שיעור בוקר 25.06.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים בנושא - עבודה באמונה למעלה מהדעת

קריין: נפתח את השיעור עם קטעים נבחרים בנושא – עבודה באמונה למעלה מהדעת, המשך מקטע מספר 73.

אנחנו כבר לומדים כמה חודשים איך להיכנס לאמונה למעלה מהדעת שזו בעצם דרגת ההשפעה, דרגת הבורא. איך נראה את העולם, את המציאות, לא כמו שאנחנו רואים אותו עכשיו, אלא איך שהוא נראה בתכונת ההשפעה, בלהתעלות למעלה מהקבלה. לכן זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", קומה אחרת של התפיסה.

יש לנו בזה כמה אמצעים, ודאי שזו העשירייה, ולכן אני מקווה שכולם מסודרים לפי העשיריות הקבועות שלהם, ובעשיריות האלו, גם במשך היום, רצוי עוד פעמיים ביום, משיעור בוקר אחד לשיעור הבוקר השני, תהיו בקשר בעשירייה ותדברו על זה ותקראו אולי אותו הפסוק שלמדנו בשיעור בוקר, נגיד עכשיו זה קטע מספר 73, וכך אנחנו נתקדם.

מכל שיעור ושיעור אני משתדל לשמוע תגובות. מהשיעור של אתמול שמעתי דווקא תגובות מאוד טובות. למי שיש זמן, הוא יכול לשמוע שוב את השיעור הזה ולראות שהיו שם כמה נקודות כאלה שהצלחנו לקרב אותן אלינו. שאפילו במצב שאנחנו נמצאים מחוצה לעולם הרוחני, אנחנו כן יכולים להרגיש, למצוא איזו קרבה, פתח, מגע בין המצב שלנו, שאנחנו מרגישים אותו במוח ובלב האגואיסטיים שלנו, לבין המצב שמורגש במוח ולב האלטרואיסטיים, של השפעה.

בואו נמשיך לקרוא ונראה מה אפשר לעשות. קודם נקרא את הקטע בעצמו.

קריין: קטע מספר 73 מתוך רב"ש א', מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה".

"לאחר שהאדם כבר בא להרגיש את החשיבות שיש ברוחניות, שזה נקרא "לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה", אז הזמן שהוא צריך לעבור לקו שמאל. כלומר לעשות בקורת איך הוא מרגיש באמת בתוך הדעת את חשיבות המלך, אם באמת הוא מוכן לעבוד רק לתועלת ה'. וכשהוא רואה שבתוך הדעת הוא בעירום וחוסר כל, המצב הזה, שהוא רואה מה היא החשיבות של הרוחניות, אבל כל זה אינו אצלו אלא למעלה מהדעת, החשבון הזה הוא יכול להוליד לו חסרון וכאב, על זה שהוא נמצא בתכלית השפלות, ויש לו היכולת לתת תפלה אמיתית מעומק הלב, על מה שחסר לו."

(הרב"ש. מאמר 28 "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה" 1987)

אני רואה שעדיין אין שאלות והקהל עדיין לא נכנס לעניין.

נקרא שוב.

"לאחר שהאדם כבר בא להרגיש את החשיבות שיש ברוחניות," זאת אומרת, כבר יש לו הרגשה שרוחניות היא חשובה. לא סתם הוא שומע, אלא יש לו איזו הרגשה, התרשמות מרוחניות, שכבר מרגיש אותה במשהו. לא בפרטים, הוא לא יודע בדיוק, אבל חשיבות כללית כן ישנה. "שזה נקרא "לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה"," שקודם כל הוא צריך להגיע לאיזו מין הרגשת חשיבות הבורא. האם אנחנו מרגישים חשיבות הבורא או לא? במה אנחנו מרגישים? איך אנחנו מודדים האם הוא חשוב או לא? מאתמול להיום? לעומת איזה דברים בחיים שלנו אנחנו מודדים אותו כחשוב או לא חשוב? אז אחרי שאנחנו מעלים אותו בחשיבות "אז הזמן שהוא צריך לעבור לקו שמאל. כלומר לעשות בקורת איך הוא מרגיש באמת בתוך הדעת את חשיבות המלך," זאת אומרת לא שאני מדמיין את זה אלא האם אני באמת מרגיש בתוכי, בתוך הרצונות והמחשבות שלי כמו שאני מרגיש את העולם הזה, האם אני יכול להרגיש כך חשיבות הבורא ויכול להשוות את דרגת, עוצמת החשיבות שלו, עם מה שאני מרגיש בעולמי. "אם באמת הוא מוכן לעבוד רק לתועלת ה'." אם חשיבות הבורא היא יותר מכל מה שיש לי בעולם הזה, אז בהכרח אני מוכן לעבוד בשבילו, כלפי הדבר החשוב אנחנו נכנעים. "וכשהוא רואה שבתוך הדעת הוא בעירום וחוסר כל, המצב הזה, שהוא רואה מה היא החשיבות של הרוחניות," שאין לו כלום "אבל כל זה אינו אצלו אלא למעלה מהדעת, החשבון הזה הוא יכול להוליד לו חסרון וכאב," שאין לי באמת הרגשת החשיבות ואפילו לא חשיבות, אני נמצא במצב כזה שרק כואב לי, שאין לי כאילו שום מגע עם הבורא. "על זה שהוא נמצא בתכלית השפלות, ויש לו היכולת לתת תפלה אמיתית מעומק הלב, על מה שחסר לו."

