שיעור ערב 06.12.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 63, "אחור וקדם צרתני"

אחור וקדם צרתני

""אחור וקדם צרתני", פירושו בגילוי והסתר פנים של השי"ת, כי באמת "מלכותו בכל משלה" והכל ישוב לשורשו, כי "לית אתר פנוי מיניה [אין מקום פנוי ממנו]", אלא ההבדל הוא, ב"הוה" ו"יהיה", כי הזוכה לחבר ב' העולמות, הוא מגלה ב"הוה" מלבושו ב"ה, שכל הנעשה הוא לבוש לגילוי שכינה. וזה בחינת "הוה", דהיינו, גם עתה יוצא בלבוש מלכות ומראה בעליל לעין כל, ש"אין הרוכב טפל לסוס" ח"ו, אלא אף שלמראית עין נראה שהסוס מוביל את רכבו, אבל האמת היא, שאין הסוס מתעורר כלל בשום תנועה, זולת להרגש מתג ורסן של רוכבו, זה נקרא בנין קומת השכינה, וכו'. וזה נקרא בחינת "פנים בפנים".

אבל האדם שלא זכה עדיין להקדיש כל תנועותיו בלתי לה' לבדו, ואין הסוס משתוה בתנועותיו למתג ורסן של רוכבו, אלא בהיפך כביכול.. .. ומשליט השפחה על גבירתה וכו', זה נקרא בחינת "אחור", פירוש, שאל תדמה בדעתך שאתה מתרחק מהקדושה חלילה וחס, כי "והעולה על רוחכם היו לא תהיה", כה אמר ה': "אם לא ביד חזקה" וכו'. כי לא ידח ממנו נדח, וכל הגלגל מתכגלגל לבא אל הקדושה לשורשו, ואם כן אף על פי שנראה שהסוס מוביל את הרוכב כחפצו הנבזה כביכול, אבל האמת אינו כן, אלא הרוכב מוביל את הסוס לחפצו. אך אינו מתגלה עתה ב"הוה", זולת ב"יהיה" והבן. נמצא, כי בבחינה זו הוא ג"כ חיבור, אלא "אחור באחור", ז"א שלא ברצון הלובש ושלא ברצון המלביש והבן.

והעושים רצונו, דהיינו, המגלים בעצמם לבושי מלכות ב"הוה", מחוברים בבחינת "פנים בפנים", ברצון טוב של הלובש וברצון טוב של המלביש והבן, כי דוקא בחינה זו היא רצונו ית'.

וזה פירוש "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה" וכו'. כי בין כך ובין כך תעבוד, אלא החילוק הוא כי זה "במצור ובמצוק", דהיינו שלא ברצון, וזה "מרב כל" דהיינו ברצון.

כן איתא במדרש: "מסתכל הקב"ה במעשיהן של צדיקים ומעשיהם של רשעים ואינו יודע במה רוצה הקב"ה אם במעשיהם וכו', כשהוא אומר וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל, הוי אומר במעשיהם של צדיקים", פירוש, שבכל העשיות והמנהגים, הקב"ה מסתכל, ז"א מתחבר, והכל מתגלגל ובא לשורשו, אם כן נשאלת השאלה איזה דרך יותר נרצה? לזה מסתייע המדרש מהכתוב "וירא אלקים את האור כי טוב", דהיינו, בחינת גילוי, שזה במעשיהם של צדיקים, וזו הכונה בחז"ל, "ארוכה וקצרה וקצרה וארוכה". ע"ש, דהיינו כנ"ל."

תלמיד: בסוף המאמר כותב בעל הסולם "היינו, בחינת גילוי, שזה במעשיהם של צדיקים, וזו הכונה בחז"ל, "ארוכה וקצרה וקצרה וארוכה"." כביכול הבורא מעדיף את העבודה של הצדיקים מאשר את העבודה שלנו. אבל אנחנו לומדים שהבורא דווקא אוהב את העבודה שלנו שהיא בהסתר, יותר מאשר של הצדיקים שכבר קיבלו גילוי. כאילו פה העבודה יותר קשה והבורא מעריך את העבודה הזו.

תלוי איך אתה מגדיר מה זה צדיק, מה זה רשע. צדיק זה מי שמצדיק את הבורא למרות כל הקשיים. זה נקרא צדיק. אז ודאי שיש לו עבודה קשה והוא נמצא במאמצים גדולים ולכן זה מוצא חן בעיני הבורא כי הוא עובד נגד האגו שלו, הרצון לקבל, ומעלה את עצמו בזה שמצדיק את הבורא לדרגת הבורא.

