שיעור בוקר 22.01.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: תע"ס, חלק ג'

תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק ג', עמ' 182, דף קפ"ב,

הסתכלות פנימית, "אור ישר ואור חוזר כולל ט"ו פרקים".

פרק י"ד, אותיות ב'-ד'

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ג', דף קפ"ב, עמ' 182, הסתכלות פנימית, "אור ישר ואור חוזר כולל ט"ו פרקים", פרק י"ד, אות ב'.

אות ב'

הפרסא הכוללת מפסקת בין אצילות לבי"ע

"ונדבר מבחינת פרסא הכוללת. אשר מלכות המסיימת שעמדה בנקודה דעולם הזה עלתה למקום החזה דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק וסיימה שם את אור הקו. והסיום הזה שנעשה במקום החזה, נקרא פרסא הכוללת. ובפרסא זו ולמעלה, יצא עולם האצילות. ומפרסא זו ולמטה דהיינו במקום שנתרוקן מאור הקו של הא"ס, יצאו, בסוד אור של תולדה, ג' עולמות בריאה יצירה עשיה. באופן זה, שבמקום חצי ת"ת, יצא עולם הבריאה, ובמקום נצח הוד יסוד יצא עולם היצירה ובמקום מלכות יצא עולם העשיה. ואחר תקונים מיוחדים, מקבל עולם הבריאה על ידי מסך דבחי"ב מישסו"ת דאצילות. ועולם היצירה מקבל על ידי מסך דבחי"א מז"א דאצילות. ועולם העשיה, מקבל על ידי מסך דשורש העביות, ממלכות דאצילות."

ננסה בכל זאת לצייר. אני עברתי כל מיני תקופות בללמד את חכמת הקבלה, וציירתי כל כך הרבה שרטוטים. אתם יכולים לראות את זה בארכיון שלנו, אלפי שרטוטים. לא מאות, אלא אלפים, בכל מיני צורות, אפשר להיכנס לשם ולראות וללמוד.

אבל סך הכול, כדי לתת לכולנו ביטחון איפה אנחנו נמצאים, אז אנחנו מדברים כך. מאין סוף יוצא לנו עולם אדם קדמון, בראש, תוך וסוף (ראו שרטוט מס' 1), וכל הפרצופים של עולם אדם קדמון הם מסתדרים למעלה מהטבור, מפה עד הטבור. פרצוף ע"ב, אחר כך ס"ג, מ"ה וב"ן, כל הפרצופים של עולם אדם קדמון, א"ק.

אחר כך יוצא לנו עולם הנקודים מפרצוף ס"ג, והוא מתחלק ונותן לנו את מושג הפרסא. וכל התיקונים שיש לנו הם נעשים למעלה מפרסא, במקום הזה (A), שזה מקום של עולם האצילות. ולמטה מאצילות יוצאים לנו עולמות בריאה (B), יצירה (E) ועשיה (A).

אלה כל העולמות. חמישה עולמות, א"ק, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. למעלה יש לנו אין סוף, ולמטה העולם הזה, (We).

שרטוט מס' 1

קריין: רק לציין שבמערכת הערבות אפשר לראות את השרטוטים בזמן אמת כשאתה משרטט, גם אם לא רואים אותם על המסך. יש כפתור למעלה בצד שמאפשר לראות את כל השרטוטים עכשיו בשידור חי.

תודה, יופי.

שאלה: הוא כותב שעולם האצילות יוצא מהפרסא ולמעלה. מה זה אומר?

יש לנו פרסא, טבור, סיום, פה דראש של גלגלתא. ע"ב, ס"ג, מ"ה וב"ן (ראו שרטוט מס' 2).

שרטוט מס' 2

תלמיד: מה זה אומר שעולם האצילות יצא מהפרסא ולמעלה?

זה מפני שבמקום הזה יש שליטת כוח ההשפעה, כוח הבינה. ולכן כל הפעולות הן ממטה למעלה, מפרסא ולמעלה. מי שיודע לבנות את עצמו בצורה כזאת הוא נמצא בעולם האצילות. עוד נלמד.

שאלה: הוא אומר שעולם היצירה זה הוד, נצח, יסוד. יוצא ששורש זה עשיה, א' יצירה, ב' בריאה.

נכון.

שאלה: למה נאמר שעשיה מקבל ממסך שורש עם עביות שורש, יצירה מעביות ב' וכן הלאה? זה לא כל כך ברור.

מפני שמלמעלה, מפה דראש דגלגלתא כל מה שמתרחש למטה, הכול לפי עובי המסך (ראו שרטוט מס' 3). שהמסך בא"ק, גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, זה גם מסך שהוא בבחינה ד', אבל בבחינה ד' שורש, א', ב', ג', ד'.

אחר כך עולם האצילות. עולם האצילות זה עביות דבחינה ג' הכללית, מסך דבחינה ג'. בריאה זה ב', יצירה זה א', ועשיה זה שורש. ככה המסך מזדכך. כאן (ראו בשרטוט מס' 3) זה מסך 4, כאן זה 3, 2, 1 ו-0. זה גודל המסך שהוא מזדכך.

שרטוט מס' 3

שאלה: איפה מתגלה אור התולדה?

איזה אור התולדה?

תלמיד: האור מעל הפרסא נקרא "אור ישר" ואחרי זה מתחת לפרסא הוא אומר שפה זה אור התולדה, שזה כאילו אור אחר.

