שיעור ערב 10.01.18 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך ד', עמ' 96, שמות - א, פרשת "וארא", 32

כרגיל, לפני שאנחנו לומדים בספר הזוהר, עלינו להשתדל לכוון את עצמנו לחיבור כי רק בחיבור אנחנו יכולים לקבל את המאור המחזיר למוטב, כי ספר הזוהר הוא המקור המיוחד שלו, וכך נזכה לגלות בתוך החיבור את עצמנו ואת הבורא בדבקות.

ד' יסודות אש רוח מים עפר

[ד' יסודין ארמ"ע]

.32" אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עוון ואין ברוחו רמייה. כמה הם האנשים אטומים, שאינם יודעים ואינם מסתכלים על מה הם נמצאים בעולם. שהרי הקב"ה, כשברא את העולם, עשה את האדם בצלמו, והתקין אותו בתיקוניו, כדי שיעסוק בתורה וילך בדרכיו.

.33 כי כשנברא אדה"ר, הוא נתקן מעפר ביהמ"ק שלמטה, ממלכות הממותקת בבינה. וד' רוחות העולם, חו"ג תו"מ, התחברו במקום ההוא, בביהמ"ק, במלכות הממותקת בבינה. ואלו ד' רוחות העולם התחברו בד' צדדים, שהם יסודות העולם, אש רוח מים ועפר, פנימיות חו"ג תו"מ. והתחברו ד' רוחות העולם בד' יסודות העולם, ותיקן הקב"ה מהם גוף אחד בתיקון העליון, בינה, שהמלכות שבו הייתה ממותקת בבינה.

ונמצא, שהגוף הזה התחבר משני עולמות, מעוה"ז התחתון, מלכות, ומעולם העליון, בינה. והוא עניין ב' נקודות שהתחברו יחד.

.34 ארבע הראשונות, ד' רוחות העולם, שהאמונה, הנוקבא, נתקנה בהן, הן האבות של כל העולמות. כי כל העולמות: בינה, ז"א ומלכות שבאצילות וג' עולמות בי"ע, נתקנו מחו"ג תו"מ אלו, ג' קווים והמלכות המקבלת מהם. והם המרכבה העליונה הקדושה, הבינה, שהיא מרכבה אל החכמה.

וד' היסודות אש רוח מים עפר, הם הסוד העליון שבד' רוחות העולם, הפנימיות שבחו"ג תו"מ. ומאלו ד' יסודות אש רוח מים עפר, יוצאים זהב כסף נחושת וברזל. מזיווג ז"א ומלכות בשליטת האש מקו שמאל יוצא הזהב. ומזיווג ז"א ומלכות בשליטת המים מקו ימין יוצא הכסף. ומשליטת קו האמצעי יוצאת הנחושת. ומהמלכות כשהיא בלי זיווג עם ז"א יוצא הברזל. ומתחת לאלו הארבע יש מתכות אחרות הדומות להן. כי ממתכת הזהב נולד פסולת ירוקה וממתכת הכסף עופרת.

.35 אש רוח מים עפר אלו הם ראשונים ושורשים של מעלה ושל מטה. ותחתונים ועליונים עומדים עליהם. כי הם ג' הנקודות, חולם שורוק חיריק, עם המלכות המקבלת אותם. הרי שד' יסודות אש רוח מים עפר, הם שורשים לכל.

ואלו ד' יסודות אש רוח מים עפר, הם ארבעה לד' רוחות העולם ביחס חיצוניות ופנימיות. וע"כ הם עומדים באלו הארבע: צפון דרום מזרח מערב. שאלו הם ד' רוחות העולם, וד' יסודות אש רוח מים עפר עומדים בהן:

האש עומדת בצד צפון, שהוא השורוק, שמאל, הגבורה,

הרוח לצד מזרח, חיריק, קו אמצעי, ת"ת,

המים, לצד דרום, חולם, ימין, חסד,

העפר, לצד מערב, המלכות המקבלת לתוכה אש רוח ומים.

ואלו ד' יסודות אש רוח מים עפר קשורים בד' הרוחות צפון דרום מזרח מערב. וכולם אחד. אלא שמלובשים זה בזה על דרך חיצוניות ופנימיות. ואלו אש רוח מים עפר, עושים ע"י זיווג עם המלכות ארבע מתכות, זהב כסף נחושת ברזל. וביחד הם י"ב בחינות, וכולם אחד, ג' קווים ומלכות המקבלת אותם. והם ג"פ ד', כי שמונה הראשונים הם פנימיות וחיצוניות, וארבע מתכות הן תולדות, הנולדות מהם.

.36 האש הוא בקו שמאל, צפון, גבורה. כי באש כוח החום וכוח היובש. והיפוכו הוא הצפון, קר ולח. והתמזג אחד באחד, והם אחד. המים הם בקו ימין, דרום, חסד, חם ויבש. והקב"ה, כדי לחבר אותם יחד, עשה מזג של זה כמזג של זה.

