שיעור בנושא "פסח - משה פונה אל העם, טענות העם אל משה"
7 אפר׳ 2023
חג פסח תשפ"ג
שיעור בוקר 07.04.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
פסח - קטעים נבחרים מן המקורות
קריין: שיעור בנושא פסח – קטעים נבחרים מן המקורות, תת כותרת משה פונה אל העם, קטע מס' 161.
"כתוב "וידבר משה כן אל בני ישראל (היינו בשורת הגאולה) ולא שמעו אל משה, מקוצר רוח ומעבודה קשה", שאומר "שקוצר רוח, היינו מלכות, שהיתה קצרה ידה מהושיע לישראל", שיש לפרש כידוע, שעיקר העבודה היא בבחינת מלכות, כמו שאומר האר"י הקדוש, שגלות מצרים היתה שבחינת הדעת שבקדושה היתה בגלות, היינו שמלכות שמים, שצריכים לקבל עול מלכות שמים, מטעם "בגין דאיהו רב ושליט", היינו שלא על מנת לקבל פרס, אלא שצריך להיות עבודה לתענוג גדול, בזה שהאדם זכה לשמש את המלך, מטעם חשיבות המלך, זה היה בגלות. היינו, שלא היתה מגולה חשיבות דקדושה, שזה נקרא "שכינתא בעפרא"."
(הרב"ש. מאמר 16 "מהו, מקוצר רוח ומעבודה קשה, בעבודה" 1990)
כשהאדם רוצה לדעת ולקיים את חוקי החיבור כדי שבהם יתגלה הבורא, אבל הוא לא מרגיש בזה חשיבות, יש לו איזו התחלה כדי לזהות שהחשיבות לא קיימת בו, שהוא לא נמשך, לא רץ, לא מסור לכוח ההשפעה, שרוצה להיות למעלה מכוח הקבלה שלו, ואת זה הוא מגלה ואין לו בינתיים מה לעשות עם זה. הוא גם מבין שהתענוג הזה להיות כל הזמן בהשפעה לכולם צריך להיות גדול, הנטייה להתחבר עם כולם, להשפיע לכולם, צריך להיות כעונג נפשי, ואין לו את זה. אלא לפעמים הוא חושב שמקבל איזו התעוררות או מלמעלה מהבורא או מהסביבה, אבל זה בא והולך, עובר מיד. לכן הוא לא יודע בדיוק מה לעשות.
זאת הרגשת הגלות שמרגישים מה שנמצא מחוץ למצרים, מחוץ לאגו, לרצון האגואיסטי ושנמצא בינתיים בכל זאת בשליטת האגו שלו, וכל הזמן חוזר למחשבות, רצונות, פעולות משלו, וכך הוא נמצא.
אלו ההרגשות שלו, זה מה שהוא מגלה במשך הרבה זמן. אפילו שכבר נמצא בהרגשת החופש, מה זה נקרא להיות חופשי מהרצון לקבל האגואיסטי ולחיות בתכונה אחרת של המציאות, של הטבע, של הבורא, שחייבים בצורה כזאת להתחבר זה עם זה, אבל זה בא רק לפעמים ומיד עובר.
כל המצבים האלה שעוברים על האדם, עוברים אך ורק כדי שהוא ירגיש מה הקשר בין המצבים האלו שהוא נמצא בכוחות עצמו, באגואיסטיות לבין הכוחות העליונים, בכוחות הבורא שזה אלטרואיסטי, השפעה, אהבה, חיבור, קירוב, וכך הוא מרגיש שמתאר את הדברים האלה. אבל זה כנגד זה, זה כבר כשהמצב חדש ותלוי ביחס שיש בין שני המצבים האלה.
ככל שיש לו יותר הרגשה ברצון לקבל של עצמו וככל שיש לו יותר הרגשה ברצון להשפיע משלו החוצה, דרך חברים לבורא, כך הוא מייצב את עצמו ובונה בזה ממש רגשות, מחשבות, פעולות שיחזיקו אותו יותר בהשפעה דרך החברים לבורא, שמשתדל לבנות בחיבור הקבוצה תכונת הבורא, חיבור הדדי, השפעה הדדית והוא בעצמו מעורר את זה. כאן זאת התקופה, ככל שיכול לתאר, לבנות את דמות הבורא בתוך חיבורו עם החברים.
לכן העבודה היא בקפדנות, האם הוא שומע או לא שומע את קול משה שמושך אותו מעל מנת לקבל, להיות בתוך עצמו, לעל מנת להשפיע, להיות בתוך כולם, וכך האדם משתדל להשקיע עוד ועוד כוחות בחיבור עם החברים כדי משם לבנות חיבור עם הבורא.
בעצם, הדרך היא לא קשה, היא קשה למעשה, כי אנחנו לא שולטים גם על כוחות החיבור, גם על כוחות הפירוד והבורא מחזיק את שני הכוחות האלו, גם כוחות הפירוד וגם כוחות החיבור ומשנה את זה בכל אדם בהתאם לאחרים, בהתאם להתקדמות למטרה המשותפת, שכולנו נהיה כאיש אחד בלב אחד, וכך אנחנו צריכים לעבוד.
זאת אומרת, כל הזמן בבירור הפנימי שלנו להרגיש לאן ליבנו, לאן מחשבתנו וכך נעשים בעלי עבודה, בעלי פעולה יותר ויותר.
נקרא שוב.
קריין: 161, כותב הרב"ש:
"כתוב "וידבר משה כן אל בני ישראל (היינו בשורת הגאולה) ולא שמעו אל משה, מקוצר רוח ומעבודה קשה"," אפילו כשמתעוררות באדם נטיות לחיבור, להתקרבות לחברים לבנות איתם יחד רצון אחד, ואז יהיה אפשר לפנות איתו לבורא ולאתר אותו, להרגיש קשר עימו, לקבל את הקשר, זה לא כל כך קל לחבר את כל הנטיות מכל חבר וחבר, ולחבר אותן יחד כנטייה אחת משותפת. "שאומר "שקוצר רוח, היינו מלכות, שהיתה קצרה ידה מהושיע לישראל", שיש לפרש כידוע, שעיקר העבודה היא בבחינת מלכות, כמו שאומר האר"י הקדוש, שגלות מצרים היתה שבחינת הדעת שבקדושה היתה בגלות, היינו שמלכות שמים, שצריכים לקבל עול מלכות שמים, מטעם "בגין דאיהו רב ושליט", היינו שלא על מנת לקבל פרס, אלא שצריך להיות עבודה לתענוג גדול, בזה שהאדם זכה לשמש את המלך, מטעם חשיבות המלך, זה היה בגלות. היינו, שלא היתה מגולה חשיבות דקדושה, שזה נקרא "שכינתא בעפרא"."
(הרב"ש. מאמר 16 "מהו, מקוצר רוח ומעבודה קשה, בעבודה" 1990)
לא מתגלה באדם חשיבות הכוח העליון ולכן הוא לא יכול לסדר את זה כך שכל הכוחות, הרצונות, המחשבות, התקוות שלו יהיו מכוונים לבורא כי זה לא מגולה, זה לא תופס את הרצונות והמחשבות שלו, ולכן יוצא שהוא מפוזר ויש לו נטיות פעם לזה, פעם לזה. פעם מרגיש שהכוח שלו אישי והוא הפועל ומחזיק אותו באיזה מצב בעולם, ופעם מרגיש שבכל זאת הוא נמצא בסביבה והאווירה הסביבתית הזאת פועלת עליו וקובעת את מצבו. וכך נמצא בין זה לבין זה.
אז איך הוא יכול להגיע לקביעה אמיתית, נכונה, יציבה? הוא צריך לגלות שהבורא הוא רב ושליט, שכוח הבורא הוא למעלה מכל הכוחות, המחשבות והנטיות האחרים בו, שהבורא הוא מקור אחד יחיד ומיוחד, שהוא בלבד קובע מה קורה עם האדם ומה יקרה עם האדם. ואת הדברים האלה אנחנו צריכים לסדר במוח ובלב שלנו בצורה שאנחנו דורשים, אנחנו דואגים, כך אנחנו מחויבים לקבוע.
