שיעור צהריים 26.07.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ערב תשעה באב

"לפום צערא אגרא" (לפי הצער, השכר) – קטעים נבחרים מן המקורות

"לפי הצער, השכר". למה לפי הצער, מהו בדיוק הצער, על מה אדם צריך להצטער. יוצא כך, שככל שאנחנו מצטערים על כך שאין לנו עדיין כוח השפעה, אהבה, חיבור, לפי הצער הזה אנחנו מתקרבים למטרה שהיא השכר, שאנחנו יותר ויותר קרובים לבורא עד שמגיעים לדבקות בו. אז הצער הוא על המצב שלנו שעוד לא קיבלנו כוח השפעה, כוח אהבה, כוח חיבור מלמעלה, מהבורא, וזו הבעיה.

נראה איך כותבים על זה רב"ש, בעל הסולם.

קריין: קטע מספר 9, כותב בעל הסולם.

"בכדי לזכות לאור השם ית', גם כן צריך להיות בחינת חסרון. והחסרון לזה הוא היגיעה. בשיעור שהאדם מתיגע ודורש את ה', בזמן ההסתרה ביותר, בשיעור הזה הוא נעשה נצרך לה', היינו שה' יאיר עיניו שיזכה ללכת בדרך ה'. אזי כשכבר יש לו הכלי הזו של חסרון. אזי כשהשם ית' יתן לו איזה עזרה משמים, אזי כבר ידע, איך לשמור את מתנה זו. נמצא, שהיגיעה היא בחינת אחוריים. וכשמקבל את האחוריים, יש לו מקום, שיוכל לזכות לבחינת פנים.

ועל זה נאמר "לא יחפוץ הכסיל בתבונה". זאת אומרת, שאין לו צורך כל כך, שירצה להתיגע על התבונה, בכדי להשיגו. נמצא, שאין לו האחוריים. ממילא אי אפשר לזכות לבחינת הפנים.

וזה ענין "לפום צערא אגרא". היינו הצער, הנקרא "יגיעה", עושה את הכלי, שיוכל לזכות לבחינת אגרא. זאת אומרת, כפי שיעור שיהיה לו הצער, באותו שיעור הוא יכול אח"כ לזכות לבחינת השמחה והתענוג."

(בעל הסולם. "שמעתי". קי"ז. "יגעת ולא מצאת אל תאמין")

שאלה: הוא כותב ש"הצער, הנקרא "יגיעה", עושה את הכלי". מה זה שצער עושה כלי?

הוא מצטער על זה שהוא מתייגע ורוצה לעשות פעולות לקראת הבורא אבל עדיין מרגיש התנגדות מכל הכוחות שלו, שאין לו את זה, על זה הוא מצטער, שהוא באמת לא יכול להשפיע לבורא בכל כוחו.

תלמיד: האם הצער עצמו הוא הכלי או הצער יוצר את הכלי?

הצער עצמו, כי הצער עצמו הוא אותו רצון לקבל שלו שמתנגד לעשות פעולות על מנת להשפיע לבורא, להתקרב לבורא.

תלמיד: האם הכלי הוא לא הרצון?

כן, אבל תלוי איזה רצון. רצון זה שם כללי. כשהאדם רוצה לעשות פעולות השפעה, אז הוא רואה עד כמה כל הגוף שלו, כל הכוחות שלו, ממש מתנגדים לזה. הם מושכים אותו לשכוח, לא לדבר על זה, לא לעבוד על זה, קשה לו להתגבר על העצלות שלו, הוא נמשך לכל מיני דברים שמרגיש בהם רק תענוג, ולא שחובה שיעשה את הפעולות האלה. אלא מאין ברירה הוא יכול לעשות פעולות קטנות, וגם, היצר הרע שלו מיד מושך אותו מזה.

