדים וכן הלאה, ככל שאנחנו משייכים אותם לבורא בלבד, אז אנחנו מגיעים ל"טיפת היחוד".

"ישנה מטרה נכבדה לכל מקרי העולם הזה, שנקרא "טפת היחוד", אשר שוכני בתי חומר, כשעוברים דרך כל אותם האיומים, וכל אותו ההחלט בגאותו המסולקת מהם, אז נפתח איזה פתח בקירות לבם "האטום מאד", מטבע הבריאה עצמה, ונעשים כדאים על ידיהם להשראת אותה "טפת היחוד" בקרב לבם. ויתהפכו כחומר חותם ויראו בעליל כי "נהפוך הוא" שאדרבה, דוקא באותם האיומות הנוראות מגיעים להשגת ההחלט המסולק בגאוה זרה, שם; ורק שם, דבוק השם עצמו ית', ושם יכול להשרות עליהם "טפת היחוד"."

(בעל הסולם. אגרת ח')

שאלה: האם אנחנו שוב בונים את המקום הזה יחד עם הבורא?

אני לא יכול להבין את מה שאתה אומר אבל כנראה שזה נכון.

שאלה: האם יש השגחה פרטית על העשירייה?

כן, יש השגחה פרטית על האדם, על העשירייה, על כל קבוצת בני ברוך, ועל כל המציאות, על כל העולם - בעיגולים.

שאלה: אם לכל מה שמתרחש בעולם יש מטרה וזו טיפת היחוד, אז יוצא שכל מה שקורה דוחף את האדם דווקא לרכוש את טיפת היחוד?

כן, נכון, את טיפת היחוד.

תלמיד: איך לממש בצורה נכונה את טיפת היחוד בינינו או בינינו עם הבורא, למה הכוונה?

על ידי חיבור, איך אפשר עוד ליישם? רק על ידי החיבור, שאין בינינו שום דבר שמפריד אלא מה שנראה לנו כמפריד זהו אותו היצר הרע שהבורא ברא בכוונה כדי שנגלה אותו ואז נבטל אותו ובזה שנבטל אותו נגלה את היחוד ואת הבורא שעימו אנחנו נמצאים ביחוד.

תלמיד: בעל הסולם כותב שנגלה את טיפת היחוד דרך כל האיומים. איך זה אפשרי?

ודאי שלא יכולים, כל אחד יצטרך לעבור זמנים כאלו וכאלו בפנים, ויכול להיות שגם בחוץ. יש קבוצות כאלה, יש אנשים כאלה ואחרים, יש תקופות שונות בחיי אדם בהן הוא עובר מלחמות, חיבורים, אהבה, שנאה, התקרבות וכן הלאה. כל הדברים האלה מתגלים כלפי האדם והוא צריך לעבור אותם והעיקר שבין כל המקרים הוא תמיד יהיה מכוון לגילוי טיפת היחוד.

שאלה: אנחנו משתדלים בעבודה לעבור דרך גשר צר ויש כל הזמן הפרעות בדרך. איך אני יכול לסמוך ולקבל את זה שאני נמצא כל הזמן תחת שליטת הבורא ושהוא טוב ומטיב?

על ידי חיבור עם החברים אתם כל הזמן רוצים לקבוע שזה באמת כך, וכל הזמן לעמוד על זה עד שתתחילו לגלות זאת בפועל על ידי מאמץ שלכם ותפילה לבורא. זה הדבר החשוב ביותר, זו כל עבודת ה'.

שאלה: אם אני לא נדבק בבורא אז "האני" שלי לא קיים, או לאן הוא נעלם?

למה אתה חושב לכיוון זה, איפה אני נמצא או לא. אתה צריך לתאר ולצייר לעצמך תמונה כזאת, שאתה נמצא בדבקות עם הבורא ועם כל החברים וכל הזמן תשתדל להיות בזה.

אל תיכנס לאיזה פילוסופיות, מי אני, מה אני, אין דבר כזה. אלא אני נמצא בדבקות עם הבורא, אני נמצא כל הזמן מחובר אליו עם כל הקבוצה, החברים עוזרים לי כל הזמן לאחוז בזה ואני עוזר להם, וכך אנחנו מתקיימים על פני כל אותן ההפרעות במוח ובלב שהבורא מעביר דרכנו בכל רגע כדי לחזק אותנו עוד ועוד בחיבור בינינו ועימו יחד.

שאלה: תמיד מדברים וזה קיים גם בפסוקים, שעל פני ההפרעות ועל פני הצרות, באופן טבעי כל אדם שיש לו צרות, מחפש פתרון, ברגע שאין לו פתרון במציאות, הוא פונה לכוח עליון. מה ההבדל בינינו? מה זה אומר שאנחנו כמקובלים מחפשים את שליטת הבורא, לבין כל אדם אחר שמחפש במצוקה שליטה של כוח עליון?

ברגע שאני רואה איזו הפרעה בחיי, אני משתדל לייחס את זה לכוח עליון, לאין עוד מלבדו, לא כמו האדם הרגיל. ובזה אני הולך לפתור את הבעיה, כי יש לי בעיה עם ייחודו של הבורא בחיי, שהכול בא ממנו, ובאמת אין מקור לכל המצבים שאני עובר חוץ מהבורא.

תלמיד: כן, אני מבין את זה, אני רק מנסה לפרוט ולפתוח מה זה אומר לשייך את זה לכוח עליון? יש הרבה אנשים בעולם שיש להם צרה במיוחד הם משייכים את זה או רוצים או מבקשים עזרה מהכוח עליון, מה זה בשביל מקובל לשייך את זה לבורא?

זה נקרא שהמקובל רוצה להרגיש את הסיבה הזאת - הכוח עליון, לתאר, לגלות שכל מה שהוא מרגיש יוצא ממנו ושהוא משייך את כל הדברים האלה לבורא, גם הטובים וגם הרעים. זה הכול. אפשר לפתוח בהרבה מילים, אבל אני מפחד סתם ככה להתפלפל.

תלמיד: אני אסביר למה אני שואל. כי יש לנו הרבה פעמים שאנחנו בתוך עשירייה או כחברה מתמודדים עם איזה עניין שאנחנו כולנו בתפילה לכוח העליון שיעזור. אני מנסה לברר, לדייק את העבודה שלנו. אם חבר או עשירייה נמצאים באיזו צרה, איך הכי נכון להדביק את זה לבורא?

אם אתם משתדלים לאתר את הבורא כסיבה למצבכם הפרטי, הקבוצתי, אם אתם מאתרים את הבורא שהוא הסיבה לזה, אז כבר יש לכם יחס אחר לפנות אליו בשביל מה הוא עשה את זה שזה בא דווקא ממנו, מה הוא רוצה להשיג בזה, איך אתם צריכים להתייחס אליו ולמה שאתם מקבלים ומרגישים ממנו. כל הדברים האלה הופכים לנושא שמחזיק אתכם בפניה לבורא, ואז מתוך זה יש לכם תפילה אמיתית ואתם נמצאים כבר בדרך למענה, אתם נמצאים בקשר עם הבורא ממש.

תלמיד: זה תמיד חייב להיות קשור לחיבור בינינו? זאת אומרת תמיד אנחנו צריכים לחפש את הסיבה שהיא קשורה?

אחרת אין בורא. אחרת יש לך איזשהו דמיון, הייתי אומר, ולא בורא. הבורא זה מה שאנחנו יכולים לתאר בינינו ברבים. "מיעוט הרבים שניים", לפחות.