זאת אומרת שמה שלא יהיה, יש לנו נוכחות הבורא וכוחות שפועלים עלינו בצורה נכונה למטרה, ופועלים עלינו גם כוחות הבורא ההפוכים, זה נקרא "יוצר אור ובורא חושך", גם יום וגם לילה, ואז אנחנו צריכים לסדר את הכוחות האלה בצורה כזאת שהכול בא מהבורא כדי שאנחנו נבנה יחס ישר אליו. שגם יום וגם לילה, גם דברים טובים, גם מצבים לא כל כך טובים, מבולבלים וברורים, כולם עוברים עלינו ואנחנו מסדרים אותם בקו אחד, כך שגם לילה וגם יום, יהיו "חשיכה כאורה יאיר", אנחנו כל הזמן מתקדמים לחיבור בינינו, ששם בתוך החיבור בינינו אנחנו מגיעים לבורא.
שאלה: אם אני רצון לקבל, איך אני יכול להשפיע למישהו בלי שכר? איך אני יכול לשכנע את עצמי לעזור לאחרים?
האדם הוא רצון לקבל, אבל עכשיו כשהוא נעשה בהתעוררות לצאת ממצרים, אז מתעורר בו גם כוח השפעה קטן, שאנחנו עדיין אפילו לא מזהים שהוא כביכול קורה לנו, אבל הוא נותן לנו אפשרות להיות יותר קרובים לחברים ונותן לנו הזדמנות לקבל מחברים, לקנות מחברים את כוחות ההשפעה שלהם.
החברים הם כמוני, אין להם שום כוח השפעה, אבל כשאני פונה אליהם ורוצה לקבל כוח השפעה, דרכם אני מקבל כוח השפעה מהבורא. כי אני מתבטל כלפי החברים, משתחווה כלפיהם ואז בתגובה אני מקבל מהבורא כוח השפעה. וכך אנחנו יכולים שוב ושוב על ידי ההכנעה שלנו עוד ועוד כלפי הקבוצה, לקבל כוחות של השפעה, וכך להתקדם.
שאלה: למה השכינא בעפרא והאם המצב הזה הוא הכרחי?
אנחנו צריכים לעבור תקופה שנקראת "שכינתא בעפרא", כדי להגיע להרגשת המצבים האמיתיים של הכוחות שישנם בטבע. כל היחס שלנו לחיים, להרגשת החיים, מגיע לנו מזה שאנחנו מאתרים טוב או רע, רע או טוב. ולכן כשאנחנו מתחילים לגלות רוחניות, אנחנו לא יודעים מה זה וצריכים לקשור את זה עם הרגשות הטובים או הרעים שלנו. וכך אנחנו נבנה את היחס הנכון למציאות הרוחנית ולבורא ונגיע לאתר את מטרת ההתפתחות שלנו.
תלמיד: איך אני יכול להכין את עצמי למצב הזה, וחיים במצב הזה זה טבעי ואני צריך לזרום עם זה?
זה נכון. אנחנו מאוד מאוד עמוק נמצאים בתוך הרצון לקבל שלנו ודרכו אנחנו רואים את המציאות, את כל העולם, ובונים את העולם הפנימי שלנו. וכל מה שאנחנו מקבלים מבחוץ אנחנו מיד מרגישים את זה בתוך העולם הפנימי. ולכן מיד מייצבים את הרגשות שלנו, הגילויים שלנו בעולם הזה כלפי תמונת העולם שקיימת כבר בנו. וכך אנחנו גדלים, ככל שמחברים כל מיני התרשמויות לתמונת העולם שלנו.
אבל כל העניין הוא, איך אנחנו משלבים את הצורות שמקבלים, מה זה רע ומה זה טוב לתמונת העולם, כשאנחנו כבר מתחילים להבין, ולהרגיש שהמציאות שלנו היא בנויה משני כוחות, והצורה היחסית בין שני הכוחות האלה, זה מה שקובע לנו את המציאות שאנחנו מרגישים. לכן ככל שאנחנו מצרפים התפעלות ממה שמתגלה לפנינו, ככל שאנחנו מחברים אותה התפעלות לתמונת העולם שלנו, כך אנחנו בונים את המציאות הנוכחית של כל אחד.
זה קורה לנו גם בחיים שלנו, אז אין כאן דבר כל כך חדש, רק כאן הבעיה היא חדשה, כי אנחנו צריכים לבקר את ההתפעלות שלנו, כי אנחנו רוצים לקבוע התפעלות דרך רצון להשפיע ולא דרך רצון לקבל - לכן אנחנו צריכים לעשות עליה ביקורת. וכשאנחנו עושים ביקורת על תפיסת העולם שלנו, איך אנחנו מחברים את ההתפעלויות שלנו לתמונה אחת, שם אנחנו צריכים להשתדל להבין, להשתדל להרגיש איפה מקומה של כל התפעלות ואם אנחנו מקבלים את זה דרך הרצון לקבל, או דרך הרצון להשפיע.
אנחנו יותר ויותר נכנסים למערכת הפנימית שלנו, של כל אחד ואחד ואני רוצה שם לתת מקום לכל תופעה וכך אנחנו אוספים את כל התופעות האלה עד שמהן יתגלה העולם העליון.
שאלה: האם אפשר להגיד שפרעה זה יד שמאל שלנו, משה זה יד ימין ואנחנו צריכים למצוא את הקו האמצעי שביניהם?
יכול להיות שבאיזה מצבים אנחנו יכולים כך להגיד, אבל בשביל מה אנחנו מראש נתחיל להגביל את עצמנו? בוא נלמד מה שאומרים לנו המקובלים, בינתיים אנחנו הולכים לפי הפסוקים, ולא נקפוץ למעלה מהם, כאילו שאנחנו בונים את המציאות. המציאות היא כבר בנויה, ולא נתחיל לפנטז בה ולסדר אותה לפי השכל שלנו.
שאלה: התענוג להשפיע לחברים מטעם חשיבות המלך, זה שייך לעסק התורה?
בוודאי. כי הכול תלוי בחשיבות המלך, עד כמה שאתה מעלה את החשיבות שלו, במידה הזאת יש לך תענוג להשפיע לו.
תלמיד: איך חשיבות המלך קשורה לעסק התורה?
במידת חשיבות המלך, אתה מתייחס לכל מה שקורה כאל פעולות המלך, ולכן כך אתה מתאר את התמונה הכללית, שהוא נמצא במרכזה.
תלמיד: איך זה קשור לאור המחזיר למוטב?
זה ודאי נעשה על ידי המאור המחזיר למוטב, כי האדם מתקדם כל הזמן ומתאר בזה תמונה יותר ויותר אמיתית של הכוחות שמייצבים בו את תמונת העולם.
תלמיד: זה גם מבחינת הקבלה של היכולת וגם מבחינת הנתינה?
מכל הבחינות, הכול תלוי במידת חשיבות המלך, לעומת כל מיני אירועים והבחנות אחרות.
שאלה: כשיוצאים מהאגו לחיבור, מתגלים רצונות שאפילו לא יכולים לגשת אליהם ולדבר עליהם, אפילו דחפים שהיו מקדמים אותנו לצעד הבא, לא רק קבוצתית אלא גם באופן אישי. וגם כאן הוא כותב על הקדושה שבקשר בינינו, אז איך לגשת לאותם רצונות ודחפים?
קדושה זו תכונת הבורא שמתגלה בכל מיני פעולות ומצבים שאנחנו עוברים, ואנחנו צריכים לקבל אותה כמשהו שמכוון אותנו בטוח וישירות לגמר תיקון. זה נותן לנו כיוון בטוח למטרת הבריאה. ויותר מזה אני לא רוצה להוסיף, כל היתר אתם תבנו סביב זה.
שאלה: האם זה תלוי בי כמה אני יכול לאהוב, או שזה לא בידיי?
בסופו של דבר זה תלוי בקשר שלך עם הקבוצה ועם הבורא, מתוך זה אתה מוציא כוחות והבנות איך להשתמש במה שיש בך.
שאלה: שמעתי שאמרת, שהבורא מחזיק את שני הכוחות פלוס ומינוס, והוא מחליף או משנה אותם בלי השליטה שלנו. ודרך הבירור הפנימי שלנו אנחנו הופכים להיות שולטים בתהליך ויודעים איפה אנחנו נמצאים. האם תוכל להסביר?
