010-1_heb_o_rb_bs-tes-04_2

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך א'. חלק ד'. פרק ו

… משום שאני רעב. בן אדם יכול לומר בזמן שיש לו סעודה שמנה, אדרבא. אם כן, הרעב שיש לו עכשיו, שחשוב כמו הסעודה. אם כן, עדיין לא ניכר שרעב נקרא ייסורים כלמשל, אבל יש בחינה שלישית של אור חוזר.

היינו, לאחר שהמסך מזדכך, ונאבד לו כוח ההתגברות, אז הוא רואה התגברות זה רעב, ואז נקרא לחיסרון. הוכחה לזה, כי האור הסתלק ממנו. אם לא היה במדרגה מאור, מדוע הוא נסתלק האור ממנו? משום שהוא עכשיו בגרעון, בשפלות.

לכן יש להבחין כאן שלוש בחינות אור חוזר: בראש, שם עדיין אין הבדל, בגוף יש הבדל ולא ניכר, וכשמסתלק אחר כך בהזדככות המסך, אז ניכר לשפלות ולגרעון. זה נבין אחר כך.

ז וכשחזרו לעלות ולהשתלם, אז ודאי על ידי יציאת האור חוץ לפה, הנה אותו אור בחינת הכלים, שהוא יותר עב, מדברים עכשיו מגוף, קנה עתה עביות יותר, ועל ידי כך ח לא יוכל לחזור גם הוא למקורו כבראשונה, אלא מה היה כאן? ונתפשט האור הזך ממנו, אור ישר, ועלה למקורו, ואור חוזר זה נשאר למטה, ט ואז נתוסף באור העב הנ"ל עביות יותר על עביותו, ואז נגמר ונשאר בחינת הכלי.

נראה מה שהוא מפרש. אות ז'.

מה הפירוש ז'? וכשחזרו לעלות ולהשתלם, אז ודאי על ידי יציאת האור חוץ לפה, הנה אותו אור בחינת הכלים, שהוא יותר עב, קנה עתה עביות יותר.

ז) כלומר שניכר עביותו לגרעון ושפלות, וניכר בחינת הדין הכלול בו בעודנו בראש, זאת אומרת, איגלאי מילתא למפרע כאילו. וניכר, בחינת הדין, פירוש הדבר, דהיינו מה שהוא בחינת אור הסתלקות ודין כנ"ל.

כי עד כאן, מטרם שנסתלק אור ישר על ידי הזדככות המסך, לא היה ניכר זה משום החשיבות של המשכה והלבשה, שהאו"ח עושה, כנ"ל, אבל עתה כשנסתלק ונתפשט האור ישר ממנו, הנה נגלה בחינת הדין שבו.

באמת גם זה קשה. מדוע? אם אור חוזר היה נשאר כמקודם, היה אור מסתלק? עכשיו הוא לא יכול להתגבר, לקבל אותו, רק בעל מנת להשפיע. הוא אומר עכשיו, עכשיו ניכר איגלאי מילתא למפרע, גם מקודם כן השתמשנו בו, והוא היה חשוב לנו. בלי אור חוזר לא היו יכולים לקבל שום דבר. אבל סוף כ... זה לא נקרא שבא אור שני, אור ישר, אלא שאור חוזר.

להבין זה קצת, יכולים קצת להביא דוגמה. הוא אומר שם, ב"פנים מסבירות", הוא מחלק שם, שיש ג' אורות. אור אחד נקרא אור החכמה, שהן האור והן הכלי באים מצד המאציל. אור השני הוא אור הבינה, שהאור בא מצד המאציל, והכלי בא מצד הנאצל, מצד התחתון. אור ג' יש, שהן האור והן הכלי באים מצד התחתון.

פירוש הדבר, אנו למדנו מה זה ספירת החכמה דאור ישר, כתר נקרא הפונה רצונו להיטיב לנבראיו, ברא יש מאין כלי הנקרא רצון לקבל. הוא לא יודע מה רצונו, איזה מן דבר שהוא אף פעם לא שמע ולא ראה, איך הוא יכולים לומר, רוצה לקבל? אז לומדים שהאור והכלי באים בבת אחת, גיטו וידו באין כאחד. היינו, שהוא ברא כלי, יש מאין, וגם נתן לאור. נמצא שהן האור והן הכלי, שניהם באים מצד המאציל.

