שיעור בוקר 10.12.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 609

מאמר ק"ח "אם תעזבני יום, יומים אעזבך"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 609, מאמרי "שמעתי", מאמר ק"ח, "אם תעזבני יום, יומים אעזבך".

קודם נקרא את המאמר ואחר כך נדבר.

קח. אם תעזבני יום, יומים אעזבך

"כל אדם מרוחק מה' עם בחינת הקבלה שיש בו.

אבל סתם הוא מרוחק מטעם הרצון לקבל שבו. אבל היות שהאדם אינו משתוקק לרוחניות, אלא לתאוות עולם הזה, נמצא שמרוחק מה' יום אחד. היינו מרחק של יום, שהוא רק עם בחינת אחת הוא מרוחק ממנו ית', במה שהוא מושקע ברצון לקבל דתאוות עולם הזה.

אבל כשהאדם מקרב את עצמו לה', היינו שמבטל את הקבלה בעולם הזה, נמצא שהוא נקרא קרוב לה'. אבל אם אח"כ נכשל בקבלה דעולם הבא, אז נמצא שהוא מרוחק מה', מחמת שהוא רוצה קבלת התענוגים דעולם הבא, וגם נופל לקבלת התענוגים דעולם הזה גם כן. נמצא שנעשה עכשיו מרוחק מה' עם שני ימים:

א. ע"י קבלת התענוגים בעולם הזה שחזר ונפל בו,

ב. שיש לו עכשיו רצון לקבל לעותרא דעולם הבא [עושר עולם הבא]. כי בזה שהלך ועסק בתורה ומצות, הוא משעבד את ה', שישלם לו תמורה עבור עבודתו בתו"מ.

נמצא לפי זה, מתחילה הוא הלך יום אחד, ונתקרב לעבודות ה', ואח"כ, ושני ימים הלך אחורנית. שעכשיו האדם נעשה נצרך לשני מיני קבלות:

א. דעולם הזה,

ב. דעולם הבא.

ולפי זה יוצא שהלך במצב הפוך.

והעצה לזה הוא ללכת תמיד בדרך התורה, שהוא סוד להשפיע. והסדר צריך להיות, שמקודם צריכים להזהר בב' היסודות:

א. שיש עשית מעשה המצוה,

ב. הוא הרגשת התענוג בהמצוה. שהאדם צריך להאמין, שיש תענוג להבורא ית', בזה שמקיימים את מצותיו.

לפי זה יוצא, שהאדם צריך לעשות המצוה במעשה. וכמו כן להאמין, שיש תענוג להבורא ית', בזה שהתחתון מקיים את מצותיו. ובזה אין הבדל בין מצוה גדולה למצוה קטנה. היינו, שיש הנאה להבורא ית', אפילו מעשה הכי קטנה, שעושים עבורו, הוא מתענג.

ואח"כ יש יוצא פועל, שזהו עיקר הכוונה, שיש להאדם לראות. היינו, שיהיה להאדם הנאה ותענוג, בזה שגורם נחת רוח ליוצרו. וכאן עיקר הדגש של העבודה. וזה נקרא "עבדו את ה' בשמחה". וזה צריך להיות התמורה שלו עבור עבודתו. היינו שיקבל הנאה ותענוג, בזה שזכה לשמח את ה'.

וזה סוד "והגר, אשר בקרבך, יעלה עליך מעלה מעלה וכו', הוא ילוך ואתה לא תלוֵנו".

"הגר" נקרא הרצון לקבל (בזמן שנכנס לעבדות ה' נקרא הרצון לקבל גר. ולפני זה הוא גוי גמור).

"הוא ילוך", בזמן שהוא נותן כח לעבודה, הוא נותן את הכח רק בדרך הלואה והשאלה. שפירושו, כשעבד יום בתו"מ, והגם שלא קבל התמורה על המקום, אבל הוא האמין לו, שישלם לו אח"כ שכר תמורת הכוחות שנתן לו לעבוד. לכן אחר יום עבודה הוא בא אליו ומבקש את החוב, שהבטיח לו. שיתן תמורה עבור הכוחות, שהגוף נתן לו לעסוק בתו"מ. והוא לא נותן לו. אז הגר צועק, מה העבודה הזאת לעבוד בלי שכר. לכן אח"כ הגר לא רוצה לתת כוחות עבודה לישראל.

"ואתה לא תלונו". ואם אתה נותן לו מזונות, ואתה בא לבקש ממנו, שיתן לך כח לעבודה, אז הוא אומר לו, שאין לו שום חוב לשלם לך תמורת המזונות, שאתה נותן לו. כי אני נתתי לך מקודם מרץ לעבודה, היה על תנאי, היינו שאתה תקנה קנינים בשבילי. אם כן, מה שאתה נותן לי עכשיו, הכל לפי תנאי הקודם. אם כן, עתה אתה בא אלי, שאני אתן לך עוד כוחות לעבודה, בכדי להביא לי קנינים חדשים.

אז הרצון לקבל נעשה פיקח, ומשתמש עם הפקחות שלו, ומתחיל לעשות חשבונות את הכדאיות שבדבר. לפעמים הוא אומר לו, שהוא מסתפק במיעוט, שמספיק לו הקנינים, במה שיש לו. ולכן הוא לא רוצה לתת לו כוחות. ולפעמים הוא אומר, שהדרך שאתה הולך עכשיו, הוא בסכנה, ואולי יהיה כל הכוחות לבטלה. ולפעמים אומר לו, שהיגיעה היא מרובה על השכר, לכן אני לא אתן לך כוחות לעבודה.

ואז כשרוצה ממנו כוחות ללכת בדרך ה' בעמ"נ להשפיע, שהכל יהיה רק להרבות כבוד שמים, אז אומר: "מה יהיה לי מזה?". אז הוא בטענות הידועות כמו "מה ומי?". היינו: "מי ה', אשר אשמע בקולו?" כטענת פרעה. או "מה העבודה הזאת לכם?", כטענת הרשע. והכל הוא, מפני שיש לו טענה צודקת, שכך התנו ביניהם. וזה נקרא, אם לא תשמע בקול ה', אז הוא בא בטענות, משום שלא מקיים את התנאים.

מה שאין כן, "כשתשמע בקול ה'". זאת אומרת, שתיכף בתחילת הכניסה (והכניסה נקרא דבר תמידי, כי בכל פעם שיש לו ירידה, מוכרח להתחיל מחדש, לכן נקרא זה כניסה. וממילא יש הרבה יציאות והרבה הכנסות) הוא אומר להגוף שלו: "תדע, שאני רוצה להכנס לעבודת ה'. וכוונתי היא רק להשפיע ולא לקבל שום תמורה. ואין לך לקוות, שתקבל משהו עבור היגיעה שלך, אלא הכל בעמ"נ להשפיע".

ואם הגוף שואל: "איזה תועלת יהיה לך מעבודה זו?" היינו, "מי הוא המקבל את העבודה הזו, שאני רוצה לתת כוחות ולהתיגע?". או ששואל יותר פשוט: "לטובת מי אני עובד כל כך ביגיעה רבה?".

אז צריך להשיב לו, שיש לי אמונת חכמים, שהם אמרו, שאני צריך להאמין באמונה מופשטת למעלה מהדעת, שהשם ית' צוה לנו כך, שאנחנו נקבל על עצמנו אמונה, שהוא צוה לנו לקיים תו"מ. וגם צריכים להאמין, שיש להקב"ה נחת רוח, מזה שאנחנו מקיימים את התו"מ בחינת אמונה למעלה מהדעת. וכמו כן צריך להאדם להיות בשמחה, מזה שיש הנאה ותענוג לה' מעבודתו.

נמצא שיש כאן ד' דברים:

א. להאמין באמונת חכמים, שמה שהם אמרו, זהו אמת.

ב. להאמין, שה' צוה לעסוק בתו"מ רק ע"י אמונה למעלה מהדעת.

ג. שיש שמחה, מזה שהנבראים מקיימים את התו"מ על יסוד האמונה.

ד. שהאדם צריך לקבל הנאה ותענוג ושמחה, מזה שהוא זכה לשמח את המלך. ושיעור גדלות וחשיבות עבודת האדם, נמדדת בשיעור השמחה, שהאדם מוציא בעת עבודתו. וזה תלוי בשיעור האמונה, שאדם מאמין בהנ"ל.

