שיעור בוקר 27.11.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "החרות", עמ' 414

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "החרות", עמ' 414.

זה מאמר חשוב מאוד, הוא מוסיף לכל מה שלמדנו קודם. אנחנו כבר רואים איך בכל מאמר מ"מאמרי בעל הסולם", בעל הסולם מוסיף עוד כמה קטעים לקבלת התמונה השלמה, ולכן נמשיך עם המאמר הזה. כדאי לאסוף את כל הדברים האלה ולקבל מהם תמונה שלמה ככל האפשר.

החֵרות

""חרות על הלוחות" אל תקרי חרות אלא חירות מלמד שנעשו חירות ממלאך המות.
[שמו"ר מ"א]"

מאמר זה צריך באור, כי מה ענין קבלת התורה לשחרורו של האדם ממיתה? ועוד, לאחר שהשיגו על ידי קבלת התורה גוף נצחי, שאין המות חל עליו, א"כ איך חזרו ואבדו אותו, האם יוכל הנצחי לההפך לבחינה של העדר?"

יש כאן כמה שאלות שאנחנו אפילו לא יודעים בדיוק על מה הוא שואל, כל שכן את התשובות עליהן. נקרא שוב, כי בכל זאת מהקטע הזה ממשיך כל המאמר.

קריין: מאמר "החרות".

החֵרות

""חרות על הלוחות" אל תקרי חרות אלא חירות מלמד שנעשו חירות ממלאך המות.
[שמו"ר מ"א]"

מאמר זה צריך באור, כי מה ענין קבלת התורה לשחרורו של האדם ממיתה? ועוד, לאחר שהשיגו על ידי קבלת התורה גוף נצחי, שאין המות חל עליו, א"כ איך חזרו ואבדו אותו, האם יוכל הנצחי לההפך לבחינה של העדר?"

חרות הרצון

"אולם כדי להבין את המושג הנעלה "חירות ממלאך המות", צריכים מתחילה להבין מושג החרות במובנו הרגיל כפי הבנת האנושות.

הנה בהשקפה כללית יש לחשב את החרות לחק טבעי, הפרוס על כל החיים, כפי שאנו רואים, שבעלי החיים הנמצאים תחת ידינו, מתים כשאנו עושקים מהם את החפש. וזאת עדות נאמנה, שההשגחה אינה מסכימה לשעבודה של שום בריה. - ולא לחנם לחמה האנושות במאות השנים האחרונות עד שהשיגו חרות היחיד בשיעורים מסוימים.

אבל בכל זאת המושג הזה המתבטא במלה "חרות" מטושטש אצלינו מאד, ואם נתעמק בפנימיותה של המלה הזאת, כמעט ולא ישאר ממנה כלום. כי בטרם שאתה מבקש חרותו של היחיד, עליך להניח שכל יחיד כשהוא לעצמו יש בו אותה התכונה הנקראת חרות, ז"א, שיכול לפעול על פי בחירתו לרצונו החפשי."

שאלה: בעל הסולם פותח עם המושג "חירות ממלאך המות". על איזו חירות הוא מדבר פה?

אני לא יודע על מה אתה מדבר בחירות. חירות יכולה להיות מכל מיני דברים, נניח אתה רוצה לקבל חירות לנסוע לחופש, זו החירות שלך. אתה רוצה שאשתך תיתן לך חירות לצאת בערב עם החברים שלך לפאב. כל אחד ואחד מרגיש במשהו שהוא לא חופשי.

תלמיד: זה מובן, אבל מה זאת אומרת חירות ממלאך המוות? האם אני יכול להתקיים ולא למות פעם?

יכול להיות, אני לא יודע. אם אנחנו חיים מנקודת זמן עד נקודת זמן במסגרת מסוימת, אז מה שקובע שאני לא חופשי לעשות מה שבא לי לגמרי, נקרא "חוסר חירות", ובמה חוסר החירות העיקרי? מילא שאני נולד, אבל זה שאני אמות, זה לוחץ עליי וקובע בחיים שלי הרבה מאוד הגדרות, תנאים, הגבלות.

תלמיד: בעל הסולם כותב, "יש לחשב את החרות לחק טבעי, הפרוס על כל החיים,". מה זה אומר?

