שיעור בוקר 29.08.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

העבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: נושא השיעור שלנו היום הוא "העבודה באמונה למעלה מהדעת", נקרא קטעים נבחרים מהמקורות.

הכינו לנו היום נושא חדש, אנחנו נגענו בו בעבר ודאי, אבל מהיום והלאה לקראת השנה החדשה, לקראת הסיבוב החדש שיש לפנינו, אנחנו צריכים להתחיל ללמוד בצורה סדירה מהי העבודה הרוחנית האמיתית שהיא נקראת "עבודה למעלה מהדעת".

זו עבודה שמורגשת באדם בשתי קומות, רמות. רמה אחת היא לפי מה שהוא מרגיש, כ"אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות"¹, ורמה שנייה למעלה מזה, שהוא כאילו נמצא כבר ברוחניות ורואה ומרגיש ומזהה, ממש שורה בעולם שרק הבורא נמצא בו וקובע את הכול. שתי הרמות האלו, רמה של האדם ורמה של הבורא, יש שמות שונים למצבים האלו, אבל כך זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". שיש דעתו של אדם ויש רמה של אמונתו שהיא למעלה מדעתו.

ושתי הרמות האלה, להיות בשתיהן, אנחנו צריכים להתמצא בזה, להרגיש את זה, להבין את זה, לייצב את הדברים האלה בנו, וכל הזמן יותר ויותר להשתדל לשייך את עצמנו לדרגת האמונה. וזו לא האמונה הרגילה שיש לאנשים שאומרים שהם מאמינים, זה לגמרי לא זה, זה משהו אחר לגמרי, אלא היא המביאה אותנו לגילוי הבורא, להרגשת הבורא.

בואו נתחיל ולאט לאט, לא למהר, אפשר לחזור, אפשר להתקדם, אפשר שוב לחזור ושוב להתקדם. יש לנו מספיק חומר, כל השיטה הרוחנית בנויה על אמונה למעלה מהדעת. עשינו בעצם הרבה הכנות, ואני חושב שאנחנו כבר מוכנים. בואו נראה.

מי שחושב שכן, חושב שלא, זה לא חשוב, אלא כולם נכנסים, כולם משתדלים כמה שיותר, וגם זה שאנחנו יחד עובדים בזה, ודאי שזה יעזור לנו גם בפנייה לבורא, גם בזה ש"איש את רעהו יעזורו". בבקשה, "עבודה באמונה למעלה מהדעת", קטעים נבחרים ממקורות.

קריין: קטע מס' 1 מתוך מאמרו של הרב"ש "מלא כל הארץ כבודו".

"מטרם שהאדם מוכשר להשיג את האמת, הוא צריך להאמין, שהאמת היא לא כפי ערך ידיעתו והרגשתו, אלא שהיא בבחינת "עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו". שזה רק מסיבת התיקון, בכדי שהאדם יבוא לשלימותו, שהוא מרגיש רק את עצמו ולא מציאות אחרת. לכן אם האדם ישיב את לבו להשתדל ללכת בבחינת אמונה למעלה מהשכל, על ידי זה מכשירו ומתקנו לבוא לידי גילוי פנים. על דרך שמובא בזהר הקדוש שהשכינה הקדושה אמרה לר' שמעון בר יוחאי "אין מקום להסתתר ממך", היינו שבכל מיני הסתרות שהרגיש, היה מאמין שכאן אור ה', וזה הכשירו, עד שבא לידי גילוי פנים של אורו יתברך. וזהו ענין גודל האמונה, שמוציא את האדם מכל מיני שיפלות והסתרות, אם האדם מתחזק בה ומבקש מה' שיגלה את עצמו."

(הרב"ש. רשומה 236 "מלא כל הארץ כבודו")

ניתן כמה הקדמות. קודם כל למה לא נבראנו מייד ברמה של אמונה, של כוח השפעה שזו תכונת הבורא, למה לא? כי אז לא היינו מרגישים איפה אנחנו נמצאים, לא היה לנו כלפי מה ללמוד, לא היה לנו כלפי מה למדוד את עצמנו, מי אני, מה אני, מי זה "האני" ומה אני מרגיש. כי יש הבדל בין אני ומרגיש, שלדרגות דומם צומח חי אין דבר כזה.

ולכן מה שנעשה כאן שאנחנו באים מדרגת בהמה, כמו שכתוב "אדם ובהמה תושיע ה'"². ומדרגת בהמה, מדרגת דומם צומח וחי אנחנו מתחילים בעצמנו לעלות לדרגת האדם הדומה לבורא, זאת אומרת, לדרגת האמונה.

בדרגת חי הוא יודע, הוא מבין, הוא מרגיש, אין לו שום בעיה. זאת אומרת, העולם שלו הוא כמו שהוא מרגיש, כמו שהוא מקבל ואין שום דבר חוץ מזה. מה שאין כן אם אנחנו רוצים לעלות יותר מזה, אז יש לנו ספקות, אנחנו לא מבינים, לא יודעים מה מרגישים, איך לפתח את עצמנו, מה יכול להיות יותר למעלה מדרגת חי, אבל כל פעם יש לנו שאלות, ספקות, בלבולים.

והכול כדי שנתחיל להבדיל בין אני המרגיש, איפה שאני נמצא, ומה שאני יכול להשיג למעלה מזה. לכן כתוב "אדם ובהמה תושיע ה'". זאת אומרת, יש כאן שתי רמות ואנחנו צריכים להשתדל לגדול מדרגת הבהמה לדרגת האדם.

כותב הרב"ש כך, "מטרם שהאדם מוכשר להשיג את האמת, הוא צריך להאמין, שהאמת היא לא כפי ערך ידיעתו והרגשתו," זאת אומרת, היא לא כמו שעכשיו אני מרגיש, כמו שעכשיו אני מבין, האמת היא משהו יותר מזה. "אלא שהיא בבחינת "עינים להם ולא יראו," זאת אומרת, יש לי עיניים, אבל אמת, את הדרגה הרוחנית הזאת אני לא רואה אותה, היא למעלה ממני. "אזנים להם ולא ישמעו"." זאת אומרת, ראיה ושמיעה שהם העיקר שעל ידם אני תופס את המציאות, המציאות הזאת לא נמצאת בי, לא נכנסת בי, אני לא רואה אותה.

אני נמצא באיזשהו מצב, חלל, מציאות שאומרים לי שזו מציאות המדומה, שזה לא מה שקורה כאן, אלא זה אני מתאר לעצמי כל מיני גלים אולי, כל מיני השפעות חיצוניות שכך מתראים בי, בחושים שלי, אבל לא שזאת המציאות האמיתית ולא שיש לי תפיסה נכונה של המציאות.

לכן כתוב, "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו", בשני הכלים העיקריים, עיניים ואוזניים שבהם בעצם אני תופס את המציאות, אור חסדים זה נקרא כנגד האוזניים ואור חכמה כנגד העיניים, אני לא מקבל. זאת אומרת, יש כאן משהו, אומרים שאני נמצא בזה, אבל איפה אני נמצא ומה באמת אני צריך להרגיש, אין לי מושג.