(הרב"ש. מאמר 28 "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה" 1987)

סדנה

איך אנחנו בודקים את עצמנו, גם כל אחד לחוד וגם כל קבוצה יחד, איך אנחנו בודקים את עצמנו מה מידת החשיבות של הבורא בינינו ומה אנחנו עושים כשאין לנו מספיק חשיבות? איך אנחנו מחברים תפילה, פעולה, בקשה?

*

קריין: קטע מספר 74 מתוך רב"ש ב'. "מהו אדם ומהו בהמה, בעבודה".

"דוקא אלו, שרוצים ללכת בבחינת להשפיע, הם מרגישים את הריקנות שבהם, והם זקוקים לגדלות ה', והם יכולים למלאות את הריקנית הזו, דוקא עם רוממות, הנקרא מלאים מצות, כשיעור, שהם מבקשים, שה', שיתן להם כח, שיוכלו ללכת למעלה מהדעת, שזה נקרא רוממות." זה כמו שאנחנו מרגישים שאין לנו שום דבר, אבל אין שום דבר במלכות שלנו, ברצון שלנו, אז בסדר, אנחנו מסכימים עם זה שלא יהיה במלכות שום דבר אבל למעלה מזה אנחנו כן רוצים שיהיה. אנחנו לא מקבלים שום דבר ברצון כי זה מנתק אותנו מהבורא אבל אנחנו רוצים לבנות עכשיו את הקשר שלנו עם הבורא למעלה ממלכות בדרגת הבינה, בדרגת ההשפעה. "היינו, שהם מבקשים, שה' יתן להם כח ברוממות, שהיא למעלה מהדעת, בגדלות וחשיבות ה', ולא רוצים שה' יתן להם זה להשיג, היות שהם רוצים להכניע את עצמם, בכניעה ללא תנאי, רק שמבקשים עזרה מה', בשיעור זה הם יכולים למלאות את המקום של ריקנות עם מצות."

(הרב"ש. מאמר 7 "מהו אדם ומהו בהמה, בעבודה" 1991)

כאן נעשה לנו יותר ברור מה שינוי השיטה בין להיות בדעת, שאני דורש שהבורא יתגלה כמו שאני עכשיו, ואת זה יש לנו בצורה טבעית, בנטייה טבעית, לבין זה שאני מעביר את עצמי בכוח לגילוי הבורא באמונה למעלה מהדעת. זאת אומרת שאני דורש לא לקבל גילוי בכלים דקבלה שלי, בכלים של עכשיו, כי גם אי אפשר, אלא אני סוגר את הכלים האלה של עכשיו ורוצה לקבל את גילוי הבורא באמונה למעלה מהדעת, זאת אומרת בתכונות ההשפעה.

זה מה שרב"ש אומר "ולא רוצים שה' יתן להם זה להשיג, היות שהם רוצים להכניע את עצמם," במלכות, ברצון לקבל "בכניעה ללא תנאי, רק שמבקשים עזרה מה', בשיעור זה הם יכולים למלאות את המקום של ריקנות עם מצות." עם על מנת להשפיע. זאת אומרת רוצים בדחייה לקבל את זה, להרגיש שהם עושים לא בגלל הרצון לקבל שלהם אלא בגלל שהבורא דורש. זה נקרא ברצון להשפיע, בצורה כזאת אנחנו מתחילים להיות דומים לו, מתקרבים אליו. כך אנחנו מוציאים את עצמנו מדרגת הבהמה שרוצה הכול לבלוע לתוכה לדרגת האדם, הדומה לבורא, שמעלה את עצמו בכוח מדרגת העולם הזה לדרגת העולם הבא, ממלכות לבינה.

זה לא כל כך ברור לנו עדיין. אני מבין את זה ומרגיש מה שקורה לכם, אבל לאט אט, זה יתייצב. עוד יום ועוד יום, וככה זה יהיה יותר ברור. לא בגלל השכל שלנו, אלא בגלל המאור המחזיר למוטב.

שאלה: בקטע האחרון שקראנו, אמרת שאדם רוצה להישאר באמונה מעל מהדעת, להיות מסוגל למלא את המקום הריק הזה בחשיבות הבורא, כי הבורא רוצה ולא כי הוא רוצה. האם זה המקום שבו הזרע נכנס לביצית, האם זאת הפעולה שאדם יכול לעשות עם תחילת שלב העיבור?

כן, בדיוק, נכון. יפה.

שאלה: נגיד שהתקשרנו עם החברים בעשירייה, אנחנו משתדלים לבנות כלי רוחני. מה זה אומר שאני, מתוך המצב הזה עכשיו מעביר את המיקוד, את תשומת הלב למה שהבורא רוצה?

כדי להתנתק מהמציאות הטבעית שאנחנו עכשיו מרגישים שנקראת "העולם המדומה", שאנחנו מדמים אותו רק ברצון לקבל שלנו, שהוא נמצא בצורה הפוכה מהתפיסה האמיתית, אנחנו צריכים לעשות כאן מאמץ כביר. אנחנו צריכים להשתדל בכוח לרכוש את תכונת ההשפעה שלא נמצאת בנו. זה טבע אחר.

