שיעור בוקר 21.12.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 606

מאמר ק"ד "והמחבל הוי יתיב"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 606, מאמר ק"ד, "והמחבל הוי יתיב"

היום נלמד שני מאמרים קצרים מאוד מ"שמעתי", כנראה שכך בעל הסולם אמר פחות או יותר ורב"ש כתב מהמילים שלו. יש כאן כמה נקודות בדרך שלנו, שהיא כולה להגיע ל"לשמה", שזה למעלה מהאגו שלנו, למעלה מהחשבונות שלנו, שכל החשבונות שלנו הם לפי הרצון להשפיע, זאת אומרת לפי החשבון של הבורא ולא לפי החשבון של האגו שלנו. וככל שאנחנו מתעלים על פני כל התנאים שאנחנו רואים ומרגישים אותם, מגלים כל פעם יותר ויותר, כך אנחנו עולים באמונה למעלה מהדעת.

זאת אומרת, עולים כלפי הבינה יותר ויותר, מתקרבים לדרגת הבינה ומתרחקים מדרגת המלכות בהתאם לזה. דעת זו דרגת המלכות, אמונה זו דרגת הבינה, אז אמונה למעלה מהדעת זה שאני עושה חשבון לא לפי הרצון לקבל שלי אלא לפי הרצון להשפיע. אנחנו לא יודעים מה זה רצון להשפיע, כי הרצון להשפיע נמצא בבורא, אבל אם אני רוצה להתקרב לזה, להבין איכשהו, להמחיש את זה, אז אומרים לי המקובלים, אתה צריך להתעסק באהבת הזולת במקום אהבה עצמית. אתה צריך להתעסק בנתינה במקום קבלה ובצורה כזאת אתה תתקרב ללשמה. ככל שפחות תחשוב על עצמך אלא תחשוב על מה שלטובת העשירייה, בתרגילים האלה אתה תתקרב ללשמה.

ולכן בעל הסולם אמר כמה משפטים על זה כשהם למדו את הזוהר. מאמר ק"ד, "והמחבל הוי יתיב", זאת אומרת, שהמחבל נמצא.

קד. והמחבל הוי יתיב

שמעתי עש"ק בראשית תש"ג

"בזוהר" פרשת "נח" הוא אומר כך, "טופנא הוי, ומחבל הוי יתיב בגויה [מבול היה, ומחבל היה יושב בתוכו]", בתוך המבול. "ושאל" בעל הסולם, "הלא טופנא, שפירושו מבול מים, זה עצמו הוא מחבל וממית. ומאי פירושו, שבתוכו, היינו שבתוך המבול, היה יושב מחבל", עוד צרה בתוך צרה, "וב', ומהו הפרש בין מבול להמחבל", ששניהם מביאים לחץ וייסורים.

"והשיב" בעל הסולם, "שטופנא [מבול] היינו יסורים גשמיים, היינו יסורי הגוף, שבתוכה, היינו שבתוך יסורי הגוף, יש עוד מחבל, שהוא מחבל את הרוחניות", וזה העיקר. "היינו, שיסורי הגוף מביאים לו לידי מחשבות זרות, עד שמחשבות זרות האלו מחבלין והורגין את רוחניות".

את זה אנחנו כבר יודעים מהחיים שלנו, שבאים עלינו כל מיני מצבים לא טובים, עייפות, עצלות, בעיות, בלבולים, יכולים להיות גם מצבים חיצוניים, שלוחצים עלינו, שמשהו לא בסדר, כל מה שרק יכול להיות. אם נרכז את כל הדברים האלה מהסביבה ומהמשפחה ומכל מה שיש לאדם, לכל זה אפשר לקרוא "מבול" נניח, ובתוך המבול הזה יושב המחבל, ו"המחבל" זה נקרא שכל הצרות הגשמיות האלה שמתגלות, הן מנתקות אותנו מהרוחניות. קשה לנו מתוכן להתקדם, להתקרב לרוחניות, לחשוב על מנת להשפיע, לעשות מה שטוב בעיני הבורא, כי הבעיות הגשמיות כך לוחצות עלינו.

לכן יש כאן שני מחבלים כאילו, צרה בתוך צרה. צרה גשמית, שהיא מביאה בתוכה צרה רוחנית. זה נקרא שהמחבל נמצא בתוך המבול. ואנחנו צריכים לעשות כאן חשבון טוב איך אנחנו מסתדרים, איך אנחנו מתגברים על ההפרעות הגשמיות, כדי להבין שהן באות אך ורק כדי לכוון אותנו יותר נכון לדרגה יותר גבוהה, ל"לשמה". ואז נבין שמתוך המבול עצמו, זאת אומרת מתוך החיים, עם כל הנסיבות למיניהן שיש לנו בחיים ועם כל היחסים שלנו בעשירייה שבאים ורוצים לכסות אותנו עם הגלים האלה של המבול, אנחנו מתוך זה בכל זאת צריכים לקום ולהשתדל להיאבק נגד המבול הגשמי והמבול הרוחני.

ויש כאן סדר איך אנחנו עובדים כנגד זה, כנגד הפרעות חיצוניות והפרעות פנימיות. הפרעות חיצוניות יכולות להיות מכל מיני דברים, אבל אנחנו צריכים גם אותן לסדר כך שהן באות מאותו מקור כמו ההפרעה הפנימית, זה בתוך זה. צריכים לסדר את הדברים.

לפעמים אנחנו שוכחים שהכול בא כדי לכוון אותנו ללכת למעלה מהדעת, שאנחנו נלך למעלה מהשכל שלנו, ולפעמים אפילו שאנחנו לא שוכחים שזה בא להפריע לנו ללכת למעלה מהדעת, אבל אנחנו בכל זאת מסכימים שלא מסוגלים ומוכנים להכניע את עצמנו. לכן אנחנו צריכים לעשות כאן דין וחשבון מה זה נקרא "מחבל בתוך מחבל", זאת אומרת הפרעה לרוחניות שנמצאת בתוך הפרעה גשמית וכך אנחנו נתקדם.

קד. והמחבל הוי יתיב

שמעתי עש"ק בראשית תש"ג

"בזוהר, נח. טופנא הוי, ומחבל הוי יתיב בגויה [מבול היה, ומחבל היה יושב בתוכו]. ושאל, הלא טופנא, שפירושו מבול מים, זה עצמו הוא מחבל וממית. ומאי פירושו, שבתוכו, היינו שבתוך המבול, היה יושב מחבל. וב', ומהו הפרש בין מבול להמחבל.

והשיב, שטופנא [מבול] היינו יסורים גשמיים, היינו יסורי הגוף, שבתוכה, היינו שבתוך יסורי הגוף, יש עוד מחבל, שהוא מחבל את הרוחניות. היינו, שיסורי הגוף מביאים לו לידי מחשבות זרות, עד שמחשבות זרות האלו מחבלין והורגין את רוחניותו".

שאלה: האם אני מבין נכון שבכל מבול העבודה הנכונה היא לחפש את המחבל. כלומר לא להיאבק עם המבול הגשמי, אלא דווקא עם המחבל שבתוך המבול?

בכל מצב ומצב שאנחנו רואים, מגלים את עצמנו שאנחנו מנותקים מהבורא, מעל מנת להשפיע, מהקבוצה עצמה, מכל מה ששייך לכלי רוחני ומצב רוחני, בכל מצב אנחנו צריכים להשתדל לקבוע שני מצבים, מצב גופני ומצב רוחני.

