שיעור בוקר 20.01.22 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

אמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מן המקורות

אנחנו ממשיכים באותו נושא והאמת שאין נושא אחר. כמו שאני מתרשם מיום ליום, קשה לנו. קשה מפני שקודם כל אנחנו כלי חדש, מאוד גדול, עולמי, ובאמת שכבה חדשה, שהיא עוד יותר ועוד יותר מעומק חפירת הרצון לקבל השבור, עולה לתיקון, לכן הקושי הוא מובן ומתגלה יותר ויותר. האמת אנחנו צריכים לשמוח מכך, כי ככול שאנחנו נמצאים בגילוי ההפרעות, אפילו אם רק נחשוב שאנחנו רוצים להתעלות עליהן, אנחנו כבר עושים נחת רוח לבורא, וזו בעצם המטרה. יוצא שאנחנו בקלות יכולים לעשות זאת אם נחשוב על המטרה הזו. חוץ מזה, אנחנו גם מתקרבים לכבוש את הר האמונה, הבינה, ובהחלט נתחיל להעריך כמה עלינו להתגבר על הדחייה, על חוסר כוחות, על חוסר חשיבות אולי, על כך שאנחנו נמצאים בכל מיני סטיות, לדת, להרגשה, לְמה שמתרחש בדרך כלל ברצון לקבל, ואנחנו רוצים להיות למעלה מזה.

כל זה כדי להחשיב את הבורא יותר מעצמנו, וזה דרך החשבת החברים יותר מעצמנו. כך אנחנו ממש כבר תופסים את עניין ההשפעה, איך הוא מתלבש בכלים שלנו ואנחנו יכולים לנענע את כל המערכת ולעלות אליה. בואו נראה מה קורה, תשאלו, תבדקו, תנסו שוב ושוב לבדוק עד כמה אתם נמצאים היום במצב גרוע ביותר מבחינת הרצון לקבל החדש שמתגלה, השבור יותר, כי אנחנו חופרים יותר ויותר לעומק, וגם כמה בכל זאת אנחנו מבינים, מצדיקים, מסוגלים להתעלות למעלה ממנו. ולמרות שאנחנו מרגישים יותר נמוך, פחות מבינים, פחות מרגישים, פחות מצדיקים, אנחנו יחד עם זאת יכולים לתפוס את הקצה השני, לבדוק כמה יותר מזה אנחנו יכולים להצדיק, להתעלות ולהתמודד.

אנחנו כבר מסוגלים, אני שומע כאן פה ושם אנשים שכן מתקרבים לתיקונים טובים, מבינים למה ואיך זה, תופסים איך המערכת עובדת, זו הדרך. בסך הכול אנחנו צריכים להבין, שאם מישהו במערכת שלנו עושה איזו התקדמות קדימה, אז ודאי שזה שייך לכולם. רוחניות לא מתחלקת לחלקים, יש לנו כמה אלפים והישג של מישהו לא מתחלק בין האלפים האלו כך שלכל אחד יש אחד חלקי האלפים, אלא לכל אחד יש אותו דבר. לכן צריכים להשתדל לשמוח בשמחת חברו, במה שכל אחד ואחד יכול להוסיף. כי יש הבדל גדול בין רוחניות לגשמיות, כי ברוחניות במה שאני מתקדם, זה שייך לכולם ולא מתחלק בין כולם, לכולם יש אותו דבר שהשגתי. וזה רווח גדול מאוד.

קריין: קטע 23.

"באמונה, יש להבחין ג' הבחנות:

א. הוא למשל איש אחד נותן לחבירו אלף דולר, והאדם מקבל אותם, והוא מאמין בטח היות שאיש זה הוא חבר שלי ואדם מסודר. בטח אם הוא נותן לו את הסכום הנ"ל, בטח יש שם אלף דולר, ואינו צריך לספור, וזה נקרא אמונה שהוא למטה מהדעת, כלומר זה שהוא מאמין לו, הוא בגלל שהדעת לא מתנגד למה שהוא מאמין, כלומר שאין סתירה בין זה שהוא מאמין לו, לבחינת הדעת, נמצא, שאצלו האמונה הוא למטה מהדעת, והדעת יותר חשוב, כלומר, זה שהוא מאמין לו, הוא מטעם שאין הדעת מתנגד. אמנם אם זה יהיה בסתירה להדעת בטח הוא לא יאמין. וזה עוד לא נקרא אמונה למעלה מהדעת."

"ב. שהוא אמר לו הרי לך אלף דולר. והמקבל, הלך וסוֹפר אותם שלוש פעמים, וראה שיש שם אותו הסכום, והוא אומר להנותן אני מאמין לך שיש כאן אותו סכום. כמו שאתה אומר, בטח שהאמונה הזו, לא נחשב לאמונה.

ג. שספר את האלף דולר ג' פעמים, וראה שחסר שם דולר אחד, והוא אומר להנותן אני מאמין לך, שיש כאן אלף דולר, כאן, הלא דעת והשכל אומר, שיש כאן חסרון. והוא אומר, שהוא מאמין. נמצא, שזה נקרא למעלה מהדעת אמיתי."

(הרב"ש. מאמר 23 "מהו, ענין טהרת אפר פרה, בעבודה" 1991)

שאלה: מה המשמעות שאני לא סופר את הכסף שיש במעטפה, אבל מאמין לחבר שיש שם אלף דולר, מה זה נקרא שאני מאמין לו מתחת לדעת?

שאתה מקבל מה שהוא אומר, זו דת, לא דעת אלא דת, אתה מקבל מה שאומרים והולך עם הסיפור הזה. יש הרבה מאוד דוגמאות כאלה בחיים, שאנחנו מקבלים את הדעה של השני בלי לבדוק. ילדים קטנים נניח, חיים לפי הדעה של ההורים.

תלמיד: הפעולה מעל הדעת, היא נגד העובדה שחסר דולר ואני לא מביא זאת בחשבון, האם זה אומר שאני נותן מרווח למעל הדעת ולא נותן מקום לפעולה עצמה?

לא. אנחנו באמת חייבים לספור, חייבים למדוד, לתת את דעתנו ואחר כך ללכת למעלה מדעתנו עם הדעת של היותר עליון. זה נקרא שאנחנו מעמידים את בינה למעלה ממלכות, אמונה למעלה מהדעת, והולכים לפי האמונה. ואת הדעת אנחנו צריכים כדי לקבוע אמונה למעלה ממנה.

שאלה: במקרה שלנו, כשאתה סופר מחדש מצבים רוחניים בעשירייה, מה הם אלף הדולר?

