שיעור בוקר 04.12.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 154, הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 154, "הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה".

הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה

"איתא בזוהר ויקרא פרשת תזריע דף מ' תא חזי דכל מה די בעלמא לא הוי אלא בגיניה דאדם, וכלהו בגיניה מתקיימי וכו', הדא הוא דכתיב וייצר ה' אלקים את האדם, בשם מלא, כמה דאוקימנא, דאיהו שלימותא דכלא וכללא דכלא וכו', וכל מה דלעילא ותתא וכו' כלילן בהאי דיוקנא. עש"ה [מובא בזוהר אָמַר לוֹ, בֹּא וּרְאֵה שֶׁכָּל מַה שֶּׁבָּעוֹלָם אֵינוֹ אֶלָּא בִּשְׁבִיל הָאָדָם, וְכֻלָּם בִּגְלָלוֹ מִתְקַיְּמִים, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם, בְּשֵׁם מָלֵא, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַכֹּל וְהַכְּלָל שֶׁל הַכֹּל וְכָל מַה שֶּׁלְּמַעְלָה וּלְמַטָּה כְּלוּלִים בַּדְּמוּת הַזֹּאת. עש"ה]. הרי מפורש, שכל העולמות העליונים והתחתונים כלולים כולם בהאדם, וכן כל המציאות הנמצאת בעולמות ההם אינם רק בשביל האדם. ויש להבין הדברים, המעט לו לאדם העולם הזה וכל אשר בו בכדי לשמשו ולהועילו, אלא שהוא נצרך גם לכל העולמות העליונים וכל אשר בהם, כי לא נבראו אלא לצרכיו."

תלמיד: מיהו האדם הזה שעליו מדברים שהכול כלול בו, הכול נברא בשבילו, מיהו האדם?

כנראה מדובר על האדם הראשון.

תלמיד: מה הקשר בין אותו אדם שמדברים עליו לבינינו?

אנחנו תוצאות, צאצאים ממנו, ולכן כשאנחנו לומדים עליו אנחנו מתכוונים לכך שאנחנו כלולים בו.

תלמיד: "אנחנו" מדובר על האדם הראשון שנברא או על האדם המתוקן שאנחנו רוצים להיות?

לא. מדובר על האדם הראשון שנברא, שאנחנו הצאצאים שלו, וצריכים להגיע לאיזו מטרה.

תלמיד: מה הכוונה שאנחנו כלולים בו?

כלולים בו, זאת אומרת, שכל הנשמות, מדובר על הנשמות, לא מדובר על הגופים, כל הנשמות כלולות באדם, באדם הראשון.

תלמיד: בעל הסולם מסיים את האות ואומר "ויש להבין הדברים, המעט לו לאדם העולם הזה וכל אשר בו בכדי לשמשו ולהועילו, אלא שהוא נצרך גם לכל העולמות העליונים וכל אשר בהם, כי לא נבראו אלא לצרכיו." איך להבין את זה?

שבאמת הכול נכלל באדם, כלול באדם, וכדי להגיע למטרתו הוא צריך לכלול את כל הדברים האלה בו.

תלמיד: זה נקרא שהעולם הזה נברא לצורך האדם אם מדובר באדם הראשון?

כן.

תלמיד: מה זה אומר שהעולם הזה גם נברא בשבילו?

אני לא יודע, נלמד, זו רק תחילת הדרך.

אות ב'

"והנה בכדי להסביר הענין הזה על מילואו הייתי צריך להביא כאן לפנינו את כל חכמת הקבלה, אמנם בדרך כלל בשיעור המספיק להבין את פתיחת הדברים יתבאר לפניך בפנים הספר. והתמצית הוא, כי כוונת השי"ת בבריאה היתה כדי להנות לנבראיו כנודע. והנה ודאי הוא, שבעת שעלה במחשבה לברוא את הנשמות ולהנותם מכל טוב, הנה תיכף נמשכו ויצאו מלפניו בכל צביונם וקומתם ובכל גבהם של התענוגים שחשב להנותם, כי אצלו ית' המחשבה לבדה גומרת ואינו צריך לכלי מעשה כמונו. ולפי"ז יש לשאול למה ברא העולמות צמצום אחר צמצום עד לעוה"ז העכור והלביש הנשמות בהגופין העכורים של העוה"ז."

תלמיד: למה כל הזמן מדגישים שהבורא לא היה צריך לכלי מעשה והכול הוא ברא במחשבה? תמיד בתחילת לימוד מדגישים את זה, מה אנחנו יכולים ללמוד מזה בשבילנו?

שבאמת הבורא הוא הכוח המיוחד שטבע, כולל הכול ובונה את הכול, בורא את הכול, וברא אותנו כמרכז הבריאה, ואנחנו צריכים לבצע איזו פעולה שעליה הוא חשב מראש.

תלמיד: אבל אנחנו אומרים "ממעשיך היכרנוך", אנחנו לומדים על פעולות הבורא, אז למה הוא אומר "לא צריך לכלי מעשה"?

נראה הלאה, נבין אולי.

תלמיד: כתוב ב"עת שעלה במחשבה לברוא את הנשמות ולהנותם מכל טוב, הנה תיכף נמשכו ויצאו מלפניו בכל צביונם וקומתם ובכל גבהם".

כן.

תלמיד: איפה זה?

אני לא יודע, אבל כך בעל הסולם כותב, אז נחכה ואולי נגלה, נקרא, נבין. אבל בינתיים הוא לא דיבר על זה.

תלמיד: יש כאן שאלה למה הבורא ברא אותנו בתוך הלבוש העכור של העולם הזה, האם מלכתחילה היתה במחשבת הבריאה שלו המציאות של העולם שלנו?

הבורא מתכוון למצב המתוקן שלנו ולא לצורה שבה אנחנו קיימים מלכתחילה, כך שאנחנו מוכרחים להבין מהי העבודה שלפנינו, מה אנחנו צריכים לעשות, ומה אנחנו צריכים להשיג.

תלמיד: אם האדם כולל בתוכו את הכול, אז מי נותן לו את השם אדם, מאיזו נקודה זה מגיע, איפה המתבונן הזה?

האדם כולל בתוכו את כל הנבראים, והבורא מעל זה נותן לו כל מיני בעיות בחיים כדי שהאדם יפתור אותן ויתפתח.

תלמיד: מי קורא בשם לנברא הזה שבין האדם לבורא, מאיזו נקודה זה מגיע?

על זה נאמר בתורה שהאדם נותן שם לכל הברואים.

תלמיד: ואיך הוא יכול לכנות את עצמו, לתת לעצמו שם?

כנראה שבאדם קיימת הבנה איך הוא צריך לקרוא לעצמו ולדומים לו.

תלמיד: איך כל התכונות הופכות להיות גוף אחד? מהו החיבור המיוחד שמחבר את התכונות והופך אותן לגוף אחד?

אני לא יכול להגיד אפילו במילים, אבל אנחנו כן קוראים ושומעים שנברא אדם אחד ואחר כך נשמתו התחלקה להרבה חלקים וכל חלק וחלק יגדל כשבני האדם יהיו בקשר ביניהם.

תלמיד: אם "אצלו ית' המחשבה לבדה גומרת ואינו צריך לכלי מעשה", האם גם כשהאדם יגיע להשתוות ממשית ויתקן הכול הוא יהיה מסוגל לגמור הכול במחשבה בלי צורך במעשה?

כן.

תלמיד: זה אומר שאני יכול ליצור דברים במחשבה?

אפשר להבין שעל ידי התיקונים אנחנו מתקרבים לכזאת צורת האדם שנוכל ברצון שלנו גם לייצב כל מיני צורות, תכונות, וכך נגיע לתיקון.

תלמיד: להשפיע גם על דברים שקורים בעולם, על תהליכים בעולם הזה?

כן, גם בעולם הזה.

תלמיד: וגם בעולם הרוחני?

ודאי.

תלמיד: מה זה תיקון?

תיקון זה להידמות לבורא.

תלמיד: האדם מתקן או שהבורא מתקן?

האדם מגלה שאין לו את התכונה הזאת, את התיקון הזה, והבורא עושה.

תלמיד: כלומר התיקון מצד האדם הוא רק לבקש מהבורא, זה כל מה שצריך לעשות?

כן.

תלמיד: אז בשביל מה כל ההעלמות שבעל הסולם מדבר עליהן?

עד שאדם מגיע לתפקידו המלא, הוא צריך לעבור כל מיני צורות של הסתרה, תיקונים, עד שהוא באמת עושה את עצמו כאדם, הדומה לבורא.

תלמיד: כל ההסתרות מסתירות את התכונות האמיתיות של האדם ואז הוא מגלה אותן בתהליך?

