שיעור בוקר 04.03.20- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "שלום", עמ' 406

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם" עמ' 406 מאמר "השלום", כותרת "חיוב הזהירות בחוקי הטבע".

חיוב הזהירות בחוקי הטבע

"כולנו רואים, מתוך הכרה פשוטה, אשר מין האדם מוכרח לחיי החברה. כלומר, שלא יוכל להתקיים ולהתכלכל, זולת ע"י עזרת החברה.

ולפי זה, צא ודמה לך את מאורע הזה. למשל, אם יארע לפנינו איזה יחיד, הולך ופורש את עצמו מהחברה, למקום שאין שם איש, והוא חי שם חיי צער ויסורין גדולים, משום חולשתו להספיק לעצמו את צרכיו. הרי, שאין לו שום רשות להתרעם, על ההשגחה או על גורלו. ואם הוא עושה זאת, דהיינו שמתרעם ומקלל את גורלו המר, אינו יותר, רק מכריז ומפרסם על טפשותו. כי בעת, שההשגחה הכינה לו מקום נוח ורצוי, בין החברה, אין לו הצדק, להפרש ממנה למקום שמם. ולאדם כזה, אסור לרחם עליו, להיותו הולך נגד טבע הבריאה, ולהיות שיש לו עצה, לחיות, כפי אשר גזרה עליו ההשגחה. על כן, הוא נטול הרחמים."

"ומשפט הזה, מוסכם מכל חברי האנושיות, לבלי חולק. ואני יכול להוסיף, ולהטעים את הדבר, על בסיס דתי, וליתן לו צורת משפט כזה: כיון שהשגחת הבריאה, נמשכת מבורא ית', שבלי ספק, יש לו איזה מטרה בפעולתו, כי אין לך פועל בלי תכלית, נמצא, שכל העובר על איזה חוק, מחוקי הטבע, אשר הטביע לנו, הריהו מקלקל את המטרה התכליתית.

כי המטרה נבנית, בלי ספק, על כל חוקי הטבע ביחד, אחד לא נעדר. כמו שנאות לפועל חכם, שלא יחסיר ולא יעדיף, כחוט השערה, על פעולותיו, המוכרחות אל המטרה.

ונמצא, אשר המקלקל חוק אחד, הרי קלקולו פוגע ומזיק במטרת התכלית, אשר הציב השי"ת. ולכן יענישהו הטבע. ולפיכך, גם אנו, ברואי השי"ת, אסור לנו לרחם עליו. כי חוקי הטבע הוא מחלל, ומטרת השי"ת הוא בוזה. וזהו צורת המשפט, לדעתי." הוא מדגיש לדעתי, שכל אלו שחושבים שהם נמצאים על בסיס דתי, כמו שהוא אמר בשורה שנייה באותו הטור, הם לא יחד עמו באותה הדעת.

"ואני חושב, שאינו כדאי למי שהוא, לחלוק עלי. על הצורה הזו, שנתתי להמשפט, מתוך שדברי המשפט אחד הם. כי מהו החילוק:

אם אומרים, אשר המשגיח נקרא "טבע", דהיינו חסר דעה וחסר תכלית,

או לאומרים, אשר המשגיח הוא חכם נפלא, יודע ומרגיש, ויש לו תכלית במעשיו?

כי סוף סוף, כלנו מודים ומסכימים, שמוטל עלינו החוב הזה, לקיים את מצות ההשגחה, כלומר, חוקי הטבע. וכלנו מודים, שהעובר על מצות ההשגחה, כלומר, על חוקי הטבע, ראוי וכדאי לקבל את העונש, אשר יענישהו הטבע. ואסור למי שהוא, לרחם עליו. הרי, שאופי המשפט אחד הוא, ואין חילוק בינינו, רק בהמוטיב:

א. שלדעתם המוטיב הוא הכרחי,

ב. ולדעתי הוא מטרתי.

וכדי שלא אצטרך, מכאן ואילך, להביא את ב' הלשונות הללו, דהיינו:

א. טבע,

ב. ומשגיח.