תלמיד: צדיק זה לא קשור לגילוי והסתר? צדיק יכול להיות גם בהסתר?

גם בהסתר יכול להיות צדיק. למה לא?

תלמיד: ולזה הוא מתכוון או שהוא מתכוון דווקא לגילוי?

לא. הוא מתכוון שמי שעובד כדי להצדיק את הבורא, הוא נקרא צדיק. וכדי להצדיק את הבורא הוא דווקא צריך להיות בהסתר, אז יש לו הזדמנות להצדיק. כי בגילוי מי יודע מאיפה הוא מצדיק? מאותו מצב עצמו?

שאלה: לא הבנתי למה יש פה דילמה, אינו יודע במי רוצה הקדוש ברוך הוא אם במעשים של הצדיקים או של הרשעים?

שוב, כאן הכול תלוי במה אנחנו מדברים. אנחנו מדברים על מצב שבאדם, שבמצב אחד הוא נקרא צדיק, במצב שני הוא נקרא רשע. אז מה רוצה הקדוש ברוך הוא? הוא רוצה במצב של הרשע או במצב של הצדיק?

תלמיד: לכאורה ברורה התשובה.

איזה?

תלמיד: צדיק.

אני חושב ההיפך. הבורא רוצה לראות את האנשים שהם רשעים ואז הם מגלים שיש להם מה לתקן והם מתעלים מעל מה שמגלים, שלא נמצאים בקשר, לא בעל מנת להשפיע ואז הוא מכבד אותם יותר. גם כתוב, "הקדוש ברוך הוא אוהב את הרשעים".

תלמיד: בסדר, בהתחלה רשע אבל אחר כך צדיק. עדיף צדיק.

לא. אני מעדיף שלא. אני מעדיף כל הזמן לגלות שיש לי עוד מה לתקן וזה נקרא שאני רוצה לגלות את עצמי כל הזמן רשע.

תלמיד: לכן יש שאלה, כלומר האם זה מצב שאני מגלה חיסרון?

אני מגלה חיסרון שאני רשע ומשתוקק כל פעם מעל זה להיות צדיק. להצדיק את הבורא. אנחנו לא צריכים לעשות שום דבר חוץ מלהצדיק כי כל היתר נעשה מלמעלה. אחרי שאתה קובע שזה ככה, גמרנו. לבורא אין יותר מה לשחק איתך, להראות לך עוד משהו. בזה סיימת.

תלמיד: שוב, המצב העדיף הוא שאני מגלה את עצמי כרשע ומשתוקק להיות צדיק.

כן.

תלמיד: ואיך הוא מכריע? הוא אומר "וירא אלקים את האור כי טוב" ולכן ההכרעה.

כן. מאיפה יכולה להיות הכרעה אם לא ממקום החושך. רק מהחושך רואים את האור.

תלמיד: אז למה בכל זאת הצדיק הוא עדיף?

צדיק בזה שמצדיק את הבורא. אבל אם אתה נמצא סתם באיזשהו מצב ואתה מרגיש שאתה צדיק זה לא טוב. זה מצב שהבורא לא רוצה אותך. הוא מילא אותך במשהו קטן וגמרנו, "נעזוב אותו".

תלמיד: שוב פעם יוצא שהם שווים בערכם.

לא. איך שווים? דווקא המצבים הרעים שאדם מגלה כלפי הבורא, כלפי להצדיק את הבורא אלה המצבים הכי טובים, הכי גבוהים. לא מן הסתם בעל הסולם כותב "אחור וקדם צרתני".

תלמיד: זה שניהם יחד. זאת אומרת, צריך להיות דווקא מצד החושך ומשתוקק להיות צדיק.

כן. שאם מתגלה לך חושך אתה צריך לדעת שמתגלה לך חושך. שהחושך מתגלה. אחרת אתה סתם נמצא במצב של איזה ייאוש בהמי.

תלמיד: ומה זה הביטוי "ארוכה וקצרה וקצרה וארוכה".

זה כלפי הדרך, איך אתה קובע את זה, איפה אתה נמצא. שוב, כלפי להצדיק את הבורא. אתה יכול להיות בתחילת הדרך ואתה נמצא בדביקות בכמה שהבורא נותן. והבורא נותן לך הבחנות שחשוב לו איך אתה מתייחס להבחנות הללו. לא שאתה כבר עברת את כל הדרך, אלא המאמצים, כמו שאנחנו אוהבים שתינוק עושה איזה מאמץ. עד כמה זה יותר נעים, חמוד לעומת מה שעושה ילד גדול או בכלל איש מבוגר.