ככל שאנחנו בודקים את המצבים, מאתרים את המצבים, עושים עליהם חשבון, מחליפים אותם, אנחנו יותר ויותר מתקרבים לתכונות של הבורא להשפעה, ובהתאם לזה אנחנו מבינים אותו יותר ומחליטים בצורה יותר נכונה, לפי הרצון להשפיע. ככה זה קורה.
שאלה: האם האדם שומע את קול משה?
הוא נמצא בו ואם האדם רוצה לשמוע הוא שומע.
תלמיד: מה זה קול משה?
"קול משה" זה מה שמושך אותו לאותה הנקודה שמקרבת אותו לבורא.
תלמיד: במה תלויה היכולת של האדם לשמוע את קול משה, איך לשמוע את קול משה?
ככל שהוא נמצא בהתרגשות פנימית, מרגיש את עצמו בחיבור עם החברים, רוצה להרגיש את פנימיות החברים ולצרף אותם לתוך עצמו - זו בעצם ההתקדמות הפנימית של האדם, כך זה קורה. וככל שאני רוצה לאסוף מכל החברים שלי את ההתנהגות הרוחנית שלהם, ההתפתחות שלהם, אני כאילו מלכות והם כט' ספירות ראשונות, וכך אני אוסף מהם כל מיני ההתרשמויות ומצרף אותן אלי – לפי זה אני בודק.
אני בעצמי רק תוצאה מכמה שאני מתרשם מהם, אם אני לא יכול להתרשם מהם, אז אני לא גדל ואין לי שום צורה פנימית, אני לא בונה את הנשמה. הנשמה של כל אחד היא תוצאה של כמה אני מלקט מכל החברים את התכונות הפנימיות שלהם.
שאלה: עד כמה שאני מתרשם מהחברים, סופג דוגמאות, קולט מהם התפעלויות ומתרגש, איך זה קשור לקול ה', ואיך זה מכוון אותי?
דרכם אני מרגיש את פניית הבורא אליי. זה כמו שאנחנו לומדים על סדר עשר הספירות. מה שמגיע למלכות הוא אור שעובר דרך כל ט' הראשונות, וכך המלכות מתעוררת, מתפעלת, ונוהגת כך.
שאלה: מה זה נקרא "לשמוע", מה בדיוק שומעים?
"לשמוע" נקרא לקבל את זה מכוח ההשפעה, לפי השמיעה, לפי כוח הבינה. במידה שאני מתעורר, מתרומם, מבטל את עצמי כלפי החברים, כך אני יכול לשמוע מה הם אומרים. לא את עצמי, אלא אותם.
תלמיד: איך לשמוע את מה שהרצון לא רוצה לשמוע?
להשתדל לצאת מעצמו, לגמרי לגמרי להפטר מהרצון לקבל, מהמחשבות שלו, מהרצונות שלו - חוץ מהמטרה. להשתדל לקבל מהחברים תכונות ודרך להשגת אותה המטרה. זאת אומרת, אני מתבטל כלפי החברים, אני מוכן להיות בתוכם, מתבטל כמו תינוק כלפי אימא, נגיד ובצורה כזאת אני מקווה שאני אגיע לגילוי הבורא, לדבקות בבורא.
תלמיד: אבל מה אני שומע דרך החברים?
דרך החברים, במידה שאני מתבטל כלפיהם, אז אני שומע את הכוח העליון, האור העליון שנמצא בהם. אם אני ביטלתי את האגו שלי ואני נכלל בהם אני שומע מה הבורא מעביר דרכם אלי.
תלמיד: ומה חומר הדלק שלך לביטול?
אני רוצה להשיג את רצון ה', את המסר שלו.
תלמיד: אבל בפועל, מה הביטוי של הביטול? כי הרצון גדל. מה מתבטל בדיוק?
מתבטל הרצון לקבל, כמו משה. משה זו תכונת בינה - כולה להשפיע. לכן הוא "רעיא מהימנא", לכן הוא מגיע למצב שקשור לבורא. אם אדם מחפש את תכונת הבורא, תכונת המשה, כך הוא מתקדם.
תלמיד: האם עצם זה שאנחנו מחפשים אותה תכונת הבורא - יוצר את הביטול?
כן, זה מחייב את האדם להגיע לתכונת משה, שמחייבת אותו להגיע לתכונת הבורא. כך הוא הולך אחרי משה.
תלמיד: איך אתה מזהה את משה?
תכונת הבינה, תכונת ההשפעה, תכונה שכולה נמצאת בדבקות בבורא. בבורא אני לא יכול בעצמי להידבק, אלא רק דרך קבלת תכונה מיוחדת, שזה או משה או כל הקבוצה.
תלמיד: מה הביטוי של תכונת משה בינינו? אם אני רוצה עכשיו פה בינינו לזהות את תכונת משה, איך אני מזהה את זה?
להתחבר כולכם יחד ולהמשיך אחרי תכונת ההשפעה שבינינו בעיניים עצומות.
שאלה: אמרת שתכונת משה נמצאת באדם, ואם הוא רוצה לשמוע אז הוא שומע. איך מבררים את הרצון הזה?
לפי הפסוקים שאנחנו לומדים. בכל קטע, בכל משפט, אנחנו מאתרים רצון חדש, יחס חדש של הבורא אלינו, וכך אנחנו מבינים שזה מגיע אלינו כבר דרך המשה. מה שאנחנו מרגישים, שומעים, נכללים באיזו תכונה, באיזה מעשה, במשהו, תמיד דרך משה, זה מין מעבר קבוע מהבורא אלינו.
תלמיד: אנחנו רואים שנמצאים פה כל כך הרבה חברים, כל הכלי העולמי עוטף אותנו, כולם רוצים, רוצים. מה עוד חסר ברצון הזה שבאמת נשמע ונצא?
ברצון הזה חשובים וחסרים שני כוחות, נטיות, תכונות. ברצון הזה אנחנו צריכים להבין שתכונת ההשפעה חייבת להיות העיקרית, הראשונה והקובעת. התכונה הזאת צריכה לפעול מהקשר שלי עם הקבוצה ואחר כך עם הבורא. זה מה שאנחנו צריכים לאתר.
תלמיד: מה היית ממליץ לנו במשך הימים האלה להוסיף בשביל שלא יהיו חסרות שתי התכונות האלה?
אני הייתי קורא הרבה פעמים את הפסוקים שאנחנו לומדים. גם קצת מה שלמדנו קודם וככה נתקדם. אין לנו דרך אחרת.
שאלה: איך להגיע לחשיבות החברים אם אנחנו נמצאים בגלות ולא יכולים להתבטל ולשמוע את החבר?
אבל אנחנו מתפללים, אנחנו מבקשים. אם יש לי איזו בעיה רוחנית אני צריך להבין שהבעיה הזאת קיימת אך ורק מפני שאין לי קשר עם הסביבה, עם העשירייה. בתוך העשירייה בטוח שהייתי מוצא פיתרון לכל מצב ומצב שלי. לכן בכל מצב, אם אני מלא בשאלות, או דווקא לגמרי ללא שאלות, לא חשוב איך, אני צריך סך הכול לבקש לגלות את העשירייה שלי, את הקשר שלי לחברים, חיבור, אהבה, יחס ואז בתוך זה בטוח שאני אמצא את הפיתרון והיחס הנכון אליהם. זה יענה לי על כל השאלות. בתוך המערכת הזאת אני אמצא את הצעד הבא שלי לקראת הבורא.
תלמיד: אנחנו מדברים על חשיבות הבורא. כדי למצוא באמת את חשיבות החבר, כשיש לנו רק את החשיבות הזאת, אנחנו יכולים להתבטל ואז לשמוע את החברים. אבל אנחנו בגלות. איך להגיע לחשיבות אמיתית של החברים? ואם אין לי את זה, אני כאילו חסום, אני לא מסוגל לשמוע את החבר, באמת להתבטל, כי הם לא מספיק חשובים לי.
אנחנו צריכים להבין שאותו חושך, חוסר הבנה, הכרה, הרגשה שפועל עלינו זה תוצאה מהמצב שלנו ואנחנו צריכים לנצל אותו החושך, כדי לגלות עוד חיסרון, עוד נטייה לגילוי הבורא, אחרת יחסרו לנו כלים. לכן החושך, זה לא חושך, זו מין עזרה איך אני צריך לגלות את הרצון שלי כלפי הבורא ולא שהחושך הוא הפרעה, הוא לא הפרעה אלא דווקא עזרה.