אשר אין שום חילוק, בקיום החוקים, כמו שהוכחתי, על כן מוטב לנו, לבוא לעמק השוה, ולקבל את דברי המקובלים, אשר "הטבע" עולה בחשבון "אלהים", דהיינו, במספר פ"ו. ואז, אוכל לקרות את "חוקי אלקים" בשם "מצות הטבע", או להיפך ("מצות אלקים" בשם "חוקי הטבע"). כי היינו הך, ולא נאריך במלות על לא דבר."

זה קטע מאוד חשוב. זאת אומרת מה שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה, אנחנו לומדים את חוקי הטבע או את רצון הא-לוהים או את מצוות התורה, לא חשוב איך להגיד. אלא חוקים, שאם נקיים אותם, נהייה בהזדהות עם הטבע שנקרא "א-לוהים". ולא חשוב איך אתה מתייחס לכוח העליון, כא-לוהים, הטבע, או כמשהו שקיים מחוצה לרצון שלך, בתוך הרצון שלך, שהטבע הוא המשגיח לפי החוקים או המשגיח לפי העקרונות, זה לא חשוב. העיקר שאתה חייב לקיים את זה, ו"ממעשיך הכרנוך".

שאלה: מה זה בעצם חוק מחוקי הטבע?

חוק, אתה מכיר? פיזיקה למדת, כימיה למדת? זהו. זה חוקי הטבע.

תלמיד: אז מה זה חוקי הטבע של האדם הרגיל.

בדרגה האנושית יש לנו גם חוקים שאנחנו לא מכירים, לא מרגישים אותם, ולכן אנחנו חיים כל הזמן בטעויות וכל הזמן סובלים. לכן החיים שלנו מסודרים בצורה כזאת שזה לרעתנו.

תלמיד: מה קורה עם אדם מרגיש את הבורא?

אם אדם מרגיש את כל חוקי הטבע, סימן שהוא נמצא בהכרת הא-לוהות, כי א-לוהים זה הטבע. ואז הוא מקיים את חוקי הטבע או את מצוות הבורא, את מצוות הא-לוהים, שזה היינו הך.

תלמיד: ואם יש לו חילוקי דעות עם ההשגחה, שהוא לא מצליח לקיים את חוקי הטבע, עד כדי כך שהוא רוצה לפרוש?

אם הוא לא מצליח אז הוא סובל. רק ההשגחה העליונה מסדרת לנו מקום כזה מיוחד, שאנחנו יכולים להיכנס בהדרגה לקיום של כל חוקי הטבע, בצורה הדרגתית. אתה רואה שמשנה לשנה האגו האנושי עולה ואנחנו כאילו מחויבים יותר ויותר לקיים את מצוות הא-לוהים או את חוקי הא-לוהים, מצוות הטבע, ואם אנחנו לא מקיימים, אנחנו יותר סובלים עד שאנחנו באים ושואלים בשביל מה אנחנו חיים בכלל.

תלמיד: עדיין עולה העניין של הפרישות שהוא פה מציין שזו טעות. כלומר העניין הזה שאתה מרגיש בדיאלוג שיש לך עם הטבע.

כי אתה לא רוצה לקיים. יש חוקי טבע שאתה חייב לקיים אותם בהכרח, כי אתה רואה, אני לא יכול לקפוץ לדלקה, אחרת אני אשרף. אבל יש חוקים כאלה שאני לא מרגיש שאני נשרף, לא מרגיש שאני שורף לעצמי את העתיד, ואז אני עושה מה שבא לי, נכנס לאיזו תאווה, טוב לי, אני נהנה, איזה יופי, גנבתי משהו, עשיתי משהו על חשבון הזולת או מה.

