שיעור בוקר 25.05.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"ופרעה הקריב לבורא" - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: נושא השיעור "ופרעה הקריב לבורא", נקרא קטעים נבחרים מהמקורות.

אנחנו נמצאים בתהליך שנקרא עבודה רוחנית, בירור, תיקון. מה הבירור ומה התיקון? בירור ותיקון של הרצון לקבל שלנו, להפכו לדומה לבורא, לעל מנת להשפיע. הרצון לא משתנה, הכוונה עליו משתנה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. בדרך אנחנו צריכים לקבוע שהרצון לקבל הוא ניטראלי והכוונה על מנת לקבל היא השלילית, והכוונה על מנת להשפיע היא החיובית ואנחנו צריכים לעבוד על זה.

ולכן ככל שאנחנו יותר ויותר נכיר ברצון לקבל שלנו, הכוונה על מנת לקבל, תמיד אנחנו לא מוסיפים את זה בקיצור, אבל ברור לנו שהרצון לקבל בכוונה על מנת לקבל הוא הפוך מהבורא, ואותו צריכים לתקן. רצון לקבל ללא כוונה, הוא כמו שאנחנו רואים אצל ילדים קטנים במיוחד, שהוא רוצה וזהו, אין לו שום כוונות להזיק לזולת, להתייחס לזולת, אלא הוא רוצה בפני עצמו, על זה אנחנו אומרים, זה לא רע, לא את זה צריכים לתקן כמו שלא צריכים לתקן את הרצון שנמצא בדרגות "דומם", "צומח" "חי".

גם מסביבנו, בדרגות הטבע דומם, צומח וחי, גם באדם שנמצא בדרגת חי, אין לנו שום צורך לתקן את זה וזה לא ניתן לתיקון, אלא מה שכן אנחנו צריכים לתקן זה את על מנת לקבל, כי על מנת לקבל הוא תמיד נמצא כנגד הרצון של הזולת, שברור לי שעל ידי זה שאני מושך לעצמי, אני בזה מושך מהזולת, ואז הכיוון הזה הוא כבר נמצא בצורה שלילית.

כדי לברר לעצמינו את הרצונות האלה שצריכים לתקן אותם, אנחנו רואים כבר ממה שעכשיו דיברנו, שלא מספיק רצון קטן בדרגות דומם, צומח, חי, אלא צריך להיות רצון בדרגת "המדבר" מה שנקרא, וזה שייך רק למין האדם.

"אדם" זה לא סתם מי שהולך על שתי רגליים, גם תרנגולת הולכת על שתי רגליים, אלא אדם צריך להיות זה שהוא יכול להרגיש רצונות שהם לטובתו ונגד זולתו. שמזה דווקא יש לו הנאה, עד כמה הוא רוכש משהו שמגיע לזולת אבל הוא מסובב את זה שיהיה מגיע לו, לאדם הזה, ואז זה נקרא אצלנו "עבירה", זה אצלנו נקרא "יצר הרע" ואותו רצון צריכים לתקן. ואדם שיכול לאתר כאלה רצונות בו הוא כבר נקרא "אדם". אדם מקולקל אבל כבר בדרגת האדם.

מה שאין כן מי שלא מרגיש שהוא משתמש ברצון כדי להרוויח על חשבון הזולת, הוא לא נקרא "אדם", הוא עדיין נקרא "בהמה". כך חכמת הקבלה מחלקת את זה בצורה פשוטה וברורה. ולכן אנחנו צריכים לתקן את הרצונות האלו שהם נמצאים בדרגת האדם.

ומפני שאנחנו לא כל כך יכולים לתאר כאלו דברים, אז אנחנו לאט לאט מתפתחים במשך דורות, דורות, דודות כדי להתחיל לאתר את הרצונות שבנו, ואלו אנשים שיכולים למיין את הרצונות שבהם לשם מי הם, ועל חשבון מי הם, על חשבונם או על חשבון הזולת, לטובת הזולת או לטובת עצמו של אדם, האנשים האלה הם כבר באים לחכמת הקבלה, מביאים אותם לחכמת הקבלה כמו שכתוב, והבורא מסדר אותם, "שם ידו של האדם על גורל הטוב", של חיבור, של האמצעים להתעלות למעלה מעצמו, ואת זה אפשר רק על ידי העשירייה.

וכך הם כבר מקבלים אפשרות להתעלות מהרצון של האדם הרע לרצון של האדם הטוב, המתוקן.

ואם הרצון לקבל לא היה גדל גם באדם במשך החיים וגם מדור לדור בבני אדם, אז לא היינו בכלל מזהים שיש לנו משהו שצריכים לתקן, שצריכים לעשות שינויים על זה. רק המין האנושי יוצא מדרגת חי בזה שהוא משנה את עצמו, משנה את הסביבה שלו, מדור לדור משנה ממש כול מה שיש בו, בחינוך, לימוד, יחס של בני אדם, של המדינות, בונה עולם הלאה, וזה הכול מפני שהרצון לקבל שבו מיום ליום מתפתח לרעה.

אבל זה לא מספיק הרעה הזאת, אלא צריך להגיע למצבים שאנשים לא ירצו את הרצון לקבל שמתפתח בהם, שיכירו בו שהוא מביא להם את כל הצרות והבעיות, שהרצון לקבל עושה, והתהליך הזה הוא נקרא שפרעה, שזה יצר הרע, מתחיל להתגלות.

"יצר הרע" זה נקרא שהרצון שלי הוא על חשבון הזולת, לכן הוא נקרא "רע". אם לא על חשבון הזולת אז אין לי שום בעיה עימו, אז זה נקרא שזאת בהמה.

לכן כתוב "אדם ובהמה תושיע ה'", כי אנחנו צריכים לתקן את כל הרצון שלנו, אבל מתי אנחנו יכולים לתקן אותו, מתי שאנחנו מרגישים שהוא רע וזה צריך להיות כבר רצון לקבל גדול, שנמצא בנו, לפנינו, באחרים, שאנחנו יכולים לזהות אותו זאת אומרת, הוא צריך לגדול.

איך הוא גדל? זה נקרא ש"פרעה הקריב". מה זה פרעה הקריב? פרעה זה יצר הרע, הוא גדל כך שהוא מקרב את האדם לתיקון, שהוא מראה לאדם עד כמה הוא רע, עד כמה הוא שליט רע, עד כמה אחרי שבע שנות שובע כמו שלמדנו בגלות מצרים, מגיעות שבע שנות רעב, שההבדל ביניהן שהרצון לקבל גדל וגדל עד כדי כך שאנחנו מרגישים בו רע. במה? בזה שהוא לא נותן לנו להשפיע לזולת ולקבוע יחסים טובים בינינו, לגלות את הבורא, כוח הטוב שבבריאה, וכך אנחנו מתפתחים.

נדבר על זה דרך הפסוקים. יש כאן על מה לדבר, הדברים האלה הם מאוד מאוד חשובים, ונלמד אותם קודם ואחר כך נדבר.

שאלה: מה זה רצון רע בתוך העשירייה שצריך לתקן?