כן.

תלמיד: איך גילוי התכונות האלה מביא אותו לבקש את התיקון?

כי בכל השגת הצורות האלה בלהידמות לבורא יש גם השגה וגם הסתרה, ולכן ככל שהאדם משיג יותר, כך הוא מגלה שחסר לו יותר.

תלמיד: האם כשהאדם מגלה איזו תכונה שצריך עליה תיקון, צריך לנסות לתקן בעצמו או שזה פגם בתהליך?

לא. הוא רק מגלה כמה חסר לו להידמות לבורא.

תלמיד: החיסרון להידמות ברור. אבל האם לנסות מצד עצמי לתקן או רק להגיע לבקשה שהבורא יתקן?

הוא צריך על ידי להדמות לבורא לברר אם זה בכוחו או לא ובהתאם לזה הוא פונה לבורא ומבקש עזרה, מבקש תיקון.

תלמיד: לפעמים לנסות לתקן זה כמו להכחיש שאני צריך את העזרה מהבורא. מהניסיון ברור שצריך את העזרה שלו. האם אני צריך להגיד רגע, "אם אין אני לי מי לי", לנסות לתקן ורק אז להגיע לבקשה או לעבוד על הבקשה מלכתחילה?

אדם צריך לגלות שמטרתו זה להגיע לדבקות בבורא ודבקות נקרא "השתוות הצורה" ומזה אין לו שום דבר ואז הוא מתחיל לבקש בהדרגה.

תלמיד: "והנה ודאי הוא, שבעת שעלה במחשבה לברוא את הנשמות ולהנותם מכל טוב, הנה תיכף נמשכו ויצאו מלפניו בכל צביונם וקומתם ובכל גבהם של התענוגים שחשב להנותם". למי נועד המצב המתוקן, כל הטוב וכל השפע, לאדם המתוקן או לחלקים שלא במצב המתוקן - לנשמות? כי פה כתוב שזה לנשמות.

כן.

תלמיד: אבל הן צריכות להתאחד לאחד, אז צריך להיות מצב מתוקן?

על זה לא כתוב. אלא כתוב שכל הנשמות נמצאות מתחילת הבריאה והבורא מחזיק אותן.

תלמיד: האם לא אמור להיות שבמצב המתוקן מתגלה כל השפע שנהפך לאדם אחד?

זה אני לא יודע, עוד לא כתוב.

תלמיד: פה כתוב שזה מגיע לנשמות, שזה עדיין לא מתוקן.

כן, לנשמות.

תלמיד: בסוף כתוב "והלביש הנשמות בהגופין העכורים של העוה"ז". למה הכוונה שהנשמות מלובשות בגופים העכורים של העולם הזה?

הנשמות מלובשות ברצון שהוא הרצון לקבל ההפוך מהרצון הרוחני. זה נקרא גופים דעולם הזה.

תלמיד: שמעתי שאמרת שתיקון זה להידמות לבורא. כדי שאני אוכל להידמות למשהו אני צריך להכיר אותו, להבין אותו, לרצות להיות כמוהו.

כן.

תלמיד: מה אני יודע מה זה הבורא?

אני לא יודע, זה תהליך שאנחנו נלמד. אבל אנחנו רואים שהאדם נברא הפוך מהבורא וצריך להגיע להידמות לבורא.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לבקש מהאדם להידמות לבורא אם חוץ מלהגיד השפעה, בורא טוב ומיטיב, אין לאדם באמת אחיזה בו?

כנראה שאפשר.

תלמיד: מה נותן לנו פתח להתקדם לכיוון הזה?

שברא אותנו. אתה רואה על הילדים איך הם באים להורים ודורשים.

תלמיד: אבל עם ילדים והורים זה מאוד פשוט. לילד יש דוגמה מאבא שלו. אני לא רואה את הבורא. יש לי כל מיני פנטזיות בראש מה זה הבורא. מאיפה אני יודע למה להידמות?

לכן נתן לנו תורה.

תלמיד: ומה אני לומד מהתורה?

אני לומד מהתורה על העולם ועל עצמי ועל דרכי. הכול נלמד מהתורה.

תלמיד: כשאני קורא בתורה מה אמור לקרות עם האדם?

אז אני רואה מה חסר לי.

תלמיד: אני שואל על התהליך, איך אפשר להגיע להידמות למשהו שאתה לא יודע אפילו מהו?

אז כנראה שאנחנו מגלים יותר ויותר מה זה צורת הבורא ובמידה הזאת יכולים להידמות לו.

תלמיד: האם אני צריך לצפות, לגלות מה זה נקרא השפעה ואז לרצות להידמות לתכונה הזאת?

גם כן.

תלמיד: ואיפה אני אראה דוגמה של השפעה, דרך החברים, דרך הרב, דרך מה?

נראה, אני לא יודע, עוד לא מצאנו, אבל זה לא נקרא שאין.

תלמיד: ברור שהתהליך שכתוב פה הוא משהו שצריך לקרות. אני שואל איך, מה צריך לקרות שם, מה אני יכול לצפות שיקרה שם?

אני לא יודע, אנחנו קראנו אות א', אני מקווה שגם הלאה כתוב משהו.

תלמיד: אני שואל על שהנשמות מלבושות לגופים העכורים לעולם הזה. גופים אמרנו שזה רצון לקבל ונשמות זה גם רצונות אבל יותר דקים, נקיים, או גבוהים?

כן.

תלמיד: או אנחנו אומרים שנשמות שזה "חלק אלוק ממעל"?

רצון להשפיע.

תלמיד: זאת אומרת זה גם רצון?

כן.

תלמיד: מה זה העולם הזה העכור?

זה שאנחנו מרגישים, שאנחנו נמצאים כרגע.

תלמיד: והמציאות הזאת מה איתה היא נצחית, היא זמנית?

כנראה זמנית.

תלמיד: מהי מציאות שהיא זמנית בעולם האינסופי הזה של הבורא?

הוא ברא את המציאות הזאת כדי שאנחנו נעבור מהצורה הראשונה שלנו, הרצון לקבל על מנת לקבל, לרצון שהוא דומה לבורא, רצון להשפיע.

תלמיד: ובמציאות שהיא נצחית, איך יש חלק קטן או כלשהו של מציאות זמנית, שמתחילה ונגמרת, יש אפילו סוף למציאות הזאת?

כן.

תלמיד: אז יש פה חלק שהוא מסתיים מתישהו?

נגלה את זה, נלמד.

תלמיד: הוא אומר לנו שהוא שברא את האדם מלכתחילה במחשבה, וכדי לגלות אותו אנחנו צריכים לגלות בינינו איזה מרחב של אהבה. מה הקשר בין זה שהוא ברא במחשבה ואנחנו צריכים לגלות אהבה?

זה נראה לי אותו דבר. כי מה שהבורא חושב זה מגיע לנו בתכונות, ומזה שיש בו אהבה לבריות מגיעה לנו גם תכונת האהבה.

תלמיד: הוא בא מהמקום הזה אלינו, ובעצם הוא ברא, עשה אותנו בפירוד.

כן.

תלמיד: המטרה שלנו זה לאחד, אין בן אדם, אנחנו צריכים ליצור בינינו אדם.

כן.

תלמיד: איך איפה פה השתוות הצורה?

אתה שואל על דברים שאנחנו עוד לא הגענו אליהם ובכלל לא למדנו, אנחנו קראנו רק סעיף אחד ב"הקדמה".

תלמיד: רק על הכיוון. אני לא אומר איך פרקטית לעשות, אלא אני מדבר על המגמה, אנחנו צריכים להידמות לו, הוא ברא, הוציא ממנו משהו ואנחנו צריכים לאחד את זה.

כן.

תלמיד: איפה ההידמות פה, בעיקרון לא בפרטים?

ההידמות היא, שאם אנחנו נבראנו כנבראים שונים, מנותקים, הפוכים זה מזה וכן הלאה, אם אנחנו נמצא איזה תכונה שמייחדת אותנו, אז נוכל להגיע לחיבור ואז בזה אנחנו נוכל ללמוד מי זה הבורא.

תלמיד: זאת אומרת מתוך החיבור בינינו אנחנו נוכל להתחיל לדבר בכלל על מה שהוא עושה, או עשה, או להכיר אותו?

כן.

תלמיד: למה אפשר לבוא להשתוות הצורה רק דרך צורה הפוך מהבורא?

אנחנו לומדים כך כל דבר, שאם אנחנו רוצים ללמוד על משהו, אנחנו צריכים ללמוד על מה שהפוך ממנו ואז נבין אותו.

תלמיד: יש לו צורך לכלי קבלה, או אין לבורא צורך לכלום?

