027_heb_o_rb_bs-tes-04_2

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/lessons/series/cu/31c9pHUq?c=rlo0tEoU&mediaType=video

בעל הסולם. "תלמוד עשר הספירות." כרך א', חלק ד'. עמ' 278, דף רע"ח. "לוח התשובות לפירוש המלות". אות ל'

[מדקה 7 סאונד קצת ״עמום״]

פעם אחת היה ... כך.

אז קודם כול צריכים לדעת, מה זה פנימיות, אור פנימי, ומה זה אור מקיף. מה זה כלי פנימי, ומה זה כלי חיצוני? אז נוכל לדבר בעניין.

אז הוא אומר כך, אור פנימי נקרא, מה שיכולים לקבל אותו בעל מנת להשפיע. אור מקיף נקרא, שלא יכול לעשות עליו מסך. הוא לא מקבל אותו, ונשאר מבחוץ. אז אני יודע כבר מה זה אור פנימי, מה זה אור מקיף.

עכשיו, מה זה עב ומה זה זך? כפי מה שלמדנו, הוא משתמש עם הלשון של ד' בחינות דאור ישר. אנו צריכים לדעת שכלי נקרא, דווקא בחינה ד' דאור ישר, שהיא נקראת מקבל על מנת לקבל. אבל הוא משמש במסכים גם כן באותה שמות.

היינו, יכול להיות בחינה ד', שיכולה לשמש עם ד' בחינות של עביות. זה נקרא עב ביותר. מדוע עב ביותר? יכול לשמש מה בעביות בעל מנת להשפיע? מה נקרא יותר זך? לא יכולה להשתמש עם ד' בחינות דעביות על מנת להשפיע, רק עם ג'. מה זה יותר זך? היא לא יכולה להשתמש עם בחינה ג', רק עם בחינה ב'.

נמצא, נקודה. כל מה אני מדבר רק מבחינה ד' דאור ישר, שנקראת מקבל על מנת לקבל. רק אני משתמש עם השמות, ג' ב' א', על שם המסכים. נמצא שאני אומר, מסך דבחינה א', היינו מלכות, שנקראת מקבל על מנת לקבל, אינו יותר, רק בחינה א' יכולה לשמש בעל מנת להשפיע ויותר לא.

עכשיו, נשאלת השאלה. אם הוא יכול לקבל על בחינה ג' דעביות, שם אור פנימי, מדוע הוא אומר, הבחינה ב' נקרא חצי דופן, שיותר זך? אם היא יכולה לקבל על בחינה ג', בטח על בחינה ב', בטח שהיא יכולה לקבל. זה שאלה קשה ביותר.

... בפנים נראה לשון. אות ל) חצי עובי דופן:

עי' בתשובה דופן. שם כתוב שהחיצוניות ופנימיות אשר בדופן הכלי, נחשבות לשני חצאים של הדופן שבכלי. דהיינו חצי "עובי הדופן" העב יותר. נקרא פנימיות הכלי, והוא משמש לאו"פ. וחצי עביות שבדופן, שאינו עב כל כך, נקרא חיצוניות הכלי, והוא משמש לאו"מ. זה כתוב כאן.

מה קשה לי? הוא אומר, שפנימיות היא מה שלא המשיכה, זה מאיר בפנימיות. זה יכולים עוד להבין. דהיינו, מי ממשיכה? הבחינה ד'. הבחינה ד' מאיר שם אור פנימי, בסדר. בבחינה ג' מאיר אור מקיף. מה הפירוש בחינה ג' אור מקיף? אם היא יכולה להמשיך אור על בחינה ד', מדוע לא יכולה לקבל בחינה ג'? אז הוא אומר, לא, בחינה ג' נקרא חיצוניות, ושם מאיר אור מקיף. זה שאני שואל.

מה שהסברתי תמיד. אז עניין הוא, כל מדרגה מקבלת המקסימום, הוא לא יכול לקבל עוד משהו. לכן, נלמד ככה, שבא מדרגה גלגלתא, מאיר שם הטעמים, נגיד, קומת כתר, ד'. ג' כבר לא יכולה לקבל, קיבלה מקסימום. נמצא, ג' חיצוניות עליה, לא יכולה לקבל עביות מבחינה זו. נמצא, אור שהיה לבחינה ג', לא היא מקבלת.