כל דבר שאומרים לי החברים, כל דבר שאני קורא בספרים, כל מה שיש, אני חייב לנסות ככול שאני יכול, לבדוק, ואחר כך לקבל מה שהם אומרים. וכמה שיש ניגוד בין מה שאני מבין לבין מה שכתוב, זה נקרא גובה המדרגה, גובה המרחק בין מלכות לבינה.

תלמיד: אבל אותם אלף דולר הם איזה מצב רוחני אידיאלי בעשירייה?

לא, אלף הדולר בעצמם הם שום דבר, השאלה האם בדקתי והאם נכון או לא נכון מה שאומרים לי. ואז אני מקבל מה שאומרים לי, אפילו שלפי דעתי זה לא נכון.

תלמיד: מה הם אומרים?

כמו שהמקובלים אומרים, שצריך להשפיע, להתחלק, להתחבר, לעשות כל מיני דברים נגד הרצון המקורי שלנו.

תלמיד: אני מסתכל על העשירייה נניח, ורואה שאנחנו לא מחוברים או שכמה חברים חסרים, אני צריך לתאר לעצמי משהו כנגד זה, מה אני צריך לתאר לעצמי?

אתה צריך לחשוב איך היינו מחוברים יחד. החברים נניח מדברים על חיבור, אתה צריך להעביר על זה ביקורת, לראות כמה אתה לא רוצה לשמוע את זה, כמה אתה נגד, כמה הלב והמוח שלך סובלים, שונאים, לא רוצים לקבל את העובדות הרוחניות האלה, ואתה בכל זאת עושה מאמצים ונכלל בהם ומקבל את הדברים האלו למעלה מדעתך, כלומר, למעלה מהמלכות שלך. בצורה כזו אתה בונה את דרגת בינה. וכמה שתעשה פעולות כאלו תתחיל להרגיש שיש חלון לעולם אחר, להסתכלות אחרת, לא לפי הטבע שלך אלא לפי הטבע העליון. זה כאילו נגד ההיגיון ואין לזה שום הצדקה, אבל אם תעשה כמה פעמים תראה שנפתח לך ממש חלון לעולם חדש. אנחנו לא מבינים איך אפשר להתקיים, לחיות בו, מה יש בו כל כך, אבל "עולם הפוך ראיתי", כך כתוב.

אבל צריך לעשות תרגילים ולא לחכות שזה יבוא. ושהתרגילים יהיו כאלה שמהם ניפול. כתוב, "כי שבע ייפול צדיק וקם", וכך לנסות ולנסות, עשית, בסדר, קודם כל זה נרשם, כל הטעויות, השגיאות, הנפילות, הכול נרשם ונרשם לטובתנו, ואנחנו בכל זאת עוד ועוד הולכים. אחרי שאנחנו, כל אחד לפי שורש הנשמה שלו, עוברים מספר אכזבות, ירידות, שגיאות כביכול, אנחנו מקבלים אישור כניסה. לדרגת בינה נכנס מי שעבר את כל ההבחנות של מלכות ונכשל בכולם. לכן לא להתייאש. העיקר זו חשיבות המטרה, שאותה אנחנו צריכים להעמיד למעלה מכל המצבים שלנו. אין ברירה, מה נעשה? "עוד פעם איפול, עוד פעם אעשה" וכך הלאה? "כן. אני אעשה". "אבל אתה תיפול", אומר האגו שלי, "אז אפול" אני אומר, "אתה לא מסוגל להגיע". אני ודאי לא מסוגל להגיע, המקובלים מראש כבר אמרו לי שעם התכונות שלי אני לא מסוגל להגיע לשום דבר, אבל אני חייב לעבור את כל המכשולים האלה בצורה כזו. אלף פעם ייפול צדיק וקם. וכשהוא קם הוא כבר לא קם בכוחות שלו אלא בכוחות הבינה. על זה כתוב, "אם ה' לא יבנה בית", אם הבורא לא יבנה בית, "שווא עמלו בוניו בו"¹. כלומר, לא יעזרו המאמצים שלנו, המאמצים שלנו נועדו רק לבנות בנו את חשיבות המטרה, אבל לא להשיג את המטרה עצמה. לאט לאט זה יתיישב מהניסיון. לא חשוב כמה אני מדבר, אתם תראו את זה מתוך הניסיון, ואז תראו שהדברים האלה כתובים וקראתם אותם כמה פעמים, אבל לא שמתם לב.

שאלה: האם פעולה מעל הדעת זו פעולה מעשית?

ודאי, זו פעולה מעשית. כל הפעולות שלנו הן מעשיות. פעולה מעשית משמע שאני צריך להשתדל לבצע את הפעולות בשינוי הקשר שלי עם החברים כלפי הבורא.

תלמיד: ואם אני עושה פעולות וחבר אומר - אל תעשה את זה, אני בכל מקרה צריך להמשיך לעשות את אותה פעולה?

מה זה שייך לחבר? איך החבר יודע מה אתה עושה? אנחנו לא מדברים על פעולות שאתה עושה בידיים, ברגליים, בפה. אנחנו מדברים על פעולות שאתה עושה ברצון, שברצון שלך אתה רוצה להתקרב, לחבק את החברים, לתת להם תמיכה, לבקש מהם תמיכה, אבל זה לא חייב להיות מילולית.

שאלה: איזה שכל צריך להיות לאדם כך שלמעלה מהשכל הזה הוא ילך למעלה מהדעת?

לגמרי לא חשוב איזה שכל יש לאדם, הוא יכול להיות חכם או יכול להיות טיפש, הוא צריך להיות בריא בשכל, זאת אומרת, נורמלי, נורמטיבי, אבל לא שהוא צריך להיות עם שכל מיוחד. על זה כתוב, "לא החכם לומד", חכמת הקבלה לא דורשת שום שכל, היא דורשת רצון. ואם הבורא מדליק בנו את הרצון שנקרא נקודה שבלב, כל היתר תלוי באדם.

תלמיד: אם כך, מתי אנחנו אומרים שאדם הולך מעל הדעת? איזו דעת צריכה שתהיה לו כדי שנוכל להגיד שהוא הולך מעל הדעת?

למעלה מהדעת - למרות שהוא רוצה לעשות משהו לפי הרצון שלו, הוא עושה ללא שום הצדקה נגד הרצון שלו מפני שכך אמרו המקובלים. זה בינתיים, אחר כך הדרישה למעלה מהדעת מקבלת עוד ועוד דרגות עליונות.

שאלה: האם ההתנגדות לדעת שלי בחיבור עם החברים תלויה בדבקות שלי לבורא?

כן.

שאלה: בעבודה שלנו אנחנו מגדירים את חשיבות המטרה. איך להגדיר את מידת החשיבות ולהוסיף לה?

