שיעור הקבלה היומי15 דצמ׳ 2019(בוקר)
שיעור בוקר 15.12.2019- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 394, מאמר "הערבות",
אותיות כ"ג – כ"ה
זה ברור שתנאי הערבות הוא תנאי של כלי שלם. אותו הכלי דאדם הראשון ששם כלולות כל הנשמות יחד, החוק של החיבור ביניהן נקרא "ערבות". זאת אומרת, הכניסה, ההתכללות של כל נשמה בכל הנשמות, זה נקרא "כלי שלם". לכן אנחנו צריכים להבין שלא יהיו שלווה, שלום, חיים טובים, רוגע, איחוד, לפני שאנחנו משיגים את התנאי הזה שנקרא "ערבות". ההתכללות ההדדית הנכונה, השלמה, במערכת אחת, שהיא נשמה כללית אחת שהבורא ברא, החוק של ההתקשרות הנכונה, החוק של העבודה הנכונה בין כל החלקים הפרטיים, היינו הנשמות הפרטיות, ההתכללות ביניהן, ההתחברות ביניהן, העבודה המשותפת ביניהן, נקראת "ערבות".
בערבות הזאת כשכל אחד מתעלה מעל עצמו, הוא מרגיש את הכלי כולו. את הכלי הפרטי שלו הוא לא מרגיש, רק מהבחינה שהוא מתעלה מעל עצמו. אבל כדי להתעלות מעל עצמו ולהתכלל באחרים אז הוא כל פעם כביכול משמין, מקבל מכולם, מכולם, את מה שיש בכולם, את ההבחנות, התכונות, הרצונות, הכוונות, המחשבות, גם הזרות, ואחר כך הוא גם מתקן אותן. יוצא שכל אחד מגדיל את הכלי החיצון שלו, שזה כל הנשמות שנמצאות כביכול מחוצה לו, ועל ידי עבודה נכונה איתן הוא מגדיל את הכלי הפנימי שלו, יש לו בזה את גוף הפרצוף, וכך כל אחד ואחד. ופי תר"ך פעמים אנחנו משיגים כך את התפיסה, היכולת, ההרגשה, הקליטה, ההשגה, ההבנה, וכן הלאה.
לכן אין לנו חוק אחר מהערבות שאנחנו צריכים להשיג ולהחיות בתוכנו. הערבות הזאת כוללת צמצום, מסך, אור חוזר, קטנות, גדלות, את כל השלבים, את כל ההתכללויות בינינו. כל מה שאנחנו מממשים בדרך התיקונים, ובסוף התיקונים במצב הסופי, זה סך הכול חוק הערבות. ולכן בזה שכל אחד משתדל לא לחשוב על עצמו אלא על הזולת, ואיך להתכלל בזולת, ואיך להתכלל מהזולת, ואיך לגרום לחיבור הזולת, כך אנחנו בונים את הכלי הפנימי ואת הכלי החיצון שלנו. כמה שאנחנו מסוגלים לאסוף את הכלים בצורה פנימית יותר או חיצונה, כמה שאנחנו מחלקים את הרצון הכללי, נניח בכל מיני דרגות וצורות, בכלים פנימיים יותר, חיצוניים יותר, זה הכול אך ורק כדי לקיים את חוק הערבות בצורה שלמה יותר.
ומפני שהתיקונים נעשים בכלי גדול שכולל את כל החלקים, אז אנחנו צריכים מהתיקונים הכי קטנים לכלול גם בתיקונים הכי קטנים את כל סוגי התיקונים, גם ישראל, גם אומות העולם, גם כאלו וכאלו פעולות למיניהן, שהן כלל ופרט, חיצוני, פנימי, שהם כולם בעצם גורמים זה לזה ותומכים זה בזה, כי אנחנו בעצם מטפלים מלכתחילה בכלי עגול.
מתגלה כלי גדול, כללי, אוניברסלי, מלכתחילה. וזה הכול לפי הכלל שאותו חלק שמתעורר שנקרא "ישראל", לא יכול להתעורר אם אין צורך לתקן את כל הכלים שנקראים "אומות העולם". ולכן כשאנחנו מתעוררים לעבודה הרוחנית, אנחנו צריכים לקחת בחשבון מיד את הטיפול גם בכלי חיצון יותר, בשכבות יותר מרוחקות מהעבודה הרוחנית. אבל חייבים את זה לעשות, אחרת העבודה שלנו לא תתבצע, מפני שאין לה את סגנון התיקון הנכון. התיקון צריך להיות "סוף מעשה במחשבה תחילה", זאת אומרת שאני יודע למי אני צריך להיות מקושר, את מי אני צריך לתקן, ואז אני מתקשר איכשהו לכלים החיצוניים האלה. אז אני מסוגל, יכול, רשאי, להגיע לבורא ולבקש תיקון עבור עצמי, כי אני מצאתי איפה אני מממש את מה שאני מקבל ממנו, שזה יהיה בעל מנת להשפיע.
ובעל מנת להשפיע, כל הדברים האלה נמצאים מחוצה לנו בכלים יותר חיצוניים, לא בינינו. בינינו אנחנו רק מייצרים את המקום שממנו אפשר להעלות את החיסרון, אבל את החיסרון עצמו אנחנו צריכים להשיג רק מהכלים החיצוניים, שלהם אנחנו צריכים להעביר את האורות, ההתעוררות, ההשפעה, התיקונים והחיבורים. ואז אנחנו גם נצליח להיות כמעבר.
אות כ"ג
"ובדברים הללו מתבארים היטב, מה שעמדנו לעיל באות ה', במה שניתנה התורה ביחוד אל גזע האומה הישראלית. כי זהו ודאי, שאין כאן ב' דעות בהדבר, אשר דבר תכלית הבריאה, מוטלת על כל מין האנושי יחד: כשחור, כלבן, כצהוב, בלי שום הפרש מעיקרה.
אולם, מתוך ירידתה של טבע הבריות עד לדיוטא התחתונה, כמבואר לעיל, שהיא ענין האהבה עצמיית, השולטת שליטה בלי מצרים על כל האנושיות, לא היה שום דרך ומבוא לבא במשא ומתן עמהם ולהבינם, שיכריעו ויסכימו לקבל על עצמם, אפילו בהבטחה בעלמא, לצאת ממסגרתם הצרה אל העולם הרחב של אהבת זולתו.