ואחר כך למדנו חכמה בסופה, לאחר שהרגישה שהיא המקבלת מהמאציל, וטבע הענף לא רוצה להידמות לשורשו, לכן היא לא רוצה להיות מקבל, ורוצה בהשתוות הצורה. על זה בא אור מלמעלה, מכונה שבא אור מכתר, אור דחסדים. נמצא כאן הכלי, ההתעוררות לקבל את האור היה בבינה מצד התחתון, מצד בינה, אבל האור בא מלמעלה, מצד המאציל, היינו מכתר.

יש אור ג', שהן הכלי והן האור בא מצד התחתון. מלכות, שהיא כלי, שהוא רוצה בהשתוקקות להמשיך את האור החכמה, והיה צמצום שאסור לו לקבל, אז הוא דוחה את האור. ועל ידי הדחייה שדוחה את האור, למדנו, נולד אור חוזר המלביש.

נמצא, מיהו המייצר האור, מי השורש להאור? התחתון. אז שאלנו, מאיפה התחתון מקבל אור? על זה בא התירוץ, שאור חוזר הזה שיש למלכות, הוא תולדה משני כוחות. מכוח הפרישה, מה שהוא לא רוצה לקבל, את מי? את אור ישר הזה, שהוא דוחה אותו, המכונה אור הנדחה.

נמצא שהאור הזה, יש לו שני מולידים. את זה כבר הוא חושב שגם האור וגם הכלי באים מצד התחתון שהוא מלכות. עכשיו, אם אור החוזר הזה, מאור מלביש הזה אנו מדברים. אור חוזר הזה, שהוא מלביש שבו, הוא מקבל את האור, שבלי אור חוזר הזה לא יכולים לקבל שום דבר.

אבל עכשיו, היינו שנאבד לו הכוח הדוחה, אז הוא מזה בכלל כוח הדוחה, זה בא מצד התחתון. איגלאי מילתא למפרע שגם מקודם, גם כן היה בא מצד התחתון. זה שאומר כאן, אבל עתה כשנסתלק ונתפשט האור ישר ממנו, הנה נגלה בחינת הדין שבו. שהיה עדיין בראש גם כן, שגם הראש בא, השתתפות של הנאצל.

תלמיד: ...

רב"ש: אומר, לא ... ח' למטה.

ח) כדי להכלל באו"ח של ראש, כמו אור ישר. אור ישר לומדים שעלה בראש, ואור חוזר לא יכול לעלות בראש. והטעם הוא, מפני שזה האו"ח, שנתפשט וירד מלמעלה למטה, הוא נמצא בהפכיות גמורה לאו"ח של ראש העומד שם ממטה למעלה.

מה זה ממטה למעלה? התחתון רוצה לתת לעליון, התחתון לא רוצה לקבל. שפירושו, שהוא מסתלק מהתלבשות, מלקבל. מה שאין כן, אור חוזר שמתפשט מפה למטה, אור חוזר הזה אומר, אני כן רוצה לקבל הנאה ותענוג בשביל שהוא רוצה להשפיע.

אם כן, אין דמיון בין אור חוזר של ראש, שיצא שם על בחינה ממטה למעלה, שעדיין לא רוצה לקבל, ואור חוזר הזה כבר כלי שרוצה לקבל. לכן הוא אומר, האור חוזר הזה לא יכול לעלות למעלה בראש, לחלק בראש, שאין השתוות. ולפיכך המה רחוקים זה מזה מקצה אל הקצה, והוא, האור חוזר הזה נשאר למטה.

אות ט'.

ט ואז, למעלה מה כתוב? נתוסף באור עב הנ"ל עביות יותר על עביותו, ואז נגמר ונשאר בחינת הכלי.

כלומר, מלבד העביות הכלולה בו מתחילת התהוותו, דהיינו, שנתגלה עכשיו שגם בראש היה בחינת אור הסתלקות ודין, שזה כל הלידה שלו מכוח הפרישה, הנה נתוספה בו עביות יתרה, מפאת שנשאר למטה, עכשיו, בלי אור, שהחושך הזה הוא בחינת עביות חדשה, שלא היה כלול הימנו בטרם שנתפשט ממעלה למטה.

