שיעור בוקר 22.11.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

אמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - אמונה למעלה מהדעת, קטעים נבחרים מן המקורות.

זו בעצם המטרה שלנו. דעת יש לכל אחד ואחד מהרצון לקבל שלו, ואנחנו צריכים לפתח את האמונה למעלה מהדעת, את הכוח השני, את כוח האמונה, כוח הבורא, אותו אנו צריכים לגדל בצורה כזאת שהוא יכסה לנו את כל הרצונות, המחשבות, ואת הכלים של הדעת.

לזה אנחנו צריכים להגיע. פשוט לחשוב, לרצות להרגיש את זה, להיות בזה, ביכולת להגיע לגילוי האמונה, שהיא תהיה למעלה מהדעת. כי אנחנו רוצים להיות קשורים לבורא יותר מאשר לעצמנו.

קריין: קטע מס' 35, אומר הרב"ש:

"בזמן שהוא רוצה לעשות הכל לשם שמים ולא לתועלת עצמו, הגוף מתנגד בכל כוחו, היות שהגוף טוען, למה אתה רוצה להמית אותי ואת כל רשותי שיש לי. ואתה בא אלי שצריכים לעבוד רק לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו, שהוא ממש ביטול הרצון לקבל מכל הענינים. ואתה אומר לי, שחז"ל אמרו "אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה", היינו להמית את כל הרשות של תועלת עצמו, ולדאוג אך לתועלת ה', ומטרם זה אין האדם יכול לזכות לבחינת תורה. והאדם רואה שאין במציאות, שיהיה לו כח ללכת נגד הטבע.

ואז אין להאדם שום עצה אלא לפנות לה', ולומר, שעתה הגעתי למצב, שאני רואה, שאם אין אתה עוזר לי אני אבוד, ואין לו מציאות, שיהיה לי פעם כח, שיהיה בידי כח להתגבר על הרצון לקבל, שזה הטבע שלי, אלא רק ה' יכול לתת טבע שני."

(הרב"ש. מאמר 37 "מהו תורה ומהו חקת התורה, בעבודה" 1991)

שאלה: איך למצוא את השלב הזה של המתה, ולא לפחד מהמצב הזה?

כשאנחנו חושבים על אמונה למעלה מהדעת, אנחנו צריכים לתאר לעצמנו שאנחנו מתנתקים מקו המחשבה הרגיל, והכול בנוי על התרחקות מעצמו, והתקרבות לבורא. לכן ההרגשה שלנו צריכה להיות שבמקום להרגיש את עצמי, אני סוף סוף ארגיש איך אני נכלל בבורא.

כך עוד קצת ועוד קצת אני מרגיל את עצמי לחשוב שאני כבר נמצא בתוך הבורא, חושב עליו. בעיקר האדם צריך לתאר את עצמו שהוא פחות חשוב מהבורא, שהעיקר בשבילו זה לעשות תיקון בבורא, שינויים בבורא, למסור לו את עצמו, ולהתקרב אליו. כך פעם אחר פעם הוא יראה איך מקרבים אותו, ומסדרים אותו יותר ויותר.

שאלה: איך בכל זאת לצאת מהמצב הזה שבו אתה כל הזמן מרגיש שאתה חושב על עצמך, על המצבים שלך? אתה רוצה לחשוב על החברים, אבל בכל זאת אתה חוזר לאותו מצב שאתה חושב אך ורק על עצמך, על מצבים הנוכחיים או העתידיים שלך.

אנחנו לא יכולים להתרחק מזה, אבל אם בכל זאת אנו מבקשים מהבורא להפוך ליותר חשוב עבורנו מאשר עצמנו, אז אנחנו יכולים לתאר אותו בתוכנו כחשוב ביותר, עיקרי ביותר, משהו שאני כל הזמן דואג עבורו.

איך עוד אפשר להסביר את זה? תארו לעצמכם שאתם נמצאים במקומה של אימא שמחזיקה בידיים שלה תינוק, את התינוק היחיד שלה. כמה היא מוקירה אותו יותר מאשר את עצמה. בצורה כזאת, בהדרגתיות, עלינו לתאר את הקשר שלנו לבורא. שאנחנו מוכנים להשפיע, לתת, לעזור, לכוון את הכול אליו למרות וכנגד עצמי.

ואז נראה ש"הלמרות" הזה, ו"נגד עצמי" הזה שאנחנו מנסים להרגיש, מסתבר שזו הסביבה הרוחנית שלנו. ובה כבר נתחיל להרגיש משוחררים מעצמנו, חופשיים מהאגואיזם שלנו, ושם נתחיל להימצא בטבע שונה לגמרי, בטבע של השפעה.

