שיעור בוקר 20.11.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 974,

מאמר "מהו, שהעולם נברא בשביל תורה"

קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', עמ' 974, מאמר "מהו, שהעולם נברא בשביל תורה".

מהו, שהעולם נברא בשביל תורה

תש"ן - מאמר ג'
1989/90 - מאמר 3

"הנה רש"י מביא דרשות חז"ל על "בראשית ברא", "בשביל התורה, שנקראת "ראשית דרכו". ובשביל ישראל, שנקראו "קדש ישראל ראשית תבואתה".

ויש להבין, מהו "בשביל התורה נברא העולם". כי תורה בפשטות הוא מצות המלך, שנתן פקודות לשמור אותם. וכי הפקודות של המלך הן בעלי חסרון, שהם רוצים, שיהיה מי שימלא אותם, וכי הם בעלי הרגשה.

אלא יכולים לומר, שהמלך רוצה שישמרו את פקודותיו. וזה שייך לומר במלך בשר ודם, שהוא רוצה לתת להם פקודות, ומזה הוא נהנה. אבל אין לומר דבר כזה על הבורא, שהוא רוצה שיתנו לו כבוד, ושישמרו מה שהוא מצוה עליהם.

וכמו כן יש להבין מה שאמרו חז"ל, שבשביל ישראל נברא העולם. היינו, משמע, לא בשביל תורה. אם כן יש להבין, האם יש לבריאת העולם ב' סיבות או שזוהי סיבה אחת, היינו ששניהם מראים על דבר אחד.

ידוע, שסיבת בריאת העולם היא מטעם רצונו להטיב לנבראיו. ובכדי להוציא לאור שלימות פעולותיו, היינו שלא יהיה ענין של בושה, נתקן צמצום והסתר, שלא יאיר הטוב והעונג, אלא בתנאי שתהיה להמקבל כוונה בעמ"נ להשפיע, אחרת יש הסתרת פנים של הקב"ה. ומסיבה זו ניתן לנו מצות אמונה, שהוא מנהיג את עולמו בבחינת טוב ומטיב, שעל ידי מצות האמונה בה', ושיקיימו את התו"מ על בסיס האמונה, אז יתוקן את ענין של בושה.

אולם מסיבת בריאת הנבראים, שנבראו ברצון לקבל לצורך עצמם, אין הנבראים יכולים לבוא לידי מדרגה, שיהיו כל מעשיהם לשם שמים ולא לתועלת עצמם. לכן זה גרם, שהרצון לקבל נקרא "רע". וההולך בדרך הרע הזה, נקרא "רשע". והרצון לקבל לתועלת עצמו נקרא "יצר הרע", משום שכל מה שהוא מצייר להאדם לעשות, הוא שיעשה הכל רק בבחינת קבלה עצמית, זה גורם רע לאדם.

זאת אומרת, שזוהי כל הסיבה, שהאדם לא יכול להשיג את הטוב והעונג, מה שיש ברצון ה' לתת להנבראים. כי על בחינה זו, המכונה "רצון לקבל לעצמו", היה תיקון, מסיבת שהרצון לקבל הוא בחינת הפכי מהקב"ה, שרצונו הוא רק להשפיע, והרצון לקבל אינו מסוגל להיות משפיע.

ובכדי שתהיה השתוות הצורה, היינו שהאדם, בזמן שהוא מקבל, שתהיה לו יכולת לכוון, שהקבלה תהיה בעל מנת להשפיע, וזה כבר נקרא, שהוא משפיע. וזה נקרא "השתוות הצורה" או "דביקות". כי ברוחניות, השתוות נקרא "דביקות", הגם במעשה הוא מקבל. וזה נקרא "מקבל בעל מנת להשפיע".

אולם איך אפשר זה, שיהיה מציאות לבוא לידי השתוות הצורה. היות שהרצון לקבל הזה, הבורא ברא אותו, ואיך אפשר לבטל הטבע מה שהבורא ברא. על זה ניתן תיקון, שבאמת הטבע של הרצון לקבל אי אפשר לבטלו. אלא על זה מוסיפים עליו כוונה דלהשפיע. נמצא, שהרצון לקבל, היינו מה שהאדם רואה דבר, שיכול מזה להנות, נשאר. היינו, שגם אח"כ האדם נהנה, רק בכוונה אחרת. שזה נקרא "מקבל בעל מנת להשפיע".