גופני הכוונה לכל המצבים והנסיבות שיש לנו בעולמנו כאן, הגשמי, שזה קודם כל מצב הבריאות, מצב הרוח, הסביבה הגשמית, המשפחה, זה דבר אחד. ודבר נוסף, עד כמה זה מפריע, משפיע על החיבור שלנו עם העשירייה ועם הבורא. וכך אנחנו מחברים את כל הנסיבות האלה, כל מה שמשפיע עלינו למקור אחד, שהכול בא מהבורא. וממנו ודאי כל המבול, גם בהופעה החיצונית שלו וגם בהופעה הפנימית שלו.

אז קודם כל להשתדל לראות את כל הדברים שקיימים שהם שייכים לבורא, עד כדי כך שנשאר לנו רק לחשוב, "ואני גם שייך לבורא או לא?". ומה לא נשאר לבורא? רק אותה נקודת הבדיקה, ביקורת, הפרעה שזו הנקודה שבלב, שהבורא, כשברא את הרצון לקבל, ניתק אותה מעצמו כביכול ולכן אנחנו מרגישים את עצמנו כביכול מנותקים ממנו, מהבורא.

כאן אני צריך להשתדל לשייך גם את הנקודה שלי, את השכל שלי, את הרגש שלי, לבורא. מה אני משיג בזה? שאין לי לעצמי לא שכל ולא רגש, לא מחשבות ולא שום רגשות, אלא את הכול הבורא מצייר בי כדי שלמעלה מההרגשה וההבנה שלי אני אתעלה אליו כלמקור. ולמרות שאני ברגשות ובמחשבות שלי עובר כל מיני מצבים שהם הפוכים ומבלבלים וזורקים אותי מקצה לקצה, אני מקבל את זה כמבול מים שנשלח מהבורא, והוא חייב לשלוח את זה כדי לנקות את הרצון שלי.

כמו שאנחנו קוראים, שאחרי המבול הקרקע, כדור הארץ, התנקה מכל התופעות ואז אפשר להגיע לחיים חדשים. על אף שהמים האלה שבאים ומנקים את הכול הם מי מבול, זה לא רק בינה, זה בינה ומלכות יחד שמשפיעות וכך מנקות זו את זו, נעשה ביניהן חיבור שאחר כך מביא לתיקונים, לזה שיש קשר ביניהן, בין בינה ומלכות, וכך אנחנו יכולים להשתמש בהן ולהתקדם.

מזה התחילה הבריאה. בריאה, זאת אומרת שבתוך האדם נעשתה אפשרות, הזדמנות להתעלות למעלה מהרצון לקבל שלו ולשייך את כל מה שקורה לו לכוח עליון, לבינה, להשפעה.

אז אם אדם מבין שגם המחבל החיצון וגם המחבל הפנימי, מחבל בתוך מחבל, זאת אומרת המחבל שבתוך המצבים הגשמיים שלו, ועוד יותר מזה המחבל שבכל המצבים הרוחניים שלו, שלא נותן לו להתעלות לדרגות בינה, לדרגות האמונה, אם הוא מבין שהכול בא מהבורא והוא חייב לשייך את שני המחבלים האלו לבורא, לשייך את ההפרעות הגדולות האלה לאין עוד מלבדו, אז בזה הוא מתפטר ממחשבות זרות גם בדרגת המלכות, גם בדרגה למעלה ממלכות, בבינה, ומגיע למצב של אמונה למעלה מהדעת. מה זה אמונה למעלה מהדעת? זאת אומרת אני לא מביא בחשבון את שני המחבלים האלו, מחבל גשמי ומחבל רוחני, אלא אני דבוק רק בהשפעה, רק בבורא. זו הנקודה הראשונה שנקרא שהיא נמצאת באמונה, בכוח הבינה, למעלה מכוח המלכות.

אז כשאנחנו מסדרים את היחס שלנו לרוחניות, אנחנו צריכים להבדיל בין שתי הרמות האלה. הפרעה גשמית, שבדרך כלל אנחנו מרגישים עייפים, אין לנו כוח, אפילו מרגישים איזה חולי, עוד הפרעות גשמיות, משפחה, עבודה וכולי. ובתוכן, בתוך ההפרעות האלה אנחנו חייבים לגלות את ההפרעה הרוחנית. שאני לא רוצה, אין לי כוחות, אין לי מצב רוח, יש לי עצלות כזאת שאני לא יכול להתגבר עליה. זה המחבל השני, יותר פנימי, וכנגדו במיוחד אנחנו צריכים להילחם.

על ידי שני המחבלים האלה אנחנו משתדלים להגיע לסיבה לשני המחבלים האלה שהיא הבורא. כמו שכתוב בתורה "ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ", זה הבורא עושה, ועל ידי זה אנחנו מגיעים לדרגת האמונה למעלה מהדעת. אני מקבל ששניהם באים מהבורא ואני מחזיק רק בחברים ועם החברים יחד בבורא, וכך אנחנו ניצולים מהמבול. ומגלים שחיבור כזה שלנו בינינו ועם הבורא יחד מביא אותנו ליבשה ואנחנו יוצאים מהתיבה הזאת ומתחילים ליישב את האדמה. באותו רצון לקבל שיכול כבר להגיע לדרגת הבינה, אנחנו מתחילים יישוב חדש, אמונה למעלה מהדעת.

שאלה: לאור מה שעכשיו השבת, אם הבנתי נכון, המבול הוא המחבל הרוחני שהבורא שולח לנקות את הרצון לקבל שלנו, המחבל הזה הפנימי הוא זה שמפריע לנו שאנחנו רוצים לעשות פעולות למען הרוחניות. איזה צורך היה לבורא לשים מחבל בתוך מחבל, למה זה?

יש לנו שני כוחות, בינה ומלכות, אנחנו צריכים לגלות אותם, לאתר אותם, להבין את הקשר ביניהם, איך אנחנו עובדים בין שניהם ובצורה כזאת להתקדם. לכן יש לנו שני מחבלים, מחבל אחד מצד המלכות, ואחר מצד הבינה. זה קובע שאנחנו נמצאים בין שני עולמות, העולם הגשמי והעולם הרוחני, אנחנו נמצאים בשני הגופים, הגוף האחד הוא של הגוף הביולוגי שלנו, אנחנו מגלים אותו קיים בעולם הזה, והגוף האחר הוא הגוף הרוחני שלנו, הרצונות על מנת להשפיע, שקיים ברמה הרוחנית.

הכול נובע מתוך כך שקורה זה בתוך זה, שהמחבל האמיתי יושב בפנים, בתוך המחבל החיצוני, מתוך שאנחנו מהחומר של המלכות ורוצים להגיע לתכונות, להתנהגות כבינה. לכן יש לנו כאן שתי רמות, כי אנחנו הנבראים, נמצאים בדרגת המלכות והבורא נמצא בדרגת הבינה. ואותו אנחנו צריכים להשיג, ללמוד ממנו את ההתנהגות שלו, להתלבש בו, להיות דומים לבורא.

לכן יש שתי רמות ושתי הצורות האלה שמפריעות לנו, אחת מצד המלכות, אחרת מצד הבינה, אנחנו צריכים להבין שזה "עזר כנגדו". ואין כאן שום דבר שמפריע אלא בצורה כזאת מעורר אותנו, לא נותן לנו מנוחה, אחרת היינו מסכימים לא לעשות כלום, להירדם ולא לעשות שום דבר, ודווקא שני המחבלים האלו כל הזמן מנענעים אותנו ודוחפים אותנו למעלה למטרה.

