שיעור בוקר 14.06.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 483. מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות"

קריין: אנחנו לומדים את המאמר של בעל הסולם "אהבת ה' ואהבת הבריות" בספר "כתבי בעל הסולם". עמוד 483, כותרת "ולדבקה בו".

ולדבקה בו

"אולם עדיין נשאר לנו מקום לשאלה, אם כל תכלית התורה וכל הבריאה, אינה אלא להרים את האנושות השפלה, עד שיהיו ראויים לאותו רוממות הנפלאה - "ולדבקה בו יתברך ויתעלה". היה לו לברא אותנו ברוממות זו, ולא להטריח אותנו ביגיעת הבריאה, התורה והמצוות?

ואפשר לתרץ ע"פ מה שמובא בחז"ל: "מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה". פירוש, כל המתקיים וניזון על ידי יגיעת אחרים, מפחד (מתבייש) להסתכל בצורתו, משום שאין לו צורה אנושית... ומאחר שמתוך שלימותו יתברך, אין דבר חסר יוצא הימנו. לפיכך, כדי שנוכל להנות מיגיע כפינו, הכין לנו העבודה הזאת, וברא הבריאה בצורתה המשפלת, והעבודה היא על ידי תורה ומצוות, המרוממת אותנו, משיפלות הבריאה, ועל ידי עבודה זאת, נמצאנו משיגים רוממותנו על ידי קניין עצמי. וכל העונג והטוב המגיע לנו מידו יתברך הרחבה והמלאה אנו מרגישים כמו בעלים עליו, ולא כמקבל מתנה."

זאת אומרת הבורא ברא רצון לקבל, שהוא הפוך ממנו, זה נקרא שהוא ברא את הבריאה, בר ממנו. זה דבר אחד. דבר שני, בגלל שלא יתכן שהוא בורא משהו לא שלם, לא יכול להיות שמהפועל השלם תצא איזו פעולה לא שלמה, לכן מלכתחילה, כבר בתכנית לברוא את הבריאה, כל הבריאה עמדה בצורה השלמה, שווה לבורא.

עכשיו הנוסחה היא פשוטה. אם הבריאה צריכה להיות הפוכה מהבורא, אחרת זו לא תהיה בריאה, כלומר היא רצון לקבל אם הוא רצון להשפיע, ואם היא צריכה להיות גם שווה לו, כי לא יכול להיות שהשלם יברא פעולה בלתי שלמה, אז מלכתחילה מיד התהווה לפניו כול התהליך, עם הסוף שלו. כלומר הרצון לקבל שהוא בראש, בהכרח יהיה בעל מנת להשפיע. הבורא משפיע, והרצון לקבל שהוא ברא יהיה בעל מנת להשפיע. בצורה כזאת הבריאה תגיע לשלמותה, והכול בסדר.

רק השאלה היא, אם הוא נותן לבריאה את המצב הסופי הזה מיד, מכל יכול שהוא, אז הנבראים האלה שוב לא נקראים "נבראים" בצורה שיש להם עצמאות, שלימות, הבנה, הרגשה, דומים לבורא, נמצאים בגובה שלו, בשליטה במציאות. אלא כדי שהם יהיו שווים לו, הם צריכים את המצב השלם הזה להרוויח בעצמם. לכן מה שהוא מכין, הוא מכין לנו את כול התהליך עם הסולם, כדי שנוכל בכוחות עצמנו להגיע להשגה הגבוהה הזאת.

שאלה: בקטע כתוב, "כדי שנוכל להנות מיגיע כפינו, הכין לנו העבודה הזאת, וברא הבריאה בצורתה המשפלת, והעבודה היא על ידי תורה ומצוות, המרוממת אותנו, משיפלות הבריאה," אתה אומר שאני צריך להגיע לשלימות. איך אפשר להגיע לשלימות ממצב מושפל כזה?

