שיעור בנושא "פסח - אני ולא שליח, יראי ה' עובדי פרעה"
٢٢ أبريل ٢٠٢٢
שיעור בוקר 22.04.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
פסח - קטעים נבחרים מן המקורות
קריין: שיעור בנושא – פסח, כותרת: אני ולא שליח.
זה בדיוק נושא השיעור – אני ולא שליח. אנחנו צריכים לאסוף את כל ההתרשמויות שלנו מהחיים, מנוכחות האדם, החברה, העולם, ולשייך את כל הדברים האלה לבורא בלבד, שהכול מגיע ממנו והוא מבצע ומסדר סביבנו את הכול. הוא העולם וכולנו נמצאים בו, וככל שאנחנו מתארים את עצמנו כך ומשתדלים לראות אותו בכל פעולה, מקום ומעשה, אז בזה אנחנו מתקרבים למצב שנקרא "יציאת מצרים". ברגע שמשתדלים לזהות שאין עוד מלבדו גם בטוב וגם ברע, והרע והטוב מתחילים להיות מחוברים כביכול כי הם מגיעים ממקור אחד, בזה אנחנו עוד יותר מתקרבים לקשר עם הבורא ולשליטתו עליו.
נקרא את הפסוקים ונראה עד כמה אנחנו מסדרים את עצמנו בצורה אחידה, נכונה, מכווָנים לכוח אחד שבטבע, ורק הוא מסדר אותנו משני כיוונים, מהכוח הטוב ומהכוח הרע, זה לעומת זה, כדי שבין שניהם נתחיל למצוא את מקומנו הנכון וכך לקבוע את הכיוון, את הסדר. כי כנבראים אין לנו את זה, אלא משני הכוחות המנוגדים אנחנו יכולים לייצב את עצמנו.
קריין: קטע מס' 247.
"במידה שבני ישראל חשבו שמצרים מעבידים אותם, ומטרידים אותם מעבדות ה', באותה מידה היו באמת בגלות מצרים. וכל הטרחא של הגואל לא היתה, אלא לגלות להם, שאין כאן כח אחר מעורב, ואני הוא ולא שליח, כי אין שום כח זולתו, שזה היה באמת אור הגאולה."
(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)
ככל שאנחנו משתדלים בכל פרט ופרט שבחיים שלנו לראות יד עליונה מכוונת, לייחס את עצמנו לזה ולהגיב נכון אליה, בזה אנחנו בעצם מכינים את עצמנו ליציאת מצרים, ליציאה מכוח אחד ולכניסה לכוח אחד, יחיד ומיוחד.
זה שהיינו פעם בהרגשת הכוח האגואיסטי שרק הוא פועל עלינו ושולט עלינו, גם זה היה כוח אחד שאין עוד מלבדו. אבל כשאנחנו רוצים לקבוע עכשיו שיש כוח הפוך, כוח רע וכוח טוב, והכוח הטוב הוא בעצם ביסודה של המציאות והוא בורא את היצר הרע, כמו שכתוב "בראתי יצר הרע", אז עכשיו אנחנו רוצים להתאמץ ולקבוע שאין כוח רע בעולם אלא יש רק כוח אחד שלם, המביא את כל המציאות לצורה שלמה בזה שמראה לכולנו עד כמה רק הוא קיים, ואנחנו אלה שמתקנים את ההתפעלות מהדברים הרעים ומביאים אותם לגילוי הטוב. כל מקום שנראה לי רע, אנשים, טבע, אני בעצמי, קרובים, רחוקים, איפה שאני רואה שיש כלפיי או בכלל בעולם התנהגות רעה, אני צריך לקשור זאת לאין עוד מלבדו ולכוח הטוב. וזה שאני רואה את הרע זה מפני שאני עדיין לא מתוקן ואני צריך לתקן.
אנחנו נלמד את הדברים האלה וניכנס לכל העבודה הזאת בפרוטרוט כדי שיהיה לנו יותר ברור איפה אנחנו נמצאים ואיך הבורא משפיע עלינו. הוא הכוח הטוב והוא מעורר פה ושם הבחנות מנוגדות לו כדי שנעשה ההיפך, נחפש איך במקום מה שמתראה לנו כרע נביא את המצבים האלה לטוב ונחבר הכול אליו. נראה, ננסה לעשות את זה יחד. אבל זה בעצם מקרב אותנו ליציאת מצרים. מה זאת אומרת "יציאת מצרים"? אנחנו נגלה שאין עוד מלבדו, "אני ולא שליח", והעולם כולו טוב וכל הרע הוא רק בנו, קורה בתוך בני אדם.
שאלה: רב"ש כותב במאמר "וכל הטרחא של הגואל לא היתה, אלא לגלות להם, שאין כאן כח אחר מעורב, ואני הוא ולא שליח, כי אין שום כח זולתו, שזה היה באמת אור הגאולה." אם כך, בשביל מה היה צריך לברוח ממצרים?
אם אתה חושב שבתוך מצרים אתה יכול לגלות משהו, אז אתה תועה, אלא אתה צריך לברוח מהכוחות האלה ששולטים עליך, זה נקרא יציאת מצרים. זו לא יציאה פיסית, אין מקום. אלא זה שאתה יוצא מתחת השליטה הרעה שמדברת בך שיש כוח רע, וכדי לקבוע צורה נכונה אתה צריך לצאת, להתרחק, לברוח מהשליטה של הכוח הזה, זה נקרא יציאת מצרים. אתה לא זז פיסית, אתה זז פנימית בזה שאתה לא רוצה לקבל אותו כשולט במציאות.
תלמיד: וכשאתה יכול להתייחס בצורה כזאת לכוח הזה, האם זה אומר שאתה מגלה את הטוב ומיטיב?
כן, שאין עוד מלבדו. בתוך פרעה נמצא הבורא שמנהל אותו ומסדר אותו כדי לברוא בנו כל מיני התרשמויות, רצונות, מחשבות, לסדר לנו את השכל בצורה כזאת שיש קודם רשות אחת של פרעה, אחר כך שתי רשויות, ואחר כך רשות אחת של הבורא. על ידי זה הוא מכין אותנו לגילוי שלו.
שאלה: מהי הפעולה שאני צריך לעשות כדי לתקן רצון?
כדי לתקן רצון אתה צריך להגיע לתפילה לבורא שהוא יתקן את הרצון, כי הכול בידיים שלו בלבד. כדי להתקרב לבורא ולבקש ממנו לתקן את הרצון אתה חייב להיות בקבוצה, ופחות או יותר עם הקבוצה יחד, או מתוך הקבוצה לפחות, אתה פונה אליו ומבקש.
תלמיד: מה בנוגע לרצונות שקשה לי להרחיק את עצמי מהם, שאני נלחם בהם שנים?
תאמין לי שאין לך כאלה רצונות שאתה לא יכול להתרחק מהם, זה יקרה.
שאלה: אני רואה דברים רעים שמגיעים לעולם, האם אני אמור לנסות לדמיין מה הכוונה הטובה של הבורא שנמצאת מאחורי זה, ולראות שהדברים האלה מגיעים ממקום טוב, שהבורא רצה לעשות טוב למעשה?
אתה חייב כל הזמן לנסות להביא את הבורא לתוך התמונה שלך.
שאלה: אם קיים מצב של "אני ולא שליח" והבורא בא ופועל, אז למה נשאר הרע ויש לאחר מכן עוד מדרגות של עבודה עם הרע?
כי לא הכול מתגלה. מתגלה הכול לפי המדרגה, לפי מנות. לכן מה שגילית במדרגה הנוכחית ותיקנת זו רק סיבה שתתגלה לך מדרגה יותר עליונה ושם תגלה שאתה לגמרי לא מתוקן. זה הטבע של המדרגות, כך אנחנו מתקדמים. כי מה שתיקנו ואיכשהו עברנו היום, זה נותן לנו אפשרות להיות במדרגה יותר גבוהה. אולי זה נראה לנו אותו דבר, אבל זאת מדרגה יותר עליונה ואנחנו צריכים להתמודד עימה כאילו שאתמול לא היה כלום. לפעמים דברים חדשים מתגלים לנו כהפרעות, ולפעמים כמו שהיו, אבל הם לא כמו שהיו, אלא בכל יום זהו אדם חדש.
שאלה: נדמה שאולי אנחנו לא מבינים עד הסוף מה זה אומר בדיוק לצאת ממצרים?
אנחנו לא מבינים מה זה. בעצם לצאת משליטת פרעה זה נקרא שאתה מגלה שאין שליטה אחרת בעולם, רק אחת. וזה הכוח העליון שהיה פועל עליך כביכול משני הכיוונים ועכשיו מתגלה ככוח אחד.
אנחנו עוד נלמד, אבל בינתיים כך.
לכן לקראת יציאת מצרים אנחנו מתחילים לראות שמתגלה לפנינו עוד ועוד הדמות האחת הזאת, שזה הבורא שעושה הכול, מבצע הכול ואנחנו צריכים לפנות אליו ולהיות תלויים בו. אומנם לפעמים הוא מאחרי הקלעים ואנחנו מגלים שיש כאן משהו אחר שדוחף אותנו, דופק אותנו ממש, שמושך אותנו לכל מיני פעולות שהן נגד רצון הבורא, לא פעולות השפעה, לא פעולות חיבור, אבל גם בזה אנחנו מגלים שאנחנו נמצאים ממש בפעולות הפוכות מהבורא.
שאלה: איך לסדר את זה שכתוב "אני ולא שליח" וגם כתוב "אותי תעזבו ותורתי שמרו"?
אנחנו צריכים לשמור את החוקים שאותו אין עוד מלבדו קבע במציאות, וזה הכול כדי שאנחנו נגלה אותו בכל הפרטים ובכללות, והשימוש והשמירה של החוקים האלה מביאים אותנו להבנה ולהרגשה ולדבקות בבורא.
שאלה: האם יציאת מצרים היא רגע קצר של גילוי אין עוד מלבדו שהולך ומתגבר, או רגע של גילוי בזמן היציאה ואחר כך חוזר להיות נסתר בשני כוחות?
