שיעור בוקר 07.04.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "מהות הדת ומטרתה"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "מהות הדת ומטרתה", כותרת "התפתחות מדעת והתפתחות שלא מדעת".

התפתחות מדעת והתפתחות שלא מדעת

"ותדע, אשר ב' כוחות משמשים, ודוחים אותנו לעלות ולטפס, על שלבות הסולם האמור, עד שנגיע לראשו שבשמים, שהוא הנקודה התכליתית, של השואת צורתינו להיוצר ית'.

וההפרש בין ב' הכוחות הללו הוא:

שהאחד, דוחף אותנו "שלא מדעתינו". כלומר, בלי בחירתנו. וכח הזה הוא דוחף אותנו מלאחרינו. ונקרא ויז-א-טערגא [כח הדוחה לאיזה דבר מאחוריו]. והוא שגדרנו אותו, בשם "דרך יסורין" או "דרך ארץ".

וממנו הגיעה אלינו הפילוסופיא של תורת המוסר, שנקראת "אתיקה", המיוסדת על הכרה נסיונית. דהיינו, מתוך הבקורת של התבונה המעשיית. שכל עיקרה של התורה ההוא, איננו יותר, רק סיכום של הנזקים, שנולדו לעינינו, ע"י גרעיני האגואיזם. והנה, הנסיונות האלו הגיעו אלינו במקרה, דהיינו, שלא "מדעתינו" ובחירתנו. אולם המה בטוחים למטרתם, כי דמות הרע הולך ומתברר בחושינו. ובשיעור, שאנו מכירים את נזקיו, באותו שיעור אנו מסתלקים הימנו. ואז מגיעים לשלבה יותר עליונה שבהסולם.

וכח השני, דוחף אותנו "מדעתינו". דהיינו, מכח בחירתינו בעצמנו. וכח הזה מושך אותנו מלפנינו. ונקרא ויז-א-פראנטא [כח המושך לאיזה דבר מלפניו]. והוא שגדרנו אותו בשם "דרך התורה והמצות". כי ע"י עסק המצוות, והעבודה, לעשות נ"ר ליוצרינו, נמצא מתפתח בנו במהירות נפלאה, אותו החוש של הכרת הרע. כמו שנתבאר במאמר "מתן תורה", אות י"ג."

"ואנו מרויחים בשנים: א. שאין אנו צריכים לחכות על נסיונות החיים, שידחוף אותנו מאחרינו. שכל שיעור הדחיפה שבהם, נמדד רק במדת המכאובים והחורבנות, הנגרמים לנו ע"י מציאת הרע בקרבנו.

אולם, בדרך העבודה להשי"ת, מתפתח בנו אותה ההכרה, בלי שום הקדם של יסורין וחורבנות. ואדרבה, מתוך הנועם והעידון, שאנו מרגישים, בעת העבדות הטהורה להשי"ת, לעשות נחת רוח אליו, מתפתח בנו יחס רלטיבי [יחסי], להכיר את שפלות הניצוצין הללו, של אהבה עצמית, בהיותם מפריעים לנו על דרכינו, לקבל את הטעם העדון הזה, של השפעה להשי"ת.

באופן, אשר החוש הדרגתי, של הכרת הרע, הולך ומתפתח בנו, מתוך העתות של עונג ושלוה רבה. דהיינו, ע"י קבלת הטוב בעתות העבודה להש"י, מתוך הרגשתינו את הנועם והעידון, שמגיע לנו אז, מפאת השתוות הצורה ליוצרה.

ב. שאנו מרויחים זמן. כי הוא פועל "לדעתנו". ויש בידינו להרבות בעסק, ולמהר בזמן, כפי חפצנו אנו."

שאלה: מאיפה מקבלים את כוח המצוות, כתוצאה מהמכות שחוטפים?

מהמערכת. אם אתה מעורר את המערכת אז היא פועלת עליך בהתאם לכמה שהיא צריכה להגיב לפי המאמצים שלך. ואם אתה לא מעורר את המערכת אז היא מקדמת אותך כמו חלק הדומם שבה, שמתגלגל, וכך מתקדם

תלמיד: מה זה כוח המערכת?

אנחנו נמצאים במערכת כללית שנקראת "הטבע".

תלמיד: אז מה יש שם שידחוף אותי לכוח המערכת?

אתה שייך לחלק מן הטבע, והטבע מקדם כל מה שיש בו לתכלית שלו. אנחנו רואים שהכול מסתובב, הכול משתנה מיליארדי שנים, יש כל מיני כוחות וגם אתה, זה הכוח הכללי. בנוסף על כך יש גם מהירות ההתפתחות לכל חלק וחלק, לכל פרט ופרט, במיוחד אנחנו רואים את זה בדומם, בצומח, בחי. ובמדבר, יש צורות התפתחות שונות, בעיקר זה מתבטא במהירות ההתפתחות.