.37 הצפון, שהוא קר ולח, ניתן בו האש, שהוא חם ויבש. וכן החליף אותם לצד דרום. הדרום, שהוא חם ויבש, ניתנו בו המים, שהם קרים ולחים. והקב"ה מיזג אותם כאחד, כי יוצאים מים מדרום ובאים בתוך הצפון, ונמשכים המים מצפון. וכן האש יוצאת מצפון ובאה בכוחו של הדרום, ויצא כוח החום לעולם מהדרום. הרי שהצפון מוציא המים, השייכים לדרום. והדרום מוציא החום, השייך לצפון.

משום שהקב"ה עשה, שישאילו זה מזה, וכל אחד ואחד השאיל לחברו משלו כראוי לו. כעין זה, רוח ומזרח, חם ולח, יש בהם ב' הפכים, כי החום נמשך מהאש שבצפון, והלח נמשך מהמים שבדרום. כדי שישאיל כל אחד לחברו, וייכללו זה בזה להתחבר יחד.

.38 עתה מבאר ההופכיות שיש ברוח ומזרח. האש מדרום והמים מצפון. והם במחלוקת: האש רוצה לבער המים, והמים לכבות האש. בא הרוח ביניהם ואוחז בב' הצדדים יחד. שביטל את המחלוקת ומקיים את שניהם. כמ"ש, ורוח אלקים מרחפת על פני המים.

העפר, עומדים עליה המים, הרוח והאש. ובכוח של ג' אלו היא מקבלת מכולם.

.39 הרוח העומד בצד מזרח. המזרח חם ולח. וכן הרוח חם ולח. ומשום זה הוא אוחז בב' הצדדים, כי האש הוא חם ויבש, והמים קרים ולחים. נמצא שהרוח, חם ולח, שהצד החם שבו אוחז באש, והצד הלח שבו אוחז במים. וע"כ עשה שלום ביניהם וביטל את המחלוקת של אש ומים.

.40 עפר הוא קר ויבש, וע"כ מקבל עליו את כולם, את האש והמים והרוח. וכולם עושים בו את עבודתם ומקבל מכולם, כדי להוציא בכוחם מזונות לעולם. כי העפר נאחז במערב, שהוא קר ויבש. הצד הקר שבעפר נאחז בצפון, הקר והלח, כי הקר נאחז בקר, וע"כ הצפון נאחז מצד זה במערב. הדרום שהוא חם ויבש, נאחז היובש שלו ביובש שבצד האחר שבמערב. ונאחז המערב בב' הצדדים."

לא חשוב שאנחנו לא יכולים לזכור ולא יכולים להבין מה קורה כאן עם כל ההתקשרויות האלה בין כח"ב זו"ן מסוג מזג אויר, וכח"ב זו"ן מסוג של קצוות העולם ועוד, אנחנו רק צריכים לא לשכוח את המטרה שלנו, לקבל כמה שיותר מאור המחזיר למוטב, אפילו אם לא נשמע אף מילה.

.41" וכן נאחז הדרום במזרח, כי החום שבדרום נאחז בחום שבמזרח. וכן נאחז המזרח בצפון, כי הלח שלו נאחז בלח שבצפון. עתה נמצא:

א. דרומית מזרחית, שקשורים זה בזה ע"י החום שבשניהם.

ב. מזרחית צפונית, ע"י הלח שבשניהם,

ג. צפונית מערבית, ע"י הקר שבשניהם,

ד. מערבית דרומית, ע"י היובש שבשניהם.

וכולם כלולים זה בזה, שמשתלשלים אחד בחברו.

הנה מובאים כאן ג' מיני כינויים אל ד' הבחינות חו"ג תו"מ, שהם ג' קווים, הנמשכים מג' נקודות, חולם שורוק חיריק, ומלכות המקבלת אותם:

א. דרום, צפון, מזרח, מערב,

ב. אש, מים, רוח, עפר,

ג. חם ויבש, קר ולח, חם ולח, קר ויבש.

וצריכים להבין פירושם וההפרש שביניהם.

הדרום נחשב לחסד, מים. והצפון לגבורה, אש. והמזרח לת"ת, רוח. והמערב לעפר, מלכות.

אש הוא גבורה ודינים. מים הוא חסד. רוח ממוזג מחסד ומדין. ועפר הוא מלכות.

ועוד, שבכל אחת מאש רוח מים עפר יש שתי בחינות:

האחת מורה על מדה"ד שבה,

השנייה מורה על דרך השפעה שלה.

ונודע, שיש ב' בחינות דינים:

א. דינים דנוקבא, הבאים מחמת המסך שבמלכות, המכונים חום.

ב. דינים דדכורא, הבאים מחמת המשכת הארת החכמה משמאל מלמעלה למטה, שמקפיאים האורות ואינם נמשכים למטה, המכונים קר, כמ"ש, מבטן מ"י יצא הקרח.

וכן ב' בחינות בדרך ההשפעה:

א. מלמטה למעלה, בחינת שפע של ו"ק חסר ג"ר, ונקרא יבש, שאינו נמשך למטה.

ב. מלמעלה למטה, בחינת שפע של ג"ר, הנקרא לח, נוזלים הנמשכים מלמעלה למטה.