אנחנו לא יכולים לדבר על זה מראש, רצוי שזה יעבור עלינו במקצת ואחר כך אנחנו נראה את התהליך עצמו. התהליך הוא בעצם שמתגלה דבר והיפוכו כמו כל התופעות הרוחניות, כי רוחניות לא יכולה להתגלות בלי שיתגלה משהו הפוך ממנה, כיתרון אור מתוך החושך. אז קודם בא החושך ואחר כך עליו יתרון האור, וכך אנחנו מגלים.
לכן צריכים להיות בסבלנות ולקיים את החיבורים שלנו בקפדנות וכל הזמן לחשוב שהבורא הוא לפנינו ואליו אנחנו משתוקקים, והוא יותר ויותר נכנס בנו במוח ובלב ושולט בנו, ואנחנו מוכנים לשליטה הזאת ורוצים לאבד את עצמנו בתוכו, זאת אומרת לקיים את חוקי החיבור וההשפעה ההדדית בקבוצה שלנו ככל שניתן ויותר. וכך מתוך ההכנעה נתחיל לגלות איך הוא עובד עלינו ונתחיל מתוך הרצון לקבל שהיה קודם שולט בנו, לגלות את כוח ההשפעה.
כך הבורא מתגלה, ואז אנחנו נראה עד כמה כוח הרע שהוא ברא הוא כול התשתית הנכונה כדי לגלות אותו בעצמנו.
תלמיד: בגלל שאין לנו מושג מה זה יציאת מצרים, מה לצייר, כי יש צורך לחפש כל הזמן אחיזות.
להיות ביציאת מצרים זה להיות בכוח השפעה שישלוט בנו, שאנחנו נמשכים אליו, גם מפחדים ממנו, גם דוחים קצת ובכל זאת נמשכים ולראות שכל כוחות הטבע הפנימיים שלנו וכל התנאים החיצוניים בעצם מכוונים אותנו לצאת מהאגו שלנו, להתכלל בחברים וכך לצאת ממצרים לישראל.
שאלה: בהמשך לדבריך כרגע, כשאנחנו אמורים להיות מכוונים לבורא בשני הכיוונים ובעצם למצוא את מקומנו הנכון, מה זה למצוא את מקומנו הנכון כל יום מחדש?
שאם אני רוצה להיות במרכז הקבוצה, אז בטוח שאני מתקדם לקראת הבורא. אין צורה פרקטית יותר.
שאלה: איך זה ש"אני ולא שליח" לא מוחק את קיומו של פרעה, אלא משאיר אותו ו"אני ולא שליח" - בוא אליו.
פרעה מלווה אותם עד היציאה ממצרים וסוגר אחריהם את הדלת. הם פועלים יחד, גם פרעה וגם הבורא.
תלמיד: אבל אם הכול מהבורא וזה רק אין עוד מלבדו בכל מצב, אז איך פרעה נשאר קיים?
פרעה זה כוח עזר של הבורא, כי בלעדיו הבורא לא יכול לשלוט בנבראים. כי הנבראים נמצאים ברצון לקבל שהוא לגמרי מנותק מהבורא, ועל ידי פרעה הבורא שולט בנבראים.
תלמיד: ומה קורה מצד הנברא כשהוא מגלה שכבר הכול אין עוד מלבדו.
כשהוא מגלה זה כבר משהו אחר. אנחנו לא מדברים על זה שמגלה, אנחנו אומרים שהנברא מתחיל לגלות שיש כוח חיובי בבריאה ואיך הוא מקבל את הכוח החיובי הזה על פני הכוח השלילי. יכול להיות שהוא מתבלבל ביניהם.
שאלה: השאלה היא על המצב הזה שנקרא "אני ולא שליח", אז זו רק תחילת הגילוי שיש כזה כוח חיובי, או שיש פה בורא ופרעה הוא מתחתיו.
לא, זה מתגלה בצורה כזאת שהנברא צריך לברר את הדברים האלה. אבל הם מתבהרים. רק להמשיך לכיוון החיבור מבינינו לכוח ההשפעה הכללית, להתעלות מעל עצמו כל אחד ואחד, עד כמה שאפשר ולחיות בזה בתוך הקבוצה הגדולה שלנו. וזה כבר מוציא אותנו ממצרים.
קריין: 248.
"האדם רואה שאין במציאות, שיהיה לו כח ללכת נגד הטבע. ואז אין להאדם שום עצה אלא לפנות לה', ולומר, שעתה הגעתי למצב, שאני רואה, שאם אין אתה עוזר לי אני אבוד,".
זאת הנקודה החשובה ביותר. אדם מגלה שיש לו רצון גדול מאוד לצאת מעל מנת לקבל, כי רואה שזה לא אמת, לא נכון, אלה זמנים שאני כבר רוצה לעבור אותם, זאת צורת ההתפתחות שכבר עברתי והשגתי, וזה רק החלק הראשון בהתפתחות שלי, גילוי היצר הרע, ועכשיו אני צריך במשהו לקבוע את עצמי ביצר הטוב, באמונה למעלה מהדעת, בחיבור בין חברים. ואני מרגיש שכל פעם דווקא משהו מושך אותי לכיוון הפוך, אני רוצה להתקדם קדימה ופתאום ברגליים אני מרגיש שמושכים אותי אחורה, וקדימה, ואחורה, עד שאני מגלה שאני אבוד ואני לא מסוגל לצאת מעל מנת לקבל לחיבור עם החברים.
ואין לי מציאות, שיהיה בידי כח להתגבר על הרצון לקבל, כי זה הטבע שלי, אלא רק ה' יכול לתת טבע שני. "והאדם אומר, שהוא מאמין, שזה היה "יציאת מצרים", שה' הוציא את עם ישראל מתחת שליטת מצרים, שדרשו חז"ל (בהגדה של פסח) "ויוציאנו ה' ממצרים לא ע"י מלאך, ולא ע"י שליח, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו, אני ה', אני הוא ולא אחר". אם כן גם הוא רואה עכשיו, שרק ה' יכול להוציאו מתחת שליטת הרצון לקבל ולתת לו טבע שני."
(הרב"ש. מאמר 37 "מהו תורה ומהו חקת התורה, בעבודה" 1991)
זאת אומרת, צריכים לעבוד בזה, לתת כוחות, להשתדל ככל האפשר לצאת לכוח השפעה במידה שכל אחד יכול לתאר לעצמו מה זה כוח השפעה, ואז אנחנו מגיעים למצב שאנחנו לא מסוגלים, אבל זה לאחר מאמץ גדול, והגילוי הזה שרק הבורא יכול לעשות את זה, זה גילוי לא פשוט. אני לא יכול לשבת ולהגיד, "הבורא כל יכול, אין עוד מלבדו, טוב ומיטיב, ה' אחד" וכן הלאה, לא מספיק לי לשמוע את כל האמרות האלה, אלא אני חייב להגיע אליהן כתוצאה מהיגיעה שלי, זה נקרא "יגעתי ומצאתי".
שמצאתי בסוף היגיעה שהבורא בלבד עושה את זה, ואני, כל עוד אני לא מגיע לייאוש הזה ולנחיצות מצד שני שהבורא חייב לעזור לי, אז אני לא בורח מהמערכה. אומנם אני בטוח שאני לא יכול לעשות בה כלום, ומצד שני אני בטוח שהבורא כן יכול לעשות, אבל בשביל זה אני צריך להגיע לייאוש הסופי מכוחותיי, ואז זה קורה. אז הצעקה הזאת שלי נותנת לבורא דחיפה לעזור לי, אני מוכן לעזרתו.
שאלה: מה המשמעות של לצאת ממצרים ולהיכנס ללבבות של החברים? איזו פעולה הבורא עושה עלינו? מהי אותה הפעולה שמאפשרת לנו להתכנס בינינו, להתחבר בלבבות?
דיברנו על ערבות, העיקר זה ערבות, "איש את רעהו יעזורו", שנחשוב האם כל אחד ואחד מאיתנו מתנתק מעצמו ומחובר לחברה, כך שהחברה היא הלב שלו, החברה היא הראש שלו, המוח שלו והוא נכלל שם, ובעצמו אין לו כלום חוץ ממה שיש בתוך החברה כלב וכמוח המשותף, ובזה הוא מבטל את עצמו כלפי החברה ונעשה כאיש אחד בלב אחד.
כאלו תרגילים כל אחד ואחד צריך לעשות על עצמו, עד כמה אין לו דבר חוץ מהראש המשותף והלב המשותף של החברה. רק בהשגת לב וראש אחד לכולם הם יוצאים ממצרים ומתחילים לתקן את הלב והראש האלו מחוץ למצרים בכל מיני פעולות שהן כבר פרטים איך לקשור את עצמם יחד להגיע למערכת אדם הראשון.
שאלה: כרגע השליח שלי זה הרב, אז מה צריך להיות היחס שלי כלפי השליח שלי וכלפי הבורא?
אתה צריך לשמוע מה שאני אומר, אתה צריך לקרוא מה שכותבים לנו בעל הסולם ורב"ש, ועם כל הדברים האלה אתה צריך לסדר את הפנייה שלך דרך החברים, עם החברים יחד לבורא. סך הכול זה מה שאנחנו צריכים לעשות.
שאלה: במה קובעים "אין עוד מלבדו", במעשה או כוונה? יש הרבה מעשים שאנחנו עושים ואני מגלה כל הזמן שהכוונה שלי מקולקלת. האם אלו שני שלבים, קודם לעשות את המעשים ואז כוונות?
אני לא יודע איך אתה מחלק, איך אחרים מחלקים. "אין עוד מלבדו" קובעים בזה ש"אין עוד מלבדו", שחוץ ממנו אין כלום. ובכמה אני מתפרק, מתפרש, מתחלק, את זה כבר כל אחד מתאר לעצמו איך שבא לו. אבל העיקר שהכוח שפועל עלינו ושאליו אנחנו צריכים להגיע מכל התאים, מכל החלקים, מכל הכוחות, מכל המחשבות שלנו, יהיה כ"אין עוד מלבדו", כאחד, והאחד הזה זה כוח השפעה.
שאלה: הביטוי לחיבור בינינו הוא הפעולות שאנחנו עושים במשך כל היום החל משיעור בוקר. האם עצם זה שאדם עושה את הפעולות זה מראה שהוא קובע ש"אין עוד מלבדו"?