מלבד האומה הישראלית, אשר מכח שהקדימה להם, השעבוד להמלכות הפראיית של מצרים ארבע מאות שנה, ביסורים גדולים ונוראים. ונודע דברי חז"ל, שאמרו: "מה מלח ממתק את הבשר, כן יסורים ממרקין עונותיו של אדם". דהיינו, שמביאין אל הגוף הזדככות גדול. ונוסף על זה, שהזדככות אבותיהם הקדושים עמדה להם, כנ"ל באות ט"ז, שזהו העיקר, כמו שמעידים על זה כמה מקראות שבתורה.
ומכח ב' הקדמות האלו, נעשה אז מוכשר לדבר הזו, דעל כן מכנה אותם הכתוב, בעת ההוא בלשון יחיד, כמ"ש: "ויחן שם ישראל נגד ההר". ופירשו חז"ל: "כאיש אחד בלב אחד". מפני שכל יחיד ויחיד מהאומה, הסתלק את עצמו לגמרי מאהבה עצמית, וכל מגמתו היה רק להועיל לחבירו, כמו שהוכחנו לעיל באות ט"ז, במשמעות המצוה של "ואהבת לרעך כמוך", עיין שם היטב.
ונמצא, שנתלכדו יחד כל היחידים שבאומה, ונעשו ללב אחד ולאיש אחד, כי רק אז הוכשרו לקבלת התורה, כמבואר."
סדנה
מה כתוב בקטע הזה? איך אנחנו מממשים את העבודה בתיקון הכלי הכללי דאדם הראשון. כמו שאנחנו שומעים כאן, שישנם חלקים בנשמה הכללית הזאת שהם לא מסוגלים להגיב, להרגיש, לזוז, לעשות שום תיקון, שום התקשרות, לא לכיוון שלילה, לא לכיוון חיוב, לכלום, ממש כדומם. והתפקיד של מה שנקרא ה"אומה ישראלית", זאת אומרת אלה שמתעוררים מלמעלה, התפקיד שלהם זה דווקא לעורר את עצמם עוד יותר בצורה מכוונת, ולטפל בכל אומות העולם, זאת אומרת באותם החלקים מהכלי הכללי דאדם הראשון, שלא יכולים להתעורר לבד.
איך אנחנו בצורה מערכתית, צריכים לטפל בעצמנו כדי לטפל באותם הכלים שלא יכולים להתעורר בעצמם, ובאיזו תקופה ובאיזו צורה, ניתן לנו לגשת אליהם לצורך התיקון?
איך אנחנו מקבלים לזה התעוררות? איך אנחנו מבינים שההתעוררות שאנחנו מקבלים בכל מיני צורות, היא אך ורק כדי לטפל בכלי החיצון, באותם אלה שלא מתעוררים לסגירת הכלי הכללי כמערכת אחת?
בקיצור, איך ישראל מבצעים את התפקיד עבור הכלי הכללי?
*
בעל הסולם אומר שהקבוצה הזאת, היא חלק מנשמת אדם הראשון, שנקרא "ישראל", שמוכן לתיקונים, לעומת חלקים אחרים מנשמת אדם הראשון, החלק הזה הוא נעשה מוכן לתיקון מפני שהוא עבר את מצרים. מה זה נקרא שהוא עבר שיעבוד מצרים?
בעל הסולם כותב, "מלבד האומה הישראלית, אשר מכח שהקדימה להם, השעבוד להמלכות הפראיית של מצרים ארבע מאות שנה, ביסורים גדולים ונוראים." מה זה יסורים גדולים ונוראים שהם עברו, שזה ריכך אותם לתיקון, קידם אותם?
*
איך ההרגשה הזאת שאני נמצא בשעבוד של הרצון לקבל שלי, שאני רוצה לצאת ממנו, שאני רוצה לברוח ממנו, שאני רוצה להוציא את כל הרצונות האלה שניתנים לתיקון משם, מה שנקרא "עם ישראל בתוך מצרים"? איך אני בתור משה מושך אותם, איך אני גורם לזה שאני מרגיש את עשרת המכות ועל ידן מאין ברירה אני מזמין אותם ועושה את זה? איך אני עובר את כל המצבים הללו?
אני, הכוונה נקודת המשה כלפי עם ישראל, הרצונות שיכולים להיתקן וכלפי המצרים, הרצונות שלי שלא מסוגלים להיתקן ועדיין נשארים באיזושהי צורה ממש במצרים. ויש חלק ברצונות שאני יכול לתקן, שהם נקראים "כהן", "לוי", "ישראל", "נשים", "גברים", אחר כך זה יהיו שנים עשר השבטים, איך אני ממיין בי את הרצונות האלו גם כן? איך אני נאבק בין פרעה ובורא, הכול בי נעשה, איפה אצלי, בתוכי אני מרגיש כל המערכה הזאת?
תעזרו כל אחד לכולם להרכיב את המערכה הזאת, את התיאטרון הזה הפנימי שנמצא אצלנו בלב.
*
אות כ"ד
"ולפיכך, מתוך הכרח האמור, ניתנה התורה ביחוד לאומה הישראלית, גזע אברהם יצחק ויעקב בלבדה. כי לא היה מקום אפילו להעלות על הדעת, ששום זר ישתתף עמה. אמנם בגלל זה, הותקנה ונעשית אומה הישראלית, כמין מעבר, שעל ידיהם יזורמו ניצוצי ההזדככות, לכל מין האנושי שבהעולם כולו."
זאת אומרת מתוך המערכת הכללית של הכלי השבור, שהוא חייב להישבר כדי להיתקן כולו בעל מנת להשפיע בדבקות בבורא, אז בתוך הכלי הכללי לא יכולים להתעורר לתיקון אלא רק השכבות הדקות, הקלות ביותר שבהן הרצון לקבל האגואיסטי השבור הוא לא כל כך עבה, כבד, ולכן הם יכולים להתעורר ולכן הם נקראים לפי ההתעוררות הזאת "ישר א-ל" וכל היתר לא מסוגלים.
אבל בגלל שיש ביניהם, לשכבה דקה, כזו יכולת להיתקן, וליתר השכבות הנותרות אין יכולת הזאת, אז יש כאן עניין של חלוקת התפקידים. שהכלי שמסוגל לתקן את עצמו נקרא "ישר א-ל", הוא מתקן את עצמו ואחר כך הופך להיות מעבר לרצונות שלא יכולים להתעורר בעצמם, אלא ההתעוררות שלהם היא אחר כך, יותר מאוחר, על ידי האורות שמתפשטים דרך אותה שכבה דקה וחלשה, שנקראת ישראל, והשכבות האלה העבות כשהן מתעוררות, אז זה הסימן שהן כבר צריכות תיקון, וההתעוררות הזאת היא באה בצורה כזאת שהם מרגישים בעצמם את המשבר בחיים הרגילים שלהם, שרק אותם הם מסוגלים להרגיש, ומרגישים את עצמם שתלויים באיזושהי צורה בישראל, בשכבה הדקה הזאת ומתחילים לדרוש מהם לעשות איזה פעולות, להביא טוב ומילוי, וכך הם מגיעים לעבודה הדדית, העביות מגיעה מאומות העולם והאור המתקן והממלא מגיע דרך ישראל.