ונמצא לפי זה, כשתשמע בקול ה', כל הכוחות שמקבל מהגוף, לא נחשב זה שמקבל הלואה בהגוף, שצריך להחזירו. כנ"ל, באם לא תשמע בקול ה'. ואם הגוף שואל: "בשביל מה אני צריך לתת לך כוחות לעבודה, ואתה לא מבטיח לי שום תמורה?" הוא צריך לענות לו: "כי לכך נוצרת. ומה אני יכול לעשות לך, שהקב"ה שונא אותך", כמ"ש בזה"ק, שהקב"ה שונא את הגופות.

ועוד יותר מזה, מה שאומר הזה"ק, הקב"ה שונא את הגופות, הכוונה דוקא על הגופות דעובדי ה', מטעם שהם רוצים להיות מקבלים נצחיים, כיון שהוא רוצה עותרא דעלמא דאתי [עושר עולם הבא], גם כן.

וזה נבחן ל"ואתה לא תלוה". זאת אומרת, שאין אתה צריך לתת לו שום דבר, בעד המרץ שנתן לך הגוף לעבוד. אבל "אם תלונו", ואם אתה נותן לו איזה תענוג, הוא רק בהלואה. היינו, שצריך לתת לך תמורת זה כח לעבודה. אבל לא לחינם.

והוא תמיד חייב לך ליתן מרץ, היינו בחינם. אתה לא נותן לו שום תענוג, ואתה תובע ממנו תמיד, שיש לך כח לעבודה, כי "עבד לוה לאיש מלוה". אם כן הוא יהיה תמיד העבד, ואתה תהיה האדון."

שאלה: מה זה אומר לקיים את התורה והמצוות בבחינת אמונה למעלה מהדעת?

ברצון לקבל שלנו ישנם תרי"ג, 613 חלקים, איברים, שזה הגוף הרוחני שלנו, רצון לקבל. ברצון לקבל הזה ישנם 613 חלקים, רצונות, שנקראים הגוף הרוחני, ואנחנו צריכים את הרצונות האלו לתקן בזה שאנחנו מתעלים ועובדים למעלה מכל רצון ורצון בחיבור עם הרצונות האחרים ועל מנת להשפיע נחת רוח לבורא, כך שכל רצון שהוא ברא יהיה על מנת להשפיע.

לתקן את החלקים האלה של הרצון שהוא כולו גופו של אדם הראשון מה שנקרא, זה לקיים תרי"ג רצונות. כשאנחנו מתקנים את הרצונות האלה נקרא שאנחנו עושים תרי"ג פקודות של הבורא שרוצה שאנחנו נקיים, או תרי"ג מצוות, מהמילה ציווי, שהוא אמר שכך צריך לעשות. זה העניין של תרי"ג מצוות. בזמן שאנחנו מקיימים תרי"ג רצונות בתיקון על מנת להשפיע הם נקראים תרי"ג מצוות, ומתקנים אותם בהדרגה.

תלמיד: לא ברור לי העניין של המלווה והלווה. בהתחלה הרצון לקבל לא רוצה לתת כוחות ובסוף הוא הופך להיות כמו בעל הבית. לא הבנתי את הקשר בין שני הדברים האלו.

צריכים בהדרגה לקחת מהרצון לקבל כוחות מעל מנת לקבל שאיתם הוא נברא לעל מנת להשפיע. לעשות תיקון על הכוונה שלו מכוונה על מנת לקבל שבזה הוא עובד לעצמו, לכוונה על מנת להשפיע שבזה הוא עובד לשם הבורא, לשם הכוח העליון.

שאלה: האם בגלל זה אנחנו מקבלים את הירידות כדי לברר את דרגת האמונה שלנו?

ודאי שכל ירידה שאנחנו מקבלים זו הרגשה שעכשיו קיבלנו כי קיבלנו לרשותנו רצון חדש מקולקל כדי לתקן אותו. ירידה היא חלק מהדרך להתקדמות לתיקון. בלי הרגשת הירידות לא הייתה לנו אפשרות לתקן את הרצונות שבהם אנחנו נמצאים בירידה ולהביא אותם לתיקון ולעלייה.

שאלה: המאמצים שאנחנו מקבלים בעבודה אפשר לקרוא להם "עושר עולם הבא"?

כן. יגיעה על כל מאמץ ומאמץ היא מתחברת להרבה יגיעות כאלה ובסופו של דבר הן בונות לנו את העטיפה הרוחנית על הרצון לקבל. הרצון לקבל לא משתנה, הוא רק מתגלה יותר ויותר, ואנחנו צריכים לעטוף אותו במסך ובאור חוזר, בכוונה על מנת להשפיע, זו העבודה שלנו.

שאלה: איך אנחנו יכולים לעבוד על הפנימיות שלנו כדי לא לעבוד למען עצמנו ולמצוא דרך לחשוב על דבר אחר חוץ מרק על עצמנו?

בהתחלה לבטל את עצמנו כלפי הקבוצה, העשירייה, ואחר כך יותר ויותר. זה מה שניתן לנו בעולם הזה, אלו האמצעים. לכן אנחנו מגלים שאנחנו נמצאים באיזו מציאות מיוחדת, כשחלק מהפעולות אנחנו יכולים לעשות בעבודות בגוף, ב"קח ותן", במכאניקה כזאת, והן נראות לנו פעולות גשמיות, אבל באמת הן גם פעולות רוחניות רק שבמודעות שלנו הן מנותקות מהכוונה.

ובאמת אין את העולם הזה, אלא כל הפעולות שלי כלפי הסביבה שאני יכול לעשות אותן ללא שום כוונות, כשברוחניות נגיד, אני קודם צריך לייצב את הכוונה, אם אני לא יכול לבצע את הכוונה הזאת, לייצב אותה על מנת להשפיע, יוצא שאני מרגיש שאני נמצא במציאות שנקראת "העולם הזה". העולם הזה הוא דמיוני, ואפשר להגיד רוחני, אבל מתראה בי בצורה שהיא מחוץ לכוונות, כך שאפילו לכוונות על מנת לקבל אני לא מודע.

שאלה: לא כל כך מובן מהי העצה כאשר הרצון לקבל עוצר בעדי ולא מאפשר לתת כוחות. כתוב "ולפעמים אומר לו, שהיגיעה היא מרובה על השכר, לכן אני לא אתן לך כוחות לעבודה."

הבעיה שאנחנו שוכחים שזה מגיע מהבורא, לא מרגישים שזה מגיע מהבורא. אבל ברגע שאתה מבין שזה המכשול שיש לפניך בדרך לגמר תיקון הנשמה שלך, אז אתה איכשהו מתקדם למרות המכשול שלפניך. כי כאן זה תלוי בחשיבות המטרה. יש לפניי מטרה ומכשול, האם המטרה יותר חשובה מלעבור את המכשול, או המכשול עוצר אותי מחוסר חשיבות המטרה ואני נכנע, אני יושב לפני המכשול ולא זז. הכול תלוי בחשיבות המכשול והמטרה.

כאן יש לך קבוצה שהיא יכולה לעורר אותך, וודאי שכוח הקבוצה מלכתחילה הוא בנוי בצורה כזאת שאתה יכול לעבור את כל המכשולים.

תלמיד: האם באותו רגע לבקש כוחות מהקבוצה, ואיך עושים זאת?

כן, לשאול כוחות מהחברים, מהקבוצה, לבקש מהם שיעזרו לך, שביחד תתפללו. כי בדרך כלל מה שאתה מרגיש כך מרגישים כולם פחות או יותר. הקבוצות הופכות להיות מאוד הומוגניות, ועוד מעט כולנו נצא לרמה כללית אחידה. ודאי שכל אחד לפי התכונות שלו, והכוחות שבכל אחד מאיתנו הם כוחות האופייניים לו, אבל הרמה בעצם בכולם היא תהיה שווה. זה סימן שאנחנו מתקדמים לחיבור וזה סימן שאנחנו מתקדמים ל"דור האחרון".

תלמיד: העניין הוא שכשנגמרים הכוחות באותו רגע אתה משום מה שוכח מהתפילה.

זה מחוסר קשר עם הקבוצה. אם היית מקושר עם הקבוצה אז לא היית שוכח. היית עובד לא עם ההרגשה הפרטית שלך אלא עם ההרגשה הכללית של הקבוצה. שים לב לזה.

שאלה: האם יש הבדל בין להגיד "העולם הזה הוא עולם מתחת לעשיה", לבין להגיד "העולם הזה במדרגתו הנוכחית"?

על זה אנחנו עוד לא יכולים להגיד כי זה לא אומר לנו שום דבר, נתקדם ואז נגיד. מזה שנגיד כך או כך זה לא ישנה בנו כלום, אנחנו צריכים להתחיל להשיג.