גם זה משהו, ודאי. אבל העיקר איזה פעולות הוא עושה, חיצוניות או פנימיות? האם הוא משתדל לעשות אותן בלב שלו או שהוא עושה פעולות פיזיות בלבד, שגם זה טוב. צריכים לראות עד כמה הפעולות שלנו פועלות על הלב שלנו, שאני יותר ויותר מאבד את הרגשת הלב הפרטי, ומתאר לעצמי את הלב הכללי שלנו, את הרצון המשותף שלנו, שממש עובד בפעימות משלו ויש בהרגשה שלו יחס לבורא אחד מתוך הלב האחד שלנו, ואז אנחנו מתחילים מתוך הלב הזה להשתוקק לבורא ולקבל ממנו תגובה.
תלמיד: אפשר לכפות על הגוף לעשות פעולות, איך כופים על הלב שירגיש את מה שצריך?
רק על ידי כוונות, מחשבות, התמדה. זה רצון.
שאלה: בלב המשותף הזה שאנחנו מגלים בין החברים, לאיזו תגובה מהבורא אנחנו מצפים?
אנחנו רוצים לגלות בלב המשותף שלנו יחס לבורא המשותף, שכל אחד מוסיף לחברים, ושאנחנו עוזרים אחד לשני לקבץ את כל הנסיבות, את כל התומכים להיות מכוונים יחד בקשר בינינו ולבורא אחד. לעשות מהלבבות שלנו כמו זר, אוסף של לבבות שלאט לאט מתאחדים, מתאספים ללב אחד, ואותו הלב אנחנו רוצים להגיש לבורא. זאת בעצם הפעולה.
תלמיד: ומה זה אומר שאנחנו רוצים להציג, להגיש לבורא את הלב הזה?
זה נקרא להיות "כאיש אחד בלב אחד" ושהלב אחד הזה הוא הרצון שאנחנו רוצים שהבורא ינהל אותו, יסדר ויפרמט אותו כדי למלא אותו.
תלמיד: ואיך הוא שולט ברצון המשותף שלנו?
איך הוא מנהל את הלב שלנו אנחנו לא יודעים וזה לא חשוב לנו, חשובה לנו התוצאה, שאנחנו רוצים שהלב שלנו יהיה בידיים שלו, ושהוא יעשה מכל הלבבות שלנו, מכל הרצונות שלנו בלאסוף ובלחבר אותם בצורות כלשהן רצון אחד שזה רצון להיות יחד בהשפעה אליו.
תלמיד: ואנחנו באמת יכולים להגיע בעשירייה לרצון המשותף הזה, שלכולם יהיה אותו רצון משותף?
כן, ודאי. מה יש כאן אחד? זה נקרא "כאיש אחד בלב אחד", לא מילים יפות, אלא פעולה.
שאלה: אם ניקח את כל הסתירות למקום אחד זה יהפוך ללב אחד אוהב?
יכול להיות שכן, אבל את זה הבורא עושה. אנחנו לא צריכים להתחיל לאסוף את כל הרצונות המנוגדים שיש בלבבות שלנו ולהשתדל לסדר אותם. כי כל אחד חושב בכל מיני צורות מקולקלות שלו, מלכתחילה הכול מקולקל הרי, ולכן אנחנו משייכים הכול לבורא. זה נקרא "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו", הוא יביא אותנו, את חיבור הלבבות שלנו לשלמות. איך זה יכול להיות? את זה אני לא יודע, אני רק יודע שהוא מסוגל לעשות זאת ויעשה אם אני אבקש באמת.
ואני צריך לבקש על אף שאני לא יודע איך הוא עושה את זה, ואין לי כוחות לזה ואין לי שכל לזה, אלא כשהוא יעשה אז מתוך העשייה שלו, זה נקרא "ממעשיך הכרנוך", אני אבקר ואבדוק ואבין מה נעשה כאן, ואני אתכלל מתוך אותם התיקונים שיהיו. לכן ככל שהלבבות שלנו הם שונים, זרים, מנוגדים, עם רצונות גדולים ביותר מנוגדים, אנחנו נראה עד כמה הם יכולים להתחבר יחד ודווקא להשלים זה את זה.
זו לא העבודה שלנו, אנחנו צריכים רק להתפלל שזה יקרה. המלחמה שלנו היא לא בינינו, המלחמה שלנו היא עם היצר הרע של כל אחד, להעלות את התפילה לבורא שיחבר את הלבבות.
שאלה: באותו רגע שקורה המהפך, ניתן לקרוא לזה דין מסוים, שיעור מסוים?
אני לא יודע למה אתה מתכוון, יכול להיות שאתה צודק. אני לא יודע בדיוק. באותו זמן שקורה ההיפוך, איזה היפוך קורה אני לא יודע. השאלה לא ברורה.
תלמיד: ברגע מסוים הלב מתהפך ללב אוהב, אבל האם יש מידה מסוימת, שיעור מסוים כשהמאמץ של האדם גורם לכך שהלב הופך ללב אוהב והוא רואה את המצב אחרת?
ודאי שכן, זה נקרא "סאה", שהאדם מגיע למצב שרואה שבעצמו הוא לא מסוגל לעשות שום דבר, אבל מבקש מהבורא וזה קורה. ודאי שכך קורה. המידה הזאת נקראת "סאה", זאת אומרת מידה שלמה, שאז צועקים והבורא מבצע.
שאלה: מה זו החזרה בתשובה, מהי העבודה בתיקון אם אני רואה שאין שום שליח והכול כולל היצר הרע זה הבורא?
צריכים להמשיך, כי עדיין לא כל כך ברור מהם טוב ורע בעבודה שלנו.
שאלה: יש חבר שהעשירייה יודעת שהוא נמצא עכשיו במצב לא קל, אבל למרות זאת הוא רוצה להראות דוגמה לחברים שהוא מצליח להחזיק ב"אין עוד מלבדו". איזו דוגמה עליו להעביר לחברים?
אנחנו לא צריכים להיכנס לתוך החבר ולחטט בכל פרטי החיים שלו, אלא רק לקחת אותו, להתפלל עבורו, לחזק אותו, אפילו לחזק פיזית, ככל האפשר.
תלמיד: איך הוא יכול להראות שהוא מחזיק ב"אין עוד מלבדו"?
אנחנו צריכים לקבל אותו מלכתחילה, אפריורי, שהאדם הזה הוא יחד איתנו והוא משתדל ככל האפשר להיות ב"אין עוד מלבדו".
שאלה: האם יש כלי כזה שאני משפיל, מוריד מטה גם את פרעה וגם את שאר השליחים שלו, ואת הבורא אני מעלה, מרומם?
אני צריך במאמצים שלי לא להוריד את פרעה ולא להתייחס לבריאה בצורה יותר גבוהה או יותר ירודה, אלא רק להעלות את הבורא למעלה מכולם. עד כדי כך שכל הפרטים האלה חוץ מהבורא מתחילים לקבל את המקום האמיתי שלהם, שהם קיימים אך ורק כדי לבנות את דמות הבורא בעיניי, ושהכול קיים רק כלפיי. ובאמת, חוץ ממני ומהבורא אין כלום.
קריין: 249.
"מי שרואה את שיפלותו, אז הוא רואה שהולך בדרך המוביל לעבודה דלשמה, ועל ידי זה יש לו מקום לתפילה אמיתית מעומקא דליבא [מעומק הלב]. שרואה שאין מי שיעזור לו אלא הקדוש ברוך הוא בעצמו, כמו שפירש אאמו"ר זצ"ל על גאולת מצרים "אני ולא שליח", כי כולם ראו שרק הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו גאל אותם משליטת הרע." כל ההכנה שלנו ליציאה ממצרים היא שנכין את עצמנו לראות שיש רק כוח עליון אחד במציאות ו"אין עוד מלבדו".
"וכשזוכין לעבודה דלשמה בטח שאין במה להתגאות, כיון שרואים אז שזהו רק מתנת אלקים ולא "כוחי ועוצם ידי". ואין יד נכרי באמצע שיעזור לו. אם כן הוא מרגיש את שיפלותו, איך לשמש את המלך הוא תענוג נפלא עד אין קץ, ובלי עזרתו יתברך, אין האדם מסכים לכך. ואין לך שיפלות גדולה מזו."
(הרב"ש. אגרת ט')
קריין: שוב 249.
"מי שרואה את שיפלותו, אז הוא רואה שהולך בדרך המוביל לעבודה דלשמה, ועל ידי זה יש לו מקום לתפילה אמיתית מעומקא דליבא [מעומק הלב]." זה מה שקורה לנו מיום ליום, שאנחנו כל יום מגלים מידת שפלות חדשה יותר מקודם, והמידות האלה מתאספות למידת השפלות האמיתית. "שרואה שאין מי שיעזור לו אלא הקדוש ברוך הוא בעצמו, כמו שפירש אאמו"ר זצ"ל על גאולת מצרים "אני ולא שליח", כי כולם ראו שרק הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו גאל אותם משליטת הרע.
וכשזוכין לעבודה דלשמה בטח שאין במה להתגאות, כיון שרואים אז שזהו רק מתנת אלקים ולא "כוחי ועוצם ידי". ואין יד נכרי באמצע שיעזור לו. אם כן הוא מרגיש את שיפלותו, איך לשמש את המלך הוא תענוג נפלא עד אין קץ, ובלי עזרתו יתברך, אין האדם מסכים לכך. ואין לך שיפלות גדולה מזו."
בכל מצב שתהיה, אם הבורא לא עושה, לא בונה, לא מעלה אותך ולא מסביר לך, אתה נשאר אפס, לא מבין ולא מסוגל לכלום.
שאלה: ברגע הזה כשאני מרגיש שפל כלפי החברים ואפילו כלפי כל העולם, מה הדבר הנכון ביותר לעשות, האם להמשיך להתפלל עבור החברים, או להתפלל על התיקון שלי?
זו שאלה שמתעוררת בהרבה אנשים, על זה כתוב "המתפלל עבור חברו זוכה תחילה". יש לך כלים חיצוניים וכלים פנימיים, בכלים החיצוניים שלך אתה מרגיש את העולם יותר חיצון, ובכלים הפנימיים שלך אתה מרגיש את עצמך. רצוי להתחיל מכלים חיצוניים, כי הדאגה לאחרים תייצב אותך נכון לפנות לבורא גם עבור עצמך, ולאט לאט כשתתפלל עבורם תרגיש מה באמת אתה צריך ורוצה לקבל מהבורא.