שאלה: אני מגלה שאני מסנן כמעט כל השפעה שיש מהחברים, מהסביבה, ומקבל רק את מה שהבירור הפנימי הטבעי שלי עושה. הוא מוכן לקבל אולי אחוז קטן מאוד ממה שההשפעה נותנת, רוב הזמן זה כמו מלחמה להדחיק את הכול החוצה. האם המנגנון הזה הוא נכון ולמה הוא משמש אותי?
המנגנון יכול להיות נכון, השימוש אני לא בטוח. השאלה האם אתה מברר את הכוחות שלך כלפי מה הם בעד או נגד, מהי המטרה, עד כמה היא נכונה, עד כמה המערכת שלך מכוילת נכון.
תלמיד: כדי לברר את כוח ההשפעה של החברים שנותנים לי את משה, ולקבל מהם את הכוח הזה, אני מבין שאני צריך לעשות משהו עם ההשפעה שהם עושים עליי. האם אני צריך לאפשר לכל ההשפעה לחדור אליי או להשתמש במנגנון הזה, או שזה תלוי בתוספת רצון מסוימת שיש בי שאני אוכל לקלוט את רצון של משה מהחברה?
זה בדיוק. אחר כך אנחנו לומדים זאת כאור ישר ואור חוזר שיש שם צמצום, מסך, בקיעות. לכן אנחנו צריכים לא סתם לקבל משהו שמגיע אלינו, אלא לבדוק כלפי המטרה, כלפי החברים, כלפי הקבוצה. אם יש לנו אפשרות, אז אנחנו צריכים למיין טוב את ההשפעות מלמעלה.
תלמיד: השפעות מהחברים אלו השפעות מלמעלה.
כן, ודאי.
תלמיד: כשאנחנו ממיינים אותן, מה משמש אותי למיון נכון? איך אני יודע מה זה כוח משה שאני צריך להתייחס דווקא להשפעה הזאת מהם?
ביטול כלפיהם. ביטול הוא גם סדר פעולות שאני צריך לעשות. אם אני כלול מרצון לקבל ורצון להשפיע, אז באיזו מידה אני מסדר אותם להיות המובילים הנכונים שלי קדימה. את זה עוד צריכים להרגיש ולבנות.
שאלה: האם קיים דבר כמו מידה כנגד מידה בין חברים, מה שאני זורע אני קוצר? האם חוזר אליי היחס הכללי שלי?
כן.
שאלה: למה משה פחד מפרעה?
כי אין למשה כוח להתמודד עם פרעה. משה הוא קטן, חלש, אין לו כוחות, יש לו כיוון בלבד, זהו כיוון בלי כוח שדוחף אותו קדימה. כוח שדוחף אותו צריך להגיע מהבורא. לכן משה הוא הרועה הנאמן, הוא מכוון אותך לכיוון הנכון, אבל כוחות להתקדם לכיוון הנכון אתה צריך לקבל מהקבוצה ודרך הקבוצה מהבורא.
תלמיד: לא ברור למה למשה אין כוח.
הוא "רעיא מהימנא", זאת תכונה, וכוחות אין בו.
תלמיד: האם זו תכונת הבינה?
כן, תכונת הבינה, תכונת ההשפעה, תכונת החיבור, אבל אין לה כוח. לכן הוא יכול להיות האמצעי בין הבורא לעם.
תלמיד: כוח האמונה הוא כוח קטן, אבל אם כוח האמונה הוא עם רצון לקבל על מנת להשפיע, אז הוא כבר כוח גדול.
כן.
שאלה: מהו חוסר האור של משה בתוכנו?
חוסר האור בתוכנו זה חוסר הבנה, הכוונה בדרך נכונה. במה זה מתבטא? אנחנו לא הולכים על הדרך כמו בעולם שלנו, אנחנו צריכים לרכוש כל פעם תכונות חדשות וכך אנחנו מתקדמים.
תלמיד: אתמול בשיעור צהריים אמרת לקרוא את המאמר ולהרגיש את החבר, והמחשבה והלב צריכים להיות עם הרב. האם הרב הוא האור של משה בתוכי?
אני לא משה, אבל אני בכל זאת מעביר אליכם כוח מדרגה עליונה יותר.
שאלה: האם אתה יכול לספר לנו על הפעמים הראשונות שהרגשת שאתה יוצא ממצרים?
לא. זה בדיוק כמו שאנחנו עכשיו קוראים, ומתוך זה אנחנו מגיעים ליציאה.
שאלה: מה ההבדל בין לשמוע את החברים ולהרגיש את הפנימיות של החברים? ואיך להרגיש את הפנימיות של החברים יותר ויותר?
לשמוע ולהרגיש את הפנימיות זה אותו דבר, כי אנחנו לא שומעים באוזניים, אנחנו שומעים בתכונת ההשפעה. "לשמוע בקול דברו", זה נקרא שאני נמצא בעל מנת להשפיע ככל שאני יכול, בתכונת הבינה, ובהתאם לזה אני יכול להיות שייך לעליון ולהרגיש אותו וכך להתקדם עימו.
שאלה: אמרת שהיחס שלי לחברים חוזר אליי, האם גם היחס שלי לעולם זה משהו שחוזר אליי?
כן, ודאי. אנחנו גם רואים את זה בעולם הזה לא רק ברוחניות.
שאלה: כשאני מנסה להתחבר לתכונות החברים, לחבר אותן אליי, באיזה אופן תכונת משה מתגלה שם?
הייתי אומר שתכונת משה היא כאור כללי, כמסר, כקו שפועל, שבתוכו כבר יש לנו מסרים של החברים. משה נותן לנו כביכול קו, כמו שיש היום בטלוויזיה ובכלי תקשורת, והחברים בתוכו כבר מתחילים לעבוד, מי שיכול להיכנס לאותו קו.
שאלה: יש רצון לבטא אהבה כלפי החברים אבל היא מתעוותת בפעולות גשמיות, מה כדאי להוסיף כדי שזה לא יקרה?
אתה צריך לקשור את עצמך עם אותה קבוצה או חבר שאתה רוצה להעביר להם את הרגש הזה, ועם הבורא.
שאלה: שמעתי שתכונת משה זו התעוררות מלמעלה והיא משהו שעובר, ולאחר מכן אנחנו צריכים לעשות מאמצים מלמטה ולקחת כוחות מהבורא. האם כוח משה מתחזק בזמן הפסח או שהוא לא קשור לזמן הזה אלא קיים כל הזמן?
משה דווקא מתגלה במצבים שנקראים פסח, כשאנחנו מתחילים לצאת מהאגו שלנו לקראת על מנת להשפיע, ואז כוח משה מוביל אותנו קדימה. במידת הביטול שלנו כלפי הסביבה וכלפי הבורא, במידה הזאת אנחנו מגלים יותר את כוח משה שמושך אותנו למטרה.
שאלה: כשאני מתחיל לקבל הרגשות ורצונות, מחשבות דרך חברים, דרך הקבוצה, מה היחס שלי מוסיף לחברים?
הכול. אתה אחד מעשר הספירות שמהן הכלי מורכב, ולא יכול להיות כלי שלם בלי איזו ספירה. לכן ככל שאתה נמצא איתם בקשר ורוצה להתקדם איתם, לתמוך בהם, אז לא חשוב כמה זה נכון או לא נכון, זה כמו ילדים קטנים או גדולים, אלא אתה מקדם אותם והם מקדמים אותך.
תלמיד: באיזו צורה אני מקדם אותם?
בהשתתפות שלך, ככל שההשתתפות היא יותר אמיתית, מכוונת, חזקה, בהתאם לזה. כמו בעולם הזה, אותם הנתונים.
תלמיד: האם ביחס שלי אני בונה בהם את ההרגשה הזאת?
נכון. כל אחד מוסר את היחס שלו, כל היחסים האלה מתחברים ביניהם ונמשכים לבורא, ואז מגיעה אלינו תגובה.
שאלה: במה אני בונה את דמות הבורא בעשירייה, בתוך החיבור? איך אני יכול לבנות את הדמות הזאת?
