שיעור הקבלה היומי14 січ 2022 р.(בוקר)
שיעור בוקר 14.01.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
העיקר הוא התפילה – קטעים נבחרים מן המקורות
באמת העיקר הוא התפילה כי תפילה היא חיסרון, וחיסרון זה מה שחסר לנו כדי לעמוד לפני הבורא, לפני האור העליון. כי במידה שיש בנו חיסרון אז אנחנו מוכנים, ראויים לקבל את האור העליון לתיקון ולמילוי. התיקון שלנו יהיה כשהכלי שלנו, הרצון שלנו במקום על מנת לקבל יהיה על מנת להשפיע, והאור שיאיר בנו יהיה אור של השפעה, של אהבה והוא ימלא אותנו.
לכן אנחנו צריכים לבדוק אם התפילה מכוונת או מתקרבת למה שאנחנו צריכים כדי למלא את עצמנו לפי מטרת הבריאה, כלומר ברצון להשפיע, לאהוב, להתחבר, ובהתאם לזה במילוי, מילוי ושמחה מזה שאנחנו מחוברים. כלומר נרגיש את הלבבות שלנו כבודדים ואחר כך הם יתחברו עוד ועוד עד שנעשה כולנו כלב אחד שזה תיקון הבריאה. זאת צריכה להיות העבודה העיקרית שלנו. אחר כך נלמד זאת מכל מיני פעולות שהבורא הכין לנו לפי המערכת, זה לא כל כך חשוב כי זו מערכת שהיא גם כך תתגלה אלינו מתוך העבודה שלנו. אלא העיקר בשבילנו לקבוע את הדרך לתיקון לנו ולכל האנושות, ושיהיה ככל האפשר מובן, מורגש איך זה הוכן לנו, איך אנחנו יכולים להתקדם, להתקיים ולבצע את זה. זו העבודה שלנו.
לכן העיקר הוא איך אנחנו מגיעים לתפילה נכונה, להעלאת מ"ן. כי באמת אם אנחנו יודעים לקשור יחד את החיסרון של המלכות עם החיסרון של הבינה שזה נקרא "מי נוקבין", אז אנחנו מיד מקבלים קשר עם הבינה ומתחילים להיתקן ולהתמלא בכוח הבינה, בכוח השפעה. בהתאם לזה גם מיתקנים וגם מתמלאים, וכך עולים עוד ועוד בדרגות הקדושה, בדרגות ההשפעה.
לכן הכול מושג בכוח התפילה, ואין יותר מלבד לדאוג איך אנחנו מכוונים את ליבנו ללב אחד ובכיוון אחד לחיבור בינינו, ושבסוף החיבור בינינו נרצה להגיש את הלב שלנו לבורא שימלא את הלב המשותף וייהנה מזה. נקווה שנצליח.
קריין: "העיקר הוא התפילה", קטע מספר 12.
"אנו מריצים בקשותינו למרומים, דפיקו בתר דפיקו [הכאה אחר הכאה], בלי עייפות, ובלי הרף, ואין אנו נרפים כלל וכלל, מזה שאינו עונה לנו. באמונתינו ששומע תפלה הנו ית', אלא שממתין לנו, לעת שיהיה לנו הכלים לקבל השפע הנאמן. ואז נשיג מענה על כל תפלה ותפלה, בפעם אחת כי "יד ה' לא תקצר" ח"ו."
(בעל הסולם. אגרת ל"ד)
זה שאנחנו מתפללים עכשיו, מבקשים בקשות נכונות או לא כל כך נכונות, יחד או כל אחד לחוד, כל הדברים האלה מתאספים, מצטברים, זה עניין של הצטברות, וכשהם מגיעים לסאה מה שנקרא, למידה שלמה, אז אנחנו יכולים לקבל תגובה מלמעלה, מהבורא. כי ברוחניות חייבת להיות מידה שלמה, "עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה"1, אלא אנחנו חייבים להגיע למתח כדי להשיג כוח השפעה בצורה הנכונה ובמידה הנכונה. לזה בעצם כל התפילות שלנו, "תעזור לנו לתקן את עצמנו או תתקן אותנו, כי אנחנו רוצים להיות דומים לך, להיות במשהו כמוך, בלהשפיע זה לזה ומאיתנו יחד להשפיע אליך. ולהגיע בצורה כזאת להידמות לך ולהתקרב אליך לפי הפעולות ההדדיות "אני לדודי ודודי לי"". כך אנחנו מגיעים להכרת הדבקות בבורא, להשתוות הצורה עם הבורא, אבל מתוך זה שאנחנו מסדרים ומגלים את הכלי המשותף בינינו. כי מתוך הקשר בינינו אנחנו לומדים איך להתקשר לבורא. הקשר עם הבורא הוא כתוצאה מסיכום כל הקשרים בינינו שאנחנו לומדים במדרגה הנוכחית. וכך בכל מדרגה ומדרגה נצטרך להשתדל להיות יותר מחוברים בכמות ובאיכות היגיעה ונקבל בהתאם לזה את גילוי הבורא. כך זה עובד.
שאלה: אמרת שמגיעים להכרה של דבקות עם הבורא, איך מגיעה ההכרה הזאת בעבודה שלנו בעשירייה, בתפילה?
אנחנו משתדלים להיות קרובים יותר זה לזה, כי מובן לנו שהבורא מתגלה אלינו בפעולת "בוא וראה" - אנחנו צריכים להגיע לחיבור ואז לראות את מהות החיבור בינינו, כי בתוך החיבור כך הוא מתגלה, ככוח המתגלה בחיבור, לכן אנחנו כך עובדים בינינו.
במידה שאנחנו מתקשרים, מתקרבים, מבינים שהבורא הוא התוצאה מהחיבור בינינו, אז משתדלים. כל יום מרגישים עד כמה הבורא מעלה את מידת ההיכרות שלנו, את כושר ההבחנה, את המדד עד כמה אנחנו מקורבים או מרוחקים זה מזה, וכל הזמן אנחנו צריכים לראות עד כמה אנחנו משתדלים בזה. זה שאני רואה היום את עצמי יותר מרוחק מאתמול, זה טוב. זה לא שאני יותר רחוק מהחברים, אלא עכשיו אני רואה את המצב הקודם ברגישות יתר ולכן בשבילי זה נראה רחוק יותר. ככל שמתקדמים אז "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", וכך רואה את זה כל אדם שמתקדם. אבל מזה אנחנו לא נרפים אלא דווקא רואים את זה כצורה נכונה של התקדמות.
לכן אנחנו צריכים עוד ועוד להעלות בקשות, והבקשות האלה לא שיעלו מכל אחד ואחד, אלא אנחנו צריכים להתחיל להרגיש בינינו איפה הרגש המשותף, השדה המשותף, כמו שצריך להיות בקבוצה, ביחידה, כמו שיש במשפחה נגיד, והאם יש בעשירייה שלנו רגש משותף שממנו אנחנו כן יכולים להתחיל לפנות לבורא. אני לא פונה מעצמי אלא אני פונה מאותו הרגש שנולד בינינו ומתוכו אני פונה לבורא, אני אישית וכך כל אחד מהחברים, אבל מעלים את הבקשה שלנו מתוך הכלי המשותף. אחר כך נגיע למצב שלא אני מעלה את הבקשה הזאת מהקשר בינינו, אלא אנחנו יחד נתחיל להרגיש איך אנחנו כבר קשורים ומתחילים להעלות יחד את הקשר הזה, את הרגש הזה שנולד בינינו, ובזה אנחנו כבר מתחילים לעמוד כביכול מול הבורא.
אלו דברים שאנחנו צריכים עכשיו לממש, לייצב, ובמשך הזמן נקווה שנרגיש את זה בפועל ונעבוד בצורה כזאת שזה ממש ייקרא הכנת הכלי לדבקות. "אני לדודי ודודי לי" זה דווקא בתוך הפעולה הזאת.
שאלה: אמרת שהבסיס לבקשה שלי ולאחר מכן לבקשה המשותפת שלנו הוא הרגש המשותף של העשירייה. מה הוא הרגש המשותף שמתוכו אנחנו מבקשים?
אנחנו לומדים שחומר הבריאה הוא רצון. מה שעשה הבורא הוא ברא רצון, רצון למילוי, זה החומר. אם אנחנו לא מדברים על החומר שאנחנו רואים בחמשת החושים שלנו, אלא חומר בצורה רעיונית, זה רצון ריק. ומה רוצה הרצון הריק? הוא רוצה להתמלאות עם הבורא, כך הוא נברא.
ולכן כל העבודה שלנו היא איך לעבד את הרצונות שלנו, לחבר את הרצונות שלנו, להביא אותם להתקשרות ביניהם - בין הרצונות הפרטיים, לכאלו צורות שמהם יהיה מורכב הכלי השלם. אנחנו רואים גם לפי הטבע, ככל שטבע יותר מורכב, יותר משובח, יותר גבוה בהתפתחות שלו, יש לו תרכובת פנימית הרבה יותר גדולה בפעולות פנימיות, בחיבורים ביניהם. לומדים זאת מכימיה אורגנית וכן הלאה.
שאלה: אמרת שמ"ן הוא חיבור בין מלכות לבין בינה. מה הוא החיסרון של בינה ומה ההבדל בין החיסרון של בינה ובין החיסרון של מלכות?
בינה זה רצון להשפיע, מלכות זה רצון לקבל, בזה שמלכות מבקשת מבינה תכונות השפעה, כוחות השפעה, זו העלאת מ"ן ממלכות לבינה, אין יותר. יש לנו שניים, בורא ונברא, בורא זו דרגת הבינה, ולכן אנחנו צריכים כל פעם להעלות אליו את הבקשות שלנו ולהשתדל שזה לא יעייף אותנו, אלא כל פעם דווקא יחייה אותנו. בזה שאני פונה לבורא, אני צריך להשתדל להרגיש עם כל פנייה ופנייה שאני יותר ויותר קרוב אליו, יותר ויותר מדייק בבקשה שלי, כך אנחנו מתקדמים.