שאלה: ככל שאני שומע מקשיב יותר, ככה אתה יותר עונה על השאלות שלי, אבל אני תוהה אם מישהו משתוקק לרוחניות האם שני אלה תמיד הולכים זה בצד זה, האם הם באים תמיד ביחד או האם מחבל אחד יכול להתקיים ללא השני מבחינת הזמנים?

לא, שניהם מתקיימים יחד ובאים יחד מהבורא, אבל השאלה היא לפי מידת הקשר שלי עם הסביבה, עם העשירייה, האם אני מגלה שיש כאן מחבל אחד או יש כאן שני מחבלים. אם אני קשור לחברה, אני בעצם מגלה שההפרעות הן הפרעות רוחניות ואם אני לא קשור לחברה, בדרך כלל אני מגלה רק הפרעה גשמית. אני מרגיש לא טוב, אין לי זמן, אין לי כוח, אני לא מסוגל לכלום, אולי אני בכלל עוזב את הדברים, כל מיני כאלו מחשבות ורצונות. וכשאני קשור עם החברה, אז אני נמצא כבר ברמת הרגשות שאלות וספקות אחרות, כי החברה מחייבת אותי.

"קנאה תאווה וכבוד מוציאים אדם מהעולם", זאת אומרת, שאני לא יכול להרשות לעצמי להיות בדיבורים כאלה עם החברים, כאילו אני נמצא עם עצמי במחשבות שלי. ועם עצמי אני יכול להגיד "אני לא רוצה כלום ואני עוזב את זה ונמאס לי" וכולי וכולי, אבל כשאני עם החברים כבר כבוד קנאה לא נותנים לי אפשרות לדבר כך. ואז אני על ידי קנאה תאווה וכבוד כבר לא מדבר בצורה כזאת ואז אני לא מרשה לעצמי להיות עד כדי כך שפל בעיני החברים וזה עוזר לי להתחיל לעלות לדרגה יותר עליונה. האגו שלנו הוא עזר כנגדו, הוא עוזר לנו לעלות מלמטה למעלה. צריכים לראות איך זה נעשה ובמה הוא נקרא "עזר כנגדו", כי הוא פועל כביכול כנגד עצמו.

שאלה: למה כתוב שהוא מחבל? הרי ההפך, זו עזרה של הבורא זה דווקא נעשה למען ההתקדמות שלי.

זה תלוי עד כמה אתה ואיך אתה מקבל אותו. ודאי הוא מגיע מהבורא. כשמגיעות כל מיני הפרעות הן באות רק כדי להראות לך שאתה נמצא במצב לא טוב ויש לך אפשרות לעלות למצב יותר טוב. "מעלים בקודש ולא מורידים בקודש" אבל הכול תלוי עד כמה אתה הכנת את עצמך בעשירייה, כמו שעכשיו דיברנו שהעשירייה נותנת לך כבר אפשרות לא להתחיל להכניע את עצמך כלפי ההפרעה אלא להתגבר עליה, וכך להתקדם.

שאלה: במאמר הזה בעל הסולם אומר שבתוך הייסורים הגשמיים יש עוד כוח נוסף שיכול לחייב את האדם. אותן מחשבות זרות יכולות להרוג את הרוחניות שבו, נתת המון פעמים דוגמא של הרב"ש שדווקא שמח בייסורים הגשמיים של הגוף. רב"ש לא חשש מהמחבל הזה שבתוך המחבל.

לא, הוא אמר, הוא ככה כיוון על עצמו על הגוף שלו ואמר, "שיסבול". זאת אומרת, הוא ניתק את עצמו מהגוף, מההפרעות הגשמיות ואמר, "שיסבול", זאת אומרת, שהוא כבר התנתק מהגוף ועבר לרמה אחרת. הוא יוכל להשתמש בייסורי הגוף כדי לעלות רוחנית, וההפרעות האלה לא יהיו בשבילו הפרעות.

שאלה: האם תמיד בתוך ייסורי הגוף נמצא עוד מחבל שהורג את הרוחניות.

כן, תמיד, אפילו שאדם לא מזהה. כמו שאנחנו מדברים נגיד על אנשים שנמצאים ברחוב, אנשים רגילים שלא לומדים חכמת הקבלה, לא מתכוונים להגיע ללשמה, גם אצלם הייסורים האלה שעוברת כל האנושות אלה לא ייסורים שעוברים סתם, הם בכל זאת כולם מתחברים וכולם מתקבצים יחד וכולם מביאים את האנושות קדימה. אבל לא ב"דרך תורה", לא בדרך האור אלא ב"דרך ייסורים", ודאי שזה לא מספיק ולא רצוי, אבל לפחות כך.

שאלה: האם ניתן להתגונן מהייסורים הגשמיים האלה באמצעות ניתוק מהגוף, או אם משהו כואב לי ואני בכל זאת מגיע לשיעור למשל כדי לקבל את השפעת המאור, אז איך להתגונן מפני המחבל שיושב בתוך הייסורים?

את זה אנחנו כבר צריכים לעשות על ידי העשירייה. על ידי זה שאנחנו מתחברים ועל ידי זה שאנחנו מתכוונים למחבל הפנימי שאנחנו על ידו דווקא, בזכותו, אנחנו עולים למעלה. כמו דוגמת יעקב שהגיע למצרים, לפרעה, כתוב בתורה שיעקב בירך את פרעה. איך יכול להיות שיעקב שהוא הבכיר שבאבות, הקו האמצעי, אברהם קו ימין, יצחק קן שמאל ויעקב הוא קו אמצעי, זאת אומרת, הוא הכי חשוב מהם, והוא מגיע לפגישה עם פרעה, פרעה מסמל לנו את כל האגו שהבורא ברא, והוא מברך אותו.

קודם כל זו דרגה מאוד גדולה שהוא יכול לעשות את זה, ובאמת אנחנו רואים כמה הוא ידע להשתמש בכל האגו שהבורא ברא שנקרא "פרעה" על מנת להשפיע. זה נקרא "שמברך". מחבר את עצמו ועם פרעה לבורא, למקור לשניהם. מהבורא יוצא גם יעקב וגם פרעה ויעקב מברך את פרעה, הוא מעלה אותו לדרגת הבורא, ובאמת אין בזה שום פחיתות אלא ההיפך, מדברים על תיקונים.

שאלה: כשאני מרגיש נגיד כאב פיסי אז הוא מפריע לי, מפריע לי להשתתף באופן מלא בעשירייה. אני מבין שזה מגיע מהבורא אבל בכל זאת הכאב הפיזי הזה מפריע. איך להתגבר על זה?

אי אפשר.

תלמיד: אני מבין שזה מהבורא.