זו עבודה שהיא די קשה. הוא צריך כל הזמן להחזיק את עצמו במצב שהוא שומר על המחשבות, הרצונות, הפעולות שלו, עד כמה הוא נמשך לנוח, לטוב, לתענוגים, הכול מושך אותו מלעשות נחת רוח לבורא, להתקרב להשפעה, להתקרב לחיבור. זו הבעיה של האדם.

תלמיד: על מה בדיוק הצער שלו, האם מזה שהוא לא מצליח להידמות לבורא או מזה שהוא רואה שהוא כל כך הפוך?

גם מזה שרואה שהוא הפוך, גם מזה שלא מרגיש שהוא מסוגל להתקרב להשפעה, גם מזה שאין לו כלום בהשפעה, שאין לו כלום בנתינה, בחיבור, ואז הוא מגלה את הטבע שלו שהוא הפוך מהבורא ושהוא לא רוצה להתקרב לבורא.

תלמיד: איך דווקא זה נוצר לכלי ואתה לא נשבר מזה שאתה מגלה כל הזמן עד כמה אתה הפוך וכמה אתה מנוגד?

על זה כתוב, "לפי צערא אגרא". ככל שאדם נמצא בצער שהוא לא יכול להידמות לבורא ולעשות איזו פעולה, צעד קדימה לקראת הבורא, אז לפי זה הוא מקבל שכר. אחרי כמה מאמצים מצד האדם הבורא מתחיל לקרב את האדם, ובזה האדם מתחיל להרגיש שזאת באמת העבודה הרוחנית שלו, שהוא צריך כל הזמן לראות את עצמו איך הוא עושה עוד ועוד צעדים לקראת הבורא בעל מנת להשפיע. לפי זה הוא משתדל לפנות מקום כביכול לזה שהבורא יעזור לו. כך אנחנו מתקדמים. אחרי הרבה פעולות כאלה נתחיל להרגיש שהבורא מקרב אותנו, ומלמד אותנו איך להיות יותר קרובים אליו.

שאלה: מהו החיסרון האמיתי?

החיסרון האמיתי הוא שאדם משתוקק לעשות פעולות שיקרבו אותו לבורא לפי השתוות הצורה - "הוא רחום אף אתה רחום, הוא חנון אף אתה חנון".

שאלה: על ידי מה נתחיל לאהוב את האחוריים? איך לעשות זאת?

לאהוב זו כבר מדרגה גדולה. אנחנו יכולים לקבל בחינת אחוריים מהבורא שדוחה אותנו, מסתתר מאיתנו, מתרחק מאיתנו, על ידי זה שמתחילים להעריך את הפעולות שלו כלפינו שהן כדי לתת לנו מקום עבודה. שאנחנו, בהגברת הריחוק שלנו מהבורא, נשתדל לראות בזה שהבורא נותן לנו מקום לעבוד, להתקרב אליו. כך נגיע למצבים שבזה שהבורא דוחה אותנו נראה עניין של התקרבות מצידו, שהוא מראה לנו איפה אנחנו עוד רחוקים ממנו, ושבמקרים ובמקומות כאלה אנחנו יכולים כן להתגבר ולהתקרב אליו.

תלמידה: האם רק על ידי חשיבות המטרה יש לנו כוח לעשות את זה?

כן, ודאי.

שאלה: כתוב שכשהבורא נותן לו עזרה מלמעלה הוא ידע איך לשמור את המתנה הזאת. מה זה אומר לדעת לשמור את המתנה?

אני מאוד רוצה להגיע להזדהות עם הבורא, להיות משפיע כמוהו, וברגע שאני מקבל יכולת להשפיע אני מקבל את התכונה הזאת כמין מתנה גדולה מלמעלה שמגיעה אלי, ואני כבר שומר על התכונה הזאת ולא מאבד.

שאלה: תיארת את העצלות ואת חוסר היכולת של האדם לעשות משהו כנגד הבריחה לכל מיני תענוגים קטנטנים, כמו איזה נרקומן קטן. איך מהמצב הזה פתאום הוא מתגבר?