מה כתוב כאן? הוא אומר לנו שעכשיו, שאור הסתלק, והוא נשאר למטה, שהוא בעביות, ניכר איגלאי מילתא למפרע, שגם בראש שיצא אור הזה, יצא על בחינת דין, רק שם לא היה דין משום שלא היה מקבל וב… ... לא היה נקרא דין משום שהיה כוח על כוח הקבלה שלו, אבל עכשיו נסתלק. האור ישר נקרא, מדוע הסתלק? שהוא מ... הוא נשאר, היות שהוא בא מבחינת דין, מכוח הפרישה שהוא מפחד לקבל אותו, מסיבת עביות שלו והוא כל המקור שלו. אז אנו יודעים, בחינה אחת. איזה בחינה? שגם אז היה, בזמן שהיה מאיר, נולד מבחינת דין.

אבל עכשיו יש דבר חדש, מה שלא היה אף פעם, חושך. זה נולד עכשיו, בעת שנסתלק האור. זה שאומר, זה דבר חדש עכשיו, מה שלא היה אף פעם בראש. היה שם אור, ובתוך היה שם אור, רק עכשיו אין אור. זה שאומר כאן. איך הוא אומר כאן?

הנה נתוספה בו עביות יתרה, מפאת שנשאר למטה בלי אור שהחושך הזה הוא בחינת עביות חדשה, שלא היה כלול הימנו בטרם שנתפשט ממעלה למטה. ונסתלקו. ותדע, שעביות חדשה זו נקראת לעיל (בדברי הרב) בשם אחורים.

אות ג'.

ג) ואם תאמר, מה למדנו, מדוע נקרא זה כלי? משום שנסתלק האור ונעשה חושך. אז הוא שואל, ואם תאמר כאשר יחזור האור הזך לירד ולהתפשט בכלי, אחר כך בפרצוף השני, י יחזור ויזדכך הכלי כבראשונה, ויתבטל מלהיות בחינת כלי.

אם אתה אומר, החושך גרם להיות כלי, אחר כך שבא האור, רק חושך. אם היה חושך, כבר אין כלי. מה הרווח של עכשיו, שנסתלק האור מהכלי? אם אנחנו עוד לא יודעים, הוא לא מסביר לנו. מדוע אנחנו צריכים כלי, שיהיה היכר שיהיה חושך?

אנחנו מבינים, אנחנו מוותרים על החושך, שיהיה נקרא כלי ותן לי שיהיה לאור? אז הוא לא מסביר זה. מדוע, לא כתוב. אבל לא מסביר, רק הוא מסביר, אנו צריכים כלי, וכלי נקרא שהוא קצת, שהוא חושך, אז הוא שואל, כשבא אחר כך אור העב להכלים האלו, שנתבטלו כל הכלים.

תלמיד: זה לא חושך.

רב"ש: כן. תשובה.

התשובה בזה הוא כי לא חזרו כל היוד ספירות, שנתעלו למקורם, לחזור ולירד כולם, אמנם הט' תחתונים לבדם ירדו, והעליונה, שהוא הכתר, שהיה מאיר בפרצוף גלגלתא, נשארה תמיד עם המאציל, ובזה נמצא, כ שאור החכמה הוא שחזר להתלבש בכלי הכתר, וכן כל שאר הספירות, ויכולים הכלים לקבל האור הממועט ממנו עתה, ממה שהיה להם בתחילה.

מה כתוב כאן? שבא אור החכמה כלי דכתר, נשאר חושך קצת בכלי דכתר, אין לו אור שלה. שבא אור הבינה בכלי דחכמה, נשאר כלי דחכמה, חסר עם אור שלה. ועל דרך שכולם נמצא, אפילו שאור היה מאיר אחר כך, האור שלה כבר בחיסרון, זה נקרא שנשאר כלי. בשביל מה עוד צריכים זה? הוא לא אומר. ברור?

למטה.

