שיעור בוקר 10.05.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", פתיחה לחכמת הקבלה, עמ' 166

אותיות כ' – כ"א

קריין: אנחנו לומדים בספר כתבי בעל הסולם, עמוד 166, את "הפתיחה לחכמת הקבלה", אנחנו נמצאים באות כ'.

למדנו איתכם שהאור מתפשט מלמעלה (ראו שרטוט מס' 1), שבתוך האור יש לנו את הנקודה השחורה הזאת שהיא רצון לקבל, האור כולו רצון להשפיע, ואז הוא בונה מהרצון לקבל שלו, את הבחינה הראשונה או א', וכולה אור, ממש.

אחר כך בחינה א' הזאת מתפתחת לבחינה ב'. למה? כי האור שממלא את בחינה א' הוא כולו להשפיע אז הוא משפיע לרצון לקבל, והרצון לקבל מקבל את תכונת ההשפעה ואז יש לנו בחינה ב', ובחינה ב' היא רוצה כולה להשפיע. זאת אומרת בחינה א' ובחינה ב', שתיהן ממש מנוגדות זו לזו. כתוצאה מבחינה ב' שהיא רוצה להשפיע, שהיא בזה קצת דומה לאור העליון, היא מולידה את בחינה ג'.

בחינה ג' במקצת כוללת רצון להשפיע כמו בחינה ב', ואחר כך גם רצון לקבל כמו בחינה א'. זאת אומרת בחינה ג', היא כוללת בתוכה גם א' וגם ב'.

ואחר כך באה בחינה ד', שהיא כולה כולה רוצה לקבל, כל מה שיש, והרצון לקבל שלה הוא רצון גדול מאוד, כי זה רצון שבא מתוך עצמה. כי אחרי שהיא ראתה כאן [בבחינה ג'] את ההבדל בין רצון לקבל לרצון להשפיע, היא החליטה שהיא רוצה לקבל בלבד, ואז מתוך זה יש לה רצון לקבל מעצמה גדול מאוד.

כשבחינה ד' הזאת בונה את עצמה, היא גם מתחלקת בעצמה לבחינות שקודמות לה, שורש א' ב' ג' ו-ד'. זאת אומרת בחינה ד' מקבלת את כל האור מכל הבחינות ולפי זה היא מתחלקת לחלקים האלו.

שרטוט מס' 1

אות כ'

"ומה שה' בחינות הקבלה שבבחי"ד נק' בשם הספירות כח"ב תו"מ, הוא, כי הבחי"ד מטרם הצמצום, דהיינו בעוד שהבחי"ד היתה הכלי קבלה על הע"ס הכלולות באור העליון בסוד הוא אחד ושמו אחד, כי כל העולמות נכללים שם כמ"ש בתע"ס חלק א'. נבחן שם הלבשתה להע"ס ע"פ אותן ה' הבחינות הנ"ל, שכל בחינה מה' הבחינות שבה הלבישה הבחינה שכנגדה בהע"ס שבאור העליון, כי בחינת השורש שבבחינה ד' הלבישה לאור הכתר שבע"ס, ובחי"א שבבחי"ד הלבישה לאור החכמה שבעשר ספי', ובחי"ב שבה הלבישה לאור הבינה, ובחי"ג שבה הלבישה לאור הת"ת, ובחינתה עצמה הלבישה לאור המלכות. ולפיכך גם עתה אחר הצמצום א', אחר שהבחי"ד נפסלה מלהיות עוד כלי קבלה, נק' ג"כ ה' בחינות העביות שבה על שם ה' הספירות כח"ב תו"מ."

זאת אומרת בחינה ד' זה רצון לקבל גדול שנולד אחרי ג' הבחינות האלו. כשנולדה בחינה ד', בחינה ד' מקבלת את כל האור שיש בכל הבחינות לתוכה.

היא, בבחינת שורש שלה, זה שורש שבד', מקבלת מבחינת השורש את האור הזה, בחינה א' שבבחינה ד' מקבלת אור שיש בבחינה א', בחינה ב' שבבחינה ד' מקבלת אור שבבחינה ב', בחינה ג' שבבחינה ד' מקבלת את האור שיש בבחינה ג' ובבחינה ד' זה כבר אור משלה.