אבל איך האדם יכול לעשות כוונה אחרת, מלהיות לקבל לתועלת עצמו, אלא לתועלת ה'. על זה אמרו חז"ל "אמר הקב"ה, בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". היינו, שבסגולת התורה ומצות האדם יכול להגיע לידי השגת רצון להשפיע. ורק זאת העצה היחידה שהאדם יכול לזכות לכלים דהשפעה, שעל זה אמרו חז"ל "המאור שבה מחזירו למוטב".

נמצא, שעל ידי התורה האדם ישיג כלים דהשפעה. ואז יוכל לקבל את הטוב והעונג, מה שה' רוצה לתת להנבראים. ומבחינה זו התורה נקראת "תרי"ג עיטין", היינו תרי"ג עצות, שעל ידם האדם יזכה לכלים דהשפעה.

ואח"כ, היינו לאחר שיזכה על ידי התורה לכלים דהשפעה, אז הוא צריך לקבל את הטוב והעונג שיש במחשבת הבורא. והטוב והעונג הזה גם נקרא בחינת "תורה". כלומר, שאז התרי"ג עיטין נעשים לתרי"ג פקודין. שפירושו, שבכל מצוה יש אור מיוחד.

וזה כמו שכתוב (הקדמת ספר הזהר, דף רמ"ב, אות א') וזה לשונו "ועל דרך זה יש בתורה ומצות בחינת נעשה ובחינת נשמע. כמו שאמרו חז"ל, עושי דברו, לשמוע בקול דברו, ברישא עושי, והדר למשמע. וכשמקיימין תורה ומצות בבחינת עושי דברו, מטרם שזוכים לשמוע, נקראים המצות בשם תרי"ג עיטין. והן בחינת אחור. וכשזוכים לבחינת לשמוע בקול דברו, נעשים תרי"ג מצות בבחינות פקודין. והוא מלשון פקדון. כי יש תרי"ג מצות, אשר בכל מצוה מופקד אורה של מדרגה מיוחדת".

ובהאמור נוכל לפרש מה ששאלנו, מהו הפירוש, שבשביל התורה נברא העולם.

וכי התורה היא בעלת הרגשה, שתרגיש, שחסר לה מי שיקיים אותה. וכמו כן שאלנו, הלא במקום אחר אמרו חז"ל, שבשביל ישראל נברא העולם.

והענין הוא, ששניהם מרמזים על דבר אחד, היינו שסיבת בריאת העולם היתה מטעם שרצונו להטיב לנבראיו. ומובא (מדרש רבה, בראשית), שבשעה שהקב"ה רצה לברוא את אדם הראשון, אז המלאכים התנגדו לזה, שאמרו "מה אנוש, כי תפקדנו, הצרה הזאת למה לך". וה' השיב להם, שזה דומה למלך שיש לו מגדול מלא כל טוב, ואין לו אורחים.

נמצא, שבריאת האדם היתה מטעם להטיב לנבראיו. וזהו שאמרו, שבריאת העולם היתה בשביל ישראל, הנקראים "ראשית". אבל מה הוא הטוב והעונג שרצה לתת להם.

אז באו חז"ל ואמרו לנו, שהטוב ועונג זהו הוא התורה. כלומר, שבריאת העולם היתה בכדי שישראל יקבלו ויהנו מהטוב והעונג שנמצא בתורה.

נמצא, מה שאמרו "בשביל ישראל נברא העולם", ומה שאמרו "בשביל תורה נברא העולם", הוא אותו דבר. אלא כאן מדברים מהמקבלים, שהם ישראל, וכאן, מה שישראל מקבלים. כלומר, אחד מדבר מן הכלי, ואחד מדבר מן האור. אבל שניהם הם דבר אחד, אור וכלי.