בזה שאתה מחבר את כל החברים שאתה מגלה בעשירייה יחד, ואיתם יחד אתה מתכוון להגיע לקשר עם הבורא, עם הכוח העליון, בזה אתה כבר מתאר את הבורא מהמצב שלך עם האחרים, לכן כתוב "אתם עשיתם אותי" ו"אין בורא ללא נברא", ואנחנו כל הזמן מייצבים את הדמות שלו לפנינו. הוא לא קיים בעצמו, אלא אנחנו בחיבור בינינו כל פעם מייצבים לנו ממש מאינסוף איזושהי צורה שמתאימה, שעונה על הרצונות שלנו, כבורא. לכן אנחנו באמת עושים את הבורא. ומהי האמת שתהיה בסוף? אם נגיע לכלי שלנו בצורה אינסופית אז אנחנו נגלה את הבורא כמקור אינסופי.
שאלה: יש מצב לפני קבלת המסר ויש מצב אחרי קבלת המסר, האם תוכל להסביר מהי התכונה שמבדילה בין המצב שלפני ובין המצב שאחרי?
זה לפי כמה האדם מסתדר עם המסר, עד כמה הוא מסכים עימו, לא מסכים עימו, עד כמה הוא בודק מהרצון לקבל שלו, מהרצון להשפיע, מהמאמץ שלו עם החברים, עד כמה מקבל תמיכה מהם. הבירור הכללי של האדם עם הסביבה, איך אני בתוך הסביבה הזאת מגיע לעולם העליון, איפה אותו שטיח מעופף או איזה מנוע שיכולים להעלות אותנו לדרגה הרוחנית.
קריין: 162, "טענות העם למשה".
טענות העם למשה
"בזמן שמשה בא לעם ישראל, ודיבר לבחינת פרעה של כל אחד ואחד," זאת אומרת יש פניה לאגו של כל אחד ואחד, "היינו להרצון לקבל שיש בלבם. ואמר להם, שהוא רוצה, שבחינת פרעה שלהם לא תשלוט על בחינת ישראל שלהם, אלא שיתן לעבוד לשם שמים ולא תועלת הגוף. כששמע הפרעה של העם, מה שמשה אומר להם, שיעבדו רק לשם שמים, אז הבינו מה זה להשפיע ולא לקבל, תיכף נחלשו מהעבודה. כי הגוף היה מתנגד עם כל כוחו, שלא יעשו שום פעולה של קדושה.
היינו אפילו שלא לשמה נעשה עכשיו קשה להם לעשות. כי מטרם שבא משה, היה להם כח לעבודה, מטעם שעוד לא ידעו מה זה לשם שמים. אבל בזמן שבא משה, והסביר להם, מה זה להשפיע ולא לקבל כלום, אז התחיל הפרעה של כל אחד ואחד לשאול שאלות:
א. כמו שכתוב, שפרעה שאל "מי ה', אשר אשמע בקולו",
ב. ואח"כ באה שאלת הרשע, ששאל "מה העבודה הזאת לכם".
(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)
שאלה: כתוב פה שכאשר מופיעה תכונת משה אנחנו כבר לא יכולים לעבוד למען עצמנו, אלא רק לשם שמים. כלומר זו תכונה מסוכנת שיכולה לזרוק אותך ולא רק למשוך אותך?
כמו שהיית פעם עבד לרצון לקבל, עכשיו אתה נעשה עבד לרצון להשפיע.
תלמיד: אני רק מגלה את המציאות שכבר קיימת, שתכונת המשה מוציאה את האדם ממצרים?
כן.
תלמיד: כלומר בלי לברוח ולפחד שתכונת משה יכולה להציב אותך בפני השאלה של "מי ה' אשר אשמע בקולו", אתה בכל זאת הולך ומגלה?
בטח.
תלמיד: זה נשמע שאדם פשוט חי כבהמה ופתאום מתרחשת איזו קפיצה והוא הופך למישהו שעובד בהשפעה?
מתחילים לשלוט בך רצונות אחרים. אתה פשוט עובר ממצב אחד לאחר.
תלמיד: למה בקטע מזהירים שתשאל שאלות שהיום אתה לא שואל בלא לשמה?
כי אתה עוד לא יודע לענות על השאלות האלה, אבל כשיגיע הזמן אז אתה תתחיל לענות עליהן, תהיה מסוגל לענות עליהן, וכך תתקדם.
הבורא תמיד מארגן לך את הכול, גם שאלות וגם תשובות, לזה אל תדאג. העיקר שתשתתף ככל שאתה יכול בכל מה שעובר עליך. אנחנו צריכים לא לשכוח שאת הכול עושה הבורא ועלינו רק להצטרף לאותן הפעולות, לאותם המעשים שעוברים עלינו.
שאלה: איך להרגיש שהחבר מעורר אותי לרוחניות?
אנחנו צריכים קודם כל להיות בטוחים שהבורא מארגן לנו את הרוחניות דרך החברים והוא מעורר את החברים ומשפיע אלינו דרך החברים. לכן אני צריך לפתח בי רגישות להשפעת החברים עליי, כי בתוך ההשפעה שלהם נמצאת גם השפעת הבורא.
איך אני עושה זאת? קודם כל, אני צריך להביא בחשבון שהבורא הוא תמיד טוב ומטיב ונמצא בכל דבר שהחברים עושים כלפיי, ושהכוח שלו הוא טוב ומטיב, והוא תמיד מושך אותי למטרה, לעל מנת להשפיע. אם נשתדל לקיים את הדברים האלו, אז בטוח נתקדם עד שנגלה בפועל את יחס הבורא אלינו דרך חברים.
שאלה: כשקראנו את הקטע חשבתי על הסיפור של בעל הסולם עם הנכד שלו. השאלה היא, איך יכולים לעבוד בלי תענוג? חשבתי שאפשר לקבל תענוג מהשפעה, אבל איך יכולים להתקדם אם זה אסור?
אסור ליהנות ממה?
תלמיד: אסור לקבל תענוג.
אם אני נותן לבעל הבית, במידה שאני נותן לבעל הבית, במידה הזאת אני חייב לגלות תענוג, אני חייב להרגיש תענוג. כי אני לא מחזיר לבעל הבית את המנה שהוא נתן לי לאכול, אלא אני מחזיר לו את התענוג שלי בזה שקיבלתי את המנה הזאת. לכן עלי לגלות את ההנאה שאני קיבלתי.
תלמיד: אז מה אנחנו לא יכולים לקבל?
אנחנו יכולים לקבל הכול, וכל הבריאה היא כדי שאנחנו נקבל אותה בתוך הכלים שלנו. בתוך כלים דקבלה שלנו, ברצון לקבל, רק בתוספת כוונה בעל מנת להשפיע - שאני עושה את זה כדי לגרום נחת רוח לבעל הבית.
שאלה: כלפי העשירייה רואים שתכונת משה היא תכונה מאוד חמקמקה, קשה להחזיק אותה על אף שמרגישים אותה. האם יש מצב שתכונת משה תתייצב בתוכנו בעשירייה או שזו הרגשה שתלווה אותנו לאורך כל הדרך?
תחפשו אותה, כל הזמן תרצו לדוג אותה, לתפוס אותה, עד שתגלו באיזו צורה אנחנו צריכים כל הזמן חוץ מלגלות, לתפוס, גם להחזיק אותה, שהיא כל הזמן תשרה בינינו. הבורא הוא המקשר בין תכונת הבורא לתכונת הנברא, זה כמו בינה שנמצאת באמצע בין כתר למלכות. תחשבו על זה, תסדרו את זה כך בתוך האדם.
שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להשפיע ומצד שני אנחנו לא יכולים לקבל. מה אני יכול לתת אם אני לא מקבל משהו?
אני לא יכול. אם אדם מגיע לשלב הזה אז הוא כבר יכול להבין מה זה נקרא לקבל בעל מנת להשפיע.
שאלה: למה אנחנו כל הזמן עבדים? מה זאת אומרת להיות עבד של צורת ההשפעה?
אנחנו כל הזמן עבדים לרצון לקבל שלנו, על אף שמתחילים להתנגד אליו ולהתגבר עליו במשהו, וההתגברות האמתית נקראת שאנחנו יוצאים מגבול מצרים, זאת אומרת שאנחנו לא נמצאים תחת שליטת כוח פרעה, אלא מתחילים לפעול בכוח השפעה.