אנחנו עדיין לא יכולים למדוד את הדברים. רק שכל רגע ורגע אני רוצה להוסיף על פני ההפרעות בעניין הדבקות לחברים ולבורא את החשיבות בעשירייה ובבורא, זו העבודה שלי. אנחנו עדין לא קבלנו כוחות ההשפעה מעשיים כדי למדוד כלפיהם את כוחות הקבלה המעשיים ולמדוד זה לעומת זה ולראות איפה אנחנו נמצאים. עדיין אנחנו לא יכולים לשקול את המדרגות האלו, אבל עוד מעט זה יבוא.

שאלה: למה האמונה כשלעצמה בלי דעת לא מספיקה, למה צריך אמונה מעל הדעת?

תלוי למה הוא מתכוון שהוא אומר אמונה. אמונה זה כוח השפעה, כוח הבינה. אני יכול להשפיע, אני יכול לעשות משהו אם זה נמצא – או למעלה מהדעת או בתוך הדעת או למטה מהדעת, אבל שזה נמצא ביחס לטבע שלי, לרצון לקבל שלי - או שאני שלם עם זה שאני נותן, משפיע, או שאני מתנגד לזה שאני צריך לתת, או שאני מודד כמה כן וכמה לא.

כלומר, אני תמיד מודד את עצמי כלפי הדעת, כי אמונה זה כוח השפעה - למה אני מחויב להשפיע, מה זה נותן לי, מאיפה אני מקבל כוח להשפעה, או שיש מישהו שיותר חשוב ממני אז אני משפיע לו, או שאני יותר חשוב ממנו, אז אני לא משפיע לו.

כוח אמונה זה כוח השפעה, הוא חייב להיות ביחס, במדידה כלפי כוח הקבלה רוצים או לא רוצים. כי אין לנו יותר מכוח קבלה, כוח השפעה לא קיים, אנחנו כביכול בונים אותו. כמו שכתוב, "אתם עשיתם אותי", כי בזה עושים את צורת ההשפעה, את צורת הבורא, המשפיע.

לכן אני לא יכול סתם לתת, סתם להשפיע, אני חייב להתמודד עם הרצון לקבל שלי - או שזה בעד הרצון לקבל שלי שאני נותן, כמו אימא כלפי תינוק, או שאני מתנגד לרצון לקבל שלי וזה כבר אמונה למעלה מהדעת, או שזה אמונה בתוך הדעת, שכדאי לי לעשות זאת, אין לי קשר למישהו, אבל כדאי לי.

שאלה: אמרת שחייבת להיות לנו איזו מדידה כלפי אמונה מעל הדעת. נניח והילוותי לחבר כסף כדי לעזור לו לצאת ממצב קשה, הוא החזיר לי את הכסף במעטפה ואמר: הכול שם. ספרתי וראיתי שלא הכול שם, אבל קיבלתי כאילו הכול שם. האם זה משנה משהו או שזה עדיין אמונה מתחת לדעת?

אני לא מבין מה הייתה הכוונה שלך. שאתה אומר ספרתי, למה מלכתחילה ספרת את הכסף שקבלת חזרה?

תלמיד: רק כדי לוודא.

לוודא שהוא החזיר לך את החוב? זאת אומרת בשבילך העיקר כאן לקבל את הכסף שלך בחזרה.

תלמיד: לא, החלק החשוב בעניין הוא, לתת לו הזדמנות להיות בשיעורים ולא לפספס אותם לכן הוא קיבל את הכסף.

אני לא מבין את הדוגמה שלך. אני צריך לדעת מה אני עושה.

שאלה: אם חסר במעטפה יותר מדולר אחד, האם זה עדיין מעל הדעת?

נניח ואתה מקבל מעטפה וצריך היה להיות בה 1,000 דולר ואין שם אפילו דולר אחד, או יש רק כמה דולרים, או בכלל אין כלום. השאלה, מה אתה רוצה לקבל מהבדיקה שלך? אם אתה רוצה על ידי הבדיקה שלך להידבק בבורא דרך החבר - וזה החבר, אז אתה מקבל את מה שקיבלת מהחבר, כאילו שהוא שם במעטפה 1,000 דולר. כי בשבילך העיקר הוא ללכת למעלה מהשכל והרגש שלך בדבקות בבורא דרך החבר. אם יש שם פחות או עוד כסף בזה אתה בעצם בודק את האמונה שלך. זו דוגמא לא כל כך טובה לכל דבר, אלא רק כדי להמחיש את המצב.

קריין: אז שוב קטע 23.

"באמונה, יש להבחין ג' הבחנות:

א. הוא למשל איש אחד נותן לחבירו אלף דולר, והאדם מקבל אותם, והוא מאמין בטח היות שאיש זה הוא חבר שלי ואדם מסודר. בטח אם הוא נותן לו את הסכום הנ"ל, בטח יש שם אלף דולר, ואינו צריך לספור, וזה נקרא אמונה שהוא למטה מהדעת, כלומר זה שהוא מאמין לו, הוא בגלל שהדעת לא מתנגד למה שהוא מאמין, כלומר שאין סתירה בין זה שהוא מאמין לו, לבחינת הדעת, נמצא, שאצלו האמונה הוא למטה מהדעת, והדעת יותר חשוב," הוא אפילו לא בודק זה לעומת זה, לא סופר את הכסף. "כלומר, זה שהוא מאמין לו, הוא מטעם שאין הדעת מתנגד. אמנם אם זה יהיה בסתירה להדעת בטח הוא לא יאמין. וזה עוד לא נקרא אמונה למעלה מהדעת." זאת אומרת, זאת אמונה למטה מהדעת. אין לו דעת, לא בדק ולא ספר וכאן גם האמונה היא למטה מהדעת. מראש מקבל את זה, מאמין. זה טוב. אבל בצורה כזאת הוא לא יכול לעלות במדרגות, אין לו במה להתנגד, אין לו במה לבנות את הכלי דבינה שלו.

"ב. שהוא אמר לו הרי לך אלף דולר. והמקבל, הלך וסוֹפר אותם שלוש פעמים, וראה שיש שם אותו הסכום, והוא אומר להנותן אני מאמין לך שיש כאן אותו סכום. כמו שאתה אומר, בטח שהאמונה הזו, לא נחשב לאמונה." כי הוא ספר שלוש פעמים וברור לו לפי הכלים שלו, לא לפי הכלים של החבר או של הבורא, אלא לפי הכלים שלו, עכשיו זה ברור שזה אותו הסכום שאמרו לו. ואז האמונה היא בתוך הדעת. "ג. שספר את האלף דולר ג' פעמים, וראה שחסר שם דולר אחד," או שניים או 999 מתוך 1,000 דולר. העיקרון הוא שספר. "והוא אומר להנותן אני מאמין לך, שיש כאן אלף דולר, כאן, הלא דעת והשכל אומר, שיש כאן חסרון. והוא אומר, שהוא מאמין. נמצא, שזה נקרא למעלה מהדעת אמיתי."