שאלה: למה זה תמיד חייב לבוא ולנבוע מתוך צרה, מתוך הפרעה, מתוך תהום?

אחרת אתה לא תשים לב לזה. זה חייב להיות נגד האגו שלך, ואז אתה תשים לב לזה שהבורא מעורר אותך, וההפרעה הזאת תהיה לך כמשהו שיקדם.

תלמיד: זאת אומרת, אם אנחנו יותר רגישים לחוסר חיבור בינינו, לקשר הלא טוב בינינו, אז אנחנו יכולים להוציא מתוך זה תפילה ולא לחכות למשהו שיעורר אותנו מבחוץ, זה נכון? אנחנו יכולים לשנות את הגזירה?

כן, אתם יכולים על מקום ריק בכלל, שאין בו שום התעוררויות שליליות, להתחיל לסדר את הדברים לבורא, כן, שהוא לא מעורר אתכם ולא עושה שום דבר ואתם רדומים ולא יודעים מה לעשות ואיך להתקדם. אתם יכולים על המקום הזה לבנות את הפנייה אליו.

שאלה: אני צריך להגיע לדבקות בבורא בלב והמוח, אבל למה אני צריך להגיד שהבורא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב?

כי אתה רוצה להגיע לאמת, כמו שאנשים שהשיגו את הבורא אומרים לך שזו תמונה אמיתית, שהבורא הוא אין עוד מלבדו וטוב ומטיב. אם אתה משיג את שני התנאים האלה זה נקרא שאתה משיג את הבורא.

קריין: קטע מס' 20, כותב בעל הסולם.

"התקוה של אדם צריך להיות, היות שהאדם לא יכול להשתחרר משליטת הרצון לקבל, והוא נמצא תמיד בגלל זה בעליות וירידות, לכן הוא מצפה לה', שיזכה שה' יאיר עיניו, ושיהיה לו כח להתגבר ולעבוד רק לתועלת ה'. וזה כמ"ש: "אחת שאלתי מאת ה', אותה אבקש". "אותה", היינו השכינה הקדושה. ומבקש, שיהא "שבתי בבית ה' כל ימי חיי"."

(בעל הסולם. "שמעתי". י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")

שאלה בטח שאני מייחס את ההפרעה לבורא, אבל במישור האנושי, האם אני צריך לקבל את ההפרעה בסבלנות וללכת מעל זה, או אני צריך כן להתחייב לעניין הזה ולהתעסק בו במישור האנושי?

זה לפי הכוחות שלך. זה כמו בעיגולים, אדם נמצא במרכז העיגולים והוא עוד ועוד מקבל על עצמו את שליטת הבורא, אז יש כאלה שמקבלים את זה בצורה רוחנית בלבד, ויש כאלה שכבר מבינים שזה שייך לעבודה שלהם, לבית שלהם, למצבים הפנימיים שלהם, וכן הלאה, כך לאט לאט אדם מביא לעצמו את שליטת הבורא. יש גם כאלה שכבר נכנסים לעבודה בדרגות העביות, אז הם יכולים לקבוע עד כמה הם רוצים, יכולים, מסוגלים, להיות בקשר עם הבורא באגו שלהם, בעביות האגואיסטית שלהם, יותר או פחות ואז מתחילה להיות עבודה במדרגות. אבל כל העבודה היא כמו שאנחנו עכשיו לומדים עליה, רק עדיין היא לא מסודרת לנו בצורת הפרדות בין דרגות העביות, עוצמת המאור שמאיר, אבל בעצם כך אנחנו מתקדמים לזה.

שאלה: הכרת טיפת הדבקות מתוך הנקודה השחורה, זה מה שאדם מרגיש לפני שהוא רוכש את המסך בעשירייה?

נגיד שכן. לָמה זה חשוב? אני לא רוצה כל כך לענות על הדברים האלה, שזה יהיה לכם כמו תשובות ברורות, שכך זה צריך להיות, אתם צריכים לאתר כל הדברים האלה בעצמכם, גם השאלה וגם התשובה, וגם הסדר בין שאלות לתשובות, אתם צריכים לאתר את זה ולפתור את זה בעצמכם, מפני שמתוך זה אתם בונים את המבנה של הנשמה. גם העביות וגם המסך, וגם האור שמאיר על זה, והתפילות שלכם, ובחזרה התשובה, התגובה של הבורא על זה, אני רוצה שאתם תיכנסו לכל התהליך הזה, שהוא יהיה חי בכם.

תלמיד: אז בהמשך לשאלה, לאחר שרוכשים את המסך בעשירייה אדם מתלבש על השגה ראשונה של ה-ו-י-ה, מדרגה ראשונה?

לא, איך יכול להיות עם מסך הכי קטן הוא כבר מבין את הה-ו-י-ה, מרגיש את הה-ו-י-ה? לא, הוא רק מאתר מאיפה מגיע אליו אור הנפש בלבד, ולא יותר מזה.

שאלה: מהי השגחה פרטית?

"השגחה פרטית" היא כשאדם מגלה שהבורא מתייחס דווקא אליו.

שאלה: איך להבחין בין טוב לרע?

זה תלוי מה האדם קובע כטוב וכרע. לכל אדם יש הבחנות שונות מה זה טוב ומה זה רע, אבל בכללות אנחנו מדברים על כך שטוב נקרא התקרבות לבורא, ורע נקרא התרחקות מהבורא חס ושלום, ולכן ההבחנה בין טוב ורע היא קרוב לבורא או רחוק מהבורא. אם אני עומד רק על זה, סימן שאני בוחר בהבחנות נכונות.

שאלה: כתוב שצריך לשנוא את יצר הרע וכך מתקנים את עצמנו, אבל כאן נאמר שצריך לכבד את מחשבותינו הרעות והטובות כי הרי הכול מהבורא. מהי הדרך הנכונה לקבוע את הכוונה?

אני מקבל את כל המחשבות האלה מלמעלה, גם הרעות וגם הטובות, הכול בא מהבורא לרצון לקבל שלי שגם אותו הבורא עשה, ברא. יוצא כך, הבורא ברא רצון לקבל והבורא ממלא את הרצון לקבל עם כל מיני הבחנות רעות וטובות ואני צריך רק לברר אותן. לפי מה אני מברר? לפי איך שהבורא מעורר אותי. פעם הוא נותן לי להרגיש טוב, פעם להרגיש רע, פעם יותר קרוב לחברים, פעם יותר רחוק מהחברים, ובזה שאני נמצא בשינויי המצבים האלה, אני מתחיל לברר אותם.

אני מתחיל לברר אותם גם כלפי מה טוב ומה רע ברגשות שלי, והרגש שלי זה רצון לקבל אגואיסטי שהבורא ברא מלכתחילה והוא אומר שהוא ברא, ואחר כך אני מגלה את היחסים שלו לרצון לקבל שלי, עד כמה דווקא בזה הוא רוצה ללמד אותי מה טוב ומה רע, להיות למעלה מהרצון לקבל שלי. זאת אומרת, עד כמה אני מרגיש ברצון לקבל שלי דברים רעים או טובים, ואיך אני מבחין בהם בצורה מטרתית מה זה טוב ומה זה רע, וכאן מתחילה להיות כבר עבודה פנימית שלי.

