שיעור בוקר 16.09.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חוק הערבות – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: נושא השיעור הוא "חוק הערבות", קטעים נבחרים מהמקורות, אנחנו בקטע מס' 44.

אנחנו מבינים שחוק הערבות זה חוק הקשר בין הכלים השבורים שהם מתאחדים לכלי אחד ולפי עוצמת ההתאחדות ביניהם, התחברות ביניהם, הם מגלים את הבורא ולפי החיבור הזה, לפי העוצמה הזאת, הם מתחילים להרגיש שהם נמצאים כבר לא בעולם הגשמי שהיו מרוקחים והאגו היה ביניהם, אלא עד כמה שמתגברים על האגו, עד כמה שמתחברים, כך הם מרגישים את כוח החיבור, כוח האיחוד, שזה הבורא, והמצב שלהם כבר הופך להיות מהעולם הזה למצב הרוחני, העולם הרוחני, וכך אנחנו מגיעים לחיים נצחיים, שלמים, עד גמר התיקון. הכול מקוים בחוק הערבות בינינו. דיברנו על "ואהבת לרעך כמוך", דיברנו עד כמה אנחנו צריכים לסייע בזה לכל האנושות, זו העבודה שלנו, הכול נמצא בינתיים באותו ציר.

קריין: קטע מס' 44 מרב"ש, אגרת כ"ד.

"אתה צריך לעמוד תמיד על המשמר, כל היום וכל הלילה, היינו בין בזמן שאתה מרגיש בחינת יום ובין שאתה מרגיש בחינת לילה.

כי אנו אומרים לה' יתברך - כי לך יום אף לך לילה. שגם הלילה, היינו חשכת הלילה, גם כן בא מצד ה' יתברך לטובת האדם, כמו שכתוב "יום ליום יביע אומר, ולילה ללילה יחוה דעת".

היוצא מזה, עליך לעורר לב החברים עד שתהא השלהבת עולה מאליה, כמו שאמרו חז"ל על "בהעלותך את הנרות", ועל ידי זה תזכה לעורר את אהבת המקום ברוך הוא עלינו."

(הרב"ש. אגרת כ"ד)

אנחנו צריכים באמת לראות איך אנחנו מקיימים את חוק הערבות הזה. זה חוק נפלא מצד אחד, מצד שני אני מתפלא, אני מסתכל על האנשים שהם כולם בעצם שקועים בטבע שלהם, ברצון לקבל, מה יש? ויחד עם זה הבורא מעורר בהם נטייה לחיבור, נטייה לרצון להשפיע. הם יושבים בתוך הרצון לקבל ושומעים על דברים כאלה שהם הפוכים מטבעם, שמדברים על אהבה, על התחברות, על מסירות נפש, לעלות מעל האגו שלהם, מעל הטבע שלהם, והם שומעים ולא בורחים ובאמת רוצים אפילו לקיים את זה במשהו. זה דבר גדול מאוד מה שהבורא עושה איתנו, ואנחנו צריכים להודות על זה ולהשתדל להיות כמו שהרב"ש אומר "אתה צריך לעמוד תמיד על המשמר, כל היום וכל הלילה, היינו בין בזמן שאתה מרגיש בחינת יום ובין שאתה מרגיש בחינת לילה", שאתה רק נמשך לחיבור ואיחוד, שזה יהיה לפנייך כמטרה, למרות שהכול הפוך מהטבע שלך, וכך אתה עולה לדרגת הקדושה, לדרגת הבורא, זה "בהעלותך את הנרות", שאתה על ידי המאמצים האלו מעורר את אהבת הבורא אלייך וכך תשיג, תזכה, תגיע.

שאלה: לפני יומיים השתתפתי באיזו ישיבה גדולה עם גוף חיצוני, כולם אמרו ברכות לראש השנה, וממש התפלאתי לשמוע שאחד אחרי השני הם אמרו "ערבות הדדית זה מה שחסר לנו". אחד אפילו הביא סיפור על שניים שיושבים בסירה, אחד קודח, השני אומר מה אתה עושה, כל מיני פלפולים מה אומרת הגמרא וכן הלאה. זה ממש כאילו הם ישבו פה איתנו בשיעור, שמעו ותרגמו את זה כל אחד בשפה שלו. באמת בפעם הראשונה לא היה לי מה להגיד, לא היה לי מה להוסיף. אני באמת שואל, אני גם שיתפתי את העשירייה בזה, אני לא יודע מה אפשר להוסיף כשכולם מדברים על זה?

הם דיברו הרבה יותר יפה ממך אני חושב.

תלמיד: אני בטוח. אז מה עוד אפשר להוסיף על זה?