אולם מה שאמרו "בשביל התורה נברא העולם", יש לפרש על ב' אופנים:

א. כנ"ל, שהתורה היא בחינת תרי"ג עיטין, היינו תרי"ג עצות איך להכניע את הרע, כמו שכתוב "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין". היינו שע"י התורה יתקנו את הרע, "כי המאור שבה יחזירו למוטב".

ועל דרך זה יש לפרש מה שאמרו חז"ל (שבת, ל"ג) "אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי", שפירשו "יומם ולילה" היינו התורה, כמו שכתוב "והגית בו יומם ולילה". היינו אם לא התורה, לא היה קיום העולם.

ויש לפרש, שעל ידי התורה, שהמאור שבה מחזירו למוטב, העולם יכול להתקיים. כלומר, יהיה אפשרות לקבל את הטוב ועונג, מסיבת שהתורה יתקן את הרע שבהנבראים, ויהיה להם בחינת השתוות הצורה כנ"ל, שעל ידי זה יתוקן הפגם של הבושה.

ומובן מאליו, שאם לא היתה התורה מחזירה למוטב, אז לא היה שום מציאות, שיקבלו את הטוב ועונג. נמצא, "חוקת שמים וארץ לא שמתי", אז היה הכל ללא תועלת.

נמצא, ש"התורה" נקראת כאן רק בחינת עיטין כנ"ל, היינו, עצות איך לקבל את הטוב.

ב. כנ"ל, שהתורה היא בחינת תרי"ג פקודין, שהם בחינת שמות הקדושים. היינו כנ"ל בהקדמת הזהר (דף רמ"ב), "שבכל מצוה מופקד אורה של מדרגה מיוחדת, שהיא כנגד אבר מיוחד בתרי"ג אברים וגידים של הנשמה ושל הגוף. ונמצא, בעשית המצוה, הוא ממשיך לאבר שכנגדה בנשמתו וגופו, את מדרגת האור, השייך לאותו אבר וגיד. והוא בחינת הפנים של המצות, שנקרא אז שם פקודין".

ובהאמור יש לפרש, זה שאמרו חז"ל "העולם נברא בשביל התורה", היינו זה שאומרים, שסיבת בריאת העולמות היתה מטעם להטיב לנבראיו. הטוב והעונג הזה הוא נמצא בהתורה, הנקראת "שמותיו של הקב"ה". שהשם הכללי של הבורא הוא "טוב ומטיב".

כי השמות שנותנים להבורא, הם רק מבחינת "ממעשיך הכרנוך". לכן, היות שהשיגו מהבורא טוב ועונג לעצמם ולכל העולם, לכן נתנו לו את השם "טוב ומטיב". כמו שאמרו חז"ל "טוב לדידיה ומטיב לאחרינא", שפירושו, שהשיגו, שהם קבלו טוב מהבורא. וגם השיגו, שהבורא מטיב לאחרים גם כן.

אבל מהבורא עצמו אי אפשר לדבר ממנו, כמו שכתוב בזה"ק "לית מחשבה תפיסה ביה כלל". ופירושו "מהבורא בעצמו אי אפשר לדבר", כי אין לנו בהבורא שום השגה. נמצא לפי זה, שמה שאמרו חז"ל, שהעולם נברא בשביל התורה, ומה שאמרו חז"ל, שהעולם נברא בשביל ישראל, הוא דבר אחד. אלא הבדל הוא בין האור ובין הכלי. האור נקרא "תורה". והכלי לקבלת האור נקרא "ישראל".

וענין זה מבואר בספר "פרי חכם" (חלק ב', דף ס"ד), שמפרש שם ענין "אורייתא, וישראל, וקוב"ה חד הוא". וזה לשונו "והנך רואה, שסוד תר"ך שמות הנ"ל של תרי"ג מצות דאורייתא וז' מצות דרבנן, הם בעצם ה' בחינות של הנשמה, דהיינו נרנח"י. כי הכלים של הנרנח"י הם מתר"ך מצות הנ"ל. והאורות דנרנח"י הם עצם אור תורה, שבכל מצוה ומצוה. נמצא, שהתורה והנשמה הם אחד. אבל קוב"ה הוא סוד אור אין סוף, המלובש באור תורה, בתר"ך מצות הנ"ל".