האם אני רוצה להרגיש טוב כל פעם וזו המטרה שלי בלבד, או שאני רוצה בכל זאת לשייך את עצמי להשגת המטרה הרוחנית, ואני נמצא במר ומתוק, אמת ושקר, בהבחנות מנוגדות. ואז אני צריך להחזיק אצלי בתוכי את שתי המערכות האלו בשליטה שלי ולהתחיל לסובב אותן כך שתמיד יהיו אצלי קודם כל אמת ושקר, ולמטה מזה מר ומתוק. וככל שאני מתעלה באמת ושקר לבחור באמת למרות השקר, ולא חשוב לי מר או מתוק, העיקר להיות באמת, כך אני מתקדם לתיקון הכלי שלי.

איפה זה מתבטא? באור ישר ואור חוזר, בזיווג דהכאה. שאם אני עושה צמצום ורוצה לייצב למעלה מהרצון לקבל שלי את היחס הנכון לבורא, לאור העליון, אז יוצא שאני מסתכל על זה לפי אמת ושקר ולא לפי מר ומתוק. ההבחנות האלה הן העיקריות, בהן אנחנו נמצאים עד גמר התיקון, ותמיד תהיה לי אותה העבודה, אבל אני צריך כל הזמן להתרגל להיות בה.

שאלה: איך להגיב נכון ולהבין מה הבורא רוצה להגיד כשפונים לקבוצה לתמיכה ואין תמיכה? האם אני צריך להוריד הראש ולראות את החברים שלי כגדולים?

אם אני פונה לקבוצה ואין לי תמיכה מהקבוצה ואני מרגיש שבלי התמיכה הזאת אני לא אוכל להתקיים, אז הבעיה שלי היא חוסר התמיכה שלי בקבוצה. ככל שאני לא תומך בהם כך אני לא יכול לקבל מהם. למה? כי אז אני לא מבחין איך הם מתייחסים אלי. במידה שאני משתדל להתייחס לחברה, במידה הזאת אני מתחיל להבחין איך הם מתייחסים אליי, אחרת אני אטום, אני לא מרגיש את זה.

יכול להיות שהם מתייחסים אליי טוב ורוצים לעזור והכול אבל אני כמו חירש, לא שומע. למה? כי אני מעצמי לא פתחתי את החוש הזה, וזה מאוד חשוב. במיוחד אם יש לאדם נשמה גדולה, גבוהה, אז הוא נמצא בתוך הרצון לקבל הגדול שלו וקשה לו מאוד להגיע להבנה הזאת שהוא צריך להתייחס לחברים בטוב. ואם הוא משתדל להתייחס אליהם בטוב מלאכותי, על אף שהוא לא רוצה, אבל הוא מתייחס אליהם בטוב, בזה הוא לאט לאט מרכך את הלב שלו ומתחיל להרגיש מהם את היחסים שלו אליו.

אז יש כאן הכרחיות מצד האדם להתחיל בעבודה, לכן המקובלים מדברים על זה בשפת הציווי, מצווה, חייב, ואז במידה שאדם מקבל את זה ומבצע את הפעולות האלה, הלב מתחיל להיות יותר רך ומתחיל להבין על מה מדובר.

שאלה: איך להבין שהתשובה לתפילה הגיעה מהבורא ולא מהאגו?

זו באמת שאלה, רק מה זה חשוב לי אם אני מקבל את זה מהבורא או מהאגו שלי? האגו שלי לא מגיע מהבורא? אני צריך לקבל שכל הדברים האלה מגיעים מהבורא ואיך אני מגיב עליהם. מי מחזיק את האגו שלי? מי מכוון אותו? מי מלמד את האגו שלי להיות כך? הבורא בעצמו.

שאלה: האם חשוב להכיר את הרע המסוים שמפריד אותי מהחיבור ומהטוב ומיטיב בכל פעם?

כן. אני צריך לאתר בכל פעם שהרע שלי הוא שמפריד אותי מהטוב ומיטיב, מהבורא, מהשגת המטרה, מכל דבר נכון. יכול להיות שהוא לא נעים, אבל נכון.

שאלה: איך כל הזמן לצפות שהבורא יאיר את עיניו?

זה נפתר באופן הכי קל בחיבור בין החברים. אם כולנו כך חושבים, לאדם הכי קל לקבל את זה, כי אפילו אם הוא לא שומע הוא מתפעל מההתרגשות המשותפת בין החברים וכך מתקדם להבנה הנכונה. רוב ההחלטות הנכונות שלנו באות דרך הקבוצה. אנחנו מקבלים הרבה מחשבות ורצונות מהעשירייה והבעיה שלנו היא שאנחנו לא מודעים לזה ולא יכולים לעורר את זה יותר ויותר.

אם נשתדל לעורר את החברים, אז נוכל לקבל מהעשירייה הרבה יותר. נוכל לקבל יותר התעוררות נכונה גם בכמות, גם באיכות וגם בתדירות, ואז נתקדם מהר, לכן אנחנו צריכים להשתדל. אני רואה שזו הבעיה שלנו, שאנחנו נמצאים במעבר בעבודה הרוחנית בין ההרגשה שאני נמצא בה לבד, לבין זה שאני משייך את זה לעשירייה ונמצא בעשירייה, ודרך העשירייה אני קשור לבורא ומקבל מהבורא גם דרך העשירייה. כלומר יש באמצע, ביני לבורא, עשירייה, עד שאני מתחיל לעבוד עם הבורא דרך העשירייה בצורה של עביות, מסך ואור חוזר, זיווג דהכאה וכן הלאה. זה עדיין נמצא לפנינו כדבר שקשה לנו לקבל אותו, לאתר וליישם אותו.

שאלה: איך אדם צריך לתאר שהוא קשור עם כל החברים? לתאר קשר עם כל חבר או בצורה כללית?

אני חושב שהוא צריך לתאר את הקשר בצורה כללית עם כולם, שכל החברים שלי הם אותו הכלי שאני צריך לחבר יחד ולהרגיש שאני נמצא בהם יחד והם בי ואין הבדל בינינו. רק אם אנחנו מתחברים, ככל שאנחנו מתחברים, ככל שאנחנו מחברים את הרצונות המתוקנים שלנו לחיבור בינינו כך אנחנו מגדילים את הכלי המשותף שלנו.

אין לאף חבר כלי משלו, אבל אם אנחנו בעשירייה זה פשוט, אנחנו כבר נמצאים בנפרד מכולם, אבל ביחד בינינו, ממש כמו שנמצאים על רפסודה או בתוך סירה. אנחנו יחד, וכל מה שקורה עם האחד קורה עם האחר. וככל שנתקדם עוד ועוד כך נרגיש כמה הגורל של כל אחד ואחד, מידות ההתפתחות, צורות ההתפתחות של כל אחד, יהיו קשורות כולן לכולן.

שאלה: איך להשיג אין עוד מלבדו בדבקות עם החברות בצורה שלעשירייה תהיה בזה אחיזה שממנה לא יוצאים?

זה תלוי כמה אנחנו באמת משתוקקים להיות באותו מצב שבו נוכל להרגיש שאנחנו קשורים זה לזה ותלויים זה בזה, ושהשגת המטרה שלנו מתקבלת רק בקשר בינינו, במרכז הקשר שלנו, ואנחנו צריכים ממש לתמוך זה בזה כך שאי אפשר לברוח. הבורא סידר את זה והוא ייצב אותנו והביא אותנו להרגשה כזאת שאנחנו נמצאים יחד, ואנחנו צריכים להמשיך בזה עד גמר התיקון.