לבורא אין שום צורך.

תלמיד: זה ברור שהבורא נתן לנו כול מה שיש. מה שחסר לנו זה בגלל שהבורא לא נתן, או הוא נתן החיסרון על מנת לברוא.

הבורא ברא בנו חיסרון שאותו אנחנו מגלים לאט לאט.

תלמיד: זה מה שהוא נתן, החיסרון?

כן.

תלמיד: הבורא ברא הכול והוא גם הסתיר הכול, זה נכון?

כנראה.

תלמיד: פעולת ההסתרה הזו גם אנחנו בני האדם עושים, להסתיר אחד מהשני בינינו ואפשר להגיד הסתרה הורים לילדים. מה זה פעולת הסתרה שהיא דומה מתוך כוונה כמו שהבורא הסתיר?

עוד לא יודע.

תלמיד: יש "לא תשים מכשול לפני עיוור" ו"לגלות טפח להסתיר טפחיים", אפשר לפתוח את זה כדי להבין מהי הפעולה הזו שתהיה נכונה?

אפשר להגיד רק, שההסתרה עוזרת לנו להכיר יותר טוב מה שנסתר, ואז אנחנו מגלים את כל התכונות שנסתרות מאיתנו. וכשמגלים מי הוא הנסתר, על ידי מה נסתר, איך נסתר, אז יותר ויותר מבינים אותו כשמגלים אותו. לכן ההסתרה שייכת לגילוי גם כן.

תלמיד: התחלנו ללמוד את "הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה", ואנחנו רואים באות א' וב' שהוא כולל דברים שאחר כך לומדים עליהם הרבה פרטים.

כן.

תלמיד: אני מרגיש על עצמי שהשכל שלי מבלבל אותי, ישר אני חושב עולמות אצילות, בריאה ונהיה לי סמטוחה. השאלה אם כשלומדים מאמר חדש לנקות הכול מה שידעתי, לזרום עם המחבר, או לנסות לקשור דברים אחד עם השני? האם זה יכול לבלבל? מה העצה שלך בבקשה?

יש לזה הרבה שיטות וגישות, אני לא יכול לקבוע. בעצמי למדתי כמה עשרות פעמים את ההקדמה הזאת, ולכן לומדים כמו שלמדנו עם הרב"ש. זאת אומרת לומדים, הוא מסביר עוד קצת ועוד קצת, ואתה חושב על זה יותר ויותר ועד שנעשה ברור פחות או יותר.

תלמיד: באות א' הוא כותב שכל העולם לא נברא אלא בשביל האדם.

כן.

תלמיד: אני אגואיסט אם אני שומע דבר כזה, ישר אני אומר, "איזה יופי כל העולם נברא בשבילי".

כן.

תלמיד: ואם עוד אגואיסט לידי קורא ואומר, איזה יופי, כל העולם נברא בשבילי? כלומר, עבור מקובל במשקפי השפעה איך נכון לקרוא שכל העולם לא נברא אלא בשביל האדם? מיהו אותו אדם?

כאן השאלה, מיהו אותו אדם שבשבילו נברא העולם?

תלמיד: הרי זה לא בשר אדם, זו מערכת?

אני לא יודע, זו מין חיה שנקראת אדם ובשבילה כנראה שהעולם נברא. צריכים לגשת לזה כך, עם כל האפשרויות.

תלמיד: בעל הסולם כותב שהאדם נצרך לעולמות העליונים וגם לעולמות התחתונים. מה הם העולמות התחתונים שהאדם נברא בשבילם?

האדם כולל תכונות של עולמות עליונים, השפעה, דבקות בבורא, הרגשת האין סוף וגם עולמות תחתונים, שהוא כלול מהם ומרגיש את כל ההגבלות והתכונות הנבזיות.

תלמיד: אז האדם כלול מכל אלו?

כן.

תלמיד: האם העולם לא נברא בשביל הבורא, או בשביל התורה, כמו שאנחנו אומרים "לשם התורה"? למה פה הוא כותב שהעולם נברא בשביל האדם?

כי באמת האדם הוא היצור שבשבילו הכול נברא, והבורא ברא הכול בשבילו. נלמד. בינתיים אנחנו רואים כמה שאלות יש לנו ועוד יותר, אין דרך אחרת אלא ללמוד.

תלמיד: אמרת שאם אנחנו רוצים ללמוד על משהו, אז אנחנו צריכים ללמוד ממשהו הפוך ממנו ואז נבין אותו.

בדרך כלל, כן.

תלמיד: איך אנחנו צריכים להתייחס למצבים שליליים שמתגלים בעשירייה? האם הם מצבים הפוכים למצבים שעתידים להתגלות?

צריכים ללמוד איך הם עכשיו ואיך אפשר לתאר אותם בצורה מתוקנת.

תלמיד: כשקורים מצבים הפוכים כאלה, אני מבין שהמצב ההפוך מעביר אותנו תהליך, מכין אותנו למצב הטוב. כשקורים מצבים של חיכוכים, זלזול, אנחנו לא מצליחים להסתכל עליהם בצורה מקצועית, אנחנו מסתכלים בצורה אישית פרסונאלית, ואז מפספסים. איך נכון לעבוד עם הסיטואציות האלה בצורה שתקדם אותנו, שתזרז אותנו?

תרשום אותן בצד, ותראה עד כמה בכמה השיעורים הבאים אתה נוגע בהם.

תלמיד: מה זה לגעת בהם?

אתה יותר מבין ויותר קרוב לבירור שלהם.

תלמיד: אז ההשתדלות בסיטואציות האלה צריכה להיות כמה שפחות לשפוט?

מתוך מה תשפוט?

תלמיד: קרתה סיטואציה עכשיו בעשירייה, אני מרגיש משהו שלילי, אתה אומר לי רק לרשום את זה בצד?

כן.

תלמיד: קרה משהו הפוך ממה שצריך להיות. אילו מאמצים אנחנו צריכים לעשות בעשירייה ביחד מלבד לרשום?

תנסה לא להתעסק בזה כרגע, בכל הכוח שלך והרצון, אלא לתת לזה קצת לנוח.

תלמיד: ככל שהמצבים האלה קיצוניים ושליליים יותר אצל אנשים, הבורא מכין משהו חיובי חזק, כגודל השלילה?

יכול להיות, כן.

תלמיד: הכול נברא בשביל האדם, אנחנו לומדים מיהו אותו אדם, ובאותו זמן מטרתו להיטיב לכל נבראיו. האם זה כפשוטו, לכל באי עולם?

לא. דווקא לאדם שבעולם.

תלמיד: מה זאת אומרת?

לבני אדם, לא לזאבים ולא לחמורים אלא לבני אדם.

תלמיד: אז יש אדם שהתעוררה בו הנקודה שבלב וישמע את הדברים האלה ובאיזה אופן, אפילו אם רחוק, זה מאיר לו, ומתקבל ההסבר. אבל רוב בני האדם, שמונה מיליארד, לא שומעים את ההסבר ולא מתעורר בהם רצון לזה. הם תקועים במאמץ לקבל תענוגים בעולם הזה והם כל הזמן במבוי סתום עוד יותר. איך אפשר לתקף את הדבר הזה כלפיהם?

אני לא יודע, אני לא פותר את הבעיה לכל בני האדם. אני שומע וקורא מה בעל הסולם כותב, אבל נראה, עוד לא ברור לנו.

תלמיד: אם אדם שלכאורה לא התעוררה בו הנקודה שבלב שומע הסבר כזה שלנו, שנשמע הגיוני, מאיר, זה יכול לפתח בו רצון לכיוון הזה?

יכול להיות. הוא יכול לקחת ספר ולקרוא, ואם זה ייגע בו אז ימשיך לחקור, להבין.

תלמיד: אנחנו מלמדים שהכול קיים באדם וכל המציאות שמחוץ לו, גם היא בתוכו. כל עוד אתה לא שומע את זה, אתה בכלל לא מדמיין לעצמך שזו המציאות. יהיו אנשים שלעולם לא ישמעו את זה ולא ירגישו שזה אולי נכון, ויהיו אנשים שישמעו והם יצטרכו להאמין שזה כך. מה ההבדל בין אלו לאלו?

אתה יכול לשאול על הבדלים בין זה לזה וזה לזה בלי סוף. אבל אנחנו צריכים להבין שאדם שיש לו גישה לגילוי הבורא, מרגיש שיש בו משהו שהוא צריך לפתוח. הוא צריך ללמוד, ולהתייחס לתכונות האלו שמתעוררות בצורה מיוחדת.