דווקא בגלל שאנחנו נמצאים במצב ההפוך ומבינים שהמצב ההפוך הזה הוא לטובתנו, אנחנו לאורך כל הדרך מאפס ממש, מגיעים למאה אחוז, בהקדם של היגיעה, של העבודה, של השינויים שאנחנו מזמינים. ודאי שלא אנחנו עושים אותם, אלא מזמינים כל שינוי ושינוי, כל תיקון ותיקון. על ידי זה אנחנו מבינים מה קורה בבריאה, את כול הבריאה, מסופה ועד סופה, בצורה ההפוכה ובצורה המתוקנת. זה מה שהוא הכין לנו, והכין לנו את זה באהבה. כמו שאני מכין לבן שלי משהו קטן, שהוא ילמד את החיים שלו מתוך המשחקים האלו, שבהם צריכים להיאבק, לעשות, להזיע ולחבר, הכול.

אני צריך ללמוד את עבודת ה', הוא עושה את העבודה, רק אני לומד את העבודה שלו, ובזה אני נעשה חכם, גדול, ממש כמוהו. אלא מה הבעיה כאן? זה קשה, מובן. לא מובן, גם זה מובן. אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה. אבל אם אתה מסתכל על הבריאה מהגישה של הבורא, אתה לא רואה כאן שום דופי, שום דבר. אין כאן משהו שחסר, הוא הכין את הכול. קשה, אולי הקושי הוא לא בו, לא במה שהוא הכין לנו, אלא הקושי בזה שאנחנו לא מבינים את הדרך. לא בגלל שהוא עשה את זה שלא מבינים, אלא אנחנו משום מה לא רוצים, לא מוכנים. אבל מצדו מוכן הכול, המצב הבא כבר קיים, שום דבר לא חסר, אלא צריכים רק לדעת איך לסדר את הדברים.

תלמיד: אני מקבל לגמרי את מה שאתה אומר, שזה דבר מושלם, אני לומד שזה דבר מושלם. אבל אם אתה שואל אותי על הבשר שלי, אין פרופורציות.

כדי לדעת פרופורציות צריכים לדעת את שני הקצוות. אתה יכול להגיד שאין פרופורציה, אין קשר, אין יחס, אין שייכות זה לזה. אבל מה זה "זה לזה"? מה אתה מבין ב"זה" וב"זה"? אתה אפילו בעולם הזה לא מבין, כל שכן בעולם העליון, הרוחני, האין סופי שמשיגים. אז מה אתה אומר אין פרופורציות, יש פרופורציות. אולי זה נמצא כאן, וממש בקליק אתה כבר משיג את המצב המתוקן. וזה באמת כך.

תלמיד: כתוב בקטע, "ועל ידי עבודה זאת, נמצאנו משיגים רוממותנו על ידי קניין עצמי."

כן, כי אנחנו משיגים, אנחנו דורשים. אין לנו כוחות, אין לנו הבנה, אין לנו, אבל אנחנו יכולים לדרוש את זה. מתוך שאנחנו נמצאים בעשיריה, משתדלים להקים מעצמנו מערכת אחידה, יפה, טובה, אינטגראלית, בקיצור נשמה. אז למה לא?

תלמיד: תסביר לי למה זה דבר קיצוני כזה, למה זה הולך בזיגזג קיצוני כזה, שאני צריך להרגיש על הבשר שלי סבל נוראי?

לא, זה לא סבל נוראי, אני רואה עליך שאתה עוד לא סובל.

תלמיד: סבלתי, סבלתי.

כך כולם אומרים.

תלמיד: איך באמת אפשר לעבור מצבים כאלה?

מקצה לקצה אתה חייב להיות בכל מצב ומצב, אחרת אתה לא משיג. אין דבר שאתה משיג אלא מהיפוכו, אור מתוך חושך, חושך מתוך אור. והפער ביניהם כל הזמן גדל וגדל, הוא יהיה יותר גדול. אתה מתוך זה תשיג את הדברים.

תלמיד: בשביל מה כל הסבל הזה, האם הסבל הזה כדי שאמצא עשיריה?