שכל אלמנט שבתוך הבריאה לא רוצה שמישהו יגביל אותו. כך למדנו במכניקה בבית ספר, שכל דבר שנע, רוצה להמשיך לנוע באותו כוח, באותה מהירות, באותו כיוון, ואף אחד לא מגביל אותו. אלו חוקי הטבע הפשוטים. כך אנחנו מדברים בשפת המכניקה, ובכל מיני יצורים יותר מורכבים אנחנו אומרים שכל אחד רוצה להישאר בשליטת הכוחות שלו, שהוא שולט ואף אחד לא שולט עליו.

תלמיד: על איזו חירות הוא מדבר, חירות ממה?

חירות משליטה זרה.

תלמיד: מהאגו?

אני לא יודע, עכשיו הוא עוד לא דיבר על האגו. חירות משליטה זרה. אני נותן לך דוגמה לחירות אפילו בדברים גשמיים.

תלמיד: אני שואל כי הוא אומר "חירות ממלאך המוות", אתה נפטר מהקטע של המוות.

כן, עד כדי כך.

שאלה: בעל הסולם אומר כאן שהחירות נחשבת לחוק הטבעי. אחרי זה הוא מוסיף, שאפילו אם אנחנו דורשים את חירות הפרט, צריך להבין האם יש בכלל את החוק הזה כלפי הפרט, האם המושג הזה בכלל קיים. האם החברה צריכה להגיע לכזה מצב של חופש חומרי במובן הדמוקרטי של המילה?

לא. למה האנושות צריכה להגיע להבנה של חופש כמו שאתה חושב שהכרחי להגיע? למה אתה חושב שאתה יכול כביכול לומר לטבע מה החוקים שעל פיו הוא צריך להתנהל?

תלמיד: בעל הסולם כותב כאן שהחירות היא חוק טבעי, וגם אתה אמרת קודם שהחירות היא חופש מהשפעה חיצונית.

קודם כל אני לא רואה שמישהו יכול להיות חופשי, שיש מישהו שעליו לא פועלים כוחות זרים. ולכן השאלה עדיין פתוחה לגמרי, אין משהו שהוא חופשי מהשפעה זרה ואין משהו שלא יכול להשפיע על כוחות זרים, שונים, ולכן אני לא רואה שבעולמנו החוק הזה של חירות הרצון יכול להתקיים. כי החוק הזה אומר שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה, אבל מה פירוש שהוא יעשה מה שהוא רוצה? הוא לא לבד, פועלים עליו הרבה כוחות. לכן צריך להבין שרק בהצטברות הכוחות האלה בצורה נכונה, חופשית, יחד, שכל אחד יסכים וישמח מזה שיש לו קשר יפה ונכון עם האחרים, בצורה כזאת אנחנו יכולים להיות חופשיים.

חופשים, זאת אומרת שאני יכול לפתוח את עצמי לגמרי, ולשחרר את עצמי לגמרי מהביקורת שלי ולמסור את עצמי לכל מה שסביבי. זה נקרא "חירות הרצון", שהרצון שלי ירגיש שהוא נמצא דווקא בחופש, בחירות. אנחנו לא יכולים לתאר דבר כזה לעצמנו, אבל כנראה שהטבע נמשך לזה.

אנחנו לא יכולים עדיין לתאר את החוק הזה, אנחנו חושבים שכל אחד לוחץ על האחר, מושך את האחר וכן הלאה, אבל באמת החוק הפנימי שבטבע לא מסודר בצורה כזאת, הוא מסודר בצורה כזאת שכל אחד הוא משפיע טוב לאחר כדי לתת לאחר חופש תנועה בכל מיני מובנים, בדרגה מכנית, פיסית, כימית, נפשית ורוחנית. אנחנו עדיין לא רואים את זה.

תלמיד: אם נסתכל על ישראל שבה אנשים חיים במדינה דמוקרטית ובוחרים לעומת צפון קוריאה, בישראל אנשים לומדים קבלה ובצפון קוריאה לא לומדים וברור שהם גם לא יוכלו לעסוק בזה בשנים הקרובות. לאן הטבע מוביל אותנו, לצורות פשוטות כאלה של חופש בצורה שבה אנחנו מבינים אותו, או שזה בכלל לא קשור?

הטבע מביא אותנו לחופש כללי, לחופש אידיאלי. אנחנו לא יכולים עכשיו לתאר את הדברים האלה לעצמנו כי השכל והרגש שלנו לא בנויים למערכות כאלו, ולכן אנחנו יכולים לדבר על זה אבל לא לתאר מה זה.

