שיעור צהריים 22.01.2022- הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

בעל הסולם, עמ' 34, מאמר "חכמת הקבלה והפילוסופיה"

אורות וכלים

"אכן לא מחשבותם מחשבותינו, כי דרך חכמי הקבלה, הוא דרך של מציאת ממשיות שהשיגו כן, אשר אין להשיב את העובדה משום קושיות השכליות. אולם אבאר היטב הדברים שיהיו מובנים לכל נפש.

מתחילה יש לדעת, ההבדל בין אורות לכלים, אשר מובן תיכף בנאצל הראשון מאין סוף ב"ה, כי ודאי נאצל הראשון, הוא היותר שלם ויותר מעודן מכל הבא אחריו. וודאי אשר הנועם והשלימות הזה, הוא מקבל מעצמותו יתברך, שרוצה להעניקהו מכל נועם ועונג.

ונודע בפשיטות, שכל עיקר קנה המידה שבתענוג הוא "הרצון לקבל" אותו. כי כל מה שרצונינו להוט לקבלו ביותר, הריהו מורגש לנו למעונג ביותר, וזה פשוט. וכיון שכן, יש לנו להבחין בנאצל הראשון זה, שתי בחינות. דהיינו בחינת "הרצון לקבל", אותו מהות המקובל לו, וגם בחינת המהות המקובל לפי עצמו. ויש לדעת, אשר הרצון לקבל הוא המובן לנו בבחינת גופו של הנאצל, דהיינו, עיקר העצם שלו, שהוא, כלי לקבל את טובו המקובל. והשנית, הוא המהות הטוב המקובל לו, שזהו אורו יתברך, הנמשך תמיד לנצחיות לאותו נאצל.

הרי שבהכרח, מוכרחים להבחין שני דברים ובחינות המורכבים ומלובשים זה בזה, אפילו ברוחני היותר נעלה שהלב יכול לחשוב ולהרהר, לאפוקי מדעת הפילוסופיה שבדתה לה, אשר האישים הנבדלים המה חומרים בלתי מורכבים. כי בהכרח אותו "הרצון לקבל" הנמצא בנאצל בחיוב גמור (שזולתו לא נמצא תענוג, אלא כפיה, ובלי יחס הרגש של עונג) הוא לא היה בעצמותו יתברך, ועל זה שורה השם הנאצל, במה שאינו עוד עצמותו יתברך, כי ממי יקבל?

מה שאין כן השפע שמקבל הריהו בהכרח חלק מעצמותו יתברך, שעל זה לא היה צריך להיות שום חידוש. ואם כן, אנו רואים את המרחק הגדול מהגוף המחודש, אל השפע המקובל, שדינו כמו עצמותו יתברך."

שאלה: הוא אומר שהקבלה מבדילה ומבחינה בין הנותן ומה שהוא נותן לבין המקבל, מהות המקבל.

כן.

תלמיד: הפילוסופיה לא עושה את זה, מה בעצם ההבדל בין הקבלה לבין הפילוסופיה?

חכמת הקבלה מתכוונת רק לרצון לקבל שבנברא שנברא על ידי הרצון להשפיע של הבורא. והקשר בין הבורא לנברא הוא על ידי מה שמקשר בין הרצון להשפיע של העליון לבין הרצון לקבל של התחתון. ולפי זה שיש ביניהם קשר אז אפשר לדבר על הבורא ועל הנברא. כי הכול מדובר מצד הנברא. מצד הבורא אנחנו לא יכולים לדבר על שום דבר. מה שהנברא מתפעל מהמקבל אז אפשר על זה לדבר, וזה לפי תכונות הנברא, המצבים של הנברא שכל הזמן ודאי שהוא יכול להחליף אותם ולהשתנות וכן הלאה.