(הרב"ש. מאמר 23 "מהו, ענין טהרת אפר פרה, בעבודה" 1991)

זאת אומרת מתי יש לו דעת? כשבודק, רואה, מבין ויחד עם זה מקבל מה שהחבר אומר לו או שהבורא אומר לו ומקבל את זה למעלה מדעתו, אז נקרא "אמונה למעלה מהדעת".

שאלה: אני רוצה לתת דוגמה יותר קונקרטית. יש חבר שמדבר, אני לא מאמין לו בשום דבר. הוא האחרון בכלל שראוי לדבר על השפעה ועל ערבות. אז איך אני מתחבר איתו?

אתה לא יכול לבדוק. אתה מלכתחילה הולך לפי הכלים שלך.

תלמיד: לא מבין. אני רואה שהוא לא מקיים ערבות בקבוצה, מה אני עושה, איך אני מתחבר איתו?

אתה מתחבר איתו למעלה ממה שאתה חושב. ודווקא ההיפך ממה שאתה חושב. כי אתה קובע לפי מה שאתה רואה וחושב וזה לפי דעתך. ואתה צריך ללכת לפי מה שמקובל בחברה, שאנחנו כולנו משפיעים אחד על השני. אתה צריך להגיד "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו", אני מקבל את הקבוצה שכולה נמצאת בגמר התיקון, חוץ ממני.

תלמיד: אני צריך להתחבר עם הצורה המתוקנת שלו או לאהוב אותו גם במצב המקולקל שהוא נמצא בו?

במצב שאתה רואה אותו. לא מקולקל או מתוקן אני לא יודע באיזה מצב הוא נמצא. אני יודע ש"כל הפוסל במומו פוסל" ולכן כל מה שאני רואה בעולם כולל הבורא, אני רואה את זה בכלים שלי.

תלמיד: איזו צורה שלו אני צריך לאהוב?

כמו שהוא.

תלמיד: אבל הוא מקולקל ב-100%.

בעיניים שלך.

תלמיד: אבל אתה אמרת לאהוב אותו בצורה כמו שהיא, ככה אני רואה אותו.

כמו שאתה רואה. כן.

תלמיד: איך אני יכול לאהוב משהו מקולקל?

תנסה לאהוב אותו ואתה תראה שבהתאם למאמצים שלך, פתאום אתה תראה אותו יותר מתוקן.

תלמיד: זה נכון לדמיין שהבורא אוהב אותנו בכל מצב ואני צריך להיות כמו הבורא בקטע הזה?

אני לא יודע מה זה "להיות כמו הבורא".

תלמיד: כאילו הבורא נמצא איתנו בכל מצב ואוהב אותנו כמו שאנחנו ואני גם צריך להתקרב לצורה הזאת.

אתה צריך להשתדל להתייחס לחברים כמו הבורא. כן. זאת אומרת לאהוב אותם בכל מצב שיהיה. מה שאתה רואה אותם, קודם כל בכלל שהם קיימים ושהם מקולקלים בכל מיני צורות, אתה רואה בהם את ההעתקה שלך. אתה לא רואה אותם, אתה רואה את עצמך. לפעמים, אולי לכמה רגעים אתה רואה אותם יפים, טובים, מחוברים, נעימים, אתה רוצה להתקרב אליהם ואחר כך שוב לא. זה מפני שהם משתנים, או אתה משתנה? אתה כבר סוף סוף צריך להחליט.

תלמיד: לפעמים יש דוגמאות בולטות שיש חבר ששנים אתה רוצה לאהוב אותו, להתחבר איתו ואתה לא מצליח לעשות את זה.

אז הבורא נותן לך הזדמנות במיוחד להתקדם על ידו. מה לעשות. כל אחד מהחברים שלנו בעשירייה זה העתקה מאיזה תכונות שלנו.

שאלה: האם התבטלות היא חיבור מעל או מתחת לדעת?

התבטלות היא למטה מהדעת, למעלה מהדעת, בתוך הדעת. לא חשוב. זאת התבטלות. אני מבטל את עצמי כלפי החברים וכלפי הבורא. למה? מפני שזו הקבוצה שלי. קבלתי אותה. מרגע זה והלאה אני חייב להתבטל. זה כמו חוק הצמצום, שבו מעבר לצמצום אנחנו יכולים להמשיך הלאה בכל מיני פעולות וחשבונות.

שאלה: מה לעשות אם חבר רואה במשך תקופה ארוכה שחבר אחר לא מקיים את הערבות לפי ראות עיניו?

אז אני צריך לדבר עם החברים האחרים. יכול להיות שזאת תופעה רוחנית שלי, ויכול להיות שזו תופעה גשמית אצל כולם, וכולם רואים שכך הוא מתנהג כלפי כולם. ואז אנחנו צריכים להחליט, להתמודד עם תופעה כזאת או לא? יכול להיות שאין לנו ברירה, אלא הוא לגמרי חותך את עצמו מהקבוצה, ואז אנחנו יכולים להוציא אותו מאתנו.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לעזור לחבר שלא רוצה לקבל עזרה?

לדבר עימו. דווקא דרך מה שאנחנו לומדים עכשיו, מה זה נקרא "להתגבר", באיזו צורה להתגבר על הרצון לקבל שלנו? מהו התנאי שבעזרתו אנחנו עולים לעולם הרוחני ממלכות לבינה?

תלמיד: זו רק הרגשה פרטית שלי במשך תקופה ארוכה, ואמרת שאני צריך לאהוב אותו כאילו זו העתקה שלי. אבל זה בניגוד למה שהמקובלים כותבים. אז מה הקשר בין זה שאני צריך לאהוב את החבר כאילו הוא העתקה שלי, לבין זה שיש תנאים שגם היו חלים עלי אם אני הייתי כמוהו? הרי גם אם אני היית כמוהו לא הייתי מוכן לזה. הייתי חושב שצריך להשתנות. אהבה כלפי החבר לא מספיקה כאן. אתה צריך שזה יתקיים באמת בפועל.

נגיד שכך. תרשום מה שאתה אומר ונדבר בעוד כמה זמן. אתה תראה עד כמה גם זה משתנה. אין כאן כל כך על מה לדבר. אין לנו עדיין נקודות מכל מיני מצבים שאנחנו יכולים לראות את עצמנו. זו בעיה, אבל לא בעיה כי "אין חכם כבעל ניסיון".

