שיעור בוקר 27.12.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 431, מאמר "הקדמה לספר הזהר"

אות ו'

"וכבר הורונו חז"ל (עי' ע"ח, שער הכללים, פ"א בתחילתו), שלא ברא הקב"ה את העולם, אלא בכדי להנות לנבראיו. וכאן אנו צריכים, להשים את עינינו וכל מחשבותינו. כי הוא סוף הכונה והמעשה, של בריאת העולם.

ויש להתבונן: כיון שמחשבת הבריאה, היתה, בכדי להנות לנבראיו, הרי הכרח הוא, שברא בנשמות, מדת רצון גדולה עד מאד, לקבל, את אשר חשב ליתן להן. שהרי, מדת גדלו של כל תענוג וכל הנאה, מדודה, במדת גדלו של הרצון לקבל אותו. עד, שכל שהרצון לקבל גדול יותר, הנה בשיעור הזה, מדת התענוג גדולה ביותר. וכל שהרצון לקבלו פחות יותר, הרי באותה המדה, נפחת שיעור התענוג מהקבלה. הרי שמחשבת הבריאה, בעצמה, מחייבת בהכרח, לברוא בנשמות, רצון לקבל, בשיעור מופרז ביותר, המתאים למדת התענוג הגדול, שכל יכלתו חשב, לענג את הנשמות. כי התענוג הגדול והרצון לקבל הגדול, עולים בקנה אחד".

ברור לנו שאם הבורא רוצה להביא לנו מילוי אין סופי, אז הוא צריך קודם כל לבנות בנו רצון, כלי אין סופי, ולמלא אותו במילוי אין סופי, שכך נרגיש את עצמנו. מה זה נקרא אין סופי אני לא יכול לתאר, שכל הזמן גדל גדל גדל, כמו היקום שלנו, כמו מה? אבל כך צריך כביכול לברוא את המציאות, שאנחנו נהיה ברצון אין סופי כדי לקבל ממנו מילוי אין סופי.

שאלה: אנחנו רואים גם בעולם שלנו שאדם שמח כשהרצונות גדלים, כשהוא מרגיש חידוש ברצונות, ובו זמנית אנחנו רואים עכשיו שנכבים הרצונות לאנשים, לדור הצעיר. מה זה אומר שלפי התוכנית גדלים הרצונות של מי שלומד קבלה?

שהרצונות גדלים זה אומר שלא משנה כמה יש לאדם עדיין חסר לו, הוא תמיד רוצה עוד ועוד, זה מצד אחד. מצד אחר, הוא לא כל הזמן יהיה בריצה כדי לקבל יותר ויותר, אלא הוא ירגיש שהוא קיבל אין סוף ברצונות שלו, שהם לא מוגבלים על ידי שום דבר.

תלמיד: מה גורם לחידוש כזה אצל אדם שלומד קבלה, איך הוא מגדיל את הרצונות?

זה קורה בזכות זה שהוא עובר מהרצון לקבל לרצון להשפיע.

תלמיד הוא איכשהו מחבר לעצמו רצונות, יש לי רצון קטן ופתאום אני מתחדש ורוכש עוד רצון, איך זה קורה?

אנחנו נלמד את זה, זה התיקון של הכלי שלנו, של הרצון שלנו. לעשות רצון כזה שהוא יוכל לקבל בצורה בלתי מוגבלת, תענוג בלתי מוגבל זאת מטרת הבריאה.

שאלה: בעל הסולם אומר, "ויש להתבונן: כיון שמחשבת הבריאה, היתה, בכדי להנות לנבראיו, הרי הכרח הוא, שברא בנשמות, מדת רצון גדולה עד מאד". כלומר, אנחנו בעצם מתחברים לאחוריים של הבורא?

אני לא יודע מהן ההגדרות החדשות שלך.

תלמיד: אם הרצון לקבל כל כך חזק, אז זה לא יכול להיות הפוך מהשפעה?

לא.

תלמיד: למה לא?

כי אם אני נהנה בתוך הרצון לקבל, אז חייב להיות אצלי רצון לקבל אין סופי. אין סופי כלומר שאין גבול.

תלמיד: אבל אתה לא מקבל את תכונת ההשפעה, הוא נותן לך לקבל יותר ככול האפשר, אז למה זה גורם?

אם אתה מקבל את זה כדי להשפיע נחת רוח לו, לנותן, אז בעצם אתה נותן בצורה אין סופית.