שאלה: מה זה "שבתי בבית ה' כל ימי חיי"?

שבכל הרגעים שיהיו, אנחנו צריכים כל הזמן להשתוקק לחיבור יתר, להיות צמודים זה לזה, וככל האפשר לעזור זה לזה במחשבות שלנו להישאר בדבקות בלי ליפול משם אף פעם. זה "שבתי בבית ה' כל ימי חיי". בית ה' זה מה שאנחנו מרכיבים בקשר בינינו, תנסו לתאר את זה יותר. זו לא כל כך בעיה, בואו נתאר שככל שאני עושה את זה בכוח שלי, בלב שלי, אני רוצה שכולם ירגישו את זה, ושאנחנו נמצאים באיזה עיגול והבורא נמצא בתוכו.

שאלה: איך בהרגשת השגחה פרטית של הבורא להימנע מגאווה?

רק בעזרה הדדית בקבוצה, ככל שאני מוכן לעזור לאחרים, לחברות ולחברים שלי, ככל שאני מוכן לקבל מהם עזרה, בצורה כזו של תן וקח, אנחנו נמצאים בקשר כזה שבו האגו שלנו נעלם ,רק מתוך הפעולה הזאת, "אני לדודי ודודי לי", אני לחבר, והחבר לי.

אם אנו נמצאים בפעולות כאלו, וביחסים הדדים אנחנו נרגיש איך האגו שלנו נעלם כי אין לו שם מקום. כי מה שהוא צריך אני מספק לו, מה שאני צריך הוא מספק לי, ובתוך יחסים כאלו אנחנו ממש מתבטלים זה לזה, מבטלים את הקשיים, ובכלל לא מרגישים את עצמנו רחוקים.

שאלה: איך נהיה ראויים ל"טפת היחוד", בכנס הזה, בקרב ליבנו?

אם נרצה להיות מחוברים יחד, גברים ונשים, ודאי שכל אחד בקבוצה שלו, כי בכנס הזה נימצא בקבוצות שונות, זה ייתן לנו התעוררות מבפנים. אם אנחנו רוצים כך להיות, אנו נתעלה מעל האגו שלנו, דווקא על ידי הפעולה הזאת שנעשם, וכך נצא מהאגו שלנו.

מלמעלה יאיר עלינו מאור המחזיר למוטב, מלמטה הבורא מעורר אותנו על כל מיני הבחנות, הפרעות הייתי אומר, ועל ידי שני הכוחות האלו שנמצאים בינינו, מתגלה בנו יותר ויותר הרצון לקבל עם כל השטויות שלו, ומתגלה לפנינו יותר ויותר הרצון להשפיע שאנחנו יכולים למשוך אלינו אם אנחנו יחד, כך נהיה גם ברצון לקבל יותר גדול, וגם ברצון להשפיע או מסך יותר גדולים.

יוצא שכך אנו מגדילים את הכלי שלנו, גם בעביות, גם בכוח הצמצום וקושיות המסך, ונוכל לקבל את האור העליון בעל מנת להשפיע, מה שנקרא "גילוי הבורא לנברא".

שאלה: לאחר הפסקה ארוכה חברים רבים ישתתפו פיזית בכנס. במה להתמקד במהלך הכנס כדי לא לשקוע בהבלי העולם הזה?

את זה אני לא צריך ללמד אותכם, שכל אחד ישמור על עצמו לא להתבלבל איפה שהוא נמצא. אנחנו מגיעים, וכבר מעכשיו אנחנו צריכים להיות כל הזמן בכוונה הרצויה לכנס. אני בא לכנס, מתחבר לכנס וירטואלית או פיזית, לא חשוב כל כך, רק כדי להתחבר לחברים. אני מכיר אותם יותר, או מכיר אותם פחות, בכנס הזה נעשה תרגילים, אבל העיקר שאני אדע שהחיבור שלי הוא שקובע עד כמה אני אתקדם ברוחניות, אך ורק בחיבור שלנו.

שאלה: כשאנחנו מגיעים להרגשה שהבורא עומד מאחורי כל דבר, האם המצב הזה נשאר איתי ומעמיק עוד, או שהוא נעלם?

הוא נמצא כל הזמן במצב הכי נכון להתקדמות שלך. כל אדם ואדם, מפני שהוא אומר "אין עוד מלבדו" ואני מדבר על חברים שלנו, מה זה אומר? שאני בכל רגע מקבל מהבורא את המצב הכי נכון להתקדמות שלי.

איך אני מגיב על זה? זו כבר העבודה שלי בקבוצה, בהבנה, בחיבור, בכל הדברים. אבל מלכתחילה אני מקבל שכל מצב ומצב מגיע אלי מהבורא, ומגיע אלי בצורה האופטימאלית, הטובה ביותר כדי שאני אתקדם לכיוון הנכון, בדרך הנכונה.

שאלה: אם הבנתי נכון, אתה לא רוצה לתת לנו תשובות מדויקות כדי שנוכל להגיע לתשובות בעצמנו דרך התפילה?

כן ולא. אני נותן תשובות ברורות במקום שאתם צריכים כדי להתקדם הלאה, ואני נותן תשובות לא כל כך ברורות כשאתם עדיין צריכים לברר אותן, כדי שהיה לכם ברור מה חסר לכם.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לקבל את התשובות האלה אם אנחנו לא יכולים להתפלל נכון? והאם אנחנו יכולים להזיק עם הניסיונות שלנו בתפילה?

אל תדאגו. הבורא בכל זאת שולט ומתקן אותנו בכל רגע ורגע. אם אנחנו טועים, הוא מתקן אותנו, אם אנחנו מתקדמים נכון, הוא שם לפנינו עוד מכשול. אסור לנו לשכוח שאנחנו נמצאים כל הזמן בשליטת הבורא.

לכן כדאי להשתדל לדבוק בו, ולמשוך אחרי את כל העשירייה שלי. על זה אני צריך לחשוב. שאני אתאר את עצמי בכל רגע ורגע תופס את החברים שלי, מחבק אותם ואנו נמצאים בתוך הבורא. זה בעצם המצב הכי נכון ואופטימלי.

שאלה: נניח שיש מצב טוב בעשירייה, יש מצב רוח טוב והאדם יכול להצדיק את הבורא, ויש מצבים פחות טובים. המצב הכי קיצוני שבו אני יכול, וצריך ללמוד להצדיק את הבורא כדי שזו תהיה הצדקה שלימה, הרבה פעמים מקובלים כותבים, קוראים לזה ש"החבל נישאת על צווארו" או ש"אדם נידון למוות". זה המצב הכי קיצון שצריך להצדיק את הבורא או שיש חשבון הרבה יותר מורכב?

נגיע לזה ונראה. בינתיים אנחנו צריכים ללכת עם מה שיש לנו. להשתדל להצדיק את הבורא בכל רגע בחיינו.

אינפו: לגבי הכנס. קיבלנו שאלות בעיקר על הקשר הפנימי בעשיריית המקור שלי ואיך להתקדם, איך לעבוד בזמן הכנס. אמרת שננסה בכנס ונמדוד איך אנחנו מרגישים, איך אנחנו מתקדמים, איך היה לנו. אז מה בדיוק צריך למדוד? מה לבדוק כלפי עצמי בזמן ההתכללות עם החברים בחדרים השונים או בכנס הפיזי?