אני אגיד לך עוד יותר, בעל הסולם אמר: כל הצרות, כל הבעיות וכל הייסורים שאדם עובר בחיים שלו, וגם הייסורים שהוא נפטר מהחיים האלה, האדם הרגיל לא מקובלים, האדם הרגיל שהוא לפני הפטירה שלו עובר כל מיני ייסורים ונפטר בייסורים, בעל הסולם אומר, "לא כדאי לוותר עליהם". כך הוא אמר לקרובים שלו, לתלמידים שלו זאת אומרת. אבל אני אומר לכם גם כמו לתלמידים שלי, לא כדאי לוותר עליהם. לא שאנחנו מכבדים את הייסורים, חביבים עלינו הייסורים, כשמישהו אחר אומר: "לא הם ולא שכרם", אבל באמת לאדם הרגיל במיוחד אנחנו משתדלים להעלות את הייסורים האלה לדרגת הרוחנית, ואדם הרגיל אפילו שהוא לא עושה כלום אבל על ידי הייסורים האלה הוא סובל מהאגו, מהרצון לקבל שלו שלפני שנפטר ממנו הוא סובל ממנו, זה גם מעלה אותו להתקדמות הרוחנית. ולכן הוא אמר: לא כדאי לבטל את הייסורים הגשמיים.

מכאן יש הרבה שאלות, האם אנחנו צריכים להקל על אדם שעוזב את עולמו, שלא יסבול כל כך או שלא לעזור לו ושיסבול כרגיל? לא. כל מה שאנחנו יכולים לעשות לעת עתה בהצלחה שלנו ברפואה, בתרופות, אנחנו צריכים לעשות, אבל לא שאנחנו נעשה כאן כל מיני פעולות אחרות, נגיד כמו אותנזיה ((euthanasia, המתת חסד, כמו כל מיני הדברים האלה. אני לא יודע, אני לא רוצה להחליט אבל זה מה שהוא אמר לי, הוא אמר: "אני לא חושב שכדאי לוותר על הייסורים לפני הפטירה".

שאלה: האם העבודה או התיקון הם רק להתייחס להפרעה כהפרעה רוחנית או שיש עוד משהו שאנחנו צריכים לעשות בהקשר לזה?

אין לנו הפרעות. כך אנחנו אומרים לפעמים, אבל מה שאנחנו מקבלים מהבורא אחרי שברא אותנו ברצון לקבל, הכול כדי שאנחנו נכיר ברצון לקבל שלנו שזה היצר הרע, שאנחנו לא מבינים ולא מכירים את זה. אנחנו לא מסתכלים על הטבע שלנו שהוא כולו רע וכולו נגדנו ועומד בינינו לבין הבורא ולכן אנחנו צריכים לאתר. אנחנו צריכים כל היום ללכת עם ההרגשה שהטבע שלי הוא מה שמפריד ביני לבין הבורא ואיך אני מתעלה מעל הטבע שלי ונדבק לבורא. איך הקבוצה יכולה לעזור לי בזה.

תלמיד: אז ההפרעות ניתנות רק כדי ללמד אותי להחזיק בעשירייה?

כל ההפרעות הן לא הפרעות, ההיפך, הן בעצם עזרה, זה נקרא "עזר כנגדו", הן עוזרות לי להתקרב לבורא ולהידבק בו, להגיע לרמה העליונה של הטבע.

שאלה: אז אני מתחיל בהבנה שכל מצב שלא יהיה זאת הזדמנות להתפתחות, להתקדמות. אם אני פשוט מגיב בכוונה להשפיע לטובת כלל העשירייה, אז יש לי אמונה שהבורא ישלים את המלאכה כפי שהוא רואה לנכון במקום לבזבז זמן בבירור כל המחשבות בראש לגבי אותו מצב?

תנסה ותראה מהמצב שאתה מדבר. אני לא רוצה להיכנס לכל המצב הזה ולברר אותו, אבל אתה מדבר כך שאתה מוכן לבירור.

שאלה: אתמול כשלמדנו את הטקסט הזה הזכרנו את הייסורים של פרעה ועמלק. מה את ההבדל בין שתי ההפרעות, פרעה ועמלק, ומה הם שני המחבלים שנמצאים במאמר שאנחנו קוראים היום?

אנחנו לא נתעסק בהשוואות בין המאמרים. אתם למדתם אתמול ואחרים לא זוכרים ולא לומדים, כך אי אפשר לשאול. אתם צריכים בכל זאת להיות יחד עם כל הקבוצה ועם הטקסט שלומדים עכשיו. טוב שאתם לומדים בצורה כזאת אבל אל תפיל את זה עלינו.

שאלה: הרצון לקבל מחפש תמיד תענוג אבל הוא מוצא ייסורים. לעומת זאת הרצון לרוחניות, להגיע לנתינה ממלא אותנו, אבל נראה שהאגו לא נותן לנו להתקדם. האם זה המאבק התמידי שלנו עד גמר התיקון?

נגיד שכן. מה זאת אומרת שהאגו לא נותן לנו להתקדם? הוא מקדם אותנו דווקא, לכן זה נקרא "עזר כנגדו". כי בלי האגו אנחנו לא היינו יכולים להתקדם. הרצון לקבל זה חומר הדלק שדווקא בזכותו אנחנו מתקדמים, רק הוא כל הזמן מעביר אותנו ממטרה אחת למטרה השנייה, מכל מיני כיוונים. כמו ילדים, בלי האגו שבהם שכל הזמן מושך אותם לכל מיני כיוונים הם לא היו מתפתחים. ואותו דבר אנחנו, שעדיין נמצאים בתוך הרצון לקבל, דווקא הוא מנהל אותנו ומושך אותנו להתפתחות. וכאן מסבירים לנו איך אנחנו יכולים דווקא על ידי הרצון לקבל, דווקא על ידי הייסורים שבאים אלינו, שבתוכם נמצא המחבל, להתקדם. מה זה שהמחבל נמצא בתוך המבול? המבול בעצמו זה גבורות, הפרעות וגם המחבל. אלא דווקא על ידי זה שאחד נמצא בתוך האחר אז אנחנו כך מתקדמים לאמונה למעלה מהדעת. תנסו.

תלמיד: בסוף המאמר אני קורא שהמשמעות של הייסורים של הגוף מביאים מחשבות זרות עד שהמחשבות הזרות הורגות את הרוחניות. אנחנו צריכים להימנע מזה, לא להגיע לשם, נכון?

המחשבות הזרות האלו הן מביאות אותנו לרוחניות אם אנחנו משתמשים בהן נכון. אנחנו לא יכולים להתקרב לרוחניות אם לא המחשבות הזרות. אבל לא שאנחנו משתמשים בהן בצורה פרונטלית כמו שהן. אלא שאנחנו כל הזמן על ידי המחשבות האלה מחויבים, נאלצים להתחבר בינינו בעשירייה יותר ויותר לחברים. ואז מתוך החיבור עם החברים, אנחנו משתמשים במחשבות הזרות כמו במנוף שמחייב אותנו להתקדם קדימה. אנחנו לא כל כך מבינים את התפקיד של האגו שלנו. לכן אמרתי איך יעקב בירך את פרעה, כי האגו שלנו נקרא "עזר כנגדו", ובלי שיהיה כנגדו משהו, לא היינו יכולים להתקדם. אנחנו עוד נברר את הדברים האלה.

תלמיד: זה נראה קיר ענק כשאתה אומר שצריך. זה מגיע אלי כאילו שאנחנו צריכים לעבוד עליו, לקחת אותו איתנו, ואז לכוון אותו לכיוון הרוחניות.

נכון. נגיד שאני נמצא באיזה מצב ויש לפניי אפשרות ללמוד, לדבר עם החברים בחיבור שלנו במשך היום, עוד משהו לעשות, וחוץ מזה יש לי רצון עז לשכב, לישון, לנוח, לעזוב את הכול. אז שני הרצונות ממש מנוגדים זה לזה.

