שיעור צהריים 16.12.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', עמ' 1627,

מאמר 44, "סתירת זקנים בנין, בנין נערים סתירה"

קריין: כתבי רב"ש, כרך ג', מאמר "סתירת זקנים בנין, בנין נערים סתירה".

סתירת זקנים בנין, בנין נערים סתירה

"סתירת זקנים בנין, בנין נערים סתירה" (מגילה ל"א ע"ב)."

כך כתוב במגילה, מגילה זה אחד מספרי התורה, זה ספר מאוד מוכר.

"זקנים, אלו שרגילים בעבודת ה'. נערים, אלו שבתחילת עבודתם. סתירה נקראת ירידה או נפילה. שקודם היתה להם איזו עליה בעבודה, שנחשב זה לבנין, כלומר שהם החשיבו את העליות. אבל הסתירה בזמן שהרגישו איזו נפילה, שזה בא מהסתרת ה', כלומר שה' מסתיר עצמו מהם, וזה נקרא סתירה.

סתירת זקנים, שאומרים שה' שלח להם את ההסתרה, נמצא שהם כבר נמצאים בבנין, היות שהם מאמינים שה' מטפל בהם, ומזה הם מקבלים חיות.

ועיקר אמונה ניכר בזמן הירידה, כלומר בזמן שאינו מאיר לאדם, שאז הוא עומד בפני ההתלבטות. או שיאמר, "אני לא צריך שום רווח, אלא אני רוצה לעשות נחת רוח למעלה, ולא חשוב לי מה שאני מרגיש", או חס ושלום אחרת."

שאלה: זקן וצעיר ונער זה שלבים בהתפתחות הפנימית של האדם?

זקן או נער זה כלפי מצבו של האדם, היום הוא יכול להיות זקן, מחר נער, מחרתיים שוב זקן או שוב נער וכן הלאה, זה הכול כלפי מצבו הקונקרטי של האדם.

שאלה: בזמן הירידה האמונה צריכה להיות חשובה, כלומר לא אכפת לי מה אני מרגישה.

כן. אמת.

תלמידה: מאיפה לקחת כוחות כדי להתעלות מעל עצמך בזמן הירידה?

לבקש מהבורא, אחרת מאיפה? אנחנו בעצמנו לא מסוגלים להמציא או ליצור שום דבר, יש בורא שברא את הכול וממנו אנחנו צריכים לבקש.

כל הכבוד, אתן, בעיקר הנשים, שואלות בזמן האחרון שאלות שפשוט מהממות אותי בשאלות שלכן, מאוד עדינות, חדות, חכמות, יש מה ללמוד מכן.

שאלה: בבוקר דיברת על זה שאנחנו היינו קרובים לפתח של לשמה והתרחקנו. אני הרגשתי אכזבה מאוד גדולה וההרגשה עכשיו היא כאילו אין מה לעשות, אנחנו כבר מתורגלים בזה וצריכים רק להמשיך. אם לדייק מה צריך להיות היחס עכשיו כלפי ההמשך של כולנו?

אנחנו תמיד נמצאים בעליות וירידות, אחרת אנחנו לא מתקדמים לגמר התיקון. ולכן ככל שיותר ויותר נהיה קרובים לתיקון הכללי, לגמר התיקון, אנחנו נרגיש את עצמנו פחות ופחות מתוקנים, כי יהיו לנו עיניים לראות מי אנחנו.

אני חוזר על מה שרב"ש היה אומר בדרך כלל, " כשהייתי בבית חולים, אם היו לי שאלות, הייתי שואל שם את המנקה שאחראית על הרצפה ומסדרת את הדברים, היא בדרך כלל ידעה הכול, והיא הייתה אומרת "תעשה כך וכך והכול יהיה בסדר". אם דיברת עם הרופא, לא עם המנקה, היה אומר, "אנחנו נבדוק ויכול להיות שיש לנו תרופה והכול יהיה בסדר". אם דיברת עם הפרופסור היה עונה "זה לא כל כך ידוע לנו ואנחנו צריכים לחקור יותר ולעשות עוד כמה בדיקות ואחר כך אנחנו נדע מה לעשות".