אחר כך למדנו שנעשה ביטוש פנים ומקיף. אז הזדככות בחינה ד', ומאיר בחינה ג'. מאיפה לוקח אור של בחינה ג'? ממקיף. נזדכך בחינה ג', מי מקבל בחינה ב'? ממקיף. נמצא, כל פעם כשמדברים מטעמים ונקודות, יכולים לפרש, חצי מה שמקבלים נקרא פנימי, השאר נקרא אור מקיף. שקיבלה ג', הב' לא יכולה לקבל. לאחר שנסתלקה ג', מקבל ב'.

וזה אני יכול ללמוד בין מדרגה למדרגה גם כן, ע"ב וגלגלתא. אבל יותר קל ללמוד זה במדרגה אחד דטעמים ונקודות. מה שמקבלת בעל מנת להשפיע, אמר כמה? תמיד המקסימום כמה שיכולה. איך יכולה לקבל אחר כך עוד? זה נסתלק. איפה זה היה מקודם? בתור אור מקיף. נקרא אור מקיף נשאר תמיד מכלי החיצון.

מה, אבל הוא ... מישהו מאיר, אחר כך נעשה, יכולים לפרש שני פירושים. אחד, משמע שמאיר במקיף, לא לרוץ, אחר כך יכולים לפרש, שממקיף הזה נעשה פנימי. המשמעות מה שאומר כאן, בזמן שמאיר מבחינה פנימיות, באותו זמן מאיר המקיף גם כן. באותו זמן מאיר המקיף גם כן, כך משמע.

ואיך הוא מאיר? בתור אור מקיף. משמע שמקבלת משהו. מזה אני עוד מדבר עכשיו, זה משמע שיש. אבל הוא מדבר ממה שנעשה ג' אחר כך פנימי. בינתיים הוא בחיצון, הוא בינתיים בחינת אור מקיף. לכן הוא יכול לפרש שני פירושים.

דבר אחד, כל מה שאנו מדברים, מדבר רק למקבל. המקבל נקרא מלכות, וט' ראשונות נקרא אור. זה צריכים לזכור. רוצים לזכור שאותה שמות, שמכונה א' ב' ג' ד', שהם באמת ט' ראשונות, לא שייך לבחינה ד'. הם רק גרמו שתצא בחינה ד'. עם אותה השמות היה מכנה מסכים גם כן, מה שהמלכות, שנקראת מקבל על מנת לקבל, משתמש בהם. לכן יש בה כל הטעויות, שמשמש אותה שמות. לא הבנתי מה הש…

לא) מה זה טבור?

מלכות דגוף, שמשם מתחילה הגבלה ודחית האור בפועל מכונה בשם "טבור".

מה השאלה, מה התשובה? למדנו, בראש המדרגה יש מלכות, שהיא מלכות דראש. מלכות בפועל, אה, בכוח. כשמדברים לאחר צמצום, צריכים לזכור, אם במדרגה הוא מדרגה צמצום, לא מקבלת שום דבר. רק מתי אני מתחיל לדבר ממדרגה? בזמן שיש לה מסך.

שיש לה מסך, תלוי כמה שהיא יכולה לכוון בעל מנת להשפיע, היא מקבלת בפנימיות. מה שלא יכול לקבל על מנת להשפיע, נשאר מבחוץ לה. אז היא אומרת, אני לא רוצה לקבל. ונשאר זה בחוץ.

עכשיו, מה שהיה בראש, מתפשט אחר כך בגוף. נמצא, חלק מה שאמרה המסך, שיכול לקבל, נקרא עד המלכות. מה הפירוש, עד המלכות? עד מקבל על מנת לקבל. לא לשכוח מה נקרא מלכות.

מטבור נקרא, מלכות בעצם. היינו, מקבל על מנת לקבל. אם היא תקבל, יהיה מקבל על מנת לקבל. את זה אומרת, אני לא רוצה לקבל. נמצא, טבור נקרא מלכות דגוף, ששם ניכר הגבלה בפועל.

