שיעור בוקר 05.03.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כתבי "בעל הסולם", עמ' 407, מאמר: "השלום", ט"א, ד"ה: "ומעתה חשוב לנו מאוד.."

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "השלום", עמ' 407.

"ומעתה, חשוב לנו מאד, להסתכל במצות הטבע, לידע מה הוא דורשת מאתנו, פן תענישנו בלי חמלה, כנודע. והנה אמרנו, אשר הטבע מחייב למין האדם, לחיות חיי חברה. וזהו פשוט. אולם, יש לנו להסתכל בהמצות, אשר הטבע מחייב אותנו, לעשות מתוך הבחינה ההוא, דהיינו, מבחינת חיי החברה.

וכשנסתכל בדרך כללית, יש לנו לעסוק, בתוך החברה, רק בשני מצות, שאפשר להגדיר אותם, בשם:

א. "קבלה"

ב. ו"השפעה".

דהיינו, שכל חבר, מחוייב, מצד הטבע, לקבל צרכיו מהחברה. וכן מחוייב, להשפיע, ע"י עבודתו, לטובת החברה. ואם יעבור, על אחת מב' המצות הללו, יענש, לבלי רחמים, כאמור.

והנה, במצות "הקבלה", אין אנו צריכין להסתכלות מרובה, משום שהעונש נגבה תיכף על יד. ומשום זה, לא יארע לנו שום הזנחה.

אולם, במצוה השניה, שהיא "השפעה לחברה", אשר העונש לא יגיענו תיכף, ולא עוד, אלא שגם העונש, מגיע אלינו ביחס בלתי ישר, לפיכך, אין המצוה הזאת משומרה כהלכתה. ולפיכך, מטוגנת האנושיות על האש, במרחשת איומה. והחרב והרעב ותולדותיהם, לא פסקו ממנו עד הנה.

והפלא שבדבר, אשר הטבע, כמו שופט בעל מקצוע, מענישנו על פי התחשבות עם התפתחותינו. כי עינינו הרואות, שבאותו שיעור, שהאנושיות הולכת ומתפתחת, כן יתרבו עלינו העינויים והמכאובים, בהשגת כלכלתינו וקיומינו."

זאת אומרת, עד כמה שאנחנו מתפתחים יותר, נדרש מאיתנו להיות ביתר איזון בין קבלה להשפעה. וזה שאנחנו לא מסוגלים להחזיק, לכן עד כמה שמתפתחים יותר אנחנו ניזוקים יותר. זה לא שהכוחות הרעים מתגברים, אלא האיזון בין כוח הקבלה לכוח ההשפעה הוא יותר ויותר יורד לכיוון חוסר איזון. מפני שכוח הקבלה, הרצון לקבל כל הזמן גדל ולא מכוסה, לא מתתקן עם הרצון להשפיע.

שאלה: בעל הסולם כותב פה כמה פעמים, על זה שהטבע יעניש אותנו.

כן, אותה המערכת היא לא מערכת פשוטה שמיד מקבלים עונש ומבינים. זה שאני מכניס יד לאש, אז ברור שכבר בפעם השנייה אני לא אעשה את זה. אלא יש כאן מערכת גדולה בטבע והיא מאוד מורכבת. ולכן אם אני מקבל באיזה מקום איזו תגובה שלילית, אני לא יודע בדיוק מאיפה, ולמה זה הבורא עשה לי או הטבע עשה לי, ויוצא שאני לא יכול ללמוד כל כך בקלות.

עד היום הזה האנושות לא חושבת שרצון לקבל זה רע, ושהוא גורם לכל הזוועות שבעולם. אנחנו לא יכולים להאשים את הרצון לקבל הכללי שגדל בנו, שכל הזמן מנהל אותנו, מכוון אותנו, רק לקבל לקבל לקבל בכל מצב, שזה רע, אנחנו לא יכולים. לך תספר לכולם, אף אחד לא יגיד לך כלום, לא.

זאת אומרת, לא שהם יגידו אז אין לנו מה לעשות, אנחנו כאלו, הם יגידו לך שלא, זה בסדר שאנחנו ככה חושבים, זה בסדר שאנחנו מקבלים. זאת אומרת, האנושות לא מכירה ברצון לקבל ככוח הרע. יגידו לך ההיפך, אז איך אפשר להתקיים, מה אפשר לעשות אם אין לנו רצון לקבל, מה אתה רוצה שאנחנו לא נתפתח, שנחזור למערות, שאנחנו נמות, מה אתה רוצה?

לכן בצורה טבעית אין לנו ברירה, אלא לפתח רצון לקבל עוד יותר, ולהשתדל לתת לו כל מיני מילויים שהוא דורש. ובזמן האחרון אנחנו אפילו רצים לפני העגלה, שאפילו כשאין לנו כל מיני רצונות לקבל מסוימים, אנחנו ממציאים אותם כדי למכור, כדי להצליח באגו שלנו. זה כבר עניין של התפתחות הדור, שאנחנו הפסקנו לייצר דברים הכרחיים נכונים לחיים, אלא אנחנו כבר נמצאים בעיוות של הרצון לקבל.