באש כוח החום, דינים דנוקבא הבאים מחמת המסך. וכוח היובש, השפע שבו, שהולך מלמטה למעלה ואינו מושפע למטה, וכמו יבש הוא כלפי מטה.

והמים הם קר ולח. כי הדינים שבהם אינם אלא דינים דדכורא, המכונים קרח וקיפאון. אבל כשמתוקנים הם מאירים מלמעלה למטה כמו נוזלים. וזה נקרא לח.

והרוח חם ולח, כי יש בו דינים דנוקבא, המכונים חם. ומ"מ השפע שלו הוא בחינת ג"ר, ומושפע מלמעלה למטה, המכונה לח, כלומר נוזלים.

והעפר קר ויבש, שיש בו דינים דדכורא, המכונה קר. ואינו מאיר אלא מלמטה למעלה, ואינו נוזל כלום למטה, המכונה יבש, הארת ו"ק.

הרי שהזוהר מבאר מבחינת הדין ומבחינת השפע, שבד' בחינות אש מים רוח ועפר. מי גרם להתחלקות הדינים והשפע בין ד' הבחינות בשיעורים הללו? ד' הבחינות, דרום צפון מזרח מערב, והפנימיות שלהם, אש מים רוח ועפר, נמשכות מג' הנקודות: חולם שורוק חיריק, ומלכות המקבלת אותם. ד' הבחינות יוצאות בבינה, שכּל מוחין דזו"ן דאצילות ובי"ע יוצאים משם בסדר הזה.

כי תחילה צריכים להמתיק המלכות בבינה, ומעלים המלכות למקום בינה, ואז יוצאים שם הו"ק, הקטנות. כי אז נבקעת המדרגה לב' חצאים, אשר כו"ח נשאר במדרגה, והמלכות שעלתה תחתיהם מסיימת את המדרגה, ובינה וזו"ן של המדרגה נופלים לחוץ המדרגה, למדרגה שמתחתיה.

וזהו עניין נקודת החולם, כלים דפנים, צד ימין, שיש לה ב' כלים כו"ח וב' אורות רוח ונפש, וחסרה ג"ר, מחמת החיסרון של ג' כלים בינה וזו"ן, שנפלו מהמדרגה. ובעת ההיא היא נבחנת לאש, שהיא חם, דינים דנוקבא, הנמשכים מהמסך דמלכות שבקע המדרגה. וגם נבחנת ליבש, שהאורות נמשכים בה מלמטה למעלה, שכלפי מטה נחשבת ליבש. והתבאר למה האש, הנמשך מחולם, הוא חם ויבש ודרום.

ועתה נבאר נקודת השורוק. ע"י מ"ן נמשכת הארת ע"ב ס"ג דא"ק, שבהם שולטת המלכות דצ"א, העומדת במקומה אחר סיום ז"א. והארה זו מורידה גם המלכות המסיימת, שעלתה למקום בינה, ומחזירה אותה למלכות. ואז אותם בינה וזו"ן, שנפלו מהמדרגה מחמת עלייתה, חוזרים למדרגה כמקודם. וכיוון שכבר נמצאים חמישה כלים כח"ב זו"ן במדרגה, מתלבשים בהם חמישה אורות נרנח"י, וחוזרת המדרגה לבחינת ג"ר.

אמנם נקודת החולם נשארה כמו שהייתה לפני ירידת המלכות למקומה, ולא השתנתה מחמת המשכת הג"ר. וכל ההמשכה החדשה הזו קיבלו בינה וזו"ן, שחזרו אל המדרגה אחר נפילתם. אלא שנעשו לב' קווים בתוך המדרגה. כי נקודת החולם, שבה כו"ח, נעשתה לקו ימין. ונקודת השורוק, שבה בינה וזו"ן, שחזרו לבחינת ג"ר, ע"י ירידת המלכות למקומה, נעשתה לקו שמאל.

ובנקודת השורוק יש שתי המשכות:

א. שמשמש להגדיל את החסדים, שמקבל מהחולם. ואז יש שלום גדול ביניהם.

ב. שממשיך אור החכמה מלמעלה למטה, אז נעשית מחלוקת ביניהם. כי נקודת השורוק רוצה לבטל את נקודת החולם. וכן להיפך, נקודת החולם רוצה אז לבטל את נקודת השורוק. ואז קופאים האורות שבשורוק.

ואלו שתי המשכות שבנקודת השורוק, הן במדרגות אברהם, בעניין התקרבות למצרים ובעניין ירידה למצרים.

ומה שנאמר, שהצפון, נקודת השורוק, הוא מים שטבעם קר ולח, נאמר על ההמשכה של מין הא'. שאז הוא לח, שנמשך מלמעלה למטה, כמו נוזלים. ואז הוא קר, שורש לדינים דדכורא, שאם ימשיך ההמשכה של מין הב', תתגבר קרירות ויקפאו המים. אבל כל עוד שהוא בהמשכה של מין הא', אינם קופאים אלא נוזלים. והם רק קרים, שורש לקיפאון. והנה התבאר למה המים הנמשכים מנקודת השורוק הם קר ולח.