תלמיד: בכל זאת עלינו לעבור התנגדויות רבות.

לאט לאט, ולא במכה אחת. לכן זה לא כל כך נורא. לכן עלינו כל הזמן, יום יום, וכל היום לכוון את עצמנו בצורה נכונה.

שאלה: בקטע מס' 35 רב"ש אומר "אף פעם לא יהיה לי כוח להתגבר על הרצון לקבל". האם כשמדובר כאן על כוח, הכוונה לרצון לוותר על הרצון לקבל?

כן, על רצון להתגבר, כי אנו בעצמנו לא יכולים לעשות את זה. כל העבודה שלנו היא לשייך את עצמנו לבורא, להידבק אליו, והוא בכוח שלו יסדר לנו את כל העבודה.

אנחנו באמת אפילו לא צריכים לדעת איזה צעד אנחנו עושים קדימה, על ידי מה אנחנו עושים, או מה התכונות שאנחנו צריכים לקבל בשלב הבא. במעבר מהתכונות הנוכחיות לתכונות הבאות, אנחנו עושים את הצעד קדימה, ואת כל זה בסופו של דבר עושה הבורא. לכן העיקר בשבילנו זה להתבטל ולדרוש.

תלמידה: האם הרצון הזה דומה לרצון של אם כלפי התינוק שלה, כי הרצון הזה כל כך חזק, והוא הופך להיות חלק מהטבע שלה, הוא אפילו יותר חזק ממנה. האם הרצון להתגבר כלפי הבורא, כמו שדיברנו עכשיו, צריך להפוך ולהיות חלק מהטבע שלנו, כמו הרצון של האם כלפי התינוק?

ודאי שזה לא רצון של האם, ורצון של התינוק, אלא הכול מגיע אלינו מהטבע הכולל, הכללי. רק משם אנחנו מקבלים, ומשתמשים בכל אותם הכוחות.

שאלה: איך נתאר לעצמנו בצורה מדויקת את הדבקות עם הבורא, כדי שמהמצב הזה נוכל להגביל את המחשבות והרצונות כלפי עצמנו?

דבקות בבורא, עדיף לתאר לעצמי בצורה כזו שאתה פשוט מתמוסס בבורא, אינך קיים, אתה עד כדי כך נדבק בו שכל הטבע שלו נכנס לתוכך. אתה משתלב בתוכו, מתמזג, מתחיל לקבל את כל הפעולות שלו כשלך, את כל המחשבות שלו כשלך, ואת כל התכונות שלו כשלך.

שאלה: מה ההבדל בין כוח הרצון לכוח ההשפעה?

כוח הרצון, יש הרבה סוגי רצונות, בעד, נגד, רצון לקבל, רצון להשפיע. וכוח השפעה הכיוון שלו כבר מובן, כי הוא מכוון להשפעה.

תלמיד: אנחנו אומרים שכוח ההשפעה הוא שמקדם אותנו ברוחניות, זה נכון?

כן, כוח ההשפעה מקדם אותנו ברוחניות.

שאלה: אני מרגיש שאין לנו ברירה אלא לפנות לבורא, ושהוא יענה לנו כמו שאתה עונה לנו, אתם צריכים להתחבר עם העשירייה. אם ככה, האם התפילה צריכה להיות רק להתחבר עם העשירייה, וזה פשוט מכסה את הכול, שזה מגיע להתחבר עם הבורא?

כן. בפשטות זה כך. אבל קצת יותר קשה לממש את זה. בעצם הנוסחה היא פשוטה, כתוב "תעשה רצונך כרצונו".

שאלה: בעבודה, במשפחה, בעשירייה, איך אפשר להתנגד, איך אפשר להוריד, ולהקטין את ההתנגדות התמידית של הגוף?

לא ניתן להקטין אותה, אלא דווקא ההיפך, תמיד כוח ההתנגדות של הגוף יהיה יותר ויותר גדול. אבל כנגדו אנחנו צריכים, כמו במאזניים לאזן אותו עם חשיבות הבורא, ואז לא יהיה לנו כל כך קשה להתמודד עם כוחות ההפרעה מצד שמאל.

שאלה: במאמרים שלהם, רב"ש ובעל הסולם, נותנים לנו מצב ועצה כלפיו. הבעיה היא לאבחן את המצב הזה בתוכי, כדי להשתמש באותה עצה. איך להתייחס נכון לקטעי הקריאה האלה?