העיקר זה כלפי הזולת כל החוקים האלו. כי החוק הכללי זה חיבור עם הזולת, ואם אתה גורם רע לזולת, זה בעצם העניין, ואם אתה לא גורם רע לזולת, אז [תהנה]. אנחנו חושבים בהבחנות שלנו שאנחנו עושים כל מיני דברים לא יפים, לא טובים, עבירות, בגלל שאנחנו נהנים. מותר לך ליהנות. אני רוצה לאכול היום פעמים סעודת צהריים, אם אני לא עושה על ידי זה שום רע לזולת למה לא? אני רוצה היום לבלות בכל מיני צורות, אם אתה לא גורם רע לזולת, תבלה. יש לנו עיוות בכל מיני דברים. רק רע לזולת, כי בזה אתה עושה רע לא-לוהות. רק בזה, אם אנחנו כך נסדר את עצמנו, אנחנו נצליח.

תלמיד: יכול להיות שלפעמים יש מצב, בניגוד או בהמשך למה שאתה אומר עכשיו, שגם אם אתה לא עוזר לזולת, אתה גם מזיק, כי אתה יכול לעזור לזולת?

כן. וודאי. זה וודאי. אבל כלפי הזולת בלבד.

תלמיד: אני מדבר על כלפי הזולת.

כן. זהו. כלפי הזולת. כי אנחנו בחוקים שלנו בכל מיני דברים, הגענו לכאלו עיוותים שכאילו אנחנו עושים כל מיני דברים רעים ועבירות, וזה בכלל לא נחשב לרוחניות.

תלמיד: אז זה אומר, אם אני מבין נכון, שאנחנו נמצאים במצב שאנחנו יכולים לעזור לזולת ואנחנו לא עושים את זה.

לעזור לזולת, להתחבר עם הזולת, לעשות יחד עם הזולת פעולות, זו כל התורה כולה, בלבד. כי בזה אתה גם מגיע לעשיית נחת רוח לבורא ולגילוי שלו. וכל הדברים שבהם אתה לא מזיק לזולת, לא מזיק לא-לוהים, זה לא נקרא "עבירה".

תלמיד: עוד פעם אני שואל, חשוב לי להבין. האם בזה שאני יכול או מסוגל או שיש לי את הפוטנציאל או שאני מקבל את ההזדמנות לעזור לזולת ואני לא עושה את זה, למרות שאני לא פוגע בו, עצם זה שאני לא עושה, אני פוגע.

גם כן. כי זו חובתך מטעם זה שאתם נמצאים בכלי אחד. ואם אתה לא עוזר לו, אתה גם לא עוזר לעצמך ולכולם יחד. וודאי. זה נקרא "מצווה", הציווי להשתתף באהבת הבריות, בחיבור בין הבריות עד מידת האהבה.

תלמיד: מה שנשאר זה שאני אבקש שייתן לי את ההכוונה איך לעשות, שייקח אותי יד ביד.

תבקש, בבקשה, כן, זה מה שנשאר לך. לבקש הבנה, הכרה, הרגשה, יכולת לפעול, את זה תבקש.

שאלה: זה לא ברור, שהטבע הולך בחשבון א-לוהים.

הטבע זה בחשבון הא-לוהים, מפני שכל הטבע שלנו בא לנו מהבינה. זו"ן זה הטבע, שכל התכונות האלה באות מהבינה שנקראת "א-לוהים". למדנו את זה גם במאמר "מי, אלה", ש"מי" זה גלגלתא עיניים, ו"אלה" זה אח"פ, וכך אנחנו בנויים, ברואים, על ידי המערכת שנקראת "א-לוהים". זו מערכת, לא לחשוב אחרת.

תלמיד: אפשר להסביר במילים פשוטות.

מצד העליון ישנה תכונת ההשפעה, שזה נקרא "בינה", "חסדים", והוא בונה מתוך החסדים רצון לקבל כדי שהרצון לקבל, במידה שהוא הגיע לדרגת המוליד שלו, להשפעה, יוכל להיות כמו המוליד שלו, ואז המוליד שלו, הבינה, יוכל למלא את הזו"ן באור החכמה. ואז התחתון הזה שמקבל את אור החכמה יהיה דומה לכתר. זאת אומרת הבינה מתקנת את התחתון כדי למלא אותו באור החכמה, שבחכמה התחתון דומה לכתר. וכך יש לך את כל הקשר מכתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות.

