שיעור בוקר 30.06.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 775,

"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אותיות כ"ג – כ"ה

קריין: "הקדמה לתלמוד עשר הספירות" של בעל הסולם, אות כ"ג, עמ' 775.

אות כ"ג

"ולפיכך, מביא ראיה יפה, מדברי הגמרא: "מכאן, לתלמיד, שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים, שוב אינו רואה". כי למה לא ראה סימן יפה במשנתו? - ודאי אין זה, אלא משום חסרון כוונת הלב בלבד. ולא משום חסרון כשרון אליה. כי חכמת התורה, אינה צריכה לשום כשרון, אלא, כמ"ש במדרש הנ"ל: "אמר הקב"ה לישראל, חייכם, כל החכמה וכל התורה, דבר קל הוא. כל מי שמתיירא אותי, ועושה ד"ת, כל החכמה וכל התורה בלבו".

אמנם ודאי, שצריך זמן, להרגיל את עצמו, במאור שבתורה ומצוות. ואיני יודע, כמה? ויכול אדם לצפות כן, בכל שבעים שנותיו. לפיכך, מזהירה אותנו הברייתא (חולין, כ"ד), שאין לצפות יותר מחמש שנים. ור' יוסי אומר רק ג' שנים (ע"ש בחולין, דף כ"ד), אשר די ומספיק לגמרי, לזכות בחכמת התורה.

ואם לא ראה סימן יפה, בשיעור זמן כזה, לא ישטה עוד את עצמו, בתקות שוא ומפוחי כזב, אלא ידע, שלא יראה עוד סימן יפה לעולם. ולכן יראה תיכף, למצוא לעצמו, איזו תחבולה יפה, שיצליח על ידה, לבא לשמה, ולזכות בחכמת התורה.

והברייתא לא פירשה את התחבולה. אלא שמזהירה, שלא ישב באותו המצב, ויחכה עוד.

וזהו שאומר הרב, שהתחבולה המוצלחת יותר ובטוחה לו, הוא העסק בחכמת הקבלה. ויניח ידו מעסק חכמת תורת הנגלה לגמרי, שהרי כבר בחן מזלו בה, ולא הצליח. ויתן כל זמנו לחכמת הקבלה, הבטוחה להצלחתו, מטעם המבואר לעיל. עש"ה".

העניין הוא כך. אנחנו צריכים להגיע למצב שמגלים את הבורא, שמגיעים לדבקות אליו, "דע את ה' א-לוהיך ועבדהו", שבכל הפעולות שעוברות עלינו, על האדם, האדם משתדל להיות בזה ממש מותאם לבורא כמו צל, לכן נקרא "אדם", הדומה לבורא. ואפילו שהבורא מעורר באדם כוחות הפוכים, תכונות הפוכות מעצמו, שזה נקרא "יצר הרע", האדם מעבר לכל ההפרעות האלה עושה מעצמו הדומה לבורא וכך גדל כלפי הבורא יותר ויותר עד שנעשה כמוהו. זה נקרא שהוא שב לבורא בכל מה שיש בו.

כדי לעשות את זה, ניתנה לנו תורה, זאת אומרת כל מיני אמצעים שבהם אנחנו יכולים למשוך את המאור המחזיר למוטב וכך להגיע להיות דומים לבורא. זו בעצם עבודת האדם וזו מטרת האדם בחיינו, בעולמנו.

השאלה היא, על ידי מה אפשר לעשות את זה? על ידי זה שלומדים, על ידי זה שקוראים ספרים, וכך עושים. זה היה נכון וטוב בהיסטוריה שלנו, מתי שהאגו שלנו היה קטן. כי במשך אלפי שנות ההתפתחות שלנו, גדלנו וגדלנו בדרגות הרצון לקבל, שורש, א', ב', ג' וכן הלאה, ובדרגות האלו אנשים היו הרבה פחות חומריים, לא דרשו כל כך הרבה, לא היו רצים אחרי כל מיני תאוות, ולכן הספיק להם להתעסק בתורה בצורה של מה שהיה להם. מה שהיה מאדם הראשון, דרך עשרים דורות עד אברהם שהתעסקו בזה ולא היתה בעיה. גם אחר כך, מאברהם ועוד, לא עסקו ממש בחכמת הקבלה אלא במה שהיה, לא חשוב אם זה תורה, חכמת הקבלה, הכול היה מעורב.

עד שהרצון לקבל גדל בצורה כזאת שאנשים התחילו לשנוא זה את זה, התחילו מלחמות בתוך ישראל, חורבן בית המקדש הראשון, בית המקדש השני, מה שקרה לפני 3000 שנה ויותר. ואז התחיל העניין, שאנשים עסקו כאילו בתורה, במשנה, בתורה, בגמרא, בכל מיני ספרים שכתבו אפילו לפני זה, דיברו על זה, היו הרבה דברים שלא היו כתובים, אלא שנשמרו בעל פה. בכלל, היה פעם איסור לכתוב אלא רק להעביר בעל פה. וכל הדברים האלה הפסיקו להשפיע על בני האדם, כי האגו של האדם גדל, ולכן כתבו.