איך אני יודע, איך אני אעשה את הטבע האחר? אתם לפעמים ראיתם חיות, כלב, חתול. אצל כלב רואים יותר. כשאתם רוצים להגיד לו משהו הוא מסתכל עליכם והוא לא מבין מה אתם רוצים. מסתכל במתח, ברצון מאוד גדול, להבין "מה אתם רוצים ממני"? ולא מבין.

אותו דבר אנחנו. אנחנו מסתכלים על העולם העליון, על הבורא, ורוצים, רוצים, רוצים לדעת מה רוצים מאתנו? אנחנו מוכנים אולי לעשות, אם מסוגלים, אבל מה רוצים? זה גם לא ידוע. זאת אומרת, יש לנו כאן בעיה שאנחנו עדיין לא השגנו את כל האמצעים כדי שיתהווה בנו חוש של העולם הרוחני. זה מה שאנחנו עושים. איפה דרגת הבינה שצריכה להתיישב בנו ולהביא לנו את הרגשת הכוח העליון?

אז הוא אומר כך.

"דוקא אלו, שרוצים ללכת בבחינת להשפיע," כמו הבורא "הם מרגישים את הריקנות שבהם," שאין להם את זה "והם" דוקא "זקוקים לגדלות ה',". אם הבורא יהיה גדול בעיניהם אז הם יהיו דבוקים בזה. זה ידביק אותם בהכרח. "והם יכולים למלאות את הריקנית הזו, דוקא עם רוממות, הנקרא מלאים מצות," כמו שכתוב "מלאים מצוות כרימון." רימון ממילה רוממות. אבל קודם צריכים להרגיש ריקנות, שאין להם את זה. "כשיעור, שהם מבקשים, שה', שיתן להם כח, שיוכלו ללכת למעלה מהדעת," שתהיה להם חשיבות להיות בהשפעה ובתכונת הבינה, למעלה מהרצון שלהם "שזה נקרא רוממות. היינו, שהם מבקשים, שה' יתן להם כח ברוממות, שהיא למעלה מהדעת, בגדלות וחשיבות ה'," אין לי הרגשה, אין לי הבנה, אין לי שום דבר מהבורא, אבל שתהיה לי הרגשת הרוממות, שהוא גדול.

נגיד, יש מלך. אני לא מכיר אותו, לא יודע אותו, שום דבר, אבל יש לי הרגשה שאני קבלתי מהסביבה, שהוא גדול. ככה זה, הוא גדול. ואז אני כך מתייחס אליו. "ולא רוצים שה' יתן להם זה להשיג," שהוא גדול "היות שהם רוצים להכניע את עצמם," להכניע את עצמם כלפי גדול, אם אני רואה שהוא גדול אז זו לא בעיה, זה כל אחד כך מכניע את עצמו. אני רוצה להיות בכח האומנה. "בכניעה ללא תנאי, רק שמבקשים עזרה מה', בשיעור זה הם יכולים למלאות את המקום של ריקנות עם מצות.".

(הרב"ש. מאמר 7 "מהו אדם ומהו בהמה, בעבודה" 1991)

זאת אומרת, עד כמה אני מרגיש שמקום החשיבות של הבורא אצלי הוא ריק, אני רוצה למלאות אותו, אבל לא בזה שהבורא מתגלה, אלא איך אני מתייחס אליו אפילו שהוא לא מתגלה. זה נקרא שאני רוצה למלאות את המקום, את המלכות, את הרצון לקבל בתכונת הבינה, תכונת ההשפעה.

שאלה: כשאני משקיע מאמצים ומתפלל על החברים, אני מקבל מצב של אהבה כלפי החברים. אני רוצה להתפלל עליהם, לחשוב עליהם, ואפילו מקבל איזושהי שמחה מהמצב. האם זה אומר שזה נעשה בתוך הרצון לקבל, הוא כבר מעליו, ואיך ללכת לבורא במצב הזה?

אם אני מתפלל עבור החברים שאני רוצה שהבורא יעזור להם, יוצא שאצלי זו תפילה הכי חזקה שיכולה להיות. אני מנותק מהרצון לקבל שלי, אני מתפלל עבור האנשים שהם לא נמצאים מחוברים אלי, אלא אני רוצה שהם יתחברו ויהיו חלק מהנשמה שלי, אני מבקש מהבורא שהוא יתלבש בהם, אין לי רצון לקבל כלפי החברים האלו. אין לי, ואם אני מבקש מהבורא שימלא אותם, אז הרצון לקבל כאן לא עובד, זאת אומרת, אני כבר נמצא במין השפעה. שאני מבקש מהבורא שיעזור לזולת ועוד ועוד.