באופן, שניצוצי הזדככות הללו, הולכים ומתרבים יום יום, כדמיון הנותן לאוצר, עד שיתמלאו לשיעור הנרצה, דהיינו עד שיתפתחו ויבואו לידי כך, שיוכלו להבין את הנועם ואת השלוה, השרויים בהגרעין של אהבת זולתו. כי אז יבינו להכריע את כף הזכות, ויכניסו את עצמם תחת עולו ית', והכף חובה יתבער מן הארץ."
תקרא שוב.
אות כ"ד
"ולפיכך, מתוך הכרח האמור, ניתנה התורה ביחוד לאומה הישראלית, גזע אברהם יצחק ויעקב בלבדה." מפני שהם מסוגלים להתאחד יחד, "כי לא היה מקום אפילו להעלות על הדעת, ששום זר ישתתף עמה." אלה שלא מסוגלים להתחבר, "אמנם בגלל זה, הותקנה ונעשית אומה הישראלית, כמין מעבר, שעל ידיהם יזורמו ניצוצי ההזדככות, לכל מין האנושי שבהעולם כולו.
באופן, שניצוצי הזדככות הללו, הולכים ומתרבים יום יום, כדמיון הנותן לאוצר, עד שיתמלאו לשיעור הנרצה, דהיינו עד שיתפתחו ויבואו לידי כך, שיוכלו להבין את הנועם ואת השלוה, השרויים בהגרעין של אהבת זולתו. כי אז יבינו להכריע את כף הזכות, ויכניסו את עצמם תחת עולו ית'," גם כן, "והכף חובה יתבער מן הארץ."
שאלה: האם בדור שלנו אנחנו לא צריכים להתעסק יותר בתיקון העולם מאשר בתיקון בעשירייה?
במה אנחנו יכולים להתעסק? מה אנחנו יכולים לעשות כלפי תיקון העולם? לקבל מהם חסרונות, שסובלים מהמשבר הכללי וכן הלאה, אנחנו מדברים כאן על זה, ולהבין שמגיעה עת התיקון לכל העולם ובהתאם לזה צריכים לראות את עצמנו, האם אנחנו יכולים להיות מעבר לזה. לכן בעל הסולם כותב שזה זמן של הדור אחרון, דור המשיח.
תלמיד: אבל על פניו, לפי העיניים המאוד מוגבלות שלי, נניח מבחינת הזמן שאנחנו משקיעים בשיעור, אפילו זמן בהפצה שלנו, תצרף את הכול, אז באחוזים אנחנו מתעסקים יותר בתיקון בעשירייה מאשר בתיקון העולם. נראה שתשומת הלב יותר לזה.
כי הגורם ודאי שצריך להיות נחת רוח לבורא, האמצעי לגרום נחת רוח לבורא יכול להיות רק תיקון של הכלי החיצון, זה ברור. ישראל לא קיימים בשביל עצמם בשום צורה, אם לא היה צורך לתקן את אומות העולם, לא היה בכלל עניין של ישראל. לא היה דבר כזה.
אנחנו רואים דבר מוזר מאוד בעולם, שאף אחד לא מבין ולא רוצה אותו וקשה עימו. גם ליהודים עצמם קשה וגם לכל האנושות קשה. באמת, אם היה אפשר לבטל אותו כמו שכבר רצו לעשות בכאלו מקרים בהיסטוריה, זה היה כאילו אתה עושה את הפתרון הסופי, אבל אם אנחנו מבינים שאי אפשר להגיע לתיקון הכללי בלי ישראל, אז אנחנו שוב צריכים לפנות אליהם, ולזרז אותם להבנה מה הם צריכים לעשות, ועד כמה שהערבות ביניהם הכרחית, אמנם שקשה מאוד, ועד כמה שאנחנו בזה עושים את העבודה שלנו, הפעולה שלנו, אנחנו מביאים מאור המחזיר למוטב לכלים שהם לא מסוגלים להתעורר, לא מסוגלים להבין מה זה ערבות, מה זה חיבור, מה זה התכללות, מה זה השתוקקות לבורא, לא יכולים, רק בעזרת האור, אם אנחנו נעביר להם, הם יוכלו להתארגן נכון, ואם לא נביא אותו אז גילוי השבירה יהיה יותר ויותר, ומפני שאנחנו נמצאים כמבודדים ביניהם למקור האור העליון, כאילו אנחנו בדרך בין הבורא לאומות העולם, אז אומות העולם מרגישים את זה שאנחנו סותמים את הכול, שאנחנו גורמים רע לכולם. ההרגשה הזאת היא הרגשה טבעית, הנכונה, ולכן אנחנו צריכים כמה שיותר מהר להסביר לישראל מה תפקידם.
שאלה: בכנס הגדול אנחנו רוצים להקדיש את כולו למה שנקרא תיקון העולם, לעבודה שלנו בזה, כולו יהיה מוקדש לנושא הזה או שגם לתיקון בעשירייה?
אם כן אז תיקון העשירייה הכללית שלנו, אמנם שאנחנו נדגיש שאנחנו עושים את וודאי אך ורק לצורך תיקון העולם הכללי, ועד כמה שיהיה דגש לתיקון העשירייה הכללית או לתיקון העולם הכללי, אנחנו עוד נברר, הימים ידברו. העיקר להרגיש שאנחנו נמצאים ממש במרכז המציאות וצריכים לבצע מה שאפשר. לא שאנחנו מקטינים את עצמנו, לא, לעשות כמה שאפשר יותר. אם אנחנו נדבר על הדברים האקטואליים, נרגיש אותם, איך שנברר אותם, נהיה יחד כמה ימים ממש שקועים בזה, זה ישפיע. מה עוד אנחנו יכולים לעשות. נו וודאי שסביב זה הפצה והכול. זו פעולת התיקון המזורזת עם ההפצה, עם הכול יחד.
שאלה: איך ניצוצי ההזדככות הללו הולכים ומתרבים יום יום? איך קורה המעבר בין ישראל לאומות העולם?