ולמה שינה כאן הזוהר משאר המקומות, שנאמר כאן שהדרום אש והצפון מים? מפני שהדרום נמשך מחולם, אש, כלומר חם ויבש. והצפון נמשך משורוק, מים, קר ולח. והנאמר, שהדרום חסד, מים, והצפון דין, אש, יתבאר לפנינו.

נקודת השורוק, אחר שהשלימה ההמשכה של מין הא', ממשיכה ההמשכה של מין הב', המביאה אותה לידי מחלוקת עם נקודת החולם, שאז קופאים בה האורות, ונסתמת. ואז ז"א עולה למ"ן לבינה, שיש בו מסך של בחינה א', המכונה מסך דחיריק. אשר מסך זה ממעט את נקודת השורוק מג"ר לו"ק, שע"י זה נכנע השורוק, תחת החולם, ונעשה שלום ביניהם, שמקיים הארת שניהם. אלא שהימין, דרום, יאיר מלמעלה למטה, והשמאל, צפון, יאיר מלמטה למעלה בלבד.

ונמצא שהתחלפו המוחין. כי המים שהיו בצפון בבחינת קר ולח, באו עתה לדרום, שמושפעים שם מלמעלה למטה. והאש שהייתה בדרום, באה לצפון, משום המסך דחיריק, שמיעט אותו מג"ר לו"ק, ויש בו דינים דמסך, ואין המוחין שבו נוזלים מלמעלה למטה. וע"כ הוא חם, מחמת הדינים דנוקבא שבמסך דחיריק. והוא יבש, שאינו משפיע עוד מלמעלה למטה, אלא מלמטה למעלה בלבד. הרי שמחמת הכרעת קו האמצעי, התחלפו המוחין. האש, שהייתה בדרום, באה לצפון. והמים, שהיו בצפון, באו לדרום.

ההתחלפות הזו היא רק בפנימיות, במוחין, שנקראים אש ומים. אמנם החיצוניות, הכלים, הנקראים דרום צפון, אינם משתנים כלום, ונשארים כמו שהיו ממקום יציאתם, מטרם הכרעת קו אמצעי, שהדרום היה ונשאר חם ויבש, והצפון היה ונשאר קר ולח. ומחמת זה נעשתה הופכיות בין המוחין והכלים. כי הכלי של הימין, דרום, תמיד חם ויבש. משא"כ המוחין שבו, לאחר הכרעת הקו האמצעי, הם קר ולח. והכלי של השמאל, צפון, תמיד קר ולח. אבל המוחין שבו, לאחר הכרעת קו ימין, הם חם ויבש.

לאחר הכרעת קו האמצעי, כשכבר התחלפו המוחין, האש הוא בקו שמאל, צפון, גבורה, כי באש כוח החום, דינים דנוקבא שנקראים חום. ובה כוח היובש, שאינו משפיע כלום למטה, אלא מלמטה למעלה בלבד. והיפוכו הוא הצפון, כי הכלי שנקרא צפון אינו משתנה כלום מחמת ההכרעה דקו אמצעי, ונשאר קר ולח כמקודם. ונמצא שהוא בהיפוך מהמוחין המלובשים בו.

כי המוחין השתנו מחמת הכרעת קו אמצעי שהמים באו בדרום והאש בצפון, שהוא חם ויבש. אבל הצפון, הכלי, עוד נשאר בבחינת מים כמקודם ההכרעה, שהם קר ולח. הרי שהצפון הוא בהיפוך מהמוחין המלובשים בו, האש. המים הם בקו ימין, דרום, שהכלי הוא חם ויבש, והמוחין הם מים, שהם קר ולח. והם ג"כ הפוכים זה לזה.

והצפון, שהוא קר ולח, התלבש בו האש, שהוא חם ויבש. וכן החליף אותם לצד דרום. הדרום, שהוא חם ויבש, כי הכלי אינו משתנה, התלבשו בו מים, קרים ולחים. שבאו מצפון לדרום.

מסיבת התהפכותם נשלמים המוחין רק ע"י הכלי, שהיה להם מקודם הכרעת קו האמצעי. ונאמר, שיוצאים מים מדרום ובאים בתוך הצפון, משום שהכלי, הדרום, אינו יכול להשלים הג"ר שבמוחין של המים, עד שבאים בחזרה אל הכלי שלהם, הצפון. ונמשכים המים מצפון, כי בצפון מקבלים שלמותם.

וכן במוחין של האש שבכלי של הצפון. האש יוצאת מצפון ובאה בכוחו של הדרום, כדי שתושלם שם, כי הדינים דנוקבא אין להם גילוי בכלי של הדרום, משום שהמסך נמצא שם למטה מהכלים של כו"ח, הכלים של הימין והדרום. ואין עוביות המסך יכול לפגום משהו למעלה ממקומו. וע"כ נאמר, ויצא כוח החום לעולם מהדרום. שבהיותם באים מדרום, אין בהם שום פגם, משום שהקב"ה, קו אמצעי, עשה שישאילו זה מזה, ששואל משלמות הדרום ונותן לצפון, ושואל משלמות הצפון ונותן לדרום.