לא, הסבל שלך הוא מתוך זה שאתה לא רוצה לקיים את מה שכתוב לך בנרשם.

תלמיד: מה אתה בעצם אומר לי?

שאתה צריך לקיים את מה שמוטל עליך, כמו על בן אדם שבעולם הזה. ואתה אומר, "אני לא רוצה את העולם הזה, אני לא רוצה להיות בן אדם, אני לא רוצה כלום, תעזוב אותי.". זה לא יעזור, לא.

תלמיד: מה אני צריך לעשות?

אתה צריך להתחבר עם אנשים אחרים, כדי למצוא בקשר ביניכם תכונה שנקראת "השפעה ואהבה".

תלמיד: ואז לא יהיו לי צרות, מכות בגוף שלי?

הגוף שיסבול.

קריין: 484 טור א', פסקה שניה.

"אולם עכ"ז צריכים להבין מקור השיפלות שאנו מרגישים בשעת קבלת מתנה. ונבין את זה על-פי החוק הידוע לחכמי הטבע: ש"כל ענף טבעו וחוקו כשרשו". וכל הענינים הנהוגים בשורש, יתרצה בהם הענף שלו ויאהב אותם ויחמדם ויפיק מהם תועלתו. ולעומתם, כל הענינים שאינם נהוגים בשורש, גם הענף שלו מתרחק מהם, ולא יוכל לסובלם וניזק מהם.

ומכיון ששורשינו הוא השי"ת ויתעלה, והוא אינו מקבל, אלא משפיע, על-כן מגיע לנו הצער והשיפלות בכל קבלה מזולתו.

עתה מבואר לנו דבר התכלית של - "ולדבקה בו", אשר רוממות הדביקות ההיא, אינה אלא בחינת השתוות הענף לשורשו. ולעומתו בצד השני, אשר כל עניין השפלות אינה אלא בחינת הרחקה משורשו, או במלות אחרות, אשר כל בריה שדרכיה מתוקנות להשפיע לזולתו ביותר, נמצאת מתרוממת ביותר ומסוגלת להדבק בו יתברך ביותר. וכל בריה שדרכה בבחינת קבלה ואהבה עצמית ביותר, הרי זו נמצאת מושפלת ביותר ומורחקת מהשי"ת ביותר.

ותרופה לזה הוכן לנו התורה ומצוות, בתחילה לקיים "שלא לשמה", דהיינו, כדי לקבל שכר, שזה נוהג בזמן קטנות - לבחינת חינוך."

"תורה ומצוות" זה תיקון הכלים שלנו, הרצונות לקבל. אנחנו קיבלנו מחטא עץ הדעת את הרצונות השבורים שלנו לתרי"ג חלקים, וכל חלק וחלק הוא אגואיסטי, על מנת לקבל. ואנחנו צריכים לתקן אותם ל"על מנת להשפיע". תיקון מ"על מנת לקבל" ל"על מנת להשפיע", של כל רצון ורצון, נקרא "עשית מצווה". עושים את זה, מבצעים את העשיה הזאת, על ידי המאור המחזיר למוטב שנקרא "תורה". לכן כל התיקון שלנו נקרא על ידי "תורה ומצוות".

" וכשגדל מלמדין אותו לעסוק בתורה ומצוות "לשמה". דהיינו, לעשות נחת רוח ליוצרו, ולא לאהבה עצמית.

ובאמור נוכל להבין דברי חז"ל שהקשו: - "וכי מה איכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מן הצואר, או מי ששוחט מן העורף. הוי לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות"."

זאת אומרת, זה ברור שעל ידי זה שאני יודע נכון לשחוט את הבהמה, אני עושה את הדברים האלה בהעתקה לדרגות דומם, צומח וחי, אבל אני לא מתקן בזה את הרצון לקבל שלי. אלא התיקון שייך לדרגת האדם.