זה כמו תינוק שנולד, הוא לא יודע איפה הוא נמצא, הוא לא מרגיש את העולם שהוא בו, עיניים, אוזניים, הוא לא שומע, לא רואה. כך היא בעצם המציאות שלנו. אנחנו כבר נמצאים אתכם בעולם הרוחני והוא לא מושג. לא מרגישים, לא מגלים אותו.

איך אפשר לגלות? מזה שאנחנו, כמו שעכשיו מדברים, לא מסוגלים לגלות אותו. "עיניים להם ולא יראו אוזניים להם ולא ישמעו". "שזה רק מסיבת התיקון," זאת אומרת, שאנחנו סתומים כאלו, "בכדי שהאדם יבוא לשלימותו," דווקא. כדי לגלות את כל המציאות איפה שאנחנו נמצאים ומה קורה ולהשיג את המציאות האמיתית הזאת, ושהיא אמיתית, שהיא כולה יכולה להיפתח לפני ושום דבר שם אין מה להוסיף, אמיתית. ובזה אני מגיע לשלמות שלי.

"שהוא מרגיש רק את עצמו ולא מציאות אחרת." כך אנחנו צריכים להבין, שכל פעם אנחנו מרגישים את המציאות, והמציאות הזאת היא מושגת בי. זאת אומרת, גם עכשיו אני משיג את עצמי. "לכן אם האדם ישיב את לבו להשתדל ללכת בבחינת אמונה למעלה מהשכל," זאת אומרת, למעלה ממה שהוא תופס, רואה, מרגיש בכל החושים שלו. "על ידי זה מכשירו ומתקנו לבוא לידי גילוי פנים." אז לאט לאט הוא יתחיל ללכת בזה שהעיניים והאוזניים יפתחו יותר ויותר, והוא יגלה מציאות יותר אמיתית, שהוא נמצא בה, רק לא משיג בינתיים.

"על דרך שמובא בזהר הקדוש שהשכינה הקדושה אמרה לר' שמעון בר יוחאי "אין מקום להסתתר ממך"," זאת אומרת, הוא עד כדי כך תיקן את עצמו, פתח את החושים שלו, שגילה את הכול. גילוי הבורא לנברא נקרא "גילוי השכינה". "היינו שבכל מיני הסתרות שהרגיש, היה מאמין שכאן אור ה'," שכל הסתרה והסתרה שהוא מרגיש שכבר נמצא בהסתרה, זה גם גילוי שנמצא בהסתרה. נניח כמו אדם שלא מומחה באיזה מדע, הוא לא מרגיש שחסר משהו, אבל כשמתחיל ללמוד, מתחיל לעבוד עם פיזיקה, עם כימיה, עם משהו, אז מתחיל לגלות כמה שחסר לו, זה נקרא ש''מגלה הסתרה''.

לכן אנחנו צריכים להכין את עצמנו לגילוי ההסתרה, ואחר כך דרך ההסתרה מגיעים לגילוי הדברים שנסתרים בתוך ההסתרה. ודווקא על ידי שהם נסתרים בהסתרה, דווקא על ידם, על ידי הגילויים האלה הם מתגלים. ''לכן אם האדם ישיב את לבו להשתדל ללכת בבחינת אמונה למעלה מהשכל, על ידי זה מכשירו ומתקנו לבוא לידי גילוי פנים." מגלה על ידי זה את הבורא שנסתר.

"על דרך שמובא בזהר הקדוש שהשכינה הקדושה אמרה לר' שמעון בר יוחאי "אין מקום להסתתר ממך"," השכינה, הבורא בעצמו עושה את ההסתרות, כל מיני כלפי האדם, כדי לתת לאדם הרגשה שהוא נמצא בהסתרה. על ידי ההסתרות האלה הוא מגיע לגילוי. כי אי אפשר להגיע לגילוי, אלא רק על ידי שאדם מרגיש את ההסתרה, מבין אותה, מגלה בה כל מיני צורות של הסתרה, צורות אפור, שחור. אז "שבכל מיני הסתרות שהרגיש, היה מאמין שכאן ''אור ה'''. ובינתיים הוא מרגיש את ההסתרה שלו, זו כבר השגה, זה כבר גילוי של הסתרה. ואחר כך גילוי דרך הסתרה לאור האמיתי. אז "היה מאמין שכאן אור ה'," ודווקא שכך היה מתייחס להסתרה, שבהסתרה נסתר האור העליון "וזה הכשירו, עד שבא לידי גילוי פנים של אורו יתברך. וזהו ענין גודל האמונה, שמוציא את האדם מכל מיני שיפלות והסתרות," עד כמה שהוא מרגיש את ההסתרה ומפתח כנגד זה את כוח האמונה שהוא כן מאמין שהבורא נסתר. "אם האדם מתחזק בה ומבקש מה' שיגלה את עצמו." אז הבורא מתוך ההסתרה מתחיל להתגלות אליו. ואז אדם מגיע ל''דעת'', והכוח שמגיע לזה זה בדרך אמונה, דרך השפעה.

זה קצת קשה, כל הקטעים האלה על אמונה למעלה מהדעת, על העבודה הזאת, הם קטעים קצת יותר ארוכים ומסובבים, אבל אנחנו נתרגל לזה. אנחנו נחזור על זה עוד ועוד עד שגם האוזן, גם העין וגם אנחנו בעצמנו בתוכנו נהיה רגילים אליהם. כך צריכים ללכת.

קריין: שוב, קטע מספר 1.

"מטרם שהאדם מוכשר להשיג את האמת, הוא צריך להאמין, שהאמת היא לא כפי ערך ידיעתו והרגשתו, אלא שהיא בבחינת "עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו". שזה רק מסיבת התיקון, בכדי שהאדם יבוא לשלימותו, שהוא מרגיש רק את עצמו ולא מציאות אחרת. לכן אם האדם ישיב את לבו להשתדל ללכת בבחינת אמונה למעלה מהשכל, על ידי זה מכשירו ומתקנו לבוא לידי גילוי פנים. על דרך שמובא בזהר הקדוש שהשכינה הקדושה אמרה לר' שמעון בר יוחאי "אין מקום להסתתר ממך", היינו שבכל מיני הסתרות שהרגיש, היה מאמין שכאן אור ה', וזה הכשירו, עד שבא לידי גילוי פנים של אורו יתברך. וזהו ענין גודל האמונה, שמוציא את האדם מכל מיני שיפלות והסתרות, אם האדם מתחזק בה ומבקש מה' שיגלה את עצמו."

(הרב"ש. רשומה 236 "מלא כל הארץ כבודו")

אנחנו צריכים להשתדל להחזיק את עצמנו נמצאים בעולם שהוא כולו מלא בכוח העליון שנקרא ''בורא''. אנחנו לא מרגישים אותו, לא מבינים אותו, אבל רוצים לגלות בזה שנרגיש ונבין את השדה הזה, את השדה של הכוח הזה, כוח שמביא לנו שכל ורגש, זה נקרא ''מוח ולב''. וכדי להתקדם לזה אנחנו מתקשרים בינינו, אנחנו נמשכים להיות דומים לשדה הזה, לשדה של הכוח הזה. כמה שאנחנו עוזרים זה לזה לצאת כל אחד ואחד מעצמו ולהיות שייך לכלל, זה עוזר לנו להתקרב לאותו הכוח הכללי שממלא את כל המציאות, שהוא המציאות עצמה, וכך אנחנו נתקדם.