שאלה: האם אנחנו יכולים לומר שחירות היא חיים נצחיים? האם אפשר להשוות בין המושגים?

לא, חירות אינה שייכת לחיים נצחיים.

שאלה: נאמר "א"כ איך חזרו ואבדו אותו, האם יוכל הנצחי לההפך לבחינה של העדר?". האם הכוונה לכך שאנחנו לא רוצים לפגוע בכבוד המלך ולהגביל את גדלות הבורא?

כך אנחנו מתפתחים. אם אנחנו רוצים להתפתח כל פעם עוד ועוד, אז עלינו לתאר את הבורא כגדול ואוניברסלי יותר בכל פעם, בכל מדרגה.

שאלה: אנחנו רואים מניסיון שככל שאדם מתפתח יותר כך הוא מרגיש פחות חופשי והוא מגלה תלות גדולה יותר בכל דבר. וכאן בעל הסולם כותב, זה לא סוד שהאנושות נלחמה במשך המאה האחרונה עד שלא השיגה מידה מסוימת של חופש הפרט. על איזה חופש פרט הוא מדבר? איזה חופש פרט השגנו, חופש של הרצון לקבל להתמלא איך שהוא רוצה?

כעיקרון כן, את צודקת. כל אחד יכול להיאבק על כך שהוא יוכל לאפשר לעצמו את מה שנראה לו כהכרחי מבלי להזיק בדרך באחרים. וכאן אנחנו שמים כל מיני מגבלות, גדרות, משטרה, בתי משפט וכן הלאה, רק כדי שכל אחד יוכל למלא את עצמו ככל שהוא מסוגל.

תלמיד: ככל שהפרט מתפתח יותר ומגלה את התלות הזו ממש בכול, אז זה אבסורד להשתוקק לאיזה חופש, היה טבעי להשתוקק ליחסים הדדיים נכונים, מתוקנים, בתוך התלות הזו, ואילו החברה משתוקקת לאותה החירות כהתדרדרות.

אנחנו מבינים בעיקרון שהחיים הנכונים נמצאים בין שני קצוות, בין חופשי לחלוטין לבין תלוי בכולם לחלוטין. ולכן אנחנו מחפשים כל הזמן איפה נמצאת האפשרות הזאת להיות לא שלכם ולא שלנו, באמצע.

שאלה: בעל הסולם כותב, "ועוד, לאחר שהשיגו על ידי קבלת התורה גוף נצחי, שאין המות חל עליו, א"כ איך חזרו ואבדו אותו". על מי מדובר, מי קיבל על ידי התורה ומי איבד אחר כך?

מי שקיבל את התורה ואחר כך איבד, זאת אותה קבוצה שנקראת "עם ישראל". על ידי התורה הם היו יכולים להשיג את החופש, לא חופש גשמי אלא חופש רוחני קודם כול, והם איבדו אותו, אז איך יכול להיות שאיבדו אותו.

שאלה: יש לנו אשליה של חופש, הבורא נותן לנו את ההרגשה הזאת שנדמה לנו שאנחנו חופשיים. איזה חופש יכול להיות לנו? גם חופש לעשות מה שאני רוצה זה רצון שהבורא נתן לי, אז איפה בכלל יש חופש במציאות?

זה מה שהוא רוצה להסביר לנו, לכולנו, על איזה חופש אנחנו מדברים.

תלמיד: יש דבר כזה "חופש"?

אנחנו הולכים לברר דווקא את זה, לאיזה חופש הבורא מתכוון, איזה חופש הוא נתן לנו לקיים, באיזה גבולות, ומצד אחר הוא אומר לנו שאנחנו צריכים להגיע לרצון חופשי. אולי אנחנו לא מבינים מספיק את החופש שלו, מה זה נקרא חירות הרצון? אם יש לנו רצון לקבל ומהבורא אנחנו יכולים לקבל איזה תיקון עליו, רצון להשפיע, אז איזה חופש יש לנו? נקרא ונראה. עכשיו אנחנו שואלים רק כדי שיהיה לנו מובן, האם אנחנו מבינים מה שהוא מספר לנו.

שאלה: מכיוון שזה מביא לנו בושה שאנחנו לא יכולים להשפיע, אנחנו נוטים להגביל את הרצונות שלנו כל עוד אנחנו לא יכולים להשפיע. האם יש בעיה עם זה? מכיוון שאנחנו בעצם גם מגבילים את החופש שלנו.

