שיעור בוקר 21.09.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

חג סוכות תשפ"ב

ספר "כתבי בעל הסולם", פתיחה לחכמת הקבלה, עמ' 173

אותיות מ"ו-מ"ז

כתבי בעל הסולם, עמ' 173, "פתיחה לחכמת הקבלה". אנחנו באות מ"ו.

טעמים נקודות תגין ואותיות

אות מ"ו

"אחר שנתבאר הביטוש דאו"מ באו"פ הנוהג אחר התפשטות הפרצוף לבחינת גוף, שבסבתו מזדכך המסך דגוף וכל האורות דגוף מסתלקים, והמסך עם הרשימות הנשארים בו עולים לפה דראש, ומתחדשים שם בזווג דהכאה מחדש, ומוציאים קומה חדשה בשיעור העביות שברשימות, נבאר עתה, ד' מיני אורות טנת"א, הנעשים עם הביטוש דאו"מ ועליות המסך לפה דראש."

זאת אומרת, מה בעל הסולם אומר לנו? דיברנו על זה שיש לנו פרצוף שזה מלכות דאין סוף שאחרי הצמצום היא מחליטה שהיא מקבלת רק על מנת להשפיע, ולכן היא מסדרת את עצמה בצורה שהיא מכוונת כולה להשפעה (ראו שרטוט מס' 1). ואז כל המצב הקודם שלה שהוא היה עיגול, הפך להיות מסודר לפי החלק שמחליט שזה נקרא "ראש", החלק שמבצע את ההחלטה שנקרא "תוך", והחלק שלא יכול לבצע את ההחלטה שנקרא "סוף", כי לא על כל הרצון יש כוונה לקבל על מנת להשפיע, אלא הוא נשאר בלהשפיע על מנת להשפיע.

בחלק הראשון (I) זו ההחלטה, זה נקרא ראש, החלק השני (II) נקרא תוך, והחלק השלישי (III) נקרא סוף, לפי כמה שהכלי מסוגל לסדר את עצמו. מגיע האור העליון לכלי (סימון באדום) והוא לא רוצה לקבל שום דבר, אבל אחר כך הכלי מחליט שחלק הוא מקבל, ומזה בונה את הראש, ומזה מקבל פנימה את האור (ראו חץ ירוק בשרטוט).

החלק שהוא מקבל פנימה בתוך הרצון נקרא "אור פנימי". החלק שלא יכול לקבל, שזה כנגד סוף הפרצוף, הוא נשאר מבחוץ ונקרא "אור מקיף". ואז מה שבעל הסולם אומר, שחוץ מקבלת האור יש אחר כך ביטוש פנים ומקיף, שהאור מקיף גם לוחץ ואומר "אתה חייב לקבל אותי. למה? כי תראה כמה יש לך כאן ב"סוף", בחלק הזה, רצונות לקבל שעדיין לא השתמשת בהם", וכנגד זה אור פנימי עובד. זאת אומרת, מה שקיבל בפנים זה מחליש אותו מאוד, ודורש ממנו לקבל יותר.

אם לא היה מקבל פנימה אור פנימי לא היה אור מקיף. כי אור מקיף בא בהתאם לכמה שמקבל פנימה. "אתה רואה כמה שקיבלת פנימה, כמה יש לך טעמים, כמה מילאת את עצמך, תקבל יותר". והאור מקיף לא אומר לו שהוא צריך לקבל על מנת לקבל, אלא על מנת להשפיע, אבל בהחלטה הזאת על מנת להשפיע, הוא רואה שהוא לא מסוגל. כי אם הוא יקבל ברצונות האלה שנמצאים בסוף הפרצוף, הרצונות האלה לא יוכלו לקבל בעל מנת להשפיע. ולכן מה שקורה לו, הוא מסתלק מהמצב שלו ועולה בחזרה לפה דראש (ראו חץ שחור בשרטוט מס' 1), בהדרגה מתפטר מכל המסכים שיש בו, וכך יוצא.