הבנת הלב, את זה אין. הם לא מודעים לזה, ובכלל, לפירוש המילים בצורה האמיתית. הם חושבים שהם יכולים להגיע לזה בזה שהם יקבעו נגיד איזה חוק. אם אתה מדבר עם אנשי פוליטיקה הם יגידו לך מיד, אז אנחנו צריכים לקבוע חוק כזה וכזה, כי אצלם לקבוע חוק זה נקרא לעשות. זה לא שיש בזה עשייה בתוך הלב של האדם, לזה הם לא מגיעים, ולכן זה כך נראה, זה נקרא "משפה ולחוץ".

תלמיד: אני חושב שגם את זה הם רואים היום, למשל כשמנסים לעשות את כל חוקי הקורונה, הם רואים שאם זה לא משהו שמתיישב אצל העם, העם לא יקיים את זה, כי כאן דיבורים לא מספיקים.

אנחנו נמצאים עכשיו בתקופה כזאת שהעם יפסיק לקיים כל חוק וחוק שהוא לא מביא לו ממש תועלת במקום, ותועלת שהוא יראה, שהוא ירגיש, לא סתם כתוב "בתוך עמי אנוכי יושבת", שהעם ירגיש בתוכו שזה אמת וזה שקר. כך הם יתקדמו. ונראה לי שאנחנו צריכים יותר להשקיע בעם, יותר להשפיע לעם, חוץ מזה שכשאנחנו לומדים כאן זה כבר מתפזר בעם, יש בזה השפעה מאוד גדולה, אנחנו לא מודעים לזה, וגם לכל העולם. אבל צריכים עוד לעשות מזה עבודה גדולה. זה יבוא.

שאלה: בקטע מקור שקראנו רב"ש מדבר שם על לעורר את לב חברו. השאלה איך הוא יכול לעורר את לב החבר אם הוא מרגיש שהלב שלו אבן?

דוגמה. רק דוגמה. כשהחבר יראה בעיניים שלו מה שאתה עושה זה ישפיע עליו, לא מילים אלא דוגמה. אם הוא ישמע ממך מילים הוא יזלזל בזה ויעשה הפוך, יצחק ממך. זה כמו שאנחנו רואים את העם כלפיי הממשלה, בממשלה אומרים כל מיני חוקים והעם צוחק. אם הממשלה הייתה מקיימת בעצמה, ממש מקיימת, לא כאילו לעשות משהו בצורה חיצונה, אלא מקיימת, אז העם היה מקבל את זה וגם עושה. לא הייתה לו ברירה, כי כך בנויה הפירמידה. אבל לא אם הממשלה רק אומרת ויושבים שם אנשים, אני לא רוצה לפרש, אבל כמו שהעולם הוא כזה אז אצל נבחרי העולם זה עוד יותר גרוע, זה ברור. לכן אין לנו ברירה אלא רק להבין שאם אנחנו רוצים להשפיע על החברים זה רק על ידי דוגמה.

גם כלפיי הילדים, צועקים על הילדים, מדברים איתם, שום דבר לא עוזר. תנו להם דוגמה, הם צריכים לראות בכם משהו ואז הם יעשו. תחשבו מה שאתם זוכרים מההורים שלכם, מבית אימא וכן הלאה, אתם זוכרים איך הם עשו משהו ולא איך דיברו אליכם. כל הדיבורים, שנים דיברו, כלום לא נשאר, מה שנשאר זה רק הפעולות.

תלמיד: זה מוביל אותי לשאלה אחרת. אם דוגמה זה הדבר היחידי שמשפיע, אנחנו צריכים גם להראות דוגמה כלפיי האנושות כחברה?

כמה שאפשר. וודאי.

תלמיד: או רק לפרסם את זה?

פרסום זה כמו דיבור, לא מאמינים בזה כל כך. אבל אין לנו ברירה, לפחות את זה לעשות. נקווה שעוד מעט הבורא יתחיל לארגן את כל האנושות בצורה כזאת שלא תהייה לה ברירה אלא לבוא לחיבור פרקטי. נגיד אי אפשר יהיה לקבל מזון אלא בתנאי שבאים לצורת חיבור ביניהם ואז בצורה כזאת הם כן יכולים להחיות את עצמם. לא יודע, נראה מה שיהיה, איזה פעולות צריך הכוח העליון לבצע כדי להביא אותנו לצורה הנכונה.

שאלה: שמעתי ממך משפט כזה, העם יפסיק לקיים כל חוק שלא מביא לו תועלת במקום. מה זה תועלת במקום לעם?