כאן אני צריך לראות באיזו מידה הייתי מתחבר לקבוצה ללא הפרעה, לעומת מצב שאני מאוד רוצה לישון, מרגיש עייף, אין לי מצב רוח, אין לי כלום, יש בי אדישות לחברים ולכולם, ואם עכשיו אני מתגבר ומתחבר לעשירייה, אז אני כבר נמצא איתם בחיבור במדרגה הרבה יותר גבוהה.

זה נקרא "עזר כנגדו". מצד אחד הוא עושה פעולה כאילו נגד. לעומת זה הוא מעלה אותי לדרגה יותר גבוהה בחיבור ובהתקרבות לבורא. אלה דברים ברורים. אבל תראה איך הוא עובד, ואסור לנו לשכוח את זה. ואם נעשה כך כל יום כלפיי כל הזדמנות שיש לנו לחיבור, לבירור הטקסטים שלנו, לדיבור בינינו, אז כך אנחנו נרוויח.

שאלה: בהתחלה בכלל לא הצלחתי להבין את המאמר הזה, הוא היה נראה לי מאוד פשוט. ועכשיו אני רואה עד כמה נסתר במאמר הזה לגבי האור הפנימי.

כל המאמרים הם כאלה, כל מאמרי "שמעתי" הם כאלו. לכן אני רוצה שנעבור אותם אחד אחד עד שלפחות בקריאה ראשונה יהיה לנו מובן בפשטות על מה מדובר בהם. כן, ודאי, ולא חשוב אם הם של שתי שורות, "המחבל יושב בתוך המבול", אבל כשמתחילים לברר, רואים שכל החיים הרוחניים, כל ההתקדמות שלנו תלויה בהם, בשתי השורות האלו.

תלמיד: יוצא שיש את הרצון לקבל שלי, שרוצה או שואף למנוחה, לסיפוק, והמחבל הראשון נותן לי את כל זה, המשפחה מצוינת, החיים הצליחו, הכול בסדר, אני אפילו לא מצליח לעבור למחבל השני שדוחה אותי מהחברים. יוצא שאם החיסרון שלי נכבה, ואני מסופק, החברים טובים, הכול טוב, ואין לי בעצם עבודה. ואז מתעורר פחד שבכלל אני צריך להשתוקק כביכול להיות בעבודה הזו, ואם אין בי את שני המחבלים האלו, כאילו אין לי עם מה לעבוד.

נכון. אם אנחנו לא מרגישים התנגדות לרוחניות, סימן שאנחנו לא נמצאים ברוחניות. זה כמו שאתה יושב באוטו, ואתה חייב להפעיל את המנוע, לבזבז דלק, כוחות, בלאי וכן הלאה כדי להתקדם. אותו הדבר כאן, אתה לא יכול סתם לשכב במיטה שלך ויביאו אותך לגמר התיקון, זה לא קורה כך. זה קורה אך ורק לפי המאמצים, והמאמצים נמדדים לפי הייסורים, לפי כוח ההתנגדות אליהם.

לכן אנחנו מדברים כאן על שני המחבלים שלנו, שכל הזמן מפריעים לנו להתקדמות, גם על הפרעות גשמיות בעולם הזה, משפחה, עבודה, בריאות, כל מיני דברים, ובתוכן יש הפרעות רוחניות. והאדם צריך לאתר את אלו ואלו, לא להיות שקוע בהן, אבל לאתר אותן, ולראות עד כמה ההפרעות האלו בעצם מכוונות אותו למטרה.

ואז כשהוא יתכוון יותר למטרה, ויותר פנימית, הוא יראה כמה ההפרעות האלה ישתנו כי הן יוצאות מהבורא. ואם היו לו הפרעות גשמיות, כאילו גשמיות, מה יש כאן לשנות? אז הוא יראה שעל ידי היחס שלו למטרה, הוא יכול לשנות גם את ההפרעות הגשמיות האלו. ממש כך. וכבר אין לו הפרעה מצד המשפחה, הילדים, העבודה ועוד משהו, אלא הכול עובר יותר להפרעות רוחניות. אנחנו עוד צריכים ללמוד על היחסים בין שני המחבלים האלו.

שאלה: אפשר להגיד שעל ידי המבול הבינה עושה סוג של קומפרסיה על מלכות ומעלה אותנו למעלה על ידי זה?

נכון. אפילו לא בינה אלא כתר, כי כל זה מגיע משם. כל הנבראים חייבים להגיע לכתר, ולכן משם באים כל הכוחות שמפעילים את בינה, ובינה מפעילה את מלכות. ומזה מלכות מתחילה להגיב נכון לבינה אם היא מסוגלת על ידי בני האדם לעשות את פעולותיה על מנת להשפיע, וכך זה קורה.

תלמיד: אז מה במלכות עולה למעלה, לבינה?

מ"ן. תפילה, כלום חוץ מזה.

תלמיד: זה הזיכוך שיוצא מהמלכות ועולה לבינה?

כן. אתם צריכים להסכים עם איך שאני מלמד. אני רוצה שאתם תגיעו לחיפושים, להחלטות, לבירורים, ולא שאני אגיד לכם מן המוכן, אחרת זה לא ייקלט בכם, ולא יהיה שלכם. מתוך החיפוש, מתוך המאמצים, מתוך כל הבירורים, אתם צריכים להגיע לפתרון, איך זה קורה באמת.

תלמיד: אז איך לנצל את המצב הזה בעשירייה, ולא להתנתק דווקא?

קודם כל לקבוע מה שנקרא "עיתים לתורה", אתם קובעים במשך היום כמה פעמים ביום אתם צריכים להתקשר. רוצים או לא רוצים, אתם חייבים להתקשר. ואתם לא עוזבים את האדם שאומר "היום אני לא מסוגל, היום אני לא יכול". במשהו שאתה יכול אתה חייב להיות מחובר איתנו, במשהו. נניח אתה לא יכול לדבר כי אתה נמצא בפגישה או במשהו, נכון, אבל בכל זאת אנחנו רוצים לדעת שאתה איתנו, ואנחנו לא עוזבים אותך.

קריין: טוב שיש מי שלא עוזב אותי.

זה נכון, אני לא אעזוב אותך.

אז זהו, אנחנו חייבים ללחוץ כך על כל אדם ואדם. אין דבר כזה שאתה עסוק, שאתה לא יכול, אתה חייב להשאיר משהו לידך, להראות שאתה בקשר איתנו, ושאנחנו נדע על ידי איזו מנורה אדומה שנדלקת אצלנו, שאתה איתנו. ואולי אתה אפילו לא יכול להקשיב, אבל זה נמצא לידך, וכאילו אתה נמצא ללא הכרה, אבל איתנו. זה מאוד חשוב. כך אנחנו לא עוזבים אף חבר במשך כל הפגישות בינינו. ואחר כך נדבר איך אפשר להרחיב עוד את הפגישות, לא מבחינת הזמן, אלא מבחינת ההתקשרות הפנימית.

שאלה: איך להתייחס נכון לדוגמה בייסורים כמו מחלה גנטית, ייסורים שלא נעלמים, האם יש להם תפקיד ברוחניות? איך להשתמש בהם נכון בעבודה?