זה לא תלוי בנו אלא בבורא. אנחנו צריכים לעבוד, ולהשתדל בכל המקרים שאנחנו עוברים להיות יחד בינינו ויחד עם הבורא ככל האפשר, "מאהבת הבריות לאהבת ה'", זה הסדר. וכשאנחנו עושים את הדברים האלה הרבה פעמים, ממש כדבר קבוע, כך שכל הזמן משתדלים להיות יותר ויותר קרובים זה אל זה ומאיתנו לבורא, אז יוצא שאנחנו מתחילים לקבל מהבורא עזרה. כך מתחילים לאט לאט לשנות את עצמנו. אם אתמול אני עוד לא הרגשתי עד כמה אני יכול להתקרב לבורא על ידי הרצון הזה של החיבור, אז היום אני כבר יודע יותר שמצב של התקרבות תלוי בחיבור.

שאלה: מה הפתרון לכל הדחיות? מילא יש דחייה מהחברים, אבל אני מרגיש שיש איזה כוח פנימי שלא נותן אפילו לבקש מהבורא, משהו שמונע לבקש ממנו.

כי עוד לא הגעת למצב שבו תגלה שיש לך בכל זאת נטיות לבורא, אלא כל התכונות שלך הן עדיין כביכול הפוכות מהבורא. זה קורה בתחילת הדרך. עוד מעט תתחיל להרגיש עד כמה יש לך גם כאלה תכונות שבהן אתה כן מתקרב. רק להיות בדרך, לא לעזוב אף פעם, לא להסכים עם זה שנותנים לך מקום אחר, יותר נוח. אלא להישאר בזה שהשפעה לבורא, התקדמות לבורא כולנו יחד, היא בעצם כל החיים שלנו.

שאלה: אף פעם זה לא היה מפחיד שאנחנו מתרחקים מהבורא, וכאן בכל יום, בכל שעה נעשה יותר ויותר מפחיד שהוא לא יחזיר אותנו בחזרה. על מה לבקש ממנו?

לבקש רק חיבור, רק התקרבות. זה מה שצריכים.

שאלה: שמעתי בשיעור עכשיו שאנחנו צריכים לשמור על המחשבות שלנו, על הרצונות שלנו, ועל המעשים שלנו בצורה נכונה ויש חיסרון לכך. איך לעשות זאת נכון?

נכון לעבד את כל המחשבות האלה רק בחברה, כשאת מתקשרת עם החברות בקבוצה ואתן מדברות עד כמה חשוב לנו להיות בבורא, בתוכו.

שאלה: אם הבורא בונה לי סצנה, מכניס אותי לתוך מציאות שבה הוא מראה לי מה היחס שלי לאדם מסוים, ומה היחס שלו לאדם מסוים, ואני מגלה שהתנהגתי בצורה של פושע גדול מאוד, מה אני אמור לעשות חוץ מלחוות את כל המציאות הזאת שבה אני רואה את הפער העצום ביני לבין הבורא ביחס לאדם שלישי, וחוץ מלצעוק, לבכות ולהתפלל שהמציאות הזאת תשתנה באיזו צורה?

רק פניה לבורא. לחשוב טוב איך אתה פונה אליו ומה אתה בדיוק מבקש, האם אתה מבקש כלים דהשפעה.

שאלה: יש הבנה והרגשה שאני תלוי בבורא ושרק הוא יכול לעזור אבל אין לי מסוגלות ויכולת לפנות אליו. יש גם הבנה שצריכה להיות התקדמות במודע, שאני צריך להבין איפה הייתי אתמול לעומת היום ולעשות את האנליזה אבל אין לי יכולת, פשוט מקדמים אותי, סוחבים אותי כמו גולם. האם יש חשיבות לידיעה, להתקדמות במודע, או שאם אתה לא יכול אז שיקדמו אותך כמו חיה קטנה?