תלמיד: ואז במצב כזה של עיוות הטבע מעניש אותנו?

במיוחד על זה, כן.

תלמיד: אז נגיד הקורונה, היא עונש?

לא. הטבע מעניש אותנו על זה שאנחנו משתמשים ברצון לקבל מוגזם, מוגבר, שאין בו שום צורך קיומי, אז הטבע מעניש אותנו. הרצון לקבל הוא שייך לטבע, אנחנו משתמשים בטבע בצורה לא נכונה. במקום להביא את מערכת הטבע לאיזון, אנחנו משתמשים בו לעשות חוסר איזון לפי מה שאנחנו רוצים.

עכשיו, כשאנחנו פועלים בצורה כזאת, אנחנו כביכול עושים עיוותים בטבע. במקום לאזן כוח השפעה וכוח קבלה בצורה יפה, נכונה, אז אנחנו גורמים לחוסר איזון, עיוות. שזה צולע על גבי זה, וזה צולע על גבי זה וכן הלאה בטבע, ואז כתוצאה מזה יוצאים לנו מהטבע כל מיני מזיקים, שאנחנו בעצמנו מגלים אותם בחיבורים הלא נכונים שבינינו.

מאיפה הקורונה הזאת או עוד? ויהיו לך עוד כאלה למיניהם, שאתה בהתקשרות לא נכונה, לא הכרחית קודם כל ולא נכונה, אגואיסטית ממש בין כל חלקי החברה האנושית, שהיא העליונה מכל דרגות הטבע, אתה בזה מעורר עיוותים. בעיוותים שלך, ביחסים שלך המעוותים אתה מעורר עיוותים בדרגות נמוכות יותר, בדרגות של חי, צומח ואפילו דומם. אז בדומם אתה תראה איך כדור הארץ מתפוצץ עם כל ההוריקנים, הרי געש, התחממות, התקררות וכן הלאה. בדרגות הצומח אתה תראה מה שיהיה לך עוד מעט, שלא יהיה לך מה לאכול חס ושלום. ובדרגות חי אתה רואה מה שמתעורר. עוד יהיו כאלה דברים, מכת ארבה, גם הוירוסים האלה הם שייכים לדרגת חי, וכאלו יכולים להיות אלפים.

ואנחנו מורידים את זה במו ידינו, בזה שאנחנו מתעסקים בינינו ברצון לקבל שלנו בצורה מעוותת זה עם זה. אז בדרגות יותר נמוכות נולדות מזה כל מיני כאלה צורות לא מתוקנות, שבאות ואוכלות ממש, כמו סרטן, באות ואוכלות את כל התופעות האלו שלנו.

אתה יכול להגיד, לא, הווירוס הזה שנגיד מתגלה זה תיקון. נכון זה תיקון, זאת איזו השלמה, פיצוי, למה שאנחנו עושים בדרגה הרוחנית בקשר בינינו, אז בדרגה יותר נמוכה ככה זה קורה. אבל כשזה מתגלה בדרגה יותר נמוכה זה גורם לנו בדרגה האנושית בינינו לשינויים, לתיקון. אז אנחנו כבר עכשיו פחות מייצרים, פחות טסים, פחות עושים כל מיני דברים. האנושות נרגעת מכל האגו המסריח שלה שהורס את כל כדור הארץ.

ואז תראה עם קורונה הזאת כמו שהיא עכשיו עוד תתפתח קצת, אז ימותו עוד כמה אלפים, כמה מיליונים, זה לא נורא, אבל תראה עד כמה שכולם נרגעים. יושבים בבית, לא טסים לכל מיני פינות בעולם, לא מתעסקים בכל מיני שטויות. אתה מסתכל, אתמול ראיתי בחדשות את שדה התעופה ריק לגמרי, בכל האולם ההוא היו אפס אנשים.

זה טוב או לא טוב? תגיד לי.

תלמיד: זה טוב? נגיד באיטליה סגרו את כל מוסדות החינוך, אין גני ילדים, אין בתי ספר, אין אוניברסיטאות, אין כלום, כולם יושבים בבית. זה טוב? זה אסון.

למה זה אסון?

תלמיד: העולם בשיתוק.

למה זה אסון?

תלמיד: שהעולם בשיתוק?

אתה סתם אומר ככה, אולי זה לא?

תלמיד: אני לא יודע. אם אני מתאר כזאת מציאות זה נראה לי קטסטרופה.

לא, כתוב ש"שינת רשעים טוב להם וטוב לעולם".

תלמיד: "שינת רשעים", ילדים שלא הולכים לגני ילדים?

גם הם שייכים לרשעים, בטח, לאותה המערכת.