שאלה: בפסקה השנייה כתוב "כשהאדם מקרב את עצמו לה',", האם זה ככל שהוא מתקרב יותר לחברים בעשירייה? ואז כתוב "היינו שמבטל את הקבלה בעולם הזה,". איך אנחנו מבטלים את הקבלה, האם זה צמצום, מה זה בדיוק אומר?

על ידי זה שאני רוצה להתקרב לחברים ולעשות יותר פעולות בחיבור לעומת כל הפעולות האחרות, זה נקרא שאני מתקרב לרוחניות, לבורא ולתיקון. הכול מתבטא בחיבור. אין לנו צורת תיקון אחרת, אלא רק חיבור בינינו כדי להחזיר את המערכת השבורה למערכת אדם הראשון כמו שהייתה לפני החטא.

שאלה: בתחילת המאמר הוא כותב שהוא תמיד שואף לכל תענוגי העולם הזה ובהמשך ישאף לתענוגי העולם הבא. כוח הרצון הוא תמיד חזק יותר מכוח ההתנגדות. מה לעשות?

להתחבר, כדי שיהיה לכל אחד כוח של עשירייה, ולהתפלל לבורא שייתן לחיבור ביניכם תוספת כוח, ואז אתם עולים למדרגה הבאה. זה בעצם סגנון העבודה, עוד חיבור, פנייה לבורא שנותן לתוך החיבור כוח רוחני ואז אתם עולים למדרגה הבאה. זאת צורת העלייה.

שאלה: נאמר שהעליון לא רוצה לתת לישראל כוחות לעבוד.

רצון לקבל שנמצא בכל אחד לפני התיקון שלו שרוצה רק תענוגים נקרא "גוי". רצון לקבל שעומד לתיקון ומקבל בהדרגה לאט לאט התקרבות לתיקונים נקרא "גר", זאת אומרת שנמצא במעבר מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. רצון לקבל שנמצא כבר בכוונה על מנת להשפיע נקרא "יהודי", שנמצא בייחוד עם החברים ועם הבורא. ואת שלושת המצבים האלה יש בכל אחד שנמצא בדרך, ב"סולם", גוי, גר, יהודי.

"גוי" זה נקרא עם. ככה זה נקרא, עם, האנשים. מי שנמצא במעבר מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע הוא נקרא "גר". ומי שנכנס כבר לעל מנת להשפיע ברצונות כלשהם, לפחות במקצת אפילו, הוא נקרא "יהודי", וכבר על ידי הרצונות המתוקנים האלה הוא מתייחד עם האחרים ועם הבורא.

שאלה: הגוף יודע שהוא ימות, ואם הגוף לא מרגיש שמחה לָמה הוא צריך לעבוד עבור הבורא?

"גוף" זה רצון לקבל על מנת לקבל, כך אנחנו אומרים בדרך כלל על "גוף". יש את הצורה שלו שהיא על מנת להשפיע, זה נקרא "גוף קדוש". "קדוש" זה כינוי לבינה, לכוח השפעה, ולכן במידה שהרצון לקבל מקבל כוונה על מנת להשפיע הוא מתקדש, נעשה יותר קדוש. אז יש לנו "גוף" שזה רצון לקבל, וכשהוא מגיע לכוונה על מנת להשפיע זה נקרא "קדוש".

שאלה: לָמה "גר" לא מקבל כתשלום את התענוג מכך שמשפיע לבורא?

"גר" זה כביכול מעבר, שעובר מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, אז תלוי איפה הוא נמצא, על מה מדובר.

שאלה: מאיזו נקודה צריך להביט על הרצון לקבל כדי לא להיות תלוי בה?

אם אתה דבק בקבוצה, אז אתה כבר עובר ממלכות לבינה, ושם אתה עובר את כל התהליך של "עיבור" ו"לידה", ואפילו "גדלות", וכל זה בתוך העשירייה ובקשר עם הבורא.

שאלה: אם אני מתחיל להיכנס לקשר עם הרצון לקבל שלי, מה זה אומר שאני לוקח ממנו ולא מחזיר לו?

שאתה מתחיל לעבוד לאט לאט גם עם הרצונות לקבל שלך, זה עדיין לא קורה, אבל נניח, שיהיו בעל מנת להשפיע, שאתה מזהה בכל מיני פעולות שלך, שעשית אותם כדי לקבל רווחים, תענוגים, ועכשיו אתה רוצה לעשות כך, כדי לעבוד עם הרצונות האלה למען החברה, למען הקבוצה שלך.

שאלה: אז האם יוצא מכך שהגוף יכול לספק לי קודם כל את האנרגיה בתקווה שיקבל משהו למען עצמו, וכך אני יכול לעשות השפעה?

כן. כן, כמו שקראנו במאמרים שרב"ש כתב, עד כמה החברים יקרים לו, שאין שום דבר חוץ מחברים ואין שום מרחק ביניהם, וכן הלאה.

שאלה: אז מהו התהליך הזה של מעבר מהכוונה האחת הראשונית.

התהליך הזה נקרא "תיקון", והוא קורה על ידי העבודה שלנו. כאשר כולנו משתדלים להתקרב זה אל זה ולמשוך את המאור המחזיר למוטב, ולראות תוצאות מזה שאנחנו יותר ויותר מתקרבים זה לזה להיות "כאיש אחד בלב אחד", ברצון אחד, שהם משלימים את הרצונות שלנו ומכוונים אותנו, את כולנו, לבורא, וכך מתקדמים.

שאלה: בעל הסולם כותב "שיהיה להאדם הנאה ותענוג, בזה שגורם נחת רוח ליוצרו. וכאן עיקר הדגש של העבודה. וזה נקרא "עבדו את ה' בשמחה"." האם גם שמחה פנימית נחשבת או שצריך להקרין אותה החוצה?

יש ויש, אם אדם מקרין את זה החוצה כהחלטה שלו שבזה הוא רוצה לעורר את החברים, אז הוא עושה את זה, ואם לא, אז הוא שומר בפנים.

שאלה: מותר לנו לזייף שמחה?

כן, כדאי, העיקר לעורר את החברים.

שאלה: מה ההבדל בין התפיסה הפרטית שלי את הבורא לבין התפיסה שלי את הבורא בתוך העשירייה?

אני חושב שאנחנו צריכים לכוון את עצמנו לבורא שמתגלה מתוך העשירייה. הבורא שאני מדמיין אותו כבורא פרטי שלי זו לא צורה שיכולה למשוך אותי קדימה, אלא ההיפך.

שאלה: האם כשאני מחוץ לעשירייה אין בורא?

איך יכול להיות בורא אם אתה מחוץ לעשירייה?

שאלה: אז למי אני מתפלל כשאני מחוץ לעשירייה?

אני לא יודע. לפני התפילה אתה צריך לכוון את עצמך לעשירייה ולכוח שמחזיק את העשירייה ומייצב אותה, ולכוח הזה אתה צריך להתפלל. וזה יהיה באמת הבורא, הכוח הכללי, כי העשירייה מסמלת לך את כל הכלי שהבורא ברא דאדם הראשון, ואתה רוצה להקים אותו משבירה לתחייה, ורק בצורה כזאת אתה יכול לפנות לבורא.

שאלה: אמרת שכל ירידה שאנחנו מקבלים היא הרגשה שקיבלנו לרשותנו, רצון חדש לתקן אותו. האם אחרי הירידה הזאת, כשהאדם מתגבר, ומתחבר לעשירייה ועושה איתם פעולות זה נקרא שהוא תיקן את הרצון הזה, או שצריך לעשות עוד משהו?

בדרך כלל העלייה לאחר הירידה מתקנת הכל.

שאלה: במאמר מתואר מצב שהאדם מרגיש שהוא עבד ועכשיו הוא מאמין שמגיע לו שכר. אבל מה אם הוא לא מאמין שעבד מספיק ולא מגיע לו? איך מוצאים כוח לפנות לבורא בידיים ריקות?

על ידי סביבה. רק על ידי הסביבה, לבד אדם לא יכול לעשות כלום, אין לו כוח לזה, אפילו לא את כוח הבירור.

שאלה: כשפונים לבורא צריך לשלם לו אחר כך משהו?