אז יש לנו אור אחד (1) שנקרא טעמים, ואור שני (2) שנקרא נקודות. כשהאורות האלה מסתלקים, אז מה שנשאר מהאור של טעמים זה נקרא תגין, ומה שנשאר מאור חוזר שמסתלק נקרא אותיות. אז יש לנו טעמים, נקודות, והרשימות שלהם, תגין ממה שנשאר מהאור של טעמים, ואותיות ממה שנשאר מהאור חוזר הזה, מנקודות. זה מה שיש לנו.

שרטוט מס' 1

קריין: אות מ"ז.

אות מ"ז

"כי נתבאר שע"י הביטוש דאו"מ במסך דגוף, הוא מזכך למסך מכל עביות דגוף עד שנזדכך ונשתוה למסך דפה דראש," זאת אומרת, על ידי התנגשות בין אור מקיף לאור פנימי, המסך, הגבול הזה (בטבור), יש לגביו שני דברים, או שימשיך לקבל אבל זה יהיה כבר על מנת לקבל כי אין כאן מסך לקבל, יש לו רק מסך להחזיק את עצמו ולא לקבל, ולכן יוצא שאין לו ברירה אלא הוא חייב להזדכך. מזדכך, המסך נחלש, נחלש, נחלש עד שהאורות שהיו בפנים, בתוך אור פנימי, הם יוצאים החוצה.

"שהשתוות הצורה עם הפה דראש" המסך מטבור מגיע לפה דראש. "נמצא מיחדהו כבחי' אחת עמו," מתחבר יחד עם המסך שעומד בפה דראש "ונכלל בזווג דהכאה שבו." זאת אומרת, אותו מסך שקיבל את האור בפנים, עכשיו חזר לפה דראש עם כל הרשימות שבו, ונמצא כאן, וכאן בראש קורה כל פעם זיווג דהכאה. כאן בראש יש את כל האורות, ולכן המסך שעומד בפה דראש שיש לו כבר רשימות מזה שהוא קיבל על מנת להשפיע, הוא גם עומד בפה דראש ונמצא במגע עם האור העליון.

"אמנם נבחן שאין המסך מזדכך בבת אחת, אלא על פי סדר המדרגה, דהיינו מתחילה מבחי"ד לבחי"ג, ואח"כ מבחי"ג לבחי"ב ואח"כ מבחי"ב לבחי"א, ואחר כך מבחי"א לבחינת שורש, עד שנזדכך מכל בחינת עביותו ונעשה זך כמו המסך דפה דראש". זאת אומרת, כך המסך מזדכך לאט לאט. "והנה אור העליון אינו פוסק מלהאיר אף רגע, והוא מזדווג עם המסך בכל מצב ומצב של הזדככותו, כי אחר שנזדכך מבחי"ד, ונסתלקה כל הקומת כתר הזו והמסך בא לעביות דבחי"ג, הרי אור העליון מזדווג עם המסך על פי העביות דבחי"ג הנשארת בו, ומוציא ע"ס בקומת חכמה,".

זאת אומרת, אחרי שהמסך מגיע מהטבור לפה דראש, נכלל כאן עם האור העליון שנמצא בראש. תחת השפעת האור העליון הזה, הוא יורד מהמצב שהיה לדרגה פחות מקודם, ועושה כאן (ראו חץ שחור קטן בשרטוט מס' 2) פרצוף חדש. מהמצב הזה עד הפה דראש הוא מעמיד את הראש שלו, וממנו ומטה הגוף שלו. אז יש לו כאן ראש, תוך, סוף, שמקבל כאן החלטה, ומקבל ממנה בעל מנת להשפיע איזשהו חלק מהאור העליון.

"ואחר כך כשנזדכך המסך גם מבחי"ג" זאת אומרת, גם בפרצוף החדש יש לנו הזדככות, המסך עולה בחזרה לפה דראש נכלל שם, ואז יש לנו עוד פרצוף אחד שמתפשט, ואחר כך עוד פרצוף אחד שמתפשט, ועוד פרצוף אחד (ראו שרטוט מס' 2). ואז יוצא שיש לנו פרצוף כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות, חמישה פרצופים, וכך אנחנו מדברים על העולם שיצא כאן. זאת אומרת, מלכות דאין סוף שמימשה את עצמה בחמישה פרצופים, זה נקרא "עולם אדם קדמון".