תלמיד: לפי הניתוח פה שיש לעונשים שהטבע נותן, האם הקורונה תשמיד את העולם, תשמיד את האנושות או מה בדיוק?

תתקן.

תלמיד: איך היא תתקן?

היא תתקן. קודם כל, בשביל מה כולם רצים לכל מיני מקומות, כל מיני דברים, למה? בשביל מה? מה יש בזה? שיחשבו יותר טוב בשביל מה הם עושים את זה. הם פתאום יחשבו, מה עשינו קודם? למה היינו רצים לכל מיני מקומות, על מה מבזבזים את הכסף? כסף זה עוד עבודה שאנחנו צריכים לעשות ועוד כל מיני דברים, עכשיו אנחנו יושבים בשקט, יש לנו על מה לחשוב, אנחנו יכולים להתחבר בינינו, לעשות כל מיני פעולות שמזה יהיה לנו טוב. מה יש לי להסתכל על איזה אבנים שם, ברומא או בפריז? אני יכול להסתכל על החברים שלי, על השכנים שלי, על המשפחה. סוף סוף אני אראה את הילדים שלי. אני שואל, "אשתי היקרה, מי זה? אה, זה הבן שלי? כן? איך קוראים לו? אה, יוסי, מה נשמע, איך אתה מרגיש? באיזה כיתה אתה נמצא?", ויוסי אומר, "אנחנו כבר לא לומדים אבא.", "יפה, אז מה אתם עושים?", "אנחנו דרך האינטרנט לומדים עכשיו, כי אסור לנו לנשום זה מזה.", גם לנשום אסור.

זאת אומרת, יש זמן קצת להתכלל אחרת זה מזה. אני רואה בזה תיקונים. שזה שהאנושות תגיע לאיזו עצירה ותראה עד כמה שהיא חלשה, עד כמה שהיא לא קובעת את הכול, אלא בצ'יק אפשר לעצור אותה, אתה רואה מה קורה עכשיו.

מה נאכל מחר? אני לא יודע. מחר יתגלה לך הווירוס הזה בחקלאות נגיד, או במשהו, אז גמרנו. זאת אומרת יש לך על מה לחשוב חוץ מלהרוג זה את זה ולשחק בכוחות, באגו כל אחד ואחד. לפני האגו אתה צריך לחיות, אין לך מה לאכול, אז עכשיו אתה כבר מתחיל לחשוב על החיים, ולא על לשלוט על כל העולם וככה וכך, כל אחד בגאווה שלו, זה יפה.

תלמיד: יש לך איזה תחזית לאן זה ייקח את העולם? זאת אומרת, מעבר למחשבות, האם זה יתפשט, זה יעצור, באיזה צורה יעצרו את זה?

יש כאן כמה רמות. קודם כל הכול תלוי בכמה שאנחנו נפיץ את חכמת הקבלה. בזה אין ספק, שאם אנשים אפילו ישמעו על איזון המציאות, איזון העולם, הקשר בחברה האנושית, שהטבע מחייב אותנו, וכל חוסר ההשתוות שלנו עם חוקי הטבע מוליד לנו את כל הווירוסים האלה, לזה צריכים הסבר, את זה צריכים לעשות. אני אמרתי כבר כמה פעמים, אתם צריכים להשתדל להפיץ את זה בכל מקום ודרך כל הרשתות. היום הכול בידיים שלנו. תתחיל להשפיע דרך כל הרשתות, תראה עד כמה שזה מגיע, וזה יגיע. אל תחשוב "מי אני שאשפיע דרך הפייסבוק שלי או דרך טוויטר", היום יש כל מיני כאלה, אתה תעשה את שלך, זה דבר אחד. עד כמה שאנחנו נסביר שהטבע הוא בכל זאת מכוון אותנו למטרה שלו ואנחנו צריכים בהתאם לזה להתחיל בכל זאת לעבוד.

אנחנו לא נוכל להתפטר מהווירוס הזה, יהיו עוד כאלו בדרך, אתה יודע מה שהוכן לנו? בקיצור, יהיה טוב. זמן של גמר התיקון הוא זמן של מכות נמרצות.

שאלה: זה בגדול על כל העולם. עכשיו, בישראל זו כאילו זה מין בועה כזאת שלא קשורה לכלום. אתמול הייתי נגיד בנתב"ג בקשר לעבודה, דיברתי עם איזה בן אדם שאלתי "אתה לא קצת דואג מהקורונה?", הוא ענה "לא, בעזרת ה' יגיע כבר". כאילו אפילו לא מכות לא מעוררות את האנשים כאן. זה כאילו שאין עם מי לדבר.

זה טוב.

תלמיד: כאילו בועה כזאת, סתום, בלוק.

זה בכוונה כך. לישראלים זה ככה בכוונה, הם לא משתגעים מזה. כי יש להם בתת הכרה איזה מין הכנה לקבל את זה ככוח עליון מלמעלה. זה באמת כך, אפילו שהם לא מודעים לזה. "נעבור גם את זה". אין מה לעשות, כזאת הכנה יש בכל ישראלי.