"אך עדיין אין אנו יודעים "צירוף" זה מהו? ובנ"ל מובן היטב. - כי "עיר פרא אדם יולד", ושרוי בתכלית הזוהמה והשפלות, בריבוי הקבלה אך לעצמו, ואהבה עצמית בלי שום ניצוצין של אהבת זולתו והשפעה לזולתו. במצב זה הוא נמצא בנקודה הרחוקה בתכלית, מן השורש יתברך ויתעלה.

וכאשר גדל ומתחנך בתורה ומצוות המוגדרת - רק "בכוונה להשפיע נחת רוח ליוצרו, וכלל לא לאהבה עצמית" מגיע לדרגה של השפעה לזולתו על-ידי הסגולה הטבעית שבעסק התורה והמצוות לשמה, שנותן התורה ידעה, כמו"ש חז"ל: "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין".

ובזה נמצא הנברא הולך ומתפתח במעלות הרוממות האמורה, עד שמגיע לדרגה שמאבד מקרבו כל בחינת אהבה עצמית וקבלה עצמית, וכל מדותיו הם להשפיע - או לקבל על מנת להשפיע. ועל זה אמרו חז"ל: "לא נתנו המצוות אלא לצרף בהם את הבריות". ואז נדבק בשורשו בשיעור הכתוב: - "ולדבקה בו"."

שאלה: במאמר עצמותו מתואר כמאור שאין בו שום שינוי, הוא רק אהבה. ואילו הבורא, יש בו גם טוב וגם רע, ואנחנו למעשה בוראים אותו. אנחנו בתכונות שלנו, ביכולת שלנו להתחבר יכולים להפוך את הבורא למשהו טוב או למשהו לא טוב.

נכון. לפי מה?

תלמיד: לפי החיבור בינינו, לפי איך שאנחנו מנסים להתחקות.

לפי ההתנהגות שלנו. כמו ילד קטן שאומר "אימא רעה" בזה שהיא מתייחסת אליו במצב קשוח. ו"אימא טובה", כשהיא מביאה לו סוכריה. כאילו אמא יכולה לחשוב כך, שהיא פעם מתייחסת רע ופעם היא מתייחסת טוב? באימא יש שינויים?

תלמיד: לא.

תגיד שזה כך מצד הבריאה.

תלמיד: עצמותו ברא את הבורא ככלי עזר עבורנו, גם עשירייה כמובן זה כלי עזר כדי שנוכל ללכת בדרך, לתקן את התכונות שלנו ולהתקרב, להפוך להיות לכלי לאור העליון.

כך אנחנו מתייחסים לאור העליון, כוח השפעה, כוח אהבה, כוח שמגיע אלינו ויכול למלאות אותנו ולמסור לנו את תכונתו, ולזה אנחנו מצפים שיהיה. כדי שהכוח הזה ישפיע עלינו, אנחנו צריכים להיות דומים לו לפי המבנה שלנו. אם אנחנו מתחברים בעשירייה ורוצים שהוא ישרה בנו ועושים כל מיני פעולות מתוך הכלי כדי להיות דומים לאור, כמה שנהיה מתוך הכלי דומים לאור, האור משפיע עלינו. יש איזו הקרנה של כוח ההשפעה עלינו מרחוק. מה זה מרחוק? שעדיין אין השתוות, אין מגע ממש בינינו, בין האור לבין הכלי, אבל מרחוק ה' מאיר לי. כך אנחנו מתקדמים.

תלמיד: יש איזו השערה מתוך כל מה שהסברת וגם מה שאני חשבתי שברגע שנגיע לגמר תיקון הסטטוס הזה של הבורא צריך להיעלם, כי אין לו יותר מקום בינינו, בינינו לבין הכוח העליון. זו כביכול מערכת שנוצרה עבורנו.

נחיה ונראה. על גמר התיקון אני לא מתווכח איתך. קודם נגיע, על זה אנחנו מסכימים, אחר כך מה שיקרה, יקרה.