התכללות, רק התכללות, אין יותר. כל הכנס הוא התכללות. אנחנו צריכים להשתדל להיות בחיבור בינינו כך שבכל זאת נחייב את הכוחv אחד יחיד ומיוחד, ש"אין עוד מלבדו" להתגלות בקשר בינינו. אנחנו צריכים להכין את הקשר בינינו בצורה כזאת שהוא יתאים לתכונת הבורא, "טוב ומיטיב לכולם", "אין עוד מלבדו", בהשפעה לכולם.

אנחנו צריכים להכין שדה כזה בינינו. זה נקרא "שדה אשר ברכו ה'". ואם אנחנו משתדלים לבנות יחס כזה, רשת קשר כזו ביננו, בצורה כזאת, והכול תלוי בלב שלנו, אז בטח נגיע לזה, ואז נתחיל לצוד שם את הבורא, להרגיש אותו, לאתר אותו. ומהנקודה הזאת והלאה כבר נהיה בחיבור עימו.

שאלה: אם כך, מה זה משנה אם אני יושב לתוך העבודה הזאת בכנס עם עשרה חברים חדשים, או עם חברים אחרים, הרי זאת עבודה אישית שלי?

באמת זה לא כל כך חשוב, העניין הוא שאנחנו מתחילים, יש לנו הרגלים, יש לנו הרגשה שאני מבין, מרגיש את החברים האלה יותר, ואת החברים ההם פחות. אבל דווקא זה שבכנס הזה אנחנו נתחבר עם חברים חדשים שאנו לא רגילים להיות איתם בצוותא, בעשירייה, יכול להיות שזה יהיה טוב, וזה יעורר אותנו.

אבל אני רוצה לבוא לא סתם ככה בצורה פסיבית, אלא אני חייב להשתדל להיות איתם בלב ונפש כמה שאפשר. בצורה כזאת שאין שום דבר שמבדיל בינינו. נפלנו למצב כזה? אז עכשיו אנחנו משחקים בו ככל האפשר.

אנחנו צריכים מהכנס הזה והלאה להתחיל לדבר על צורות יותר קשורות בינינו יחד. עשירייה עם עשירייה, עם עשיריות שונות וכן הלאה. זאת אומרת, כדי להשפיע זה על זה בצורה יותר אפקטיבית, ומועילה. נדבר על כך אחרי ההתנסות בכנס.

שאלה: יש חשש לצאת מקשר בטוח ולהתכלל עם אנשים חדשים שאין כל כך קשר איתם. ובמקרה כזה יש חשש שיש חברות שבכלל לא ייכנסו לחדרים, אלא יישארו בסביבה טובה. האם העשירייה צריכה לתמוך בחברה כזאת ולהישאר בחדר של העשירייה של עכשיו, או בכל זאת לעודד את החברה להיכנס לחדרים אקראיים?

אני חושב כך, אנחנו כולנו רוצים לגלות את הבורא. ויש כאן תנאי, להיות מחובר עם החברים והחברות בצורה טובה, יפה, עד כדי כך, שמהות החיבור בינינו תהיה מתאימה לגילוי הבורא. זה משהו מאוד גבוה שאני צריך לעבוד עליו כאן במסירות נפש. אני מוכן לתת הכול לחברות ולחברים רק כדי להרגיש שבינינו נמצא הבורא. זה הכיול שלי, של הכלי שלי, כי אחרת אני לא מגיע לזה שהבורא יתגלה בתוך הכלי שלי.

אני צריך להתחבר עם כמה שיותר חברים וחברות בצורה שאני מוסר את עצמי אליהם. בהתחלה אני עושה את זה רק בצמצום הפרטי שלי ואחר כך בכל מיני צורות הנטייה ואז לא חשוב לי להיכן אני נכנס בשיעור.

בכל שיעור אנחנו נמצאים בחברה אחרת, ואני צריך להשתדל באותו שיעור להיות בלב ונפש איתם יחד וכמה שיותר לתת, כמה שיותר להתחבר, כמה שיותר לאתר את המצב שכולנו נמצאים בלב אחד - ומה שיקרה, יקרה. הכול תלוי בי. בואו נצא כל אחד מתוך החור שלו, הבור שלו ונתחבר בינינו. גם נשים, גם גברים, תשתדלו את זה לבצע. אלה תרגילים מאוד טובים, כשאין בינינו שום מרחק ושום חשבון, רק למסור את עצמנו למי שנמצא קצת מחוצה לי. תנסו. ואז לפי זה הבורא ייכנס ללב שלכם.

שאלה: כיום אנחנו דואגים לחברים מהעשירייה שיתעוררו לשיעור. האם בכנס אנחנו עדיין צריכים לדאוג לנוכחות של החברים מהעשירייה?

אני לא יודע מה להגיד. מצד אחד זה טוב שאנחנו דואגים לעשירייה שלנו, ומאידך עד כמה זה יכול יגרום לכך שאהיה קשור לעשירייה שלי ולא אוכל להיות במסירות לעשירייה הזמנית החדשה, שאני צריך להיות דבוק אליה לשיעור אחד בלבד.

אבל אנחנו צריכים להבין, שהתרגילים האלה מקרבים אותנו לתיקונים האמיתיים שבזמננו, בדור האחרון - ולכן אנחנו חייבים לעשות את התרגילים האלה. ואכן בתחילה דחיתי אותם, אבל במחשבה שניה חשבתי שבכל זאת טוב שאנחנו נעשה את זה, ועכשיו אני חושב שכדאי לנו לעבור דברים כאלה.

אבל לעבור אותם בצורה רצינית, כי זה כבר באמת משהו ששייך לדור האחרון, כשכולנו מגיעים לחיבור בין כולם ומייצבים כל אחד עם האחרים עשיריות כאילו אקראיות. העיקר שיש לי מקום שאני יכול לשייך את עצמי ועכשיו לגלות את הבורא - עם זה, ועם זה, ועם זה, כך, או כך, לא חשוב. בכל מקום אני יכול למצוא את הכלי לגלות את הבורא בכל מיני אופנים חדשים.

תלמיד: אם יש שאלות מהעולם, דברים לא ברורים, אתם מוזמנים לכתוב לנו לboardworldkli

שאלה: האם אתה יכול לומר לנו משהו על ההרגשה של המקובל, מה זה חבר? מהם חברים? מה ההרגשה שלך שאנחנו יכולים לרכוש ולהבין, מה זה לחגוג כנס ביחד עם חברים?

"חבר" זה חלק מהפרצוף של הנשמה שלי. יש לנו נשמה משותפת בעשירייה ו"חבר" זה נקרא חלק מהנשמה הזאת, תכונה מיוחדת. זה מה שיש, ואני צריך כך להתייחס אליו. לא לפי הדמות הפיזית שלו ולא לפי האופי שלו הגשמי.

אנחנו עוד נגלה את פנימיות החברים ונראה עד כמה שהבורא מסדר לנו אותם. נדמה לנו שהוא לא עושה את זה, אלא אנחנו עשינו, התחברנו במקרה כך או כך וזה לא נכון. הכול אחרי הקלעים כבר היה כך. הייתי אומר שזה מסודר מבריאת העולם.

שאלה: כשאנחנו מדברים על לעשות נחת רוח לבורא, אנו יכולים לברר שלבים של התגברות והתעצמות השתוות הצורה?