שאלה: האם נכון שבאיזו נקודה נוקבא כעשירייה הופכת לבינה?
לא, מלכות לא הופכת לבינה, היא רק מקבלת את כוונות הבינה. הרצון לקבל נשאר, רק מגיע אליו צמצום, מסך, אור חוזר וכך הוא נעשה דומה לבינה. לכן אנחנו נקראים "אדם" הדומה לאלוהות.
שאלה: נראה שאנחנו צריכים כלי שלם, תפילה שלמה בטרם נקבל תשובה, כאילו זה דיגיטלי, או שזה שלם ומוחלט או שאין תשובה. האם אפשר להיות חצי שלם ולקבל חצי תשובה, או להיות קצת בהשפעה ולקבל תשובה של קצת השפעה, איך זה בדיוק עובד?
אין בטבע, כמו שאתה אומר דיגיטלי, כלומר דיסקרטי, כלומר חתוך 1,2,3, כך אנחנו רואים, אבל בטבע עצמו אין מספרים ספרתיים 1,2,3,4. בטבע הכול נמשך לפי האור העליון שכולו נמצא במנוחה מוחלטת וכולו נמרח על כל הרצון לקבל שברא ואין הבדלים וחיתוכים. בעל הסולם כותב על כך שאין בו חיתוכים, שגם זה מגיע מהמקבלים, מדרכי הגשמיים.
לכן זה שאנחנו עושים צורות דיסקרטיות, כלומר חתוכות מאנלוגיות, כך אנחנו רגילים, כך אנחנו מסוגלים לעשות. אבל אם אנחנו מדברים על הטבע של האור העליון, אין בו שום מידות, ואפילו נרנח"י שאנחנו אומרים, זה הכול לפי מיידות הכלי כי אנחנו בינתיים נמצאים מחוסר, מהכרת הגבול. אבל כשאנחנו נגיע לתיקון שלם, אין גבולות ואין מספרים, אלא הכול אור עליון ממלא את כל המציאות.
שאלה: אני מתפלל להשפעה עבור החברים, אבל אני לא רואה שום תוצאה, מה הסוד כאן?
אני לא מבין את המילים האלה, אתה אומר, "אני מתפלל עבור השפעה, עבור החברים", צריך לברר. אבל אנחנו צריכים להגיע למצב, בינתיים עכשיו, שהתפילה שאנחנו פונים איתה לבורא היא בשבילנו התענוג, היא בשבילנו המטרה. זה שאני יכול לסדר את עצמי לפנות לבורא, לחבר איכשהו לפי דעתי, לפי כמה שאני מסוגל לתאר לעצמי את החברים ברגש שלי ולבקש מכל העשירייה בפנייה לבורא שיעזור לנו להיות מחוברים ולהיות משענת, כלי לגילוי שלו כדי לגרום לו נחת רוח, זו בעצם העבודה שלי כרגע. אחר כך יבואו עבודות יותר פרטיות, נקודתיות. אנחנו נדבר על זה מתי שיבוא הזמן, אבל בינתיים זה כך.
שאלה: האם התפילה צריכה להיות בדיבור או גם תפילה שקטה מספיקה?
אני לא חושב שיש הבדל בין דיבור לבין דיבור פנימי ללא הוצאת קול. לפעמים אדם שהוא צועק או שהוא קורא, יש לו בכך יותר כאילו יותר כוח, כוח ביטוי, אבל בדרך כלל אנחנו עושים את כל הדברים האלה בשתיקה. אמנם לא אסור, אתה יכול לדבר, לצעוק, לשיר, איך שבא לך לבטא את הלב.
שאלה: לגבי הקטע שקראנו כתוב, שהבורא מחכה עד שיהיו לנו הכלים. מה הם אותם כלים שאנחנו צריכים להכין ואיך להכין אותם?
חיסרון להשפיע דרך חברים לבורא, זה הכלי שלנו. ולכן אנחנו מתוך החיסרון להשפיע דרך החברים לבורא מתחברים בינינו ומגישים את עצמנו לבורא. אנחנו רוצים שהוא ייהנה מזה שהוא נותן, שהוא מתגלה בינינו. תנסו לחשוב לכיוון הזה ותראו כמה זה יקדם אתכם. אמנם זה הפוך מהטבע שלנו, יש כאלה ששומעים ולא יכולים להסכים, אני מבין, אבל לאט לאט שאנחנו מדברים על זה, המאור פועל ומחזיר למוטב.
עברנו כנס מאוד מיוחד, מאוד טוב, אתם יכולים להתחיל להתקרב לשלב שעליו אני עכשיו מדבר.
שאלה: אמרת שהתפילה צריכה להיות רגשית ובשמחה, האם שמעתי נכון?
ודאי, תפילה צריכה להיות רגשית.
תלמיד: והיא צריכה להיות גם בשמחה?
גם בשמחה, אבל כל אחד נותן ביטוי אחר לשמחה. אבל תפילה צריכה להיות רגשית, היא צריכה להיות מתוך הלב, מתוך הרגש.
תלמיד: איך מוצאים את המקום של הלב השבור ובכל זאת מחזיקים בשמחה?
אני צריך להיות קשור לכל החברים ברצון אחד ולהשפיע דרכם לבורא. ואני רואה שאני לא מסוגל, ואני לא רואה שגם הם מסוגלים ורוצים, זה המצב הכללי. ואת המצב הכללי הזה הבורא מגלה בנו, ואנחנו צריכים לקבל זאת ולשמוח.
אני צריך לגלות גם בזה שמחה כי זה המצב שהבורא מגלה. זה שאני מבין שזה בא לי מהבורא, אפילו שזו דרגה מאוד קטנה ונמוכה, אבל בכל זאת הבורא מגלה, ושאני כבר קשור אליו, אמנם מרחוק ולא בצורה ישירה שאני רוצה להשפיע לו, או שאני לא רוצה, או שאני לא מגלה בי כזה רצון, או שאני גם לא מגלה שהוא רוצה להשפיע עלי, אבל זה שבכל זאת יש תחילת קשר צריך לשמח אותי ואני צריך להעריך את הקשר, כי בכל זאת יש לי משהו.
והאמת, כל העבודה ברוחניות חוץ מחוט הקשר הדק שאנחנו מגלים בתחילה, כל יתר הקשרים שלנו לבורא זה כדי לתת לו, להשפיע לו. ואנחנו צריכים רק את החוט האחד, הדק מאוד שקושר אותנו עם הבורא, שאני מתוך זה אדע שאני נותן לו, מקושר אליו. יש כאן מילים שאולי יכולות לבלבל, שקשה להעביר בהן משהו פנימי. אבל תנסו ותראו, זה יסתדר.
תלמיד: האם החוט הדק מורגש על ידינו או שאנחנו לחלוטין חסרי הכרה, לא מודעים כלפיו?
אנחנו לא חסרי הכרה, יש לנו הכרה, יש לנו קשר, אנחנו רק צריכים להרחיב את הקשר. וזה נעשה קודם כל על ידי הרחבת הקשר בתוך העשירייה, אל תברח מזה. ומתוך הרחבת הקשר עם החברים, אתם יכולים יחד להתחיל בתוך הקשר הזה לעלות לבורא, לפנות לבורא. רק בצורה כזאת - מאהבת הבריות לאהבת ה'.
שאלה: מה הדבר שיכול להבטיח שהתפילה מתקבלת?
אנחנו לא יכולים לדעת אם היא מתקבלת או לא מתקבלת, אין לנו עדיין קשר הדדי, אלא רק לכיוון אחד. ואנחנו צריכים להאמין שאת מה שאנו אומרים, הבורא בטוח שומע, כי כך זה מלכתחילה, אצל כולנו, אצל כל הבריות שהבורא ברא. כולנו מנוהלים על ידי האור העליון שנשפך עלינו ומנהל אותנו, כל הדומם, צומח, חי, ומדבר, בכל העולמות, בכל המדרגות, ולכן הקשר שלנו עם הבורא, מצד הבורא קבוע וקיים.
הקשר מאיתנו לבורא, הוא הבעיה, אותו אנחנו רוצים להקים. אבל אנחנו צריכים להרגיש בשביל מה אני צריך את הקשר הזה, בשביל מה אני צריך את הקשר שלי עם הבורא. כדי שיהיה לי טוב, בטוח, כדי לתפוס אותו, להבין, להרגיש, להיות חכם, בשביל מה אני צריך אותו? כאן אני צריך להבין שיש עניין של צמצום, שאני רוצה את הקשר הזה רק כדי שדרך החברים נוכל להשפיע לו נחת רוח, אחרת אנחנו לא מגיעים למטרה, ונשארים אגואיסטים.
לכן כאן אנו צריכים לעשות בינינו פעולות קבוצתיות, כדי שהמאור המחזיר למוטב ישפיע עלינו. לא שאין לנו רצון להשפיע, ודאי שאין לנו רצון להשפיע, אבל יחד עם זה אנחנו רוצים שיהיה לנו רצון כזה, ולכן אנחנו פונים אליו ומבקשים. אז כל העבודה שלנו היא בעצם חיבור ותפילה, ושוב חזרנו למקום ממנו התחלנו.
תלמיד: ולָמה יש עניין שצריך להתחנן לבורא שישמע את התפילה?
הבורא לא צריך את התפילות שלך, אין לו חיסרון חוץ מחיסרון לתת, אז כל מה שנדרש ממך, זה שיהיה לך כלי קבלה.
שאלה: ניסינו לברר בעשירייה לָמה קשה לנו להתפלל?