אבל כשכתבו, כתבו בכמה שפות. כמו שאנחנו עוד נלמד גם בהקדמה הזאת, וגם בחלק א' תע"ס ובעוד מקומות של בעל הסולם, שלתורה יש ארבע שפות ובהתאם לשפה תלוי איזה חלק מהתורה ובאיזה עומק מעבירים. ואז ראו שהתורה שהיא לא כתובה, או תורה שהיא כתובה אבל לא בצורת הקבלה אלא בצורות האחרות, שזו אותה תורה, אותו רעיון אבל לא עד כדי כך ברור וחזק בהשפעה על האדם, זה לא כל כך משפיע.

ולכן בעל הסולם אומר לנו כאן, שמפני שכל התורה ניתנה רק כדי לתקן את היצר הרע ולהגיע להזדהות עם הבורא, רק לשם זה קיים הכול ולא סתם לדעת כמה דפים יש בכל ספר וספר ומה כתוב עליהם אלא כדי לתקן את פנימיות האדם, רצון האדם ולא שרק יקיים כל מיני פעולות בחיצוניות, וראו שאם אדם לומד תורה אבל לא חכמת הקבלה, לא את החלק העיקרי, הפנימי שבה, זה לא משפיע עליו, לכן כתבו כאן את התנאי זה. שאם אתה לומד שלוש או חמש שנים ולא רואה "סימן יפה", זאת אומרת שאתה לא מגיע לפקיחת עיניים בתורה, לא מגיע לגילוי, אז אין לך מה לעשות, אתה חייב לעזוב את אותם החלקים שבתורה שאתה לומד, אחרת אתה לא תקבל יותר סימן יפה, ולעבור לחכמת הקבלה. זה בעצם מה שכתוב.

אנחנו גם רואים שבזמננו, יש המון אנשים שלומדים ומסורים ללימוד תורה, אלפים אלפים, מיליונים אפילו, אבל האם הם מגיעים ללשמה? לא. ולכן לפי מה שכתוב כאן היו צריכים לעזוב את הלימוד שלהם ולעבור ללימוד חכמת הקבלה, אבל לא עושים זאת. ולכן הדור שלנו באמת הגיע לתיקונים קשים ועוד נקווה שנבין כולם איך אנחנו צריכים באמת להתעסק בתורה כדי להגיע לדבקות בבורא.

תלמיד: ממה שעכשיו שמעתי, כל העניין הזה של שלוש עד חמש שנים בכלל לא שייך אלינו.

לא, זה לא שייך לנו. זה לאלו שעוסקים לא בחכמת הקבלה אלא בחלקים הקודמים לחכמת הקבלה. חכמת הקבלה זה נקרא פנימיות התורה, ולפני זה יש חיצוניות. זה משנה, גמרא, כל מיני ספרים אחרים, שכתובים בצורה כזאת שהם מסתירים את הפנימיות. אבל לא שחס ושלום המקורות הללו לא נכונים, אלא האדם שהוא יותר אגואיסטי מהדורות הקודמים, הוא כבר לא יכול לראות בהם את הצורה הפנימית שלהם ולכן עליו זה לא משפיע.

שאלה: בקטע שקראנו נאמר "כל מי שמתיירא אותי, ועושה ד"ת". למה צריכה להיות לנו יראה מהבורא אם אנחנו לומדים שהוא טוב ומיטיב?

יראה זה לא פחד, שאני מפחד מהמכות כמו בהמה. יראה זה ההיפך, אני מפחד לפספס הזדמנות לעשות טוב לבורא. זאת יראה. מתוך האהבה, מתוך הדאגה שלי. כמו אימא שמפחדת כלפי התינוק, האם היא עשתה הכול כדי שיהיה טוב לו.

שאלה: גם לגבי הדורות הקודמים, לא הבנתי למה מרח"ו אמר שאדם צריך להתחיל מלימוד תורה, משנה ותלמוד ורק אחר כך לעבור לחכמת הקבלה. למה לא להתחיל ממנה?

אתה צודק, השאלה קיימת. מפני שהם היו בהתאמה לחלקים של דומם, צומח, חי ולא לדרגת המדבר לפי התפתחות האגו שלהם. אגו, לא חס ושלום שהם היו כאלו, האגו שבהם היה לא מפותח מספיק, לא אכזרי, לא רע כל כך. ולכן המאור שהיה מגיע אליהם דרך הדרגות האלה שהם למדו, היה מתאים להם יותר.

שאלה נכונה.