תלמיד: למה השקר הזה, שהעולם קיים מחוץ לי, שיש אמת אובייקטיבית שהיא לא בתוכי, מרגיש כל כך מציאותי? למה זה מרגיש כל כך אמתי בעוד שזה שקר?

כי כך אתה מרגיש, שיש משהו מחוץ לך, יותר קרוב, יותר רחוק וכן הלאה, כך אתה מרגיש.

תלמיד: והמציאות של העולמות הרוחניים היא מוכנה רק עבור הדרגה הגבוהה הזאת שנקראת האדם הראשון, את זה אני ארגיש רק מי שלומד את חכמת הקבלה ממש יוצר את האדם הראשון?

אם תרצה, אז תגלה.

תלמיד: וכל העולמות הרוחניים כרגע קיימים בינתיים?

הכול קיים.

תלמיד: אם אדם הולך בעולם, קורה לו משהו טוב, רע, זה שהוא לא יכול לייחס את זה לבורא, זה כאילו נברא בשבילו עולם, העלמה. האם יש לנו אפשרות כזאת שחבר יעזור אחד לשני להוציא את השני מהעולמות האלה, מתוך ההסתרות האלה, שלא רואים שם את הטוב ומיטיב, שאין עוד מלבדו?

כן.

תלמיד: איך הכי נכון לעשות את זה?

על ידי דוגמאות, שאלות, תשובות.

תלמיד: נניח אני מאוד רוצה לעזור לחבר, אני מבין אותו, אני מרגיש אותו, אני רוצה להוציא אותו מהמקום שהוא נמצא.

כן.

תלמיד: בכל הלב. האם אני מתפלל לבורא שיעשה את זה?

גם את זה תנסה.

תלמיד: רציתי לשתף משהו הקשור להפצה. לשנינו הייתה הזדמנות להעביר הרצאה למפונים, שפינו אותם מהבית מהצפון, הם גרים בבתי מלון. ואנחנו חשבנו לא לדבר על קבלה אלא על תפיסת המציאות, אבל אמרנו ברקע שאנחנו לומדי קבלה.

תלמיד: פה בעל הסולם גם מסיים פה, "ויש לשאול למה ברא העולמות צמצום אחר צמצום עד לעולם הזה". כשרק נגענו במילה קבלה, הרגשנו ששום דבר לא היה אכפת להם מתפיסת המציאות, בעם הרגשנו את השאלה הזו מאוד חדה, הם רוצים לדעת למה נברא העולם, מה מטרת הבריאה. הם רק רצו על זה לדבר, מה תועלת החיים האלו.

תלמיד: רק שנבין איך זה הגיע לסיפור, שהם רצו את כל הדברים האלה. זה התחיל מזה בכלל שהם כבר שנה גרים בבתי מלון, לא בבית שלהם, הם לא יודעים מה קורה בבית. הם הלכו לבית לבקר, הם בכו, ראו ג'וקים, הם ראו מצבים לא פשוטים. אנחנו התחלנו את ההרצאה ממצב כזה שאנשים מגיעים במצבים כאלה להרצאה, וכשהם הגיעו להרצאה, הם הגיעו על הדרך כאילו, המארגן היה צריך להגיד להם בואו, כדאי לכם, שכנעו אותם לבוא. אחת מגיעה, אומרת, כן אני צריכה תיכף ללכת, עוד עשר דקות. אחת מהמארגנים אמרה, אני מצטערת, לא אישאר איתכם כל הזמן, אני עוד מעט צריכה ללכת. בסוף, לא רק שנשארו, ההרצאה הייתה מתוכננת לשעה, היא נמשכה שעתיים. פשוט לא עזבו אותנו, שאלו שאלות. ואנחנו לא תיכננו לדבר על קבלה, והם לקחו אותנו לשם ממש בכוח. אין מילים לתאר את התהליך שקרה כאן.

רצינו גם לשתף את החברה בזה, וגם לשאול מה זה הכוח הזה שעשה משהו שלא הבנתי מה קורה שם. קרה שם משהו שלא הבאתי משהו מיוחד, דיברנו על הדברים.

זה נתן להם תשובות, על מה שקרה להם וקורה. הם שמעו דברים גדולים. דווקא הם.

תלמיד: הם רוצים שנגיע שוב. מה הדבר הכי נכון לתת כיום לעם ישראל?

אני לא יודע. אם אני הייתי עומד מול עם ישראל, מה שבעל הסולם אומר.

תלמיד: פעם שמעתי שאמרת, אני נזכר עכשיו במשפט שאמרת לפני הרבה שנים, אמרת שאם אנחנו נוגעים באנשים בהפצה, אנחנו מחויבים אליהם, אי אפשר לבוא, לגעת בהם ולהיעלם. אתה חייב להיות שם בשבילם כל הזמן.

כן.

תלמיד: למה זה עובד בצורה כזאת?

כי זה גם כן ציווי מהתורה, "המכה נפש בהמי ישלמני"¹, זאת אומרת אם אתה נותן מכה לאדם, לנפשו, אתה חייב "ישלמני", ישלים אותה. כי אתה פגעת, אתה עשית איזה פגם בה, עכשיו אתה צריך להביא לו תיקון.

תלמיד: אנחנו יוצאים לפעולה הזו שוב והיום כבר עוד מלון התקשר אלינו, כי ספרו להם. מאוד חשוב לנו שתעזור לנו להבין או להתכונן לפעולה כזו, איך נכון להכין את עצמנו. אתה מגיע לשיעור כל יום, מתוך איזו נקודה אתה מכין את עצמך? מה היא הכנה?

אני לא יכול להגיד. אבל ודאי שאני צריך לחשוב מה אני רוצה למסור להם. ואנשים שיושבים שם בבתי מלון ומצפים מתי הם יחזרו הביתה, והם מתארים לעצמם באיזו צורה הבית יהיה אז כשהם חוזרים, אז אנחנו צריכים להביא להם קרן אור. זה מה שבטוח שצריך לקבל מהפנייה שלכם.

תלמיד: נכון, באמת המטרה שלשמה עשינו את זה, גם קראנו לדבר הזה, "מתוך שינוי תפיסת המציאות יוצרים תקווה".

כן.

תלמיד: מהי אותה תקווה?

התקווה שאנחנו חוזרים הביתה, דווקא עכשיו יש יותר תקווה שהמצב הזה הוא הולך וייגמר, ואנחנו נחזור ונתחיל לנקות את עצמנו ואת הבתים שלנו מכל מה שהיה קודם וניכנס עם הרגשה נכונה, טובה לשלב הבא בחיינו.

תלמיד: ואנחנו בלימוד שלנו יודעים שמאחורי כל תהליך קיים הבורא. איך להכניס פה גם את הבורא, שעכשיו הם חוזרים הביתה ועכשיו עוברים בתהליך לשלב הבא.

אני לא יודע, אני לא בא אליהם כדי להחזיר אותם בתשובה, ובכלל. היחס שלי לכל עם ישראל שהוא יידע למה הוא מקבל את המכות האלה ואיך הוא יכול לשמור על עצמו כדי לא להגיע אליהם.

תלמיד: ואיך הוא יכול לשמור על עצמו?

את זה אנחנו צריכים ללמוד. שאנחנו צריכים להיות כאיש אחד בלב אחד, שאנחנו נרגיש כל אחד את חברו. ונסביר שבחיבור שלנו אנחנו מתקנים את החברה.

תלמיד: כשעומדים מול קהל מבחוץ, מה הוא הדבר הפנימי הזה שעובר אליהם, שאנחנו צריכים להתרכז בו להעביר אליהם? כי אלה לא המילים בסוף, ראיתי שזה לא קשור למילים.

לא, זה לא קשור למילים, זה קשור להרגשה, הרגשה חמה שיכולה להיוולד בין האנשים שמרגישים שיש להם צורך לחיבור.

תלמיד: דרכם הרגשנו שהחיבור בעם ישראל עלה בדרגה, הם באו אילו מהצפון והם באים למרכז הארץ, והם תיארו איך כולם מחבקים אותם ממש, וזה מאוד יוצר הרגשה אופטימית. החיבור עלה בדרגה, ככה אני מרגיש.

יופי.

תלמיד: אני רוצה לחזור להקדמה לפתיחה. בשביל מה הבורא צריך אותנו?

הרבה שואלים מה היא הסיבה שהבורא ברא אותנו. שמשעמם לו לבד, כל מיני כאלה, יש ויש. אני לא נמצא בשאלה הזאת, בשביל מה. זה עוד לפני שהוא ברא, כאילו שהוא חשב בשביל מה לברוא, אלא אני מתחיל מהמציאות שלי. שאני נמצא בעולם, יש מעליי כוח עליון, והוא מייצב לי את כל העולם הזה וכך אני צריך להמשיך.

