שיעור בוקר 02.12.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', עמ' 69, דף ס"ט, הסתכלות פנימית, "עגולים ויושר, כולל עשרה פרקים",

אותיות ס"ז – ע"ד

קריין: עמ' 69, אות ס"ז.

אות ס"ז

"ממטה למעלה פירושו שהעב יותר הוא

חשוב יותר.

ועוד יש עשר ספירות שניות בנאצל, שהן בערך הפוך מע"ס של האור העליון הנ"ל. והן עשר הספירות שבאור החוזר, העולה ממסך שבבחי"ד כנ"ל, המלבישות את עשר הספירות של האור העליון. וסדרן הוא מלמטה למעלה, שפירושו מן העב אל הזך, אשר העב יותר הוא הראשון במעלה, וכל הזך יותר הוא יותר שפל, שהוא בסדר הפוך, לע"ס דאור העליון."

ברוחניות אין לנו כיוונים. אין לנו מעלה, מטה, ימינה, שמאלה. אין. רק חשיבות שאנחנו מוסיפים מהנברא למה שקורה. אז אם אנחנו מעדיפים עביות, זה ממטה למעלה. אם אנחנו מעדיפים זכות, זה מלמעלה למטה. ככה אנחנו קובעים את הכיוונים. ימינה השפעה, שמאלה קבלה. אבל אין ימינה, שמאלה, מעלה, מטה.

אנחנו משתמשים במילים האלו, אבל צריכים להבין שהכול מדובר אך ורק כלפי ההבחנות בתוך הרצון והחשיבות שלנו כלפי ההבחנות הללו. לכן, מה הוא אומר? "ממטה למעלה פירושו העב יותר הוא חשוב יותר.". אז אם אנחנו מסתכלים על מה שהוא עב, הוא חשוב יותר, זה נקרא שאנחנו נמצאים בכיוון ממטה למעלה. כל העב יותר בשבילי הוא חשוב יותר. אז מה שיותר למטה יותר חשוב.

אות ס"ח

"המלכות דאו"י, היא כתר דאו"ח.

באפן שהעבה מכולן, שהיא בחי"ד, היא החשובה מכולן, שהרי היא השורש של כל עשר הספירות דאור חוזר אלו, כי כל האור החוזר הזה אינו יותר, כי אם חלק האור השייך לה בלבד, שהמסך החזירו לאחוריו. וע"כ, בחי"ד נבחנת לבחינת כתר, שפירושו שורש כנודע."

שאלה: לבחינה ד' יש הכי הרבה עביות, אז למה היא הכי חשובה?

אם הכי חשוב בשבילי זה העביות, אז בחינה ד' היא הכי חשובה. אם בשבילי הכי חשוב זה זכות, אז בחינת שורש הכי חשובה. זאת אומרת, אין מעלה מטה, אלא תלוי מה אני מקבל כדבר חשוב.

תלמיד: מה זאת אומרת הכי חשוב בשבילי? אמרת, למעלה ולמטה.

אתה קובע שבשבילך זה חשוב או זה חשוב. לפי זה אתה קובע מטה או מעלה.

תלמיד: מה זה נקרא חשיבות של מעלה, מטה, איך אני לוקח את החשיבות שלי?

כתוב "ממטה למעלה פירושו שהעב יותר הוא חשוב יותר." אז אני מתחיל ממטה. שם זה דברים עבים יותר, כך אני קובע. ואז אני אומר שעכשיו אני נמצא ממטה למעלה, כי החשוב בשבילי זה מטה. חשיבות העביות יותר חשובה.

תלמיד: מה יש בעביות יותר חשוב?

בעביות יותר חשוב? מוציא אור חוזר, התקשרות לבורא, מידת ההשפעה מצד הנברא, הכול תלוי בעביות שלו.

תלמיד: אז מה העבודה?

העבודה שלנו להיות הכי עבים ולתת מתוך זה עבודה הכי גדולה. זאת אומרת, המלכות כולה, כמה שהיא יותר עבה, לעשות ממנה כתר. מלכות דאור ישר תהפוך את עצמה לכתר דאור חוזר.

תלמיד: איך אתה עושה את זה בעצם?