זה אור שלא מגיע מהתגברות, אלא אור הנפש. זה אור של תולדה שהוא בכללות. האור העיקרי הוא בעולם אדם קדמון (ראו שרטוט מס' 4). דרך טבור מגיעים רק אורות שהם אורות התולדה, ועיקר אורות התולדה שיכולים להיות זה רק למטה מפרסא שכאן כבר אין מספיק מסך כדי למשוך את האור. זה נקרא "אור של תולדה". הארה קטנה שמגיעה מעולם האצילות לעולמות בי"ע.

שרטוט מס' 4

תלמיד: סליחה על הרצון לדייק. עולם זה חמישה פרצופים. בעולם אדם קדמון רואים שיש חמישה פרצופים, אבל עולם האצילות מצויר כפרצוף אחד.

אני לא ציירתי כאן פרצוף אחד, אני ציירתי כאן שזה מקום לעולם האצילות, אבל בו יש ודאי חמישה פרצופים. כך בכל מקום ומקום. לא יכול להיות אחרת. הכול מתחלק או לחמישה או לעשרה, לא חשוב איך לספור. אבל תמיד המבנה זה אותו מבנה. אחרת האור לא מתגלה, אלא בכלי השלם.

תלמיד: אם אפשר עוד לדייק, אז יוצא שעולם האצילות הוא כביכול בתוך עולם א"ק?

הכול, כל העולמות מתלבשים על עולם אדם קדמון. עולם אדם קדמון זה הכתר ועליו מתלבשים העולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, העולמות האלה מתלבשים על המבנה של עולם אדם קדמון שנקרא כתר.

שאלה: יוצא שאין הבדל גדול עד צמצום ב' ואחרי צמצום ב'. למה זה ככה?

אני לא מבין מה שאתה שואל. יש כלים שיכולים לעמוד בצמצום א' וזה כלים של עולם אדם קדמון. אחר כך אין כוח להתפשטות הכלים שהם יכולים להידמות לבורא, לאור, אלא רק בצמצום ב'. זאת אומרת, שלא עובדים כבר עם כלים דקבלה, רק עם כלים דהשפעה, וזה מה שנעשה למטה מטבור. אין כלים דקבלה אמיתיים, רק אח"פ דעליה, אנחנו עוד נלמד איך זה נעשה. אבל ההבדל בין כלים שנמצאים למעלה מטבור ולמטה מטבור, שלמעלה מטבור יש כוח לעמוד עם הרצון לקבל על מנת להשפיע, ולמטה מטבור אי אפשר לעמוד עם הרצון לקבל על מנת להשפיע בצורה ישירה אלא רק אם אנחנו עובדים עם כלים דבינה ואחר כך יכולים לתמוך, לצרף להם כלים ממלכות.

שאלה: מהי עביות המסך?

עביות המסך זה אותו רצון לקבל שאנחנו יכולים לחבר לכוונה בעל מנת להשפיע. זה עביות המסך. רצון לקבל שעליו אפשר לעשות כוונה על מנת להשפיע.

שאלה: אמרנו שהעביות והמסך זה כשאנחנו מתגברים על איזשהן הפרעות שיש לנו במהלך היום, על זה דיברנו בחלק הראשון של השיעור. על איזו עביות ועל איזה מסך מדובר פה בשרטוט?

תלוי על מה אתה מדבר. בכל השרטוט הזה יש לך את כל העולמות, את כל הפרצופים ואת כל הספירות, זו ממש תמונה כללית של כל המציאות, מאין סוף עד העולם הזה (ראו שרטוט מס' 4).

תלמיד: בעולם הרוחני, מה שהכי קרוב אלינו, נגיד בעולם העשייה, עביות ומסך זה על קבלת האור?

ודאי, בכל מקום למעלה מהאפס אנחנו מדברים על ההתנגדות לקבלה על מנת לקבל ובאיזו צורת השפעה אנחנו יכולים להיות, לכן זה כבר נקרא רוחניות. למטה מזה זו גשמיות.

תלמיד: כל הדרגות האלה הן דרגות המסך על האור, אז למה יש חלוקה בין עולם האצילות לשאר העולמות?

כי עולם האצילות הוא עדיין יכול לגלות איזשהו אור חכמה בתוכו ולכן הוא נקרא אצילות, אציל, מיוחד, אצלו, שבו מתגלה אור החכמה. מה שאין כן, עולמות בריאה, יצירה ועשייה, עולמות בי"ע מה שנקרא, אין בהם אור חכמה בכלל, רק אור החסדים, ולכן נקרא אור של תולדה.

תלמיד: למה? כי אנחנו הרי אמרנו קודם שעביות גסה יותר היא נמוכה יותר, ובהתאם ללוגיקה הזאת עולם העשייה צריך להיות כזה הפוך.

כמה שהעולם יותר גבוה זה נקרא שהוא משתמש עם עביות יותר גדולה שלו על מנת להשפיע, לכן הוא יותר גבוה. זה ערך הפוך אורות וכלים. כמה שיש לי רצון לקבל יותר גדול ואני יכול להשתמש בו בעל מנת להשפיע, אני יותר גבוה, ההשגה שלי יותר גדולה, האור שאני מגלה הוא יותר גדול, הבורא שאני מגלה הוא יותר גדול. הכול תלוי בעביות עם המסך.

תלמיד: האם אפשר לומר שעולם האצילות הוא כביכול משתמש בכל העולמות הקודמים כדי לקבל את אור החכמה או לא?