שאלה: אמרת שבשלב מסוים אדם מגלה שהבורא מכוון אותנו. איך זה מתגלה?

הבורא כל הזמן מכוון אותנו. אין בנו אף רגע שהוא לא בהכוונת הבורא. אין מצב כלשהו שאני נמצא בו אם זה לא נכתב וממש מיוצב על ידי הבורא. וכל מה שאני חושב שזה לא כך, זה מפני ההסתרה, שהוא בעצמו עשה כדי שאני אתאמץ לגלות אותו. ובמידה שאני מגלה אותו, מבקש ממנו להתגלות, לעזור לו להתגלות לפי השתוות הצורה שאני מגלה, במידה הזאת אני מתקן את עצמי.

כי אני מסתכל איפה הוא יכול להיות א-ל מסתתר? בזה ובזה, איפה? אני משתדל. איך אני אגלה אותו כך ואיפה כאן? בכל מיני צורות. ואז כדי להגיע לגילויים האלו אני צריך להשתנות. וכשאני משתדל לגלות אותו, פתאום אני רואה עד כמה שאני השתניתי. עד כמה שאני התקדמתי.

ואז באמת אני מגלה שהוא מסתתר, אבל מסתתר בחכמה גדולה. הוא כאילו אומר לי "אני כאן", "אני כאן". וכל פעם אני מתחיל לזהות, לא שהעולם ריק, אלא העולם הוא העלמה, שהבורא מסתתר בכל פינה. וכך אני כל הזמן נמצא בריצה כדי לגלות אותו. והריצה הנכונה היא, שמביאים אותי כבר לקבוצה ואני נכלל בעשירייה. שם אני כבר יכול להתחיל לגלות אותו בצורה מכוונת, במאמצים משותפים עם החברים. ואז וודאי שאנחנו בונים כלי, קשר עימו שבטוח הוא יתגלה. אין מה לעשות. אנחנו עכשיו תופרים רשת כדי לתפוס אותו.

תלמיד: מתי בפעם הראשונה זוכים לראות שהבורא נמצא מאחורי כל מעשה שנעשה בעולם?

מתי שאנחנו נכין כלי לגילוי שלו, אז נרגיש. מה זה פעם ראשונה? אז תהיה פעם ראשונה. אנחנו צריכים להגיע לזה. זה קשה, פעם ראשונה זה הדבר הכי קשה לתפיסה, אבל זה מה שאנחנו עומדים לעשות. רק בעשירייה, אין לך כלי אחר.

אנחנו נמצאים במצב, הדור האחרון, רק אם נלך לפי ההכוונות של בעל הסולם ורב"ש, שרק בעשירייה, בין החברים [זה ניתן], אז אנחנו נגלה אותו. כל היתר, אתה יכול לגלות קצת חסדים, קצת איזו הארה, כאילו רוחני, אבל זה לא גילוי הבורא לנברא בעולם הזה.

שאלה: אתה אומר לנו כל הזמן שעשירייה זו הפלטפורמה שאנחנו צריכים לעבוד בה. כל פעם שאני מתחבר יותר ויותר לעשירייה שלי, אהבתי אליהם גדלה, וכתוצאה מכך אני מקבל תענוגים עצומים. איך אני נפטר מזה ואני מגיע להיות בדרך ללשמה?

לא צריכים להפטר מזה. למה להפטר מזה?

תלמיד: כי אני רוצה לעשות את הדברים, הם בשבילי. אני מקבל תענוגים מזה.

יפה.

תלמיד: יש לי כאילו אינטרס לעשות את זה.

אז מה? מותר ליהנות מזה.

תלמיד: אז איך אני מגיע ללשמה?

תנסה יחד איתם להגיע לתענוג המשותף שיש לכם מהחיבור. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה", ואז תוכלו גם על ידי האהבה לקרב לזה את הבורא. שאתם רוצים לגלות אותו באהבה משותפת ביניכם, והוא יתגלה. זה המצב שהוא דווקא יתגלה. רק אתה לא צריך ליהנות לבד, אלא לגרום לכל החברים שגם הם ייהנו מזה שהם נמצאים בעשירייה.