וכך בחינה ד' היא כוללת בתוכה כל מה שיש, מקבלת את כל האורות שישנם בכל החלקים לפניה. ולכן היא נקראת "מלכות", זאת אומרת היא שולטת על כל האור שיש לפניה.

אות כ"א

"וכבר ידעת שחומר המסך בכללו מתבאר בשם קשיות, שפירושו כמו דבר קשה מאד, שאינו מניח למי שהוא לדחוק במשהו תוך גבולו, כן המסך אינו מניח משהו מאור העליון לעבור דרכו אל המלכות, שהיא בחי"ד, שעם זה נבחן, שכל שיעור האור הראוי להתלבש בכלי המלכות, מעכב עליו המסך ומחזירו לאחוריו."

מגיע האור העליון, הוא רוצה להיכנס לתוך המלכות (ראו שרטוט מס' 2). יש לפני האור העליון הזה את הבחינות הקודמות, 0,1,2,3 ו-4. האור העליון רוצה להגיע למלכות, ומלכות דוחה אותו, לא רוצה לקבל אותו, דוחה אותו בחזרה, את כל אור האין סוף.

"וכבר ידעת שחומר המסך בכללו מתבאר בשם קשיות, שפירושו כמו דבר קשה מאד, שאינו מניח למי שהוא לדחוק במשהו תוך גבולו, כן המסך אינו מניח משהו מאור העליון לעבור דרכו אל המלכות, שהיא בחי"ד, שעם זה נבחן, שכל שיעור האור הראוי להתלבש בכלי המלכות, מעכב עליו המסך ומחזירו לאחוריו."

כן, ככה זה. יש לנו "אור ישר" ו"אור חוזר", שניהם שווים (ראו שרטוט מס' 2). מה שבא לכלי מלכות, כלי מלכות לא רוצה לקבל, בדומה לאותו אורח שלא רוצה לקבל מבעל הבית כלום, מפני שמתבייש.

שרטוט מס' 2

שאלה: לא ממש ברור איך שני האורות האלה שווים? ה-100% האלה שמגיעים מהבורא כאור ישר והאור החוזר.

כל מה שמגיע לאורח, הוא מחזיר לבעל הבית, הוא לא מקבל כלום. זה נקרא אור ישר שווה לאור חוזר. האורח לא מקבל כלום, אתה מבין מה זה? זה דחיה.

תלמיד: זה שהוא דוחה זה ברור, אבל זה שהוא מחזיר אליו באותה מידה זה לא ברור.

הוא לא סתם דוחה, הוא מחזיר לבעל הבית ואומר לבעל הבית, אני לא יכול לקבל ממך כי אני מתבייש. יש לי בושה, הבושה לא נותנת לי אפשרות לקבל ממך. זה הכול, דבר פשוט. אני מסביר בצורה הכי קצרה ופשוטה.

תלמיד: אני מתנצל, אבל יש מושג של דחיה כשהוא פשוט לא מקבל אור ויש מושג של אור חוזר, שאם אני מבין נכון זה כשהוא דואג לבורא ורוצה לתת לו בתמורה, או שזה משהו אחר?

אין כאן משהו לבורא, מדברים על פעולה מסוימת, בעל הבית רוצה לתת לאורח, האורח מרגיש בושה ולכן מסרב לקבל מבעל הבית. המקרה הזה ברור או לא?

זה הכול, אין יותר תנאים, רק שניים. רצון לתת מצד הבורא, רצון לקבל מצד הנברא, אבל יחד עם זה בושה שלא נותנת לנברא אפשרות לקבל מהבורא. אלה התנאים, בלי שום חשבונות אחרים.

שאלה: עכשיו מתבצע צמצום, בחינה ד' עושה מסך, אז עובי המסך שווה לעומק הכלי?

כן.

שאלה: אני רוצה לשאול לגבי הנקודה השחורה בהתחלה. האם הנקודה השחורה הזאת מתפשטת למלכות?

כן, הנקודה השחורה הזאת באור העליון, ממנה כל הרצון לקבל בכל העולמות, כולל בעולם שלנו. כל מה שיש לך, חוץ מהבורא, זה הנקודה השחורה הזאת.

שאלה: כשאנחנו אומרים, מחזיר אור, מדובר בכוונה? כשמסרב לקבל, מחזיר את האור בחזרה, אנחנו מדברים על כוונה?