זה כבר משהו אחר. אתה שואל כבר דברים שאנחנו עוד לא לומדים. זה כבר עבודה. הוא מסביר לנו את המערכת. ואיך אנחנו משתלבים במערכת ועולים במדרגות של המערכת, זה כבר העבודה הפנימית של האדם שהוא ישתמש ברצונות שלו, בכוחות שלו כדי להתפלל, לבקש כוח התיקון. מקבל כוח התיקון ועל פני העביות יותר ויותר ויותר גדולה תעשה פעולות הפצה, פעולות השפעה, פעולות חיבור.

וכך תעלה במדרגות. העלייה במדרגות הסולם, כמה שהמדרגה יותר גבוהה, עביות יותר גדולה אני צריך להפעיל על מנת להשפיע.

תלמיד: אי אפשר לעשות את העבודה בלי עשירייה?

בלי עשירייה אתה לא מתקשר לבורא. אז איזו עבודה אתה יכול לעשות? מלכתחילה שאתה רוצה להתקשר לבורא אתה כבר צריך במשהו להיות קשור עם החברים. אחרת אין לך סיבה לפנות לבורא. כי לבורא אתה יכול לפנות רק כשחסר לך קשר בין החברים. למה? כי בינך לבין החברים מתגלה איזו מין עביות, הפרעות. אתה מבקש מהבורא, "תעזור לי להתגבר על ההפרעות האלה כדי להיות מחובר איתם". הבורא נותן לך כוח, ואתה מתחבר, ובהתאם לכמה שביקשת, על פני איזה הפרעות, כמה שקיבלת כוח ממנו להתגבר על ההפרעות, בהתאם לזה אתה עולה לשלב הבא, או שני שלבים, או כמה. יכול להיות שאתה עושה קפיצת הדרך. אבל הכול כלפי חיבור חיבור חיבור. סולם המדרגות זה חיבורים, חיבורים בינינו.

תלמיד: האם השנאה כלולה בתוך העביות?

כן, ודאי. שנאה זה ביטוי של עביות. דבר טוב מאוד. יפה. סימן שאתה הגעת למצב שאתה באמת רציני ולא יכול לסבול אף אחד. אבל יחד עם זה, אתה מתגבר ומבקש מהבורא להיות מעל לשנאה באהבה. ובהתאם כמה שיש לך שנאה, כמה תקבל ממנו כוחות אהבה, אז אלה שני קווים שבקו האמצעי ביניהם אתה עולה בסולם.

תלמיד: יש את הפחד להישאר לבד בסוף.

אתה לא נשאר לבד. זה הקשר שלך עם החברים. זה הנכס שלך שאתה מביא אותו לחברה. כי מה ביקשת? אתה ביקשת להתקשר איתם. אז אתה עכשיו נמצא בקשר איתם.

תלמיד: אני זוכר שהיה לך חשש שאם נגיע לשנאה שלא נברח כולנו.

כי אי אפשר לגלות את הדבר הזה למתחילים. אנשים שכבר מבינים, סופגים, סובלים, ואז הם מוכנים להמשיך. ככה זה בכל דבר, אפילו בעולם שלנו. רצוי לגלות לאדם קשיים רק לפי כמה שהוא יכול להתגבר. שהמטרה תהיה בשבילו חשובה יותר מהקשיים, מאין ברירה.

שאלה: אתה קם בבוקר, אתה שונא בלי שום סיבה? הוא לא הרגיז אותך, לא עשה לך כלום. אתה שונא אותו. מה זה "שנאת חינם", שאתה פתאום שונא את השני?

"שנאת חינם" אתה קורא לשנאה שלך לאחרים מפני שאת השנאה הזאת מעורר בך הבורא.

תלמיד: אבל אין סיבה.

הבורא הוא הסיבה. מה הבעיה? לכן זה נקרא "חינם". שאין לזה שום סיבה אחרת חוץ מהרצון שלו.

תלמיד: זאת אומרת, חבר מרגיז, אין לו סיבה. אני מסתכל עליו, פתאום שונא אותו. הוא לא עשה לי כלום. פתאום שונא אותו. זה הכוונה שנאת חינם?

שיהיה ככה.

שאלה: מה בדיוק החזיר את המסך, מה הביטול לאור חוזר כלפי חיבור בין חברים?

זה שאני מבקש, מתפלל להיות מחובר איתם למעלה מכל ההפרעות, מכל העביות. זה גורם לי המסך. מזה נבנה המסך.