האגואיסטי. הרצונות עצמם הם ניטרליים. אלא תלוי איך אנחנו משתמשים בהם, לטובת עצמי במקום להשתמש בהם לטובת הזולת. בעצם כל הרצונות שלנו אנחנו צריכים להפוך לרצונות שמקרבים אותנו זה אל זה, בונים מאיתנו רשת, רצון אחד שנקרא "אדם", נשמה כללית אחת. זה אנחנו חייבים לעשות.

וכל רצון שעדיין לא מתוקן לצורך זה, נקרא "רע". ודאי שזה תלוי בכמה שאדם יכול לאתר דברים כאלה בו, אבל זו בעצם ההגדרה. על מנת לקבל זה הרע, ועל מנת להשפיע לזולת זה הטוב.

תלמיד: מה זה אומר שאנחנו מתקנים את זה?

אני יכול על ידי הכוח העליון, המאור המחזיר למוטב, להשתמש בו כדי לשנות את הכוונה שלי מעל מנת לעצמי, לטובת עצמי, לטובת לזולת.

אנחנו לא נכנסים לבירורים. אתה שאלת, עניתי. כל היתר תחשוב.

שאלה: קודם אמרת על הבהמה, ואחר כך דיברת על הכרת הרע, דרגות הנשמות שעברנו. אנחנו עכשיו נמצאים בלימוד, עם החברים, אנחנו נמצאים או ברצון הרוחני כשאנחנו ביחד עם החברים, או הרבה יותר אנחנו נמצאים במצב של בהמה. איך אנחנו יכולים לעשות כך שאנחנו נימצא באמצע בין שני המצבים, שיהיה לנו שיווי משקל הרמוני, שלא ניפול לכיוון הרע?

הכול הולך אחרי הכוונה. תשתדל כל הזמן להיות בכוונה על מנת להשפיע, על מנת לגרום טוב לזולת ודרכו לבורא, דרך עשירייה. בזה יהיה לך בירור.

שאלה: אמרת שהשימוש ברצון לקבל על חשבון הזולת הוא דבר רע, יחד עם זאת אני מרגיש שהשימוש ברצון לקבל לא על חשבון הזולת, למען עצמי הוא גם מאוד מחליש את החיסרון, מכבה את החיסרון. זה גם דבר רע, לא?

ודאי. קודם כל זה לעצמי, כאילו לטובת עצמי, ואחר כך זה עוד על חשבון הזולת. ברצון לקבל יש דרגות, שורש, א', ב', ג', ד'. אז דרגות שורש, א', ב' זה דרגות שלא כל כך מגיע על חשבון הזולת, אבל דרגות ג', ד' זה כבר על חשבון הזולת ממש.

אנחנו עוד נאתר את זה ונלמד ונשתמש בזה. זה הטבע שלנו, אנחנו צריכים להרגיש אותו.

קריין: מסמך "ופרעה הקריב לבורא – קטעים נבחרים מן המקורות", קטע מס' 1, לקוח מזוהר לעם פרשת "בשלח", "פרעה הקריב".

"ופרעה הקריב. שהקריב כל חֵילו ורכביו לעשות מלחמה. ועוד לומדים, שפרעה הקריב את ישראל לתשובה. וע"כ כתוב, ופרעה הקריב, ולא כתוב, ופרעה קרב. [...] ישראל היו מתקרבים אל הים, והיו רואים הים לפניהם הולך וסוער, וגליו זקופים למעלה. היו יראים. נשאו עיניהם, וראו את פרעה וחֵילו, ואבני קֶלַע וחיצים. אז כתוב, וייראו מאוד. ויצעקו בני ישראל. מי גרם לזה שהתקרבו ישראל לאביהם של מעלה? פרעה. כמ"ש, ופרעה הקריב."

("זוהר לעם". "בשלח". מאמר "ופרעה הקריב", סעיפים 67,65)

זאת אומרת, אם לא פרעה שהיה מעלה את הרצון לקבל והאדם רואה אותו לפניו שהולך והורג אותו בחיים הרוחניים, שמוכן לקבור אותו בחיים הגשמיים ולא נותן לו להתקדם לכיוון החיבור, אהבה, השפעה, דבקות, דרך העשירייה לבורא, אם פרעה לא היה מראה את זה לאדם שנמצא ולא נותן לאדם להתקדם למטרת הבריאה, למטרת החיים, אז האדם לא היה צועק, לא היה פונה לבורא. היה חי.

זאת אומרת, כל היציאה שלנו מדרגה של בהמה לדרגה של האדם ואחר כך לדרגה של הבורא, הכול על ידי היצר הרע שכל הזמן גדל ומראה לנו עד כמה אנחנו נמצאים בשליטתו. לכן כתוב, "ופרעה הקריב", זו העבודה שלו. הוא באמת עבד של הבורא, "מלאך" מה שנקרא, מלאך, והוא מבצע כך את העבודה שלו. לכן אנחנו צריכים להרגיש את עצמנו שנמצאים בין שני הכוחות, יצר הטוב ויצר הרע ומקבלים התעוררות על ידי היצר הרע דווקא, והוא שמחייב אותנו לפנות לבורא ולהגיע ליצר הטוב.

שאלה: אם אני מבין שאני ירא מפרעה אבל לא מפחד ממנו.

להמשיך. להמשיך, לחפש מקום שאתה מסתתר בבורא מתוך פרעה. שאתה רץ לבורא ורוצה להסתתר בו, כי רק שם יש לך מקום הצלה, מקלט.

קריין: קטע 2, אומר בעל הסולם.

"וזה פירוש, שפרעה הקריב. שדרשו, שהקריב את ישראל לתשובה. וזה היה בכוונה תחילה, כדי שאח"כ יקח מהם הכל לרשותו. וזהו שכתב האר"י ז"ל, שפרעה היה יונק כל השפע, שהיה יורד לתחתונים, היה יונק מבחינת עורף ומצד הגרון, שהוא בחינת רישא דגופא [תחילת הגוף], שהיה לוקח הכל בכלי קבלה שלו."

(בעל הסולם. "שמעתי". פ"ו. "ויבן ערי מסכנות")

זאת אומרת לא מספיק שהרצון לקבל כל הזמן גדל ואנחנו רואים כמה הוא תופס אותנו יותר ויותר, אלא הוא גם לוקח מאיתנו מה שאנחנו ידענו קודם, חשבנו, הרגשנו, השגנו וגם את זה הוא מוחק ולוקח כאילו לעצמו. ואז יוצא שהוא לא נותן להרגשה, להשגת הבורא למשהו שאני משתוקק לו, להופיע. אלא ממש מוצץ את כל מה שצריך להגיע אלי לתוך הלב, הוא עומד בין הראש לבין הלב ושם הוא חותך את הדרך הזאת של ההרגשה, של ההכרה וכך אני נמצא, נשאר בהרגשת ריקנות יותר ויותר, מצד אחד. מצד שני, דווקא בזה הוא מקריב אותנו לצעקה, לדרישה לתשובה.

קריין: אומר הרב"ש. קטע 3.