תלמיד: זה נשמע כאילו הם צריכים לקבל תוספת עביות מהלימוד הזה.

גם תוספת עביות אם צריך, אבל העיקר שהאור יהיה מותאם לכלי שהוא צריך לתקן. ולכן הם למדו כמו משנה, כמו גמרא, כל התנ"ך, כל מיני דברים כאלה. היו עוד הרבה ספרים שגם חלקם נעלמו. הם הבינו את הספרים האלה, ולמדו והיו בדרגות הקודש, הם היו בהשגה גדולה מאוד. אבל כשירידת הדורות קורית לאט לאט ומתווסף הרצון לקבל האגואיסטי, אז הוא מסתיר את הספרים האלה בסגנון, בשפה וכל מה שכתוב בהם מהאדם שלומד. יוצא, שמה שאני לומד זה לא משפיע עלי, אין שם מספיק כוח, ואני חייב לעבור לשלב אחר. לכן קבעו שחייבים לעבור ללימוד של חכמת הקבלה.

תלמיד: ובלימוד חכמת הקבלה יש גם הכנות, זמן?

אין, זה מצב אחרון.

תלמיד: כן, אבל שם גם אדם צריך לבדוק את עצמו ולהגיד, אם השקעתי שנה, שנתיים ואני לא מרגיש, אז אני צריך לשנות משהו בכיוון, בדרך?

אתה צריך לשנות את הלב. שום דבר אין לך יותר מה לשנות, כי יש לך ארבע דרגות בתורה.

תלמיד: אני לא מתכוון ללמוד משהו אחר, אלא לתקן בצורה שאתה עושה את זה.

יכול להיות. יכול להיות שלא מתאים לך ללמוד נגיד אצלי ואתה הולך למישהו אחר. אני לא פוסל את זה, "אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ". חפש עוד מקומות, אבל חפש ותבדוק אותם בראש פתוח, בלב פתוח, לא תחת איזו השפעה, כי יש הרבה "מוכרים" למיניהם, תבדוק.

תלמיד: זו לא השאלה שלי בכלל, אני שואל לגבי בדיקה עצמית של דרך הלימוד. כמו שנאמר קודם, אם אני מרגיש שאני לא מתקדם במהירות שצריך או לא עושה מספיק, כל כמה זמן אדם צריך לבדוק את עצמו?

צריך לבדוק כל הזמן. וההתקדמות שאתה אומר, היא תלויה בחיבור בחברים.

שאלה: כשיש כוונה או לא מספיק כוונה, איך בודקים ואיך מודדים את זה?

כוונה אנחנו יכולים למדוד רק לפי כמה שאנחנו מרגישים את עצמנו דבוקים בעשירייה, עד כמה שאני נעלם בעשירייה כמו תינוק, כמו עובר בתוך אימא, כך אני צריך להיות בעשירייה. תראה מה שרב"ש כותב על הקבוצה.

שאלה: בסעיף הזה בעל הסולם כותב שלמעשה האדם יכול לשבת במשך כל חייו. נגיד אני לומד אצלך כבר כמעט עשר שנים, מה זה בשבילי לגלות סימן טוב כדי לעבור לחלק הפנימי?

אתה צריך לבדוק את עצמך אם אתה מקיים את כול מה שנדרש. לא דורשים ממך כלום חוץ מלהיות בצורה יומיומית בשיעורים, ואנחנו רואים שאתה נמצא, ולהיות קשור לחברים בצורה שאתה ממש מאבד את עצמך שם בתוך החברים. שני דברים בעצם, התנהגות נכונה עם החברים והתנהגות נכונה בלימוד.

שאלה: כתוב פה "כמ"ש במדרש הנ"ל: "אמר הקב"ה לישראל, חייכם, כל החכמה וכל התורה, דבר קל הוא." איך יכול להיות שחכמה ותורה זה קל?

זה קל מפני שלא צריכים שכל, אלא צריכים רק מסירות.

שאלה: שמעתי שאמרת שיש רק שני דברים שצריכים, להיות יום יום בשיעורים ולאבד את עצמך בתוך החברים.

כן. איפה שמעת יותר מזה? אני חושב שבשני הדברים האלה נכנס הכול.

תלמיד: הפצה נכנסת בתוך זה?

כן, ודאי. עשירייה בסופו של דבר, זה מהעשירייה הקרובה אליך הפרטית ועד כל המציאות, כל העולם.

שאלה: מה הכוונה בסימן יפה, מה זה הסימן היפה?

זה שאני מגיע לדביקות בבורא, להשתוות הצורה עם הבורא, זה סימן יפה. לזה ניתנה תורה. זאת אומרת כשאנחנו מגיעים לדביקות זה נקרא סימן יפה.