מה שהוא מרגיש שטוב לו. פשוט מאוד, מה שהוא מרגיש שטוב לו. קודם כל, אוכל, מין, משפחה, ואחר כך כסף, כבוד, מושכלות. ואם זה לא יהיה אתה יכול לספר לו מה שאתה רוצה, הוא ידחה את זה. אתה דוחה אותו מעצמך ואז הוא לא יאמין לך אחר כך, אפילו שתדבר אמת תהיה לך בעיה.

שאלה: רב"ש אומר פה "אתה צריך לעמוד תמיד על המשמר, כל היום וכל הלילה, היינו בין בזמן שאתה מרגיש בחינת יום ובין שאתה מרגיש בחינת לילה". עכשיו כבר אפשר להרגיש יותר טוב, יש פחות לילה?

למה?

תלמיד: חתמו הסכם עם חצי מדינות ערב, אף פעם לא היה דבר כזה, יש מצב יותר בטוח מבחינה פוליטית מסביב. תהיה עוד מעט כלכלה עם ארצות ערב, דבר שאף פעם לא היה, איראן מבודדת. אז מה יש לך להוסיף לי על מה שקורה? אלה דברים טובים.

אני לא אומר שהדברים האלה קורים לא לטובה, הם בסופו של דבר כן פועלים לטוב, השאלה עד כמה אנחנו נקבל את זה בצורה נכונה. אני לא רוצה לעבור לפוליטיקה אבל רק שנבין שהבורא עושה את הדברים האלה כדי שאנחנו נשקיע את הכוחות שלנו בצורה אחרת, יותר רוחנית. הוא תמיד נותן לנו מצב שלם, איך אנחנו יכולים להסתדר איתו, אלו לעל מנת לקבל, אלו לעל מנת להשפיע, אלו לרוחניות, אלו לגשמיות, זה תלוי בנו. עכשיו הוא עשה לקראתנו צעד אחד קדימה, שכביכול מוריד מאיתנו מתח במשהו. זה יכול לעזור בתנאי שאנחנו מבינים בשביל מה ומי עושה את זה. אחרת זה יעבור ויקלקל את החיים שלנו כמו עם ירדן וכמו עם מצרים. ובלבנון מה שעשינו, היינו יכולים לעשות אחרת לגמרי. זה ממש לא לעניין.

תלמיד: ואז הוא מוסיף את המשפט "כי אנו אומרים לה' יתברך - כי לך יום אף לך לילה". למה הכוונה?

לכל הפעולות, טובות, רעות, שנראות לנו כאלו וכאלו, כי יום ולילה זה רק כלפינו, כי כשאנחנו מתקנים את עצמנו אנחנו מגיעים למצב שכולו יום, "שחשכה כאורה יאיר". לכן בינתיים אנחנו מתקיימים בצורה כזאת.

תלמיד: אבל באמת אין לנו לילה?

איזה לילה יכול להיות? הבורא הוא פועל באור שלו בכל הכלים, אלא אנחנו כדי לתקן את עצמנו עוברים כאלו מצבים. השמש לא מאיר כולו לכולם? אלא אנחנו מסתובבים על כדור הארץ, על הרצון שלנו כך וכך. אבל אם מתעלים מעל הרצון, אנחנו רואים שהכול מלא ב"אור ה'".

תלמיד: אם לא טוב לי, אני אשם?

אם לא טוב לך ואם לא טוב לכולם, רק אתה אשם.

שאלה: כתוב במאמר שמוטל עליך לעורר את לב החברים.

לעורר אותם לחיבור ביניהם ולחיבור עם הבורא, זה הכול.

תלמיד: מה זה שהשלהבת עולה מאליה?

שאתם עד כדי כך מתחברים ביניכם, שמתוך זה מגיע חסרון לחיבור, לאהבה, גם לבורא. כי לבורא אין לנו, אנחנו עכשיו חושבים ש"אני מוכן לאהוב אותו", אתה לא מוכן לאהוב כלום, זה שום דבר. אלא כשאתה גומר את הפעולה הזאת שאתה אוהב את החברים, אחר כך אתה מגיע לאהוב את האנושות, אחרי שאתה נכלל עם כולם, במידה הזאת אתה מתחיל להרגיש שיש לך נטייה לאהבת הבורא, אך ורק.

אהבת הבורא זה השלב האחרון. לנו נדמה, לאגואיסטים, ש"את הבורא ודאי שאני אוהב, איך יכול להיות שלא?". זה לא כך, זה דווקא הפוך. אם אנחנו מדברים בצורה מערכתית אמיתית, לפי סדר תיקון הכלים, אז כמה שאנחנו מתקנים את עצמנו לעשירייה ומחוצה לעשירייה לכל מיני מעגלים עד כל האנושות כולה, שם אני יכול להגיד "בתוך עמי אנכי יושבת", ושם אני מגלה את האהבה לבורא. שם הכלים האמיתיים, אנחנו רק גלגלתא ועיניים, מה יש לנו סך הכול כדי לאהוב, כדי להתחבר עם כוח עליון? אין לנו את הכלים האלו. כל הכלים האלו נמצאים באח"פ, באנושות, ואנחנו מזלזלים בהם. יהודים מזלזלים בכל העמים, אמנם אנחנו חייבים ממש לדאוג להם.