"כתוב "בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו, ואת לב עבדיו, למען שתי אתתי אלה בקרבו". ומקשים העולם, למה הקב"ה הכביד את לבו. הכתוב מתרץ "למען שתי אותותי אלה בקרבו". והפירוש, כי למה הקב"ה הכביד את לבו של אדם, ולא יכול לנצח את מלחמת היצר לבדו.

והתשובה, שהכוונה היא בכדי שהאדם יצעק אל ה'. וע"י זה יהיה לו כלי. ואז הקב"ה יכול להכניס בתוך הכלי את אותיות התורה בקרבו, שזהו בחינת נשמתא, שה' נותן לו בתור עזרה."

(הרב"ש. מאמר 13 "בא אל פרעה - ב'" 1986)

בצורה כזאת אנחנו רוכשים נשמה. הבורא מכביד את לב האדם, את הרצון האגואיסטי שלו, אנחנו מרגישים שאנחנו לא מסוגלים על ידי הרצון האגואיסטי הזה להגיע למשהו אלא נשארים בהמות וכאלה עוד אגואיסטיות גרועות ואז צועקים, מבקשים, עושים כל מיני פעולות שהתורה ממליצה לעשות, ואז מקבלים עזרה שנקראת "נשמה הקדושה". ואז יהיו לנו כוחות והבנות איך להתחבר בנינו, איך לעשות תיקון כזה שנוכל בינינו לקשור את עצמנו לכלי שבו מתגלה הבורא, מקבלים את הנשמה. גילוי הבורא לנברא בעצם נקרא "בניית הנשמה", האור שממלא את הכלי המתוקן.

שאלה: בקטע לכאורה ההבדל בין הכלי לבין האותיות, ובין האותיות שהבורא מכניס בתוך הכלי, מה ההבדל בין שתי הצורות האלה?

לכלי יש הרבה הבחנות שנקראות "אותיות".

תלמיד: כתוב פה שהבורא עושה את הפעולה של הכבדת הלב של האדם כדי שהוא יוכל לצעוק אליו, שכל העליות והירידות האלה הם בשביל שאנחנו נפנה לבורא.

כן, אבל שאנחנו נדע גם איך לפנות לבורא, שיהיו לנו אותיות, שיהיו לנו סיבות, הבחנות לצעקות, לא סתם כמו תינוק אלא שאנחנו כבר נעלה את אותיות העבודה האלה לבורא.

שאלה: האם הכוונה לכיוון החיבור, לקבל את החיבור מהבורא זו כוונה נכונה או שזה יצר הרע?

לכוון את החיבור שלנו לבורא ודאי שזה נכון וזה טוב, צריכים לברר מה אנחנו רוצים להגיש לו, באיזו צורה והאם זה מקרב אותנו אליו, איזה סימנים אנחנו מרגישים בחזרה.

קריין: רציתי להוסיף אם הבנתי את התרגום, הוא שאל כך, האם הכוונה לקבל מהבורא חיבור זו כוונה נכונה או לא, בהסתמך על זה שהכוונה על מנת לקבל בכללות היא פסולה? איך תגדיר את הכוונה לקבל מהבורא חיבור?

אנחנו תמיד מקבלים מהבורא, אין דבר כזה שאנחנו נותנים לו משהו, אין דבר כזה. זה שאנחנו רוצים להשפיע לו, אנחנו יכולים להשפיע לו רק בזה שאנחנו מבקשים ממנו תיקונים, זה התענוג שהוא מרגיש מהשאלות שלנו לתיקון, ולכן זה מה שאנחנו צריכים, כמה שאפשר להעלות אליו בקשות לחיבור בינינו.

שאלה: מה זה כלי של עשירייה?

"כלי של עשירייה" זה נקרא אותם הרצונות על מנת להשפיע לבורא שאנחנו יכולים לחבר אותם יחד כמו זר ולהגיש אותו לבורא. בזה צריך להיות רצון של כל אחד ואחד, והרצון של כולם יחד מחוברים, שזה נעשה על ידי האור העליון.

אנחנו לא מסוגלים לחבר את הרצונות שלנו בלכוון לבורא אלא כל הפעולות האלה שאנחנו עושים, איך להתחבר בינינו, ואיך להתחבר לבורא, כל זה תהליך שבסופו של התהליך יוצא שאנחנו מקבלים כוח עליון. הכוח העליון בהכוונה נכונה מסדר אותנו לנכון, כמו גננת שמסדרת את הילדים הקטנים שהם ישבו, ויהיו מחוברים ביניהם, או שיתחברו בידיים וילכו כך אחד עם השני במעגל, וכך אנחנו צריכים לקבל הדרכה מהבורא איך להיות מחוברים כדי שמתוך החיבור נייצב נטייה אליו, ובנטייה הזאת שאנחנו נרגיש אחר כך איך הוא מתייחס כבר לא לכל אחד מאיתנו אלא לכולנו כאחד.

שאלה: מהי "נשמתא קדישא", ומהי אותה העזרה שהנשמה הזאת מקבלת?

אנחנו מקבלים הרבה הבחנות איך להתחבר, הצורך לחיבור, מה לדרוש מתוך החיבור בינינו, מהכלי שאנחנו יוצרים, הכול מדובר על המבנה, הפנייה, העלאת מ"ן. אחר כך כשאנחנו מקבלים תשובה, תגובה, אנחנו צריכים לראות מה קיבלנו, באיזו עוצמה, לאיזו דרגה זה מעלה אותנו, איך אנחנו יכולים להיות מחוברים ולגלות בקשר בינינו את הדרגה הרוחנית, העולם הרוחני.

כאן במ"ן ובמ"ד אנחנו כבר מתחילים להיות שותפים של הבורא, אנחנו לו והוא לנו.

שאלה: אם אני רוצה לקבל חיסרון כלפי השפעה לעשירייה זה אומר שאני רוצה לקבל לעצמי?

את זה אתה צריך לבדוק, לטובת מי זה מכוון, לטובתי, לטובת העשירייה, לטובת הבורא? תבדוק.

שאלה: מה זה "הכבדת הלב"? זה פתאום מרגיש לי רחוק.

"הכבדת הלב" זה נקרא שהרצון לקבל שלי מקבל תוספת אגואיסטית שאני רואה שאת הכול אני רוצה לעצמי, ואז אני אומר על התוספת הזאת שאני עכשיו מרגיש שזה נקרא "הכבדת הלב", שהלב שלי רוצה לקבל לעצמו וכך ללכת קדימה. שום דבר אחר הוא לא רוצה, וכמה שאני מסובב אותו הוא לא שומע, הוא רוצה לעצמו.

תלמיד: זאת אומרת, נותנים לי להרגיש את זה שאני בכוונה ההפוכה, נכון?

ודאי שזו הרגשה, בלי הרגשה אין לנו מה לעשות.

תלמיד: אני מתכוון שלפעמים אני לא מרגיש שאני הפוך, או שאני אדיש לזה, אני רגיל לזה שהכוונה הפוכה.

תמשיך לעבוד, אין לי יותר מה להוסיף, אבל זו העבודה שלנו, ותעשו את זה כמה שיותר אינטנסיבי, מהר.

שאלה: מה הקשר בין הכבדת לב פרעה ולב עבדיו לאותות? מהם אותם האותות?