ודאי שכל עולם ועולם אם הוא מקבל איזה אור, נגיד עולם היצירה, אז האור הזה צריך לעבור אליו מאין סוף דרך כל העולמות עד עולם היצירה. ככה עוברים כל האורות. ואם אנחנו עושים פעולה, הפעולות שלנו מגיעות דרך כל העולמות לאין סוף ומשם חוזר אלינו האור כתוצאה מהפעולה שלנו.

תלמיד: אני פשוט לא מצליח להבין איך עולם האצילות יכול לקבל את אור החכמה אם הוא כביכול הגבוה והטהור?

אני לא מבין את המילים האלה. הוא גבוה מפני שהוא משתמש ברצון לקבל גרוע, אבל יודע לעשות ממנו על מנת להשפיע. וכשהוא נקי, כמו שאמרת, זה נקי מפני שיש לו רצון לקבל גדול מלוכלך מאוד, אבל הוא עושה אותו בעל מנת להשפיע, עושה ממנו כלי נקי. נקי זאת אומרת, שהרצונות שלו הגרועים הם לא נעלמים אלא הם נמצאים תחת הצמצום והמסך. "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו"¹, אם אתה רוצה לראות כלים מלוכלכים, הם דווקא גבוהים. ואם אתה רוצה לראות משהו קטן, הוא [נמוך]. העביות לא מזדככת, רק המסך עולה ועולה על העביות והופך אותה לזכות. אבל מה זה נקרא זכות? שכל העביות נמצאת ועליו זכות.

לכן זה לא קולנוע, זה לא תיאטרון, אלא אנשים מקובלים הם אנשים מאוד מלוכלכים, מאוד גרועים, שבהם מתגלים רצונות נוראיים, ככה זה, אבל הם מתגברים עליהם על מנת להשפיע. ומה שמגלה מקובל בדרך העלייה שלו במדרגות, האדם הרגיל לא מגלה כלום מזה, הוא בסך הכול איזה ג'וק קטן, נמלה קטנה. הוא לא מבין בכלל את כל הרצונות האגואיסטיים הגרועים ביותר שנמצאים בטבע האדם, ממש. רק כשאנחנו גדלים אז בא לנו רצון להרוג ולשדוד ולשרוף את הכול, משהו נורא. זה הרצון לקבל שגדל כדי שאנחנו נתקן אותו.

תלמיד: איך מתקנים רצונות כל כך גסים?

מתוך זה שמתחברים בעשירייה ומושכים מאור המחזיר למוטב והוא מתקן את הרצונות האלה בעל מנת להשפיע. ולכן יש סולם המדרגות שלא מתגלים בהן רצונות כאלה שהם לא יכולים לתקן. מלמעלה למטה מסודרים כל הרצונות האלה בצורה כזאת שממטה למעלה הם יכולים ללכת לאט לאט, לגלות רצון יותר גרוע ולהתגבר עליו ולהשתמש בו בעל מנת להשפיע. רצון עוד יותר גרוע, ועוד להשתמש בו בעל מנת להשפיע. וככה זה כל פעם. ואלו רצונות כאלה שאין לנו בעולם הזה משהו דומה לזה, זה לא סתם לגנוב, להרוג, לשקר, אלה דברים הרבה יותר מזה.

אתה מחייך. חכה, חכה, אתה תבכה.

שאלה: לא ברור לי איפה נמצאת בחינת ד' בפה של האדם קדמון או ברגלים?

בחינה ד' היא נמצאת בפה.

תלמיד: אם כן, מה נשאר מתחת סיום רגלין?

מתחת לסיום רגלין, אין כלום, אין כבר רצון ואין מסך ואין שום דבר. הרוחניות כולה נגמרת בסיום רגלין.

שאלה: בדיוק בהמשך לזה. בחכמת הקבלה כשאנחנו מדברים על תע"ס, היא מלמדת אותנו על הקשר בין הסיום אלינו. איך קורה הקשר הזה, שיש ריקנות מתחת לסיום ואז אנחנו פתאום מופיעים?

רק אם אתה עולה למעלה מהסיום ואפילו לעולם האצילות, ולא סתם לעולמות בי"ע, אלא לעולם האצילות, אז אתה מתחיל להבין מה יורד לעולם הזה ולמה, ולא לפני זה. וכשאתה נמצא למטה, אתה אף פעם לא תבין מה קורה לך ומאיפה זה מגיע.

תלמיד: זאת אומרת, זה לא איזשהו תהליך לימוד הדרגתי, אלא אנחנו צריכים לקפוץ למעלה ואז נבין?

בהתחלה אנחנו צריכים להשיג את העליון, ואחר כך איך ממנו אנחנו מקבלים מה שמשתלשל אלינו לתחתון. כך כתוב.

תלמיד: זאת אומרת זה כמו איזושהי מתנה, זו לא שרשרת של לימוד הדרגתי?

עם איזה שכל אתה רוצה לגלות את הדברים שנמצאים למעלה ממך, אם אתה לא מגיע אליהם? אתה מדבר על הגיון, עם איזה הגיון אתה רוצה להגיע לזה, איך אתה יכול, אם אתה לא נמצא ברמה שאתה רוצה לחקור?