אז אנחנו לכן מדברים על כל החכמה הזאת כ"חכמת הקבלה", מה שהנברא מקבל מהעליון, מהבורא. וכל החוכמה היא איך אנחנו מקבלים משהו מהעליון ושבקבלה שלנו מהעליון אנחנו נכיר את העליון, אנחנו נפתח את עצמנו כמה שיותר לקבלתנו מהעליון עד שהעליון ימלא אותנו ללא שום הגבלות. זאת אומרת, כל חכמת הקבלה לא מדברת על הבורא אלא על עצמנו, על הנבראים, כמה הנברא יכול לפתוח את כלי הקליטה שלו לקבל ומתוך מה שהוא מקבל, מתוך זה יתחיל להכיר את הבורא ואת השפע ואת עצמו, כל זה לפי כמה שמקבל.

לכן לפני שאנחנו ראויים לקבל משהו מלמעלה ולשלוט על צורות אופני הקבלה, אנחנו לא יכולים לדבר שום דבר על הקשר עם עצמנו, על הקשר שלנו עם הבורא. ועל הבורא עצמו ודאי שאנחנו לא מסוגלים לדבר בכלל אלא כמה אנחנו מסוגלים לתאר אותו מאופני הקבלה.

תלמיד: מאיפה באה התפיסה המעוותת של הפילוסופיה שאפשר לדבר על הבורא, שאפשר לדבר על כל מיני דברים?

אבל ככה אדם בנטייה שלו האגואיסטית רוצה הכול לקבוע מתוך עצמו. אני לא רוצה להיות שייך לאיזה כוח עליון לא ידוע, לא בידיים שלי הוא. ולכן ככה התפתח כל דבר. איך כל המדע שאנחנו מפתחים? זה גם חלקים מתפיסת הבורא, מחוקי הבורא. אבל כך אנחנו מדברים. רק אנחנו מדברים במדע על משהו ללא כוח עליון, ללא המקור אלא ישנה תופעה ואיך אנחנו קולטים את התופעה הזאת.

לקבל איזו תופעה ללא להיות בקשר עם המקור שלה זה נקרא מדע. לקבל משהו בתוך הכלים שלנו אבל עם המקור שלו, זה נקרא "חכמת הקבלה". חכמה איך לקבל. כי כאן צריכה להיות חכמה, צריך להיות שינוי, חלק נוסף בנברא שהוא גם יודע ממי הוא מקבל, באיזה תנאים, מה מקבל וכן הלאה.

תלמיד: אבל הפילוסופיה היא לא מדע ולא קבלה. היא מדברת כביכול על מה הבורא יכול, לא יכול, כל מיני דברים לגמרי מנותקים.

אנשים רוצים לתאר את זה לעצמם. מה לעשות? נגיד שקיים דבר כזה ואז מזה מפתחים כל מיני צורות. אחר כך כותבים על זה המון ספרים, חלק מהם שורפים, פעם היו שורפים, חלק מהם נשארו וככה זה. כל הפילוסופיה זה פרי דמיון של האדם שנמצא בניתוק גמור, מוחלט מהאמת, מהטבע האמיתי ומה שיכול לדמיין לעצמו, זה מה שקורה.

ודאי שאין לפילוסופיה שום קשר לאמת. אבל מה לעשות, כך ההתפתחות האנושית. לכן לכל דבר יש מקום. המקובלים לא יוצאים נגד אף אחד, נגד שום דבר, כי כל הדברים האלה מתגלגלים באנושות כדי בסופו של דבר להביא אותה להתפתחות. אז כמו שילד קטן גדל ועושה כל מיני שטויות, שובר דברים וכן הלאה, ככה גם אנחנו. ואלה הצורות שאנחנו מתקדמים, אין מה לעשות.

שאלה: כמו שאנחנו לומדים, הפילוסופים הראשונים למדו מהנביאים. האם הם לא יכלו אפילו בשכל הגשמי הבהמי שלהם להבין שכל דבר מושג ברגש ולא בשכל?

לא. הם לא ידעו, הם לא האמינו, הם לא הרגישו. כי "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", לכן ככה זה קורה.

אורות וכלים

"ואין להקשות לפי זה, איך מבחינים חכמי הקבלה באורות, אשר כל החכמה מלאה מהבחנותיהם?

אכן אין הבחנות אלו אמורים בעצם האורות, זולת בהתפעלות הכלי שהוא הכח הנ"ל, שהוא מתפעל מסיבת פגישת האור בו."

