שיעור בוקר 02.03.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "השלום בעולם", עמ' 459

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם" עמוד 459, מאמר "השלום בעולם".

השלום בעולם

עיונים ובקורת בשאלות הגורמים להעדר שלום, הצעות מתקני עולם,

והעמדתן במבחן המציאות. - התבוננות ב"טוב" הנשען על

"חסד ואמת צדק ושלום" כנרמז בספר תהילים.

חסד ואמת נפגשו. צדק ושלום נשקו,

אמת מארץ תצמח, וצדק משמים נשקף,

גם ה' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה." (תהילים פ"ה)

כל דבר מוערך לא לפי שהוא נראה ברגע מסויים - אלא במדת התפתחותו

"כל דבר שישנו במציאות, הן טוב והן רע, ואפילו היותר רע ומזיק שבעולם - יש לו זכות קיום, ואסור להשחיתו ולבערו כליל מן העולם - - - אלא שמוטל עלינו רק לתקנו, ולהביאו למוטב.

כי התבוננות כלשהי במלאכת הבריאה, דיה, להשכילנו על גודל שלימות פועלה ויוצרה. ולכן, עלינו להבין להזהר מלהטיל דופי בשום פרט מהבריאה, ולומר שהוא מיותר, ואין בו צורך. שבזה יש ח"ו משום הוצאת שם רע על פועלה". כי כביכול ברא משהו מיותר, כל שכן מזיק. אלא זה שעכשיו אנחנו רואים, מרגישים שיש דברים מזיקים, או אפילו סתם מיותרים בעולם, זה מפני שאנחנו לא רואים עד כמה הם מגיעים לתיקון ומשלימים זה את זה, ודווקא על פני התיקונים האלה גדל הטוב האבסולוטי. כרגע אנחנו לא יכולים לתאר לעצמינו שאפשר לעשות זאת בצורה אחרת, אלא רק על ידי בריאת הקלקול ותיקון הדרגתי מסודר.

"אמנם, דבר זה ידוע לכל, שהבורא ית' לא השלים את הבריאה, בעת שבראה, וכן אנו רואים בכל פינה במציאות שלפנינו, הן בכלל, והן בפרט - היא נתונה תחת חוקים של התפתחות הדרגתית, החל משלב ההעדר, עד גמר גידולו. ומסיבה זו, כאשר אנו טועמים טעם מר בפרי בתחילת גידולו, אין הדבר נידון אצלנו כמציאת מום ודופי בפרי. משום שכולנו יודעים את הסיבה, והיא, שהפרי עדיין לא גמר תהליך ההתפתחות בשלמותו.

וכן ביתר הפרטים של המציאות: כאשר איזה פרט נראה לנו רע ומזיק, הנה אין זה אלא עדות עצמית של אותו הפרט, שהוא עדיין שרוי בשלב מעבר, בתהליך ההתפתחות שלו. לכן אין לנו להחליט כי רע הוא, ואין להטיל בו דופי, כי לא מחכמה היא".

אפשר לעשות מכאן כמה סיכומים בינתיים. קודם כל, שכל מה שיש בעולם נברא מהמצב הסופי, השלם. ואי אפשר שהנברא, חוץ מהבורא, יגיע להשגה והבנה והרגשה של אותו המצב הסופי, אלא על ידי זה שהוא יעבור את כל מצבי ההתפתחות מהדבר ההפוך מהשלמות הסופית, עד שיתפתח וישיג לאט לאט, בצורה, בהבנה, בהרגשה, בהשגה, את הצורה הסופית השלמה.

ולכן אין כאן מה לדבר על כך שיש רע במציאות, אלא כל הרע שבמציאות מתגלה בהדרגה בכל נברא ונברא ובכל הנבראים יחד, במידה ובצורה כזאת שהם יוכלו לתקן את עצמם ויהיו מוכנים להרגיש את הטוב המוחלט שיתגלה להם לפי התפתחותם בסוף.

שאלה: אנחנו יודעים שיש תהליכים שהם רצויים ויש תהליכים שהם לא רצויים.

מה זה לא רצויים? כלפי מי אתה אומר רצויים או לא רצויים?

תלמיד: כלפי הבורא וכלפי הנברא, יש דרך תורה ודרך ייסורים, ואפשר היה להעביר תהליכים בדרך מסוימת, אבל מפני שלא עשינו תיקונים בזמן, אנחנו עוברים אותם בדרך של מלחמות.

בינתיים נשאיר את זה. יכול להיות, נגיד שאתה צודק בינתיים.

תלמיד: אז למה בעל הסולם אומר שאין רע?