כי אתם לא משרטטים לפניכם, לא מייצבים לפניכם, את כל התמונה הזאת. קודם כל נניח שהבורא זו דרגת הבינה, דרגת ההשפעה. דרגת ההשפעה מקבלת פעולות השפעה, או בקשות להיות כמוה, במשהו להיות משפיע. אז כלפי הבינה אנחנו צריכים לפתח את הרצון הזה להשפיע. מאיפה ניקח את זה? אני אומר לכם לפחות לפי הניסיון הקטן שלי, שזה לוקח הרבה זמן. אבל הכול תלוי בחיבור, ב"איש את רעהו יעזורו", בקנאה שיש בין האנשים בקבוצה, אם כל אחד חושב שהשני יותר מוצלח, זה טוב, כי "קנאת סופרים תרבה חכמה". כך אנחנו צריכים להתקדם.
לכן צריכים להשתדל להתקשר בינינו כדי לדרוש מהבורא. וכאן אנחנו כבר נרגיש בינינו מחסומים, מחיצות. איך אני מתקשר לחבר כדי לפנות לבורא? הבורא זה משהו שנראה לי אישי, מאוד אישי, והחבר זה משהו מהצד, אז איך אני מתקשר לחבר כדי להתקשר לבורא? ועוד יותר מזה, אני מרגיש שהחבר נמצא ממש לצידי, לידי, והבורא מעלי או לפניי, ומצד אחר כתוב שהחבר צריך להיות בדרכי לבורא, "מאהבת הבריות לאהבת ה'", ושבחיבור בינינו אנחנו משיגים את הבורא.
אז מה עושים? כך אנחנו צריכים לראות את הפעולות שלנו, את העבודה שלנו, אני צריך כל הזמן להשתדל לתאר לעצמי איזה קשר צריך להיות בינינו, ושהוא יהיה כשיר, נכון, להתקשרות לבורא.
כביכול אנו יחד בונים מכשיר כדי להתקשר לבורא. אז איך אנחנו צריכים להעמיד כל אחד, איך לסדר אותו כלפי האחרים, ובואו ביחד נהיה כמו קבוצה על המגרש. איך אנו מסדרים את עצמנו כך שהחיבור בינינו בעצמו יתחיל להוציא גל, כמו גלי רדיו, גל כזה שיפנה לבורא.
איך אנחנו בינינו, צריכים להתקשר, כדי שהקשר בינינו יעלה לבורא וישפיע עליו? על זה אנחנו צריכים לחשוב, ולבנות כזה דבר בכל עשירייה ועשירייה, זאת העבודה המחויבת. ואז נגלה שהוא כבר נמצא ומחכה, ושמח מכך שסוף סוף אנחנו משתדלים להגיע אליו לפי חוקי הטבע, זאת אומרת, מתוך החיבור בינינו, לחיבור אליו.
תלמיד: אמרת לסדר את עצמנו נכון על המגרש. מה זה נקרא לסדר את עצמנו נכון, מה זה סדר נכון?
"סדר נכון" זה שנתמוך אחד בשני, שאני רוצה להשפיע לחברים, כמו שהייתי משפיע לבורא.
שאלה: כשאני מתפלל נראה לי שזה האגו שפונה לבורא. איך לשנות את הבקשה, כדי שהתפילה תצא מהעשירייה ולא מהאגו שלי, האם שינוי הניסוח יכול לעזור?
אם אתה פונה לבורא לבד, אתה פונה בתור אגואיסט ויותר טוב שאל תפנה. כך גם כתוב, "לא בונה אלא הורס". מה שאין כן זה שפונה לקבוצה ודרכה לבורא ומשתדל בצורה כזאת לבנות את עצמו, אז מהר מאוד, כמעט מיד הוא מרגיש שיש לו קשר רוחני, זה משהו שלא היה לו קודם, זה משהו שיוצא ממנו לכיוון ההשפעה, וטוב לו להיות בזה. הוא מתחיל לקבל מזה תענוג, הוא מתחיל להרגיש התפתחות חדשה, שדרך החברים הוא רוצה לפנות לבורא. הוא משתדל לראות את החברים לפניו, "מאהבת הבריות לאהבת ה'", ומשתדל לארגן אותם בצורה כזאת, שהם ישפיעו לבורא.
כי החברים שלי בסופו של דבר זה כוחות ההשפעה שלי. וכשאני מתקשר אליהם אני המלכות והם ט' ראשונות, ודרכם אני משפיע לבורא, אחרת אני לא מגיע אליו. אנחנו בונים פרצוף, וכל אחד בונה פרצוף מהמלכות הפרטית שלו כלפי הכתר המשותף לבורא. כך אנחנו צריכים לראות את זה.
שאלה: יש הרגשה שכמה שעושים יותר בירורים, נעשה פחות ברור איך להתפלל. מהו העיקר שחסר לנו להגיע לתפילה שלמה?
העיקר חסר לנו להתחבר בינינו ומתוך החיבור בינינו נגלה יחס לבורא, אחרת אנחנו לא נגלה אותו. את אותו וקטור, אותו כיוון, אנחנו לא נגלה, ורק מתוך כך שאני מתקשר לחברים ומשתדל לחפש איך לארגן אותם ואיך לראות אותם וכך כל אחד ואחד צריך לעשות - כי כל אחד מאיתנו הוא מלכות פרטית בעשירייה ובצורה כזאת אנחנו מכוונים את עצמנו לבורא. ואז אין בעיה, אתם תראו כמה מהר אתם מגיעים לקשר ולמגע עם הבורא, ואם אתם לא יכולים, זה סימן שאתם מתעצלים.
שאלה: אמרת, שאם אנחנו פונים לבורא לבד ומתפללים, זה גורם נזק.
כן, כך כתוב.
תלמיד: אבל גם נאמר לנו, שאנחנו צריכים באותו זמן לשמור על דיאלוג עם הבורא. איך אפשר לוודא שהדיאלוג שאנחנו משתדלים לשמור עם הבורא, הוא לא מזיק?
אם הוא עובר דרך החברים זה לא מזיק, ואם הוא עובר ממך ישר לבורא כמו שאתה מדמיין לעצמך, זה מזיק. תפילת היחיד היא מקלקלת, ומה שנקרא, "תפילה בציבור" משותפת, היא מתקנת, כי היא מזיזה את כול המערכת לגמר התיקון.
שאלה: אמרת שאנחנו מרגישים שכל אחד נמצא בתוך הרצון שלו, אז איך הרצונות האלו יתחברו?
אל תדאג, הרצונות יתחברו. הרצונות, הכוונות, הצמצומים, אור ישר, אור חוזר, הכול יתחבר, זאת עבודה שקורית בפרצוף. העיקר אם אנחנו משתדלים להכניס את עצמנו לתבנית של הפרצוף ואז זה יקרה, אז יעבדו עלינו החוקים של הפרצוף
שאלה: אנחנו יכולים למלא רק את הכלים האגואיסטים שלנו?
אין כלים אגואיסטים, אם זה אגואיסטי זה לא כלי. "כלי" זה נקרא, רצון שמוכן לגלות את האור על מנת להשפיע. כשיש לו צמצום, מסך, אור חוזר, אז הוא נקרא "כלי". רצון שנמצא על מנת לקבל אגואיסטי, הוא לא כלי. אתה יכול להגיד עליו, "כלי שבור".
תלמיד: וברגע שאנחנו מעלים את החבר, מרוממים אותו, אומרים לו "כל הכבוד אתה עובד יפה", אז במשהו זה ממלא אותו?
אתה יכול למלאות אותו במה שאתה רוצה, אנחנו מדברים על מילוי עליון. המילוי העליון יכול להיכנס רק לכלים בשפעה לפי השתוות בין המילוי והרצון. כשהרצון רוצה לעבוד כמו מילוי, אז המילוי מתגלה ברצון.
תלמיד: האם יש מקום לבקשה למלא את החברים שלי?
כן, זאת בקשה נכונה. וזה בינתיים, אחר כך זה ייתקן במשך ההתפתחות. ולמה אני אומר את זה בצורה כזאת, כאילו זה בספק? כי הבקשה האמיתית היא למלא את הבורא ולא את החברים. החברים זה רק תנאי, שדרך זה אנחנו מגיעים יחד לחיבור ויכולים למלא את הבורא ולעשות לו נחת רוח.
למלאות את הבורא, זאת אומרת לבקש ממנו מילוי שימלא אותנו, מפני שבזה אנחנו גורמים לו תענוג. ולעצמנו לא, אנחנו עובדים נגד הרצון לקבל שלנו. אנחנו לא רוצים לקבל, אנחנו עושים התגברות על הרצון, צמצום, מסך, אור חוזר, וכל הפעולות האלה שאנחנו מבצעים, זה כדי לגרום לבורא תענוג בזה שאנחנו מקבלים. אבל הקבלה שלנו היא לא מהמילוי, אלא מזה שאנחנו גורמים את התענוג הזה לבורא ובעצם אין כאן שום קבלה והשפעה, חוץ מהכוונות "אני לדודי ודודי לי".
שאלה: על ידי התפילה אנחנו יכולים להרוס ויכולים גם לבנות. ומאותה סיבה זה גשר צר מאוד של בניית כוונות, וביחס לזה צריכה להיות יראה ועניית התפילה.
זה טוב מאוד שיש לך בזה כל מיני ספקות ואזהרות ואתה לא יודע בדיוק אם נכון, או לא נכון, ואיך אני אעמוד בזה. תתחיל לבצע. העיקר אם אתה רוצה לעשות את זה יחד עם החברים, דרך החברים לבורא, אז אל תפחד, תעשה ואתם תתחילו לקבל כוחות של תיקון מהבורא.
שאלה: אם אני בפיגור בתפילה שלי, האם החברים שלי יכולים להשלים אותי ואז העשירייה תשלים לבקשה אמיתית?
כן. אנחנו כולנו תמיד משלימים זה את זה.