שאלה: עכשיו מתחיל סגר ממושך בישראל בגלל הקורונה. איזו דוגמה אפשר לתת לציבור במקום כל המילים היפות?

אני חושב שאנחנו צריכים לפרסם את הערוצים שלנו ולהזמין אותם אליהם, ולהגיד שזאת התרופה האמיתית היחידה שיש בינתיים. אחר כך יתגלו עוד, אבל בעקבותינו, עוד תרופות לווירוס ותרופות לכל הצרות שלנו, רק בזה. אז תשתתפו, לפחות בתכנית כזאת, בתכנית כזאת. ממש לעשות מגוון תכניות ולפרסם אותן כמה שאפשר בכל הרשת.

בסך הכול בישראל אנחנו ידועים, זה כבר התפשט דרך ערוצי הטלוויזיה שהיו לנו. אנחנו צריכים רק להראות להם עכשיו שיש לנו תיקון, שיש לנו תרופה במה שאנחנו עושים גם כנגד הווירוס. ולהראות להם תכניות מאיפה הווירוס, למה הווירוס, מה קורה וכן הלאה. קדימה.

תלמיד: זאת אומרת, מגוון תכניות מטעם חוכמת הקבלה, ממש כמו שאנחנו, כמו שמכירים אותנו?

מטעם ההסבר הקרוב ללב העם. אני לא יודע מה זה חכמת הקבלה. אני לא יכול להגיד זו חכמת הקבלה, אנחנו דוחפים להם את זה. אנחנו מציגים להם, מגישים להם משהו שמתאים להם כדי להשפיע טוב, בגישה, בלב שלהם, בתגובת הלב שלהם, על כל הכוח הכללי, על הבורא, כדי שיעשה איתנו חסד. איתנו, הכוונה עם כל העולם ואנחנו בתוך העולם.

שאלה: האם אפשר לעורר את ישראל לתיקון על ידי אומות העולם, ואיך אפשר לעשות את זה?

זה לא טוב. זה שאומות העולם יבואו אלינו וידרשו תיקון, זה כתוב, זה ממש לא טוב. אנחנו צריכים לפרסם להם מקודם את התיקון, את צורת התיקון, את המצב המתוקן, מה מצפה, מה מחכה לנו וכן הלאה, ואז הם יתמכו בנו. אם הם יבואו אלינו בלי העבודה הקודמת שלנו כלפיהם, זה יהיה רע מאוד. אלא רק בצורה שאנחנו נקדים את היחסים בינינו מצידנו, שאנחנו רוצים להראות להם דרך לתיקון, להבראה.

שאלה: עכשיו מחמיר הנגיף והבידוד, אתה אומר שהסתיו והחורף יהיו קשים, האם זה אומר שהבורא רוצה להביא את העולם מהר לחוק הערבות?

כן. אבל אנחנו יכולים לעשות את זה במקום הלחצים מלמעלה אם אנחנו מקדימים מלמטה העלאת מ"ן, שאנחנו מוכנים לזה, שאנחנו רוצים את זה, שאנחנו רוצים להגיע לחיבור בינינו. כל העניין הוא מידת החיבור. אם אנחנו לא מספיק מחוברים, הבורא מכניס בנו את מידת החיבור בכוח ואנחנו מרגישים ייסורים עד שנשברים. אם אנחנו רוצים להתחבר ומגיעים אליו, הכול בסדר גמור, זה נקרא שבאים ומבינים זה את זה ומתחברים באהבה.

תלמיד: מה זה אומר שהוא מוסיף את מידת החיבור דרך כל הבעיות האלה?

לדוגמה, יעשה לנו מכות, רעב, כל מיני בעיות עם האקלים. פתאום יהיו לך הצפות בכל כדור הארץ, הצפות כאלה שגובה המים יהיה 2 מטר, מה תעשה? זה ינתק אותך מהכול. מה תעשה? תשב באיזה מקום שם על הגג ותסבול מקור? והוא יעשה לך את זה, החורף מתקרב. אין ברירה, תסתכל מה שהוא עשה בעבר, זה חוק הטבע. אין לו לב, יש לו תכנית, לפי התכנית הזאת הוא חייב להביא אתכם למצב המחובר, האידיאלי, לבריאה כזאת שאתם תהיו "כאיש אחד בלב אחד". אז כדי לכופף את הרצון לקבל, לשכנע אותו, יש הרבה אמצעים, מכות למיניהן. זה מפחיד מאוד. אמנם אחרי זה ישנה מטרה יפה, נשגבה, גדולה, אבל [מה] בדרך?