תלמיד: מה שאתה אומר זאת השורה התחתונה, אבל לפני כן בדרך כשאני מקבל רצון לקבל כזה איך אני יכול התגבר עליו, כי בעצם אני אגואיסט גדול?

אז אתה מדבר על תיקונים, בסדר, נתקן בדרך.

שאלה: כתוב במאמר, שאנחנו צריכים שיהיה לנו את הרצון הכי גדול כדי שהבורא יתן לנו את התענוג הכי גדול.

כן.

תלמיד: הרצון הכי גדול של האגואיזם האנושי הוא שהבורא ימלא את כל הרצונות שלי.

שהבורא ימלא אותי בצורה שלמה, איך זה יכול לקרות? מתי? אם תבדוק את המצב הזה, אז תבין שאפשר למלא את האדם רק כשהוא רוצה למלא את האחרים. אז אתה נותן לו את הכול כדי למלא את הזולת, ובזה המילוי שלו. אז אתה יכול למלא אותו בצורה אין סופית, אי אפשר לעשות את זה בצורה אחרת. ואנחנו הורגים את הרצון שלנו, ולכן גם כתוב על כך שאדם מת ולא קיבל אפילו חצי ממה שהוא היה רוצה.

שאלה: אנחנו רוצים לעשות נחת רוח לבורא, איך אפשר לעשות לו נחת רוח אם הוא רוצה להיטיב לנבראיו?

זה מה שנקרא לקבל על מנת להשפיע, לקבל לטובת הבורא. אתה מקבל והתענוג שלך הוא מזה שאתה משפיע לו, נותן לו בזה שאתה מקבל, אתה משמח אותו. ואז אתם נמצאים בדבקות וכולם מרוצים.

תלמיד: יש פה איזה מנוע תמידי.

בסדר, תקרא לזה מנוע אין סופי. לא צריך לקרוא לזה במילים זרות, במילים אחרות.

שאלה: אדם אוהב את מה שהוא אוהב ולא אוהב את מה שלא נעים לו. וכאן יש איזה תרגיל כזה שעושים, שאני אוהב את מה שמוצא חן בעיניי וגם את מה שלא מוצא חן בעיניי, כי זה הכול בורא. האם זה תנאי שמביא לזה שהתענוג מהשפעה הופך להיות אינסופי?

שיהיה בינתיים כך, אחר כך כל זה יקבל צורה חדשה.

שאלה: כאשר אנחנו מצליחים להתאחד ברצון או במחשבה מאוד עמוקה בעשירייה, שם אנחנו מרגישים שקורה משהו מאוד מעניין, אם כך האם ניתן להגיד שכיסינו באהבה משותפת?

כן, ודאי. אם אנחנו מקיימים את חוק ההשפעה אנחנו מכסים את הכול. בהתחלה אנחנו משפיעים כדי להשפיע, ואחר כך אפילו מקבלים כדי להשפיע, אנחנו מקבלים את כל מה שהבורא רוצה לתת אבל כדי להשפיע לו. כלומר, יש לנו תענוג כפול, גם מקבלה וגם מהשפעה.

שאלה: אפשר להגיד שאין סוף זה לא מידה אלא מצב?

כן.

שאלה: כשאני מאכילה ילד ומקבלת תענוג מנתינה, מהשפעה, הרי אני לא מתכוונת לקבל תענוג, אני פשוט נותנת. אז איך לתת לבורא, מתי אני אוכל לבנות כוונה כדי שהוא יקבל תענוג?

לפניך נמצא כל העולם ובו מלובש הבורא. תאהבי את כולם זה נקרא השפעה לבורא, או לפחות את העשירייה.

שאלה: ברגע שהכנו כלי, הכנו מ"ן, המילוי למ"ן הזה כבר מוכן?

כן, על זה כתוב שהאור העליון נמצא במנוחה מוחלטת, הוא ממלא את הכול אבל הכול תלוי בכלי, עד כמה נוכל לפתוח את הכלי שלנו.

שאלה: גדלותו של בעל הסולם מסתכמת בזה שהוא הביא לנו שיטה שכל מילה בכתבים שלו כתובה במצב של לשמה, והיא מובנת לכל המקובלים שעברו את הדרך?

כן, אנחנו עוד נעריך אותו בעתיד, את מה שהוא עשה בשבילנו.

אות ז'

"ואחר שידענו זה, כבר הגענו, להבין חקירה הב', עד סופה, בבירור מוחלט. כי חקרנו לדעת: מה היא המציאות, שאפשר להחליט עליה, בבירור, שאינה מצויה, ואינה נכללת, בעצמותו ית', עד שנאמר, שהיא בריאה מחודשת, יש מאין?