שאלה: איזו כוונה צריכה להיות לי בזמן שאני סופר את הכסף?

הכוונה תלויה במי אתה. אם אתה רוצה להתקדם ברוחניות אז מלכתחילה אתה סופר כסף כדי לגלות מה יהיה היחס שלך למה שאתה מגלה במעטפה. אבל בעצם כאן זה לא חשוב. זאת דוגמה מאוד מוגבלת.

קודם כל אתה חייב לספור. בלי לספור זה לא טוב, כי אז אתה לא קובע שום דבר. אז אתה הולך לא לדעת אלא לדת, אתה סוגר עיניים ומאמין למה שאומרים לך וזה בשבילך הכול. אם אתה רוצה לקבוע איפה אתה נמצא כלפי המציאות הרוחנית אתה חייב או לספור ולכן אתה סופר, או שאתה סופר על מנת להיות עם החבר שלך ביחסים ארציים, לבדוק כמה החזיר וכמה לא, כמו בעסקים. אז תחליט איפה אתה נמצא.

שאלה: עדיין לא ברור כאן וזה נשמע כמו איזה קושי נוסף בעבודה, כי אני אומר שאני מאמין כיוון שאני בעצם סומך על הבורא ולא על החבר. אבל אני הרי בודק את החבר. וגם נאמר שאתה חייב לספור שוב, שלוש פעמים, ולוודא שהסכום שם אינו שלם. מה המשמעות פה? מה אני מברר בבדיקה הזו?

איפה אתה ראית בדוגמה שמדובר על הבורא? מה שמדברים, מדברים. זה לא לכיוון הנכון. כאן לא מדובר על הבורא. מדובר על יחס האדם למה שיש לפניו. איך הוא צריך לקבל דברים שנמצאים לפניו, או למעלה, או למטה מהדעת שלו. מה זה שייך לבורא? זה שייך ליחס שלך למציאות. איך אתה בונה את המציאות.

תלמיד: מהיכן יהיה בי אמון?

אתה לא צריך להאמין לאדם, לחבר שלך בשום דבר, אתה צריך לספור. ובזה שאתה סופר אתה קובע. תקרא מה שכתוב ותעשה מה שכתוב ואל תוסיף לזה משלך.

שאלה: למה במצב שאני סופר ורואה שיש אלף דולר אני לא יכול ללכת למעלה מהדעת הזאת?

כי אתה ספרת ויש לך בדיוק דעת שיש אלף דולר. אז איך תלך למעלה מזה?

תלמיד: מה זה נקרא בכלל אז "ללכת למעלה ממשהו"?

למרות. למרות שספרת אתה שם את הדעה של השני למעלה מהדעה שלך. אם יש לך עסק עם הרוחניות, עם העשירייה, עם הבורא, אז אתה שם את דעתם למעלה מדעתך.

תלמיד: אז באלף דולר אין לי יכולת לשים את הדעה שלהם למעלה משלי?

אם זה שווה, אין לך אפשרות להתקדם.

תלמיד: אז מה חסר לי שם?

חסרה לך הזדמנות ללכת למעלה מהדעת, לא נותנים לך מלמעלה הזדמנות להתעלות.

תלמיד: אז צריך להשתוקק לזה שיהיה פחות מאלף דולר?

לא להשתוקק, אלא לבקש מהבורא שיעזור לך להתעלות, שיעזור לך בדרך. על ידי מה? על ידי כישלונות, על ידי בעיות.

תלמיד: אז כן להשתוקק שיהיו הכישלונות הטובים, המטרתיים?

להשתוקק לזה שתוכל ללכת באמונה למעלה מהדעת ובזה אתה תעשה נחת רוח לבורא, זאת אומרת, עד כמה שזה בניגוד לדעתי ועד כמה שזה יחד עם דעתו של הבורא, או דעתה של הקבוצה. זה לא פשוט. אל תדאגו, יכול להיות שייקח עוד חודשים, עד שזה ייכנס אבל כשזה ייכנס ואתם תעלו על הכלל הזה, תבינו שזה כל המנוף מהעולם הזה לעולם העליון.

שאלה: מה לבדוק בעשירייה בחיבור שהוא יותר גדול בהרגשה שלי? מה יש בדרגת הבינה?

אנחנו צריכים תמיד לבדוק את עצמנו כלפי דעת הקבוצה. האם אני מסכים או לא. האם אני מסכים עם מה שאני מקבל מהבורא, אם לא מה יש לי בחיים בהתקדמות רוחנית? האם אני מסוגל בכל רגע ורגע לבטל את עצמי ולהגיד שאני כל רגע ורגע מקבל מעטפה שלימה, ובמה שאני לא מרוצה מהחיים, ממה שאני מקבל מהבורא, זה בגלל ש"עיניים להם ולא יראו"? אבל אני מקבל מהבורא מעטפה שלימה.

כך אני הולך ומתקדם, כל פעם בשמחה ובאמונה, למרות שיכול להיות שכל פעם אני אראה את עצמי בחוסר. חסר דולר אחד במעטפה, ואחר כך שניים, ואחר כך מאה, ואחר כך תשע מאות תשעים ותשע. ואחר כך אני פותח את המעטפה, ריק. "כלום? זה מה שקבלתי מהבורא"? ודאי, כי חוץ מהבורא מאיפה תקבל? "אין עוד מלבדו". אז מה לעשות? להיות בשמחה. וזה נקרא שאתה "עולה למעלה מהצמצום" ואתה נדבק בו, בדעתו בצורה השלימה.

תלמיד: זו בדיקה אישית או של כל העשירייה?

זו בדיקה אישית, אבל אחר כך תוכלו לדבר על זה ולחזק זה את זה.

שאלה: יש חברים שחושבים שיש שאלות לא ראויות, חלק מהם יותר סבלניים, והאמת שאני שואל אותן מהאגו שלי ומצפה למילוי. איך אני יכול לשאול שאלות שיהיו מעל לדעת?

השאלות האלה נמצאות לפניך - איך אתה מתייחס לחברים ולעשירייה. זה העניין של למעלה או בתוך או למטה מהדעת - היחס שלך למה שקורה בעשירייה.

שאלה: כשהבורא נותן פחות מאלף או לא נותן בכלל, מה המטרה, מה הסיבה, מה אני צריך ללמוד מזה?

המטרה היא שתשלים את מה שחסר עם כוח אמונה.

שאלה: האם שלושת המצבים האלה הם מצבים נפרדים ושונים, או שהם תהליך שאני צריך לעבור כל פעם דרך שלושתם?

אתה יכול לבדוק את עצמך האם אתה למעלה, בתוך או למטה מהדעת, אתה יכול לשחק בזה.