י) כי אחר שהאור ישר חזר והתפשט בו ונגבל בתוך עביותו כבראשונה, אשר נמצא גודל העביות ממשיך בו אור גדול יותר, ושוב אין כאן שום הכר פחיתות בעביות, כי האור והכלי מעורבים יחד. וא"כ מאין יצא לנו אח"כ איזה הכר בין אור לכלי.

הוא אומר דבר אחר מה שהסברתי. מה כתוב, מה הוא אומר? הוא אומר כך, אנחנו למדנו בזמן שאור מאיר בכלי, אז ניכר חשיבותו של הכלי, שבלעדיו לא היה אור יכול להאיר. ועוד אנו רואים החשיבות, אם יש עביות דבחינה ג', קומת חכמה. ב', מדרגה יותר קטנה. אז אנו רואים שיש חשיבות בעביות הזאת. מה שיותר עבה, יותר משובח. אם כן כבר אין שום היכר הכלי, שהוא דבר הפחיתות. זה הוא מפרש כאן.

מה הוא מתרץ? למעלה מה כתוב? אות כ'.

ובזה נמצא, כ שאור החכמה הוא שחזר להתלבש בכלי הכתר. למטה.

כ) ונמצא אשר כל ספירה חסרה ממילוי הארתה הראוי לה. שהרי אור החכמה אינו ממלא הכלי דכתר, ואור הבינה אינו ממלא הכלי של החכמה, וכו', באופן שנשאר בכל כלי שיעור עביות מבלי להלביש את האור, שעוד לא פסק משם אותה העביות היתרה, שנקרא חושך, שלמדנו, שהשיג בעת ההסתלקות הא', וזהו שנשאר הכר גדול לצורך הכלי כלפי האור.

הוא לומד בצורה אחרת כמו שאומר שהסברתי, והצורה שנייה הוא מתרץ בזה. השאלה הוא, נותן השאלה שיהיה לו טעם בשאלה, הלא אנחנו רואים מה שיותר עב, יותר משובח. איך אני יכול לומר שכלי נבחן לשפלות? תשובה, אבל העביות החדשה שנתווספה אחר כך מפני החושך, זה נשאר בכל ספירה וספירה, לכן יש היכר על חושך הזה. זה שהוא מתרץ.

נתחיל אות ד'. כאן המדובר, הכותרת כתוב, התפ"א של עקודים, שנקרא פרצוף גלגלתא, יצאה בבחינת נפש לבד.

ד) והנה דע, כי ל כולם יצאו בבחינת נפש לבד, צריכים לזכור מה, ממה אנו מדברים עכשיו? בפרצוף גלגלתא, שיש לו עביות דבחינה ד', שיש לו קומת כתר, בא והוא אומר לנו, שאין לו רק נפש.

תלמיד: זה כמו שאפשר להגיד התפשטות א' היה אור הזך ואור ... זאת אומרת ...

רב"ש: וזה סוד הפסוק, נשבע הוי"ה בנפשו כי האצילות הנקרא הנקודים, כמו שאמרנו, והוא הנקרא הוי"ה, נשבע במי שגדול ממנו, והוא עולם העקודים, אשר יצאו בבחינת נפש לבד. ומביא ראיה זה מהפסוק, ובזה תעמיק ותראה כמה עמקו מחשבותיו יתברך, כי אפילו עולם עליון של העקודים, אינו אלא בחינת נפש לבד.

אות ל'.

ל) יש כאן לדעת ג' הקדמות: א) שסדר ביאת האורות הוא שהתחתונים באים תחילה. שמתחילה באה נפש בכלי דכתר, וכשבא אור הרוח בכלי דכתר יורדת נפש לכלי דחכמה, והרוח מתלבש בכלי הכתר.

וכשבא אור הנשמה בכלי הכתר, זאת אומרת, כל אור שבא, בא בכלי דכתר. יורד הרוח לכלי דחכמה, והנפש בכלי דבינה וכו' עד"ז עד שבאה יחידה בכלי דכתר, אז בא [ו]נפש בכלי מלכות.

ברור זה. דיברנו מזה הרבה.

ב', עוד הקדמה. אז אם אנו אומרים שבכל האורות היוצא מנפש, איך שאומרים יש נרנח"י דנפש, נרנח"י דרוח? הלא אין יותר מנפש. אפילו בא"ק, וכל שכן מדרגות יותר תחתונות. הקדמה שנייה.

