שיעור בוקר 12.12.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 35,

מאמר "חכמת הקבלה והפילוסופיה"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 35, מאמר "חכמת הקבלה והפילוסופיה", אנחנו ממשיכים בכותרת "הכח שוה ברוחני ובגשמי".

הכח שוה ברוחני ובגשמי

"במלה אחת, כל השמות הללו הקבועים בתמונת החומר, המה בדויים לגמרי, דהיינו, מתוך ההכרה המוחשית בחמישה חושים שלנו - כי אינם קבועים וקיימים כן לעצמם. ומעבר השני, כל הגדרה שאנו מגדירים את הכח, ושוללים ממנו דרכי החומר, הוא גם בדוי מן הלב, אלא כל כמה שהמדע לא התפתח לצורתו המושלמת צריכים אנו להתחשב רק עם מציאות הממשית. דהיינו, שכל מה שאנו רואים ומרגישים איזה פעולה חומרית, צריכים אנו להבין את הפועל אותו, שהוא גם כן חומר כמות הפעולה. עכ"פ ביחס משותף, כי בלאו הכי, לא היה מגיע אליו.

וצריכים לדעת, שכל השתבשות הזו, להבדיל בין כח הפועל לפעולה, מקורו הוא מתוך הפילוסופיה הצורתית, אשר התעקשה להוכיח עניין הפועל הרוחני על הפעולה הגשמית. ומתוך כך באו להנחות משובשות כגון אלו, אשר הקבלה אינה צריכה לכל זה".

כלומר אין קשר בין פעולות רוחניות לפעולות גשמיות שאנחנו יכולים לראות אותן לפנינו. אז מה כן?

גוף ונפש בעליונים

"אולם דעת הקבלה בדבר הזה, צלול ובהיר, מבלי שום ערבוביות הפילוסופיות אף במשהו. כי אפילו אותם האישים הרוחניים השכליים הנבדלים, אשר הפילוסופיה שוללת מהם כל מושג, והעמידו אותם בדמות חומר שכלי הערום מכל. הנה לדעת חכמי הקבלה, אף-על-פי שהם השיגו את הרוחניות, יותר נעלה ויותר מופשט, המה גם כן מורכבים מגוף ונפש, כמו האדם הגשמי.

ואל תתמה, איך אפשר לזכות שטרא לבי תרי, לומר שהם מורכבים. ועוד, שלדעת הפילוסופיה נמצא כל מורכב שסופו להתפרק ולהתבטל מהרכבתו. דהיינו, מיתה. ואם-כן איך אפשר לומר שהמה מורכבים והמה נצחיים?"

אורות וכלים

"אכן לא מחשבותם מחשבותינו, כי דרך חכמי הקבלה, הוא דרך של מציאת ממשיות שהשיגו כן, אשר אין להשיב את העובדה משום קושיות השכליות. אולם אבאר היטב הדברים שיהיו מובנים לכל נפש.

מתחילה יש לדעת, ההבדל בין אורות לכלים, אשר מובן תיכף בנאצל הראשון מאין סוף ב"ה, כי ודאי נאצל הראשון, הוא היותר שלם ויותר מעודן מכל הבא אחריו. וודאי אשר הנועם והשלימות הזה, הוא מקבל מעצמותו יתברך, שרוצה להעניקהו מכל נועם ועונג.

ונודע בפשיטות, שכל עיקר קנה המידה שבתענוג הוא "הרצון לקבל" אותו. כי כל מה שרצונינו להוט לקבלו ביותר, הריהו מורגש לנו למעונג ביותר, וזה פשוט. וכיון שכן, יש לנו להבחין בנאצל הראשון זה, שתי בחינות. דהיינו בחינת "הרצון לקבל", אותו מהות המקובל לו, וגם בחינת המהות המקובל לפי עצמו. ויש לדעת, אשר הרצון לקבל הוא המובן לנו בבחינת גופו של הנאצל, דהיינו, עיקר העצם שלו, שהוא, כלי לקבל את טובו המקובל. והשנית, הוא המהות הטוב המקובל לו, שזהו אורו יתברך, הנמשך תמיד לנצחיות לאותו נאצל.