נמצא, שבחינת "ישראל" ו"תורה" הם דבר אחד. אלא שההבחן הוא במה שמדברים, או מהאור או מהכלי.

אולם סדר העבודה הוא, היות שאנו נולדנו כבר לאחר חטא דעץ הדעת, לכן אנחנו כבר משוקעים בהרצון לקבל לתועלת עצמו, שעל זה היה צמצום והסתר. לכן סדר עבודה שלנו מתחיל בבחינת "עבודה של שלא לשמה". היינו, כשאנו מתחילים לקיים תו"מ, אנו צריכים להאמין אפילו על שלא לשמה. כי בלי אמונה, אפילו שלא לשמה, לא יכולים לעשות.

ובכל מקום, שהעבודה היא על בסיס אמונה, כבר עבודה זו קשה. כלומר, שרק במקום שהשכר והעונש מגולים, אז העבודה נקראת "בתוך הדעת", היות שרואים תיכף את התוצאות.

מה שאין כן בזמן שהשכר ועונש מכוסים, ורק צריכים להאמין בשכר ועונש, אז אפילו שלא לשמה הוא יגיעה גדולה. אולם זה עוד לא נורא, מטעם שהוא לא נגד הטבע של הרצון לקבל לעצמו. מה שאין כן אם רוצים להגיע לדביקות, הנקרא "בעמ"נ להשפיע", אז מתחיל הגוף להתנגד בכל כוחו, ובלי עזרה מלמעלה אי אפשר לצאת משליטת הרצון לקבל.

ועל זה אמרו "אלמלא ה' עוזרו, אינו יכול לו". והעצה לזה היא תורה, כי "המאור שבה מחזירו למוטב". ואח"כ, שכבר זכה האדם לכלים דהשפעה, הוא זוכה לבחינה הנקראת "שמותיו של הקב"ה". שהוא הטוב והעונג שהיה במחשבתו יתברך לתת להנבראים. שזה שאמרו, שסיבת בריאת העולמות היא להטיב לנבראיו."

שאלה: בפסקה אחת לפני האחרונה כתוב, "אם רוצים להגיע לדביקות, הנקרא "בעמ"נ להשפיע", אז מתחיל הגוף להתנגד בכל כוחו". מה עושים כשהוא מתנגד בכל כוחו?

זה בכדי שהאדם יזדקק לעזרת ה'.

תלמיד: מה התנאי לקבלת העזרה?

הוא צריך להיות דבוק לתורה ולבקש שיתנו לו עזרה.

תלמיד: מה זה דבוק לתורה?

דבוק לתורה, זאת אומרת שהוא רוצה לדעת מה עליו לעשות כדי למצוא חן בעיני הבורא, ושהבורא ישפיע עליו כוחות בהתאם ליגיעה שלו.

שאלה: רב"ש כותב שאי אפשר לעבוד גם בלא לשמה אם אין את האמונה. איך משיגים את האמונה כדי לעבוד ב-שלא לשמה?

אמונה זה אור מיוחד שמגיע לאדם בתנאי שהוא משתדל להגיע להשפעה, שהמטרה שלו היא להידמות לבורא, לאותה התכונה שנמצאת בבורא, שהיא השפעה או אמונה. שרוצה לעשות פעולות שלא יהיה לו מהן איזה רווח פרטי, אישי, אלא שהיכולת שלו תתגלה בזה שהוא עושה פעולות על מנת להשפיע, לזולת, לאחרים, לבורא, למה שמחוץ לו. זה נקרא "על מנת להשפיע", ולפי הרצון שלו לזה, נמדד כוח האמונה שלו.

שאלה: רב"ש אומר שישראל והתורה הם אחד, רק זה מצד הכלי וזה מצד האור. אפשר להסביר את זה?

"ישראל" זה מי שמגיע ליחס כזה לבורא, שהוא רוצה להשפיע לבורא לפי מה שהבורא משפיע לו וזו המטרה שלו.

תשאל שוב.

תלמיד: רב"ש כותב שישראל והתורה הם אחד, כשמסתכלים מצד האור זה נקרא תורה, כשמסתכלים מצד הכלי זה נקרא ישראל.

