סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בוקר 31.07.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
עיבור ויניקה – קטעים נבחרים מהמקורות
קריין: שיעור בנושא - עיבור ויניקה, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 11.
אנחנו עדיין בעיבור, כניסה לרוחניות, אבל ממש כניסה, שאנחנו עומדים ממש בפתח וצריכים לעשות מאמצים כדי להיכנס פנימה, לדחוף את עצמנו פנימה, לקבל על עצמנו כל אותם התנאים כדי להיות פנימה בתוך רוחניות, בתוך הבורא. זו ממש מהפכה, אין הבדל יותר גדול מאשר בין המדרגות שלפני העיבור ואחרי כניסה לעיבור. אנחנו רואים אפילו מהעולם הזה עד כמה הדברים האלה הם קשים למדע, קשים להערכה שלנו, כי אנחנו לא מבינים במה בדיוק זה תלוי.
ולכן אנחנו צריכים להשתדל עוד ועוד הרבה פעמים בכל יום ויום לנסות לראות את עצמנו שנכנסים לעיבור, שמתקשרים לקבוצה ולבורא בצורת העיבור, שאנחנו מתבטלים כלפיהם. זה העיקר שרב"ש אומר לנו גם בהתנהגות שלנו בקבוצה, שהכול מתחיל מהביטול של האדם כלפי הסביבה הנכונה שהיא הופכת להיות בעצם הרחם ובה כבר פועל הבורא כלפי אותו אדם שמבטל את עצמו.
אלה דברים עדינים מאוד, חשובים מאוד. אנחנו עוד לא יכולים כל כך לדבר עליהם במילים שלנו, אין לנו כל כך ניסיון, רגשות בינינו, אבל בכל זאת להשתדל כמה שאפשר לתאר לעצמנו את הדברים האלה ומתוך זה שנתאר את זה, נכון, לא נכון, לא חשוב, אבל "אין חכם כבעל ניסיון" והניסיון כולל בתוכו את כל המצבים. לכן לא לפחד, לא להתבייש, אלא כמה שיותר פעמים להכניס את עצמו בכוח למצב של עיבור.
ולשאול, אין מה לעשות. כל השאלות והתשובות נשארות לנו בארכיון, אנחנו נמיין אותן אחר כך, נעשה מהן ממש חיבור שלם, שילמדו עוד אנשים ויקצרו את הדרך שלהם להגיע לרוחניות דרך אותה המדרגה שאנחנו עכשיו סוללים לכל האנושות.
שאלה: איך לתאר לעצמך נכון את מצב העיבור?
זה מה שרב"ש כותב בכל הפסוקים האלה. "עיבור" זה נקרא שמבטל את עצמו, את עצמיותו, ומקבל על עצמו כל מה שהעליון רוצה, העיקר שירגיש שהוא נכלל בעליון. ולא חשוב לו, ממש לא חשוב לו עד כמה הוא צריך לשנות את עצמו אלא להתאים את עצמו לעליון מכל וכל. הצורה הזאת שמקבל נקראת עיבור. וכך יתקדם יותר ויותר עד שיקבל על עצמו יותר ויותר הבחנות שהעליון מעביר לו.
ההבחנות האלה כמו שאנחנו רואים מגשמיות תלויות מהחומר עצמו של העוּבר, זאת אומרת מרצונות שהוא יכול לקבל אותם ולתת להם צורת ההשפעה כמו העליון, ואז נקרא שהוא גדל בתוך העליון כי כבר לא מפריע לעליון אלא ההיפך, הוא נדבק אליו ומתפתח בתוכו.
תלמיד: מהי אותה תכונה שהעליון מעביר לנו? נראה שאנחנו רק מבטלים את עצמינו.
לא. זה שאנחנו מבטלים את עצמנו, זה לא שאנחנו מקבלים מזה צורה של העליון, אנחנו רק מבטלים את הרצון לקבל שלנו ורוצים להיות דבוקים בו, זאת אומרת לבטל את עצמנו ממש כאילו שאני לא קיים. אבל אחר כך יש עוד מצד הבורא, שזה "צר צורה בתוך צורה"1. זאת אומרת, שהבורא לוקח כל פעם רצון לקבל שלנו ועושה ממנו כמו מפלסטלינה צורת ההשפעה, וזה נקרא שהעובר גדל בתוך אימו. אימא זה המלכות, זה בינה, זה רחם, זה כוח העליון, כוח ההשפעה שבו לאט לאט אנחנו גדלים לפי ההתאמה לכוח ההשפעה הזה.
ואנחנו צריכים להשתדל להרגיש את זה ממש בגוף שלנו, בעור שלנו, בכמה שהבורא עושה את זה עלינו וכמה שאנחנו מוכנים לבטל את עצמנו להיות בידיים שלו ושהעליון יעשה מאיתנו מה שהוא רוצה, רק להיות מוכנים לזה.
תלמיד: אם אני מבין נכון קודם כל אנחנו מבטלים את עצמנו בפני העשירייה ואז הבורא נותן לנו איזה אופנים של השפעה שאנחנו יכולים לממש כלפי החברים?
זה נכון.
שאלה: בתחילת השיעור אמרת שצריך בכוח להכניס את עצמך למצב העיבור, האם זה לא הבורא עושה את הכול? מה זה אומר בכוח?
לא, הבורא לא עושה הכול, אלא הוא מצפה שהאדם יתחיל לעשות. כדי לקבל מהאדם פעולות נכונות, הבורא לוחץ על האדם, מעביר אותו בכל מיני מצבים, כדי לחייב את האדם לרצות להתבטל כלפי הבורא ואז לתת בזה לבורא אפשרות לעשות מהאדם כבר תכונה רוחנית.
תלמיד: בכוח להכניס את עצמך למצב העיבור זה אומר שאני משקיע מאמץ, יגיעה, כדי לעשות כל מיני שינויים בי?
לא, זה לא נכון, אתה לא יכול לעשות שום שינוי בך, אתה יכול רק לבטל את עצמך כלפי החברים, כלפי הקבוצה, לעשות מעצמך אפס שאתה כאילו לא קיים, ואז אתה מבקש מהבורא שיעזור לך בזה ואחר כך שיעשה ממך עוּבר. הפעולות שלך הן רק לבטל את עצמך, לשכנע את הבורא שהוא יבטל אותך ויעשה ממך צורה חדשה. מאיפה אתה תיקח כוחות לעשות מעצמך משהו רוחני? אין לך אף פעם כוחות כאלו.
שאלה: בתחילת השיעור אתמול אמרת שהכניסה לעיבור זה הדבר הכי קשה בדרך הרוחנית. למה זה יותר קשה נגיד ממדרגות רוחניות גבוהות?
כי כל המדרגות הרוחניות שאנחנו אחר כך עוברים עליהן הן דומות זו לזו במשהו, אתה לא משנה בהן את הרצונות שלך, את עצמך מישר להפוך. מה שאין כן, כניסה לעיבור זה ממש נס, שמה שלא היה קודם, שהיה קיים קודם רק ברצון לקבל, מתחיל לקבל עליו פתאום צורת השפעה. זה למעלה מהטבע, זה דבר שלא קיים בטבע, אלא רק הבורא עושה ממש תרגיל, נס, פעולה כזאת על האדם. ירצה, יעשה, לא ירצה, לא יעשה, כאילו כך, אין בזה קודם ונמשך. הקודם לעיבור זה ביטול לגמרי, שאני לא קיים, אין לי ממה להתחיל את העיבור. ולכן הכניסה לעיבור היא כזאת שאי אפשר מראש להגיד זה יהיה, לא יהיה, כן יהיה, מתי יהיה, כלום. אלא רק כשזה קורה אז אנחנו מבינים שזה קורה. ממש כמו בעולם שלנו עם העיבור, נעשה אז נעשה, ואם לא נעשה אז צריכים לנסות שוב ושוב.