תלמיד: מה קורה עם הכעס, עם טענות כלפי הבורא, או טענות כלפי העשירייה, איך הם הופכים להיות גם תפילה?
גם הם הופכים להיות לתפילה. כעס, טענות וצעקות, וכל מה שיש לך בפנים שאתה בעצמך עוד לא יודע ולא מרגיש, ולא רק את מה שיוצא ממך ואתה כבר מכיר, מבין ומרגיש מבפנים. כל הדברים האלה כולם עולים למעלה לבורא, ונכללים בשדה הזה של אור האין סוף. אל תדאג, הכול נכנס לחשבון, העיקר לעבוד.
הייתי אומר, שלעשות פעולות רעות זה יותר טוב מאשר לא לעשות כלום, כי מהפעולות הרעות אתה תראה מהר מאוד שאתה עושה משהו לא בסדר ותתחיל לבקש, לבכות, להשתנות. מה שאין כן אם אתה "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו", לא תתקדם.
אם תעשה פעולות שגויות - תתקדם, ואם לא תעשה שום פעולות - לא תתקדם, ולכן כדאי לעשות. ודאי להשתדל לעשות פעולות נכונות, אבל אפילו אם תעשה פעולות לא נכונות, זה כמו תינוק ששובר משהו, עושה משהו ומזה לומד.
שאלה: התכונות שלי שבגללן אני רואה את עצמי מעל החברים, דווקא הן כבר מחוצה לי מתוקנות. אם אתקן אותן אהיה בהשפעה?
כן, תעשה, העיקר לעשות.
שאלה: אמרת שנבקש מהבורא דרך החברים, דרך הרצון של החברים. האם הכוונה שיש לי תחושה של הרצון האישי של כל אחד מהחברים וזה הכוח הרוחני?
אם אנחנו פונים לבורא בצורה אישית, כלומר אני פונה לבורא, אז אין לכך שום תוצאה. אני מתקדם כמו כל העולם עם כל הדמיונות שלי אבל זה אפס.
הבורא שומע רק מתוך קבוצה, לכן כשאתה מתקן את האגו שלך דרך פנייה לקבוצה וממנה לבורא אז אתה נמצא במגע עימו לפי הקשר שבנית. אחרת אין לך קשר, אתה מושך חוט אגואיסטי ממך לבורא, וזה לא עובד. אם אתה יכול להיות בקשר הדדי אפילו עם חבר אחד, ויש ביניכם מידת השפעה כלשהי, אז איתה אתה כבר יכול לפנות לבורא.
תלמיד: זה נהדר כי יש לי תחושה רגשית של הרצון של החבר כשהוא פונה לבורא, וזה מפשט את הכול, את התפילה אל הבורא ואיך לצאת מעצמי.
אתה יכול לצאת מעצמך בתנאי שאתה נכלל בחבר, ואתה מוכן להעמיד את כל התכונות, המוח והלב שלך למענו. כשאתה מתאר שכך אתה מוכן לעשות, עם זה תפנה לבורא ותבקש עבור החבר, "המבקש עבור חברו זוכה תחילה", כלומר אתה מקבל ומעביר לחבר, כך זה עובד.
אתה פונה לחבר ולוקח ממנו חסרון, ואותו אתה רוצה להעלות לבורא. אתה מקבל מהבורא מילוי באותו החיסרון, אתה מקבל, ומעביר אותו לחבר. וכך יוצא שאתה מארגן את הקשר של החבר עם הבורא משני הכיוונים, וכך אתה נכנס לרוחניות. יש הרבה פסוקים שמדברים על כך.
שאלה: איך מבצעים באופן פרקטי את התפילה, האם זה נעשה על ידי מילים שאנחנו מפנים לבורא או שזה מצב מתמיד שבו אנחנו צריכים להתחבר בינינו ולחשוב על הבורא? אם התפילה היא עניין של מילים, תוכל לתת לנו דוגמה למילים שבהן אנחנו צריכים להשתמש?
יש הרבה ספרים שבהם כתובות כל מיני מילים, אבל אנחנו לא משתמשים בהן. אנחנו רוצים להוציא מילים פשוטות משלנו כדי לתאר את מה שאנחנו מרגישים. הלב שלי לא עובד לפי איזו לשון ולא לפי חיבורים או שירים מיוחדים. איך שאני מרגיש כך אני צריך לדבר, ובצורה הכי פשוטה, אפילו ללא מילים, אפשר בניגונים או בכל דבר, ובלבד שזה מבטא את הרגשת הלב שלי. זה מה שדורש הבורא - לבבות.
שאלה: אנחנו מכירים את הקשר שלנו עם הבורא כרגש או כחוק?
אני לא מבין את ההבדל בין זה לזה. אנחנו פועלים ורוצים לפנות לפי חוקי הטבע, והרגש שלנו בונה את חוקי הטבע.
שאלה: מה ההבדל בין לבקש דרך החבר לבין לבקש עם החברים יחד?
תעשו זאת יחד.
תלמיד: אתה אומר שעלינו לבקש מתוך הקבוצה והרבה פעמים אנחנו מנסים לחבר כזאת תפילה אחרי השיעור בין החברים, ולפעמים אני בעצמי לא יודע מה לבקש. אני רואה כל מיני רצונות, גם בתוך עצמי, אבל לא יודע בדיוק מה הבקשה ואיך אפשר לעזור לחברים?
כי אתה רוצה לבקש מעצמך. אבל אם תבקש במקום החבר ועבור החבר, אז יהיה לך הרבה יותר קל לפנות לבורא, ויותר קל לצמצם את הבקשה שלך בצורה יותר ברורה קונקרטית, ואותה תפנה לבורא, את מה שאתה חושב שנחוץ לחבר. זה יהיה לך הרבה יותר ברור.
אתם לגמרי סוטים מהדרך כשכל אחד מבקש עבור עצמו. אין דבר כזה לבקש עבור עצמו, יותר טוב שלא תבקשו כלום. צריכים לבקש רק עבור הזולת, זה החוק של הכלי האינטגרלי שאנחנו צריכים לאסוף אותו בחזרה.
שאלה: האם עלינו להתפלל שהרצון לקבל בחברים יגדל?
לא, אנחנו לא יכולים לקבוע את הרצון לקבל שיהיה יותר או פחות, אלא אנחנו רוצים להגיע לצורת ההשפעה, לצורת השתוות הצורה עם הבורא ורק על זה אנחנו מתפללים, זה נקרא "אני לדודי ודודי לי". אנחנו רוצים להתחבר בינינו כדי לפתוח את עצמנו לבורא שייהנה מכך שהוא ממלא אותנו, ועושה מאיתנו מה שהוא רוצה. "כחומר ביד היוצר", זה מה שאנחנו רוצים להיות, והבורא כבר יעשה מה שהוא חושב שצריך.
תלמיד: אם אנחנו מבקשים עבור הרצון לקבל של החבר, בזה אנחנו מתקנים את הרצון שלנו?
ודאי, דווקא אז אנחנו מתקנים את הרצון שלנו. אך ורק אם אנחנו מבקשים עבור החבר אנחנו מתקנים את הרצון לקבל שלנו, ולא בשום צורה אחרת. הצורה הנכונה היחידה לפנות לבורא, לבקש ממנו, ולקבל ממנו עזרה ומילוי, היא כשאני מבקש עבור החבר. תנסו לחשוב לכיוון הזה, תנסו להתרגש ולהרגיש זאת, ותראו שזה אפשרי. כי אנחנו באמת נמצאים בקשר הזה אלא שהוא נסתר.
שאלה: אנחנו צריכים לחשוב רק עבור החברים. האם החבר צריך איכשהו להציג, להפגין את הרצון שלו ולא להסתיר אותו?
לא, אנחנו לא צריכים לפתוח את הרצונות שלנו זה לזה, כי אנחנו גם כך מדברים ולומדים על זה, על המטרה המשותפת ולאן צריכים להגיע. לכן אני יודע לאן החברים רוצים להגיע ומה נמצא בתוכניות שלהם.
שאלה: איך חיבור בין חברים יכול לסייע לחיבור שלהם עם הבורא?
בלי חיבור בין החברים אין להם קשר לבורא, פשוט מאוד. לפחות שניים שמתחברים אז כבר יש להם קשר לבורא, והאופטימאלי אם יהיו עשרה. כך כתוב וכך אנחנו לומדים מהמערכת.
שאלה: ואיך חיבור בין שתי עשיריות קטנות מסייע לחיבור לבורא?
לא, שתי עשיריות אני בכלל לא מביא בחשבון. אין אצלנו חיבור בין עשיריות, אם אתם רוצים להתבלבל תעשו מה שאתם רוצים, אבל זה לא מחכמת הקבלה, ואני לא רוצה לדבר על זה. חיבור בין שתי עשיריות יהיה כאשר כל עשירייה תרגיש את עצמה כאחד, ואז החיבור בין שתי עשיריות יהיה כמו חיבור בין שני בני אדם, רק כך. אתם עוד לא נמצאים בזה, ולכן אל תהיו חכמים. צעד אחד קדימה שאתם עושים מעצמכם זה יותר גרוע מכמה צעדים אחורה. לכן לכיוון הזה אל תשאלו אותי, לא למהר. תעשו את מה שאנחנו מדברים, תממשו זאת בפועל, ואז תראו עד כמה זה עדיין עומד לפניכם.
שאלה: איך להרגיש כזאת נחיצות לבורא, שנוכל לדרוש ממנו עזרה כדי לעבוד למענו?
הכול מדיבורים בינינו בקבוצה. אנחנו צריכים לעורר את לב החברים ברגישות לזה שנשמע את דברי המקובלים על מה שהם מרגישים מתוך העבודה כדי שנוכל לעכל זאת בצורה נכונה. הכול תלוי בהעלאת הרגישות בתוך הקבוצה. יש אנשים שקשה להם מאוד, ואני בתוכם. היה לי קשה מאוד להסתדר בתוך העשירייה בצורה נכונה, אבל כולם מגיעים. אני מבין אתכם.