תלמיד: זה ברור, זה מציאותי. אבל אם באמת רוצים לחקור רגע לעומק, בשביל מה הוא צריך את כל זה, בשביל מה נברא כל הדבר הזה. הוא צריך משהו מאיתנו או שזה רק הזדמנות, קחו על הדרך?

תכלית הידיעה היא שלא נדע.

תלמיד: מהו השפע שהבורא רוצה להעניק לנבראים?

הרגשת המציאות האמיתית אינסופית.

תלמיד: הוא כותב בעצם שהבורא רוצה להיטיב. זה נראה כאילו שהאדם נמצא קודם כל במקום שאין בו טוב והבורא צריך להביא אותו למקום של טוב.

זה נכון.

תלמיד: אז הוא בעצם רוצה להביא אותו? המטרה היא להביא את האדם ממקום פחות טוב למקום טוב יותר.

כן.

תלמיד: האם כל מה שיש לנו למטה בעולם הזה הוא כבר כלול בתוכנו והוא רק נמשך מלמעלה?

יש אפשרות כך להגיד, כל השורשים הם נמצאים למעלה וכל הענפים נמצאים למטה.

תלמיד: שמעתי שהאדם רק מגלה עד כמה חסר לו להידמות לבורא, איך הוא מגלה מה חסר לו?

הבורא מגלה לו. הבורא מגלה לאדם מה חסר לאדם.

תלמיד: איך אנחנו מתחברים בעשירייה לנשמות ולא לגופים? איך רואים בכל חבר את הנשמה?

אנחנו לא יכולים לראות את זה, אין לנו חוש להשגת הנשמות. אלא לאט לאט, על ידי זה שלומדים את פעולות הבורא, את כוונות הבורא, אנחנו מתחילים לזהות מה חסר לנו.

תלמיד: האם האדם זה מי שקיבל הזדמנות להצטרף לקבוצה שהיא כמו איזו מערכת שבה מגיעים לחיבור?

האם זו כוונת האדם? נגיד שכן.

תלמיד: למה הבורא מציב את כל המכשולים האלו בפני הגילויים שלו?

כדי שיהיה לנו יותר קל לגלות אותו. כי ככל שיש יותר שאלות, כך הגילוי הוא יותר מורכב, הייתי אומר.

"ב) והנה בכדי להסביר הענין הזה על מילואו הייתי צריך להביא כאן לפנינו את כל חכמת הקבלה, אמנם בדרך כלל בשיעור המספיק להבין את פתיחת הדברים יתבאר לפניך בפנים הספר. והתמצית הוא, כי כוונת השי"ת בבריאה היתה כדי להנות לנבראיו כנודע. והנה ודאי הוא, שבעת שעלה במחשבה לברוא את הנשמות ולהנותם מכל טוב, הנה תיכף נמשכו ויצאו מלפניו בכל צביונם וקומתם ובכל גבהם של התענוגים שחשב להנותם, כי אצלו ית' המחשבה לבדה גומרת ואינו צריך לכלי מעשה כמונו. ולפי"ז יש לשאול למה ברא העולמות צמצום אחר צמצום עד לעוה"ז העכור והלביש הנשמות בהגופין העכורים של העוה"ז."

תלמיד: מה זה עכור, עכורים, מהי כל העכירות הזו?

לעומת תכונות הבורא שברא אותנו בתכונות שלו להיטיב וכן הלאה, איך יכול להיות שאנחנו רואים את עצמנו בעולם חשוך שלא מגלים בו שום דבר טוב, יפה, לא אור ולא אהבה, שום דבר.

תלמיד: מה זו כל התמצית שבעל הסולם מדבר עליה, שהכוונה של הבורא היא להיטיב לנבראיו? הוא אומר שאתה נכנס לפתיחה ואתה מגלה את כל התמצית הזאת.

שדרך הלימוד נפתחת לך יותר ויותר המציאות האמיתית.

תלמיד: איך אפשר לגלות בעבודה בינינו את הכוונה של הבורא שהיא להיטיב לנבראיו? הרי אנחנו כל הזמן אומרים לעצמנו שאנחנו לא יודעים מה הכוונות של החברים, אבל איך בכל זאת אפשר לגלות את הכוונה של הבורא שהיא "להיטיב לנבראיו"?

הוא רוצה לגלות, הוא רוצה שנגלה אותה כוונה להיטיב לנבראיו. שלא רק נגלה, אלא נפתח אותה בכל הפינות והסעיפים ונחיה בזה.

תלמיד: איך באמת מגלים את הכוונה הזאת כל יום, איך מגלים את הכוונה שלו?

מתוך זה שרוצים לגלות ואז מחפשים בכל אותן הפעולות איך לגלות.

תלמיד: הגילוי של כוונת הבורא יכול להתקיים בעשירייה?

ודאי שכן, איפה עוד?

תלמיד: כי גם אמרת שאנחנו צריכים להגיע למצב של קשר בין עשיריות.

לא, העיקר זה הקשר בתוך העשירייה. בין העשיריות זה עוד צעד אחד גדול קדימה.

תלמיד: האם בכנס הקרוב שבו אנחנו רוצים להגיע לשמה, נוכל לגלות את הכוונה של הבורא?

כן, אני מקווה שאנחנו נגלה גם לפני זה. שנגיע לכנס בפברואר, ונגלה את עצמנו ואת הבורא בפני כולם, וכך נגלה את עצמנו במרכז המציאות.

תלמיד: אנחנו אומרים כל הזמן, "הכול יתברר במחשבה", ושהמחשבה של הבורא הייתה להיטיב לנבראיו.

כן.

תלמיד: אמרת קודם שאנחנו צריכים לגלות את זה. איך אנחנו כל הזמן מעלים את עצמנו במחשבה, שזו הנקודה הבאה שאנחנו רוצים, להיות בלשמה, זו המדרגה הבאה שאנחנו רוצים, אין משהו אחר. אמרת התקפה, כל הזמן לתקוף.

כן.

תלמיד: איך אנחנו תוקפים את העניין הזה, סוף סוף מגיעים להתקפה?

רק חושבים על זה. רק חושבים, דורשים שזה יתגלה.

תלמיד: ממש לבוא ולדרוש מהבורא, "תן לנו את זה"?

כן.

תלמיד: מה זה לגלות את עצמנו במרכז המציאות?

איך לגלות את עצמנו במרכז המציאות? שהכול נברא בשבילנו והכול מכוון אלינו, ואנחנו לא צריכים יותר מלבד לגלות את עצמנו בצורה שאנחנו מכוונים לבורא ורוצים לגלות אותו.

תלמיד: ואיך מגיעים לזה לפני הכנס?

"אני לדודי ודודי לי".

תלמיד: בעל הסולם כותב כאן על תענוגים שהבורא ברא. מה עם כל הרגשת הייסורים שהנבראים מרגישים, מה זה מעיד עליהם?

זה רק מעיד על כך שהם לא שקועים בחיפוש התרופה. זאת אומרת, על ידי מה אנחנו יכולים להיטיב לבורא, בצורה כזאת שהם כן רוצים, ואחר כך הם כן יכולים.

תלמיד: אם יש מצב מסוים אובייקטיבי שהאדם מרגיש, הוא יכול להפוך ייסורים לתענוגים? האם כמו שלבורא יש מחשבה, הנברא גם יכול על ידי מחשבה להפוך ייסורים לתענוגים?

כנראה שכן.

תלמיד: מה צריך להשתנות בתפיסה, איזה ידיעות והבחנות חסרות לאדם כדי להפוך מצב שמורגש כייסורים ולראות בזה תענוגים?

הוא צריך להחליף את מטרת המציאות שלו.

תלמיד: אם אדם משנה את היחס שלו לנותן התענוג, זה יכול להחליף לו את המצב, מהרגשה של ייסורים להרגשה של תענוגים?

כן.

תלמיד: איזה יחס נכון צריך להיות ממי שנברא ומרגיש ייסורים כלפי העליון שלו, כלפי הבורא?

צריך להיות רצון להשתנות. שירגיש שמלמעלה באים אליו דווקא תענוגים, דברים טובים, וזה שהוא מגלה במקומם ההיפך, זה בגלל התכונות שלו, שאותן הוא צריך לשנות. הוא לא יכול לשנות אותן, אבל הוא יכול לבקש מהמקור העליון שישנה.

תלמיד: שמעתי בשיעור שאנחנו לא צריכים יותר מלבד לגלות את עצמנו בצורה שמכוונים לבורא ורוצים לגלות אותו. מה דרוש לנו כדי לגלות את הבורא?

כדי לגלות את הבורא דרוש לנו רק רצון.