חוץ מזה שככה זה תפתח על ידי כוחות הטבע, יש גם אפשרות לחלק שבטבע שנקרא ה"מדבר" לגרום להתפתחות שלו בצורה יותר מהירה ומטרתית, וההשתתפות ביניהם שהם כך מתקדמים ומשתתפים ומגיעים יותר מהר בצורה קצרה לתכלית, נקראת "דרך תורה ומצות". שהם עושים כל מיני פעולות בטבע בזה הם מעוררים כל מיני כוחות מסוימים והכוחות האלה מקדמים אותם יותר מהר מאשר בלעדיהם.

תלמיד: אז הכוח הראשון דוחף דרך המכות, והכוח השני עובד דרך הטבע?

כן.

תלמיד: האם אפשר למתן את הראשון?

לא, בלתי אפשרי. אף אחד לא ישמע. אין דבר כזה שמישהו מתקדם ללא ייסורים. אז בשביל מה הוא יתקדם, בשביל מה הוא יעשה משהו? כל דבר בטבע משנה את עצמו מכל מיני דרגות פנימיות ביותר עד החיצוניות ביותר רק על ידי הכרחיות. איך הוא מרגיש את ההכרחיות שלו לשנות את עצמו? על ידי כאב שחסר לו משהו, וכך מתקדם.

תלמיד: ככל שאתה מתקדם אתה חוסך מכות?

אני לא חושב על זה.

תלמיד: אבל בינתיים אנחנו סובלים?

סובלים, אבל אני עובד על המטרה, והמטרה חייבת להיות יותר חשובה מהסבל.

תלמיד: האם אני מוריד את עוצמת הסבל ככל שאני מתקדם?

ודאי, ככל שמתקדמים יותר, מעריכים את המטרה והיא מאירה עלינו והכוחות שמשקיעים כדי להשיג את המטרה כבר נעשים פחות ופחות מנוגדים.

שאלה: חשבתי שיש שתי דרכים להתקדם, אחת דרך זה שדוחפים אותנו עם מכות מאחורה או שמושכים אותנו עם דברים אטרקטיביים מקדימה?

נכון.

תלמיד: נדמה לי שאמרת לצביקה שהדרך היחידה זה לקבל סבל ומכות מאחורה.

לא, תמיד אנחנו מתקדמים על ידי מכות מאחורה, ובכל זאת יש בהן גם איזו משיכה מתוקה מקדימה. כך מתקדם כל רצון ורצון, אבל אנחנו ששייכים לחלק המיוחד שבבריאה, לרצון המיוחד של הבריאה שנקרא ישר-אל, ישראל, כי יש לנו נטייה להגיע גם למטרת ההתפתחות, בזה אנחנו יכולים להתקדם בצורה מיוחדת, שאנחנו מקבלים את כל הכוחות האלה שיכולים לפעול עלינו גם מאחורה בדחיפה, גם מקדימה במשיכה, אנחנו יכולים לקבל את הכוחות האלו בצורה נכונה, יפה, לשייך אותם לכוח העליון ולהתקדם אליו. זה מה שאנחנו עושים. זאת אומרת, שאנחנו כבר מתייחסים לכוחות הטבע בצורה מטרתית, בצורה שמתחילים לעבוד איתם, ולא שזורמים כל עוד לא יודעים מה יהיה מחר. אנחנו רוצים לדעת מה יהיה מחר, אנחנו רוצים לשנות את הכול מהיום למחר בצורה הכי טובה. לא בצורה שיהיה לנו טוב, אלא כדי לקיים את כל מערכת הבריאה כי בצורה כזאת בטוח יהיה לנו טוב ולכולם טוב.

שאלה: אנחנו מדברים על שתי צורות התקדמות, אחת התפתחות מדעת והשנייה התפתחות שלא מדעת.

נכון.

תלמיד: אבל האם זה לא הבורא שמחליט מי יתקדם מדעת ומי יתקדם שלא מדעת, זה לא הוא שקובע את הדברים האלה?

כן הבורא הוא שמחליט אבל אחרי הבורא שהוא מחליט ונותן לך הזדמנות להתקדם, אתה נמצא בבחירה חופשית לקבל ממנו את ההזדמנות הזאת או לא.

תלמיד: אני מרגיש בעצמי שאפילו במהלך הילדות שלי עוד לפני שנולדתי הוחלט כבר שאני אהיה עם בני ברוך ושזאת תהיה הדרך שלי, זה מה שאני מרגיש.

נכון.

תלמיד: הבורא נתן לי במהלך תקופה כל מיני התרשמויות כאלה כולל סבל וכיוון אותי בצורה מדויקת לבני ברוך, זה אפילו היה עוד לפני שנולדתי. אז מה התפקיד שלי אם זה ככה?