תלמיד: נראה שבמצב הג', אחרי שבדקתי ואני מתעלה מעל זה, מיד אני חוזר למצב הא' כי כאילו מחקתי את הדעת שלי. איך אני יכול לשמר את ההתנגדות שלי ובכל זאת לעלות מעליה ולא למחוק אותה?

אתה מדבר על מצב שספרת ג' פעמים וחסר דולר אחד ואתה אומר "לא, אלו 1,000 ולא 999 דולר"?

תלמיד: כן, ואז אני מיד חוזר למצב הא' שאני מאמין.

לא. אתה השלמת זאת על ידי אמונה למעלה מהדעת. אתה לא מסכים עם מה שנמצא שם, אלא אתה מקבל שאלו כביכול 1,000 דולר. אבל ברור לך בדעתך ואתה יודע שאלו 999 דולר, אתה לא יכול לרמות את עצמך, אלא אתה אומר "אני מקבל זאת כ-1,000 דולר". זה נקרא שעל ידי דולר אחד אתה מעלה את עצמך לדרגת הבינה.

אנחנו נצטרך לעבוד עם זה, זה הכלי הרוחני שכך הוא נבנה, הוא נבנה על פני כלי הדעת בלמעלה מהדעת, בינה נבנית אצלנו למעלה מהמלכות. כלי דבינה בלבד זה הבורא ואנחנו לא יודעים מהו, אנחנו בונים כדי להידמות לבורא, להיות כמוהו, להיות הדומה, "אדם", הדומה לבורא.

שאלה: כשהחבר בוחר בצורה ג', הוא ספר שלוש פעמים וראה שחסר דולר. בפעם הראשונה שזה קורה אין בעיה כביכול ללכת למעלה מהדעת, ואז בפעם השנייה שזה קורה הוא מבין שבפעם הראשונה הוא ויתר על מה שהיה שם והמשיך הלאה. בלמעלה מהדעת יש סדר פעולות שהאדם צריך לעשות לפני, מה הם בדיוק, להצדיק, להודות?

גדלות הבורא. הוא צריך לקבוע שהעיקר בכל הפעולה שלו הוא להגיע לגדלות הבורא שמשלימה את כל מה שהוא לא רואה בתוך הדעת. ואם יש חוסר בדולר אחד ועד חוסר של 999 ואפילו 1,000 דולר, במה הוא משלים זאת? בגדלות הבורא.

שאלה: האם אמונה מעל הדעת מוחקת את הדעת, או שאני צריך לבנות מעל הדעת את האמונה מעל הדעת?

שאלה מאוד יפה. מי שהולך באמונה למעלה מהדעת אז הוא הולך באמונה יותר גדולה וגם הדעת שלו גדלה, ככל שהוא הולך באמונה יותר גדולה כך הדעת שלו גדלה עוד ועוד, לכן המקובלים נעשים יותר חכמים. ואם לא משיגים אמונה למעלה מהדעת אז נשארים באיזושהי רמה ולא מתקדמים. ככל שהם מתקדמים באמונה למעלה מהדעת כך דעתם נעשית יותר גבוהה והם יצטרכו ללכת למעלה ממנה.

שאלה: הרב"ש כותב שגם אם הדעת אומרת שיש כאן פחות, הוא אומר שהוא מאמין. אם יש לי בעיה עם חבר, האם אני צריך לפתח אמונה אחרת, שונה, במקום לפתור זאת למשל על ידי שיחה איתו?

תשתדל לא בשיחה ולא בשום צורה אחרת אלא תנסה לפתור את הבעיה על ידי היחס שלך, כלומר תקבל את מה שיש לך עימו למעלה מדעתך. תנסה קודם כך.

שאלה: האם המעטפה השלמה זה מצב הערבות?

אני לא רוצה עכשיו להתבלבל בין ערבות לאמונה. לא טוב לנו עדיין לברר זאת כי אתם תבלבלו בין המושגים, הם יפריעו זה לזה. השאלה נכונה אבל תרשום ותשאל בעוד חודש.

שאלה: האם אנחנו סופרים כי אנחנו רוצים לגלות את התכונה שלו בינינו?

אנחנו סופרים כדי לעלות לדרגת הבורא, כך נדע עד כמה אנחנו יכולים להתעלות כרגע לדרגת האמונה, לדרגת הבינה, כי אנחנו צריכים לעלות ממלכות לבינה.

שאלה: נניח שאתמול דנו בעשירייה בקטעים והגענו לאיזושהי מסקנה והבנה בינינו, והיום אתה מדבר על מה שדיברנו אתמול, יוצא שכביכול קיבלנו מעטפה עם יותר מ-1,000 דולר. איך להתנהל כך, מה להוסיף במצב שלנו?

אל תדאג זה יתקלקל. הבורא עשה אתמול כך והיום עושה כך גם לי וגם לכם כדי שכולנו נלמד, נתקדם ונתקרב אליו. זו לא בעיה, תקבלו ותמשיכו.

שאלה: בדוגמה השלישית כשמדובר באמונה למעלה מהדעת, האם זו פעולה שתמיד מקיימים אותה בכוח ובהתנגדות?

אמונה למעלה מהדעת כך היא דורשת. יש דעת ואני צריך ללכת למעלה ממנה, לפענח ולקבל את המצב הזה לא כפי שאני רוצה ומרגיש.

תלמיד: לא לחכות לאיזושהי תגובה?

אם אתה מחכה עד שזה יהיה בתוך הדעת, אז אתה לא רוצה להשתמש בבדיקה ובדוגמה שלך כדי לעלות רוחנית.

שאלה: יש חברים שמביאים בטוח רק דולר אחד במעטפה, אבל יש כאלה שמביאים אפילו 2,000 דולר, אז מה אני עושה?

אם יש לך דוגמה תשאל עליה.

תלמיד: האם צריך לעבוד רק עם אלה שאתה בטוח שיש לך התנגדות מולם?

לא התנגדות, יכול להיות שקיבלתי את מה שחשבתי ורציתי, אבל לא יותר, כי אין דבר כזה. הכול לפי הרצון, או ריק, או מלא, או ממולא חלקית, לא יכול להיות אחרת. אתה לא תקבל אף פעם 2,000 כי אין לך כלים לכך.

תלמיד: זה יכול להיות רק בראייה המקולקלת שלי?

ודאי, אלא איפה עוד?

שאלה: האם כל אחד מקבל הזדמנויות לעלות מעל הדעת?