אותות זה סימנים, שאני נמצא כאן בבירור בסך הכול מהו הרצון לקבל שלי, עד כמה הוא נמצא בכוונה על מנת לקבל, איפה זה מפריע לי ואיפה זה לא מפריע לי.

שאלה: כמו שפרעה מביא את ישראל לתשובה והספקות שלנו הם כמו הדרך לבורא, איך להתמודד מול הבורא כדי לגלות אותו?

אין לנו מה להתמודד עם הבורא, אנחנו לא צריכים להתמודד עימו, אלא כל העבודה שלנו היא להכין את עצמנו לפגישה עם הבורא על ידי פרעה. פרעה מכין אותנו לפגישה עם הבורא, ואם אנחנו נעבוד נכון עם האגו שלנו אז בדיוק נראה עד כמה הוא מכוון אותנו נכון לבורא, לפנות, להתקשר, להידבק, להגיע לגמר התיקון. הכול על ידי היצר הרע שלנו שנעשה עזר כנגדו.

שאלה: בתהליך התיקון של הרצון לקבל מה בא קודם, הבירור או הכוונה?

ודאי שקודם הבירור, כי איך אתה קובע את הכוונה אם אתה לא מברר משהו? גם השאלה לא כל כך ברורה כי צריכים עוד לברר אותה. עוד נברר אותה.

שאלה: מה ההבדל בין בירור הרצון לתיקון הרצון?

בירור הרצון זה שאנחנו מבררים על מנת לקבל או על מנת להשפיע, ותיקון הרצון שאנחנו כבר מחליטים שאנחנו רוצים להשתמש בו רק בעל מנת להשפיע, ומתוך זה אנחנו מעלים מ"ן, בקשה, שיהיו לנו כוחות להשתמש בו במקום על מנת לקבל בעל מנת להשפיע, זו כבר נקראת "עבודה".

שאלה: איך לעבוד נכון עם הרצונות של העשירייה?

אנחנו כל הזמן לומדים את זה, אני לא יכול לענות לך על שאלה כזאת. בצורה כללית להעלות את עצמי לעשירייה ולעבוד נכון עם הרצונות של העשירייה זה לעזור להם בהשפעתנו יחד לבורא.

שאלה: לא ברור מה התועלת בזה שפרעה גורם לצעוק לבורא? כי האדם משקיע מאמצים כדי לברוח מפרעה והבורא אומר לו "לא, אני מכביד את ליבו כדי שתצעק אלי".

לברוח מפרעה זה לא תיקון ולא פתרון. אנחנו צריכים לתקן אותו בסופו של דבר ולהביא אותו לתיקון. זה נקרא שיוצאים משליטת פרעה, ממצרים, אבל לוקחים את כל הכלים של פרעה איתנו יחד. ומשיצאנו משליטת פרעה ונמצאים במצב נטרלי, אז מתחילים לתקן את הכלים שלקחנו מפרעה, את הרצונות, ולהפוך אותם לעל מנת להשפיע. עד גמר התיקון אין לנו יותר מה לתקן אלא רק מה שקיבלנו מפרעה.

תלמיד: אבל לא ברור מה התועלת מזה שדווקא פרעה גורם לנו לפנות לבורא ולא מתוך המאמצים שלנו?

איזה מאמצים? על ידי איזה מאמצים אתה פונה לבורא אם לא פרעה ששם לך מכשול?

תלמיד: קראנו בציטוט הראשון, שהם כבר הגיעו לים סוף וראו את חיל פרעה, הייתה בריחה. הם רוצים לצאת והבורא אומר לא.

אנחנו רוצים לצאת משליטת פרעה, שליטה, שהרצון לקבל שולט בי ואני לא יכול לעשות כלום, הוא שולט בי. לאן שאני לא אפנה, מה שאני לא אעשה, הרצון לקבל בכל זאת מסובב את זה כך שאני נמצא בעל מנת לקבל, ואז אני רוצה לצאת ממנו, משליטתו.

תלמיד: אז אם יש רצון כזה למה הבורא יותר מכביד את לב פרעה?

אחרת אני לא ארצה לצאת. את האגו הקטן אי אפשר לזהות, לכן "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו".

תלמיד: למה צריך דחיפה מבחוץ ולא מספיקה ההתעוררות שלנו כדי לצאת? למה פרעה הוא זה שצריך לדחוף אותנו?

אתה מדבר לא מהמציאות. איזה כלים יש לך חוץ מפרעה, האגו שלך. כשאתה מגיע למצב שאתה מתחיל לזהות שהרצון לקבל שלך הוא לרעתך, זה נקרא תחילת גילוי פרעה. לפני זה אין פרעה. לפני זה אתה יכול לגלות אותו רק ככוח הטוב שנותן לך להתקדם, לבנות את העולם, מחשבים, משחקים, טיולים, כל מיני דברים שיש לנו עכשיו.

עכשיו העולם צריך להרגיש שהוא עובר מפרעה הטוב לפרעה הרע. שיהיו מכות, בעיות, ואנחנו נכיר את הכוח שמנהל אותנו לא ככוח הטוב שאנחנו מתקדמים כל פעם לדברים יותר ויותר טובים, אלא לדברים יותר רעים מיום ליום.

תלמיד: אז מה זו העבודה שאנחנו עושים בעשירייה? כי אנחנו רואים שדווקא העשירייה זה משהו מחוצה לי, והוא מנוגד לרצון לקבל שלי.

על ידי זה שאתה מתחבר לעשירייה, רוצה כאילו להתחבר, אתה כבר במשהו יוצא ממצרים ורוצה לבנות לעצמך מצב רוחני.

תלמיד: אז למה העבודה בחיבור בעשירייה לא מספיקה וצריך לחץ מבחוץ?

זה לא מספיק. גם עשירייה אחת לא מספיקה. אתה רואה עד כמה האנושות תתחיל לגלות עכשיו שהיא כולה נמצאת בטבע הרע ולא יכולה לברוח לאף מקום. לכל מקום שתפנה יהיו כל מיני בעיות, חיידקיים למיניהם וכן הלאה. אחרת אנחנו לא נרגיש שאנחנו נמצאים בכוח הרע.

תלמיד: אז מה זה הפרעה הזה שאנחנו צריכים להרגיש כעשירייה או ככמה עשיריות, מה אנחנו צריכים לזהות כפרעה שבועט אותנו?

כוח הרע שלא נותן לנו להגיע לבורא. כוונה על מנת לקבל.

תלמיד: לא ברור מה זו כוונה על מנת לקבל בתוך החיבור שאנחנו בונים בינינו בעשירייה, בין העשיריות?

זה מה שאנחנו מגלים, שבכל הפעולות שלנו לחיבור תהיה לנו כוונה בכל זאת על מנת לקבל.

תלמיד: וזה כלפי האנושות?

קודם כל כלפינו, אני רוצה להגיע לעשירייה ולהיות מחובר כי זה לטובתי.

שאלה: לא פעם שמעתי ממך שכלפי פרעה, עלינו להתייחס בצורה עניינית וברוגע. ובהרבה מקומות כתוב שאנחנו צריכים לשנוא אותו. אז מתי לשנוא ומתי להתייחס עניינית?