יש כאן הרבה תנאים כאלו שאם אני מבקש עבור חברו, מה שכתוב, "המתפלל עבור חברו זוכה תחילה.". שאני משתמש באמצעי הזה שנמצא ביני לבין הבורא, זה אני וזה הבורא, ואז באמצע יש לי חבר. החבר לא שייך לבורא ולא שייך לי, אני מבקש מהבורא עבורו ואז יוצא שאני כביכול פונה לבורא ללא הרצון לקבל שלי, כי אני מבקש עבור חבר, ואז בצורה כזאת יש רצון, שזה הרצון של החבר לקבל, יש רצון שזה רצון הבורא להשפיע, ואני המבקש מהצד שאחד ימלא את השני. זאת אומרת, יש לי כאן אמצעי לפנות לבורא בצורה אובייקטיבית, בלתי תלותית בי כל כך. ואז לאט לאט על ידי כאלו פעולות אני בונה את הסביבה שהיא באמת כולה תהיה בעל מנת להשפיע.

שאלה: איך אנחנו עוברים מתפילת רבים כשאני מתפלל על החברים, לתפילה משותפת של העשירייה, של הקבוצה? כי אני יודע שכל חבר מתפלל עכשיו מאוד מאוד קשה. אבל איך אנחנו יכולים לחבר את כל התפילות האלה לתפילה משותפת אחת, כאיש אחד?

אם אתם עשירייה אתם צריכים לדבר על זה. אתם צריכים להתאסף במשך היום. אתם צריכים ממש לארגן את הדברים האלה. אני, נגיד, אתמול שמעתי שאפילו לא כולם מחוברים לעשיריות. שהם באים לשיעור וככה נכנסים איפה שהם שמה וזהו. זה לא טוב.

מאיפה הם יבנו את הנשמה שלהם? איפה הם יקבלו את גילוי הבורא? איך יקבלו? חייבת להיות עשירייה. חייב להיות קשר בין עשרה אגואיסטים שהם מוכנים להתעלות למעלה מהאגו שלהם, ולהתחיל לבנות את המרכז שלהם שהם למעלה מהם, ובצורה כזאת לדרוש מהבורא שיטפל בהם. אם אין סדר כזה אז איך תגיעו אי פעם ללשמה? זו בעיה.

תלמיד: אז התפילה שאני מעלה על החבר זה נגיד לא לשמה, אבל כשהתפילה הזאת הופכת לתפילת העשירייה זה לשמה?

בוא נגיד שכן. צריכים לברר מה זה תפילה של עשירייה, אבל בעצם כן.

שאלה: אם אפשר לפרט יותר מהי עבודה לטובת הבורא, למען הבורא? איך עושים אותה?

כל העבודה שלנו, כל הדיבורים שלנו זה מה שאנחנו אומרים.

שאלה: אני מרגיש ריקנות כשאני לא יכול להתכלל בחבר?

כן.

שאלה: לדבר בגדלות הבורא עם החברים, זה מחבר אותי ישירות לבינה?

כן.

שאלה: מהי כניעה ללא תנאי?

שאתה לא דורש שום שינוי בך.

שאלה: איזה פעולות קורות בתוכי במצב של ריקנות?

אתה מרגיש שנוצר בך מקום שאתה יכול למלאות אותו עם גדלות הבורא.

שאלה: האדם לא רוצה לעבוד לא יכול לקבל טעם בעבודה הוא נמצא בירידה. האם זה המצב?

אם אדם לא יכול להתגבר ולהתעלות ממצב הירידה, זה סימן שלא מספיק קשור לעשירייה. כי באמת במצבים האמיתיים אנחנו לבד לא יכולים לעלות מהירידה. "אין אסיר מציל את עצמו מבית האסירים". אלא ישנם חברים שהם צריכים להוריד לו את החבל, הוא יתפוס את החבל, יקשור אותו לעצמו, ואז החברים מעלים אותו. ככה זה עובד.

שאלה: אם אני מתפלל, אני יכול להתפלל לחבר ספציפי בעשירייה שיש לו בעיה או אני צריך להתפלל על כללות העשירייה?

לא, אפשר להתפלל גם על החבר. אנחנו אחר כך נדבר איך להשוות זה עם זה. אפשר להתפלל על חבר בודד.

שאלה: איך אנחנו מגבירים את הצורך כדי לבקש עבור גדלות הבורא?

רק על ידי עבודה בעשירייה. "איש את רעהו יעזורו". דברו על זה ותראו עד כמה שזה חשוב. על ידי קנאה תאווה וכבוד אתם תגדילו בכל אחד ואחד את החשיבות הזאת. שתשמעו מהחברים שלכם. כל אחד ששומע מהחברים על דברים כאלה יש לו קנאה תאווה וכבוד שהם מגדילים לו את ההתפעלות.

שאלה: במידה והאמונה שלי כבר נמצאת בתוך הדעת, בגדלות הבורא, באמונה שלי לדרך, אז כבר ההתנגדות שלי קטנה, אין לי התנגדות.

אם האמונה שלך בתוך הדעת אז זו לא אמונה, זו דעת. פשוט מאוד. זו לא שאלה בכלל, אמונה בתוך הדעת. אנחנו צריכים אמונה שהיא תהיה למעלה מהדעת שאנחנו עולים אליה. ואם אני בתוך דעתי מאמין, תאמין, ככה זה כל העולם, כל הדומם ככה עושה.

תלמיד: אז אני צריך את ההתנגדות שתהיה כל הזמן?

ודאי, כן, בזה אתה צודק.