אות ס"ט

"המלכות דאו"ח היא בכתר דאו"י.

ובחי"ג, שאינה עבה כל כך כמו בחי"ד, נבחנת לספירת חכמה דאור חוזר, דהיינו השניה במדרגה לכתר. ובחי"ב, הזכה יותר מבחי"ג, נבחנת למדרגה שלישית במעלה מכתר, דהיינו בינה. ובחי"א, הזכה עוד יותר מבחי"ב, נבחנת למדרגה רביעית במעלה מן הכתר, דהיינו ספירת זעיר אנפין, הכולל שש ספירות חג"ת נה"י. ובחינת הכתר דאור ישר, הזכה יותר מכולן, נבחנת בערך האור החוזר האמור רק לבחינת המלכות, כלומר, השפלה מכולם במעלה, כי כל העב יותר הוא חשוב יותר, וכל הזך יותר הוא שפל יותר, היות והמדרגות מתפשטות מן העב אל הזך, וזכור זאת היטב."

שרטוט מס' 1

(ראו שרטוט מס' 1) מלכות דאור ישר זה כתר דאור חוזר. וכך אנחנו מגיעים לחלקים האלה. זה אור ישר, מלמעלה למטה וזה אור חוזר ממטה למעלה.

שאלה: האם ניתן להתגבר על מצבים של שנאה על ידי לבקש מהבורא חיבור וזה ייתן יותר חשיבות?

כן. רק בצורה כזאת.

שאלה: בהתאם לשרטוט, איך להבין את זה שמלכות של אור ישר הופכת לכתר של אור חוזר?

היא הופכת להיות הכי עבה. זה מה שאנחנו קראנו עכשיו, שדבר החשוב ביותר באור חוזר הוא עבה יותר. ודבר החשוב ביותר באור ישר, הוא הזך יותר. לכן כך אנחנו קוראים להבחנות הללו בצורה הפוכה.

שאלה: זה נראה שהוא מבקש מאיתנו לזכור היטב שכל העב חשוב יותר וכל הזך הוא שפל יותר. למה זה חשוב לבן אדם שמטפס בסולם הרוחני להבין את הבסיס הזה?

כי כל הזמן, כל פעם בעלייה ממדרגה למדרגה הוא מוסיף לעצמו עביות, שנאה, דחייה, כוח אישי אינדיבידואלי, הוא נעשה יותר ויותר אגואיסט. "כל הגדול מחברו הוא יותר גדול ממנו".

לכן חשוב להסביר את זה, שאדם יידע ולא יפחד "מה קרה לי? אתמול הייתי נורמלי עם כולם, היום אני שונא את כולם, ומחר אני ארצה להרוג את כולם? אלה החיים? זה לימוד חכמת הקבלה?", כן, בחכמת הקבלה זה כך. ככל שאנחנו מתקדמים יותר, אנחנו נעשים בפנים אגואיסטים יותר, אבל אנחנו לומדים איך לכסות את זה, על כל פשעים לכסות באהבה. לכן אנחנו יכולים לעלות בסולם המדרגות ולהידמות לבורא ולגלות את הבורא בינינו. מה שאין כן האנשים הרגילים שסביבנו בעולם הרחב, אצלם זה חשבון אחר. כמה שלאדם יש פחות רצון לעצמו, הוא יותר מכובד, הוא יותר גבוה. ואצלנו כמה שאדם עבה יותר, אגואיסט יותר, עם רצון לקבל גדול מאוד אבל עם מסך, עם אור חוזר, הוא הגדול, כי הוא בזה משיג את הבורא ומדמה את עצמו לבורא.

צריכים לחשוב על זה טוב. אבל כאן הם העקרונות של כל הגישה. ולכן חכמת הקבלה היא לא מובנת לאנשים הרגילים כי יש כאן דבר והיפוכו תמיד, כל הזמן בורא - נברא, נברא - בורא, הזדככות - עביות.

שאלה: מה זאת אומרת שכל הספירות הן משנות את התכונות ובינה נשארת כבינה?

היא גם לא נשארת כבינה, כי בינה דאור ישר זו לא בינה דאור חוזר, היא תוצאה מהספירות הקודמות לה, ולכן זה דבר אחר לגמרי. אבל באמת השפעה מלמעלה למטה או השפעה מלמטה למעלה בבחינת הבינה, היא פחות מורגשת מכל יתר הספירות. זה נכון.