העיקר לא לעזוב את הדרך, כל הזמן להיות בפנייה לבורא ולא לעזוב את החברים. אם אתה מרגיש שאתה קשור אליהם, לקבוצה ולבורא, ואתה כל הזמן חושב ומברר על מה יותר כדאי לבקש להתקדמות למטרת הבריאה, במה עוד להתכלל, אז אתה תצליח. אולי כעבור חודש, חודשיים, אבל זה יקרה.

שאלה: בימים האחרונים יש הרגשה של התקדמות אדירה של כל הכלי העולמי ומתעוררת איזו יראה בלב כלפי כל החברים והודיה ענקית לבורא על הרב, על הכלי העולמי, על הכול. האם זה ריאלי, האם זה באמת כך?

כן. כך זה צריך להיות, תתקדמו בשקט, כמו שצריך, והכול יתממש.

שאלה: הבורא נסתר וכשאנחנו מרגישים כאב וצער עלינו לחפש אותו אבל גם הוא נמצא בכאב גדול כי יש לו אהבה אין סופית כלפינו. איך אנחנו יכולים להוציא אהבה מתוך אותו הכאב והצער?

פשוט להמשיך וכל הדברים יסתדרו. שיעור ועוד שיעור, להחזיק בכל דקה, בכל תרגיל וכך נתקרב.

שאלה: איך לבקש נכון מהבורא כלים דהשפעה, האם עבור העשירייה בכללות ולהחזיק את עצמי בכוונה, או עלי לבטל את עצמי לחלוטין ולבקש רק עבור החברות?

לא, את לא יכולה עד כדי כך לשנות את עצמך, את רוצה שלכולם יחד יהיה טוב ושמתוך החיבור שלכם תוכלו להשפיע לבורא.

שאלה: למה יש פער בין איך שאנחנו רואים את החברים והחברות שנותנים יגיעה, מסירות, ביום בלילה, לבין מה שאדם מרגיש על עצמו כאילו הוא לא עושה מספיק והוא עצלן? האם אמור להיות פער כזה בתפיסה?

כן, ודאי. כי לבד אני באמת אפס, וכאשר אני מחובר עם החברים אז אני כבר כלול בכוח של החברה.

שאלה: איך אפשר לאבד את המתנה שהבורא נותן אם כתוב שברוחניות שום דבר לא נעלם?

שום דבר באמת לא נעלם, ואנחנו נקבל את כל מה שאנחנו כביכול מאבדים בדרך מתי שנצטרך את זה.

שאלה: שמעתי שאמרת שהאדם מפנה מקום באיזושהי צורה. האם על ידי היגיעה והצער, האדם חופר חיסרון כזה עמוק יותר בכלי שלו במטרה שהבורא ימלא אותו?

כן.

שאלה: מה לעשות אם יש בושה גדולה מהבורא ואתה לא יכול לבקש ממנו רחמים כי נראה לך שאתה לא ראוי לבורא?

תעבירי את ההרגשות, התחושות האלה לחברות, ואז הכול יצליח.

שאלה: מה הקשר בין החסד של הבורא לבין תחושת הצער?

כאשר אנחנו מרגישים את הצער אז עלינו להבין שהוא מגיע אלינו דווקא מהחסד של הבורא, הוא נותן לנו את הרגשת הצער כדי שנברר איפה אנחנו באמת נכשלים, ומשם נוכל לעלות לדבקות אליו.

שאלה: דיברת בתחילת השיעור על כך שהצער בונה את הכלי. אנחנו רואים וחווים הרבה דברים שגורמים לנו לצער, הרבה מצבים שאנחנו רואים גם על חברים וגם על עצמינו. השאלה היא מהו צער נכון, כי בצער כמו שהוא, האדם לא אוהב את הבורא, לא מסכים אתו ואפילו מקלל אותו.

את צודקת. אבל הצער שאנחנו מדברים עליו הוא מכך שהאדם לא יכול להידמות לבורא, להתקרב אליו, לתת לו, הוא לא יכול לקבל ממנו את מה שהוא רוצה לתת לו.

תלמידה: איך אדם יודע שהוא נמצא בצער הנכון, שזהו צער בריא ומקדם?