להתחזק בדרך. כתוב בדיוק על מה שאתה שואל, להתחזק בדרך כי זה שקיבלת מהבורא זה לא אומר כלום, אתה יכול ככה להישאר כמו שאתה עכשיו, אלא אתה חייב לגדול ולראות שהסוף שלך זה להגיע להזדהות עם הבורא.

תלמיד: גם אנחנו מדברים על התפתחות מדעת, אבל אומרים שהאור אמור לבטל בעצם את המכות, ואני לא מסכים עם זה, כי מאז שהצטרפתי לחכמת קבלה אני מקבל מכות, אני ממשיך לקבל מכות. ואני אומר שאני מתקדם למרות המכות, אני יוצר לעצמי כלי, אני לא מצליח להבין את התהליך?

אתה מתקדם בעזרת המכות ולא למרות המכות. דווקא בעזרת המכות אתה מתקדם. כשתפסיק להרגיש שבכלל אין מכות, אתה תראה עד כמה כל העולם כולו טוב ובכל העולם פועל רק כוח הטוב.

שאלה: אז אנחנו צריכים לראות את התמונה הגדולה יותר, זה הרעיון?

זה יבוא.

שאלה: בעל הסולם כותב כאן על דרך אחישנה, על דרך התאוצה, ודאי שכל מה שצריך לקרות יקרה, אבל איך בכל זאת אנו יכולים להגיע לכך אצלנו בעשירייה בפן המעשי, הצר?

רק על ידי מה שאנחנו לומדים, ולממש את זה ככל האפשר יום יום, זאת התשובה. אין תשובה אחרת.

שאלה: תלמיד שלומד קבלה איך הוא מיישם, משתמש בחיים הגשמיים בחברה שנמצאת מחוץ לעשירייה?

מחוץ לעשירייה אנחנו לא מממשים שום דבר. מחוץ לעשירייה, מחוץ לבני ברוך, אנחנו מסתכלים על כל העולם שהוא מורכב מדומם, צומח, חי. אין שם מקום עבודה, אין שם יחסים שאנחנו צריכים לקבוע בקשר לבורא. אולי לפרסם להם חומר כדי שהם יתקרבו, ובמידה שהם יתקרבו ויכנסו בינינו, אז כבר נשנה את היחס אליהם.

אחרת היחס שלנו כלפיהם הוא יחס מכובד ויפה, אבל כולם "כבהמות נדמו". חוץ מהחברים שלנו "כולם כבהמות", למה? כי הם לא מממשים את הבחירה החופשית, הם לא מתקדמים לכיוון הבורא ולא בונים ביניהם מערכת ערבות רוחנית. לכן ההתנהגות שלהם היא כמו התנהגות החיות בעולם הזה, בדרגת החי. בלי זלזול, פשוט כך מחולק הטבע, לארבע רמות דצח"מ.

שאלה: מהו אותו יחס "רלטיבי [יחסי]" שהוא כותב עליו. "ואדרבה, מתוך הנועם והעידון, שאנו מרגישים, בעת העבדות הטהורה להשי"ת, לעשות נחת רוח אליו, מתפתח בנו יחס רלטיבי [יחסי], להכיר את שפלות הניצוצין הללו, של אהבה עצמית".

רלטיבי, זה כנגד זה, יחסי.

תלמיד: למה זה דווקא נהיה יחסי?

כי ככל שנמצאים בזה, כך יכולים להבין את זה.

תלמיד: אם אדם מרגיש ייסורים במה שהוא עושה זה אומר שהוא צריך להפסיק לעשות את מה שהוא עושה? נניח בדרך אני עושה מעשה או אני הולך באיזו דרך שנראית לי נכונה, אבל אני סובל בה. האם אני צריך להפסיק לעשות את הדברים האלה?

אני לא יכול לייעץ לך שום דבר לפי הנתונים שאתה נותן לי. אני לא יכול להחליט במקומך ולייעץ לך, אתה צריך לברר את זה לבד ולבחור. לפי הנתונים האלה אי אפשר לייעץ.

תלמיד: אבל נגיד אדם שהולך בדרך, שמתקדם בדרך והוא סובל, האם הוא צריך לשנות משהו שהוא עושה?

אם הוא סובל הוא צריך לשנות, ובדרך כלל הוא צריך לשנות את היחס שלו לתקן את עצמו כדי לא לסבול, כי מחוצה לו אין סבל.

תלמיד: איך הוא עושה את זה?

על ידי זה שהוא מתקן את עצמו. אך ורק על ידי תיקון עצמו. על ידי מה הוא מתקן את עצמו? כמה שיותר לקרוא. אני מייעץ לך להשקיע יותר במאמרי רב"ש.

תלמיד: לא ברור למה הייסורים הם שמקדמים?

כי הייסורים לא נותנים לך להישאר אדיש. רוצים להזיז אותך, ואי אפשר להזיז אותך אלא על ידי כאבים, אחרת אתה לא זז.

