שיעור בוקר 03.10.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

א' דראש השנה תשפ"ה

"כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 561, מאמר מ"ב "מהו, שראשי תיבות אלול אני לדודי ודודי לי מרמזת בעבודה"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 561, מאמר "שמעתי" מ"ב "מהו, שראשי תיבות אלול אני לדודי ודודי לי מרמזת בעבודה".

מב. מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה

שמעתי ט"ו אלול תש"ב

"כדי להבין זה, יש להבין עוד כמה דברים:

א. ענין מלכויות זכרונות שופרות. ומהו הפירוש מה שאמרו חז"ל "בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצונו מפני רצונך"?

ב. מה שאמרו חז"ל "רשעים לאלתר למיתה וצדיקים לאלתר לחיים".

ג. מה שכתוב "בני גרשון לבני ושמעי".

ד. מה שכתוב בזה"ק "יוד היא נקודה שחורה דלית [שאין] בה לבנוניתא".

ה. מה שכתוב "מלכות דעליון נעשה כתר לתחתון".

ו. מהו שהשמחה מעידה על העבודה, אם היא בשלימות.

שכל אלו הדברים נוהגים בהכנה דחודש אלול.

בכדי להבין כל הנ"ל, צריכים להבין את ענין מטרת הבריאה, מה שאמרו שהיא מטעם שרצונו להטיב לנבראיו. ומסיבת התיקון, שלא יהא ענין של נהמא דכסופא [לחם בזיון], נעשה הצמצום. ומהצמצום נמשך המסך, שעל ידי זה מהפכים את הכלי קבלה להשפעה. וכשמכינים את הכלים, שיהיו בעמ"נ להשפיע, אז תיכף מקבלים את האור הגנוז והצפון לנבראיו. היינו שמקבלים את הטוב והעונג, שהיה במחשבת הבריאה להנות לנבראיו.

ובזה יש לפרש מה שכתוב "בטל רצונך מפני רצונו". היינו לבטל את הרצון לקבל שבך, מפני הרצון להשפיע, שהוא רצונו של ה'. זאת אומרת, שהאדם יבטל אהבה עצמית מפני אהבת ה', שזה נקרא שיבטל את עצמו לה', שזה נקרא בחינת דביקות. ואח"כ ה' יכול להאיר בתוך הרצון לקבל שלך, מפני שהוא כבר מתוקן בבחינת מקבל בעמ"נ להשפיע.

וזה שאומר "כדי שיבטל רצונו מפני רצונך". שפירושו, שה' מבטל את רצונו, היינו סוד הצמצום, שהיה מטעם שינוי צורה. מה שאין כן עכשיו, שכבר יש השתוות הצורה, לכן יש עכשיו התפשטות האור להרצון של התחתון, שקבל תיקון בעל מנת להשפיע, כי זהו מטרת הבריאה להטיב לנבראיו, ועתה יכול זה לצאת לפועל.

ובזה יש לפרש מה שכתוב "אני לדודי". כלומר בזה שה-אני מבטל את הרצון לקבל שלי לה', בבחינת כולו להשפיע, אז הוא זוכה "ודודי לי". זאת אומרת, ודודי, שהוא הקב"ה, לי, שהוא משפיע לי את הטוב והעונג, שישנו במחשבת הבריאה. כלומר, מה שהיה מקודם בחינת הסתר וצמצום, נעשה עכשיו לבחינת גלוי פנים, היינו שנתגלה עתה מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו.

ויש לדעת, שכלים דהשפעה נקראים בשם י"ה דשם הוי"ה, שהם בחינת כלים זכים. וזהו הפירוש "כל המקבל, מקבל בכלי היותר זך". אז הוא זוכה "ודודי לי". והוא משפיע לו כל טוב, היינו שזוכה לגלוי פנים.

אולם יש תנאי לזה, כי אי אפשר לזכות לבחינת גילוי, מטרם שהאדם מקבל את בחינת אחוריים, שהיא בחינת הסתרת פנים, ולומר שאצלו זהו חשוב כמו גילוי פנים, היינו שיהיה בבחינת השמחה, כאילו הוא כבר זכה לבחינת גילוי פנים.

אבל זה אי אפשר להחזיק מעמד, ושיהיה אצלו ההסתרה כמו גילוי, רק בזמן שהאדם עובד בבחינת השפעה. אז האדם יכול לומר "מה חשוב לי, מה שאני מרגיש בזמן העבודה, כי עיקר הוא אצלי, שאני רוצה להשפיע להבורא, ואם הבורא מבין, שיהיה לו יותר נחת רוח אם יעבוד בבחינת אחוריים, אני מסכים".

מה שאין כן אם יש לו עדיין ניצוצות של קבלה, הוא בא לידי הרהורים, שקשה לו אז להאמין, שהבורא הוא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב. שזה סוד אות י' דשם הוי"ה, שהיא אות הראשון, הנקראת "נקודה שחורה דלית [שאין] בה לבנוניתא". היינו שהיא כולה חושך והסתרת פנים.

כלומר, בזמן שהאדם בא לידי מצב, שאין לו שום סמיכה, אז נעשה המצב שלו שחור, שהיא בחינה היותר תחתון שבעולם העליון, ומזה נעשה בחינת כתר לתחתון, שכלי דכתר הוא כלי דהשפעה.

כי הבחינת התחתונה שבעליון היא מלכות, שלית לה מגרמה ולא מידי [שאין לה מעצמה ולא כלום], היינו שאין לה כלום. ורק בצורה כזו נקרא מלכות. היינו, שאם מקבל עליו המלכות שמים, שהיא בבחינת דלית לה כלום [שאין לה כלום], בשמחה, נעשה מזה אח"כ בחינת כתר, שהיא כלי דהשפעה וכלי זכה ביותר. כלומר, שזה שקבל בחינת מלכות בבחינת השחרית, נעשה אח"כ בחינת כלי דכתר, שהוא כלי דהשפעה.

וזהו כמ"ש "כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בה ופושעים יכשלו בה". שפירושו, שרשעים, היינו אלו שנמצאים בשליטת הכלי קבלה, הם מוכרחים לנפול ולהיות רובץ תחת משאו, בזמן שהם באים למצב הזה. מה שאין כן צדיקים, היינו מי שהוא בבחינת השפעה, הוא נתעלה על ידי זה, היינו שזוכה על ידי זה לכלים דהשפעה (שיש לפרש רשעים, אלו שעדיין לא נקבע בלבם, שצריכים לעבוד לזכות לכלים דהשפעה. וצדיקים יהיה הפירוש, אלו אנשים, שכבר נקבע בלבם, שצריכים לזכות לכלים דהשפעה, אבל אין ביכולתם).