אות כ"ד

וזה פשוט מאד, שאין כאן שום מדובר, מלימוד התורה הנגלית, בכל מה שמוכרח לידע הלכה למעשה, "כי לא עם הארץ חסיד, ושגגת תלמוד עולה זדון, וחוטא אחד יאביד טובה הרבה". ע"כ מחויב בהכרח, לחזור עליהם, עד כמה שיספיק לו, שלא יכשל למעשה.

אלא, כל המדובר כאן, הוא רק בעיון בחכמת התורה הנגלית, לכוין ולתרץ הקושיות, הנופלות בפשטי ההלכות, כמו שמסיק שם הרח"ו בעצמו. דהיינו, חלק הלימוד שבתורה, שאינה באה לכלל מעשה. ולא כלל בהלכות למעשה.

אכן, אפשר להקל בזה, ללמוד מהקיצורים ולא מהמקורות. וגם זה צע"ג. כי אינו דומה יודע ההלכה מהמקור, ליודע אותה מסקירה אחת ובאיזה קיצור. וכדי שלא לטעות בזה, הביא הרח"ו ז"ל, תיכף בתחילת דבריו, שאין הנשמה מתקשרת בגוף, אלא בהיותו שלם, מתוקן במצות התורה, בתרי"ג מצות."

זאת אומרת, אנחנו צריכים לבצע פעולות חיצוניות, בחיצוניות, אבל העיקר בשבילנו זה בכל זאת להדביק את הלב.

שאלה: בהקשר למה שאמרת שהתיקון המרכזי שלנו זה להתמוסס בחברים, זה מה שנקרא ללמוד את החלק הפנימי של התורה?

זה אמצעי כדי שיהיה לך כלי מתוקן, והאור העליון בחוק השתוות הצורה יתגלה בתוך הכלי. אם אתם תעשו ביניכם כאחד, אז האור העליון כהוא אחד יתגלה בכלי אחד, ואז הכול יחזור לתיקון כמו לפני השבירה.

שאלה: אמרת שהקשר עם החברים ושיעורי הבוקר הם העיקר שאנחנו עושים. אם כך מה נקרא חכמה באור הזה?

חכמה זה מה שאנחנו מקבלים כתוצאה בכלי המתוקן. כדי לתקן את הכלי אנחנו צריכים שיהיה לנו חיבור בתוך העשירייה בהשפעה בינינו, ואז האור העליון לפי חוק השתוות הצורה יתלבש בתוך העשירייה. זה מה שאנחנו צריכים, ואז נקבל גם "חכמה".

שאלה: אמרת בעבר שכל החשבונות של ללמוד תורה או קבלה מתייחסים לאלו שהגיעו ללשמה, ואילו היום דיברנו על אנשים פשוטים, רגילים. אם כן, למה מתייחס הכתוב במקור שאנחנו קוראים?

אנחנו חייבים להגיע למצב שמחזירים את עצמנו לדבקות בכוח העליון. הכוח העליון הזה הוא עיצב אותנו ושבר אותנו, ואנחנו צריכים על ידי המאמצים שלנו להגיע בחזרה להידבק בו. זאת המטרה. כדי להידבק בו אנחנו צריכים להתאמץ להתחבר בינינו למרות האגו שנמצא בנו, ואז לפי המאמצים שלנו האור העליון ישפיע ויחבר אותנו יחד, עד שאנחנו מגיעים לדבקות השלמה. זאת העבודה.

כדי להתחבר בינינו, להזמין את האור העליון שיתקן אותנו ושימלא אותנו, יש לנו שני אמצעים. האמצעי הראשון זה להתחבר בינינו למרות האגו שלנו. והאמצעי השני זה למשוך את המאור המחזיר למוטב, למשוך כוח מיוחד, החיבור. יוצא שאת הכוח הזה שמביא אותנו לחיבור אנחנו צריכים אותו גם כשאנחנו מתחברים. אז יוצא לנו שסך הכול החיבור בעשירייה שאנחנו משתדלים לבצע עם הלימוד בתוך העשירייה, ושאנחנו מושכים מאור שיבצע חיבור בינינו, זה אותו הדבר, אין לנו יותר מה לעשות. רק להשתדל להיות יחד בעשירייה וככה לחבר בינינו, זה הכול, יותר מזה אין. לא לסובב את הדברים.

אות כ"ה

"עתה תראה, איך כל הקושיות, שהבאנו בתחילת ההקדמה, המה הבלי הבלים, אלא המה הם, המכמורים, שפורש היצה"ר, לצוד נפשות תמימות, כדי לטורדן מהעולם בלי חמדה.