נכון, יש כאן בעיה, שאנחנו לא מתייחסים נכון לאותם התנאים שבהם אנחנו נמצאים, אנחנו לא מתקדמים, לא מתפתחים.

שאלה: מה היחס בין חירות לבין לא לרצות שום דבר?

"חירות", עוד לא ביררנו את זה, כנראה שזה שאני יכול לעשות כל מה שנמצא ברשותי. אבל מה נמצא ברשותי? עד כמה זה כולל הכול כשמדובר על חירות? אני לא יודע. כשאתה עוזב ילד קטן לבד בחדר והוא מרגיש שהוא חופשי זה נקרא שהוא נמצא בחירות? וכך גם אנחנו. או שאנחנו צריכים לדעת על כל המערכת שאנחנו נמצאים בה, כל העולמות, כל האפשרויות, ואז אחרי הבדיקות האלה אנחנו יכולים להגיד האם אנחנו נמצאים בחירות או לא. ואם כן איך אנחנו משיגים את החירות, ומה זה נקרא להיות בחירות, חירות ממי, אלה שאלות גדולות מאוד, עוד נגיע אליהן.

שאלה: כתוב, "לאחר שהשיגו על ידי קבלת התורה גוף נצחי", מה זה גוף נצחי?

כנראה שזה רצון לקבל שכבר הגיע לתיקון ונעשה דומה לאור שממלא אותו, ולכן הוא נקרא נצחי.

שאלה: אם מתעלים מעל קו שמאל וקו ימין למה שנקרא קו אמצעי, האם המצב הזה של הקו האמצעי הוא המקום שבו יש חופש, או שהקו האמצעי הוא החופש?

כן, כנראה שכן.

שאלה: ברור שבעולם שלנו אין חופש, אבל האם אפשר לומר שחופש אמיתי הוא השגחת הבורא, להיות מושגח, נשלט על ידו?

ודאי שכל זה מגיע רק מתוך השגחת הבורא.

שאלה: אתה אומר שיש הרבה כוחות בחוץ שאנו לא מכירים, על איזה כוחות אתה מדבר, כיצד הם פועלים עלינו, מה מטרתם, והאם הכוחות האלה עצמאיים ויכולים להשפיע עלינו ולשלול את החירות שלנו?

אני עוד לא הגעתי לכוחות האלה, אז על מה יש לדבר?

שאלה: למי באנושות יש בחירה חופשית?

למי שמגיע לבחירה חופשית. והשאלה היא איך מגיעים לבחירה חופשית, מה זה נקרא בחירה חופשית? מי שנמצא במערכת, באותה המערכת כמו הבורא, ויש לו אפשרות לבחור במערכת שהוא נמצא באותה דרגה, זה נקרא שהוא בוחר מבחירה חופשית. אבל רק בדרגה הזאת, לא למעלה מזה, כי שם התנאים כבר משתנים והוא צריך לקבל עוד כוחות נוספים כדי להיות בבחירה חופשית.

תלמיד: במה מתבטאת הבחירה החופשית שלו?

עדיין לא קיבלנו כאן הגדרה ברורה, אבל בחירה חופשית היא כנראה כשאדם יודע את העבר, ההווה והעתיד באותם הכוחות שפועלים עליו, ובאותם הכוחות שהוא יכול לפעול ולהפעיל, ואז הוא נמצא איתם באיזו הזדהות ולכן יכול לקבוע שהוא בבחירה חופשית.

שאלה: איך אנחנו מגיעים למדרגה שבה נוכל לעשות בחירה אמיתית, בחירה חופשית באמת?

על זה אנחנו לומדים, ונקווה שנבין איך מגיעים להיות חופשיים. "חופשיים" זה בעצם להיות כמו הבורא, אז צריכים להגיע לאותה מערכת שהבורא נמצא בה, להתכלל במערכת, להידבק בבורא, ואז להיות באותם הכוחות כמוהו ובאותן היכולות כמוהו, זה נקרא להיות חופשי. נעלה יחד, נלמד יחד ונעשה את זה.

שאלה: שמעתי עכשיו שהחופש היחיד הוא להיות תחת השפעת הבורא, כנוע לבורא, אז לקבל את ההחלטה להיות כנוע לבורא או לעשירייה האם זה החופש, לזה אפשר לקרוא חופש?