אני לא כל כך מבין את השאלה שלך. מה זה מעבר בין ישראל לאומות העולם? אם אנחנו נמצאים במערכת הכללית, בינתיים בשבירה, זה כמו שיש לך עוגה ובתוך העוגה יש לך שם פירורים, פירורים של משהו אחר, סוכר, שוקולד, הכול מעורבב. אתה נמצא באותם הרצונות האגואיסטיים כמו אומות העולם, ועוד יותר מזה, אתה מצליח יותר מהם בשימוש ברצונות האגואיסטיים. תסביר לי לצורך התיקון למה אתה מצליח יותר? למה ישראל מצליחים יותר? אתה יכול להגיד יש להם התקרבות לאור יותר. זה נכון אבל לא זאת הסיבה, אז לכן הם כאילו בצורה אגואיסטית מושכים.
אני לא שואל איך מבחינתם הם מצליחים, אלא למה הם מצליחים יותר מאומות העולם בכל העסקים החומריים?
תלמיד: אני לא יודע.
תחשבו. שאלה יפה לסדנה, לצורך ההפצה אנחנו צריכים לדעת.
סדנה
למה זה ניתן לישראל. אתה מבין את השאלה והתשובה, זה מפני שיש בהם יותר רגישות לאור ולכל, לכן הם משתמשים עוד יותר בעל מנת לקבל, זאת אומרת הם יותר אגואיסטים, הם ממש קרובים לקליפה. כי מי משתמש יותר, הם משתמשים ביכולת שלהם להתקשר לאור כדי לנצל את האגו שלהם ולמלאות אותו. זאת אומרת הם ממש אנשים רעים שמשתמשים בבריאה לעצמם. למה? למה זה מסודר כך? לכל דבר יש טוב ורע.
*
איך אנחנו יכולים להפוך את התופעה הזאת לחיוביות רוחנית, שישראל מצליחים בכל העיסוק שלהם מאומות העולם? ואיך המגמה הזאת עלולה עוד להשתנות בעתיד הקרוב, ישראל יותר יצליחו או לא ובאיזו צורה כן. דברו על זה קצת.
*
אות כ"ה
"עתה נשאר לנו להשלים, מה שביארנו בקונטרס הקודם "מתן תורה", אות ט"ז. שמשום זה לא ניתנה התורה להאבות, משום שהמצוה של "ואהבת לרעך כמוך", שהיא הקוטב של התורה כולה, אשר כל המצות מסבבות עליה, כדי לבארה ולפרשה, הנה איננה ראויה לקיימה ביחידות, זולת בהסכמה מוקדמת של אומה שלימה.
ועל כן נמשך הדבר עד צאתם ממצרים, שנעשו ראוים לקיימה. ואז נשאלו מקודם, אם כל אחד ואחד מהאומה, מסכים לקבל על עצמו מצוה הזאת. ואח"כ, שהסכימו לדבר, ניתנה להם התורה, עש"ה." זאת אומרת על מה הייתה הנקודה שאתה הופך להיות מעדר לעם ה' בזה שאתה לוקח את הכלל "ואהבת לרעך כמוך".
"אולם עדיין צריך לבאר: היכן מצינו בהתורה, שנשאלו בני ישראל שאלה זו, ושהסכימו לזה, קודם קבלת התורה?" זאת שאלה, אבל ללא ספק שמקבלים את התורה אך ורק במידה ובצורה כדי לקיים "ואהבת לרעך כמוך" בלבד, השאלה עומדת ממש לפני כולם וכל אחד ורק לצורך זה מקבלים עזרה מלמעלה, אחרת לא.
תקרא שוב.
אות כ"ה
"עתה נשאר לנו להשלים, מה שביארנו בקונטרס הקודם "מתן תורה", אות ט"ז. שמשום זה לא ניתנה התורה להאבות, משום שהמצוה של "ואהבת לרעך כמוך", שהיא הקוטב של התורה כולה, אשר כל המצות מסבבות עליה, כדי לבארה ולפרשה, הנה איננה ראויה לקיימה ביחידות, זולת בהסכמה מוקדמת של אומה שלימה.
ועל כן נמשך הדבר עד צאתם ממצרים, שנעשו ראוים לקיימה. ואז נשאלו מקודם, אם כל אחד ואחד מהאומה, מסכים לקבל על עצמו מצוה הזאת. ואח"כ, שהסכימו לדבר, ניתנה להם התורה, עש"ה.
אולם עדיין צריך לבאר: היכן מצינו בהתורה, שנשאלו בני ישראל שאלה זו, ושהסכימו לזה, קודם קבלת התורה?"
שאלה: איך אנחנו יכולים להגביר את הקנאה בעשירייה דרך זה שהחברים משתדלים להידבק בחברה.
שיעשו את זה בצורה כזאת שאנחנו נקנא בהם, פשוט מאוד. קנאה זה דבר שאתה רואה, שאתה מרגיש, שיש במה לקנאות אחרת לא. הם צריכים לשחק לפניי.
שאלה: איך התיקון הקטן ביותר צריך לכלול בתוכו את כל העולם, את עם ישראל ואת העשירייה. זה בהקשר לתפילה שדיברנו עליה בחלק הקודם? ונאמר אני רוצה להתחבר עם החברים בעשירייה בתפילה.
בשביל מה? בשביל מה אתה רוצה להתחבר?
תלמיד : כדי לבנות כלי לגילוי הבורא.
בשביל מה?
תלמיד: בצורה האידיאלית כדי להשפיע לבורא.
איך? הבורא לא צריך ממך שום דבר, אין לך שום דבר שאתה יכול לתת לו. אז מה אתה עושה?
תלמיד: מתבקשת התשובה שאנחנו צריכים כלי רחב יותר שכולל את עם ישראל והעולם כולו, כדי שנוכל להשפיע לבורא, האם זה נכון?
להשפיע לבורא זה נקרא לקבל ממנו. "יותר ממה שהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק".1 הבורא רוצה לתת, יש לו רצון לתת בלבד. ברא בך רצון לקבל, כשאתה תארגן את הרצון לקבל בצורה כזאת שתוכל באמת לקבל ממנו וליהנות. אבל לא לקבל ממנו וליהנות מהמילוי עצמו, אלא את ההרגשה שלו, את היחס שלו, זה מה שהוא רוצה לתת לך. כמו שני אנשים שאוהבים זה את זה. אתה יכול לתת כזה עפרון לשני, אבל אם אתה נותן לו את זה, אז בנתינה הזאת הקטנה הוא מרגיש שקיבל את כל העולם.