כן. שכל הכוחות של האדם, ככל שמסוגל, יהיו מכוונים לבורא, וכך הוא יגלה את עצמו מוכן לקבלת מאור התורה.

תלמיד: אבל מה זה מאור התורה הזה?

מאור התורה זה הכוח העליון שמאיר לאדם ומתקן לו את הרצון לקבל לכוונה על מנת להשפיע.

תלמיד: אבל איך ישראל המתוקן והתורה מוגדרים כאחד?

פשוט אדם שיש לו קשר עם המאור, מתחיל לקבל שינויים ברצון שלו, שהוא יהיה בעל מנת להשפיע. ולפי גודל הכוונה על מנת להשפיע, שבזה הוא נמצא בהשתוות הצורה עם הבורא, הוא מתחיל להרגיש את הבורא, או הבורא מתחיל להתגלות אליו, זה אותו דבר.

תלמיד: אז במה הם אחד?

בכוונה להשפיע זה לזה, ואז זה גורם להם דבקות.

תלמיד: אם הוא מדבר מצד המשיג, מצד הנברא, אז הוא יכול להגיד, קיבלתי עכשיו תכונה חדשה.

כן.

תלמיד: איך הנברא יכול להגיד משהו על המאור, ועוד להגיד שאני והוא זה אחד?

הוא מרגיש כוח שמתגלה בו ונותן לו אפשרות להשפיע, לחשוב לא על עצמו.

תלמיד: רב"ש כותב "בלי אמונה, אפילו שלא לשמה, לא יכולים לעשות". מאיפה מביאים אמונה? כי לא לשמה זה כביכול שעדיין אין כוונה נקייה על הכול.

אמונה זה המאור העליון שמאיר לאדם ונותן לו כוח השפעה.

תלמיד: אמונה קודמת לכול, אמונה היא כבר לא השפעה במשהו?

לאמונה אנחנו צריכים להגיע קודם כל.

תלמיד: כי רב"ש אומר שבלי אמונה אין עדיין שלא לשמה.

כן.

תלמיד: רב"ש כותב פה, "אנו צריכים להאמין אפילו על שלא לשמה. כי בלי אמונה, אפילו שלא לשמה, לא יכולים לעשות." כלומר, שלא לשמה זה עדיין לא השפעה.

כן, הוא לא יכול להבדיל אפילו אם הוא נמצא בלשמה או לא לשמה.

תלמיד: אז מה נותנת לו אמונה? או שאני לא תופס נכון את המושג.

אמונה נותנת לאדם כוח להיות למעלה מהרצון שלו.

תלמיד: ומה נותן לו ה-לא לשמה?

בלא לשמה הוא עדיין משתוקק להגיע ללשמה אבל עדיין לא הגיע.

תלמיד: אז למה הוא כותב שבלי אמונה אפילו בלא לשמה הוא לא יכול להיות?

כי הוא עדיין לא יוצא לקראת זה, הוא לא משתוקק לזה.

תלמיד: אם הוא משיג אמונה, אז למה הוא צריך מעֶבר לזה?

אם הוא משיג את כוח האמונה אין לו מה לעשות, רק להגדיל את האמונה.

תלמיד: על מה הדגש ביחס ללא לשמה ולשמה?

"לא לשמה" זה נקרא שאדם עדיין תופס את עצמו שנמצא במשהו בעל מנת לקבל, ולא יכול לצאת ממנו, זה נקרא "לא לשמה". אבל הוא יודע, הוא מרגיש שזה מצב שלו, הדרגה שלו ועל ידי המאמצים יוצא מלא לשמה לאט לאט ללשמה.

תלמיד: אם הוא נמצא בתוך רצון לקבל ומרגיש שהוא לא יכול לצאת ממנו, כדי להיות בהבחן הזה הוא צריך אמונה?

הוא צריך הארה מסוימת.

תלמיד: אז מאיפה מתחילים לעבוד עם אותה הארה של אמונה?

מתחילים מזה שהוא רוצה להתעלות למעלה מהרצון לקבל שלו.