כי באמת אין רע, אלא זה כוחות התיקון שקיימים במציאות כדי להביא אותנו להיות טובים כבורא. ולכן אתה לא יכול להגיד על הכוחות האלה שמפתחים אותנו, שמביאים אותנו לטוב המוחלט שהם רעים. הם כולם טובים כי מטרתם להביא אותנו להתפתחות השלמה שלנו. וזה כך מלכתחילה, זאת אומרת מלכתחילה יש מצב טוב וממנו, כנגדו, נברא בצורה מלאכותית מצב רע, ואז כל השלבים מרע לטוב כבר חייבים להתקיים בהכרח.

אתה יכול לשאול, אבל איפה כאן הבחירה החופשית שלנו? היא קיימת או לא? האם אנחנו יכולים בכל זאת להתקדם בצורה שאנחנו בוחרים? לפי מה אנחנו יכולים לבחור? אנחנו עוד נדבר על זה בהמשך המאמר. יש כאן הרבה שאלות, לא סתם בחרנו את המאמר הזה, הוא מאוד חשוב לנו היום.

שאלה: אם בעל הסולם אומר שאין רע במציאות, אז כביכול כל דבר שקורה במציאות אני צריך לקבל?

מה זאת אומרת שאין רע במציאות? יש רע. רק הרע הזה, אם אנחנו מסתכלים עליו נכון, למה הוא צריך להביא אותנו, אז יכול להיות שהרע הזה מביא אותנו לטוב. מצד אחד. מצד אחר, האם יכולנו להגיע לטוב הזה בלי הרגשת הרע? או אולי להרגיש אותו במקצת ולא לעשות טעויות, ולא לקבל ממש עונשים גדולים. מה ההבדל בין זה שהבורא מכוון אותנו ובין זה שהוא מעניש אותנו? יש כאן הרבה דברים, נלך קדימה לאט לאט ונתקדם.

שאלה: המאמר הזה מדבר על גילוי הרע, שהרע חייב להתגלות כי אחרת לא נוכל להתקרב לבורא או למטרת הבריאה. איך אנחנו מתכוננים לכזאת עוצמה של גילוי הרע? אפילו מספרים שרבי עקיבא לא היה מסוגל להתמודד עם כאלו עוצמות של גילוי הרע, איך אנחנו יכולים להתמודד עם כאלה עצמות של הכרת הרע בבני ברוך, כשאנחנו עוד לא בדרגות כאלו גבוהות?

קודם כל אני לא חושב שאנחנו נרגיש רע שהוא למעלה מהכוח שלנו, כמו שאתם מתארים לעצמכם. הכול מדוד לפי מטרת הקבוצה, לפי מטרת האדם, ולכן לא נותנים לאדם דברים שהוא לא יכול להתגבר עליהם, ואנחנו ברוך ה' מתפתחים עד היום בצורה כזאת שכן נהיה מוכנים לקבל את הדברים הרעים כביכול, שהם דווקא כוחות ההתפתחות שלנו, בצורה נכונה. אין בעיה.

שאלה: האם נכון לראות בכל התפרצויות השנאה שיש בכל הרמות השונות ניסיונות להתקרב לזולת?

כן ולא. אנחנו צריכים לראות בכל התפרצויות השנאה שזו צורת האהבה שמתגלה בצורה הפוכה, בצורה של שנאה, ואנחנו צריכים לעבוד על זה דרך הבורא, שזה נקרא "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו". וכדי שנגיע לשלום אנחנו צריכים להיות קודם במלחמה, בשנאה, ולכן הבורא מעורר שנאה, דווקא כדי שנפנה אליו. שנפנה אליו ולא שנברר בינינו את הדברים, אלא אם יש לי משהו עם החברים, אם יש משהו בין העמים, בין המדינות, אז אנחנו צריכים לפנות לבורא והוא צריך לסדר את הסכסוך. כי הוא סידר סכסוך בינינו והוא צריך להביא במקומו שלום, השלמה, וזו בעצם הדרך הנכונה.

על ידי זה שיש סכסוך אנחנו צריכים לגלות צורך בבורא, בקו האמצעי, שהוא יעשה בינינו שלמות, שלום, חיבור, ואז אנחנו מגלים את עצמנו במצב המחובר, ובמידה שאנחנו מתחברים למעלה מהסכסוך, למעלה מהשנאה, אז אנחנו מגלים את הבורא. הסכסוך, השנאה, מתגלה כעביות המדרגה, שורש א' ב' ג' ד', והחיבור בינינו, הרצון לגלות את החיבור בינינו מתגלה כמסך ואור חוזר. ואז יש לנו השתוות הצורה בין מה שאנחנו משיגים בחיבור ובין הבורא, והבורא מתגלה בתוך הכלי הזה ונעשה פרצוף, שהוא מקבל את האור העליון, את הבורא בתוכו, וכך יש לנו איחוד, חיבור, דבקות בין הנברא שהוא הכלי, ובין הבורא שהוא האור.