וודאי שכל מה שאתה עושה זה בעל מנת להשפיע, זה מתברר לך אחר כך, וזה נקרא שאתה משלם. אתה משלם בזה שאתה מודה לו על כך שכל הפעולות שאתה עשית זה הוא עשה, ועשה כדי להעלות אותך לדרגת "על מנת להשפיע", ואתה מקבל את העבודה הזאת שנותנים לך בעל מנת להשפיע כשכר גדול ביותר. ולא צריך שום תמורה חוץ מזה שיש לך אפשרות לעשות משהו בעל מנת להשפיע.

שאלה: וכשאני מבקש מהעשירייה, מה אני משלם להם?

תלוי באיזה מצבים אתם נמצאים. בדרך כלל אתה משלם לעשירייה בהשתתפות שלך.

שאלה: למה הבורא שונא את הגופים?

כי הרצון לקבל נמצא הפוך מהרצון להשפיע.

תלמיד: כן, אבל בזכות הרצון לקבל אנחנו מגיעים להשפיע בסוף.

נכון. לכן הבורא ברא את הרצון לקבל, אותנו ברצון לקבל, כדי שתהיה לנו איזו מציאות, אבל כדי שנוכל לשנות את המציאות הזאת מקצה לקצה, מניתוק מהבורא לחיבור עימו. לכן, הבורא לא שונא את הרצון לקבל, הוא שונא את על מנת לקבל.

שאלה: הסברת על הנושא של תרי"ג מצוות. האם אתה יכול לתת דוגמה לרצון רוחני ובמה מתקנים אותו בעשירייה?

וודאי. רצון שצריכים לתקן הוא כל רצון ורצון שלנו שנמצא מלכתחילה בעל מנת לקבל בנו, ואנחנו רוצים להנות ממנו. אנחנו כמו ילדים שגדלים, הילד שגדל איזה רצונות יש לו? מאוד קטנים, ואחר כך עוד כמה רצונות ועוד קצת. ככל שהוא גדל יש לו יותר רצונות והם יותר חזקים ונמצאים באיזה שילוב ביניהם. ואם אין לו יותר רצונות אז אנחנו דואגים מה קורה עם הילד, אם הוא מתפתח נכון. אותו דבר אנחנו, ככל שאנחנו גדלים, אנחנו גדלים על פני הרצונות שמתגלים ודואגים רק לתקן אותם הרצונות.

תלמיד: וכל רצון כזה אנחנו צריכים לתקן בכל דרגה, 613 רצונות בכל דרגה עד 125?

כן. רוצים או לא רוצים, מבינים או לא מבינים, כך זה קורה.

שאלה: מה זה אומר לתת כוח לגוף כדי שייקח את העבודה?

אנחנו תיכף נקרא את המאמר ונדבר על זה.

שאלה: כשאנחנו לא נותנים תשלום לרצון ליהנות קורה כך שלא הבנו איך זה קרה ורק בדיעבד מבינים. איך לא להתפתות לדיבורים היפים של הרצון לקבל?

אנחנו נקרא את המאמר ואתם תבינו, ואם לא אז תשאלו שוב.

שאלה: בהתחלה על האדם לומר שלא יקבל שום דבר לגופו, אבל עדיין חייב לקוות לכך כמו אותו נחש שמחביא את ראשו. מה זה אומר שאתה לא תקבל כלום לגוף?

שהוא מתחזק בעשירייה, כי לבד זה לא ילך, זה יהיה שקר, ומגיע למצב שבאמת יכול איכשהו באיזו דרגה קטנה לתאר לעצמו שהוא עושה את זה רק כדי להשפיע. ולהשפיע זה גם מתוך האגו, מזה שהוא נמצא בעשירייה ולא נעים לו, והוא רוצה להראות את עצמו שהוא לא פחות מהם ועוד. אבל בכל זאת פעולות כאלה הן מעוררות את המאור המחזיר למוטב ואז הוא מתקדם.

שאלה: מה פירוש המשפט "אם תעזבני יום, יומים אעזבך"?

אם האדם עוזב את התיקון, התיקון חוזר אליו אבל אחרי ריחוק בזמן וכבר בצורה יותר מוגברת.

שאלה: במה זה מתקן את הכוונה, שה' ציווה לעסוק בתורה ומצוות רק על ידי אמונה למעלה מהדעת?

אותה הכוונה, שהבורא ציווה לעשות הכול באמונה למעלה מהדעת, זאת אומרת, רק בכוח השפעה, בכוונה דלהשפיע. אין יותר.

שאלה: מה זה לעשות את המצווה במעשה?

במעשה זה שאני כבר נמצא במצב שהכוונות שלי הן אמיתיות. שלא סתם אני מדבר בפה, אלא שאני יכול לממש אותן ברצון. זה מימוש הרצון בכוונה הנכונה.

שאלה: האם יש מצבים שבהם הבורא עוזב אותנו?

וודאי שכן. מה זה נקרא "אם תעזבני יום, יומיים אעזבך"? שאם אתה עוזב אותו ליום, אז הוא עוזב אותך ליומיים. וודאי שאתה מקבל אחר כך הכבדת הלב, מכות וייסורים, ואתה תצטרך לקיים בכל זאת את מה שזלזלת ולא קיימת.

שאלה: בפסקה השלישית לפני הסוף מופיע שבזוהר כתוב שהקב"ה שונא את הגופות בעבודה. אם הבורא הוא אהבה חלוטה, מי זה הבורא ששונא את הגופות בעבודה?

רצון להשפיע שמובן לנו כבורא, הכוח הזה שנמצא במציאות, כוח השפעה ואהבה, הוא מראה את עצמו בכמה צורות. כמו שאנחנו כלפי ילדים, לפעמים אנחנו פונים אליהם בפנים צוחקות, לפעמים בפנים עצובות, כדי לעורר בהם בהתאם לזה כל מיני תגובות, כדי לגדל אותם בכל מיני צורות של רצונות ומחשבות. כך הבורא עושה איתנו.

הוא רוצה לגדל אותנו, ולכן אין לו ברירה הוא חייב לתת לאותו הרצון לקבל הגולמי שהוא ברא צורת אדם הדומה לבורא. הוא עושה כל מיני פרצופים, כל מיני משחקים, כל מיני אופני חיבור וריחוק, כדי שאנחנו נתרשם מכל השינויים הללו. ואם אנחנו נכלול אותם יחד בעשירייה בצורה נכונה אז מתוך זה נכיר את הבורא, "ממעשך היכרנוך".

שאלה: מה זה אומר "לשמוע קול ה'" בעשירייה?

אם אנחנו משתדלים להתחבר בינינו ונמצאים בנטייה לחיבור, אז אנחנו מתחילים לגלות בינינו איזה ויברציות. כמו ברמקול, בואו נגיד, שיש לו ויברציות ואז אנחנו שומעים. אז אם אנחנו מחוברים, אנחנו יכולים להתחיל לקבל ויברציות, וכך הבורא מעורר אותנו.

שאלה: אמונה שהבורא שמח מהעבודה שלנו היא אמונה מעל הדעת או בתוך הדעת?

שהבורא שמח? זו לא אמונה, זו הרגשה מתוך זה שאנחנו משתדלים, ונמצאים בכוונה על מנת להשפיע. זו לא אמונה.

שאלה: כתוב "נמצא שהוא מרוחק מה', מחמת שהוא רוצה קבלת התענוגים דעולם הבא," למה זה רע לקבל תענוגים דעולם הבא, הרי הבורא רוצה להיטיב לנבראיו?

הבורא רוצה להיטיב לנבראיו, אבל זה לא לפי מה שנראה לנו, לא בקבלת התענוגים שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו. לא, זה להיטיב לנבראיו בצורה שונה, ואנחנו צריכים להכין את עצמנו לאותה הצורה, ואז אני אראה.

תביא לילד קטן ספר מיוחד של חכמה, ועוד דברים כאלה, איך הוא יכול להנות מהם? זאת אומרת, המתנה צריכה להתאים למי שמקבל אותה, ולכן אנחנו צריכים להכין את עצמנו ואז בצורה כזאת, נתחיל להרגיש כמה הבורא רוצה להיטיב לנו. העולם מלא תענוגים, אנחנו נמצאים באור אין סוף, אבל איך אנחנו מרגישים אותו?

שאלה: מה זה אומר לקיים מצווה למעשה?

מצווה למעשה זה כשיש לי עביות, עליה צמצום שאני עושה, כי אני לא רוצה להנות בעצמי, ואחר כך מסך שאיתו אני עובד על העביות הזאת כבזכות, היינו בכוונה על מנת להשפיע, ואז אני פונה לבורא ויוצר עימו מגע "אני לדודי ודודי לי", וכך אנחנו מגיעים להשפיע נחת רוח לבורא.