שאלה: רב"ש כותב שהתורה נחלקת לשניים, בזמן החטא היא בבחינת תרי"ג עיטין, לאחר התיקון היא בבחינת תרי"ג פקודין. מה זה אומר שהתורה מאירה לאדם בבחינת תרי"ג עיטין, תרי"ג עצות?

שאדם בכל זאת רואה עד כמה הוא עדיין נמצא ביחס לא שלם לבורא.

תלמיד: איך האדם מרגיש את זה? איך הוא מרגיש שהתורה מאירה לו בצורה הזאת?

על הרגשה קשה לדבר, אבל הוא מרגיש שהוא לא יכול להתעלות למעלה מהרצון שלו לעצמו, שעדיין זה מחזיק אותו.

תלמיד: ואיך הוא משתמש בתורה בשלב הזה?

הוא משתמש בה כדי להביא לעצמו מאור שיעלה אותו לדרגה יותר גבוהה. הוא מרגיש שהוא נמצא עדיין ברצון לקבל ורוצה לראות את עצמו מתעלה מעליו.

תלמיד: הוא מרגיש שזאת התורה שמשפיעה עליו? איך הוא מרגיש את הקשר עם התורה במצב הזה?

זה הכוח העליון, המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: ויש לו כבר קשר, יש לו הרגשה של ההשפעה הזאת אליו?

כן.

שאלה: בכל מדרגה אדם עובר מלא לשמה ללשמה, ויש שני מצבים בכל מדרגה?

כן.

שאלה: אני מרגיש שהמושג הזה של "תורה ומצוות" כאילו התרחב, ויש לי כמה שאלות על זה. האם מצווה מתחילה מלא לשמה?

כן.

תלמיד: האור שמלובש במצווה גם מלווה את העבודה עוד כשאדם מתחיל מלא לשמה? כשאומרים תורה ומצוות, בכל מצווה יש אור שמלווה את האדם ברגע שהוא מתחיל מלא לשמה?

כן, עד הלשמה.

שאלה: ומתי המערכת הזו של תורה ומצווה הותקנה בהשתלשלות מלמעלה למטה?

היא קיימת מרגע שאדם נברא ומתחיל להשתמש בכוחות שלו.

שאלה: לאחר שבירת הכלים?

זה מוכן בתוך המערכת עוד מבריאת האדם.

שאלה: האם לכל נשמה יש תורה ומצוות משלה?

אם אדם כבר נמצא בדרגת הנשמה, אז ודאי שיש לו קשר עם תורה ומצוות.

שאלה: נאמר שהתורה ניתנה בשתי רמות, מבחינת עצות ומבחינת פיקדון. להרגשתי אנחנו נמצאים עכשיו ב"עצות", והאם נכון להגיד שמידי פעם יש לנו גם זיק של פיקדון.

עדיין לא.

שאלה: אז איך נקבל את האמונה בלי הזיק הזה?

מבחינת ההארה האור מאיר, אנחנו לא מבחינים בו אבל על ידי זה אנחנו מתקרבים לאט לאט. ואומנם אנחנו לא מודעים, אבל הרצונות שלנו משתנים על ידי זה.

שאלה: כשאנחנו רוצים להגיע לאמונה מעל הדעת, רוצים לייצר תפילה, אנחנו נמצאים במקום מסוים ואנחנו רוצים לאחד יותר את החלקים שלנו, שיהיו מכווננים. איך עושים את זה עם החברים?

על ידי חיבור בינינו, שיהיה ככל האפשר צמוד יותר ויותר.

שאלה: ומה יביא אותנו לעוד כוחות?

תפילה, שהאור שמאיר על המאמצים שלנו יקרב אותנו, יחבר בינינו.

שאלה: מה התנאי לכך שהאור המחזיר למוטב יפעל על האדם?

שאדם הכין את עצמו לקבלת המאור. האור הוא תמידי, לא מוגבל, ובמידה שאתה הולך לקראתו אתה מקבל את הארתו.

שאלה: כשאתה מתחיל לכוון לקשר ולעבודה עם החברים ובודק את עצמך, אתה מבחין שזה בכוונות הלא נכונות.