להבין, להאמין, להרגיש שאנחנו נמצאים ''בשדה אשר ברכו ה''', בשדה מיוחד כזה, העליון, הרוחני. בכלל כל המציאות היא בסך הכול שדה של כוח, אבל בשדה הזה יש כל מיני רמות כלפינו, שכך אנחנו עשויים לגלות אותו, יכולים לגלות אותו, שדה ברמה יותר ויותר נעלה, עליונה יותר ויותר.

בינתיים אנחנו מרגישים את הדברים האלה בצורה גשמית, כאילו קיימים באיזו מציאות גשמית, שזה לגמרי לגמרי מדומה, כך נקרא העולם שלנו, זאת אומרת מה שאנחנו תופסים ומתארים לעצמנו זה עולם מדומה. ולאט לאט דרך זה אנחנו עכשיו רוצים לגלות את המציאות האמיתית שבה נמצאים. וכך נתקדם.

קריין: קטע מס' 2, מתוך מאמרו של הרב"ש "מהו למעלה מהדעת, בעבודה".

"ענין אמונה למעלה מהדעת בעבודה, פירושה, שצריכים להאמין, אף על פי שהשכל לא רואה שהוא כך, ויש לו כמה הוכחות שאינו כך, כמו שהוא רוצה להאמין, זה נקרא, אמונה למעלה מהדעת." אנחנו הולכים לפתוח משהו שזה נגד השכל ונגד הרגש שלנו, נגד מוח ולב. המוח והלב שלנו לא תופסים את זה, אבל אנחנו הולכים על זה. "היינו, שהוא אומר, שהוא מאמין, כאילו היה רואה זה בתוך הדעת. זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת" בעבודה." אני מקבל איזה תנאים, את התנאים האלה הייתי מייצב לעצמי אם הייתי רואה, שומע, מבין, מרגיש, אבל אני מקבל אותם כאילו שזה כך. למה כאילו שזה כך? אחרת אני לא יכול לעלות לדרגה הזאת שאני באמת אפתח את עצמי להרגשה החדשה. "כלומר, שזוהי עבודה גדולה, שהאדם יקבל על עצמו את זה, הוא נגד הדעת. זאת אומרת, שאין הגוף מסכים לזה, מכל מקום הוא מקבל על עצמו, כאילו זה היה בתוך הדעת." אני צריך להתייחס למציאות כאילו שזאת המציאות המגולה, והבורא ממלא, השכינה ממלאה את כל המציאות, ואני מרגיש שאני נמצא בשדה של הבורא, בכוח של הבורא. ובעצם דרך העשירייה, זו חובה, בלי זה אני לא יכול להתחיל להרגיש את הכוח הזה, דרך העשירייה שלי כך אני מגיע למצב שיש לי מגע הדוק עם הכוח הזה שנקרא "עם הבורא". "ולאמונה כזאת צריכים עזרה מה'." כדי להתחיל להרגיש את המציאות שאני כך נמצא במגע עימו, עם הכוח הזה, אני צריך לקבל משם, מהכוח הזה, איזה שינויים בי, כוחות, הכנות, הבחנות. "לכן על האמונה בצורה כזו, האדם צריך להתפלל, שיתן לו כח, שיהיה דומה אליו, כאילו השיג זה בתוך הדעת. כלומר, אין להאדם להתפלל לה', שיתן לו להבין הכל בתוך הדעת. אלא שיתפלל לה', שיתן לו כח לקבל את האמונה למעלה מהדעת, כאילו שזה היה בתוך הדעת."

(הרב"ש. מאמר 6 "מהו למעלה מהדעת, בעבודה" 1989)

"בתוך הדעת" נקרא בתוך השכל והרגש שלי העכשוויים. וודאי שהייתי רוצה אבל אי אפשר. אלא אני רוצה להעלות את עצמי לדרגה יותר עליונה, שאני אקבל ברגש ובשכל החדשים הרגשה והבנה שאני נמצא בכוח ההשפעה העליון, וזה נקרא שאני נמצא ב''אמונה למעלה מהדעת''. המצב הנוכחי נקרא ''מצב של הבהמה'', ומצב יותר עליון שאני עולה אליו נקרא "דרגת האדם".

קריין: שוב קטע מס' 2.

"ענין אמונה למעלה מהדעת בעבודה, פירושה, שצריכים להאמין, אף על פי שהשכל לא רואה שהוא כך, ויש לו כמה הוכחות שאינו כך, כמו שהוא רוצה להאמין, זה נקרא, אמונה למעלה מהדעת. היינו, שהוא אומר, שהוא מאמין, כאילו היה רואה זה בתוך הדעת. זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת" בעבודה. כלומר, שזוהי עבודה גדולה, שהאדם יקבל על עצמו זה, הוא נגד הדעת. זאת אומרת, שאין הגוף מסכים לזה, מכל מקום הוא מקבל על עצמו, כאילו זה היה בתוך הדעת. ולאמונה כזאת צריכים עזרה מה'. לכן על האמונה בצורה כזו, האדם צריך להתפלל, שיתן לו כח, שיהיה דומה אליו, כאילו השיג זה בתוך הדעת. כלומר, אין להאדם להתפלל לה', שיתן לו להבין הכל בתוך הדעת. אלא שיתפלל לה', שיתן לו כח לקבל את האמונה למעלה מהדעת, כאילו שזה היה בתוך הדעת."

(הרב"ש. מאמר 6 "מהו למעלה מהדעת, בעבודה" 1989)

שמענו. כמה הבנו לא הבנו, כמה הרגשנו לא הרגשנו, ממשיכים הלאה. מה שכן אנחנו רוצים, אם אנחנו רוצים שיקרה לנו משהו מזה, להיות יחד ולבקש מהבורא שיעזור לנו להגיע לדרגה הזאת, שאנחנו נתחיל להרגיש את דרגת האמונה שהיא נמצאת למעלה מדעתנו.

אנחנו יחד כולנו רוצים שהאור העליון יפעל בינינו, וייתן לנו יכולת להרגיש את עצמנו כולנו יחד ושהוא שורה בנו. והכוח שאנחנו אז נרגיש בינינו, זה יהיה כוח האמונה למעלה מהדעת, למעלה מהאגו הפרטי של כל אחד וגם למעלה מהאגו הכללי שלנו.

נתרגל, לאט לאט.

להשתדל להיות יחד. לא כל כך צריכים שכל ולא כל כך צריכים אפילו רגש, אלא להשתדל יחד להיות במצב שמה שאנחנו קוראים זה פשוט עובר דרכנו, משפיע עלינו, וזה מביא לנו רמת הרגשה, רמת חיים חדשה.

קריין: קטע מס' 3, מתוך מאמר של הרב"ש, מאמר 28 "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה" 1987.