תלמיד: אז מה זו כל הבחנה כזו, מה זה ארוכה וקצרה?

זה כבר תלוי. צריך לקרוא שוב. "ארוכה וקצרה, קצרה וארוכה" זה הכול תלוי כלפי האדם איך הוא קובע איפה הוא נמצא. יכול להיות שהוא נמצא כאילו רחוק מהבורא אבל בשבילו זה דווקא מקום להראות את הקרבה.

תלמיד: "וקצרה וארוכה"?

ההיפך, שאם הוא חושב שהוא נמצא קרוב, אז יש לו עוד דרך. לא לשפוט לפי החלטות והרגשות אלא אך ורק לפי ההצדקה. כל המאמר הוא שאתה יכול כבר עכשיו להרגיש את עצמך, באמת להרגיש שאתה נמצא בתיקון.

שאלה: יש פה כמה הבחנות. הראשונה שבעל הסולם אומר פה, שיש מצב של פנים בפנים, "הרגש מתג ורסן של רוכבו, זה נקרא בנין קומת השכינה", והשני שהוא אומר שזה מצב של אחור, שנדמה כאילו הסוס מוביל. יש גם הגדרה של רשע וצדיק. מה הקשר?

למה אתה עכשיו אוסף לי את כל המילים האלה? אתה רוצה שאני אקשור אותן יחד?

תלמיד: כן.

אז תקרא שוב.

קריין: נקרא שוב.

""אחור וקדם צרתני", פירושו בגילוי והסתר פנים של השי"ת, כי באמת "מלכותו בכל משלה" והכל ישוב לשורשו, כי "לית אתר פנוי מיניה [אין מקום פנוי ממנו]", אלא ההבדל הוא, ב"הוה" ו"יהיה", כי הזוכה לחבר ב' העולמות, הוא מגלה ב"הוה" מלבושו ב"ה, שכל הנעשה הוא לבוש לגילוי שכינה. וזה בחינת "הוה", דהיינו, גם עתה יוצא בלבוש מלכות ומראה בעליל לעין כל, ש"אין הרוכב טפל לסוס" ח"ו, אלא אף שלמראית עין נראה שהסוס מוביל את רכבו, אבל האמת היא, שאין הסוס מתעורר כלל בשום תנועה, זולת להרגש מתג ורסן של רוכבו, זה נקרא בנין קומת השכינה, וכו'. וזה נקרא בחינת "פנים בפנים".

שאלה: אפשר להסביר את העניין של "הוה" ו"יהיה", למה הוא מתכוון?

הוה זה עכשיו, יהיה זה יהיה. זאת אומרת, לא עכשיו הוא מגיע לזה שהוא נמצא בדבקות, אלא ביהיה. ויש כאלה, שכבר עכשיו במצב שהוא נמצא, הוא מרגיש את עצמו בדבקות.

תלמיד: ואז אין יהיה יותר, יש רק הוה.

כן.

שאלה: מה זה מתג ורסן של רוכבו, שהוא משיג?

זה שעל ידי זה הבורא מנהל אותנו. שאנחנו מרגישים שאנחנו כולנו מכוונים על ידי הכוח העליון ושהוא רוכב עלינו, וגם בהסתרה וגם בגילוי, בכל המצבים שלי שהם בעד ההשגחה שלו או נגד ההשגחה שלו, בכל זאת אני מרגיש שהכול בא ממנו. אמנם לפעמים אני מרגיש שזה לא כך, לפעמים מתגלה הבורא ולפעמים נעלם, אז נעלם זאת אומרת שאני נמצא? לא, כך הוא רוצה שיקרה במודעות שלי, אבל בעצם הוא מנהל אותי גם בכל המצבים האלו ב-100%. גם במצב הגלוי ביותר, גם במצב הנסתר ביותר.

שאלה: אפשר להגיד שזה בעצם איך הוא מנהל את העשירייה, כי אני מרגיש אותו דרך מרכז העשירייה?

לא נתבלבל בזה. נגיד, אבל עם העשירייה תמשיך לבד.

שאלה: בעל הסולם כותב פה, "הזוכה לחבר ב' העולמות, הוא מגלה ב"הוה" מלבושו ב"ה,". מי זוכה? איך אפשר לזכות לזה?

האדם שנמצא במצב שבשבילו הוה ויהיה זה אותו דבר, הוא מרגיש שכבר עכשיו הוא נמצא בגילוי הבורא. שמה שקורה לו, זה גילוי פעולות הבורא בו.