תלמיד: אבל אי אפשר לדבר, גם טוב, גם רע.

אתה לא צריך לדבר, אתה צריך לתת לו איזה ספרון קטן, משהו.

תלמיד: גם בהפצה מה שדיברת עכשיו בפייסבוק למשל, מנסים ועדיין לא מצליחים, מה צריך ליפול על הראש לבן אדם כדי שהוא יבין שצריך להשתנות משהו או להתעורר מבפנים?

על הראש שלו צריך ליפול ההסבר שלך.

תלמיד: אבל גם את זה אני מנסה, וגם זה לא.

זה כן, על זה אסור לך להגיד לא. להשפיע יום יום, כל הזמן.

תלמיד: יש בקורונה שני דברים, שאחד אני יותר מבין, השני פחות. אחד זה שפתאום יש אויב משותף לכל האנושות, וזה מאחד באמת את כל האנושות. זה לא איזה הוריקן או טייפון שקרה איפשהו ואני מגלה סימפטיה, פה זה יכול לפגוע בי, בבית שלי.

"איזה יופי שזה קורה שם".

תלמיד: דבר שני, התרופה שהאנושות נתנה לזה היא בידוד. אנחנו מדברים על חיבור, ואתה אפילו תיארת במאמר שכתבת שהיינו 5000 איש בגני התערוכה ואפילו נזלת לא הייתה לאף אחד, כי החיבור היה מעל להכול.

אני רואה מה קורה עכשיו, עד כמה קשה מתאוששים מהכנס, זה סימן שהוא עבר טוב. אנשים בלי כוח, בלי רצון, כאלה מעורפלים. היום, שבוע ימים אחרי הכנס, לאט לאט הם מתחילים איכשהו להתאושש. אבל לפני זה? אני ראיתי על המסכים, ראיתי גם כאן, היו כאלו שלא ידעו איפה הם נמצאים.

תלמיד: כי זה היה רצף של הזדמנויות לחיבור, גם אחרי הכנס, היו המון המון חיבורים. אבל בכל מקרה, התרופה שהאנושות מצאה היא לך תהיה בבידוד. אני אומר לך, מתוך שיחות שדיברתי עם כמה אנשים שיצא לי להתקשר אליהם והם היו בבידוד, הם בכעס אדיר על המדינה. "איך עושים לי את זה, איך שמים אותי בבידוד, מה פתאום, מי הם שיקבעו לי, סתם הייתי בטיול בתאילנד, למה הם עושים לי את זה".

אני לא מבין, מי יכול להגיד כך? זו המדינה רוצה לעשות סתם כך? מה זה שייך למדינה? את זה קובעים רופאים, כי אין לנו ברירה ואם לא נעשה כך, אנחנו כולנו נהיה חולים ונזיק זה לזה.

זאת אומרת, הם נגד הבידוד מפני שלא אכפת להם מאחרים. זה שאני חולה, אני כבר חולה, אבל למה אני החולה צריך להיות בבידוד. אני דווקא עכשיו חופשי, לא אכפת לי מהווירוס, אני כבר עם הווירוס הזה בפנים, אני רוצה להסתובב בכל מקום. ולכן הם כועסים שהם מוגבלים.

תלמיד: הוא לא חושב שהוא חולה, הוא אומר, סך הכול הייתי בתאילנד באיזה אי.

זה לא חשוב. זאת אומרת, יש לי חוסר התחשבות בכולם. אני מצפצף על כולם ולכן אני מתרגז שאומרים לי, שב בבידוד. מאיפה בא הכעס הזה? מזה שאומרים לי, "תתחשב בכולם". ואני אומר, "אני לא רוצה להתחשב בכולם, תעזבו אותי". זאת הנקודה. אז אומרים לי, "אתה יכול ככה להעביר וירוס לעוד אלפים משך יום אחד". זה לא אכפת לי, אבל אני ארגיש את עצמי חופשי, אסתובב בכל מקום. תראה עד כמה האגו באדם ובלי חינוך נכון זורק אותו החוצה, שיסתובב. באיזה מקום אני למדתי שאני צריך להתחשב עם הסביבה? באף מקום. אז מה אתם רוצים ממני?

שאלה: עכשיו השאלה היא, איך זה שאנחנו מדברים שהחיבור הוא הפתרון והעולם אומר שבעצם הבידוד הוא הפתרון?

לא. חיבור שאנחנו אומרים שהוא הפתרון, הוא מתבצע עכשיו בזה שהבידוד הוא הפתרון. הדאגה לזולת עכשיו היא מתבררת בבידוד. אהבת הזולת עכשיו, עד כמה שאתה מתרחק מאחרים פיסית, אתה בזה נעשה יותר קרוב לאחרים נפשית, כי אתה דואג לו ולכן פיסית אתה מתרחק ממנו. אז הפעולה שלך היא דווקא התחברות בזה שאתה מרוחק ממנו.