אפילו שכוונות לא נכונות, אבל בכל זאת אתה מתאמץ, אתה עושה משהו, בכל זאת יש לך מאמצים נגד הרצון.

שאלה: איך נקראים המאמצים נגד הרצון הזה לפני שיש את הכוונה הנכונה? כי כשאני בודק את עצמי אין לי כוונה הנכונה.

ובכל זאת אתה מתאמץ.

שאלה: כן, עושים את העבודה בין החברים.

גם זה נקרא יגיעה.

שאלה: ומה ביגיעה הזאת מושך את המאור המחזיר למוטב?

זה נקרא "שלא לשמה", אבל מתוך שלא לשמה מגיעים ל"לשמה".

שאלה: וזה עדיין לא כוונה?

זו עדיין כוונה אבל היא נסתרת, האדם עצמו לא מרגיש שהוא נמצא בכוונה. אין לו עדיין את היחס הנכון, הגלוי, הפתוח בהדדיות לבורא.

שאלה: אמרת שגודל הכוונה, השפעה, קובע את מידת גילוי הבורא. במה נקבע גודל הכוונה?

מאמץ שאדם עושה כדי להגיע ל"לשמה".

שאלה: איך מודדים את זה?

אנחנו לא יכולים למדוד את זה לפי העבודה שלנו בינתיים. אנחנו נוכל למדוד את זה אחר כך, כשנתחיל לקבל בכלים שלנו את המאור המחזיר למוטב ולפי הארת המאור אז אנחנו נבין מהי מידת המאמצים שלנו. לכן המצב של המאמצים ללא המאור בינתיים נקרא שאנחנו נמצאים בהסתרה.

שאלה: האם מעשה שנעשה עם כוונה טובה יכול אי פעם לגרום לנזק?

לא, לא יכול.

שאלה: מה הכוונה שבכל מצווה טמון אור של דרגה ייחודית בצורת פיקדון?

מצווה זה תוצאה ממאמץ האדם כשהוא מתקרב לבורא. בזה שמתקרב לבורא, לאיזה חלק מהדרך, שם הוא מגלה את המאור, האור העליון, וכך הוא יכול למדוד את עצמו.

שאלה: האם ניתן להשתמש באור הזה, או שזה לשימוש בהמשך?

אפשר להשתמש, ודאי, הכלי עכשיו נמצא לפני, המאמצים שלי, מידת ההתקרבות שלי והאור שממלא את הקטע הזה שאני משיג על ידי המאמץ.

שאלה: אז למה זה נקרא פיקדון, "פקודין", שזה כביכול ישמש למשהו בהמשך?

יותר נכון לומר שהמאור מופקד שם. האור מופקד באותו מאמץ שעשיתי, והוא מתחיל להאיר לי עכשיו.

שאלה: קראנו שהרצון לקבל נקרא "רע". מה הם הדברים שמפריעים לאדם בעוצמה הגדולה ביותר לגלות שהרצון לקבל הוא רע?

הייתי אומר שהגאווה שלו, זה הכי מפריע.

שאלה: אז מהי הדרך הטובה ביותר לעבוד עם זה? איך הכי טוב לנצח?

להכניע את הראש כלפי החברים.

שאלה: מה כלול בכוח שניתן לאדם שיכול לא לחשוב על עצמו?

האור העליון, אין לנו יותר שום דבר חוץ ממנו, אם הוא מאיר אנחנו נמצאים למעלה מהרצון לקבל שלנו, מהטבע שלנו. במידה שהוא מאיר כך אנחנו נעלה, ולא נחשוב על עצמנו אלא יותר ויותר על הזולת, על האחרים, על הבורא וכן הלאה.

שאלה: כתוב שבעזרת התורה מקבלים כלים דהשפעה, מתי האור מתחיל לשנות אותנו?

זה כבר תלוי בעוצמת האור, היא משפיעה עלינו ומחליטה.

תלמיד: האם אפשר לומר שזה קורה כשאנחנו מבטאים רצון להתחבר, לעזור לחברים לעבור את ההפרעות ביחד?