לכל הייסורים הגשמיים, הרוחניים, והמנטליים שלנו, שאנחנו יכולים או לא יכולים להתגבר עליהם, שאנחנו יכולים להתגבר עליהם במאה שלנו, אבל לפני כן לאורך כל ההיסטוריה של האנושות לא יכלנו להתגבר, כל זה דורש לימוד גדול.

אבל בסך הכול אנחנו צריכים לקבל אותם, ולהשתדל להיות מכוונים לייסורים האלה בצורה פשוטה, לעשות את המקסימום האפשרי כדי שהם לא יפרעו לנו להגיע ל"לשמה". זה מה שאנחנו צריכים לעשות עם כל הייסורים.

זאת אומרת, נניח שהייתי עכשיו שולט בעולם, הייתי עוצר את הכול חוץ מדבר אחד, באיזו צורה אני יכול להביא את האנושות ל"לשמה", לקשר עם הבורא מתוך הקשר בין בני האדם. זה נקרא "לשמה", ונקווה שנגיע לזה.

ואיך להשתמש בכל הייסורים? גם בצורה כזאת, ככל שאנחנו יכולים לכוון אותם כדי להגיע ל"לשמה".

שאלה: האם המחבל הפנימי מביא להתקדמות של האדם? מי שולט במצב הזה?

הבורא שולט, אף אחד חוץ ממנו.

שאלה: כדי להתגבר על חוסר הרצון שלי להתחבר עם העשירייה, וכתוצאה מזה להיות מחובר איתם, מה עוזר לי להיות מסוגל להתגבר על ההפרעות האלה? אני רואה שמשהו כאן חסר.

חסרה כאן תמיכה מהחברים, שהם ילחצו עליך שתתקשר אליהם, תתקרב אליהם, זה מה שחסר, לא יותר. אל תחכה שיהיה לך רצון, אתם עוד לא יודעים איזה מצבים עוד תצטרכו לעבור, שלא יהיה לכם כוח להזיז את האצבע הקטנה, מכל שכן את עצמו, ואת הפנימיות, לכוון את הלב לחיבור עם החברים.

ולכן רק על ידי "איש את רעהו יעזורו", כי האדם לא יכול להציל את עצמו מבית האסורים, רק החברים. אתם צריכים להיות מוכנים לזה, ולבנות כאלה מערכות, כללים והרגלים בקבוצה שאנחנו לא מחכים שהחבר יצעק כדי שנעזור לו. לא. אלא אנחנו מגיעים למצב שאנחנו באים ועוזרים לו, ואפילו לא מחכים עד שנשמע את הצעקה שלו.

פשוט, כל יום ויום אנחנו צריכים לבדוק, כמה פעמים במשך היום, באיזה מצב נמצאים כל החברים שלנו בעשירייה. האם הם בסדר או לא? כמו חייליים, אחד, שניים, שלושה, ארבעה, חמישה, שכולם נמצאים מוכנים לחיבור, אחרת ניפול. זה נקרא "ערבות" שבלעדיה ודאי שאי אפשר. זה החוק העיקרי לבניית הכלי לגילוי הבורא.

שאלה: איזה טקטיקות האדם צריך לפתח כדי להיאבק במחבל הפנימי שמחבל ברוחניות? איזו הכנה יכולה לסייע כאן?

כל הזמן לבדוק את עצמך באיזו צורה אתה נמצא בתפיסת המחבלים. אתה תמיד נמצא במצב שהמחבלים תופסים אותך ולא עוזבים אותך, רק שהמחבלים האלה מתחלפים ולכן נראה לך שאתה חופשי אולי במשהו מהם, כי אתה לא שם לב. אבל בעצם, כל רגע ורגע אתה נמצא בידיים של המחבלים, מחבלים חיצוניים, מחבלים יותר פנימיים, ושניהם פועלים עליך. אתה מרגיש עצלות, קצת מחלה, עוד משהו, זה כלפי המחבלים הפיזיים, ובתוכם המחבלים הרוחניים, כמו שאנחנו קראנו.

זאת בעיה, בעיה גדולה מאוד להפטר מהם, איך? בכך שאני כל פעם ופעם מעורר את עצמי לצאת מהתפיסה שלהם, כי הם תופסים אותי, קושרים אותי, ואין לי אפשרות לברוח. מה אני צריך לעשות כדי לברוח מהם? וכאן יש רק פתרון אחד, העשירייה, "אין אסיר מציל את עצמו מבית האסירים". רק כשהחברים שלו תופסים אותו או זורקים לו חבל, או עושים משהו, רק אז בצורה כזאת הוא יכול לברוח מבית האסירים, מהאגו שלו. רק החברים יכולים להציל כל אחד מאתנו מתוך האגו של כל אחד, ששם האדם נמצא.

המבול, המחבל הפנימי, המחבל החיצון, אנחנו צריכים עכשיו לחשוב מה הם כלפי העשירייה, כלפי יציאה שלי מתוך העשירייה, כלפי התקרבות שלי לעל מנת להשפיע, ללשמה, ואיך אני בכל זאת מתקדם לזה. ותמיד לחלק את נוכחותי ברצון האגואיסטי לשני חלקים, לחלק הגשמי ולחלק הרוחני, לשני המחבלים האלה. מחבל אחד מגיע ונותן לי כל מיני צרות גשמיות, עייפות, חולי, כל מיני בעיות, בעבודה, בבית וכן הלאה, זה המחבל הגשמי. והמחבל הרוחני מתחיל כבר לעבוד כך, "זה לא בשבילך, אתה לא יכול, כמה שנים אתה כבר משקיע" וכן הלאה. ואני צריך לסדר את היחס שלי לשניהם.

אתם רואים חברים, אנחנו בסך הכול קראנו ארבע שורות מהמאמר, ואנחנו כבר מדברים עליו יותר משעה. סימן שהוא נעשה כבר קרוב אלינו.

שאלה: איך לעבוד כשמבול עובר על חבר?

לעזור, על זה כבר למדנו הרבה פעמים. אם אנחנו מזהים שחבר נמצא במבול אנחנו חייבים פשוט לרדת אליו ולעזור לו.

שאלה: "בני ברוך" יכולים לעזור לאנשים שחשים שהם במבול בחיצוניות?

העיקר בשבילנו זה לקשור את המבול החיצון למבול הפנימי. שאני לא אחשוב שאני נמצא במבול חיצון בלבד, כי כל הסיבות למבול החיצון זה מתוך המבול הפנימי. אם אני לא מזהה את זה זה לא טוב, אז לא ביררתי את המצב.

תלמיד: אז מספיק שאני אציג להם את זה כמבול של בעיות?

אנחנו מדברים על האדם, אנחנו מדברים על בני אדם שנמצאים בעשיריות ומשתוקקים לרוחניות.

שאלה: דיברתי בחודש האחרון עם שלושה חברים שהתגלתה בהם מחלה סופנית. כולם עובדים בעשירייה, בקשר עם העשירייה, הם כל פעם חוזרים ואומרים שמאוד קשה להתגבר על הפחד לאבד את החיים האלה ולהחזיק בקשר כל הזמן עם הבורא, כל הזמן לקשור את זה למטרה. אתה יכול לתת עצה איך מתגברים על הפחד הזה?

הם נמצאים בקרב "בני ברוך" או לא? אם הם לא בבני ברוך אז אין לנו מה לעשות.

תלמיד: הם נמצאים בבני ברוך, אלה תלמידים שלנו שעובדים בעשירייה.