תלמיד: ההתרשמות שיש לי ממה שקראנו וממה שאני שמעתי, זה שהממשלות מכיוון שהן פשטו את הרגל, הן משתמשות בזה כדי להגיע לכיסים של האנשים.

זה ברור, כי אנחנו כולנו נמצאים בחברה אגואיסטית כללית על פני כדור הארץ, לכן ודאי שכל אחד ואחד חושב איך להיות בריא ולא אכפת לו מאחרים, ואיך להוציא מזה רווח בכל המובנים, איפה אני יכול כאן להרוויח. זה ברור. אז מה השאלה?

שאלה: האם הדברים הם כך כמו שאני רואה את זה?

כל אחד כמו שרואה כך רואה, כל הפוסל במומו פוסל. אין כאן מה להסביר, תברר בדיוק מה אתה רוצה.

שאלה: אז החוקים האלו ממשרד הבריאות זו הזדמנות להיות בערבות?

כן, משרד הבריאות אומר לנו שאנחנו צריכים להיות בערבות, שמפני שהמכה היא כללית, כוללת את כולם אז אנחנו צריכים להיכנס להתחשבות זה עם זה, שנקראת "ערבות" ולכן אסור להתקרב שני מטר נגיד אחד לשני, אסור שם עוד כל מיני דברים לעשות, כדי לדאוג לזולת, תראה איזה משרד הבריאות נעשה ממש קדוש.

תלמיד: אם כל העולם יתנהג בצורה כזאת אנחנו יכולים תוך שבועיים לחסל את כל העניין וזהו.

מה זאת אומרת לחסל?

תלמיד: כאילו לרפא את המחלה הזאת שתעלם.

אם אנחנו נתנהג יפה וטוב ונבין איך אנחנו מתנהגים, שזה לטובת הזולת, לטובת כולם אז ודאי שזה יתרפא מהר מאוד.

שאלה: מתוך סקרנות, איך זה שאנחנו מקדישים כל כך הרבה זמן לווירוס הזה שזה משחק ילדים יחסית למה שעוד יגיע, אנחנו בעיצומה של התזוזה של הקטבים וברגע שזה יקרה אנחנו ניכנס לעידן קרח, וזה מה שקורה לטבעת השרפות וכל השאר

נכון.

תלמיד: אז למה אנחנו מודאגים מאיזשהו וירוס שלא עושה כלום בהשוואה לזה?

הווירוס הזה נוגע בצורה אישית בכל אחד ואחד, מה שאין כן אם איזה קרחון שם ייפול או אוקיינוס יעלה כמה מטרים אני בדיוק עכשיו על עצמי, על החום שלי, שאני מודד את החום או על הדופק או על עוד משהו אני לא ארגיש, אתה מבין? זה הכול תלוי איך אדם מרגיש.

אם יבואו ארבה ויאכלו את כל השדות, ואנחנו נצא לסופר ונמצא את הארבה בסוכר, במלח, ככה זה, תאכל אותם וזהו. עכשיו בינתיים זה דבר גדול, הווירוס הזה זה מצוין, צריכים לעשות כמה שיותר מאמרים על זה, עד כמה שזה מראה לנו על החולשה שלנו, דבר אחד, עד כמה שאנחנו קשורים זה לזה בצורה שלילית שיכולים להעביר מחלה זה לזה דבר שני, דבר שלישי עד כמה שאנחנו יכולים אם אנחנו רוצים יחד בהבנה, בהכרה אז לשמור על הדברים האלה, על עצמנו כדי לא לקלוט את הווירוסים האלה, ובסופו של דבר כמה שאנחנו מנקים את החברה שלנו מכל הזבל. אנחנו לא טסים ולא עושים כל מיני דברים, אנחנו נעשה בסופו של דבר בגלל הווירוס הזה, הלוואי שיהיה עוד שנה נגיד, אז אנחנו נגיע לחיים שאנחנו נבצע פעולות הכרחיות, לא איזה שטויות. מי ירוץ עכשיו לכל מיני חנויות לקנות כל מיני בגדים יפים, אחר כך לרוץ לתיאטרון, אחר כך לכל מיני דברים, או בין לאומי כל מיני כאלה.

לא, כולם חיים בשקט, העיקר שאנחנו בריאים, הווירוס הזה סוגר אותנו, הופכים להיות ילדים טובים אז זה וירוס? זה לא ווירוס, זה ממש עזרה מלמעלה, פתאום אנחנו נראה אחרי כמה זמן, עכשיו אנחנו עדיין צועקים, הם צועקים, אלו שעוסקים בבורסה בכל מיני דברים אבל הכול יסתדר, פתאום אנחנו נרגיש אחרי שנה, שנתיים הכול יפה וטוב. אתה תראה איך זה ישפיע על פוליטיקה, על החימוש, על כל דבר, על מה יש לך להילחם, על מה יש לך לעשות? על מי אתה רוצה להנהיג, על אנשים שהם חיים מהיד לפה? יפה, עוד שיבואו אחר כך שם איזה יתושים, עכברים, כל מיני כאלה דברים, זה מצוין, כמו שבעל הסולם כותב שאין לנו כוחות נגד הדברים האלה, אתה לא יכול לעשות איתם כלום, בגלל הכמות שלהם לא תוכל להשפיע עליהם.