אנחנו עוד נלמד את זה, נראה למה זה כך. כי באור החסדים העביות לא כל כך משחקת. אם אני בחסדים זה חסדים, אני לא כל כך עושה חשבון עם העביות, העיקר בשבילי זה להתעלות למעלה מהרצון. עוד נלמד את זה.

שאלה: הגודל של האור החוזר שמלכות מחזירה, במה זה תלוי? והאם יש תלות בין אור ישר וחוזר?

ודאי שישנו הקשר בין כולם, אתה צריך לקרוא על זה, יש הרבה ספרים שאתה יכול לקרוא, מקורות שלנו, שיעורים שלנו. בשיעור סתם כך אם אתה רוצה להתעמק, אתה לא תוכל את זה לעשות, אלא צריכים עוד זמן, ואם אתה רוצה, יש לך בארכיון שלנו מלא חומר. אבל קשר בין עביות ואור חוזר, אור ישר ואור חוזר, עביות וזכות, זיווג דהכאה, כל הדברים האלה, את זה לומדים ממש בחלק א', בחלק ב', הם הדברים ההכרחיים. אם לא בחלק עצמו אז ב"הסתכלות פנימית" שליד כל חלק.

קריין: אות ע'.

1. אות ע'

המלכות כלולה מכל ע"ס דאו"ח.

"והנה הבחי"ד בעצמה, מכח האו"ח שלה המתפשט לעשר הספירות מתחלקת בעצמה גם כן לעשר ספירות, כלומר, לד' בחינות וכתר, כי בחי"ד עצמה היא הכתר דאו"ח דהיינו השורש, כנ"ל, וט' הספירות דאו"ח, המתפשטות ועולות ממנה הרי הן הענפים שלה, ונודע, שכל הענפים נכללים וקיימים בשורש, לכן נבחנות בבחינה ד' לעצמה ה' הבחינות, שהן כתר וד' הבחינות, שהן ממטה למעלה."

קריין: אות ע"א.

2. אות ע"א

הזדככות המסך מחלקת את הבחי"ד לה' בחינות

"ובזה תבין מה שהבאנו לעיל, (הסת"פ ח"ב אות ח' ד"ה אמנם) שמדת גדלו של או"ח, נמדד בשיעור העביות שיש במסך, שהמסך העב יותר דהיינו מסך דבחי"ד, מגלה קומה שלימה עד הכתר. ומסך מבחי"ג, רק עד החכמה. ומסך דבחי"ב, רק עד הבינה. ומסך דבחי"א, רק עד הז"א. ומסך שאין בו עביות אפילו מבחי"א, דהיינו הדומה לשורש, אינו מגלה שום קומה של אור, רק בחינת מלכות בלבד ע"ש. ועם המתבאר, תבין ענין ההזדככות האמור במסך על ה' הבחינות הנ"ל. שהוא ענין התחלקות בחי"ד בעצמה, לחמש בחינות האמורות כאן, אשר דרכו של המסך לעלות ולהזדכך, בחלקי מדרגות העביות הללו, הנמצאות בבחי"ד, מטעם שיתבאר לפנינו."

פרק ז'

מבאר: ענין הזדככות המסך. וביאור יציאת ה' קומות כח"ב ז"א ומלכות זו למטה מזו מטעם הזדככות המסך.

קריין: אות ע"ב.

3. אות ע"ב

כח העיכוב שבמסך, ומדת העביות שבמלכות,

שקולים הם.

"ובכדי להבין דבר הזדככות המסך האמור, הנה צריכים להקדים שתי הקדמות: הא' היא, שכח העיכוב שבמסך, הוא שקול בהתאם למדת העביות, שהיא ההשתוקקות, אשר בבחי"ד, כמו ב' כפות המאזנים. והוא מטעם פשוט, כי אם השתוקקות לקבל היא גדולה, הרי צריכים להתאמץ בכח גדול לעכב את עצמו מלקבל, ואם ההשתוקקות היא קטנה, אינו צריך להתאמצות יתירה לעכב את עצמו מלקבל, הרי שכח העיכוב שבמסך, שקול כלפי מדת העביות שבבחי"ד אם פחות אם יותר."

שאלה: מה זה הכוח הזה של העיכוב שמתאזן עם העביות?