ועתה, שידענו בבירור, שמחשבת הבריאה, שהיא, בכדי להנות לנבראיו, בראה בהכרח, מדת רצון לקבל, ממנו ית', את כל הנועם והטוב הזה, שחשב בעדם. הנה, הרצון לקבל הזה, ודאי, שלא היה כלול בעצמותו ית', מטרם שבראו בנשמות. כי ממי יקבל? הרי, שברא דבר מחודש, שאינו בו ית'.

ויחד עם זה, מובן, על פי מחשבת הבריאה, שלא היה צריך כלל, לברוא משהו, יותר מהרצון לקבל הזה, שהרי בריאה מחודשת הזו, כבר מספקת לו ית', למלאות כל מחשבת הבריאה, שחשב עלינו, להנות אותנו.

אבל, כל המלוי, שבמחשבת הבריאה, דהיינו, כל מיני הטבות, שחשב בעדנו, כבר הן נמשכות, בהמשכה ישרה, מעצמותו ית'. ואין לו ענין לברוא אותן מחדש, בעת שכבר הן נמשכות יש מיש, אל הרצון לקבל הגדול, שבנשמות. והנה נתברר לנו, בהחלט, שכל החומר כולו, מתחילתו עד סופו, שבבריאה המחודשת, הוא רק "הרצון לקבל"."

שאלה: אמרת שמטרת החיים היא תענוג אין סופי, וכשאני חושבת שזה מה שאמור להיות, אז אני כל הזמן לא מרוצה, אף פעם לא נמצאת במנוחה או שלווה. עם זאת אתה אומר שהאור העליון נמצא במנוחה מוחלטת, ואנחנו רוצים להיות כמוהו, איך זה אפשרי?

מה אפשר לעשות שאת אגואיסטית כל כך גדולה שכל מה שאת מקבלת בחיים זה לא מספיק לך?

תלמידה: נכון, זה אף פעם לא מספיק לי, אבל אני רוצה להיות במנוחה כמו הבורא, כי האור העליון הוא במנוחה, הוא בשלווה.

אבל לבורא זה מספיק ולך זה לא מספיק. לבורא זה מספיק ולכן הוא נמצא במנוחה, ואת לא נמצאת במנוחה מפני שככל שאת מקבלת זה לא מספיק. אז איך את יכולה להיות גם בחיסרון וגם במנוחה? זה לא אפשרי.

לכן אנחנו אומרים שהקבלה שלנו צריכה להיות אך ורק כדי להשפיע זה לזה, בצורה כזאת אנחנו מגיעים לרוגע. כל אחד מקבל מכולם וכל אחד נותן לכולם, ואז באמת יש הכול לכל אחד, וזה גמר התיקון. זה יהיה עוד מעט.

תלמידה: אם כך, יש תקווה להיות במנוחה.

כן, אנחנו מתקרבים לזה.

שאלה: האם אפשר להגדיל כלי קבלה או רק לתקן את הכוונה? אני שואל כי אנחנו שייכים לכלי אחד, יש רק רצון אחד.

אנחנו חייבים להגביל את כלי הקבלה שיהיו מצומצמים, ואז אנחנו בודקים עד כמה אנחנו יכולים לתקן אותם כך שאפילו אם הם יקבלו משהו, אז התיקון שלהם יהיה רק כדי להשפיע, כי אם הם לא יקבלו, אז לא יהיה להם מה להשפיע. לכן אנחנו תמיד מקבלים את התענוג בכלים דקבלה, כי בכלים דהשפעה אין מה לקבל, אבל מה שמקבלים אנחנו מקבלים כדי להשפיע למישהו תענוג.

לדוגמה, אני תינוק חכם, וכדי לתת תענוג לאימא אני אוכל ואימא נהנית מזה שאני אוכל. אומנם אני מקבל, אבל זה בעצם כדי להשפיע. כך אנחנו יכולים להבין את הקבלה על מנת להשפיע. או שאני נמצא בתור אורח אצל בעל הבית, כמו שמסביר לנו בעל הסולם.

שאלה: אימא אוכלת המון סוגים של אוכל, מזינה את עצמה, וכתוצאה מההזנה הזאת היא יכולה להניק את התינוק. בדוגמה הזאת האימא מסכימה לאכול את כל מה שהיא אוכלת רק בגלל שהתינוק צריך את זה אפילו אם זה לא כל כך טעים לה. האם יכול להיות שהדוגמה הזאת היא במשהו דומה לתנאי של הקבלה בעל מנת להשפיע?