וכך החיים שלנו הם יבואו לסדר אחר, אנחנו נלמד מזה, נלמד מזה איך החיים יכולים להיות בצורה אחרת, אחרת מה יש לנו? תראה את החברה האנושית, כל חברה שנייה זה חברת השקעות, מה זה השקעות, מי יכול להסביר לי, מה זה השקעות?

תלמיד: בועה.

בועה, בטח, חברת ההשקעות, מה זה? לא היה דבר כזה. אז אני מאוד מקווה שכאלו ווירוסים יועילו וזה טוב, זה בדרך רחמים שזה יקרה.

תלמיד: אם מסתכלים על הצעת האום שנחתמה על ידי כל ארץ בעולם, כל מדינה בעולם כולל ישראל זה מראה בדיוק מה יצא מזה בכל הנוגע לממשלות עצמן, והדבר השני זה הפרובינציה שבה הנגיף הזה התפרץ זאת הפרובינציה שבה הוא התגלה על ידי חברת רוקחות ספציפית בפרובינציה הזאת, וזה שוחרר על האנשים, זה לא היה בטעות, זה היה בכוונה.

אני לא יודע, מה שאתה אומר אני לא שומע, לא מבין, זה גם כן לא חשוב, חשובה התוצאה.

שאלה: אני רוצה לשאול מה שכתוב במאמר על קבלה והשפעה.

כן.

תלמיד: אם אנחנו מדברים על פתרון, אז אני מבין שבעל הסולם ממש צריך לאזן בין קבלה והשפעה.

כן.

שאלה: כמה שאדם מקבל, כמה שהוא משפיע. אם אפשר להבין ולתת דוגמאות על מה הוא מתכוון, מה זה קבלה ומה זו השפעה ולמי בעל הסולם כותב את זה? כי קבלה והשפעה אצל מי שלומד קבלה זה דבר אחד או שהוא מתכוון לכולם?

אם אנחנו מדברים על החוקי הטבע אנחנו רואים שאף ייצור בדרגת דומם צומח וחי, לא צורך יותר אלא כמה שהוא חייב לקיומו בלבד, לקיומו בלבד, אנחנו חושבים שהטורפים האלה הם טורפים, נמר, זאב שם וכן הלאה, לא, כמה שהם צריכים כדי להתקיים הם אוכלים, כמה שלא צריכים, לא.

זאת אומרת בצורה כזאת אנחנו צריכים לחיות גם כן, לא יגונה ולא ישובח, צריך להיות כדי להתקיים, כל היתר לטובת החברה, זהו, וגם כן לטובת החברה, זה ברור שצריך להיות לטובת החברה, ולא שאני מנפח אותה עם כל מיני שטויות, שאני רואה מה לטובה ואז את הדברים האלה אם אני יכול אני מספק.

אז החברה אנושית חייבת להגיע לצורת החיים הגשמיים, שהם חיים כמו הדרגת חי, כמו בדרגת חי שבה חיות כל החיות, שצורכות רק כדי לשרוד, רק כדי להתקיים, ואת כל היתר הן לא צריכות להוציא מהטבע, הן צריכות בכל היתר רק להגביר את פעולתם הרוחנית לעבודת ה'.

תלמיד: בעל הסולם כותב שכל חבר מחויב מצד הטבע לקבל צרכיו מהחברה, ומחויב להשפיע על ידי עבודתו לטובת החברה.

כן.

תלמיד: אני באמת ניסיתי להסביר את זה בקמפוסים, אדם אומר מה אתה רוצה ממני, אני עובד 12 שעות, מגיע עוד כמה שעות במשפחה, מה עוד אני לא עושה?

אנחנו מדברים על חוקי הטבע ומה הטבע דורש מאיתנו, לעומת זה אתה אומר אבל אנחנו עושים הפוך.

תלמיד: רוב האנשים הם בדיוק מתנהגים לפי מה שהם מבינים כמו שזה כתוב.

לא.

תלמיד: הכרחיות וכל השאר.

לא נכון, כי 90% מהדברים שאנחנו מייצרים, אין בהם שום צורך, שום צורך. יש שרשרת שבה עושים ועושים דברים, והאחרון שנמצא בשרשרת שעושים בה את הדברים, זורק. למה הוא עושה את זה? כדי שתהיה שוב אפשרות להתחיל את תהליך היצור. בצורה כזאת בנינו את הכול, אחרת לא נתפרנס.