שאלה: האם יש מצבים בעשירייה שבהם יש הזדמנות להוסיף ולהגיע ל"אני לדודי ודודי לי" בלי שנפספס אותם?
יש מצבים כאלה שאנחנו מפספסים, אבל אחר כך הם חוזרים, וצריך לשים לב לא לפספס כזו הזדמנות. זה עניין של שכר ועונש וגורל, יש בזה הרבה דברים.
שאלה: איך אני יכול להמשיך ולדבר עם הבורא מתוך העשירייה? זה לא ברור. בדרך כלל אני מתייחס אליו במשך היום בצורה הכרתית, מתמשכת.
תנסה קודם כל לשקוע בתוך העשירייה ומתוך הקשר שלך עם העשירייה לפנות לבורא כשאתה מתפלל עבור החברים ולא עבור עצמך. מעצמך אין לך שום דבר אלא רק מה שהם רוצים, למה הם משתוקקים, ואתה רוצה לשדך אותם עם הבורא.
שאלה: מה ההבדל בין לבקש עבור החבר את מה שאני רוצה, לבין לבקש עבורו את מה שאני מרגיש שהוא רוצה? לדוגמה, אני רוצה תיקון אבל אני לא יכול לבקש עבור עצמי אז אני מבקש עבורו, או שאני מבקש מה שנראה לי שהוא צריך. מה ההבדל בין שתי הבקשות?
אם אתה מעלה את החיסרון של החבר, החיסרון הזה מגיע לבורא והבורא עונה על זה. אבל אם אתה מעלה את החיסרון שלך, הבורא לא יענה על זה. תראה איך העולם צועק, מתפלל, מעלה חסרונות לשמיים כביכול, כל אחד רוצה משהו, להשיג, להבין, להרגיש, לגלות, ומה זה עוזר? זה רק נהיה יותר ויותר גרוע. עד שהם יגיעו להבנה שהם צריכים להתייצב באופן אחר לחיים ולגורם החיים.
שאלה: אנחנו מחייבים בתפילה שלנו לעשות משהו, אבל מה קורה כשחבר מקריא את התפילה שלו? האם אנחנו צריכים להגיע לניסוח משותף של כולנו?
זו לא בעיה שמישהו מקריא את התפילה שלו, אני יכול להתכלל במילים שהוא כתב ומקריא, אין שום בעיה. אם רוצים שכך זה יהיה אז תעשו כך. כדאי כך לפעמים לעשות.
שאלה: מה החיסרון האולטימטיבי שיכייל אותנו נכון בתפילה?
אנחנו מבקשים מטעם הקבוצה שיעשה מאיתנו כלי להשפיע לו נחת רוח. באיזו צורה אנחנו צריכים להיות כדי שהוא יהיה מרוצה מאיתנו, זה מה שאנחנו רוצים. איך להתקרב, מה לעשות כדי שהבורא ייהנה מאיתנו, זה מה שמבקשים.
שאלה: אנחנו מחברים תפילה לאחר שיעור הבוקר, אחר כך נשאר לנו הטקסט של התפילה, איך לעבוד איתו נכון? אם אני מקריא אותו זה אומר שאני כבר מתפלל?
זה טוב שאתם עושים כך, אומנם יש כל מיני צורות עבודה עם החסרונות, אבל כדאי לעשות גם כך. אחר כך תראו עד כמה המחשבות, הכוונות שלכם משתנות, עד כמה החיים במשך היום משפיעים עליכם וכן הלאה. זה כדאי, אנחנו לומדים מזה מי אנחנו.
תלמיד: האם ניתן להגיד שכשאני קורא את התפילה במהלך היום אני מתכלל בחסרונות של החברים?
אפשר להגיד. תנסו, את כל הדברים האלה צריך לנסות ואז "אין חכם כבעל ניסיון". אתם שואלים אותי על דברים כאלה שאתם צריכים לדעת אותם מהניסיון שלכם, מהחיים.
שאלה: איך אנחנו יכולים בשיעור או בפגישות זום שלנו לרכז את הזמן והמאמץ בכוח העיקרי להעלות תפילה?
על ידי הכוונה, על ידי ההכנה, על ידי זה שמזכירים זה לזה. זו העבודה שלנו, מה יש כאן להסביר? אתם שואלים כאילו אתם לא מכירים את המערכת שלנו, לא מכירים איך להסתדר, להתחבר, איך להוציא חיסרון, להעלות אותו לבורא, באיזו צורה כדאי להתארגן, מה לעשות. זה הכול בידיים שלכם, תהיו גברים.
תלמיד: אנחנו משתוקקים להיות בתפילה כל רגע ורגע, גם בסדנאות, גם בשיעורים וגם אחרי השיעור, ואחר כך אנחנו מתפזרים וגם אז רוצים לחשוב כל הזמן על החברים. האם צריך להיות כל הזמן בכאב כדי שנהיה בבקשה לבורא שיעזור לנו?
לא צריך להיות כל הזמן בכאב, צריכה להיות כל הזמן תפילה, גילוי החיסרון, מה אני רוצה.
שאלה: לכולנו יש את החיסרון האולטימטיבי הזה לחיבור, ולכל חבר יש ודאי אספקטים שונים של השתוקקות לחיבור. האם צריכים להיות קשובים יותר לרצון והחיסרון שיש לחבר כרגע, או לרצון האולטימטיבי הכללי?
רצוי להיות כל הזמן בתוך הרצונות של החבר כדי להתחבר איתם ולעשות פעולת העלאת הרצונות שלו לבורא. זו העבודה שלנו, להתפלל עבור החבר, עבור כל החברים, עבור כל העשירייה, אחר כך אפילו עבור כל העולם, זה בעצם התפקיד שלי.
יש על זה הרבה פסוקים, כך כתוב.
שאלה: האם ניתן להתייחס לכל החלק הראשון של השיעור כתפילה לבורא?
כן. אפשר להגיד כך.
שאלה: כשאנחנו בונים תפילה ביחד שלוש פעמים ביום, התפילה שלי, שהיא אסורה, באה מהרגש, ואת התפילות של החברים אני לא מרגיש וגם לא רוצה כל כך. איך אני מחבר את זה לרגש?
אני לא יודע, אתה צריך לעבוד על הלב שלך. אתה צריך להבין שאת החסרונות שהם מעלים אתה צריך לממש. הם רק מעלים לך את החסרונות ואתה צריך את החסרונות האלה, את הרצונות האלה להעלות לבורא, זו חובתך.
תלמיד: איך אני גורם לעצמי להתרגש ממה שהם רוצים?
אתה שומע מה שצריך להיות, זה הכול. ואתה רואה עד כמה אתה לא בזה.
שאלה: ברגע שמבקשים עבור החבר, מה לעשות עם הנטייה לזהות את התגובה מהבורא? האם הנטייה הזאת צריכה להיות מצומצמת?
זה לא חשוב, בינתיים רק להעלות לבורא את החיסרון.
שאלה: אמרת בתחילת השיעור שאנחנו צריכים להעלות תפילה מתוך הרגש המשותף שאנחנו בונים בינינו, שכל אחד מתפלל ומחפש להעלות את התפילה דרך הרגש המשותף. האם אנחנו אמורים להתחזק במה שנקרא הרגש המשותף בינינו?
נקרא שוב קטע 12.
קריין: קטע 12.
"אנו מריצים בקשותינו למרומים, דפיקו בתר דפיקו [הכאה אחר הכאה], בלי עייפות, ובלי הרף, ואין אנו נרפים כלל וכלל, מזה שאינו עונה לנו. באמונתינו ששומע תפלה הנו ית', אלא שממתין לנו, לעת שיהיה לנו הכלים לקבל השפע הנאמן. ואז נשיג מענה על כל תפלה ותפלה, בפעם אחת כי "יד ה' לא תקצר" ח"ו."
(בעל הסולם. אגרת ל"ד)
שאלה: אם בעשירייה יש שניים או שלושה חברים שיותר מחבבים זה את זה, שיש להם קשר יותר טוב זה עם זה, אז צריך קודם כל להעלות תפילה עבור החברים שהם כביכול יותר קרובים?
שיהיה כך, זה לא חשוב. שתהיה תפילה עבור החברים הקרובים, אחר כך הרחוקים, שיהיה כך. העיקר להתחיל בעבודה הזאת, שאני רוצה להתפלל עבור החברים.
שאלה: איך מעבירים את חשיבות התפילה לכל החברים בעשירייה, שכולם יבערו לכיוון התפילה?
תנסו לחבר פסוקים, זאת אומרת למצוא פסוקים כאלה שמדברים על זה. יש על זה הרבה מאוד פסוקים, כי הפנייה שלנו לבורא זה כל מה שאנחנו צריכים לעשות, וזה מה שמציל אותנו ומקדם אותנו. אין יותר. והתפילה, הפנייה הזאת צריכה להיות נכונה כדי לקבל תשובה, היא צריכה להיות בהתאם לחוקי ההתקדמות שלנו לקראת גמר התיקון. אז יש כאן בירור, על מה צריכים לבקש, איך צריכים לבקש, איך זה ישנה אותנו - על ידי זה שאנחנו מחייבים את עצמנו לבקש דברים שלא רוצים, על ידי זה שמעוררים את האור שמתקן אותנו, משנה אותנו. כל הזמן יש כאן איזו עבודה, בירור, ביקורת. כך נעשה.
שאלה: האם אני הולך להרגיש את החסרונות של החברים שלי בתוכי או מחוץ לי? זאת אומרת, האם אני מקבל חסרונות, רצונות מהסביבה, ואני הולך לממש חלק מהרצונות שלי ואותם אני צריך להעלות?