כן. אנחנו נראה את זה בפועל.

שאלה: כשאני יושב עם עשירייה חדשה בכנס, אני צריך לראות את עצמי כנציג של העשירייה שלי, או שאני לא חושב על העשירייה שלי ומנסה כמה שיותר להתמוסס עם העשירייה שלפניי?

המצב השני הוא הנכון, אתה נעתק מהעשירייה שלך ואתה מחובר לעשירייה האקראית שיש לך כרגע בשיעור הזה בלבד. אבל לא חשוב לך השיעור בלבד, כי כל המצבים שלנו ברוחניות יהיו דומים לאותו מצב, וכל פעם אדם ירגיש את עצמו שהוא נמצא במצב חדש, כאילו בעשירייה חדשה, וכל פעם העולם יהיה חדש והבורא גם יהיה חדש, והכול יהיה בהתחדשות בלתי פוסקת. ולכן הסכמתי שנעשה תרגיל של ההתחברות לעשיריות חדשות. זה ניסיון קטן ואחר כך נראה.

שאלה: איך אנחנו צריכים להביא התפעלות נכונה מעשיריות האחרות לעשירייה שלנו?

אנחנו לא צריכים לדבר על זה בכלל, אנחנו נכללים בארבעת השיעורים האלה, ארבע פעמים בעשירייה אקראית ואחרי זה חוזרים לעשירייה שלנו. אבל כשנכנסים לעשירייה האקראית, אנחנו נכנסים עם כל הלב והנשמה, כי מה זה חשוב איזה עשיריות, זה שאני לא רואה את הפנים שאני רגיל אליהן? האנשים בפנים הם תמיד כולם שונים. אז מה זה חשוב לי?

יכול להיות שהעשירייה שלי משתנה מרגע לרגע יותר ממה שאני רואה כאן בעשיריות הזרות שאני נכלל בהן, אבל אני לא מבדיל, כי דווקא הפרצופים האלה שאני רגיל אליהם, כבר מטשטשים לי את החידושים שאני צריך להרגיש. ולכן כשאני בא לעשירייה חדשה, אני נכלל איתם כמה שיותר בלב ונפש, וזו העשירייה שאני צריך להתכלל בה, עד שאני מגיע עכשיו לגמר התיקון, לא לשעתיים אלא עד גמר התיקון - וכך כל פעם בעשירייה חדשה. וטוב אם ארגיש כך גם עם העשירייה הקבועה שלי, שאני כל פעם נמצא בעשירייה חדשה.

שאלה: זאת בעצם הזדמנות להתכלל דווקא בבורא?

ודאי, מה זה עשירייה? זה הכלי שלי שאני מפתח בצורה כזאת, שהוא יהיה מתאים לבורא שיתגלה בו.

שאלה: העשירייה האקראית שאליה אתחבר בכנס, צריכה להיות בנויה מחברים שהם פעילים בכלי העולמי, או גם חברים חדשים, או חברים שפעם היו?

אני לא יודע, אני לא שייך לבניית העשיריות.

תלמיד: אנחנו עודדנו את החברים בהתאספויות הפיזיות להזמין חברים שנחלשו, שהתרחקו, זו הזדמנות נהדרת לקרב אותם. הרבה חברים כאלה כבר הודיעו שהם יבואו, כי החברים הזמינו אותם בחום. ואנחנו ממליצים במקרה הזה לחבק אותם בחום לתוך החברה שלנו, שירגישו בבית שירגישו רצויים, ולהכיל אותם בעשיריות שאנחנו יושבים, כי זאת הזדמנות לעבוד פנימית כלפי החברים האלה, ואולי הם יוכלו להמשיך בדרך הרוחנית, אני חושב שזו הזדמנות נהדרת.

שאלה: מה זה אומר להתכלל בעשירייה עד גמר התיקון, מה זה המאמץ הזה?

אתה חייב להרגיש בעבודה שלך בתוך עשירייה, שאתם כבר עכשיו נמצאים בחיבור הסופי הגדול ביותר, המיוחד ביותר ושבזה אתה גומר את התיקון שלך בחיבור עם העשירייה עד כדי כך שהבורא מתגלה במלואו, שהחיבור עד כדי כך חזק שהבורא מתגלה ובצורה שלמה בכל הכלים ותת הכלים ותת תת הכלים, כך הוא מתגלה. אז הפעולה שלך אפילו שהיא תהיה פרטית, היא תהיה שלמה.

תלמיד: זה מאמץ מקסימלי בהתכללות?

כן, אם זה לא מקסימום זה לא נחשב, כך זה ברוחניות.

שאלה: אם לעשירייה שלנו מאוד קשה להוריד את הכפפות ולהתכלל, אולי דווקא עם חברים חדשים אפשר לעשות את התרגיל ולהיכנס ישר כדי להתקרב בצורה מקסימלית, ואז לקבל ניסיון כדי שנוכל להעביר אותו לעשירייה הקבועה. ואם כן איך לעשות את זה, איך להיכנס ישר בלי איזה הכרויות, בלי אותו משחק מקדים?

אנחנו מקבלים שיטה אחידה מהמורה אחד, מהספרים, בשיעורים המשותפים. יש הבדל באיך שכל אחד מבין, מרגיש, באיזו מידה הוא נמצא, אבל בסופו של דבר הכול מתבשל בתוך הכלי הכללי שלנו כבר מזמן. לכן אתה יכול להיכנס לכל חברה ובצורה שאתה מגלה את הלב להם ולא רוצה להפריע אלא להשתתף להתכלל, אתה יכול להבין אותם ולהיות איתם ובטוח שהם יבינו אותך. ועם הרגשה כזאת של פתיחות אתם מגיעים לעשירייה אקראית.

תלמיד: אם אני מתערבב באופן אקראי בעשיריות, מה ההבדל בין המצב שהיה לנו לפני העשיריות שהיינו באים ולומדים ביחד וכנסים למצב של עשירייה אקראית?

אני לא יודע, אני שוב אומר את מה שאתמול אמרתי בשיעור, אני לא בעל ניסיון במצב מה שאנחנו עוברים, אבל אני בטוח שאתם תוכלו להוציא משם כל מיני מחשבות, תוצאות שיעזרו לכם עוד יותר להיות בחיבור. נקווה שאחרי הכנס הזה אנחנו באמת כבר נהיה אחרים.

תלמיד: רציתי לומר ששיעור הצהריים היום יהיה בנושא, התכללות בעשיריות אקראיות.

אני חייב להיות?

תלמיד: כן, זה יהיה המשך לבירור, תהיה הזדמנות לשאול עוד שאלות ולהעמיק.

טוב, אז אני אהיה נוכח. לא שאני אעביר את השיעור אלא אהיה נוכח. יפה, אני שמח.

שאלה: למה אם אני אוהב את החברים, בזה אני מעלה את עצמי מעל הטבע שלי, למה בזה אני יוצא מהגבולות הגשמיים שלי?

אתה שואל אותי על זה? איך אתה יכול אחרת להידמות לבורא? הבורא הוא בחינת אהבה - טוב ומטיב, ואתה בחינה הפוכה - אהבה עצמית, איך אתה יכול לעבור מאהבה עצמית להידמות לבורא? אז נתנו לך באמצע שאתה תעשה תרגילים באהבת הזולת ודרך אהבת הזולת אתה תגיע לאהבת הבורא.