זה נכון "אין הבחנות אלו אמורים בעצם האורות, זולת בהתפעלות הכלי שהוא הכח הנ"ל, שהוא מתפעל מסיבת פגישת האור בו". אם לא היתה סיבת פגישת האור במשהו שהפוך ממנו אז לא היתה מציאות הכלי. זאת אומרת שמציאות הכלי זה משהו שונה מהאור.

כלים ואורות (בפירוש המלות)

"וכאן צריך להוסיף עניין ההבדל בין המתנה ובין אהבה הנולדת על ידיה. אשר האורות, כלומר, ההתפעלות של הכלי, שזה ניתן להשגה, היא מכונה בשם "חומר וצורה" יחד, כי ההתפעלות, היא הצורה, והכח הנ"ל הוא "החומר".

אולם האהבה הנולדת, היא נבחנת לצורה בלי חומר. כלומר, אם אנו עוסקים בהפשטת האהבה מן חומר המתנה, כמו שלא היתה מלובשת באיזה מתנה ממשיית מעולם, אלא בשם המופשט אהבת השי"ת - אז נבחנת לצורה. והעסק בה נבחנת בשם קבלה הצורתית. אולם נחשבת לממשית בלי שום דמיון לפילוסופיה צורתית, משום שרוח האהבה הזאת היא הנשארת באמת בהשגה, בבחינת מופשטה לגמרי מן המתנה, דהיינו, עצם האור."

זאת אומרת זה שאנחנו עוסקים בנתינה, אנחנו בזה מולידים את האור. אנחנו בזה מעלים את עצמנו לדרגת הבורא. וזה לא חשוב שאנחנו בעצמנו כלים ורצונות אלא הפעולה שלנו היא למעלה מהרצון שלנו האגואיסטי, הנורמאלי בוא נגיד, הטבעי. אם אנחנו רוצים לעשות פעולות למעלה מהדעת, מה שנקרא, אז אנחנו מולידים בזה כוח מיוחד. נקרא לזה "אמונה למעלה מהדעת". זה חומר חדש, רוחני ואז אנחנו מייצבים על ידי זה צורות רוחניות. וזה לא דמיון אלא זו אמת כי זה פועל, ואנחנו מרגישים מזה תוצאות.

קריין: "החומר והצורה בקבלה"

החומר והצורה בקבלה

"והטעם, כי האהבה הזו אף-על-פי, שהיא רק תולדה יוצאת מן המתנה, מכל-מקום היא חשובה באין ערך על המתנה בעצמה. בדומה למלך גדול שנותן חפץ קטן לאדם, אף-על-פי שהמתנה בעצמה, אין לה כל ערך, עם-כל-זה האהבה והתשומת לב של המלך, אין קץ לערכה ויקרה. ולפיכך, היא מופשטת לגמרי מן החומר, שהוא האור והמתנה, באופן, שכל העסק וההבחן נשאר חקוק בההשגה רק באהבה לבדה. והמתנה כמו נמחקת ונשכחת מהלב. ולפיכך, נבחנת חלק החכמה הזו, בשם חכמת הקבלה הצורתית, שהיא החלק היותר חשוב בחכמה.

נשארה לנו צורת האהבה, צורת ההתקשרות וזה העיקר.

שאלה: בחכמה שלנו אנחנו מתארים לעצמנו את המצב הבא לפני שהשגנו אותו. במה ההבדל בין אמונה למעלה מהדעת לבין שכנוע עצמי שקיים בחכמות האחרות?

השינוי הוא בזה שאת האמונה למעלה מהדעת אנחנו מקבלים מלמעלה, וכל מיני צורות שאנחנו משכנעים בהן את עצמנו מגיעות מלמטה, מתוך האגו שלנו.

שאלה: אנחנו עכשיו לומדים חומר וצורה ואני מרגיש שאני לא יכול להיכנס לכל זה. איזו תועלת ניתן להוציא מכל זה לעבודה שלנו?