תלמיד: ואיך מגיעים לזה שהוה ויהיה זה אותו דבר?

אתה צריך לתאר לעצמך שמה שעכשיו אתה עושה, זה הבורא עושה עליך.

תלמיד: וזה מחבר את כל הזמנים?

כן.

תלמיד: ואין חוץ מהרגע הזה כלום?

כלום, כי הזמן באמת לא קיים.

תלמיד: אז הרגע הבא?

אם יש לך הרגע הבא, סימן שעכשיו אתה לא נמצא במצב המושלם.

תלמיד: אז בשביל מה יהיה, בשביל מה העתיד?

כדי לבטל אותו ולמשוך אותו להוה בלבד.

תלמיד: איך עושים את זה? איך אפשר לבטל, כי האדם כל הזמן פניו לעתיד.

תחשוב, אני לא יכול לעשות את זה במקומך. תחשוב איך עושים. אתה חייב לתאר שהבורא הוא מנהל אותך בכל רגע ורגע ואין לך הרגע הבא, אלא מה שאתה נמצא בשליטתו השלמה.

שאלה: לא יודע למה המאמר הזה כאילו מתקשר לי לחומר שאנחנו לומדים למעלה מהדעת.

אל תבלבל אותנו, תשאל בבקשה וזהו.

תלמיד: האם זה מתאים ללמעלה מהדעת?

הכול מתאים, אין דבר כזה שלא מתאים. ודאי שכן. אבל אני לא רוצה שתבלבל אחרים עם הגילויים שלך.

שאלה: אז מה זה שבעל הסולם אומר פה "והעושים רצונו, דהיינו, המגלים בעצמם לבושי מלכות ב"הוה", מחוברים בבחינת "פנים בפנים", ברצון טוב של הלובש וברצון טוב של המלביש"?

הבורא רוצה שאנחנו נגלה אותו בצורה כזאת שהוא כל הזמן רוכב עלינו ומוביל אותנו לכיוון הטוב. מוביל אותנו לכיוון הטוב זה שאנחנו כבר עכשיו אנחנו מגלים שזה טוב. אם אני מגלה שהוא שורה, שהוא נמצא ושולט עלי, אין לי שום עניין של הווה ועתיד, הכול נגמר באותו רגע. הגעתי לדבקות נעלם הזמן. נעלם הזמן כי לא חשוב לי מה הוא יעשה איתי. אם אני דבוק עימו אז אני לא מצפה לשום חידושים יותר.

תלמיד: את זה אנחנו עושים בעצמנו, מה זה מגלים בעצמנו?

אנחנו רוצים לזה להגיע. זה נקרא "דבקות בבורא".

קריין: פסקה שניה.

"אבל האדם שלא זכה עדיין להקדיש כל תנועותיו בלתי לה' לבדו, ואין הסוס משתוה בתנועותיו למתג ורסן של רוכבו, אלא בהיפך כביכול.. .. ומשליט השפחה על גבירתה וכו', זה נקרא בחינת "אחור", פירוש, שאל תדמה בדעתך שאתה מתרחק מהקדושה חלילה וחס, כי "והעולה על רוחכם היו לא תהיה", כה אמר ה': "אם לא ביד חזקה" וכו'. כי לא ידח ממנו נדח, וכל הגלגל מתגלגל לבא אל הקדושה לשורשו, ואם כן אף על פי שנראה שהסוס מוביל את הרוכב כחפצו הנבזה כביכול, אבל האמת אינו כן, אלא הרוכב מוביל את הסוס לחפצו. אך אינו מתגלה עתה ב"הוה", זולת ב"יהיה" והבן. נמצא, כי בבחינה זו הוא ג"כ חיבור, אלא "אחור באחור", ז"א שלא ברצון הלובש ושלא ברצון המלביש והבן."

מה זה נקרא שאני עכשיו מרגיש את עצמי בעולם שלי, במצב שלי ומתכוון שבעתיד אני אגיע לגילוי הבורא ולדבקות בו. מה קורה במצב הזה? מה חסר לי כדי לגלות שאני נמצא גם עכשיו בשליטה המלאה שלו ולא בשליטתי? למה אני נותן לגלגלים האלה שיתגלגלו לשורשם ויגלו לי את המצב האמיתי, איך אני יכול לגלגל אותם בעצמי כדי לגלות שאני נמצא בשליטה השלמה של הרוכב ושאני שלם עם זה.