תלמיד: בעבודה שלנו אנחנו מנסים ליצור יחס של אהבה אחד כלפי האחר, הכוונות הן טובות אבל בגלל שכולנו אגואיסטים זה נתפס כאילו שהכוונות לא טובות, אולי כולנו צריכים לראות בזה בעיה כללית?

אתה צודק, צריכים לדבר על זה בינינו יותר, ולהשתדל לעשות כל מיני תרגילים כאלה עד שבאמת זה יקרה. והעיקר כאן זאת התפילה, בקשה לבורא שיעזור לנו, שיסדר לנו, שיראה לנו איך עושים את הדברים האלה, על כל דבר ודבר לפנות אליו.

שאלה: פרי שעדיין לא בשל הוא מר ולא טעים ובמצבו הסופי הוא טעים, רק צריך להמתין שהוא יגיע למצב הזה. אבל יכול להיות פרי על עץ גוסס בגלל שהשורשים נפגמו, ולכן גם הפרי לא יהיה טעים בסוף. איך האדם יכול לקבוע שבאמת בסוף הפרי יהיה בשל ולא יירקב על עץ לא טוב?

אנחנו צריכים לדאוג רק לזה שאנחנו נתפלל לבורא שהוא יטפל בגדילת הפרי ולא יותר מזה, גם העץ וכל מה שיש זה הכול בא מלמעלה. יש 40 סוגים שונים של טיפול בעצים כמו שאנחנו לומדים במאמר ט"ו בשבט של הרב"ש. אלה ממש 40 המדרגות שיש בין מלכות לבינה, בין דומם לצומח, כלומר עץ. אנחנו צריכים להבין שהכול תלוי רק בבורא, וכדי לחייב אותו אנחנו צריכים רק להתחבר.

אם אנחנו מתחברים בתפילות שלנו, בלימוד שלנו, דווקא עכשיו בזמן שאנחנו נמצאים בפירוד, בהתנגדות, בהתנגשות, אפילו בשנאה שמתגלה פתאום באלה ובאלה חברים, אנחנו צריכים להתגבר על זה ושוב ושוב להשתדל לפנות כל אחד ויחד כולנו לבורא, שיעזור לנו להיות בחיבור מעל השנאה, אז בזה אנחנו נתקדם מאוד. אתם תראו שכל המלחמה הזאת שהיא נמשכת כל כך ומתארכת זה בגללנו, כי אנחנו מתעצלים להעלות תפילה אמיתית, עוצמתית, שסוף סוף הבורא יסדר בינינו חיבור נכון וייקח אותנו לדרגה הבאה. אנחנו בזה בעצם אשמים שהמלחמה נמשכת.

תלמיד: אם אני רואה בצורה ברורה שהחבר שונא אותי, איזו כוונה צריכה להיות לי באותו רגע?

אתה צריך להתקרב אליו, להשתדל בכל צורה שהיא להתקרב אליו. ולהתחיל אולי אפילו מרחוק, או אפילו דרך צד שלישי לדבר על המטרה שלנו ואיך אנחנו מגיעים אליה, שאנחנו אך ורק מתקרבים, מתחבקים ופונים לבורא והבורא אז מעלה אותנו. אין לנו שום צורה אחרת לנצח בכל אותם המצבים שהבורא מעורר. אנחנו צריכים להבין שבלעדיו לא הייתה מלחמה ולא היו בעיות, שום דבר, לא בעיות פרטיות ולא בעיות כלליות, שזה רק כדי לעורר אותנו לחיבור שהוא המצב המתוקן.

שאלה: כשהמקובלים כותבים שאנחנו חיים בזמנים מאוד מיוחדים, אז הם בטח לא מתכוונים לזה שעכשיו הפרי הוא בשל אחרי כל מה שאנחנו רואים שקורה?

הוא לא בשל, אבל מתקרב למצב שהוא יכול להיות בשל.

קריין: אנחנו בכותרת "חולשתם של "מתקני עולם"".

חולשתם של "מתקני עולם"

"ומכאן המפתח להבנת החולשה של מתקני עולם שקמו בדורותיהם, - כי הם ראו את האדם בדמות מכונה שאינה פועלת כראוי, וצריכה תיקון. דהיינו, להסיר ממנה את החלקים המקולקלים, ולהחליפם באחרים מתוקנים.

כי כן כל מגמתם של מתקני עולם הללו לבער כל רע וכל מזיק שבמין האדם - - - ואמת היא, שלולא הבורא ית' עמד לנגדם, ודאי שהיו כבר מספיקים מזמן לנפות את האדם כבכברה, ולהותיר בו רק טוב ומועיל בלבד", לפי דעתם.