אני מבין אתכם וגם תראה באיזו צורה בעל הסולם כותב את זה, הוא לא הולך להסביר ולא להתעמק אלא אנחנו צריכים פשוט לקרוא את זה ולעבור על זה, כי עוד מעט כשתהיה לנו השגה יותר עניינית, עמוקה, אנחנו נדע על מה מדובר. בינתיים אנחנו זורעים זרעים ואחר כך הם יצטרכו לצאת ולתת פירות. לכן אני מבין אותך שאתה לא מבין את זה ולא מרגיש ולא מתחבר לזה, זה נכון אבל זה יבוא אחר כך. זה גם נכון שכך אתם תופסים את הדברים.

תלמיד: למה אין מהות של האור אלא התרשמות בכלי? מה נותנת לי הידיעה הזאת? נניח שאני מבין את זה אבל מה התועלת מזה, איך לעבוד עם זה?

אנחנו נבראים ואנחנו מקבלים רק תופעות, תוצאות, וזה לא שאנחנו משיגים את המהות עצמה, לכן אנחנו כך צריכים לראות את הדברים ולאט לאט דרך הצורה המופשטת אנחנו מגיעים למהות. המקובלים נותנים לנו דרך ואומרים איך להתקדם בה, ולאט לאט בדרגות המתקדמות אנחנו נראה כמה זה הולך ומתממש בנו.

שאלה: נקודת הריכוז שלנו לא צריכה להיות על המתנה עצמה אלא על כך שהבורא שם לב אלינו, נותן לנו תשומת לב, נכון?

אנחנו צריכים לשים לב ליחס הבורא אלינו, היחס הזה לא משתנה אלא עלינו לקבל אותו תמיד כטוב ומטיב.

אבי"ע

"ויש באהבה זו ארבעה חלקים, אשר המה נבחנים בדומה לאהבת אדם, שבעת קבלת מתנה בפעם הראשונה עדיין לא נכנה את נותן המתנה לאוהב. ומכל-שכן, אם נותן המתנה אדם חשוב, שאין למקבל השתוות עמו.

אולם עכ"ז, על-ידי ריבוי מתנות ואורך ההתמדה יצוייר שאפילו את האדם החשוב יכירוהו לאוהב אמיתי כשוה ערך. כי חוק האהבה לא יצוייר בין גדול לקטן, כי שני אוהבים אמיתיים צריכים להרגיש השואה ביניהם כנודע.

ולפיכך תבחן כאן ארבע מדרגות של אהבה. המקרה נקרא עשיה. הכפלת ריבוי המתנות נקרא יצירה. וגילוי האהבה גופה נקראת בריאה.

וכאן מתחיל הלימוד מחכמת הקבלה הצורתית, כי במדרגה זו נפשטה האהבה, מן המתנות. שז"ס: "ובורא חושך". כלומר, שמסלק האור מן היצירה, ונשאר האהבה בלי אור, בלי מתנותיה.

ואחר-כך אצילות, שאחר שטעמה ופשטה הצורה מהחומר לגמרי, בסוד: "ובורא חושך", ראוי לעלות למדרגת אצילות, ששם חוזרת הצורה ומתלבשת בחומר. דהיינו, אור ואהבה יחד."

טקסטים כאלה לא בנויים כדי שנשאל שאלות כי הטקסט הוא ללא בשר, ללא שטח שאפשר לדון עליו.

שאלה: נראה שצורה לא יכולה להתקיים ללא חומר. לדוגמה צבע כחול, אני לא יכול לדמיין כחול בפני עצמו, אני יכול לדמיין מכונית כחולה. לדוגמה יופי, יופי הוא צורה אבל בלי חומר אין יופי. אני יכול להגיד "אישה יפה" אבל אני לא יכול לדעת מהו היופי בעצמו. בעל הסולם אומר "צורה ללא חומר" אבל אני אומר שצורה לא יכולה להתקיים ללא חומר. האם אתה יכול להסביר את זה?