וזהו כמ"ש בזה"ק, שהשכינה הקדושה אמרה לר' שמעון בר יוחאי "לית אתר לאסתמרה מינך [אין מקום להסתתר ממך]". ולכן היא מתגלית אליו. וזה שאמר ר' שמעון בר יוחאי: "בגין דא, ועלי תשוקתו [משום זה, ועלי תשוקתו]". וזהו "אני לדודי ודודי לי". ואז הוא משפיע לבחינת ו"ה, שזה סוד ש"אין השם שלם, ואין הכסא שלם, עד שיתחברו ה-ה לגבי ה-ו". שה' נקראת רצון לקבל, שהוא הכלי הסופית ביותר, שה-ו' תשפיע לתוך ה-ה', שאז יהיה גמר התיקון.

וזה סוד "צדיקים לאלתר לחיים".

כלומר, שהאדם בעצמו צריך לומר באיזה ספר הוא רוצה שירשמו את שמו, אם בספרן של צדיקים, היינו שרוצה שיתנו לו את הרצון להשפיע, או לא. היות שיש לאדם הרבה בחינות בענין של הרצון להשפיע. כלומר, יש לפעמים האדם אומר: "נכון אני רוצה שיתנו לי את הרצון להשפיע, אבל לא לבטל לגמרי את הרצון לקבל". אלא שהוא רוצה ב' עולמות לעצמו, כלומר שגם הרצון להשפיע הוא רוצה להנאתו.

אולם בספרן של צדיקים נרשמים רק אלו, שיש ברצונם להפוך את כל הכלי קבלה שלו, שיהיו רק בבחינת השפעה, ולא לקבל לעצמו כלום. וזהו בכדי שלא יהיה לו מקום לומר, אי הוי יודע שהרצון לקבל מוכרח להתבטל, לא הייתי מתפלל על זה (שלא יאמר אח"כ "אדעת דהכי לא נדרתי [אילו ידעתי זאת, לא הייתי נודר]"). לכן הוא צריך לומר בפה מלא מה כוונתו, בזה שירשמו אותו בספרן של צדיקים, ושלא יבוא אח"כ בטענות.

שיש לדעת שבדרך עבודה "ספרן של צדיקים" ו"ספרן של רשעים" נוהג באדם אחד. כלומר שהאדם בעצמו צריך לעשות בחירה, ולדעת בבירור גמור, מה שהוא רוצה. כי ענין "רשעים" ו"צדיקים" מדברים בגוף אחד.

לכן האדם צריך לומר, אם הוא רוצה, שירשמו אותו בספרן של צדיקים, שיהיה לאלתר לחיים, היינו להיות דבוק בחיי החיים, שהוא רוצה לעשות הכל לתועלת ה'.

וכמו כן כשהוא בא להרשם בספרן של רשעים, ששם נרשמים כל אלה, שהם רוצים להיות בחינת מקבלים לתועלת עצמו, הוא אומר, שירשמו שם לאלתר למיתה, היינו שהרצון לקבל לעצמו יתבטל אצלו, ויהיה אצלו כאילו הוא מת.

אולם לפעמים האדם מפקפק, כלומר שהאדם לא רוצה, שבפעם אחת תיכף יתבטל אצלו הרצון לקבל, כלומר שקשה לו להחליט בפעם אחת, שכל ניצוצי קבלה שלו יהיו לאלתר למיתה. היינו שאינו מסכים שיתבטלו אצלו כל הרצונות של קבלה בפעם אחת. אלא הוא רוצה, שיתבטלו הניצוצי קבלה לאט לאט, ולא לאלתר בפעם אחת, כלומר קצת יפעלו הכלי קבלה וקצת כלי השפעה.

נמצא, האדם הזה אין לו דיעה חזקה וברורה. ודעה חזקה היא, שמצד אחד הוא טוען "כלו שלי", היינו כלו לצורך הרצון לקבל. ומצד השני טוען "כלו לה'". זה נקרא דיעה חזקה.

רק מה האדם יכול לעשות, אם הגוף לא מסכים לדעתו, מה שהוא רוצה שיהיה כלו לה'? אז שייך לומר, שהאדם עושה כל מה שבידו, שיהיה כלו לה'. היינו שמתפלל לה', שיעזור לו, שיהיה בידו להוציא לפועל, שיהיה כל רצונותיו בפועל כולו לה'. ועל זה אנו מתפללים "זכרנו לחיים וכתבנו בספר החיים".

וזה שכתוב מלכות. היינו שיקבל על עצמו את בחינת נקודה שחורה "דלית בה [שאין בה] שום לבנונית", שזה סוד "בטל רצונך, כדי שיעלה זכרוניכם לפני, ואז יהיה בטל רצונו מפני רצונך. ובמה? בשופר, היינו בשופרא דאמא, היינו בתשובה תליא מילתא [בתשובה הדבר תלוי]". זאת אומרת, אם הוא מקבל את השחרית, צריך גם כן להשתדל שיהיה בדרך כבוד ולא בדרך בזיון, שזה נקרא "שופרא דאמא". כלומר, שיהיה אצלו בבחינת יופי וכבוד.

ובאמור יש לפרש מה שכתוב "בני גרשון לבני ושמעי". שאם האדם רואה, שגירשו אותו מהעבודה, האדם צריך לדעת, שזהו מסיבת לבני, כלומר היות שהוא רוצה דוקא לבנונית. זאת אומרת, שאם יתנו לו לבנונית, היינו שיאיר כל מה שהוא עושה, היינו שירגיש טעם טוב בתורה ותפילה, אז האדם מוכן לשמוע ולעסוק בתו"מ.

וזה שכתוב "שמעי". היינו דוקא בצורה של לבנונית הוא יכול לשמוע. מה שאין כן בזמן העבודה, הוא רואה צורה של שחור, אין הוא יכול להסכים, שישמע לקבל על עצמו את העבודה הזאת.

לכן הוא מוכרח להתגרש מהיכל המלך, כי קבלת מלכות שמים צריך להיות כניעה ללא תנאי. מה שאין כן, אם האדם אומר, שהוא מוכן לקבל על עצמו את העבודה, רק בתנאי שיהיה צורה של לבן, היינו יום שיאיר לו, מה שאין כן אם יתגלה לו העבודה בצורה שחורה, אין הוא מסכים לזה, להאדם הזה אין מקום בהיכל המלך.