שרטוט מס' 2

"ואחר כך כשמזדכך גם מבחי"ב ונסתלקה הקומה הזו, ולא נשאר בו רק עביות דבחי"א, הנה אור העליון מזדווג עם המסך על עביות דבחי"א הנשארת בו, ומוציא קומת ע"ס בקומת הז"א. וכשנזדכך גם מעביות דבחי"א וקומת הז"א מסתלקת, ולא נשאר בו אלא שורש העביות, מזדווג אור העליון גם על העביות דשורש הנשארת במסך, ומוציא ע"ס בקומת המלכות. וכשנזדכך המסך גם מעביות דשורש וגם קומת המלכות נסתלקה משם, כי לא נשאר במסך עוד שום עביות דגוף, הנה אז נבחן שהמסך ורשימותיו עלו ונתחברו עם המסך דראש ונכלל שם בזווג דהכאה, ויוצאים עליו ע"ס חדשות, הנקראות בן ותולדה לפרצוף הראשון.

והנה נתבאר, שענין הביטוש דאו"מ באו"פ המזכך למסך דגוף של הפרצוף הא' דא"ק, ומעלהו לפה דראש שלו, שעי"ז נולד ויוצא פרצוף שני ע"ב דא"ק, אין זה נעשה בבת אחת, אלא על סדר המדרגה, אשר אור עליון מזדווג עמו בכל מצב ומצב מהד' מדרגות שהולך ובא עליהם במשך זמן הזדככותו, עד שנשתווה לפה דראש. ועד"ז שנתבאר יציאת ד' קומות במשך זמן הזדככות הגוף דפרצוף א' לצורך ע"ב, כן יוצאות ג' קומות במשך זמן הזדככות המסך דגוף דפרצוף ע"ב, בעת אצילותו לפרצוף ס"ג, וכן בכל המדרגות. כי זה הכלל, אין המסך מזדכך בבת אחת אלא בסדר המדרגה, ואור העליון שאינו פוסק להתפשט לתחתון, נמצא מזדווג עמו בכל מדרגה ומדרגה שבדרך זיכוכו.

בואו נברר קודם כמה דברים כאן ואחר כך נמשיך.

שאלה: האם יש משהו שמחבר בין נקודות לאור מקיף שדוחה את האור? איך שני הדברים קשורים זה לזה?

טעמים, נקודות, תגין ואותיות הכול תהליך אחד. האור משפיע על הרצון לקבל, הרצון לקבל מתגבר ולא רוצה לקבל אותו אלא רק בכוונה על מנת להשפיע, ואז יוצא שהוא עושה זיווג דהכאה עם המסך ומזכך אותו, מחייב אותו, או שאתה תקבל יותר או שאתה יוצא. אחד משניים. אין אפשרות לעצור באמצע. לעמוד סתם בלחץ, לא לכאן ולא לכאן, אתה בזה לא מחליט מה שאתה עושה ואתה לא עושה בזה שום נחת רוח לבורא שהתחלת לעשות.

לכן מה שהכלי מחליט, שאין לו ברירה והוא חייב לקבל על מנת להשפיע. ואם לא יכול, אז להסתלק. אבל להסתלק, אז אפילו מאותו מצב שהיה קודם שקיבל על מנת להשפיע גם מזה הוא מסתלק. הוא לא יכול להישאר. כי הוא רואה שאם הוא לא מקבל יותר כמו שבעל הבית רוצה, אז לעצור באמצע זה המצב הגרוע ולכן הוא מזדכך. וכשמזדכך נקרא שהוא עולה לקראת בעל הבית. הוא לא משתמש ברצון שלו בעל מנת לקבל. גם על מנת להשפיע הוא לא מסוגל יותר, ואז נשאר לו רק להזדכך. יש בזה הרבה שאלות, אבל פעם אנחנו נברר את זה.