שאלה: אתמול בעשירייה ביררנו את המאמר ועלתה בנו שאלה. כל המקובלים הגדולים וגם בזמננו בעל הסולם והרב"ש וכל אלו שלפניהם היו חרדים, היו דתיים. האם לאדם שקשור לדת, ליהדות יותר קל להגיע לרוחניות מאשר לאדם אחר?

זה לא נכון, ואנחנו רואים את זה יום יום. ככל שהאדם יותר שקוע בתוך הדת, יותר קשה לו להגיע לרוחניות. כי הדת דורשת ממנו קיום פעולות, בעיקר שם בודקים את האדם, לפי הפעולות ולא לפי הכוונות. יש הבדל בין פעולה גשמית לפעולה רוחנית. הדת, היהדות כמו שאתם אומרים מחייבת קיום פעולות גשמיות. לפי זה בודקים את האדם, וזה מה שמלמדים את האדם.

ולמה יצאה יהדות גשמית מתוך חכמת הקבלה? הרי קודם הייתה רק חכמת הקבלה. מפני שהיו מלחמות גדולות, מרגע שבאו ממצרים, גם במצרים, אבל במיוחד אחרי שיצאו ממצרים הם היו במלחמות זה עם זה בקשר "לשמה". "חכמים שיזהרו בדבריהם" וכן הלאה. כתובים על זה הרבה דברים, אנחנו עוד לא כל כך מבינים מה זה בדיוק "לשמה" ו"לא לשמה" ולכן אנחנו לא נכנסים לדברים האלה.

אבל פעם נלמד מאיפה בכלל חכמת הקבלה התפתחה, מאיפה היא באה. זה התחיל מאברהם כמו שאנחנו לומדים, אבל אחר כך איך היא התפתחה מזה מה שנקרא "דת"? את זה נלמד בהמשך כשתהיה לנו קצת יותר הבנה, הרגשה, וחיזוק בתוך חכמת הקבלה. אז נדע עד כמה היא בעצם היסוד, המקור של כל הדתות. מאיפה הדתות באו, ומה העתיד שלהן ושל חכמת הקבלה.

שאלה: כשאנחנו נמצאים בשיעור או במפגשים שלנו, כל פעם שאנחנו ביחד ובמיוחד כשאנחנו מתפללים ביחד, יש את ההרגשה של האדם, ואז אתה נופל מזה לתוך החיים, ואז שוב, ושוב נופל וחוזר חלילה. איך אנחנו יכולים להאיץ את כל זה כדי שניכנס למצב הזה של האדם?

אנחנו נמצאים תמיד עם המכשירים שלנו, או במחשב או בטלפון. אתה צריך שתמיד יהיה לפניך את הטקסט שאנחנו קוראים בשיעור הבוקר, ואתה כל הזמן מחטט בתוך הטקסט. באותם 20 פסוקים נניח שיש לפניך משיעור הבוקר. וכל הזמן אתה חושב על זה, נמצא בזה. למחרת אתה משנה את זה, קצת מתקדם ועוד ועוד. זה מה שצריך להיות לפניך, וכל הזמן אתה נמשך לזה, אתה נמצא בזה, אתה חושב על זה, אתה מרגיש את זה. כל מה שיש בעולם אתה מקבל דרך זה, ויחד איתך עוד אלפי אנשים, ובצורה כזאת כולכם הופכים להיות כלי אחד.

שאלה: מה זה אומר לגדול ברוחניות ולא להישאר במקום?

שכל פעם יבואו לך מכות, ספקות, ואתה רוצה לצאת מהם, לפתור אותם אבל בדרך ישרה שמביאה אותך למטרה. וכל פעם אתה בודק האם אתה מתקדם למטרה, זאת אומרת האם אתה יותר מנותק מהרצון לקבל, יותר מחובר לחברים, ויותר מגלה את הכלי המשותף ביניכם כדי לגלות בו את הבורא, כדי לעשות לו בזה נחת רוח. אם אתה נמצא בנטיות כאלו שמחוברות לקו אחד ישר, אז אתה בעניינים, אתה מתפתח נכון, והיום שלך לא עובר סתם.

תלמיד: תודה רבה רב ענק וגדול וכלי עולמי.

מה אתם מתחילים להוסיף לי כאלה תארים? אני לא צריך את זה, תפסיקו לדבר עליי יפה. אני מבין שאתם רוצים להפיל אותי לתוך גאווה, לתוך משהו, אבל אני לא מתפעל לא מזה ולא מזה.

תלמיד: חס ושלום, רק רוצים לתת לך את מה שאתה נותן לנו.

לא כדאי, כי אתה תחשוב שעשית לי יותר טוב, ואתה תשמין מהמחשבות האלה, לא כדאי.