כי בהיכל המלך נותנים לכנס לאלו אנשים, שרוצים לעבוד בעמ"נ להשפיע. ובזמן שהאדם עובד בעמ"נ להשפיע, לא חשוב לו מה שהוא מרגיש בעצמו בעת עבודה. אלא אפילו במצב, שהוא רואה צורה של שחור, אין הוא מתפעל מזה, אלא רק הוא רוצה, שה' יתן לו כח, שיוכל להתגבר על כל המכשולים. זאת אומרת, אין הוא מבקש, שה' יתן לו צורה של לבן, אלא שיתן לו כח, שיוכל להתגבר על כל ההסתרים.

לכן, אלו אנשים, שרוצים לעבוד בעמ"נ להשפיע, ואם יהיה תמיד במצב של לבנונית, הלבנונית נותן להאדם להמשיך בעבודה. כי בזמן שמאיר, האדם יכול לעבוד אפילו בבחינת קבלה לעצמו. לכן אף פעם לא יהיה להאדם מקום לדעת, אם עבודתו הוא בטהרה או לא. וזה גורם, שאף פעם לא יכול לבוא לזכות לדביקות ה'.

לכן נותנים לו מלמעלה צורה של שחרית. ואז הוא רואה, אם עבודתו הוא בטהרה. זאת אומרת, אם גם במצב של שחרית הוא יכול להיות בשמחה - זהו סימן שעבודתו היא בטהרה. כי האדם צריך להיות שמח, ולהאמין שמלמעלה נתנו לו הזדמנות, שיהיה בידו לעבוד בעמ"נ להשפיע.

היות זה כמו שאמרו חז"ל "כל הגרגרן כועס". שפירושו, מי שמשוקע בקבלה עצמית, הוא כועס, שהוא תמיד בחסרון, שחסר לו למלאות את הכלי קבלה שלו. מה שאין כן מי שרוצה ללכת בבחינת השפעה, הוא צריך להיות תמיד בשמחה, היינו בכל הצורות הבאות עליו, הוא צריך להיות בשמחה, מטעם שאין לו שום כוונה לקבלה עצמית.

לכן הוא אומר, ממה נפשך, אם הוא באמת עובד בעל מנת להשפיע, בטח שהוא צריך להיות בשמחה, בזה שהוא זכה להיות משפיע נחת רוח ליוצרו. ואם הוא מרגיש, שעדיין אין עבודתו להשפיע, הוא גם כן צריך להיות בשמחה, משום מצד עצמו האדם אומר, שהוא לא רוצה שום דבר לעצמו, הוא שמח בזה, שאין הרצון לקבל יכול להנות מעבודה זו. מזה הוא צריך לקבל שמחה.

מה שאין כן אם הוא חושב, שמעבודה זו יהיה גם כן משהו לתועלת עצמו, כבר הוא נותן רשות לס"א להתאחז בעבודתו. וזה גורם לו עצבות וכעס וכדומה".

שאלה: איך תמיד להיות בשמחה?

הוא כותב שצריכים להשתדל להיות בדבקות בבורא, זאת אומרת כל הזמן להיות בשמחה.

תלמיד: אבל כדי להיות בדבקות עם הבורא אתה כבר בשמחה ברוחניות?

כן.

תלמיד: אבל לפני זה כשאתה מנסה להיות, אתה לא באמת בדבקות.

אז צריכים להשתדל להגיע לדבקות.

תלמיד: מה זה להשתדל להגיע לדבקות, להיות בדבקות?

להשתדל להגיע לדבקות בבורא בכל הפעולות שלו.

תלמיד: איך לעשות את זה?

זה כתוב, תשתדל לברר את זה.

שאלה: למה כדי להגיע לגילוי הבורא, לגילוי פניו, אני צריך לעבור דרך כל ההסתרה מאחוריו, למה זה תנאי הכרחי בשביל לגלות אותו?

כיתרון האור מתוך החושך. אם אתה לא מרגיש שאתה נמצא בחושך, אתה לא משתוקק לאור ולכן כאן זה התנאי.

תלמיד: איזה יחס בונה לי התנאי הזה מול הבורא? איזה יחס אני צריך להרגיש שאני מקבל יותר ויותר מול הבורא?

אני צריך להיות בדרישה להשפיע לבורא עד כמה שאפשר בכל מצב ומצב ואני מאמין שזה הוא נותן לי.

תלמיד: הוא אומר שהשמחה הזאת היא כשאתה נמצא בהשפעה, ואתה רוצה באמת להשפיע לבורא. ולקבל לעצמך זה כבר ייסורים, כי אתה מרגיש שאתה לא מקבל לעצמך. אבל הוא אומר, שבשביל ליהנות משני העולמות אתה צריך לקבל על מנת להשפיע. מה זה ליהנות משני העולמות, שאתה מקבל על מנת להשפיע לבורא?

כשאתה משתמש בכל הכלים שהבורא ברא כדי להיות כמה שיותר שייך לו וזה נקרא לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: אם יש חברים שצריכים כוח, או יש להם איזשהו חיסרון מסוים, ואני מבקש כוח בשבילם שזה יעבור דרכי. אני לא רוצה את זה בשבילי, אני רוצה לתת בשבילם את הכוח הזה. זה נקרא לקבל על מנת להשפיע עבור הבורא, לעשות לו נחת רוח?

כן.

שאלה: כשאדם בעצמו רוצה לרשום את עצמו בספרן של צדיקים, או בספרן של רשעים, למה הכוונה?

האדם חייב לפני ראש השנה לגלות למה הוא רוצה לשייך את עצמו.

תלמיד: אז למה הכוונה לרשום את עצמו בספרן של רשעים?

כדי שיהיה לו בהחלט כוח וכיוון לבקש תשובה. כי בראש השנה גם צדיקים, גם רשעים, גם בינונים, כולם יכולים לזכות לתשובה, לעזרה מלמעלה כדי להגיע לתכלית.

תלמיד: זאת אומרת אדם מזהה את מצבו ואומר, "אני עדיין רוצה לקבל".

כן.

תלמיד: ולכן אין ברירה, אני חייב לרשום את עצמי בספרן של רשעים.

כן.

תלמיד: ומתוך זה אני אבקש לצאת מהמצב.

כן.

תלמיד: אז מה זה נקרא לרשום את עצמו בספרן של צדיקים?

כנראה שכך הוא מזהה, שאין לו הוכחות לראות את עצמו כרשע.

תלמיד: ואז מה הוא מבקש מתוך הרישום הזה בספר הצדיקים?