לא, אתה צריך להשתדל להתחבר עם החברים, להבין את החסרונות שלהם, הרוחניים ודאי, לא של החיים הארציים, אלא הרוחניים, ולהשתדל להעלות את החסרונות שלהם לבורא. זה נקרא "המתפלל עבור חברו זוכה תחילה". אתה מתחיל לקבל מהבורא תשובה, אתה מתחיל להבין ולהרגיש מה שקורה לך, וזה מעניין, כי אתה מתחיל לקבל תשובות גם על השאלות שלך וגם על השאלות של החברים, על אף שלבורא אתה כביכול מעלה חסרונות שלהם.
אבל אתה עושה את זה, החסרונות שלך נשארים בך, ולכן כשאתה מעלה חסרונות שלהם בתוך החיסרון שלך, אתה כביכול מתעבר בחסרונות שלהם ומעלה את זה לבורא. אז הכלי הוא כלי שלך, בתוך הכלי החסרונות של החבר, ואז אתה מקבל גם מענה על החסרונות שלו בתוך הכלי שלך, ומתוך זה אתה גם מתחיל להבין את התשובות שלך.
אל תדאג, זו התפילה הכי נכונה להתפלל עבור החבר. ואם תתפלל עבור עצמך לא תקבל תשובה.
תלמיד: מבחינה שכלית אני מבין מה שאתה אומר, אבל כשאנחנו מדברים על הרגשה, כשזה מגיע לרגשות, לא ברור לי מה זה חסרונות של החבר. היום התקשרתי לכל החברים בעשירייה ושאלתי כל חבר, מה אני יכול לעשות בשבילך, איך אני יכול להעלות חשיבות בעשירייה, איך נוכל להיות יותר בשיעורים. דיברתי עם כל חבר וחבר, התפללתי, אני מנסה לעשות כל מה שאני יכול, אבל אני לא מסוגל להגיע אליהם, אני לא מסוגל להגיע ללב שלהם, לחיסרון שלהם, ולא משנה מה אני מנסה.
תשתדל יותר ויותר. תשתדל, אין לך ברירה. אם לא תרכך את הלב שלך להרגשת החבר אז הלב שלך לא יהיה מוכן להרגיש את הבורא. והלב שלך הוא אותו איבר בגוף שלך שבו אתה תוכל להרגיש את הבורא. הבורא מורגש בתוך הלב, כי הלב נקרא מרגיש, הלב זה נקרא רצון. לכן אם אתה מפתח את הרצון הכללי שלך שזה הלב להרגיש את החברים, אתה בעצם עושה פעולות, כזה אימון, שאתה מלמד את הלב שלך להרגיש את הבורא. לכן זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת הבורא".
זה ילך, אל תדאג. כולם מגיעים לזה, כולם מוכשרים ואתה ודאי שכן.
שאלה: מתוך הקטע שהבורא "ממתין לנו, לעת שיהיה לנו הכלים לקבל השפע הנאמן." האם זו התשובה שנתת לחבר?
בסדר. יופי ששמעת.
שאלה: כשאני נכלל בחיסרון של החבר האם אני בעצם עברתי מהחיסרון שלי לחיסרון של החבר?
לא. אתה בתוך החיסרון שלך מרגיש את החיסרון של החבר.
תלמיד: ואת החיסרון הזה אני בעצם מעלה לבורא.
כן.
שאלה: מה זה לפנות, לעלות לבורא? איך אני מזהה את הבורא?
אתה מתפלל לבורא, פונה לבורא שימלא את החיסרון של החבר שלך.
תלמיד: מה זה בורא? איך אני מזהה אותו?
אתה לא מזהה. אתה פונה פשוט לכוח עליון שהוא המקור לכולם ואתה מבקש עבור החבר. כלומר, זו לא סתם בקשה כמו כולם. שיש מלא חסרונות וכל בני האדם כולם מבקשים. פונים לבורא או לא פונים לבורא זה לא חשוב, אבל כל אחד עבור עצמו. אתה פונה עבור החבר. הרצון שלך כבר במשהו בעל מנת להשפיע, כבר במשהו מתאים, מתואם למערכת עליונה, מערכת הבינה.
אמנם אתה נמצא בתוך המלכות, אבל אתה מעלה חיסרון שהוא מתאים למערכת הבינה וכך יוצא שהבורא שומע אותך כי אתם נמצאים כבר באיזו צורה אחידה, דומה. אתה נעשה בזה אדם הדומה לבורא, הדומה לכוח השפעה מפני שאתה לוקח את החיסרון מהחבר ומעלה אותו לבורא, יוצא שאתה כאן כבר מתחיל לעשות פעולה רוחנית. הבורא חייב לענות על זה. כלפיו זה בדיוק אותו חיסרון שהוא מצפה לזה. שהוא חיסרון כביכול על מנת להשפיע.
אז אתה מבקש מהבורא שיעשה פעולה על מנת להשפיע לחבר שלך ובזה אתה גם עושה פעולה טובה לבורא כי מעלה אליו חיסרון של החבר, אתה כאן מרוויח כפול, זה נקרא "זוכה תחילה", שאתה נמצא בקשר בין החבר לבורא דרכיך ומהבורא דרכיך לחבר. וכך אתה מתקדם. אז בנית ממש כלי רוחני.
תשובה: מה זה למעלה?
למעלה לבורא לכוח השפעה שהוא לפי ההערכה שלי נמצא למעלה ממני.
שאלה: האם צריכה להיות איזו ייחודיות בעבודה שלנו על התפילה דווקא בזמן שיעור בוקר ביחס איך אנחנו עובדים על התפילה שבשאר הזמן היא לא בשיעור?
מדי פעם אני עושה כזה דבר כי אנחנו ממשיכים את הכנס שהיה לנו, וצריכים להמשיך אותו עוד ועוד. אז נשתדל גם לעשות אותו מדי פעם בימי שישי או שבת, מתי שיזדמן.
תלמיד: אמרת שאין חכם כבעל ניסיון. אחרי שיעור בוקר אנחנו עושים סיכום של השיעור וכל אחד מנסה להעלות מה חסר בינינו, איזה עוד מאמץ אנחנו יכולים להוסיף כדי שנגלה את הקשר הזה של אהבה בינינו בין חברים.
אנחנו מדברים זה עם זה ומנסים להעלות תפילה, לבנות תפילה מתוך הלב.
שאלה: האם כדי להעלות תפילה, צריכים לצמצם את עצמנו מהשפעות שיש לנו במהלך היום להרגיש את הלב של החבר, להרגיש את החיסרון שלו ורוצים לבנות כלי השפעה אליו?
נכון. ותשתדל לצמצם את השאלות שלך בצורה שאפשר יהיה לשמוע ולהבין.
שאלה: אני יכול להתפלל עבור חבר רק אם אני רואה בו פגם שצריך תיקון, כי אם היה מושלם בעיניי לא היה לי מה לבקש. מהי ההתייחסות הנכונה?
אני רוצה לקבל חיסרון של החבר, מה הוא מרגיש, מה חסר לו, ואת החיסרון הזה אני רוצה להעלות לבורא. יש בזה רווח גדול כי קודם כל אני מתפלל עבור החיסרון של החבר, של הזולת, ובזה אני מתקשר לזולת, ובזה אני מקשר את הזולת לבורא, אז אני דרכו גם מתקשר לבורא. אני כביכול לוקח טרמפ, הזדמנות לעלות לבורא על ידי החיסרון של החבר, וכביכול יש בזה איזה ניצול של החבר, ויש בזה עוד הרבה דברים. אבל אני משתמש בזה מפני שזה ניתן, ואפילו תגידו לי שאני פועל בצורה אגואיסטית, בסדר, אבל זה ניתן. בלקבל על מנת להשפיע אני גם צריך להשתמש ברצון האגואיסטי, ואני משתמש בזה בעזרת כל הכלים שנמצאים סביבי. עוד נלמד איך לעשות זאת. בקיצור כך צריכים להמשיך.
שאלה: מצד אחד אומרים לנו שהבורא שומע תפילה רק מאדם שיש לו כלים נכונים, ויחד עם זה כלים נכונים נבנים רק על ידי עזרה מהבורא, איך זה מתיישב ביחד?
כלים נכונים נבנים על ידי הבורא בלבד לפי בקשת התחתון, והתחתון צריך להרגיש את הצורך בכלים האלה. אני רוצה את החסרונות האלה להשפיע ולכן אני מבקש עליהם ואז אני מקבל אותם. כך זה עובד.
שאלה: יש חברים שאומרים שבאים לשיעורים והמפגשים ועושים שם את העבודה ומתפללים בפנימיות ושאין צורך לנסח את התפילה במילים. האם זה נכון?
זה נכון. יבוא הזמן שהם יעשו את זה אחרת. בינתיים זה נכון. זה כמו תינוק שגדל, כל פעם כשהוא גדל אתה דורש ממנו קצת יותר. אתה מראה לו יותר דברים מיום ליום, וכך גם כאן. אם הם אומרים שלא צריכים יותר, אז לא צריכים יותר. בסדר, יבוא הזמן שהם בעצמם ירצו יותר.
שאלה: מה זה "קשר עם בינה"? עם מה אני מתקשר? מי עומד בצד האחר של ההתקשרות?
אני מתקשר לדרגת הבינה מתוך זה שאני רוצה להשפיע, להגיע לדרגת ההשפעה. דרגת הבינה זו דרגת הבורא, ואם אני פונה לבורא, זה נקרא שאני פונה לדרגת הבינה.
שאלה: האם הבקשה האמיתית צריכה להיות שכולנו מגיעות להתבטלות בעשירייה?
דרגה אמיתית של עשירייה היא שכולנו מגיעות להתבטלות כלפי העשירייה. מושג "עשירייה" זה מושג קדוש כי בו כבר מתגלה הבורא, זה כלי שבו מתגלה הבורא, כלי דהשפעה. ולכן כך אנחנו מתייחסים לזה. עשירייה זה קודש.