אלא, מתוך שהבורא ית' שומר על כל הפרטים שבבריאה שלו בהקפדה יתרה, ואינו מרשה למישהו להשחית שום דבר שברשותו - אלא רק להחזירו ולהפכו למוטב בלבד, כדברינו לעיל, - לפיכך: כל המתקנים מהמין האמור - יתמו מהארץ, והמדות הרעות שבעולם - לא יתמו מהארץ. והם מתקיימים ומונים את מספר המדרגות של התפתחות המחויבים עוד לעבור עליהם - עד שיבואו לגמר בישולם.

אשר אז, אותם המדות הרעות בעצמן מתהפכות, ונעשות למדות טובות ומועילות, כמו שחשב עליהם הבורא ית', מראש. בדומה לפרי היושב על ענפי העץ, ומחכה ומונה את הימים והחדשים המחויבים עוד לעבור עליו, עד שיגמר בישולו, שאז יתגלה טעמו ומתיקותו לכל אדם".

שאלה: מצד אחד אני רואה חיבור מדהים באוקראינה, זה הזכיר לי את הכנסים שלנו, מצד אחר נראה לי שכאילו זה מתדלק את המצב. האם הבורא לקח את ההגה מהידיים שלנו, הוא לוקח את השליטה וכבר לא נותן לנו זמן לתקן עד שנתחבר?

אנחנו צריכים לעבוד במה שמוטל עלינו, שזה רק לפתח את החיבור עד אהבה. ומה שקורה, אתה לא יודע מה קורה, אתה צריך לקבל את זה כעובדה ולעבוד על זה לחיבור ואהבה, זה הכול.

שאלה: מה זה אומר שאנו מתעצלים להעלות תפילה, הרי כל יום מנסים?

צריכים להשתדל להעלות תפילה לא פעם ביום, אלא בכל רגע ורגע, כל הזמן לפנות לבורא, כל הזמן, כל אחד עבור כולם. זה בעצם מה שהמצב הנוכחי מחייב אותנו ומאפשר לנו. בואו נראה בזה הזדמנות ומי יודע אם היא תחזור עוד. אנחנו נמצאים עכשיו בתחילת היום, אז במשך היום ככול האפשר, ממש כל הזמן נהיה כולנו דרוכים כל אחד וכולם יחד בפנייה לבורא, שיעשה חיבור בינינו עד כדי כך שאנחנו נגלה את כוח ההשפעה, שהוא קושר אותנו יחד ותחתינו כל האנושות והוא מתגלה בכולם.

שאלה: יש לנו תפילה עולמית בשעה 19:30, מתאספים מאות ואלפי חברים ומעלים תפילה. גברים מתאספים בזום משלהם לתפילה עולמית משותפת, ונשים מתאספות בזום משלהן לתפילה עולמית משותפת, קוראים ביחד, מדברים, שרים, בדיוק כמו שאמרת, ובנוסף יש גם עשיריות שמתאספות במהלך היום בתוך עצמן. איך לעשות תפילה עולמית, תפילה בציבור, במשך כל היום, שכל הכלי העולמי יחזיק וכך ננצח את המלחמה הפנימית והחיצונית?

אני חושב שאתם צריכים להרגיש את זה יותר ממני, אני לא יכול להגיד לכם מה לעשות, באמת לא. יש לי כמה שיחות בוקר שאני עושה עם אנשים שכותבים, עם אנשים שמפיצים, יותר מזה אין לי מגע. עם הקבוצות אין לי מגע כמעט, לפעמים פונים אלי, בעצם יום יום פונים אלי באימייל פרטי פה ושם אנשים, אבל אני חושב שאתם מבינים ומרגישים את זה יותר ממני.

תלמיד: האם נכון שכל פעם עשירייה אחרת בכל הגלובוס למשך 20, 30 דקות תתפלל לחיבור הכלי העולמי והעולם כולו? כלומר כל עשירייה תקבל חצי שעה ביום, זאת תהיה תורנות רמח"ל של עשיריות כלפי כולם, או לקבוע נקודות זמן שכולם מתכנסים ביחד?

ודאי שכל דבר שתעשו הוא טוב, תנסו לעשות כך או כך, כל אחד שרוצה שיצטרף, קבוצה או אנשים בודדים שיצטרפו באיזו צורה, בקיצור תנסו.

אני מאוד שמח שבסך הכול מתעוררים לזה אנשים. אני גם מאוד שמח שהיום אנחנו רואים את קבוצת אוקראינה, זפורוז'יה, אודסה, חרקוב שרק לפעמים מופיעים אצלנו, אני מקווה לראות אותם כל הזמן ובצורה קבועה.