אכן, רוח ומזרח וכן עפר ומערב, אין שום הופכיות בהם בין אור לכלי, משום שבאים שניהם אחר הכרעת קו אמצעי. וע"כ אין התהפכות המוחין נוהגת בהם, ואין סיבה שתהיה השתנות בין אור לכלי.

ולפיכך, רוח ומזרח שניהם חם ולח, כי להיותו קו אמצעי, הוא נושא למסך דחיריק, שבו דינים דנוקבא, הנקראים חם. ויש בו הארת ג"ר, שמושפעים מלמעלה למטה, הנקרא לח, משום שהשלים הג"ר בימין ובשמאל דבינה, בעניין שלושה יוצאים מאחד, אחד זוכה בשלושה.

ועפר ומערב, שניהם קר ויבש. משום שמלכות, הנקראת עפר ומערב, נבנית מקו שמאל דבינה, מהכלי שבו, הנקרא צפון, קר. ומשום שהיא נקבה, שיש בה דינים דנוקבא, היא צריכה לקבל מיתוק מהכלי שבימין דבינה, הנקרא דרום, יבש. ובעפר ובמערב אין הפרש בין מוחין לכלי, כי שניהם מקבלים מדרום ומצפון, שהם כלים.

והוא מטעם, שהמלכות היא רק כלי, והאור שבה אינו של עצמה אלא מז"א. אבל ברוח ובמזרח יש הפרש בין מוחין לכלי, כי המוחין שבו, הנקרא רוח, מקבל מימין ומשמאל, הנקראים אש ומים. והכלי שבו, הנקרא מזרח, מקבל מימין ומשמאל של הכלים, הנקראים צפון ודרום.

.42 כעין זה, עושה הצפון את הזהב. כי מצד כוח האש, נעשה הזהב. כמ"ש, מצפון זהב יֶאֱתֶה. כי האש נאחז בעפר ונעשה זהב. וכתוב, ועַפרות זהב לו. כמ"ש, שניים כרובים זהב.

כי האש היא דינים דקטנות הבינה. וכשמתחברת האש הזו עם העפר, יורד המסך מבינה בחזרה למקומו, ומתגלה החכמה בעפר, במלכות. והוא הזהב. וכמ"ש, מצפון זהב יאתה. כי שם מלובשת האש. וכמ"ש, שניים כרובים זהב, שנמשכו בהם המוחין דחכמה, הנקרא זהב. אמנם בלי עפר אין זהב, כי אין החכמה מתגלה זולת במלכות. כמ"ש, ועפרות זהב לו.

.43 מים נאחזים בעפר. הקרירות של העפר בלחות של המים עושה כסף, אור החסדים שבדרום, המושפע מלמעלה למטה. וכשמתחבר עם הקר והיבש שבעפר, מתבטל היבש שבעפר, ונעשה לח, כלומר נוזלים מלמעלה למטה. ומדרגה זו של העפר, נקראת כסף.

עתה הרי העפר נאחז בב' הצדדים, בזהב ובכסף, וניתן ביניהם. הרוח אוחז במים ואוחז באש, להיותו קו אמצעי, ומוציא את שניהם כאחד, שנקרא, נחושת קָלָל. ועפר, כשהוא בפני עצמו קר ויבש, יוצא ממנו ברזל. כמ"ש, אם קֵהָה הברזל, וחיילים יְגַבֵּר. והעפר, המלכות, נקראת יד כהה. כי המלכות היא תפילין של יד.

.44 והעפר הזה נאחז בכולם, באש רוח מים. וכולם עושים בו בדומה להם. שהאש מוציא בו זהב, שהוא דומה לו. והמים הוציאו בו כסף, שהוא דומה לו. בלי עפר אין זהב כסף ונחושת, כי כל אחד משאיל לחברו משלו, כדי להתקשר זה בזה.

העפר נאחז בכולם, משום ששני הצדדים אש ומים נאחזים בו, שהקר שבו נאחז במים, והיבש שבו נאחז באש. והרוח, ז"א, קרוב אליו, משום שכולל אש ומים, ועושה בו המעשה שלו. כי גם הרוח כולל אש ומים, שהחום שבו הוא מאש, הלח שבו הוא ממים.

.45 נמצא, כשעפר התחבר עם אש מים רוח, שהוציאו בו זהב כסף ונחושת, השיג העפר כוח, והעפר עשה והוליד מתכות אחרות, בדומה לזהב כסף ונחושת. כעין הזהב מוליד העפר פסולת הזהב, ירוק כמו זהב ממש. כעין הכסף מוליד עופרת. כעין הנחושת מוליד בדיל. כעין הברזל הוליד ברזל, כמ"ש, ברזל בברזל יחד, שני מיני ברזל.

.46 אש רוח מים עפר אחוזים זה בזה, קשורים זה בזה, ואין בהם פירוד. ולפיכך, זהב כסף ונחושת, שיצאו מהם, אין בהם פירוד. אבל עפר, גם כשהוא מוליד אח"כ את פסולת הזהב, העופרת, הבדיל והברזל, הם אינם מתקשרים זה בזה, כמו זהב כסף נחושת, שיצאו מאש מים רוח, המחוברים בעפר. אלא, כמ"ש, ומשם ייפרד והיה לארבעה ראשים, ובאלו יש פירוד.