מסרב לקבל מילוי. שמרגיש בתוך הרצון לקבל שלו, שמאוד רוצה לקבל, אבל הבושה לא נותנת לו אפשרות לקבל, עוצרת אותו. כך יש בכל אחד ואחד מאיתנו.

שאלה: אור חוזר הוא אור ממש או זו גישה? למה זה נקרא אור?

אור חוזר זה יחס, יחס הנברא לבורא. ודאי שזה לא אור כמו שבא, מגיע מהבורא לנברא תענוג אלא הנברא דוחה את התענוג הזה בחזרה מפני שלא יכול לקבל מפני בושה. זה תענוג, אור זה תענוג.

שאלה: באיזה שלב מופיע האור בכלי כלפי הבורא?

אור מופיע בכלי כלפי הבורא כשיש בו רצון לקבל ועביות מספקת ומסך כנגד זה שהוא יכול לקבל על מנת להשפיע. הבורא דורש מהנברא שהנברא על ידי קבלת האור יגיע לדבקות בו, בבורא, ולכן אם אין מסך שדוחה את האור וכך מגיע להידמות לבורא, להזדהות עם הבורא, אז האור לא מגיע לנברא.

שאלה: האם אני מבין נכון שהבושה במלכות מופיעה באופן אוטומטי, וכאן יש פעולה שאינה אוטומטית?

מלמעלה מגיע אור עם הרצון שבו (ראו שרטוט מס' 3), הוא בונה את בחינה א', מתוכה, מאליה יוצאת בחינה ב', מתוכה בחינה ג' ומתוכה בחינה ד'. בחינה ד' מקבלת הכול עד שהיא מתמלאת בכל הבחינות, במיוחד הבחינה האחרונה שלה, ואז בבחינה האחרונה היא מרגישה בושה. ואחרי בושה בא צמצום. וכאן כבר אחרי הצמצום בא לנו אור חוזר שהוא דוחה את האור לאחור. אפשר להגיד כך, בא צמצום, מסך ואור חוזר וכבר מתחילה להיות העבודה.

שרטוט מס' 3

שאלה: למה כשבחינה ד' מתחילה לקבל היא מרגישה בושה?

היא מרגישה בושה מפני שיש לפניה את הבחינות הקודמות, ושם היא מרגישה עד כמה הבורא מתייחס אליה בהשפעה, עד כמה הוא חושב רק עליה, עד כמה הוא ברא אותה כדי למלאות אותה כל הזמן וכל הזמן הוא דואג רק לה, וכאן היא מגלה שהיא מקבלת. היא מקבלת בבחינה א' על מנת לקבל, בבחינה ב' על מנת לקבל, בבחינה ג' על מנת לקבל, ובבחינה ד' על מנת לקבל היא כבר לא יכולה לסבול. היא מרגישה עד כמה היא הפוכה לגמרי כלפי הבורא ואז היא עושה צמצום.

זה דבר שקורה ללא בחירתה. היא פשוט מרגישה את הפער בינה לבין הבורא וזה נקרא "בושה". זאת אומרת, זה תמיד ככה, כמו שבעל הסולם אומר, גם בעולם שלנו כל אדם שמרגיש שנותנים לו לחם חסד, לא יכול לסבול את זה, הוא צריך להצדיק את זה. לגנוב זה משהו אחר, אבל לקבל כשכולם נותנים, והוא מקבל, הם פשוט משפילים אותו לגמרי. בחינה ד' לא מסוגלת לסבול את זה, ולכן עושה צמצום. צמצום זו הפעולה הראשונה של הנברא כלפי הבורא.

קריין: הגענו לטור ב'. אות כ"א. בשורה "ומחזירו לאחריו".

גם נתבאר שאותן ה' בחינות העביות שבבחי"ד נכללות ובאות במסך ומתחברות במדת הקשיות שבו.

ולפיכך נבחנים בהמסך ה' מינים של זווגים דהכאה ע"פ ה' שיעורי עביות שבו:

שזווג דהכאה על מסך שלם מכל ה' בחינות העביות, מעלה או"ח המספיק להלביש הע"ס כולן, דהיינו עד קומת כתר.