שאלה: אנחנו יכולים לתאר לעצמנו מה זה טעמים, שזה כניסת אור, אבל יציאת האור, הנקודות, מה זה? למה ניתן לדמות את זה?

זה שאני יוצא ממה שקיבלתי. לא שאני מתחרט על מה שקיבלתי, לא, אבל אני עוזב עכשיו את הלקבל, את מה שקיבלתי מבעל הבית מדרגה ארבע, שלוש, שתיים, אחת, אפס. אני עוזב את קבלת האור בעל מנת להשפיע כי אני רואה שזה לא מביא אותי למצב שאני יכול למלאות את הרצון של בעל הבית.

תלמיד: כלומר זה סירוב מודע שלי.

ודאי.

שאלה: איפה נעשות ההבחנות? הן נעשות במסך, בגוף? איפה נעשה הבירור הזה?

בתוך הרצון. גם המסך נמצא בתוך הרצון, הכול נעשה בתוך הרצון.

שאלה: למה פעולת הקבלה בעל מנת להשפיע לא מביאה איתה חיסרון חדש להשפעה, הרי נפתחת שם גדלות בעל בית, אלא יש מיצוי חסרון שהושג בזיווגי ההכאה בראש?

מה שיש לו בראש זו בדיוק הנקודה שממנה הוא מתפתח, כי בראש יש לו מגע עם הבורא, עם האור העליון, אור אינסוף, ולכן רק מתוך זה שהוא קשור לאור אינסוף, מזה הוא מחליט. ובמידה שיש לו הכרה באור אינסוף, תלוי איזה רצון יש לו, איזה צמצום ומסך יש לו, בהתאם לזה יהיה לו כוח אחר כך לקבל בעל מנת להשפיע.

שאלה: האם בהזדככות המסך מחדש את זיווג ההכאה על אותה עביות רק נוסף שם צער חדש שלא היה לו?

לא אין דבר כזה. מה זה על אותה עביות? המסך שמזדכך, מזדכך משימוש בעביות כמו שהיתה קודם, כל פעם לעביות פחותה יותר.

תלמיד: מה הבדל בין אור פנימי שהיה בהתפשטות לבין האור פנימי שיש בהזדככות?

בהזדככות אין לנו אור פנימי. יש לנו כבר שמות אחרים לאורות האלו. שמות חדשים.

שאלה: האם יש הבדל במילוי כאשר מסך דגוף של גלגלתא מזדכך ועולה לבחינה ג' לבין מילוי של פרצוף ע"ב?

ודאי. לכן הוא נקרא ע"ב וההוא גלגלתא. האור שממלא כל רצון ורצון הוא שונה בהתאם לרצון. ויש הבדל בין הרצונות, פרצופים, ספירות, עולמות, זה הבדל קודם כל גם באורות שממלאים אותם.

תלמיד: הרי זו אותה עביות בסופו של דבר.

לא. זו לא אותה עביות. הוא משתמש בעביות אחרת. אין דבר כזה שמשהו שונה ממשהו ויש לו אותה עביות, אותו רצון ואותו אור. זה לא יכול להיות.

תלמיד: אז למרות שהדרגה היא אותה דרגה העביות היא שונה?

איזו דרגה אותה דרגה?

תלמיד: כשמסך מזדכך בגלגלתא.

לא, אבל זה כבר לא אותו מסך. זה לא אותו מצב. זה מצב שקיבלתי ממעלה למטה, ועכשיו זה מצב שאני יוצא מהקבלה. מהות המצב שלי היא שונה לגמרי.

שאלה: אני לא מבין את ההבדל בין מסך דטבור ובין מסך דפה דראש, למה כשהמסך מתחיל לעלות מטבור אומרים שהוא מתחיל להידמות לתכונות של מסך דפה דראש?