שאלה: כתוב שלשרת את המלך זה תענוג גדול שאין לו גבולות. מהו התענוג הזה בלשרת את המלך?
שאנחנו מגלים את רצון הבורא בצורה אמיתית, לפי הדרגה שלנו ודאי, ואנחנו יכולים לשמש את הרצון הזה כדי שהוא יתקיים. אז אנחנו הופכים להיות כמעבר לאור העליון שישפיע דרכנו לכל הנבראים, וכך אנחנו מקיימים את רצון הבורא למלאות את כל הנבראים, לגלות את עצמו לכל הנבראים. בזה אנחנו ממש מסתדרים עימו יחד, נכללים עימו.
תלמיד: האם אנחנו נכללים עימו כמעין שותפים?
בלעדינו הוא לא יכול להעביר את ההשפעה הטובה שלו לכל הנבראים. כל אחד מאיתנו הוא כצינור קטן שבלעדיו האור העליון, כמו דם בגוף, לא יכול לזרום לאותם התאים שהם בעצמם לא מסוגלים להיות מקושרים לבורא.
שאלה: מה התהליך כדי לראות את השפלות?
רק לעבוד ולהשתדל להיות החלק המחבר בין כולם ובין הבורא לכולם, ואז תראה כמה אתה מסוגל ולא מסוגל, מזה תכיר את מידת השפלות.
שאלה: מהם הדברים שאנחנו מרוויחים מיציאת מצרים?
אנחנו לוקחים מהמצב הזה שנקרא "מצרים" את כל הרצונות לקבל שלנו. אנחנו יכולים לאסוף אותם, לאגור אותם, להכניס אותם לתוך הקופסה או השק שלנו. עלינו לא לשייך את עצמנו לרצונות האלה, אלא לדעת שהם שייכים לנו אבל אנחנו יוצאים ממצרים כדי לתקן את היחס שלנו אליהם, ועל פני היחס החדש אליהם להשיג את הבורא, להיות "עובדי ה'". לכן אנחנו חייבים לקחת איתנו את כל הרצונות האלה שהם בעצם מצרים, ומחוץ למצרים אנחנו משיגים את כל הכוונות, הצמצומים, הרצונות, מאבדים את רצונות מצרים וכך עושים נחת רוח לבורא, מגיעים לדרגת הבורא. לכן על כל הפעולות הטובות שאנחנו עושים מחוץ למצרים אנחנו אומרים "זכר ליציאת מצרים". שהיסודות, כמו אחרי השבירה, אנחנו מגלים חלקים שבורים, מתקנים אותם על ידי צמצום, מסך ואור חוזר וממלאים אותם בגילוי הבורא, באור העליון, במשהו. וכך עוד ועוד עד שמגיעים למצב שבו יש פעולה מלמעלה שנקראת "רב פעלים מקבצאל" שאוספת את כולם יחד, ואז מגיעים לגאולה שלמה ממצרים, שסוף היציאה ממצרים היא בגמר התיקון.
שאלה: אם נשאל כל מי שקורא לעצמו "תלמיד של הרב", אז הוא יגיד שהרב מצליח לתת דוגמה של התפיסה של "אין עוד מלבדו". למה אנחנו לא מצליחים לראות כך כל חבר כמו שרואים את הרב?
אני לא חושב שיש לנו חברים שהם לא נמצאים כדוגמה לכוח השפעה, חיבור ודאגה פחות ממני. אני דווקא לא מרגיש שאני יותר מכם, ואני מוכן ללמוד מכם יותר ויותר. האגו שנמצא בכם הוא כרגיל מקלקל את זה, כמו שכותב רב"ש שיש הרבה ניצוצי קדושה בכל חבר וחבר, ואם רק אוספים אותם יחד, אז כבר מגיעים לתיקונים גדולים1. צריכים לעבוד על זה.
שאלה: האם יש הבדל בין מעבר של קיר הלבנים לבין היציאה ממצרים?
אנחנו לא יכולים לדבר על זה בינתיים. ביציאה ממצרים אנחנו לא עומדים ממש מול קיר, אלא ההיפך, פותחים לנו דלת ונותנים לנו לצאת. צריכים לברר את ההבחנות הללו.
קריין: קטע 250.
"השלימות נקרא "ידיעת ה'", לדעת ולהשיג את התורה, הנקראת "שמותיו של הקב"ה"." סך כל הפעולות שלו וכל התופעות מהן, זה נקרא "תורה". "ולפי זה לא מספיק שיש לנו כבר כח לקיים התו"מ בלי שום הפרעות, כי זהו רק תיקון, ולא שלימות המטרה. ושלימות המטרה, להשיג את ידיעת התורה, מבחינת "אורייתא וישראל וקוב"ה חד איהו". וזה מה שאמרו חז"ל "הכי קאמר קב"ה לישראל, וידעתם כי אני ה' אלקיכם, המוציא, כי אני ולא שליח", שפירושו, שכל הכלל כולו צריך להגיע לידיעת ה', שזו נקראת "תורה" בבחינת שמותיו של הקב"ה."
(הרב"ש. מאמר 13 "בא אל פרעה - ב'" 1986)
אנחנו צריכים לגלות את כל התורה, עלינו לדעת את כל מה שיש שם, גם מבחינת הכלים, בחינת האורות, גם בהתקשרות וגם ההפרדות ביניהם. זאת אומרת, לדעת את כל המערכת שהבורא יצר, מהפירוק ועד החיבור שלה בצורה השלמה, המלאה, עם כל התוצאות שיש בה, ברצונות, בכוונות, בפעולות. זה נקרא "ידיעת התורה", שמתוך כל זה אנחנו משיגים את הבורא במלואו.
שאלה: בציטוט האחרון כתוב שהכול בידי הבורא, וגם בידינו. אם כן, מהו המאמץ שאנחנו יכולים לעשות, או האם אנחנו הפסיביים וצריכים רק לרצות שהבורא יבצע בשבילנו?
ודאי שאנחנו צריכים להתאמץ בכל המרץ והכוח כדי לחייב את הבורא שיעשה עבורנו. אנחנו צריכים לעשות את כל הפעולות האפשריות כדי שהבורא יעשה את הכל עבורנו. אנחנו צריכים להתקשר בינינו, לפנות אליו, לעשות את כל מה שהוא צריך כדי שירצה לתקן אותנו ולמלא אותנו.
שאלה: מדוע הוא קורא כאן לאותות מהבורא "שלמות המטרה"?
מפני ש"ידיעת הבורא" זה נקרא שמכירים את האורות והכלים שממלאים את כל הפעולות שלו, ואני לא יכול להשיג את הבורא, אלא אני משיג את הפעולות שלו כלפַי, לכן ה"בורא" נקרא בוא וראה. מה שאתה יכול לתפוס, להבין, להשיג, להרגיש, מבחינתך זה נקרא "בורא", אתה לא משיג בזה את הכוח העליון כמו שהוא עצמו, הוא לא נמדד באופן יחסי אליך, את זה אתה לא תוכל להשיג אף פעם, אנחנו משיגים רק את יחס העליון אלינו.
כמו התינוק שלא יודע מה זה "אימא", הוא יודע רק מה היחס של אמא כלפיו, כך אנחנו כלפי הבורא. ולכן אנחנו קוראים לו "בורא", בוא וראה, שתי מילים, ההגדרות מדויקות מאוד.
שאלה: האם אנחנו יכולים ללכת בדרכם של המקובלים שהשיגו את הבורא?
לפי המלצות מקובלים שכבר השיגו אותו, אנחנו משתדלים לבצע את השגת הבורא ולהמשיך הלאה עם הרצון לקבל שלנו, שהוא אחר, כי אנחנו חיים בתקופה אחרת, ונמצאים בהתפתחות הגילוי הכללי של מערכת אדם הראשון השבורה, ולכן אנחנו מגלים אותו בצורה אחרת מזו שבעבר, בצורה יותר שבורה, ויחד עם זאת אנחנו מגלים תיקונים גדולים יותר.
שאלה: האם המעמד של ה"שליח הייחודי" לא מוריד מחשיבות החברים?
אני לא יכול להגיד לך. אני מבין שכולנו נבראים, כולנו אפסים כלפי הבורא, אבל כשכולנו מתחברים יחד אנחנו יכולים להיות עם עוצמה, כמוהו, כי כך אנחנו פועלים נגד כוחות הדחייה שהוא ברא ומקבלים כוחות חיבור שיוצאים ומגיעים ממנו, ואז נעשים כמוהו ומשיגים בתוכנו איזשהו חלק ממהות הבורא, מעוצמת הבורא, במעמד הבורא.
שאלה: האם כשאני מנסה להשפיע לחברים, אני יכול לעשות את זה לא מטעם אהבה, אלא אולי כי אני רואה אותם כקטנים, או כי נוח לאגו שלי לבקש את זה עבורם, האם זה בסדר בשלב הזה לבקש עבורם גם אם זה מטעם אגואיסטי?
כן, ודאי שכן. אתה לא יכול לבקש מטעם אחר, אלא מהמצב בו אתה נמצא.
שאלה: יש מצבים שאני עושה עבור חיבור עם החברים והבורא מעמיד קשיים, ואני מרגיש שזה טוב, שזו הזדמנות ללכת מעל הדעת, מעל האגו, וזה קורה שוב ושוב, עד שמתמלאת הסאה, צועקים לבורא והוא עוזר. והשאלה היא, האם יש מצב שני שבו השלמתי כבר את המצב הראשון, ואני חייב לצאת ממנו ולעבוד את הבורא בצורה אחרת?
כן.
שאלה: האם המצב הזה, שלא משנה מה היה בעבר, שהבורא מכסה על הכל ויוצאים, הוא המצב שלנו עכשיו?
כן.
תלמיד: איך מזהים את הפתח?
אני לא מגלה את התשובה למה שאתה רוצה לשאול. אם יש לך חיסרון, תממש אותו, אם אין לך חיסרון, תשתדל שיהיה לך. אם יש לך קשר עם החברים ועם הקבוצה, ואתה משתתף בכל האירועים ובכל הלימודים, אז אין מה לעשות, רק להוציא יותר ויותר כוחות לנכונות לחיבור.