הרי שבהכרח, מוכרחים להבחין שני דברים ובחינות המורכבים ומלובשים זה בזה, אפילו ברוחני היותר נעלה שהלב יכול לחשוב ולהרהר, לאפוקי מדעת הפילוסופיה שבדתה לה, אשר האישים הנבדלים המה חומרים בלתי מורכבים. כי בהכרח אותו "הרצון לקבל" הנמצא בנאצל בחיוב גמור (שזולתו לא נמצא תענוג, אלא כפיה, ובלי יחס הרגש של עונג) הוא לא היה בעצמותו יתברך, ועל זה שורה השם הנאצל, במה שאינו עוד עצמותו יתברך, כי ממי יקבל?

מה שאין כן השפע שמקבל הריהו בהכרח חלק מעצמותו יתברך, שעל זה לא היה צריך להיות שום חידוש. ואם כן, אנו רואים את המרחק הגדול מהגוף המחודש, אל השפע המקובל, שדינו כמו עצמותו יתברך."

שאלה: הוא כותב, "צריכים לדעת, שכל השתבשות הזו, להבדיל בין כח הפועל לפעולה, מקורו הוא מתוך הפילוסופיה הצורתית, אשר התעקשה להוכיח עניין הפועל הרוחני על הפעולה הגשמית". מה הבעיה של הפילוסופיה הצורתית?

הבעיה היא שאנחנו מהפעולה רוצים להבין את הפועל.

תלמיד: האם זו גישה פילוסופית?

כן.

תלמיד: זה דומה ל"ממעשיך הכרנוך", אז מה הבעיה בזה?

כן, אבל הבעיה היא ש"ממעשיך הכרנוך" זה עלינו, אנחנו בודקים ורואים ולומדים אותו. מה שאין כן הפילוסופיה לומדת אותו מחוץ לאדם, בלי קשר לאדם, וזה בעצם מנתק אותה מהאמת.

תלמיד: מכל הקטעים שקראנו, האם אפשר להגיד שהבעיה של הפילוסופיה היא שהיא מנסה לחבר בין רוחניות לגשמיות, ואילו הקבלה אומרת שאי אפשר לחבר?

הייתי אומר שהטעות היא בזה, שבין גשמיות לרוחניות יש אדם שהוא כולל גשמיות ורוחניות יחד, ובו אנחנו צריכים ללמוד גם גשמיות וגם רוחניות, לחבר אותן ולהבדיל אותן. כלומר בלי תיקון האדם אנחנו לא יכולים להבין על מה מדובר בכלל בטבע. ואילו הפילוסופיה לא עוסקת בזה, היא עוסקת רק בצורות שכליות.

שאלה: בכותרת "הכוח שווה ברוחני וגשמי", הוא כותב "כל הגדרה שאנו מגדירים את הכח, ושוללים ממנו דרכי החומר, הוא גם בדוי מן הלב". אני לא מבין מה זה חומר, אני מבין שיש רק כוחות.

חומר זה רצון לקבל. כל מה שאנחנו מרגישים אלו צורות הרצון לקבל.

תלמיד: אני מבין שרצון לקבל זה כוח, מה זה חומר?

לא. כוח הוא מה שפועל על הרצון לקבל.

תלמיד: איך יכול להיות שקיים חומר? אנחנו אומרים שיש שני כוחות, כוח של הרצון לקבל וכוח שממלא אותו, השפעה.

אבל הרצון לקבל בעצמו?

תלמיד: הוא כוח, שרוצה לקבל. מה זה חומר? ועוד שאלה, מה זה תורם להשגה של האדם שהוא נולד למציאות שהכוחות מוסתרים ממנו, שכביכול יש חומר? למה אנחנו נולדים למציאות כזאת?

כדי לחקור את כל המציאות ולהגיע לשורשה.

תלמיד: האם אנחנו צריכים להתייחס שיש חומר, או שיותר נכון לגלות את הכוחות?

תלוי איך אתה מגדיר מה זה "חומר" ומה זה "כוח".

תלמיד: איך נכון להגדיר?

נלמד.

שאלה: איך לממש נכון את עצות המקובלים לפני שמשיגים אותן?

להשתדל להבין שעל ידי זה בטוח אנחנו מתקרבים למשהו, אפילו שלא יודעים בדיוק למי, למה, וכך אנחנו מתקרבים להשגה.

תלמיד: בחלק הראשון של השיעור למדנו שאדם צריך להביא בחשבון, שאף על פי שהוא רואה שכל המעשים שלו הם על מנת לא להתבייש, כלומר לטובת החברים, הוא צריך להאמין שגם בזה הבורא מנהיג אותו בהסתרת פנים, ובעצם הוא פועל הכול למען ה'.