אני לא יודע מה להגיד לך. יש לך כפתור שאתה יכול ללחוץ עליו, שכתוב עליו לאהוב את פרעה וכפתור שני לידו, לשנוא את פרעה? אתה יכול כך לקבוע לעצמך לגבי שנאה או אהבה? אתה יכול רק לעשות פעולות, אם אתה רוצה לשמוע מה שמקובלים אומרים לך, ועל ידי הפעולות האלו אתה יכול להגיע למצב שאתה או תאהב או תשנא. אבל פעולות, לא שאתה אומר "מעכשיו והלאה אני שונא".

שאלה: מה זה המעבר של העולם מפרעה טוב לפרעה רע?

שקודם נגיד חשבנו שההתפתחות שלנו על פני כדור הארץ היא כולה לטובה ונגיע לעולם שכולו טוב. נבנה מכונות יותר יפות, טובות, יהיה לנו יותר מזון, תהיה לנו יותר בריאות, יותר התפתחות. טלפונים, טלוויזיות, מחשבים. פעם הייתי באמריקה בדיסנילנד בסְפרה כזאת שאתה יושב שם והם מעבירים אותך בכל מיני מצבים, ומראים לך איך העולם הולך ומתפתח. ובסופו של דבר, אנחנו מגיעים לעולם כזה טוב לכולם יש מסוק, לכל אחד יש רכב, לכל אחד יש יכולת להיות מיד באיזה מקום שהוא רוצה, ובקיצור הכול טכניקה כזאת. בשביל מה, רק על זה לא מדברים, אמריקאים. מה אני רוצה להגיד טוב, זה היה לפני אולי ארבעים שנה.

אז מה אני רוצה להגיד, זה שהאנושות מגיעה למצב שהיא רואה שההתפתחות הגשמית, פיזית, מדעית, אנושית, לא חשוב במה, בכל מה שאנחנו יכולים לעשות, ההתפתחות הזאת היא התפתחות סופית, יש לה סוף. וטוב מזה לא ייצא, אלא מגיעים למצב של ייאוש טוטאלי מכל היכולת שלנו לעשות עולם שהוא יענה על הדרישות שלנו. לא. ולמה לא? מלכתחילה אנחנו לא יכולים להיות, אפילו שנחייה מאתיים שנה לא חשוב כמה, אנחנו לא יכולים לספק לרצון לקבל שלנו שום מילוי.

ואז שאנחנו כבר מגיעים למצב של ייאוש מהחיים שלנו, זה בסופו של דבר כל אחד ואחד איכשהו מגלה בהדרגה במשך החיים, אז אנשים מחפשים " מה אפשר לעשות?". והשאלה הזאת היא מגיעה לנו גם מהטבע, מפני שהטבע הוא נצחי ושלם, ואז יש בי דרישה לכזה קיום נצחי ושלם ומה אני אעשה. ואז האדם עומד לפני השאלה הזאת נצחית, ולא יודע מה. בסופו של דבר הוא בורח לדת, וגם שם הוא לא מוצא כלום אלא איזו שיטה פסיכולוגית. שעל ידי זה שמשתמשים בה המונים, אז הוא גם סוגר עיניים, וגם עושה מעצמו ככה חצי מטומטם שמקבל את זה וזהו. וככה עוברים החיים.

אנחנו עכשיו נמצאים בשאלות כאלה, שאנחנו לא יכולים להרגיע אותן וצריכים לענות עליהן. אז מה כן יכול להיות הפתרון מכל הקיום שלנו? וחכמת הקבלה היא נותנת פתרון. אתה צריך לשנות את העולם, על ידי זה שאתה משנה את עצמך. כי העולם זה העתקה ממך, מה שאתה רואה, זה אתה רואה, אתה מקרין את התכונות שלך למה שנמצא מחוצה לך. אז תשנה את התכונות שלך לתכונות בעל מנת להשפיע, רוחניות, אתה תרגיש עולם אחר. זה הפתרון.

תלמיד: אז מה זה פרעה רע?

הפרעה הוא לא רע, זה כך אנחנו קוראים לו. זה השבע שנות שובע, ואחר כך שבע שנות רעב. שבע שנות שובע, זה נקרא כל התהליך שאנושות עוברת עד שהיא מגיעה למצב שהיא כבר מתחילה לשאול "אבל בשביל מה אני חייה, בשביל מה אני מפעילה ומפתחת כל המערכות בחיים שלנו" וכן הלאה. "בשביל מה אני צריכה לרוץ לירח, למאדים, ועוד כל מיני דברים". שאנחנו עדיין שואלים את זה, נקרא שאנחנו נמצאים בשבע שנות שובע, שרוצים להשביע את עצמנו. אבל שאנחנו כבר מפסיקים את זה ואומרים "זה לא ייתן לנו שום דבר, מה יש לי מזה? מירח, ממאדים, מה יש לי מזה שאני אעשה כאן על פני כדור הארץ עוד כל מיני מערכות, קשקושים, רק לבלבל את עצמי. אז מה אני אעשה?" ואז אנחנו מגיעים לשבע שנות רעב, שאין לנו באמת, תכלס לענייננו, איך אנחנו ממלאים את עצמנו, אין. ואז אנושות מתחילה לשאול באמת שאלות מהותיות.

כך אנחנו כל הזמן בורחים מהם. "בשביל מה אדם חי, למה הוא חי, לשם איזו מטרה"אנחנו שוכחים, כמו שכותב בעל הסולם, להמשיך היום כדי אתמול.

תלמיד: אני מנסה להבין איפה נקודת המעבר הזאת מפרעה הרע לפרעה הטוב, בדיוק הנקודה הזאת של היפוך?

שאנחנו מתחילים להרגיש שבחיים שלנו אין צורך, אין מטרה אמיתית, אין בשביל מה. אז הפרעה זה הכוח שמנהל את החיים שלנו, לא בורא, זה הבורא שמתגלה כלפינו כפרעה, אז אנחנו מתחילים לראות שהכוח הזה הוא רע.

שאלה: נשמע כמו שתיארת את המעבר הזה מפרעה הטוב לפרעה הרע, שזה נשמע כמו ההתעוררות של השאלות האלה של הנקודה שבלב. זה אומר שהאנושות כולה תעבור את התהליך הזה של התעוררות של הנקודה שבלב?

גם האנושות תעבור ואנחנו צריכים לעזור לה על ידי ההפצה, ודאי. ואם האנושות לא תתחיל לזה, אז גם אנחנו לא נתקדם, כי כל ההתקדמות שלנו זה בגלל האנושות כדי לסחוף אחרינו את כל האנושות, שהם יוכלו לעלות אחרינו ולעזור לנו לעלות, שאנחנו יכולים לעלות קדימה גם כן רק על כתפיהם. אז לא יעזור לנו להישאר ככה לבד ואני אומר לכם יותר ויותר כל פעם שכל אחד חייב להיות בהפצה, כל אחד חייב לדאוג שיהיו אחריו מיליוני עוקבים בכל מיני רשתות, אחרת זה לא יצליח. אני אומר לכם, אנחנו חיים בעידן מאוד מאוד מיוחד, הכול נתון מצד אחד, מצד שני האם אנחנו עונים על כל ההזדמנויות האלה שנפתחות לנו.