שאלה: איך באופן מעשי אפשר לעלות מעל האגו, לבקש עזרה כדי להתחבר לעשירייה, איך יוצאים מהמצב שכביכול אני אוסף פרוטה לפרוטה, מחכה שהסאה תתמלא ומזה להגיע למצב של יציאת מצרים, שעכשיו אני צריך לעבוד את הבורא בצורה אחרת?
בכל הזמנים אדם חייב לתאר את עצמו כאילו הוא יוצא היום ממצרים, תנסה. זה דבר אחד. ודבר שני, תפסיק כל הזמן לחשוב על עצמך, ותחשוב לפעמים גם על העשירייה.
שאלה: איך לצאת מכל שיעור בהרגשה שמימשנו בעשירייה את הכלל של אין עוד מלבדו? כי בסוף השיעור יש לי תחושת החמצה, שלא עשיתי מספיק.
זה טבעי לפי החומר שאנחנו לומדים, כי החומר הזה צריך לייצב אותנו לאין עוד מלבדו, ולכן נותן לנו כל מיני צורות, ימינה ושמאלה מהכיוון לאין עוד מלבדו, אז יכול להיות שכרגע הוא דווקא נותן או מראה לנו אי יציבות.
תלמיד: כל התחושות ההפוכות האלה מכוונות אותי דווקא לאותה מטרה?
כן.
קריין: כותרת "לא תישאר פרסה". קטע מספר 251.
"וגם מקננו ילך עימנו, לא תישאר פרסה כי ממנו ניקח לעבוד את יהוה אלהינו, ואנחנו לא נדע מה נעבוד את יהוה עד בואנו שמה."
(תורה, פרשת "שמות", י', כ"ו)
אנחנו צריכים לקחת מהמצב שלנו היום את כל הרצונות, את כל המחשבות, את כל הטענות, את כל מה שיש לנו למצב הבא. אנחנו צריכים את כל הדברים האלה לתקן. לא להגיד שמשהו היה מיותר, שהבורא סידר כך שיש דברים מיותרים ואנחנו צריכים לזרוק אותם, אלא כל התכונות, כל הכוונות, כל המחשבות שיש בכל אחד ואחד יבואו בכולנו לתיקון השלם.
אנחנו נצטרך דווקא להתחבר בינינו על ידי כל אותן צורות הקשר השליליות שיש לנו עכשיו, דחייה, שנאה, חוסר הבנה והכרה, שאנחנו מתביישים זה מזה, שאנחנו לא יכולים להתקרב זה אל זה, על ידי כל הדברים האלה אנחנו בסופו של דבר מגיעים לתיקונים. לתיקונים כאלו שכל הרע הופך לטוב. כל הדחייה, אי ההבנה תהפוך לחיבור וכך נהיה מקושרים בצורה השלמה.
לכן "גם מקננו ילך עימנו", זאת אומרת כל ההבחנות, בנוסף להבחנות הגבוהות ביותר, גם ילכו אתנו יחד, אנחנו לוקחים הכול מהמצרים, אנחנו סוחבים איתנו אפילו כלים שהם לא מתוקנים ואנחנו נתקן אותנו מחוץ למצרים. זאת אומרת, אנחנו לא יוצאים ממצרים נקיים, לבנים, הכול על מנת להשפיע וכולי, אלא כמו שאנחנו, עדר. אנחנו רק מוכנים לתיקון, מה שלא יהיה אנחנו מוכנים לזה, אבל עם כל הזוועה שיש בכל אחד ואחד, כך יוצאים.
יוצאים עם כל ההבחנות האלה של הכלים של המצרים, הצאן, הבקר, כל מיני דרגות נמוכות שבנו שנמצאות למטה מדרגת האדם, וגם דרגות האדם, שאנחנו בעצם עבדים ואין בנו שום דבר שראוי לגאולה, אנחנו לא ראויים לגאולה, אלא פשוט הגיע הזמן שאיזה חלק מאתנו יכול לצאת, וכל יתר הכלים שלנו ישתתפו בעבודה הזאת במשהו, אז הבורא פותח לנו את הדלת ואנחנו נכנסים לעולם ההשפעה.
לפי התכונות שלנו אנחנו ודאי לא מוכנים לזה, אבל הבורא נותן לנו מאור המחזיר למוטב שמכסה אותנו, וכך אנחנו יכולים לצאת תחת המסך שלו. אבל אנחנו כן מוכנים. אומנם לא מסוגלים, אבל מוכנים לצאת, לברוח ממצרים.
קריין: 252.
"וגם מקנינו ילך עמנו לא תשאר פרסה [...] כל מה שיש לאדם הן עבדיו ומשרתיו ובהמותיו ואפילו כל הכלים שלו כולם הם ניצוצות שלו השייכים לשורש נשמתו וצריך להעלותם לשורשם [...] וכל ניצוצי השפלים כולם הם דבוקים בראשית עד אין סוף וכשיש לאדם שהם משורש נשמתו עליה למעלה אזי כולם נתעלו עמו והכל הוא על ידי שדבוק באמת."
("דגל מחנה אפרים". פרשת "בא")
שאלה: האם אפשר בצורה מכוונת להשאיר כלים במצרים כמו אותו העדר, הבהמות?
שום דבר לא נשאר במצרים. מצרים זה נקרא כוונה על מנת לקבל, אנחנו לא רוצים להשאיר שם שום דבר. מקבלים מלמעלה אור עליון שעוזר לנו לצאת ממצרים אפילו עם כלים לא מתוקנים, אפילו בדרגות חי, זאת אומרת בכל הדרגות הנמוכות מהאדם. יש כאן הרבה שאלות, אבל אנחנו נברר אותן, הכול עוד לפנינו.
שאלה: האם אנחנו יכולים להתכלל במצב הכללי של הקבוצה על אף שאנחנו לא מרגישים כל כך קרובים למה שמדובר?
כן, ודאי שיכולים. מפני שלא סתם כתוב שיוצאים כולנו יחד ממצרים, גברים, נשים, ילדים, תינוקות, זקנים, ואפילו הצאן שלהם, כולם יוצאים מהמצרים, כולם. מה שהיה שייך לאותו הכלי בכל הרמות שלו מלמעלה עד למטה, כולם יוצאים.
תלמיד: איך להמשיך להתכלל במצב הזה?
להמשיך כמו שאנחנו ככל האפשר, כולם יחד. נחזיק זה את זה, וכולנו יחד משתדלים להתקרב ליציאה, לעל מנת להשפיע בחיבור בינינו.
שאלה: מה ההבדל בין הרצונות הלא מתוקנים שבי, שאני לוקח איתי ביציאה, לבין המצרים שנשארים?
המצרים שנשארים אחרי יציאת ישראל ממצרים, הם אותם הרצונות, המחשבות, הפעולות, שאף פעם לא היו בחיבור עם על מנת להשפיע. הם לא נכללים עם הפעולות האלו של "ישראל", ולכן אין להם שום יחס ליציאה, הם לא מרגישים כלפי זה שום דבר. זה נקרא ה"מצרים" שהיו במצרים ונשארים במצרים.
ואחר כך, כמו שכתוב בעוד מקורות, יש כאלו שהצטרפו ליציאת ישראל ממצרים. אנחנו עוד נלמד את זה, בואו קודם נקרא, נלמד קצת על מה ששייך לאלו שכן רוצים להגיע בעצמם למטרת הבריאה ונקראים "ישר-אל", "ישראל", מה קורה איתם, איך הם יוצאים, ואחר כך נלמד על כל אלה שיכולים להתלוות אליהם.
קריין: קטע מספר 253.
ערב רב: יראי ה', עבדי פרעה
"עיקר השמירה מסביבה היא מסביבה של ירא ה'. והם עבדי פרעה, שענין פרעה הוא כמו שאמר האר"י הקדוש, שגלות מצרים היתה הדעת דקדושה בגלות. ופרעה היה מוצץ את השפע, שענינו הוא הרצון לקבל. שהם נקראים עובדים רק לטובת עצמם, ואין להם שום שייכות לעבודה להשפיע, כי כל כוונתם היא רק להנאת עצמם. ועיקר השמירה שצריך להיות מפניהם, היא משום שבחיצוניות ניכר שהם עובדים, שעוסקים בתורה ותפילה בהתלהבות ומדקדקים בכל מיני דקדוקים. ומשום זה הם נקראים "ירא ה'", אחרת הם לא היו נקראים כך. ומכל מקום בפנימיותם הם משועבדים לפרעה, היינו שכל כוונתם היא רק למלאות רצונם וצרכי עצמם, ואין להם שום שייכות לגבי עבודה של להשפיע. וסביבה כזו מביאה תקלה לעובד ה'."
(הרב"ש. 919. "ענין סביבה")
קריין: שוב 253.
"עיקר השמירה מסביבה היא מסביבה של ירא ה'". זאת אומרת, אין לנו הפרעה כל כך גדולה מהעולם הרחב עם כל העסקים שלו, הבלבולים שלו, כי הם עוסקים במה שנראה להם שכדאי להרוויח. "והם עבדי פרעה," אלא יש כאלה שנקראים "יראי ה', עובדי פרעה". מי הם? הם מצד אחד יראי ה' ומצד האחר גם עובדים של פרעה. והם נמצאים סביבנו, סביב אלו שרוצים לבוא לגמר התיקון, לתיקון האמיתי של הנשמה.
"שענין פרעה הוא כמו שאמר האר"י הקדוש, שגלות מצרים היתה הדעת דקדושה בגלות. ופרעה היה מוצץ את השפע, שענינו הוא הרצון לקבל. שהם נקראים עובדים רק לטובת עצמם, ואין להם שום שייכות לעבודה להשפיע, כי כל כוונתם היא רק להנאת עצמם. ועיקר השמירה שצריך להיות מפניהם, היא משום שבחיצוניות ניכר שהם עובדים, שעוסקים בתורה ותפילה בהתלהבות ומדקדקים בכל מיני דקדוקים. ומשום זה הם נקראים "ירא ה'", אחרת הם לא היו נקראים כך."