תלמידה: מה זה להיות עבד של כוח ההשפעה?
להיות עבד של כוח השפעה זה אומר שבכוונה שלי, בהחלטה שלי, אני רוצה להתכלל בכוח הבורא, להתבטל כלפיו, ובמידה שאני מקבל ממנו כוחות בצורה כזאת, אני יכול להיות כעבד ההשפעה.
שאלה: אמרת היום משהו מאוד מעניין, שאנחנו רוכשים אלטרואיזם דרך החברים. זה נשמע כמו נס, כולנו נמצאים באגואיזם ובקשר שלנו אנחנו הופכים לאלטרואיסטים. איך קורית הטרנספורמציה הזאת דרך החיבור?
אנחנו כאילו משלמים, אנחנו מוכנים לתת את הרצון לקבל שלנו כדי לקבל רצון להשפיע. איך אנחנו יכולים לעשות זאת, הרי הרצון לקבל הוא כל הטבע שלנו? זה אפשרי אם אנחנו פועלים יחד ומבינים שאנחנו מחליפים זה על זה.
תלמיד: האם אנחנו קודם מבצעים את הפעולה, ואז מבינים שהפכנו להיות אלטרואיסטים?
כן.
שאלה: לכלי הכללי יש חסד ענק. האם תפילה עבור הכלי הכללי יכולה לחבר אותנו, ואז להעביר את התפילה לעשירייה?
כן.
שאלה: אם הבורא שולט בכל מה שקורה בי, האם העבודה שלי היא רק לסדר את ההתקרבות וההתרחקות בינינו?
כן.
תלמידה: והאם אני צריכה לבטל את עצמי כדי לשמוע את משה?
כן. אמרת יפה מאוד.
שאלה: אמרת שחשוב לי לצאת מעצמי כדי לקבל מהחברים את התכונות להשגת המטרה, וכך אני אשמע דרכם את מה שמוסר לי הבורא. איך התהליך הזה של היציאה מעצמי קורה? ואיזה תכונות של החברים אני יכולה לקבל בצורה הזו?
בעצם לא חשוב לי איזה תכונות אני אקבל. אם אני מתבטל כלפי הכוח העליון ולפי הפקודה שלו אני רוצה להיות יותר ויותר מחובר לחברים שלי, אז אני מבצע את הפעולה הזאת, רק שיהיה לי כוח לבצע אותה, ומה שאני אקבל בחזרה אלו יהיו התכונות הרוחניות שאני רוכש.
בשביל מה הגעתי לחכמת הקבלה? כדי להידמות לבורא, להתקרב אליו, להרגיש אותו, לחקור אותו, ללמוד אותו, אז זה מה שאני עושה. זה נקרא "ממעשיך הכרנוך"1, "מבשרי אחזה אלוה"2. כך אנחנו מתקדמים.
תלמידה: התהליך הזה של היציאה מעצמי הוא באמת מאוד קריטי. איך להשיג אותו?
דרך חיבור עם החברות בלבד.
שאלה: איך לעורר את תכונת משה בתוך העשירייה בצורה נכונה כדי לא לעשות נזק זו לזו?
להתחבר בצורה חיובית. לתת להן התעוררות לחיבור, זה העיקר.
קריין: 163, כותב הרב"ש.
"מדוע כשמשה בא בשליחות ה', נעשה המצב אצלם יותר גרוע. והטעם, שזה לא נקרא, שהם נעשו יותר גרועים. אלא ע"י זה שמשה נתן להבין, מהו שצריכים לעבוד לשם שמים, כמו שכתוב "מאז באתי לפרעה לדבר בשמך", היינו שצריכים לעבוד לשם שמים, ובחינת פרעה צריכה לרדת משליטתה, אז היה מקום לגילוי הרע.
נמצא, שעל ידי מה שמשה הסביר להם את ענין לשם שמים, הם התקדמו בעבודה והגיעו לדרגת האמת, לדעת, איך הרע שולט עליהם. מה שאין כן לפני ביאת משה אליהם בשליחות ה', הם עוד לא ראו את האמת, איך שהם רחוקים מה'. נמצא, הגם במעשה הם נעשו יותר גרועים, אולם בבחינת האמת הם התקדמו, שרק עתה יש להם כלים, שה' ימלא אותם עם העזרה שלו, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו"."
(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)
קריין: 163.
"מדוע כשמשה בא בשליחות ה', נעשה המצב אצלם יותר גרוע. והטעם, שזה לא נקרא, שהם נעשו יותר גרועים. אלא ע"י זה שמשה נתן להבין, מהו שצריכים לעבוד לשם שמים, כמו שכתוב "מאז באתי לפרעה לדבר בשמך", היינו שצריכים לעבוד לשם שמים, ובחינת פרעה צריכה לרדת משליטתה," משלימותה, "אז היה מקום לגילוי הרע." למה דווקא במצב כזה יש גילוי הרע?
"נמצא, שעל ידי מה שמשה הסביר להם את ענין לשם שמים, הם התקדמו בעבודה והגיעו לדרגת האמת, לדעת, איך הרע שולט עליהם. מה שאין כן לפני ביאת משה אליהם בשליחות ה', הם עוד לא ראו את האמת," הכול תלוי בביאת משה. זאת אומרת אם יש לנו קושי עכשיו לגלות משהו ולהתקדם, אז זה בגלל שאנחנו מרגישים כוח נוסף שפועל עלינו, כוח משה, "איך שהם רחוקים מה'." לכן אין לנו כוחות.
"נמצא, הגם במעשה הם נעשו יותר גרועים, אולם בבחינת האמת הם התקדמו, שרק עתה יש להם כלים, שה' ימלא אותם עם העזרה שלו, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו".
(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)
אומנם זה נעשה קשה יותר, אבל זה מפני שיש כלים שהתגלו כנכונים למילוי. ואז בשלב הבא הם יקבלו מילוי.
קריין: 163, כותב הרב"ש.
. "מדוע כשמשה בא בשליחות ה', נעשה המצב אצלם יותר גרוע. והטעם, שזה לא נקרא, שהם נעשו יותר גרועים. אלא ע"י זה שמשה נתן להבין, מהו שצריכים לעבוד לשם שמים, כמו שכתוב "מאז באתי לפרעה לדבר בשמך", היינו שצריכים לעבוד לשם שמים, ובחינת פרעה צריכה לרדת משליטתה, אז היה מקום לגילוי הרע.
נמצא, שעל ידי מה שמשה הסביר להם את ענין לשם שמים, הם התקדמו בעבודה והגיעו לדרגת האמת, לדעת, איך הרע שולט עליהם. מה שאין כן לפני ביאת משה אליהם בשליחות ה', הם עוד לא ראו את האמת, איך שהם רחוקים מה'. נמצא, הגם במעשה הם נעשו יותר גרועים, אולם בבחינת האמת הם התקדמו, שרק עתה יש להם כלים, שה' ימלא אותם עם העזרה שלו, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו"."
(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)
שאלה: האם משה מדבר כמו אב אל ילדיו המפוחדים, או כגנרל שמדבר ללוחמיו?
משה הוא נציג הבורא שיכול לקשר בין הבורא לבני אדם, לנבראים. חייב להיות כוח שבכל זאת מקשר בין רצון לקבל ורצון להשפיע, אחרת הם לא יבינו, לא ירגישו ולא יוכלו להתקשר ולעשות עבודה הדדית ולכן הכוח הזה הוא כוח ה"משה". אין לנו יותר קרוב בכל המציאות הרוחנית שלנו הפנימית ככוח הזה שנקרא "משה" כי הוא כל הזמן נמצא במעבר בין בורא ונבראים, בין הנבראים לכוח הרע, ומהרע לכוח הטוב. משה הוא המשרת לקשר הזה.
כמו שאנחנו לומדים אחר כך בתכונת הבינה, שיש את ג"ר שהוא החלק העליון של פרצוף בינה, ואת החלק התחתון והחלק האמצעי ולפי תכונתה היא מחלקת את כל המציאות לעולמות. ובתוך העולמות האלה אנחנו יכולים לחיות, למיין ולסדר את עצמנו לפי לאיזה עולמות אנחנו שייכים בינתיים, לאיזה מדרגות, לאיזו צורת השפעה.