תלמיד: על מי צריך כרגע ללחוץ, על העולם או על עצמו.

על עצמו אדוני, על עצמך תלחץ, במה אתה יכול ללחוץ על העולם? אתה יכול רק לפרסם לעולם ייעוד, תיקון, נחיצות, ללמד אותם מהר איך שהם יכולים לראות איפה הם חיים, לאן העולם מתקדם ואז לפתוח להם עיניים. ללחוץ על עצמך.

שאלה: אם אני מרגיש ייאוש או שאני רוצה לראות את כל החברים שלי במפגש של העשירייה זה הפרעה שמשחק בתוכי?

אני לא יודע, אני לא יכול להיכנס בך ועכשיו להתחיל לענות. לא. כל הזמן יש לך עסק עם הפרעה, כי אין לך עדיין שום תכונות על מנת להשפיע ואתה עומד כנגדו, כנגד הפרעה עם העשירייה. תשתדל להגיע לעשירייה בכאלו חיבורים שאתה יכול לשכנע ולשנות את הפרעה. אבל תדעו שהפרעה זה כוח מחויב והוא מקדם אותנו ואנחנו צריכים להבין שמתקדמים רק על ידו.

קריין: קטע רביעי, אומר הרב"ש.

"הכבדת הלב שנעשה לפרעה, הוא בכדי שיהיה מקום לקבל צורך על האורות העליונים, מה שאין כן אם לא תהיה להם עבודה קשה, לא יהיה להם צורך לאורות הגדולים. [...]

כי מי שהולך להילחם עם השני, עם היד או עם מקל, אין להשני צורך לקבל נגדו טנק או תותח. ומשום זה, בכדי שיהיה לתחתונים צורך לקבל אורות גדולים, מוכרחים לעמוד כנגדם קליפות חזקות, ובכדי לשבור אותם, האדם מחויב להמשיך אורות גדולים, אחרת היה מסתפק במיעוט. נמצא, ששליטת פרעה גורם על ידי הכבדת לבו, שימשיכו אורות גדולים.

(הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)

שאלה: אמרת שאנחנו בהשפעת פרעה, בלחץ של פרעה אנחנו מגיעים למצב ניטרלי ואז אנחנו יכולים לפנות לבורא.

לא זוכר. אתה לא מבין. אני עכשיו קראתי משהו. אורן קרא משהו, על זה יש לך מה לשאול? אם יש לך מה לשאול על מה שהיה קודם, זה על מה שהיה קודם, אנחנו עכשיו נמצאים כולנו, כמה אלפים שאנחנו לומדים עכשיו אנחנו קראנו עכשיו ושמענו עכשיו איזה פסוק, על זה אתה שואל או לא?

תלמיד: לא.

תשאל רק על המקום איפה שכולם שומעים ועומדים. זה לא רק אליך זה לכולם.

שאלה: כתוב פה על הכבדת הלב והאורות הגדולים שזה מביא, האם נכון לומר שהכבדת הלב זאת בעצם התגלות בחינה ד' של הרצון?

הכבדת הלב זאת הגברת הרצון לקבל שבלב.

תלמיד: אמרנו לפני זה שהכבדת הלב זאת בעצם התגלות הרצון האגואיסטי שאני רוצה על חשבון הזולת, האם זאת לא בחינה ד' של הרצון, זאת אומרת העומק של הרצון מתגלה על ידי הכבדת הלב?

ההפך, הרצון שמתגלה הוא מביא להכבדת הלב. הכבדת הלב זאת כבר הרגשה בתוך האדם מכך שהוא לא כל כך שולט בלב שלו, ברצונות שלו. הוא רוצה אולי לעשות משהו לקראת על מנת להשפיע, לקראת רוחניות, ואז הוא מרגיש שהוא לא מסוגל, שהלב שלו לא נותן לו לבצע את זה ואז זה נקרא "הכבדת הלב". שיש לו לב כבד, והוא לא יכול לחשוב על מנת להשפיע שום דבר.

תלמיד: איך העבודה שלנו בעשירייה מקדמת את ההתגלות של הרצון הזה?

על ידי קנאה, תאווה וכבוד.

שאלה: על מה צריך להיות הכאב האמיתי והגדול של האדם שהוא לא מצליח לפעול למען הזולת?

שהוא לא יכול לפעול למען הזולת ודרכו לבורא.

תלמיד: בחשבון של הרצון לקבל כשהוא כבר מבין שכואב לו, אז מה הוא מפסיד מזה?

הוא מפסיד מזה פעולה רוחנית, הזדהות עם הבורא, התקרבות אליו, להרגיש אותו דרך הפעולה המשותפת. כי אם אני נמצא באותו גל כמו הבורא, חושב כמוהו, רוצה כמוהו, פועל כמוהו, אז אני כבר מתחיל להרגיש מי הוא, מה הוא, ואני נכנס להזדהות עמו, זה נקרא נכנס לדבקות.

כך מתראה הבורא כלפי האדם בפעולות השפעה. הבורא הוא כולו משפיע, הוא לא פועל כלום, הוא נמצא במנוחה מוחלטת ב 100% כוח המשפיע. והאדם ככול שהוא עושה פעולות כאלה, במוח ולב, בכוונה, במעשה, אז בזה הוא מתחיל לראות עד כמה הוא מזדהה עם הבורא או לא. ולפי הפער בין רצוי ומצוי הוא יכול לעשות העלאת מ"ן, תפילה, בקשה.

שאלה: האם מחלות פיזיות יכולות להיות קשורות להמתקת הלב של פרעה, או זה שייך לדרגה אחרת לגמרי?

בדרך כלל מחלות פיזיות הן כמעט ולא קשורות, אנחנו נלמד על זה פעם אבל לא עכשיו, כי זה יגרום לבלבול. מחלות פיזיות הן לא קשורות בצורה ישירה לגודל או גובה הרצון לקבל. נעזוב את זה, אנחנו נחזור לזה, זה לא יברח מאיתנו, נצטרך לענות על זה.

שאלה: אם לחבר בעשירייה יש הכבדת הלב חזקה והעשירייה מנסה לשבור את לב האבן הזה ולא מצליחה, אז אולי העשירייה לא יכולה להעלות את המ"ן הנכון, את התפילה הנכונה?

כן, ויכול להיות שהיא לא נותנת לפניו דוגמה מספקת כדי שהוא ילמד שהוא צריך לקבל צורה כזאת דווקא, אחרת הוא לא יהיה מקובל בסביבה. להראות לו שמכבדים אותו כשהוא יהיה בצורה אחרת ולא בצורה שהוא עכשיו. קנאה, תאווה וכבוד אתם צריכים לעורר בו.

שאלה: במה אנחנו מהנים לבורא אם ברגע שאנחנו משתוקקים לכך אנחנו מקבלים דחייה?