תלמיד: אתה מדבר הרבה על הכנס שיש לנו בפברואר, על ההזדמנות שיש בכנס לגלות את הרצון הזה.

לא, לא לחכות. זו כרגיל הטעות הגדולה הכללית של כולם.

תלמיד: אתה יכול לכוון אותנו יותר, מה אנחנו צריכים לעשות עד הכנס, בכנס?

אתם צריכים להתחבר, זה נקרא לחבר רצונות, שיהיה מכולכם רצון גדול אחד שאתם רוצים ממנו להיות קשורים לבורא.

תלמיד: הרצון הזה שחסר הוא באמת חסר, או שפשוט אנחנו לא נוגעים בו, לא מגלים אותו בתוכנו?

זה אותו דבר. אם אני לא מרגיש אותו, אז אין. האם הוא נסתר? כן, הוא נסתר בי, לא מגולה.

תלמיד: הכניסה לשמה תלויה בתענוג שלנו?

הכניסה לשמה תלויה בתענוג שלנו.

תלמיד: ליהנות ממה בדיוק?

ב"לשמה" אני נהנה מזה שאני מהנה את הבורא.

תלמיד: יש הבדל בין לשמה, לשם התורה, ולשמו? לשמו זו המטרה של הסוף. איך ליהנות לשם התורה?

חוץ מאדם, בכל המציאות נמצא רק הבורא, ולכן אנחנו צריכים לכוון הכול אליו.

תלמיד: התענוג בעבודה לשמה הוא ליהנות מהחיסרון, וליהנות לשמו זה ליהנות מהמילוי, מה ההבדל ביניהם?

גם זה נכון.

תלמיד: בקשר בינינו אפשר למצוא ביטחון כזה, משהו שמרגיע, שנותן הרגשה של חברה, של סביבה. מה השלב הבא שאנחנו צריכים לעשות בתוך החיבור כדי שהוא יהיה לשמה?

אתם צריכים לחבר את כל הרצונות, הכוונות, המחשבות והתשוקות לבורא בלבד.

תלמיד: לחבר את כל הרצונות והמחשבות או את כל אלה שמכוונים לבורא?

לא. לחבר את כולם.

תלמיד: את כולם אליו?

כן, שכל הרצונות, המחשבות והתשוקות שיש לכל אחד ואחד יהיו מכוונים לבורא בלבד.

תלמיד: איך אנחנו מייצבים את הכיוון הזה, הספציפי, המדויק, לבורא דווקא?

זו עבודה שבלב, שהלב יהיה מכוון לבורא.

תלמיד: על ידי מה? על ידי זה שהחברה משפיעה, על ידי זה שאני מנסה להשפיע לחברים?

על ידי זה שאני מתחבר לכולם כדי שהרצון המשותף הזה יהיה מכוון לבורא.

תלמיד: איך להגדיל את ה"כדי" הזה, את הסיבה הזאת, להפוך אותה לעיקר בכיוון הזה?

אני לא רוצה כלום חוץ מזה.

תלמיד: יש מידה מסוימת של הכיוון הזה, של הסיבה הזאת, כך אני מרגיש אצלי. איך אני יכול לדאוג שהיא תהיה העיקר, שהיא תשלוט ממש על כל הפעולות והמחשבות שלי?

זה נמצא בך, תדאג שזה יהיה כך .

תלמיד: בכל צורה שהיא לעשות?

כן.

תלמיד: אמרת שאם האדם משנה את התכונות הפנימיות שלו, אז הוא מרגיש שמגיע מהבורא טוב, תענוגים. לפני האדם יש שני מצבים, או שהוא מנסה לשנות משהו מחוץ לו, בחברים, או שהוא משנה את עצמו. אז למה האדם כל פעם נופל, מתפתה להתחיל לשנות אחרים ולא מחליט אחת ולתמיד שהוא זה שצריך להשתנות?

הבורא רוצה שיהיה לאדם רצון שלם ולכן הוא לא נותן לו רצון חלקי.

תלמיד: מה צריך לקרות כדי שיהיה רצון שלם, לשנות את עצמי ולא את האחרים, למה בכלל יש את האשליה הזאת שצריך לשנות מישהו אחר?

כי עדיין האדם לא מתוקן לגמרי.

תלמיד: כי אני רואה שנופלים על זה לא מעט חברים, גם בתוך העשירייה. איך אנחנו עוזרים אחד לאחר להשלים עם זה שהשינוי הוא בתוכנו ולא בחברים, לא באחרים?

צריכים לדאוג שהכוונה שלי תהיה כולה בלחבר אותי לחברים.

תלמיד: מעכשיו עד התיקון יש דרך, הדרך הזו יכולה להיות דרך של ייסורים והיא יכולה להיות דרך שהיא "מחיל אל חיל", כמעין המתגבר. מה עושה העשירייה כדי להפוך את הדרך למתוקנת יותר, "מחיל אל חיל", מינימום נגיעה, ככפאו שד, בסבל, בייסורים, ומיד יציאה ל"מחיל אל חיל". איך היא עובדת כך שזו תהיה המציאות?

רק על ידי זה שכולם מתכוונים לתיקון, ורוצים לעשות רק לשם התיקון, וכך לעזור זה לזה.

תלמיד: איך אני רוכש מהחברים שלי את התשוקה הזאת להוראה הזאת שנתת? איך אני מסתכל על החברים שלי ורואה שהם בוערים להגיע לתיקון ולחיות אותו ככל האפשר מחיל אל חיל? איך אני רוכש את זה מהם?

על ידי זה שאני מקנא בהם.

קריין: אות ג'.

"והתשובה על זה איתא בע"ח שהוא כדי להוציא לאור שלמות פעולותיו (ע"ח ענף א') ויש אמנם להבין איך אפשר זה שמהשלם יצאו פעולות בלתי שלמות עד שיהיו צריכים להשלימם ע"י פועל ומעשה שבעולם הזה. והענין הוא כי יש להבחין בהנשמות בחינת אור ובחינת כלי, כי עצם הנשמות שנבראו הוא הכלי שבהם, וכל השפע שחשב ית' להנותם ולענגם הוא האור שבהם. כי מאחר שחשב ית' להנותם הרי עשה אותם בהכרח בבחינת רצון לקבל הנאתו, שהרי לפי מידת הרצון לקבל את השפע כן יגדל ההנאה והתענוג. ותדע שהרצון לקבל ההוא הוא כל עצמותה של הנשמה מבחינה התחדשות ויציאת יש מאין, ונבחן לבחינת כלי של הנשמה. ובחי' ההנאה והשפע נבחן לבחינת אור של הנשמה הנמשך יש מיש מעצמותו."

תלמיד: אם כבר הייתה מציאות ש"אצלו ית' המחשבה לבדה גומרת ואינו צריך לכלי מעשה כמונו", מצב שבו כאילו לא צריך כלי ואור, זה מצב שבו הכול שלם בלי הפער בין הכלי לאור.

כלפי הבורא?

תלמיד: כלפי הבורא.

כלפי הבורא אנחנו לא מדברים.

תלמיד: אבל הוא מדבר על זה, זאת אומרת, כן האדם משיג את זה שמלכתחילה לא היה צריך לכלי מעשה כמונו. וזה משהו שהאדם יכול להשיג. אז למה בכל זאת הוא ברא מציאות של יתרון האור מתוך החושך?

זה בשבילנו.

תלמיד: אבל כביכול היה יכול לברוא חוקים אחרים. והוא גם כותב, שהמציאות באין סוף היא שהמחשבה גומרת את הכול, ולא צריך לכלי מעשה.

כן.

תלמיד: אז לכאורה החוק של יתרון האור מתוך החושך לא נחוץ. אז למה בכל זאת היה צריך לברוא מציאות של כלי ואור?

אתה מדבר על המצב שהוא לפני הבריאה?

תלמיד: מצב שהוא באין סוף כמו שהוא מתאר פה, שמחשבתו יתברך גומרת את הכול.

אנחנו לא מדברים על זה.

תלמיד: הוא מדבר על זה מטעם השגת האדם, הוא לא מדבר על זה מטעם הבורא, נכון?

כן.

תלמיד: זאת אומרת, שבסופו של דבר מה האדם מגלה? שלא היה צריך לברוא, שמחשבתו יתברך גומרת את הכול, ואינו צריך לכלי מעשה כמונו.

כן.

תלמיד: אז למה הוא הכניס את חוק הצמצום?

זה הכול כדי להעלות אותנו לדרגתו.

תלמיד: זה מאוד מובן. אם לא הייתה מציאות שהיא מעל לחוק הזה, שכביכול בסופו של דבר האדם משיג שלא היה צריך את זה, שהשלימות הייתה קיימת גם בלי זה, ומלכתחילה הוא היה בשלמות.