זאת אומרת, ככל שבן אדם יותר יודע הוא נמצא יותר בספק. לכן קח בחשבון שככל שאנחנו מתקדמים, מתקרבים לבורא, יהיה לנו הרבה יותר ידע לא כמו למנקה אלא כמו לפרופסור, אבל אנחנו נהיה מלאים בשאלות, "למה זה כך ולמה זה לא כך", וכן הלאה. כך זה בכל מקצוע ואין מה לעשות, כך אנחנו גדלים. לכן נתקדם לפי מה שהחכמים הכינו לנו וצריכים להיות בטוחים שאנחנו נגיע למטרה. בזה אני בטוח במאה אחוז.

אתם יכולים לראות עליי שאני אף פעם לא נכנס לייאוש כמוך, אלא קדימה וזהו. אתה נמצא בדרך, בך בחר הבורא, והוא מושך אותך אליו, אז יופי, יש לנו חיים טובים, אנחנו לא רק נבראים, אנחנו נבחרים מכולם כדי להתקרב לבורא ולמשוך אחרינו את כל האנושות. אז קצת יותר כוח, מרץ, שמחה ואנחנו נצליח.

שאלה: בסוף כתוב שהאמונה ניכרת בזמן הירידה, איך לבחור אמונה בזמן הירידה, אין לך הרי כוח להיות באמונה?

אתה תיאחז בחברים, ובי, ובבורא, הכול נעשה במיוחד כדי שאתה תדבק בכל האובייקטים האלה, ובצורה כזאת תוכל תמיד לצאת מתוך הבור של עצמך.

תלמיד: מה זה אומר שאני נאחז בך בזמן הירידה?

אתה תיזכר איך פעם היית אצלי וחיבקת אותי, תרגיש אותו דבר והכול יהיה בסדר.

תלמיד: עכשיו גם אני הייתי בשמחה מחבק אותך אבל לצערי לא יכול להיכנס אליך לחדר עכשיו.

הכול יהיה בסדר, אנחנו עוד כולנו נתחבק, כולם יתחבקו עם כולם ואנחנו נחגוג את השחרור המלא מהאגו שלנו, אתה עוד תראה בזמן הקרוב.

שאלה: איך לקחת כוחות של חיות בהעדר הרגשה או בירידה? אמרת שצריך להידבק בחברים, מה לעשות אם זה לא עוזר? כיוון שזה כמעט כמו איזו תנועה של רפלקס בעבודה.

הרי זה מצוין, חברים זה מצוין כשאין במה להיאחז, זה הבורא שבכוונה נותן לכם כזה מצב כדי שאתם תחזיקו רק בו. ואם יש לכם חברים, זה טוב, אבל זה עדיין לא הסוף.

שאלה: למדנו ש"הביטחון הוא לבוש להאור", האם אנחנו צריכים להיות תלויים ברב כדי לבנות את הביטחון? או איך אנחנו בונים ביטחון בינינו כדי שנוכל להתמודד עם הכאב שהאגו גורם לנו והכאב שהקדושה גורמת לנו ולהתעלות מעל האגו?

להתעלות למעלה מהאגו אתה יכול כשאתה באמת מתחבר עם החברים, וזה לא קשה כי אתה לא יכול להתחבר איתם אם אתה מחובר עם האגו שלך, אחד מהשניים. אתה תצטרך לעזוב את האגו שלך ולהתחבק עם החברים כך שלא יהיה מקום לאגו, לרצון לקבל שלך, ואז אתה תינצל מהכול.

שאלה: מה יכולים הצעירים לעשות עבור העלייה כשאין להם את תמיכת הזקנים, מה היחס הנכון בין הדורות?

לא מדובר על כך שהדור הקודם נקרא "זקנים" והדור הנוכחי נקרא "צעירים", לא. "זקן" נקרא מי שרכש את החכמה ו"צעיר" נקרא מי שעדיין אין לו חכמה. הוא רוצה לרכוש אותה אבל עדיין אין לו ניסיון, ולכן הוא נקרא צעיר. לכן זה לא עניין של דורות ולא עניין של שנים, פשוט אדם מקבל שהוא נמצא או בין הזקנים או בין הצעירים, כך הוא קובע, ובהתאם לזה הוא מתנהג.

תלמיד: אז במה בסופו של דבר תלויה העלייה?

עד כמה אתה מחזיק בחברים ובזה שאתה מחזיק איתם יחד, אתה יכול לעלות. אף אחד לא יכול לעלות לבד, אף אחד.

תלמיד: אז אני בדרך הטובה.