מה שאתה מרגיש כדחייה זאת הזמנה להתקדמות, זה נקרא "הכבדת הלב", זה נקרא ש"פרעה מקריב". שבזה שהוא מראה את עצמו עוד יותר לפניך, האגו שלך עוד יותר גדל, זה נקרא שהוא מזמין אותך עוד יותר להתקדם. זאת עזרה, ככה אנחנו צריכים להתייחס לרצון לקבל שלנו. ולהיות תמיד בצורה ניטראלית, שאני לא רוצה להיות קשור עם הרצון לקבל, אני רוצה להיות מעליו, ואם הוא עלה אז אני צריך עוד יותר להעלות אותו לבקשה, לתיקון.

שאלה: הרגשת הכבדת הלב זה משהו שמוכר לכולנו ברמות שונות. אבל אם עשירייה מרגישה שלחבר מסוים יש הכבדת הלב מעבר למצב הרגיל, ובדרך כלל לחבר הבודד זה נותן סוג של שיתוק, מה ההמלצה לעשירייה לעשות במצבים כאלה?

נגיד שאתם הולכים יחד לטיול ופתאום אחד נופל, יש לו משהו עם הרגל, אז אתם באים אליו ורוצים לעזור לו, קודם כל לקום, לראות האם הוא מסוגל ללכת או לא, לבנות לו קביים ולהמשיך בטיול. כך אתם צריכים לעזור כל אחד לשני. ואתם תגלו בזה שהבורא לא עושה את זה למישהו מסוים, אלא הוא עושה את זה לכל הקבוצה. הבורא לא מתחשב עם אף אחד בפני עצמו, אלא רק עם כל הקבוצה.

שאלה: אני אשם שהעשירייה לא הגיעה לחיבור בתחושה שלי למרות המאמצים האדירים שלהם, זו ההכבדת הלב שגורמת לנו את זה? איך אנחנו עובדים נכון עם זה? להמשיך לבקש שהבורא יכוון אותנו, או שיש דרך אחרת שיכולה לקרב אותנו לחיבור עם הבורא?

אין דרך אחרת חוץ מלבקש מהבורא, אז תשתדל.

שאלה: איזה נשק יש לנו להשתמש כנגד פרעה?

חיבור בינינו.

קריין: קטע חמישי, אומר הרב"ש.

"רשעת הגוים, הכוונה על הרע שיש בלבו של אדם. ואין האדם מסוגל לנצח אותו, ומוכרח לצעוק לה', שיעזור לו, להוציאו לחרות מתחת שליטת פרעה מלך מצרים. ובמה עוזר לו, כמו שאומר בזה"ק, בנשמתא קדישא. זאת אומרת, כל פעם שהוא מבקש עזרה, הוא מקבל נשמתא קדישא."

(הרב"ש. מאמר 41 "מהו המצות קלות שאדם דש בעקביו, בעבודה" 1990)

אז בעצם כמה זה טוב שישנה הכבדת הלב, כי האדם עם הכבדת הלב יכול לפנות לבורא ולבקש עזרה. והבורא שולח לו מנת אור שזה נקרא "נשמה קדושה", ואדם מקבל, מקבל, מקבל את מנות האור האלו, הוא עדיין אולי בהתחלה לא מרגיש, אבל אחר כך כשזה מצטבר הוא מתחיל להרגיש שיש לו כבר נשמה.

קריין: שוב, קטע חמישי.

"רשעת הגוים, הכוונה על הרע שיש בלבו של אדם. ואין האדם מסוגל לנצח אותו, ומוכרח לצעוק לה', שיעזור לו, להוציאו לחרות מתחת שליטת פרעה מלך מצרים. ובמה עוזר לו, כמו שאומר בזה"ק, בנשמתא קדישא. זאת אומרת, כל פעם שהוא מבקש עזרה, הוא מקבל נשמתא קדישא."

(הרב"ש. מאמר 41 "מהו המצות קלות שאדם דש בעקביו, בעבודה" 1990)

שאלה: איך להבין שהבורא עוזר ב"נשמתא קדישא"?

זה רק לפי שאלתך הנכונה לבורא והבנת התשובה מהבורא, אז מתוך זה אתה תבין.

שאלה: מהי צורת הכבדת הלב שמתגלה לאדם דווקא בבית, עם האישה, צרות, בעיות?

לא, תעזוב, תשאל תמיד בסגנון שאנחנו לומדים.

שאלה: כשאתה אומר שאנחנו צריכים לצעוק, האם זו העוצמה של הצעקה שמביאה אותנו לחיבור עם הבורא? כלומר, זה חייב להיות קשור לכמה העוצמה של הצעקה בלב שלנו?

הצעקה צריכה להיות בלב, שאנחנו מאוד מאוד רוצים להתחבר. אחרת אנחנו נשארים שבורים, כמו אחרי חטא עץ הדעת, ולא מתקדמים בכלום להשפעה.

תלמיד: איך מגבירים את הזעקה?

על ידי זה שאנחנו נמצאים בינינו ובהתקדמות בינינו כל פעם רוצים להגיע לחיבור יותר ויותר חזק.

שאלה: המצב של הנשמה הקדושה שאתה מדבר עליו זה מצב שאני יכול לקבל בצורה פרטית על היגיעה שאני עושה, או שזה מצב שמגיע לעשירייה? ואיך אני יכול לשמור על המצב הזה בתוך העשירייה?

זה רק על ידי המאמצים שלך להיות קשור בתוך העשירייה לאחרים. בתוך הלב שלך תעשה מאמץ שאתה מחבר את כל החברים אליך, ואז לפי זה תוכל להרגיש מה זה נקרא "נשמה". תתחיל להרגיש מה זה נקרא "נשמה".

קריין: קטע שישי, אומר הרב"ש.

"דוקא שכל הרע מתגלה, אז יש כלי שלם, שיכול להאיר בהם אור שלם. ומהנ"ל אנו רואים, מהי הסיבה, שה' הכביד את לבו, היינו שהלב, הנקרא רצון, היה כל פעם יותר מתנגד לעבודה דלהשפיע. והטעם הוא, שאנו צריכים לעבודה קשה, שרק ע"י היסורים דעבודה קשה, היסורים האלו, הם הגורמים שיצעקו לה' עם רצון שלם, שה' יעזור לו לצאת משליטת פרעה מלך מצרים. היינו, שדוקא ממצב השפלות, שהאדם מרגיש, שיותר רע לו מכל אנשים, זה נותן לו דחיפה, שיצעק לה' בכל לבו, שיעזור לו."

(הרב"ש. מאמר 16 "מהו, מקוצר רוח ומעבודה קשה, בעבודה" 1990)

שאלה: המחשבות שהאדם מקבל כנגד הדרך, האם אלה הקליפות שהוא צריך לשבור?

האדם מקבל מהבורא כל מיני מחשבות ורצונות שהם כנגד החיבור, וזה נקרא שהוא כביכול מקבל אותם מ"פרעה". פרעה זה אחוריים של הבורא, הצד השני של הבורא. ואז האדם צריך לאתר שהדברים האלה הם נגד מטרת הבריאה, נגד התיקון, שהם שייכים לא לבורא אלא לצורה ההפוכה שלו, ובכזאת צורה הפוכה גם להתייחס אליהם.