לא, אנחנו עוד למדנו איפה החופש שלנו, "חופש" זה לא נקרא שאני חופשי לבחור להיכנס לבית סוהר כזה או לבית סוהר כזה. אני עוד לא יודע מה זה נקרא חופש, ולכן גם לא יודע איך מגיעים לזה ואיך בוחרים בזה.

1. התענוג והמכאוב

"אולם כשנתבונן במעשיו של היחיד, נמצא אותם כהכרחיים. ובעל כרחו יעשה אותם, ואין לו כל אפשרות של בחירה. והוא דומה בזה, לתבשיל השפות על כירה, שאין לו כל בחירה, והוא מוכרח להתבשל, כי ההשגחה חבשה את כל החיים בשני מוסרות, שהם התענוג והמכאוב. ואין לבעלי החיים שום בחירה חפשית, לבחור ביסורים, או לדחות את העונג. ומותר האדם על בעלי החיים הוא: שהאדם יכול להסתכל למטרה רחוקה. זאת אומרת: להסכים לקבל עתה שיעור ידוע של מכאובים, מתוך בחירתו את העונג, או התועלת שעתידה לבא אליו לאחר זמן.

אבל האמת, שאין כאן יותר מחשבון. שהוא לכאורה מסחרי. כלומר, שמעריכים את התענוג או את התועלת העתידים לבא. שיש בהם עדיפות ויתרון, על הצער שהם סובלים מהמכאובים, שהסכימו לקבל עליהם עתה. ורק ענין של נכיון יש כאן שמנכים את הצער והיסורים מתוך התענוג המקווה. ונשאר להם עודף מסוים.

הרי שנמשך בהכרח רק התענוג. וכן קורה לפעמים, שמתענים, היות שלא ימצאו בתענוג שהשיגו, שיהוה את העודף המקווה, לעומת היסורים שסבלו. ונמצאים על כן בגרעון, הכל כמנהג הסוחרים.

ואחרי הכל אין בזה הבדל בין האדם לבעלי החיים, ואם כן אין כלל בחירה חופשית מדעת. אלא כח מושך, המושכם אל התענוג המזדמן להם באיזה צורה שהיא - והמבריח אותם מסבות המכאיבות. ובכח שתים אלה ההשגחה מוליכה אותם לכל המקומות הרצויים לה, מבלי שאלת פיהם כלל.

ולא עוד, אלא אפילו קביעת האופי של התענוג והתועלת, אינה לגמרי מתוך בחירתו ורצונו החפשי של היחיד, אלא על פי רצונם של אחרים, שהם רוצים ולא הוא. למשל, אני יושב, אני מתלבש, אני שח, אני אוכל. כל זאת - לא משום שאני רוצה לשבת כך, ואני רוצה להתלבש כך, ולדבר כך, ולאכול כך. אלא מכיון שאחרים רוצים שאשב ואתלבש ואדבר ואוכל בצורה זו. כל זה לפי רצונם וטעמם של החברה, - ולא רצוני החפשי. יתר על כן, אני עושה כל אלה על פי רוב בנגוד לרצוני, כי יותר נח לי להתנהג בפשטות בלי שום עול, אלא שאני משועבד בכל תנועותי, ואסור בכבלי ברזל, בטעמים ונמוסים של אחרים, שהם החברה.

אם כן אמרו נא לי, היכן חרות הרצון שלי? ומצד שני אם נניח שאין חרות לרצון וכל אחד מאתנו אינו אלא כמין מכונה הפועלת ויוצרת על ידי כחות חיצוניים, המכריחים אותה לפעול בצורה זו. זאת אומרת שכל אחד חבוש בבית האסורים של ההשגחה, אשר על ידי שני מוסרותיה התענוג והמכאוב, מושכת ודוחפת אותנו לרצונה, למקומות הנרצים לה. באופן שאין כלל "אנכיות" בעולם. כי אין כאן כלל בן חורין ועומד ברשות עצמו. אין אני בעל המעשה, ואין אני העושה, משום שאני רוצה לעשות, אלא משום שעובדים אתי בעל כרחי ושלא מדעתי, אם כן יוצא לפי זה חלף לו השכר ועונש.