שאלה: לפני הרבה שנים כשהתחלתי ללמוד איתך את חכמת הקבלה ברחתי מהייסורים, והיום אני דווקא מפחד כשאין לי ייסורים, אני מרגיש כאילו אלוהים עזב אותי.

אני לא חושב על ייסורים ולא חושב על תענוגים, אני חושב קודם כל על הקו, לְמה אני צריך להגיע. ואחר כך אני עושה לעצמי איזה חוק, שלאותו הקו, לאותה הנקודה אני חייב להתקדם. יהיו בדרך ייסורים אז יהיו, יהיו בדרך תענוגים אז יהיו, אני לא רוצה לקבל, לא מהייסורים ולא מהתענוגים, התרשמות שהיא תקבע לי את הדרך, אלא להיות למעלה גם מזה וגם מזה.

תלמיד: אם כך לא לפחד כשאין ייסורים.

תפחד יותר מהתענוגים.

קריין: כותרת, "הדת איננה לתועלת הבריות, אלא לתועלת העובד".

הדת איננה לתועלת הבריות, אלא לתועלת העובד

"רבים טועים, ומשווים את תורתינו הקדושה, לתורת המוסר. אולם זהו הגיע להם, משום שלא טעמו טעם הדת מימיהם! וקורא אני עליהם את המקרא: "טעמו וראו כי טוב ה'".

והן אמת, ששניהם, האתיקה [מוסר] והדת, לדבר אחד מתכוונים, שהוא, לרומם את האדם מזוהמת האהבה עצמית הצרה, ולהביאו על מרומי הפסגה של אהבת זולתו.

אולם עם כל זה, רחוקים אחד מחבירו, כרחוק מחשבת הבורא ית' מן מחשבת הבריות. כי הדת נמשכת ממחשבותיו של הבורא ית'. ותורת המוסר באה ממחשבות בשר ודם, ומנסיונות החיים שלהם. ועל כן, ניכר ובולט ההבדל שביניהם, הן בכל הנקודות שבבחינות השמושיות, והן בהמטרה הסופית:

א. כי הכרת הרע והטוב, המתפתח בנו ע"י תורת האתיקה, בעת השימוש, יש לה יחס רלטיבי להצלחת החברה, כנודע.

ב. מה שאין כן הדת, אשר דבר הכרת טוב ורע, המתפתח בנו מתוך שמושה, יש לה יחס רלטיבי אל השי"ת לבדו. דהיינו, מן שינוי הצורה מהיוצר ית', עד להשואת הצורה אליו ית', שנקרא דביקות. כמו שנתבאר לעיניך במאמר "מתן תורה", אות ט', יוד, י"א, עיין שם היטב.

וכן רחוקים המה זה מזה, בתכלית המרחק, בענין המטרה:

א. כי המטרה של תורת האתיקה, הוא לאושרם של החברה, מבחינת בקורת התבונה המעשיות, הלקוחה מנסיונות החיים, אשר סוף סוף, אין המטרה מבטחת להעוסק בה, שום התעלות של מה למעלה ממסגרת הטבע. ואשר על כן, המטרה הזאת, עדיין לא יצאה מכלל הבקורת, כנודע. כי מי יוכל להוכיח ליחיד, את מדת הטוב בעדו, בצורה סופית, כזו, שיהיה מוכרח בשבילה, למעט דמותו, באיזה שיעור של משהו, בשביל אושר החברה?

ב. מה שאין כן, המטרה הדתית, מבטחת את האושר אל האדם עצמו, העוסק בה. כי כבר הוכחנו לדעת, אשר, בביאת האדם אל אהבת זולתו, אז הוא נמצא ישר בבחינת הדביקות, שהוא השואת הצורה ליוצרה ית'. אשר עמה יחד, עובר האדם מתוך עולמו הצר, המלא מכאובים ואבני נגף, אל עולם נצחי רחב, של השפעה להשי"ת והשפעה לבריות.

גם תמצא, הבדל ניכר ובולט למדי, בבחינת התמיכה:

א. כי עסק על פי שיטת תורת האתיקה, הנהו נתמך על יסוד של מציאת חן בעיני הבריות. ודומה דבר זה, כדוגמת שכירות, המשתלמת לבסוף. ובהתרגל האדם לעבודה כזו, הנה לא יוכל להתעלות, גם במדרגות המוסר, כי כבר רגיל הוא בעבודה כזו, המשתלמת היטב מהסביבה, המשלמים בעד מעשיו הטובים.

ב. מה שאין כן, בהעסק של תורה ומצות, לעשות נחת רוח ליוצרו, בלי שום קבלת פרס, הרי הולך ומטפס על דרגות המוסר, ממש כפי שיעור העסק. שהריהו נעדר מכל תשלום על דרכו, ופרוטה ופרוטה מצטרף לו לחשבון הגדול, עד שקונה טבע שני, שהוא ההשפעה לזולתו, בלי שום התעוררות של קבלה עצמית, זולת להכרח קיומו בלבד. ונמצא, באמת שנשתחרר מכל מאסרי הבריאה.