עד כאן, עד לטבור, היא אומרת, אני רוצה לקבל, בשביל שאני יכול לכוון בעל מנת להשפיע. מבחינתי עצמי, שנקראת מקבל על מנת לקבל, אני לא רוצה לקבל. זה נקרא, מטבור למטה, עשר ספירות דסיומא. 04:42

מה, מה השאלה? אנו צריכים לדבר, מדברים רק בכלי, לא מאורות. אם הכלי כן מקבלת, אם הכלי לא מקבלת. מי זה הכלי? ההשתוקקות להדבר, הרצון לקבל. מה שהוא מוצא חן בעיניו, הוא רוצה אותו.

ובזה אנו מדברים שני הבחנות. אחת, צמצום, שהוא לא יכול להתגבר על שום בחינה, לקבל אותו בעל מנת להשפיע. אז הוא אומר, אני לא רוצה לקבל שום דבר. מדוע? אז יש, אז מלכות שולטת עליו. מה זה מלכות? מקבל על מנת לקבל, זה מכונה בחינה ד' דאור ישר.

ואחר כך מדברים במסך. מסך נקרא מסך ועביות, שתי בחינות. פירוש הדבר, מצד אחד היא משמשת מעביות. מצד השני הוא מגביל, עד כאן, יותר לא משמשת מעביות שלה. ניקח לדוגמה, בחינה ג' נגיד. על ג' היא יכולה להתגבר, אבל בחינה ד' דעביות היא עושה מסך.

מה הפירוש, על בחינה ד' הוא יכול להתגבר? אם תקבל, תקבל זה על בחינתה עצמה. מה זה בחינתה עצמה נקרא? מקבל על מנת לקבל, וזה נשאר. זאת אומרת, היא לא מקבל חלק בשביל שלא מוצא חן בעיניו, היא רוצה את הכול.

רק מה? כאילו נגיד, חלק הוא מלביש, הוא מקבל. וחלק השני כאילו עושה, כאילו עושה צמצום. זה נקרא הגבלה בכוח. אם כן, מי צריך לעשות הגבלה? רק המקבל. לכן ממי אני יכול לדבר? רק מרצון לקבל.

אם לא ... רצון לקבל נקרא הכול אור. בו אנחנו לא מדברים. נקרא כל הכלי מה שאנו מדברים, זה רק מרצון לקבל. רק רצון לקבל שנקרא קדושה, עושה צמצום או מסך. והרצון לקבל שאנו מכנים קליפה, אם הוא, שלא יכול לקבל עליו צמצום. אלא רוצה לשמש עם מקבל על מנת לקבל. זה כל ההבדל. לכן, ממי אנחנו מדברים? רק ממלכות, רק מבחינה ד' דאור ישר. ששם קיבלה את האור, ולאחר הצמצום כבר לא מקבלת.

... מה זה מסך? מסך ועביות, שתי בחינות. חלק אני מקבל, חלק הוא משמש עם הרצון לקבל, וחלק לא. את החלק שהוא מקבל, זה אנו מכנים עד המלכות. מה זה, עד המלכות? עד המקבל על מנת לקבל. היינו, מקבל על מנת להשפיע.

למטה מזה, היינו, מה שרוצה לקבל על מנת לקבל, לא יכול להתגבר, זה אני מכנה מקיף מטבור. זה כבר אני מכנה זה מלכות. מה זה מלכות? מקבל על מנת לקבל. אבל זה קדושה. אומרים, גם כן למטה מטבור יש עשר ספירות, שכל העשר ספירות האלו, היא יודעת, אם תקבלי, יהיה בעל מנת לקבל, היא לא רוצה לקבל.

וזה נקרא עשר ספירות דסיומא, קדושה. מה זה קדושה? היא אומרת, אני לא רוצה לקבל. למה? אם אני אקבל, אני רוצה בהשתוות הצורה. עד כדי כך למדנו, שלמטה מטבור יש עשר ספירות, הנבחנות בערך אור דחסדים בהארת חכמה. כך לומדים בפרצוף גלגלתא, ומעין כזה לומדים בכל הבחינות. הוא לא מפרש. מדוע נקרא עשר ספירות דסיומא? כל זמן שאומרת שאני לא רוצה, נקרא מסיים, יש לו הארה.

נראה שאלה לב) מה זה טעמים?

התפשטות האור מלמעלה למטה, דהיינו, [מ]פה דא"ק עד הטבור, מכונה בשם "טעמים", מלשון וחיך אוכל יטעם.