ודאי שמהמחשבה, הנטייה הכי קטנה לחיבור, להתקרבות, כבר האור משפיע עלינו, אבל זה לא במידה שנרגיש ממש את התגובה שלו באופן שנוכל לדבר עליו, זה לא קורה מיד.

שאלה: מה הקשר בין כוונה לבין סגולה הקיימת במאור המחזיר למוטב, בתורה ומצוות. ומה הכוונה צריכה להיות כשמדובר על תורה?

תורה היא האור הכללי, הכוח העליון שעוזר לנו להתעלות למעלה מהרצון לקבל שלנו, וככול שנתעלה נוכל לעשות יותר ויותר פעולות דהשפעה שנקראות מצוות.

שאלה: מהן "שבע מצוות דרבנן"?

את זה נברר אחר כך, זה לא לעכשיו.

שאלה: מה צריכה להיות השפעת האמונה על חייו הגשמיים של האדם?

האדם צריך במהלך כל היום להשתדל להתקרב לתכונת ההשפעה ולקשר עם החברים שלו, זה הכול.

שאלה: מה זה אומר לזכות בשמיעת קול ה'?

ככול שנרצה להתחבר לחברים, בהתאם לזה נהיה יותר ראויים לשמוע את קול ה'.

שאלה: האם תרי"ג המצוות קשורות לעשר הספירות?

כן ודאי, מה ששורה בכל עשר הספירות זה האור של תרי"ג המצוות, תר"ך המצוות.

שאלה: זה לא סוד שלנשים קשה להתחבר, מאיפה ניקח את הכוח שיידחף אותנו לחיבור, מה היא התפילה שתחזק אותנו?

התפילה היא לחיבור. ואין מה להתלונן על כך שאת אישה וכביכול קשה לך יותר מגבר, יש פעולות שלאישה קל יותר לקיים מאשר לגבר, אבל בגדול זה לא משנה, ביחס לאגואיזם שלו כל אדם קיבל כוחות מתאימים בדיוק לזה.

שאלה: כתוב, "אולם סדר העבודה הוא, היות שאנו נולדנו כבר לאחר חטא דעץ הדעת, לכן אנחנו כבר משוקעים בהרצון לקבל לתועלת עצמו, שעל זה היה צמצום והסתר." כולנו, גם אני וגם החברים נמצאים בבית האסורים על אף שאני לא רואה שהחברים נמצאים שם, איך אני שגם נמצא בבית האסורים יכול לשחרר את החברים?

אפילו שאני נמצא עדיין בבית האסורים ולא יכול לעזור להם לצאת, על ידי משיכת המאור המחזיר למוטב אני מעורר את המאור, וכך יוצא.

תלמיד: זה תהליך אישי?

כן, זה תהליך אישי.

שאלה: העולם נברא עבור האדם כדי להיטיב לנבראים, למה אם כך האדם צריך קודם לסבול כדי שלאחר מכן הוא יוכל לקבל תענוג?

זה כדי לעזור לאדם להיפטר מהאגואיזם שלו. לכן אדם נברא באגואיזם וקשה לו לצאת מתוכו, והרצון שלו להתקרב לבורא נמדד במידת המאמצים שלו.

שאלה: האם יש לנו הבטחה שנעבור מלא לשמה ל-לשמה?

אין שום ערובה לשום דבר, מי שעובד כדי לצאת יוצא.

שאלה: בנוגע ל-לקבל בעל מנת להשפיע, האם מי שהגיע למקום הזה מובטח לו להישאר שם למרות העליות והירידות או שהוא יחזור אפילו ל-להשפיע על מנת לקבל?

הוא נשאר בלקבל על מנת להשפיע.

שאלה: האם ניתן לומר שעד שלא הגעתי לאהבת הזולת לא יזרח אור התורה?

נכון, איפה הוא יזרח? איפה הוא יתגלה? רק במקום שאת רוצה להתקרב, לתת, להשפיע, לאהוב.

שאלה: האם האור פועל בו במקום על כל מאמץ ומאמץ שאדם עושה או שהוא פועל כתוצאה מהצטברות מאמצים?

גם וגם, יש אור פרטי ואור כללי.

(סוף השיעור)