איך אדם יודע? אם הצער שלו מביא אותו להרגשת צער מכך שהוא רחוק מהבורא, רחוק מכוח השפעה, רחוק מאהבת הבריות, אז כל הדברים האלה שמצערים אותו הם בסדר כי הם דווקא מקרבים אותו לבורא.

תלמידה: ניקח דוגמא מהחיים, משהו קורה לאדם וגורם לו להרגיש פשוט כאב על חבר או כאב על כך שהוא לא יכול להיות בחיבור, אבל זה משהו גופני, בהמי, האדם מרגיש את זה בלב שלו כמו כל אדם ברחוב. איך הוא הופך את זה לצער מטרתי ולא שוקע עד שהצער כבר הופך לקליפה?

צריכים לבדוק, עוד מעט נלמד עוד כמה פסוקים ואת כבר תביני.

שאלה: יש לנו חברה בעשירייה שהיא חולה במחלה, ואנחנו החלטנו לפי העצה שלך להתחבר כל יום ולבקש עבורה רפואה מהבורא, ממש לדרוש זאת ולקרוא תהילים. יש דעה בעשירייה שכדי לעשות זאת בצורה יותר מדויקת, ברגע שאנחנו מבקשות עבורה רפואה עלינו לכלול מיד את כל מי שזקוק, ובצורה כזאת זה ינטרל את כל הרצון לקבל מהבקשה, מהתפילה שלנו.

האם נכון כך לבקש או שאפשר להתמקד רק בה ולבקש רק עבורה?

לא, אנחנו רואים שמתפללים עבור האדם ועבור כל החולים. יש עוד הרבה חולים ואנחנו מבקשים עבור כל החולים שיהיו בריאים ובמיוחד עבור החבר שלנו.

תלמידה: האם זה בסדר לציין שמות?

אפשר לציין את השמות.

תלמידה: ומה יותר נכון, האם לבקש עבורה ומיד לכלול את כל מי שזקוק, או לכלול את כל מי שזקוק ובסוף עליה?

זה לא כל כך חשוב, הבורא יבין מה אתן מתכוונות.

שאלה: מה זה אומר שהאדם כבר יידע איך לשמור את המתנה כשהבורא ייתן לו עזרה? איך הוא שומר אותה?

הוא שומר אותה בתוך החברים שלו, כשכולם מתעלים בבקשה אחת לבורא.

שאלה: אמרנו שהצער הוא כשהאדם חופר בעצמו ורואה שצר לו, שהוא עדיין רחוק מהבורא. אבל אנחנו יודעים שהוא לא רוצה לגלות את הבורא ושהוא רוצה שהבורא יישאר בהסתרה כדי שיוכל להמשיך לעבוד, אז איך זה מתחבר ביחד?

תעבדו על זה וזה יתחבר.

שאלה: האם אפשר דרך תענוגים של הגוף הפיזי להשפיע לבורא?

אני חושב שלא, לפחות לא במצבינו.

תלמידה: כלומר, בפוטנציאל זה אפשרי.

אולי פעם, אבל אל תחשבו על זה, כי כרגע זה ממש בלתי אפשרי. אתן לא יכולות לחשוב על תענוג ואת התענוג הזה להעביר לבורא, ליהנות בשבילו, זאת תהייה רמייה עצמית.

שאלה: אנחנו שומרים את זיכרון הייסורים שלנו. איך להשתמש נכון בזיכרונות האלו?

הם יצטברו בעצמם, אל תדאגו להם, אתן צריכות לחשוב על התקדמות.

תלמידה: האם עלינו להשתדל לשכוח?

אמרתי שלא צריך לעשות כלום.

שאלה: אני מאוד משתוקקת לעשות נחת רוח לרב, אני יודעת מה הוא רוצה מאיתנו, הוא רוצה שאנחנו נתחבר, אבל אני לא יכולה לעשות את זה. אני מבקשת מהעשירייה, מבקשת מהבורא, אבל אני לא יכולה להתחבר, מה עושים?