"צריך להאמין למעלה מהדעת ולצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונת ה' בהרגשה באברים שלו, ורואה ומרגיש שהבורא מנהיג את כל העולם כולו בבחינת טוב ומטיב. והגם כשהוא מסתכל בתוך הדעת, הוא רואה להיפך, מכל מקום הוא צריך לעבוד למעלה מהדעת, ושיהיה דומה בעיניו, כאילו זה נמצא כבר בהרגשה באברים, שכך הוא באמת, שהקב"ה מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב. וכאן הוא קונה חשיבות המטרה, ומכאן הוא מקבל חיים, היינו שמחה מזה שיש התקרבות לה', ויש להאדם מקום לומר, שה' הוא טוב ומטיב, ומרגיש עצמו שיש לו הכח לומר לה' "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו", מסיבת שיש לו על מה לתת תודה להבורא. ולפי שהוא מרגיש את חשיבות הרוחניות, כך הוא מסדר שבחו של הקב"ה."

(הרב"ש. מאמר 28 "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה" 1987)

קצת משהו נכנס. העיקר שאנחנו יחד ורוצים להגיע לרמה כזאת של ההרגשה.

קריין: קטע מס' 4, מתוך מאמרו של הרב"ש, "מהו רועי מקנה אברהם ורועי מקנה לוט, בעבודה".

"דוקא ע"י אמונה למעלה מהדעת, היינו אפילו שהוא מרגיש בחינת חושך בדרך הזה, ואף על פי שהוא מבין, שאם היה המלכות מאירה בגלוי ולא על דרך ההסתר, אלא שהגוף היה מרגיש את גדלות ה', היה לו בטח יותר קל ללכת הלאה, ולזכות להיות תמיד במצב עבודה, ולא היה לו שום ירידות, מכל מקום הוא בוחר ללכת למעלה מהדעת."

(הרב"ש. מאמר 6 "מהו רועי מקנה אברם ורועי מקנה לוט, בעבודה" 1991)

קריין: קטע מס' 5, מתוך מאמרו של הרב"ש, "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה".

"בזמן שהאדם יכול ללכת בעינים עצומות, למעלה מהדעת, ולהאמין באמונת חכמים, וללכת עד הסוף. זה נקרא עיבור, שאין לו פה. ועיבור פירושו "קומת מלכות, שהוא הקטנות היותר מצומצם באפשרות, נקראת בשם עיבור, שהוא מלשון "עברה ודינין", בסוד הכתוב "ויתעבר ה', בי למענכם". ויש לפרש את ענין עברה ודינין. היות זה שהאדם צריך ללכת בעינים עצומות למעלה מהדעת, הגוף מתנגד לעבודה זו, לכן זה שהאדם צריך תמיד להתגבר, זה נקרא "עברה, וזעם, וצרה", היות שזוהי עבודה קשה ללכת תמיד בהתגברות להיבטל להעליון, שהעליון יעשה ממנו מה שהעליון רוצה. וזה נקרא "עיבור", שהוא קטנות היותר מצומצם באפשרות."

(הרב"ש. מאמר 38 "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)

קריין: קטע מס' 6, מתוך מאמרו של הרב"ש, "כל התורה היא שם אחד קדוש".

"כל התגברות בעבודה נקראת "בחינת הליכה בעבודות ה'", כי "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול", היינו שכל ההתגברויות מצטרפות לשיעור מסוים, הנצרך להיות כלי לקבלת השפע. והתגברות פירושו, שלוקחים חלק מכלי קבלה ומכניסים אותו לכלים דהשפעה. וזה כדוגמת "מסך", שצריכים לעשות על "עביות". נמצא, אם אין לו רצון לקבל, אין לו על מה לעשות מסך. לכן משום זה, כשהיצר הרע מביא לו מחשבות זרות, אז הוא הזמן לקחת את המחשבות האלו ולהעלות אותן "למעלה מהדעת". וזה האדם יכול לעשות בכל דבר שנפשו משתוקקת, שאל יגיד שקבל עכשיו דחיה מעבודה, אלא שיגיד, שמהשמיים נתנו לו רצונות ומחשבות, בכדי שיהיה לו מקום להכניס אותם להקדושה."

(הרב"ש. מאמר 22 "כל התורה היא שם אחד קדוש" 1985)

לדרגה עוד יותר עליונה. זה נקרא "מעלים בקודש ולא מורידים בקודש". שכל הזמן, כל הזמן אנחנו מקבלים הזדמנות עוד יותר, עוד יותר לעלות, ואנחנו לא מרוצים מזה.

קריין: קטע מס' 107. "מהו השיעור של תשובה".

"בזמן שאומרים לאדם, שהוא צריך להאמין למעלה מהדעת, שהשגחה העליונה היא בבחינת טוב ומטיב, הוא אומר, אני רוצה לראות שהוא כך. אבל להאמין, זהו נגד ההבנה. כי ההבנה אומרת, מה שאתה רואה, זהו אמת, ומה שאתה לא רואה, איך אתה יכול לומר, שהוא אמת. וכשאומרים לו, שצריכים להאמין, הוא טוען, מאיפה אתה יודע, שזה שאתה מאמין, הוא אמת. וזה האבן נגף, שבני אדם נכשלים על ידו.

ובהאמור יוצא, כי האבן שבה נכשלים, הוא רק שחסר ענין האמונה. והאדם, כשמתחיל ללכת בדרך העבודה דלהשפיע, האדם טוען לה', מדוע אתה עשית הסתרת פנים שלך, עד שאין ביכולתנו להתגבר על ההסתרה שהקב"ה עשה. שנוכל להתגבר על ב' דברים אלו, היינו על בחינת מוחא ועל בחינת ליבא."

(הרב"ש. מאמר 1 "מהו השיעור של תשובה" 1989)

שאלה: איזה חלק מכלי הקבלה אנחנו נותנים לבורא?

את הכול. אנחנו עושים על כלי הקבלה שלנו בצורה הרגילה, צמצום, מסך, אור חוזר, ורוצים לעבוד למעלה מהכלים דקבלה שלנו בכוח השפעה. בצורה כזאת אנחנו עובדים עם כל הכלי דקבלה.

שאלה: כשקראנו את הקטעים הרגשתי שמאוד חסרה לי אמונה בשביל לקבל מה שאמרת. מה חסר לי עכשיו?

פשוט תמשיך כל הזמן, כל הזמן איתנו, ותקרא כמה שיותר את המקורות האלו, לא חשוב באיזו שפה, ותשמע שוב את השיעורים שיהיו לנו ב[נושא] "אמונה למעלה מהדעת", ולאט לאט אתה תתחיל להרגיש שיש לך איזו אחיזה במה זה נקרא "כוח האמונה". זה לא כמו שאצלנו בעולם שלנו כוח האמונה, שזה נגד השכל, [אלא] זה למעלה מהשכל שלנו, הדרגה הבאה, עוד יותר גדולה, כוח השפעה, שעובדים לא לפי כוח הקבלה אלא לפי כוח ההשפעה. זו בעצם הרוחניות. אנחנו לאט לאט נקבל לזה כלים, שכל ורגש, ונוכל לעבוד עם זה, אל תדאג.