שאלה: איך להבדיל בין נפילה שהיא בתוך מצב העיבור לבין הפלה?
אין לנו הפלה, הכול זה חוסר כניסה שלמה לעיבור. הפלה זה אחר כך, הפלה זה כשנכנסים לעיבור ואחר כך קורית איזו תאונה בהתפתחות ואז יש נפֵל. ואצלנו לא, אצלנו זה חוסר כניסה נכונה לעיבור.
תלמיד: אז האם אפשר לומר שבשלב ההכנה אין הפלות?
כדי שיהיה נפֵל, צריכים כבר להיות בעיבור ממש, בקשר עם הרחם, בתוך הרחם באיזו מין התפתחות כמה זמן, זאת אומרת כמה מדרגות ואז יכולה להיות חס ושלום הפלה. אבל אנחנו שעוד לא נכנסים לעיבור, חוסר הצלחה שלנו להיכנס לעיבור לא נקרא הפלה.
שאלה: אני לא מצליח להבין אם השלב הזה של העיבור זה איזשהו לופ, משהו שחוזר על עצמו, שכל הזמן מגיע, כי אנחנו עדיין לא בנינו מסך בתור עשירייה או שיש לזה סיבה אחרת?
בעיבור אנחנו בונים את הכול. לכן כולנו נמצאים בפעולה שנקראת עיבור, כולם, ואפילו הקטנים והצעירים והחדשים, לא חשוב, כולם נמצאים בעיבור.
שאלה: מרגע שהתחלנו לדבר על עיבור נראה שכל העבודה הרוחנית מתממשת דווקא בפעולה הזאת.
כן.
תלמיד: נראה שזו תחילת הרוחניות של האדם באמת.
כן.
תלמיד: איך לא מטשטשים את המעמד הזה ודווקא מממשים אותו?
אתם רואים איך שאני עומד על זה ולא רץ קדימה. אני ממש נמצא בסבלנות ומחכה עד שכולם יבינו איפה אנחנו נמצאים ויהיו מוכנים לעשות פעולות משותפות בשיתוף בינינו כדי להיכנס לעיבור. זה בעצם כל התפקיד שלנו.
תלמיד: אבל מה זה לממש את העיבור?
לממש את העיבור זה נקרא שאנחנו נהיה מוכנים לוותר על הכול כדי להתבטל כלפי העליון, והעליון אצלנו הוא הקבוצה שכלפיה אנחנו מתבטלים לפי מה שכותב רב"ש.
שאלה: לבטל עצמי זה משהו שצריך להבין קודם איך לעשות או שזה יתגלה מלמעלה?
זה יתגלה מלמעלה לפי כמה שאתה נותן מאמצים למטה.
תלמיד: מה המאמצים לפני שזה יתגלה כאשר בינתיים לא יודעים מה זה לבטל את עצמי?
להתבטל כלפי הקבוצה. תקרא מאמרי רב"ש. אין לי יותר מה להגיד לך, אתה שואל כל הזמן אותו הדבר ואני עונה לך כל הזמן אותו דבר.
שאלה: כשהמקובלים היו מבקשים לרדת מהמצב שבו הם היו למצב יותר נמוך, האם הם היו יורדים למצב של עיבור או אפילו למצב יותר תחתון?
לא, זה לא בשבילנו, אנחנו לא מבינים את המצבים האלה. זו עבודה מיוחדת שהם רצו לקחת על עצמם. אחרי עיבור, יניקה, מוחין, שיש להם כבר גדלות, אז הם רוצים לרדת לאיזו קטנות כדי לעשות עבודה נוספת מיוחדת. אל תיקחו את זה בחשבון.
תקראו מה אנחנו לומדים ואל תקשרו את זה עם כל מיני פסוקים שאתם שמעתם פה ושם, זה יבלבל אתכם.
שאלה: האם ההרגשה לפני עיבור היא שתמיד חסר עוד משהו שאני צריך לבטל או שמרגישים שאנחנו כבר מבוטלים לגמרי ומחכים לנס?
צריכים להשתדל להתבטל לגמרי, ואם ישנן עוד הבחנות אז להשתדל לבטל אותן, אבל שוב, הכול בתוך העשירייה. בלי ללחוץ על אף אחד אלא ממש להיות ככה, תתארו לעצמכם, כמו רבי יוסי בן קיסמא כלפי תלמידיו. הוא לא לחץ עליהם, הוא לא עשה שום דבר, הם אפילו לא הרגישו את העבודה שלו.
שאלה: איך אני יכול לעורר את כוח הביטול כדי לבטל את עצמי? אני לא רוצה לחכות אפילו לא עוד יום אחד.
הכול תלוי רק בך. כשתוכל באמת לבטל את עצמך, אתה תראה שכל העולם נמצא כשכינה ואתה כבר נכלל בה גם. "שכינה" זה כוח הבינה, ואתה מהמלכות עלית לכוח הבינה, נכנסת לרחם. אם אין לך כוח לחכות, תבקש את הכוח הזה מהבורא, אבל תדע שכלפי הרוחניות אדם צריך לראות שרק הוא זקוק לתיקון.
שאלה: האם יכול להיות מצב כזה שאדם או עשירייה נכנסים לעיבור בלי שהם מבינים או יודעים שהם נכנסו לעיבור?
לא. ממש לעיבור, לא. אבל כניסה, זאת אומרת התקרבות לעיבור, זה קורה בצורה די מהירה, בכמה צעדים שאדם פתאום מתחיל להרגיש שכן, כנראה שמושכים אותו להיכנס לעיבור, בתוך הכוח העליון.
תלמיד: זאת אומרת כשאני אכנס לעיבור או כשהעשירייה תיכנס לעיבור, אנחנו בוודאות נרגיש את זה.
כן, ודאי.
שאלה: לרגע אנחנו מצליחים להתחבר ולהרגיש את הביטול בפני החברים, אבל ממש לרגע, ואחר כך שוב יציאה, שוב כניסה, שוב יציאה. איך להתייחס לזה רב? האם לרצות לשמוח על הרגעים האלה, כאילו שאלו מתנות מהבורא? איך להתייחס לזה?
אנחנו צריכים לשמוח, להיות שמחים בזה שהבורא עובד עלינו, וכל הזמן מעלה בנו רשימות מקולקלות חדשות וכל פעם מחבר אותנו יותר ויותר בינינו. וכך אנחנו לומדים את עבודת ה', עבודת הבורא על הרצון המקולקל שלנו. מה שאנחנו צריכים לעשות בינתיים זה רק ביטול עצמנו, כמה שאפשר שיעבוד עלינו, ושמחה בזה שהוא עושה את זה.
שאלה: מה עוד חסר לנו כדי להיכנס למצב של עיבור?
רק ביטול של כל אחד כלפי החברים, וכולנו יחד כלפי הבורא. במאמצים האלו אנחנו בכוח מכניסים את עצמנו לרחם. זה הכול.
שאלה: האם אפשר לראות את המאמץ להיכנס לתפילה במרכז העשירייה, תפילה עבור עשירייה כמאמץ בפועל לביטול? אלה דברים שמקבילים, או שיש פה איזה חוסר בהבחנה הזו?