אני מקווה

שאלה: הירידות הן הזדמנות חשובה כדי שנעריך את הזמן של הדביקות עם הבורא ואת הכוח של הבורא להוציא אותנו מהמצבים האלה, אז איך אנחנו יכולים לממש את האמונה למעלה מהדעת דווקא בזמן הירידות?

מצוין, זה דווקא הזמן הנכון. כשאני נמצא בירידה, אני חייב לתאר לעצמי שהירידה הזאת היא הזדמנות לעלות, ודווקא בירידה אני יכול לבצע פעולות נכונות ולהעלות את עצמי כלפי הבורא עוד ועוד. תנסו לעשות כל מיני כאלו תרגילים ואחר כך תשאלו. תרשמו את המצבים ותשאלו, ונתקדם יחד.

שאלה: האם תוכל להרחיב למה הכוונה "בנין נערים"?

בעל הסולם כותב שנערים אלו צעירים, הם מבינים שהם לא נמצאים עדיין בתיקונים, אבל יש להם כוח ומרץ לדרוש את התיקונים, ואז הם מרגישים את עצמם נערים. אומנם הם לא יודעים וטועים, אבל עם זאת הם יכולים להגיד "אנחנו אומנם צעירים, אומנם נערים, אומנם טועים, אבל הולכים קדימה".

זקנים הם אלו שיש להם חכמה, הם יודעים איך להתקדם, הם הולכים קדימה, ולכן אפילו שאין להם לפעמים כוחות, אבל זה מה שהוא כותב "זקנים, אלו שרגילים בעבודת ה'. נערים, אלו שבתחילת עבודתם", שעדיין אין להם ניסיון, "סתירה נקראת ירידה או נפילה. שקודם היתה להם איזו עליה בעבודה, שנחשב זה לבנין, כלומר שהם החשיבו את העליות. אבל הסתירה בזמן שהרגישו איזו נפילה, שזה בא מהסתרת ה'", מזה שהבורא נסתר, "כלומר שה' מסתיר" את "עצמו מהם, וזה נקרא סתירה.

סתירת זקנים, שאומרים שה' שלח להם את ההסתרה, נמצא שהם כבר נמצאים בבנין", כי הם אומרים שהבורא שלח להם את זה, "היות שהם מאמינים שה' מטפל בהם, ומזה הם מקבלים חיות.

ועיקר אמונה ניכר בזמן הירידה, כלומר בזמן שאינו מאיר לאדם", כוח האמונה, "שאז הוא עומד בפני ההתלבטות. או שיאמר, "אני לא צריך שום רווח, אלא אני רוצה לעשות נחת רוח למעלה", זו כל העבודה שלי, זאת כל המטרה שלי, "ולא חשוב לי מה שאני מרגיש", או חס ושלום אחרת". כלומר לא חשוב מה שאני מרגיש, העיקר שאני מסוגל מהמצב שלי לעשות נחת רוח לבורא.

תלמידה: אם כך, האם הזקנים הם אלו שכבר רכשו ניסיון ומסוגלים להשתמש בכוח הערבות, בכוח העשירייה, כדי להתעלות מעל המצבים, הם אלו שכבר מסוגלים לעשות את העבודה, לזה הכוונה בזקנים?

אמת, נכון.

שאלה: האם ירידה יכולה להימשך במשך הרבה חודשים, הרבה שנים? כי ההפרעות או התקלות שחוויתי במקרה שלי הן מאוד דומות.

ירידה לא יכולה להימשך הרבה זמן כמו גם עלייה. הבורא משתדל לתת לאדם תקופות אופטימליות שהן לא ארוכות ולא קצרות, אלא הן מספיקות כדי שאדם יתפוס ויבין באיזה מצב הוא נמצא. לכן פרק הזמן שנמשכת עלייה או ירידה הוא בהתאם למצב, והוא לא נמשך שנים או חודשים. אלא יכול להיות שהייתה ירידה לאדם אבל הוא לא הוסיף כוחות כדי לצאת ממנה, ואז היא יכולה להימשך עוד הרבה חודשים. אבל בעצם מלמעלה נותנים לו רק השפעה קצרה.

שאלה: כשאנחנו מחלקים זקנים ונערים לפי מידת הניסיון, זה מובן, אבל קודם לכן אמרת שיום אחד אתה יכול להיות זקן ויום אחר אתה יכול להיות נער. השאלה, לאן נעלמת אותה החכמה שרכשת אם ביום למחרת אתה הופך שוב לנער?