שאלה: מהי העבודה הפנימית כאשר איני יכולה להתאחד עם העשירייה, כאשר האגו מתקיף אותי ורומס את כל מה שאני שואפת אליו? כאשר איני מסוגלת אפילו להרים תפילה לעזרה?
אז אני נכללת עם העשירייה ומשתדלת להיות כמו גוף מת, אבל להיות בתוכם. ואז לאט לאט זה משפיע עלי ואני מתאוששת.
שאלה: אמרת בכנס שאם אנחנו מחברים משפטים מכל חבר לתפילה זה לא נכון. שצריך באיזה אופן לברר את התפילה. איך להרכיב תפילה נכונה משותפת בעשירייה?
קודם כל להרגיש אחד את חברו, ורק לאחר מכן אפשר להגיד שאנחנו מרכיבים משהו משותף. צריכים להיות רצון משותף, כוונה משותפת, ואז להשתדל להתקרב עד כמה שאנחנו נמצאים בזה. זה מה שחשוב. אין לי מה לענות על זה, פשוט צריכים לעבוד על זה. אין כאן הרבה מילים, העיקר זה לא המילים, אלא להיות יחד זה להיות בלב אחד ממש.
שאלה: מה העבודה של חבר כשהעשירייה מתפללת עליו?
העשירייה צריכה להתפלל על החבר, על כל חבר וחבר שהבורא יתקן אותו, כדי שיתקרב ויתחבר עם כל יתר החברים. בסך הכול כולנו רוצים להיות מחוברים "כאיש אחד בלב אחד".
שאלה: אמרת שאם לא מצליחים להתחבר ולכוון את עצמנו לבורא סימן שאנחנו מתעצלים. איך להילחם נגד העצלות?
יחד כולם, "איש את רעהו יעזורו". צריכים לדבר על זה, צריכים לברר מה החשיבות שבזה, צריכים להשפיע אחד על חברו. זה לוקח זמן, זה לא פשוט, אבל כך צריכים לעבוד.
שאלה: הניסיון להרגיש את החבר ולבקש עבורו מיד מעורר התנגדות וחוסר רצון. איך לעבוד עם זה?
צריכים להתגבר על עצמו ולקבל כל חבר כגדול הדור. ואם אתה לא נמצא במקומו אז כתוב על זה, "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". כי אם היית במקומו, היית גם מתנהג כמוהו לפחות או יותר גרוע. זה ראשית כל, ושנית אנחנו צריכים תמיד להבין ש"כל הפוסל במומו פוסל". יש כאן הרבה תוצאות מהכלי השבור שאנחנו צריכים בכל זאת לסגור עיניים חזק חזק ולהגיד, "עיניים להם ולא יראו", ואני צריך לראות את כולם בגמר התיקון חוץ ממני, שזה באמת נכון. כי הנקודה שלי שממנה אני רואה את העולם היא המקולקלת ולא שהעולם או כל החברים שלי, או בכלל הכול מקולקל. אין קלקול. הכול חוץ ממני זה הבורא. ולכן כך אני צריך להתייחס לכולם. ולכל החברים, לכל הקבוצה שלי אני צריך להתייחס כהזדמנות, כי בכוונה הבורא ברא את העולם וברא את הקבוצה כדי לתת לי הזדמנות, גם לי היחידי המקולקל, לעלות למעלה עד הדרגה שלו.
שאלה: ציינת שהשיעור היום הוא שיעור אחר. למה התכוונת?
התכוונתי שזה שיעור אחר, לא שיעור רגיל. אנחנו לא לומדים "פתיחה", מלכתחילה הוא נכנס לאיזה שביל חדש. היינו צריכים קצת לחדש את הכנס אז ככה השיעור יצא.
קריין: קטע 13.
"אנו מבקשים שה' יתן לנו את הכח, שאנו נוכל לעשות את כל מעשינו בשבילך, היינו לתועלת ה'. אם לא, היינו אם אין אתה תעזור לנו, אז יהיו כל מעשינו רק לתועלת עצמנו. וזהו הפירוש, אם לא, כלומר, שאם אין תעזור לנו, תהיו כל מעשינו רק למעננו, לתועלת עצמינו, כי אין לנו כח התגברות על הרצון לקבל שלנו. לכן תעזור לנו, שנוכל לעבוד בשבילך. לכן אתה מוכרח לעזור לנו. וזה נקרא, עשה למענך, היינו שתעשה עשיה זו, שתיתן לנו את הכח של רצון להשפיע. אחרת, היינו, אם לא, אנחנו אבודים. זאת אומרת, שאנחנו נשאר ברצון לקבל לתועלת עצמנו."
(הרב"ש. מאמר 5 "מהו מעשים טובים של צדיקים הם התולדות, בעבודה" 1991)
סדנה
איך אנחנו צריכים להתכלל מהרצון של החבר או מהרצון של העשירייה, כך שאנחנו נרשום לפנינו, נגיד שיש לנו קבוצה או שיש לנו חבר, גם זה וגם זה, ואנחנו מעלים את התפילות האלה, התפילה עבור החבר והתפילה עבור הקבוצה, לבורא. איזו תפילה אנחנו מעלים לבורא עבור חבר ואיזו תפילה עבור הקבוצה?
*
איך אנחנו יכולים לתאר את הכלי שלנו, הרצון המשותף שלנו שבו מתגלה הבורא? הבורא יכול להתגלות רק ברצון שלנו כשאנחנו מבטלים כל אחד את הרצון הפרטי שלו ומוכן להתחבר עם הרצונות האחרים בעשירייה, אז איך אנחנו יכולים לתאר את הרצון המשותף שכל אחד ואחד מרגיש אותו כרצון אישי, ובו מתגלה הבורא, איך אנחנו מגלים את הבורא? דברו על זה.
*
איך אנחנו יכולים להגיע למצב שדווקא הגעגועים הם המילוי ולא מה שחשבנו קודם. שדווקא הגעגועים הם המילוי שלנו ובזה אנחנו ממלאים את לבנו וזה ממלא אותנו בצורה בלתי גבולית. איך אנחנו יכולים כבר עכשיו להתחיל להעריך את הגעגועים עד כדי כך שהם מאירים לנו בכל האין סוף שבהם?
קריין: קטע 15 מתוך אגרת נ"ב.
"שיעור השמיעה של הקב"ה, תלוי ממש בשיעור הגעגועים המתגלים בדיבורי התפילה; ובהרגיש האדם געגועים יתרים, ידע בשעת מעשה, שהשי"ת שומע אליו ביותר. ומובן מעצמו, שביודע את זה, נמצא מתחזק ביותר בשפיכת לבו, כי אין לך זכות גדולה מזו. אשר מלכו של עולם מטה אוזן קשבת אליו; ודומה בערך, למה שאמרו חז"ל: "הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים", כי בתאותו של השי"ת להאדם שיתקרב אצלו, נתעורר כח וגעגועים גדולים בהאדם לתאוב להשי"ת, כי "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". ונמצא ממש שדיבורי התפילה ושמיעת התפילה, עולים ובאים בקנה אחד, עד שיתקבצו לשיעור השלם וקונה הכל."
(בעל הסולם. אגרת נ"ב)
זה כדי שאנחנו נבין שלא צריכים לרוץ אחרי שום דבר אלא המילוי הנכון של הלב שלנו זה השתוקקות לבורא.
קריין: אגרת י״ט של בעל הסולם.
"שקר החן והבל היופי, אישה יראת ה' היא תתהלל". כלומר, שבשעת הכנה נראה החן והיופי לעיקר השלימות, שאחר זה הוא משתוקק וכוסף, אולם בעת התיקון, "שימלא הארץ דעה את ה'", אז, עולם הפוך ראיתי, כי רק היראה והגעגועים הם עיקר השלימות הנכסף להם, ומרגישים שבזמן הכנה היו משקרים בעצמם, והבן זאת."
(בעל הסולם, אגרת י"ט)
קריין: קטע מספר 14.
"אין מצב יותר מאושר בעולמו של האדם, אלא בשעה שמוצא עצמו כמיואש מכחותיו עצמו, כלומר, כי כבר יגע ועשה כל מה שמצוייר בכוחו לעשות ותרופה אין. כי אז ראוי לתפלה שלמה לעזרתו ית'. שהרי יודע בבטחה שעבודתו עצמו לא תביא לו התועלת, וכל עוד שמרגיש איזה כוח עבודה מצדו עצמו, אין תפלתו שלמה. כי היצר הרע מקדים עצמו, ואומר לו, שמחוייב קודם לעשות מה שבכוחו, ואחר כך יהיה רצוי להשי"ת.
ועל ז"א: "רם ה' ושפל יראה" וכו'. כי אחר שהאדם מתייגע בכל מיני עבודות ומתאכזב הוא בא לשפלות אמיתית. שיודע שהוא השפל שבאנשים, כי אין לו שום דבר המועיל בבנין גופו, ואז תפלתו שלמה, ונענה מידו הרחבה."
(בעל הסולם. אגרת נ"ז)
שאלה: כשאתה אומר להתפלל עבור החבר, זה עבור החברים, זה עבור חיסרון משותף של כל העשירייה, או שאולי אני עובר חבר חבר, מה הכוונה?
אם אני יכול להתפלל עבור החבר, כבר אני כביכול עוזב את עצמי ונכלל עם הרצון שלך, ודאי שאין לי שום דבר אחר, עם הרצון שלי אני נכלל בחבר. ואז מה שאני קולט, אני קולט את החיסרון של החבר בתוך החיסרון שלי, אז אני כביכול מזה מתעבר מהחבר, והוא נעשה בי. ואת החיסרון שקלטתי אני מעלה לבורא. אז יש לי תפילה עבור הזולת, מתפלל עבור חברו, בעד חברו. זו בעצם הפעולה היחידה האמיתית הרוחנית שאנחנו יכולים לעשות.