לכן משה הוא תכונה כל כך מיוחדת לאורך תהליך הגדילה שלנו, והוא שייך לכל המעבר ממצרים עד ארץ ישראל. ממצרים בטוח, כי הוא נולד שם וקיבל את כל הכוחות מפרעה כדי לדעת בדיוק מהו הרצון לקבל שאפשר להתעלות מעליו.
גם בארץ ישראל הוא היה שייך במשהו לכוחות ההשפעה ורק בכניסה לארץ ישראל הבורא הודיע לו "אתה לא יכול להיכנס לזה", והוא נפטר בהר נבו, בגבול בין ירדן וישראל. זה כוח מיוחד שהיה מלווה אותנו משך כל תהליך ההתפתחות שלנו מהרצון לקבל, ממצרים, עד הרצון להשפיע של ישראל. זה כוח ה"משה". זה המורה הכי גדול, הכוח הכי גדול שהיה מלווה ומשרת אותנו.
שאלה: האם הוא מדבר באדיבות כמו תכונת הבינה או שהוא מדבר בפקודות?
כאן מדברים על פקודות. ואם אנחנו נתעמק בהן, אנחנו נרגיש גם תכונות.
שאלה: האם גילוי משה והרגשת הנפילה שמגיעה אתו היא רק ביציאה לרוחניות, באופן חד פעמי, או שהיא חוזרת על עצמה בהמשך להתפתחות הרוחנית?
תכונת "משה" נמצאת בכל אחד ואנחנו יכולים לעורר אותה ולהתקדם בעזרתה. אלא מתי היא מתגלה? כשאנחנו כבר מוכנים ליציאה. עד אז משה, כמו שמדובר ומסופר עליו, הוא עצמו עובר הכנה להיות מנהיג העם. הוא בורח ליתרו, ומספרים על כל מיני אירועים שהוא עבר, כדי שאנחנו נדע מאיזה כוחות הוא כלול.
שאלה: האם "משה" זה רק המדריך שמוביל אותנו לגבול מסוים, מלמד אותנו בעצם איך לפנות אל הבורא, ולאחר מכן אנחנו לא צריכים אותו?
לא נכון. זה כוח שמתלבש ונשאר בנו ובכל פעם אנחנו מגלים אותו עוד ועוד בתוכנו, וכך אנחנו מתקדמים, מיציאת מצרים עד לכל אותן פעולות שהתורה מספרת לנו עליהן, עד שמגיעים לכניסה לארץ ישראל. ושם גם כתוב שמשה כביכול חי בנו בכל "דרא ודרא". ובעצם הכוח שלו מחזיק אותנו עד היום הזה.
שאלה: האם לאחר שנכנסים לעבודה הזו אנחנו ממשיכים לבקש הוכחות, חיזוק באמונה, ניסים חדשים?
משה פועל בנו גם עכשיו. זה לא בן אדם אלא כוח שפועל בנו ואנחנו צריכים לאתר אותו. ואין כאן עבר, הווה, עתיד, אלא אם אנחנו מושכים את כוחות החיבור, אז אנחנו מגלים את כוח המשה בתוכנו.
שאלה: מה הסימנים שאנחנו מתקדמים על דרך האמת?
הסימנים הם שאנחנו הופכים להיות יותר קרובים זה לזה, שאנחנו מרגישים שיש לנו גורל רוחני משותף, ואנחנו עוד לא מרגישים כל כך את הקשר בינינו כך שאנחנו לא יכולים לראות את כל הדברים האלה לעתיד. אבל בטוח שמלכתחילה כבר יש לנו כוחות שיורדים אלינו מלמעלה ומכניסים כל אחד מאיתנו למשבצת שלו ואת כולם ביחד לקשר בינינו, במערכת קשרים בינינו, וכך אנחנו מתקדמים.
אז רק צריכים להבין שיש כאן מטריצה, מערך של בני אדם שכל אחד מיועד להשלים את האחרים בכל מיני צורות, ואם הייתם יודעים איך, הייתם מתחלקים להרכבים מסוימים של עשיריות. כאן אנחנו לא שייכים לעשיריות הרגילות שלנו ביום יום, כאן בחג אנחנו נמצאים באותן הקבוצות שהבורא מסדר אותנו בהן.
ולכן העבודה שנעשית עלינו היא באמת מאד מיוחדת, אתם תראו את זה מאוחר יותר. זה כמו שההורים מטפלים בתינוק, במיוחד האם, והוא לא יודע מה היא עושה לו, אבל היא פועלת עליו, והוא שותק ויודע שאין לו מה לעשות אלא לשתף פעולה בשתיקה עם העבודה שלה, זה נקרא שהוא מתמסר לה. אז אצלו זה נעשה בצורה טבעית ואצלנו בצורה על טבעית, ואנחנו, למרות הרצון לקבל שלנו, רוצים לבטל אותו כדי שהבורא יעשה עלינו את מה שהוא רוצה לעשות, ואנחנו רק צריכים להודות ולברך אותו על זה.
שאלה: מה היה ההסבר של משה בעניין "מהו שצריכים לעבוד לשם שמים"?
"לשם שמיים" זה נקרא שאני מוכן להצטרף לבורא עם הרצון לקבל שלי ולבצע כל מה שהבורא רוצה מתוך זה שאני רוצה להתכלל בו ולהוסיף לו כל מה שיש לי, את כל הכוחות שיש לי, הרצונות, המחשבות, אני רוצה לשייך לבורא. זאת העבודה שמשה מלמד אותם לעשות, ולכן הוא נקרא "רעיא מהימנא" הרועה הנאמן, שהוא מקרב את האדם לדבקות כזאת בבורא.
שאלה: אנחנו לומדים שגם את החיסרון וגם את האור הבורא נותן. בקטע 163 נאמר שבזכות ביאת משה התגלו הכלים הנכונים למילוי כי הם הבינו איך הרע שולט עליהם. האם כך זה לרכוש את החיסרון שמתקבל מהבורא בביאת משה?
כן, אחד מהשלבים.
שאלה: אני מרגישה כאן רגשות מאד חזקים שמביאים אותי לתחושת תענוג מאד גדול, אבל אני לא מרגישה מכוונות אתכם לבורא, האם הקשר עם הבורא מגיע רק במצב מתקדם?
זה מספיק שאת מרגישה שאת קצת בין החברות ויחד איתן, אז הקשר הזה של להיות בקבוצה עם החברות זה בינתיים גם מספיק לך ומקדם אותך.
שאלה: הקבוצה נותנת לנו יציבות, אז איך אנחנו מבררים את המצב הזה לגבי מה שקראנו על חוסר רוח החיים במלכות?
בזה שאנחנו רוצים להתחבר יחד, שתהיה לנו מלכות כמה שיותר מגובשת ושאנחנו רוצים להעלות אותה לעל מנת להשפיע. ככה אנחנו מממשים את ה"מלכות", ככה מתקנים אותה.
שאלה: האם כוח המשה זה הדרישה ש"אני מוציא את כולם מכאן"?
כן.
שאלה: איך משה אוסף ומוציא את כולם מכאן?
הוא מוסר להם כוח השפעה, כמו שכתוב שהוא לא משאיר תחת הפרסא אף אחד. את כולם הוא מעלה למעלה מפרסא לעולם האצילות. וכך מוציא אותם, את כולם, מעבדות לחירות.
שאלה: אמרת שמשה מתגלה כשאנחנו יוצאים ממצרים, ולפני כן הוא בעצמו עובר איזו הכנה. איך אנחנו משתמשים בהכנה של משה, מה אנחנו צריכים לגלות?
אנחנו צריכים לגלות חיסרון להתחבר לכוח שימשוך אותנו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. זה כוח הבורא שעובד דרך משה.
תלמיד: אמרת שהוא מורכב, ובנוי ממשהו.
כן, הוא מורכב ממלכות ומבינה, הוא מוכן לעשות את הקשר הזה בינינו לבינה.
שאלה: איך אני יכול לשמור את האמונה בתוכי במהלך היום?