הבורא רוצה לתת הכוונה היא את האהבה שלו. לכן אנחנו עכשיו מדברים על "ואהבת לרעך כמוך" שאני צריך ללמוד מהאהבה שלי שאני אוהב את עצמי כך אני צריך להגיע למצב שאני אוהב את הזולת, שאני אוכל לאהוב את הזולת, במידה הזאת אני יכול לאהוב את הבורא. במידה שאני אוהב את הבורא אז אנחנו נמצאים עימו בהשתוות הצורה, הוא יכול למלאות אותי באהבה שלו ואז נקרא שאני מגיע למימוש של עצמי.
תלמיד: אבל כאן יש לנו את השלב הזה של העבודה עם העשירייה כמו שאמרנו, שאנחנו יכולים לממש את זה בה, ויש את השלב שאנחנו עובדים עם העולם כולו ועם עם ישראל, כלומר עם עוד חלקים.
כן.
תלמיד: לכן אני שואל איך בתוך התפילה בתוך התיקון לשלב את כל הדברים האלה יחד העשירייה ועם ישראל, והעולם כולו.
הם צריכים להיות שייכים לכלי אחד, רק את הכלי האחד הזה אנחנו רואים מהיחס בין האור והכלי שאי אפשר שהאור יתאים את עצמו לכלי אלא רק בהדרגה. ההדרגה הזאת שהאור מתאים את עצמו לכלי נקרא ד' בחינות דאור ישר, שהאור שמגיע מהבורא כדי שהוא יתאים את עצמו לכלי הוא צריך לקבל על עצמו לבושים, שינויים חיצוניים, שהאור יתאים את עצמו לרצון לקבל שהוא נקרא הנברא. אז ארבעה לבושים האור צריך לקבל על עצמו, להתלבש כדי שהוא ייכנס לרצון לקבל ויתחיל למלא אותו.
ואי אפשר אחרת, לכן ברצון לקבל יש לנו ארבע דרגות, הדרגה העליונה היא נקראת ישר-כאל שהיא מתעוררת, זה נגיד גלגלתא ועיניים או עביות דשורש או שורש/א'. למה אני אומר ככה וככה מפני שבישראל עצמה יש עוד חלוקות, עוד שכבות ברצון לקבל שנקרא ישר-כאל. מתעוררים כך, מתעוררים אחרת, ואומות העולם אלה כלים כבדים, הם מאוד חשובים, שדווקא בהם יש מימוש של הזדהות עם הבורא, תיקונים, גמר תיקון אבל הם לא יכולים להתעורר בלי כלים שיהיו באמצע כמעבר שנקראים ישראל. וכך זה עובד.
בכלים של הרצון לקבל של אומות העולם, יש לך גם שבעים אומות העולם, זאת אומרת יש שם הרבה מאוד הבחנות, מדרגות שלכל אחד מהם ישנם תיקונים שונים. וכל אחד מקבל את העבודה שלו בלתקן ובלמלא את עצמו בצורה שונה וכולם יחד רק משלימים זה את זה. וכך מגיעים לתיקון הכללי. צריכים יותר לחשוב על סך כל הכלי הכללי איך שהוא צריך להיות מסודר, שהוא לא יכול כלפי האור לעשות שום דבר, אלא רק בהדרגה שהאור מקבל על עצמו לבושים, מתלבש בלבושים האלו, הוא מתאים את עצמו לכלי.
שאלה: האם העבודה שלנו עכשיו היא בעיקר להתחבר בעשירייה?
כן, העיקר להתחבר בעשירייה. אבל בחיבור בעשירייה אנחנו צריכים לדעת גם בשביל מה אנחנו עושים את זה. אחרת החיבור ייראה לגמרי אגואיסטי ולא יצא מזה שום דבר טוב. אלא נעשה סיבוב ונצטרך לתקן את הכוונה שלנו קצת יותר לחיבור של הכלי העולמי ואז זה יהיה אחרת.
אנחנו אגואיסטים, אבל אם אנחנו עושים בכל זאת את התיקון שלנו כדי להביא לתיקון לכל העולם, זה כבר על מנת להשפיע במשהו ולכן זה יהיה מוצלח. ואז אנחנו, גם בזכות זה שאנחנו מטפלים, כביכול מטפלים בכל העולם כולו, בזכות זו נקבל את המאור המחזיר למוטב. אחרת אנחנו מקבלים אותו מאוד קטן, סתם כך להחזיק אותנו. אבל כדי בפועל לתקן את עצמנו, להתקדם בתיקונים של גלגלתא ועיניים שזה אנחנו, גלגלתא ועיניים, כדי לתקן את הגלגלתא עיניים אנחנו צריכים לחבר לעצמנו במשהו את האח"פ.
ואז אנחנו נקבל את האור שמתקן אותנו לעומת האח"פ, כדי להכין אותנו לעבודה עם האח"פ. לכן אין לנו ברירה אפילו שאנחנו לא מתוקנים, אנחנו צריכים לעסוק בכל זאת בהפצה לעולם הרחב, בהתקשרות לעולם הרחב ולא לסגור את עצמנו בתוך החדר שלנו.
אם אנחנו שומעים שבעל הסולם אומר שאנחנו נמצאים כבר בדור האחרון, אם אנחנו רואים את הקלקולים האלו שמתגלים כמשבר הכללי העולמי, הגלובלי, אז ברור לנו שאנחנו צריכים לקבל אור שמתקן אותנו לגלגלתא ועיניים שאנחנו נוכל לטפל באח"פ. ולכן אנחנו צריכים מראש להתכלל עם החסרונות של אח"פ. ולכן אנחנו צריכים להיות בהפצה לאח"פ. ורק בצורה כזאת הגלגלתא עיניים יקבלו את הצורה נכונה שלהם, וזו הדרך.
שאלה: איך אני יכול לשכנע את עצמי ואת החברים שבעל הסולם במאמר הזה פונה דווקא לעשירייה שלנו, דווקא אליי, לא לתושבי מדינת ישראל, אלא זה שאנחנו תכונת ישראל?
זה לא פשוט. זה הרבה יותר קשה מאשר לנו. אבל לנו יותר קל, אלו שנמצאים כישראל, פיזית, כאילו יותר קל מאשר למי שלא שייך לישראל פיזית. כי אתה כבר מגיע מהתיקונים, אתה כבר מתעורר משכבות ששייכות ממש לתיקון דאדם הראשון. אנחנו רק שייכים לשחזור, נגיד. ולכן העבודה שלך היא הרבה יותר מועילה כי אתה שייך כבר לחלק יותר מעשי של הכלי הכללי. איך לשכנע את עצמך.