לכן מה נקרא טעמים? למדנו אתמול, מפה למטה. שאני אומר טעמים, אז הוא מסביר כלל, בראש לא נקרא טעמים.

תלמיד: או זהו.

רב"ש: רק בגוף נקרא טעמים.

תלמיד: כן.

רב"ש: אתמול למדנו זה. אז, אז הוא שאל, כנראה, שאל, הלא למדנו שיש זיווג ע"ב ס"ג. הוא אומר, זיווג נעשה בטעמים דס"ג, כך כתוב בחלק ו'. הלא אתה רואה שגם בראש יש טעמים. מדוע דווקא אומר, בגוף יש טעמים?

תירצנו כך. מה הבדל בין טעמים לנקודות? למדנו, טעמים נקרא התפשטות הראשונה. קומת כתר. אז אני אומר, שעולה למעלה בראש, תמיד אנו מדברים מבחינה עליונה. ב' יהיה שם כתר. לכן הכתר מהרשימו בגוף, הוא מכנה גם כן בראש טעמים. של מה? של קומת כתר.

אני מוכרח לומר שהגוף נמשך מהראש. אם כן, מהו הדיוק, שאומר טעמים בגוף דווקא? בו בזמן שהוא לומד טעמים נקודות, מה הפירוש טעמים נקודות? שטעמים נזדככו, אין כבר טעמים, ובא נקודות. ולמדנו, בראש אין הזדככות.

אם כן, כשאני אומר, שנעשה זיווג בראש על נקודות, הטעמים לא נסתלקו. בשביל, רק בשביל מה הוא עושה זיווג נקודות? בשביל הגוף. הגוף לא יכול לקבל עכשיו בטעמים, נאבד לו המסך. לכן, בראש לא שייך לומר טעמים נקודות. כל העניין.

לכן, הוא מתחיל לדבר רק מטעמים. משמה למטה, איך יכול להיות טעם? שם שייך מזדכך או לא מזדכך. שם שייך לומר טעמים ונקודות. אבל ראש מדבר בחינה עליונה, נקרא הכול טעמים, והנקודות לא עולה בשם. מדוע? הטעמים עדיין מאירים. לכן, איפה נקרא טעמים, נקודות, תגין ואותיות? דווקא בגוף.

לג) ימין ושמאל. השאלה הוא, מה זה ימין ושמאל? עי' דרך צדדים. כשמדברים מחסדים, הוא מכנה אותו ימין ושמאל.

לד) כח עשר [ה]ספירות:

מה הפירוש, כוח עשר ספירות? עשר הספירות של ראש, אין הספירות ניכרות בהן, אלא שהן בחינת "כח עה"ס" לבד, שפירושו, שורש. כמו הגרעין, שהוא שורש לאילן, ואין האילן ניכר בו.

הוא אומר כך, כל השגה מתחיל ממלכות ולמטה. אם אנו אומרים שמלכות ד... אינה מקבלת בכלל, אין השגה בראש. אם כן, מאיפה אני יודע שיש עשר ספירות בראש? למה שמתחתון את העליון? מה שנמשך למטה מזה, יודעים שיש שורש למעלה.

נמצא שבראש נקרא עשר ספירות רק בכוח. מאיפה אני יודע זה? לאחר שנתגלה זה בפועל. מה זה כוח? נותן כמו גרעין. שאתה מסתכל הגרעין, אתה יודע שיש שם אילן? השורש, באותה צורה יודעים. אחר כך יודעים.

לה) כלי לאו"מ:

חצי עובי דופן החיצוני שבכלי, משמש לאור מקיף. עי' חצי עובי דופן, אות ל'.

ואז דיברנו למעלה. כל מה שדיברנו תדבר כאן, כל השאלות. אין כאן מה לשאול.

לו) כלי מלכות, זה קשה מאוד להבין. מהו הפירוש כלי מלכות? אז הוא אומר, בחי"ד דאו"י, שהיא בחינת העביות, שעליה היה הצמצום [שלא] תקבל במדתה הגדולה, היא נקראת "כלי מלכות".