מבקשים מהבורא.

שאלה: כתוב בקטע שהיגיעה יוצרת את הכלי. אנחנו יודעים שהכלי שלנו הוא העשירייה או הכלי העולמי או כל העולם. מה הקשר בין זה לצער?

הייסורים משמע שאני מגלה שאין לי אפשרות למלא את הבורא, ולכן אני סובל.

תלמידה: כתשובה לכך, אם יש לי באמת צער אמיתי, ייסורים אמיתיים, האם הבורא ייתן לי קבוצה שבה אני אוכל להיות הצינור?

כן. אל תדאגי, הכול יגיע. בינתיים את חושבת נכון.

שאלה: בדרך כלל אני מתייחס בצורה מלאת תקווה לכל מה שקורה, אפילו אם אני נמצא במצב הגרוע ביותר יש לי תקווה שהכול יסתדר בצורה הטובה ביותר. ובתוכי גם הייתי מאוד משוכנע שמגיע לי את הטוב ביותר בחיים. אבל לאחרונה יש לי הרגשה שאיבדתי את כל הציפיות שלי מהגשמיות, מהרוחניות. שמתי לב שאפילו במצב הזה, כשאני צריך להעלות תפילה לבורא, ואם אני לא יכול להתפלל, אז אני צריך להעלות תפילה קודם תפילה, אז אפילו להגיע לזה אין לי כוח. מה העצה במצב הזה?

העצה היא לבכות על זה שאתה לא יכול לבקש מהבורא משהו נחוץ, משהו חשוב. תנסה את זה. כל העבודה שלנו היא כדי לשכנע את הבורא שאנחנו רוצים את כוח התיקון ואיך אנחנו יכולים לתאר לעצמנו מהו כוח התיקון. זו בעצם המטרה שלנו, איך נעלה לבורא תפילה, צער, מחוסר כוח התיקון.

שאלה: אני מרגישה שמחה מזה שאני הולכת בדרך. כשאני מבקשת מהבורא להתקרב אליו בשמחה ולא בצער, האם הבקשה שלי היא חסרה או לא אפקטיבית?

לא, אם את מדברת מתוך הקבוצה, אז הכול בסדר. עוד כמה פניות כאלה לבורא ותתחילי להרגיש שהוא עונה לך.

שאלה: דיברת על הצער של האדם מזה שהוא לא יכול למלא את הבורא. מאין מגיע הצורך של האדם למלא את הבורא?

מהבורא. מה פתאום באדם, ברצון לקבל שלו בלבד, יכול להיות דבר כזה שהוא ירצה למלא את הבורא?

תלמידה: הבורא מביא לי את הצורך הזה למלא אותו, אבל מה אני מרגישה? למה אני רוצה למלא אותו?

בהתחלה את מרגישה שכדאי לך למלא את הבורא כי זה ייתן לך הרבה רווח.

תלמידה: ואחר כך?

אחר כך נראה.

שאלה: כשאנחנו רואים סבל, אנחנו רוצים לעזור, אבל אנחנו גם מחפשים עזרה מהבורא דרך תפילה. למה חוסר האונים שלנו גורם לנו לפנות לבורא, לבקש כוחות? האם זה סימן שאנחנו מתקדמים?

כן.

שאלה: כתוב במאמר "לא יחפוץ הכסיל בתבונה". איך לצאת מהמצב הזה של הכסיל שאין לו צורך חזק להשיג את התבונה? כי זה נשמע כמו איזה עונש.

אנחנו נגלה את זה בהדרגה. כסיל הוא אדם שלא רוצה בתבונה, הוא רוצה רק בהרגשה נעימה, לא אכפת לו שום דבר חוץ מזה, אפשר להרגיע אותו רק על ידי הרגשה נעימה. מה שאין כן, אם הוא דורש גם תבונה, שכל, ידע וחיבור, אז זה כבר עוזר לו לצאת מן הכסילות לחכמה.