אין ברירה. לא רק אנחנו "בני ברוך", כל העולם אחרינו גם כן יבוא לזה, עד כמה שזה נראה בלתי מציאותי. אתה תראה. אתה תראה שכל העולם יעשה כל מה שצריך. אבל אנחנו צריכים להכין את עצמנו לרכוש את הדרגה הזאת ולהשתדל, אפילו לא להסביר לעולם, האנושות לא יכולה לעשות את אותה עבודה כמו שאנחנו עושים, אלא הם יקבלו את זה מהמוכן, כמו שהקטנים, התינוקות מקבלים מוכן מההורים. גם אנחנו בצורה כזאת ניכנס לדרגה יותר עליונה ונהיה המעבר מהדרגה היותר עליונה לכל האנושות בזה שנעשה איזה מן מעבר, טרנספורמציה כזאת מכוח האמונה אליהם, נלביש מה שמקבלים מהבורא ב"אור החסדים" ונעביר לדרגה יותר תחתונה, לכל האנושות. זו העבודה שאנחנו נצטרך לעשות.

שאלה: מה ההבדל בין הרגשת הבורא לגילוי הבורא?

אין הבדל בין הרגשת הבורא לגילוי הבורא. לפי גילוי הבורא, כך יש בנו הרגשת הבורא.

שאלה: האם אנחנו מרגישים את החברים והסביבה שלמים כילד בן שנתיים, ואיך אנחנו מעלים את ההרגשה הזאת עכשיו?

אנחנו צריכים להרגיש את החברים שלנו שהם שלמים, ולהשתדל לחיות עם ההרגשה הזאת כל הזמן.

שאלה: איך מורגשת בעשירייה הרגשת גילוי החיסרון?

בזה שאני קודם כל מרגיש את כל החברים ואני מרגיש קשר בינינו, ואני מרגיש מה בקשר הזה עוד חסר לנו כדי לגלות את הבורא שיתגלה בו. זה נקרא גילוי החיסרון של העשירייה מצידי, וכך מכל אחד ואחד.

שאלה: אמרת שעלינו להרגיש כאילו אנחנו נמצאים בהשפעה ולפעול בהתאם. אבל האדם במדרגה מסוימת צריך לעשות את זה כאילו הוא פועל מתוך אמונה או כוח השפעה ממדרגה הבאה, לא?

כן, נותנים לבן אדם הזדמנות כל הזמן לפתח כוח השפעה. שאם הוא נמצא בעשירייה אין שום בעיה, רק בעשירייה הוא יכול לראות מה להוסיף, ודרך העשירייה מה הוא יכול לשייך לבורא.

שאלה: איך אני אקבל בדעת משהו שאני מגלה כְלֹא אמיתי, מעל הדעת? איך החברים עוזרים לי במצב הזה?

אנחנו צריכים להבין לא שזה לא אמיתי, אלא זה משהו שאני לא תופס. אני לא יכול להגיד שזה לא אמיתי, כי "לא אמיתי" זו כבר תפיסה. זה כמו שאדם אחד רואה שזה כחול, והשני אומר לא, זה ירוק, אז כל אחד אומר שהשני לא אמיתי. זאת אומרת, להרגיש שזו לא אמת, זה כמו שאתה אומר שזו אמת. אתה קובע. זאת אומרת, יש לך השגה. כאן אין לנו השגה. אנחנו רוצים להכין את עצמנו למשהו שהחכמים השיגו ואמרו לנו שכך משיגים רוחניות, למעלה מהשכל שלנו. אנחנו צריכים לבנות רמת שכל, רמת הרגשה יותר עליונה, וכל מה שאנחנו עכשיו מרגישים, על זה אנחנו בונים את המדרגה הבאה הרוחנית, שהיא הפוכה.

שאלה: רב"ש כותב כאן, שאדם צריך לדמיין לעצמו כאילו כבר זכה באמונה בה' ובהרגשה באיבריו. על אילו איברים מדובר, שבהם אנחנו מרגישים את הבורא וזוכים לאמונה?

אפשר לגלות את הבורא לפי השתוות הצורה. ככה זה בעולם שלנו, אפילו בעולם שלנו, בפיזיקה שלנו זה ככה. אני צריך להיות באותן התכונות כמו הדבר שאני מרגיש. שתהיה לי אפשרות להרגיש אותו, להבין אותו אחר כך, אחרי ההרגשה. לכן אנחנו צריכים לפתח בנו את אותה התכונה שיש לבורא. בורא זה כוח ההשפעה, ולכן אנחנו צריכים להגיע לכוח ההשפעה הזה. כוח השפעה אצלנו נקרא "כוח האמונה". בנו אין, אנחנו צריכים לבנות אותו. לכן אנחנו צריכים להתעלות למעלה מרמת הדעת, לדרגת האמונה, שהיא למעלה מהדעת, ולפתח כזה כוח, כזה יחס, ובאותו כוח, באותו יחס, אנחנו נתחיל להרגיש את הבורא, לפי השתוות הצורה עימו.

תלמיד: איפה אנחנו יכולים להרגיש את הבורא?

זו שאלה יפה מאוד. בתוך הרצון שלנו. כמו שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה, כמו שלמדתם אפילו בפתיחה לחכמת הקבלה, אחרי שאנחנו עושים צמצום, מסך ואור חוזר, אנחנו יכולים להרגיש את הבורא, כי תהיה לנו אותה התכונה כמו שיש לו. זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", כוח הבינה, כוח השפעה, למעלה מכוח הקבלה, מכוח העביות שלנו.

תלמיד: אז האיברים האלה, הכוונה שהם מעל לרצונות לקבל, אלה כלים אחרים?

זה נכון שמה שאנחנו בונים זה למעלה מהכלים שלנו, אבל אנחנו בונים אותם למעלה מהכלים שלנו. זאת אומרת, שעל פני הכלים שלנו, אין לנו יותר, על פניהם אנחנו בונים כוח השפעה. לכן יש לנו צמצום, דחיה, אור חוזר, ואז אנחנו מתקשרים לכוח העליון. כי אנחנו מייצרים בזה את אותה תכונת ההשפעה, ובמידת השתוות הצורה עם הכוח העליון, כמה אני משפיע וכמה הוא משפיע, אנחנו מתחילים להרגיש זה את זה. לפני זה הבורא מרגיש אותנו, ודאי, אנחנו נמצאים בכלל בתוכו, אבל אנחנו לא מרגישים את זה.

תלמיד: האם אפשר לומר שהאיברים האלה שבהם מורגשת האמונה זה תכונות החברים?

בדיוק, נכון. כך בהדרגה אנחנו מגיעים לכוח השפעה. יפה מאוד. יופי.

תלמיד: איך לבחור? אני לא מסוגל להתחיל לעבוד עם כל הרצונות. אז ברגע נתון, אני יכול לקבוע או להחליט על רצון שמעליו אני צריך להתחיל לבנות מסך, אור חוזר, רצון שאיתו אני צריך לעבוד?

לא חשוב. רק שזה יהיה מכוון דרך החברים לבורא. זה הכול. לא חשוב. אתה לא צריך לבחור בדיוק, הרצונות האלה, הרצונות האלה. זו נטייה, זו כוונה. ומאיזה רצון, מה שאני מסוגל. כמו שאני יושב לפניך ואתה מכבד אותי באיזה כיבוד, אז כמה שאני יכול להביע לך את היחס שלי, ככה אני עושה.

שאלה: מה צריך לקרות באדם, כדי להגיע למצב של אמונה למעלה מהדעת?