כי בשעה, שהאדם ממאס כל קבלה עצמית, ונפשו קצה, בכל מותרות מתענוגי גופניים הקטנטנים וכבוד וכו', נמצא שמטייל לחפשי בעולמו של הקב"ה, ומובטח, שלא יארע לו כאן שום נזק ותקלה לעולם. שהרי כל הנזקים, מורגשים ובאים לאדם, רק מבחינת הקבלה עצמית, המוטבע בו. והבן זה היטב.

והנה נתבאר היטב, אשר מטרת הדת, עומדת כולה רק לצורך האדם העובד ועוסק בה. ולא כלל לשמש הבריות ולהועילם. הגם שכל מעשהו, סובבים לתועלת הבריות, ומשוער בהמעשים הללו, אולם אין זה אלא בחינת מעבר, אל המטרה הנשגבה, שהוא השואת ליוצרה.

ועם זה מובן גם כן, אשר מטרת הדת נגבית בעולם הזה, בחיים חיותו. כמ"ש לעיל, ועיין היטב במאמר "מתן תורה", אות ו', בדבר המטרה של הכלל ושל הפרט.

אולם, ענין שכר עולם הבא - זהו ענין אחר, ואבארו במאמר מיוחד, בע"ה."

שאלה: בפסקה הראשונה בעל הסולם כותב שרבים טועים בזה שמשווים את תורתנו הקדושה לתורת האתיקה. האם אני מבין נכון שתחת תורתנו הקדושה והדת בעל הסולם מתכוון לחכמת הקבלה, ותחת האתיקה הוא מתכוון לחינוך דתי?

בנוסף, בעל הסולם אומר בלשון המקרא "טעמו וראו כי טוב ה'". מה זה אומר לטעום ולראות?

"טעמו וראו כי טוב ה'" כך כתב עוד דוד המלך. "טעמים" הם האורות שמתפשטים בתוך הפרצוף שמתוכם מגיעים לדרגה העליונה של ההכרה בבורא שנקראת "ראייה". אז "טעמו וראו" - תתחילו בטעמים ותגיעו לראייה. ומה תשיגו? "כי טוב ה'", שכל האורות שמתפשטים הם כולם כדי לסדר את הכלים שלנו ולמלא אותם ולהביא אותנו בסופו של דבר לדרגת הבורא ממש.

תלמיד: בקטע הראשון בעל הסולם כותב שהאתיקה והדת הציבו לעצמם מטרה להביא את האדם לאהבת זולתו.

חכמת הקבלה התחילה להתפתח מימי אדם הראשון כבר כמעט לפני 6000 שנה, ולאחר כמה דורות של התפתחות היא הגיעה לבבל, ובבבל היא כבר התחילה להתפתח כמאבק בין אלו שהיו שייכים לאביו של אברהם, ולאברהם. זה כמו שתי אסכולות, דעות, או פילוסופיות, ומשם ועד היום יש חלוקה.

אנחנו מבינים שהחלוקה הזאת היא חלוקה לפי הנשמה. אם הנשמות מפותחות יותר, אז הן יותר נוטות לדרך אברהם, כי שם יש גילוי. ואם הנטייה היא רק כדי לקיים ולקבל ברכה מהשמים, אז זו הדת, וכאן יש כבר עניין של כל מיני אסכולות אחרות, תרח וכן הלאה. עד שבזמנים יותר מתקדמים, מאוחרים, הדרך הזו התלבשה ממש בתוך הדת.

לפי הדת כולם מסתכלים על הצורה החיצונית של הלבוש, של ההתנהגות, על כל הדברים ששייכים לעולם הזה, על פעולות גשמיות וכן הלאה. מה שאין כן, חכמת הקבלה מדברת רק על פעולות פנימיות, לכן היא נקראת "חכמת הנסתר". כי מה שאדם עושה בחכמת הקבלה לא רואים, זה לא שייך למה שהוא אוכל ואיך הוא מתפלל ואיך הוא עושה פעולות כלשהן, הכול נסתר מהזולת, וחלק מזה גם נסתר מהאדם עצמו. ולכן עד היום חכמת הקבלה היא מחוץ לדתות, מחוץ ליהדות, מחוץ לכל עניין, על אף שהיא השורש לכולם.

שאלה: בעל הסולם אומר כאן שכתוצאה מקיום אהבה לזולתו הוא יכול לטייל בעולמו של הבורא. למה הוא מתכוון?