ומוזר הדבר בתכלית, לא רק לדתיים המאמינים בהשגחתו ית', ויש להם על כל פנים לבטוח ולסמוך עליו ית' שיש לו בכל המנהג הזה מטרה טובה ורצויה. אלא הדבר מוזר עוד יותר למאמיני הטבע, אשר לפי האמור, כל אחד אסור במוסרות הטבע העור, שאין לו, לא דעת, ולא חשבון. ואנו מובחר היצורים, בני הדעה והשכל, נעשינו כמשחק בידי הטבע העור, המוליך אותנו שולל. ומי יודע להיכן?"

יש כאן מילים מאוד מדויקות וקשות.

שאלה: הבורא הוא חופשי או שגם הוא נמצא במוסרות ההשפעה והאהבה, ומי חופשי יותר, הבורא או האדם?

אני לא יודע כדי להגיד כך או כך, אני בחוסר נתונים. מה שאנחנו משיגים, אנחנו משיגים בכלים שלנו ובהם אנחנו מקבלים ידיעה שהבורא הוא מעלינו ונמצא בדרגה שהיא יותר עליונה מאיתנו. האם יש משהו שהוא מעליו? לא ידוע, ולכן אנחנו לא יכולים לדבר ולדון זה. אנחנו יכולים לדון רק במה שבתוכנו, למטה מאיתנו, למעלה מאיתנו בדרגה אחת, זה הכול.

שאלה: האם אפשר לומר שהרצון החופשי של האדם הוא אותו הדבר כמו הרצון של הבורא?

לא, אי אפשר כך להגיד.

שאלה: אם האדם יודע הכול ויודע את כל התוצאות אז הוא לוקח החלטות אבל אין לו בחירה, כי הוא עושה את מה שנחוץ, ואם הוא לא יודע כלום, הוא בוחר מתוך איזה סיכון, הוא לא יודע מה הוא בוחר, אז מהם התנאים לקבלת החירות?

אני לא יודע מהי קבלת החירות, אני יודע שנותנים לי כל מיני תנאים, תרגילים כדי שאני אגיע לחירות, וכשאני אגיע לחירות אז אני אוכל להפטר מהרצון לקבל שלי שהוא מבלבל אותי וסוחב אותי מצד לצד ואז אני אהיה חופשי ממנו ואני אוכל לבחור בין טוב לרע, בין זה לזה וכך אני אגיע לאמת ועד אז אין לי ולא תהיה לי שום אפשרות להגיע לחירות, אני לא יודע איפה זה נמצא.

שאלה: המאמר נכתב בצורה כזאת פרובוקטיבית, כאילו אנחנו ילדים קטנים ולא מסוגלים להתמודד עם החוק הזה, אבל אנחנו משתמשים בחוק הזה בכל, האם אפשר לומר שזה שאנחנו מציירים לעצמנו תענוג מהתיקון ומגמר התיקון גם זה עוזר לנו עכשיו לבחור ולהתנתק מתענוגים קצרי טווח? האם אפשר להשוות בין מה שלמדנו בחלק הקודם על שלימות וריקנות שגם זה בעצם אותו החוק בין תענוג לייסורים?

אפשר, כל עוד לא נגיע לכל זה באופן ישיר, קרוב, כל עוד לא נתחיל להרגיש את זה פחות או יותר בתוכנו אנחנו לא יכולים להגיד שום דבר.

תלמידה: אז החופש שלנו הוא בינתיים ללכת על פי החוקים האלה, לדעת ולהשתמש בהם?

כן, זה נכון.

שאלה: לפי מה שאנחנו קוראים פה, ככל שאנחנו יותר תחת הרגש של עצמינו אנחנו יותר תחת ההרגשה של שכר ועונש ולכן אנחנו מגבילים את החירות שלנו ואז יוצא שאנחנו צריכים להרגיש את זולתנו כדי להרגיש חופשיים ובחירות?

לא, אנחנו עוד צריכים ללמוד מה זו חירות.

תלמיד: אבל הוא כותב כאן שככל שאתה מרגיש יותר את השכר והעונש אתה יותר בעל בחירה.

אתה יותר אבל עוד לא.

שאלה: אם כך ניתן להבין את החופש כתחושה הזו שיש לנו במידה שאנחנו פונים לבורא?

לא.

תלמידה: כלומר לא ניתן לתאר במילים מה זה חופש?

כן. זה נכון.