היא כולה הולכת אל תוך הנשמה, ואחר כך תקבל את כל מה שהצטבר שם. כל המצבים שלנו הם הולכים אל תוך הנשמה, מצטברים שם, ואחר כך, מתישהו, אנחנו מקבלים אותם בחזרה.

תלמיד: כשמגיע מצב שאין לנו ניסיון, אז האם הניסיון כביכול מצטבר בצד?

כן.

שאלה: מהו הפחד מוודאות? האם האדם מפחד לשבור את האהבה של הבורא? מהו בדיוק המצב החד הזה שבו האדם מפחד לשבור את אהבת הבורא?

האדם מפחד לגלות את האמת מפני שזה יכול לפגוע בו מאוד חזק, יכול להסיט אותו מהדרך, הוא יכול לאבד את התקווה ואת העתיד שהוא מצייר לעצמו, ומה שיתגלה יהיה הרבה יותר גרוע ממה שהוא מתאר לעצמו. לכן יש הרבה אנשים שמעדיפים לא לדעת את האמת, לא לדעת את העתיד, אלא לחיות מיום ליום, לגלגל את הזמן.

אנחנו דרך החיבור בינינו מגיעים למצב שנפתחת לנו הפנורמה של החיים בצורה כזאת שאין לנו מה לפחד, אנחנו רואים זאת שזה חי וקיים ונמשך בצורה אינסופית. לכן אין אצלנו כאלה שאלות כמו מה יהיה העתיד, אלא אנחנו רק חושבים כל פעם יותר ויותר איך לתקן את המציאות, איך לתקן את העולם ואיך לעשות נחת רוח לבורא, וזה העתיד שלנו. אתם תראו את זה.

תלמיד: אני מבין, אבל כפי שלמדנו הכול מתגלה לנו בלבוש של אמונה, בלבוש של חסדים. אבל במצב הזה איפה הרחמים? כי אהבת הבורא היא כמו להב מאוד חד שחותך אותי לחתיכות, כך זה מתגלה כלפיי, אז איפה החסדים, הרחמים של הבורא פה?

הכול חסדים. אל תגיד רע על שום דבר בחיים. אנחנו מחומר של רצון לקבל שחושבים רק על עצמנו, הפוכים מהבורא, כל היום חושבים רק לעשות רע זה לזה ולחיות על חשבון הזולת, לכן הרע הוא רק אנחנו בעצמנו בינתיים.

שאלה: איך לפעול אם חברה לא מקבלת את עזרת הקבוצה כדי לצאת מירידה? מה העשירייה יכולה עוד לעשות?

צריך לראות איך אפשר לגשת אליה, דרך מישהו, דרך משהו. צריך לעזור לאדם לצאת מהפינה שלו ולהתקרב לחברים האחרים, זאת המשימה המשותפת שלנו. אם יש כזה אדם בקבוצה, אז המשימה המשותפת שלנו היא להוציא אותו קצת מתוך הפינה שלו ושהוא יתערבב עם האחרים, טיפ טיפה.

שאלה: הצעירים מאמינים שהם כבר פתרו את כל הבעיות ואת כל הסתירות, ואז הם לכאורה מגיעים לאיזו שלמות, זו הדרך שהם בונים את הבניין. אבל דווקא הזקנים, המנוסים יותר, הם אלה שמבינים שהמציאות היא הרבה יותר מורכבת, יש בה הרבה יותר קשרים ומערכות יחסים בין הגורמים השונים. איך הזקנים, המנוסים, יכולים לבנות את זה נכון במציאות שלנו?

אנחנו צריכים להתקדם איך שאנחנו מתקדמים ולדאוג לתת דוגמה טובה לצעירים.

שאלה: לא מזמן הייתה הרגשה כזאת של ירידה שהירידה ניתנת אולי לא לי אישית אלא לאיזשהו חלק בעשירייה, וזה מתבטא בכל אחת בצורה קצת שונה. לפעמים נראה לי שחשוב לבקש מנקודת מבט כזו שהבורא נותן לנו את הירידה וצריך פשוט להשתוקק בעצמנו אל תוך מרכז החיבור שבינינו. עד כמה חשוב לזכור שהבורא הוא שנותן לנו ירידה משותפת?

התשובה פשוטה, זה חשוב.