כן, אבל הנבראים?

תלמיד: אז מה הנבראים? נבראים כשמשיגים את מצב שלא היה צריך פעולה כמונו, אלא המחשבה גומרת את הכול, שהמצב מלכתחילה היה שלם, ונשאר שלם, ואף פעם לא נשבר.

כן.

תלמיד: אז כביכול יש כאן סתירה.

יש סתירה, אבל אתה שוכח שכל המציאות היא רק כלפינו, ולא כלפי הבורא.

תלמיד: אבל כלפינו אנחנו משיגים בסופו של דבר שהכול היה שלם מאז ומעולם, ואף פעם לא נשבר, והכול היה כלפינו.

איפה אתה מגלה את זה?

תלמיד: הנה הוא כותב ש"אצלו ית' המחשבה לבדה גומרת ואינו צריך לכלי מעשה כמונו".

כן, זה אצלו.

תלמיד: מה זה אצלו? אצלו זאת אומרת שהאדם משיג שאצלו זה ככה. זאת אומרת שהאדם כן משיג מציאות כזאת שבה הכלי והאור למרות שהם שונים, עדיין מוחזקים, כמו שהוא כותב בעוד מקומות בכל יכולתו יתברך, ובעוד מקומות.

אני לא מבין מה שאתה שואל.

תלמיד: שלא היה צריך צמצום.

אבל איך הנברא יגלה שהוא נמצא בחיסרון?

תלמיד: זה מאוד מובן. אבל בסופו של דבר הוא כן מגלה שלא היה צמצום, ולא הייתה הסתרה, והכול היה של מלכתחילה, ואף פעם לא היה ניתוק. אז אם המציאות הזאת כן אפשרית, כביכול בחוקים אחרים שאין בה חיסרון ואור, כלי ואור, אז למה בכל זאת הוא הכניס, מהרגע שיש מציאות של כלי ואור, והחוק של הצמצום פועל, אז ברור שבאמת אי אפשר בלי זה.

כן.

תלמיד: אבל פה הוא מתאר מצב שהיה עוד לפני כן, שמעל זה. שכביכול האדם בסופו של דבר משיג אותו, שלא היה צמצום, ולא הייתה הסתרה, והכול היה שלם.

כן.

תלמיד: אז אם יש אפשרות לברוא את המציאות בחוק כזה, לא של יתרון האור מתוך החושך, אז למה הוא לא ברא אותו ככה?

אין לי תשובה, אני מסכים איתך.

תלמיד: לגבי זה שהכול נמצא כבר במחשבת הבריאה, יש כבר מישהו שנהנה מהכול, מסופק מהכול. אז האם אפשר להגיד שהאינטראקציה של הבורא עם האדם הכללי מתקיימת במערכת אריך אנפין, ויש גם את הביטוי הפרטי שלו, של הבורא, ואת זה אנחנו לא רואים?

זה קצת מסובב, אבל בעיקרון יש בזה משהו.

תלמיד: איך באה לידי ביטוי התכונה של האדם שעלינו להחזיק בה כל העשירייה יחד?

התכונה הזו מתגלה רק בעולם האצילות.

תלמיד: מה זה אומר להוציא לאור שלמות פעולותיו?

להוציא לאור שלמות פעולותיו, זה נקרא להתגלות לפני כולם שהבורא הוא מקור הכול, מטרת הכול, וחוץ ממנו אין אף כוח הפועל.

תלמיד: מה זה אומר שהפעולות שלו שלמות?

שלמות, זאת אומרת, שאפילו שנראה לך שיש בפעולותיו חוסר שלמות, אתה תמשיך ותגלה שכולן באות מהשלמות הסופית.

תלמיד: ועכשיו כשכולנו רוצים להיכנס ל"לשמה", מה זה אומר עבורנו להיטיב לנבראיו?

שכל פעולות הבורא הן לכיוון זה, הן באות מתוך להיטיב לנבראיו, ומביאות את כל הבריאה למצב להיטיב לנבראיו.

תלמיד: מתוך "לא לשמה" זה נשמע משהו אחד, ומתוך זה שאנחנו רוצים להתקרב להשתוות הצורה זה משהו אחר. אצלי לפחות זה נקלט כלא ברור מה זה אומר שמתוך "לשמה" אנחנו רוצים לקבל את ההרגשה שהוא טוב ומיטיב.

אנחנו רוצים שהבורא יגלה את היחס שלו אלינו כטוב ומטיב, מתוך שאנחנו רוצים לעשות לו בזה נחת רוח.

תלמיד: יש חלק שנמצא תחת צמצום שזה רצון לקבל בחינה ד' לדוגמה, אז זה נשאר מצומצם עד הסוף?

לעולם.

תלמיד: נכון, אז החלק הזה צריך להיות באיזה מצב?

כך הוא צריך להישאר.

תלמיד: אז איך זה שהוא להיטיב לנבראיו, הרי זאת הבריאה?

אבל להטיב לנבראיו יש בזה תנאי, שזה יהיה לטובת הנבראים. ואם זה לא מגיע על ידי הצמצום, אז זה לא לטובה.

תלמיד: והחלק הזה שנשאר ללא תיקון, ללא מילוי, מה אנחנו אמורים לעשות איתו? נגיד הרצון לקבל על מנת לקבל הוא צריך להיות מצומצם.

כן, אחרי התיקון הכללי הוא מתבטל.

תלמיד: ועד אז?

ועד אז, אם הוא נשאר, הוא נשאר ריק.

תלמיד: ואנחנו תמיד צריכים להיות מעליו?

כן. אנחנו לא מסכימים להשתמש בו.

תלמיד: רק קצת להבין יותר מה הוא כותב, מה התוספת שיש לנשמה על פרצוף אדם הראשון?

פרצוף אדם הראשון זה פרצוף שנברא מלמעלה. הנשמה זה רצון לקבל שעולה מלמטה ולפי השוואתו למצב שעלה מתמלא באור העליון, שזה נקרא "נשמתו".

תלמיד: ובאדם הראשון התקיימה המציאות של נשמות או שהנשמות נוצרו רק בשבירה של הפרצוף הזה?

רק בשבירה ולא מיד.

תלמיד: מה ההבדל בין המצב של אדם הראשון, לבין מצב אין סוף? שנשמה מרכיבה את עצמה, לאיזה מצב היא מגיעה? למצב של פרצוף אדם הראשון או למצב של אין סוף? מה היא מרכיבה?

מה זה "מרכיבה"?

תלמיד: בונה פרצופים משל עצמה כדי לתת לבורא נחת רוח, היא עושה זיווגים על הרצון לקבל, אז היא מרכיבה בזה את הפרצוף של אדם הראשון או מצב של אין סוף?

לא. אי אפשר להגיד כך שהיא מרכיבה את הפרצוף של אדם הראשון.

תלמיד: לאיזה מצב היא חוזרת?

מאיפה אתה לוקח את זה?

תלמיד: הנשמה, כשהיא רוצה לתת נחת רוח לבורא, היא מרגישה את הרצון לקבל שלה, הרצון לקבל חיצוני לה והיא משתדלת לקבל תענוג עבור הבורא. לאיזה רצון לקבל הבורא נותן לה גישה? לכל הרצון לקבל או לחלק?

לרצון לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: כן. אבל הרצון לקבל הזה בגודלו, באיכותו, הוא בסופו של דבר יהיה על כל הרצון לקבל שהבורא ברא?

בחלק הוא יכול להיות, לכן יש לנו פרצופים.

תלמיד: איכות הפעולה של הנשמה היא בכוונה שלה או גודל הרצון לקבל שעליו היא עושה זיווגים?

זה אותו דבר, כי לפי הכוונה שלה, לפי הרצון שלה, כך היא עושה זיווגים.

תלמיד: איך נשמה, שהיא בעצם משהו הכי פנימי בתוך המציאות, ממה שאני מבין וכתוב, מסוגלת להרגיש את כל מה שהבורא ברא? מעליה יש כל כך הרבה עולמות, ופרצופים, אז איך דווקא הנשמה היא זאת שיש לה גישה לכל המערכת הזאת?

את זה אני לא כל כך מבין.

תלמיד: הוא אומר על הנשמה, "הכול כלול בה".

כן.

תלמיד: איך יכול להיות שיש מעליה כל כך הרבה עליונים?

לא. אין יותר מחמישה פרצופים בכל עולם ואין יותר מחמישה עולמות.

תלמיד: מה זה אומר "הכול כלול בה"?

תראה לי איפה כתוב.