יש הגדרות, שם גם כתוב על יתרו. יש הרבה קטעים קטנים במשפט אחד שאנחנו ננקה את הראש מהגדרות פיזיות, שכול הדברים האלה הם באמת רק הרצון לקבל עם הכיוון.
"זה שרוצה ללכת בדרך ה', הוא נקרא ישר-אל," זה הגדרות מבעל הסולם. "שהוא בחינת ישר - לאל, היינו שכל המעשים שהוא עושה, הוא רוצה שזה יעלה ישר לאל, ולא רוצה שיהיה כוונה אחרת".
(כתבי רב"ש, "מי שחיזק ליבו")
רק הוא נקרא ישראל. אתה יכול לקחת לא חשוב מי, איזה הודי, סיני, לא יודע מאיפה, אינדיאני, אפריקאי, אם הוא ישר-קל הוא נקרא ישראל. כל אחד מהאנושות שמקבל את הכוונה הזאת בעל מנת להשפיע, כך יקרא. יתרגלו לזה, יקבלו את זה.
"ישראל", היינו ישר-אל, היינו כל מה שהוא חושב, הוא הכל שיגיע הכל לאל, ואז אין הוא עולה בשם, משום שהוא לא חושב על עצמו כלום, אלא כל מחשבותיו הם עבור ה'.
וזה נקרא "ארץ ישראל". היינו, שיש לו רצון ישר - לאל, היינו, שאין לו רצונות של אהבה עצמית, אלא של אהבת הזולת. ועל עצמו, היינו שהוא יהנה מהחיים, אין תשוקות. וכל התשוקות הוא בזה, שיהיה לו האמצעים להשפיע לה'. אלא כל מה שהוא מזין את הגוף שלו, הוא רק בכדי שיהיו לו כוחות לעסוק בעמ"נ להשפיע."
(רב"ש א', "והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך")
קריין: "עם ישראל פירושו שכול העם רוצה לעבוד לתועלת ה' ולא לתועלת עצמם."2
"כידוע שעניין ישראל פירושו ישר – אל, הכול בשביל ה'."
"שמילת "ישר-אל" הוא אותיות "לי ראש". היינו שמאמין, שיש לו ראש דקדושה,"
(בעל הסולם, "שמעתי" קמ"ג, "אך טוב לישראל")
"ישראל הם למעלה מהטבע, רק כשהם חוטאים חס ושלום אזי נופלים אל תחת הטבע כמו העכו"ם שהם תחת המזל והטבע"
זאת אומרת מי יכול לחטוא? דווקא ישראל.
קריין: הגדרות "מיהו יהודי".
"למה שנקרא שמו יהודי? לפי שייחד שמו של הקב"ה כנגד כל באי עולם."
זאת אומרת, מראה לכול באי עולם, לכול הרצונות שלו שמרגיש בחיצוניות, בפנימיות, שהכוח העליון הוא אחד.
קריין: "כתוב איש יהודי הוא במדרש יחידי נקרא יחידי שדבוק בנקודת חיות ששם מקום האחדות."
אנחנו נשלח את זה, לכולם. צריכים לתרגם את הדברים האלה ולשלוח. מה שאנחנו מביאים לשיעור זה מתורגם ונמצא אצל כולם?
תלמיד: כן.
ומה שאתה מוסיף אחרי השיעור?
תלמיד: זה נשלח כל יום כמקורות נוספים וזה גם מתורגם לשפות.
איפה מעמידים את זה אחר כך?
תלמיד: זה נמצא גם בארכיון, אני יודע שזה נשלח בווטסאפ לכולם.
תלמיד: זה נשלח לכולם בטוח, זה גם מתורגם לשפות, יום יום. זה נשלח לכלי העולמי דרך סביבה טובה.
אתם חושבים רק על עצמכם, "זה נשלח", ואם אין לך כתובת מסוימת נגיד, והאדם הזה לא מקבל, איפה הוא יכול לראות את זה?
תלמיד: זה נמצא בארכיון בחומר הלימוד של אותו יום, שם יש גם מקורות, וזה נקרא "מקורות נוספים" וזה מצורף לכול שיעור וגם לחלקים של השיעור.
אתם דואגים רק לעצמכם.
שאלה: אנחנו נכנסים כל יום לארכיון ולוקחים מתוכו דברים של השיעור לקרוא שוב, לשמוע שוב. תודה לחברים שעשו את העבודה הזאת.
אמרת שהעבודה העיקרית היא בסופו של דבר בעשירייה, וכול מה צריך לעשות הוא ביסוד הדברים האלה, נמצאת התפילה בעשירייה, והתפילה הטובה ביותר היא מתוך ייאוש. אז במה אמורה להיות מהות התפילה שלי, כשאני מגיע לייאוש, או רוצה להתפלל עבור העשירייה?
אנחנו משיגים את הכוח העליון רק על ידי זה שמבקשים. בקשה יכולה להיות אך ורק מתוך עשירייה, עשרה. כי כשאנחנו מבררים את הבקשה שלנו אנחנו עומדים מאחריה, ואנחנו פונים לבורא ודורשים ממנו שהוא ישפיע עלינו שאנחנו נוכל בחזרה להשפיע לו. מה אנחנו יכולים להשפיע לו? רק מה שאנחנו מביאים לו, את הכלי שזקוק לחיבור. הכלי זה אנחנו בינתיים, אבל אנחנו לא יכולים להביא לו את הרצון לקבל שלנו שמוכן לחיבור כי בשביל מה הוא צריך להתחבר? אם הוא רק רוצה חיבור, אם הכול נגמר בו, בתוך העשירייה, זה יהיה בעל מנת לקבל.
על מנת להשפיע יכול להיות רק אם יש משהו אחריו, שאחרי הכלי של העשירייה יש לך עוד קהל שלו אתה רוצה להשפיע. אז אתה יכול לבקש עבור הקהל הזה, כי האח"פ שלך, לפי המבנה, נמצא בתוך הקהל הזה, ואז אתה יכול לקבל מהבורא המאור המחזיר למוטב. ואז הוא ממלא לך את האח"פ, מתקן את האח"פ וכולי, ואז אתה משפיע למטה. אם אתה לא מחובר לכלי החיצון, אין לך מה לבקש. אתה בינתיים כך עובד, מתקשר עם הבורא אבל ההתקשרויות האלה יהיו מקסימום בכלים דהשפעה שלך, גלגלתא עיניים, שהם מאוד מאוד דקים ואתה תרגיש בזה משהו, איזו מציאות רוחנית, אבל לא שאפשר לעבוד עימה. על זה אנחנו מדברים.
שאלה: ענית התפילה קוראת בבת אחת או בארבע בחינות?