שאלה: אנחנו לא חופשיים בשום דרך, לא איך שאנחנו יושבים, לא איך שאנחנו נראים ויש גם חוסר חופש כשאחרים עושים לנו מניפולציות באמצעות תחושה של פחד, תחושת אשמה, אז כשאני מזהה את זה ובין כל זה אני בוחרת בבורא ובאמונה מעל הדעת, האם זה הצעד הראשון לעבר חופש?

כן.

שאלה: באיזה אופן האדם יכול לסדר בעצמו אותה סתירה בין אני עושה מה שבא לי לבין תלות ועבדות מלאה לטבע?

למצוא את האיזון בין שני התנאים האלה זו באמת העבודה שלנו.

שאלה: האם החרות היא בזה שאנחנו אוהבים את החברות שלנו?

לא, חרות היא בכך שאנחנו יכולים להיות כמו הבורא, אחרת זאת לא חרות. זה אני אומר לכן "בצד", בלי המאמר. אנחנו לא נרגיש את עצמנו חופשיים כל עוד לא נהיה כמו הבורא. נצטרך עוד לברר זאת וזה מה שדוחף אותנו לעלות עד הדרגה שלו. "עד ה' אלוהיך".

שאלה: עכשיו אני בוחר באופן אוטומטי ברצון לקבל כי אם אני לא מקבל אז אני סובל. וברחניות כשאדם נמצא כבר ברצון להשפיע, איפה נמצא חופש הבחירה שלו כי אם הוא לא ישפיע הוא גם יסבול?

כמובן שיסבול.

תלמיד: אז במה החופש שלו אם הוא יבחר בהשפעה?

אז הייסורים עוזרים לנו לא לעזוב את האפשרויות, את הרצונות שלנו ולממש אותם.

תלמיד: במה החופש? בזה שהוא יבחר בהשפעה, הרי יוצא שהוא עבד למען ההשפעה והוא בוחר באופן אוטומטי את ההשתוקקות להשפיע?

לא, אנחנו מגיעים לכך שאנחנו יכולים לעבוד גם בצורה כזאת וגם בצורה אחרת, בקו ימין ובקו שמאל, אנחנו בוחרים ואנחנו בוחרים באופן חופשי.

שאלה: אתה אמרת שזה חופש רק להיות כמו הבורא, שרק ככה נרגיש חופש אמיתי, אז כאן הכלי היחיד שיש בידיי הוא לבחור בדרך התורה, זו הדרך היחידה שבה יהיה לי סיכוי להגיע להשתוות הצורה, זה חופש הבחירה שיש לי?

בינתיים.

שאלה: לפני כמה מאמרים למדנו שהעשיר מאכיל ומעניק הכול לאורח שלו ושואל אותו "מתי תהיה מרוצה" אז הוא אמר לו, כשאני אהיה בעל כל מה שיש לך אבל בזכות עצמי, האם זו הסיבה שנהיה חופשיים רק כשנהיה כמו הבורא?

כן, לכן כתוב "שובו בני ישראל על ה' אלוהיך". אנחנו צריכים להגיע לדרגת הבורא.

שאלה: אם הסביבה מעצבת אותנו אז אנחנו יכולים לבחור את הסביבה, האם בזה יכול להיות חופש הבחירה שלנו?

באופן כללי כן.

שאלה: שמעתי שאמרת קודם שרק כשאדם נפטר מהאגו שלו הוא יכול לדעת מה זה חופש, אז מה התכלית של העולם הזה, למה צריך את כל ההצגה הזאת?

כדי לממש את כל מה שחכמת הקבלה דורשת מאיתנו, כדי להגיע לדבקות בבורא אנחנו צריכים את כל העולם הזה עד לפרט האחרון.

תלמידה: אבל כל עוד לא ניפטר מהאגו, הכול ממילא מוכתב, אנחנו כמו מכונות, כמו שבעל הסולם כותב, אז למה לא יצר אותנו הבורא כבר בנקודת הבחירה?

אנחנו צריכים להגיע לנקודת הבחירה מהמצב שלנו, אז אנחנו נבין ונרגיש שהיא נקודת הבחירה ואז נוכל לממש אותה.

תלמידה: אז מה היחס האמיתי שצריך להיות לנו לזה שאנחנו עכשיו נמצאים בעולם הזה חסרי חופש בחירה?

להתעלות למעלה מהאגו הנוכחי שלנו.

(סוף השיעור)