לא, רק אלו שיש להם נטייה אמתית לגילוי הבורא. אם יש להם נטייה אמיתית לגילוי הבורא, אז הם מגיעים לזה, וכאן הם בודקים את עצמם, כאן בודקים אותם. לא כולם מגיעים ולא כולם נשארים אלא עוברים דרך השיעור הזה, דרך הבדיקה הזאת, עוברים רק אלו שהם אומרים "אנחנו חייבים את זה, ואם לא אנחנו לא יכולים להיכנס לרוחניות. ואם אני לא נכנס לרוחניות אני נשאר בהמה, ואין לי מה לעשות אלא רק לחכות עד שאני אגמור את החיים". אם אדם מסכים לזה, זה ענינו.

תלמיד: איך לזהות את ההזדמנויות האלו אם יש לנו שגרה כזאת במהלך היום?

תחזיקו בחברים, תחזיקו זה בזה, אף אחד לא יכול להיות בטוח שהוא יוכל לעבור את הים הסוער כאן זו רק הערבות.

שאלה: אז מה אנחנו צריכים בכלל לספור בעשירייה, מהם הדולרים האלה?

אתה צריך לספור את המעטפות אחר כך עוד לא הגענו לזה, אתה צריך לספור כמה אתה בכל רגע ורגע מגיע למצב שאתה כביכול מרוצה שאתה מקבל מהבורא בכל רגע מעטפה שלמה. שאתה נמצא בשמחה, במצב רוח גדול, בערבות שממלאה אותך ואתה ממלא בזה את כל החברה. אתה בכל רגע ורגע צריך לדאוג כך להיות.

שאלה: כל חבר הוא השתקפות של התכונות שלי, ואם אני מתוקן, אז אני רואה גם את החבר מתוקן. אבל אם ניגש אלי חבר נוסף או כמה חברים מצביעים על הפגמים שלו, איך אני מתייחס לזה?

אתה חייב להסביר להם איך אנחנו צריכים להתייחס לחברים ורק בתנאי שהוא ממש מקלקל את העשירייה בצורה כזאת אנחנו צריכים להתפטר ממנו, אלה מקרים מאוד נדירים. אבל במקרים אחרים אנחנו צריכים לתת לו רק דוגמאות ליחסים יפים, טובים בינינו ועל ידי זה לעזור לו להיתקן ולהשתוות איתנו.

שאלה: בדקתי שהמעטפה ריקה ואני צריך לקבל את זה על פי האמונה שלי שהבורא מילא אותה, אני מאמין שהיא מלאה. אני גם צריך לשמוח, אני צריך להיות אחראי. מה לעשות עכשיו, איך אני יכול להגיע למצוא את הכוחות האלה. יש כאן סתירה אדירה, איך אני ניגש לזה כך שאהיה מסוגל לקבל את הכוח הזה להיות באושר הזה ובשמחה הזו ולקבל את כל זה?

אני ממליץ במקרים כאלה להפעיל את ישיבת העשירייה האחרונה, נגיד שאתם מתחברים פעמיים ביום, אפילו עוד לפני השיעור ואולי קצת אחרי השיעור, אז תפעיל את זה ותשמע. תעשה משהו שייקח אותך, שיעטוף אותך, וכך תתבטל כלפיהם. זה מה שאני ממליץ.

תלמיד: אנחנו עושים את זה בקביעות יש לנו שלוש ארבע פגישות ביום, יש לנו עבודה שאנחנו מבצעים קבוע על חיבור, על תפילה על בקשה של אמונה מעל הדעת. אנחנו כל פעם קוראים מאמרים של רב"ש, אנחנו מתחברים דרך מרכז העשירייה ועושים הכול.

אני מבין הכול, אני רק לא מבין למה אתה לא נזכר בכך שרע לך.

תלמיד: אז במקרה הזה כשמרגישים רע זה הכרחי, זה נחוץ?

כן.

תלמיד: אתה צריך את הסתירה המובנית ההכרחית כדי להרגיש כל כך רע ואתה יורד על הברכיים?

כן, אז אתה תרגיש. יש לך כבר כלי שאתה תרגיש את מה שיש בתוך החיבור. אם לא אז רק מדברים, מתחברים וכך תוכל להוציא את הכוח מהחיבור.

תלמיד: צריך את כוח החיסרון כדי לבנות כלי?

כן.

שאלה: איך אני מתעלה כשאני מרגיש את ההתנגדות הזאת כלפי החברים עם הדוגמה שקראנו עכשיו? אני רוצה שמשהו מבחוץ יגיד שאני לא יכול לראות בדעת כלפי החבר?

אתה תצטרך לקבוע בצורה ברורה איך אתה מתייחס לחבר, ככל שאתה דוחה אותו, שונא אותו, הפוך ממנו, רחוק ממנו ויחד עם זה אתה רוצה להתקרב אליו, להתחבר ולהתחבק, את שני הדברים האלה, ניתוק וחיבור אתה חייב לגלות ברגש, לגלות בכוח הרגשי וכך להתקדם. ומזה נבנה הכלי הרוחני.

שאלה: ההרגשה הזאת שיש לנו, החיבור שיש לנו עם העשירייה וההתנגדות, האם זה החומר שאנחנו צריכים כדי שתהיה לנו תפילה, כדי שנוכל להתעלות? האם מפני שאנחנו צריכים משהו להיאחז בו, לכן יש לנו את העשירייה, את הדחייה כלפיהם, לכן יש בינינו את הקשרים בינינו?

כן, זה קרש קפיצה, זה כמו מדרגה שעליה צריכים לעלות כדי להמשיך הלאה.

שאלה: אני בדרך בכלל מפחד לבדוק את החברים כי אני יודע ששום דבר טוב לא ייצא לי מזה.

למה לפחד? שייצא לא טוב. אבל תהיה לי אפשרות להתעלות למעלה מזה. אני דווקא שמח, זה נקרא "שמח אני ברשעים שמתגלים", שאני יכול להתעלות עליהם. כי בלהסתכל עליהם אתה מבטל אותם ועולה למעלה מהם, אחרת אתה לא תוכל לעלות במדרגות רוחניות.

שאלה: אם האדם רואה שחסרים 999 דולרים, האם גם אז הוא צריך לומר שהוא מאמין שיש 1,000 דולר?

ודאי. אפילו לא רק אם חסרים 999 דולר, אפילו אם המעטפה ריקה. הוא לא הולך לחבר ואומר, "אולי שכחת לשים כאן כסף או אולי טעיתי במעטפה". הוא שמח, אני מדבר מבחינה רוחנית, הוא שמח בהזדמנות הרוחנית שיש לו כלפי הבורא, ללכת בחושך גמור, כי אין לו שם כלום, כדי להתקרב לחיבור, לדבקות בבורא.

שאלה: אני רואה וסופר שחבר לא הגיע לשלוש פגישות. האם זאת תהיה אמונה מעל מהדעת לחשוב שהוא נותן מעצמו מאה אחוז לעשירייה בכל מקרה?