לא, אנחנו עוד לא יכולים למדוד את המאמצים שלנו, אבל אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו עושים את זה.
שאלה: אמרת השבוע שיש חברים שמתקרבים לעיבור. אם הם יכנסו לעיבור, איך זה ישנה את הכלי העולמי?
כל כניסה כזאת ודאי שנותנת לסך כול הכלי הכללי של אדם הראשון כבר מעמד חדש, ודרך אלו שמתקרבים למדרגה לא של עיבור אלא כבר יניקה אולי, דרכם מגיע אור יותר גדול, ובכל זאת מתוך החיבור בינינו, הוא גם יורד ואיכשהו מאיר עלינו, וכך אנחנו "איש את רעהו יעזורו", כך מתקרבים. לכן אני חייב להיות מעוניין שהחברים שלי כמה שיותר יצליחו.
תלמיד: איך אפשר לעזור להם? איך כולנו יכולים לעזור להם?
כל אחד חייב לעזור לכולם. אנחנו סך הכול צריכים להבין שכולנו שייכים לכלי אחד.
תלמיד: מבין כל אלפי התלמידים, החברים, יש הרבה שהם חדשים, שהם מתחילים. איך אפשר להקל עליהם את הדרך? כי נשמע שאין כל כך חשיבות לעניין של העיבור, הם מעדיפים לימוד שכלתני מאשר רגשי.
זה נכון, ואנחנו צריכים להבין אותם, כי גם אנחנו בהתחלה נמשכנו ללימוד שכלתני. ציירתי המון שרטוטים, לימדתי דרך השכל הרבה שנים, כי היו גם זמנים אחרים. זה לא היה כל כך נחוץ והמצב בעולם עוד לא היה כל כך מוכן לתיקון כמו שעכשיו. ולכן כך אנחנו מתחילים. מתחילים כולם מהכלים שיש לנו, וזה שכל ורגש גשמיים, שרוצים לתאר את הרוחניות בצורה גשמית ולא יכולים בצורה אחרת. עד שלאט לאט כשעובדים יחד, פועלים יחד, מדברים, כך מתקרבים לצורת העיבור.
אבל זו כבר צורה שלפניה כולם צריכים להבין איפה אנחנו נמצאים, מה עומד לפנינו ואיך אנחנו צריכים להמשיך הלאה. כאן עכשיו במצב שלנו, אנחנו צריכים כולנו לסדר את עצמנו כבר לקראת הכניסה ולהסביר את זה למתחילים וגם לעשות עוד שיחות, הרצאות, הסברים שיהיה להם יותר קל להבין מה אנחנו עושים ואיך להתקדם. ושוב, זה לפי אותו החומר שאנחנו לומדים, רק בהסבר יותר קל, יותר נגיש.
שאלה: דיברת על להביא את המלכות לבינה. האם זה אירוע חד פעמי שהעשירייה צריכה לכוון אליו?
לא. יש הרבה חלקי מלכות שאנחנו צריכים להביא אותם לשימוש בעל מנת להשפיע שזה בינה. הרבה פעולות כאלה.
שאלה: איך אנחנו אמורים להתפתח ברחם כדי להגיע למצב מלא של עיבור?
לפני עיבור אנחנו לא ברחם. אתה מבין שלפני עיבור אנחנו עוד לפני כניסה לרחם. לפני עיבור אנחנו נמצאים במצב שאנחנו לא מגדירים את הסביבה כרחם, כמשהו שלם אחד, עליון, שאנחנו מתבטלים כלפיה, כלפי הסביבה הזאת ואז היא פועלת עלינו מדרגת בינה. אנחנו עוד לפני זה. כשאנחנו רוצים לתאר את עצמנו שנמצאים בעיבור, אנחנו צריכים להתחבר בינינו, אנחנו צריכים לבטל את עצמנו כלפי העליון, ולהסכים עם כל מה שהעליון יעשה עלינו, ואז אנחנו נכנסים ל"ירחי לידה" מה שנקרא, זאת אומרת לתהליך שכבר נקרא "עיבור".
אבל זה בתנאי שאני רוצה להתקשר עם החברים, ושאני רוצה להתקשר דרכם לעליון, ואני מבטל את עצמי גם כלפי החברים וגם כלפי העליון וכך אנחנו בקבוצה, ואז אנחנו נכנסים בזה למצב שהעליון מתחיל לעבוד עלינו. אני חושב שכולנו לא ילדים קטנים, אנחנו מבינים מה זה נקרא "עיבור" בגשמיות. אותו דבר ברוחניות, רק תכונות, כוחות, אנחנו צריכים לקרוא לזה בצורה הנכונה, ואז לא נטעה. זה דבר יחסית לא מסובך. כוח המצייר, כוח המעכב, הכוחות האלה, סך הכול גם לא הרבה, אנחנו נלמד אותם. אבל העיקר בשבילנו זה חיבור בינינו וביטול כלפי העליון.
שאלה: הרגע שבו פועל הכוח, זה קורה כבר בשלב שבו אנחנו בכוח משותף, או ממש משותף?
נגיד שכן, אני לא אוהב משפטים כאלה חכמים. אתה תדבר מתוך הרגש, מתוך זה שאתה רוצה להרגיש את זה, לחיות בזה, ולא שאתה מחשב את זה כמו במתמטיקה.
שאלה: לאחר שפעולת העיבור זו פעולה קריאטיבית, אז אנחנו צריכים לחיות את זה באיזו הרגשת אושר. למה צריך לחיות את זה דווקא מתוך סבל?
למה מתוך סבל? לא, זה לא יכול להיות סבל. זה דווקא מתוך האושר, שאני מאושר בזה שאני נעשה כעובר בתוך העליון, ועכשיו אני כל הזמן אגלה שהבורא הוא שולט והוא מנהל אותי, וכל צעד ושעל מה שיש לי במוח ולב ובכלל בכל דבר ודבר, הוא הקובע. ואני רק עוד יותר ועוד יותר מבטל את עצמי כדי שהוא יקבע את השליטה שלו עליי עוד יותר ועוד יותר. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.
שאלה: העברת המחסום וכניסה לעיבור, זה אותו דבר?
נגיד שכן. מחסום יש הרבה פעמים, העברת המחסום, אבל עיבור, כניסה לעיבור זו פעם אחת.
שאלה: כל מה שאני יכול לתת, תלוי מה שאני אקבל בעיבור?
איזו נתינה מצידך?
תלמיד: לחברים.
כן.
תלמיד: היא תלויה במה שאני אקבל בזמן העיבור?
נגיד. זה לא לעכשיו, אבל כן. כשניכַּנס לעיבור, נראה.
תלמיד: דיברת מקודם שהעולם היום יותר מתוקן מבעבר, מוכן לתהליך התיקון.
מוכן לתהליך התיקון, לא מתוקן.
תלמיד: אז איך אנחנו נזהה אנשים חיצוניים שבאמת מוכנים להיכנס לתהליך התיקון?
אנחנו לא מזהים אותם ואסור לנו את זה למיין כך, אנחנו פשוט צריכים לזרוע, כמו שזורעים, ככה גרעינים זורקים לקרקע, ואז הקרקע קולטת אותם ומתחילה לעבוד עליהם. "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו". ככה זה.
שאלה: האם לקבל את כל המקרים שעוברים עלינו גם בגשמיות ביומיום, האם גם זה נקרא עיבור?