תלמיד: השאלה אם זה מצב שצריך לקבל אותו, או להגיד, לא הייתה כאן הכנה מספיק טובה. כנראה שלא התכוננתי טוב ולא הכנתי את עצמי בכל האמצעים, כי עכשיו אני מנותק ונדמה לי שאני מוביל ולא הוא.

כך לחשוב זה טעות, כי אני חושב שבעבר הייתי שולט בעצמי ולא הכנתי את עצמי נכון ולכן אני נמצא עכשיו במצב לא טוב. זאת אומרת, אני כבר כופר בייחודיות הבורא, אני כבר אומר שבעבר הוא לא היה שולט בי אלא אני הייתי בשליטה עצמית.

תלמיד: אז לקבל את המצב הזה כמו שהוא?

עד כה?

תלמיד: כן.

כן.

תלמיד: אז אני עכשיו בנתק וזה בסדר.

זה לא שבסדר, אבל עד כה מה שקרה, ודאי שהכול בשליטה עליונה ואסור לי להצטער על זה. אני רק צריך לחשוב על הרגע הזה, להיות דבוק ברגע.

"והעושים רצונו, דהיינו, המגלים בעצמם לבושי מלכות ב"הוה", מחוברים בבחינת "פנים בפנים", ברצון טוב של הלובש וברצון טוב של המלביש והבן, כי דוקא בחינה זו היא רצונו ית'."

תלמיד: הסוס יכול לגלות שהרוכב הוא מוביל אותו.

כן. אם הרוכב ירצה.

תלמיד: אז איפה חופש הבחירה של הסוס, איך הוא בכלל יכול לגלות בלי שהרוכב ירצה שהוא יגלה את זה?

חופש הבחירה הוא לא בזה שהסוס עושה משהו נגד הרוכב, או שהוא יודע מראש מה ירצה הרוכב. חופש הבחירה הוא שהסוס עובד נגד הרצון שלו ובזה הוא מגלה את החופש שלו כבחירה חופשית. הוא צריך לגלות במה אני חופשי.

תלמיד: בזה שאני משליט על עצמי את הידיעה שיש רוכב מעלי?

כן, גם כן.

שאלה: אם אני גיליתי שעכשיו המצב הגיע ממנו, מהבורא, אין עתיד ועבר ועכשיו יש הווה, אני גיליתי. מה העבודה, לתפוס ולא לשחרר את המצב?

אתה כבר נמצא בדבקות.

תלמיד: אז במה העבודה, רק להישאר במצב הזה?

כל הזמן להישאר במצב הזה, שאתה נמצא כל הזמן בשליטת הבורא, בדבקות בו. ושאתה מגלה את זה יותר ויותר במוח ובלב, כי הם כל הזמן מתרחבים.

תלמיד: יש פה בירור, או רק לתפוס את המצב?

לא, אתה לא יכול לקבע את המצב, הוא כל הזמן משתנה. ולכן אתה צריך כל הזמן להתאים אותו למה שאתה משתנה.

תלמיד: לא הבנתי במה העבודה.

כל הזמן להיות בדבקות עם הבורא, למרות שהתנאים משתנים.

תלמיד: כך אני מבין, כל הזמן לגלות שהמצב מגיע ממנו. לתפוס את המצב. הבנתי, גיליתי, הרגשתי, מה הלאה?

אתה צריך לחיות את זה כל הזמן. כל עצמותי תאמרנה.

שאלה: כשאתה מגלה שאתה נשלט בידי הבורא, אתה הולך ונכנע. איפה ההתנגדות לו, במה ההתנגדות לו כשהוא מתגלה?

אבל מאיפה אתה יודע שאתה דבוק בו בכל לב ונפש? אתה לא יודע, איך תעשה?

תלמיד: על מה ההתנגדות בכל רגע?

התנגדות לדבקות.

תלמיד: להחזיק בדבקות?

כן. שבכל המוחא וליבא שלי הבורא שורה.

תלמיד: וכשהוא מתגלה לך, או כשהוא מאיר לך, על מה אתה מתנגד? אתה בעצם מסכים לו בכל דבר.

אתה בטוח שזה על הכול, שזה כל הטבע שלך שעכשיו נגלה.

תלמיד: לא, בטוח לא.

זאת אומרת, אתה צריך להמשיך את גילוי הבורא לכל הכלים שלך.