ונראה את הקושיא הא', שמדמים את עצמם, שיכולים לקיים כל התורה כולה, גם בלי ידיעת חכמת הקבלה - הנה אני אומר להם: "אדרבא, אם תוכלו לקיים, לימוד התורה וקיום המצוות, כהלכתן לשמה, דהיינו כדי לעשות נ"ר ליוצר ב"ה בלבד, אז אינכם צריכים באמת ללימוד הקבלה, כי אז נאמר עליכם "נשמת אדם תלמדנו", כי אז מתגלים לכם, כל רזי תורה, כמעיין המתגבר, כדברי רבי מאיר (במשנה אבות הנ"ל), בלי שתצטרכו סיוע מהספרים."

בעל הסולם אומר פשוט, אתם יכולים להגיע לדבקות, תעשו דבקות וזהו, אתם לא צריכים לא ללמוד ולא לעשות שום דבר, כי העיקר זה להגיע בחזרה לדבקות בבורא, תעשו.

"אלא, אם עדיין אתם עומדים, בבחינת העסק שלא לשמה, אלא שתקותכם לזכות על ידיה לשמה, א"כ יש לי לשאול אתכם: כמה שנים אתם עוסקים כן? אם עדיין אתם נמצאים בתוך חמש השנים, לדברי תנא קמא, או תוך שלוש השנים, לדברי רבי יוסי, אז יש לכם עוד לחכות ולקוות.

אבל, אם עבר עליכם, העסק בתורה שלא לשמה, יותר מג' שנים לדר"י, וה' שנים לת"ק, הרי הברייתא מזהירה אתכם, שלא תראו סימן יפה עוד, בדרך הזה, שאתם דורכים. ולמה לכם, להשלות נפשכם, בתקות שוא, בשעה, שיש לכם תחבולה כל כך קרובה ובטוחה, כמו הלימוד של חכמת הקבלה, כמו שהוכחתי הטעם לעיל, להיות העיון בנושאי החכמה, דבר אחד עם השי"ת עצמו. עי' היטב לעיל."

אומר בעל הסולם, אין שום בעיה, אתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים, בזמננו הכוונה, אבל אין לכם שום אמצעי אחר להגיע לדבקות על ידי כל מה שתרצו למצוא בעולם, חוץ מחכמת הקבלה, ולקיים את חכמת הקבלה בצורה כמו שדורשים, ולא סתם לקחת ספר ולחשוב שאתם כבר נמצאים בעסק הנכון.

שאלה: עדיין השאלה עומדת במקום, כי הרח"ו ז"ל אומר כאן שאדם צריך קודם כל למלאות עצמו בש"ס ופוסקים, ויוצא שכל העניין פה מכוון לאנשים שצריכים דרך הגמרא להגיע ללימוד חכמת הקבלה.

אנחנו צריכים להבין שאם כך בעל הסולם כותב, למי הוא פונה, למי הוא יכול לפנות? אתה מבין.

תלמיד: אני שואל על אחד כמוני שלא נגע בגמרא, מה זה אומר מבחינתי?

הרוב לא צריכים, הרי כתוב כאן שאתה כבר נמצא בדור שהוא לא יכול בשום פנים ואופן להגיע ללשמה דרך כל המקורות חוץ מחכמת הקבלה, אלא אם כן אתה מפרש "לשמה" בצורה אחרת מהאמת. תגיד לי מה זה לשמה, לשמה זה נקרא שאדם נמצא בהשתוות הצורה עם הבורא, שהוא נמצא בדבקות אליו. מה זאת אומרת בדבקות? שהוא נמצא בהשפעה, באהבה כלפי כל המציאות, כלפי כל העולם, ולא שהוא סתם יודע איך לקיים מנהגים.

תלמיד: אני הבנתי את זה, אני פשוט שואל, האם התוקף של מה שהרח"ו אומר כאן בענין של ש"ס ופוסקים, זה דבר שהתבטל על ידי בעל הסולם, אפשר להגיד כך?

זה לא התבטל על ידי בעל הסולם. זה התבטל על ידי זה שהגענו למצב שאנשים עלו באגו שלהם למעלה ממה שלימוד המשנה והגמרא יכול לספק להם מאור המחזיר למוטב. "משנה" ו"גמרא" הם מקורות קדושים, אבל העניין הוא האדם שלומד דרך הספרים האלה, האם הוא לומד ש"שור נגח את הפרה", ו"שניים אוחזין בטלית", וכל מיני דברים כאלה כמו "ביצה שנולדה ביום טוב" וכן הלאה וכן הלאה, או שהוא לומד שהכול מדובר על הרצון לקבל שצריך להיתקן בעל מנת להשפיע.

שם זה כתוב בשפה שהיא רחוקה מהאדם באופן שיחשוב בצורה נכונה על מה מדובר. פעם הם היו לומדים והיו יודעים שככה זה, זאת אומרת שמדובר על האגו שבנו שאנחנו צריכים כך לתקן.