לא, אנחנו נראה כל המקרים שעוברים עלינו בגשמיות כמסייעים לנו להיכנס לעיבור. אנחנו נראה עד כמה שכל המקרים האלה הם לוחצים עלינו וכאילו מכניסים אותנו בתוך הרחם, מחייבים אותנו להיות בהשפעה הדדית בינינו ולבטל את עצמנו כלפי הבורא, שהעליון יעשה עלינו מה שהוא רוצה.
בעצם אנחנו נרגיש שכוחות הטבע כך פועלים עלינו. שזה יהיה גם בחברה שלנו, לא שלנו בני ברוך, אלא בכלל בחברה, קודם כל בחברה האנושית. יהיו בעיות, צרות, התנגדויות, זה לזה וכן הלאה. גם מבחינת האקלים, אתם תראו איזה בעיות יהיו ומכות, גם מבחינת הפנדמיה, איך שזה יהיה, גם מבחינת הרעב בעולם שמתקרב אלינו, גם רעב וגם צמא וגם מכות חום, כול הדברים האלה הם יבואו כך כעשרת המכות של מצרים.
זאת אומרת, כדי לצאת משליטת הפרעה, משליטת האגו שלנו, אנחנו צריכים כוחות העזר, כוחות העזר האלו זה המכות שהבורא מייצב עלינו כדי לעזור לנו לצאת מהרצון האגואיסטי שלנו ולהיכנס להשפעה. בהשפעה אנחנו לא מרגישים את הדברים האלה, לא.
ההגבלות האלה הם לא פועלות על הבינה, זה רצון להשפיע. הרצון להשפיע הוא לא מרגיש שום לחץ, נמצא למעלה מהלחצים. ולכן זה מה שאנחנו נצטרך לעבור וזה הכול כדי שאנחנו וגם האנושות תתקדם ללידה הרוחנית.
אנחנו נראה את זה במו עינינו עד כמה שזה עובד, אתם תסתכלו מה שקורה באנושות ואיזה מכות מתקרבות אלינו ואיך שהן פועלות עלינו ואיך שהן יעזרו לנו להתקרב בינינו, לבנות איזה מידת הכלי ולהתבטל כלפי הבורא, אחרת אין לנו שום סיכוי להינצל.
זה יפה מאוד לראות איך שזה מתקרב ועד כמה שאנחנו מאוד קרובים, קרובים מאוד ליציאה. והיציאה הזאת היא במהירות רבה, "יציאת ה' כהרף עין"2.
שאלה: כדי להבין יותר טוב את העיבור האם אתה יכול להסביר ההבדל בין מעבר לעיבור למעבר לדרגת אחרת, האם כשעוברים לדרגה אחרת יש גם איזה שלב ביטול שאנחנו צריכים לקבל את הצורה של המדרגה החדשה, מה ההבדל בין עיבור הזה למעבר לשאר המדרגות?
אני אסביר לך. הכניסה לעיבור היא כוללת ניתוק מהרצון לקבל על מנת לקבל וחיבור לכוונה על מנת להשפיע והתפתחות בכוונה על מנת להשפיע. זאת אומרת שכל הרצון לקבל שיש לי אני עכשיו מעביר אותו, מפרמט אותו לפי הכוונה על מנת להשפיע. אני מעביר אותו דרך הכוונה על מנת להשפיע ואז הרצון לקבל בעביות שורש א' ב' ג' ד', בדרגה הבאה שורש א' ב' ג' ד' וכן הלאה, עובר את התהליך הזה, שעל כל רצון ורצון הוא מלביש כוונה על מנת להשפיע.
זו בעצם דרגה ראשונה בשביל זה אנחנו צריכים לבטל את הכוונה שלנו על מנת לקבל ובמקומה לקבל כוונה על הרצון שלנו, על מנת להשפיע. זה התהליך שהוא נקרא "עיבור". ולפי כמה שאנחנו מבטלים את עצמנו בעל מנת לקבל ולובשים על עצמנו כוונה על מנת להשפיע, לפי זה אנחנו מתפתחים כעוּבר.
בעוּבר הזה יש שלושה מדורים. שלושה חודשים, שלושה חודשים, שלושה חודשים, ככה הם נקראים, נה"י, חג"ת, חב"ד, עשר ספירות. כשאנחנו מגיעים לתשעה חודשים שלמים אז יש שם ספירה עליונה כתר, אז אנחנו מתהפכים מרגליים על הראש, העובר ככה גדל ואז הוא מתהפך עם הראש למטה ויוצא.
מה זאת אומרת עם הראש למטה? הוא מאבד את כל מה שרכש בירחי העיבור, כל מה שיש לו הוא מאבד, חוזר לאפס ונולד למדרגה החדשה. אבל המדרגה החדשה זה כבר שהוא יוצא החוצה מתוך הרחם לעולם החדש. ואז מתחיל להתפתח הלאה בדרגות חדשות רוחניות, שזה כבר לא תשעה חודשים כמו שהיו קודם, אלא שנים עשר חודשים, שנה.
וזה מחולק כבר לפי דרגות חדשות וכבר הוא מתחיל להתקשר לעליון בצורה כזאת שהוא נמצא מחוצה לגוף של העליון, העליון מטפל בו, אבל הוא יכול להגיב לעליון לאט לאט זה קורה. ואז הוא מתחיל לקבל הרגשת העליון, שהעליון לא נמצא בשליטה שלמה עליו כמו בעיבור, אלא שהעובר במי אימו רואה מסוף העולם עד סופו, כל האורות מעבירים דרכו, זה נקרא שמלמדים אותו כל התורה כולה וכן הלאה, לא. אלא עכשיו הוא מתחיל ללמוד מהעליון איך להתקשר לעליון שנמצא מחוצה לו.
זאת אומרת, להידמות לעליון בזה שהוא נמצא מחוצה לעליון, זו דרגה אחרת לגמרי, זה כבר נקרא "קטנוּת". גם בקטנות יש לנו כמין עיבור יניקה מוחין, שלושת המדרגות, אבל הם כבר לא נקראים כך, ואז אנחנו כך גדלים. אז אנחנו צריכים כך לגדול איתכם עד גיל 12 שנה, ואחר כך 20 שנה, ואחר כך 70 שנה וכן הלאה, עד גמר התיקון. זה הכול לפנינו.
לכן אנחנו צריכים כמה שיותר מהר להזדרז, להיכנס לעיבור, לבטל את עצמנו בכמה שאפשר כלפי הבורא, שזה בפועל יוצא לנו כלפי העשירייה וכלפי הבורא עם העשירייה יחד. זה קל, זה נמצא לפנינו, אנחנו צריכים רק ללחוץ על זה, לתת דוגמה מעשירייה לעשירייה ואז על ידי קנאה וכבוד אנחנו נצא.
שאלה: איך לתת דוגמה בדיוק, מה זאת אומרת לתת דוגמא לעיבור, לביטול?
כאילו שאתם נמצאים, מה זה חשוב, העיקר שאני מעורר בהם את כוחות הקנאה. אש קנאה זה הדבר הגדול ביותר, וזה שכתב דוד המלך, ושלמה המלך כתב, כי קנאה זה דבר מאוד חשוב. כתוב, "קנאה תאווה וכבוד מוציאים אדם מהעולם"3, זאת אומרת, מוציאים את האדם מהמדרגה שהוא נמצא למדרגה יותר גבוהה, דווקא על ידי קנאה, תאווה וכבוד, כי הם הדברים שפועלים על הרצון לקבל שלנו, על האגו שלנו.