"וזה פירוש "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה" וכו'. כי בין כך ובין כך תעבוד, אלא החילוק הוא כי זה "במצור ובמצוק", דהיינו שלא ברצון, וזה "מרב כל" דהיינו ברצון." זאת אומרת, האדם צריך להבין שהדבקות שלו בבורא היא דבקות שלמה, תמידית. מהבורא אין שום הבדל באיזה מצבים הוא נמצא, במחשבות ורצונות, אלא הכול כלפי האדם. עד כמה שהאדם מגלה את מידת הדבקות שלו בבורא.

"כן איתא במדרש: "מסתכל הקב"ה במעשיהן של צדיקים ומעשיהם של רשעים ואינו יודע במה רוצה הקב"ה אם במעשיהם וכו', כשהוא אומר וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל, הוי אומר במעשיהם של צדיקים", פירוש, שבכל העשיות והמנהגים, הקב"ה מסתכל, ז"א מתחבר, והכל מתגלגל ובא לשורשו, אם כן נשאלת השאלה איזה דרך יותר נרצה? לזה מסתייע המדרש מהכתוב "וירא אלקים את האור כי טוב", דהיינו, בחינת גילוי, שזה במעשיהם של צדיקים, וזו הכונה בחז"ל, "ארוכה וקצרה וקצרה וארוכה". ע"ש, דהיינו כנ"ל."

במה אנחנו מתכוונים להרגיש את גילוי הבורא כטוב, מה זה "אור כי טוב"? "וירא א‑לוהים את האור כי טוב". זאת אומרת, האדם מתקן את הכלים שלו בצורה כזאת, שכל מה שיכול לקרות לו, לא משנה את הדבקות שלו בבורא. זאת אומרת, הוא נמצא במה שנקרא, נגיד בחסדים שלמים.

שאלה: למה יש ספק בין מעשיהם של רשעים לבין צדיקים, מה הבורא רוצה. הרי גם זה וגם זה אלו מצבים שאדם מקבל מלמעלה. למה יש ספק מה נכון מה לא נכון?

מה הוא כותב?

קריין: "כן איתא במדרש: "מסתכל הקב"ה במעשיהן של צדיקים ומעשיהם של רשעים ואינו יודע במה רוצה הקב"ה אם במעשיהם וכו',".

זה בינתיים שום דבר. מה אני רואה במדרש.

קריין: "כשהוא אומר וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל, הוי אומר במעשיהם של צדיקים", פירוש, שבכל העשיות והמנהגים, הקב"ה מסתכל, ז"א מתחבר, והכל מתגלגל ובא לשורשו,".

זאת אומרת, יש הבדל בכל זאת בכל מצב ומצב, שהבורא רוצה דבקות. ולא שזה מגיע מאדם בצורה שאדם מראש מסכים עם זה שהבורא שולט, לא. אלא זה שהאדם מגלה את שליטת הבורא, רוצה לגלות את השליטה הזאת, זה נקרא בשבילו אור.

נמצא בכאלו תיקונים של השפעה, שיכול לקבל את כל פעולת הבורא בדבקות. איך עוד? נמצא באור החסדים כך שלא חשוב מה יתגלה, מוכן לקבל את זה בעל מנת להשפיע.

קריין: "דהיינו, בחינת גילוי, שזה במעשיהם"..

עולם - העלם

"וז"ס "כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך", שהכל משומר בל"ב נתיבות החכמה, ומחמת זה "מלאה הארץ קנינך" ולית אתר פנוי מיניה, כי הכל הולך לשורשו. אמנם עתה בהעלם, ולכן נקרא "עולם" לשון "העלם". ואור המתעלם ומתלבש בעולם, נקרא "נקודה" בחינת "יוד" מתחלק לב' "ההין": עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא [עולם של הסתר ועולם של גילוי]. וכל עבודת האדם, לגלות נקודה זו, להמשיך אותה בבחינת "ואו" מעולם ועד עולם, דהיינו "ו" בין ב' "ההין", לגלות לעין כל, את שפע האור הנמשך מאור מקיף למוקף, דהיינו ב' "ההין", בסוד בינה יסוד מלכות והבן."

זה קצת טכני.

הוא רוצה להגיד לנו באות "עולם – העלם", או שזה מלכות, או זעיר אנפין, או בינה. "עולם‑העלם" כך אנחנו כל הזמן עובדים בעצם. בינה ומלכות, מלכות ובינה, הסתר גילוי, גילוי הסתר.