וזווג דהכאה על מסך החסר מעביות דבחי"ד, שאין בו רק עביות דבחי"ג, הנה האו"ח שהוא מעלה, מספיק להלביש הע"ס רק עד קומת חכמה, וחסר מכתר.

ואם אין בו אלא עביות דבחי"ב, הנה או"ח שלו קטן יותר ואינו מספיק להלביש הע"ס רק עד קומת בינה, וחסר מכתר חכמה.

ואם אין בו אלא עביות דבחי"א, הנה האו"ח שלו מוקטן יותר, ומספיק להלביש רק עד לקומת ת"ת, וחסר מכח"ב.

ואם הוא חסר גם מעביות דבחי"א, ולא נשאר בו אלא עביות דבחינת שורש, הנה ההכאה שלו קלושה מאוד, ומספיק להלביש רק לקומת מלכות בלבדה, וחסר מט"ס הראשונות, שהם כח"ב ות"ת.

יש לנו אור עליון שיורד אלינו מהקומות שלו (ראו שרטוט מס' 4). אם הוא יורד מהקומה הגדולה ביותר, נכנס למלכות, אז מלכות זורקת אותו בחזרה והוא מגיע לכתר. אם פחות אז לחכמה, אם פחות, לבינה, אם פחות, לתפארת ואם פחות למלכות. מכאן אנחנו מבינים, שזה תלוי בגודל הרצון לקבל. בכלי יש דרגות עביות, ומעליו עומד המסך, ואז כל האורות הולכים חזרה. והכלי, ככול שהוא יותר עבה, זורק את האור מתוך העביות שלו ומתוך הקשיות שלו חזרה למאציל, לבעל הבית.

לכן "כל הגדול מחברו", עד כמה שהוא גדול, כשהוא במספר חמש בקומות, זה מפני שהאגו שלו גדול, ונמצא בדרגה במספר 5. אם יש לו רק דרגה 4, אז הוא מגיע לקומה 4. עביות בדרגה 3, מחזירה לקומה 3 שלו, ובהתאם 2 ל-2, ו 1 ל-1. לכן לאדם קטן יש קצת יכולת להשפיע, ולאדם גדול יש עביות יותר גדולה, ואז הוא יכול להשפיע יותר.

שרטוט מס' 4

קריין: אות כ"ב.

אות כ"ב

"והנך רואה איך ה' שיעורי קומות של ע"ס יוצאים ע"י ה' מיני זווג דהכאה של המסך, המשוערים על ה' בחינות עביות שבו. ועתה אודיעך טעם הדברים, כי נודע שאין אור מושג בלי כלי, גם ידעת שה' בחינות עביות הללו באות מה' בחינות העביות שבבחי"ד, שמטרם הצמצום היו ה' כלים בבחי"ד שהלבישו להע"ס כח"ב תו"מ, כנ"ל באות י"ח, ואחר הצמצום א' נכללו בה' בחינות של המסך, אשר עם האו"ח שהוא מעלה, הם חוזרים להיות ה' כלים מבחינת או"ח על הע"ס כח"ב תו"מ, במקום הה' כלים שבבחי"ד עצמה שמטרם הצמצום. ועל פי זה מובן מאליו שאם יש במסך כל ה' בחינות עביות הללו, אז יש בו ה' כלים להלבשת הע"ס, אבל בעת שאין בו כל הה' בחינות, כי חסר לו העביות דבחי"ד, הרי אין בו אלא ד' כלים, וע"כ אינו יכול להלביש רק ד' אורות חו"ב תו"מ, והוא חסר מאור אחד שהוא אור הכתר, כמו שחסר לו כלי אחד שהוא העביות דבחי"ד. וכמו כן, בעת שחסר בו גם בחי"ג שאין בהמסך רק ג' בחינות עביות דהיינו רק עד בחי"ב, הרי אז אין בו רק ג' כלים וע"כ אינו יכול להלביש רק ג' אורות, שהם בינה ת"ת ומלכות, והקומה חסרה אז מב' האורות כתר וחכמה, כמו שחסרה מב' הכלים בחי"ג ובחי"ד. ובעת שאין במסך רק ב' בחינות עביות דהיינו מבחינת שורש ומבחי"א, הרי אין בו אלא ב' כלים, וע"כ אינו מלביש רק ב' אורות שהם אור ת"ת ואור מלכות, ונמצאת הקומה חסרה מג' אורות בח"ב, כמו שחסרה ג' הכלים שהם בחי"ב ובחי"ג ובחי"ד. ובעת שאין במסך רק בחינה אחת דעביות, שהוא בחינת שורש העביות לבד, הרי אין לו אלא כלי אחד, לכן אינו יכול להלביש רק אור אחד, שהוא אור המלכות, וקומה זו חסרה מד' אורות כח"ב ות"ת, כמו שחסרה מד' הכלים שהם עביות דבחי"ד ודבחי"ג ודבחי"ב ודבחי"א. הרי ששיעור הקומה של כל פרצוף תלוי בדיוק נמרץ בשיעור העביות שיש במסך, שהמסך דבחי"ד מוציא קומת כתר, ודבחי"ג מוציא קומת חכמה ודבחי"ב מוציא קומת בינה, ודבחי"א מוציא קומת ת"ת, ודבחינת שורש מוציא קומת מלכות.".