אם הם נמצאים בקרב "בני ברוך" אז אנחנו צריכים להתפלל עבורם לפחות פעם מידי יום, להזכיר אותם. אנחנו צריכים להשתדל לחשוב עליהם, וצריכים גם לחזק אותם ככול האפשר.

קודם כל בזה שכל מה שבא, בא מהבורא. כל מה שבא, בא כדי להשיג את המטרה הסופית. כלפי המטרה הסופית ברור שכל אחד מאיתנו בסופו של דבר נפטר מהחיים האלה הגשמיים, העולם הכי נמוך, הכי קשה והכי אפל. אנחנו צריכים לעזור להם להיות כל הזמן קשורים למטרה, ככול האפשר יותר.

תלמיד: ומבחינת האדם עצמו, מה לעשות ברגעים האלה כשהפחד משתלט?

אנחנו צריכים ככול האפשר לחזק אותו, שאין כאן שום פחד. כל אחד ואחד ירגיש בחיים שלו שהוא נפטר מהחיים האלה, ואז עליו דווקא לחזק את עצמו ולקשור את עצמו לחיים הבאים.

שאלה: כשמתגלה צרה גשמית אז בשלב הראשון נראה שהקרקע נשמטת מתחת לרגליים, איך חשוב שהחבר והעשירייה יפעלו בשלב הראשוני הזה?

חשוב לנו לא להיות מנותקים מהעשירייה אף רגע, ואז הקרקע לא תברח מתחת רגלינו, זה מה שאני יכול להגיד. זה נקרא "ערבות הדדית", צריכים לדאוג לזה תמיד.

שאלה: כשחבר מביא את הצרה שלו לעשירייה, איזה בירור הוא צריך לעשות לפני שהוא מביא את המבול לעשירייה, כדי שלא יתגלה מחבל?

הוא צריך להסביר את זה, בדרך כלל מסבירים את זה לא לכל העשירייה אלא לאחד או שניים מתוך העשירייה שיותר מוכנים לקבל כאלה בעיות, ואז מתייעצים איתם מה לעשות. אם אומרים את זה לפני כולם אז כאילו משתיקים את העשירייה מההתקדמות שלה. לכן אנחנו צריכים לעשות ההיפך, שהעשירייה נמצאת ואנחנו מזריקים לתוך העשירייה גם כן את הבעיה שלנו, ובצורה כזאת מתקדמים. יש כאן עדינות, לכל עשירייה יש גישה אחרת. וכל מיני מצבים כאלה צריכים רק לסדר קשר יותר הדוק בינינו.

שאלה: שמעתי אותך בעבר אומר שאם לאדם יש בעיות בהכרחיות אז הוא יכול לצאת לסדר את ההכרחיות קודם ואז לחזור לעבודה ברוחניות.

לא, לא להפסיק.

תלמיד: לא להפסיק?

לגמרי לא, לא. יכול להיות שאין לו ברירה והוא יפספס כמה שיעורים, אבל לגמרי לחתוך? לא. גם כתוב על זה, בשום פנים ואופן לא לעזוב את הדרך. כי אחרת אתה ממש נופל לגשמיות, וכבר הפתרון הגשמי שלך יהיה אחר אם אתה מקושר עם הקבוצה או לא מקושר עם הקבוצה.

תלמיד: ואם הוא מרגיש שהוא ממש מקשה על הקבוצה?

זה לא עניינו אם הוא מקשה או לא מקשה, הבורא יסדר את הדברים. הוא חייב להחזיק את עצמו בעשירייה ככול האפשר, בלי לעשות חשבונות שאחריהם בדרך כלל עומד האגו שלו ומצדיק את האדם, "תעזוב בינתיים, אתה תחזור בעוד שנה" וכן הלאה, לא. "חוץ מצא", זה החוק.

תלמיד: כשמסתכלים על המבול ועל המחבלים זה נראה כמו קיר אין סופי שאי אפשר לעבור אותו. אולי צריך לעבוד עם המחבלים בעורמה, לקחת אותם לאן שרוצים להגיע?

אני לא מבין את הפילוסופיות האלה, אני יודע שאתה אוהב פילוסופיות, אני לא הולך לפי הפרקטיקות האלה. אני הולך לפי מה שנכתב על ידי בעל הסולם ורב"ש, שם אין דבר כזה. אני לא רוצה אפילו לשמוע הלאה את העצות שמגיעות מהשכל הגשמי של האדם. אני הולך אך ורק לפי מה שכתוב, אין לי יותר על מה לסמוך.

שאלה: האם הייסורים הגופניים והיכולת להתעלות למישור הרוחני מצביעים על כך שלמעשה יש קשר בין הגוף לנפש? כי אמרת שאסור לבטל את הייסורים.

אני לא אומר שיש קשר בין גוף לנפש, זה לגמרי דברים מנוגדים זה לזה, ואין קשר אפילו בפנים ואחוריים. למה שאנחנו קוראים גוף, הדמיון הזה שיש לנו גוף גשמי עוזר לנו להגיע ל"לשמה", להרגיש את הנשמה, נפש, לא יותר מזה.

תלמיד: אם כך, למה אדם שיש לו ייסורים פיזיים צריך להמשיך לשאת אותם כדי להתקדם ברוחניות?

כי גם זה וגם זה מגיע מאותו מקור. מה אתה מעדיף, מה אתה רוצה, להפטר מייסורים, לסיים את החיים?

תלמיד: לא, אם זה מחויב על ידי המקובלים כנראה שזה מצביע על קשר בין השניים.

זאת כבר תוצאה שלך, "כנראה שזה מצביע על קשר בין השניים" את זה אתה אומר. ואני לא אומר כך, כי מתוך זה שאתה אומר שיש קשר בין הגוף הגשמי והנשמה, בזה אתה כבר פותח דלת לכל מיני פילוסופיות ואמונות.

שאלה: מה מאפיין את המחשבות הזרות שמביאות לייסורי הגוף?

מאפיין שהכול בא ומתלבש בתוך הגוף, ואז אני מרגיש תופעות בגוף וחושב שזה הגוף, וזה לא הגוף, אלא זה מגיע לי מהיצר הרע שלי.

שאלה: האם בהכרח עלינו ליפול על ידי המחבל שמביא להריגה רוחנית?

זה תלוי בסוג ועוצמת הנשמה שבתוך האדם, זאת אומרת, הרצון לקבל שעכשיו מגיע זמנו לתיקון. יש כאלה שיש להם נשמה גדולה, זאת אומרת רצון לקבל גדול שעומד לתיקון וטרם תוקן, ויש מי שיש לו נשמה קטנה ואז יותר קל לו, אבל לפי זה האדם מתקדם.

תלמידה: האם ניתן להתגבר על המצב הזה?

על כל מצב ומצב שאדם מקבל, ניתן לו להתגבר, זה כלל לכולם.

שאלה: איך אפשר להחזיר מחבל בתשובה, או, איך הורגים את המחבל לפני שהוא הורג את הרוחניות שבנו?

אנחנו מחזירים את המחבל בתשובה, את שני המחבלים, גם החיצוני וגם הפנימי בזה שאנחנו מתגברים עליהם, בזה שהם לא מפרידים בינינו, בין החברים והבורא. בזה אנחנו מתקנים את המחבלים האלה, אנחנו מצדיקים את הנוכחות שלהם.