מה צריך לקרות? הוא צריך להיות מיואש מזה שהוא רוצה להשיג את הבורא בכלים הרגילים שלו. מזה שהוא מחכה עד שהבורא אולי, בכל זאת יתכופף וייתן לו מה שהוא רוצה בתנאים של האדם. וכשעוברות בכל זאת כמה שנים, והוא משקיע ומשקיע, אז אחרי הירידות, עליות, הוא מגיע למצב שמתחיל להבין מה זה נקרא באמת רמה איפה שהוא מגיע למגע עם הבורא, זו דרגת האמונה. וזה לא אמונה כמו שהאנשים בעולם מדברים על אמונה. אני מאמין, ככה, מאמין. לא. זה כוח השפעה שאדם מפתח. וכך מתקדמים לזה.

זאת אומרת, זו דרגה כבר של גילוי הבורא לנברא. אנחנו מפתחים כוח אמונה ואחר כך בכוח האמונה אנחנו מתחילים להשיג מגע עם הבורא. אני מאוד מקווה שבסך הכול אנחנו נגיע למימוש הזה. במשך הדורות זה היה יכול להיות רק למקובלים בודדים בכל דור ודור. אנחנו עכשיו נמצאים בדור האחרון, ולכן אני חושב שאנחנו מסוגלים לזה בהמונים. זאת אומרת, בכל החברים שלנו. בכל זאת נשתדל לעזור זה לזה כי כאן אי אפשר לבד. אנחנו נמצאים גם בדור האחרון, שהאופי של גילוי הא-לוהות חייב להתגלות בהמונים, במסות, "וכולם יידעו אותי מקטנם ועד גדלם". לכן אנחנו צריכים כך להשתדל.

אבל בכל זאת אנחנו מתחילים את הנושא הזה, ואני מאוד מקווה שאנחנו לא נעזוב אותו, לא נתייאש מזה ונעזור זה לזה, ונמשיך בזה כבנושא העיקרי. אני זוכר כשהגעתי לרב"ש, ובכל הנאומים שלו, בכל השיחות הקצרות בזמן הסעודה, נגיד, הוא דיבר רק על אמונה למעלה מהדעת. ואני לא הבנתי מה הוא רוצה. מה זה אמונה למעלה מהדעת? ועוד אמונה למעלה מהדעת, ועוד אמונה למעלה מהדעת.

כל הזמן, כל משפט זה אמונה למעלה מהדעת. מה התועלת מזה, מה הקשר לזה. איפה זה נמצא, על מה הוא מדבר בכלל. ממש במשך הרבה זמן, עד שגיליתי את זה, וזה לקח הרבה זמן. אבל אצלנו זה משהו אחר. אתם כבר נמצאים במצב אחר, ממש בדור האחרון. אני מקווה מאוד שתוך זמן קצר אנחנו נתחיל לגלות ולממש את זה בפועל. כוח האמונה בנוי על למעלה מהדעת שלנו.

שאלה: אם עיבור זה צמצום. אז מה הקשר?

עיבור זה לא צמצום. עיבור זה שאני מתפתח. צמצום זה התנאי. אני מצמצם את עצמי כדי להיכנס לעליון ולהתפתח בו, בהשתוות יותר ויותר ויותר לעליון. זה נכון שאני מצמצם את עצמי יותר ויותר, אבל המטרה שלי היא לא רק לצמצמם את עצמי אלא לקבל השתוות לעליון. בסופו של דבר, מי מתפתח בתוך העליון? עובּר. זאת אומרת, משהו שדומה לעליון, ואחר כך נולד. הצורה שהוא נולד זה כבר אדם, הדומה לבורא.

תלמיד: למה הרב"ש אומר שהעיבור קשור לזעם ועברה?

כי זה נגד הרצון שלו. קשה מאוד להיות בעיבור. העובר הרוחני מרגיש, מבין שהוא פועל נגד הרצון שלו, וחייב לצמצם את עצמו. כל הזמן לבקש מהעליון לתת לו את כוח הצמצום, כוח ההגבלה. ורק על ידי זה שמצמצם את הרצון שלו, הוא כמו מפלסטלינה, מדבר רך, בונה את עצמו. יותר נכון, הוא מוכן שהבורא יעשה צורה ממנו.

ולכן זה נקרא שנמצא בצמצום, בזעם, וזו עבודה קשה. הוא נותן לעליון שהעליון יעשה ממנו מה שהעליון רוצה. תנסה לתאר לעצמך שאתה הולך 24 שעות, כל הזמן, בצורה כזאת שאני רוצה שהעליון יעשה ממני מה שהוא רוצה. עכשיו, כרגע אני רוצה לדעת רק מה הוא רוצה ממני, ואני אבצע את זה. בכל רגע ורגע, אני עושה את זה מפני שהעליון רוצה ממני, ולא שאני רוצה מעצמי. וכל הזמן רק כך עוד ועוד ועוד "אני עכשיו חושב, אני עכשיו עושה בפועל מפני שהעליון את זה רוצה". תנסה כך להיות כל הזמן אז אתה תתקדם לצורת עיבור.

וזה פשוט, סך הכול להיות בשמירה על כוונה כזאת "מה העליון עכשיו רוצה, זהו, אני מבצע". לא חשוב מה תעשה העיקר שאתה כל הזמן תהיה עם הכוונה הזאת.

שאלה: האם ככל שהאמונה של האדם מתחזקת קל לו יותר לצאת ממצב של הסתרה, ומה זה מצב של הסתרה?

אני לא יכול להגיד שקל לו יותר לצאת מהסתרה. הוא עובר הרבה צורות של הסתרה שמגיע למצב שהוא מסתיר את עצמו ולא שהבורא מסתתר ממנו. יש כאן הרבה שינויים. אבל בסך הכול הולך מהסתרה לגילוי. אנחנו עוד נלמד את זה. זאת אומרת בצורות הסתרה שאדם מתחיל להרכיב על עצמו מעצמו בעצמו, בצורות האלה הוא בדיוק עושה מעצמו צורת אדם הדומה לבורא. זה עוד נושא שאנחנו עוד מעט נגיע אליו. בינתיים אין לנו מספיק לזה הרגשה, אבל שאלה טובה.

שאלה: בסוף קטע 6 כתוב "אלא שיגיד שמהשמיים נתנו לו רצונות ומחשבות בכדי שיהיה לו מקום להכניס אותם להקדושה", האם אפשר לפרש את זה?

כך אנחנו צריכים להגיד, כל מה שאנחנו מרגישים וכל מה שאנחנו חושבים, זאת אומרת במוח ובלב, הכול אנחנו מקבלים מהשמיים ואנחנו צריכים לסדר את זה כך שנהיה יחד בעשירייה ונכוון את עצמנו נכון לגילוי הבורא.

כאן יש לנו הרבה דברים שאנחנו עוד צריכים לדבר עליהם אבל אני מפחד לבלבל אתכם. כי היחס בין אדם לעשירייה זה גם היחס בין אדם לבורא. כי העשירייה זה הכלי לגילוי הבורא, אז אני בעצם כשמתייחס לעשירייה צריך להתייחס אליהם כמו לבורא. כך אנחנו כבר למדנו גם שאחרי כל חבר נמצא הבורא. איפה כאן "בתוך הדעת" ו"למעלה מהדעת"?