זאת אומרת, יש כאן גם ערך הפוך אורות וכלים, אבל אנחנו רואים שהאור שהנברא יכול להשפיע לבורא, תלוי בעביות הנברא וקשיות המסך. ואז יוצא שככול שיש יותר עביות, וככול שיש התגברות על עביות, אז יכולים להשפיע יותר לבורא. לכן עביות קטנה, זה לא אומר שאתה יותר טוב, אלא דווקא כשיש עביות גדולה עם מסך גדול, אז אתה חזק, ויכול להשפיע לבורא.

שאלה: באלו תנאים חסרות במסך דרגות עביות?

כשהנברא לא קיבל מספיק אור המחזיר למוטב. הכול תלוי בכמה אור האדם מקבל מהבורא, ובהתאם לזה עד כמה הוא יכול להידמות לבורא. זה תלוי בקבוצה, זה תלוי בעבודה שלו, זאת אומרת, בהרבה דברים. אבל זה כל העניין. לעשות כל מיני פעולות, שעל ידן הוא יקבל את האור המחזיר למוטב שבונה לו את המסך.

שאלה: האם בחינה ד' זה איפה שמתבטא וגדל האגו?

האגו מתבטא בעיקר בבחינה ד', ודאי שבבחינה ד'.

שאלה : למה יש עביות למסך? הרי זו הרי תכונת הכלי.

מסך זה כוח התגברות, כוח ההתגברות על התענוג שיש באור. והכוח הזה תלוי בעביות שיש בכלי, ובקשיות שיש במסך. העביות והקשיות שיש, וכששתיהן מתחברות הן עושות את המסך, והמסך כבר דוחה את האור לאחוריו, מה שנקרא "אור חוזר", ולפי זה מביא תענוג לבורא.

שאלה: האם עביות המסך של מלכות היא המרכיב שקובע לאיזו דרגה בעולמות העליונים האור החוזר של מלכות ייכנס?

העביות של המסך, של כלי המלכות, קובעת את הכול. כי "עביות המסך", זה נקרא שיש לו כנגד זה קשיות במסך. והעביות והקשיות שבמסך קובעות את גודל המדרגה, את גודל ההשפעה, את הכול.

שאלה: האם יש לנו מסכים אישיים שאנחנו צריכים לכלול בעשירייה, ואם כן, איך עושים את זה?

אנחנו מדברים רק על מה שלמדנו. רק על זה תשאל. לא מדברים על מסכים אישיים, למה לבלבל את כולם? צריכים לדאוג שכולם יבינו את מה שאנחנו לומדים, ולא לבוא עם שאלות פרטיות שנראה לך שזה טוב, זה לא טוב.

שאלה: המסך מתגלה כתוצאה מהבושה, מופיע כתוצאה מהבושה, מה קורה עם הבושה במדרגות האלה, גם הבושה הופכת להדרגתית?

וודאי שכשהכלי מתחיל לקבל בעל מנת להשפיע, זאת אומרת, יכול לעשות אור חזור כלפי הבורא, אז הבושה הופכת להיות כבוד, ככה זה.

שאלה: המושג זיווג דהכאה, אני רואה שהוא מכניס אותו כאן בפעם הראשונה בסעיף כ"ג, האם תוכל לפרט עליו קצת?