אתה בקיצור אומר כך, "למה אני עם השכל הבהמי שלי, שאני בהמה שנמצא בעולם הזה, למה אני עם השכל הזה לא יכול להבין מה קורה בעולם למעלה ממני, ואיך משם באים אלי כל מיני דברים". תסביר לילד קטן מה קורה במתמטיקה גבוהה, בבקשה. הדרישות שלך הן דרישות טיפשיות, אתה לא מסוגל עם הכלים שלך להשיג משהו יותר ממה שאתה משיג. במישור שלך אתה יכול להשיג, זה נקרא חכמה של העולם הזה, אתה יכול ללמוד ולהתפתח, כי אתה לא צריך לפתח יותר כלים, תכונות יותר גבוהות. רוחניות זה נקרא תכונות גבוהות ממה שאנחנו. תנסה ללמד את הצמח מה שמרגיש חי, או ללמד חי מה שמרגיש האדם, איך אתה יכול? רק בתנאי שיש לך אפשרות להגיע לדרגת אדם, ואז ממנו אתה יורד ומבין מה קורה הלאה. רק להשיג דרגה יותר עליונה, וממנה אתה יכול להבין מה קורה עם דרגה תחתונה דווקא, אחרת לא. אנחנו צריכים לעלות לעליון, מהעליון להשיג את התחתון, כי בעליון זה השורש לתחתון.

תלמיד: אתה אומר שבעצם יש כזאת הגבלה שאנחנו כאילו מצומח קופצים לחי?

לא, זה מפני שיש בך רשימו מאדם. אומנם אתה עכשיו בהמה, אבל אתה יכול לפתח רשימו של אדם, הדומה לבורא. ואם לא היה בך הרשימו הזה, לא יכולת לעשות את זה.

תלמיד: יוצא שאנחנו עכשיו פה עשר בהמות בעשירייה ומבחינה פוטנציאלית כולנו יכולים להפוך לאדם אם מאוד נרצה לעזור אחד לשני.

נכון, אבל זה מפני שבכל אחד יש רשימו מדרגת האדם, מהשבירה, ואם אתם רוצים לסדר את הרשימו הזה, לתקן אותו, אתם תהפכו להיות אדם. וזה מתוך זה שאתם רוצים להתחבר על פני כל השבירה שלכם, עם כל התנאים שיש לכם, רק בצורה כזאת. ואתה רוצה עם השכל שלך עכשיו להבין "איך אני עולה למעלה ואיך מלמעלה זה יורד אלי". עם השכל שלך כלום לא תבין, אתה צריך להגיע לדרגה עליונה, ומשם, מהעליון אתה תבין את התחתון. ילד אף פעם לא יכול להבין את עצמו, הוא צריך להיות גדול, וכשהוא גדול אז הוא מבין את עצמו שהיה קטן.

שאלה: עד שאנחנו לא עושים תיקון עד עולם האצילות, אין לנו שום יכולת להשיג אפילו מדרגה קטנה בעשייה?

לא. אתה יכול להשיג, אבל להשיג כמו שהיא בעשייה, לא סיבות, לא מקורות אמיתיים.

תלמיד: וזו הצורה שבה אנחנו מתקדמים?

כן. לעלות לעליון ודווקא מהעליון נלמד את התחתון, תמיד כך. הוא כותב על זה, אלו מילים שכך כתוב.

שאלה: בניגוד לילד שהוא בטוח יהיה מבוגר לפי חוקי הטבע, יוצא שאנחנו גם יכולים למות בהמות אם לא נרצה.

אתה תמות, אם לא תעשה מה שצריך, כמו בהמה. אבל יש עוד גלגולים שהרשימות האלו הן בכל זאת יתחדשו בגוף דעולם הזה ויחייבו אותך לתקן את עצמך, וכך בכל זאת "לא ידח ממנו נידח" והכול חוזר לשורשו.

שאלה: למה מתחת לטבור יש עבודה בסגנון מיוחד מתוך העולמות?

כי זה צמצום ב', ולמעלה מטבור אנחנו לא עובדים, אנחנו לא שייכים לזה, זה השורש הקדום שלנו, פרצופים דצמצום א', אנחנו לא מדברים על זה. גמר התיקון שלנו זה למטה מטבור בעולם האצילות, בעתיק דאצילות, שם זה גמר התיקון. עוד נלמד את זה, אלו דברים שעוד לא מסודרים אצלנו מספיק.

שאלה: איך הרצון להרוג קשור עם הרצון לקבל, מה הצד ההפוך של הרצון הזה?

זה הרצון האגואיסטי שרוצה כביכול למחוק.

תלמיד: אבל אני לא מקבל מזה כלום לעצמי.

אני לא יודע מה אתה מדבר בכלל, לא מבין את הדברים האלה. כשאתה רוצה להרוג מישהו, בסדר, את זה אני מבין, זה אחד מהרצונות האגואיסטים, לא יותר מזה. אם זה כל כך מדאיג אותך, אז לא יודע מה כאן לעשות, אולי לפנות או לבורא או לרופא.

שאלה: עד עכשיו הבנתי שהטבור זה המלכות דמלכות.

טבור זה לא מלכות דמלכות. מי אמר לך את זה?

תלמיד: כנראה הבנתי לא נכון.

מלכות דמלכות זה למטה בסיום של כל המדרגות.

שאלה: כתוב "מפרסא זו ולמטה דהיינו במקום שנתרוקן מאור הקו" מאור ישר. האור הישר, איפה הוא מפסיק, הוא מפסיק בפרסא או במקום הטבור?