שאלה: למה צריך להאמין שיש לבורא תענוג?

כי הוא מקור התענוגים, וכל מה שיש לנו זה סך הכול להרגיש אותו. הבורא זה כוח השפעה, אם אנחנו רוצים להיות בכוח השפעה בעל מנת להשפיע, ובעצמנו רוצים להשפיע, אז אנחנו נהנים מהתכונה הזאת. זה נקרא שאנחנו מגלים את הבורא.

שאלה: מה מאפשר תמיד לשמוע בקול ה'?

תמיד לשמוע בקול ה', אני לא חושב שזה אפשרי. זה אפשרי אבל בדרגות גבוהות מאוד של תיקון. אבל להיות בכוח השפעה, זה נקרא שאנחנו שומעים קול ה'. אם נהיה אפילו לא בכוחות להשפיע בעל מנת להשפיע, אלא אפילו בלקבל על מנת להשפיע, אז אנחנו מגיעים לראייה. יש עניין של ראייה, ויש עניין של שמיעה. שמיעה זו דרגת בינה, וראייה זו דרגת חכמה.

שאלה: כתוב שצריך להיות בשמחה, איך אדם יכול להיות בשמחה, אם אין לו שמחה?

זה תלוי בערכים שלו, עם מי יש לו קשר. לא כמה הוא מקבל, אלא ממי הוא מקבל, זה החשוב. זה העניין של אהבה, של גילוי החיבור.

אם אני נמצא בקשר עם מישהו שאני אוהב, אני מוכן לחיות עימו בכל צורה, רק להיות קרוב אליו. וזה עניין התיקון.

שאלה: איך לקבל הלוואה כדי שהכוחות ילכו לעבודה למען הבורא?

אם אנחנו באמת רוצים לקבל הלוואה כדי שהכוחות ילכו למען החיבור בינינו, ואחר כך את החיבור הזה אנו יכולים להציג לבורא, שיתגלה וייהנה מאיתנו, אז זאת פעולה נכונה.

שאלה: כתוב במאמר "אז צריך להשיב לו, שיש לי אמונת חכמים, שהם אמרו, שאני צריך להאמין באמונה מופשטת למעלה מהדעת, שהשם ית' צוה לנו כך, שאנחנו נקבל על עצמנו אמונה, שהוא צוה לנו לקיים תו"מ." מה זה אומר להאמין באמונה מופשטת למעלה מהדעת?

יש לנו חכמים, מאדם הראשון והלאה אנשים ניסו להתקרב לבורא והצליחו, והם העבירו לנו את ההתרשמות שלהם מהדרך, ומהתוצאה, מהכוח העליון, ומהטבע שלנו. זאת אומרת, בורא ונברא, ומה שביניהם. וזה מה שאנחנו שומרים, לומדים ומשתדלים לפי זה להתקדם הלאה, לבנות את הקשר בינינו כך שהבורא יוכל להתגלות, ויהיה לנו קשר עימו.

ואף פעם לא יהיה לנו קשר של אדם עם הבורא, אלא תמיד זו עשירייה. כך הם העבירו לנו, וסיפרו לנו, וגם מובן לנו שכך צריך להיות. כי העשירייה היא בעצם המקום שבו אני נפטר מהאגו הפרטי שלי, ומגיע למשהו שנמצא למעלה ממני שנקרא כוח השפעה, למעלה מכוח הקבלה או האמונה למעלה מהדעת.

שאלה: "ואם הגוף שואל: "בשביל מה אני צריך לתת לך כוחות לעבודה, ואתה לא מבטיח לי שום תמורה?" הוא צריך לענות לו: "כי לכך נוצרת. ומה אני יכול לעשות לך, שהקב"ה שונא אותך", כמ"ש בזה"ק, שהקב"ה שונא את הגופות." האם אחרי תשובה כזאת הרצון לקבל באמת יפסיק לדרוש תשלום וייתן אנרגיה לעבודה? ואם כן, איך לתת כזאת תשובה?

לא, ודאי שלא. זה שהבורא הפוך מהרצון לקבל, וכולו רצון להשפיע, זה נקרא שהוא שונא את הרצונות לקבל שבנו, שנמצאים בעל מנת לקבל, ואנחנו צריכים להביא את הרצונות האלה בכוונה על מנת להשפיע, ואז כשאנו מתקרבים אליו בצורה כזאת אנחנו מתקרבים ומתקנים את עצמנו. זו כל הדרך.

שאלה: איך אפשר לא לתת מזונות לרצון לקבל, האם זה אפשרי לעשות את זה לבד?

אנחנו יכולים לתת מזונות לרצון לקבל בזמן שמתקנים אותו ומשתדלים לעבוד עימו, אבל לא יותר ממה שכתוב, "כשור לעול וכחמור למשא". כמו לחיה, כמו שלסוס אתה נותן אוכל אם הוא עובד, ואם הוא לא רוצה לעבוד, אתה לא תיתן לו אוכל. והוא מבין שתמורת האוכל הוא חייב לעבוד. כך גם אנחנו צריכים להתייחס לגוף שלנו, לעצמנו. תארו לעצמכם איך אנחנו צריכים להתייחס לגוף שלנו, לעולם שלנו, רק בצורה שהוא מאפשר לנו לעבוד בעל מנת להשפיע לבורא

שאלה: איך אדם יודע אם הוא עושה נחת רוח לבורא, ואיך אפשר להצדיק את הבורא כשאין טעם בחיים לא משנה מה?

אין דבר יותר קל מלבדוק האם אני עושה נחת רוח לבורא או לא, ובודקים את זה פשוט, האם אני עושה נחת רוח לקבוצה או לא.

שאלה: כיצד אוכל לכייל ולאזן את הניגוד בין הרצון שלי לקבל, לרצון שלי להשפיע לטובת העשירייה שלי?

אי אפשר לאזן או לכייל, אני פשוט צריך להשתדל להיות ברצונות שלי להשפיע בניתוק מהרצונות לקבל. פשוט להתעלות למעלה מרצון לקבל הפרטי של, ולהגיע לרצונות בעל מנת להשפיע לעשירייה. פשוט יותר ויותר לתאר לעצמי שכמה שאני נמצא בתוך העשירייה, זה נקרא שאני נמצא בתוך הרוחניות, ושאני נמצא בזה בנטייה לבורא.

שאלה: כיצד אנו מגלים שהבורא נהנה מאיתנו?

זאת שאלה. מצד אחד אנחנו צריכים להאמין מראש שהבורא נהנה מאיתנו תמיד, ובכל מצב שבו אנחנו נמצאים. כי בכל זאת אנחנו נמצאים במערכת שנמשכת אליו. ומצד שני, אנחנו צריכים להשתדל בכל זאת מתוך כל הפעולות שלנו, לגרום לו נחת רוח.

שאלה: אם אני מצפה לאיזו תגובה מחברים בעשירייה זה סימן לרצון לקבל?

לא. יכול להיות שזה שייך להתארגנות שלנו. אני פונה אליהם ומראה להם שאנחנו נמצאים בסירה שהיא לא כל כך מושלמת, ויש בה פה ושם חורים וצריכים לתקן אותם. אני לאו דווקא צריך לקבל שכל מה שיש בעשירייה זה קדוש, לא, אני צריך לדאוג וכך כל אחד ואחד, שהסירה שלנו תהיה כמה שיותר חזקה, סגורה הרמטית, ושאנחנו יכולים לשוט בה בביטחון ובמהירות לגמר תיקון.

קח. אם תעזבני יום, יומים אעזבך

שמעתי תש"ג ירושלים

"כל אדם מרוחק מהבורא עם בחינת קבלה שיש בו.

אבל סתם הוא מרוחק מטעם רצון לקבל שבו. אבל היות שאדם אינו משתוקק לרוחניות, אלא לתאוות עולם הזה, נמצא שמרוחק מהבורא יום אחד. היינו מרחק של יום, שהוא עם בחינת אחת הוא מרוחק מה', במה שהוא מושקע ברצון לקבל של תאוות העולם הזה.