הכנעה, הבדלה, המתקה

"הדרך הנרצה מהאדם הוא ג' בחינות: הכנעה, הבדלה, המתקה, פירוש, "מארת חסר כתיב", כי האור של עוה"ז מתוך החושך נברא, "כיתרון האור מתוך החושך" - ו"שרגא בטיהרא מאי אהני [נר בצהריים - מהו מועיל]", וביממא לא סליק נהוריה [וביום לא עולה אורו]. וז"ס הקליפה קדמה לפרי, ולכן, הנעשה שותף לבורא במעשה בראשית, הוא מוציא את האור מתוך החושך, דהיינו, שמסתכל בעצמו כמה חשוך ומבוזה הוא לפני הקדושה של מעלה, והאיך לבוש בבגדים צואים, ובזה האור מוקף והבן.

ובתשומת לב לשאלת השי"ת, "ליראה את השם הנכבד והנורא", הוא מתחזק בכח גדול להכניע את הרע שבקרבו, עבדא בישא ושפחה בישא שיהיו נכנעים תחת גבירתה השוכן אתם בתוך טומאתם והבן, - עד אשר ירגיש בנפשו שההתעוררות לחיצוניות עבר ובטל ונכנע מאד, ואז יזכה לבא לבחינת "הבדלה", להבדיל בין האור ובין החושך, ולא יחליף ולא ימיר רע בטוב ולא טוב ברע, ואם המיר ימיר, דהיינו, התעוררות היצר ההכרחי לו, יהיה קודש בלתי לה' לבדו, שזו בחינת "המתקה" סוד ההשתוקקות לה', בסוד אהבה האמיתית, שבחינה זו באה אחר שיבדיל בין טוב לרע, בין רוממות הבורא ית' ושפלות עצמו, ויקיים בעצמו ובערת הרע מקרבך, כי יבוש מאד מפני עושיה, אז יזכה להמתיק ג"כ את השירים דיצר שלו, שאי אפשר לבער אותם, ומעלה אותם לשורשם האמיתי."

אלה דברים שאדם כתב לעצמו. אני זוכר שקראתי את זה עם רב"ש. גם לא היה מובן וכמעט ולא פירש.

זכור ושמור בדיבור אחר נאמרו

""זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, מה שאין הפה יכול לדבר, ואין האזן יכול לשמוע והלב לחשוב ולהרהר" וכו'. צריך להבין למה נאמר כך, ומה הנרצה מזה כלפי דידן?

נראה, הנה כתוב "אדם ובהמה תושיע ה'", ודרשו חז"ל: "אלו בני אדם שהן ערומים בדעת ומשימין עצמן כבהמה". פירוש, כל דרך הבריאה שברא ה' היא בחינת ב' הפכים בנושא אחד, ובבחינה זו נטבעו כל מיני החיבורים שבעולם, וזה כלל כל מעשה בראשית."

שהכול נכלל משני הפכים.

כח הדיבור

"אלא שהקב"ה בחידושו את מעשה בראשית גילה רק חלק א' בבחינה זו, כמ"ש "בדבר ה' שמים נעשו", שנטל אש ומים וערבן זו בזו לנושא אחד, והטביע הקב"ה כח הדיבור בבן אדם, שיהיה שותף עמו במעשה בראשית, שיברא גם כן בדיבורו עולמות מהבחינה הזאת, דהיינו ב' הפכים בנושא אחד, כי חידוש אחר... בעולם.

וזה אורח צדיקים הדבקים בבורא ית', שמכל דיבורם נבראו עולמות כדבר ה', וכח הפועל בנפעל, והבן, כי כבר הטביע בפיהם, אותם הכ"ב אותיות שברא בהם את העולם, רצוני לומר שיש בהם סגולה זו.

וכל זה שאין העשיות נגמרות בעולם הזה על ידי דיבור בעלמא, היא מפני ירידות העולם הזה בהתגשמות, ולכן שום דבר לא נתגלה בדיבור, רק בידים ורגלים, אבל באמת, די כח הטביע הקב"ה בדיבור שעל ידו יותגלה כל המעשה, כי כח הפועל בנפעל, וגם אנו מבטאים בפינו, אותם הכ"ב אותיות והבן. אלא הקליפות מכסות ומחלישות אותו הכח, ורצה הקב"ה לזכות את ישראל מהקליפות, נתן להם תורה ומצוות שעל ידם מתקרבים לקדושתו ית', ושכינה מדברת מתוך גרונם בטהרה ואז בדיבורם יעבדו מעשים."