שאלה: האם לימוד של ספר הזוהר יכול לעזור לנו למשוך כזה מאור שמחזיר למוטב כדי שכולנו ניכנס למצב של עיבור?
ודאי שכן.
שאלה: מצד אחד אנחנו צריכים להשתדל להיות בביטול, מצד שני עלינו ללחוץ וכמו שציינת בהתחלה, בכוח להשתדל להיכנס למצב של עיבור. איך את שתי הנקודות האלה לשלב יחד, מה זה אומר ללחוץ?
אני רוצה בכוח כמה שאפשר לבטל את עצמי כלפי העליון. עליון זה קבוצה, ואת מה שאומר לנו רב"ש כלפי הקבוצה אני בכוח חייב לממש, ממש בכוח חייב לממש. אנחנו חייבים לקרוא את המאמרים של הרב"ש שוב על הקבוצה, לעשות מזה סיכומים קצרים בשבילנו, וממש להזכיר ולממש את הפעולות שהוא אומר שכדאי ]לבצע[. הוא לא כותב שום דבר סתם, אני אומר לכם, אני אחרי שנים כל פעם מגלה עד כמה הוא כתב על זה בצורה נכונה, נחרצת ומחייבת.
שאלה: אם המצב של עובר הוא מצב חדש, נס שלא קיים בטבע, איך להתייחס לדוגמה שאתה נותן עם ההתעברות בעולם שלנו, איך לתאר לעצמנו אותו?
אנחנו נלמד את זה בפועל. מזה שאני דוחף את עצמי להתבטל יותר ויותר כלפי הבורא, שאני מחפש כל פעם יותר ויותר כאלו אמצעים, מצבים, שבהם אני יכול להתבטל כלפי הבורא, שאני מוכן לעשות כל מה שהוא רוצה שאני אעשה, וקודם כל זה כלפי העשירייה, כי כלפי הבורא אין לי מה לעשות, הוא לא בעל חיסרון, יוצא שמפעולות כאלו של ביטול הדרגתי, בינתיים זה רק ביטול הדרגתי כלפי העשירייה, שם אנחנו נפגשים עם הכוח העליון. ופתאום אני רואה שבאמת אנחנו עושים את הבורא בביטול שלנו, כמו שכתוב, "אתם עשיתם אותי". וכל פעם כמה שנבטל את עצמנו יותר ויותר ונתקשר למעלה מהביטול בינינו בהתקשרות ההדדית, אנחנו בזה בעצם מייצבים את הבורא, בונים אותו מתוך החיבור שלנו מעל האגו, מעל הביטול, כך אנחנו עושים אותו. ואז יוצא שהבורא כך נקרא "בוא וראה", כמה שאתה תעשה כאלה פעולות, כך אתה תגלה אותו, תראה אותו. זה הכול לפנינו.
תלמיד: בסופו של דבר אנחנו לא מבינים את הדוגמה שאפשר לקחת מהטבע ולהבין איך לבצע את זה.
אני בטוח שתצליחו. אני מאוד מרוצה מכם, אתם מתמידים, אתם באים לשיעורים, אתם משתתפים.
שאלה: דיברת עד כמה הקנאה עוזרת. אילו פעולות או מה בכלל יכול לגרום לקנאה ולָמה?
אני רוצה לעורר קנאה בחברים בזה שאני מבין יותר, מרגיש יותר, משקיע יותר. אני צריך להראות להם עד כמה אני משתדל, ולא עד כמה אני כבר השגתי, אמנם גם זה אפשר, אבל בעיקר אני רוצה להראות להם את היגיעה שלי. כי אני מעוניין שהם יתקדמו ביגיעה, שיתנו יותר יגיעה, אז אני עושה את זה על ידי דוגמה משלי.
תלמיד: ולָמה החברים צריכים לקנא בזה?
כי זו דוגמה טובה, נכונה, ואני באגו שלי מרגיש לא טוב. אתמול שמעתי שהחברים עשו איזו פעולה, גם התקשרו ביניהם, גם נסעו לאיזה חבר לעשות משהו כדי לעזור לו, את כל הדברים האלה אני שומע וזה מעורר בי קנאה. כתוב, "על ידי קנאה, תאווה וכבוד, מוציאים אדם מהעולם". אנחנו למדנו גם את הדברים האלה. וכך אנחנו נתקדם.
אנחנו צריכים לראות מה המקובלים אומרים לנו, לא כדאי לעשות בעצמנו, כי עד שאנחנו נתקדם לפי השכל שלנו, לפי הניסיון שלנו, זה ]ייקח שנים[. אנחנו בתהליך הזה כבר נמצאים אלפי שנים, אז בואו נשתמש בזה. אין לך חכמה, אין לך שיטה שקיימת כל כך הרבה זמן ואוספת אוספת כל פעם טיפין טיפין צורות שעל ידן אפשר להתקדם, ממיינת אותן ומגישה אותן לכולם. אין לך חכמה אחרת מחוץ לחכמת הקבלה, כי רק המקובלים דואגים לתיקון העולם, מוכנים לפתוח הכול ולעזור. והם לא מסובבים את זה לטובת עצמם, אתם מבינים שזה ההיפך ממה שקורה בכל דבר אחר, כי כאן זה למעלה מהאגו.
שאלה: האם יש הבדל בין הביטול בעבודה פנימית, במחשבה להחזיק את החברים, את הבורא, לבין עבודה של ביטול בחיצוניות, האם צריך להיות הבדל?
לגבי ביטול בחיצוניות, אני עושה חשבון לפי מה שכדאי לי, לפי מה שאני מרוויח באותו רצון לקבל. אם בעבודה אחת אני קיבלתי נניח עשרה דולר, בעבודה אחרת אני אקבל עשרים דולר, באותו רצון אני מקבל את התשלום. וברוחניות לא, ברוחניות אני מבטל את עצמי ותמורת זה אני מקבל תכונה חדשה, תכונת השפעה, ובה אני מגלה את העולם החדש, את החיים החדשים, שזה כבר השכר.
תלמיד: מאחר ואנחנו רוצים להראות לחברים את העבודה, אז בעבודה פנימית אני חושב כל הזמן על העשירייה, שהם בדבקות ובשלמות והבורא שם. האם אני יכול לספר את זה לחברים בכדי שיקנאו? כי זו עבודה פנימית, לפעמים מכוונים אותנו לא לגלות.
אני חושב שפחות או יותר אנחנו יכולים לדבר על זה. יותר טוב אם אנחנו נדבר בפסוקים שהם לא ממש שלנו, אבל אפשר גם במילים שלנו. אתה לא מדבר על זה שאתה מגיע לאיזה דרגות, שהם יכולים לקנא ולהיאחז בזה, אלא אתה מדבר על הדברים הכלליים, מה שעלינו לממש, לבצע. זה בסדר.
שאלה: מה הם הקריטריונים שאנחנו נכנסים בין העשיריות או בתוך עשירייה אל העיבור?