שאלה: אתמול בערב התאספו לתפילה משותפת יותר מ 1000 נשים ויותר מ 500 גברים, זה הולך לקרות גם היום ומחר, איך להתכונן נכון למפגש כזה שכדי הוא באמת יהיה נכון. יש הרגשה שבכמות אנחנו כבר עושים אבל צריך עוד משהו, אולי בהכנה, משהו שבאמת יפתח את השמיים?

לפתוח את השמיים זה נקרא לפתוח את הלבבות, השמיים פתוחים לפי פתיחת הלב.

תלמיד: איך להתכונן נכון לחצי שעה הזו, למרות שצריך להיות בתפילה כל היום. אבל שם בריכוז הזה, מה אפשר לעשות יותר?

בקשר הלבבות מתגלה הבורא, הוא לא צריך שום דבר חוץ מחיבור הלבבות. כי הלב אלה הרצונות הפרטיים של כל אחד ואחד מאיתנו, ואם נחבר אותם יחד ונכוון אליו, נוכל לגלות בקשר בין הלבבות את המקור שלהם, את הבורא, ואת המטרה של החיבור שזה הבורא, ובזה אנחנו עושים את הכול.

אז איך לתאר את זה, איך להרגיש את זה, איך לרצות, איך להתפלל, איך לבנות את המצב הזה, אנחנו צריכים לחשוב, אבל כבר כשמדברים על זה, ומבינים שכך צריך לבצע את שיטת התיקון, זה כבר טוב. זה כבר דבר גדול שהבורא נותן לנו מחשבה ורצון לזה.

שאלה: אני מרגיש שהמצב הזה כאילו תופס אותנו כבדידים, כיחידים, איך אנחנו מחברים את העשירייה למצב הזה? האם העשירייה צריכה להתחבר ישירות למצב הזה, או שעכשיו אנחנו צריכים להתחבר בכלי העולמי, ומשם לפנות לבורא?

בכל זאת רצוי כמה שאפשר, למרות שאולי יש כאלה שלא יכולים במשך היום להיות מחוברים עם כולם, אז כל אחד בהתאם ליכולת שלו, דרך העשירייה שלו, להתחבר עם העשיריות האחרות, ואז ככל האפשר שכולנו נעלה מ"ן, נעלה חיסרון, בקשה לבורא. דרך פרקי תהילים מיוחדים, ויכול להיות שירים אבל מיוחדים ממש, דרך התפעלות מיוחדת של החברים, ובצורה כזאת שאנחנו נעורר את עצמנו.

אבל להיזהר שזה לא יהיה ריק, זה צריך להיות מלא בתוכן יפה, ולא חסר לנו חומר, ההיפך, רק לבחור נכון ובקפדנות מה יכול להחזיק את הלבבות שלנו כמה שיותר ביחד, את כל מי שנמצא בזה. אפילו אם הוא רק שומע ככל שעסקי היום מאפשרים לו להיות מחובר לאחרים. אפילו אם אני שומע את זה ברקע, אני בכל זאת נשאר איתם כמה שאפשר, זה טוב להיות כמה שיותר מחוברים לזה.

תלמיד: וכשאני מגיע למפגש כזה אני צריך לקחת איתי את העשירייה, או שאני מתחבר ומתכלל בתוך המפגש עם החברים?

קודם כל אתה נכלל מהעשירייה שלך אם היא מסוגלת, ואחר כך אתה נכנס לכלי העולמי, אני לא יודע איך זה מסודר, לפי איזה קודים, לאן אתם נכנסים כדי להיות מחוברים יחד, אני מקווה שגם אני אקבל את הלינק, או שתפרסמו אותו כאן, וכך נעשה.

תלמיד: ולגבי הכוונה היותר פנימית, איך אני צריך לבוא למפגשים האלה?

אנחנו מדברים על זה כל הזמן, למה אתה שואל איך לבוא למפגשים האלה?

בצורה כזאת שאני מוכן, שהלב שלי פתוח, הנשמה שלי פתוחה, שאני רוצה להיות מחובר יחד איתם, שאני מבין שבזה אנחנו מחברים את הכלים של הכלי השבור דאדם הראשון, של הנשמה הכללית. במידה שאנחנו מחברים את עצמנו עוד ועוד לכלי אחד, הבורא מתגלה בעוצמה יותר גדולה עד שנוכל להתחיל לגלות אותו כנרנח"י. ואז מגיעים ככלים של דור האחרון, לגילוי הבורא לנברא בצורה השלמה.

תלמיד: האם אני צריך לבוא למפגש התפילה כחלק מעשירייה?