ב) אשר גדלות האור תלויה במספר כלים שיש לאור. אם יש לו, לאור, כלי אחד אין לו אלא נפש. ואם יש לו, אור הזה, ב' כלים, האור מתחלק לב' אורות נפש רוח. עד שיש לו ה' כלים אז יש לו נרנח"י.

מה הוא אומר לנו? אליבא דאמת, אור יש לו צורה אחת, רק מי עושה הבחנות?

תלמיד: הכלים.

רב"ש: הכלים, מה שמשיגים אותו. לכן אם אור הזה בא בחמישה כלים, יש חמש הבחנות. כלי אחד, יש הבחנה אחת.

הלאה. ג', עוד כלל.

ג) שכל התחתון העובר דרך העליון מניח שם שורשו. ולפיכך כל אור הבא לכתר, הוא רק נפש של אותו האור. למשל, אם בא נפש לכלי דכתר היא רק נפש דנפש, ואם בא רוח לכתר הוא רק נפש דרוח. אם בא נשמה לכתר, דעביות דנשמה.

והוא מטעם, מדוע אני אומר שמי שבא לכתר, אין לו רק נפש? מטעם שאין לו אז אלא כלי אחד, המקבל נפש בלבד. ואם רוח בא לכתר, נמצא נפש יורדת לחכמה, נמצא שהניחה שורשה של נפש בכתר והוא מאיר לה לבחינת רוח דנפש. ואז יש לה לנפש ב' כלים שהם כתר וחכמה, אז ממילא האור, כמה יש לה? נפש רוח דנפש.

ועד"ז כשהגיע אור הנשמה לכלי דכתר, הוא נפש דנשמה. למה? משום שהוא כלי אחד. והנפש, שהיה בכלי דחכמה, יורדת לכלי ד[ל]בינה, והרוח עם שורש הנפש שהוא רוח דנפש, שהיו בכלי דכתר, יורד לכלי דחכמה.

ושורש הנפש, שלא נעדר מהכתר, מתגדל לנשמה דנפש, ויש עתה לנפש נר"נ. דנפש וג' כלים. ולרוח ב' כלים שורשו שנשאר [ש]בכתר הוא רוח דרוח, ובחכמה הוא נפש דרוח. ולנשמה כלי אחד ונפש דנשמה ועד"ז כל השאר עד שהנפש באה למלכות, אז קנתה ה' כלים, מי? נפש.

ויש לה, למלכות, נרנח"י דנפש, נפש ממקומה עצמה.

תלמיד: למי יש נרנח"י דנפש?

רב"ש: מה?

תלמיד: למי יש נרנח"י דנפש?

רב"ש: האור הנפש התלבש עכשיו בחמישה כלים, לכן אור הנפש, אני מבחין בו נרנח"י דנפש, נפש ממקומה עצמה, במקום מלכות, ויחידה חיה נשמה רוח, דין נפש מאיפה יש לה? מאותם הכלים שעברו דרכם. אז מלכות מקבלת עכשיו כל מה שנתגלה על אור הנפש. נמצא, יש עכשיו למלכות יחידה דנפש.

תלמיד: במלכות?

רב"ש: נמצא עכשיו, היות מי מקבל אור המלכות… מי מקבל אור הנפש? מלכות. אז הנפש שבאה לה, עברה ארבע מקומות, אז היא נכללת מכל הארבע מקומות, אז יכולים לומר שמלכות יש עכשיו נר"ן דחיה דנפש.

תלמיד: במלכות.

רב"ש: כן.

תלמיד: ומה יש…

רב"ש: ברוח לא, בחינת הרוח יש הכלי דזעיר אנפין.

תלמיד: ומה יש ברוח…

רב"ש: תתרגל ללמוד בסדר, לא לקפוץ. אני שואל, מה יש לזעיר אנפין? ... ... זעיר אנפין הוא רוח, כן? במקומו יש לו רק נפש לזעיר אנפין. איזה נפש? דרוח. כמה כלים עברו רוח?

תלמיד: ארבע.