ואנחנו צריכים לתאר אותה עכשיו ממש יום יום, יום יום איך אנחנו עושים את זה. פשוט מאוד.
תלמיד: המנגנון מובן. יש לי נגיד עשרה חברים בעשירייה. עבור מי אני מתפלל, עבור אחד אחד אחד או עבור כל העשירייה ביחד?
בינתיים איך שנוח לך. איך שאתה מרגיש שקל לך יותר. איפה שאתה יכול להתרגש יותר, בבקשה. אחר כך אתה על ידי זה תפתח עוד יחסים אחרים לחברים אחרים.
שאלה: אם אני מרגיש, לא משנה איך אני מנסה להתפלל אני לא עושה את זה נכון, מה הצעד הראשון כדי להתחיל לבנות תפילה נכונה?
הבורא מקבל תפילת כל פה. ואם אתה משתדל, כבר הוא מקבל את זה. אתה חייב להיות בטוח שדווקא העבודה הזאת שאתה מבקש עבור החברים, עבור חבר, היא לא עוברת סתם, זה בטוח נרשם בתיק שלך למעלה.
שאלה: האם אני מבין נכון שההשתוקקות לזה היא שוות ערך לגדלות הבורא. ואז לא שאני צריך לגלות את הבורא, אלא מספיק לגלות אותו כטוב ומיטיב ואז אני יכול להגיע לאמונה למעלה מהדעת?
כן. אתה תגיע לאמונה למעלה מהדעת במידה שאתה מתפלל עבור החבר, זה אמצעי הכי בטוח.
שאלה: איך אפשר לעזור לכל אחד מהחברים בעשירייה להתקרב ולהתחבר בשביל שכל אחד מהם ירגיש שהוא נמצא בקשר עם כל חבר בעשירייה?
אין על זה מה לענות, תתפלל ובזה תעזור.
שאלה: איך לפתוח את הלב לחברים בלי לבלבל אותם?
אתה לא צריך לבלבל אותם. אתה לא צריך לפנות אליהם. מדובר על העבודה שלך בלב. גם כשאתה מבקש מהבורא, אתה לא צריך לצעוק בקול רם שכולם ישמעו מה קורה לך.
תלמיד: האם אני לא עוזר לחברים בזה שאני פותח את הלב?
אני לא מבין אותך. זה שאתה משתדל לעזור לחברים לפנות לבורא שהוא יעזור להם, אתה בזה עוזר להם, נקודה. אחר כך אתה תתחיל להרגיש.
שאלה: בהמשך כל השבירה שתהיה מחוצה לנו זו תהיה העבודה שלנו?
כן, ודאי שאנחנו נשתדל לתקן את השבירה, זו העבודה שלנו. תמיד אנחנו נגלה כלים שבורים והחיבור ביניהם, זו העבודה שלנו על ידי המאור המחזיר למוטב, על ידי האור העליון שלא רק מגלה רע אלא מגלה את התיקון בתוך הרע ומעלה אותו לטוב וכן הלאה. זו כל העבודה שלנו. עכשיו אנחנו נמצאים ממש בתחילת העבודה, להכין את הכלי לעבודה.
שאלה: בכל הקטעים של התפילה מדובר על כוח. מה זה הכוח שאנחנו מבקשים מהבורא?
כוח השפעה, כוח הרגשת הזולת.
שאלה: קודם אמרת שאם אני מתפלל עבור עצמי אז אני מזיק לנפשי, זה נכון?
כן. זאת אומרת אם אתה מתפלל לבורא שאתה רוצה שהוא ייתן לך כוח השפעה, אתה בזה רוצה להשפיע על כל העולם, גם זו תפילה לא נכונה. אתה צריך לקבל חסרונות מכול העולם, מאחד משניים או מכולם לא חשוב, ואז עם החיסרון הזה אתה מגיע לבורא, זה נקרא שאתה מעלה מ"ן.
תלמיד: אז בתפילה שאדם מתפלל עבור אחרים כדי להושיע אותם, לעזור להם, כשאנחנו מתפללים בעצם להציל את עצמי אבל עבור הקבוצה, זה נכון או לא?
יכול להיות אבל לא על זה מדובר.
שאלה: אתה כל הזמן אומר שאנחנו צריכים, חייבים לבנות את הקשר בינינו איפה שמתגלה הבורא. האם אפשר להגיד שהקשר היחיד הנכון נבנה רק דרך התפילה?
כן, ודאי. כל התיקונים הם רק דרך התפילה.
שאלה: בקטע 14 בעל הסולם כותב שתפילה שלמה מגיעה מתוך זה שהאדם הוא השפל ביותר ואין שום דבר מועיל בבניין גופו. אבל אנחנו יודעים שהבורא לא ברא שום דבר מיותר. האם אני יכול להחליף את זה שאני סמרטוט ולהפוך את זה למשהו טוב, משהו מועיל? מה בעל הסולם רוצה להגיד, לאיזה מצב אנחנו צריכים להגיע?
אנחנו צריכים להגיע לתיקון, ובמקום כוונה על מנת לקבל שיש לרצונות שלנו אחרי השבירה, אחרי חטא עץ הדעת, הם יקבלו כוונה אחרת שהיא על מנת להשפיע, כלומר אותם הרצונות רק בכוונה על מנת להשפיע. בכוונה על מנת להשפיע הם לאט לאט יתחברו ביניהם, וכשכל אחד יתחבר עם כולם בזה יתחדשו הקשרים ביניהם, של כל אחד עם האחרים. כך אנחנו מגיעים למצב שכל אור אין סוף, אור היחידה, ימלא את כול הרצונות האלה בחיבור בלתי מוגבל ביניהם שזה נקרא "גמר התיקון". על זה אנחנו מדברים היום ורוצים בפועל להתחיל את התיקונים.
אני מבקש שבמשך היום תשתדלו לקבוע ביניכם כאלו מצבים, כאלו קריאות, כך שתרגישו איפה זה נמצא, במה אנחנו נמצאים, איך אנחנו יכולים לראות את השבירה שבינינו, את הכישלונות שבינינו, ועל מה אנחנו יכולים לבקש ועל מי לבקש, האם כל אחד עבור עצמו או כל אחד עבור הזולת. יוצא שאם אנחנו מבקשים עבור הזולת אז אנחנו באמת מתקנים את עצמנו, "המתפלל עבור חברו זוכה תחילה", וכך אנחנו נתקדם.
שאלה: כרגע אני לא רואה שום רצונות רוחניים מאף אחד, לכולנו יש רק רצונות גשמיים, איך אני יכול להעלות משהו שעדיין אין לנו?
אנחנו יכולים לעורר את האור העליון עלינו שהוא יביא לנו חיסרון לרוחניות.
שאלה: שמעתי שאמרת שאני צריך לעבוד על הלב שלי. השכל מבין אבל הלב לא מרגיש את החברים, וזה ככה כבר שנים, שיעור אחר שיעור, מפגש אחר מפגש והלב לא מתרכך. מה עלי לעשות, איך לפתח בי רגישות לחיסרון של חבר כדי להעלות את התפילה?
לפנות לבורא שיעזור לי להרגיש את החיסרון של החבר ומתוך זה שאני אתכלל עם כולם.
שאלה: אם אומרים שאני צריך לתקן רק את עצמי, אז איך אני יכול לבקש על חסרונו של החבר, האם אני לא מסתכן בזה שאני מתאר אותו כמקולקל?
לא, זה בעצם התיקון שלי. זה שאני מתקן את החבר, אני לא מתקן את החבר, אני מתקן את מה שאני יכול להעלות מהכלים שלי לתיקון, אבל כך זה נקרא, שאני מתקן את החבר.
שאלה: האם צריך להיות חיסרון משותף בעשירייה שרק אותו אני יכול להעלות לבורא?
כן ולא. בינתיים כל אחד יכול להעלות את החיסרון שלו לתיקון. כשאני רוצה להרגיש את החברים, את הלב של החברים, ואני מעלה את החיסרון שלהם לבורא במידה שאני רואה, זה בעצם גורם להתכללות שלנו.
שאלה: אם חבר שמתפלל עבור עצמו במקום עבור הכלל מזיק לעצמו, אז האם עשירייה שמתפללת עבור עצמה במקום עבור הכלי העולמי או האנושות מזיקה לעצמה?
אני לא מבין את כל התנאים שלך. אם התפילות שלהם הן אגואיסטיות או לא לפי זה תחליט. למה אתם מסובבים את המשפטים, זה לא יעזור. בעצמו הוא לא יכול להגיע לתיקון כי הוא מבקש עבור עצמו.
שאלה: האם צריך לקחת כל רצון שמתגלה אצל החבר בכדי להעלות תפילה לבורא?
את כל הרצונות ששייכים לחיבור בקבוצה.
שאלה: ההתקדמות שלנו בנויה מאלפי פעולות שאנחנו עושים כל יום ואנחנו עושים כל הזמן פעולות ומתקנים אותן, ואנחנו גם צריכים להרגיש שהישועה היא כהרף עין, אז איך שני הדברים האלה משתלבים יחד?
גם החיסרון הוא גדול וגם הפתרון שלו שנמצא לידו הוא גדול, והמרחק ביניהם יכול להיות כמעט אפס, אבל המרחק נמצא ויש מחיצה בין הבעיה ובין הפתרון, ואני צריך לדלג על המחיצה הזאת ולהגיע לפתרון. נראה לי לפעמים שזה ממש כלום, אבל זו מן ממברנה כזאת שאני יכול בקלות כביכול לעבור דרכה אולם זה לא מצליח. עד שבסופו של דבר אני מבין איזו עוד הכנעה צריכה להיות כאן ממני.
(סוף השיעור)
-
"עשר ספירות בלימה עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה" (ספר יצירה א', ד')↩