מסך שעומד בפה הוא מסך שצריך להחליט עם האור העליון שנמצא למעלה ממנו בראש, שם זה אור לא מוגבל, אור אינסוף, אז המסך עומד ועושה חשבון באור חוזר שלו שהוא מעלה מפה ולמעלה, מה יש לי? כמה אני יכול לקבל בעל מנת להשפיע? ואז באור חוזר שלו שבראש הוא בודק כמה הוא יכול לקבל בעל מנת להשפיע, בודק את הכול, מקבל החלטה ומתחיל לקבל בתוך של הפרצוף.

על זה יש שאלה?

תלמיד: לא, השאלה היא למה המסך דטבור כשהוא מתחיל לעלות לקראת פה דראש הוא מתחיל להתקרב בתכונות שלו, למה התכונות מתחילות להידמות אחת לשניה?

אני באמת לא מבין אותך, למה להידמות?

תלמיד: לפי מה שאני הבנתי, כשהמסך של טבור מתחיל לעלות, מתחיל להזדכך, אז מגיעה נקודה שהוא מגיע למסך דפה דראש והם שווים.

כן, כי עכשיו מסך דטבור שהגיע לפה דראש הוא גם לא מקבל כלום, כמו מסך דפה דראש ואז הם מזדהים ביניהם.

תלמיד: והתנועה הזאת, העלייה של המסך דטבור, זה מה שקובע את העביות של המסך הכללי?

לא, המסך שעולה מטבור לפה הוא מגרש את האורות הפנימיים שקיבל אותם בתוך הפרצוף, והאורות האלה יוצאים, עד שהמסך מגיע לפה דראש וכל האורות מתוך הפרצוף יוצאים החוצה.

שאלה: כתוב שכאשר המסך של טבור מזכך את החלק האחרון שזה עביות שורש אז הוא משתווה למסך של פה, האם זה אומר שלמסך דפה אין עביות?

מסך דפה יש לו עביות לפי כמה שהוא מחליט להשתמש בה כדי למלא את תוך הפרצוף. בעצם הכול מתחיל מזה שמסך עומד בפה דראש ולא רוצה לקבל כלום לעצמו ואז תחת השפעת האור העליון שאומר לו "תקבל כמה שאתה יכול, לפחות משהו", הוא מחליט שהוא צריך לקבל משהו לטובת הבורא על מנת להשפיע. ולכן פותח מהרצון לקבל שלו קצת יותר, מהצמצום והלאה שיהיה בקבלה על מנת להשפיע, וכך בונה בזה תוך של הפרצוף.

הכול נברא מנקודת הרצון לקבל שהיא מחליטה איך להשתמש בעביות שלה כדי להשפיע לבורא. ובזה נולדים ראש תוך וסוף ומתפתח כל פרצוף האדם. הכול מנקודת הרצון לקבל שהיא נקודה שחורה והיא רוצה עכשיו להשפיע נחת רוח לבורא ואז מתפתח מזה פרצוף.

תלמיד: תודה על הזדמנות להגיד כמה מילים, רצינו לשתף מטעם העשירייה שלנו את הרגשת הציפייה לקראת הכנס. ההתרגשות היראה השמחה שאנחנו מרגישים. שמענו לא פעם מרב שהדבר היחיד שחסר לנו זה התקפה עוצמתית והחשבון הזה בצדי המסך כל יום מזכיר שנשאר לנו עוד פחות ופחות זמן להתקפה הזאת, ולכן אנחנו לא מחכים למחר אלא כבר היום אנחנו לוחצים על הלינק שמופיע על המסך convention.kli.one נרשמים לכנס, כולנו כל העשירייה כבר עשינו את זה ומצפים לחיבור עוצמתי לצעד הבא לקראת הבורא, לקראת החיבור שלנו יחד לחיים.

לחיים תודה רבה.

שאלה: בהזדככות המסך יש נקודות ואותיות, יש פרצוף נקודות שיוצא, יש לו אורות טעמים ותגין, האם יכולים להגיד שהם הופכים לטעמים של פרצוף הב'??

לא יכול להיות. כי כל פעם שיוצאת לנו איזו הבחנה חדשה, היא לגמרי חדשה שלא הייתה אף פעם ולא דומה לשום דבר. כל בחינה ברצון לקבל שנמצאת עכשיו באיזו התקשרות חדשה עם האור העליון היא מולידה משהו חדש לגמרי.