ממה אנחנו מתפרנסים? מזה שאנחנו מוציאים מכדור הארץ את כל חומרי הגלם. לכו ותתפרנסו זה מזה, בצורה כזאת אנחנו לא יכולים לחיות, אתה רואה מה אנחנו עושים לאקולוגיה. ולגבי מה שאומר האדם הפרטי, אתה לא יכול לדרוש ממנו שום דבר, אנחנו לא דורשים ממנו שיעשה מהפכה, ודאי שלא, הוא לא מסוגל, הוא לא יודע.

אנחנו רק צריכים להראות לו לאן הגענו על ידי האגו שלנו שמכוון אותנו בכל רגע בחיינו. שהגענו לצורת החיים שאי אפשר לסבול אותה. כי כך אנחנו כבר קוברים את עצמנו בעצמנו וכך כתוב, זה מלאך המוות שלאט, לאט מביא אותנו למצב שאני מקבל את טיפת הרעל על קצה החרב, ומת.

תלמיד: אז כלפי האדם הפרטי, מה זה להשפיע בעבודתו כלפי טובת החברה?

ללמוד את מה שאנחנו לומדים, להתכלל עם המחשבה הזאת, ובמחשבה הוא מתקן את העולם. אם יהיו הרבה אנשים עם מחשבות וכוונות כאלה, אולי נוכל לרדת גם לפעולות גשמיות. אבל בעצם המחשבה שלנו, היא כבר פועלת. את כל היתר תן לווירוס לעשות. בשביל מה אתה צריך לרוץ?

תלמיד: זאת אומרת להשפיע לחברה זה קודם כל ללמוד?

כן.

תלמיד: מה זאת השפעה? כי כרגע אנחנו לא יודעים מה זאת השפעה.

זאת השפעה, לא צריכים יותר. מה אתה רוצה, לעשות מפעלים? עוד משהו לעשות? שום דבר, רק השפעה. "הכול במחשבה יתבררו".

תלמיד: ללמוד מה?

ללמוד איך החברה צריכה להתקיים כדי להיות מותאמת לחוק הטבע. שהאדם, החברה האנושית, צריכה בכוחות עצמה, בהגבלה על עצמה, להגיע לאותו מצב כמו החיות, לחיות כמו החיות. לא לצרוך יותר ממה שחייבים לקיומנו. ואת כל יתר המרץ, המוח שלנו, אנחנו צריכים לכוון לחיבור בינינו. זה מה שבעל הסולם אומר לנו במאמרים "מתן תורה", ו"ערבות".

עמדת מקורות: במאמר "האומה" כותב בעל הסולם, "שמדת האגואיזם, הטבוע בכל בריה, הוא תנאי מחויב בעצם קיומו של הבריה, שבלעדיו לא היתה כלל עצם נבדל וקיים לפי עצמה. ועם זה, אין זאת צריך לסתור כלום למדת האלטרואיזם שבהאדם. רק הצורך הוא להציב גבולים חזקים ביניהם: חוק האגואיזם מחויב להשמר בכל תוקף רק בשיעור זה שנוגע לקיום המינימלי, וכל העודף על שיעור ההוא, הרשות נתונה לוותר עליו לטובת זולתו."

וגם הוא מרחיב קצת במאמר "מצווה אחת", שהוא אומר, "אומר אני שהמצווה הראשונה והיחידה שתהיה בטוחה יותר לשאיפה לבוא ללשמה היא לקבל על עצמו שלא לעבוד לצרכו אלא במידת ההכרחיות לעבוד בהם, כלומר בדיוק עד לידי סיפוק קיומו בלבד. ובשאר הזמן יעבוד למען הציבור להושיע נדכאים ולכל בריה בעולם הצריכה ישועה והטבה."

לפי חוק הטבע, כך צריכים להתנהג.

שאלה: אנחנו עוסקים הרבה באנושות, בחברה, מה קורה בטבע, אבל "אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל". ומה זה יעזור שאנחנו נלך ונפיץ את השיטה אם אנחנו עדיין לא יודעים איך להפוך עשרה פרטים לעשירייה, לאחד? הרי כל הפורענות הזאת באה כדי שאנחנו נתקדם איכותית ונדע איך להעביר את הדברים מתוך המימוש שלנו.

אז אני אענה לך. מצד אחד, ודאי שאתה צריך להגיע קודם כל לבניית החברה שלך, כדי שתוכל להפיץ ממנה והלאה את שיטת התיקון. מצד שני, אתה לא יכול לבנות את החברה שלך בלי שאתה מקבל מבחוץ חיסרון שתהיה כזאת חברה, כדי שהמעגלים החיצוניים ירצו את זה.