אין כאן שום דבר מיוחד, זה כמו שאתה משחק עם תינוק, אז לפעמים אתה אומר לו "לא", לפעמים "כן", לפעמים אתה מראה לו שאתה לא טוב ולפעמים טוב, כדי לעורר בו כל מיני תגובות, לפתח אותו יותר. כך אנחנו גם רואים את עצמנו, בכל הסרטים, בכל התיאטרון, בכל מה שאנחנו רוצים להראות את החיים שלנו, אנחנו תמיד מראים את שני הכיוונים, הכוח הרע והכוח הטוב, זה כנגד זה, וביניהם החיים. אותו דבר כאן בחיים הרוחניים. אם הבורא לא היה בורא את היצר הרע, לא הייתה בריאה, לא היה מקום לנבראים, הם לא היו יכולים להתקדם, להרגיש את הבריאה. לכן, דווקא בזה שהוא ברא את היצר הרע הוא שמח ואמר "והנה טוב מאוד"¹. מה זה טוב מאוד? זה שיש מוות בעולם, "מוות" הכוונה היא לצורה הפוכה מהאור, כי אז על ידי זה ישנו מקום לנבראים מתוך החושך לגלות את האור.

שאלה: זה שאנחנו צריכים להתייגע, לעבוד קשה, האם רק הודות לעבודה הקשה הייסורים האלה הם הגורמים שנצעק לה', האם אני מבין נכון שללא העבודה הקשה והייסורים זה בלתי אפשרי לצעוק?

כן, אבל אנחנו לא צריכים לסבול, זה לא מצווה לסבול, שאני יושב וסובל, על זה כתוב "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו". אלא ברגע שאנחנו מרגישים איזה רע, זה סימן שאנחנו מתרחקים מהבורא ואנחנו צריכים לעשות מיד איזו פעולה של התקרבות.

אין שום חובה לסבול, ההיפך, אם אתה סובל, זה נקרא שאתה "כסיל" זאת אומרת לא מספיק מפותח, למה? כי סך הכול מה אתה עושה? אתה צריך להתקדם לבורא, ונותנים לך סימן איפה שאתה רחוק ממנו, בתוך הסימן הזה נותנים לך את הרגשת הצער, הרגשת הכאב, זאת אומרת גם עוזרים לך כדי שאתה תצא מזה, שתראה איפה הרע. אז תשתמש בזה ותצא.

תלמיד: כתוב שדווקא ממצב השפלות כאשר האדם מרגיש שהוא יותר גרוע מכולם זה נותן לו את הדחיפה לצעוק לבורא מעומק הלב. מה זה אומר שהוא גרוע מכל, הכי שפל?

כך הוא מרגיש, שהוא הכי נמוך, שהוא הכי גרוע, שהוא הכי מטומטם בוא נגיד.

שאלה: אני מנסה לחבר את מה שאנחנו לומדים עכשיו לעבודה בעשירייה. את המצבים האלו של הכבדת הלב וחוסר החיבור אנחנו צריכים להרגיש כעשירייה כאיש אחד בלב אחד, או שזה יכול לעבור על כל אחד בתקופה מסוימת?

אתם יכולים לדבר על זה ואתם תראו שהם עוברים פחות או יותר על כולם.

תלמיד: ההתקדמות של העשירייה נבחנת בזה שאנחנו מרגישים מיד שיש לחבר הכבדה ונחלצים לעזרתו, כך אני מודד את ההתקדמות של העשירייה?

ההתקדמות בעשירייה נמדדת לפי כמה שאתם יכולים כל הזמן לחשוב על האיחוד, רק על נקודת הקשר ביניכם, לפי זה בודקים את העשירייה אם היא קיימת או לא ובאיזו דרגה. ורק לנקודה הזאת הבורא מתייחס.

שאלה: כשהאדם עומד בתוך האגו שלו, איך הוא צועק לבורא על משהו שהוא לא רוצה, כמו השפעה, אהבה, הוא לא רוצה את זה, מה הוא יגיד לבורא "תן לי משהו שאני לא רוצה"?

כן. כשאני נמצא ברצונות לקבל, מצד אחד אני אוהב אותם, אני לא רוצה להיפטר מהם, ומצד שני אני יודע שצריך להיות משהו הפוך, רצון להשפיע, ואני לא רוצה את הרצונות להשפיע. זאת אומרת פרעה שולט בי, אז תעזור לי להיפטר מפרעה, להיפטר מהרצון לקבל שלי למרות שהאגו שלי לא רוצה את זה, אז תעזור לי, אני מבקש שזה יקרה.

שאלה: אני מאוד מפחד להגיע לעשירייה ולספר על הכבדת הלב שלי, אנחנו גם לומדים שאני צריך לעורר את העשירייה, אז איך עושים את זה נכון?

אנחנו נלמד את זה, לא עכשיו, זו באמת שאלה גדולה מאוד. צריכים להגיע לעשירייה בצורה שאתה מעורר אותם לחיבור ולהתקדמות הרוחנית, לעל מנת להשפיע מכולכם לבורא. מכולכם לבורא זה כשאתם מתחברים בתוך העשירייה ומשפיעים לכל העולם, למה? כי "בתוך עמי אנוכי יושבת". באופן מעשי איפה אתם יכולים להביע את צורת ההשפעה שלכם? בזה שמהעשירייה אתם מתחילים להשפיע לכל האנושות. לא לשכוח את זה. כל עוד אנחנו לא יוצאים לכל האנושות ומסבירים להם את מטרת החיים, מטרת הבריאה, על תיקונים, מה שאנחנו עושים, מה שהם צריכים לעשות, לאן אנחנו מתקדמים רוצים או לא, אבל לאן הבורא מקדם אותנו, כל עוד לא נסביר את זה לכל האנושות אנחנו לא משפיעים ואז הכול נמצא עדיין אצלנו, לא מקיימים את דרישת הבורא.

שאלה: אם אני מרגיש הכבדה, האם זה אומר שאני עושה משהו לא נכון?

בעל הסולם כותב, אם אתה מרגיש ברוחניות, בפעולות הרוחניות שלך שאין לך כוח, אין לך קלות, אין לך מצב רוח, סימן שאתה לא קשור עם הבורא אלא קשור לפרעה.

שאלה: האם משמעות הצעקה היא בהתעוררות שלי ובהשתוקקות הנשמה לאור העליון?

לא רק. לאור העליון, בשביל מה? גם הקליפות רוצות שהאור העליון ימלא אותן, אנחנו רוצים להיות בפעולת על מנת להשפיע, שהאור העליון לא סתם ממלא אותנו אלא התוצאה מההשפעה היא ממלאה אותנו, שאנחנו משפיעים ומזה אנחנו מתמלאים. כמו אימא שנותנת לתינוק לאכול היא בזה ממלאה את עצמה, היא כבר לא רוצה לאכול בעצמה כשהיא נותנת לו. כך זה עובד.

שאלה: כדי שיהיה לבן אדם כוח לצעוק, האם צריכים להיות שני קצוות, מצד אחד שהוא מושפל ומצד שני שיש לו תמיכה מהעשירייה, האם רק במקרה כזה יש את הכוח לצעוק?

כן.

(סוף השיעור)

---

1. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי. בראשית פרק א', פסוק ל"א.↩