אבל כשאדם מקרב את עצמו להבורא, היינו שמבטל את הקבלה" שלו "בעולם הזה," מקטין במשהו "נמצא שנקרא קרוב לה'. אבל אם אח"כ" אם אחר כך הוא "נכשל בקבלה העולם" הזה, זאת אומרת, רוצה לקבל יותר ממה שהיה קודם, "אז נמצא שהוא מרוחק מה', מחמת שרוצה לקבל תענוגים דעולם הבא, וגם נופל לקבלת התענוגים דעולם הזה גם כן." הוא כבר התקרב לבורא, כי הוא רצה להיות בעל מנת להשפיע, עכשיו הוא רוצה גם כביכול אותם התענוגים שקיבל ברצון להשפיע וגם בזה שהוא רוצה לקבל אותם לעצמו, אז נמצא שמרוחק מהבורא יומיים, כלומר הולך אחורנית. "נמצא שנעשה עכשיו מרוחק מהבורא עם שתי ימים:"

"א. ע"י קבלת התענוגים בעולם הזה שחזר ונפל בו.

ב. שיש לו עכשיו רצון לקבל לעושר עולם הבא." שירגיש במשהו רוחניות. אפילו לא ברוחניות, מתוך שהיה לו חיבור, מתוך שהייתה קצת יותר הבנה, "כי בזה שהלך ועסק בתורה ומצות, הוא משעבד את ה'" שהבורא ישלם לו "תמורה עבור העבודה בתו"מ." אם הוא הלך אחורה, אז רוצה תענוגים דעולם הזה, תענוגים דעולם הבא, ומצפה שהבורא ישלם לו על כל זה. כבר לא על מנת להשפיע אלא נמצא ממש בעל מנת לקבל המוגבר.

"נמצא לפי זה, מתחילה הוא הלך יום אחד, ונתקרב לעבודות ה'," על מנת להשפיע לחברים ולבורא, "ואח"כ, שני ימים הלך אחורנית. שעכשיו האדם נעשה נצרך לשני מיני קבלות" רוצה, "א. דעולם הזה," תענוגים דעולם הזה, ורוצה תענוגים, "ב. דעולם הבא.

ולפי זה יוצא שהלך במצב" בכיוון "הפוך.

והעצה לזה הוא ללכת תמיד בדרך התורה, שהוא סוד השפעה. והסדר צריך להיות, שמקודם צריכים להזהר בב'" הייסורים "היסודות:

א. שיש עשית מעשה מצוה,".

ו"ב. הוא מרגיש תענוג במצוה. שאדם צריך להאמין, שיש תענוג לה', בזה שמקיימים מצותיו." כוונות, מעשים בעל מנת להשפיע פירושם "מצוות", שהבורא מצווה עלינו להגיע אליהם, גם לכוונה וגם למעשה. ואם אדם משתדל להיות במעשה על מנת להשפיע או בכוונה על מנת להשפיע לפחות, בלי מעשה, פירושו שהוא מבצע מצוות. ציווי של הבורא.

"לפי זה יוצא, שאדם צריך לעשות מצוה במעשה. וכמו כן להאמין, שיש תענוג להבורא, בזה" שהתחתונים, "שהתחתון מקיים את המצוות." שמישהו שומע מבני האדם ומשתדל לבצע מה שהבורא רוצה, להגיע לעל מנת להשפיע. "ובזה אין הבדל בין מצוה גדולה למצוה קטנה. היינו, שיש הנאה להבורא, אפילו מעשה הכי קטן, שעושים עבורו,"מזה הוא נהנה. כמו אימא שמסתכלת על התינוק שעושה בשבילה איזו תנועה, היא כבר מאוד נהנית מזה.

"ואח"כ יש יוצא פועל, שזה עיקר הכוונה, שיש להאדם לראות. היינו, שיהיה להאדם הנאה ותענוג, בזה שגורם נחת רוח ליוצרו." אני לא רק מקיים מה שהבורא אומר, כי יכול להיות שזה מאין ברירה, או כדי שלא אקבל עונש, אלא אני עושה את זה כדי לגרום לו נחת רוח ואפילו לא חשוב לי אם זה עונש או בחירה, רק להגיע לגרום נחת רוח לבורא. "וכאן עיקר הדגש של העבודה." זאת אומרת, להגיע לסיבה שאני רוצה לבצע פעולות השפעה, זה רק כדי לגרום בזה נחת רוח לבורא "וזה נקרא "עבדו את ה' בשמחה". וזה צריך להיות תמורה עבור עבודתנו." שאנחנו נגיע למצב לעשות לו נחת רוח וליהנות מזה שעושים לו נחת רוח. "שיקבל הנאה ותענוג, בזה שזכה לשמח את ה'.

וזה סוד" שכתוב ""והגר, אשר בקרבך, יעלה עליך מעלה מעלה, הוא ילווך ואתה לא תלוונו".

""הגר" נקרא רצון לקבל" הרצון לקבל בעצמו הוא על מנת לקבל כולו ונקרא "גוי", הרצון לקבל שהוא הולך לשנות את עצמו בעל מנת להשפיע הוא נקרא "גר" "(בזמן שנכנס לעבדות ה' נקרא רצון לקבל גר. ולפני זה הוא גוי גמור)." וכשהוא מתקן את עצמו בעל מנת להשפיע, נקרא "יהודי", מזה שנכנס לאיחוד עם הבורא. ובכל המצבים האלה גוי, גר יהודי, לכל אדם ואדם ודאי, יש דרגות שבהן אנחנו פוסעים ומגיעים לדבקות.

""הוא ילוך", בזמן שהוא נותן כח לעבודה" הרצון לקבל, "הוא נותן את הכח רק בדרך הלואה והשאלה. שפירושו, כשעבד יום בתו"מ, הגם שלא קבל תמורה על המקום, אבל הוא מאמין, שישלם לו אח"כ שכר תמורת הכוחות שנתן לו לעבוד". זו הצורה הנכונה של ההלוואה, שהאחד יכול לתת לחברו בתקווה, בביטחון שאחר כך הוא יקבל את זה חזרה אפילו עם איזה רווח. "לכן אחר יום עבודה הוא", הרצון לקבל "בא אליו ומבקש את החוב, שהבטיח לו". כמו שלפעמים אנחנו נמצאים באיזו התפתחות כלפי החברים, כלפי הקבוצה, כלפי החיבור, כלפי הבורא, בכל מיני מחשבות, פעולות, כוונות כביכול על מנת להשפיע. אחר כך אנחנו עוצרים ומבקשים תמורה.

כשאין תמורה יש לנו בעיה גדולה מאד, אנחנו לא יודעים איך לענות לרצון לקבל שלנו. הוא נתן לנו כוח כי אין לנו חוץ מהרצון לקבל כלום. "שייתן תמורה עבור הכוחות, שהגוף נתן לו לעסוק בתו"מ", בפעולות השפעה, "והוא לא נותן לו. אז הגר צועק". זה כבר לא רצון לקבל, הוא כבר השתפר, הוא עשה אילו פעולות בעל מנת להשפיע, אז נקרא "גר", ואז צועק "מה העבודה הזאת לעבוד בלי שכר. לכן אח"כ הגר לא רוצה לתת כוחות עבודה לישראל." ישראל זה כבר תקופה שהרצון לקבל עובד בעל מנת להשפיע, ישר א-ל. ישראל.

"ואתה לא תלונו". מה זה "לא תלוונו"? "ואם אתה נותן לו מזונות, ואתה בא לבקש ממנו, שיתן לך כח לעבודה, אז הוא אומר לו, שאין לו שום חוב לשלם לך תמורת המזונות, שאתה נותן לו". איך יכול להיות שאם אני נתתי, אומרים לי דבר כזה בחזרה, "שלא מגיע לך בחזרה מה שהלווית לי"? "כי אני נתתי לך מקודם מרץ לעבודה, היה על תנאי, היינו שאתה תקנה קנינים בשבילי. אם כן, מה שאתה נותן לי עכשיו, הכל לפי תנאי הקודם. אם כן, עתה אתה בא אלי" כדי "שאני אתן לך עוד כוחות לעבודה, בכדי להביא לי קנינים חדשים". אז יש לי בעיה עם הרצון לקבל שלי כי הוא קבל בעצם מרץ, וכיוון, ודחפו אותו לעל מנת להשפיע במשהו, אבל עכשיו דורשים ממנו עוד יותר והוא לא מסכים. כי צריך בדרך לקבל איזו תמורה, איזה תגמול, ואין לו.

זו שאלה וכאן הבעיה היא אחרת. אנחנו צריכים כאן בדרך לשנות את מהות התשלום. כשעשיתי פעולת השפעה, אם עשיתי אותה כמו שאני מרגיש ומבין למען הבורא, אז זה בשבילי התשלום. אבל אם אני לא מרגיש את חשיבות הבורא באותה מידה שהשקעתי, אז אין לי תשלום ואני דורש תשלום רגיל כמו בעולם הזה, תענוגים, ידיעה וכן הלאה.