בוא נגיד בצורה כללית, מהאין סוף עד הטבור יש לנו אור כמו שהוא. מטבור עד הפרסא יש לנו אור שזה נעשה בצמצום ב', שכלים בצמצום ב' נכללים. זאת אומרת, זה לא אור ישר ממש, אלא בוא נגיד תולדה. ולמטה מפרסא זו כבר הארה קטנה שנמצאת בעולמות בריאה, יצירה, עשייה, לכן הם נקראים עולמות של תולדה. אבל גם בהם ישנם אורות, זה בכל זאת משהו.

תלמיד: ראש, תוך, סוף, אם תוכל לשרטט לנו איך נראה ראש, תוך, סוף אל מול השרטוט הזה?

איפה, באיזה פרצוף?

תלמיד: אדם הקדמון.

יש לך ראש דאדם קדמון [עד הפה], תוך דעולם אדם קדמון [מפה עד הטבור], וסוף דעולם אדם קדמון [מטבור עד סיום] (ראו שרטוט מס' 4).

שאלה: כלומר הטבור מתחיל מאותו קו שכתבת בטבור עד הסוף, זה כל הטבור?

כן, זה כל הטבור, זה כל הפרסא, וזה סיום, הם כללים לכולם.

תלמיד: והמלכות דמלכות מתחילה מהטבור?

מלכות דמלכות היא בסיום של הכול.

תלמיד: איפה מתחילים גוף הפרצוף עם הפרצופים שבו מתלבש תוך הפרצוף?

כל הפרצופים מתחילים מהסיום, וכך הם בונים ובונים מעלה עד האין סוף. ובכל פרצוף יש לנו ראש, תוך, סוף, עם כל החלקים.

שאלה: בעל הסולם כותב איזשהו תהליך פה שאני לא מבין. הוא אומר "שבמקום חצי ת"ת, יצא עולם הבריאה, ובמקום נצח הוד יסוד יצא עולם היצירה.." וכול'. מה זה התהליך הזה?

הוא מסדר לנו את הדברים כך, הוא אומר שמהטבור ועד הסיום אם אנחנו מחלקים את זה לעשר ספירות, אז יש לנו כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. אז כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, יש לנו עד הפרסא. למטה מפרסא, יש שני שליש דתפארת. אחר כך, נצח, הוד, יסוד, זה מעולם היצירה. ומלכות זה עולם העשייה (ראו שרטוט מס' 5).

תלמיד: כשאני לומד פה עכשיו איתך תלמוד עשר הספירות, אני מרגיש שאני כמו מהנדס. מה נותן לי הלימוד הזה?

אתה צריך להבין שכך בנויה הנשמה שלך, ושמדברים כאן על המבנה של הנשמה, שזה עשר ספירות סך הכול, ומעליה יש את הבורא, אין סוף הזה. והוא נמצא למעלה מהנשמה הכללית שהוא ברא, והוא רוצה שכל המבנה הזה שהוא ברא יהיה דומה לו. ואז שבר אותו ועשה עימו כל מיני פעולות, הסתרות, כדי לתת לנבראים האלה אפשרויות להתגבר ולהגיע לדרגה שלו. כך הם יכולים להשיג אותו ולהיות כמוהו (ראו שרטוט מס' 5).

שרטוט מס' 5

תלמיד: צריך עוד משהו בצורת הלימוד שעכשיו אני לומד כמו מהנדס, עוד משהו חסר?

לא. זה שאתה לומד כמהנדס אז אתה לומד, זה סתם, לא שזה מקדם אותך לתיקון, זה נותן לך עוד אפשרות, זו עוד שפה. אבל בסופו של דבר העיקר זה מימוש בקבוצה. "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה" כלל, אם אתה מגיע למימוש שלו, אתה מתקדם לפי דרגת המימוש, אם לא, לא. ואת כל הדברים האלה אתה תגלה בדרך.

תלמיד: עכשיו כשאנחנו לומדים, שומעים אותך, מה אנחנו צריכים לעשות בנוסף לזה שעכשיו אנחנו לומדים כביכול כמו מהנדסים, יש עוד איזה מוטיב שצריך לבצע?

אתה צריך גם כאן לכוון את עצמך שמה שאתה לומד יעזור לך להתקדם לעל מנת להשפיע, שבזה אתה מעורר את המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: זה מה שצריך לעשות בלימוד, למשוך את האור המחזיר למוטב תוך כדי זה שלומדים כמו מהנדסים.

זה לא מהנדסים, אתה צריך להשתדל להבין מה זה טבור, מה זה פרסא, מה קורה עם סיום, למה אנחנו למטה מסיום נמצאים עכשיו, ואיך אנחנו מעלים את עצמנו למעלה עד אין סוף. את זה בסך הכול אתה צריך לשאול את עצמך ולתת על זה תשובות (ראו שרטוט מס' 5).

תלמיד: זאת אומרת, כל מה שאתה משרטט פה זה צריך להגיע בסוף להרגשה?

שרטוט צריך להיות בהרגשה. לכן אני לא כל כך אוהב היום שרטוטים, כי אם אנחנו נכנס לזה עם הגישה שלכם להיות כל הזמן בשרטוטים, אז אתם תתחילו להשתמש בהם ממש כמו מהנדס וזה לא טוב.

קריין: אנחנו נמצאים באות ג'.