שאלה: כיצד סבל וכאב פיזי בגוף האדם, כמו למשל במחלות סופניות, עוזר לעבודה הרוחנית והבירור, אם בכלל?

אני לא רוצה לקדש את הסבל, אבל סבל הוא מדד כמה אנחנו יכולים לסבול או לא יכולים למען איזו מטרה. הכול תלוי בחשיבות המטרה. זה עד כדי כך נכון שאנחנו לא מבינים.

אבל תראו מה אישה עוברת בלידה, איזה דברים, איזה ייסורים, הגבר לא היה יכול לסבול את זה, לגמרי, אנחנו לא בנויים בצורה כזאת, אבל אישה פעם, ופעמיים, ושלוש, וגם כמה פעמים נכנסת לזה בשמחה, למרות שהיא מבינה שזה יהיה לה קשה. זה נקרא "חשיבות המטרה", היא רוצה את זה, כך הטבע עובד בנו, כך אנחנו צריכים לעבוד גם על המטרה שלנו.

שאלה: מדוע יש כאלה שמקבלים ייסורי גוף ויש כאלה שלא?

זה דבר מורכב, יש אנשים שאין להם כל כך רגישות להפרעות גשמיות, ויש כאלה שהם יותר רגישים, יש אפילו מדידות ברפואה שמודדות את תגובת הגוף, כשמעבירים דרך הגוף זרם חשמל קטן ובודקים את התגובה. אז יש אנשים שהם מגיבים מאוד בחריפות וברגישות לזה ויש שלא, הכול תלוי בצורה ספציפית של הגוף.

שאלה: אמרת, שאנחנו מצדיקים את הנוכחות של המחבלים. למה הכוונה "להצדיק את הנוכחות של המחבלים"?

בלי המחבלים לא היינו יכולים להגיע לרוחניות, המחבלים מראים לנו את כוחות ההתנגדות לרוחניות, הגשמית והרוחנית. ולכן אני מתחיל לתאר לעצמי את כל העולם הזה כהתנגדות לרוחניות וכל היחס שלי לקבוצה ולעולם הרוחני גם כהתנגדות לרוחניות. ואני צריך לשנות את היחסים שלי גם לעולם הזה וגם לעולם הרוחני, ואראה בכל הדברים האלה כוחות עזר מהבורא, שבצורה כזאת מייצב אותי להשגה הרוחנית.

"אין אכזר בבית המלך", אנחנו צריכים לראות בכל המחבלים האלו, בכל כוחות הטבע הרעים כביכול, שהם טובים ועלינו להפוך אותם לטוב ולחיות עם זה בעולם טוב.

שאלה: הנפש הטביעה בזיכרון שייסורים זה טוב, שהם מקדמים. איך עכשיו לא ליהנות מהייסורים האלה ולהשתמש בהם נכון?

כשאני מעדיף כך, זה נקרא "חביבים עליך ייסורים". יש ייסורי אהבה, שאני סובל מזה שאין לי אהבת החברים, אין לי אהבת הבורא, ואם אני רוצה ההיפך, להחליף את הייסורים, אז אני צריך במקום שנאה, במקום דחייה לחברים ולבורא, להגיע לאהבה. ואז אני הופך את כל הרע לטוב, ולא יהיה לי מזה שום היזק, ואף פעם אני לא ארגיש מזה שום דבר רע וכואב וזה רק בתנאי שאני משתוקק להיות איתם בחיבור, ואז זה כתרופה כללית שהיא מגנה עלי.

שאלה: האם גלי המבול הם בעצם המחשבות שלנו על ההנאות הגשמיות?

ודאי גם, אבל גם כלפי הרוחניות.

שאלה: איך אנחנו מצליחים להתגבר ולהתעלות מעל אותו מבול מחשבות מוזרות ולהתחבר לעשירייה?

את זה אנחנו לומדים כבר במקום אחר, איך אנחנו יכולים לחזק את עצמנו ולהחזיק בעצמנו בחיבור בינינו, כדי לא ליפול לידי המחבלים האלו. אנחנו לומדים את זה כל הזמן, על ידי חיבור, על ידי ביטול, מה שהרב"ש כותב במאמרי החברה.

שאלה: אם כל ישראל ערבים זה לזה, אז במאבק נגד המחבלים, איפה עבודת העשירייה ואיפה של הפרט?

אני לא חושב שיש כאן עבודה של הפרט והכלל, אנחנו צריכים כולנו, להשתדל ככל האפשר להתחבר ולהיות יותר צמודים זה לזה.

שאלה: אם תלמיד חווה מבול במקום מגוריו, האם זה יחשב כמבול בעבודה?

לא. אבל אנחנו צריכים לקבל הרגשה, שאם אני רק מתנתק מעשירייה, אני נמצא בים הסוער. שימו לב למשפט, אם אני מתנתק מעשירייה, אני נמצא בים הסוער, זאת אומרת זורקים אותי מהסירה. כך אני צריך להרגיש וכך אני צריך לחיות את החיים שלי.

תלמיד: הסברת שהעולם הגשמי נובע ממלכות והעולם הרוחני מבינה, אבל אנחנו לומדים שהעולם הזה בכלל לא קיים, וזה אומר שהוא צריך להיות מתחת למלכות הרוחנית.

זה לא חשוב, תתקדם ותדע. אני לא אסביר עכשיו איפה מלכות ואיפה בינה.

שאלה: אתה מזכיר שהאגו נקרא "עזר כנגדו", וגם בת זוגו של אדם נקראת "עזר כנגדו", האם יש קשר בין השניים ומה היחס הנכון בעבודה?

האדם יכול ללמוד מהתנהגות של אישה הרבה דברים, העיקר שיבטל את עצמו במשהו כלפיה.

שאלה: בעבודה שלנו מבול זה מים שמכסים את כל הארץ. זה נשמע כלפי הרוחניות כמצב טוב, אז איך זה שדווקא במצב הזה למחבל יש כוח לחבל ולהרוג את הרוחניות?

אני לא יודע למה אתה לוקח מהצורה הגשמית ומעביר לרוחניות. הוא מסביר לנו על המבול, שהוא מגיע ושוטף את הכול ולא נשאר כלום, ובתוך המים האלה ששוטפים את הכול, נמצא המחבל. אז תלמד ממה שהוא נותן לך ולא מהספרות היפה.

שאלה: מהי לידה רוחנית ואיך אנחנו נולדים ברוחניות?

לידה רוחנית זה הרבה אחרי המבול וכל מה שאנחנו עוברים במבול. קודם אנחנו צריכים להכין את עצמנו להיות עובר, להתפתח בתשעה ירחי לידה ואז נגיע ללידה הרוחנית. "לידה רוחנית" מתרחשת כשאתה כבר מתחיל להכיר את העולם הרוחני.

המציאות החדשה שמתגלה לך בכלים החדשים שלך היא לא קיימת, כמו שגם העולם הזה לא קיים, הוא קיים בתפיסה שלך. בתפיסה שלך אנחנו קיימים, קיים העולם הזה, כל היקום הזה, הכול. ואיפה הכול קיים? בתפיסה שלך וכך גם העולם הרוחני והלידה הרוחנית.

יופי אתם רואים, שעה וחצי אנחנו למדנו מאמר של ארבע שורות ויש עוד מה לדבר. רק תבינו עד כמה זה כבר שייך לחיים שלנו.

(סוף השיעור)