שאלה: לגבי הערבות, יש ערבות רגשית ויש ערבות רוחנית. ערבות רגשית ברור לי שאנחנו צריכים את הבורא שהוא יעשה את זה, מה לגבי ערבות גשמית בינינו?

אני לא מבין, מה זה ערבות גשמית?

שאלה: אני אשאל דרך הדוגמה, בערבות רגשית נקרא לזה ערבות רוחנית בינינו, ברור לי שאנחנו צריכים להגיע לתפילה לבורא כדי שהערבות הזו תירקם. אבל בערבות גשמית כמו הרשמה לכנס, האם אני צריך לפנות לבורא כדי שזה יקרה או שרק על ידי דרישה מהחברים אחד עבור האחר כדי ליצר את אותה הרגשת ערבות הזאת בינינו שכולנו נכנסים ביחד לכנס?

לא תעזור לכם תפילה לבורא אם אתם לא עושים הכנה בהתאם לזה בחיבור ביניכם.

שאלה: אז החיבור הזה בינינו הוא גשמי?

גשמי.

שאלה: שהוא כהכנה לכנס לדוגמה?

כן.

שאלה: אז שאני מראה את הערבות שלי לעשירייה כך שנרשמתי לכנס, יש עוד איזו פעולה שאפשר לעשות כדי ליצר את הביטחון הגשמי הזה כדי שניכנס ביחד לכנס?

פשוט לעורר את החברים, איזה פעולות יש עוד? אתה מדבר על פעולות פיזיות?

תלמיד: כן, אני מדבר על פעולות פיזיות.

אני לא יודע מה עוד יש לעשות. אני משתדל לעשות את זה בכל שיעור ושיעור ואני רואה עד כמה זה פועל. אי אפשר להגיד שלא, אבל אי אפשר להגיד שממש כן. לכן צריכים להשתדל. זו העבודה שלנו, לא להתייאש אלא להמשיך. כל יום שיהיו בעיניך כחדשים. פעולה האחרונה לפני גמר התיקון אתה גם תחשוב איך עושים? איזו פעולת התיקון? ממש כך, כי דברים חדשים שמתגלים ברוחניות בכל רגע ורגע ממש נראים חדשים לגמרי ושאתה אף פעם לא נגעת בהם.

תלמיד: זאת אומרת כל פעם אנחנו ממש צריכים לחיות מחדש את הפעולה. אפילו שנרשמנו לעשרות כנסים, כל פעם זה צריך כאילו זו פעם ראשונה?

זה לא חשוב. אם אהיית אוכל עשר שנים כל דבר ודברש רצית ועכשיו אין לך מה לאכול חס ושלום, אז אתה מרגיש שאתה נמצא בחוסר.

תלמיד: מי שנרשם לכנס הוא יותר או שאנחנו נכנסים כקבוצה אחת?

יש בזה מספר דברים. אם אני רוצה להיות בכנס ונרשם, אם אני לא רוצה להיות בכנס ונרשם, אם אני נרשם כבר מזמן, או אם אני הולך להירשם עכשיו, אבל בסופו של דבר התוצאה שנרשמתי והיא נכנסת לתיקון. כל הפעולות ומצבים שלי לפני שאני נרשם, הם פועלים עליי כדי שאני אלמד מזה איך להתנהג נכון, איך להכין את עצמי נכון.

אם היו ממש מזמינים אותי לכנס, הייתי מיד רושם את עצמי, הייתי רוצה להיות הראשון, כי זה הכול מתקבל באותו חשבון הכללי בנטייה שלנו לתיקון. ואם אני לא נרשם כדי להיות בכינוס עם כולם, בחיבור עם כולם, אז אני בזה פשוט כאילו חותם על זה שאני לא רוצה להיות בחיבור, ואם לא אז איך אני חושב על מצב התיקון שקורה רק בחיבור בין כולם, איך יכול להיות?

תלמיד: העיקר קודם כל להירשם אחרי זה הכוונה.

כן בדיוק, אתמול אמרתי את זה גם כן, אני רוצה או לא רוצה אני נרשם, אחר כך עם הרצונות שלי, עם מצבי רוח שלי אני אסתדר.

תלמיד: אני רוצה רק לבקש באמת מכל החברים והחברות בעולם בואו עכשיו עם חוסר חשיבות לא משנה מה הסיבה, נסגור את הפינה הזאת ונגיע ביחד כל "בני ברוך" ביחד לכנס. לחיים!

בהצלחה.

שאלה: שאלות על עשיריות האקראיות בכנס ועשיריות קבועות. לקח לנו שנתיים-שנתיים וחצי לבנות את הקשר בעשיריות הקבועות. בעצם מתחילת המגפה, אבל גם עכשיו יש מצבים של עליות וירידות. והעשירייה בכנס תהיה רק ליומיים, אז איך אפשר לבנות קשר בזמן קצר, או שתהיה צורה אחרת לגמרי?

אני שמח מאוד שאני יכול לבוא לעוד עשירייה ולעוד עשירייה ולעוד עשירייה, ארבע עשיריות תוך יומיים, וכל פעם לנסות להתקשר אליהם, להיכנס בהם ולהיות כחלק אינטגרלי איתם יחד. זה צריך לתת לי התרשמות על המצב של גמר התיקון. אז למה לא? אני הולך ומשתדל את זה לעשות. אני רוצה לקבל ניסיון, התרשמות מה זה נקרא להתחבר לעשירייה בכל הצורות שלה, כך או כך או כך או כך.

יכול להיות שבעשירייה שלי הקבועה, אני כבר לא יכול לגלות. למה? כי ברור לי שההרגל מפיג את הטעם, אין לי הרגשות חדשות, חזקות כמו באווירה בעשירייה החדשה. בואו אנחנו נשתדל להשתמש בזה, להימצא בכל הדברים בעשיריות שאנחנו נופלים אליהן, ממש כך.

שאלה: כמה שאלות מבחינה טכנית ופנימית. בקטע 19, איגרת ח' של בעל הסולם - היה על כל הדברים המפחידים, האיומים שאחרי זה הכול מושג כהשגה שלמה, זה תהליך. כל הדברים האלה קרו עוד לפני שהכרנו את חכמת הקבלה וכשהכרנו את חכמת הקבלה אז החכמה הזאת בעצם מסבירה שמאחורי כל הדברים האלה נמצא הבורא. העבודה בעשירייה מגדילה את הקצב של המעבר בין המצבים השונים, וגם אין כבר כל כך כאב כזה ופחד כי אתה נמצא בלימוד של החכמה כל הזמן. עדיין לא מגיעים לאותה טיפת היחוד, היא לא מושגת כמו שכותב עליה בעל הסולם. אנחנו נמצאים לפני מדרגה חדשה של ערבוב בין העשיריות. על מה אנחנו צריכים לשים דגש פנימי מרוכז, אולי כנראה באמת על טיפת היחוד?

כן.

תלמיד: מה חדש בשלב הזה שאנחנו צריכים להרגיש?

אין דבר יותר חשוב מלהרגיש את טיפת היחוד, בה נמצאים אנחנו כולנו מצד הכלי, והבורא מצד האור. זה מה שאנחנו צריכים להשתדל להרגיש - מתחברים יחד בטיפה אחת. להשתדל להרגיש את זה בכל הכוח, להשתדל להרגיש את זה כל הזמן - יום ולילה - אבל כל הזמן להשתדל לתאר לעצמו ולהרגיש.