תלמיד: בעולם הזה זה חוק, לאהוב את הזולת?

בעולם שלנו זה החוק שאנחנו חייבים לקיים, כן.

תלמיד: אם אני עושה משהו ותופסים אותי שאני עובר איזה חוק, אז שמים אותי בכלא. למה בעולם הזה, כשאנשים לא מקיימים את החוק הזה של אהבת הזולת, שום דבר לא קורה להם?

כי אלה חוקים רוחניים, לא חוקים גשמיים, שהם נסתרים, והם נמצאים לפניך לפי רצונך, לפי מידת הגדלות שלך, ההיכרות שלך. גם בחברה האנושית, ישנם אנשים שאף פעם לא אומרים "שלום", "תודה", "בבקשה", אין להם את כל ההכנה הזאת מהחינוך. גם ברוחניות צריכה להיות הכנה מיוחדת, כדי להתקשר עם הכלים השבורים האחרים, ואם אתה לא מתקשר, אז אתה חי את העולם הקטן שלך.

אם אתה רוצה שיהיה לך כלי יותר גדול כדי להרגיש בו א-לוהות, אז אתה חייב להתחבר עם הכלים האחרים. ואז כמו שלמדנו ב"תלמוד עשר הספירות", אתה משחק שם כגלגלתא עיניים, הם כאח"פ, וכן הלאה, וכך מתחברים לעשר ספירות שלמות. זה בא לחייב אותך, אבל בצורה כזאת שאתה מרגיש חיוב בזה שנעשה לך רע, ואז אתה צריך לחפש מה בעצם הסיבה לרע, ואז אתה מגלה שזה בגלל שאני צריך להתחבר עם הזולת. זה מה שהאנושות עכשיו מחפשת, למה רע לה?

תלמיד: מה יביא את האנושות לכך שהם יתחילו לקיים את חוק הטבע?

רק צרות. חוץ מזה שאתה תעזור להם להבין למה הם סובלים. הבורא נותן צרות, אנחנו צריכים להוסיף לצרות האלה הסבר, למה הם סובלים. מי מביא להם סבל, וכן הלאה.

שאלה: דברת על חוק הטבע. חוק הטבע הוא קבוע ולכן הוא נקרא "חוק", הוא צריך לחול על כולם, כי כולנו עובדים תחת אותו חוק. למה אם כן נראה לנו שחוק הטבע פועל רק עלינו, אלה שלומדים את הקבלה? הרבה חברים שלי, גם בעולם, מצליחים מאוד, הם לא לומדים פה ומצליחים מאוד, כאילו הם לא סובלים, למרות שהם לא מקיימים את החוק הזה. נראה כאילו שהוא לא חל עליהם, ואילו אנחנו רואים בנו את הפלוסים והמינוסים, ונראה כאילו החוק הזה עובד רק על לומדי הקבלה. למה זה כך?

כי לומדי הקבלה הם הכי גרועים, הם הכי פגומים. אלה החלקים מכלי אחד שנקרא "אדם", שהם ממש שייכים לשכבה הכי גרועה, הכי תחתונה שלהם, לכן היצר שלהם גדול, ולכן הם סובלים יותר, מצד אחד. מצד שני, בזה שהם סובלים יותר, הם יכולים להתקדם מהר יותר, כי הסבל מעורר אותם למצוא סיבה, ופתרון. וכך כל אדם ואדם, לא כולם שווים. אתה רואה בעולם, אף אחד לא שווה לשני, ולכן כולם כך מתקדמים לאותה הכרה, לאותה נחיצות לתיקון בהדרגה.