שאלה: אני הסתדרתי עם הייסורים שלי בקבוצה, אבל האנשים מסביבי סובלים, איך לעבוד עם זה? אתה יכול להמליץ?

תחשבי איך תעשי כך שהבורא ייהנה ממך, שיהיה לו נעים ממך. תעשי פעולות שיעשו לבורא נחת רוח, ואז תראי שדרך הפעולות האלה את עושה טוב לעולם כולו.

שאלה: כשיש מצב שאני מרגיש, ש"טוב לי מותי מחיי" ואתה מבין שאתה אפילו לא יכול למות לבד. אתה מסכים ומחויב עם המצב הזה, והבורא מאיר לך את הרע שלך, ונעשה כאן מפחיד מאוד אפילו מהמחשבות שמופיעות, אתה כאילו רוצה לקבל את המתנה, ולא יודע מה לעשות איתה הלאה. מה לעשות?

יקירתי יש לך קבוצה, קבוצה, צריך לפנות לבורא דרך הקבוצה, ולקבל מהבורא דרך הקבוצה. לקבל דרך הקבוצה זה הרבה יותר מורכב, אבל לפחות להשפיע רק דרך הקבוצה.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להרגיש את הצער בצורה משותפת בעשירייה, וגם ענית לחבר שהוא יכול לבכות כשיש לו מצב כזה. אם אנחנו בוכות ביחד בעשירייה, האם זה עוזר לנו להרגיש את הצער המשותף על הריחוק מהבורא?

בטח. ברגעים שאנו מרגישים צער, אנחנו מתחברים הכי טוב, ואחר כך אפשר לעלות מהצער להשפעה הדדית, ולגילוי הבורא לכולם.

שאלה: האם מקובל מרגיש את הצער של כל העולם. והאם הוא מכליל אותם בתוכו, כדי לתקן אותם. האם זו העבודה שלו?

כן, זו העבודה שלו. ככל שהוא מתקרב לבורא, הוא מכליל את עצמו בכל העולם.

תלמידה: בדרגה שלנו אנחנו מתחילות בעשירייה, אחר כך אנחנו מרחיבות את זה לכלי העולמי, ואז לאט לאט לכל העולם?

כן.

שאלה: אמרת שמה שבאמת צריך לכאוב לנו, זה שאנחנו לא יכולים להשפיע לבורא. מה עוד אפשר לעשות כדי שנרצה להשפיע יותר לבורא? כי לפעמים זה נראה כאילו זה לא כואב לנו, כאילו אנחנו בהרדמה. איך להרגיש עוד את הכאב הזה של הבורא, כדי שהוא יוכל לקרב אותנו, כדי שנגיע אליו?

רק על ידי חיבור, אנחנו מקבלים את הכאב של כל אחד, מכך שהוא לא יכול להשפיע לבורא, וכשאנחנו מחברים יחד את כל הרגשות הפרטיים, ואת כל הכאבים של כל אחד, זה מה שנותן לנו את ההתחברות לבורא, בכאב הזה. ואז דרך הכאב המשותף הזה אנו מעבירים לבורא תפילה. שאנו רוצים לעזור, רוצים למלא אותו, שאנו מבקשים ממנו שיקבל מאיתנו את כוח המילוי, שכל הלבבות שלנו מוכנים למלא אותו.

תלמידה: אז המפתח הוא, שכולנו נרגיש את זה יחד. ונפנה אליו עם הכאב הזה?

כן.

שאלה: אותן תקופות של אור חזק הן לא כדי שנתייסר בייסורים בהמיים, אלא כדי שנתייגע, ונמצא מפתח לענות לבורא. איך עכשיו כולנו יחד נוכל לעשות קפיצה כזאת, ולהשתמש בהזדמנות לתיקון?

אנחנו יכולים להשיג את זה, פשוט צריך לבקש יחד. רק לבקש יחד.

תלמידה: האם אלו ימים של התקפה, או ימים של הודיה פנימית?