אני לא יכול להסביר כי לפי התפיסה שלנו אתה צודק, הכול חייב להיות מלובש בחומר. אבל בהתקדמות שלנו בחכמת הקבלה אנחנו מגיעים למצב שאנחנו כבר מדברים על צורה ללא חומר, על צורה מופשטת, ואפילו יש מהות עוד למעלה מזה. יש לנו ארבע דרגות בהשגה, חומר, צורה מלובשת בחומר, צורה מופשטת ומהות.

אנחנו כאן קוראים את הדברים כל כך בקיצור וללא הסבר, אתם אומרים משהו, והוא חותך כך, אחת, שתיים, שלוש. תשמעו את זה ואחר כך זה יתגלה ותראו כמה זה מתיישב בראש על מנת שאחר כך זה יתגלה ויהיה מובן. בינתיים זה לא כך. אני מבין אתכם, גם אני קראתי כך פעם. עכשיו זה קצת יותר ברור לי אבל באמת מדובר על כל סולם ההשגות, מעשייה ליצירה לבריאה ולאצילות.

תלמיד: איך אני יכול להפסיק להיות חכם? איך אני יכול להפסיק לעבוד עם השכל?

אתה לא צריך לעשות את זה. תישאר כמו שאתה רק תוסיף חיבור עם הקבוצה, ובחיבור עם הקבוצה תרצה לראות את מה שהוא כותב. שום דבר חוץ מזה. תשתמש בכוח החיבור לכל דבר ואז תראה כמה זה פותר אותך לאט לאט בהדרגה מכל הבעיות, מכל השאלות, אבל רק בכוח החיבור המתגבר.

שאלה: האם צורת האהבה שנשארת היא הבורא שאנחנו מגלים בינינו?

אפשר להגיד שכל ההשגות שלנו הן השגות בגילוי הבורא, בכוח הזה שאין עוד מלבדו, טוב ומטיב, אבל זה גם כלפינו. על הכוח העליון בעצמו אנחנו לא מדברים, אנחנו מדברים אך ורק על מה שיכול להתגלות לפי השתוות הצורה בינינו לבינו.

שאלה: הפילוסופיה היא מושכת אליה את האדם, וחכמת הקבלה מנוגדת לאגו. כשאנחנו מפיצים את חכמת הקבלה איך נמשוך את האנשים?

את שואלת כבר משהו אחר. איך מושכים אנשים לחכמת הקבלה? אני חושב שבזמננו זה כבר עניין של אמת, כי פילוסופיה כבר פשטה את הרגל ומי בכלל עוסק בה.

כשאני הגעתי למכון הפילוסופיה במוסקבה, עשיתי שם דוקטורט, נדהמתי מכמות הנשים שהייתה שם, בחורות צעירות שמתנפלות על הפילוסופיה. למה הן צריכות את זה אני לא יודע, איפה הן אחר כך ימצאו עבודה אני גם לא יודע. אנשים רציניים לא ילכו היום ללמוד פילוסופיה כי אין מה לעשות בזה, זו לא פיזיקה או מחשבים שאפשר לעשות איתם דברים גדולים, חידושים וכן הלאה. לכן אני חושב שפילוסופיה לא מושכת היום אנשים כי הם הרבה יותר פרקטיים. אני לא חושב שאנחנו צריכים לדעת את הפילוסופיה ולפרסם שאנחנו יודעים אותה ומקרבים אליה אנשים, אין לנו שום עסק בזה. כשעשיתי תואר דוקטור ((PHD, זה היה רק כדי להופיע בכל מיני מקומות ולספר על קבלה. לכן לא כדאי לנו לעסוק בזה, אין לנו זמן לזה ואין מקום.

שאלה: הפילוסופים בלימוד שלהם נהנים מזה שכל אחד מתפלפל ומוסיף דעת לאחר, ממה מקובלים נהנים בלימוד?

מזה שגם במצבים הכי קשים שנראה להם שהם נופלים למדרגות נמוכות ביותר הם כל פעם קמים ומתקרבים לבורא. "אלף פעם ייפול צדיק וקם" זה מה שאנחנו צריכים ללמוד ולהבין. אין לנו שום בעיה אם אנחנו נמצאים בקבוצה, אם אנחנו נמצאים בהתחייבות הדדית. אני לא יכול לספר לכם מה ראיתי על הרב"ש, איך הוא קם בקושי מתוך הנפילה, מתוך מצבים של הכבדת הלב שהגיעו אליו מלמעלה, והוא אדם שהיה בתיקונים הגדולים ביותר, לכן זה לא שייך למקובל.