אם כבר אני מקבל את החברים שהם נמצאים בדרגה מתוקנת, אז כבר אני מתייחס אליהם ב"אמונה למעלה מהדעת". ואם אני רוצה להתייחס אליהם ולשייך את עצמי אליהם, להתבטל כלפיהם, אז אני על ידי זה כאילו נכנס לדרגת "אמונה למעלה מהדעת".

יש כאן הרבה מאוד דברים. כל צורת העבודה שלנו, מה שחשבנו קודם, מעלים את זה לדרגה אחרת, לדרגה יותר עליונה, לדרגה הרוחנית. לאט לאט יהיו לנו כאן בלבולים בדרך, כרגיל, אבל נגדל, נגדל יחד.

שאלה: הניסיון הזה להיות כאילו האדם כבר בהשפעה, הקשר עם החברים נראה אז באור אחר לגמרי. זה שאני משחק את המשחק הזה שאני כאילו במצב כבר יותר מתוקן האם זו גישה נכונה?

תנסה, גם זה עוזר אבל לא שכל הזמן אנחנו צריכים להיות כאן כי אחרת אנחנו לא נתקדם. אני צריך להיות בפער בין המצוי לבין הרצוי.

שאלה: מה ההבדל בין דרגת האמונה לדרגת הדעת, ומה יותר קרוב לאמת?

"אמונה למעלה מהדעת" זה נקרא שאני כל הזמן נמצא בהשפעה למעלה מקבלה. אני משיג בדחיה למעלה מהספיגה, שאני משייך את עצמי תמיד לעליון ובו אני רוצה לגדול יותר ממה שאני בעצמי. כשאני נולד ברוחניות, זה לא נקרא שאני מתנתק מהעליון אלא אני עם הכוח שנולדתי עכשיו, בכל זאת משייך את עצמי עוד יותר לעליון. בעולם שלנו כאילו ילד שנולד אז נולד, הוא כבר גוף שקיים בפני עצמו. בעולם הרוחני כשאנחנו נולדים, על פני הרצון לקבל שעכשיו נקרא "הגוף שלנו", עוד יותר משייכים את עצמינו לבורא בדבקות אליו.

שאלה: האם יש לנו רשימו של השתוות הצורה, או שיש משהו חדש בהתגלות הבורא?

יש לנו רשימות מהשתוות הצורה ורשימות מהשבירה, יש לנו הכול, כל המצבים הקודמים השאירו לנו רשימו, ורשימו כמו שאנחנו לומדים מהפתיחה או מתלמוד עשר הספירות, יש לו כל האינפורמציה, כל המידע על מה שהיה לנו פעם. אנחנו רק צריכים עכשיו במאמץ המשותף בינינו לחזור לאותו המצב, סך הכול. מה שהיה המצב אז גמר התיקון לאדם הראשון על ידי הבורא, עכשיו אנחנו צריכים על ידי מאמץ שלנו לחזור לאותו המצב וזהו, וזה יהיה באמת גמר התיקון האמיתי.

שאלה: האברים החדשים של ההרגשה שדיברנו עליהם אמרת שהם נמצאים מחוץ לאגו. כדי לבנות אותם צריך לצאת מעצמך לאותו השטח שבו נמצאת העשירייה והבורא בעזרת ההשפעה?

נכון, מה שאמרת זה נכון. כדי לבוא ל"אמונה למעלה מהדעת" אני צריך לצאת מעצמי לעשירייה ולבורא. נכון, יפה. זאת לא שאלה זו עובדה.

שאלה: האם הבנתי נכון, "אמונה למעלה מהדעת" זה מין תהליך כזה, שבכל זאת אנחנו יוצאים לתכונת הדעת, זאת התכונה האחרונה שמגלים בסוף "אמונה למעלה מהדעת" אחרי זה הדעת?

נכון, ככה זה. על ידי "אמונה למעלה מהדעת" מגיעים לדעת חדשה וככה זה כל פעם מאמונה לדעת, מאמונה לדעת. כוח השפעה, כוח הבינה, הוא מעלה אותנו לדרגת הדעת החדשה. לכן זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת" למעלה מהדעת הקודמת. אם אני לא אעלה מהדעת הקודמת, אני לא אוכל להשיג את הדעת היותר עליונה.

תלמיד: ועד כמה שאדם מפתח את ה"אמונה למעלה מהדעת", זה הכול בעצם קורה בתוך העשירייה?

בלי זה אתה לא יכול, רק בהתבטלות כלפי העשירייה אחרת אתה כל הזמן תיפול.

שאלה: אם אמונה זה השפעה ורצון זה קבלה, אם ככה קבלה זה מלכות והשפעה זה בינה או עד תשע ספירות?

כי ככה זה יהיה נכון. נכון.

שאלה: דיברת על תפיסה של האדם, על זה שהאדם תופס. איך האדם תופס? מה הוא תופס?

בכלים שלו החדשים.

תלמיד: מה האדם תופס? מה זה התפיסה של האדם? איפה הוא תופס את זה? עוד לפני "אמונה למעלה מהדעת" התפיסה הרגילה שלו?

רק בתוך הרצון, אין יותר חוץ מרצון.

תלמיד: ואיפה מתחילה "אמונה למעלה מהדעת"? במקום שהתפיסה נגמרת?

כשלתוך הרצון מתווסף כוח השפעה, זה נקרא "כוח הבינה", היא מגדילה את הרצון, מעלה אותו לדרגה יותר עליונה ואז ישנה תפיסה עוד יותר גדולה.

תלמיד: אז "אמונה למעלה מהדעת" זה תפיסה של האדם לא בכלים שלו, בכלים של העשירייה או בכלים של החברים?

בכלים של חברים, בכלים של העליון, נכון.

תלמיד: מה זה אומר לתפוס בכלים של החברים?

עד כמה שאני מסוגל לחבר אותם יחד בליבי, זה הכול קורה בי, בתוך הרצון שלי, אני בזה מגיע למצב שדעתי הקודמת מתרחבת ונעשית יותר גדולה, פי עשר פי מאה וכך אנחנו גדלים. ככה התפיסה שלי, כך אני גדל, מגיע למצב שאני יכול לתפוס עשר כאחד. בעולם שלנו זה לא יכול להיות, זה רק על ידי כוח ההשפעה שאני יכול לאחד את כולם. זה כמו שנניח אימא שתופסת את כל עשרת הילדים שלה כאחד, לא יכולה להבדיל ביניהם ולחלק. יש לה מקום אחד בלב.

תלמיד: אז אני תופס את החברים כאחד, אני מרגיש אותם כאחד ואז מתוך זה מתרחבת לי איזו תפיסה אחרת?

כן. אנחנו עוד נדבר על זה, זה ייקח עוד הרבה תרגילים, הרבה זמן.

שאלה: איך אני יכול לבדוק כאן ועכשיו, האם אני עובד באמונה למעלה מהדעת או שאני לא עושה כלום?

תתבטל כלפי הקבוצה קודם כל, אחר כך נדבר.

שאלה: השכל הרוחני מתפתח עם הניסיון או שאני צריך לתאר לעצמי משהו, לאן אני צריך להגיע?