"אז הרצון לקבל נעשה פיקח, ומשתמש עם הפקחות שלו, ומתחיל לעשות חשבונות את הכדאיות שבדבר. לפעמים הוא אומר לו", לאדם "שהוא מסתפק במיעוט, שמספיק לו הקנינים, במה שיש לו". לא רוצה להתקדם הלאה בהבנה הרוחנית, בהתקדמות רוחנית. "ולכן הוא לא רוצה לתת לו כוחות. ולפעמים הוא אומר, שהדרך שאתה הולך עכשיו, הוא בסכנה, ואולי יהיה כל הכוחות" לטמיון, "לבטלה. ולפעמים אומר לו, שהיגיעה היא מרובה על השכר" ולא כדאי להשקיע כל כך, "לכן אני לא אתן לך כוחות לעבודה". ואז האדם מתבטל, רוצה לשכב, לא לעשות כלום, אנחנו מרגישים כך בהרבה מקרים.

"ואז כשרוצה ממנו כוחות ללכת בדרך ה' בעמ"נ להשפיע, שהכל יהיה רק להרבות כבוד שמים, אז אומר: "מה יהיה לי מזה?". אז הוא בטענות הידועות כמו", והשאלות האלה ידועות, ""מה ומי?". היינו: "מי ה', אשר אשמע בקולו?" הבורא לא גדול בעיניי "כטענת פרעה. או הטענה ""מה העבודה הזאת לכם?", כטענת הרשע" בשביל מה אני צריך את זה. "והכל הוא, מפני שיש לו טענה צודקת, שכך התנו ביניהם. וזה נקרא, אם לא תשמע בקול ה', אז הוא בא בטענות, משום שלא מקיים את התנאים.

מה שאין כן, "כשתשמע בקול ה'", זאת אומרת ללכת בכל זאת למעלה מהדעת בעל מנת להשפיע, לעשות צעד קדימה. "זאת אומרת, שתיכף בתחילת הכניסה (והכניסה" "נקרא דבר תמידי, כי בכל פעם שיש לו ירידה, מוכרח להתחיל מחדש, לכן נקרא זה כניסה. וממילא יש הרבה יציאות והרבה הכנסות") כניסות, "הוא אומר להגוף שלו: "תדע, שאני רוצה להכנס לעבודת ה'. וכוונתי היא רק להשפיע ולא לקבל שום תמורה". יש כאן איזה סיבוב הייתי אומר פסיכולוגי. שיהיה ברור קצת יותר, הסיבוב הפסיכולוגי הוא, שאם אנחנו אומרים כך לגוף הוא ישמע. "ואין לך" תקווה "..., שתקבל משהו עבור היגיעה שלך, אלא הכל בעמ"נ להשפיע". ואתה חייב לעשות.

"ואם הגוף שואל: "איזה תועלת יהיה לך מעבודה זו?" היינו, "מי הוא המקבל את העבודה הזו, שאני רוצה לתת כוחות ולהתיגע?". בכל הרצון שלי אני חייב במקום לעצמי לעבוד עבור מישהו, "או ששואל יותר פשוט: "לטובת מי אני עובד כל כך ביגיעה רבה? אז צריך להשיב לו, שיש לי אמונת חכמים", היו חכמים לפני "שהם אמרו, שאני צריך להאמין באמונה מופשטת למעלה מהדעת, שהשם ית' צוה לנו כך". זאת אומרת, לקבל את זה למעלה מכל הספקות, למעלה ממה שהראש אומר לנו "שאנחנו נקבל על עצמנו אמונה", זאת אומרת, תכונת השפעה, כוח השפעה, פעולות השפעה "שהוא צוה לנו לקיים תו"מ." תורה ומצוות אלה כל פעולות ההשפעה שאנחנו נצטרך לקיים על פני הרצונות לקבל שלנו. "וגם צריכים להאמין, שיש להקב"ה נחת רוח, מזה שאנחנו מקיימים את התו"מ", זאת אומרת, כל התיקונים שלנו ברצון לקבל" ב... אמונה למעלה מהדעת". זאת אומרת, ללא שום יסוד, לא יכולים להראות לך בכלים שלך שכר במדרגה הרוחנית. אין לך כלים כאלו להעריך את השכר. ולכן אתה צריך לקבל את זה למעלה מהדעת. "וכמו כן צריך להאדם להיות בשמחה, מזה שיש הנאה ותענוג לה' מעבודתו."

"נמצא שיש כאן ד' דברים:

א. להאמין באמונת חכמים, שמה שהם אמרו, זהו אמת.

ב. להאמין, שה' צוה לעסוק בתו"מ רק ע"י אמונה למעלה מהדעת.

ג. שיש שמחה, מזה שהנבראים מקיימים את התו"מ על יסוד האמונה.

ד. שהאדם צריך לקבל הנאה ותענוג ושמחה, מזה שהוא זכה לשמח את המלך. ושיעור גדלות וחשיבות עבודת האדם, נמדדת בשיעור השמחה, שהאדם מוציא בעת עבודתו. וזה תלוי בשיעור האמונה, שאדם מאמין בהנ"ל", בכל הדברים האלה. זאת אומרת, חייב להיות לו קשר עם העבודה שלו וכביכול הבורא נמצא לפניו והוא עושה את זה למען הבורא וזה מביא לו מילוי ותענוג.

"ונמצא לפי זה, כשתשמע בקול ה', כל הכוחות שמקבל מהגוף, לא נחשב זה שמקבל הלואה בהגוף, שצריך להחזירו. כנ"ל, באם לא תשמע בקול ה'. ואם הגוף שואל: "בשביל מה אני צריך לתת לך כוחות לעבודה, ואתה לא מבטיח לי שום תמורה?" הוא צריך לענות לו: "כי לכך נוצרת". כי הרצון לקבל נברא, נוצר אך ורק כדי להשתנות לעל מנת להשפיע, כדי לקבל על עצמו כוונה בעל מנת להשפיע. ולעצמו לעבוד "כשור לעול וחמור למשא". "ומה אני יכול לעשות לך" אומר האדם לרצון לקבל "שהקב"ה שונא אותך", כמ"ש בזה"ק, שהקב"ה שונא את הגופות."

"ועוד יותר מזה, מה שאומר הזה"ק, הקב"ה שונא את הגופות, הכוונה דוקא על הגופות דעובדי ה', מטעם שהם רוצים להיות מקבלים נצחיים, כיון שהוא רוצה עותרא דעלמא דאתי [עושר עולם הבא], גם כן". את זה יש רק לאלו העובדים ברוחניות. הם רוכשים כל פעם רצונות לקבל יותר גדולים ובין לבין כאשר מתקנים את הרצון לקבל שגדל בהם, הם נמצאים בנפילות גדולות מאוד, שזה נקרא "רוצים שכר דעולם הבא".

"וזה נבחן ל"ואתה לא תלוה". זאת אומרת, שאין אתה צריך לתת לו שום דבר, בעד המרץ שנתן לך הגוף לעבוד. אבל "אם תלונו", ואם אתה נותן לו איזה תענוג, הוא רק בהלואה". אז אתה חייב לתת רק בהלוואה "היינו, שצריך לתת לך תמורת זה כח לעבודה. אבל לא לחינם". כמו לסוס, כמו לחמור, נותנים להם אוכל כדי שיעבדו.

"והוא תמיד חייב לך ליתן מרץ, היינו בחינם" הוא צריך לתת. "אתה לא נותן לו שום תענוג, ואתה תובע ממנו תמיד, שיש לך כח לעבודה, כי "עבד לוה לאיש מלוה". אם כן הוא יהיה תמיד העבד, ואתה תהיה האדון."

מאמר מאוד מאוד יפה. אבל בעצם לא כל כך קשה.

שאלה: מה ההבדל בין ההנאה והתענוג שיש לאדם מכך שמקיים את התורה והמצוות לבין זה שרוצה תענוגים של העולם הבא שמרחיקים אותו ליומיים?

ההבדל הוא בכיוון, או למטרת הבריאה או הפוך, שעושה שני צעדים אחורה ולא צעד קדימה.

תלמיד: כתוב עבדו את ה' בשמחה, כלומר כן צריכים להיות לאדם הנאה ותענוג מכך שעובד את ה' ומקיים את מצוותיו.

אבל בעל מנת להשפיע.

תלמיד: מה ההבדל?