בדרגות שאנחנו עולים, החושך הכי גדול, מלחמת גוג ומגוג פרטית, כללית, לא חשוב מה, הם מגיעים דווקא בדרגות הגבוהות. כשאדם כבר שייך לפגישה האמיתית עם הבורא שם מתגלה הכוח הגדול נגדו ומשפיל אותו כך שהוא ממש לא יכול לקום. אחר כך הוא קם. לא לשכוח ש"אלף פעם ייפול צדיק וקם", תכתוב זאת באיזשהו מקום, תדביק על הקיר, על קירות לבך זה עוד יותר טוב, וכך תתקדם.

שאלה: השאלות מהנשים באמת מעוררות התפעלות ומדהים לשמוע את השאלות האלה. איך אנחנו עובדים איתן בשיעור?

האמת שאני לא כל כך מתייחס אם אלו שאלות נשים או גברים. נשים שואלות שאלות לעניין, הן נמצאות בחיבור ברצון טוב, הן משתדלות להיות בעקביות בלימודים ובחיבור יותר מהגברים, ואני מאוד מודה להן על זה שכך הן מתחברות איתנו יחד בהליכה המשותפת שלנו. לכן נכבד אותן ונעזור להן ככל האפשר להיות מחוברות ללימודים שלנו.

אני רוצה להגיד שאני מאוד נגד כל החלונות השחורים שעל המסך, אני רואה שיש איזה אדם שהוא לא פותח את עצמו לאחרים ובצורה כזאת הוא חושב שהוא משתתף, בעיניי הוא משתתף בצורה שלילית ולא חיובית. אם הייתי יכול, אז הייתי מוחק אותו מיד עכשיו ולתמיד, כי אם בצורה כזאת הוא משתתף איתנו, אז שילך מפה ועד הסוף, לא צריכים אותו.

לכן אם אתם רואים חלונות שחורים שנמצאים בקבוצה שלכם, אז אתם צריכים ממש להילחם בזה ולהביא את החברים לחיבור נורמאלי איתנו. זה זלזול ופסול שיש בדבר כזה. למה הייתי מוחק את האנשים האלה? הם לא רוצים להיות בקשר איתנו כמו כולם, אז שידעו שאנחנו לא רוצים להיות איתם בצורה כזאת. אתם צריכים להודיע לכולם שאם יש חלון חשוך, אז אין שם בן אדם, כך זה צריך להיות והיחס שלנו הוא בהתאם.

שאלה: למה אנשים שלמדו אצל מקובלים הפכו לפילוסופים במקום להפוך למקובלים?

הם לא קיבלו את הלימוד הזה בצורה נכונה. הם לא קיבלו את שיטת החיבור כשיטת התיקון כי זה נגד האגו, זה קשה מאוד, זה תלוי רק בהתגברות, בסבלנות, והם לא רצו להשקיע בזה. הכי קל להיות חכם, להתפרסם כחכם, לכתוב הרבה ספרים ולקבל כבוד וכסף, ולכן יצאו מהם פילוסופים, כך אנחנו רואים.

שאלה: השאלה היא לגבי הנושא של אורות וכלים. הוא כותב שההתפעלות של הכלי שהוא הכוח היא מסיבת פגישת האור בו. כשאנחנו בונות כלי בעשירייה על איזה כוח מדובר, על איזו התפעלות מדובר?

התפעלות מהרצון להשפיע שיכנס בנו וישלוט בנו. אנחנו רוצים שזה יקרה, אנחנו מתפללים שיבוא אלינו רצון להשפיע, רצון לחיבור, וכך מביננו נגלה את רצון החיבור לבורא ובצורה כזאת נגיע לבניית הכלי. זה מה שאנחנו רוצים לבנות.

(סוף השיעור)