לכן, מכל מקומות שאנו מדברים ממלכות, מאיזה בחינה אנו מדברים? כתוב כאן בפירוש, רק ממקבל על מנת לקבל. המקבל על מנת לקבל הזה, הנקרא מלכות, בו אנו לומדים כל ההבחנות. כמה מקבל, פחות, יותר, או כלום. אבל חוץ ממלכות הזאת אין אנו מדברים. מדוע? חוץ מכלי נקרא אור. באור מקיף בעצמו יש הרבה בחינות אור מקיף, לא בחינה אחת.

הרב לייטמן: אבל על מנת להרגיש אותה כלי צריכה…

רב"ש: אומרים כך, יש הרבה בחינות אור מקיף. משל, יש אור מקיף בראש. מה הפירוש אור מקיף בראש? נראה את הדוגמה. הוא אומר, בצמצום ב', אין יותר משלושה כלים, המכונים גלגלתא ועיניים, ונקבי עיניים. כתר, חכמה, בינה. זעיר אנפין נעשה כלי חיצון, כלי לאור מקיף דחיה. מלכות דראש נעשה, כלי מקיף ליחידה.

בא ואומר, אלו שני מקיפים, מקיף חיה, מקיף יחידה, שאנו אומרים, שמאירים בכלי דזעיר אנפין, מלכות, מבחינת אור מקיף, לא מפנימי, מטעם צמצום, הם מאירים רק בראש המדרגה. אבל בגוף לא.

הוא מסביר למה. היות שצריך להיות השתוות בין אור לכלי, והיות שבראש עדיין אין כלים, לכן בראש הם כן מקבלים הארה, מבחינת אור מקיף. אבל בגוף, הם כלים אמיתיים, אין הכלי זעיר אנפין ומלכות דגוף נעשים לכלי מקיף חיה יחידה.

ויש שלומדים כלי מקיף חיה יחידה בגוף גם כן. דוגמה, למדנו פרצוף גלגלתא. בזמן שהזיווג שהייתה בבחינה ג', בחינה ד' של מלכות נזדככה, מאיר נקודות על בחינה ג'. איפה היה הזדככות? בגוף. איפה נעשה כלי ריקנית? בגוף.

אז הזיווג שנעשה בחינה ג' שמאיר למלכות, היות בחינה ג' כלי זכה יותר מבחינה ד', אז היא מקבל רק בחינת מקיף. אז אתה רואה, יש גם כן מקיף בגוף. על זה אור מקיף בא, כלי שהמשיכה על בחינה ג' דעביות, וכאן נאבד לו הבחינה ד' דעביות. כבר עניין אחר. אין דומה אור מקיף זה לאור מקיף זה. יש עוד הרבה בחינות. עוד נדבר מזה.

כוונתו הגדולה, לא מהרצון לקבל הגדול שיש לו, לא זה המודד כמה שהוא רוצה, מקבל. רק מונה, כמה שיכול לכוון בעל מנת להשפיע.

תלמיד: ... ... יש צמצום.

רב"ש: תסתכל מה שכתוב. הוא שואל, מה זה כלי מלכות? בחי"ד דאו"י. מה זה בחינה ד' דאור ישר? שהיא בחינת העביות, שעליה היה הצמצום שלא תקבל במדתה הגדולה, היא נקראת "כלי מלכות".

מה היה הצמצום? מלכות לא רוצה לקבל? רק מה, מלכות אמרה, היות שרצונו להיטיב לנבראיו גורם שיהיה לו רצון לקבל, נמצא, כאילו יש הפרש בין משפיע למקבל, והיא רוצה את הקישוט בעל מנת להשפיע. אז היא אמרה, על מנת לקבל אני לא רוצה, רק בעל מנת להשפיע. על מנת לקבל אני לא רוצה, זה נקרא צמצום. ועל מנת להשפיע כן, זה נקרא קו ומידה. זה היה הכוונות, לא שכבר אני בכלל לא לקבל.

לז) כללות ה' קצוות. יש ה' קצוות, יש כללות. ביסוד דז"א, יש כללות של כל ה' קצוות חג"ת נ"ה של ז"א.

כמו שלמדנו, כולל נקרא, שהוא כולל את כל המינים. אבל מה, איזה מין יש לה? שום דבר. רק מה שהיא כולל אותם. לכן הוא מכנה כללות ה' קצוות, יסוד. מה מתבלבלים מכאן? שמות של הכלים ושמות של האורות, הם אותו שמות. בזה מתבלבלים.