כן.

תלמיד: את הציור הזה הוא לא משיג.

לא. אבל הוא רוצה בכל זאת לקבל למעלה מהדעת שבכל הפעולות, הכול פועל ה'.

תלמיד: המילים האלה, "למעלה מהדעת", הפעולה הזאת, איך עושים אותה נכון שהיא באמת תהיה לכיוון?

שלמעלה מהשגה, למעלה מהבנה, למעלה מכול מה שאני בעולמי, יש כוח עליון שהוא פועל ואני נמצא בפעולה שלו.

תלמיד: אבל אדם לא משיג את זה עדיין, הוא צריך לקבל את דעת המקובלים.

כן.

תלמיד: למה זה נכון? למה הוא לא יטעה פה?

אין לו ברירה.

תלמיד: נכון, אין לו ברירה. אבל למה שזה יביא אותו לתוצאה ממשית ולא למשהו מנותק מהמציאות?

אם הוא מקבל בצורה כזאת את המציאות, אז לאט לאט הוא משיג את הפועל במציאות ותוצאות במציאות.

תלמיד: למה?

כי הוא רוצה להתקרב לצורה הזאת.

תלמיד: כי הצורה הזאת היא קיימת, היא אמיתית, השיגו אותה, ואז מכוונים אותו לצורה אמיתית.

כן.

תלמיד: ואם הוא ידמיין לעצמו צורה מופשטת, אז הוא לא יגיע לשום דבר.

נגיד שזה נכון.

תלמיד: איך להיזהר ולעשות נכון את הפעולות האלה של המקובלים ולא להיכנס לכל מיני פילוסופיות וצורות דתיות וכדומה?

קודם כל זה בעשירייה, בעבודה בעשירייה להיות מצד אחד בהסכמה חופשית, ומצד אחר בהסכמה כללית, קבוצתית, ובלימוד הנכון. אנחנו מצידנו בונים את הכלי, בתקווה שעל ידי הכלים, הרצונות והמחשבות שלנו, אנחנו מעוררים את המאור המחזיר למוטב.

שאלה: בתחילת המאמר בעל הסולם כתב שמקובלים לא עוסקים בעצמותו כי זה בלתי מושג, לעומת הפילוסופים שהם כן מתיימרים לעסוק בעצמותו. כאן הוא כותב דבר מאוד מעניין, ש"מה שאין כן השפע שמקבל הריהו בהכרח חלק מעצמותו יתברך, שעל זה לא היה צריך להיות שום חידוש. ואם כן, אנו רואים את המרחק הגדול מהגוף המחודש, אל השפע המקובל, שדינו כמו עצמותו יתברך". יוצא מזה ששפע שמתקבל בכלים דינו כמו עצמותו יתברך. זה מוזר, כי כביכול יש השגה בעצמותו. אם שפע הוא חלק מעצמותו, אז האם יש השגה בעצמותו? איך להבין את זה?

אני לא יכול להסביר את זה, אין מילים. צריכים להתקרב לזה, לראות את זה, להרגיש את זה, להגדיר את זה, דרך ההשגה בכלים. אין מה לעשות, אלא "ממעשיך הכרנוך".

שאלה: מה צריך להיות היחס המינימלי שלי לאותו בורא, לתכונת ההשפעה, לאלוהים, בשביל שאני אצליח למשוך את המאור המחזיר למוטב? כי הוא לא קיים, אני לא רואה אותו.

הוא לא קיים כלפיך, אז איך לעשות שהוא יהיה קיים?

תלמיד: לא. מה צריך להיות היחס שלי כלפי הדבר הזה בשביל שאני אצליח למשוך מאור בעבודה בעשירייה?

אתה חייב להמציא את הכלים שבהם תרגיש את המאור.

תלמיד: לא שמעתי בתשובה שלך בורא או כוח עליון.

מה זה חשוב?

תלמיד: האם אני יכול למשוך את האורות האלה בלי להתייחס לבורא, אלא רק על ידי העבודה בעשירייה על חיבור?

כן. למה זה כל כך מבהיל אותך?

תלמיד: אני רוצה למשוך מאור בעשירייה בשביל להגיע למטרה. האם אני צריך מראש איזשהו יחס כלפי אותו כוח עליון?

אם אתה נכלל בעשירייה, אז אתה מקבל את אותו מאור שקיים בהם. אתה לא צריך שום דבר חוץ מזה, רק להתכלל בהם.

(סוף השיעור)