בואו נעשה כמה שיותר את הסליחות, ההפצה, בכמה שאפשר יותר בצורה רצינית ומועילה.

שאלה: בעבודה הפנימית שלנו אנחנו לא מבטלים את הרע כי הבורא נותן לנו אותו ואנחנו משתמשים ברע. לעולם, כשאנחנו מסבירים מה התוצאה הסופית שאנחנו מצפים שתהיה, הרי את הקורונה אנחנו מקבלים ומעריכים כעזרה מהבורא, איך להציג נכון לעולם את התוצאה שאנחנו רוצים להגיע אליה?

ש"על כל פשעים תכסה אהבה", עד כמה שהפשעים יותר גדולים, האהבה תהיה בגובה יותר גדולה.

תלמיד: אנחנו מפרסמים את זה שיש לנו הזדמנות להגיע לקשרים טובים ובריאים יותר על פני המצב שאנחנו מקבלים.

ודאי.

תלמיד: לא שאנחנו נותנים להם הרגשה שהקורונה תיעלם, אלא יותר לדבר על העניין של התועלת הזאת.

ואז היא נעלמת. אנחנו עולים מעליה, שום דבר לא נעלם. את כל הדברים הרעים האלה אנחנו עוד יכולים לזכות לראות, כמו כל מיני מגפות שהיו בעבר, ממותות ומה שלא יהיה. הכול יהיה. אלא אנחנו צריכים רק לכסות באהבה את כל הדברים האלה. לא לשים לב אליהם בעצמם, אלא רק לעבוד למעלה מהם. לא לברר כל מיני דברים, מי אשם, מי לא אשם, למה ככה, פשוט מכסים באהבה וזהו, זאת העבודה שלנו.

תלמיד: אולי הגישה היא פשוט לדבר על אהבה שזה העיקר שאנחנו רוצים להעביר ואיך הקורונה תומכת בזה. מה אתה אומר על גישה כזו?

אדרבא בבקשה, כן. זו ודאי גישה יותר טובה, יותר קלה, יותר קצרה, יותר מובנת.

שאלה: האם על ידי זה, שאני מכופף את הרצון לקבל שלי למען חיבור וערבות במדרגה יותר גבוהה עם החברים, זה מקדם את החברה והעולם לסבול פחות?

ודאי, כי אתה מעלה אותם כבר לדרגת חיבור ואהבה. כן, ככה זה קורה.

שאלה: כל התכניות וההסברים שאנחנו צריכים לעשות ועושים, באיזה אופן זה דוגמה ולא מילים, מילים, דיבורים?

באיזה אופן זו דוגמה?

תלמיד: כן.

זו בעיה שאנחנו לא יכולים כל כך להראות, כי אנחנו מדברים על רגשות, ורגשות קשה מאוד להביע, אלא אם אתה תיקח שחקנים ותשלם להם כסף והם יעשו לך תיאטרון כזה של אהבה. אבל אצלנו הדברים האלה הם נמצאים בצורה יותר נסתרת. האהבה היא בעצמה דורשת מין הסתרה, זאת אומרת שהיא לא מתפרצת לפני כולם. זה לא כמו שהיום זה בקולנוע, בתיאטרון, ששם זה ממש אהבה אגואיסטית כך זה. בדרך כלל כשאני אוהב מישהו הנטייה אז שזה נמצא בצניעות.

קשה לנו, קשה להסביר את זה, איך צריכים להתנהג, אבל בכל זאת, להסביר, לעשות כל מיני ציורים, אנחנו חייבים.

תלמיד: אני שואל על העניין המהותי להסביר. באנלוגיה של ההורים מול ילדים, אז כמו שאמרת קודם, אתה יכול לדבר לילד עד מחרתיים, הוא לא תופס מזה כלום, צריך לתת לו דוגמה במעשה.

כן.

תלמיד: אז אם אנחנו כלפי העם, כלפי העולם, כמו הורים כלפי הילדים, איזה מעשה אנחנו מראים להם, איזה דוגמה בפועל אנחנו מראים להם, חוץ מלחפור במילים. בינתיים אנחנו משתמשים רק בציר הזה של הסברים, מילים. והשיח הוא אתה יודע, כולם, כולם מדברים וקשה מאד להתבלט. איפה אנחנו יכולים לתת את ההשראה הזאת של מעשה, של משהו שיכול לסחוף ולתת דוגמה בפועל?