אות ג'

אבי"ע הם ד' קומות חו"ב תו"מ

"ולפיכך נבחנים ה' העולמות בשם כח"ב תו"מ. כי עולם א"ק יש לו קומת כתר, דהיינו ע"ס דפרצוף גלגלתא דא"ק. כי כל עולם, נחשב שיעור קומתו על פרצוף הראשון שבו, כמו שיעור קומה שבספירות, שנחשב על ספירה עליונה שבו. ועולם האצילות יש לו קומת חכמה, דהיינו בע"ס דפרצוף א"א דאצילות הנחשב לפרצוף הא', כי עתיק הוא מרומם מאצילות. ועולם הבריאה יש לו קומת בינה, דהיינו ישסו"ת. ועולם היצירה קומת ז"א, ועולם העשיה קומת מלכות."

אות ד'

עיקר ההפרש מא"ק לאבי"ע, הוא: כי א"ק

הוא מצמצום א' ואבי"ע הם מצמצום ב'

ואצילות היא למעלה מפרסא הכוללת,

ובי"ע הם למטה מפרסא זו

"אמנם עיקר ההפרש שבין ה' העולמות האלו, הוא, מכח ב' הצמצומים, כי עולם אדם קדמון הוא מצמצום א', אשר קו א"ס מאיר בו עד לנקודה דעולם הזה. והט"ס שלו נקיות מכל מסך וצמצום. משא"כ ד' העולמות אבי"ע, הם מצמצום ב', אשר מבינה ולמטה דכל מדרגה מהם, כבר מעורבת הצמצום של המלכות, מטעם עלית מלכות לבינה דכל מדרגה כנ"ל. ועולם אצילות, אע"פ שהוא מצמצום ב', עם כל זה הוא נקי מכל מסך וצמצום, משום שהוא נמצא מפרסא הכוללת ולמעלה, וע"כ מאיר בו קו אור א"ס עד סיומו, דהיינו עד הפרסא, שה"ס מקום החזה דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק כנ"ל. ועולם הבריאה, כבר נמצא מתחת הפרסא הכוללת, דהיינו אחר שכבר נפסק אור הקו מא"ס, ואין בו אלא אור של תולדה מן אור הקו. ועכ"ז להיותו עומד במקום חצי ת"ת דנקודות דס"ג דא"ק, ות"ת נבחן לבינה דגוף, כי כח"ב דגוף נקראים חג"ת. וע"כ הוא נתתקן להארת הבינה, שהוא ישסו"ת. ועולם היצירה, העומד במקום נה"י דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק, שהוא בחינת ז"א, נתתקן לקבל הארת ז"א דאצילות. ועולם העשיה, העומד במקום מלכות דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק נתתקן לקבל הארת מלכות דאצילות."

שאלה: אנחנו שלומדים חוכמת הקבלה ועובדים על חיבור בעשיריות, מה ההבדל מבחינתנו מתחת לסיום לבין מעל הסיום? כי אנחנו כן מנסים למשוך את האור.

אנחנו מנסים למשוך את המאור המחזיר למוטב שהוא נמצא בכל העולמות האלו. לכן אנחנו צריכים לעשות פעולות כאילו שאנחנו נמצאים בעולמות האלו, זאת אומרת פעולות השפעה, פעולות חיבור. כי אנחנו נמצאים למטה מסיום, וזה נקרא שאנחנו לא מחוברים בינינו, אנחנו מרוסקים, שבורים. כדי לעורר את המאור שלמעלה מהסיום, אנחנו צריכים להשתדל להתחבר בינינו אפילו בצורה מכנית.

אז אנחנו משתדלים להתחבר בינינו, כמה שיותר להיות יותר קרובים, ולבקש מהבורא שיעזור לנו להיות באמת פנימית מחוברים, לא פיזית, אלא פנימית, בלבבות, ברצונות. אבל בעיקר זה לא שאנחנו מוחקים את ההבדלים בינינו, אלא על פני ההבדלים בינינו, אנחנו לא יכולים למחוק את ההבדלים, אלא על פני ההבדלים שלנו אנחנו צריכים להתחבר, זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה". וכך אנחנו נגיע לתיקון, אם אנחנו משתדלים להיות מחוברים לא פיזית אלא פנימית, ומבקשים מהבורא שזה יקרה. בשביל מה? כי אם נהיה מחוברים, אנחנו נוכל להיות כלי להשראה שלו, שבזה אנחנו נעשה לו נחת רוח.

שאלה: המאמץ שלנו לחיבור, לפי מה שאמרת עכשיו, הוא נמצא מחוץ למערכת הרוחנית. איך יכול להיות שמשהו מחוץ למערכת הרוחנית מצליח להשפיע על מערכת שכאילו הוא לא נמצא בה?

עד כמה שאנחנו משתדלים להיות דומים למערכת הרוחנית אנחנו מעוררים אותה. כי אין חוץ ממערכת כללית, כולל העולם הזה, שום דבר במציאות. ולכן אמנם אנחנו בכוחות שלנו, בהשגות שלנו, בכלים שלנו, עוד לא נמצאים במערכת הזאת למעלה מסיום, אבל אנחנו בכל זאת נמצאים במערכת הכללית יחד עם כל העולמות האלו. ואנחנו כן בכל זאת את הבקשות שלנו, אם הבקשות האלה מגיעות מעשירייה, אנחנו מעלים אותן עד אין סוף.

תלמיד: כשאנחנו מעלים מהעשירייה זו כבר רוחניות או שזה עדיין מחוץ למערכת?