זו כבר בעיה גדולה, שאנחנו נצטרך לדבר על זה הרבה, אני מוכן. אתם קודם כל צריכים לדבר ביניכם, גברים נשים, איך אתם שומרים קשר שלכם לתהליך הרוחני במשך היום. שכל מיני אירועים שאנחנו מרגישים שעוברים עלינו במשך היום לא ינתקו אותנו ממה שאנחנו רוצים לעבור, שהם יקדמו אותנו למטרת הבריאה.
לכן זו באמת השאלה הכי פרקטית וחשובה. איך אנחנו עושים את זה? יש לנו הרבה תוכניות ברדיו בני ברוך, ואתם צריכים לסדר תוכניות כאלה גם בשפות החדשות שיש אצלנו, כמו השפה טורקית ועוד. שנוכל לשדר אותם לכל העולם, כך שלכל מי ששולט בשפה יהיה מה לשמוע ואיך להתקשר אלינו.
אני לא בעניינים, אבל האנשים שנמצאים בעבודות האלו אצלנו, צריכים להופיע לפניכם ולהסביר איזה אמצעים יש לנו כדי להיות כל הזמן ממש בשטיפת מוח של כוחות ההתקדמות.
תלמיד: בגלל שיש לנו הרבה דברים בגשמיות, קשה מאוד לשמור את זה, ואני אפילו בורח, ושוכח לחזור למחשבות נכונות ומכוונות לדרך.
אני מבין אותך, אבל דווקא אצלנו יש עניין אחר, זה נקרא לעשות תורתך קבע ומלאכתך ארעי. זאת אומרת שלמרות שאני טרוד בכל מיני פעולות בעולם הזה, וחייב להיות שקוע בהן משך רוב שעות היממה. אבל על ידי המחשבה אני כל הזמן משתדל להיות במחשבות על ההתקדמות הרוחנית. עם שירים, עם כל מיני פסוקים, עם כל מה שאפשר. ובעבודות האחרות אני גם אהיה, אבל בעוצמה, בגל יותר נמוך. ככה אנחנו עושים, כדי בכל זאת לא לצאת מרשות הקדושה, בהצלחה.
שאלה: בהתחלה משה היה הכוח שנתן לנו את הכיוון, ועכשיו משה זה כוח שמושך אותנו ממצרים, איך השינוי קרה?
משה פועל לפי הצורך כלפי אותם אנשים שרוצים לצאת מהמצרים, ואז הוא מגיע לפרעה ומדבר. הוא הולך לפניהם למדבר, זאת אומרת מתי שהם לא מרגישים שום חיות והתקדמות לטובה, משה עושה כל מה שצריך כדי לקדם את העשירייה לבורא. בכל התנאים שהבורא מביא להם, ובכל המצבים שהקבוצה מסוגלת לקבל ולהתקרב לבורא. משה הוא הכוח המקשר.
שאלה: כתוב שמאז שמשה בא לדבר עם פרעה, תכונת הפרעה כאילו זזה הצידה, והיה מקום לגילוי. אבל איך יכול להיות שכשפרעה זז כבר אין רע, ואיך אנחנו יכולים לגלות את הרע במצב הזה?
קריין: כותב כך "מאז באתי לפרעה לדבר בשמך", היינו שצריכים לעבוד לשם שמים, ובחינת פרעה צריכה לרדת משליטתה, אז היה מקום לגילוי הרע."
כאילו שהוא היה צריך לרדת משליטתו, ואז נעשה גילוי הרע כדי שאפשר יהיה להתגבר עליו, ובמאבק להביא לשם שליטת הבורא, כי בלי גילוי פרעה, לא יכול להיות גילוי הבורא. כי זה כוח אחד אבל הוא מתגלה בשני אופנים, או על מנת לקבל או על מנת להשפיע. ומשה זה בדיוק אותו כוח שלישי שמעביר מיצר הרע ליצר הטוב.
תלמיד: מה נותן מקום לגילוי הרע כשהפרעה יורד משליטתו, מה מאפשר את גילוי הרע במצב הזה?
אני לא מבין את השאלה, ולא מתאר לעצמי את המצב. יש פרעה, יש משה, ויש את עם ישראל שלוחץ על משה ועל הפרעה, ומשה רוצה להוציא את עם ישראל משליטת פרעה. על זה אתה מדבר?
תלמיד: כתוב שבחינת פרעה צריכה לרדת משליטתה, שכאילו כבר אין פרעה, ואז היה מקום לגילוי הרע. איך יכול להיות שהיה מקום לגילוי הרע אם פרעה כבר ירד משליטתו?
אני מסכים איתך, זה לא נכון, צריך להבין את זה בצורה נכונה. פרעה זה יצר הרע שמתגלה ברצון לקבל שנקרא "מצרים", ואז מה שצריכים לעשות זה להוציא את עם ישראל, את החלק של גלגלתא ועיניים, של כלים דהשפעה ממצרים. ועל ידי זה במצרים נשארים רק כלים דקבלה. כלים דהשפעה יוצאים מהמצרים, וכלים דקבלה נשארים במצרים. מה אתה שואל על זה?
תלמיד: מה נותן מקום לגילוי הרע?
הרצון של עם ישראל לצאת מהמצרים נותן מקום לגילוי הרע. קודם כשהם היו במצרים, הרע לא היתגלה כל כך, ולא היה ברור איפה הגבול, הבדל בין הרע לטוב. עכשיו מפני שהם רוצים לצאת ממצרים, אז ביציאה הזאת, הם מתחילים להבדיל את עצמם מהמצרים בכל מיני פעולות, בכל מיני אופנים, ואז רואים שזה הרע, וזה הטוב. זה נקרא שפרעה גדל, נעשה יותר רע, ויותר דורש וכן הלאה.
שאלה: מצד אחד משה זה כוח נצחי, ומרגע שהוא מתגלה הוא פועל בנו כל הזמן, מצד שני הוא הוציא אותנו ממצרים, הביא לארץ ישראל, לאחר מכן הוא מת. מה זה אומר שהוא מת? כוח מת, איך זה יכול לקרות?
אחרי שהוא הכניס בנו את כל התכונות שלו שאנחנו צריכים, את כל היתר אנחנו יכולים לפתח בעצמנו, וללכת בכוח משה שכבר נמצא בנו. כלומר אנו לא צריכים אותו כדמות, כמנהיג, כי התכונה הזאת כבר נמצאת בכל אחד מאיתנו, וכך אנחנו צריכים להתנהג.
בכל נשמה ונשמה, בכל רצון ורצון יש את תכונת משה, כמו שכתוב שמשה נמצא איתנו בכל דרא ודרא, בכל דור ודור.
שאלה: אם בכל אחד מאיתנו יש את תכונת משה, האם זה נכון לבקש מהבורא שתכונת משה תתגלה בכל אחד מאיתנו?
קודם כל אנחנו צריכים להגיע למצב שנרצה שתכונת משה מתגלה לנו. בינתיים הוא מכין את עצמו לפגישה איתנו, זה כל הסיפור עם יתרו, ואחר כך הוא כבר נכנס לקשר עם עם ישראל ומתחיל להתגלות בו.
תלמיד: איך לרצות שתתגלה בנו תכונת משה?
אם אנחנו רוצים לגלות את הבורא, כי אנחנו צריכים לדעת את הגורל שלנו, את מטרת החיים שלנו, מה קורה לנו, אז אנחנו צריכים לגלות את הבורא. כדי לגלות את הבורא, אנחנו מחפשים בעזרת איזה אמצעים אפשר לעשות את זה. איפה האמצעי לגילוי הבורא? אז אנחנו מגלים את תכונת משה, שבכל אחד ואחד יש תכונה כזאת שנקראת משה.
תלמיד: זו תכונת בחירה של למה הגעתי לפה, והאמצעי זה משה?
יש כאן דבר מאוד מעניין. עוד לא הגענו לחקור את זה מצד הספירות, יש כתר, יש מלכות, ובינה באמצע. ואנחנו צריכים בעזרת הבינה שמחולקת להרבה חלקים, על ידי העבודה בכל חלק וחלק, לקשור בין מלכות לכתר.
תלמיד: בהכנה התבקשנו לדמיין את נקודת משה בעבודה בינינו בעשירייה. האם זה מועיל, האם זה לא מכניס לדמיונות?
אולי נדבר על זה בשיעור הבא.
(סוף השיעור)