יש עיכוב, כוח העיכוב, וכוח העביות. שאפילו שאתה רוצה מאוד אתה מחזיק את עצמך רק לרצות. על הרצון אתה לא בעל הבית, אבל על השימוש ברצון אתה בעל הבית. אתה רוצה להשיג את כוח העיכוב שלא ייתן לך אפשרות להשתמש עם הרצון שלך.

כרגיל בחיים שלנו, לא כל דבר שאני רוצה אני הולך לעשות, אלא אני מפעיל את כוח העיכוב על הרצון כדי להחזיק את עצמי לא לעשות כאלה דברים שלא כדאי לי. אבל אני שוקל את זה בתוך הרצון לקבל שלי האגואיסטי שלא כדאי. אבל ברוחניות אני שוקל את זה ברצון להשפיע, להידמות לבורא, שכדאי או לא כדאי.

תלמיד: והתהליך הזה שהוא מתאר כאן בסעיף למעלה לגבי יחס המסך?

הזדככות המסך. זה מלמטה למעלה שאנחנו גורמים להזדככות המסך. עוד מעט נסביר את זה יותר.

שאלה: מה יותר חשוב כדי להגיע להשתוות הצורה, האם זו העביות של הרצון לקבל או עביות המסך?

גם עביות, זאת אומרת גודל הרצון לקבל, וגם מסך שרוכב עליו, את שניהם צריכים, אחרת אני לא אתדמה לבורא. עביות זו העביות שלי, ומסך אני צריך לקבל מלמעלה כוח השפעה. אם כוח השפעה רוכב על כוח קבלה אז אני כבר נמצא במידה הזאת דומה לבורא, והבורא מתגלה בכלי הזה.

שאלה: עביות של הרצון לקבל זו עביות שלמעשה אנחנו בונים מתוך הבירור של הכוחות שפועלים בנו, שהבורא מפעיל בנו?

עביות מגיעה מלמעלה. הבורא מאיר באור שלו ואז העביות שבנו גדלה.

שאלה: לכל עשירייה יש מסך משלה, אם זה נכון, אז למה אתמול אמרת ששתי עשיריות מתחברות אז לא להשפיע על הפנימיות רק בחיצוניות?

אני לא מבין בזה כמו שאתה לא מבין בזה ונעזוב את הבירורים האלה, אנחנו לא ביררנו את זה היום בכלל. ולכן אל תעז לשאול על מה שלא למדנו.

אות ע"ג

האור המקיף, דרכו לזכך את המסך.

"הקדמה ב' היא, שאותו האור המקיף שאינו מתלבש בנאצל, טבעו הוא, לזכך את העביות שבבחי"ד, לאט לאט על סדר ד' הבחינות, עד שמזכך את כל העביות כולה שבה, שמתחילה מזככה מבחי"ד לבחי"ג, ואח"כ לבחי"ב, ואח"כ לבחי"א, ואח"כ נעשית על ידו זכה לגמרי, בלי שום עביות כלל."

יש לנו פרצוף, ובפרצוף הזה יש ראש, תוך, סוף (ראו שרטוט מס' 2). מה שהחלטנו בראש, בזיווג דהכאה שדוחים את האור, אחר כך אנחנו מקבלים אותו בתוך. ולא מקבלים אלא דוחים את כל היתר בסוף. אז מגיע אלינו אחר כך עוד אור אחד אלינו שנקרא אור חוזר, ואפילו מגיע אור מקיף ומזכך את המסך. המסך מתחיל לעלות, והוא מתחיל לעלות במדרגות, וכמו שהוא ירד ככה הוא מתחיל לעלות בחזרה למקור שלו. זה מה שאנחנו רואים בפרצוף שלנו.

שרטוט מס' 2

אור מקיף דרכו לזכך את המסך, למה? כי הוא בעצם אומר למסך שמה שאתה עשית, אתה עשית. אבל הלאה יש לך עוד. נגיד שהאורח נמצא מול בעל הבית ובעל הבית אומר "מה אתה קיבלת? אתה קיבלת איזשהו ביס מפרוסת לחם ושתית לגימת מים, זה הכול? מה עם היתר? אתה לא עשית כלום, אתה עוד יותר מצער אותי מקודם. קודם כשלא קיבלת, אני לא ידעתי כמה שתקבל וחשבתי שהכול, עכשיו אני רואה שאתה ממש לא רוצה. אתה דוחה, אתה מזלזל, מה אתה עושה איתי?". ואז יוצא שעביות שהוא שימש ושלא השתמש בקבלה מבעל הבית, עכשיו היא עומדת נגד האורח. והוא צריך אז להצדיק את עצמו למה הוא מקבל או לא מקבל. בקיצור, בסופו של דבר זה גורם לו להמשיך לקבל מבעל הבית בעל מנת להשפיע.