לא חשוב באיזה ימים. פשוט כשאנחנו יכולים להתחבר יחד, ולבקש מהבורא מתוך רצון אחד, למטרה אחת, אנחנו צריכים לעשות את זה.

שאלה: מה זאת אומרת לקבל דרך הקבוצה מהבורא?

בעקרון יוצא שהבורא הוא הכוח האחד העליון, והוא ממלא את הכלי שהוא ברא. כלומר זה רצון אדיר לקבל, אנחנו חלק מהרצון הזה לקבל, ומקבלים ממנו, וככה אנחנו מתחברים.

שאלה: איך להגיע להרגשה של עוני רוחני אמיתי דרך חסרונות גשמיים, שזה יורגש כמו שהבהמה שלנו מרגישה חסרונות בעולם הזה?

למעשה זה לא שייך אחד לשני. יכול להיות לי כל מה שאני רוצה, ויחד עם זה אני יכול להרגיש את עצמי כעני מרוד. ולהיפך, אני יכול להיות עני לגמרי, ולהרגיש את עצמי כמו מלך.

תלמידה: איך להרגיש את העוני הרוחני?

כמו שאנחנו מעריכים את זה, כך זה מורגש.

תלמידה: איך להגיע לזה?

איך? הדבר היחיד שצריך בשביל זה, זה קשר עם החברים, ואז תעריכו את המצב שלכם דרך הקשר המשותף ביניכם.

שאלה: נניח שהאדם לא מרגיש את ייסורי החברים בעשירייה. האם הוא יכול לתאר את זה לעצמו, כדי בכל זאת להעלות עבורם תפילה?

הוא יכול, וטוב שיתאר את זה לעצמו אפילו אם זו לא אמת. אבל בכל זאת במצב כזה, הוא יתפתח בצורה יותר מהירה.

שאלה: הצער על זה שאין לאדם חיבור עם הבורא, הרגשת הניתוק שעליה דיברת אתמול, כמו להיות אסטרונאוט אבוד בחלל. האם הצער הזה כלול יחד עם חמלה עבור כל הדברים, מתוך ההבנה שהכול רוצה לחזור חזרה לאותו החיבור, מהחלק הקטנטן ביותר עד החלק הגדול ביותר ביקום, הכול עובד לחזור להיות בחזרה כמו הבורא?

כן. זאת תפילה מאוד מאוד אמיתית.

שאלה: כשאחוריים הופכים לפנים, מי מתהפך ראשון אנחנו או הבורא?

הבורא.

תלמידה: כשהבורא נותן מצבים שמתחלפים מהר, מה זה?

הוא מחפש איך להתקשר עמך.

שאלה: האם האגו קשור לזה שאנו כסילים, שלא יתאפשר לנו להעריך את החכמה?

נשתדל לא להיות כסילים. אם אתם נמצאים בכל השיעורים שלנו, או לפחות כשאתם לא יכולים להיות בשיעור, אתם עוברים עליו אחר כך, אז אתם כבר לא כסילים.

שאלה: אמרת שאנחנו חלקיקים קטנטנים של רצון ענק לקבל. וחוסר הנוחות שאנחנו חווים, הוא מתוך זה שאנחנו לא מספיק יכולים לקבל, כיוון שאנחנו חלקיקים קטנים מדי. האם מזה נובעת האי נוחות של האנושות, של האדם?

כן.

שאלה: מתי אנחנו מרגישים שבאמת הצער שלנו הוא מכך שאנחנו לא משפיעים לבורא, ולא משקרים לעצמנו?

את זה נקבל בדרך. לא מיד, ולא עכשיו.

שאלה: לגבי הזמן הפנוי. אם האדם שם לב שברוב הזמן הוא בוחר במשהו שקרי, אבל נעים מבחינת מה שהוא עושה, וזה כבר הפך אצלו להרגל. מה יכול להיות הפתרון, ואיך לצאת מהשפעתו של הרגל מגונה?

תלך אחרי רצון החברים.

(סוף השיעור)