היום אין לנו שום קשר עם מה שאנחנו לומדים על שור וחמור, נזיקין למיניהם ועוד ועוד, אין לנו יכולת לבדוק את זה, להיעזר בזה כדי לתקן את האגו שלנו. אנחנו לא מסוגלים לקשור זה עם זה ולכן לא לומדים, כי אנחנו צריכים ללמוד רק את הדברים ששייכים לתיקון היצר הרע.

תלמיד: סליחה שאני עוד רוצה ככה להחזיק בנקודה, במקומות אחרים בעל הסולם מתאר מצב שהרמ"ק וכל תלמידיו הניחו את הספרים שלהם וקיבלו את האר"י ז"ל ואת העבודה שלו, כי זה הדבר שעכשיו הכרחי ללמוד ולהתעסק.

נכון.

תלמיד: פתאום הרח"ו מוציא כלל חדש, עוד פעם מחזיר לש"ס ופוסקים.

לא, הוא לא מחזיר, אתה לא מבין מה שכתוב. אני מצטער, אולי קראת את זה כמה פעמים אפילו אבל לא הבנת מה שכתוב. הוא לא מחזיר אותך, הוא אומר, אלו שנמצאים בלימוד ש"ס ופוסקים, תדעו שיש לכם שלוש או חמש שנים, תלוי לפי איזה פוסק אנחנו הולכים, כדי לראות אם אתם מגיעים ללשמה או לא. אם אתה לומד, תוך שלוש שנים לפי רבי יוסי או לפי תנא קמא חמש שנים, ומגיע ללשמה בסדר, אם לא מגיע ללשמה, אתה חייב לעזוב.

למה חייב לעזוב את הלימוד הזה ולעבור לחכמת הקבלה? כי סך הכול התורה ניתנה כדי להגיע ללשמה. אז אתה נמצא ברצון לקבל הגדול שלך, שבזמננו כולם כאלו, ואתה לא תוכל על ידי הלימוד הזה להגיע ללשמה, לא תוכל, פשוט מאוד, כי התורה ניתנה כדי להגיע לדבקות בבורא.

זה לא חשוב מה אתה לומד, אלא האם מתאים מה שאתה לומד לתיקון שלך. אם לא מתאים אז אין לך מה לעשות, אתה עוסק בדברים שאין בהם שום צורך. לא שהספרים ההם הם לא קדושים אלא אתה לא מספיק קדוש בשבילם, למשנה ולגמרא, אתה לא מספיק זך, ולכן הם לא משפיעים עליך, כי אתה הרבה יותר עבה ואתה צריך כוח יותר גדול, אור יותר גדול, שיעבור דרך האגו שלך וישפיע עליך סוף סוף, והכוח הזה מגיע רק בזמן שאתה לומד את חכמת הקבלה עצמה.

אתה צריך ללמוד עוד ועוד כמה פעמים את מה שכתוב שם. אלה דברים קשים, אנשים לא תופסים את זה נכון, אבל הסברתי לך מה אני חושב.

שאלה: אפשר לראות את זה כטיפול נמרץ? שאם צריכים טיפול נמרץ אז שולחים ישר לטיפול נמרץ ולא הולכים לטיפול רגיל.

זה לא טיפול נמרץ. איך אתה לא מבינים שבמשך אלפי שנים הרצון לקבל שלנו גדל ובהתאם לזה אנחנו צריכים מאור יותר חזק כדי לטפל בו ומעליו להגיע ללשמה, לעל מנת להשפיע. ולכל דור ודור יש תורה משלו, הארה משלו, כי כל דור ודור זה מדרגות ובהתאם לזה צריך להיות אור יותר גדול, יותר גדול, בהתאם לכמה שהאגו גדל.

זה לא שייך לנמרץ או לא נמרץ. אתה לא יכולת לקחת את חכמת הקבלה ולהשתמש בה לפני אלפיים שנה, לפני שלשת אלפים שנה, לא יכולת. אתה רואה באיזו צורה הם כתבו ספרים, תנ"ך, משניות, בשבילם היה ברור שככה זה כי הם ראו את העולם שכולו נמצא בצורה של רצון לקבל עם האור העליון ולכן הם ראו את הדברים האלה בצורה כזאת.

יחד עם זה הם כתבו לפעמים דברים כמו המדרש הגדול, ספר היצירה, כתבו גם בצורה של חכמת הקבלה, אבל קצת, תראה באיזו צורה כתבו, כי זה לא היה אצלם כדבר שיש שם מה לפרסם, יש שם מה לברר, כי הספיק להם לדעת כל מיני שורשים רוחניים והקשרים לעולם שלנו, הספיק להם, ככה כתבו.

אתם לא מבינים את זה. רק תחשבו, אבל אני מבין שבכל זאת לא תבינו. יש בזה בעיה גדולה של כל הדור שלנו, שהדור כולו נמצא ברצון לקבל כל כך גדול שעליו לא יכול להשפיע לימוד כדי לתקן אותו, את הרצון לקבל, אלא רק מחכמת הקבלה נטו.