כל מה שאנחנו מקבלים עובר דרך כל העולמות עד שמגיע אלינו, כי צריכה להיות התאמה בין הכלי שלנו לאור אין הסוף. ולכן האור חייב להשתלשל בכל המדרגות עד שהוא מגיע אלינו ובהתאם, לעד כמה שאנחנו מתקנים את עצמנו, כל תיקון זה נקרא שאנחנו מעלים את עצמנו לדרגה יותר עליונה יותר עליונה יותר עליונה, וככה אנחנו מגיעים למצב שכולנו נכללים במלכות דאין סוף. וכול העולמות, העלמות, הם כבר נעלמים.
שאלה: כן, אבל אנחנו אומרים כשיש חיסרון מוכן בכלי אז מיד יש איזו תגובה. האם התגובה הזאת מורגשת בכלי מיד או היא גם צריכה לעבור כל מיני דברים?
לא, גם עכשיו אנחנו משתנים ומקבלים שינויים והשפעות שונות אבל אנחנו לא מרגישים את זה. לפעמים אנחנו מרגישים כי זה עניין של הצטברות הבקשות המוצלחות שלנו, כמה שישנן ממטה למעלה וכמה שבכל זאת על זה יש לנו השפעה מלמעלה למטה. כשהדברים האלה מגיעים לאיזו מידה, הסאה קטנה, [ונעשית] ויותר גדולה, אז אנחנו מרגישים את השינוי.
תלמיד: אם לבדוק את זה בתוך העשירייה, עדין ואפשר בקלות לפספס. יש בכלל דרך לבדוק את התפילה שלנו כלפי אח"פ?
באח"פ אפשר לבדוק את זה בצורה הרבה יותר ברורה מאשר בבגלגתא ועיניים, כי בגלגתא ועיניים זה רק כלים דהשפעה, והיחס שלנו להשפעה זה דברים שאין לך, אין לך דרגות באור החסדים. אור החסדים מתפשט ברוחב, מה שאין כן עבודה עם האח"פ זו כבר עבודה עם הארת חכמה, מוחין, שהם מתפשטים דווקא במדרגות, בהדרגה, בחלוקות.
תלמיד: אז בעצם כשאנחנו ניגשים לעבוד על התפילה, עכשיו בימים הקרובים כהכנה שלנו לכנס, מהי האינדיקציה שאנחנו עובדים נכון, והאם בכלל יש אינדיקציה?
אנחנו צריכים לדרוש שתהיה לנו הרגשת יחד לפחות בכלים דהשפעה. שאנחנו נרגיש עד כמה שאנחנו יותר ויותר ויותר יחד. וכמה שאנחנו יותר ויותר נמצאים יחד, אנחנו נרגיש את המושג הזה "ערבות". וכבר בתוך מושג הערבות שזה אור החסדים הגדול, יש בחסדים גם ו"ק וג"ר, ובמידה שאנחנו נכללים כבר עם האח"פ, אז אנחנו נתחיל גם כן להתכלל עם האח"פ בכלים ועם אור החכמה דאורות, וכך נהיה מעבר.
אנחנו בעצמנו נקודה. מלמעלה אנחנו מקבלים מהאור את ההבחנות הללו, ומלמטה מהכלי שאחרינו, ואנחנו בעצמנו כאילו לא קיימים, יש לנו רק נקודה "שליש אמצעי דתפארת".
תלמיד: בעשירייה כשאנחנו נפגשים לפעמים מורגשת הרגשה של ביחד שכזה, שכאילו הדברים נעלמים, נמסים. אבל אני לא יודע אם זה הביחד של החיסרון הזה שאנחנו מחפשים כלפי האח"פ או כלפי משהו, אולי זאת פשוט מין הרגשה כללית כזאת של ביחד. מהי האינדיקציה של הביחד הזה שאתה מדבר עליו?
אין לי מילים. אנחנו נרגיש את זה כך בינינו ונגלה יכולת לדבר על זה.
תלמיד: אז למה לשאוף בעצם במאמצים האלה ל"יחד"? פשוט רק לזה?
"יחד", שאנחנו לפחות נבין ביחד מה המטרה שלנו, מה העבודה שלנו, מה אנחנו צריכים לבצע, לעשות. שאנחנו נהיה באותן ההבחנות, שאנחנו נתמוך זה בזה, שאנחנו נרגיש שהעבודה הפנימית והעבודה החיצונה שלנו, היינו כלפי עצמנו למרכז העשירייה, כלפי חיצוניות, שאנחנו מבינים אותה ועובדים בזה יחד. מתוך זה נקבל הארה כללית, כך זה יקרה.
שאלה: שאלה בקשר להפצה. איך נכלול את החסרונות של העולם? זאת הדאגה הכי גדולה שיש כאן בינינו.
פשוט מאד. איך יכולה להיות הפצה אם אתה לא נכלל עם החסרונות של אותו הקהל שאליו אתה רוצה להפיץ? אתה צריך להתכלל בו, אתה צריך להרגיש אותו, אתה צריך עוד יותר להרגיש אותו ממה שהוא מרגיש את עצמו. כי יש לך הכנות כאלה שאתה יכול להבין מאיפה זה מגיע, למה זה מגיע, במה זה קשור עם מקור הבריאה, עם מטרת הבריאה, עם התהליך שהבריאה עוברת. אתה יכול להסביר להם קצת איפה שהם נמצאים ולמה, מה הסיבה לכל המצבים שהם עוברים ואיך לרפאות אותם, לעשות אותם יותר קלים.
אתה צריך להסביר להם שאין ברירה, שאנחנו נמצאים בתהליך שאנחנו לא בוחרים אם להיות בו או לא להיות בו, אלא אנחנו יכולים רק בדרך להשתתף. כי כל התהליך הוא בשבילנו, כדי להכניס אותנו לאט לאט בהדרגה להשתתפות, שאנחנו נהיה שותפים לכוח העליון. שותפים זה נקרא שאנחנו נכללים ממנו, שאנחנו מגיעים למצבים שאנחנו עושים כעזרה, כעבודה משלנו כלפיו.
ובוא נעשה את הפעולות הרצויות, ואז אנחנו נרגיש שבמקום שאנחנו מתנגדים ומקבלים מכות, שאנחנו כן מגלים השתתפות, ובאותה מידה את כל התוצאות היפות. זה הכול תלוי בנו ואיך אנחנו נתכלל מכלים חיצוניים, ואיך אנחנו נסביר להם את זה.