אנחנו נלמד את זה, זה לא בדיוק. אם אנחנו נמצאים במצב של קבלה על מנת להשפיע, אז מה שאני מקבל זה בשבילי מאוד מאוד טעים, ואפילו עוד יותר טעים מאשר אם הייתי מקבל רק לעצמי, כי בזה אני משתמש גם בכלים של הנותן, של האימא או של בעל הבית. ככה זה עובד.

שאלה: בפסקה האחרונה של סעיף ז' כתוב שכל המילוי נמצא במחשבת הבריאה, לעומת זאת אנחנו אומרים שהרצון לקבל הוא יש מאין. וכתוב בסוף הפסקה "החומר כולו, מתחילתו עד סופו, שבבריאה המחודשת, הוא רק "הרצון לקבל".". איך מתיישבים שני הדברים המנוגדים?

איזה?

תלמיד: במחשבת הבריאה נמצא כל הרצון למלא אותנו, כוח ההשפעה, ובסוף הפסוק כתוב שכל הרצון שנברא הוא לא בריאה מחודשת, כי כל מה שהוא שנוצר הוא רצון לקבל שבבריאה. כתוב, "מתחילתו עד סופו, שבבריאה המחודשת, הוא רק "הרצון לקבל".".

כן, חוץ מרצון לקבל אין כלום בבריאה.

תלמיד: מהו כוח ההשפעה של הבורא? כתוב שהכול רצון לקבל.

כוח השפעה הוא מילוי. אומנם הוא יוצא מהרצון להשפיע של הבורא, אבל הוא כוח שמשפיע על הרצון לקבל שלנו.

תלמיד: האם כלים דהשפעה שבהם אנחנו רוצים להשיג את תכונת ההשפעה הם לא שייכים לבריאה, לרצון לקבל?

אתה אף פעם לא יכול להשיג כלים דהשפעה. כלים דהשפעה ובכלל השפעה זה הבורא. אתה רק יכול לשנות את סגנון הקבלה שהוא ייראה כמו שאתה משפיע, כמו אורח לבעל הבית. לאורח אין מה לתת לבעל הבית חוץ מאותה הכוונה שהוא מקבל מבעל הבית כדי להנות אותו, כדי לגרום לו תענוג. אבל בפעולה אף פעם אדם לא יכול להיות נותן, רק מקבל.

תלמיד: האם אנחנו יכולים להשיג בעזרת הבורא כוונה להשפיע?

כן. רק כוונה.

תלמיד: האם זה לא שייך לרצון לקבל שלנו?

אתה תשתמש ברצון לקבל כדי להשפיע, זה שימוש מסוים ברצון לקבל. אבל חוץ מרצון לקבל אין לך כלום.

שאלה: מה זה תענוג?

תענוג הוא מה שממלא את הרצון לקבל שלך ואתה מרגיש מזה טוב.

תלמיד: מה הופך את המילוי הזה להנאה, לתענוג?

החיסרון שברצון לקבל. ככל שהרצון לקבל מרגיש יותר שחסר לו, אז המילוי שלו מורגש כתענוג.

שאלה: בעל הסולם כותב "והנה נתברר לנו, בהחלט, שכל החומר כולו, מתחילתו עד סופו, שבבריאה המחודשת, הוא רק "הרצון לקבל".". מה אני צריך לעשות כדי שהרצון לקבל לא ישתלט לי על החיים?

אתה קראת על בעל הבית והאורח?

תלמיד: בוודאי.

יופי. אז תהיה אורח טוב.

תלמיד: מה זה אורח טוב?

שבכל מה שטורח בעל הבית הוא עושה בשבילך.

תלמיד: אבל איך אני הופך את הרצון לקבל שהוא ברא? לא אני בראתי אותו.

בעל הסולם כותב שהכלים לא משתנים.

תלמיד: מה זה אומר שהכלים לא משתנים?

גם עכשיו, כשיש לך תיאבון, רעבון, אתה אוכל ונהנה, רק אתה משייך את התענוג הזה לבעל הבית שהכין לך את זה כדי שאתה תהנה.

תלמיד: איך אני עושה את זה? לבד אני לא יכול לעשות את זה.

תתאר לעצמך את המציאות הזאת, את המצב הזה, ותראה שזה לא כל כך קשה.