אבל מה שכן קורה, זה שבזמננו כל האנושות כבר מתעוררת לחפש תשובה, למה אנחנו סובלים? ואיך אפשר להפסיק את הסבל הזה? כי הגענו למצב שאת הכול כבר ביררנו, ניסינו את הכול. עבדות, קומוניזם, סוציאליזם, כל מיני דברים, עשירות, עניות, מלחמות ושלום, כך וכך, לא חשוב במה, כל מיני צורות בחיים, בחיי המשפחה. אז המשפחה נהרסת, כל הדור החדש נהרס, כל מה שאנחנו בונים, אנחנו בונים רק לרעת האדם, אנחנו חושבים כל פעם, "עכשיו מצאנו משהו בטבע, עכשיו יהיה לנו טוב", אבל את הטוב הזה אנחנו הופכים לרע. למה? כי הטבע שלנו הוא כזה. הטבע שלנו הוא כך, כי אני קודם כל חושב איך אני אעשה טוב לעצמי, לעומת האחרים. אפילו שאני לא חושב את המשפט הזה, לעומת האחרים, אני בתוכי מתכוון לזה. כי אחרת איך אני אמדוד מה זה רע ומה זה טוב? רק לעומת האחרים.

ואז יוצא שאנחנו אף פעם לא יכולים להתקרב לשום דבר טוב. והאנושות מגיעה כבר למצב שהיא מכירה בזה. מה עושים? מגיעים לכמה אנשים שנקראים "מקובלים" בזמננו, בדורנו, עם הידיעה על חוק הטבע, ואז הם צריכים לפרסם את החוק הזה, ולהראות לכולם, איך מתחברים, ומה עושים, כדי שאנחנו נוכל לקיים את חוק הטבע לטובת כולם, ואז יהיה באמת לכולם טוב.

תלמיד: אם אתה עומד על מגדל וקופץ מהמגדל אז חוק המשיכה חל על כולם, כולם ימותו, אם הם יקפצו. זה חוק, כי הוא חל על כולם. למה נראה שהחוק הזה הגבוה יותר, חל רק עלינו, ולא על כולם? זה מה שמוזר אם זה חוק.

יש חוקים שחלים על כל מיני צורות הטבע השונות. נניח אם כלב מלכלך לך באמצע הרחוב, אז אתה לא תסחוב אותו למשטרה, ותושיב אותו בבית סוהר. ואם בבית סוהר אתה עוד תיתן לו לאכול, אז הוא לא ירצה לצאת משם בכלל. אבל אם אדם עושה את זה, אתה תעניש אותו, כי העונש זה תיקון, אתה מחנך אותו על ידי זה, שלא יעשה דברים כאלה.

זאת אומרת, תלוי על איזו בריה חל חוק הטבע. זה לא על כולם יחד. יש לך גם אנשים כאלה, שאתה לא מתייחס אליהם כמו לאחרים, אלא בדרגה פחותה יותר, להם זה מותר. נניח לתינוקות, מותר לעשות את זה כי הם קטנים. הם יגדלו, אחר כך אתה תדרוש מהם. כך זה אתנו, הטבע מתייחס אלינו בצורה, בהתאם להתפתחות שלנו. ולכן למי שיותר מפותח, שהוא מרגיש שחסר לו, שהוא צריך לדעת בשביל מה הוא חי, איך הוא חי, מי מנהל אותו, וכן הלאה, אז הטבע אומר לו גם מהצד השני, "אתה רוצה לדעת את זה? בבקשה, תכיר את המערכת, תתכלל עם כולם", וכן הלאה לעשות.

קריין: אנחנו בעמוד 407 טור א', "ומעתה"

"ומעתה, חשוב לנו מאד, להסתכל במצות הטבע, לידע מה הוא דורשת מאתנו, פן תענישנו בלי חמלה, כנודע. והנה אמרנו, אשר הטבע מחייב למין האדם, לחיות חיי חברה. וזהו פשוט. אולם, יש לנו להסתכל בהמצות, אשר הטבע מחייב אותנו, לעשות מתוך הבחינה ההוא, דהיינו, מבחינת חיי החברה."

אז אנחנו צריכים ללמוד איזה מצוות החברה אנחנו צריכים לקיים, ובזה כל הטוב שלנו.

(סוף השיעור)