.47 כשהעפר הוליד בכוח ג' עליונים, הוציא ארבעה נהרות, ששם נמצאים אבנים יקרות. ובמקום אחד הם, בנהר פישון, שיצא מכוח האש שבעפר. ואלו אבני יְקר הן י"ב (12), והן לד' רוחות העולם, ג' לכל צד, כי כשנכללים זה בזה, יש בהן רק ג' לכל אחד, מאש מים רוח עפר, ולא ד' לכל צד, משום שהעפר אינו מאיר מעצמו, אלא רק מקבל בלבד. והם כנגד י"ב שבטים, כמ"ש, והאבנים תהיינה על שמות בני ישראל, שתים עשרה על שמותם. ואלו הם י"ב בָּקָר, העומדים תחת הים שעשה שלמה.

.48 כל ד' בחינות, אע"פ שמקושרים זה בזה, והם קיומו של העולם, מ"מ קיום העולם בעיקר הוא הרוח, משום שהכול מתקיים בשבילו. והנפש מתקיימת ברוח. שאם יחסר הרוח ממנה אפילו רגע אחד, אין הנפש יכולה להתקיים. כמ"ש, גם בלא דעת נפש לא טוב, שהדעת קו האמצעי, שנקרא רוח.

.49 אלו י"ב אבנים, הם י"ב בקר שמתחת לים שעשה שלמה. כי הנוקבא נקראת ים, והיא עומדת על י"ב בקר, ארבעה בקר הכלולים כל אחד משלושה, שבעולם הבריאה. ומכונים בקר, להיותם בשליטת השמאל, פני שור. ומשום זה לקחו אותם י"ב הנשיאים, כמ"ש, כל הבקר לעולָה שנים עשר פרים.

.50 כשברא הקב"ה את האדם, גופו נברא מעפר ביהמ"ק שלמטה, המלכות. מעפר ביהמ"ק של מעלה, שהיא הבינה, ניתנה בו הנשמה. וכמו שכאשר נברא מעפר שלמטה, התחברו בו, בעפר, ג' יסודות העולם, אש רוח מים של מטה. כך כשנברא מעפר של מעלה, התחברו בעפר הזה, ג' יסודות העולם, אש רוח מים של מעלה. והאדם נשלם בגוף ונשמה.

.51 משה נשלם יותר מהאבות, משום שדיבר עימו הקב"ה ממדרגה יותר עליונה מכולם, ממדרגת האבות. ומשה היה פנימי של בית המלך, ז"א, הדעת, שהוא פנימיות ז"א.

וע"כ כתוב, וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שד"י ושמי הוי"ה לא נודעתי להם."

תלמיד: הבוקר שוב לא קמתי לשיעור וכל היום הייתי עצבני, עד עכשיו אני מתבייש מול החברים שכן באים.

הרבצת לעצמך?

תלמיד: כמעט, אני לא הצלחתי לקום.

למה לא הצלחת?

תלמיד: היו לי הרבה שעות בעבודה.

זאת הסיבה?

תלמיד: כן.

הסיבה היא שהבורא לא רוצה שאתה תקום.

תלמיד: למה שהבורא ירצה דבר כזה?

למה, זאת שאלה, אבל העובדה היא כזאת, למה? כי לא קמת. אני אומר לך מה הסיבה, הסיבה היא שהבורא לא רצה שתקום, אני אומר לך בשיא הרצינות.

תלמיד: למה כזה דבר?

זה לא פי השכל שלך, אבל כך הוא עשה.

תלמיד: יכולתי לגור בבאר שבע ולהרוויח 12,000 שקל בחודש, אבל אני עברתי לכאן, אז למה שלא אקום?

אולי בגלל שלא תצטער על 12,000 שקל, אבל בטוח שזה ממנו, איתו אתה צריך לסגור חשבון.

תלמיד: איך עושים את זה?

תשאל, תברר, תתפלל, תצעק, תעשה משהו שיסביר לך או שלא יסביר, תקבל ממנו משהו, אבל אם אתה חושב שאתה עשית, זה כבר לא בסדר.

תלמיד: בסדר, לא אני עשיתי, אבל למה להכשיל, למה כל החברים שלי קמים ואני צריך להתבייש עכשיו מולם שלא קמתי.

כנראה שכדאי לך להתבייש ולא ללכת עם האף למעלה, "אני באתי מבאר שבע, עזבתי את הכול, משכורת, את הכבוד שנתנו לי שם, כולם מכירים אותי והכול, הגעתי לכאן ואף אחד לא מכיר אותי, אף אחד לא עושה איתי חשבון, לא מכבדים אותי, כלום, הגעתי, לא הגעתי, אפילו לא שמים לב אליי, מה זה?".

תלמיד: לא ויתרתי, הייתה לי אופציה להיות שם אבל החלטתי לעבור.

את כל האופציות אני לא מבין, אבל גם זה שהגעת לכאן ממבאר שבע, גם את זה הבורא עשה. בקיצור, יש לך עסק רק עימו, ואם יש לך למי לפנות זה אליו. אין לך את מי להאשים, אין לך לפנות בכלל לאף אחד חוץ ממנו, זהו, מה שעשית זה ממנו, ומה שתעשה זה תלוי בך ובו.