רב"ש: ארבע. אם כן, זעיר אנפין, שיש לו מאור הרוח במקום הק... נפש דרוח, הנפש הזה עברה ארבע כלים, יש לזעיר אנפין… לכלי דזעיר אנפין עכשיו חיה דרוח. ואיזה אור יש לכלי דנש... בינה? אור הנשמה. במקומה יש לנו נפש דנשמה, לבינה. כמה כלים עברו נשמה? כתר חכמה.

תלמיד: גוף.

רב"ש: נמצא, יש לכלי דבינה עכשיו נשמה, כמה הבחנות?

תלמיד: שלוש.

רב"ש: שלוש. יש נר"ן דנשמה. כלי דחכמה, איזה אור יש שם, בכלי דחכמה? אור החיה. היא מקבלת נפש דחיה. וכמה כ… ספירות עברו, כמה כלים עברו?

תלמיד: שתיים.

רב"ש: שתיים יש לה, יש לו רוח דחיה. ובכלי דכתר, מה יש לה? אור היחידה. ומה יש באור היחידה? נפש דיחידה. תשמע טוב מאוד.

תלמיד: לא הבנתי, לא הבנתי. מה פירוש …

רב"ש: עזוב אותי, תשמע ואחר כך תשאל. קודם תשמע. אחר כך שואלים שאלות.

תלמיד: ... ...

רב"ש: אני לא רוצה לשמוע, תשמע מקודם. אם כן מה, איזה אור כלי דכתר מקבל תמיד? אור היחידה. תשמע טוב מאוד. אז כמה יש שם אור היחידה? רק נפש.

עכשיו, אם אנו מדברים תמיד מבחינה עליונה, ועכשיו אני שואל עצמי, איזה אור יש לכלי דכתר? הבחינה עליונה שלה, מהו?

תלמיד: יחידה.

רב"ש: נפש דיחידה. הבחינה עליונה, מה שיש לכלי דחכמה, איזה אור מאיר בחכמה? חיה. כמה יש לה?

תלמיד: רוח.

רב"ש: רוח.

עכשיו אומרים שני דברים, מה לומדים? אין היעדר ברוחניות. נמצא, בכלי דכתר יש הכול, מה שיורד ממנה, ובחכמה יש הכול, ובבינה יש הכול, רק במלכות יש מה שמקבלת. שמעת? עכשיו תשאל, אני רוצה ...

טוב. הוא שואל, מה הפירוש, ממקומה עצמה? אומרים, כל מדרגה מיוחס אליה אור. אור הנשמה מאירה בכלי דבינה, ואור הרוח מאיר בכלי דזעיר אנפין. ואומרים, כל אור יצא בבחינת נפש. נמצא שכלי דנש… בינה, שמקבלת נשמה, כמה היא צריך לקבל? נפש דנשמה.

אומרים, יש לו נשמה דנשמה לכלי דבינה. הלא בחינתה הוא רק בינה. צריך לומר, רק נפש דנשמה. היות שאור הנשמה עברה כלים של מעלה הימנה, כתר לחכמה, אז יש לה הבחנות מה שהיה מאירה שם בכלי דכתר וכלי דחכמה. לכן אומרים מבחינתה עצמה, ממקומה, יש לה רק נפש. היות שעברה בכתר חכמה, יש לו ממה שלמעלה ממנו גם כן. לכן נקרא, יש לו נשמה.

כלי דזעיר אנפין, יש לו אור הרוח. אור הרוח יצא רק נפש. נמצא, במקומה עצמה, מה הכלי דזעיר אנפין קיבל? נפש. לא יותר. מדוע? מקודם היה נפש בכלי דכתר, תשמע, ואחר כך הנפש ירדה מכתר לחכמה, ואחר כך הנפש ירדה מחכמה לבינה, ואחר כך הנפש ירדה מבינה לזעיר אנפין. וכמה היא קיבלה? רק נפש לבד. מה אתה רוצה?

אבל אומרים, היות שהיא עברה כל המקומות, הכול נכלל בנפש הזה מאירה. כבר יש חשבון אחר, היא לא קיבלה למעשה, רק נפש לבד, לפי סדר המדרגה. אחרי זה מה, התכללות מעליונים? למה ששייך לבחינתה.

אז צריכים להתחיל רמ"ח, אות ה', למעלה.