תלמיד: אני מנסה.

זה כבר כלי. זה כבר כלי שמכין את עצמו לגילוי הבורא. שמחה שמתגלה מתוך החיבור זה אותו אור חסדים, אותו הכוח שיגלה את הבורא.

שאלה: איך לעבור מיחס של שכר ועונש להפרעות שמגיעות? איך להחליף אחד מהשני?

אנחנו צריכים בכל דבר לראות שכר. בכל דבר. אין רגע בחיי האדם שהרגע הזה עובר והאדם נשאר בלי שכר. אין דבר כזה. אפילו אנשים שסתם חיים ברחוב, בצורה שלא יודעים כלום על עצמם, על אחת כמה וכמה אנחנו. לכן, קודם כל צריכים להודות. להתחיל מזה שאתה "מודה אני לפניך.". כלפי הבורא שברא ונתן לך אפשרות להתקדם, להתקשר אליו, להתקשר לחברה. יחד עם החברה לנוע לקראת המטרה. וחוץ מזה, כשאתה עכשיו נמצא בהכנה לכנס הגדול, וצריך מקום לכל העולם גם וירטואלי, גם פיזי. ולדאוג כל הזמן, כל הזמן סביב זה. אז כל העבודה שלך, אם אתה דואג כל הזמן לכנס, דווקא, אצלכם זה הרבה יותר פשוט מאחרים, אתה נמצא בעבודה הרוחנית.

אתה בזה מתקדם בצורה הכי בטוחה וטובה. תדאג איך לשרת את כל אותם אלף איש שיבואו אליך בעוד שלושה חודשים. אפילו פחות. תדאג לזה. תראה עד כמה שזה מקדם אותך. על כל פרט ופרט קטן. תיכנסו לכל הדברים האלה. אני ממליץ לך. אני כבר חושב על זה גם.

שאלה: אנחנו כבר ארבעה ימים נמצאים, מתרגלים את התורנות רמח"ל. ויש לנו מקום שבו מתאספים גברים. זה לינק בזום שמופיע בטבלה הזאת של התורנויות. יש גם לינק נפרד לנשים שבו הם מתאספות ועורכות את התרגיל הזה. רוב הקבוצות של הכלי העולמי ורוב העשיריות כבר התחברו לתרגיל הזה. אבל חלק מהחברים עדיין לא פעילים מכל מיני סיבות. אנחנו כקבוצות, כדאי לנו לברר את הסיבות האלה, למה החברים עוד לא התחילו להשתתף בזה או לאפשר להם בחירה חופשית?

מה אתם עושים בתורנות רמח"ל?

תלמיד: חלק מהעשיריות פשוט מתחברות ומעבירות איזו תפילה פנימית. חלק מהחברים קוראים מהמקורות כל הזמן הזה. זה תלוי בהחלטת העשירייה. כל עשירייה עושה את מה שעוזר לה לשמור על כוונה לחיבור הכלי העולמי עם הבורא.

אתמול הייתי בזה קצת, ולא הבנתי מה קורה שם. זה לא מאורגן. זה מין דבר שאף אחד לא מבין מה צריך להיות. נראה לי שאולי אנחנו צריכים להציג איזו תפילה, טקסט, בקשה לבורא מהקבוצה שלנו המשותפת. ובכמה דקות האלה, בחמש דקות האלה שאנחנו עושים את זה, אז אנחנו צריכים לקרוא את הטקסט הזה וכך להעלות את הרצון שלנו לבורא. אני לא יודע מה לעשות, אני לא הבנתי מהי הפעולה. צריכים לחשוב על זה, צריכים לדבר על זה. תכתוב לי ונראה.