בזה שהוא מפסיק לקבל ודוחה, הוא מגלה את העביות שלו יותר גדולה, מגלה את בעל הבית עוד יותר אדיב. ויוצא שזה נותן לו כוחות מינוס ופלוס, מינוס מהאגו שלו ופלוס מיחס בעל הבית אליו, כך שהוא חייב להזדכך ולקבל כוח חדש דהשפעה ולהיכנס בחיבור חדש עם בעל הבית.

שאלה: אור חוזר שמזכך את המסך, זה שבעל הבית דוחק במלכות לקבל יותר או שהיא מתחילה לזלזל במה שהיא מקבלת?

לא. בעל הבית ממשיך ללחוץ על האורח שהאורח יקבל יותר ויותר. והאורח דוחה את כל הכיבוד שלו כי הוא לא יכול לעמוד נגד ההפצרה של בעל הבית, ולכן אין לו ברירה אלא להפסיק לקבל. כי כל הלחץ שהוא מרגיש נובע מתוך זה שחלק קיבל וחלק לא. ואם הוא עומד לא לקבל כלום, אז הוא יכול לעמוד. ולכן מה שקורה כאן שהאורח מסתלק מכל קבלת האור.

הוא לא יכול להחזיק את עצמו בלקבל קצת. כי גם מה שקיבל, האורות הפנימיים האלו הם פועלים בו. כמו שאנחנו נגיד קיבלנו משהו מבעל הבית והרגשנו עד כמה זה טעים ואנחנו עוד יותר מרגישים רעבים, ואז אנחנו לא יכולים להישאר כך אלא או לקבל הכול או לברוח, ואז הוא בורח. כי אם לקבל, זו תהיה קליפה.

שאלה: במידה שהמסך מזדכך הסוף של הפרצוף צריך לגדול?

זה לא בדיוק מה שאתה אומר, אני מבין מאיפה אתה לוקח את זה אבל זה לא כך. אתה אומר כך, לפני שהכלי גורם להזדככות המסך הוא צריך להרגיש את העביות שלו יותר גדולה, זאת אומרת את הסוף שלו יותר גדול. לא, הוא לא מרגיש את זה בסוף, הוא מרגיש את זה בתוך, וזה הכוח שמחייב אותו להזדכך, זאת אומרת לעלות בחזרה לפה דראש.

יש כאן הרבה מאוד פרטים, אנחנו לא נכנסים לזה אלא קצת. מי שרוצה שייכנס לתוך הארכיון שלנו, יראה את השיעורים שלנו, כל שיעור שם הוא פי עשרה יותר ארוך ממה שאנחנו עכשיו מקדישים לזה זמן ותשומת לב.

שאלה: האם העביות שהיא כמות החשיבות שיש לנו, האם בה תלוי מה שנבקש מהבורא וזה מה שמגדיר את המסך שהבורא נותן לנו?

כן, אנחנו מבקשים מתוך העביות, ודאי. עביות, זכות, זיווג דהכאה, כל הדברים האלה הם מצטרפים בתוך הפרצוף, והם שגורמים למסך דטבור לעלות בחזרה למסך דפה דראש.

קריין: אות ע"ד.

אות ע"ד

מטעם שרוצה להתלבש והמסך מעכבו.

"וטעם הדבר הוא, כי אור מקיף, פירושו, אותו האור העליון, שאינו יכול להתלבש בנאצל, מחמת שהמסך מעכב עליו שלא להתפשט יותר משיעור קומתו, שהוא נשאר מחוץ לפרצוף ומקיף עליו, דהיינו שמאיר עליו מרחוק. ומתוך שאו"מ רוצה להאיר גם בפנימיות הפרצוף, כדרכו בא"ס שהאיר גם בבחי"ד, ע"כ הוא מכה במסך ומזככו, כלומר שמבטל העביות והקשיות שבו כדי שיוכל להתלבש."

(סוף השיעור)