שאלה: האם המניע שלי ללכת באמונה למעלה מהדעת או להיות ברוממות ה', הוא בכדי לא לאבד את ההשתוקקות? בגלל זה אני עושה את זה?

אתה עושה את זה כדי להכין מקום לבורא להתגלות, שתהיה לו מזה נחת רוח.

שאלה: ומה פה המקום של ההשתוקקות בעניין הזה?

חיסרון לגילוי הבורא. אתה נותן לו מקום לגילוי כדי לעשות לו נחת רוח. כמו אורח ובעל הבית, אתה מהנה לבעל הבית. ככה זה.

שאלה: איך באמת יוצרים כזו אווירה בעשירייה שהריכוז הוא לא שאני מבקש מחשבה מהעשירייה על הפרעה אלא כל הזמן מרוכזים בבקשה למחשבה על החברים?

אני לא יודע אם זה אפשרי. זו בינתיים בעיה.

תלמיד: על זה צריך גם לבקש?

כן, גם על זה לבקש, לעשות כאן סדרת השאלות.

תלמיד: מהי הבדיקה הכי פרקטית ופשוטה לבדוק את היחס שלי לבורא?

כמו שאנחנו לומדים לפי היחס שלי לחברים. ככה צריך להיות. אני לא יודע, לבורא בעצמי אני לא יכול לבדוק שום דבר. אין לנו בורא, אין, זה נעלם ואף פעם לא מתגלה. הוא מתגלה לפי הכלים, שהכלים מסודרים בצורת השפעה, אז אנחנו אומרים "הו" כוח הבורא נמצא בהם.

את הבורא עצמו אני אף פעם לא יכול לזהות, לראות, אני מזהה את זה לפי הכלים. איך אתה מזהה חשמל שזז לך המחוג כשמשהו קורה. אתה לא רואה חשמל. אתה רואה כוח משיכה? שום כוח מהטבע אתה לא רואה בבחינת כוח, אתה רואה אותו בפעולה שלו על משהו, אבל זה לא אותו כוח. את הכוח לא ניתן לראות. אפילו כוחות גשמיים. כוחות רוחניים כוחות הבורא? ודאי שלא. זה נקרא "ממעשיך הכרנוך" לפי הפעולות שלו.

תלמיד: האם בסופו של דבר ההפצה היא לא העיקרון לבדוק את היחס הזה האם אתה מפיץ?

נכון, אבל אתה לא מגלה את הבורא. אנחנו מגלים אותו בהסתרה. שאנחנו בונים בשבילו מקומות כאלה שהוא יכול לגלות את עצמו בפעולות שלו, אבל לא שהוא בעצמו, אף פעם. נגיד אני נמצא באיזה מקום, אני רוצה לגלות את כוח המשיכה. אז אני צריך לקחת איזה משקל, איזו אבן או משהו, ולזרוק אותה ולראות מה קורה לה, כמה זמן היא נופלת על הקרקע וכולי ולפי זה אני יכול לחשב את כוח המשיכה שפועל בה.

כוח המשיכה לא נמצא בתוך האבן ואם אני אקח את האבן לאיזה מקום אחר לחלל, שם לא יהיה כוח משיכה. זאת אומרת אני אף פעם לא מגלה את הבורא אלא "ממעשיך הכרנוך", רק מתוך הפעולות. וכך אנחנו לומדים מחכמת הקבלה מה לעשות.

איזה פעולות אנחנו צריכים לעשות כדי לגלות את הבורא? פעולות של השפעה. אנחנו נותנים לו עבודה ואומרים לו תעשה, לפי מה שהוא עושה כאן וכאן, לפי הזמנה שלנו, לפי הרשימות שלנו, לפי המאמצים שלנו. אז אנחנו מתחילים בצורה כזאת לחקור את הבורא. כל העולם שלנו כל העבודה שלנו זה לחקור את הבורא. לחקור את הבורא זה ללמוד אותו.

תלמיד: אז כדאי לחקור אותו אתה חייב קודם כל, זה כמו כרטיס כניסה לעסוק בהפצה, אם אתה עוסק בהפצה זה התנאי הבסיסי לעשות את הבדיקות האלה. ואם אתה לא עוסק בזה אז בכלל אתה לא במגרש?

נכון. ולכן אתה צריך עשירייה שזה מקום המעבדה שלך ולעשות פעולות בין החברים ולא בשום צורה אחרת ואז אתה מגלה בתוך המעבדה הזאת בתוך העשירייה הזאת כל מיני תגובות על הפעולות שלכם ומתוך זה אתם לומדים את הבורא. והבורא שמתגלה, מתגלה כלפי העשירייה שלכם. כלפי עשירייה אחרת הוא מתגלה בצורה אחרת. אבל אחר כך אתם רואים שיש בזה ממש אותו אופי.

תלמיד: אז בעצם אנחנו עוסקים בכל מיני פעילויות של הפצה בכל הדברים האלה ובעשירייה אני בודק את התוצאות של הפעולות האלה?

אתה לא רק בודק. אתה מבצע בעשירייה. בלי העשירייה אין לך איפה לבצע. תן לי דוגמה איך אתה מבצע פעולות עם הבורא ללא העשירייה.