אני לא יודע. אני אגיד לך, אין לי יותר ממה שיש וזה מילים, הסברים. אבל יבוא עוד מעט מצב, שאחרי כל המילים שכולם מדברים, כולם ירגישו [שזה] שקר, ואחרי המילים שלנו ירגישו את האמת. זה יהיה כך, אנחנו צריכים רק לא להפסיק.

תלמיד: אז מה שחסר, זה רק הכוח הפנימי שמאחורי המילים?

כן. הכוח הפנימי, אבל הם לא מרגישים את זה. יש לנו היום עוצמה גדולה בהסבר שלנו, אבל מי מרגיש את זה? רק אנחנו, וגם כן במאמץ, זאת התקופה. התקופה הזאת אמנם היא תקופה מאד מיוחדת ויפה, היא גם תקופה כמו שלפני היום, "חשכת לילה" ובזה אנחנו בינתיים נמצאים, במיוחד בתגובה מהקהל.

תלמיד: הפרקטיקה של חכמת הקבלה שהתעסקנו בה הרבה שנים, המעגל, המקום הזה, איפה הוא נמצא בכל התהליך? אנחנו בתקופה האחרונה פשוט זנחנו את זה. יש לזה איזה מקום? אין לזה מקום? זה אמור להתגלות?

עשיריות יש בתוכנו, מחוצה לנו אנחנו עכשיו לא מבצעים את זה. אז מה עושים? אני לא יודע. יכול להיות שאולי נוכל לסדר דווקא עכשיו בזמן הסגר הזה.

אפשר לחבר עשיריות בחצר, בגנים? בכלל לא?

תלמיד: בעיקרון אפשר רק עשרה אנשים להתקהל במקום סגור ועד עשרים בחוץ, כמה שאני זוכר את ההנחיות. אפשר אולי לחבר אנשים וירטואלית בזום, כמו שאנחנו עושים.

אפשר אולי כך לעשות. אפשר לעשות את זה וירטואלית, תנסו זה מאד חשוב. דווקא אני לא חשבתי שאתם לגמרי מזניחים את זה. צריכים לעשות את זה בצורה וירטואלית בכל השפות, בכל העולם, שאתם מזמינים לדיונים, להידברות, לכל מיני כאלה, ואתם בצורה כזאת מסבירים.

שאלה: אולי אפשר לקחת את הגלקסי ולשים אותו בכל מדינה ואפשר להתחיל להביא אנשים לשם.

אם יש לך רעיון, אתה תפנה להנהלה שלנו.

שאלה: אני אפנה.

זהו, דבר איתם ותסדר איתם. אני לא מבין בזה כלום, ואני גם לא יכול להגיד לך יפה או לא יפה, כי אני לא מבין. ולכן הם לא שומעים גם בקולי, כי הם יודעים כבר מראש שאני לא מבין ואני לא מתערב בזה

רק אם זה מועיל לתיקון העולם, אז בבקשה שידונו ויגידו לך, אוקיי תודה רבה, אנחנו ממשיכים עם הרעיון שלך. זה הכול.

שאלה: אני אדבר איתם.

אני לא רוצה לשמוע את הרעיונות האלה, אתם תעשו את זה בצורה ישירה.

קריין: אנחנו בקטע 45. מתוך "פרי עץ חיים" שער הסליחות.

"צריך לומר בלשון רבים, חטאנו וכו', ולא חטאתי. והטעם, כי כל ישראל הם גוף אחד, וכל אחד מישראל הוא אבר אחד פרטי, כי זהו הערבות, שאדם ערב בעד חבירו אם יחטא, לכן אעפ"י שאין בו אותו עוון, עכ"ז ראוי הוא להתוודות עליו, כי כשעשוהו חבירו, הרי כאילו הוא עשהו בעצמו, לכן נאמר בלשון רבים. אפילו אם האדם מתוודה בביתו ביחיד, לומר כי מה שחטא, נחשב כאילו עשינו אני והוא חטאנו אותו ביחד, מצד ערבות הנשמות."

(פרי עץ חיים. שער הסליחות, פרק ח')

זה מעניין, שכל דבר ודבר שאנחנו רוצים לברר, אנחנו צריכים לברר בלשון רבים, כי אף אחד לא אשם בעצמו. אם אני חוטא, החברים שלי חוטאים. אני קודח חור בסירה, ככה הם משפיעים עלי, ואני כתוצאה מהם. אני רואה שכולם צדיקים, גם אני משפיע עליהם כך, שהם יהיו צדיקים, וכן הלאה.

זאת אומרת, יש כאן ערבות הדדית, אחריות, וגישה קולקטיבית לכל דבר, גם לרע וגם לטוב. לכן אף אחד לא שופט את האדם בעצמו, אלא רק את העשירייה שלו. אנחנו צריכים להבין, זה כמו עם, הבורא מתייחס לפרצוף, לעשירייה, כאחד.