שאלה: רק כדי להשלים את העניין, בגלל זה ספר הזוהר שנכתב לפני אלפיים שנה, שהוא ספר מאוד גדול בחכמת הקבלה, נגנז דווקא לדור שלנו, בגלל שהוא יכול להשפיע דווקא על הדור שלנו, ולא על הדורות הקודמים?

כן, וגם זה לא מספיק כי מה היה עושה ספר הזוהר שנכתב כמדרש? ספר הזוהר זה מדרש על פי הקבלה, בלי "פירוש הסולם" הוא לא היה כל כך משפיע. היה משפיע איכשהו עלינו אבל בצורה כזו של הארה מרחוק.

תלמיד: אז אנחנו עוד יותר מחויבים בדור שלנו ללמוד לפי בעל הסולם שהתאים עוד יותר את החכמה לדור שלנו, זאת אומרת מבחינת האור שצריך כדי לתקן אותנו?

כן, לכן לא הייתה לו ברירה, ממש לא הייתה לו ברירה אלא לחבר לזה את "פירוש הסולם".

שאלה: גם בעניין הדור שלנו והחיוב ללמוד את חכמת הקבלה, אנחנו רואים שהדברים של בעל הסולם ורב"ש באמת מאוד נוגעים וקרובים למי שהתעוררה לו הנקודה שבלב, אבל לקהל הרחב, אפילו לתלמידים חדשים שמגיעים לקמפוס, מאוד מאוד קשה להתחבר לכתבים האלה, לקרוא, לפרש, נראה כאילו שפחות ופחות מתחברים לטקסטים האלה, אז מה בעצם התורה של הדור החדש הזה?

לא, יש פה באמת בעיה של הדור, שמה שכתבו רב"ש ובעל הסולם היה כתוב בכל זאת על ידי אנשים שגדלו בארבע אמות של הדור הישן. ולכן היו חייבים כך לכתוב כי הם היו שייכים עוד לדור הישן וחשבו שתורתו של בעל הסולם תתקבל בדור הישן, שזה לא יכול להיות. רק בגמר התיקון אנחנו נראה את האנשים האלו, החלק החרדי שבעם ישראל, שהם יקבלו את חכמת הקבלה ולפי זה יעשו תיקונים. כי התיקון מתקיים מקל לכבד, והם שייכים לחלק הכבד ביותר מעם ישראל.

תלמיד: אבל יש פה איזה פער כזה שהוא משמעותי, כי כל החכמה והדרך נבנית על אמונת חכמים. תמיד כשמתחילים להסביר אז אומרים מאיפה זה בא, אומרים בעל הסולם, אבל בעל הסולם הוא אוטוריטה שנתפסת לקהל הרחב כאיזו מין דמות דתית.

אתה שואל אותי איך למכור את בעל הסולם לקהל החילוני?

תלמיד: כן, בדיוק.

רק על ידי המאמרים שלו שמדברים על הטבע, שם הוא פותח את עצמו ונראה כאדם המודרני, המבין ומרגיש את כל הדברים, כמו האדם הרגיל. ואיפה שהוא כותב בצורה תורנית זה ודאי מבלבל אותם. יש כמה דברים שבהם הוא נתפס קשה, אבל הם רצו לקרב את כולם, אז מה אתה רוצה, כך כתב.

תלמיד: וכשהוא פונה לקהל שהוא מהמגזר שלו שבתוכו הוא חי, הוא כותב להם, הוא יודע שהם לא ישמעו, לא יקראו? למה הוא כותב את זה?

למי יפנה? מי היה אז בזמנו? היו או חרדים או קיבוצניקים, למי היה יכול לפנות? זה מה שהיה. זה הבורא מסדר את הדברים האלה לפי התכנית שלו.

שאלה: אנחנו פונים עכשיו לשני קהלי יעד, גם לאלה שלומדים את חכמת הקבלה עם הנקודה שבלב וגם לציבור הרחב. אלה שני סוגים שונים של תורה עד כמה שאני מבין, אבל הדבר המרכזי שמשפיע על התפתחות המצב בעולם ועל המשבר, זו פנייה למי?

אין כמה תורות. תורה זה נקרא גילוי הבורא לנברא, אז אין כמה. זה גילוי הבורא לנברא, ובהתאם לנברא, באיזה מצב הוא נמצא, באיזה רצון לקבל הוא נמצא, בהתאם לזה הוא זקוק לאור פחות או לאור יותר, בצורה ישירה או בצורה מוסתרת וכן הלאה. אבל התורה אחת, אין תורה לזה ותורה לזה, זה הכול השפעת המאור על האנושות. ובהתאם לזמנים שבהם נמצאת האנושות והקהל, אנחנו כבר מספרים על המאור הזה שמשפיע עלינו מלמעלה מהבורא, מספרים עליו בצורה שונה. אבל התורה עצמה היא האור שהוא מאיר בשווה לכולם.