תלמיד: לא, אי אפשר העשירייה נותנת את התמיכה לעשות את הפעולות האלה. אבל השאלה אם בסוף שאתה אומר אתה רוצה להכיר את היחס שלך לבורא, ואם אתה עוסק בהפצה, אבל אתה חייב את העשירייה כדי לעסוק בהפצה, אבל האם זו באמת הבדיקה אם אתה עושה את התפקיד שלך או לא?

טוב, הכול יסתדר בקיצור.

שאלה: אם אנחנו יודעים שהמבקש עבור חברו זוכה תחילה. האם אין כאן סכנה של שימוש אגואיסטי בתפילה?

אפילו שימוש אגואיסטי, אם זה יחד, זה כבר טוב. הבורא קודם כל מתחשב בזה שיחד. לכן כתוב שכזאת עיר אי אפשר להחריב אם שם כולם יושבים עבריינים אבל הם מחוברים זה עם זה ודואגים זה לזה. לכן, העשירייה שהיא פועלת, אפילו שהיא טועה, זה יותר טוב ממה שאדם בודד צדיק. ממש.

שאלה: ענית לחבר שצריך עוד לברר מהי תפילת העשירייה. האם כשאנחנו קובעים בעשירייה תפילת מתפללים היום ביחד זה עוד לא תפילת העשירייה. אם כן מהי תפילת העשירייה?

תפילת העשירייה זה נקרא שאנחנו מרגישים את הקשר בינינו כמרכז העשירייה ושממרכז העשירייה הזה אנחנו פונים לבורא.

שאלה: אם הבנתי נכון אנחנו לא מגלים את הבורא אלא אנחנו מגלים אותו בזה שאנחנו פועלים כמוהו זה כלפי זה. אבל איך אנחנו יכולים לדעת שזה אמיתי שזה נכון?

אנחנו מרגישים בתוך הפעולות שלנו שאנחנו משתדלים לעשות אותם בהתאמה לבורא אנחנו מרגישים בזה איזה הארה שאומרת לנו שאנחנו כן עשינו את זה בהתאם לבורא. שאלה יפה מאוד. שאלה טובה.

שאלה: החברים עכשיו מביאים שאלה ממנו, הריקנות זה תוצאה מהמאמצים שלי?

אין שום דבר שבא מאיתנו חוץ משאנחנו משתדלים להתחבר לתפילה לבורא. כל היתר הבורא מסדר. יש לנו בחירה חופשית רק בדבר אחד, להשתדל להתחבר. את זה אנחנו לומדים מהמאמר של בעל הסולם.

שאלה: האם אני יכול לבקש מהבורא על צרות גשמיות של חבר, או אך ורק לבקש שהבורא יקרב אותו לרוחניות?

יותר טוב שיקרב אותו לרוחניות.

שאלה: כשאני מנסח תפילה על החברים, מה ראוי לבקש בשבילם? האם זה צריך להיות שמחה בעבודה או אמונה למעלה מהדעת או תחושת התעלות? משהו אחר אולי?

צריכים לברר את הכול אבל בסופו של דבר לראות רק עבודה מבורכת זו שבאה ממרכז העשירייה ומכוונת לבורא. אי אפשר אחרת לתאר את זה. אנחנו נזרקים לכל מיני כיוונים, אבל רצוי אם אנחנו בכל זאת נאתר, ותמיד יש בקבוצה כאלו אנשים שיכולים לכוון אותנו ותמיד יש אנשים שנזרקים לכל מיני כיוונים, זה בכוונה ככה הבורא מסדר שאנחנו נייצב את עצמנו יותר ויותר מפעם לפעם, אבל באמת צריכים לשמוע לאלו שרוצים לייצב את הספינה.

שאלה: במקום הריק רוצים גדלות הבורא, אבל צריכים למלאות את הבורא ברוממות ה'. מה זה רוממות ה' בעבודה בינינו?

זה שכוח ההשפעה, אמונה למעלה מהדעת, זה יהיה הדבר החשוב ביותר בחיי.

שאלה: איך אנחנו יכולים להתפלל לחברים בעשירייה שלא מגיעים לשיעור בוקר? איך אנחנו יכולים לא לאבד את החשיבות אם חלק מהחברים תמיד חסר בעשירייה?

אתם צריכים לעבוד על זה במשך היום. אתם צריכים איכשהו לסדר את הקשר ביניכם כזה, שהם ישתתפו. כל הבעיה היא שבהתחלה באים הרבה ואחר כך לאט לאט נעלמים, נופלים בדרך. זה דבר טבעי, אבל כדאי עלינו לחזק את זה. ומה שלא נוכל לחזק את זה אז תבואו עוד מכה ועוד מכה והם יבינו שאין ברירה, מה לעשות. אבל כדאי בכל זאת להשתדל לחזק את עצמנו.

שאלה: הסברת קודם שתפילה עבור החברים היא תפילה נכונה, כי הרצון לקבל שלי לא מעורב שם. אם אני מרגיש שאני ממש תלוי בחברים ומתוך זה שאני תלוי בהם אני מבקש עליהם בצורה אגואיסטית, האם זו תפילה נכונה?

אם אתה מבקש עבורם לא חשוב מה קורה. לא חשוב, העיקר שאתה מבקש עבורם. קודם כל את זה ואחר כך כל היתר יתברר.