ולכן אנחנו קודם כל צריכים לצאת מהרגשת האני, להרגשת אנחנו, כעשרה יחד. אחרת אנחנו בכלל לא מדברים עם הבורא בצורה רוחנית, ולא מתייחסים לעולם בצורה רוחנית. אין פחות מעשרה, והאדם הוא לא אדם, הוא מי שנכלל בעשרה. ומה התכונות שלו? מה הדברים שלו? אחרי שהעשרה האלו משפיעים עליו, אז מה שקורה לו, מתוך ההשפעה, זה נקרא "אדם", זה נקרא "הוא", ולפני כן, הוא בהמה ואין איתו, אין עימו חשבון.

שאלה: הבורא זה כוח שמגיב רק למחשבות ולרגשות שלנו?

כן.

שאלה: אם אנחנו אומרים שכל הסליחות מתקשרות לעתיד. למה כל ההתנסחות היא בלשון עבר? "חטאנו, פשענו, אווינו.".

מה זה לשם העתיד? לשם העתיד אתה מבקש תיקונים, ועל שם העבר זה מה שגילית, כי גילית שיש לך תכונות כאלה שאתה לא מזדהה עם הבורא, עם החברים.

תלמיד: אז מה בעצם נקרא "סליחה"? אני מבקש סליחה על משהו?

אתה מבקש שהבורא יתקן את הקשר שלך עם כולם, חוץ מזה אין לך מה לתקן. למה אתה מבקש את זה כסליחה? כי עד היום זה לא נגלה לך, מפני שהיית שקוע ביצר הרע שלך. וזה שזה לא נגלה לך, אתה אשם. כי הבורא כביכול נתן לך את כל ההזדמנויות לגלות את זה. ואם אתה מגלה עכשיו, סימן שזה היה שם גם קודם, אבל לא היית מספיק ער לזה.

תלמיד: אז אם ככה, סליחות זה שאני מצטער שלא התאמצתי מספיק לגלות קודם את הרע, ואיזה סוג של התחייבות כן לעשות את המאמץ הזה בעתיד?

כן.

שאלה: בדרך כלל, צריך לדבר בלשון רבים, "לא אני חטאתי, אלא חטאנו". מצד שני אומרים שכל החברים מתוקנים חוץ ממני.

אני לא יודע, אתה תחשוב, תחשוב טוב טוב איך אנחנו מסדרים את כל המשפטים האלה, ובטח תמצא ביניהם הרבה מאוד משפטים מנוגדים.

שאלה: לגבי לשון רבים "חטאנו" ולא "חטאתי", אבל באופן טבעי, בחיים, אני לא יכול להגיד שאם הוא עשה משהו אז אני אשם. אין דבר כזה. אני לא מבין באיזה שלב זה יכול להגיע? כמו שאתה אומר, צריך לצאת מהרגשה של אני, להרגשה של החבר? באיזה שלב קורה בכלל, דבר כזה באמת?

אין אדם חוטא אם אין לו סביבה כזאת שתומכת בחטא שלו. אתה לא נמצא בסליחות? "חטאנו לפניך".

תלמיד: כן, הלב יוצא החוצה.

נו?

תלמיד: כשאני רואה איזה פושע, או רוצח, אז אתה בא ואומר, "תשמע, אם הוא רצח, אתה אשם". איך אני אשם? לא ברור לי הקטע הזה.

למה לא?

תלמיד: איך? אם הוא רצח אני אשם?

כן, כי אתה היית בסביבה שלו, ויש לך חלק בחטא שלו, שלא השפיע עליך לטובה. כי בסך הכול אתה מתרשם מהסביבה, או תוצאה מהסביבה, ואתה חלק מהסביבה שלו, אז גם אתה אשם. וכך אנחנו מרגישים, שסך הכול יש אנשים שנמצאים בחטאים, ואנחנו מרגישים את התוצאות מהחטא שלהם.

תלמיד: אז בעצם מה התיקון פה? שהוא כאילו לא ירצח, אם אני אשתנה, אז הוא לא ירצח?

ודאי. אתה צריך להתנהג בצורה כזאת שאף אחד לידך לא יכול לעשות שום עבירה.

תלמיד: אמרת לנו הרבה פעמים את הדברים האלה, אבל קשה מאוד לראות מישהו שעושה משהו, וכאילו שאני אשם בזה, מאוד קשה לראות דבר כזה.

זה האגו שלך שלא נותן, אבל אחר כך, בעתיד, אתה תגלה שכל החטאים הם רק עליך.

תלמיד: שאני אשם?

בטח, רק אתה. בסדר?

תלמיד: בסדר.