מצד אחד כן, מצד אחר בכל זאת בדרגה הגשמית אנחנו צריכים לטפל בו.

שאלה: מהו הצורך באמונה מעל הדעת, למה המערכת בנויה בצורה שעלינו לקבל דעת ואז זה יכנס לאמונה מעליה. האם יש איזה חוק או כלל שמתפקדים לפי אותה הדוגמה?

יש שני כוחות בטבע, כוח קבלה וכוח השפעה. לפי כוח הקבלה, אנחנו נולדים, מתפתחים וקיימים. זה העולם הזה, כל הכוחות שנמצאים כאן בתוכנו וסביבנו. יש עוד עולם אחר, שנקרא העולם העליון, ששם פועל כוח השפעה, כוח החיבור, כוח האהבה, ולאותו עולם אנחנו צריכים להגיע. לכן יש שני עולמות, עולם שנקרא "מלכות", ועולם שנקרא "בינה". ועכשיו אנחנו לומדים איך אנחנו עולים רגשית, שכלית, מטרתית, ממלכות לבינה. איך אנחנו מעוררים כוחות מלמעלה, שהם ישפיעו עלינו, ויתנו לנו כוח להיות בתכונת ההשפעה במקום בתכונת הקבלה. זה נקרא "עולם הפוך ראיתי". זאת אומרת שאנחנו נגלה משהו באמת הפוך, שכל הפוך, רגש הפוך, הכול הפוך, וכך נתקדם.

שאלה: האם אנחנו צריכים להאמין שאנחנו סופרים לא נכון אחרי שספרנו או שאנחנו לא יודעים איך לספור?

אני צריך לספור אפילו שלוש פעמים, ואחרי שאני בטוח שספרתי נכון, אני צריך לקבל את הדברים האלה כעובדה, כדעת, ולהיות למעלה מהדעת.

שאלה: במקרה שאנחנו סופרים, האם הספירה היא בעצם עד כמה הרצון לקבל רוצה להרחיק אותנו מהתקרבות לבורא, האם את זה צריך לספור?

לא. אני רק צריך להיות בטוח מה אני מקבל בתוך הכלים שלי, בתוך ההרגשה שלי, בתוך השכל שלי, בתוך הרגש שלי, כי "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות". ואחר כך אני כבר עושה פעולת עלייה שלי למעלה מהדעת, למעלה ממה שגיליתי בחשבון שעשיתי. אני עושה חשבון ומגלה בדרגת המלכות, ואני מעלה את עצמי לדרגת בינה.

שאלה: כשהאדם סופר ורואה שחסר כסף, ובכל זאת מאמין שיש 1,000 דולר, למה הוא אומר שהוא מאמין, על מה זה בא לרמז בעבודה?

לזה ש"עיניים להם ולא יראו". אומרים לי שזה דולר אחד נגיד, ואני רוצה לקבל את זה כאלף דולר. אז אני הולך לפי דולר אחד או לפי אלף דולר? לפי הגשמיות אני צריך ללכת לפי דולר אחד. אבל לפי הרוחניות, אני רוצה להיות בדבקות עם הבורא, ואני הולך כאילו שקיבלתי אלף דולר. איך יכול להיות שאני עובד בצורה כזאת? כך אני עובד ברוחניות. עוד נראה עד כמה זה יותר חזק ויותר אמיתי מהחשבון הגשמי שלנו.

שאלה: אם החברים שלי מתוקנים ואני לא, אז למה אני צריך לספור את הכסף שיש במעטפה, האם חברים מתוקנים יכולים לרמות אותי? למה צריך לספור?

כי הכול כלפיי, הכול משחק כלפיי. כשאני מקבל מהבורא, אני מקבל בטוח מהבורא, לא חשוב לי אם החברים נתנו לי, אני מקבל מהבורא. אז כשאני מקבל מהבורא אני עושה בדיקה. אני מעוניין לעשות בדיקה ולא ללכת בעיניים עצומות בחיים שלי. אני רוצה לדעת איפה אני נמצא בדעתי, ואחר כך לקבוע את הדרגה הרוחנית שלי למעלה מזה, וכל פעם לעלות יותר ויותר.

שאלה: באיזה תנאים יכול האדם ללכת באמונה למעלה מהדעת?

בזה שהוא רוצה לעלות לרוחניות בכל מקרה. זה מה שיש לפניי, ואני חייב עכשיו ללמוד איך לעלות, איך לחיות בדרגה הרוחנית. איך לחשוב, איך להרגיש, זה מה שאני חייב עכשיו.

שאלה: האם גדלות הבורא מאפשרת לעלות מעל הדעת?

רק על ידי גדלות הבורא אנחנו יכולים לעלות למעלה מהדעת. אלא מה עוד? זה לא כמו בדוגמה הזאת. בדוגמה הזאת החבר יותר גדול ממני, ואני מאמין שמה שיש שם זה הוא סידר לי. בחיים שלנו את הכול מסדר בורא, ולכן ככל שאני מתקדם כך אני צריך להעלות את הבורא למעלה ממני, וכך זה עוזר לי להגיע להיות קשור לדרגת הבינה יותר ויותר גבוהה.

שאלה: האם יחס נכון שלי כלפי שבירה או מצב לא מתוקן כלשהו, מתקן את המצב הזה?

הכול מסודר לפי המצבים שאנחנו צריכים לעבור. אין כאן משהו שסתם נראה כך או שקורה דרך מישהו. הכול מתוכנן בצורה העמוקה ביותר.

אנחנו נחזור לכלים שלנו, לתיקון שלנו. ובואו נעשה אחד משניים, נעבור למאמר "השלום" או ל"פתיחה". נצביע כולנו מה אנחנו רוצים ללמוד עכשיו.

קריין: נצביע 1 מי שרוצה ללמוד את מאמר "השלום", ו-2 זה מי שרוצה ללמוד "פתיחה".

לפי ההצבעה ברור שרוצים ללמוד את מאמר "השלום". אני גם מבין אתכם, כי הפתיחה נעשית יותר קשה, זה חלק קשה מאוד, לפני השבירה, השבירה, זה קטע בפתיחה שהוא לא פשוט, כולם מקבלים את זה קשה, אז נעבור את זה בצורה יותר איטית. נעבור למאמר "השלום".

אני לא רוצה להמשיך באמונה למעלה מהדעת, כי אולי זה יבלבל אם נוסיף עוד משהו. בואו נעזוב את זה בינתיים, עד מחר.

(סוף השיעור)

---

1. אם ה' לא יבנה בית, שווא עמלו בוניו בו↩