בכל זאת מבקש תיקון, כי מי יודע כמה הוא רואה או לא רואה, אלא רוצה להיות צדיק, להצדיק את הבורא.

שאלה: כדי להצדיק את הבורא, חלק מזה זו מצווה שעלינו להיות בשמחה, כי אין השכינה שורה אלא במקום של שמחה. אני נבהלתי מזה קצת, ושאלתי אותך אם אפשר לזייף שמחה כי אני כולי כאבים. ואמרת לי שאם זה כדי להקרין שמחה ולהשפיע לחברים שמחה, אז מותר לזייף. ואז לאט לאט התחלתי לזוז כל פעם כשיש שירים וזה הפך להיות לי כטבע שני. יש לי רגל שהייתי רוצה שיחליפו לי אותה, שייקחו אותה ועכשיו היא כבר בשמחה בלתי נשלטת בכל פעם שיש שיר. אז לא לשבת ולחכות, אלא לעשות מעשה של שמחה ואז השמחה תשרה בנו.

כן.

שאלה: הוא כותב על המלכות שאין בה כלום, שרק בצורה כזאת נקראת מלכות, ולפני זה הוא כותב על האות הראשונה, על ה-י', נקודה שחורה שאין בה לבנוניתא ואומר שרק אם יקבל עליו את המלכות שאין בה כלום בשמחה, אז מתהפך ונעשה כלי דכתר. אז השאלה, מה זה נקודת ההיפוך, שברגע שיש שמחה, אותה מלכות שאין בה כלום מצטרפת לשמחה וכבר נהפכת לכתר, להשפעה?

מלכות זה הרצון לקבל של כל הספירות ואם אנחנו רוצים לראות אותה כמסיימת את כל הספירות, וממלאה את עצמה ממה שהיא מקבלת מכל הספירות, אז היא הופכת להיות לכתר.

תלמיד: אבל פה הוא מדבר על זה שאין בה כלום, לא שממלאה את עצמה, אלא שהיא ריקה לגמרי.

מלכתחילה כן, ודאי.

תלמיד: אני לא מבין כל כך. כי הוא אומר, ריקה לגמרי שאין בה כלום.

זה לפי הטבע שלה.

תלמיד: הוא כותב פה, "שהיא בבחינת דלית לה כלום [שאין לה כלום]," שמקבל את זה "בשמחה, נעשה מזה אח"כ בחינת כתר". אז אני מנסה לשאול על הנקודה שהיא ריקה לגמרי, שהיא עוד לא מתמלאת משום דבר, הוא מתאר מצב שהיא ריקה לגמרי ומקבל את המצב הזה בשמחה.

כן.

תלמיד: ודווקא את הריקנות הוא מקבל בשמחה ומסביר שזה נהפך להשפעה. אני לא מבין את המהפך. איך בזה שאין כלום, מקבלת את זה בשמחה, ונהפך לכלי דהשפעה?

כי בזה היא כבר דבוקה לנותן, היא לא דורשת ממנו שום דבר, רק צורת הדבקות. זה הכול.

שאלה: באיזה נקודה המצב מתהפך והבורא מתחיל לעזור לאדם, שהתפילה שלו מתחילה להתקבל?

הייתי אומר שהבורא מתחיל לעזור לאדם מתי שהאדם רוצה לעזור לכולם. ואז הבורא מתקרב לאדם ועושה עימו כל מיני תרגילים, שבהם האדם יותר מברר מתי הוא באמת מקבל ומתי הוא משפיע ולמי הוא עושה את זה.

תלמיד: הרצון הזה לעזור לאחרים, איך הוא צומח בו, זה בא לו בצורה טבעית?

מגיע לאדם לעזור לאחרים, מתי שהוא מגלה שעזרתו לאחרים היא מדביקה אותו לבורא.

תלמיד: במה בא לידי ביטוי העזרה לאחרים?

בהכול. בעזרה.

תלמיד: וכשאדם מרגיש שהוא עצמו זקוק לעזרה, אז איזו עזרה הוא יכול לתת לאחרים?

לא, אם הוא חושב על עצמו הוא לא יכול לעזור לאחרים, כי זה מבטל את זה. הוא צריך לבקש מהבורא כוח כדי לעזור לאחרים.

תלמיד: אז כל עוד האדם עדיין לא נקי מכוונה לטובת עצמו, הוא חושב על עצמו, רוצה עזרה לעצמו, יש לו מה לתת לאחרים?

אין.

תלמיד: יש לו מה להתחיל לתרגל את זה, לנסות את זה או לא להתקרב בכלל לשם?

מאיפה הוא ייקח את זה?

תלמיד: אז כל עוד אדם לא מתוקן, מה הוא עושה עם האחרים?

הוא לא יכול לעשות איתם כלום. הוא רוצה לנתק את עצמו מתכונת הקבלה ולהעביר את עצמו לתכונת ההשפעה.

תלמיד: הוא כותב שאדם "צריך לומר בפה מלא מה כוונתו". איך אדם מגיע למצב שהוא לא מטייח את האמת, אלא אומר בפה מלא מה הכוונה האמיתית שלו?

כשהוא רואה שיש לפניו רק דרך אחת, להיות דומה לבורא. זה הופך להיות הכיוון היחיד שלו בחיים.

שאלה: הוא כותב, "היינו שאינו מסכים שיתבטלו אצלו כל הרצונות של קבלה בפעם אחת. אלא הוא רוצה, שיתבטלו הניצוצי קבלה לאט לאט, ולא לאלתר בפעם אחת, כלומר קצת יפעלו הכלי קבלה וקצת כלי השפעה." הרבה פעמים מנסים להיות בהשפעה ואז מגלים שהרצון לקבל מצייר כאילו הכרחיות שאתה צריך לקבל, אומר לך פה, תעצור פה, זו ההכרחיות, אבל אחרי זה אתה רואה שזה לא באמת היה הכרחיות. איך מגיעים למצב שהוא כותב כאן, שנצליח למסור הכול, שלא יצייר לך כאילו יעצור אותך באיזו נקודה ויגיד לך, עכשיו זה הכרחיות, אתה צריך לקבל?

לא יודע, צריכים להחליט.

תלמיד: איך הבן אדם מחליט על זה?

צריך לבדוק זה כנגד זה, מה הוא רוצה לקבל כנגד מה רוצה להשפיע, מי דורש את זה ממנו.

תלמיד: בסוף זה אפס או אחד, כאילו בן אדם צריך ממש להיות טוטאלי? אם קצת הוא רוצה לקבל, הוא לא יצליח להשיג? אם טיפה נשאר לו בקבלה, הוא לא יצליח?