ואז יביאו אותך ככה, כמו יצר הרע לשחיטה, וישחטו. כן, כן.

שאלה: כחלק מההכנות שלנו לחג אנחנו רוצים לשאול מה הדרך הכי הטובה לחייב אחד את השני בבירור הכללי הזה אם אי אפשר להאשים את האדם בעבירות בצורה אינדיבידואלית?

זה נקרא השפעת חוק הערבות, שאף אחד מאיתנו לא עושה מצווה ולא עושה עבירה אלא כתוצאה מהסביבה שלו. תסתכלו מה שבעל הסולם כותב. אך ורק כתוצאה מהסביבה, אדם הוא פרי של הסביבה כותב בעל הסולם בהרבה מקומות ולכן אנחנו צריכים לדאוג לסביבה כי רק על ידה אדם מגיע למה שהוא מגיע. אחד הולך לגנוב, אחד רוצה לרצוח והשני הולך למדע והשלישי להיות ילד טוב ואדם טוב. הכול תלוי בסביבה שאדם גדל בה, לא מילים, לא כלום, רק סביבה. הוא מסתכל על המעשים שעושים האנשים סביבו ומתוך זה הוא לוקח דוגמה וכך גדל. תסתכלו על הילדים שלכם ותכינו אותם טוב לפי הדוגמה שלכם.

תלמיד: שמענו שאמרת שאת כל הטענות שלנו אנחנו צריכים לכוון לבורא. בחג הזה באיזו צורה אנחנו צריכים להביא את הטענות האלה ממרכז הקבוצה לבורא?

רק בתפילה משותפת שלנו שאנחנו מתחברים יחד בחג הזה. אנחנו צריכים לעבור את הכרת הרע, שאנחנו כולנו נמצאים באגו שלנו, והאגו הזה מכוון אותנו ומנהל אותנו ומסובב אותנו לכל הכיוונים ואנחנו רוצים להתפטר מהשליטה שלו, ממש להתנתק ממנו, וזאת העבודה שלנו. בוא נכיר שהרע הזה ששולט עלינו, אנחנו לא מסכימים, אבל אין לנו ברירה כי הוא שולט. יש לנו רק מחשבה אחת, שהוא שולט, אבל את השליטה שלו אנחנו לא יכולים להפסיק, אנחנו רק יכולים לפנות לבורא ולבקש מהבורא "תעזור לי, תוציא אותו ממני או תוציא אותי ממנו ותנתק בינינו, אל תיתן לו לשלוט עליי, אני רוצה שאתה תשלוט עליי, אהבה, חיבור לכולם, תעזור לי בפועל לעבור משנאה לזולת לאהבה לזולת", זה בעצם אנחנו רוצים שיקרה, בפועל זה.

אם אנחנו נרצה לפחות במקצת, נתחיל לקבל הארה מלמעלה שהיא יותר תקשור בינינו, בין כולם על פני כדור הארץ, כל בני ברוך, ואז יהיה לנו כוח משותף, הרגשה שאנחנו נמצאים בשיתוף, בערבות הדדית, וכולנו נתפלל עבור כולם, והבורא יהיה בינינו וכך נגיע להתקדמות. הכול נמצא בהישג ידינו.

שאלה: יש לך תלמידים שעכשיו נמצאים מסביב לעולם, שומעים את מה שאתה אומר והרגשנו ותרגלנו בסדנאות בימים האחרונים לגבי הנושא הזה של הסליחה ואיך אנחנו אחראים כלפי העולם. האם זה מספיק שהעשיריות יעשו את העבודה לפתוח את הלבבות אחד לשני כדי לכסות את החטאים של הגוף, את העבודה הזאת נעשה ביחד?

אני בטוח שזה אפשרי, אני חושב שאתם תבצעו את זה, יש לי אמון שלם במאמץ שלכם, בעבודה שלכם, בלב שלכם ואני בטוח שאנחנו נבצע את העבודה. ואחרי המאמץ הזה שנעשה עכשיו בסוף השבוע אנחנו באמת נגיע לדרגה אחרת של חיבור בינינו, שנתחיל בקשר בינינו, להרגיש את ראש השנה, זאת אומרת תחילה של השינוי החדש. אבל זה הכול בקשר בינינו, אז בואו נכין בינתיים בימים האלו עוד ועוד חיבורים בינינו, תלות הדדית. זה לא צריך להיות דווקא בהרבה התכתבויות אלא כמה שיותר בהרגשת הלב, אני רוצה להיות קשור לכל החברים שיש עכשיו לפני על המסך ועוד יותר ויותר שלא מופיעים יחד עם כולנו על המסכים שלנו, אני רוצה להרגיש את כולם בלב ושאני נמצא בהם והם בי.

(סוף השיעור)