הקריטריון שאנחנו נכנסים לעיבור הוא עד כמה אנחנו מרגישים נחיצות בחיבור בינינו, כי העיבור יכול להתממש רק בחיבור בינינו. זה לא נראה לי, כי אני כל הזמן מכוון לקשר עם הבורא, אני יכול להתבטל כלפיו, אני רוצה להתקשר אליו, להדביק את עצמי אליו, אבל אני לא יכול, הדבק עצמו הוא נמצא בעשירייה. הבורא עצמו לא נמצא לפַנַי, אלא יש בדרך עשירייה, אני חייב להלביש את עצמי בעשירייה, ואז, כמה שאני דוחף אותם קדימה לזה, אז אני מגיע לדבקות בבורא, ואני הופך להיות עובר. ואיפה אני מממש את העיבור? בתוך עשירייה. ככל שאני מבטל את עצמי יותר ויותר, אני יותר ויותר עובר. וזה הכול כלפי עשירייה. הבורא זה הכוח הכללי שפועל בתוך המכלול הזה, בתוך המערכת הזאת. אבל אין לי יותר אפשרות לבנות את עצמי, כך זה בא לנו מלמעלה, מהכלי הכללי דאדם הראשון. אנחנו בסך הכול רוצים להגיע למצב שהכלי הזה שוב חוזר להיות שלם אחד.
שאלה: נראה שצריכים להיות בשני מצבים ביחד, אחד זה דרישה ותפילה חזקה, ומצב שני זה ביטול עמוק. איך מקיימים אותם ביחד?
אפשר לקיים. כל דבר ודבר כלפי הצורות ההפוכות אפשר בסופו של דבר לקיים בכלי אחד. כמו שלמדנו בד' בחינות, יש לך רצון להשפיע לגמרי שזה ה"כתר", רצון לקבל לגמרי שזה ה"מלכות", כוח האור שזה "חכמה", כוח השפעה שזה "בינה", רק זעיר אנפין הוא באמצע, שעושה ביניהם שילוב מיוחד ואז הכול מסתדר.
אין לנו שום בעיה לחבר את הדברים ההפוכים אם אנחנו מכוונים אותם לאותו מקור שממנו יוצאים גם השפעה, גם קבלה, וגם אורות חסדים, חכמה, אין שום בעיה, המקור הוא אחד ולכן אפשר לכוון אליו את הכול.
שאלה: מה עליי לעשות אם אני מבחין שמתעוררת בי קנאה רעה, שאני מתחיל לשנוא אדם שנראה לי שיותר מצליח ממני והשנאה חזקה ממני?
צריך לתאר שאנחנו נמצאים בקומנדו אחד, ואם תתקרב אליו, הוא ישתמש בתכונות שלך, אתה בתכונות שלו, ואז תצליחו.
שאלה: הכול מגיע מתוך כך שאדם מבטל את עצמו כלפי העשירייה, האם האדם צריך גם לקבל משהו מהעשירייה?
מה שהוא יקבל מתוך העשירייה זה רק דוגמאות איך להתבטל, כל היתר הוא מקבל מהבורא. ואחר כך הוא יגלה שגם את הדוגמאות איך להתבטל הבורא מביא לו דרך העשירייה, והכול פועל רק הבורא, אבל קודם צריך לראות את העשירייה לפניו וכלפיה להתבטל, וכלפיה להתחבר. וזה כמו רבי יוסי בן קסמא שממש נתן דוגמה לכל הדורות שרק בביטול כלפי החברים, אפילו הכי קטנים, אפילו תלמידים, רק בזה האדם מגיע לכלי הרוחני ולהתקדמות הרוחנית.
שאלה: כדי להגיע למצב של העיבור בעשירייה כל אחד צריך לתת דוגמה איך להתבטל יותר ויותר בעשירייה, נכון?
כן.
תלמיד: ואז האור יפעל עלינו?
נכון, באותה מידה שיתבטל. זאת דוגמה עד כמה שאדם לא שמע קודם שבמידת הביטול האור משפיע עליו ועכשיו הוא שומע. זה חוק, שרק במידת הביטול שלנו כלפי הבורא, כלפי החברים, אנחנו זוכים בזה שבאותה המידה האור העליון משפיע עלינו ומקדם אותנו.
יפה. אני מקנא שאתה שומע, יש עוד הרבה תלמידים, חברים שלנו, שעוד לא שומעים את זה. הם שומעים, אבל עוד לא שומעים.
שאלה: בין הבורא לחברים נמצא אני. מהו התפקיד שלי כאן?
אתה חייב להעביר לחבר את כל מה שאתה מקבל מהבורא, זה נקרא שאתה ערב עבור החבר וגם החבר עבורך. זאת אומרת, אנחנו צריכים להיות מחוברים כך שמה שכל אחד מקבל מלמעלה הוא מעביר לשני, ואז אנחנו מתחברים למערכת אחת, לנשמה אחת. כל אחד מתוך התכונות שלו, אבל למטרה אחת, לבורא אחד כולנו מתחברים.
שאלה: לא ברור איך לשלב את זה שאדם הוא עובר בתוך הקבוצה, ואנחנו יחד כקבוצה גם כרחם?
אנחנו צריכים לקבל את כל הנתונים האלה יחד, שאני עובר בתוך הקבוצה שהיא הרחם, והקבוצה צריכה להתבטל כולה בבורא, וכך אנחנו גדלים. וכל הזמן אנחנו נגלה את עצמנו שכך אנחנו גדלים ב- 125 מדרגות, כל פעם יותר ויותר. ומה שהיה קודם עשירייה נעשה לאחד, ואחר כך מה שהיה כאחד פתאום שוב מתפרס לעשירייה רק בדרגה יותר גבוהה, ברצונות יותר גרועים, ואנחנו שוב צריכים לעשות אותה הפעולה של חיבור וביטול. נמשיך, אנחנו נקבל דוגמאות, העליון יעשה איתנו הכול. אנחנו צריכים רק לבטל את עצמנו. באותו מצב, באותו רצון, באותה מחשבה, באותה פעולה שאתה מבטל את עצמך אתה תתחיל להרגיש עשירייה כאחד ובורא בתוך העשירייה ואיך זה מתהפך מדרגה קטנה לדרגה יותר גדולה, וכן הלאה וכן הלאה. רק בתוך ביטול בלבד, אין יותר פעולה חוץ מביטול. אחר כך לביטול מתאספים לך כל מיני חשבונות, חיבורים למיניהם בינך לחברים, אבל בסופו של דבר רק פעולת הביטול, ממלכות לעשות בינה, ובתוך בינה אנחנו נגלה את החכמה והכתר.
שאלה: מה הם הערוצים הטובים ביותר לקבל מהבורא?
רק דרך חיבור בינינו, אין לך ערוץ אחר, במידה שאתה מרחיב אותו אתה מקבל מהבורא יותר, תראה מה שבעל הסולם כותב במאמר "הערבות". אני ממליץ לקרוא אותו אבל אנחנו פועלים מחוסר זמן. אני הייתי קורא אותו אולי היום בצהריים אם אתם מוכנים לבוא אפילו שעה קודם. שעתיים נקרא את המאמר "ערבות" עם שאלות תשובות אולי, אם יישאר לנו עוד זמן, זה יכול מאוד להועיל לנו.
שאלה: האם כשאנחנו מתקדמים למצב של עיבור, העשירייה השלמה תרגיש את ההתקרבות הזאת ותתחיל לשנות את הגישה של כולנו?
כן ודאי. עד כמה שכל אחד מתקדם אפילו בצורה פרטית, זה פועל על כולנו בצורה הכללית, כי קודם כל "כלל ופרט שווים", ואנחנו נמצאים במערכת אחת.
שאלה: אני לא מבין מה אני מקבל מהבורא חוץ מהכבדות, שאני יכול להעביר לחבר ולעזור לו?