אני רואה שלקטעי המקור האלה יש סדר טוב מאוד, הם באים ראשון אחרי השני, אנשים מבינים אותם ושואלים שאלות. יש ימים שיותר גברים שואלים, וימים שיותר נשים. יש ימים ששואלים דוברי ספרדית או דווקא מאירופה ומהמזרח. כלומר, בכל זה יש הדרגתיות מסוימת, סדר, זרימה. אתם יכולים גם לקרוא בנוסף את הפסוקים האלה ביניכם, כל אחד מכם, כי יש בהם תועלת טובה וזה יהיה טוב.

תלמיד: עלינו למצוא בתוכנו את המצב הזה בתוך הרגש, לא רק בשכל?

אתם צריכים להשתייך לזה.

שאלה: הוא אומר שרוצה להמית את כל הרשות של תועלת עצמו. הוא מתכוון שזה תיקון או שהאדם יוצא מהטבע הראשון שלו לתיקון וכניסה לטבע השני, ההשפעה? הוא לא רוצה להרגיש את עצמו ובמקום עצמו הוא רוצה להרגיש את הבורא. כאילו הבורא קיים והאדם לא קיים בכלל. זה מה שהוא רוצה שיקרה.

שאלה: במילה "אני" בתוך הקטע הזה, מדובר ב"אני" או בעשירייה? עבור מי אני אמור לבקש?

זה כבר מסובך יותר. יותר קל כאשר אתה מתאר את עצמך לבדך ויותר מורכב זה כשאתה מציג את העשירייה, כשאתה בא מטעמם. אבל כך או אחרת, גם ההשערה הזאת שלך היא נכונה. גם זה וגם זה נכון.

למשל, אתה מעלה את רף הרגישות שלך עד המדרגה הבאה ואומר שאתה מפעיל מצדך, במקום את עצמך, את העשירייה. אחר כך במקום העשירייה, מאה, אלף, וכך אתה רק מעלה יותר ויותר את הרגישות של הכלי שלך.

שאלה: אמונה למעלה מהדעת ולשמה, כולם יסודות ומתנות מהבורא, מלמעלה. האם זה סוג של עיבור מהבורא?

כן. זו תחילת העיבור.

תלמיד: אם ניקח את הדוגמה מהטבע, שהזרע מנסה להפרות את הביצית, בפועל בסופו של דבר, הזרע מגיע למגע עם הביצית, אבל הוא לא מצליח לחדור פנימה, הוא צריך להיכנס בכוח, להוסיף כוח נוסף על מנת להפרות את הביצית, להשלים אותה. אם לקחת את הדוגמה הזאת, מהו הכוח הנוסף שאנחנו צריכים להפעיל במציאות הרוחנית כדי להפרות?

אנחנו צריכים לתת לכוח העליון לחדור דרך קליפת האגו שלנו ולהתחיל שם דווקא, בתוך האגו שלנו, לעבוד. הוא מתחיל לאכול אותו, להשתמש בו, מתחיל לגדול בו. זה מה שצריך לקרות.

תלמיד: האם אפשר לתרגם את הדוגמה הזאת להתקפה שאנחנו יכולים לעשות יחד?

כן ודאי. זה יכול להצליח רק בתנאי שאנחנו נגדיל את הכוחות שלנו לחיבור, לאיחוד.

תלמיד: אמרת שאנחנו צריכים לכוון את התפילות שלנו כאיש אחד בלב אחד, צריכים לחשוב על זה, להרהר בכך, כי הבורא רוצה שנעסוק בזה. הוא כאילו מנסה להבין מה אנחנו רוצים.

אנחנו צריכים למשוך את הזירעון כדי שיכנס לתוך הביצית והכול על ידי הרצון שלנו.

שאלה: מה זה אומר שכשאנחנו מתפללים הבורא משנה את הרצון שלנו, איזה פעולות אנחנו יכולים לעשות כדי שהבורא ישנה את הרצון שלנו?

לבקש ממנו בכל לשון של בקשה. לבקש.

שאלה: מתי אדם רוצה לעשות הכול עבור הבורא?

בכל מדרגה, בגג של המדרגה, בסוף של המדרגה הוא כן רוצה לעשות הכול בשביל הבורא. אבל באמת זה רק בגמר התיקון כנראה. כי כל פעם מתגלים בו רצונות עוד לא מתוקנים, תכונות עוד לא מכוונות לדבקות בבורא וכך הוא הולך קדימה. וזה נהדר שמתגלים יותר ויותר תכונות שלא נמצאות בדבקות עם הבורא. זו ממש מתנה גדולה מהבורא שעשה הכול בהדרגה ואנחנו יכולים כל פעם לגלות במה עוד אנחנו יכולים להראות את הנטייה שלנו אליו.