זאת אומרת, רואים אנחנו על האנשים שמקיימים כול מה שכתוב בתורה בצורה חיצונית, לפי הלבוש ולפי ההתנהגות שאפשר לראות מבחוץ בצורה ממש מצוינת, מדקדקים בכול. אז אנחנו חושבים שגם בפנים הם נמצאים בכוונות שלהם שיהיו בעל מנת להשפיע וכולם מקיימים את החוקים הפנימיים שאדם צריך לקיים כדי להתקרב לבורא, ובפנימיות הם לא עושים את זה.
"ומכל מקום בפנימיותם הם משועבדים לפרעה," זאת אומרת, לא מתקנים את עצמם בעל מנת להשפיע בכוונה ורצון, אלא נשארים כמו שהם. רק בצורה החיצונית כלפי האחרים, מראים את עצמם שהם כביכול מקיימים רצון ה', בבגד, במזון, בכל דבר. "היינו שכל כוונתם היא רק למלאות רצונם וצרכי עצמם, ואין להם שום שייכות לגבי עבודה של להשפיע. וסביבה כזו מביאה תקלה לעובד ה'."
(הרב"ש. 919. "ענין סביבה")
ולכן אנחנו צריכים להתרחק מהם ולהיזהר מהם, כי נראה לנו שהם יותר חזקים, יש להם כוח גדול, הם רבים. אם אתה לא נלחם נגד האגו שלך, אז אתה יכול ולעשות הכול בשם ה', ומסכימים איתך בזה גם החילונים וגם הדתיים, כולם. כי העיקר שאתה לא משנה את הטבע שלך, זו הבעיה.
שאלה: אנחנו דיברנו על הקטע הזה אתמול בעשירייה, והגענו למסקנה שמלכתחילה כל הרצונות שלנו הם כאלה. ה"ערב רב" העתידי, הגדול, זה כל רצון שאיתו אני מתחיל את העבודה. מבחינה חיצונית אני עושה הכול, אני יושב בשיעורים, אני מגיע לפגישות, סעודה, לומד, אבל בהתחלה אני עושה את כל זה רק בצורה חיצונית, וחלק מהרצונות האלה נשארים במצרים בכל זאת. אז איך אנחנו ממיינים או מבררים את זה בהדרגה? משהו מזה אנחנו בכלל לא משתמשים.
אנחנו נמשיך עוד פסוקים ואחר כך נראה.
שאלה: איך אני יכול להבדיל בי את מי שבאמת משתוקק לבורא, ומי זה עובד פרעה, איך החברים שלי יכולים להבדיל את זה בי - בעיניים שלהם?
שאלות מאוד טובות. אני לא יכול לתת כאן הרבה עצות, אלא שאתם תעשו בירורים לבד. באמת זו בעיה גדולה. ברור לנו רק דבר אחד, מה שכל הדתות, האמונות, הרגלים למיניהם - דורשים מאיתנו, זה לא שייך לנו - לחכמת הקבלה.
לחכמת הקבלה שייך רק מה שהלב דורש. הלב דורש חיבור עם האנשים האחרים והפצה עד אהבה בין כולם. את זה אנחנו משאירים לעצמנו, זו העבודה שלנו. כל יתר הדברים, הם דברים חיצוניים, ולכן אנחנו לא משקיעים בזה אלא רק כמה שהחברה, הסביבה דורשת.
לכן מה שרב"ש כותב בקטע שאנחנו עברנו, השם של הקטע נקרא "עניין סביבה", עוד נבדוק את זה.
שאלה: האם אנחנו צריכים לחפש מחוץ לנו את "יראי ה', עובדי פרעה" או בתוכנו וכל אחד בתוכו את התכונה הזאת?
אנחנו מחוץ לנו לא צריכים לחפש כלום אלא ההיפך, כל העבודה שלנו צריכה להיות מרוכזת בעשירייה ומחוץ לה בעוד עשיריות שנמצאות ב"בני ברוך" הכללי.
תלמיד: מה זה בתוכנו "יראי ה', עובדי פרעה"?
אנחנו נגלה שבכל אחד ואחד מאיתנו ישנם כאלה רצונות.
שאלה: אנחנו יכולים להתבלבל כלפי ה"ערב רב" וכל העניין הזה, אבל הבורא לא. הבורא לא פוסח על הבתים שלהם, מכה בהם?
לא. לבורא לא שייך לטפל ב"ערב רב" ובמצרים אלא רק באלו שרוצים להיות יהודים. זאת אומרת, להתייחד ולצאת מהפירוד ביניהם לאיחוד ביניהם לקראת הבורא.
שאלה: לגבי הפעולות שאנחנו עושים, התפילה או איזה פגישות, איך אנחנו יכולים לבדוק איפה יש לנו פעולות שהן רק פורמליות ואין להן איזה כוח פנימי שצריך להיות בהם ובזה הם ממש כמו פעולות דתיות, כאילו אנחנו קוראים את התפילה וסיימנו?
אנחנו לא כל כך שייכים לכל הדברים האלה. העיקר בשבילנו זה החיבור בינינו עד כדי כך שבחיבור יתגלה הבורא, זה הכול, ללא שום פעולות חיצוניות, פעולות דתיות.
קריין: קטע מספר 254.
"בזמן שעוסקים בבחינת עבדי פרעה, אזי אין להם ההתנגדות מצד הגוף, שהיות שגם הכוחות האלו, שנותנים הם רק לצורך הגוף. וממילא לא שייך כאן ענין של התנגדות, אלא אדרבא, הגוף מסכים לתת כוחות.
נמצא שסביבה כזו מביאה תקלה לישראל, היינו למי שרוצה להיות ל"ישראל" ולא להיות מ"עבדי פרעה". היות שעבד ה' מתפעל מעבודתם של עבדי פרעה, אזי העבדות של עבדי פרעה מוצאת חן בעיניו. לכן הוא נמשך אחריהם, וממילא הוא מקבל את מחשבותיהם וכוונותיהם, ועל ידי זה הוא מתחרט על כל הכוחות, שכבר נתן בעבודה של להשפיע. ומכאן ולהבא כבר אין לו שום כוח שיוכל להמשיך בעבודה דלהשפיע."
(הרב"ש. 919. "ענין סביבה")
אני מסכים שכל הקטע, כל החלק הזה שייך יותר למי שנמצא בין אנשים דתיים, או כאלה שמבולבלים בכל מיני תיאוריות, פעולות רוחניות או משהו ולכן זה כתוב כלפיהם. אנחנו צריכים לדעת רק דבר אחד, שום דבר שאנחנו נעשה בידיים ורגליים בכל הפעולות שלנו, זה לא משפיע על רוחניות אלא רק מה שעובר דרך הלב ולקראת החיבור בלבד.
שאלה: אנחנו רואים גם אצלנו, לפעמים אנשים שנמצאים פה שנים, שנים, איכשהו נמשכים לחיצוניות.
לחיצוניות, זה ברור. מפני שהם עדיין התפתחות שלא יכולים לצאת מזה. ההתפתחות של דומם, צומח, חי, מדבר היא התפתחות הדרגתית שעוברת על כל האנושות. ואפילו על אלו שיכול להיות שהם כבר היו באיזו התפתחות קודמת, בגלגול הקודם או משהו, בכל זאת עדיין לא יצאו מזה והם נמשכים לזה, זה לפי שורש הנשמה. אחרי שבירת אדם הראשון כשכל הנשמות התנתקו זו מזו, נעשו נשמות בדידות. אם בזמן שהם נמצאים במערכת, אז כל המערכת מנוהלת על ידי הנשמות הגבוהות, ראש המערכת.
מה שאין כן, כשהם יוצאים מלהיות מקושרים יחד לראש המערכת, אז כל אחד ואחד יש לו פתאום כיוון משלו. אתה לא יכול להגיד עליו שהוא צודק או לא צודק, כי הוא פועל לפי "כל הפוסל במומו פוסל", מה שנקרא. ולכן אנחנו רואים כמה התנגשויות יש לנו. נגיד, אפילו באותם הזמנים ביציאה ממצרים, ובזה שהם עוברים דרך החולות במדבר והיו נכנסים לכל מיני מלחמות אפילו ביניהם. הכול מפני שעדיין לא נמצאים בחיבור, אלא בגילוי הניתוק שביניהם. וזו הבעיה שקורת להם. ולכן אין כאן מה לעשות. זה תהליך שאנחנו צריכים לעבור בגילוי הרע וחיבור לטוב.
ואחר כך כשאנחנו מגיעים עכשיו לדברים הטובים שהבורא מגדיל את האורות שמשפיעים עלינו, אז האורות האלה בכל זאת מגדילים את הרצון של כל אחד ואחד ומעוררים את הקשר של כל אחד ואחד עם הראש הכללי לכיוון החיבור הכללי. אז כל אחד ואחד מבין שיש לו דרך משלו. ולכן יש כל כך הרבה דרכים וכל כך הרבה פילוגים, והבחנות ומה לא.
תראה כמה מפלגות, במיוחד בעם כמו ישראל. אם תיתן לכל אחד ואחד חופש אז כל אחד יהיה ראש מפלגה. זה ברור וזה נובע מצד אחד מזה שמאיר עליהם המאור המחזיר למוטב, וכנגד זה האגו מתעורר. אנחנו רואים את זה גם בעולם. איפה היה קורה בעולם דבר כזה? הייתה תקופה שהיה מלך. המלך קובע, אין דבר כזה שמישהו לא מסכים עם המלך. לא בגלל שמפחדים, אלא בגלל שלא היו מפותחים.
גם עכשיו אתה יכול לראות שבהרבה עמים קם מישהו ומקבלים אותו כראש הממשלה או פרזידנט, וטבעי שכולם מסכימים עימו. בארצות יותר מפותחות, יש כאלה שלא מסכימים. יותר או פחות, ויש קבוצות ויש מפלגות. אבל בסופו של דבר אנחנו רואים שהדרך לתיקון היא דרך הכרת הרע. עד כמה שאני לא מסכים עם המטרה. הבעיה שלנו, שבעולם שלנו אנשים בכלל לא מבינים מהי המטרה, והמטרה היא שכולנו נהיה מחוברים יחד.