אתה תעשה את מה שכתוב ואז אתה תרגיש, ואל תבוא בטענות שאתה לא רואה ולא מרגיש. אם אתה לא עושה, אז אתה לא תרגיש ולא תראה, רק בצורה כזאת, תבצע את מה שכתוב.
שאלה: האם אני אוכל להרגיש את העיבור בעשירייה הפרטית שלי או בעיבור של כל בני ברוך? האם יש לזה איזו אינדיקציה?
אתה תרגיש עיבור בעליון, והעליון הזה יהיה מורגש לך גם בעשירייה הפרטית וגם בכללית, אתה תראה את זה. זה לא חשוב איך שאתה עכשיו תכוון את עצמך, העיקר שתנסה להתבטל כלפי הקבוצה שהיא העליון.
שאלה: האם מצבים כמו רעב או מלחמה נחוצים כדי להיכנס לרוחניות? האם המצבים האלה הכרחיים?
אנחנו נמצאים סך הכול במכלול הרצונות שנקראים "אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות", הבורא פועל דרך כל הרצונות האלה עלינו כדי לקדם אותנו לרוחניות, להשפעה, לחיבור, לאהבה, ולכן כך הוא פועל. הוא פועל במכוון על הרצונות שלנו שברא ועלידם, על ידי זה שלוחץ על הרצונות האלה, הוא מנהל אותנו. אז מה אתה רוצה שיהיה אם יש לנו "אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות", אז דרך זה הוא פועל.
לכן תראה מה שאנחנו מרגישים היום בעולם, אתה פותח היום אינטרנט, פותח עיתונות, הכול, אתה רואה שיש לך ממש מכות מצרים. אומרים לך שעוד מעט העולם יישרף, שעוד מעט לא יהיו לנו מים לשתות למרות שמשמיים יש לך מבול, שיהיה לך רעב מפני שממש הכול יישרף ועוד ועוד. ומגיעים מזיקים ביולוגים כמו הווירוסים האלה, כמו הקורונה, ועוד ועוד. והאנושות לא מוכנה לזה, היא נמצאת בכאלו יחסים ביניהם שאף אחד לא חושב על השני, שלא איכפת לי מה שקורה כלפי הזולת, ההיפך כמה שלזולת יותר רע אני מרגיש את עצמי יותר טוב. זה האגו שלנו שכך בנוי וזה הכול כדי שאנחנו נבין שאנחנו חייבים להתעלות מעליו, אחרת אנחנו פשוט נקבור זה את זה. זה מצב מאוד טוב לתיקון רק צריכים לקבל אותו נכון ואז לראות איך משתמשים בכוחות הטבע הרעים אלו, כי ביחס ההפוך שלנו, אותם הכוחות הרעים יתהפכו לכוחות הטובים, כך זה קורה. אז בואו נלמד מהר עלינו ואז נראה לכל העולם איך להפוך את כול הרע לטוב.
שאלה: כשאני נמצא במצב שאני כמו עובר והעשירייה היא הרחם, במה העשירייה מזינה אותי?
בכול, מה עובר מקבל? הוא מקבל הכול מהרחם, עד כמה שקשור לרחם, אז במידה הזאת הרחם מזינה אותו והוא גדל, אחרת הוא מת ונופל החוצה מהעשירייה, מהקבוצה.
תלמיד: אני צריך לתת גם משהו לעשירייה כשאני מתבטל? אני גם משפיע עליהם במשהו?
אתה חייב להתקשר אליהם ולהיות מוכן לכל דבר שהם צריכים, זה נקרא "להתבטל" כלפיהם, ואז במידה הזאת אתה תקבל מהם כוחות שעל ידם תגדל הנשמה שלך.
שאלה: נגענו קודם בחברים ותיקים שמתקרבים לעיבור וגם נגעת בכוח הקנאה. כל יום כמעט שולחים לי מהכלי העולמי בדאגה מה קורה עם חברים ותיקים שהיו פעילים לפני הפנדמיה ושאלו שאלות ולפתע הם כאילו נעלמו? איך ההתקדמות של חבר, הקנאה בו, תעבור לכלי הכללי במצב הווירטואלי החדש אם הוא לא פעיל יותר בשיעור?
אני לא יודע, אין לי שום יכולת לשלוט על האנשים, אין לי שום רצון לשלוט עליהם, לבדוק איפה הם נמצאים, למה מתרחקים, למה מתקרבים. אני נותן את השיעור שלי, שיעור זה נקרא "מידה", את מידת ההתקדמות היומיומית, מי שרוצה לקבל את זה ולממש, אני מוכן לעזור לו יותר. מי שמזלזל ולא רוצה, ורוצה לעזוב, בבקשה הכול פתוח, היציאה פתוחה.
שאנשים יעשו חשבון, אתם רואים שאני לא מחזיק אף אחד בכוח, כי זו חכמת הקבלה זה לא דת. אנחנו לא אומרים "נו נו נו, אוי ואבוי, תראה מה שיהיה לך, עולם הזה, עולם הבא, גיהינום, גן עדן", אנחנו לא רוצים לגשת בצורה כזאת לבני אדם, הם צריכים להבין מה יש לפניהם, איזו בחירה וזהו.
לכן אני לא ארוץ אף פעם, למרות שכואב לי הלב שאנשים עוזבים והם בזה מזיקים לא רק לעצמם אלא לכל הכלי הכללי, כי בזה הם במשהו מעיטים את ההתקדמות הכללית, אבל זה צריך להיות עסק נקי. לא יכול להיות שאנחנו נחייב מישהו, נפחיד אותו או ניתן לו איזה הטבות כמו שעושים אולי ארגונים אחרים. שום דבר. אתה רוצה להיות בינינו, אתה חייב לבוא לשיעור, אתה חייב לשלם מעשר, אתה חייב לעסוק בחיבור בין החברים, ובזה אתה תקבל את הכוחות להתקדמות הרוחנית, רק בצורה כזאת.
שאלה: איך אני יכול למדוד אם אני מתקדם, מזדרז, בעבודה הביטול?
תחזור על התנאים שרב"ש כותב, תתאר לעצמך את היחס הנכון שלך לעשירייה, ויותר ויותר תברר איתם יחד מה זה נקרא "התקדמות רוחנית", שזה ביטול, קודם כל צמצום, ביטול האגו שלנו. כך אנחנו צריכים להשתדל ולקבוע בינינו.
קריין: קטע הראשון מתוך מאמר "ענין למעלה מהדעת" של רב"ש.
"יש להאדם תכונות, מה שההורים מורישים להילדים, ויש לו תכונות, מה שהוא רכש מהחברה. שזה הוא קנין חדש. וזה בא לו רק מכח חיבור עם החברה, וע"י הקנאה שיש בו על החברים, בזמן שהוא רואה, שיש להם תכונות יותר יפות, ממה שיש לו, זה נותן לו תנופה, שירכוש מהם את מידותיהם הטובות, שיש להם, ולו אין, והוא מקנא בהם.
נמצא, שהוא מרויח מהחברה תכונות חדשות, מה שהוא מסגל לעצמו, מכח מה שהוא רואה, שהם נמצאים במדרגה יותר גבוהה ממנו, והוא מקנא בהם. זוהי הסיבה שיכול עכשיו להיות יותר גדול, מבאם שלא היה לו חברה, כי קונה ע"י החברה כוחות חדשים."