שאלה: אנחנו מדברים הרבה על ירידות. למה אנחנו ככלי עולמי לא יכולים להשתמש בהזדמנות כטרמפולינה שכולנו יחד נצא?

אף אחד לא מפריע לכן. מי מפריע לך? אל תדרשי מאף אחד שום דבר אלא תני דוגמה.

שאלה: האם המעבר ממצב של "זקן" למצב של "נער" הוא למדרגה רוחנית חדשה?

בדרך כלל כן, אבל לא תמיד בצורה כל כך ברורה.

שאלה: מאז מאמצי החיבור בכנסים האחרונים קיים כוח פוטנציאלי מאוד חזק, ובמקביל מין התרחקות והתקרבות לא ממוקדת. איך אפשר לשלב את הכוח של הצעירים והחכמה של הזקנים בחיבור בינינו, ולמצוא את נקודת המפתח הזאת?

זה בדיוק מה שאנחנו צריכים לעשות. כשאנחנו נתחבר, אז נחבר יחד גם ירידות, גם עליות, גם זקנים וגם צעירים, והכול יבוא לנקודת השוואה אחת.

תלמידה: אנחנו מנסים אבל זה כביכול כוח מפוזר. איפה להתמקד, האם בתוך העשירייה או בקשר עם עשיריות אחרות? נהיינו כלי מאוד גדול.

אנחנו מתמקדים במרכז העשירייה.

שאלה: אם חבר שלנו חלה מאוד ולא יכול להיות איתנו בשיעורים ובזום, האם אני יכול להתייחס לזה כטוב שמגיע מהבורא?

אתה לא יכול, זה עדיין לא בכוחותיך לראות במצבים כאלה את העזרה הגדולה של הבורא. אתה לא יכול עדיין מכיוון שאתה לא רואה את כל הגלגול שבזה, אבל זה אחר כך יתוקן.

תלמיד: כלומר בשלב הנוכחי לקבל את זה כנתון וזה מה שיש.

כן, ולנסות להצדיק את זה מחוסר הידיעה שלך.

שאלה: אחרי כניסה למצב לשמה, מה משתנה מבחינת העליות והירידות?

בלשמה גם העליות וגם הירידות מקבלות צביון אחר. ניכנס לזה ואז נרגיש את זה.

שאלה: אמרת שגם "זקן" וגם "נער" אלה מצבים באותו אדם, כלומר איך הוא מפענח את המצב שבא אליו. במה תלוי האם אני אפענח את המצב כזקן או כנער?

זה תלוי במצב שלך. רב"ש כותב כאן, "זקנים, אלו שרגילים בעבודת ה'. נערים, אלו שבתחילת עבודתם."

תלמיד: אם כך אני רוצה להיות זקן. איך לפעול בצורה כזאת שאני אגש למצב כזקן, או שזה בא מלמעלה?

זה תלוי במה שנקרא "סטאז'", בניסיון החיים שלך, ועד כמה אתה נמצא בעבודה רוחנית.

תלמיד: מבחינה תיאורטית כאשר האדם צובר ניסיון כלשהו כנער, האם הוא יכול להגיע למצב זקן ולהתקדם רק בו ולא לחזור להיות נער?

אם יש לו ניסיון בעבודה רוחנית, אז זה אומר שהוא כבר זקן.

תלמיד: ואם הוא חווה ירידה, כמו שרב"ש כותב, כסתירה, זה מכיוון שהוא עדיין נער ואין לו ניסיון.

כן. אם הוא יכול להחזיק את עצמו במצב הנכון בירידה, אז זה אומר שהוא כבר זקן.

שאלה: האם שני המצבים האלה זקן ונער תמיד קיימים בעשירייה?

כן. בעשירייה בכל אדם זה קיים, רק תלוי באותו רגע מה מבפנים ומה מבחוץ.

תלמידה: בעבודה של העשירייה, מה הם צריכים לתת זה לזה?

בעבודה של העשירייה שני המצבים האלה צריכים להביא את כל העשירייה למצב שכולם יהיו זקנים, שיבינו שכל המצבים באים רק כדי לקדם אותם למטרת הבריאה.

תלמידה: הזקנים נותנים כביכול דוגמה לנערים. האם הנערים יכולים לתת משהו לזקנים?

הם צריכים להתחבר סביב הזקנים ולתת להם כוח.