ההבדל הוא במהות העבודה, או שתעבוד לעצמך בגלל שאתה נהנה, או שאתה נהנה מכך שאתה נותן לבורא ליהנות. במילים אחרות, באיזה כלים אתה נהנה, באיזה כלים אתה מקבל יחס מהבורא, אור עליון, בעל מנת להשפיע או בעל מנת לקבל. אם בעל מנת לקבל אז אתה מוגבל עד שאתה מפסיק לראות התקדמות ונכנס לחושך. אם בעל מנת להשפיע אז אתה לא מוגבל, אתה נמצא בהזדהות עם האור ואז אתה מתמלא עוד ועוד באור העליון.

שאלה: כתוב שהבורא שונא את הגופות של עובדי ה'. האם זה קשור לכל הרצונות או לרצונות שנקראים גר?

רק לרצונות של גרים. לרצונות של גויים אין מה להתייחס, הם כולם נמצאים בעל מנת לקבל ורק בהכנה מלמעלה להפוך את עצמם לאט לאט לגרים. לכן השנאה מתגלה בדרך כשהם מתחילים לתקן את עצמם, והשנאה הזאת היא כדי לתת הבחנות לאדם באילו רצונות הוא צריך לעבוד.

שאלה: השכר הוא לשמח את ה'. מה זה לקבל הנאה ותענוג בשמחה בעל מנת להשפיע, מה מסתתר במילים האלה?

במידה שאתה דבוק לבורא בעל מנת להשפיע לו, אם לא כן, אתה לא יכול להיות דבוק, אז אתה מגלה שבהתאם לזה הוא דבוק אליך ורוצה להשפיע לך. זה גילוי התענוג מהבורא לנברא ומהנברא לבורא, "אני לדודי ודודי לי".

שאלה: איך אני יודע שהבורא מקבל תענוג? איזה מאמץ אני צריך לעשות בשביל זה?

אם אתה מרגיש דרך הקבוצה תענוגים אז זה סימן שהבורא נהנה ממך. פשוט ולעניין.

שאלה: מהם הסימנים כדי לדעת שעשינו נחת רוח לבורא?

הסימן הוא שאתם נהנים מהחיבור ביניכם ומלהשפיע לו.

שאלה: אני לא רואה ולא מאמין שהבורא נהנה והמקובלים אומרים שצריך להאמין. מה ההבדל בין זה שאני סתם מאמין למילים של המקובלים לאמונה שהיא מתחת לדעת?

איפה ראית אמונה למטה מהדעת? אתה נכנס לפילוסופיה, למטה מהדעת, בתוך הדעת, למעלה מהדעת, תשאל במילים אחרות וברורות.

תלמיד: שמעתי ממך שאומרים לדתיים להאמין אז הם מאמינים והם לא בודקים, וזה מה שנקרא למטה מהדעת.

נגיד שזה כך. אומנם גם כלפי מקובלים יש למטה, בתוך ולמעלה מהדעת, גם בכל המצבים הללו. מה השאלה עצמה?

תלמיד: להבין שהמטרה שלנו היא לתת נחת רוח לבורא, אבל כל הזמן יש בלבול איך לבדוק את זה. גם אם אנחנו כן נהנים מהעבודה לא ברור אם אלו הרצונות האגואיסטיים שלנו שנהנים. גם לא ברור אם החברים נהנים, כי אנחנו משחקים ויכול להיות שנראה לנו שאנחנו נותנים לחבר תענוג אבל למעשה לא. יש פה בלבול גדול. איך לבדוק את כל זה, ואם אני לא בודק אז זה לא למטה מהדעת?

אם אתה בתוך הקבוצה רוצה להשפיע לחברים, ואתם כולכם יחד רוצים להשפיע זה אל זה מתוך כוונה שמזה אתם רוצים להשפיע לבורא, כי אתם מייצבים אותו מתוך החיבור שלכם, במרכז החיבור, אז אתם נמצאים בעבודה באמונה למעלה מהדעת.

שאלה: מה אדם צריך לעשות כדי שהגוף יהיה עבד ותמיד ייתן לו כוח לעבוד את הבורא?

חשיבות המטרה שהוא מקבל דרך הקבוצה, ואז לא יהיה לו קשה. הוא ישמח ובקלות יעשה את פעולות השפעה אם יקבל כזאת התרשמות מהעשירייה על עצמו.

שאלה: בסוף המאמר כתוב שהלווה הוא משרת את המלווה, האם אלה שתי פעולות שונות שקיימות בתוך אדם אחד?

כל הפעולות האלה קיימות בתוך האדם, עם האדם, עם הקבוצה, עם דמות הבורא ועם כל דבר. רצון לקבל, רצון להשפיע, הכול קיים בתוך האדם.

שאלה: בעל הסולם כותב שהוא צריך לקבל את התענוג מזה שהוא זכה לשמח את הבורא, אבל עם זאת הגר בסוף יום עבודה כשהוא קיים את המצוות הוא בא לבקש שכר. למה הוא לא קיבל את אותו תענוג כשכר?

הכוונה שלו הייתה על מנת להשפיע או על מנת לקבל? בזה שעשה מאמצים, אמנם המאמצים הם נכונים, אבל הכוונה שלו לא נכונה ולכן לא מקבל שכר.

שאלה: בלתי אפשרי לצאת מהרצון לקבל, זה כמו שרשראות שמחזיקות אותי. ככל שאני מנסה יותר להשתחרר הן מחזיקות אותי יותר חזק, עד שאני כאילו מדמם מזה.

אתה צודק, אבל אנחנו לא צריכים לצאת מהרצון לקבל אלא רק צריכים להחליף את הכוונה, לשם מי אנחנו עובדים עם הרצון לקבל, לטובת עצמנו או לטובת הבורא. אם לטובת הבורא אז אנחנו עולים לדרגת הבורא, ואם לטובת עצמנו אז אנחנו קוברים את עצמנו.

תלמיד: מהי האינדיקציה שאני לפחות מתחיל להבין שאני עושה את הפעולות הנכונות, אפילו אם אני מדמם אבל אני הולך בכיוון הנכון?

האינדיקציה שאתה הולך לכיוון הנכון היא רק בעבודה הקבוצתית. אין שום אפשרות אחרת לבדוק האם אתה בדרך נכונה או לא. לכן אחרי שנברא הרצון, כדי להביא את הרצון להזדהות עם הבורא, זאת אומרת לכוח השפעה, הרצון נשבר לחלקים ועכשיו הוא מתקן את עצמו בתוך החלקים האלה כדי להיות בעל מנת להשפיע.

שאלה: האם מצב עזיבה של יום אחד בהכרח גורמת לעזיבה ליומיים, ואם כן למה?

יום זה לא יום ולילה לפי הסיבוב של השמש סביב הציר של כדור הארץ, אלא זו תקופה. אם הייתה לך תקופה ובתקופה הזאת אתה התנתקת מהבורא, אז אתה תצטרך להשלים את התקופה הזאת, להכיר את הרע בזה שעזבת ולהתקדם למצב יותר טוב. זאת אומרת, יש לך עבודה של יומיים. אתה לא לגמרי מפסיד את היום אלא הוא חוזר אליך בצורה כזאת שאתה צריך לתת עבודה ולהשלים.

שאלה: אמרת, אם דרך הקבוצה אתה מרגיש תענוגים סימן שהבורא נהנה ממך. לפעמים בעשירייה יש הנאה מהחיבור בינינו, איך לדעת שזה לא אגואיסטי?

אם זה מכוון דרך העשירייה להגיע לבורא כדי לגרום לו נחת רוח, ולגרום נחת רוח אפשר אם אתה רוצה לגרום נחת רוח לכל החברים, אז בזה אתה רוצה לגרום נחת רוח לבורא, אז זה הכיוון הנכון.

שאלה: המאמר מדגיש שהרצון לקבל שולט בנברא. כיצד הנברא מסוגל להתנגד לרצון לקבל ולהיות חזק מספיק כדי לומר, אני מאמין באמונת חכמים?

אך ורק על ידי הקבוצה. אי אפשר שאדם אחד יוכל להתנגד לרצון לקבל שלו וזה בכלל לא בנוי כך. כולנו יוצאים מהמערכת השלמה שנשברה כדי שאנחנו נתקן אותה, ועל ידי זה שאנחנו מתקנים אותה אנחנו מגלים בה עוד כוח נוסף שנקרא "בורא", "בוא וראה". לכן כל העבודה שלנו היא למצוא אותו בחיבור בינינו.

(סוף השיעור)