אתה צריך לברר בעצמך.

שאלה: האדם לא צריך להשפיע כדי שהוא יפסיק לחשוב על עצמו? איך האדם עושה את המעבר הזה, מלחשוב על עצמו, ללהשפיע?

זה לאט לאט מגיע לו מהתרגילים שהבורא שולח.

שאלה: הוא כותב, "בכדי להבין כל הנ"ל, צריכים להבין את ענין מטרת הבריאה, מה שאמרו שהיא מטעם שרצונו להטיב לנבראיו. ומסיבת התיקון, שלא יהא ענין של נהמא דכסופא [לחם בזיון], נעשה הצמצום. ומהצמצום נמשך המסך, שעל ידי זה מהפכים את הכלי קבלה להשפעה. וכשמכינים את הכלים, שיהיו בעמ"נ להשפיע, אז תיכף מקבלים את האור הגנוז והצפון לנבראיו." מה זה לחם ביזיון? מה זה לחם ביזיון בעבודה שלנו?

שאני מרגיש שאני רוצה לקבל לעצמי כדי להנות, הרצון הזה הוא חזק מאוד.

תלמיד: איך אני מסיר לחם ביזיון? אני מבין, זה כמו שאתה פעם סיפרת, שאתה הולך לחבר, ואתה יושב אצלו, והוא כל הזמן נותן לך, מאכיל אותך, ואתה אומר לו, טוב, תן לי לעשות לך משהו, הוא אומר, לא, לא, לא, שב, שב, אל תעשה כלום, אני אתן לך, רק תשב ותשתוק ותקבל את כל האור, ואתה אמרת לא נעים, אתה יושב אצל מישהו ולא נעים לך, אתה כל הזמן מקבל, ולא נותן כלום. אז איך הוא צריך לפעול? אם החבר אומר לו, אל תעשה כלום, שב בשקט, תקבל את הכול ממני, הרי הבורא אומר לך, אני טוב ומיטיב, הוא רוצה לתת לך, אז למה שאני אעשה משהו? מה אני משיג בזה?

יש לך רצון לקבל?

תלמיד: בוודאי.

זהו, אתה רוצה למלא אותו?

תלמיד: באופן טבעי כולנו רוצים, השאלה איך ומה, ואיזה רצון אתה רוצה.

אז איך אתה תעבוד נגדו?

תלמיד: זאת השאלה, איך אני עובד נגד הרצון הזה שבעצם אומר לי, טוב תסיר לחם ביזיון, איך עושים את זה? לא ברור הקטע הזה.

אני לא יודע, אני מסתכל על כל העולם מסביבי, אני כמעט ולא רואה אנשים שיחשבו איך הם יכולים להנות בזה שנותנים לאחרים, לא יכולים, זה בלתי אפשרי.

תלמיד: הבורא, אומרים לך, הוא טוב ומיטיב, אז אם הוא טוב ומיטיב, הוא רוצה לתת לך, מאיפה נכנס עניין של לחם ביזיון בכלל? מאיפה זה בא?

זה הבורא עשה בכוונה.

תלמיד: למה?

בכוונה.

תלמיד: מדוע הוא עשה לי את זה?

הוא רוצה להגביל אותך בזה שאם אתה גונב, אתה מתבייש.

תלמיד: כאילו אתה אומר, אתה צריך לעבוד בשביל זה כדי שתשיג משהו, לך תקבל משכורת, ואז תקבל. אתה לא יכול ללכת למקום עבודה, לא לעשות כלום, ובסוף להגיד, אני רוצה משכורת, זה העניין?

נגיד.

תלמיד: הבנתי, בסדר, זה כל הקושי שלנו, אתה מבין?

זה לא הקושי, הקושי הוא שאנחנו רוצים שכך יהיה.

תלמיד: מה זאת אומרת?

אנחנו רוצים לקבל בלי לתת תמורה.

תלמיד: בלי לעבוד.

כן.

תלמיד: וכל העבודה שלנו זה ללכת לעבוד ולהרוויח את זה.

כן.

תלמיד: וזה כל הקושי שלנו.

כן.

שאלה: ענית לחבר שאין מה לנסות אפילו עבודה מול אחרים כל עוד אתה לא מבוטל כלפי ה'. אז מה העבודה שלנו בעשירייה?

העבודה שלנו בעשירייה היא להגיע לדביקות בינינו, ומתוך זה להגיע לדביקות בבורא.

תלמיד: מתוך מה אנחנו מגיעים לדביקות בינינו, כל עוד אנחנו רצון לקבל מהלך?

נכון, אבל זה לא מפריע לנו להשפיע זה אל זה.

תלמיד: איך אני יכול בכלל לדבר על השפעה אם אני רצון לקבל בלבד? על איזו השפעה אני מדבר?

אני יכול לעשות הכול כדי להשפיע לבורא. אם הבורא רוצה שאני אקבל ממנו, אני מקבל, ומזה אני משפיע לו, אבל זה בתנאי שאני רואה שהבורא רוצה שאני אקבל ממנו.

תלמיד: זאת אומרת שלפעמים יש רגעים שהוא כן נותן לך להשפיע, רגעית?

כן.

שאלה: כתוב פה, "לכן הוא צריך לומר בפה מלא מה כוונתו, בזה שירשמו אותו בספרן של צדיקים, ושלא יבוא אח"כ בטענות." אז אני החלטתי ואני אומר בפה מלא שאני רוצה להיות בספרן של צדיקים, בשביל לעזור לאחרים, ובכוונה בסופו של דבר לבורא. איך עוד אני יכול להראות לבורא שיש לי כבר החלטה?

תנסה לעשות את זה בפועל.

תלמיד: איך?

אני לא יודע, תנסה לבצע את מה שהבורא רוצה, ואז אתה יכול להגיד שאתה רוצה להיות בעיניו כצדיק.

תלמיד: צריך לחפש מה הפעולה הזאת?

כן, כל הדברים שבהם אתה עושה טובה לאחרים, אתה יכול להגיד שזה מפני שאתה רוצה לעשות בזה גם נחת רוח לבורא.

שאלה: הוא כותב שאני לדודי, שזו ההשתוקקות של האדם לבורא שהוא מוכן לבטל את עצמו, ו"דודי לי" זה כבר הגילוי. אבל אי אפשר להגיע לגילוי לפני שיש הסתרה. איך אנחנו יכולים להתייחס להסתרה מול כולנו כגילוי? הוא כותב שזה יכול להיות רק אם האדם עובד בבחינת ההשפעה. איך בבחינת ההשפעה עוזרת לנו להחזיק בזמן הסתרה?