שאלה: במאמר כתוב שעיקר האמונה היא כשהאדם מרגיש שלא אכפת לו מהרווח שהוא מקבל, אלא העיקר הוא עשיית נחת רוח לבורא. מה קורה אם האדם מרגיש מצב של ירידה כל כך גדולה והוא חסר אונים והוא ממש נאנק, ולעומת זאת הוא כבר מתחיל להרגיש זכות גדולה, כי כנראה יש בזה רווח כי הבורא רוצה להתקרב והוא לא רוצה לפספס את המדרגה הזאת?

להתחבר לחברים ולהתבטל כלפיהם.

תלמידה: מה קורה בעשירייה אם יש לחברה רצון לעשות מאמץ פנימי ולהתחבר עם הלב, ובעשירייה אומרים לה שהכול בסדר, שיש הרגשה של גדלות וכולן חזקות, או שנעשה פעולות גשמיות כמו הפצה, אבל אין מאמץ להתחבר למדרגה חדשה שאנחנו מרגישות שהזמן דורש מאיתנו?

להתחבר לעשירייה.

שאלה: יש רצון גדול להנות את הבורא ולהודות לו מכל הלב על הרב האהוב שלנו ועל כל החברים. האם זהו מצב של עלייה?

כמובן. תודה רבה.

שאלה: האם נכונה התחושה שלי לגבי הירידה שאנחנו נופלים ועולים בשביל כל המערכת?

כן, בשביל כל המערכת. כל המצבים הספציפיים שלנו תלויים במערכת הכללית של הנשמות.

שאלה: ככל שאני מקשיבה יותר לשיעורים, כך אני עוסקת יותר בהפצה, ויש רצון להעביר את זה לעשירייה שלי ולמלא אותה. אבל אחרי זה מופיעה תחושה של בושה, תחושה בפני הבורא שלא עשיתי מספיק כיוון שהתוצאה נראית לעין כך או אחרת. מה לעשות, האם להתעלם מהתחושה שלא עשיתי מספיק ולהמשיך בעבודה? אומנם יש תפילה, אבל אני בכל זאת מרגישה שאני לא ראויה לזה.

תעבדי לפי התוכנית ככל שאת יכולה, את לא צריכה יותר מזה. הכול יסתדר. הדרישה שלך כלפי עצמך גם לא טובה. תסמכי קצת על הבורא, במקום שיהיה צריך הוא בהכרח יתקן.

שאלה: מאז הכנס בשבוע שעבר יש לי הרגשה שאנחנו רק במין עלייה כזאת, ההרגשה בעשירייה היא שאנחנו רק מתחברים יותר. איך אנחנו מצליחים להעביר לכל החברים את השמחה הזאת, את הכוח הזה, כדי שנראה שאנחנו בדרך, שאנחנו מתקדמים, ולא ניכנס לכל מיני ייאושים קטנים, אולי בלבולים, מכל מה שאנחנו שומעים. איך נעשה את זה?

אנחנו באמת נמצאים בעלייה ואנחנו באמת מצליחים ומוצלחים. רק עוד ועוד חיבור בינינו הוא שצריך להביא לנו יותר מהר את גילוי הבורא בינינו. רק חיבור בינינו, מקום לגילוי הבורא, את זה אנחנו צריכים יותר ויותר לבנות.

שאלה: גם קודם הזכרת שאנחנו ברי מזל על כך שאנחנו בכלל זוכים ללכת בדרך עם כל התנאים שיש לנו. איך אפשר להיות בהכרה של המטרה הענקית הזאת כשאנחנו מקבלים? איך אפשר להחזיר לבורא על כל מה שהוא נותן לנו?

אנחנו רוצים לזרז את ההתפתחות שלנו. האמצעי להגיע להתפתחות, כמו שכותב בעל הסולם, ולזה הוא כל הזמן היה דוחף קדימה, זה לימוד בספר ה"זוהר". ולכן נראה לי שטוב אם נתחיל ללמוד את ספר ה"זוהר". אתם תראו עד כמה הלימוד הזה יקשר את שני העולמות, גם את העולם העליון וגם את העולם שלנו, ואיך יותר ויותר נתחיל להרגיש דרך הכלים של הלב, מה קורה בכלל בכל המרחב הזה בינינו, איפה העולם העליון, איפה העולם התחתון, איפה אנחנו. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

אני מקווה מאוד שנתחיל בימים הקרובים את לימוד ספר ה"זוהר", ואתם תרגישו עד כמה הלימוד הזה מיוחד. זה בכל זאת ספר שנכתב לפני אלפיים ומשהו שנה ואנחנו נתקדם על ידו.