שאלה: לא להרגיש את עצמו בכלל, האם זה אומר שבמקום עצמו הוא מייחס כל הרגשה טובה או רעה רק לטיב הקשרים בעשירייה?

לא. כי "עצמו" זה כבר עשירייה.

תלמיד: זאת אומרת שאין הבדל בינו לבין העשירייה?

כן. כשאנחנו מדברים על מה שאדם מרגיש, אז אנחנו מדברים על ההרגשה שלו בתוך העשירייה כלפי הבורא.

שאלה: אם הבורא שלח רצון לקבל ולאט לאט עלינו לפתח את תכונת ההשפעה על פניו, אז למה כתוב שעלינו להרוג את הרצון לקבל?

אנחנו רק צריכים להופכו, כמו שכתוב. להפוך זה שהרצון לקבל עובד לצורך השפעה, לצורך חיבור. אנחנו בלעדיו לא יכולים להגיע גם לחיבור בינינו, אנחנו לא יכולים לאחד את הנבראים יחד שיהיו כאיש אחד בלב אחד. הרצון לקבל הוא הכרחי.

תלמידה: אני מתייחסת לכתוב ","אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה", היינו להמית את כל הרשות של תועלת עצמו".

הכוונה היא על מנת לקבל. את הכוונה על מנת לקבל האדם חייב להמית ובמקומו לסדר רצון לקבל שיהיה בעל מנת להשפיע. רק צריכים במעשה להשתדל לעשות אפילו פעולה קטנה ואז אנחנו כבר מזה תופסים טעמים ואחר כך שוב ממשיכים עוד קצת ועוד קצת ועוד קצת וכך אנחנו מגיעים למצב שברור לנו למה התכוונה התורה בתיקונים שלנו.

שאלה: במשך ימים אנחנו מדברים על אמונה למעלה מהדעת, אבל לצערנו אנחנו לא מצליחים להיכנס ממש למהות של המושג הזה. איזה סוג של עבודה אנחנו צריכים לבצע כדי להגיע לחיסרון אמיתי ולדרישה אמיתית?

אנחנו צריכים באמת להבין סביב המושג הזה שהוא לא קיים בנו. איך אנחנו יכולים להתקרב אליו, ממה הוא יכול להיות מורכב ואיך אנחנו נאתר אותו. מה זה מושג "למעלה מהדעת", מה זה "דעת", "למעלה מהדעת", ככל שאנחנו עוטפים אותו, מסדרים אותו כך הוא מתחיל להיות שלנו. לוקח זמן והרבה תרגילים.

שאלה: יש לנו שני עקרונות "אין עוד מלבדו" ו"אל תאמין לעצמך עד יום מותך", מתוך זה איך האדם יכול לבצע בירור נכון?

אני חושב ש"אין עוד מלבדו" זאת אומרת אין שום דבר חוץ מהבורא, זה הדבר הראשון שאני מתאר לעצמי, שכל מה שמסובב אותי, מבלבל אותי, מנהל אותי וכן הלאה, הכול זה הבורא בלבד, רק בכל מיני צורות של בעד ונגד שאני לא יכול לזהות אותו, זה דבר הראשון. הדבר השני, שאני לא יכול למצוא בסופו של דבר מישהו שעומד להיטיב לי, להציל אותי, לקדם אותי למטרת טובה, להיות כל טוב בשבילי, חוץ מהבורא.

שאלה: מה על האדם לעשות כאשר יש כזה מצב שאין שום כוחות, אתה לא מסוגל לשום דבר, כמו שכתוב "שניים אוחזין בטלית" ומושכים לשני צדדים, אתה מרגיש שקורעים אותך ואתה רוצה להיכנע לטוב יותר, אבל אתה פשוט כביכול מתבונן באיזה סרט קולנוע ורואה איך שהם חונקים אותך, קורעים אותך לגזרים.

המצב הזה אומר שיש כוחות מאוד ברורים וטובים שדוחפים אותך קדימה, כך שתמשיך לעבוד בזה, אין לי מה להגיד לך. כל מה שאתה מקבל אתה מקבל בצורה נכונה ובזמן הנכון, אז תגיב. וכשאין לך מה להגיב, אז תשב ותבכה. לא משנה מה לעשות, העיקר הוא שתגיב כלפי הבורא איך שהוא. תכתוב לו מכתבים, בזאת אתה תברר גם הרבה, גם מצד עצמך וגם מצידו.

שאלה: מה האדם צריך להרגיש בשיעור ומה מחוץ לשיעור?