שאלה: באות פה מדובר על הזדככות בפרצוף א' או שזה כל הפרצופים?

זה פחות או יותר שווה לכל הפרצופים, יש הבדל אבל אנחנו נלמד את זה בדרך.

תלמיד: אז מה קורה עם ההזדככות מ ד', ג', ב'?

כן, זה חובה שככה זה יקרה. זה חוק, כך האורות נכנסים לתוך הפרצוף וכך הם בחזרה יוצאים מהפרצוף. סך הכול יש לך כאן מכאניקה ברורה.

תלמיד: והעשר ספירות שיוצאות מהזדככות זה גם בתוך גוף?

בתוך הגוף כן, כי מחוצה לגוף אנחנו לא יכולים לדבר על איזה דרגות, פרצופים או משהו, הכול רק בתוך הרצון, מחוצה לרצון זה אור מקיף שאנחנו לא מבינים בו הרבה.

אני בכל זאת פונה לכולם, אני לא לוחץ עליכם אם אתם יודעים יותר או יודעים פחות את הפתיחה, את מה שאנחנו עכשיו לומדים "פתיחה לחכמת הקבלה", אבל אני ממליץ לכם תשתדלו לקרוא כמה שיותר פעמים את הפתיחה, סך הכול היא קצרה, אבל תעברו עליה כמה פעמים שאפשר, פעם כאן פעם שם. תתרגלו לדברים שמדברים שם, זה מאוד חשוב. כי מתוך השיעורים שלנו האלו אי אפשר באמת להיות מבין. על ההשתלשלות בכללות אנחנו כל הזמן נדבר, אבל להשקיע בחכמת הקבלה עצמה זאת אומרת כמו פתיחה ותלמוד עשר הספירות, בזה אנחנו צריכים להשקיע המון זמן ורק לזה להיכנס, וזה לא העיקר כי בזמנינו במצבים שהעולם עובר ושאנחנו עוברים, העיקר בשבילנו זה חיבור והשגת הבורא, [ופחות] להבין בשכל איך זה קורה בכל השרטוטים האלו.

שאלה: כל פרצוף נוסף שיוצא בא"ק משפיע יותר נחת רוח לבורא או פחות?

תגיד לי בבקשה, מי יותר חשוב במשפחה, אבא שמרוויח או תינוק קטן שנולד, מי יותר חשוב?

תלמיד: אפשר להגיד שאבא משרת לתינוק.

אפשר להגיד, זה בדיוק כמו אמרת, אפשר להגיד. זאת אומרת יש חשוב בזה ויש חשוב בזה, לכן אתה לא יכול להגיד על אף פרצוף אפילו הכי קטן, אפילו על איזו בהמה, על משהו, חלק מהבריאה שהוא פחות ממשהו, אנחנו אומרים כך, אבל באמת מפני שהבריאה היא שלמה, היא שלמות לכן כולם שווים. אבל יש הבדל מתי זה מתקן את עצמו, וההוא תלוי בזה, וכן הלאה. אבל בעצם כשאתה מסתכל על כל הבריאה ורואה שלא יכול להיות אף אחד בלי כולם, שכל אחד כלול מכולם, אז אתה לאט לאט מגיע למצב שאתה רואה שאין כאן [משהו] חוץ משלמות וכולם שווים ובכלל אין כאן כולם, אלא רק רצון אחד שהוא נמצא בהתאמה לבורא.

תלמיד: זהו, בגלל שזה רצון אחד אני רואה שאור מקיף לוחץ עליו לקבל יותר אבל יוצא בפועל שהוא בפחות.

זה בינתיים שאותו רצון צריך לקבל במנות קטנות עד שהוא מגיע לתיקון השלם.

שאלה: אז הלחץ של אור מקיף הוא בעצם לא רק ביחס לפרצוף הבא אלא ביחס לתיקון הכללי של כל המערכת בעצם?

ודאי, כן.

(סוף השיעור)