שאנו מדברים, זעיר אנפין. אז הוא מדבר, מי מקבל, מי משיג זעיר אנפין? מלכות משיג זעיר אנפין, יש לו צורה כזו. משיג יסוד, יש לו צורה כזו. ובינה יש לו צורה כזו. הכול מדברים ממלכות, מה שמלכות משגת אותם. לכן יש בכל דבר כאן משגת בזעיר אנפין, מה' קצוות, כל דבר ודבר נפרט חלק פרטי לעצמו, וכאן נקרא שכולל כל הה' בחינות ביחד.

אנו לומדים עשר ספירות, בד' בחינות דאור ישר. באותו שמות, אנו לומדים שמלכות משגת אותם. מלכות משגת את הט' ראשונות.

תלמיד: כן, זה…

רב"ש: זה נקרא מלכות משגת זעיר אנפין, ומה תגיד זה? אם כן, מה אתה תשאל אותי? מאיפה בא השגה של יסוד? מי השיג?

תלמיד: מלכות.

רב"ש: מלכות. אז יש כלל ויש פרט. ומה שכתוב דרך צדדית נקרא, על דרך של ימין ושמאל. הכול זה לשון. היינו, שהוא רוצה לדבר, יש חכמה, אין חכמה, מכנה פנים ואחור. אז החכמה מאירה דרך פנים ואחור.

הלא ח... שלילי, זה נקרא על דרך הזה. אז אור חכמה מאיר דרך פנים ואחור. אז זה הולך ביחד. בזמן שמאיר נקרא פנים. לא שמאיר, לא מאיר, נקרא אחור. זה נקרא שאור החכמה מאיר דרך פנים ואחור, לא שתיהם ביחד.

תלמיד: ... י"ז, בתשובה י"ז הוא אומר...

רב"ש: השאלה הוא באות י"ז. מה הפירוש?

יז) כי כמו שיש תיקונים חשובים בריבוי החסדים, כן יש תיקונים חשובים בצמצום החסדים. ובמקום שהשפע מתגלה, בצירוף ב' הצדדים יחד, מכונה זה "דרך צדדים".

הרבה דברים הוא מפרש למה שיש אחר כך. היינו, בעולם האצילות, שמדבר מזעיר אנפין שהוא צריך לקבל חכמה וחסדים. בזמן שמאיר חכמה, אין מאיר חסדים. נמצא, יש תיקון גדול, שלא מאיר חסדים. לכן נקרא בזמן שמאיר אור החכמה, לילה, בא מחוסר חסדים. ונקרא יום, שיש חסדים.

מדוע נקרא יום? שיש חסדים, כבר יכולים להשתמש עם החכמה. אבל כבר אין שם חכמה, שהיה צריך להיות רק חצי מדרגה. לכן דרך צדדים בעיקר מדברים שם, אבל לא תמיד אותה הפירוש. כאן מפרש דרך צדדים בצורה שכזו, וכאן על דרך צדדים בצורה שכזו.

דהיינו, למשל בפרצוף גלגלתא דא"ק, למטה מטבור מאיר דרך צדדים. שם אין הפירוש שתיקון מצדדים. בכל מקום איפה שעל דרך צדדים, זאת אומרת, בכל מקום יש פירוש אחר, לפי עניין.

צריכים להתחיל עכשיו

הרב לייטמן: ל"ח.

רב"ש: ל'?

הרב לייטמן: ח'.

רב"ש: ח'.

לח) מה הפירוש להחיות הכלי?

אז הוא אומר, הארה מועטת, שאין בה כדי הרוחה אלא כדי הספקה לקיים צורת הכלי על היכנה, הנה הארה זו מכונה "להחיות הכלי".

בל"ח, להחיות הכלי. מה קשה כאן? כאן משמע להחיות הכלי, כאילו הכלי מתה, וצריכים להחיות אותו. עדיין כאן לא היה שבירת הכלים. לכן שם כתוב, נשאר חיות הכלי. שכלי תישאר בצורתה על היכנה, הארה זו מכונה להחיות הכלי. כוונה, שהכלי לא תתבטל צורתה. זה נקרא כאן להחיות הכלי. שהצורה של הכלי תישאר כמו שהוא.