על זה צריכים לחשוב לפני השיעור, ויש לנו הרבה זמן לכל אחד, שיחשוב משיעור לשיעור עם מה הוא צריך להגיע לשיעור הבא, מה הוא צריך לברר, יכול להיות שיכתוב אפילו לעצמו, ועם איזו הכנה פנימית הוא צריך להגיע לשיעור. וכשהוא מגיע יש לפניו רשימה שהוא יודע שאת זה הוא צריך לברר. זה כדאי.

שאלה: האם צריך לקחת את ההרגשה של השיעור למשך היום?

כן, הייתי ממליץ.

שאלה: אם אין עוד מלבדו זה חוק, ויוצא מזה שאדם מרגיש את עצמו בהרגשה העצמית האגואיסטית הזאת שבה הוא נמצא, יוצא שזה שקר, האמת היא שהוא לא מרגיש את עצמו. אני מתחילה להרגיש את עצמי בצורה אמיתית רק כשאני מתחילה להרגיש את הבורא?

כן. להרגיש את עצמי בבורא.

תלמידה: אבל מכאן מופיעה השאלה הנצחית, אם יש בי את היצר הרע שלי ואני לא יצר הרע, אני מרגישה את עצמי בתוך הבורא, אז מי זה אני, אם אני לא זה ולא זה?

את כלום. שום דבר.

תלמידה: אז מי זאת שמרגישה?

נותנים לך כזאת הרגשה שקרית, ואת עדיין שום דבר, לכן את לא יכולה להרגיש משהו כזה. מה שניתן לך, ניתן לך כדי לדחוף אותך קדימה כמו תינוק, העיקר שיגדל.

תלמידה: מה זה אומר שאדם מרגיש את עצמו בתוך הבורא?

זה אומר שיש עליון שהוא מבצע בו הכול, שולט בכל, מנהל את הכול, גם בכוונות שלו, גם במחשבות של האדם, והאדם צריך פשוט לנסות להגיב לזה בצורה נכונה אם הוא מצליח להחזיק את עצמו במחשבה שכל מה שהוא מקבל הוא מקבל מהבורא.

תלמידה: מה זאת ההרגשה של "עצמי", למשל עכשיו אמרת לחבר שאני צריך להיעלם, להתמוסס, ואז יישאר רק בורא. אז האני הזה, זה האני העליון שמרגיש את זה?

אני לא רוצה להיכנס לפילוסופיות של עליון ותחתון, אני מדבר על זה שהאדם צריך להפסיק להרגיש את עצמו כמי שמתקיים, מנהל ושולט, אלא כל מה שנמצא בתוכו ומגדיר אותו גם זה הבורא.

שאלה: לעיתים אנחנו מרגישות שאנחנו באמונה מעל הדעת, אך רוב הפעמים אנחנו מרגישות פחד שלא נשיג זאת. האם עלינו לקבל מה שהבורא מציג לנו?

וודאי שאנחנו צריכים לקבל מה שהבורא מציג לנו.

שאלה: בעבר הייתה לי הרגשה שכשקיבלתי מכות פנימיות או חיצוניות הייתי שמח, כי הייתה לי תקווה ואמונה שזה מגיע אליי כדי להעלות אותי בעוד כמה מדרגות קרוב אל הבורא. זה נתן לי תקווה וביטחון שקורה משהו פנימי שבסוף ככה יתנוצץ ויבער. אבל ככל שהזמן עובר אני מרגיש שאיבדתי את זה, או שהבורא לקח את זה ממני.

אני מרגיש את עצמי בסכנה מוחלטת, מוקף על ידי שנאה, קנאה, ביקורת, בכל מערכות החיים. כאילו שכל העולם כולו פונה נגדי ואני מנסה להילחם בזה, אבל אני נלחם בכול בלבד, שום דבר לא תומך בי, אין לי איזה סלע או עוגן שאני יכול להחזיק בו, לא ההשגחה העליונה, לא הרחמים של העליון, לא התמיכה של העליון. מה אתה מציע לי לעשות?

אני מציע לך שאת כל ההתפעלויות החדשות האלה תקשור לבורא, קודם כל. ולהיות קשור אליהם בצורה כמה שיותר צמודה, לשייך אותם לבורא בלבד ואז אתה תראה הלאה מה לענות.

תלמיד: התפילה שלי היא בטוח לא נכונה והיא לא נשמעת על ידי הבורא, אני צריך להאמין שהוא ייתן לי את האמונה מעל הדעת ושהגוף הזה שלי שרוצה לקבל, ימות?

הגוף שלך, הרצון לקבל לא ימות, אלא הוא יישאר כמו שיישאר ועל ידי החיבור שלו עם הכוונה על מנת להשפיע אתה באמת תוכל למלאות אותו בצורה חדשה במלואו.