אם אתם מרגישים שאין לכם עדיין יכולת להסביר, אז אתם יכולים לפנות לחברים שלנו, יותר נכון אולי לכתבים, ואנחנו נעזור להם לכתבים, והכתבים כבר יכתבו לכם. התקשרות לכלי חיצון זה דבר הכרחי. כי הכול מתעורר בעולם עכשיו רק בשבילנו, ואנחנו צריכים לדאוג שהעולם יגלה אותנו ויבין אותנו. אפילו מתוך כך שאנחנו צריכים להיות בצורת ההשפעה, והשפעה זה נקרא שאתה הולך ומשתתף בצערו של העולם.
שאלה: איך אנחנו יכולים להמשיך להיות בחושך ולהיות אור לגויים, לנוכח המציאות הנוכחית?
אז בינתיים אתה לא יכול להעביר להם את האור, כי אתה עדיין לא זכאי לקבל את האור ולהיות המקור של האור. אבל אתה יכול להיות המקור של ההסברה הגשמית, בוא נגיד, המערכתית. איפה אנחנו נמצאים, למה אנחנו נמצאים כך, בשביל מה אנחנו קיימים, מה היא הסיבה, מהו התהליך, מהי מטרת הבריאה וכן הלאה, כל הדברים האלה. לא מבחינת השפעת האור במעשה אלא בהשפעת שיטת התיקון עצמה, אתה כן יכול לממש בינתיים. וזה גם יעזור לך להתחיל לקבל הארות, כדי לתקן את עצמיכם ודרככם להיות הצינור להשפעה לכל העולם.
שאלה: מהי התורה, מה זאת אומרת שהיא מקיימת אותנו בעולם הזה ושומרת עלינו מהעולם הבא? איך זה עובד כיום בעשירייה?
זה פשוט, צריכים להתחיל להרגיש, אני לא יודע איך לבטא את זה.
שאלה: יש לנו עכשיו הרבה כלים כיצד לתמוך בכוונה הזאת, של שיעור בוקר, זום, עוד פעולות. איך המקובלים מהעבר מלפני 100, 1000, 2000 שנים במשך היום החזיקו את עצמם בכוונה, במאמץ? מה היה הסוד שלהם?
לא היה חיוב לפני האר"י, להתחבר בעשירייה. רבי שמעון כן בכתיבת ספר הזוהר, אבל מאז ועד האר"י המקובלים היו ככה מפוזרים אחד, שניים, שלושה אולי, וכך היו מתקיימים.
רק מזמן האר"י שהתחיל תיקון העולם כבר לעלות לבמה, אז הגיע האר"י, התחיל לספר לנו על כל הדברים האלו. אחריו שהוא סיפר את הכול, וביצע את הכול בכתיבה, בכוח, בא הבעל שם טוב והתחיל לעבוד בפועל על התארגנות של מקובלים בקבוצות. ומשם מגיעה לנו כל העבודה הפרקטית. לכן אין לנו שום דבר חוץ מלימוד האר"י והעבודה של הבעל שם טוב. וככה אנחנו ממשיכים עד היום הזה.
שאלה: בימים האחרונים אנחנו שומעים על חשיבות ההכנה והיצירה של העשירייה העולמית. היום ישיבת החברים תהיה בנושא הזה. יהיו נציגים מכל העולם, צפון אמריקה, דרום אמריקה, אירופה, אסיה, אפריקה, אפילו אוסטרליה.
וכשהתחלנו להכין את ישיבת החברים הזאת, הרגשנו איזשהו חלל ריק. ולכן השאלה היא, מה זה בכל זאת מרכז העשירייה העולמית? איפה זה? על מה כל החברים צריכים להתרכז?
כמו שהעולם הרוחני הוא וירטואלי, כאילו איכשהו הוא נמצא בפנטזיות שלנו באוויר, גם מרכז הכלי העולמי הוא נמצא באוויר, ככה בפנטזיות שלנו. אין לי יותר מה להגיד.
אתה רוצה שזה יהיה מוחשי? בבקשה. אם אתם מתחברים בכוונות, ברצונות שלכם ורוצים שזה יהיה יחד, כאחד, אז זה יעבוד. אפילו מדענים אומרים שכח המחשבה הוא כוח הכי גדול שיש לנו במציאות, הרבה יותר גדול מכוחות גשמיים. אבל איפה אתה רואה את הכוחות האלה, את כוח המחשבה? אתה יכול להגיד אני רואה לפי זה שהאדם נפעל ולכן ככה זה קורה, אבל זו לא הוכחה.
שאלה: בעבודה היומית על החיבור עם העשירייה, מה המשמעות שהתיקון בא מהקל אל הכבד?
קודם מתקנים כלים שלא פגומים כל כך ואחר כך כלים שפגומים הרבה. לכן כתוב ש"ישראל הם מעטים מהעמים", כי יש להם כלים קטנים, בעולם שלנו זה מתבטא בכמות, אבל זה לא חשוב, ואומות העולם זה כלים גדולים, לכן כתוב, "חכמה בגויים תאמין" כי שם זה כלים עבים שעל ידם מתגלה דווקא החכמה. וכך העולם מתקדם מתיקון קל לתיקון כבד בפירמידה.
שאלה: כבר דברנו על זה רבות היום אבל בכל זאת הייתי רוצה לחדד. הכניסה למרכז העשירייה, החיפוש אחר מרכז העשירייה, זו המטרה הסופית של ליהנות לבורא או שזה איזשהו מעבר שדרכו אנחנו מגיעים?
מרכז העשירייה זה המרכז של החיבור שלנו, זה מרכז של הכינוס שלנו, זה הלב שלנו, של הקבוצה. וזה מרכז לשאלה שלנו, לפנייה שלנו לבורא. וזה המרכז להפצה שלנו לעצמינו ואחר כך לכלי החיצון. הלב שלנו של הקבוצה, זו נקודה אחת שבה אנחנו מתקבצים כולם ומשם אנחנו פונים לבורא ולעצמינו ולכל הנבראים, זה מקום אחד.
והמקום הזה הוא לא נמצא, הוא לא קיים, אלא אנחנו בונים אותו מכלים דקבלה ומכלים דהשפעה, לכן אנחנו אומרים מהו המקום הזה? שליש אמצעי דתפארת. משהו שהוא מאוד מאוד באמצע בין בינה למלכות.
עוד נדבר על זה. זה שייך לקליפת נוגה, הרבה הבחנות ישנן שם.
שאלה: האם פרסום ליהודים בעולם זה נקרא הפצה לאח"פ, או זה נקרא הפצה לראש?
אם אנחנו מפיצים ליהודים בעולם, זה נקרא הפצה לראש.
(סוף השיעור)