(הרב"ש, מאמר 21 "ענין למעלה מהדעת" 1986)
זאת אומרת, אנחנו יכולים לקנות דרך החברה תכונות גשמיות, לקנא בהם, אחר כל לקנא דרכם בתכונות הרוחניות, להתקשר ולהשלים כל אחד עם התכונות שלו את התכונות של החברים. לבנות כזאת רשת מהתכונות שלנו שבה בהחלט נגיע להידמות לבורא.
אז אין לי במה לקנא ממש בחברים, כי לכל אחד יש תכונות משלו. אלא אני מקנא רק בעד כמה כל אחד מהם נכלל מהחברים שלו. עד כמה שהוא נכלל, ואני עדיין לא מגיע להתכללות. אני עדיין לא יכול לבטל את עצמי, אני עדיין לא יכול עד כדי כך לקנא באחרים.
כי ההתכללות הזאת תלויה רק בקנאה, רק בהשפעה ההדדית שיש בינינו. אז לא להתבייש להראות לחברים מה יש לכם כדי שהם יקנאו. כי על ידי הקנאה אנחנו מתקשרים ומעמידים את רשת הקשר בינינו שבה אנחנו מגלים את הבורא.
בהתקשרות כמו בפרצוף, בעשר הספירות שלו, כשכל ספירה נכללת מעשרה, וכך יש לנו מאה ספירות. עשר לרוחב, ועשר לגובה. ואז בתוך עשר הספירות, יש מאה ספירות בגובה וברוחב, ובמאה האלו אנחנו מתחילים לגלות את הכוח עליון.
אמנם אנחנו מגלים אותו בתוך החיבור בינינו, בתוך הרצונות שלנו, אבל אנו מגלים בתוך הרצונות שלנו כשהתחברנו בינינו בהשפעה הדדית את הבורא שהוא כוח השפעה. ואני לבד לא יכול.
ככול שאני מתחבר עם החברים בכוחות השפעה הדדיים, אנחנו מגלים את הבורא ככוח ההשפעה העליון הכללי, וכך מבינים אותו, ומרגישים אותו.
שאלה: הצעת קודם שאולי ניפגש שעה קודם כדי לקרוא יחד את מאמר "הערבות", להתעורר, לדון סביבו, לשאול עליו. איך אתה רואה את זה מתקיים?
אני מוכן. אם אתם מוכנים אני מוכן לכל דבר.
שאלה: יש אפשרות להאריך את השיעור. זאת אומרת, לא להקדים את השיעור, אלא להוסיף עוד שעה. זאת אומרת, לעשות שעתיים לגברים ושעה לנשים, זה ריאלי?
אבל זה על חשבון זה שאתה דוחה את שיעור הנשים?
תלמיד: כן. אבל זה לא יהיה על חשבון השיעור. אלא לדחות את השיעור שלהן.
אני לא יודע אם הן מסכימות, ואם זה טוב לדחו. כי בכל זאת זה זמן אחר בשבילן, ואני לא יודע. אני לא יכול להחליט במקומן. אישה תלויה בהרבה מערכות. משפחה, ילדים וכן הלאה. אני לא יכול סתם להזיז אותן ממקום למקום. הן פחות חופשיות מגברים, ולכן אני צריך קודם לקבל מהן אישור. תבררו איתן, אני מוכן.
שאלה: אם אנחנו מקבלים קנאה בצורה נכונה האם העשירייה יכולה להיכנס לעיבור כאשר קנאה כלפי עשיריות, אם יש לנו קנאה כלפי עשיריות של "בני ברוך"?
כן. התשובה היא, כן.
שאלה: בקטע מדובר על קנאה ועל כוחות שמקבלים. אני התבלבלתי. על איזה כוחות מדובר? אנחנו מקבלים כוחות השפעה או כוחות אגו של קנאה, כדי להתקדם?
כוחות קנאה, ואחר כך על פניהם מקבלים כוחות של התקדמות.
שאלה: לגבי קנאה. איך להתייחס לדוגמאות שליליות שמקבלים או שרואים בעשירייה?
כדאי לדבר עליהם יחד, מפני שאנחנו כבר נמצאים כעשירייה, אנחנו צריכים לקבל כל דבר שמתגלה בעשירייה כשייך לכל העשירייה. אנחנו צריכים לדון על זה, לא להסתיר, לא לטייח, אלא לדון על זה כולנו, ולא להתבייש.
אף אחד לא צריך להתבייש, להסתיר משהו מעצמו, כי אם הוא מסתיר, הוא מסתיר מכולם. וההפך, לגלות את כל הדברים האלה, וכמה שיותר להתייחס לזה בצורה רצינית, ובוגרת.
תלמיד: ואם אחרי שמדברים עדיין הדוגמאות נשארות?
מה לעשות? הבורא רוצה שנעבוד עליהן עוד. זה הוא עושה, על זה כתוב, "לך לאומן שעשני.". אין לי שום דבר שאני בניתי, עשיתי ויצרתי בעצמי. אני מקבל הכול מהכוח העליון. לכן אני רק צריך לחפש איך אני פונה לכוח העליון, מתקן את התכונות האלו, והופך אותן מקבלה להשפעה, משנאה לאהבה.
תלמיד: אני צריך לתקן את התכונות האלו? אני לא מדבר על יחס. אני מדבר על דוגמאות פיזיות שרואים. מה זה אומר "לתקן את התכונות האלו"?
אני לא מבין מה זה "דוגמאות פיזיות"?
תלמיד: נניח היעדרות, איחורים, או דברים שרואים.
אבל זו לא בעיה של היעדרות. זו בעיה של זלזול, דחיה, חוסר חשיבות. זה נקרא "פיזית" או לא?
קריין: כותב רב"ש במאמר "מהם, שתולדות הצדיקים הם מעשים טובים, בעבודה".
"הקנאה, והתאוה, והכבוד, הם מוצאים את האדם מן העולם" (אבות פרק ד' כ"ח). ואומר שם, שע"י הקנאה והכבוד יש אפשרות לשנות את נטיות התאוה, לבוא לדרגת צומח, שהוא מתחיל לעבוד לטובת הזולת מטעם שלא לשמה. וכמו כן ע"י הקנאה, הוא יכול לעבור לדרגת חכמה, כמו שאמרו חז"ל, "קנאת סופרים תרבה חכמה". וכמו כן יכולים לעבור מבחינת חי לבחינת מדבר, גם כן ע"י שלא לשמה.
אולם מה מועיל השלא לשמה, אם אין לו הנטיות אמיתיות למדרגה שהוא עובר. ועל זה אמרו חז"ל, אצל בחינת תורה, "שהמאור שבתורה מחזירו למוטב". נמצא, שע"י שלא לשמה באים לשמה. לכן אמרו, "לעולם ילמוד אדם שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה באים לשמה".
(הרב"ש, מאמר 4 "מהו, שתולדות הצדיקים הם מעשים טובים, בעבודה" 1990)
כן. זה דורש זמן, מאמצים, אבל בכל זאת כך זה עובד.
(סוף השיעור)
-
והקדוש ברוך הוא, צר צורה בתוך צורה. כלומר, יצר העובר במעי אמו, ונותן בתוכו רוח ונשמ (מדרש תנחומא, תזריע ב). "ואין צור כאלקינו" פירושו הוא, שהקב"ה צר צורה בתוך צורה, דהיינו צורת העובר בתוך צורת אמו" (רב"ש, "מהו אין קדוש כה', כי אין בלתך" בעבודה")↩
-
ישועת ה' כהרף עין↩
-
הקנאה והתאווה והכבוד, מוציאין את האדם מן העולם. (משנה, מסכת אבות, ד',כ"ז [כ"א])↩