וודאי שאני עכשיו לא אדבר, לא אספר על זה בהרחבה. אבל האור שיורד למלכות, רוצה להיכנס לתוך המלכות, מלכות דוחה אותו, אז יש אור ישר, אור חוזר, ואז יש לפי מה שעשה אור פנימי (ראו שרטוט מס' 5) כל הפעולה הזאת נקראת זיווג דהכאה. יש אור שמגיע, אור ישר, יש אור שנדחה, אור חוזר, ואחר כך מתקבל, אז יש כאן הכאה, ועל ידי ההכאה בא זיווג, לכן זה נקרא זיווג דהכאה.

שרטוט מס' 5

אי אפשר לקבל אור לתוך הרצון אלא אך ורק על ידי הכאה. שאני לא רוצה לקבל אותו לעצמי, אלא אני מקבל אותו אחרי שדחיתי ואני בטוח שזה לא לעצמי, ואחר כך חלק ממנו אני מקבל בפנים כדי ליהנות, אבל התענוג שלי הוא כולו שייך כבר לבעל הבית, לאורח, לבורא, לא לי. אם אני רוצה ליהנות למישהו אני כך עובד, כך עובדים כל הכלים הרוחניים. כל נשמה ונשמה יכולה לקבל אך ורק במידה שהיא רוצה להשפיע לבורא דרך חברים, כך אנחנו לומדים.

ואנחנו מקבלים מזה תענוג גדול מאוד, אבל רק מתוך זה שרוצים להשפיע לבורא. לָמה? אם אני רוצה להשפיע אז מה אני מקבל? אתה מקבל את גדלות הבורא, אתה מקבל את הכרת הבורא, אתה מקבל את הרגשת הבורא, השגת הבורא, זה מה שאתה מקבל. בואו נתאר כך, עד כמה שהבורא גדול בעינייך, אז כמה שאתה משפיע לו אתה נהנה, הכול תלוי בגדלות שלו בעיניך.

שאלה: מה זה קשיות המסך?

קשיות זה קשה, עד כמה שהוא קשה, לא נותן לשום תענוג לחדור דרכו לרצון לקבל. יש רצון ויש מסך, אז רצון מושך פנימה, והמסך צריך לדחוף אחורה (ראו שרטוט מס' 6) ואז אם יש כזה דבר, אז כלי מתחיל לחשוב כמה אני יכול לקבל כדי להשפיע. זאת אומרת, עד כמה שהרצון לקבל שלי הוא חשוב לי וכמה שאולי בעל הבית, הבורא חשוב לי, ואז אני שוקל ולפי זה מחליט.

שרטוט מס' 6

חברים בכל העולם, יש לנו הרבה מאוד פתיחות שעברתי עליהן כבר במשך שלושים השנים האחרונות לפחות. יש יותר מוצלחות, פחות מוצלחות, אני עכשיו לא כל כך בכושר, גם בגלל הגרון, גם בגלל העייפות הכללית, יש לי עוד כמה דברים, אני ממליץ לכם לכו לסדרות האלו של הפתיחה. יש איזו פתיחה טובה לדוגמה שאפשר להמליץ לכולם?

קריין: אנחנו נשלח היום לכולם.

אז תשלחו. תבחרו יחד מהי הכי טובה, לא מסובכת, אלא ממש לעניין, ונעמיד את כולם לפי הפתיחה ההיא. ובנוסף למה שאני כאן מסביר, שתהיה שם גם הפתיחה ההיא, וכך אנחנו נתחיל להתגלגל.

שאלה: אותן חמש הדרגות של אור חוזר, איך המערכת הזאת נקראת?

כך זה נקרא, חמישה אורות חוזרים. חמש בחינות שבמסך עושות לנו חמש צורות של אור חוזר.

שאלה: ממה מורכב המסך?

המסך מורכב מרצון לקבל ובושה. תתאר לעצמך כמו שאתה נמצא מול בעל הבית, הוא נותן לך משהו טעים, יפה, ואתה אומר "אני לא רוצה, אני לא רעב". אתה רעב, אתה רוצה, אבל יש לך בושה. הרגשת את זה פעם? כן, יפה, אז אתה יודע מה זה, זאת הבושה. מדברים על בני אדם לא מדברים על אף אחד אחר, אין חוץ מאדם ובורא בעולם אף אחד.

(סוף השיעור)