תלמיד: כשמדברים על הציבור הרחב יש התרשמות שזה בעצם הכלים הכי לא מתוקנים ובשבילם צריך אנטיביוטיקה רוחנית כדי להתמודד, ואנחנו כאילו פונים אליהם בשפה קלילה כזו?

אני לא חושב שזה כך. אני חושב שאותה המסה, אותם האנשים שהם בכל העולם, הם צריכים להרגיש ייסורים ויחד עם זה לקבל דרכנו מאור המחזיר למוטב. הכול יסתדר, אני לא רואה בהם שום בעיה. הם לא נמצאים בצורה מנוגדת לתיקונים, הם לא נמצאים במצב שהם בטוחים שהם כבר מתוקנים ורק אחרים לא בסדר, הם לא נמצאים במצב שהם מאשימים את האחרים, שאחרים עושים משהו ולכן הם מרגישים רע. עוד נדבר על זה.

תלמיד: יש היום כלי כללי בעולם שהוא מורכב מכל מיני חלקים, המונים, אנשים עם נקודה שבלב, עם ישראל. מי מתוך הפירמידה הזאת של הרצון מניע את מה שקורה, את הרע שקורה, את המשבר? ואיפה אותה נקודה של קבלת החלטה שעליה צריך להשפיע בעיקר?

בטח שרק הבורא. רק הבורא. כך הוא אומר "בראתי יצר הרע", ועכשיו הוא רק מגלה אותו על ידי הארה יותר ויותר גדולה.

תלמיד: אתה בפנייה שלך פונה גם לציבור הרחב, מיליוני אנשים צופים בקליפים שלך, מאוד פופולרי. מצד שני אתה פונה גם אלינו, לתלמידים שלך. אבל בסופו של דבר אפשר לומר למשל שאנחנו כתלמידים לא עובדים טוב ולכן הדברים האלה קורים בעולם, או שההמונים לא מקשיבים לך מספיק ולכן דברים קורים כמו שהם קורים, או שזה איזו תוצאה כללית משותפת?

מי הוא האשם אתה מתכוון? האשם הוא אני, בלבד.

שאלה: מה זה אומר ללמוד את חכמת הקבלה, ואיך אנחנו יכולים להשתמש בחכמה הזאת באופן האפקטיבי ביותר?

אתה קראת איזה ספרים שלנו או לא, שאתה שואל דבר כזה? אנחנו לומדים חכמת הקבלה כדי למשוך עלינו מאור המחזיר למוטב, כי אנחנו צריכים לתקן את עצמנו כדי להגיע להזדהות עם הבורא.

שאלה: איך אנחנו מקבלים את המאור המחזיר למוטב כשאנחנו כאלה אגואיסטים גדולים, ועם לימוד הקבלה הפכנו לאגואיסטים עוד יותר גדולים?

אבל מתי שאנחנו מתחברים בינינו אפילו במקצת, יש בינינו הרבה התנגדות אבל אנחנו בכל זאת מתחברים בינינו, אז האור עובר דרכנו מזה לזה מזה לזה, והוא לאט לאט ממלא את כל הכלים שמתחברים ומתחיל לתקן אותם יותר ויותר.

שאלה: כשצריך תוך שלוש עד חמש שנים להגיע ללימוד פנימיות התורה, חכמת הקבלה, דווקא היא מופיעה בברייתא, במשנה, והציבור שלומד את הפשט דווקא הוא בקי מאוד בזה. אז איך זה שהוא מתעלם מהסוגיה הזו, ממה שאומרים החכמים?

לך לשם ותחקור, אנחנו גמרנו עם זה. אנחנו עברנו את הדברים האלה, אם זה מדאיג אותך, לך ותחקור. אני לא רוצה לחשוב עליהם, לא רוצה שהם יהיו בכלל בראש שלי. ואם אתה מעוניין, לך אליהם תצטרף ותחקור ותראה מה שהם אומרים. אני כבר שבע מזה.

שאלה: איך אנחנו יכולים לעזור לחבר בעשירייה שהוא לא רוצה להשתתף בהפצה?

להגדיל את כוח ההפצה, חשיבות ההפצה, שזה נקרא תיקון הכלים, שעל זה כותבים בעל הסולם ורב"ש, בעיקר בעל הסולם. כמו שהוא כותב, "לכן אנחנו חייבים לפזר...". מה הוא עושה בזה? אם זה כל כך חשוב למורים שלנו, אז אנחנו צריכים לקבל את זה כדבר החשוב הגדול.

שאלה: מה זה אומר לשנות את הלב שלך?

לעשות אותו רגיש לרצון הזולת.

(סוף השיעור)