מה שאין כן שם, בשבירת הכלים, הכלי נשברה, לא נשארה בכלל. לכן להחיות הכלי, מזה נשאר, גם שם יש לשון ניצוצין שירדו להחיות הכלים. שם פירוש הדבר בתחיית המתים. ובינתיים הם מתים. וכאן תחיית הכלי, שהכלי נשארה בצורתה.

תלמיד: לא מתה.

רב"ש: לא מתה, אחרת ...

לט) לובן העליון:

בטרם שהאור מתלבש בכלים הוא מכונה בשם "לובן העליון", שהוראתו, שאין בו גוון כלל, כי כל הגוונים אינם רק מצד הכלים.

הוא מפרש שם הרב, על הפסוק, והנה ראיתי את אשר הוא עושה לו, והנה העתודים העולים על הצאן עקודים נקודים וברודים.

אז הוא מפרש הרב, לובן, נקרא לובן העליון, היינו ראש דגלגלתא. ועקודים נקרא מפה למטה. אז כאן הוא אומר השאלה, מה זה לובן העליון? מה זה מראה לנו, שהוא מכנה אותו בשם לובן העליון, הראש דגלגלתא?

היות בראש עדיין אין שום כלים, כל הכלים מתחילים ממלכות ולמטה. אם אין שם כלים, רק אור, כבר אין שום שינויים. לכן נקרא לבן. שהוראתו, שאין בו גוון כלל, כי כל הגוונים מתחילים מאיפה? איפה שיש כלים, דווקא מפה ולמטה. לכן מכנה הרב, ראש העליון גלגלתא, בשם לובן העליון.

אם הוא אומר לך משל, אז הוא מסביר לנו בצד מה המשל. מדוע נקרא ראש דגלגלתא לובן העליון? אז בא הוא, מה זה, מה זה לובן? היות שיש גוונים, מה זה גוונים? שינויים. לבן מכנה שאין שם שום גוונים. אם כן, מה עד כאן פירוש לבן? לא השפעה, לא קבלה, זה עניין אחר. רק שאין שום גוונים.

נמצא, הראש דגלגלתא, אז אנחנו מסבירים שכבר האור בא למטה. שכבר נקרא ראש, לא ראש העליון שלו, רק נקרא זה ראש של תחתון. ומכל מקום, עדיין אין בו גוונים. מדוע? זה רק שורש, וכאן עוד לא נמשך לכלים. אבל ראש של מי זה? הוא ראש של התחתון. והיות שעדיין אין לו שום כלים, לכן אין בו שינויים. לכן נקרא לבן. כמה שמראה לבן, שאין שום שינויים. מדוע? משום שעדיין אין מי שיקבל אותו. הקבלה מתחלת ממלכות דראש ולמטה. 05:12

... לבן נקרא ראש. הוא אומר ראש נקרא משפיע או לא? אם הוא משפיע, נקרא אור העליון. למי הוא משפיע? הלא כמובן הראש של התחתון. מדוע נקרא עליון? של מי זה הראש דגלגלתא? הראש של גלגל… פרצוף גלגלתא, כבר זה תחתון. מדוע נקרא עליון?

אז הוא אומר, העליון נקרא שעדיין אין קבלה. בסדר. נקרא עליון, הוא המשפיע. למי? להגוף. הלא לא נקרא מקבל, עדיין אין מי שיקבל אותו. לכן נקרא שורש הכלים. שורש הכלים נקרא, שאין מי שיקבל אותו. לכן מכנה אותו לובן. מה זה לובן? שעדיין אין בו גוונים, אין בו שינויים. כל דבר זה עניין אחר.

בדרך כלל, מדברים בגוונים דווקא במלכות, שאנחנו ניכנס בפרטים. ואומר שיש ארבע גוונים. חכמה נקרא לבן. בינה נקרא אודם. תפארת נקרא ירוק, קו אמצעי. ומלכות נקרא שחור. אם כן, לבן שם חכמה. ושם לא נקרא לובן העליון. כל דבר יש משמעות, לפי מה שהוא רוצה לבאר אותו. זה לשון קצ… אה, איך אומרים? שפה קצרה אולי? חסר מילים, אין מילים. במילה אחת מפרש הרבה דברים.

שאלה מ'.