תלמיד: יהיו הרבה מאוד כנסי מראה ורק חברים וירטואליים יעברו באמת 4 עשיריות שונות. ואחרים יהיו בכנסי מראה.

אני לא מבין בזה שום דבר ותפסיק לקשור אותי עם זה. לכל דבר תפנה למנהלי הכנס.

שאלה: העשירייה שלי היא אותה הסירה. נראה שאתה דוחף אותנו לעשיריות אקראיות שאני אצא מהעשירייה שלי ושנוכל להרגיש מה שמחוצה לעשירייה שלנו?

כן. אני רוצה שאתם תתחילו להבין איזה עוד הבחנות, קשרים חדשים אתם צריכים להרגיש בקשר ביניכם, גם בעשירייה שלכם, גם בעשירייה אולי צדדית נוספת. אבל העיקר שאתם תרגישו מה עוד חסר לכם כדי לגלות שהבורא יתגלה בכם. מה אתם צריכים עוד כדי שהבורא יתגלה בתוך עשירייה זו או אחרת, לא חשוב, בכולם. אל תתחילו להיות משהו מיוחד, אנחנו צריכים לפתוח את הלב לכולם, אנחנו צריכים להתחבר עם כולם, אנחנו צריכים לתת לבורא שדה שהוא יתגלה בו, שדה של חיבור בינינו. אז בואו נעשה את זה. ובלי חשבונות אגואיסטים לצד הזה או לצד הזה, עשירייה שלי, לא עשירייה שלי, מה זה חשוב, גמר התיקון שאנחנו מדברים עליו שצריך להיות בדרך, הוא צריך להתגלות כחיבור בין כולם.

שאלה: אחרי שלוש שנים כמעט, פעם ראשונה יש לנו התכנסות פיזית בכנס – במרכז - עם סעודות וישיבות חברים, ממש כמו פעם. יש הרגשה, א' הרגשה מאוד חגיגית, ב', יש הרבה חברים, ככה לפחות אני שומע, שקצת מהססים לבוא ולהתכלל בצורה פיזית. התרגלנו קצת להיות וירטואליים, לשבת בבית, במערכת ה"ערבות". מה אנחנו נרוויח אם נבוא פיזית ונהיה ביחד יומיים עם סעודות, עם ישיבות חברים, עם כל השיעורים?

הרווח שאנחנו מרגישים שיש הרבה כמוני שנמצאים יחד בקשר לאותה מטרה ולכן אנחנו משתדלים להגיע לחיבור בינינו ולכן אנחנו באים. מה לא טוב בזה, או מה השאלה?

תלמיד: לאורך שלוש השנים האחרונות, אצל חלק מהחברים זה נהיה אפילו עניין אידאולוגי - כאילו יותר רוחני להיות וירטואלי.

לגמרי לא. המשפט "אהבה" דורש חיבור ודבקות בכל האמצעים. אם יש לי אפשרות להתקרב למי שאני אוהב, לא יכול להיות שאני נשאר במרחק ממנו, זה אומר שיש איזה פגם בקשר בינינו.

יכול להיות שאתה שומר לא להתקרב מידי כדי לגלות שאין לך כל כך את מי לאהוב, או שאתה לא אוהב אותו או שהוא לא אוהב אותך אבל להישאר עם כפפות.

תלמיד: אם כך, נכון להגיד שבתקופה שמשרד הבריאות מאשר לנו לבוא ולהיפגש פיזית, מומלץ וכדאי שכל הקבוצה תגיע פיזית.

אך ורק באישור משרד הבריאות.

תלמיד: וודאי, כרגע כל המדיניות היא מתנהלת שאין קורונה בישראל יותר.

לצערנו, זה לא בדיוק כך, אבל משתדלים. אני פונה לכולם, מי שמגיע לשיעורים שלנו, לחיבורים שלנו כאן או בכל מקום אחר בעולם, צריך להיות בטוח שהוא לא מעביר קורונה לאחרים.

שאלה: יש הרגשה או תקווה שדווקא בכנס הזה נוכל סוף סוף להתעלות מעל האגו, שיש הזדמנות לשחרר את האחיזה בחיצוניות ורק להתמקד פנימה, האם זה יכול להיות או שזה בכל זאת מצריך תהליך ממושך של עבודה עם אותם אנשים?

לא. אנחנו יכולים להגיע לגמר התיקון אפילו בצורה פתאומית, זה יכול להיות פתאום בצורה קצרה ולכן אנחנו צריכים להיות מוכנים לזה, על זה כתוב "ישועת ה' כהרף עין", שזה יכול לקרות בין רגע ובצורה פתאומית, שלא מצפים לזה.

שאלה: איך לנצל בכנס דווקא את המצב שאנחנו עם חברות שאנחנו לא רגילות לעבוד איתן כעשירייה?

תיקחו אותן, תכופפו אותן, תחברו אותן, תכניסו אותן לעבודה, לדיון פנימי, לכל מיני דברים, ודווקא תצליחו. יש לנו עבודה עם כל העולם, עם כל האנושות, ככל שאנחנו נעשה חיבור כזה בינינו בצורה מוצלחת, אנחנו בזה נקרב את כל העולם גם לתיקון.

שאלה: האם אפשר לומר שהחשש להתערבב בקבוצות בכנס מגיע מהאגו?

הכול מגיע מהאגו, כל הדברים שלנו עכשיו מגיעים מהאגו, אפילו הרצון להתחבר, אם יש לנו רצון כזה, הוא גם בא מהאגו, אנחנו עדיין לא עברנו לצד השני.

תלמיד: ואיך לעבוד עם כזה חשש?

זה לא חשש, לעבוד עם האגו ועם רצון להתחבר ועם הרצון להשיג את המטרה כמה שאפשר יותר ויותר, ואז האור העליון יתקן לנו את הדברים האלה.

שאלה: לא לכל החברים ולא לכל החברות יש עשיריות. איך הכנס הזה יכול לעזור לנו לאסוף את כל החלקים שהדלדלו או שהתרחקו מאיתנו?

צריך לדאוג לחברים שיכולים להצטרף, שיצטרפו, כי דווקא בצורה של הכנס עכשיו אנחנו יכולים מהר מאוד לחבר עוד עשיריות חדשות מביניהם ולהשתיל שם כמה חברים משלנו שיטפלו בעשיריות החדשות. אפילו חברים מקמפוסים, מכל מיני ענפים שלנו, אנחנו יכולים לחבר גם עשיריות ולצרף אותן לקהל הכנס.. הבנתי שתלמידים שעברו מספר שיעורים בקמפוס גם הם יכולים לעבור לכנס ולהשתתף איתנו. אני מאוד שמח לשמוע את זה, כי כבר לפנינו הפצה יותר רחבה והתקשרות עם הקהל יותר רחב, עולמי.

שאלה: אם נכנסתי לחדר אקראי ומצאתי שם עוד שלוש חברות מהעשירייה שלי, להישאר או לצאת?

לא, אם ככה זה יוצא ,תישארי, אבל את צריכה לקבל את הדברים האלה כחדשים. כתוב, "שיהיו בעיניך כחדשים", כל יום אדם צריך להרגיש את עצמו חדש, הבורא חדש, ההוא חדש, העשירייה חדשה, וכן הלאה, אז בואו נייצב את עצמנו כך, שאנחנו נמצאים תמיד מחדש.

(סוף השיעור)