[קטעים] כאלה לא לומדים. קטעים כאלה אדם קורא כשהוא לבד, לפי המצב שלו. אבל אין מה ללמוד אותם יחד כי אתה לא יכול לעשות כלום עם הטקסט עצמו. אני הולך לפי מה שאתם אומרים אבל אתם תלמדו עד כמה שזה ממש לא חכם להביא כאלו מאמרים לקהל.

תלמיד: אנחנו הלכנו לפי רצף המאמרים של כתבי בעל הסולם.

זה לא אומר כלום. זה לא מתאים.

תלמיד: זו פשוט הנחיה שנתת.

לא נתתי הנחיה כזאת, שזה חוק ולא יעבור, לא.

תלמיד: זה נכון גם לגבי שיעורי ערב או ספציפית לעכשיו?

גם לשיעורי ערב, אם באים אנשים אני חייב. בכל זאת הם באים לשיעור "זוהר" אז אני חייב לתת להם משהו מזה. אבל צריכים לבחור חומרים שיגיעו ללב האדם. וכאן עדיין לבנו סתום, אנחנו לא מרגישים את זה, לא לפי המוח ולא לפי הלב.

שאלה: האם אפשר בערב ללמוד מאמרי "שמעתי"? זה גם הולך ללב.

לא, מאמרי "שמעתי" ילמד כל אחד לעצמו.

שאלה: מה הוא מצב שבו הסוס הולך לחלוטין עם רוכבו והוא לא מרגיש מתג ורסן והוא יודע עדיין שרוכבו נמצא עליו?

בלי מתג ורסן הוא לא יכול. אלא הוא מקבל את זה כי הוא מסכים עם הרוכב, דבוק לרוכב נגד הטבע של הסוס שלו. הוא בונה בתוכו דמות הבורא, הרוכב ודבוק לזה ומתייחס לחלק הסוס שבו כמו הרוכב.

תלמיד: יש מצבים שאפילו שהוא מרגיש במתג והרסן, הוא מרגיש שהרוכב מביא אותו אל לפי התהום. למצבים שבהם הוא מרגיש שאת זה הוא לא מסוגל לעבור. ואז יש לו רתיעה כזאת טבעית, התנגדות למה שנעשה בו.

אני לא מבין אותך, אתה מדבר מהחיים?

תלמיד: כן.

שאתה מרגיש שיש עליך רוכב וככה הוא מביא אותך? אתה לא מרגיש את הרוכב, אל תגיד. לא יכול להיות, אתה מתאר לעצמך בפנטזיות שלך אבל אתה לא מרגיש אותו. אתה לא יכול להרגיש את הרוכב, את הבורא ויחד עם זה לגלות אותו כרע, לא יתכן.

שאלה: אז מה זה נקרא התנגדות למעשה הבורא, למה שהבורא מביא? מה זאת אומרת שאדם אומר עד כאן אני לא יכול?

כי זה הוא מתאר לעצמו את הדברים האלה, אבל אל תגיד שזה הבורא. אם היה מגלה שיש לו קשר עם הבורא, לא היה מפחד ולא נרתע מכלום. כי את הבורא אתה בונה בתוכך "בוא וראה", אתה בונה בך את הדמות הזאת, זה לא שנמצא משהו מחוצה לך.

תלמיד: האם כדי שהסוס ילך בדיוק לפי רצונו של הבורא, הוא צריך להיות בהכרה שהרוכב עליו הוא טוב ומטיב ובביטחון שלם, באמונה שלמה שהוא עושה רק את טובתו?

בטוח שהוא צריך לבנות את זה כך, על ידי המאור המחזיר למוטב וכך הבורא יתגלה בו. שוב, הבורא זה מה שאנחנו בונים בתוכנו, זה מה שמתגלה בנו, זה לא משהו שאנחנו מזהים מחוצה לנו.

תלמיד: אז במקרה הזה מי הוא זה שרוכב, זה עשירייה, זה הקבוצה, זה הרב?

הדמות העליונה שאני מייצב. כל הטעות היא בזה שאתה רוצה לקבל את הבורא שנמצא מחוצה לך, בצורה כזאת אנחנו לא מגלים אותו. אם אנחנו מדברים עליו כך, זה דיבור לא נכון. בורא זה בוא וראה בי, בתוך התכונות, בתוך הרצונות, בתוך המחשבות המתוקנות, סך הכול. אין מחוצה לבורא כמו שאין בורא ללא נברא, אין נברא ללא בורא. אם מתגלה זה, מתגלה זה. במידה שמגלים זה את זה, קיימים. במידה שלא מגלים זה את זה לא קיימים, קיימת הבהמה.

(סוף השיעור)