השכל הרוחני מתפתח במידה שאתה יכול לטבוע בעשירייה. אם אתה יכול ממש להיכנס לתוך העשירייה ושם לדלל את עצמך, להתכלל, מה שנקרא אצלנו, להתכלל בתוך העשרה, אז אתה תקבל שכל עליון. מדרגה לדרגה, מדרגה לדרגה, ב-125 מדרגות עד שאנחנו משיגים, אתה כל הזמן צריך בצורה כזאת להתכלל בעשרה, בעשירייה, יותר ויותר ויותר, זאת השיטה של העלייה הרוחנית.

שאלה: אמונה מעל הדעת חייבת להיות כל הזמן ברוחניות, כמו שאני הבנתי, ודעת שמקבלים אחר כך בכלים מתוקנים זה בכל מקרה דעת, זה אור חכמה. הוא לא מבטל את האמונה מעל הדעת?

דווקא מקבל, אור הדעת, אור חכמה, מתקבל בתוך אור החסדים, ככה זה קורה.

שאלה: אמרת שלצמצם רצון לקבל זה כוונה שאני רוצה שהבורא יעשה עם הרצון הזה מה שהוא רוצה. זה אותו דבר כמו להכניס לקדושה את הרצון?

ודאי, כן.

שאלה: האם אפשר לבדוק שאני נמצא באמונה למעלה מהדעת?

עשירייה זה הכלי שבו אני מכייל את עצמי כלפי האור העליון. אין לי הרגשה באור העליון, אין לי שום מידע על האור העליון, על הבורא, הכול נסתר. דרך העשירייה, שהם נמצאים לפַנַי, עד כמה שאני מתבטל כלפיהם, בצורה כזאת אני מכייל את עצמי כלפי מה שלא ידוע לי, כלפי האור.

שאלה: מה הקונטרסט, הניגוד, שקיים בין דעת לבין אמונה למעלה מהדעת, והאם אנחנו מרגישים את שניהם במקביל, האם תוכל להסביר?

ודאי שאנחנו בונים כך אחד על פני השני. יש לי את דעתי, וכדי להגיע לעליון, לדרגה יותר עליונה, לתפיסה הרוחנית, אני צריך להעלות את עצמי בכוח אמונה למעלה מהדעת. ודאי שזה בניגוד, תמיד כל מצב ומצב ברוחניות הוא נמצא בניגוד לשני, אחרת לא היית מבדיל ביניהם.

שאלה: כשעשירייה מגיעה למצב שהיא כמעט נשברת וכל חבר משוכנע במציאות שאותה הוא רואה, כי זה מה שהוא רואה, ובו זמנית כל אחד רואה שאין שום סיכוי שהוא יסכים למה שהאחרים רואים, עד שיש ביניהם דחייה מוחלטת, אבל הם נשארים יחד והם רוצים להתקדם מאותה הנקודה הלאה. איך הם יכולים לקפוץ למצב האמיתי ולא להתקדם לאגו יותר ויותר מתוחכם כל פעם?

רק בביטול אחד כלפי השני, כי יש להם כזאת הכנה, ולהשתדל יחד לקרוא את הקטעים האלו על אמונה למעלה מהדעת וכך הם יתקדמו.

שאלה: האם אמונה למעלה מהדעת מביאה לבחירה חופשית, או שאנחנו תמיד נהיה תחת השפעת הבורא?

דווקא בזה שאנחנו מבטלים את עצמנו כלפי הבורא אנחנו מגיעים לחופש המוחלט, מפני שאחרת אנחנו נמצאים בשליטה השלמה והאכזרית של הרצון לקבל שלנו. אתה לא יכול לתאר לעצמך מצב חופש. תנסה, גם תכתוב לי אם מצאת מה זה נקרא חופש, אם יש דבר כזה במציאות. אלא הבורא נותן לנו אפשרות להיות חופשי למעלה מהאגו שהוא ברא, רק בצורה כזאת אנחנו יכולים להיות בחופש. אבל גם זה לא בחופש, כי אז אני נמצא כביכול ממש באזיקים של האגו שלי, רק בצורה הפוכה. לכן יש כאן עוד עניין אחד, שאנחנו נכללים בעשירייה, ואז במרכז העשירייה אני מגיע למצב שאני נמצא חופשי.

בצורה מערכתית החופש הזה מתבטא בשליש אמצעי דתפארת, איפה שאני לא נמצא תחת שליטת כוח ההשפעה ולא תחת שליטת כוח הקבלה, אלא נמצא לא בזה ולא בזה, ביניהם, ואז זה חופש. אבל צריכים ללמוד את זה, צריכים להשיג, להרגיש, אלה דברים מאוד עדינים. נגיע לזה.

שאלה: האם אמונה מעל הדעת היא לגבי כל רצון ורצון בנפרד?

אמונה למעלה מהדעת אנחנו לא יכולים להגיד בדיוק באיזה נתונים אנחנו צריכים לקבוע אותה, אלא אנחנו מקבלים על זה הבחנות מלמעלה.

קריין: קטע מספר 105 מתוך מאמרו של הרב"ש, "מהו אסור ללמוד תורה לעכו"ם, בעבודה".

"אמר אאמו"ר זצ"ל, שאנו צריכים להאמין, שדרך זו של האמונה למעלה מהדעת, וגם זה שצריכים לעבוד בשבילו ולא לתועלת עצמו, אין זה מטעם שהבורא רוצה בכל אלו הדברים לטובתו, אלא הכל הוא לתועלת האדם. היינו, זה שהבורא רוצה לתת להנבראים טוב ועונג, ושתהיה בזה שלימות הנאה, כלומר שלא ירגישו בעת קבלת הנאה בחינת בושה. לכן נתן לנו עצה, שאנו נעבוד בשבילו. וע"י זה אנו נוכל לקבל טוב ועונג ולא נרגיש שום אי נעימות בעת קבלת הנאה, כנ"ל.

ומטעם זה, שלא יהיה לנו את ענין של בושה, ניתן לנו עוד דבר, הנקרא בחינת "אמונה למעלה מהדעת". "היות אם היתה השגחה גלויה", כמו שאומר בהקדמה, "אז לא היתה שום אפשרות לעשות משהו לתועלת הבורא, אלא הכל היה מוכרח להיות לתועלת עצמו"."

(הרב"ש. מאמר 31 "מהו אסור ללמוד תורה לעכו"ם, בעבודה" 1989)

שאלה: מה ההבדל בין הביטול של השנאה כלפי הבורא לבין אמונה למעלה מהדעת?

ההבדל בין ביטול של השנאה כלפי הבורא לבין אמונה למעלה מהדעת, שאמונה למעלה מהדעת זה היחס שלנו לכל העבודה בלמעלה מהדעת, לכל ההשפעה. מה שאין כן ביטול עצמי אנחנו מרגישים בכל דרגה ודרגה רק כשמתחילים לבטל את עצמנו בלקבל מלמעלה כוחות ההשפעה, ואחר כך אנחנו כבר עובדים כל פעם למעלה מכוח הביטול. אם הבנתי נכון את השאלה.

(סוף השיעור)

---

1. אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות (סנהדרין ו', ע"ב)↩

2. תהלים לו ז↩