ואף על פי שיש כאלה שמקבלים משהו מהמטרה הזאת, הם מקבלים את זה כדי לשלוט, ואז אומרים, "כן כן. אנחנו הולכים לאותה המטרה, ואנחנו יודעים מה לעשות וכך נלך". ואנחנו כבר ראינו עד כמה הדברים האלה פסולים.
זאת כל הבעיה של התיקונים, שאנחנו צריכים להשתדל לקבוע לעצמנו מערכת שככל האפשר תכין אותנו לגילוי הדרך הנכונה. וכאן אנחנו רואים כבר את ההתחלה של הבעיה, שכל היציאה ממצרים, שהיו שם בשליטת הרצון לקבל וכביכול לא היו שום בעיות, אולי פה ושם משה היה קופץ, ודווקא לא לעניין כביכול, אבל כשיוצאים משליטת הרצון לקבל ונעשים בין שתי השליטות, הרצון לקבל והרצון להשפיע, הבורא והאדם שבו נמצא כוח פרעה, אז כאן מתחילה להיות בעיית בירור ותיקון. ולכן אנחנו צריכים לשים לב מה קורה גם אצלנו.
אנחנו בינינו עוברים אותה הדרך שכל האנושות צריכה לעבור, אבל אנחנו שעוברים, אנחנו אוספים את הדברים האלה והאנושות לא תצטרך לעבור ממש שלב שלב אחרינו. היא תצטרף אלינו כבר בדרגות שאנחנו עוד נגיע אליהן. וכשאנחנו נגיע לחיבור אנחנו נזרוק להם משם את הסולם או החבל, והם יוכלו לעלות אלינו. לא תהיה בעיה.
תלמיד: ממה אנחנו צריכים להיזהר חוץ מלהיחשף לאלו שהחיצוניות היא העיקר אצלם? ממה אנחנו בינינו צריכים להיזהר?
חוץ מהנקיות שבדרך שלנו, אנחנו לא צריכים להיזהר מכלום. אין לנו ממה לפחד כי "אין עוד מלבדו", וככל שאנחנו נמצאים בו כך אנחנו יותר בטוחים שהולכים נכון. כל הבעיות שמתגלות הן מתגלות בצורה ידידותית כדי להראות לנו איפה עלינו להוסיף בחיבור בינינו עד שמגיעים למערכת אדם הראשון השלמה.
שאלה: מה בכל זאת העצה למי שחייב להיות בסביבה כזאת, איך להישמר?
זו בעיה. תשתדלו לא להיות בסביבה כזאת, תשתדלו איכשהו לסגור את עצמכם כך שמה שהם עושים לא יעניין אתכם.
תלמיד: האם אפשר לעשות את השמירה בצורה פנימית?
ככל שזה עוזר. ודאי שרצוי להתרחק מסביבה כזאת בצורה פנימית, אבל גם בצורה חיצונית רצוי להתרחק.
תלמיד: אני מרגיש שרוב המלחמות שיש עכשיו, שהולכות ומתגלות, הן כתוצאה מהדתות. איפה נכנסת פה חכמת הקבלה?
חכמת הקבלה לא צריכה לגעת בשום דבר כי היא לא שייכת לאף דת ולאף אומה. היא צריכה להיות לגמרי למעלה מכל ההבחנות או ההרגלים שאנשים קבעו לעצמם בעולם הזה, לא יהדות, לא נצרות ולא אסלאם, אלא למעלה מהן בחיבור בין כולם. זו חכמת הקבלה. ולכן אין לה שום דבר נגד או לא בעד שום דבר.
תלמיד: האם יש תיקון לכל הרצונות של "יראי ה' עבדי פרעה"?
"יראי ה' עובדי פרעה" הם אלו שרוצים לצאת ממצרים וכך קורה להם בדרך.
תלמיד: מה קורה איתם?
נשארים במצרים.
תלמיד: האם בגמר התיקון יש להם תיקון?
בגמר תיקון יש תיקון לכולם. אבל אלו שהם "יראי ה' עבדי פרעה", הם עושים את כל מה שהבורא דורש בצורה חיצונית, הם מבינים שזה מוסיף לאגו שלהם יותר הבחנות ושהם מקבלים שכר יותר גדול, וגם העולם הזה וגם העולם הבא הכול בשבילם ולטובתם.
תלמיד: מה הרצונות האלה מסמנים לנו? מה זה צריך לתת לנו לעבודה?
אנחנו צריכים להיות מחוץ לכל הדברים האלה ולהיזהר מלהיכנס תחת ההרגשה הזאת, תחת ההבחנה הזאת של "יראי ה' עבדי פרעה". אם אני מקבל את כול מה שהדת דורשת ממני, ואני מקווה שאקבל שכר על כל פעולה ופעולה שאני מבצע, שכר בעולם הזה ושכר בעולם הבא – זה נקרא "יראי ה' עבדי פרעה".
תלמיד: האם הם שמים לנו איזשהו גבול שאנחנו צריכים להתרחק ממנו, ולשם אנחנו לא מתקרבים?
לשם אנחנו לא מתקרבים כי אנחנו לא רוצים להיות עובדי הרצון לקבל ועל ידו כאילו לתקן את הקשר שלנו עם הבורא.
תלמיד: מהמצרים אנחנו לוקחים כלים, האם מהם אנחנו לא לוקחים שום דבר רק בורחים מהם, זו המטרה?
ודאי שרק בורחים מהם כי הם מסוכנים מאוד. לכן הוא כותב שזו הייתה התקלה הגדולה והעיקרית לישראל.
קריין: כן, 255.
"בסביבה של חופשים, שאין הם מסוג של ירא ה', אזי אין להם שום קשר איתו, היות שהוא יודע שאין מה ללמוד מהם. ואז אין להם שום התחברות המחשבה, כי הוא יודע שאסור ללמוד ממעשיהם וממחשבותיהם של חופשים. לכן מסביבה כזו אין תקלה. מה שאין כן מ"יראי ה'" שהם עבדי פרעה, הם מביאים תקלה לישראל, ומהם צריכים לברוח כמטחוי קשת."
(הרב"ש. 919. "ענין סביבה")
שאלה: כדי לדייק, לאותן הפעולות שמקיימים בקפדנות גדולה, וגם אומרים שאחרי הפעולות נמשכים הלבבות. אז מה עם הלבבות שלא נמשכים אחרי המעשים?
"אחרי המעשים נמשכים הלבבות", זה נכון. לכן אנחנו צריכים להיזהר שהמעשים שאנחנו עושים, לא יכנסו אצלנו להרגל, ישפיעו לנו על השכל, ונתחיל לקדש את המעשים האלו.
שאלה: לגבי הברור הזה, מתי כדאי לפעול כמו כולם, ומתי לא כדאי לפעול כמו כולם?
צריך תמיד לברוח מכל צורות הקהל לתוך הקבוצה, רק שם אני מרגיש את עצמי בטוח, בצורה נכונה, שם אני נמצא במצב הגשמי הכי קרוב למצב הרוחני הנכון. בכל העולם הזה הקבוצה שלי היא כמו בועה שבה אני נמצא בכוח רוחני.
שאלה: האם העניין של המנהגים שקשורים אלינו, שאנחנו משמרים בכוונה לייחוד עם בורא קשורים איכשהו לעניין של דת?
אני לא יודע, אני יודע שבעל הסולם במאמר "מהות הדת ומטרתה" אומר שהדת שזה העניין של חיבור בין כולם עד שמתגלה בתוך החיבור הכוח העליון שנקרא "בורא", בוא וראה, רק בצורה כזאת. כל היתר לא מקובל עליי. אם אתם נמצאים בכל מיני חברות נוספות, ולא יודעים איך ליישב את ההתנהגות שם עם ההתנהגות כאן, אצלנו. אני מציע שאם אתם לא יכולים לפעול בדרך אחרת, תנסו להיות שם כצופים. נמצאים שם, ויוצאים משם, נמצאים וצופים מאין ברירה. אבל בלב ונפש אתם נמצאים בחיבור ביניכם בקבוצות, בעשיריות שלכם. צריכים לקבל זאת כתיקון, כי בינתיים כך העולם נוהג.
שאלה: בדרך כלל אנחנו אומרים שבקטעים האלו שאנחנו לומדים, מדובר רק על מצבים פנימיים. מה אותו מצב הפנימי בנו שאנחנו נמצאים במצב הזה של יראי ה' והם עבדי פרעה?
כשהוא נמצא בשתי ההבחנות הללו, מצד אחד הוא נמצא בפחד מהבורא, ומצד שני הוא עדיין נמצא בשליטת פרעה. נמצא ביני לביני, במצב של מעבר.
שאלה: כתוב בקטע מס' 247 "וכל הטרחא של הגואל לא היתה, אלא לגלות להם, שאין כאן כוח אחר מעורב, ואני הוא ולא שליח", למה הבורא מצייר לפנינו אשליה של כוחות רבים ושונים אם הרצון שלו הוא שנגלה שאין עוד מלבדו?
אבל אנחנו לא יכולים לראות רק אבחנה אחת. מפני שאנו נבראים, אנחנו תמיד מודדים את זה לעומת זה. לכן אנחנו צריכים שני נתונים, ואז אנו קובעים את ההבחנות ביניהם. אחרת לא יהיו לנו שום הבחנות. זה כמו לזרוק אדם לחלל ואין שם שום דבר, רק ריק ושחור. במה תוכל להבחין שם? אלא צריך להיות שם אחד, וברור שזה אתה, ושני שהוא מחוצה לך, ואז אתה יכול לעומתו להתחיל לקבוע את המרחקים והיחסים, כך אנחנו בנויים.
תלמיד: אבל באותו החושך מתגלה למעשה כחושך רק מפני שמשווים אותו לאור. מה קודם? איך יש לי תחושה של חושך אם אין לי תחושה של אור?
נכון. אין דבר כזה, אין חושך בלי אור, ואין אור בלי חושך, אלא שניהם נעשים יחד, מופיעים יחד כלפי האדם במיוחד ברוחניות. אני לא יכול להבדיל את השנאה ללא אהבה, ואהבה ללא שנאה.
שאלה: מה היא תכונת ההשפעה שאנחנו יוצאים אליה? למי אנחנו משפיעים אם אין עוד מלבדו?