שאלה: לפני שנים כשהתחלתי ללמוד קבלה המילים שלך היו מאוד ברורות, אבל עכשיו אני חושב שאנחנו מבינים פחות ממה שאתה אומר, אתה כאילו המתרגם בין שפת הבורא לשפה שלנו, בשבילנו. למה יש תחושה כזאת שזה נהייה יותר ויותר קשה לעקוב אחריך ולהבין את המילים שלך? אנחנו מבולבלים מזה לגמרי.

אני אסביר לך מה שאתה אומר. בהתחלה, כשאנחנו באים לחכמת הקבלה, לומדים דברים פשוטים בשכל שלנו כמו שאנחנו רגילים, עם היסטוריה, עם קצת גיאוגרפיה, עם כל מיני דברים רגילים לכולם, שכל אחד יכול להבין ואין בזה שום דבר שהוא למעלה מהשכל, למעלה מהרגש שלנו אלא כל אחד, מי ששומע הוא מבין, כמו בכל החכמות של העולם הזה.

אחר כך אנחנו מתחילים להתקרב לפעולה שהיא מתבצעת לא בדיוק בטבע שלנו, לא ברצון לקבל שלנו אלא ברצון להשפיע. רצון להשפיע זה נקרא "דרגת הבינה", רצון לקבל נקרא "דרגת המלכות". אנחנו רוצים לעבור מדרגת המלכות לדרגת הבינה, כמו שלמדנו, מי שלמד על צמצום ב' וכל הדברים האלו.

אז אין לנו ברירה, אלא שאנחנו מתחילים ללמוד עכשיו דווקא כאלה פעולות שהן בשכל שלנו לא מתרחשות, הן מתרחשות בשכל אחר, בשכל א-לוהי. כשמלכות עולה לבינה ומתנהגת כמו בינה ושם היא רוצה לקבוע את המצב שלה, אז במצב הזה אנחנו לומדים ולכן פחות ופחות מבינים מה שהמורה אומר.

מה לעשות? בעיה. לאט לאט, על ידי המאור המחזיר למוטב, לא על ידי השכל, וכמה שאני נמצא בשיעורים, כמה שאני נמצא בסדנאות, כמה שאני עושה כל מיני פעולות, ולא חשוב כמה שאני חכם, כי "לא החכם לומד", אז אני בפעולות שלי, במאמצים שלי מעורר מאור המחזיר למוטב והוא פועל עלי ומביא לי תכונה חדשה שנקראת "תכונת הבינה" או "תכונת האמונה". ואז אני מתחיל להבין על מה מדובר, ולפני זה אני לא יכולתי להבין כי התאים שלי בשכל וברגש לא היו אצלי, לא היו בנויים בצורה כזאת שאני אתפוס את זה.

זה מה שאנחנו עכשיו עוברים, איך אנחנו יכולים לעבור למצב שאנחנו נתפוס לא בדרגת המלכות אלא בדרגת הבינה? זה המעבר, מעבר ממש מהעולם הזה לעולם העליון. ויש בזה הרבה מאוד בעיות וקושיות, ואנחנו נצטרך לפתור אותן לאט לאט כי יש גם מסה גדולה של התלמידים, וכך להתקדם.

שאלה: כשאנחנו מתפללים עבור החבר, האם התפילה מחליפה את החיסרון של החבר ואם זה כך, האם זה לא פגם בחיסרון של החבר?

לא, אנחנו לא מזיזים הצידה חיסרון של החבר, אנחנו בונים את העזרה שלנו על פני החיסרון של החבר ומגיעים יחד, החיסרון של החבר והתפילה שלי, ורק בצורה כזאת אנחנו פועלים. לכן החיסרון של החבר ממשיך לעבוד יחד עם התפילה שלי. כאילו שהחבר נכלל בי וכך אני מעלה אותו.

שאלה: אמרת קודם לחבר שאם אדם לא יכול לעלות מהירידה זה סימן שהוא לא קשור מספיק לעשירייה. וציינו שאין אדם מציל את עצמו מבית האסורים. מה קורה שאנחנו מרגישים שהחבר שלנו ממש מנענע את החבל הזה שאנחנו מורידים לו, אבל הוא לא מוכן לתפוס אותו ולעלות איתו חזרה אלינו? מה אנחנו יכולים לעשות?

להתפלל. אין יותר מה לעשות. אל תשכחו שבכל מקרה הקשר עם הבורא, התפילה לבורא זה מה שמציל. בזמן שנמצא בזה ולא נמצא בזה, "בעידנא דעסיק בה ובעידנא דלא עסיק בה", ככה זה עובד.

שאלה: כשאני מרגיש את החבר או את הקבוצה שהם בירידה אני מתפלל עבור החברים שיקבלו את גדלות הבורא. זה נקרא לעשות מצווה, לשים את בינה מעל המלכות, שאני רוצה שהם ישיגו את בינה?

כן. גם זה.

שאלה: האם גילוי הטוב, גילוי תכונת ההשפעה ואהבה חייבת להיות אחרי גילוי הרע שברצון לקבל, זאת אומרת שזה הכיוון, זאת הדרך הנכונה, שקודם אני צריך לגלות את הרע ברצון לקבל ורק על פני זה לגלות את הטוב שבתכונת האהבה?