תלמיד: אתה אומר לעשות את זה תמיד בחיבור, בעזרת החברים, האם לזה הכוונה?

כן. אין כלום חוץ מזה. רק תבין שבזה כל הבריאה.

תלמיד: ומה קורה אז?

אתה הופך את הקבלה שלך להשפעה.

שאלה: זה גמר תיקון?

ככל שאתה מקבל יותר, כך אתה נותן יותר, וכך אתה מגיע לגמר תיקון של הרצון לקבל שלך שכולו יהיה מכוון בעל מנת להשפיע, ובמקום גיהינום תגיע לגן עדן.

תלמיד: לפי מה אני רואה אין לי סיכוי, כנראה שלגן עדן אני לא אגיע.

מה זה "אין לי סיכוי"? אתה עוד לא הולך למות.

תלמיד: כי ככל שאני עושה עבודה, אני רואה שאני לא מצליח לעשות את מה שאתה אומר לי לעשות, בעיקר קשה לי להתחבר עם החברים, כל פעם אני נופל שם, אני בורח ולא מצליח לעשות את זה. האם תוכל לתת לי טיפ?

תתאמץ.

שאלה: מה יעשה הטבע בלעדינו, למי הוא יספר שאנחנו יחד?

יפה מאוד, אבל הטבע יודע למי לספר את כל זה, יש הרבה אנשים שרוצים להגיע לבורא ומשיגים אותו.

תלמידה: האם כשאנחנו מקבלות אנחנו משפיעות?

אם יש לכן כוונה נכונה, שאתן רוצות בזה לעשות נחת רוח לבורא. תתארו לעצמכן ילד קטן שפותח את הפה, הוא רוצה שאימא תאכיל אותו כי בזה הוא רוצה לגרום לה תענוג. אנחנו כולנו ילדים קטנים ואנחנו יכולים להיות בכזה מצב.

שאלה: האם אנחנו כבר מסוגלים בעשירייה לצמצם את הרצונות שלנו ולפתוח אותם רק כדי לקבל בעל מנת להשפיע?

בטח שכן, הבורא מוכן לעזור לכל אחד ולכולם יחד רק שיבקשו.

שאלה: אם ההשפעה שלנו מתבטאת בתפילה עבור הזולת, אז מה עלינו לבקש?

תיקון, חיבור.

שאלה: כשחברה מקבלת בעל מנת להשפיע, האם זה אומר שהיא משפיעה לעשירייה?

כן, ודאי.

שאלה: למה נחשב שהבורא נמצא במנוחה מוחלטת אם יש לו חיסרון להשפיע וזה גרם לו לברוא אותנו?

הבורא עובד נון סטופ, בכל רגע הוא עושה אין סוף פעולות, מתרוצץ מקצה לקצה, ממש. למה זה נקרא שהוא נמצא במנוחה מוחלטת? מפני שהכוונה שלו להיטיב לנבראיו היא לא משתנה ולכן נקרא שהוא נמצא במנוחה מוחלטת.

שאלה: האם בן אדם שנמצא ברוחניות משתמש ברצון לקבל שלו בשביל לבטא את האהבה שלו כלפי הבורא?

כן, ודאי.

תלמידה: ואז הוא כל הזמן שמח שיש לו עוד רצון לקבל, כי אז יש לו יותר יכולת לבטא את האהבה.

יש לו יותר יכולת לקבל ובזה הוא משפיע לבורא, כמו אורח אצל בעל הבית.

שאלה: מה צריך לקרות בשביל שנקבל את הכוונה? אני שמעתי שאנחנו הורגים את הרצון לקבל, האם זה אומר שאנחנו מקבלים ללא כוונה?

כן. אנחנו צריכים לבקש מהבורא שהוא ייתן לנו כוונה להשפיע, ואנחנו נשתמש עם הרצון הזה להשפיע ברצון לקבל. יש לי רצון ענק, אני משתמש בו כדי לקבל מבעל הבית, אבל בעצם אני עושה את זה כדי להנות אותו.

שאלה: האם כוונה ביחסים שלנו היא המסך, אנחנו בונות אותו, אלו האותיות שאנחנו לומדים עליהן?

כן.

שאלה: כשאנחנו מדברים על בעל הבית והאורח ואני מנסה למלא את הרצון לקבל בכוונה על מנת להשפיע, אז יש הרגשה שאני לא מקבל תענוג ולא משפיע, למה זה קורה?

זו תקופת מעבר, תמשיך ותראה לאן זה יביא אותך.

(סוף השיעור)