שאלה: אז עלינו להרגיש מתי למשוך או לדחוף את העשירייה לאמונה מעל הדעת או פשוט לאפשר את זה כמשהו שמגיע מלמעלה?

וודאי. זה מגיע מלמעלה.

שאלה: האם צריכים לזהות מתי אנחנו צריכים בעצמנו לדחוף או למשוך את העשירייה או שרק להשאיר את זה כמשהו שמגיע מלמעלה ומצידנו לא צריך את ההתערבות הזאת?

לא. צריכים להגיע למצב שתפעלו יחד עם הבורא, שתרגישו מה הכוח העליון רוצה מכם ותבצעו את זה. העבודה הזאת מתחלקת לכמה שלבים, ואם בשלב הראשון אתם נראים כפסיביים אז בשלב השני כבר תרגישו מעצמכם שאתם צריכים להיכנס לפעולות יותר מטרתיות ולהפעיל את עצמכם עוד ועוד. ואז תפנו בעצמכם לבורא ותדרשו ממנו כוחות, התערבות כדי שהבורא ילך קדימה וימשוך אתכם אחריו.

שאלה: איך לתאר לעצמנו שאנחנו התבטלנו, המתנו את עצמנו כדי להרגיש את עצמנו בהשפעה לבורא? האם יש בדיקה עצמית כדי שנדע שזו ההרגשה הנכונה?

להעמיד את עצמי זה אומר שאין בי שום רצונות למען עצמי. כלומר אני בצורה מוחלטת השמדתי, חיסלתי את עצמי, ומה שנשאר בי זה רק הרצון לתת, להשפיע, שאיתו, על ידו אני נדבק בבורא ומבקש למלא את הרצון הזה כדי שיהיה לי מה להשפיע לבורא.

ולכן יוצא שאנחנו גדלים בצורה כזאת. אני נדבק כמו תינוק לאימא, מחבק אותה והיא לא מאפשרת להתנתק ממנה וכל מה שנמצא בתוכי זה רק היא. כלומר כל ההרגשות שלי, כל מה שיש בי זה רק מתוך זה שאני נדבק בה ואני מקבל ממנה. אני חושב שזה מובן לכולם. זה הכול.

שאלה: ככל שאני פונה אל הבורא בדרישה, כך הרצון לקבל האגואיסטי שלי הולך וגדל, אפילו שאני מנסה לדרוש לצאת מעצמי. למה הרצון לקבל האגואיסטי שלי רק הולך ונהייה יותר גדול ויותר חזק?

כי את צריכה את הרצון האגואיסטי שלך לכוון או לכיוון הטוב או לכיוון הרע, ולא חשוב לאיזה כיוון, הוא חייב כל הזמן לגדול. אם אנחנו מכניסים אותו לחברה, לסביבה נכונה, אז הוא בסביבה הזאת גדל בצורה נכונה, יפה, ומוכן לקבל מהסביבה על מנת להשפיע, כדי לשייך את עצמו לסביבה. ואם לא, אז בסופו של דבר הוא מקבל מהסביבה יותר ויותר עד שהוא נופל. מה שבמשמעות הגניקולוגית, רפואית נקרא "נפל".

שאלה: מה זאת אומרת נופל, נפל?

זאת לא ירידה, זו תאונת לידה, כשהעובר מפסיק לקבל מהאימא ומת.

תלמיד: מה לעשות כדי לא להגיע לזה?

להיות דבוק בחברים ודרך החברים לבורא.

שאלה: כשיש מפגש בעשירייה ואנחנו רוצים להתחבר, להרגיש את פנימיות החברים, ומרגישים את העביות שיש. האם עלי קודם כל לשים את העביות בצד ולנסות להגיע לנקודה הכי קטנה של הרגשת קירבה לחברים, או שאני איכשהו עובד על פני העביות בלי לבטל אותה?

אני לא מבטל את העביות, אני גם לא יכול לבטל אותה, העביות זה חומר הבריאה, ואני לא בעל הבית עליה. אני רק יכול להתפלל לבורא ולבקש לדעת איך לעבוד עימה.

תלמיד: אז מה זה שאנחנו קודם כל צריכים להגיע לביטול בעשירייה?

ביטול בעשירייה משמעה, שאנחנו רוצים לעבוד עם כל הרצונות שלנו, המחשבות שלנו, הכוונות שלנו, רק על מנת להשפיע דרך החברים לבורא.

תלמיד: זה השלב הראשון בחיבור?

כן. זה השלב הראשון.