הוא מתכוון לעולם הרוחני. ככל שיש לך רצון עם מסך, אתה יכול לעשות הכול בתוך הרצון הזה וממש לטייל שם מקצה לקצה, במידה שהמסך מאפשר לך. כי כל הפעולות שאתה תבצע בכל הרצונות ההם, יהיו בעל מנת להשפיע.

שאלה: רבים מהתלמידים שלך הגיעו אליך אחרי שהיו בדת, אני כמוהם, כשהייתי בחיפוש, הייתי קודם בדת. מהי התופעה הזאת שאחרי שנים רבות, התלמידים עוזבים והולכים דווקא לדת?

זה מפני שהם מגלים שהדרך היא קשה, ארוכה, ואיפה השכר? מה שאין כן בדת, בכל רגע ורגע שאתה עושה משהו, אתה מקבל שכר במקום, תענוג במקום, יש לך חיזוק מכל העולם כי הרבה אנשים בעולם עושים את זה, ואז אתה מרגיש שאתה יכול להציג את עצמך בצורה מכובדת, יפה, בפני כולם. לכן הדת נתמכת על ידי האגו ויש לה כוח. מה שאין כן חכמת הקבלה שלא נתמכת על ידי האגו, איזה כוח יש לה? כלום.

שאלה: הדת עזרה לבנות את האתיקה בחברות והיום יש פחות אנשים שקשורים לדת. האם הדת עתידה להיעלם ככל שהאדם מתפתח יותר?

היא בסופו של דבר תתחלף לחכמת הקבלה.

שאלה: כתוב במאמר שמטרת הדת נגבית בעולם הזה. תוכל להסביר קצת יותר למה הכוונה?

בעולם הזה אנחנו יכולים להגיד בדיוק איפה המטרה של הדת ואיפה המטרה של חכמת הקבלה. מטרת הדת היא בעולם הזה, שהאדם יקיים את הכול וידרוש על זה שכר במקום. מה שאין כן בחכמת הקבלה, האדם שמבצע בצורה נכונה לא דורש שכר, כמו שאנחנו רגילים, אלא הוא עובד כך שמכל הפעולות שלו לא יהיה לו שום שכר שמקובל בעולם שלנו כשכר, אלא כל השכר שלו בזה שהוא מעביר את זה לבורא. ואז יוצא שהוא גם לא דורש לראות שהבורא נהנה מזה, כדי שגם זה לא יהיה לו כשכר.

שאלה: מהי הבחירה החופשית של האדם? כתוב במאמר שהאדם בוחר בדרך שניה שהיא דרך תורה, אבל כל מה שיש באדם מגיע מהבורא. אז איך לברר את הכיוון הזה של המאמר?

האדם צריך לשמוע את הלב שלו, את הנשמה שלו, למה לבו נוטה. ואם ילך לפי זה, אז הוא לא יטעה. שלא ישמע אף אחד, אף אחד, רק את עצמו. זו הבעיה, שהוא תמיד נמצא תחת השפעת הסביבה, אנשים זרים. אם אני הולך לפי הלב שלי, ולא חשוב באיזו דרך אני הולך, אבל אני הולך רק לפי הלב, וכל הזמן אני, רק אני, מברר את החיים שלי, מברר את הגורל שלי, אז זה יהיה נכון.

שאלה: האם הכרת הרע צריכה לעבור על האדם בדרך ייסורים?

בעצם כן, אם הוא באמת מברר נכון. כי בהכרת הרע הוא מכיר את הרע, והרע הזה מביא לו ייסורים, הוא מתחיל להכיר שהוא כולו מרצון לקבל, ולכן מתוך זה הוא רואה עד כמה הוא הפוך מהבורא וזה מביא לו ייסורים.

שאלה: אם כן מה נותנת ההתפתחות בדת לאדם שמתקדם בדרך רוחנית?

בדרך רוחנית אני מתחיל בסופו של דבר הולך לגלות עד כמה אני דומה לבורא. עד כמה מיום ליום אני הולך ומשיג עוד יותר כוח השפעה, התעלות מעל האגו שלי, ועל ידי זה התקרבות לבורא. והכול בזכות זה שאני יותר ויותר דבוק לקבוצה.

שאלה: איך נוכל להימנע מיצר הרע, מהרגשת התענוג והשלווה שמורגשים מזה שמשרתים את הבורא?

לשרת את הבורא ולהיות בתענוג מזה, זה לא נקרא שאני נמצא ביצר הרע.

שאלה: הבורא מדבר איתנו דרך מכות, איך להבין מה רצונו אם פעמים רבות אתה סובל ולא מסכים איתו?

אני לא מסכים עם זה שאנחנו מקבלים מכות מהבורא. המכות נובעות מזה שאנחנו בעקשנות רוצים להישאר בכוונה ברצון לקבל.

שאלה: מהם המאפיינים של מערכת אחת?

שאני מרגיש שאין עוד מלבדו פועל על הרצון לקבל שהוא ברא.