שוב, קודם אתה מתקשר לעשירייה, מהעשירייה אתה כבר מתקשר לאיזה לינק, רצוי להתחבר דרך העשירייה.

שאלה: אצל חברים מתעוררים רצונות להתכלל ולעזור במה שנקרא ההתנגדות העממית. אפילו חברים שיש להם הזדמנות לעזוב, לא עוזבים, לא נוסעים. איך להתייחס לזה?

אני לא יכול להגיד לכם מה לעשות במקרים כאלה. אני גם מבין את ההרגשה של האנשים שלא רוצים לעזוב את הקבוצה. נניח הם נמצאים בקייב או באיזה מקום אחר, ומרות שיש להם אפשרות לנסוע, לעזוב, לעבור למקום יותר רגוע, אבל הם לא יכולים לעזוב את הקבוצה, הם חייבים להיות יחד איתם, ומרגישים שהם לא יכולים להתנתק.

אפשר להבין את זה, אפשר להרגיש, אני מאוד מבין אותם. אבל אם יש לך משפחה, ילדים, אישה ואתה חייב בגללם לעזוב את המקום, תעשו את זה. זו לא עבירה. יש היום אפשרות להיות בקשר וזה שאתם תהיו בעיר אחת, זה לא יעזור לשני. צריך בכל זאת לדאוג לביטחון המשפחה, לאישה ולילדים. לכן אני בכל זאת ממליץ לדאוג לשלום משפחה.

שאלה: החברים שלי הם פטריוטיים אמיתיים של המדינה שלהם, וכרגע הם מגלים שנאה גדולה, אבל יחד עם זאת הם עושים מאמץ גדול ומתעלים מעל השנאה. ככה גם בצד השני, יש חברים שמתעלים מעל הכול ואנחנו מתחברים ומעלים תפילה. אבל יש גם חברים שלא מצליחים להתעלות, גם בצד הזה, וגם בצד השני. היום בשיעור מורגש שנוספה שנאה. האם עלינו להתחבר רק עם חברים שמסוגלים להתעלות?

אנחנו צריכים לדאוג כל הזמן לחיבור, "על כל פשעים תכסה אהבה". חובה עלינו לעשות את זה, ולא אכפת לי עם מי. אלה יכולים להיות חברים שלנו מסיביר, ממוסקבה, מכל מקום אחר, אלה יכולים להיות החברים מהמקום שבו אני גר, אבל אולי יש להם נטיות אחרות, או "רקורד" אחר, זאת אומרת עבר אחר. אנחנו צריכים להתעלות למעלה מכל ההבחנות הארציות ולהשתדל להתחבר בינינו, לחיבור. זה מה שאנחנו צריכים לעשות, להגיע, ושם ניפגש עם הבורא, שהוא אחד על כולנו.

לכן "על כל פשעים תכסה אהבה" בין חברי בני ברוך חובה שכך יקרה. אנחנו מתעלים מעל ההבחנות ארציות של העולם הזה, ומגיבים רק למה שיכול לחבר בינינו. אני לא מסתכל על השנאה הטבעית שכביכול צריכה להיות, ועל כל מה שאני שומע פה ושם, אני יודע רק דבר אחד, שעל פני כל מה שמגיע לי לאוזן וללב, ואפילו אני רואה שאני בוער כנגדם, יחד עם זה אני צריך להבין שהבורא נמצא מעל זה. "על כל פשעים תכסה אהבה", כי האהבה יכולה להתגלות, רק על פני הפשעים, רק על פני השנאה.

אתם שומעים את זה? אם אני נמצא בדחייה לחברים, בשנאה לחברים שלנו, אני צריך לעורר אותם, ולעורר את עצמי לחיבור. כדי שבחיבור מעל השנאה אנחנו נגלה אהבה. ממש אהבה. ואז בתוך האהבה הזאת אנחנו נגלה את הבורא, זו המטרה.

זה שאתם אומרים לי בסוף השיעור שבכל זאת אתם שונאים עוד יותר, כנראה שאני אשם ולא העברתי את השיעור בצורה נכונה. צר לי מאוד. טוב, נשתדל. בכל זאת, מה נעשה? החיים לא נגמרים עד גמר התיקון, ואנו חייבים לעשות את כל מה שבידינו.

שאלה: האם אני נקרא מתקן עולם אם אני רוצה לשנות את האחרים?

לא. בזה שאני רוצה לשנות את האחרים אני לא מתקן את העולם. אני צריך רק לשנות את עצמי ולבקש מהבורא שהוא יתקן את העולם. בי אין שום כוח לתקן את האחרים, זה רק מביא קלקול לעולם. כמו שאנחנו ראינו גם במלחמת העולם הקודמת שרצו לתקן את העולם, לנקות אותו מאנשים שאין בהם צורך כביכול, לפי דעתם ולבנות עולם חדש. עולם נקי ממה שלא רוצים לראות.

אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו פונים לבורא ולא שאנחנו עושים משהו. לפנות לבורא אפשר רק מנקודת אהבה, מהחיבור בינינו מעל כל ההבדלים, מעל כל הפשעים.

תלמיד: מתוך מאמר השלום, האם הכוונה במתקני העולם זה מישהו שרוצה לא לתקן את עצמו אלא אחרים?

זו קליפה. מי שרוצה לתקן את האחרים במקום לתקן את עצמו זו קליפה, "כל הפוסל במומו פוסל". כך אנחנו לומדים מתפיסת המציאות. ולכן אם אדם רואה משהו רע בעולם הרע נמצא בו.

שאלה: נראה שמתקני העולם, לפי מאמר השלום בעולם, הם בריאה מיותרת, אז למה הבורא ברא אותם?

כדי שאנחנו נבדיל בין טוב לבין רע. אנחנו לא יכולים להכיר דבר אחד אלא אם מדבר שכנגדו.

שאלה: איך לא להגיד לבורא מה לעשות, לדוגמה "הבאת שנאה עכשיו תביא אהבה", מהי בקשה נכונה?

הבקשה הנכונה שאנחנו מבררים מה זה הפוך מנתינה ואהבה, מה זה הפוך מהבורא ואז מבקשים ממנו שיתקן ויתגלה. אנחנו יכולים לבקש. בעצם כל העבודה שלנו היא בתפילה ובקשה.

תלמידה: אבל מה ההבדל בין לבקש לשנות את מה שהבורא הביא, לבין לבקש את הדבר הנכון?

זה אותו דבר. אם אני פונה לבורא, באמת פניה לבורא, אז אני פונה לדבר הנכון.

שאלה: האם אנחנו צריכים להתפלל שאנשים ישמעו אותנו?

לא. כל הקשר שלנו עם אנשים הוא דרך הבורא ולכן אנחנו צריכים ממש להפנות את עצמנו אליו וכך לבקש שיעשה.

שאלה: איך נכון לעשות את העבודה של להתעלות מעל השנאה והסתירות, איך להתעלות מעל השנאה בפועל, איך מתבצע התיקון?

על ידי עזרת החברים. תתחילו לברר ביניכם ותראו איך זה אפשרי.

שאלה: איך אנחנו מדברים על רע או טוב כשאנחנו לא יודעים אם לשורש הזה תהיה תוצאה טובה או רעה?

אנחנו מבקשים את הבורא שהוא יברר בינינו מה זה רע ומה זה טוב.

שאלה: אם הבורא נמצא בעשירייה, למי אני מתפלל - האם לבקש בכל רגע את הקשר המתוקן בעשירייה או לכל העולם, איפה למקד את תשומת הלב?

דרך מרכז העשירייה, שם אנחנו כביכול מתחברים יחד - אני פונה לבורא שנמצא שם - רק אני לא מרגיש את זה, ממרכז העשירייה.

שאלה: אם הבורא ברא את היצר הרע כדי שנוכל להשיג אהבה, האם זה אומר שלא היצר הרע הוא הבעיה אלא חוסר האהבה בנו?

זה בעצם דבר אחד. אהבה בינינו, חיבור בינינו או חוסר אהבה וחוסר חיבור זו אותה הבעיה.

זכו - אחישנה. לא זכו - בעיתה

"אמנם יש לדעת, שחוק ההתפתחות האמור, השפוך על כל המציאות, המבטיח להחזיר כל רע - לטוב ומועיל, הנה הוא פועל את כל פעולותיו בכח ממשלת השמים ממעל, כלומר, מבלי שאלת פיהם של בני האדם יושבי הארץ. לעומת זה, שכל וממשלה נתן השי"ת באדם, והרשהו לקבל את חוק ההתפתחות האמור, תחת רשותו וממשלתו עצמו, ובידו למהר ולזרז את תהליך ההתפתחות לפי חפצו, באופן חפשי, ובלתי תלוי לגמרי בכבלי הזמן.

המתבאר, שיש כאן ב' ממשלות הפועלות בדרכי ההתפתחות האמורה:

אחת היא: "ממשלת השמים", המבטיחה לעצמה להחזיר כל רע ומזיק - לטוב ומועיל. אלא שבא בעתו. כדרכו בכבדות ובאריכת הזמן.

ויש - "ממשלת הארץ".

וכאשר "הדבר המתפתח" הוא בעל חי ומרגיש, נמצא שסובל כאבים ויסורים נוראים, בזמן שנמצא תחת מכבש ההתפתחות, מכבש, הכובש דרכו באכזריות רבה.