זאת אומרת למה אנחנו חייבים לצאת ולהתחיל להפיץ את חכמת הקבלה לכל העולם? כי אם אנחנו לא נרגיש שהעולם זקוק לזה, גם אנחנו לא נוכל לבנות את עצמנו. אחרת אנחנו בונים את עצמנו לטובת עצמנו, וזה לא טוב, זה יצא ההיפך מהמטרה. אלא זה שאתה יוצא לקהלים הרחבים ורואה כמה שהם סובלים וצריכים תיקון. ולתיקון הם בעצמם לא יכולים להגיע, רק אם אתה תעביר להם אותו, לכן אתה בונה את עצמך. אז אי אפשר לא לצאת לקהל הרחב. אלא דווקא היציאה לקהל הרחב היא שתחייב אותך להיתקן.

תלמיד: אז זה כדי לחייב אותנו לברר את השיטה בצורה יותר מדויקת, איך אנחנו הופכים עשרה פרטים ליחידה אחת?

כן.

שאלה: כתוב במאמר שההתפתחות הטכנולוגית היא שמגבירה את הייסורים. אנחנו, כתלמידים שלך, אפילו עם סמארטפון חדש, או רכב חדש, צריכים להתבאס שאנחנו מפגרים בהפצה שלנו. וזה צריך לתת לנו את הכוחות ולדרבן אותנו. אז למה אנחנו כל פעם מחדש שוכחים על החשיבות של זה, ועל מה שכל אחד מאתנו חייב לעשות?

מפני שזה נגד הרצון האגואיסטי שלנו

שאלה: בנוגע לצורך להפיץ ומה שבעל הסולם כותב על האיזון בין הקבלה וההשפעה. בחלק הראשון ביררנו איך בעשירייה, בהשפעה לחברים, בדבקות עמם, אנחנו מתחילים אט, אט, בלגימות קטנות, מבלי לאבד קשר עמם, מה שאנחנו קוראים אור החכמה. האם אותה הסכימה צריכה להיות גם לכל יתר האנשים על פני כדור הארץ? כלומר לתשעים ותשע אחוז? הם גם יצטרכו להבין ולהרגיש את זה איכשהו? או משהו אחר?

הם יצטרכו להבין ולהרגיש, אבל לא במידה שלנו, לא כמונו, כי הם יהיו נפעלים ויצטרפו אלינו יותר ויותר. נראה איך שזה יתארגן.

שאלה: איך אנחנו יכולים להתחיל לעבוד במחשבה הזאת, בכיוון הזה מעל לכל מה שהעיניים שלנו רואות?

רק על ידי הפצה. אתה לא רואה מה אנחנו עושים? אתה כל הזמן אתנו. אז בבקשה, ממש להשתדל, ולהשתדל.

שאלה: ברשתות החברתיות רואים שיש אנשים שמזדהים עם הבעיה, שיש להם רגישות מוגברת לייסורים של אנשים אחרים. כמו מה שקורה עם הווירוס, אבל אין להם נקודה שבלב. איך קבוצת מקובלים צריכה לבנות קשר נכון עם כאלה אנשים? כי הרי יהיו יותר ויותר כאלה.

קבוצת המקובלים חייבת להסביר לכל העולם שכל מה שקורה לנו, קורה מחוסר איזון. שאם היינו מתנהגים בחיים שלנו כמו חיות, כי לפי הגוף שלנו אנחנו חיות, ולפי הנשמה שלנו בהשגת הבורא, אז הכול היה נפלא. אבל אנחנו יוצרים עיוות, אנחנו עם האגו שלנו רוצים לשלוט בכל העולם, לרוקן את כדור הארץ, לשאוב ממנו את כל רק מה שאפשר. לכן הטבע יוצא מאיזון ומראה לנו כל מיני בעיות. או בצורה ביולוגית כמו הווירוס הזה, או בצורת התפרצויות של הרי געש, רעידות אדמה, צונאמי ועוד ועוד. זה חוסר איזון שאנחנו גורמים בטבע.

אז אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו עושים את זה, ואנחנו צריכים להגביל את עצמנו כך שנשתמש בטבע בצורה של "לא יגונה ולא ישובח", כמו שכותבת חכמת הקבלה, "לא יגונה ולא ישובח". ואת כל יתר הכוחות שלנו, ויש מלא כוחות, הרבה זמן, הרבה כוח, הרבה מוח, הרבה רצון, להפנות רק לתיקון החברה האנושית כדי לעשות ממנה כלי לגילוי הבורא. זה כל מה שאנחנו צריכים.

ואצלנו החברה האנושית היא ההיפך מגילוי הבורא. אז מתוך זה ודאי שאנחנו גורמים לכל הצרות. וזו רק ההתחלה. תקופת ימות המשיח שבה אנחנו כבר נמצאים, צריכה להביא לנו הרבה גילויים. ונקווה, שעל ידי המאמצים שלנו, אלו יהיו גילויים טובים. אבל בינתיים אני חושד. נקווה שנלמד מהר, אבל אנחנו צריכים להסביר לכל האנושות מאיפה זה נובע, מחוסר האיזון בין החברה האנושית לחוק הטבע הכללי, האיזון. זו פיסיקה, זו לא אמונה במשהו, זה חוק הטבע.

(סוף השיעור)