הדרך הנכונה, לגלות קודם כל את הרצון לקבל בצורה אגואיסטית כהפרעה, ואחר כך על ידי המאמצים שלי ושל העשירייה לגלות את התפילה והעזרה מלמעלה כרצון להשפיע שבא ומתיישב על פני הרצון לקבל, ועם שניהם, עם הרצון לקבל שלי ועם הרצון להשפיע שיתגלה מלמעלה, עם שניים אני עובד. כך סדר העבודה. ואיפה אני עובד עם שניהם? אני חוזר לקבוצה כדי לעזור להם עם שני הכוחות שלי.

שאלה: מה היחס בין גדלות לבין האהבה, ההשפעה. הבורא נסתר ממני אבל אני מבין ומרגיש איך שהוא מנהל לי את הכול. אז אפשר להגיד גם שמפחד או מיראה אני רואה אותו כגדול, והאם יש השתוקקות אליו אפילו שאני לא מכיר? את החברים אני יכול לאהוב אבל אני לא יכול לראות אותם בצורה של גדלות כמו את הבורא. לא יודע איך לסדר את זה.

זה יבוא. רק עכשיו בשבילך צריכים להיות חברים יותר חשובים מהבורא. החברים יותר חשובים מהבורא. כשתסדר קשר איתם, תבין איך להגיע מאהבה לחברים לאהבה לבורא. רק בצורה כזאת אתה תוכל לקבוע את הדרך שלך, הכיוון שלך לבורא. רק בצורה כזאת.

שאלה: כשאדם כבר מגיע במשהו ורואה מעל הדעת את גדלות הבורא, למה יש רצון לשכנע גם את הדעת לראות את גדלות הבורא?

אנחנו תמיד רוצים לתפוס הכול בתוך הדעת, וצריכים תמיד להתגבר ולהתנגד להיות בדעת, אלא בלמעלה מהדעת.

שאלה: אנחנו עוברים הרבה מצבים ביחד, גם הירידות, ובמצבים האלה יש בקבוצה, בעשירייה הרבה הצדקות למה שאתה אומר בתור חבר בעשירייה. איך במצב הזה לא להיות נטל, איך להשתמש באמצעים אבל לא להיות נטל?

כל אחד גם צריך להיות נטל וגם צריך להיות הכוח המניע. כל אחד צריך להיות בכל מצב ומצב, זה לא תלוי בו. הוא צריך להיות מקושר רק עם הקבוצה לבורא, ואז לא חשוב מה שעובר עליו, שיקיים את זה בצורה השלמה. אז יש כאלו מצבים שאני בהם נמצא ככוח מיותר בקבוצה. גם זה תפקיד. אין מה לעשות.

שאלה: איך תתכן הרגשת חשיבות לרוחניות וריקנות בו זמנית? האם החשיבות בעצמה לא ממלאת מקום ריק?

אם אתה לא עושה מאמצים אז לא ממלא. אם אתה לא משייך את עצמך לאותה קבוצה, אז זה לא ממלא. צריכים לעשות עוד מאמץ.

שאלה: אני יודע שאני לא יכול להשפיע, ובתחילת הקטע הוא כותב, "דוקא אלו, שרוצים ללכת בבחינת להשפיע". מה זה בדיוק הדבר הזה, ללכת בבחינת להשפיע?

לעורר את החברים ולעורר את הבורא ולעשות קשר ביניהם ואתה באמצע כמשדך ביניהם.

שאלה: איך אני מראה לחברים שאני מבקש עבורם? האם עלי להראות להם שאני מבקש עבורם או פשוט לבקש בלי שהם יידעו שאני מבקש עבורם?

לא, אתה צריך להראות להם שאתה בכל הכוח משתדל לעזור להם. בזה אתה מרבה את האהבה. חייב. חייב להודיע. "העוזר לחברו חייב להודיעו".

גם שאתה עושה למישהו, לאיזה חבר איזו טובה, אז בעולם שלנו יש הרבה פעמים שאנחנו עושים טוב לשני ולא מגלים לו. ברוחניות דווקא ההיפך, אני חייב, מחויב לגלות לו שאני עשיתי את זה בשבילו. כי על ידי זה, זה מרבה אהבה בין החברים, ובפעם הבאה הוא ילמד ממני ויעשה אותו דבר וכן הלאה.

כי אנחנו עושים את זה לא כדי להיות יפים זה בעיני זה אלא להשיג מטרה משותפת. אז במטרה המשותפת אני עושה לו משהו ואני מראה לו כמה שעשיתי בשבילו, דווקא, והוא גם עושה לי, כי המטרה היא לפנינו והיא משותפת עוד קדימה. לכן אין כאן בושה, אין כאן כלום, רק עבודה משותפת.

שאלה: במה המדעיות של תפילה?

בזה שאני מעורר את הכוחות שאני רוצה למלא אותם עם גדלות הבורא.

שאלה: האם כדי לבצע פעולה גשמית כלפי הדרך נדרשת גם אמונה למעלה מהדעת, לדוגמה לקום לשיעור ולצאת להפצה וכדומה?

אני חושב שכן.

(סוף השיעור)