תלמיד: מה אם כל יום אני לא אקום חלילה?

אל תגיד לי שום דבר, לך תסגור איתו את כל החשבונות. אני נותן לך באמת עצה שצריכה לחסוך לך הרבה כוח. תסגור איתו את כל החשבונות, על העבר, על ההווה, על העתיד, מה שאתה רוצה, אבל רק עימו.

תלמיד: מה זה אומר, מה עלי לעשות?

לדבר עימו, לפנות אליו, להתלונן, לבקש, לבכות, להודות, הכול עימו, "אין עוד מלבדו".

תלמיד: אבל כל בקשה, תלונה, דיבור,הכול צריך לעבור דרך העשירייה.

דרך העשירייה, אבל מה זה דרך העשירייה? לא צריך לדבר איתם על זה, אלא אל הבורא שבתוך העשירייה. בין החברים הוא נמצא, אחרי כל חבר הוא נמצא. אבל לא לתלות באף גורם כולל עצמך שאתה הגורם, לא, זה לא טוב, זה פשוט לא נכון. רק פועל אחד בלבד קיים. טוב שאתה מתלונן, שאתה "חם", "בשביל מה הגעתי מבאר שבע", יופי, יש לך תביעה, תפנה אליו.

והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי

.52" בתחילה כתוב, והוצאתי אתכם מתחת סִבלוֹת מצרים. ואח"כ כתוב, והצלתי אתכם מעבודתם, וגאלתי אתכם. והרי היה לו לומר בתחילה, וגאלתי אתכם, ואח"כ, והוצאתי אתכם. אלא עיקר הכול אמר תחילה, כי רצה הקב"ה לבשר להם בתחילה את היפה מכולם, היציאה ממצרים.

.53 והרי יפה מכולם הוא, ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים. ואמר להם זה אח"כ. בזמן ההוא לא היה להם דבר יפה יותר מיציאה, כי חשבו, שלא ייצאו מעבדותם לעולם. כי היו רואים שם, שכל הכבלים שהיו ביניהם, היו מקשרים אותם בקשרים של כשפים, ולא יכלו לצאת מביניהם לעולם. ומשום זה, מה שחביב עליהם יותר מכולם, התבשרו בו תחילה."

זאת אומרת, בורחים מהאגו, מהרצון לקבל, מתעלים מעליו, ודווקא במצב שאדם חושב שזה לא יכול לקרות לו כבר.

.54" האם אע"פ שיצאו ממצרים, יכול להיות שילכו אחריהם להרע להם? על זה כתוב, והצלתי אתכם מעבודתם. האם יכול להיות שייצאו ויינצלו, אבל לא תהיה להם גאולה? על זה כתוב, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה. האם ייתכן שלא יקבל אותם לעם? על זה כתוב, ולקחתי. האם ייתכן שכאשר יקבל אותם לעם, לא יביא אותם לארץ? על זה כתוב, והבאתי אתכם אל הארץ.

כלל ופרט

.55 וידעתם כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים. מצווה זו הראשונה לכל המצוות, כי התחלה ראשונה של כל המצוות, היא לדעת את הקב"ה בבחינת כלל. לדעת שיש מושל עליון, שהוא אדון העולם, וברא כל העולמות, שמיים וארץ וכל צבאם. וזהו כלל. וסוף הכול הוא בפרט, לדעת אותו בפרט.

.56 כלל ופרט, הוא ראש וסוף, זכר ונוקבא, זו"ן, כאחד. כי ז"א נקרא כלל, והנוקבא נקראת פרט. ונמצא, אדם העוסק במצוות בעוה"ז, עוסק בכלל ובפרט, שהם ראש וסוף של המצוות. ונמצא האדם בעוה"ז, שהוא כלל ופרט, כלומר, שצריך שיושלם בשניהם.

ותיקון עוה"ז הוא כלל ופרט, שהכלל, ז"א, יהיה מיוחד בפרט, נוקבא. משום זה, תחילת הכול לדעת שיש מושל ודיין בעולם, שהוא אדון כל העולמים, וברא את האדם מעפר, ונפח באפיו נשמת חיים, שזהו בדרך כלל.

.57 כשיצאו ישראל ממצרים, לא היו יודעים את הקב"ה. כיוון שבא אליהם משה, לימד אותם מצווה ראשונה זו, שכתוב, וידעתם כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים. ולולא המצווה הזו, לא היו ישראל נאמנים לה', גם אחר כל אלו הניסים והגבורות, שעשה להם הקב"ה במצרים.

לאחר שידעו מצווה זו בדרך כלל, נעשו להם ניסים וגבורות, שכבר היו בטוחים, שיאמינו בה' על ידיהם. כמ"ש, ויִיראו העם את ה', ויאמינו בה' ובמשה עבדו.