ולעומת זה, "ממשלת הארץ", שהם בני אדם שלקחו את חוקי ההתפתחות האמורה תחת ממשלתם עצמם, שכחם יפה להשתחרר לגמרי מכבלי הזמן, ונמצאים ממהרים מאד את הקץ, כלומר, את גמר בישולו ותיקונו של הדבר, שהוא קץ ההתפתחות שלו.

כדברים האלה אמרו חכמינו ז"ל (סנהדרין צח:) על גמר גאולתם וגמר תיקונם של ישראל. וכך ביארו הכתוב: "אני ה' בעתה אחישנה". "זכו - אחישנה, לא זכו - בעתה". רצונם לומר. שאם יזכו ישראל, ויקחו את חוק ההתפתחות הצריך לעבור על מדותיהם הרעות עד שיתהפכו לטובות - יביאו אותו תחת ממשלת עצמם. דהיינו, שישימו לבם ודעתם לתקן בעצמם את כל המדות הרעות שבהם, ולהפוך אותם למדות טובות, אז: "אחישנה", כלומר, שנמצאים משוחררים לגמרי מכבלי הזמן, והקץ הזה תלוי מעתה בחפצם עצמם, דהיינו, רק לפי רוב המעשה ותשומת הלב. ונמצאים "מחישים" את הקץ.

אבל אם לא זכו לקבל התפתחות מדותיהם הרעות תחת ממשלת עצמם, אלא יעזבוהו תחת ממשלת השמים - הנה גם אז מובטחים הם בגמר גאולתם, ובגמר תיקונם, כי יש בטחון מלא בממשלת השמים, הפועלת על פי חוק ההתפתחות ההדרגתית מדרגה אחר מדרגה, עד שמהפכת כל רע ומזיק לטוב ולמועיל, כמו הפרי על העץ, והקץ בטוח לגמרי, אלא בעתה, כלומר, שהדבר כבר תלוי ומקושר לגמרי במדת הזמן.

כי על פי חוק ההתפתחות ההדרגתית הנ"ל, עד ביאתו לקץ מוכרח לעבור עליו מדרגות שונות ומרובות, שדרכם לבא בכבדות, באיטיות גדולה וארוכה ביותר, הנמשכת זמן רב מאד. ומתוך שבנידון שלפנינו "דבר המתפתח" הם בעלי חיים ומרגישים על כן גם עליהם לקבל במצבי ההתפתחות הללו יסורים גדולים ונוראים ביותר, כי כל הכח הדוחף הנמצא במדרגות הללו כדי להעלות את האדם ממדרגה נמוכה למדרגה עליונה ממנה, אינו אלא כח דחיפה של יסורים ומכאובים, שהתקבצו במדרגה הנמוכה - ושאי אפשר לסובלם, ועקב זה מוכרחים לעזוב את המדרגה ולעלות למדרגה עליונה ממנה, - על דרך שאמרו חז"ל: "אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזירותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב".

הנה הקץ המובטח לבא לישראל על פי חוק ההתפתחות ההדרגתית הנזכר, מכונה "בעתה", כלומר, הקשור בעבותות הזמן. והקץ הבטוח לישראל, על ידי שיקחו את התפתחות מדותיהם תחת ממשלת ידיהם. מכונה "אחישנה", כלומר בלתי תלוי לגמרי בזמן."

מה אנחנו רוצים לראות? זה דבר ברור, לא כל כך פשוט אבל ברור שיש לנו שתי דרכים. גמר התיקון, המטרה הסופית - מכוון מראש, ממנו אנחנו בעצם התגלגלנו עד המצב הנוכחי. מהמצב הנוכחי אנחנו צריכים לחזור לאותו מצב של גמר התיקון. יש לזה שתי דרכים, בעצם דרך אחת שאנחנו כל הזמן בוחרים או לעשות את הצעד נכון או לא כל כך נכון.

אם עושים נכון אז מתקדמים בצורה ישירה וקצרה למטרה. אם לא נכון אז כאילו סוטים מהדרך קצת ואז אנחנו מקבלים סטירה או משהו שמחזירה אותנו למצב ישר למטרה. וזה מה שאנחנו רואים על עצמנו עכשיו. לא התקדמנו בצורה נכונה אז עכשיו אנחנו נמצאים בקבלת הייסורים. הייסורים האלה צריכים להחזיר אותנו לכיוון הטוב. כיוון הטוב זה כמה שיותר לחיבור. נקווה שאנחנו נעשה את זה. ננקה את כול האנושות, ודאי שקודם את עצמנו מכל מיני מחשבות רעות, רצונות רעים וכך נתקדם לחיבור הטוב והנכון.

(סוף השיעור)