תלמיד: כדי לבצע פעולה כזאת דרך החברים, אני צריך להתחבר אליהם באיזושהי צורה, אני צריך להרגיש אותם קרוב ללב. איך מגיעים להרגשה של הלב המשותף, אם יש קודם התנגדות בדרך ויש מרחק ביני לבין הלב של החברים?

אני חושב שבזה שאנחנו מבינים, שבלי השני אף אחד לא יכול להציל את עצמו. "אין אסיר מציל את עצמו מבית האסורים", ולכן אנחנו דואגים כל אחד לשני, כדי שהחברים לא יברחו, לא יפלו מהדרך וכך אנחנו מגיעים להרגשת החברים, בזה שמחזיקים זה בזה.

תלמיד: אז הרגשת הריחוק שיש לנו בתחילת העבודה, אנחנו משאירים אותה ומנסים לקבל עזרה מהחברים להתגבר על מה שיש לנו?

כן.

תלמיד: ולתת את אותה עזרה לחברים וכך אנחנו מתחילים את החיבור?

כן. גם הריחוק בהתחלה זה לא ריחוק, זה גשמי, ואנחנו צריכים להוסיף לזה חיבור רוחני, כי אנחנו באמת שייכים לרצון אחד, לנשמה אחת, לבורא אחד, לכלי אחד. כי אנחנו המרכז שבאדם הראשון ושם אנחנו צריכים להיות קשורים זה לזה, כלולים זה מזה.

שאלה: כשאדם מתחיל להרגיש את עצמו בתוך הבורא, הוא מרגיש את הכוחות ואת אותם המצבים שמתוארים כמצרים, יציאה ממצרים, ים סוף, בצורה כל כך ברורה שאין לו שום ספיקות?

כן.

שאלה: מהו המצב שאדם לראשונה מגלה שאין בתוכו שום דבר מלבד שנאה, ואז הוא נבהל מעצמו?

כן, זה מצב טוב, זה טוב שכך הוא מרגיש, כי זה אומר את האמת על מצבו. מגלים לו את הרצון לקבל שלו, באיזה צורה הוא נמצא בו, ואיך אנחנו יכולים להתחיל לעבוד עימו. כנגד זה הוא מתחיל להבין, לאתר, למי לפנות, על מה לבקש, וכך הוא מתקדם.

שאלה: אמרת שאת כל המצבים שהוא עובר הוא צריך לשייך לבורא - אני מבין שאתה מתכוון לתפילה, כי זה קורה גם לי. האם אנחנו צריכים לבקש להישאר במצב הזה, או לשנות את המצבים האלו?

לשנות את כל המצבים ואף פעם לא לרצות להישאר במצב כפי שהוא, אלא עוד יותר ועוד יותר להימשך לגמר התיקון, אפילו אם הוא נמצא בתחילת הדרך. זו העבודה שלו.

תלמיד: אם האדם מרגיש בין שני הכוחות, הרצון לקבל והרצון להשפיע, ומרגיש את זה בצורה אינסופית ושלימה, איך אתה יוצא מהמצב הזה ולא נשאר תקוע בו?

אני חושב שעל ידי זה שכל הזמן הוא רוצה לראות את הכלי שלו הכללי נמצא במרכז של טיפול הבורא בקבוצה, וכל הזמן הוא דואג לאיזון של הכלי הזה שיהיה במרכז, ואז בטוח שכל פעם הוא ידאג לזה.

שאלה: כתוב שעל האדם לפנות לבורא ולהגיד שעכשיו הגעתי למצב שבו אני רואה שאם אתה לא עוזר לי אני אבוד. מהו המצב הזה, ההרגשה שאני אבוד, מאיפה זה מופיע? אם אני מוכן שתמיד החברים שלי יזכו לפני, אז למה צריך להיות מצב שאני אבוד?

האדם לא יכול להרגיש את עצמו שהוא נמצא בלי שהוא תלוי בכמה כוחות, והוא מתמצא ביניהם, והוא מרגיש את עצמו והוא קובע שככה אני, זה לכאן ולכאן ולכאן.

זאת אומרת אנחנו מדברים על מצב שאם האדם מאבד את היחס שלו לכוחות שמייצבים אותו כרגע, אז הוא נמצא ממש בין שמים וארץ, ואין לו על מה שיסמוך, וזה לא בשכל, זה גם בהרגשה ובכל דבר שקורה לו. העיקר זו ההרגשה הפיסית, ההרגשה המנטלית - לכן אנחנו צריכים, כל הזמן להרגיש את עצמנו עם הבורא בכל פעם בסדר חדש, ואנחנו רוצים כל פעם לשנות את המצבים שלנו כך שהבורא יהיה תמיד במרכז שלנו.