שאלה: איך בתוך הרצון להפוך למערכת אחת, מחברים הכול בצורה נכונה בלי להחסיר אף חלק, מהו אותו חיבור באהבה הנדרש מאיתנו?

נדרש מאיתנו רק להיות יותר קרובים לחברים, ואז בקשר בינינו אנחנו צריכים לגלות שיש שם מקום שבו מתגלה הבורא. מקום, הכוונה רצון. יש רצון שלי ורצון של חבר ועוד רצון כאילו שלישי בינינו, הרצון השלישי נקרא "שכינה" וברצון הזה אני מגלה כוח השפעה שנקרא "בורא".

שאלה: השיעורים כעת עוסקים ביציאה מהרצון לקבל לרוחניות, אם קבוצת נשים תצפה בשיעורים בזמנים אחרים ולא בזמן שיעור הבוקר, האם הם יהיו יעילים עבורן?

זה לא תלוי בזמן הצפייה אלא במידה שאני קושר את עצמי אל הקבוצה העולמית הכללית ואל הקבוצה שלי הפרטית, וכמה אני רוצה לממש את הדברים האלה בינינו. כמה אני מרגיש שאני נמצא עכשיו בין כל החברים שלנו ורוצה לגלות את הבורא בין כולם, ועושה לשם כך פעולות בהתקרבות לחברים ובזה מתקרב לבורא. זאת הנטייה הנכונה. זה יקרה.

שאלה: איך לא לפספס הזדמנות שעכשיו אנחנו ניצבים יחד לפניה?

אתם ניצבים יחד לפני ההזדמנות הזאת. זה כמו מעמד הר סיני, ואני מאוד ממליץ לכם להיות רציניים. מי שיקבל את ההזדמנות הזאת ברצינות וירצה לממש אותה, ולא חשוב אם הוא קטן, גדול, מתחיל, ותיק, כולם היו במעמד הר סיני, נשים, גברים, ילדים וטף, מי שיקבל את זה כשייך גם לו ויהיה מוכן להתבטל ולהשתתף במעמד הזה, יצליח,

שאלה:, כתוב במאמר "בשעה, שהאדם ממאס כל קבלה עצמית, ונפשו קצה, בכל מותרות מתענוגי גופניים הקטנטנים וכבוד וכו', נמצא שמטייל לחפשי בעולמו של הקב"ה, ומובטח, שלא יארע לו כאן שום נזק ותקלה לעולם" השאלה היא מתי זה יקרה לנו?

כשתגיעו לזה, אתם חושבים שאני יכול לתת לכם תאריך לפי לוח שנה? לא. זה יקרה כשכל אחד יגיע. לגברת אחת זה יקרה אולי בעוד שבועיים, לאחרת בעוד שנתיים ולאישה הזאת היום אחר הצהריים.

שאלה: האם המצוות שכתבו המקובלים הם רק מנהגים או שהם שומרים על מסגרות כלשהן בעולם הזה?

יש מצוות שהייתי ממליץ בכל זאת לקיים במשהו כסימנים, אבל לא להיכנס לזה יותר מדי. וזה גם לא שייך לכולם, יש כאלה שזה כן שייך להם וכאלה שלא, למי שמרגיש לזה נטייה, בפרט נשים.

שאלה: האם להיות בדת זה נקרא להישאר במצרים?

אם רק בתוך הדת ודאי שזה מצרים, זה אפילו לא מצרים, כי הוא לא מרגיש שהוא נמצא בשליטת האגו, הרצון לקבל, פרעה. מצרים זה בכל זאת מצב רוחני שבו אדם מרגיש שהרצון לקבל שולט עליו ולא נותן לו לעשות שום דבר, להתחבר עם החברים, להתעלות לרוחניות. אם הוא מרגיש שהרצון לקבל מחזיק אותו ברגלים, לא נותן לו לעלות, זה נקרא שהוא נמצא במצרים, לכן זה מצב רוחני. לא כולם נכנסים למצרים אלא רק אלו שאחר כך יוצאים ממצרים, בני ישראל.

שאלה: מה לעשות אם אני מסכימה עם הבורא רק לרגע אחד ומיד נופלת לאי הסכמה איתו?

יופי, כך להשתדל לחבר נקודות כאלה יותר ויותר.

קריין: איך אתה מסכם את השיעור?

אני חושב שאתם צריכים להבין שהשיעורים האלה הם שיעורים מיוחדים ומאוד עוצמתיים. אני ממליץ במשך היום לחזור עליהם ועל הפסוקים וההסבר שלהם ועל השאלות, זה מאוד חשוב. אם הזמן בזמן המפגש היומי לא מספיק לכם, אז שכל אחד יעשה זאת בזמנו הפנוי בבית, אבל זה מאוד חשוב. אנחנו נמשיך בזה עד שנצא מהמצרים.

(סוף השיעור)