תלמיד: קודם כל נודיע שממחר נתחיל ללמוד מתוך ספר ה"זוהר" את "הקדמת ספר הזוהר", מאמר "השושנה". ובכלל הרבה שנים לא היה דבר כזה שכל הכלי לומד בשיעור בוקר שעה וחצי את הזוהר. איך לגשת ללימוד הזה, כי כל יום הוא פשוט מהפכה פנימית ועכשיו עוד דבר ענק לפנינו?

נתחיל ונראה עד כמה זה הולך לנו. אנחנו כבר איכשהו, פחות או יותר מוכנים לזה, בשלים לזה.

שאלה: האם הסתירות הן המרחק שאנחנו מגלים בינינו לביו הבורא, ההסתרה? ואם כן, האם העבודה היא פשוט לדחוף חזק ככל האפשר לכיוון הבורא ולכיוון החברים?

קודם לכיוון החברים. במידה שאנחנו מתקרבים לחברים, במידה הזאת אנחנו מתקרבים לבורא שעומד אחרי החברים.

שאלה: מה ההבדל בין הרגשת המרחק מהבורא לבין הרגשת ההסתרה?

זה אותו דבר. ההסתרה מוסיפה את הרגשת המרחק, מסתירה את הבורא.

שאלה: כשהחברות מדברות על גדלות הבורא, האם אפשר להגיד שבעל כורחי אני מרגישה איך מתגברת בי הקנאה ובזה אני נכללת בחיסרון שלהן וזה עוזר לי בעבודה?

את צריכה לעבוד על היחס שלך לחברות, לאחרים, לקנאה. תנסי לברר קצת יותר את הדברים בפנים.

שאלה: מטרת העבודה שלנו היא להגיע לחיבור בינינו לבין הבורא. כשאנחנו עובדים בעשירייה ואנחנו מחזקים את העבודה שלנו בעשירייה אנחנו מתחברים יותר, האם זמן ההסתרה זה זמן שהבורא לא מתגלה לנו?

זמן ההסתרה זה לא זמן שהכול נאבד, אלא זה זמן ההכנה לגילוי.

שאלה: דיברנו על להידבק בעשירייה, להידבק ברב, להידבק בבורא, איך אני יכול לעזור לחברים להידבק במדרגה העליונה?

אם אתה נדבק בחבר אז במשהו אתה כבר נדבק במדרגה העליונה יותר.

שאלה: איך אפשר לעזור לחבר מתוך החיסרון הפנימי שלי להידבק? איך מתוך החיסרון הפנימי שלי, מתוך המאמץ הפנימי שלי, אני יכול לעזור לחבר להידבק בעליון?

על ידי דוגמה.

שאלה: איך אני יכולה להתגבר על ההרגשות שבאות בזמן הירידה מבלי להוריד את החברות? כלומר, איך להתעלות מעל הרגשות האלה ולא להוריד גם את החברות, שלא ירגישו שאני נמצאת בירידה?

את צריכה לחבק אותן ולעלות איתן יחד, פשוט מאוד. ואז את יודעת כמה את מרוויחה? את כל עשר המדרגות.

שאלה: האם אפשר להגיד שזקן הוא אדם שמתכלל בין החברים?

כן.

תלמיד: עם ישראל מזרז את הזמנים, אז ככל שהוא יתכלל יותר מהר כך הוא יותר זקן?

נכון.

שאלה: אנחנו יודעים שאחרי כנס יש ניתוק בעשירייה, ואנחנו הרגשנו את זה. השאלה איך ללמוד מזה ולהחזיק חזק בהתקדמות הרוחנית כדי שהניתוק לא יהיה כל כך חזק?

להתפלל.

שאלה: איך אנחנו יכולים לעשות שיהיו לנו רק "זקנים" בעשירייה?

אתם גם כך זקנים, רק צריכים להיות זקנים בחכמה. תלמדו עוד משהו, אולי תכינו את השיעור למחר, אולי תחזרו על השיעור שלמדתם היום, וכך נתקדם. ואז תהיו זקנים, כי "זקן" זה מי שרכש חכמה. תנסו, הכול לפניכם.

(סוף השיעור)