שאלה: מה זה הזרעון שאותו צריך למשוך?

לא צריכים למשוך. אם אנחנו מסדרים את הסביבה בצורה נכונה, הזרעון בעצמו נע לקראת הביצית ויש לו כוחות לחדור בה ולהתחיל לגדול בה.

תלמידה: מהי הביצית שאליה הזרעון צריך לחדור על ידי הסביבה?

זה הרצון לקבל שהוא מוכן לתת כל מה שיש לו לזרעון ועל ידי זה הזרעון גדל.

תלמידה: הזרעון זו העשירייה שחודרת לתוך תכונת ההשפעה?

נכון.

שאלה: האם במקום הזה של המעבר ללשמה כשהאדם ממית את הרצון לקבל שלו, יש ממש שחרור שליטה, התמסרות לכוח העליון שהוא ישלוט עלי?

כן.

תלמידה: אז צריך להופיע פה פחד מסוים מאיבוד השליטה הזה?

זה לא חובה, הכול תלוי בסביבה.

תלמידה: לרצון לקבל יש אינסטינקטים חזקים מאוד לדאוג למשפחה שלי, לדאוג למה שחשוב לי, מה יקרה עם הדאגות האלה כשהאגו מת?

הכול תלוי בקשר עם הסביבה.

שאלה: האם הרצון לקבל שבתוכנו הוא חלק מהכוח הכללי, ואז כל תיקון כמו שמדובר כאן בקטע, נניח שיש התנגדות ומגיעים למצב של כניעה ובקשה להתמסר לגמרי, שייך לחלק פרטי של האדם או שהוא מצטרף לאיזו מערכת כללית של רצון לקבל שכוח ההשפעה מטפל בו?

אני לא יודע מה להגיד לך, אני לא תופס את השאלה.

קריין: אולי השאלה היא, האם כל תיקון ותיקון הוא פרטי או שבזה שאני מתקן משהו פרטי אני מתקן את הרצון לקבל הכללי?

ודאי שכך אנחנו עושים.

תלמידה: כשאחד מאתנו מצליח בתוך העשירייה להגיע לכזה דיאלוג עם הבורא, לכניעה והתמסרות, הוא תורם לתיקון בתוך העשירייה, וכל הדבר הזה פועל גם כלפי האנושות. האם עצם זה שבכל מצב אנחנו שוב ושוב חוזרים על הדיאלוג הזה של התיקון של הרצון לקבל מול הבורא, זה שייך לתיקון הכללי ולכן זה כל כך מתמשך?

ודאי שזה שייך לתיקון הכללי. כל מה שאנחנו אומרים, שכל הפנקסים וכל הספרים מתמלאים, הכול זה התיקון כללי, הכול בסופו של דבר מצטבר שם.

תלמידה: אז מתי האדם מגיע למצב של תיקון פרטי אם הוא כל הזמן שייך לתיקון הכללי?

את זה הוא עושה בדרך. זה כמו שאנחנו לומדים בבית ספר בכיתה א' ב' ג' ד' וכן הלאה, והן כולן מצטרפות לכיתה האחרונה.

שאלה: כשמצב של אחד החברים נהיה ממש מורגש, איך אנחנו אמורות להגיב על המצב הזה? האם אנחנו מוסיפות תפילה עבורו, או שאנחנו מתחילות להתפלל עבור העשירייה שלו, או שאולי הנשים צריכות להתפלל עבור הגברים?

אנחנו צריכים להיכנס פנימה יותר, לברר את המצב ואז לקבוע איך אנחנו יכולים להתייחס, אבל זה אחרי שאנחנו בעצמנו מבינים את המצב.

שאלה: מה לעשות במצבים שאתה שבוי בשנאה כל כך חזקה לסביבה עד שאתה לא יכול לנשום?

אני חושב שצריכים לתת לעצמנו איזו הפסקה. הכי מועיל לקרוא לכל החברות ולעשות איזו סעודה, סדנה, כיבוד וכך לצאת מהמצב.

שאלה: איך להסכים עם מצבים שהבורא מביא ולראות בהם אמצעים מדויקים לתיקון? לפעמים נראה שהתפילה עוד יותר גורמת לשקוע באגו ואני רק מחכה שהבורא יחליף מצב.

ובכל זאת זה עוזר, לפחות לזרז את הזמן.

שאלה: עד כמה אני צריכה ללכת עם הביטול בקבוצה, אם חברה לא ממלאת אחר ההנחיות של המקובלים לעבודה בקבוצה?

אני לא יודע, משום מה הפסקתי להבין את השאלות האלה.

(סוף השיעור)