כן, זו כבר רוחניות. אפילו שאנחנו עוד לא רוצים רוחניות ועוד לא מבינים, אבל אם אנחנו בכל זאת משתדלים להיות במאמצים שלנו ברצון אחד כלפי בורא אחד, כמה שאנחנו מסוגלים לתאר את זה לעצמנו, אנחנו כבר מעלים את הבקשה שלנו עד אין סוף. כי כל הבקשות, כל החסרונות, הם כולם עולים לאין סוף.

תלמיד: אם אני זוכר נכון עולם האצילות הוא עולם התיקון. אז כלי מתוקן, גם אם הוא כלי דעשיה יש לו איזו התרשמות מהעולמות הגבוהים ממנו?

ודאי. כל חלק וחלק מכל כלי וכלי שנמצא בעולמות בי"ע, חלק ממנו נמצא בעולם האצילות. גלגלתא ועיניים נמצא בעולם האצילות. ובריאה, יצירה, עשיה נמצאים בכלים של אוזן חוטם פה השבורים.

תלמיד: כלומר גם בתיקון אפילו הראשוני שנשיג, אנחנו נרגיש איזו התרשמות מכלל המערכת.

כן.

שאלה: כל המערכת הזאת נבנית מלמעלה למטה ופרצוף אחד בנה את השני. אז מי בנה את המחסומים, טבור, פרסא, סיום ומה התפקוד המרכזי שלהם?

אנחנו לא יכולים עכשיו לפרט. הם נעשו מתוך התמודדות של הרצון לקבל עם המסך, עם האור חוזר בלהידמות לבורא, כך כל המדרגות האלה התייסדו מלמעלה למטה. הכול לפי עד כמה שכל רצון ורצון בכל מקום ומקום שמתגלה רוצה להידמות לבורא, לפי זה נבנות המדרגות האלה.

שאלה: לפי החישובים האלו, אם כל פעם ככל שאנחנו עולים יותר, נוסף עוד אגואיזם, איך אנחנו יכולים להפוך את זה לאלטרואיזם?

על ידי זה שאנחנו מקבלים את הרצון לקבל החדש שהוא יותר גדול, יותר גרוע, ועובדים עמו על מנת להתחבר בינינו ולהשפיע בזה נחת רוח לבורא שיתגלה בתוך הרצון לקבל המתוקן. כל פעם ממדרגה למדרגה שאנחנו עולים, נקרא שמקבלים רצון לקבל יותר גרוע אבל יכולים עמו יחד להיות מחוברים. ולכן כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו.

שאלה: אם מסתכלים על ההבדלים בין עולם א"ק לבין עולמות אבי"ע אז בעולם א"ק כאילו הפרצופים הם בקומה אחת ובעולמות אבי"ע כאילו גם העולמות הם אחד מתחת לשני וגם בתוכם בטח החלקים מופרדים. מה זה שבעולם א"ק כל הפרצופים הם כאילו בקומה אחת?

הם לא בקומה אחת.

תלמיד: התכוונתי שע"ב ס"ג מה ובו"ן כולם מתלבשים על אותו חלק של גלגלתא.

על התוך דגלגלתא?

תלמיד: כן, ובאבי"ע הם כאילו אחד מתחת לשני.

כן. מפני שבעולמות אבי"ע כל הפרצופים האלו באים מהשבירה ואנחנו מתקנים אותם בצורה כזאת שכל אחד כבר נעשה למטה מהשני. איפה שנגמר העליון שם מתחיל התחתון. צריכים ללמוד, אין בזה שום דבר שאנחנו צריכים עכשיו כרגע.

שאלה: אם מסתכלים על החיבור שלנו בעשירייה, איזו משמעות יש לאותם עולמות אצילות, בריאה, יצירה ועשייה?

אנחנו צריכים בחיבור שלנו בעשירייה לבנות את העולמות האלו. לבנות. העולמות האלה הם לא קיימים. אלא בחיבור בינינו אנחנו צריכים להתחבר עד כדי כך שיהיו בינינו מושגים מגולים את העולמות האלה. לאט לאט מתחתון עד העליון, עד שאור אין סוף יתגלה בינינו.

שאלה: האם החיבור הפנימי אומר שאני צריך להלביש את הרצונות לקבל שלי עם הרצונות המבוררים של החברים?

אני צריך להתחבר עם החברים ברצונות שלי על מנת להשפיע. רק ברצונות על מנת להשפיע אנחנו מתחברים בינינו. אתה לא יכול ברצון לקבל שלך להתחבר עם החברים, אין דבר כזה.

שאלה: מה מאפיין את המקום, חצי תפארת?

מקום חצי תפארת מאפיין לנו חלק, חתך בין הבינה, כלים דהשפעה לבין כלים דקבלה.

שאלה: בעל הסולם משתמש כאן במושג "פרסא הכוללת" ובד"כ זה כתוב "פרסא". מה ההבדל ביניהם?

בכל פרצוף ופרצוף יש לנו פרסא שזה הגבול בין כלים דקבלה לבין כלים דהשפעה, זה בכל פרצוף ופרצוף, בגופו של הפרצוף. "פרסא כוללת" זה בין העולמות אצילות לבין בי"ע. זה נקרא "פרסא הכוללת".

שאלה: עשירייה שמתחברת פעם ראשונה, בונה מקום לבורא, באיזה עולם היא מוצאת את עצמה, בעולם העשייה?