אם אני יודע שההסתרה נבראה כדי שאני אוכל להשתמש בה כדי להשפיע, אז ככה אני משתמש בה.

תלמיד: זאת אומרת, שבהסתרה עצמה כבר יש איזה גילוי קטן של תכונת ההשפעה, ובה תלוי הכול.

כן.

תלמיד: ואז כל העבודה היא להגיע לכך שכל הרצון שלי יהיה רק להשפיע לבורא?

כן.

תלמיד: וזה עדיין לא גילוי, זו עדיין הסתרה?

אני לא דורש גילוי, אני דורש רק פעולה, שתהיה לי אפשרות להשפיע.

תלמיד: ואז השמחה היא רק מהפעולה הזאת?

כן.

שאלה: איזו עבודה יש חוץ מלקבל מהבורא?

כלום.

תלמיד: כשהבורא לא מאיר לאדם מה זה אומר, שהבורא לא רוצה למלא את האדם או שהאדם צריך לתקן את הכוונה?

שהאדם צריך לתקן את עצמו.

תלמיד: אז הוא חייב להגיע לקבלה, האדם חייב להביא את עצמו למצב שהוא מקבל מהבורא?

כן.

שאלה: אנחנו תמיד נמצאים בחשבון נפש בין מצב של רשע וצדיק. אני יודע שעוד לא הגעתי למצב של צדיק, אבל אני גם לא רוצה לרשום את עצמי לספר הרשעים. אז איזה מצב זה, איזה חשבון נפש אני צריך לעשות?

אתה עדיין מברר למה אתה שייך.

תלמיד: ואם אני מגלה שעדיין יש לי הרבה דברים לתקן, גם ביחס לחברים, יש לי עדיין מלא חשבונות, אז כבר אוטומטית אני נרשם לספר רשעים, איזה חשבון נפש אני צריך לעשות?

איך אתה נראה בעיני הבורא. זה נקרא ספר של רשעים, וספר של צדיקים.

תלמיד: נניח הבחנתי בעצמי יש לי עוד דרך מאוד ארוכה לעשות לכיוון ה', אז מה לעשות?

אז יש לך אפשרות להתחבר עם הצדיקים, להתכלל איתם, ולהיטמע בהם.

שאלה: הוא אומר "אולי לפעמים אולם לפעמים האדם מפקפק, כלומר שהאדם לא רוצה, שבפעם אחת תיכף יתבטל אצלו הרצון לקבל, כלומר שקשה לו להחליט בפעם אחת, שכל ניצוצי קבלה שלו יהיו לאלתר למיתה." זאת אומרת, הוא לא מגדיר את עצמו כרשע, לא כצדיק, אלא אומר לאט, לאט, אל תיקחו לי את כל הרצון לקבל בבת אחת. ואז לא ברור מה הפתרון לדבר הזה. הוא מזהה שזה מצבו, אבל איך הוא פותר אותו?

הוא חייב ללכת אחרי הצדיקים.

תלמיד: אבל יש בו התנגדות, הוא לא רוצה בבת אחת לאבד את הרצון לקבל.

בחלקים, כל פעם, עוד פעם, ועוד פעם.

תלמיד: אז מה הבקשה? יש פה איזו נקודת הכרעה או ספרן של צדיקים או ספרן של רשעים, והוא מפקפק לא יודע איפה בדיוק.

מה לעשות? רק דביקות בסביבה.

תלמיד: איך דביקות בסביבה מביאה את הפתרון לזה?

הדביקות בסביבה מדביקה את האדם לסביבה, וכבר הוא נמצא בשליטת הסביבה.

תלמיד: ואז הסביבה תביא אותו לרצות את ספרן של צדיקים?

כן.

שאלה: מה זה לקבל מלכות שמים?

זה לקבל את שליטת העליון, את כוח ההשפעה עלינו למעלה מהכול.

תלמיד: כשאדם מתחיל לקרוא על קבלת מלכות שמים, מתחיל להיות לו חיסרון לזה, אבל הוא עוד לא מרגיש כניעה ללא תנאי. איך הוא יכול לעבוד להגיע להידבק בסביבה, איך בעצם מתחילים לעבוד על זה?

הוא עוד צריך לעשות פעולות הדבקות, מבקש, מתפלל, ועושה כל מיני פעולות עם הסביבה.

תלמיד: וכשיש בסביבה, בחברה, אולי אפילו בחוץ, הרבה דברים לבחור ביניהם, איך בוחרים להידבק?

הוא צריך לבחור מה יותר יקר בעיניו.

שאלה: גם אני כמו חברים יושב על הנקודה הזאת של לפעמים האדם מפקפק אם הוא רוצה כולו שלי, ובעה"ס נותן עצה כאן שהאדם עושה כל מה שבידו כדי להגיע למצב שכולו יהיה לה', ומציע לנו גם להתפלל שה' יעזור לו. כשבאים לתפילה אנחנו אומרים שזה מה שיש לאדם בלב, זה לא דיבורים. איך מגיעים למצב כזה כשאתה מפקפק לגבי מה אתה רוצה מהבורא? אם אדם בא עם רצון לקבל זה ברור, וזה בסדר. הוא רוצה תן לי אושר, בריאות, הצלחה, לנצח, מה שיש לו בלב זה מה שיש לו בפה, וזה מה שיש לו בתפילה, זה אחד מטעם הרצון לקבל, וזה נראה בסדר.

אבל כשאנחנו באים תן לי להשפיע, אבל גם קצת לקבל, וגם לאט לאט, ואני לא יודע איך לגשת לתפילה שהיא לא שלמה, כשהאדם עדיין לא הכריע מה הוא בדיוק רוצה מהבורא?

צריכים לגשת לתפילה כך שהיא תהיה כקרן אור בתוך אותה הקבוצה שאתה רוצה להידבק בה, ואז זה יקרה.

תלמיד: אז כל העבודה שלנו זה לחזק את עצמנו בלבחור נכון, שהלב של החברים יבחר נכון, שיבחר בהשפעה?

כן.

תלמיד: ולכל אחד פה יש אחריות על הכלל. כמו בדוגמה שהוא נותן, בזה שהוא מטה את החברה לכף זכות, זו העבודה שלנו יום יום לחזק את החברה?

כן.

תלמיד: זה בסדר להתפלל ולבקש שיהיה לי כוח לנהוג ככה כלפי החברה? אם אני מרגיש שאין לי מספיק כוח לזה?