תלמיד: הוא כותב שהכול כלול באדם. בגלל זה גם התחלתי לשאול על ההבדל בין אדם לנשמה. כי אנחנו בעצם, חלקים של האדם, הנשמות, אז הוא יכול היה לכתוב "הכול כלול בנשמה". מה זה אומר ש"הכול כלול בנשמה"?

שבסופו של דבר, הנשמה הכללית משיגה את הכול.

תלמיד: אדם במהלך חייו עושה את כל התיקונים שהוא יכול ומגיע לכמות מסוימת של תיקונים, ואז הוא מול הבורא שיש לו רצון ענק, אין סופי, להיטיב לנבראיו. מה קורה עם הרצונות שהוא לא סיים לתקן, שיישארו לא מתוקנים? הרי מטרת הבריאה היא ליהנות לנבראיו על הכול.

אז האחרים מתקנים. זו התכללות הנשמות.

תלמיד: אז בסוף מתוך התכללות כל הנשמות, כל הרצון לקבל שהבורא ברא יתוקן.

כן.

תלמיד: קודם במהלך השיעור אמרת ש"בלשמה אני נהנה מזה שאני מהנה לבורא". איך אני יודע שאני מהנה לבורא?

אתה רואה, מרגיש את זה, כי אתה נמצא בלשמה.

תלמיד: איפה אני מרגיש את זה?

באותו רצון שאתה משפיע.

תלמיד: בתוך הרצון לקבל?

כן.

תלמיד: לא בכלי דהשפעה?

כלי השפעה זה גם רצון לקבל.

תלמיד: מסך ואור חוזר נחשבים כרצון לקבל? מדובר פשוט בצורה אחרת שלו?

כן. צורה אחרת.

תלמיד: איך מזה שאדם נהנה מזה שהוא משפיע לבורא כי הבורא נהנה, הדבר הזה לא הופך לקבלה, איך זה לא זורק אותו לתוך הרצון לקבל בעל מנת לקבל?

כי הוא עושה את הכול באור חוזר.

תלמיד: איך הוא עושה את זה?

הוא קודם עושה צמצום ודוחה, ואז מלביש את מה שמגיע אליו באור חוזר ומקבל אותו בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אני מבין את הטכניקה. אבל איך להתאמן, מה התרגול הטוב ביותר לעשות זאת, כי כפי שאמרת זאת המדרגה שאנחנו מצפים להיכנס אליה?

התרגול הטוב ביותר הוא לעשות ביניכם תרגילים, בהם כל אחד משתדל לקבל רק בשביל חברו.

תלמיד: אז בינתיים זה נמצא רק במחשבה?

כן.

תלמיד: אם אני כל הזמן חושב על כך שאני מהנה לבורא, עושה לו נחת רוח וכן הלאה, זה מספיק?

תנסה ותראה.

תלמיד: יש בכלל מציאות של רצון שנשאר ריק מאור?

לא.

תלמיד: אין דבר כזה.

לא.

תלמיד: זאת אומרת, גם החלק המצומצם תמיד יהיה עם מילוי של אור דחסדים.

כן.

תלמיד: אמרת עכשיו שכדי להתקדם לכיוון לשמה, עלינו להתחיל לבצע בינינו תרגילים בהם כל אחד ישתדל לקבל רק בשביל חבירו. מה אני מקבל רק בשביל חברי?

לעזור לו, לשתף את עצמך בכלי שלו.

תלמיד: הוא מדבר על אור וכלי ואומר שכדי שהנשמה תקבל נברא הרצון לקבל, שתוכל לקבל את השפע. ואז הוא כותב, "ותדע שהרצון לקבל ההוא הוא כל עצמותה של הנשמה מבחינה התחדשות ויציאת יש מאין, ונבחן לבחינת כלי של הנשמה". מה זו "התחדשות" שהוא מזכיר כאן ואיך צריכים להיות הגישה והיחס שלנו כלפיה?

כי אחרי הצמצום היא כביכול שוב מראה, מגלה את עצמה ככלי.

תלמיד: ומה היחס והגישה שלנו כלפי זה?

מה זאת אומרת?

תלמיד: אני מרגיש שבמילה התחדשות, או שאתה רחוק מהבורא או שאתה משנה את היחס שלך ומתחדש כל הזמן. לכן אני שואל מה היחס והגישה בהם עליי להחזיק כל הזמן?

אתה צריך להחזיק בגישה שאתה לא רוצה לקבל לעצמך, וכמה שאתה יכול יותר לקבל על מנת להשפיע נחת רוח לבורא.

תלמיד: יש הרגשה שבאדם יש שלושה שלבים, הראשון, שאדם חושב שהוא יכול לתקן את עצמו באמצעות כוחו, כי עזרת הבורא נסתרת. השני, שהוא לא יכול לתקן עצמו ומבקש מהבורא תיקון. והשלישי, שהוא אפילו לא יכול לבקש. והשלב השלישי הוא תענוג שלם לבורא, שהאדם נותן הכול לבורא ויש סטרא אחרא שלימה.

טוב.

תלמיד: הכוונה להיטיב לחבר, היא הכלי למלא את הבורא?

כן.

תלמיד: איך אני מגלה במה להיטיב לו, במה אני יכול למלא אותו?

בחיסרון שאתה מגלה.

תלמיד: בחיסרון שלי?

כן.

תלמיד: אני מעביר אותו לחבר?

לא, אתה ממלא את החיסרון, ומתוך החיסרון ממלא את החבר.

תלמיד: במה אני ממלא אותו?

באור העליון.

תלמיד: אז אני צריך קודם כל לבקש את הכוח הזה בשבילי?

כן, מלכתחילה אתה צריך כבר להיות מוכן לזה.

תלמיד: אני חייב קודם להיות מוכן לזה?

כן.

תלמיד: בשלב שבן אדם כבר לא יכול להתפלל, מה הבורא מצפה ממנו?

למה הוא לא יכול להתפלל?

תלמיד: החבר אמר שיש שלבים, שקודם זה תיקון עצמי, אחר כך מבקש מהבורא לתקן, ואחר כך הוא כבר לא יכול לבקש.

לבקש מהבורא אפשר תמיד.

תלמיד: פשוט להמשיך את הבקשה.

כן.

תלמיד: בקשר לתרגיל של לבקש על החבר. יש בעשירייה מצב שלחבר אין את ההכרחיות שלו, וזה מצב שנמשך כבר הרבה זמן. בעשירייה עשינו פחות או יותר מה שבשכל שלנו אנחנו יכולים להבין, תפילות, עזרה ברמה הפיזית, כל מיני דברים בעולם הזה, וזה לא משתנה. מה אפשר לעשות אחרי שכבר ניסינו? זה לא שנתקלנו בזה אתמול, זה מצב שנמשך כבר כמה חודשים.

לא יודע. יש לכם עשירייה, יש לכם קבוצה גדולה, יש לכם הנהלה, אני לא יודע מה שאתם עושים.

תלמיד: הוא כותב "לפי מידת הרצון לקבל את השפע כן יגדל ההנאה והתענוג". מה זה הרצון לקבל את השפע? מה רוצה הרצון הזה, איזה שפע?

למלא את עצמו.

תלמיד: מה נקרא "שפע"?

שפע זה האור העליון שבא מהבורא.

תלמיד: לרוב אנחנו לא מרגישים את השפע שסביבנו. אפילו פה, אנחנו בשיעור בוקר, סביבנו חברים מהכלי, יש פה שפע. אם לפעמים מרגישים קצת שהבורא פותח במשהו, אז מרגישים סוג של הודיה. אחרי ההרגשה של ההודיה באה הרגשה שאתה רוצה לשלם. במה אדם יכול לשלם חזרה כשכבר מתגלה לו משהו קטן?

בזה שיעשה לבורא תענוג.

תלמיד: בזה שהוא יעשה לבורא תענוג, הוא ישלם על זה שהבורא נתן לו משהו.

כן.

תלמיד: אני מאמין שאדם יכול לדעת במה הוא יכול לעשות לבורא תענוג, כי לפעמים יש כל כך הרבה אפשרויות בהרגשה.

כן.

תלמיד: האם אפשר לתת שפע לרצון לקבל בהתאם למדרגה שהוא נמצא?

כן.

תלמיד: האם זו חובה או שאפשר גם פחות?

אני לא מבין מה זה חובה, מצד מי?

תלמיד: מצד האדם שמקבל. אם הוא יושב במסעדת יוקרה, האם הוא יכול לאכול חסה או שהוא חייב לאכול סטייק?

הוא חייב לאכול סטייק.

(סוף השיעור)

---

1. ומכה נפש בהמה ישלמנה נפש תחת נפש (ויקרא כד יח)↩