כדי להגיע להשפיע לבורא אנחנו צריכים קודם להשפיע לנבראים, ודרך הנבראים להשפיע לבורא. לכן צריך קודם לפנות לעשירייה, ודרך העשירייה אנחנו יודעים איך לייצב את עצמנו, לעשות פוקוס, ולמקד את העיניים הרוחניות שלנו, לבורא.
שאלה: האם כל הזמן נתנגד להרגשת השפלות, ננסה לטשטש אותה? מה העצה לטפל בזה?
רק דרך ההתקרבות בינינו, זו הדרך היחידה. אתן צריכות לגלות שאין לכן שום בעיה ושום בלבול, אלא אתן פשוט לא רוצות להכיר בפעולה היחידה שנמצאת לפנינו, בחיבור בינינו, בהתקרבות בינינו. ככל שתפתחו את הלב אחת לשנייה, הבורא יתגלה בתוך הלב המשותף הזה.
שאלה: כתוב בקטע 249, "וכשזוכין לעבודה דלשמה בטח שאין במה להתגאות, כיון שרואים אז שזהו רק מתנת אלקים ולא "כוחי ועוצם ידי"." אם הבורא נותן הכול, איך האדם יכול להגיע להשתוות עם הבורא יחד עם הגילוי ההולך וגדל של שפלות עצמו?
כשהבורא מגלה, הוא מגלה את הכול ונותן לאדם צורה שלמה יחסית, בתוך הרצון לקבל של האדם. ככל שיכולים להתגלות בו כוחות בעד ונגד, מתוכם האדם כבר יכול לאבחן דברים. הבורא לא נותן לאדם לראות את כל ההבחנות בכל הרצון לקבל של האדם, אלא רק בחלק, בפרגמנט מסוים, כדי שהאדם לא יתבלבל ויוכל להתקדם. כמו שאנחנו נוהגים עם הילדים.
תלמיד: אז דווקא מהשלילי, משפלות עצמי אני יכול להשיג את הבורא?
ודאי, כן, "ושפל יראה".
שאלה: בקטע 249, כתוב "אם כן הוא מרגיש את שיפלותו, איך לשמש את המלך הוא תענוג נפלא עד אין קץ," למה האדם מרגיש שפל אם במקביל הוא מרגיש שלשרת את הבורא, את החברים בחיבור, זה התענוג הכי גדול? איך זה שפלות ותענוג ביחד?
שפלות הוא מגלה כלפי הרצון האגואיסטי שלו ומכך הוא יכול להיות דווקא יותר קרוב לבורא.
שאלה: האם הגילוי שיש כוח חיובי בטבע אפשרי רק לאחר שעשינו תנועה משותפת אחת מודעת?
כן, אם אתם עושים אפילו תנועה משותפת אחת בלבד, זה מספיק כדי לגלות בכם נטייה לבורא ולתפוס בתנועה הזאת את התנועה שלו. הבורא לא מתקרב אליכם לפני שאתם מנסים להתקרב אליו. מידה כנגד מידה.
שאלה: בסוף קטע 252 כתוב, "אזי כולם נתעלו עמו והכל הוא על ידי שדבוק באמת." מה זה אומר להיות דבוקים באמת?
אנחנו לא יודעים מה מידת האמת, בינתיים היא נסתרת מאתנו, ומתגלה רק בגמר התיקון. אבל אנחנו צריכים להשתדל להיות דבוקים ככל האפשר בינינו כדי שכוח הבורא יכול להופיע בינינו. שיהיו בינינו כאלה יחסים, והבורא יתגלה לפי היחסים שלנו. שיהיה לו מקום להיות בינינו.
שאלה: אם ההשתוקקות שלי לתיקון הנשמה היא קטנה וכולה עטופה בכוונה לקבל לעצמי את השפע, איך להיזהר מסביבה של יראי ה' עובדי פרעה שבתוכי?
אני חושב שכמו שדיברנו רק עכשיו, אנחנו צריכים להשתדל להרכיב בינינו יחסים כאלו שהבורא יכול להתגלות בינינו. תנסו כשאתם פונים לחבר, אתם רוצים שביניכם יהיו יחסים שבהם מתגלה הבורא. זה צריך להיות מאוד קרוב, כאן, בינינו, ביני והחבר. ואז אם אנחנו כך מגלים את היחסים אז אין בעיה. בואו נגלה, נתקן, נחמם את היחסים בינינו עד כדי כך שהבורא יתגלה בהם. הקושי הוא רק ברצון שלנו. נבקש ממנו שיתקן את השטח בינינו כך שהוא יכול בו להתגלות.
שאלה: מה לעשות עם רצונות שאנחנו מזהים אותם כיראי ה' עובדי פרעה, שמוצאים אותם בתוכנו?
כל מה שאנחנו צריכים לעשות, זה לבנות יחסים בינינו מתוך הרצון לקבל שלנו, שיהיו פעולות השפעה. את הרצון המקורי שלי אני צריך לצמצם ולהתחיל להתייחס לחברים כך שאני רוצה להשפיע להם, לאהוב אותם, לקרב אותם, לחברם אליי, וכך אני בונה רשת קשר נכונה בינינו שבה מתגלה הבורא.
אנחנו בונים בינינו כמו במערכת כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, קשר בין עשר הספירות ואז מתגלה בהן הבורא. אני לא צריך לדעת בדיוק באיזה ספירות ואיזה צורות קשרים צריכים להיות ביניהם, אני פשוט רוצה לבנות קשר בינינו שכולו יהיה מתמיכה ואהבה, ואז לאט, לאט אני מתחיל לראות איך הכוחות האלה משתנים, זזים, הבורא מסדר אותם ואז מתגלה בהם.
אחר כך מגיעות עוד כל מיני בעיות והקשר שהיה נעלם, מתבלבל, ואני עושה מאמץ שוב להביא אותו לאיזשהו חיבור, אהבה, והשלמה כמה שאני מסוגל - כי המאמצים האלה אצלי הם תפילה. ואז אני מבקש מהבורא שיעשה בינינו קשר והוא עושה קשר מספר שתיים, יותר עוצמתי, יותר פנימי והוא מתגלה בקשר הזה בצורה יותר ברורה ואז יוצא כל מה שאנחנו מדברים עליו.
זה האור של הרוח, שהיה קודם נפש, אחר כך רוח, אחר כך נשמה, עד שאנחנו מגלים שכולם קשורים יחד ולכן האור שמתגלה זה אור של יחידה ואז העשירייה שלנו היא שלמה. ואחר כך בדרגה הבאה אותו הדבר. אנחנו משיגים בקשר בינינו את האור שממלא אותו ונקרא "בורא". ואנחנו, הנבראים שמקושרים יחד נקראים "כלי", או "נשמה" - והאור שממלא אותנו הוא "אור של נשמה". וכך אנחנו כבר מתחילים לגלות את המצבים הרוחניים שלנו.
שאלה: למה יוצאים ממצרים יחד עם ישראל גם ערב רב?
כי זה חלק מהתיקון. זה לא משום שאנחנו לא יכולים לעזוב אותם אחרינו במצרים, אלא אנחנו נצטרך אותם כדי לנקות את עצמנו ולהמשיך את התיקון מחוץ למצרים, כי במצרים אי אפשר היה לתקן אותם.
"ערב רב" זה שאני עושה כול מה שפרעה עושה לי ועושה כול מה שהבורא דורש ממני - זה נקרא "יראי ה' עובדי פרעה". זאת אומרת שאני מוכן לעשות חיבור, אפילו אהבה, ועוד כל מיני פעולות של התחברות בינינו, אבל אני עושה את זה כדי להרוויח, כדי להצליח, כדי שיהיה טוב לפרעה שלי - ואני עדיין לא יכול לצאת משליטתו.
ולכן חלק מהמצב שאני נמצא בו הנקרא "יראי ה'", נמצא מחוץ למצרים, וחלק ממנו שנקרא "עובדי פרעה" נמצא בתוך מצרים. זה מן מעבר כזה כשעוד לא יצאנו לגמרי ממצרים. המעבר הזה הוא מעבר ממושך והוא נמשך עד קריעת ים סוף ועד קבלת התורה בהר סיני ואפילו הלאה, אנחנו עוד נראה עד כמה זה נמשך, ויכול להיות שעד היום הזה, כמו שקראנו כבר בכמה פסוקים.
שאלה: אמרת שאיננו ראויים לגאולה אבל הגיע זמן ועלינו לצאת. איך לא לחכות אלא לפעול כדי שזה יקרה? מהי הפעולה הנחרצת שעל כל הקבוצה לעשות?
אנחנו צריכים להתחבר לרצון אחד, ואנחנו צריכים להיות מחוברים כאחד לבורא אחד. בלי שנתחבר בינינו לא נתחבר בבורא, ובלי שנתחבר עם הבורא, לא נצא ממצרים ונישאר בהמות. ואם אנחנו רוצים להיות מחוברים לבורא שנקרא "אדם", דומים לבורא, זה רק כשאנחנו מתחברים בינינו, אפילו במידה הכי קטנה.
שאלה: גם אנחנו לפעמים מקיימים מנהגים כמו בפסח, כפי שלמדנו שהרב"ש ובעל הסולם היו מקיימים, איך להתייחס לזה בצורה נכונה?
אנחנו צריכים לעשות סימנים לזה שאנחנו מתנזרים מעל מנת לקבל, שלפי מה שקובעים החכמים שמבינים את הקשר בין העולם הזה לעולם הרוחני, ובמה הסימנים האלה יכולים לסמל את הרצון שלנו להתעלות מעל האגו.
לכן הסימנים של פסח לא לקיים דברים כאלו וכאלו, זה רק מסמל לנו בצורה חיצונית שאנחנו רוצים לצאת מהרצון על מנת לקבל. ואז מי שיכול שיעשה את זה ומי שלא יכול שלא יעשה, העיקר זה עבודה שבלב.
(סוף השיעור)
-
היה לכם לדעת שהרבה ניצוצי קדושה ישנם בכל אחד מהחבורה, ובאוספכם כל הניצוצי קדושה למקום אחד, בשבת אחים, באהבה וידידות, ודאי יהיה לכם קומה של קדושה חשובה מאוד לפי שעה מאור החיים. (בעל הסולם, אגרת י"ג)↩