אם אין לך מספיק כוח, אז בעצם נשאר לך רק להתפלל.

תלמיד: זה כאילו מצריך התגברות להתפלל על אמצעי שיביא אותך למטרה שאתה לא במאה אחוז סגור עליה. זה רק עניין של הרגשה שאתה מרגיש שזו האמת, שזו הדרך. יש משהו קטן בך שאומר, אפילו שאתה לא במאה אחוז רוצה, אתה מרגיש שזו האמת, ואתה הולך על זה עם מה שאתה יכול.

זה לא ייתן לך הצלחה.

תלמיד: איך מכריעים? איך אומרים, "אוקיי, עברנו מספיק, איך אתה מחליט שאתה עברת מספיק וזה מה אני רוצה, נקודה" איך צוברים מספיק אומץ להגיע לנקודה הזאת להגיד אני רוצה להשפיע, נקודה?

מתי שאתה תראה שאין לך ברירה, והדבר הזה הוא הגבוה מכולם, ושזה הבורא בעצמו דורש ממך. אז תוכל להתייחד עם זה, ולרצות את זה.

שאלה: בעה"ס מדבר פה על שני מצבים, מצב של שחרית, ומצב של לבנונית, קודם הלבנונית ואחר כך שחרית. והוא אומר כשבן אדם מקבל את הלבנונית, אז הוא אף פעם לא יכול להגיע בסוף לדבקות בה', ואז נותנים לו מלמעלה שחרית ואז הוא כן. מה קורה לו במצב של לבנונית שהוא לא יכול לדעת אם הוא בטהרה או לא?

אין לו מספיק חומר דלק, אין לו מספיק רצון לקבל כדי להתקדם בלבנונית.

תלמידה: אז הוא משיג את זה מהסביבה, מדבקות בסביבה ובחברים?

כן.

שאלה: כשהאדם נמצא במצב של השחרית, והוא באמת יכול לשמוח מזה שהוא לא יכול לקבל מהמצב הזה שום דבר, אבל הוא גם לא יכול להשפיע. אז מה הוא אומר לעצמו כדי בכל זאת להיות בשמחה במצב שאין לו מה לתת, שהוא לא יכול לעזור?

שהוא בכל זאת בצורה כזאת מתקדם.

תלמידה: הוא צריך להאמין שהמצב הזה הוא נכון, והוא קיבל אותו מהבורא, ומזה הוא מתקדם?

כן.

שאלה: הרצון של "אני לדודי ודודי לי" וקבלת כלי השפעה מהבורא, זה אותו המצב?

זה באותו כיוון.

תלמידה: כלומר תמיד אנחנו מגלים את הפוטנציאל של השחרית בתוך האור?

כן.

תלמידה: דבקות שלמה בבורא, איך לממש את זה בפועל?

רק דרך קבוצת חברים, שתומכים בך לחלוטין, זה ואז נקרא שהאדם מעלה את עצמו על כנפיים.

שאלה: חבר שאל עכשיו איך להכריע, וענית, מתי שירגיש שאין ברירה. ואני שם לב שכל מיני אירועים קורים סביב האדם, במיוחד בארץ, ואני הרגשתי על עצמי הרבה פחדים ומצבים כאלה ואחרים, ושאלתי את עצמי מתי, איך להגיע למצב של להכריע, כי אין ברירה? כי האירועים החיצוניים מאוד מפחידים, ואין ברירה לא מגיע, אז אתה אומר, מה עוד צריך לקרות לי, אני מדבר עלי, איפה הגבול הזה שהרצון לקבל ישבר, או שעד שהבורא לא ישבור אותו, זה פשוט לא יקרה? אני לא יודע מה לעשות.

נכון. אנחנו צריכים כל פעם לעשות חשבון נפש, כשנכנסים ויוצאים מתרגיל, מה אנחנו מקבלים, מה קיבלנו מהתרגיל שעברנו, ומה אנחנו יכולים לקבל לתרגיל הבא? בעצם מתוך זה אנחנו צריכים לראות מה אנחנו יכולים לקחת איתנו מהמצב הקודם. זה מספיק.

תלמיד: הרב"ש כותב פה שצריך שתהיה לו דעה חזקה לקבל על עצמו את הפעולה. באותו תרגיל שאתה מציע, יש מקום לעשות איזו פעולת צמצום על עצמי, על הרצון לקבל?

פעולת הצמצום זה חובה, זו הפעולה הראשונה.

תלמיד: לבד בעבודה פנימית, או שיש תרגיל משותף שאפשר לעשות ביחד?

גם וגם. סך הכול פעולת הצמצום מתחילה מזה שאדם משתדל לא לחשוב על עצמו.

שאלה: כל מה שקראנו במאמר הנפלא של בעל הסולם, בעצם מתאר מצבים שבן אדם מתחיל להרגיש כשהוא עובד חזק כלפי הביטול, כלפי גדלות החברים. אז הוא לאט לאט מתחיל להרגיש איזה ענן שחור שיורד עליו, ומביא לו חושך מצרים.

זה מה שהוא כותב פה, שמלכות דעליון מתקרבת לכתר דתחתון. בן אדם מגלה סימנים ראשונים של שנאה. לא השנאה שהייתה לו קודם, על הפרצוף של החבר, או על מה שהחבר אמר. הוא מרגיש שזה בא מבחוץ, ממקור שהוא לא הכיר קודם.

במצב כזה לפי עצות המקובלים, צריך ללכת למעלה מהדעת. אבל בשביל למעלה מהדעת צריך כוח השפעה. ובשלב הזה עדיין אין כוח השפעה, כי הוא עוד לא סיים את תהליך הצמצום. הוא רק מגלה לאט לאט את הכוונות שלו, כדי שהאור יצמצם אותן. אז מה הפתרון פה, רק לבקש מהבורא כוחות לעבור את כל התהליך הזה, למרות שהחושך רק מתגבר ומתגבר?

כן.

תלמיד: עד שהוא מגיע לנקודה הכי תחתונה?

כן.

תלמיד: כי חוץ מזה אין כלום?

בסדר, אבל אם הוא מגיע לזה, אז כבר אין לו כוח להישאר בזה, והוא חייב לעלות.

תלמיד: אז חוץ מהפנייה לבורא, והסכמה עם הבורא, ש"אני מסכים. אתה עושה, אני מסכים, ואני מבקש עוד יותר להרגיש את גדלות החברים, ועוד יותר להתבטל". חוץ מזה אין כלום.

זה מספיק, ודי.