שאלה: אני רק רוצה להגיד שאצלנו בעשירייה זה אחד הרגעים הכי חזקים כל היום התורנות הזאת של העשרים דקות. אנחנו קוראים ממקורות, קראנו גם מ"מסילת ישרים" של רמח"ל, גם תהילים, עושים שני ניגונים בעשרים דקות האלה, וזה פשוט אחת הפעולות הכי עוצמתיות, הכי חזקות, הכי גם מכוונות במהלך היום.

אבל אתם עושים את זה בתוך העשירייה עצמה וזהו.

תלמיד: כן, כי העשירייה צריכה להחזיק עשרים דקות. ואז תמיד יש מישהו אחד שמקריא מקורות, כל פעם מישהו אחר, וזה פשוט פעולה אחת הכי יפות, חזקות ועוצמתיות שיש.

יפה. אני מקנא, רוצה שיתקשרו אלי ככה גם.

שאלה: הייתה הודעה שהעשיריות מוזמנות להעביר תורנות רמח"ל בזו"ם משותף ספציפי לתורנות רמח"ל, ככה שכל אחד יכול להיכנס ולקבל התפעלות מפגישה ולהעביר תורנות מעשירייה אחת לשנייה.

יפה, בסדר גמור.

שאלה: הוא כותב במאמר ש"וכאשר גדל ומתחנך בתורה ומצוות המוגדרת - רק "בכוונה להשפיע נחת רוח ליוצרו, וכלל לא לאהבה עצמית" מגיע לדרגה של השפעה לזולתו על-ידי הסגולה הטבעית שבעסק התורה והמצוות לשמה,"

כן.

תלמיד: האם התיקונים של תורה ומצוות יכולים לקרות לפני שהאגו גדל? זאת אומרת האם יכול להתחיל לפני כמו שהוא אומר, להתחיל להתחנך מקטנות והלאה, או שזה חייב להיות לצד האגו שגדל כל הזמן?

אז מה הוא יתקן? "אין אדם מתקן מה שאין בו".

תלמיד: האם זה חייב כל הזמן בהקדם האגו לקרות?

במידה שגדל האגו מתגלה עוד ועוד האפשרות לתקן אותו שנקרא "לקיים תורה ומצוות".

תלמיד: זאת אומרת גם התיקון כלפי העולם בחוץ זה גם חייב להיות בהקדם האגו? או שאנשים יכולים לשמוע דברים גם לפני שהאגו שלהם מגיע לאיזו דרגה, לאיזה סף מסוים?

אנשים יכולים לשמוע הכול, השאלה היא האם הם יכולים לתקן מה שאין בהם. ודאי שלא. אבל במידה שהם שומעים אז האגו שלהם מתפתח ואז הם רואים שכן אפשר לעשות תיקונים.

תלמיד: זאת אומרת יש חשיבות לשמוע את הדברים גם לפני שהאגו שלי בדרגה המתאימה.

לכולם, יש חשיבות להשמיע לכולם מה שכתוב על תיקון האדם. אפילו שיש לו רצון לקבל קטן ביותר, בכל זאת כדאי להשמיע לו את זה כי על ידי זה שהוא שומע האגו שלו יתחיל להתפרץ ויביא אותו בצורה יותר מהירה לתיקונים. ואנשים שבאים גם כן אלינו לקבוצות, כדאי להם את זה להשמיע וכך לגדל אותם מהר, לזרז אותם בהתקדמות. האור העליון שיעשה את העבודה.

תלמיד: אז זה בעצם כמו לבנות אינקובטור שאתה רוצה לזרז את הגדילה של האגו.

כן, בדיוק, זו בדיוק הדוגמה של בעל הסולם איך אנחנו יכולים לזרז את ההתפתחות על ידי אינקובטור, הוא נותן אינקובטור כדוגמה.

תלמיד: בעתון "האומה".

בעתון "האומה".

תלמיד: האם זה רק מספיק בשמיעה של הדברים, או שצריך לראות דוגמה או מספיק המסר עצמו יכול כבר לעבוד עליו?

תעבדו על המסר, תעבדו על הכול.

(סוף השיעור)