כן, ודאי. היא משגיה את עולם העשייה, ממטה למעלה.

תלמיד: אבל זה מקום כאילו הכי חשוך, הקליפות שם, אין אור.

לא, מה פתאום, זה הכול עולמות טהורים, זה כלים שצריכים לעשות עליהם צמצום, מסך, אור חוזר ופעולה רוחנית בהשתוות עם הבורא, אז השתוות המינימלית לבורא, זה כבר למעלה מהסיום.

תלמיד: "סיום" זה מקום שאין שם אור?

אין אור, שם נגמר האור הרוחני, המילוי הרוחני. זאת אומרת, כלי שלא יכול להיות מחובר בעשרה חלקים שלו בעל מנת להשפיע לא נמצא למעלה מהסיום.

תלמיד: אז איך עשירייה שמתחברת פעם ראשונה מגיעה למקום שכזה?

כביכול למעלה מהסיום.

תלמיד: זה כבר אצילות.

לא, זה עולם העשייה.

תלמיד: לא ברור.

מה לא ברור? איפה כתוב שם "אצילות"?

תלמיד: כי בסיום אין אור כמה שלומדים, רק באצילות מתחיל האור.

"סיום" זה הקו הזה (ראו שרטוט מס' 5).

תלמיד: סליחה מתחת לפרסא.

תגיד איפה אתה רוצה להיות, מתחת לפרסא יש לנו אורות של תולדה.

תלמיד: עשירייה שמתחברת מגלה רק אור של תולדה פעם ראשונה?

כן, היא נמצאת למעלה מהסיום.

תלמיד: אור של תולדה, זה אור?

זה בכל זאת אור. זה אור רוחני, רק הוא חלש והוא מיוחד בזה שהוא מתגלה בכלי חלש. כמו נגיד באיזה גוף ביולוגי, בתינוק, יש לו כוח, אבל הוא לא יכול להשיג לעצמו שום דבר אלא כל מה שמגיע לו, מגיע לו על זה שמטפלים בו.

תלמיד: וכרגע גם את זה אין לנו.

כרגע לא. המצב שלנו עדיין למטה מזה, אבל נעשה ונתקן את עצמנו, ננסה ונתקן

תלמיד: אפשר להיות מחובר לשיעור כשאני מול טקסט של השיעור? נניח אני יושב וכותב את התמליל של השיעור, אני כותב את מה שקורה בשיעור, עם המקורות וכן האלה ואני לא רואה את החברים, אני עכשיו רואה מסמך מילים כתובות, השאלה אם זה עדיין אפשר להתחבר?

בשביל מה אתה עושה את זה?

תלמיד: זה עוזר להתחבר לשיעור, זה עוזר להיות חלק, לא לפספס אף מילה, לעקוב אחרי מה שקורה.

אתה כותב מילה במילה את שמדברים?

תלמיד: כן.

אני לא רואה בזה שום תועלת. אתה עוד לא הגעת לסיכום הזה שזה לא עוזר לך אלא ההפך? נראה לך שאתה נמצא בצורה מכאנית כולך בשיעור, אבל האם אתה נמצא ברגש, במאמצים, בלהתחשב עם החברים? זה העיקר. האם אתה נמצא בעשירייה, עם כל מה שאנחנו לומדים ואתה מברר איך מה שאנחנו לומדים יכול לעזור לך עוד יותר להתחבר אליהם? אני חושב שאתה הולך לכיוון הפוך. לא כתוב באף מקום שכך צריכים ללמוד.

תלמיד: כן, ברור. ואם זה נעשה מתוך תפקיד, יש תפקידים שצריך לתמלל את השיעור בזמן חי.

אם זה תפקיד שאתה עושה את זה למען הכלי הכללי, אז גם צריכים לחלק את התפקיד הזה לכמה אנשים, שאתה תהיה בתפקיד הזה רק חלק מהשיעור.

תלמיד: כן, זה מה שקורה.

זה משהו אחר. אבל אם זה רק אם אף אחד לא יכול לעשות אחרת ואתה לא יכול לעשות אחרת, אלא חייבים לעשות זאת בזמן השיעור. כעקרון העבודה הזאת היא לא עבודה שמקדמת אלא רק שהיא נעשית לטובת הכלל, לטובת חברים.

תלמיד: אני מנסה להבין האם זה שאני עכשיו משרת את הכלי הכללי, אבל אני לא רואה את החברים שלי, אלא אני רואה את המסמך שבו אני עובד, אבל אני מרגיש שאני עדיין עם העשירייה, אני משרת את הכלי הכללי.

אז אתה צריך להיות בזה נגיד לא יותר מחצי שעה וחוץ ממך שעובדים על זה עוד כמה אנשים. זה הכול. בכל זאת אתה צריך להיות מחובר עם החברים ומתוך החיבור בינינו, אתה לומד את נושא השיעור, על מה מדובר בתע"ס או באיזה פסוק וכן הלאה. מתוך החיבור, קודם להיכנס לחיבור, להתכלל בחיבור כמה שאפשר ומתוך זה להתחיל לספוג את החומר לנקודת החיבור שלך עם הקבוצה, כך לומדים. ואז מה שאתה תלמד זה נקרא "תורה", זה נקרא "אור המחזיר למוטב" שמגדיל לך את הקשר עם האחרים, רק בצורה כזאת צריכים ללמוד.

(סוף השיעור)

---

1. "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" (סוכה נ"ב ע"א).↩