.58 ולסוף ארבעים שנה, שכבר השתדלו בכל המצוות שבתורה, שלימד אותם משה, בין אלו שנוהגים בארץ, בין אלו שנוהגים בחוץ לארץ, אז לימד אותם בדרך פרט. כמ"ש, וידעתָ היום והשֵׁבוֹתָ אל לבבֶך. היום בדיוק, מה שלא היה להם רשות לדעת מקודם לכן, כמ"ש, כי הוי"ה הוא האלקים. זוהי ידיעה בדרך פרט.

כמה סודות וסתרים יש במילה פרט. והכתוב, ה' הוא האלקים, עם הכתוב, וידעתם כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם, הכול דבר אחד, אלא זהו בכלל וזהו בפרט.

ז"א נקרא כלל, והמלכות נקראת פרט. המוחין המתקבלים מז"א הם אור החסדים. והמתקבלים מהמלכות הם אור החכמה. בתחילה צריכים להמשיך מוחין מכל המדרגות דז"א, כלל. ולבסוף ממשיכים את החכמה מהנוקבא, פרט. אמנם פרט, אין הכוונה מהמלכות לבדה, אלא כלל, מז"א לבדו, ופרט, מז"א וממלכות ביחד, כלל ופרט ביחד.

ונאמר, כיוון שבא אליהם משה, לימד אותם מצווה ראשונה זו, שכתוב, וידעתם כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים. כלומר, שהמשיך לישראל מוחין דז"א בדעת, שעליו כתוב, וידעתם כי אני ה' אלקיכם, שהוא כלל, לשון עתיד. כי מוחין אלו הולכים ונמשכים תמיד בכל יום, בכל תפילה ובכל מצווה, עד שבאים על שלמותם. ואז לימד אותם משה בדרך פרט, וידעת היום והשבות אל לבבך, כי ה' הוא האלקים, לשון הווה. היום, אחר שבאתם לשלמותכם ולא מקודם לכן.

ולולא המצווה הזו, המוחין מדעת ז"א, שהמשיך אותם לישראל מתחילה, כמ"ש, וידעתם כי אני ה' אלקיכם, לא היו ישראל נאמנים לה', גם אחר כל אלו הניסים והגבורות, שהיו אומרים, שמעשה כישוף הוא. אלא ע"י שהשיגו המוחין מדעת דז"א, הכירו בניסים, שמאת ה' הם באים, ובאו על ידיהם לאמונה שלמה, כמ"ש, ויאמינו בה' ובמשה עבדו.

והכול דבר אחד, אלא זהו בכלל וזהו בפרט. כאן כתוב, וידעת היום, כי ה' הוא האלקים. ושם כתוב, וידעתם כי אני ה' אלקיכם. כי אין חילוק ביניהם, אלא מה ששם באה הידיעה מן הכלל, ז"א, וכאן באה הידיעה מן הפרט, המלכות. שם הוא התחלה, וכאן הוא הסוף והשלמות."

שאלה: איך אני כולל את האנשים שנמצאים בחוץ?

איך לכלול בתפילה שלי אנשים שמבחוץ?

תלמיד: כן.

מסוימים או בכלל?

תלמיד: תלמידים שלי, כל האנשים.

צריכים כך לחשוב, לא יותר מזה. מה אתה צריך, לפי השמות, לפי משהו? לא, רק לפי המחשבה, לפי הרצון. מה אתה צריך בשביל זה, את תעודת הזהות שלהם?

תלמיד: והם ירגישו משהו? הם יתקרבו?

יכול להיות שלפעמים אתה כן תראה את זה, ויכול להיות שההיפך, יתרחקו. אלא אתה צריך את כולם, את כל האנושות בעצם, לכלול בתפילה שלך.

תלמיד: איך לבקש מהבורא דרך העשירייה?

איך לפנות לבורא דרך העשירייה?

תלמיד: כן.

אתה נכלל עם העשירייה קודם כל, עד כדי כך שאתה רוצה להיות איתם כאחד, ומתוך זה שאתה קשור איתם אתה פונה אליו עם החיסרון שלך. אתה מבקש בחיסרון שלך שהבורא יענה ככה לכולם, ואתה נכלל בהם. זאת הפניה הנכונה, היחידה, כל פנייה אחרת לא עובדת.

שאלה: יש הרבה אנשים שצופים בנו אבל הם לא איתנו. איך הם יכולים לקבל ממך אם הם לא איתנו?

אני כולל אותם ברצון שלי. הם גם נכללים בגלל שהם שומעים את השיעורים, אולי יבואו לכנס הגדול. ככה זה עובד.

תלמיד: לפעמים אני פוגש אנשים שאומרים, אני רואה את הווידיאו ביוטיוב כבר שנים, הם חלק מהקבוצה כאילו. ולפעמים אני מרגיש שיש הרבה אנשים כאלה.

יש הרבה שכך עושים ומכירים כך אותנו, וזה בסדר, לאט לאט ככה הם מתקרבים. הבורא ידאג להם להביא אותם לאן שצריך. אל תדאג זה יהיה בסדר. תעשה מה שמוטל עליך, תחשוב עליהם גם בזמן שאתה מבקש. אבל העיקר זה בתוך עשירייה, אחרת הבורא פשוט לא נמצא איתך בקשר.

(סוף השיעור)