שאלה: מי שמפקפק לא כל יום מגיע. שאלתי אותך פעם, "בין שאני מרגיש שהבורא מנהל אותי, לבין שאני לא מרגיש שהבורא מנהל אותי, הבורא מנהל אותי"? אמרת לי, "כן". ופה זה נגמר.

שאלה: שמעתי שאמרת עכשיו שצמצום זו הפעולה הראשונה, ולפני כמה ימים שאלתי אותך על זה, וניסיתי טיפה לעבוד עם זה, טיפה להתרחק מתענוג. וראיתי שזה ממש בלתי אפשרי אצלי, וגם יותר מזה, כאילו עוד יותר איבדתי שליטה על הרצון לקבל תענוג. הוא נהיה עוד יותר עוצמתי. בדברים שעוד שלטתי בו, פתאום זה כאילו ערפל אותי.

יפה.

תלמידה: אתה מקובל, תן לנו עצה איך להתרחק מהתענוג? איך לעשות צעד באמת לתוך הצמצום הזה?

איך את חושבת, מה את יכולה לעשות?

שאלה: קודם בשיעור, חשבתי שאם הייתי עוברת לכוכב אחר שבו כולם בהשפעה, וזה היה באוויר, אז הייתי משתנה ברגע. אבל פה אני כל הזמן סופגת מהעולם את האוויר של הרצון לקבל. איך עוברים לכוכב אחר?

מחזיקים זה את זה בידיים וקופצים.

תלמידה: מה זו הקפיצה הזאת?

קפיצה היא רצון משותף, שאנחנו רוצים להתעלות מעל לרצון לקבל.

תלמידה: גם כשאני מחבקת חברה, כשאני נפגשת עם חברות, כשאנחנו עושות סדנה, אני כל הזמן מחפשת את נקודת התענוג. אז איך קופצים משם? כולם יחד צריכים להיות בכוונה כזאת, "עכשיו דורכים ועוד קופצים", איך זה קורה?

למה זה בלתי אפשרי?

תלמידה: כי אני לא שולטת על המחשבות והרצונות שלי, אז איך נסתנכרן כולנו לאותו מצב באותו רגע?

כאשר יש רצון גדול, מחשבה גדולה, אין ברירה, אז כן יכולים לעשות זאת.

תלמידה: רצון גדול שלנו או של הבורא?

שלנו.

תלמידה: איך גורמים שזה יקרה לנו בגלגול הזה, עוד השנה?

ודאי שבגלגול הזה ובוודאי שהשנה, בזה שאנחנו חייבים פשוט להתחבר. אני צריך להרגיש את החברים כי דרך זה אני מקבל חיים. ואם נעלם לי הקשר עם החברים, אז אני הולך למות, עד כדי כך. או מגע או מוות.

תלמידה: איך עבודת החיבור הזאת קשורה לצמצום של התענוג? כי הם כאילו שני קווים מקבילים.

איך יכול להיות שהם מקבילים?

תלמידה: כי יש כל הזמן תענוגים שאני צריכה להתנגד אליהם, ויש עבודה עם חברות שאני מרגישה שזה שדה אחר, שם אני צריכה לאהוב, אני צריכה להיפתח, להרגיש, לפנות מקום בתוכי. איך שתי העבודות האלה נפגשות?

אין שום בעיה. תנסי ותראי.

שאלה: אני פה בהרגשה שאני באה למקום הזה להתכלל אתכם, קודם כל למען העשירייה שלי. אני יוצאת מעצמי מבחינה זאת שאני חושבת איך אני משפיעה להם, איך אני מעבירה להם את כל מה שאני שומעת כאן ממך. ואפילו מהבית, כל מה שאני שומעת, כל מה שאני מרגישה מכם, אני מעבירה לעשירייה. האם זה נקרא "כולו לה'" וזו השמחה על כך שאין לי כוונה לעצמי?

איך אדם בודק שהוא כולו מכוון לבורא, זו באמת שאלה גדולה ולא ברור איך הוא יכול להיות בטוח.

שאלה: אם אני מרגיש שאני חלק מהחברים שלי ואני משפיע בלי להרגיש שמחה לעצמי, אבל אני יכול להרגיש שמחה אם אני ממלא את החסרונות של חברים שלי. האם זאת שמחת הבורא?

לא, זו השמחה שלך. ובקשר לבורא עוד נדבר אחר כך.

שאלה: העזרה שלנו לאחרים מקרבת אותנו לבורא. מהי העזרה העיקרית שאנחנו יכולים לתת לאחרים?

העזרה שלנו לאחרים היא בלהעניק לכל חבר אפשרות להשפיע.

שאלה: במאמר בעל הסולם מדבר על "דודי". אני מבינה ש"דודי" זה הבורא, ואני מבינה שאני עדיין רחוקה מזה. האם אני משיגה את הקשר ל"דודי", לבורא, דרך החברות שהן יהיו האהובות שלי? האם בזה שאני אתייחס לחברות שלי באהבה אני אגיע גם לקשר של אהבה לבורא?

כן, כך כתוב, "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

שאלה: כתוב במאמר "לכן הוא אומר, ממה נפשך, אם הוא באמת עובד בעל מנת להשפיע, בטח שהוא צריך להיות בשמחה, בזה שהוא זכה להיות משפיע נחת רוח ליוצרו". מה זה אומר להשפיע נחת רוח לבורא בכל המצבים שמגיעים לאדם?

זה שאדם שמח מכל המצבים, מה שלא יהיה, כי על ידם הוא מתקרב להשתוות הצורה עם הבורא, לתיקון שלו.

שאלה: נראה שכל הפעולות שאנחנו עושים הן למען הבורא, אבל אנחנו לא מבינים את זה. האם ההכרה בכך היא בעצם התנאי להגיע לחיבור עם הבורא?

כן.

שאלה: כתוב, "שזה שקבל בחינת מלכות בבחינת השחרית, נעשה אח"כ בחינת כלי דכתר, שהוא כלי דהשפעה". מהו מצב של שחרית? כיצד ניתן לתאר אותו?

חושך.

שאלה: אמרת שהבורא מתחיל לעזור לאדם כאשר הוא רוצה לעזור לכולם. האם זה נכון שהחברות שלי בעשירייה יהיו המצפן שלי, כשהמשימה שלי היא למלא את הרצון של החברות בכל הזדמנות? האם זאת הדרך להילחם ברצון לקבל שלי?

כן.

תלמידה: איך אני מעניקה לכל חברה אפשרות להשפיע?

על ידי השתתפות בפתרון השאלות, בבניית הכלי הכללי.

(סוף השיעור)